שיעור בוקר 30.03.17 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא: הכנה לפסח - 3

קריין: כתבי רב"ש כרך ב', עמוד 1011 מאמר "מהו שנר חנוכה מניחה בשמאל בעבודה". טור א פסקה אחרונה.

"ידוע בענין עבודה לומדים, שאדם אחד כולל כל העולם כולו. זאת אומרת, שענין ישראל וע' אומות נמצאים באדם אחד. כלומר, שהאדם נכלל מכל המדות רעות, הנמצאים בע' אומות. כידוע, שענין אומות העולם נמשכים מן הלעומת דשבע מדות דקדושה, בסוד "זה לעומת זה עשה אלקים". וכל מדה כלולה מעשר.

וזהו הענין של הע' אומות. היינו בזמן שהע' אומות שולטים באדם על בחינת ישראל, זה נקרא, שעם ישראל הם בגלות תחת שליטת העמים. כלומר, שהרצונות והתשוקות שולטים על בחינת ישראל שבו, ואין לבחינת ישראל שום אפשרות לעבוד לתועלת ה', כי אם רק לתועלת עצמו.

ולפי השכל והדעת, אין שום מציאות להבין, איך תהיה פעם אפשרות להשתחרר מן שליטת אומות העולם שבקרבו. היות עד כמה שהאדם השקיע עבודה, בכדי לצאת משליטתם, וזהו ללא הצלחה, אלא להיפך, שכל פעם הוא רואה יותר, שזהו בלתי אפשרי לצאת מהגלות שלהם. לכן אנו צריכים תמיד לזכור את ענין יציאת מצרים, כמו שכתוב "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים". היינו, להאמין מה שכתוב "אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, להיות לכם לאלקים"."

כי יציאת מצרים קורית בכל דור ודור, לכל אדם ואדם, כאשר הוא יכול להתכלל בקבוצה, כמו עם ישראל במצרים, והקבוצה מרגישה את החיבור שלה, ואת אי היכולת להתחבר עד כדי גלוי הבורא, ואז "ויאנחו בני ישראל מהעבודה", אלה שמשתוקקים לישר-אל ולא יכולים להתחבר כי נמצא ביניהם פרעה, היינו האגו שלהם. ואז הם מקבלים עזרה מלמעלה, האור המחזיר למוטב, והאור הזה מוציא אותם מהאגו שלהם, נותן להם יכולת להתחבר, הם מקבלים את שיטת התיקון של הפירוד שנקראת "תורה", ואז הם מגיעים לחיבורים ביניהם שכבר מגלים בהם את כוח ההשפעה, ולפי השתוות הצורה הם מגלים בכוח ההשפעה את הבורא.

אז "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יוצא ממצרים", בכל מדרגה, בכל מצב.

"זאת אומרת, כמו שה' הוציא אז את עם ישראל משליטת מצרים, וזכו לבחינת "להיות לכם לאלקים", כמו כן גם אותנו יכול להוציא משליטת ע' אומות, ולזכות לבחינת "להיות לכם לאלקים".

ואין להאדם לומר, שהוא יותר גרוע, מאלו אנשים שהיו במצרים. שרק אלו, היה בידו של הקב"ה כח להוציא מתחת שליטתם. מה שאין כן האדם, בזמן שהוא רואה את שפלותו, הוא בא אז לידי יאוש, ואומר, שבטח הוא יותר גרוע, מאלו שהיו במצרים.

על זה צריכים להאמין לדברי האר"י הקדוש, שאומר, שעם ישראל לפני יציאת מצרים היו כבר במ"ט שערי טומאה, עד שנגלה עליהם הקב"ה, וגאלם. נמצא מזה, שאפילו האדם רואה, שהוא בתכלית השפלות, לא לברוח מהמערכה, ולהאמין שה' יוציא אותו מהגלות, מה שהוא נמצא בין אומות העולם.

ובהאמור אנו רואים, שכל הבסיס נבנה רק על האמונה, שרק ע"י אמונה יכולים לצאת מהגלות."

זאת אומרת עזרה מלמעלה, כוח השפעה שמקבלים מלמעלה, שנקרא "אמונה", על ידי זה יכולים להתעלות מעל הכוונה על מנת לקבל, ולהתכלל בכוונה על מנת להשפיע, שזה נקרא "יציאה מהגלות".

"ולא להתחשב עם הדעת שלנו, הגם שעיקר האדם נמדד לפי דעת, שיש לו. אבל זה שהאדם יש לו דעת, לראות את מצבו האמיתי, זה נותן לו מקום ללכת למעלה מהדעת. כלומר, שלמעלה מהדעת אין האדם מסוגל ללכת בלי עזרת ה'. מה שאין כן אם הוא רואה, שמצד השכל הוא יכול ללכת קדימה, אין נצרך לעזרתו יתברך."

העניין הוא לא שקשה לי ללכת, שאין לי מספיק כוחות, שאז אני יכול להיכנס לאיזה התעמלות ולרכוש כוחות יותר חזקים, שרירים יותר חזקים, וכך אני אתקדם, לא כך הוא. אלא "הכרת הרע" היא שהאדם לא מסוגל לצאת מהרע שלו, וזה לא תלוי בכוח שלו בכלל. לא שהוא קטן, לא שהוא חלש, לא שהוא טיפש, זה בגלל שזה לא בכוח האנושי בכלל ללכת למעלה מהדעת. זה שכל אחר, זאת כוונה אחרת, זאת תפיסה שונה, זה משהו מהעולם העליון שבלתי אפשרי לאדם אי פעם להשיג לבד.

אפשר לחבר את כל החכמים שבעולם, כל החזקים שבעולם, הם לא יוכלו להתקדם לעניין "לשמה" במאומה. כי הכול תלוי אך ורק אם הבורא נותן כוח ממנו לאדם, אז האדם הופך להיות אדם, הדומה לבורא. ואם הבורא לא נותן כוח משלו לאדם, האדם נשאר בהמה, היינו בשליטת הרצון לקבל שלו, על מנת לקבל בלבד.

לכן הכרת הרע צריכה להיות כזו שלא שאני חלש ואני צריך להתחזק, איפה אני אתחזק בקבוצה, איפה אני אהיה בהפצה, בלימוד, בכול, אני אדע עוד כמה דפים, אני אדע עוד כמה מאמרים, אני אהיה יותר צדיק אולי על ידי קיום מצוות וכן הלאה. דבר לא יכול לעזור לאדם אלא אך ורק עזרת ה' בלבד. רק מלמעלה, "אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו".

לכן אנחנו צריכים להבין מהי בדיוק הכרת הרע האמתית.

עמוד 1012 טור א.

"ועיקר, מה שרוצים מהאדם, שהוא יבוא לשלימותו, היינו שיזכה לבחינת נרנח"י דנשמה. וזה בא דוקא ע"י זה שהאדם נצרך להבורא, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר, מסייעין אותו". ואומר הזה"ק "במה מסייעין. בנשמתא קדישא, כד אתיליד יהיבנן ליה נפש מסטרא דבעירי דכיו, זכה יתיר יהיבין ליה רוחא וכו'".

לכן דבר גדול הוא, בזה שהאדם הוא נצרך להבורא, שיעזור לו. כי ישועתו יתברך הוא בזה, שנותנים לו כוחות יותר גדולים מלמעלה. וע"י זה שמקבל כל פעם כח חדש, היינו בחינת נשמה חדשה, עד שבסופו של דבר הוא יקבל כל בחינת נרנח"י, השייכים לשורש נשמתו. נמצא, נס נקרא, מה שאינו בידי אדם, שישיג את הדבר. כלומר, שבידי אדם אין הדבר באפשרות להשיג, אלא שצריך להיות נס מן השמים, שרק באופן כזה נקרא "נס".

לכן, כשהאדם בא במצב, שהוא שכבר יש לו הכרת הרע, שאין זה באפשרותו לצאת משליטת אומות העולם שיש בו, ובחינת ישראל שבו היא בגלות תחתם, ואינו רואה שום מציאות, שתהיה באפשרותו לצאת משליטתם, לכן כשהקב"ה עוזר להם, ומוציא אותם מרשות האומות העולם, ונהפוך הוא, שעם ישראל שולט עליהם, זה נקרא "נס".

וזה נקרא, כמו שהיה בארץ מצרים, אשר ה' הוציא אותם מארץ מצרים. שפירושו, שה' הוציא אותם מתחת סבלות מצרים. והנס הזה, האדם צריך להאמין, שכמו שהיה ביציאת מצרים, כן כל אחד ואחד, שהולך בעבודת ה', הוא צריך להאמין, שה' יוציא אותו. כי זה ממש נס, שיהא מציאות לצאת משליטת אהבה עצמית, ולדאוג רק מה ששייך לתועלת ה'.

וכשהאדם מגיע לבחינה זו, נבחן, שהאדם הזה כבר הגיע לבחינת "לשמה". זאת אומרת, שכבר זכה לבחינת אמונה בה', וכבר יש לו הכח לעבוד לתועלת ה'. וזה נקרא "לשמה". וזה נקרא בחינת "ימין", שהאדם עוסק בדרך להשפיע לה'. היינו, שכל, מה שהוא עושה, יהיה לתועלת ה'. כלומר, שהוא רוצה לעשות חסד לה', היינו להשפיע נחת רוח לה'."

סדנה

לאיזה הבחנות אנחנו צריכים להגיע כדי לזכות ליציאת מצרים? כלפינו, כלפי הבורא, כלפי החיבור, כלפי מטרת הבריאה, כלפי כוחות עצמינו, כלפי האמונה, כל מה שיש. חמש הבחנות.

*

מהי ההבחנה הראשונה, מה אתם חושבים?

תלמיד: גלות.

גלות, הרגשת הגלות. במה זה מתבטא? גם עכשיו אני נמצא בגלות, אני נמצא בהוואי או בקריביים, שוכב בשמש והכול, זה גלות. מה זה נקרא גלות?

תלמיד: גלות מהחיבור.

זה כבר משהו.

תלמיד: שלא יכולים לעבוד בעל מנת להשפיע.

שלא יכולים לעבוד בעל מנת להשפיע.

תלמיד: גלות מהבורא.

גלות מהבורא, בסדר.

תלמיד: שלא יכולים לצאת משליטת אומות העולם.

שלא יכולים לצאת משליטת אומות העולם. זאת אומרת, האגו שבנו. האדם נמצא בתוך הרצון לקבל שלו, והוא מבין שהוא נמצא, מרגיש שהוא נמצא, ומרגיש שזה לא נותן לו להתקדם למטרת הבריאה. הוא יודע שמטרת הבריאה זו השפעה, השפעה ואהבת הזולת, והוא סובל שהוא לא יכול להגיע לזה, שאין לו כוח בעצמו להגיע, והוא חייב לזכות לעזרת ה', ועדיין לא מסוגל למשוך את הבורא שיעזור לו, לחייב את הבורא שיעזור לו, "וייאנחו בני ישראל" עדיין אין, אבל הוא יודע שרק על ידי זה הוא יוכל לצאת מהגלות.

במה זה תלוי? בזה שעדיין לא מרגיש את הרע שבו מספיק? בזה שעדיין לא משתוקק מספיק להשפעה, להגיע למטרת הבריאה? בזה שעדיין הבורא לא גדול בעיניו כל כך שיכול לעזור לו. שאין בעל הבית יכול להציל את כליו? מה ההבחנות האלו של חולשה שבגלות, ארבע מאות שנה. איך אנחנו כאן מתקדמים, מה ההבחן החשוב ביותר מכל אלה ואולי יש עוד. מה החשיבות, מה ההבחן החשוב שבגלות, כדי להגדיל אותו, ואז לצאת מהגלות?

תלמיד: ערבות.

עוד אין ערבות בגלות.

תלמיד: חיסרון לקשר עם הבורא.

יכול להיות.

תלמיד: הכרת הרע.

טוב, ועוד?

תלמיד: גדלות הבורא.

כן.

תלמיד: הצורך בעזרת ה'.

הצורך בעזרת ה'. שחסר לו צורך, הוא לא מספיק נצרך לעזרת ה'. במה זה תלוי, למה אין לו מספיק צורך?

תלמיד: הכרת הרע, גדלות המטרה.

זה שני דברים שונים קצת. מה עוד?

תלמיד: לבקש.

חוסר התפילה, כן. זה תלוי בחיסרון, התפילה תלויה בחיסרון.

תלמיד: ייאוש מכוחותיו עצמו.

ייאוש מכוחותיו עצמו, זה יותר נכון, יפה. כל הדברים האלה נכונים, ובסך הכול במה הם מצטברים? מה זה נקרא "וייאנחו", ממה בדיוק חוסר האונים? זו ודאי הצטברות מהרבה מאוד גורמים, אבל מה ההרגשה הזאת, חוסר אונים למה?

תלמיד: לא יכול לעשות נחת רוח לבורא.

מה עוד?

תלמיד: מכוחותיו עצמו.

זה הפוך.

תלמיד: שליטת פרעה.

זה נכון, העיקר כאן זו הרגשת שליטת פרעה, יפה. שהוא מרגיש שלא מסוגל לעשות שום דבר, שפרעה ממלא אותו. זו הרגשה איומה, שהשליטה הזאת ממלאה אותי בכל האיברים, בכל הצינורות שלי, בכל כלי הדם, בכל העצבים, בכל המוח, בכל הלב. בכל מה שאני בודק אני מלא מלא בפרעה. הוא נמצא מהראש ועד כפות רגלי, בכל הגוף שלי, מכל וכל אני מרגיש שהוא ממש שולט בי, תפס אותי כולי. חוץ מהנקודה שבלב, רק דבר אחד. אבל ההרגשה הזאת, היא הרגשה שאוטמת את האדם, ממש ככה "וייאנחו", רק מתוך הנקודה שבלב הוא צועק.

כי אלו עשר המכות. זאת אומרת בעשר המכות הוא מגלה, אנחנו עוד נלמד את זה, עד כמה הפרעה ששולט עליו, מביא לו כל מיני צרות. אבל מבחינת מה? מבחינת חיסרון להגיע להשפעה. המכות האלה הן שאני משתוקק להשפעה ולא מסוגל. אלו עשרה חסרונות שמתגלים, ובלעדיהם אי אפשר לצאת ממצרים. איך אני אצא, איך אני אתחיל לקבל את המאור המחזיר למוטב, אני צריך את עשרת החסרונות האלה. פרעה עצמו שמקבל מכות, מכין את היסודות האלו כדי לצאת. בכל ספירה וספירה.

שאלה: איך להכיר שאני במצרים אם אני לא רואה מצב ששמו ישראל?

אתה צודק, שאלה מאוד יפה. אם אני לא מרגיש את ארץ ישראל, זאת אומרת את המצב הרוחני המתוקן, איך אני יכול כנגדו להרגיש שאני במצרים, במצב הרוחני המקולקל? כי אנחנו משיגים זה לעומת זה. אני לא יודע לענות על זה. מי כן?

תלמיד: אי אפשר להרגיש מצרים בלי להרגיש ישראל.

אבל אם אני לא מרגיש ישראל, איך אני בכל זאת יכול?

תלמיד: לא יכול.

אז מה עושים? מאיפה בא הרצון לצאת?

תלמיד: מהמדרגה הקודמת.

מהמדרגה הקודמת שהייתה להם איפה? שהסתובבו במדבר לפני הכניסה למצרים?

תלמיד: רשימו מהקשר עם העליון.

רשימו מהעליון זה תירוץ שאני לא יודע עליו.

תלמיד: יש מצד אחד ייאוש מלמלא את עצמי, לא מצליח למלא את עצמי, ומצד שני סביבה שמגדילה את המטרה.

מכל הדברים שאתה מספר לי, ייאוש, רשימו, מכל הדברים האלה אני לא רואה איך אני משתוקק לרוחניות המתוקנת כך שאני ממש מגלה את עצמי במצרים.

תלמיד: ייסורים.

כן, אבל ייסורים צריכים להיות כבר כלפי המצב המתוקן. זה צריך להיות מצבי והיפוכו. שאני מתוך הפער ביניהם ארגיש את עצמי בגלות. כמו שרב"ש מסביר לנו במקום אחר, שהגלות זה כבר שאני מרגיש שחסר לי בורא. ההבדל בין גלות לגאולה, זה חיסרון בבורא. אז איך אני יכול במצרים להרגיש את עצמי בגלות? אם אנחנו מדברים על המצבים הטובים, היפים שאתם חושבים, זה בלתי אפשרי, אבל אם חסר לי רק את כוח ההשפעה, כוח הבורא, אז זה אפשרי.

תלמיד: נקודת משה.

מה היא נותנת?

תלמיד: המאור המחזיר למוטב מאיר עליי דרך הסביבה.

זאת אומרת, דרך נקודת משה, מגיע המאור המחזיר למוטב ונותן לי, אפילו בזמן שאני נמצא במצרים, נותן לי הרגשה שחסר לי את כוח הבורא. שאני רוצה להגיע להשפעה, ולהגיע להשפעה אפשר רק על ידי כוח הבורא. אז המאור המחזיר למוטב מוביל אותי. זאת אומרת, לא שאני מגלה את המצב המתוקן וכנגדו המצב המקולקל, אלא האור שמאיר הוא נותן לי את זה.

שאלה: האם הכרת הרע זה שאנחנו מבינים שאנחנו לא יכולים לברוח ממצרים?

הכרת הרע זה שאנחנו מבינים שלא יכולים לברוח ממצרים בכוחותינו, בכוחות עצמנו, אבל דרך הקבוצה כן יכולים למשוך את המאור המחזיר למוטב. במצרים אנחנו עובדים בקבוצה, יורדים למצרים בקבוצה. מה זה נקרא "בני יעקב"? שיש להם את תחילת הקו האמצעי, הנקודה שבלב, שהם נמצאים כבר במריבה, נמצאים בחיבור, אבל חיבור פשוט, ברמה האנושית. יוסף אומר להם, "לא, צריכים להתחבר נכון" והם לא מסכימים עימו, הם לא רוצים, הם מתנגדים, ולכן ירדו למצרים. קראנו על זה עכשיו במאמר רב"ש, "אהבת חברים", שזה גרם להם לרדת למצרים. זאת אומרת, צריכים לראות את זה כדבר טוב.

שאלה: אני רוצה להסביר לתלמידים יחסית חדשים את הסיפור של יציאת מצרים, אבל להסביר אותו בצורה שתיתן להם כוח, שתיתן להם רוח במפרשים מה שנקרא, בלי להדגיש את הצדדים היותר קשים של יציאת מצרים. כי הרי יש פה כל מיני מסרים שלתלמיד חדש, זה יכול טיפה להחליש אותו.

לא, למה? אני לא מבין מה יש כאן כל כך להסתבך? עיקר הבעיה היא להשתדל לנתק אותם מחיצוניות, מהתמונה החיצונית. יש בטבע כוח השפעה? כן, זה נקרא "בורא". הוא ברא רק דבר אחד, רצון לקבל, כוח הקבלה. עכשיו, מה המטרה שלו? להביא את הרצון לקבל להידמות לו. בשביל זה בתוך רצון לקבל הוא הכניס את הנקודה שלו, רצון להשפיע. והנקודה הזאת צריכה לטפל ברצון לקבל כדי להביא לו את צורת ההשפעה. זאת אומרת, לא שהרצון לקבל ישתנה לרצון להשפיע, אלא שהרצון לקבל יעבוד על מנת להשפיע, למען ההשפעה.

זה כמו אדם שעד עכשיו היה מסור למפלגה אחת, רעיון אחד, ועכשיו הוא הולך להיות מסור לרעיון שני, למפלגה אחרת. אז הנקודה שבלב מביאה אותי מכביש אחד לכביש השני, ובו אני צריך להתקדם. זה נקרא כוונה החדשה. למען מה אני עובד? אז קודם כל, אני צריך להכיר את הרע בעבודה שלי, אם אני עובד בלי הניצוץ הזה, בלי הנקודה שבלב, בלי הכוונה הנכונה, זה כמו שאני מתקדם בכביש שאין לו שום תיקון בדרך, ושום טוב בדרך. וכמה שאני מתקדם, אני מתרחק מנקודת ההצטלבות הזאת, אני יכול לפנות יותר ויותר רחוק, ומרגיש את עצמי יותר ויותר גרוע, כמו כל האנושות.

עכשיו, יש אפשרות לפנות וללכת לקראת כוח השפעה. זה הכוח העליון, כל הטבע, הכול מנוהל על ידו. אם אני אהיה קשור אליו, זה לא לפי השכל שלי עכשיו, אבל בטוח שאני מגיע לדברים הטובים. איך עושים את זה? עושים את זה על ידי העשירייה. על העשירייה אתם יודעים להסביר. אני צריך את העשירייה, אני צריך להגיע לחיבור, אני צריך להגיע למבנה שדומה להשפעה, למבנה שדומה לאהבה, דומה, כל היתר "ה' יגמור בעדי", מה שנקרא.

אני עושה מאמצים ואת המאמצים האלה אני מלווה בתפילה, ואז האור העליון בהתאם לזה פועל על המבנה, גומר לי את זה, והופך את מצרים לארץ ישראל. אני לא מבין מה הבעיה, כל הבריאה היא כך, אין יותר.

תלמיד: איפה מצרים בסיפור שסיפרת?

כשאנחנו בינינו מתחילים להתחבר, מרגישים צרה צרורה.

תלמיד: זה נשמע לא טוב, זה כבר יכול להרתיע את התלמידים. הם לא רוצים לשמוע שיהיה לא טוב, לא רוצים לשמוע שיהיה קשה, לא רוצים לשמוע. הם רוצים לשמוע משהו טוב, רוצים לשמוע משהו אופטימי.

רק טוב?

תלמיד: הרוב טוב.

אז אתה צריך להביא להם סמים.

תלמיד: הרוב.

אני לא מבין את זה, אתה צריך להסביר להם רק דבר אחד, חוץ מסם וגם לסמים מגיעים מחיים לא טובים, בדרך כלל אין נטייה לסמים סתם אצל האדם. זאת אומרת אי אפשר להרגיש כי אתה נברא, ואין שום דבר טוב, אם אתה לא מגיע אליו מהרע. כמו עם מאכל טוב, אתה צריך להיות בכל זאת רעב, אחרת גם את המאכל הטוב ביותר אתה לא תרגיש. אתה חייב להיות ברעבון כדי להרגיש עם התיאבון שלך את התענוג שבמאכל. אין מה לעשות, לכן "הם לא רוצים לשמוע שום מילה רעה"

תלמיד: לא שהם לא רוצים.

אז מה?

תלמיד: המינון צריך להיות נכון.

אתה צריך להסביר להם בצורה הגיונית, בצורה נכונה, שמפני שאנחנו נבראים אנחנו לא יכולים להרגיש את האור, אלא רק מתוך החושך. כל דבר טוב מורגש רק מתוך הרע שכנגדו. כך עובדים בדומם, בצומח ובחי, כל מערכת חשמלית, מכאנית, לא חשוב מה, כולן עובדות עם שני כוחות, מינוס ופלוס. וכל התענוג שאני יכול להוציא מהחיים, ממה שנקרא "חיים", זה רק באמצע בין שני הכוחות האלה, פלוס ומינוס. "שום דבר על מינוס אני לא רוצה לשמוע, הוא לא קיים". אין דבר כזה בטבע. שמינוס לא קיים, רק פלוס, זה הבורא. ומה זה, אני לא יודע. אני לא יודע כי לגלות אותו אני יכול רק מהמינוס, רק ממינוס.

צריכים לדעת איך להסביר. אם אתה מסביר להם שזה כמו רופא שבא לחולה ומסביר, אתה בנוי כך וכך, יש לך כאלו וכאלו בעיות, כאלו וכאלו פעולות בגוף, שאנחנו צריכים לתקן, אז מה, החולה יגיד, "אני לא רוצה לשמוע שום דבר על מחלה, אין לי". מה זה? כך הוא יגיד?

תלמיד: גם התלמידים דרך אגב, כשנותנים להם את הדוגמה של מחלה זה מעורר בהם איזו התנגדות, לא רוצים לקבל, ישר לוקחים את זה לכיוון "מה זה אני חולה"?

בסדר, אז תגיד לו, בוא נרשום אותך לעוד שנה שנתיים, תבוא ותספר לנו איך אתה עובר את החיים. אדם שלא רוצה, לא רוצה, זה בסדר, אני מבין את הנטייה שלו. אבל אין לו מספיק שכל להבין שכדאי לו עכשיו ללמוד על התרופה, כדי לא להיכלל במצבים יותר גרועים. הוא יכול להימנע? לא. הוא יכול למות, זה יעזור לו? גם לא יעזור. אין לנו ברירה, אנחנו חייבים לחפש תרופה למחלה שלנו, לזה שלא יהיה לנו רע, ואתה הגעת לבית המרקחת הסופר נכונה. אני ממש נותן לך תרופה. אבל אתה אומר לא, אני לא רוצה לשמוע שאני חולה. בסדר לך, אז אתה לא נכנסת למקום הנכון.

איך זה יכול להיות שלא רוצים לשמוע? בסדר, הם יחזרו לחיים שלהם, יעברו עוד כמה שנים, יבואו. מה לעשות? אני מכיר את זה, ממיליוני אנשים שעברו דרכי, ככה זה, מי מהם נשאר? זה דור שכך עובר ויחזור. יחזור כבר לא אליי, זה לא חשוב, בדור הבא. אבל זה מתגלגל כך. זה באמת דור שהוא גם מפונק ויש לו הרבה משחקים שבהם הוא יכול להסתיר את כל העניין מעצמו, ואם זה יהיה מחר מה אכפת לו. "מה אכפת לי", את זה אני שומע מהרבה אנשים, בינתיים טוב לי, מה שיהיה מחר אני לא רוצה לשמוע. אומרים לו, אבל זה מחר, "לא רוצה". אבל יש את תכלית הבריאה, יש לך תפקיד, יש משהו שאפשר, "לא רוצה כלום, תן לי, לבהמה שלי ליהנות ממה שעכשיו, בצורה הפשוטה ביותר". תראה איזו נטייה יש דווקא באגו הגדול ביותר שאליו הגענו, ואנחנו רואים שאי אפשר למלאות אותו, ממש הכוח ההגנתי הפנימי שבתוך האדם אומר, תוריד את עצמך עד ממש כמו דשא, אפילו פחות מדשא, ותהנה מהדברים הפשוטים, אתה יודע, דברים קטנים, איזו סדרה בטלוויזיה, איזה משהו שאתה אוכל, שותה, הולך ככה בסדר, חיי מאיזו קצבה, משהו, למרות שאתה צעיר. זאת צורה, אבל זה יעבור עוד מעט, כי זו בריחה. על פני רצון לקבל גדול מאוד, זו מעין בריחה, אבל היא לא תוכל כך להמשיך. היא צריכה כך להיות.

תלמיד: אולי תוכל לעזור לנו להעביר את המסר הזה בצורה מוצלחת. האם יש משהו שלא כדאי להגיד, שצריך להיזהר ממנו, כשמספרים את הסיפור הזה של מצרים?

אתה לא צריך לדבר אליהם, אתה צריך לדבר כאילו אתה מדבר על שלד, על גוף האדם, על המערכות. אני ממליץ לא לשייך את זה לאדם עצמו, כי הוא עדיין לא מרגיש, הוא לא רוצה להרגיש או משהו. לספר לו את זה בצורה אובייקטיבית, שזה מה שקורה בטבע, בתהליך, בהיסטוריה, באבולוציה, זה מה שכולנו עוברים, גם אנחנו, וכשאנחנו עוברים אז עוברים. אז הוא מסתכל על זה מאין ברירה, מלמדים אותו, ואז איך הוא יכול מתוך הלימוד הזה לקחת משהו טוב לעצמו.

אחרי שהסברת להם את כל העניין מההתחלה ועד הסוף, על כל הבריאה בצורה כללית, וודאי, עכשיו אתה מסביר להם בצורה הקטנה איפה זה מצרים, איפה אנחנו כאן, ואיך אנחנו יכולים להיעזר לצאת ממצרים הזאת לאור, לתענוג. וכאן אתה צריך להסביר להם שאנחנו לא מסוגלים בעולם שלנו, היינו בתכונות שלנו, להרגיש תענוג, לא בנויים לזה. אנחנו צריכים להחליף את כלי הקליטה, הפרדיגמה, היחס לחיים, ואז אנחנו נהנה בלי הגבלה. לכן, כל העניין הוא לא יותר מפסיכולוגי. יש כאן מעבר פסיכולוגי, מהנאה מקבלה שהיא בלתי אפשרית, לכן בוא נפסיק להשתדל בכיוון הזה, כי זה לא הולך, ונתחיל ליהנות מהשפעה, ושם אתה לא מוגבל. זה בסך הכול, אין כאן יותר מפסיכולוגיה בלבד, ליהנות מזה במקום מזה. תראו איך זה נעשה. ולכן השיטה הזאת נקראת "שיטת הקבלה".

תלמיד: התחלנו להקים את המערכת, כולנו כאחד מהכנס בישראל, עכשיו עבר כנס קייב, ופסח עכשיו מתקרב ואנחנו מקבלים כוחות כדי להגיע לכנסים באמריקה. מתחילים בצ'ילה, אחר כך ברזיל, מקסיקו, ארצות הברית. אנחנו רוצים להזמין את הכלי העולמי להתחבר עם אמריקה, שישתתפו עם הכוח וילוו אותנו כדי ליצור כלי יותר חזק, יותר גדול, שנוכל לאסוף וליצור את כולנו כאחד.

תלמיד: המשימה יומית, כל חבר כותב ושולח לחברי העשירייה מה עליי לעשות בכדי להגיע להכרה שרק הבורא יכול לעזור לי ולעשירייה לצאת משליטת פרעה.

(סוף השיעור)