שיעור צהריים 02.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

רב"ש א', עמ' 17, מאמר "אהבת חברים - ב'"

קריין: כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "אהבת חברים - ב'".

אהבת חברים

""ואהבת לרעך כמוך, רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה", משמע מכאן אם מקיימים את הכלל, כבר נכלל שם כל הפרטים, היינו שכבר נגיע להפרטים מאליו, בלי שום יגיעה, ויותר מזה אין לנו מה לעשות.

אבל אנו רואים שהתורה אומרת לנו: "מה ה' שואל מעמך, כי אם ליראה אותי", נמצא לפי זה מה הוא הדרישה העקרית שדורשים מהאדם, הוא רק יראה. שאם האדם מקיים מצות יראה, כבר נכלל בזה כל התורה ומצות, היינו אפילו מצוה של "ואהבת לרעך כמוך".

ולפי דברי ר' עקיבא הנ"ל הוא להיפוך שגם היראה נכלל בכלל של "ואהבת לרעך", ולפי דברי חז"ל משמע דלא כר' עקיבא, שדרשו על פסוק "סוף דבר את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם", והגמרא שואלת: "מאי כי זה כל האדם, אמר ר' אלעזר, אמר הקב"ה כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה" (ברכות דף ו). ולפי דברי ר' עקיבא משמע שהכל נכלל, בכלל של "ואהבת לרעך".

אבל אנו רואים בדברי חז"ל שאמרו שעיקר הוא האמונה, שאמרו: "בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר וצדיק באמונתו יחיה" (מכות כ"ד). ומפרש שם מהרש"א, שהוא האחד היותר כולל לכל בר ישראל בכל עת, והוא אמונה. משמע מכאן שעיקר הכלל הוא אמונה, ולפי זה יוצא שהן היראה והן "ואהבת לרעך", כולם נכללים בכלל האמונה.

ובכדי לבין את הנ"ל, צריכים להתבוננות יתירה: א) מהו אמונה, ב)מהו יראה, ג) מהו "ואהבת לרעך כמוך".

העיקר צריכים תמיד לזכור מהו המטרת הבריאה. וידוע, שהוא להטיב לנבראיו, אם כן אם הוא רוצה לתת להם טוב ועונג ג' דברים הנ"ל למה לי, היינו אמונה, יראה, ואהבת לרעך. אלא משמע, שהם לא צריכים אלא להכשרת הכלים שיהיו מוכשרים לקבל את הטוב והעונג, מה שהבורא רוצה להטיב לנבראים.

עכשיו צריכים להבין מה הג' דברים הנ"ל נותנים לנו את ההכשרה. הנה אמונה, ובכלל זה בטחון, נותן לנו, שקודם כל צריכים להאמין על המטרה, שהוא להטיב לנבראיו. כמו כן צריכים להאמין על בטחון שיכול להבטיח לעצמו, שגם הוא יכול להגיע להמטרה, זאת אומרת שמטרת הבריאה הוא לאו דוקא לאנשים יחידי סגולה, אלא שהמטרת הבריאה, שייכת לכל הנבראים, בלי יוצא מהכלל.

ולאו דוקא אנשים בעלי כשרונות, וגבורי כח, היינו שיש להם כח התגברות אמיצי לב, וכדומה, אלא שזה שייכת לכל הנבראים. עיין בהקדמה לתע"ס אות כ"א, שכתב שם, בשם מדרש רבה, "וזאת הברכה": "אמר הקב"ה לישראל חייכם, כל החכמה וכל התורה דבר קל הוא, כל מי שמתירא אותי ועושה דברי תורה, כל החכמה וכל התורה בלבו", עד כאן לשונו.

נמצא שגם צריך להשתמש עם בחינת אמונה שיהיה לו בטחון, שהוא יכול להגיע להמטרה, ולא להתיאש באמצע עבודה ולברוח מהמערכה, אלא להאמין שה' יכול לעזור גם לאיש שפל ונבזה כמוהו, היינו שה' יקרבו אליו ולזכות לדביקות ה'.

ובכדי לזכות לאמונה, צריכים להקדים מקודם, יראה (הקדמת הזוהר דף קצ"א בהסולם ד"ה ביאור הדברים), כותב שם כי היראה היא מצוה כוללת כל המצות שבתורה, להיותה השער לאמונתו ית', שלפי התעוררות יראתו בהשגחתו ית', כן שורה בו האמונה, בהשגחתו ית'. ומסיים שם, והיראה הוא, שמפחד שמא ימעט בעשית נחת רוח ליוצרו, שפירושו שהיראה שהאדם צריך לפחד מה' אולי לא יוכל להשפיע נחת רוח לה' ולא שהיראה תהיה לתועלת עצמו. לפי הנ"ל יוצא כי השער לאמונה הוא יראה. אחרת אי אפשר להגיע לאמונה.

ובכדי להגיע ליראה, היינו שיהיה לו פחד אולי לא יוכל להשפיע נחת רוח ליוצרו, אז מקודם צריך שיהיה לו רצון וחשק להשפיע, ואח"כ אפשר לומר שיש מקום לפחד אולי לא יהיה לו אפשרות לקיים, את היראה. אבל בדרך כלל אדם מפחד אולי לא יעלה בידו לקיים בשלימות אהבה עצמית, ולא שידאג אולי אפשר לא יוכל, להשפיע להבורא.

ומאיזה חומר אדם יכול להגיע, ולהשיג תכונה חדשה, שהוא צריך להשפיע; וקבלה עצמית, הוא דבר פסול. הלא זה הוא נגד הטבע. והגם שאדם מקבל לפעמים איזה מחשבה ורצון, שצריכים לצאת מאהבה עצמית, שזה הגיע לו ע"י ששמע מפי סופרים וספרים, אבל זה הוא כח קטן מאד, שאינו מאיר לו תמיד את הדעה הזו, שיוכל להחשיב אותה, שישתמש עמה בתמידיות, ולומר שזהו כלל לכל המצות שבתורה.

אי לזאת יש עצה אחת, אם מתאספים כמה יחידים שיש להם הכח הקטן הזה, שכדאי לצאת מאהבה עצמית, אלא שאין להם כל הכח והחשיבות לדבר השפעה, שיוכלו להיות עצמאים בלי עזרה מבחוץ, וכל אלה היחידים מתבטלים כל אחד להשני.

כולם יש לכל הפחות בכח, את ענין של אהבת הבורא, אבל בפועל, לא יכולים לקיים את זה, אז על ידי זה שכל אחד נכנס בחברה ומתבטל את עצמו להחברה אז נעשה גוף אחד, שהגוף הזה מורכב, למשל מעשרה אנשים, הרי יש להגוף הזה כח, פי עשרה מכפי שהוא היה יחידי.

אבל בתנאי כשהם מתאספים, כל אחד יחשוב, שהוא בא עכשיו להמטרה לבטל את אהבה עצמית, היינו שלא יחשוב עתה איך למלאות את הרצון לקבל שלו, אלא יחשוב עכשיו עד כמה שאפשר רק על אהבת הזולת, רק על ידי זה הוא יכול לקבל רצון וצורך, שצריכים, לקבל תכונה חדשה שנקרא רצון להשפיע. ומאהבת חברים הוא יכול להגיע לאהבת הבורא, היינו שרוצה להשפיע להבורא נחת רוח.

נמצא שרק על ידי זה קבל צורך שמבין שענין להשפיע הוא דבר חשוב ונחוץ וזה הגיע לו ע"י אהבת חברים, ואז שייך לומר יראה היינו שמתירא אולי לא יוכל להשפיע נחת רוח להבורא שזה נקרא יראה.

נמצא שעיקר היסוד שעליו יכולים לבנות, את הבנין, דקדושה הוא הכלל של "ואהבת לרעך", שעל ידי זה יכולים לקבל צורך, שצריכים להשפיע נחת רוח להבורא, ואח"כ שייך ענין יראה, היינו שמתירא אולי לא יכול להשפיע נחת רוח להבורא, ואח"כ כשכבר יש לו השער, שנקרא יראה, אז הוא יכול לבוא לאמונה. כי "האמונה הוא, הכלי להשראת השכינה, כידוע, כמו שמפורש בכמה מקומות.

נמצא לפי זה, שיש לנו ג' כללים, הכלל הא' הוא של ר' עקיבא, שהוא "ואהבת לרעך", שלפני זה אין שום דבר, שיתן איזה חמרי דלק לאדם שיוכל לזוז משהו ממצבו שבו הוא נמצא, מטעם כי רק דרך זה יש אפשרות לצאת, מאהבה עצמית, לאהבת הזולת, ולהרגיש, שאהבה עצמית הוא דבר רע.

ואח"כ באים להכלל השני, שהוא היראה, כי בלי יראה אין מקום לאמונה, כנ"ל בדברי בעל הסולם.

ואח"כ באים להכלל הג', שהוא אמונה. ולאחר שקנו את הג' כללים הנ"ל אז זוכים להרגיש את מטרת הבריאה שהוא להטיב לנבראיו."

אני זוכר איך רב"ש כתב את זה, איך שנתן לתלמידים, זה היה מאוד רחוק, לא מובן איך כל חכמת הקבלה שמדברת על תיקון כל העולם, של כל בני האדם, שייך ועומד רק על העניין הזה "ואהבת לרעך כמוך". שכל העולמות והקשר של הבורא עם הנבראים, הכול מתקשר דרך הכלל הזה, דרך החוק הזה "ואהבת לרעך כמוך". ובעולם העליון, בעולם הרוחני זה החוק שקיים ומתממש. בעולמנו זה הפוך ואנחנו צריכים לאט לאט להשתדל לקבל את החוק הזה על עצמנו ולקיים אותו בצורה ברורה, מוחשית בינינו, להסכים לעזור אחד לחברו איך לעשות את זה, להסביר זה לזה, להשתדל להבין איך זה שכל הטבע הרוחני קיים דווקא על החוק הזה של אהבת הזולת.

מה שיוצא מכל נברא, מכל פרט החוצה זה שהוא מרגיש שהוא מחוץ לו, מגיע למצב שהוא אוהב אותו עד שמתקשר אליו בצורה השלמה, בצורה הבריאה. לא פשוט, אבל זה החוק.

וככל שזה נראה לנו מוזר, אנחנו צריכים לראות שכל העולם וכל האנושות וכולנו יחד מתקרבים לקיום החוק הזה, אומנם בינתיים בעולם שלנו זה נראה רק כהכרת הרע ככל שאנחנו הפוכים ממנו, אבל לאט לאט אנחנו נעים לקראת ההכרה הזאת, שכל הטבע כולו חוץ מהאדם, נמצא בקשר שלם ועד כדי כך נכללים בו כל פרטי הטבע זה בזה. זה נקרא "אהבה".

שאלה: לפי הטקסט כתוב שהצורך לעשות נחת רוח לבורא נגרמה מזה שבן אדם מגיע לאהבת הזולת. מה הקשר בדיוק, למה אהבת הזולת גורמת לצורך הזה לעשות נחת רוח לבורא?

לגרום נחת רוח לבורא אנחנו חייבים כדי להזדהות עימו, להתקרב אליו לפי חוק השתוות הצורה. כמו שהבורא נמצא באהבה השלמה כלפי כל הנבראים, אנחנו כדי להתקרב אליו צריכים להיות באותה התכונה. כדי להיות באותה תכונה כלפי הבורא, זאת אומרת באהבה שלמה, אנחנו צריכים להשיג את הכוח הזה, ולהשיג אותו אנחנו יכולים רק בתנאי שאנחנו לומדים את האהבה, את החיבור בינינו לבורא, וכל הדברים האלו יכולים להתקיים בתנאי שאנחנו נקיים את זה בינינו "ואהבת לרעך כמוך".

זאת לא מטרת הבריאה, כי מטרת הבריאה היא שהבריאה חוזרת לבורא לדבקות בו אבל כדי להגיע לדבקות בבורא אנחנו צריכים להגיע לדבקות בינינו, וזה מה שאנחנו צריכים לקיים. זה נגד הטבע שלנו, את זה אי אפשר להשיג אלא רק על ידי פעולות שאנחנו נעשה בינינו. נשתדל למרות שזה למעלה מהטבע שלנו, נראה עד כמה זה בלתי אפשרי, נשתדל להתחבר לעשירייה, כל אחד ובתוך העשירייה שלו לבצע לפחות אילו פעולות אחד כלפי האחרים. לפנות לבורא ולהשתדל לבקש ממנו עד שנפציר בו והוא יעזור לנו, ואז בעזרת הבורא נגיע לתכונת האהבה.

ומפני שתכונת הבורא היחידה והעיקרית היא האהבה, שהיא מתגלה כלפינו בכל מיני אופנים, במידה שאנחנו מגיעים לתכונת האהבה, אנחנו מתחילים לגלות את הבורא, לגלות את החיבור בינינו, לגלות עד כמה אנחנו מתקרבים אליו, עד שמגיעים לדבקות, וזה סוף התיקונים שלנו.

שאלה: האם כל העולם צריך להגיע ליראה או שזה שייך רק למקובלים?

בסופו של דבר כל אדם בעולם יהיה חייב להגיע לאהבת הבריות, ומאהבת הבריות לאהבת הבורא. ובזה הוא מגיע למקום שלו שבו נוצר, נולד, ומשם זה נפל לאגו שלו, לעולם הזה.

לכן כל אדם, לא חשוב מי הוא, כמו שאומר בעל הסולם, לבן, שחור, אדום, צהוב, כולם חייבים להגיע לתכונת אהבת הזולת. כולם, גם גברים וגם נשים.

שאלה: אם אדם אחד מהעשירייה מרגיש את היראה הזאת, שאר העשירייה גם תרגיש את זה, או שזה תלוי בכוח החיבור בינינו, בתוך העשירייה?

זה תלוי אך ורק עד כמה אתם מחוברים ביניכם. ובאמת כל התכונות הרוחניות לא מתגלות באחד מהעשירייה אלא בסך כול העשירייה. בינתיים אתם לא מרגישים איך שזה עובד, אבל אתם תגלו שמה שצריך להתגלות לכם, יתגלה בעשירייה, כשכולם נכנסים לאיזו הרגשה משותפת, הדדית כלפיכם וכלפי הבורא. ולא שיוצא שבעשירייה מישהו אחד גדול והאחרים לא או שכל אחד באיזו תכונה משלו. זאת חייבת להיות התכללות כולם בכולם בתוך העשירייה.

שאלה: מה ההבדל בין יראה אגואיסטית ליראת ה'?

ההבדל בבעל הבית. ביראה אגואיסטית, בעל הבית הוא הגוף שלך, אתה, וביראת ה׳, בעל הבית הוא הבורא. ואתה נמצא בחרדה האם אתה בכלל יכול, מסוגל לקיים את רצונו. זה ההבדל בין רצונך לרצונו של הבורא.

שאלה: כאן במאמר בפסקה לפני האחרונה הרב"ש מסכם את כל המאמר והוא כותב שמבנה של השפעה ניתן לבנות באהבת הזולת, שאליה מגיעים דרך יראה ומהיראה מגיעים לאמונה, והאמונה היא כלי להשראת השכינה. האם זה מדרג כלשהו, סדר פעולות בעבודה שלנו בעשירייה?

זה מגיע והולך, אנחנו לא יכולים לחתוך את הדרך שלנו לשלבים ברורים. אנחנו לא מסוגלים עדיין. לכן אני ממליץ להיות מכוון רק לאהבת החברים, דרכם לאהבת הבורא ואת כל הדברים בדרך אנחנו נעבור מתוך זה שכך זה קיים כבר, נכלל כבר בטבע.

שאלה: איך אני יכולה למדוד את עצמי בעבודה, שהיראה שלי היא יראה כלפי הבורא ולא יראה בהמית? כי בכל זאת נראה לי שאני מפחדת על עצמי, שאין לי יראה כלפי אותו מקור שממנו הכול נובע. איך אני בודקת?

כן, ללא ספק שבתחילת הדרך אנחנו מתייחסים לבורא כאל המקור הטוב כדי שיהיה לנו טוב ולא שאנחנו מתייחסים אליו כדי לגרום לבורא טוב, אבל ממשיכים ולאט לאט זה מיתקן.

שאלה: לפעמים אנחנו שומעים שאנחנו צריכים לחפש תשובה לבד, ולפעמים אתה שואל, איפה התשובות שלכם. איך אני צריך להתייחס לתשובה, לחפש לבד או להמשיך לחפש את התשובה מהחברים, מהרב, מהבורא?

אני לא יכול להגיד לך איך להתייחס לזה. אתה איתנו כבר עשרות שנים. אין לי תשובה בשבילך. פשוט להמשיך ולהשתדל כל יום לבדוק את עצמך, האם אתה מקיים היום יותר מאתמול, ש"יהיו בעיניך כחדשים", כל הימים שלך.

שאלה: לגבי סדר העבודה שמפורט בסוף המאמר, שאנחנו עוברים מ"ואהבת לרעך כמוך" ליראה ולאמונה. האם זה סדר הדברים בתיקון שלנו, בעבודה שלנו או שאנחנו מתקדמים בכל אחד מהשלבים האלה, קצת כל פעם ואנחנו בודקים את זה איכשהו?

אני לא ממליץ לבדוק את זה, רק לשים לב באיזו מידה אני מתוך הלב שלי נמשך לחיבור עם החברים ורוצה לבנות מתוך החיבור שלנו עם החברים כלי לחיבור עם הבורא.

לגבי כל ההגדרות, "אמונה", "יראה" וכולי, אני לא ממליץ לחטט בהן כי זה ימשוך אתכם לכל מיני כיוונים שבהם יהיה שכל יותר מרגש.

תלמיד: כלומר מה שהכי חשוב זו הרגשת החיבור.

כן, רק לפי עוצמת החיבור, אתם יכולים לבדוק כמה אתם מתקדמים לבורא. כשתגיעו לחיבור השלם, תרגישו שאתם נמצאים בו.

שאלה: איך לקבל את האמונה הזאת כדי ללכת בדרך "אחישנה" ולא בדרך ייסורים?

לבקש. להתפלל ולבקש.

שאלה: הרב"ש מצטט במאמר את בעל הסולם שכותב "היראה היא מצווה כוללת כל המצוות שבתורה, להיותה שער לאמונתו יתברך" אבל בסיכום המאמר, רב"ש מסכם וכותב שיש ג' כללים, והכלל הראשון הוא "ואהבת לרעך". מה קודם, "ואהבת לרעך", או ה"יראה"?

ולמה לא "אמונה"? כי כתוב "צדיק באמונתו יחיה"? יש כאן כמה הגדרות לאותו המצב של הדבקות בינינו לבורא. לכן אנחנו לא רוצים להיכנס לכל ההגדרות הללו, וגם רב"ש רוצה להסביר לנו שבסך הכול אנחנו צריכים לחבר כמה שיותר את הלבבות ללב אחד ואת הלב האחד הזה לקרב לבורא. אם תחיו בכוונה כזאת, תרגישו שאתם באמת נמצאים בשלבים הנכונים.

.

שאלה: כדי לחזק את היחס ל"ואהבת לרעך כמוך", נחוצות יראה ואמונה. איך להגביר את היראה והאמונה?

על ידי המאמץ להיות קרובה יותר לחברות, ועל ידי המאמץ לבקש לזה את עזרת הבורא. סך הכול יש כאן אדם, עשירייה ובורא וצריכים לחבר אותם יחד.

שאלה: במהלך העבודה שלנו מתגלה פחד מלפגוש את האגו, מלראות את הפער ביני לבין הבורא. ואנחנו מדברים על יראה אחרת, שהיא לפגוש את הבורא, לראות כמה אני רוצה להשפיע לו, אבל אם אני מפספסת, זה עוד פעם מחזיר אותי לפחד הראשון, שאני לא רוצה לפגוש את האגו. האם הדרך היחידה להעצים את הפחד השני, זה לחשוב שאם אני גנבתי לעצמי, אם לקחתי לאגו, אז פגעתי בכל העולם? זאת אומרת לאגד את כל העולם מתחת לאחריות שלי ואז אני יכולה אולי לעמוד מול זה. מה לעשות?

להתחבר עם כל החברות ולפנות לבורא. אם אתן מתחברות יחד, באותה נקודת החיבור אתן מגלות שאתן מחוברות עם הבורא.

(סוף השיעור)