שיעור בוקר 10.05.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כווונה לפני לימוד תע"ס - קטעים נבחרים מהמקורות

אנחנו נמצאים בהכנה אחרונה והכי חשובה לפני לימוד תורה. "תורה" זה נקרא מקורות שיכולים להאיר לנו את הכוח העליון, שישנה לנו את הטבע מלקבל ללהשפיע, זאת אומרת יעבוד עלינו כמעלית המעלה אותנו מהעולם הזה לעולם העליון, מדרגת בהמה לדרגת אדם הדומה לבורא. ואיך נוכל להעמיד את עצמנו כך שאותו כוח עליון ישפיע עלינו? רק לפי הכוונות שלנו, לפי מה שאנחנו רוצים שיקרה, כי אין כפייה ברוחניות והכול תלוי אך ורק בכמה אנחנו רוצים את העלייה הזאת, ואפילו שלא כל כך יודעים איך לבקש ובדיוק למה לצפות, ודאי שלא, אנחנו צריכים קודם כל להבין, מתוך הקטעים שאנחנו לומדים ובכלל מתוך כתבי המקובלים ומתוך מה ששומעים מהחברים, שהכול תלוי רק בכוונה. בכוונה, זאת אומרת למה אני מתכוון? מה אני רוצה שיקרה לי מהלימוד? להישאר כמו עכשיו בעל מנת לקבל, בדרגת בהמה, רק להתחכם, להיות כמו מדען, להרחיב יותר את הידע שלי במה שקורה כאן בעולם הזה, וגם זה קורה, או שהמטרה שלנו בעצם, אם אנחנו לומדים את חכמת הקבלה, היא משהו אחר, הרבה יותר גבוה ומיוחד.

אנחנו רוצים שתקרה בנו מהפיכה פנימית, רוצים לרכוש כלים רוחניים, חמישה כלים נוספים. חוץ מראייה, שמיעה, טעם, ריח ומישוש שיש לנו בחיים האלו, אנחנו רוצים לרכוש מעליהם חמישה כלים נוספים, שהם דרגות רוחניות שבהם נרגיש את העולם הרוחני. וכול זה תלוי בכוונת הלימוד. לכן כתוב "טוב מעט בכוונה", לא לשים לב כמה אתה מבין וכמה שעות אתה לומד, אלא לְמה בדיוק אתה משתוקק? ואפילו שאתה לא משתוקק איך אתה מכוון את עצמך לזה, והאם חשוב או לא איזו תוצאה רואים מהלימוד.

כאן אנחנו נתקלים בתופעה מוזרה ביותר שלא קיימת בכל לימוד אחר, והיא, שאפילו שאני לא יודע את השפה או שאני שומע אבל לא מבין על מה מדובר, כמו נגיד תינוק בין הגדולים, גם אז זה עובד עליי. ובאמת אנחנו כמו תינוקות כלפי מה שכותבים המקובלים כי אנחנו לא מבינים. זה כמו שתינוק מסתכל עלינו כשאנחנו מדברים והוא אולי פותח את הפה, פותח יותר את העיניים, רוצה להבין, להרגיש, להתחבר למה שאנחנו מופיעים לפניו. והנטייה הזאת דווקא, שהוא רוצה להגיע לאותו מצב, לאותה דרגת הבנה והרגשה כמונו, זה מה שעושה ממנו יותר ויותר בן אדם. כך אנחנו צריכים להבין, שהלימוד שלנו בעצם מיועד לאלה שלא רוצים למלאות את השכל שלהם, את הרגש שלהם במה שהם נמצאים כאן ועכשיו, הם לא רוצים מילוי, הם רוצים כלים חדשים, שכל חדש, רגש חדש, ואז כשהם יבואו, הם יבואו כבר עם המילוי החדש, אבל המילוי החדש יהיה לגמרי שונה. הוא יהיה באופי של העולם הרוחני, העולם העליון. זה מאוד שונה ממה שאנחנו עכשיו חושבים, מבינים, מרגישים, כי הכלים משתנים, אז נרגיש מה זה נקרא "שינוי הכלים".

ולכן חכמת הקבלה נקראת "חכמת הנסתר", שעומדת להתגלות רק לאלו שמאוד משתוקקים להשתנות בתכונות שלהם ושלא יודעים באיזו צורה זה צריך לקרות, אבל הם מוכנים למסור את עצמם להשפעת הלימוד. הם שומעים מהמקובלים, מהמורים שלנו שיש בתוך הלימוד כוח מיוחד שנקרא "מאור", אור עליון, שהוא כוח השפעה כמו הטבע של העולם העליון, והוא יכול להשפיע עלינו, ולאט לאט אנחנו נקלוט את התכונה הזאת של ההשפעה ונתחיל להרגיש את השוני שהלימוד עושה בנו.

את כל תשומת הלב אנחנו צריכים לרכז לא על שינוי בשכל ואפילו לא ברגש, אלא על שינוי בתכונות. את כול מה שקודם חשבתי, התייחסתי לעצמי, לחברים, לעשירייה, לקבוצה הגדולה של בני ברוך, לעולם, וְודאי לבורא עם כל מערכת ההשפעה שלו אלינו שנקראת העולם העליון, אני בודק, האם אני משתנה בזה או לא, נכנס קצת יותר בהרגשה, ב"פקיחת עיניים בתורה" מה שנקרא. זאת אומרת, לרכז תשומת לב לא לרצון רגיל, אלא לרצון המשתנה לכיוון ההשפעה, לכיוון פתיחה, לא לידע, שהראש שלי יהיה יותר פתוח אלא שהלב שלי יהיה יותר פתוח. זה ההבדל בין שני העולמות. איפה אני רוצה להתקדם. וכאן נרגיש עד כמה מתנגשים שני העולמות, העולם שלנו, עולם הידיעה והעולם הרוחני שהוא עולם של כוונה. כל לימוד הקבלה הוא כדי להתקדם בכוונה ובהתאם לכוונה שלנו, מה אני מתכוון? לָמה אני עושה את זה? לא לשם ידע, לזה אנחנו צריכים לשים לב ואז נצליח.

עברנו כאן הרבה שלבים ועכשיו אנחנו עוברים את השלבים האחרונים, נתחיל בעוד כמה ימים ללמוד את תלמוד עשר הספירות, אני מקווה ביחס הנכון. יכול להיות שנצטרך עוד לדבר על זה, להבהיר לכל אחד ואחד מהו היחס שצריך להיות, כי היחס קובע את התוצאה. זאת אומרת, אם אנחנו מגיעים לאיזה לימוד, במסגרת העולם הזה אנחנו צריכים שכל, ואז אנחנו צריכים לדעת את השפה ושכל, שיהיה לנו כמה שיותר IQ, וקדימה. מה שאין כן ברוחניות, אנחנו לא צריכים IQ, על זה כתוב "לא החכם למד", ואנחנו גם לא צריכים הרבה ללמוד, כתוב "טוב מעט בכוונה", זאת אומרת טיב הכוונה קובע את התוצאה הרצויה מהלימוד. וכך נתקדם. אנחנו צריכים לעשות בנו שינוי ביחס ללימוד, לתוצאה. והעיקר, זה צריך להיות דרך העשירייה, כי אז "איש את רעהו יעזורו", אנחנו נעזור אחד לשני, ניתן דוגמאות אפילו בלי לראות אותן, במחשבות שלנו נתקן אחד את השני. אנחנו צריכים להבין שהבורא מתייחס אלינו דרך העשירייה, לכן אם אני רוצה להשתנות כלפי הרוחניות אני צריך כל פעם לעדכן את הקשר שלי בתוך העשירייה, ואז אני יותר קולט את השפעת הבורא עליי.

שאלה: דווקא מאוד מעניין מה שאמרת, שאני בודק איך אני משתנה בתכונות כלפי הכלי העולמי, כלפי הקבוצה, כלפי החברים. איך אני בודק שאני משתנה, מה השינוי שאני בודק?

עד כמה אתה מרגיש תלוי בהם, עד כמה הם נעשים לך יותר יקרים. לסירוגין, לפעמים אתה דוחה אותם, שוכח מהם, ולפעמים אתה מרגיש שאתה כן תלוי בהם, ואתה חייב להתקרב ולהרגיש שהם ממש עומדים בלב שלך. גם בזה, וגם בזה, גם בירידות וגם בעליות.

אבל הנושא העיקרי בשבילנו, הוא עד כמה אני מחובר עם החברים, כי כך אני בטוח שומר על הכוונה הנכונה שלי כלפי הלימוד, כלפי הבורא. כי הבורא משפיע עלי דרך העשירייה, וככול שאני נכלל באותה עשירייה, בפורמט הזה, בתבנית הזאת, אני כבר יותר מכוון לבורא.

שאלה: ציינת שכדי להשיג רוחניות אנחנו צריכים להשיג חמישה חושים נוספים מעבר לחושים הגשמיים. האם הציטוט נכון, ומה הם אותם חושים נוספים כדי להשיג רוחניות?

על ידי מאור המחזיר למוטב, לאט נגלה אותם בנו. זה נקרא ראייה, שמיעה, טעם, ריח, ומישוש רוחניים. מה זה? עוד נגלה.

שאלה: בתחילת השיעור אמרת שאני צריך לעדכן את היחס שלי בעשירייה, בקבוצה. אתה יכול בבקשה קצת להרחיב בנושא?

אני קם בבוקר כבהמה, ומגיע לשיעור מיד או אחרי כמה שעות, תלוי איפה אני חי, באיזה מקום על פני כדור הארץ. ואז לפני השיעור אני צריך להשתדל להיות בכלי אחד עם כולם, כי הבורא מתייחס לכלי שלם, בפרט כשאנחנו נמצאים בתקופת הדור האחרון. ואני צריך מאוד להשתדל להרגיש את עצמי כחלק מהכלל, ממש להתבטל כלפיהם, כי שם הבורא נמצא "בתוך עמי אנכי יושבת". וככול שאני נכלל בתוך הקבוצה, אני אכנס תחת השפעה יותר חזקה של הבורא.

אז אני משתדל, אני חושב על זה, אני נזכר בכל מיני פסוקים, יכול להיות מבעל הסולם ורב"ש, אני מתחיל לראות שלבד אני לגמרי אבוד, וקשה לי לרכז את עצמי על משהו רוחני. אבל אם אני מתקרב למושג העשירייה, קבוצה, כלי דאדם הראשון השבור, שצריכים להקים אותו, להרגיש את כולו, אז אני רואה שניתן לעשות זאת, רק דרך החיבור, ואז אני מתקדם. ככה זה.

תלמיד: בעשירייה שלנו יש מצב, יש בי קונפליקט מסוים, כלפיי, כלפי החברים. האם אני צריך לשנות את עצמי, או שאני צריך לשנות את הראייה של החברים?

מה אתה חושב, שאתה הולך לשבור אותם?

תלמיד: לא לשבור.

אלא מה? מה זה לשנות? זאת אומרת, אתה חושב שאתה מבין יותר מהם מה צריכים לעשות, ובזה שאתה תשכנע אותם, תלחץ עליהם, הם ישתנו כלפיך, ומזה אתה תרוויח.

תלמיד: לא כלפיי, כלפי הקבוצה.

אני לא יודע. אני קצת מכיר אותך, אתה עקשן, אתה חושב שאתה מאוד מבין. תקרא מה שכותבים על זה רב"ש ובעל הסולם, בכל מקרה אתה חייב להכניע את עצמך כלפי הקבוצה. לרצון לקבל שלך זו בטוח הדרך הנכונה להתקדם לתיקון. ולא חשוב כמה הם צודקים או לא, אל תבדוק את זה עם השכל שלך. אומנם כולנו יודעים שאתה גאון, אבל זה לא חשוב, חשוב עד כמה אתה מכניע את עצמך, אפילו כמו רבי יוסי בן קיסמא.

תלמיד: אפילו?

תשתדל, ואני לא רוצה לשמוע "אפילו". את ה"אפילו" הזה תכניס לאיזו פינה שממנה לא תוכל להוציא אותו אף פעם. אם אתה רוצה ללמוד את חכמת הקבלה, ולא חכמה אתה חייב לעשות הכול כדי לעשות מעצמך אפס כלפי הקבוצה. ואיך שאני התרשמתי ממך, כדאי לך לחשוב על זה ולעשות את זה. אחרי שנה אני רואה שאתה נמצא באותו מקום. תשתדל, עכשיו אנחנו נמצאים ממש לפני המאור המחזיר למוטב, וכאן הכול יתברר בצורה הרבה יותר חריפה.

שאלה: מה זו כוונה?

כוונה זו המטרה הרצויה שלי.

תלמיד: מה זה שינוי התכונות? בזמן האחרון שמתי לב שאני מגלה אצל החברים תכונות חדשות שלא ראיתי קודם, תכונות חיוביות כמו דאגה, אהבה. האם זה נקרא שינוי שבא מתוך העבודה שלנו ביחד?

זה בעיקר בא מתוך העבודה שלך, מפני ש"כל הפוסל במומו פוסל". אם אתה רואה בהם שינויים לטובה, סימן שאתה השתנית לטובה.

שאלה: אמרת שבלימוד שלנו מתנגשים שתי עולמות, עולם הידע ועולם הכוונות, מה זה אומר?

אנחנו צריכים להבין שבשכל שלנו לא נוכל להבין אף מושג רוחני, כי כל המושגים שלנו, כל החכמה שלנו, היא תוצאה מהחושים. ואם היינו מאבדים את החושים הגשמיים היו שלנו, לא הייתה לנו שום חכמה גשמית. החכמה שלנו היא רק תוצאה מכל מיני התרשמויות ברצונות, במחשבות, ומתוך מאורעות שאנחנו עוברים בחיים.

על זה כתוב "אין חכם כבעל ניסיון". ברוחניות אין לנו שום ניסיון, כדי להשיג ניסיון ברוחניות אנחנו צריכים להתחיל להתרשם במשהו מהרוחניות, ולא להפריע להתרשמויות האלה, אלא לספוג אותן, לקלוט אותן.

תלמיד: מה זה אומר להתרשם מרוחניות? עכשיו יושבים כאן בעשירייה עם החברים, מה זה אומר להתרשם מרוחניות?

מהרוחניות אני יכול לקבל התרשמות רק בתנאי שאני מתבטל כלפי הרוחניות עם התכונות הגשמיות שלי. לכן עד כמה שאני מוריד את השכל והרגש הגשמיים שלי, ורוצה להשתמש בקצת מהנטייה שיש לי לרוחניות, אז אני מתחיל להרגיש שיש לי אפשרות להיכנס לאיזה מגע עם הרוחניות.

ככול שאני מבטל את עצמי כלפי הקבוצה, כלפי החברים, ככול שאני חושב עליהם טובות, שהבורא נתן לי אותם, ודרכם אני יכול להתקרב לבורא ולא אחרת. ככול שאני מסדר את עצמי יותר בצורה כזאת, בזה אני מזמין את ההשפעה העליונה עליי. וכתוצאה מזה קורים בי שינויים, והם כבר שינויים רוחניים.

אנחנו צריכים רק להתאמץ להעמיד את עצמנו נכון כלפי ההשפעה העליונה, כי רק דרך חיבור, רק דרך נטייה לאהבה, להשפעה, אנחנו נקבל התרשמות מהבורא. צריכים לסדר את הכלים שלנו, שיהיו דומים לו, והוא כולו רק כוח השפעה.

תלמיד: כשאני עכשיו מבטל את עצמי, מנסה להתכלל בחברים בקבוצה, לקבל מהם התרשמות, ומצד שני נניח אנחנו לומדים תע"ס, ומכוונים את עצמנו בכוונה. איך שני התהליכים האלו משתלבים יחד?

אם אני רוצה להתחבר לעשירייה, להיות נכלל בהם, לאבד את עצמי בתוכם, שוב כמו שרבי יוסי בן קיסמא מסביר לנו, והרב"ש מסביר לנו, אם אני מבין שאחרי כל החברים עומד הבורא, ורק ההכנעה שלי כלפי העשירייה מקנה לי חיבור עם הבורא, אז לזה אני צריך לדאוג.

זאת אומרת, היחס שלי לחברים, שדרכם אני מקבל השפעה מלמעלה, בעצם הופך להיות המטרה הכי הכי חשובה, הכי עליונה בשבילי. והוא זה שקובע את ההתקדמות הרוחנית שלי.

לכן אני לא רוצה להפעיל את השכל, ואפילו לא את הרגש הנוכחי, כי זה הכול בהמי. אלא רק את ההתקשרות שלי, ככול שאני יותר נרגש מהחיבור שלי עם החברים. כי בזה אני מוציא את עצמי מהרמה הגשמית ומתעלה קצת לרוחניות, את הנטייה הזאת אני צריך, וכך נתקדם.

שאלה: בהקדמה אמרת שעלינו להציב את עצמנו תחת השפעת הלימוד, איך מממשים את זה?

למסור את עצמי ללימוד זה נקרא ללימוד תורה. תורה זה נקרא אור. זאת אומרת להתקשר למקורות בצורה כזאת שהאור שלהם ישפיע עלינו. אור זה כוח השפעה שמגיע אלינו ומשפיע עלינו ומעלה אותנו לדרגת השפעה. לכן אנחנו בהתאם לזה צריכים להיות קרובים לאור, באותה נטייה כמו האור, שאני מתחבר עם החברים, שאני משתדל להתעלות למעלה מתכונותיי הגשמיות ולהיות כמה שיותר בהשפעה. אנחנו עוד נברר את כל ההבחנות האלו. אבל בקיצור זה מה שחשוב בזמן הלימוד, כמו שהם כותבים, שאנחנו צריכים להיות בנטייה למאור, זאת אומרת לכוח השפעה לכוח השינוי, לכוח התיקון.

כמה שאני מצפה שאני אשתנה על ידי הלימוד, זה מה שחשוב. לא שאני נשאר וממלא את השכל שלי, חס ושלום, זה לא נכון. אלא כמה שהתכונות שלי ישתנו על ידי הלימוד לכיוון השפעה, אהבה, חיבור, לכיוון הבחנות רוחניות שאני איכשהו יכול עכשיו לתאר לעצמי, לפי מקובלים שכותבים לי.

שאלה: אם הכוונה היא היחס שלי לבורא, האם אני לא זה שקובע את הכוונה שלי? כי אנחנו אומרים שאין עוד מלבדו.

אתה כאן מבלבל כמה דברים יחד ולכן אני חושב שהשאלה היא לא נכונה. אנחנו נלמד על הכוונות. אבל השאלה היא כוללת שני דברים שהם לא יכולים כל כך פשוט להיות קשורים זה לזה. בטח שאתה מייצב את הכוונה שלך או מבקש מהבורא שהוא ייצב את הכוונה שלך, אבל העיקר בשבילנו זה לייצב אותה בהתאם לעשירייה.

שאלה: אנחנו מקיימים מפגשים עם החברים במהלך היום בכוונה אחת, האם זה נקרא התחדשות רוחנית?

אתם משתדלים לעשות ובוודאי שגורמים להתחדשות רוחנית, אבל התוצאה מההתחדשות הרוחנית היא צריכה לבוא אחרי הרבה מאמצים. אבל עושים ועושים נכון.

שאלה: לגבי הזמן שנגיע מוכנים ללימוד. מהי אותה נקודה שאפשר לומר, "עכשיו אתם מוכנים ללימוד"?

אנחנו כבר יותר משנה נמצאים בהכנות ללימוד חכמת הקבלה, ולהחזיק בזה יותר אני לא יודע אם כדאי. כי בסך הכול אנחנו מדברים ומדברים, לומדים ולומדים הרבה דברים, אבל סביב הלימוד עצמו. לימוד הכוונה היא לאותו החומר שמביא לנו את המאור המחזיר למוטב. ישנה הכנה ללימוד וצריך להיות לימוד. ודאי שחלק מהתלמידים שלנו לא כל כך מוכן לזה ויצטרכו לשנות את עצמם ולהתקדם. "לא החכם לומד", יצטרכו לשנות את היחס שלהם למה הם רוצים מהלימוד. וודאי שלא לשנות את השכל שלהם ולמלאות אותו בכל מיני פרטים, אלא להרגיש עד כמה הלב שלהם נפתח יותר ומתקרב לכולם. זה תהליך שלא קורה מיד, אבל בכל זאת אדם צריך לבדוק את עצמו ולדרוש שזה יקרה.

נראה. אנחנו נתחיל לאט לאט, כי העיקר בשבילנו זה לייצב את עצמנו בלימוד התע"ס. אנחנו נשתדל לשנות על ידי זה את התכונות הפנימיות שלנו, נזמין את שינוי התכונות הפנימיות, נבקש, נתפלל ונרגיש עד כמה זה משפיע עלינו וכך נתקדם. זאת אומרת, תהיה לנו ביקורת על הכוונות שלנו, על היחס שלנו ללימוד, יחד עם הלימוד. כשאנחנו קוראים על פעולות רוחניות, אנחנו משתדלים לכוון את עצמנו לפעולות הרוחניות האלו כך שנרגיש שינויים, שהרוחניות בנו היא משתנה, נפתחת, מתקדמת.

שאלה: אם ההתפתחות החדשה של הכלים היא מתקיימת יותר בלב מאשר בהיגיון, בנוגע לספיגה של החומר שנלמד בשיעור, אם אנחנו סופגים חלק קטן מהשיעור, זה כבר סימן שאנחנו מפתחים כלים חדשים?

לא, "לא החכם לומד". לא אכפת לי כמה הבנתי מהשיעור אלא אכפת לי כמה השתנתי בכוונות, ברצונות שלי מהשיעור, כמה ליבי נפתח יותר לחיבור עם העשירייה. כי בסך הכול אחרי כאלו מאמצים בחיבור עם העשירייה על ידי הלימוד, זאת אומרת על ידי המאור המחזיר למוטב, אני אתחיל לגלות בתוך הקשר בינינו את העולם העליון, הבורא יתגלה.

שאלה: הילד הוא גדל וכל שנה הוא גדל בצורה כזאת שהיחס שלו משתנה כלפי העולם וכך גם ההורים מצפים ממנו וכך גם מצפים מאיתנו. העשירייה גם מתפתחת, איך קורה אצלה התהליך הזה שהיא משנה את היחס שלה כלפי העבודה הרוחנית, כלפי הבורא?

זה הכול משתנה על ידי המאור המחזיר למוטב. אין כאן יותר מה להוסיף. כל השינויים, אם אנחנו מדברים על שינויים לכיוון רוחני, הם רק על ידי האור העליון. לכן אנחנו מצדנו צריכים לעשות רק אותן הפעולות שהן מעוררות את האור העליון שבו אנחנו תלויים.

שאלה: איך אנחנו צריכים להכין נכון את הכוונה שלנו בעשירייה?

בצורה הכי פשוטה ונגישה, שאנחנו רוצים להתחבר בינינו, ברצונות שלנו, שבתוך החיבור שלנו אנחנו נהיה כאלו, בהשפעה הדדית, נצטרך לוותר כל אחד כלפי האחרים, שבסך הכול הוויתור המשותף שלנו יהיה במרכז החיבור בינינו ואז אנחנו, במשהו הזה, נהיה דומים לבורא, כי אנחנו מוותרים על עצמנו ומשתוקקים אליו, להשפעה מחוצה לנו. זאת אומרת, הכול תלוי בכמה שאנחנו מבינים מה זה נקרא "מרכז החיבור". שם נמצא הבורא.

שאלה: שמעתי שאתה אומר שבקרוב נתחיל לעבוד עם המאור המחזיר למוטב בפועל. מה זה אומר כלפינו?

שאנחנו נפעיל כאלו אמצעים כדי לעורר על עצמנו את המאור המחזיר למוטב. גם עכשיו אנחנו צריכים לחשוב על זה, אבל בעיקר זה בלימוד התע"ס.

תלמיד: אבל מה זה אומר כלפינו? למה אנחנו צריכים לצפות בזה?

לשינוי פנימי, שהלב ישתנה מקבלה להשפעה, משנאה לאהבה, מדחייה לחיבור.

שאלה: דיברת עכשיו על כך שאנחנו צריכים לצפות לשנויים, שהלב שלנו ישתנה. אלה נשמעות לי כמו תוצאות מהלימוד, האם גם זו צריכה להיות הכוונה שלנו? כי מורגש שאם אני אהיה בכוונה כזו אז אני בעצם מבקש עבור עצמי וזה בניגוד להשתוות הצורה שאנחנו מבקשים שתהיה. אז האם זאת גם צריכה להיות הכוונה שלי שאני אשתנה, שאני ארגיש שינויים?

אני רוצה לשנות את היחס שלי לכולם. לכולם. שכמה שאני מתייחס לכולם, לכל האנושות, לעשירייה, לא חשוב איך אני מצמצם את הראייה שלי, אבל כמה שאני מתייחס אליהם, אני מתייחס לבורא. כי מחוצה לי נמצא רק הבורא בעצם, אז אנחנו צריכים להבין איך אנחנו פונים אליו. העשירייה עוזרת לנו לסדר את הפנייה שלנו שהיא תהיה נכונה כי אחרת אף פעם לא היינו יכולים לפרמט את עצמנו ולסדר פנייה לבורא.

תלמיד: האם הדרישה הזו שהייתי רוצה שתהיה לי, שאקבל שינוי בתכונות שלי, כדי שזה באמת יהיה על מנת להשפיע, שזה יהיה בכוונה נכונה למשוך את המאור, אני צריך לבקש עבור העשירייה את אותם הדברים?

אתה לא צריך לבקש, אתה צריך מלכתחילה לכוון את זה לשם, איפה אתה רוצה לראות את התוצאה. זה לא ש"אני רוצה עכשיו לקבל רוחניות", אני לא יודע מהי הרוחניות שאתה מתאר, "ואז אני אפנה לאחרים". לא, אלא בפנייה שלי לאחרים, בכמה שאני מייצב את עצמי כלפי האחרים, עכשיו מלכתחילה, אני רוצה שהפנייה הזאת תשתנה מלכתחילה, "סוף מעשה במחשבה תחילה". אחרת אני רק אומר שאני רוצה לשנות את היחס שלי לזולת, זה לא נכון. ההשפעה לזולת, החיבור עם הזולת זאת הרוחניות.

שאלה: בהמשך לשאלתו של החבר, עדיין קשה להבין איך אגואיסט יכול להגיע לכוונה שהוא ישתנה, זה ממש כמו שהיצר הרע יביא את עצמו לשחיטה?

זה על ידי המאור המחזיר למוטב. איך זה אני לא יודע רק יש כוח שפועל עלינו והופך לנו את הכוונה מלעצמי לזולת.

שאלה: העשיריות שלנו כרגע מפוזרות ברחבי האינטרנט, האם הצורה שבה אנחנו בנויים כעשיריות יכולה להשפיע על האופן שבו אנחנו לומדים ומבינים את התע"ס?

זה לא חשוב באיזה מרחק פיסי, גיאוגרפי, אנחנו נמצאים בעשירייה נניח, זה לגמרי לא חשוב, העיקר שאנחנו נרגיש את עצמנו שאנחנו חייבים להיות בלב אחד, ברצון אחד, בכוונה אחת כדי שנגלה בזה את הבורא. כמה שיהיו בינינו מרחקים ברצון, מרחקים בכוונה ואנחנו נרצה להתגבר על פניהם, בפער בין המצוי והרצוי, אנחנו נגלה את עוצמת הבורא. זה כמו שבכלי הרוחני יש עביות, צמצום, מסך ואור חוזר, אז כמה שיש יותר עביות, פער, מרחק בין החברים והם עובדים על זה כדי להתחבר, לפי זה עוצמת הבורא שמתגלה תהיה יותר גדולה.

שאלה: הרצון להתחבר בונה את הכוונה או הכוונה בונה את הרצון להתחבר?

הכוונה שלי ללימוד קובעת את הכול, היא משנה את הרצונות שלי, המחשבות שלי, הכול. הכול תלוי בכוונת הלימוד.

תלמיד: אבל מה בא לפני, כשאנחנו מגיעים לשיעור ואנחנו רוצים להתחבר האם זה בונה את הכוונה?

לא, למה אתם רוצים להתחבר?

תלמיד: זאת השאלה.

אז תברר אותה.

שאלה: דיברת עכשיו על כך שאני רוצה לשנות את היחס שלי כלפי כולם, כלפי העשירייה וגם כלפי כל האנושות. אני חושב שכלפי העשירייה זה דבר שאפשר לתאר איך עושים את זה, הרב"ש מספר איך עושים את זה, אבל איך לשנות את היחס ומה צריך לשנות ביחס שלנו כלפי האנושות, האם זה משהו פנימי, חיצוני, איך אנחנו צריכים לכוון את עצמנו לזה?

אז אנחנו נעשה את זה בהדרגה, בינתיים העשירייה זה העיקר, זה אותו הכלי שבו אני צריך עכשיו לראות את עצמי. זה דומה לתינוק שנולד ואז הוא מגלה קודם כל את עצמו, את הפינה שלו, את הידיים של אימא, ואחר כך הוא יוצא מהחדר שלו, אחר כך לוקחים אותו לאיזה גן וכן הלאה, כך הוא יוצא ומכיר את העולם. נעשה את זה בהדרגה, בינתיים מה שחשוב לנו זה רק להרגיש את עצמנו בתוך העשירייה.

שאלה: הזכרת שאנחנו צריכים משהו שהוא לא הרגשה ולא מחשבה, שהוא בעצם תכונה חדשה. מהי בעצם תכונה?

תכונת השפעה, השפעה. זאת אומרת שאני מתעלה מעל הרצון שלי לקבל, מקבל למעלה ממנו רצון להשפיע, וזה לא רצון להשפיע כמו שאצלנו, כי אצלנו זה רק אמצעי כדי לקבל, ואז ברצון שקיבלתי מלמעלה אני מתחיל להתקשר עם כל המציאות ודרכה עם הבורא.

נגיע לפסוקים.

קריין: "כוונה לפני לימוד תע"ס" קטע מספר 11. כותב רב"ש.

"ענין "תורה ומלאכה" הכוונה שלומד תורה בכדי שהתורה יביא לו את המאור התורה, שע"י זה תהיה לו היכולת להפוך את הכלי דקבלה, שיהיו בעמ"נ להשפיע, שעם הכלים האלו הוא יזכה לדביקות ה', הנקרא שלומד תורה לשמה."

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

זאת אומרת, יש אדם שיש בו רצון לקבל וחוץ מזה אין לו כלום ונותנים לו קשר לכוח העליון, זה נקרא שהוא "לומד תורה", שהוא קשור עם המקור העליון ויכול לקבל מהמקור העליון הזה כוח, שהכוח הזה משנה את הרצון שלו מלקבל ללהשפיע, ולא בדיוק הרצון שלו משתנה אלא הכוונה שלו משתנה, איך שהוא משתמש ברצון שלו. והשינוי הזה נעשה על ידי אותו האור העליון, הכוח העליון שבא לו בזמן שהוא לומד משהו על פעולות הבורא, על העולם העליון שזה נקרא "תורה", על פעולות האור העליון.

ועל ידי זה שהוא לומד את הפעולות של האור העליון, הכוח העליון, כוח ההשפעה, אז הכוח הזה משפיע עליו ולאט לאט האדם משתנה ומתרשם מהכוח הזה. ואפילו מקבל אותו במקצת, במנות קטנות, והוא יכול להתחיל לעבוד עמו. ואז האדם מתחיל להיות קשור משני הכוחות, כוח הקבלה שיש לו מלכתחילה, וכוח ההשפעה שהוא קיבל על ידי לימוד התורה.

ודאי שלימוד התורה, זה נקרא שהוא "לומד מתוך עשירייה", ויחד עם העשירייה הוא מבקש את הכוח הזה, ומשתדל להרגיש את התופעות האלה בו. עד כמה הן נותנות לו יכולת להתחבר עם החברים, עד כמה הם יחד יכולים להיות בהשפעה הדדית, ו"מאהבת הבריות" מה שנקרא, "להגיע לאהבת הבורא". כל זה הוא תוצאה מהלימוד הנכון של התורה. ובהתאם לזה, כמה שהוא רוכש את תכונת ההשפעה והאהבה מחוצה לו, לרצון לקבל שלו, בהתאם לזה הוא מתחיל להרגיש את העולם הרוחני, את המציאות האמתית. וכך יוצא מהעולם הזה לעולם הרוחני.

קריין: שוב ציטוט 11.

"ענין "תורה ומלאכה" הכוונה שלומד תורה בכדי שהתורה יביא לו את המאור התורה, שע"י זה תהיה לו היכולת להפוך את הכלי דקבלה, שיהיו בעמ"נ להשפיע, שעם הכלים האלו הוא יזכה לדביקות ה', הנקרא שלומד תורה לשמה."

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

אנחנו לא משנים את הרצון לקבל, אומנם לפעמיים כך אנחנו מדברים, כך זה נשמע, אנחנו משנים את השימוש שבו, שהוא יהיה לא על מנת לקבל אלא על מנת להשפיע. זאת אומרת הרצון לקבל נשאר, ו"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", הוא מתפתח בנו יותר ויותר, אבל בהתאם לכמה שתהיה לנו כוונה על מנת להשפיע.

אנחנו מתחילים מהצמצום של הרצון לקבל, ובמידה שמקבלים מלמעלה מאור המחזיר למוטב, אז אנחנו משתמשים ברצון לקבל שלנו בכוונה על מנת להשפיע. וזה ההבדל בין אותו מצב שהיה לנו קודם, שהיה רק רצון לקבל בעל מנת לקבל, טבעי, ואחר כך, שיהיה לנו רצון לקבל אבל בכוונה על מנת להשפיע. זה ההבדל בין שתי העולמות, זאת אומרת ההבדל הוא בשימוש ברצון.

שאלה: מה ההבדל בין אדם שמתפתח בו רצון לקבל, לבין אדם שלומד קבלה שמתפתח בו רצון לקבל עם מסך?

רצון לקבל של אדם רגיל הוא הכול לטובת עצמו. רצון לקבל שנמצא באדם שעובד בצורה רוחנית הוא לטובת הזולת.

תלמיד: יש כזה דבר רצון לקבל בצורה רוחנית שהוא גם אגואיסטי? שדווקא גדל יותר רצון לקבל בעולם הזה וגם בעולם הרוחני?

איך יכול להיות רוחני בצורה אגואיסטית? אני לא מבין.

תלמיד: בעולם הזה ובעולם הבא.

אני לא מבין מה שאתה אומר, איך יכול להיות רצון אגואיסטי לעולם הבא?

תלמיד: אם אדם לומד עם כוונה לא נכונה את חכמת הקבלה הוא עלול לטעות, לא להתקדם בצורה נכונה וליפול?

זה אך ורק בתנאי שרוצים ללמד אותו מה נכון, ומה לא נכון. אבל ההתקדמות חייבת להיות בכל זאת לקראת ההשפעה.

שאלה: יש לי המון רצונות אגואיסטים כלשהם, אני מנסה לצמצם אותם ולהתכלל בחברים. מה זה אומר שאני יכול להשתמש גם ברצון לקבל שלי כדי לעשות את זה?

אם אתה יכול לקבל מלמעלה איזה כוח השפעה ולהעביר אותו לאחרים, זה נקרא שאתה מקבל בעל מנת להשפיע. שאתה מקבל מהבורא על מנת להשפיע לחברים או לעולם.

תלמיד: אז בשביל מה כאן צריך את הרצון לקבל שלי? זה יוצא כאילו שזה איזה מרכיב מיותר.

אם אתה לא תקבל ברצון לקבל שלך אז אתה לא תוכל להשפיע, מה יהיה לך, מה תשפיע?

תלמיד: אז איך אני אשתמש אם צמצמתי אותו?

אתה מצמצם את הרצון לקבל שלך לעצמך, עשית צמצום, זה נקרא צמצום א', ואחר כך כשעשית את זה אתה מתחיל לפתוח את הרצון לקבל שלך, עד כמה אתה יכול לא לטובת עצמך אלא לטובת הזולת, במידת ההתקשרות שלך לזולת. ואז את מה שאתה מקבל מלמעלה אתה מעביר לאחרים. ואז הרצון לקבל שלך עובד ועובד חזק, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ולכן הוא יותר גדול.

תלמיד: ומה אני מגלה לאט לאט ברצון שלי?

אתה מעביר את הכוח העליון מלמעלה לחברים, וכך כל חבר לחברים האחרים. ואז במה שאתם מקושרים ביניכם זה נקרא פרצוף, ובמה שאתם כך רוצים למלא זה את זה זה נקרא שאתם מביאים לפרצוף אור פנימי.

שאלה: אם כולם משפיעים לבורא בסוף, בגמר התיקונים, אז לכולם יש את אותו בורא או לכל אחד פרטי?

על זה אנחנו נדבר אחר כך, זה רק יבלבל אותך. אתם תשאלו במסגרת מה שאנחנו לומדים, כי אני לא אתן לכם לברוח.

שאלה: מה התועלת, או מה מרוויחים החברים שלי כשאני נמצא בכוונה הנכונה בלימוד?

הם מרוויחים את הכוונה שלך. בסך הכול מה שאנחנו משפיעים לבורא זה סכום הכוונות שלנו, זה נקרא בוא נגיד כמו אור חוזר. זאת בעצם ההשפעה שלנו לבורא, שאנחנו רוצים מהלימוד שיהיה לנו כוח השפעה שנוכל להתחבר בינינו, שמהכוח המשותף הזה של השפעה אנחנו נשפיע לבורא. שאנחנו נחבר לעצמנו עוד את כל באי עולם, כל הנשמות השבורות, וגם כן נתקן אותם בהדרגה ובזה יהיה התיקון שלנו, וכך נשפיע לבורא עוד יותר. לאדם בעצמו אין מה לתקן, רק את זה שהוא מתחבר לאחרים ורוצה לתקן אותם דרכו. אבל כל אחד מאיתנו אי אפשר להגיד שהוא מקולקל, מקולקלים הקשרים בינינו.

שאלה: כשאנחנו לומדים תע"ס אני מרגיש שזה כמו מערכת, כמו מכונה. אם כן, איך המכונה הזאת עובדת?

אנחנו נלמד את זה ואז אתה תבין. בינתיים אנחנו עוד לא למדנו את מה שאתה שואל עליו.

שאלה: איך אני יכול למשוך את המאור המחזיר למוטב כדי לתקן את הכוונה שלי?

רק על ידי הכוונה שלך אתה מושך המאור המחזיר למוטב. שאני רוצה לקבל מלמעלה כוח כדי להשפיע לכולם ובזה להידמות לבורא. דרגות הדימוי שלי לבורא, עד כמה אני דומה לבורא, הן נקראות מדרגות. ואז אני יכול לקבל מלמעלה כוחות יותר ויותר לעשות פעולות יותר ויותר על מנת להשפיע.

לבורא אין לי מה להשפיע, רק לזולת. עד שאני מתקן את כל הכלי השבור שזה נקרא גמר תיקון, ואז בהתאם לזה אני מקבל בתוך הכלי הזה תוצאות מהתיקונים, מה שאני מייצב, עושה, וזה בעצם נקרא הנשמה הרוחנית שלי, הנשמה שלי. כל אותו כלי דאדם הראשון שהוא נקרא הנשמה הכללית, אבל אותו החלק שאני יכול למלא על ידי היחס שלי על מנת להשפיע להם, זה נקרא הנשמה שלי.

שאלה: כשאני משתמש ברצון לקבל שלי לעצמי, אז התפקוד של הרצון ברור. אבל איך הוא מתפקד כשאני מקבל על מנת להשפיע, מה משתנה שם?

כשאתה מתפקד ברצון לקבל על מנת להשפיע, אז אתה מחבר לרצון לקבל שלך רצונות זרים ודרך הרצון שלך אתה משפיע להם, לכולם, לכמה שאתה מסוגל, לכמה שאתה יכול. ואז מה שעובר דרכך זה נקרא "השגה רוחנית".

תלמיד: איך קורה החיבור הזה, בין הרצון שלי לרצונות של האחרים?

כשאתה משתדל לסדר את הרצון שלך בצורה כזאת, שיבואו דרך הרצון שלך מילויים לרצונות זרים.

תלמיד: אבל איך זה קורה? יש רצון שלי שהוא ספציפי או ייחודי שלי?

לא, את הרצון שלך אתה מצמצם וזה נקרא "תעשה רצונך כרצונו" ומתחיל להשתמש ברצון שלך לא לפי הרצון שאתה רוצה, אלא לפי מה שהזולת רוצה. ואז אתה מעלה את חסרון הזולת דרכך לבורא ומבקש מהבורא כוחות חיבור, כוחות מילוי. ועם הכוחות האלה, אתה מתקשר לאותו הזולת, ואז אתה הופך להיות לצינור כדי למלא את הזולת.

תלמיד: זה נשמע שאני משתמש רק באיזה אלמנט מהרצון, שעליו מתלבשים כל שאר הרצונות של הזולת.

אתה משתמש ברצון שלך, עד כמה שאתה יכול להשתמש ברצון הזה, כדי למלא את הזולת לפי רצון הזולת ובזה אתה מממש את עצמך בצורה הרוחנית. ואתה לא משתמש בכל התכונות שלך, אלא באלו שאתה צריך כדי למלא את הזולת. כי כל יתר התכונות שהן לא לצורך הזולת, אתה פשוט לא משתמש בהן.

תלמיד: אז מה נקרא לקבל על מנת להשפיע, מה אני מקבל בזה?

אתה מקבל מהבורא מילוי ומשפיע את המילוי הזה לזולת דרכך. זה נקרא "מקבל על מנת להשפיע".

תלמיד: אז אני רק משתמש בכוח הזה של הקבלה שנמצא ברצון לקבל שלי?

ובכוונה להשפיע לזולת.

שאלה: אם הבנתי נכון, אז העולם הזה מתעסק בידיעה והוא שואל איך קורים הדברים, והעולם הרוחני מתעסק בכוונה והוא שואל למה הם קורים, זה נכון?

אתה לוקח מילים שהרב"ש כתב והופך אותם איך שאתה רוצה ושואל אותי על זה. תקרא עשר פעמים מה שכתוב ותנסה להיכנס עם השכל שלך לפורמט שלו.

שאלה: איך לדעת נכון מהו הרצון של הזולת?

אני לא יודע, אבל כתוב תעשה רצונך כרצונו, גם כלפיי הבורא, גם כלפיי הזולת, ואז אתה תהייה המתאם בין שניהם.

תלמיד: מה זו הפעולה הזו בתוכי?

הפעולה הזאת זה נקרא שאתה מבטל את עצמך, את התועלת לעצמך, ומתקשר לזולת, מקבל מהזולת חסרון, ועם החיסרון הזה אתה פונה לבורא ומבקש שהבורא ייתן לך כוחות ומילוי והכול כדי שאתה תוכל להעביר לזולת מה שהוא רוצה, מה שהוא צריך. ואז יוצא שאתה עם כוח הבורא, עם המילוי של הבורא, מתקיים כצינור כלפיי הזולת. ובצורה כזאת אנחנו מחברים את כל החלקים השבורים של הכלי דאדם הראשון.

שאלה: מהו כוח הכוונה, למה היא כל כך חשובה?

כוח הכוונה קובע מה אני רוצה מהמאמץ שלי. כי בלי כוח הכוונה אנחנו לא יכולים להגיד על טיב הפעולה, מה אני רוצה. יכול להיות שאני לא מהעולם הזה, ואני מסתכל על אדם אחד שהוא מכניס סכין לגופו של השני ואז זה נקרא שהוא הורג אותו. בפעם הבאה אני רואה שאדם עושה ככה ואומרים לי שהוא מנתח, שהוא עוזר לו, מציל אותו, אז ההבדל הוא ההבדל בכוונה. יכולה להיות פעולה או טובה או רעה, שההבדל ביניהן זה רק בכוונה. לכן כל הלימוד שלנו הוא על הכוונה.

אחרי שאנחנו התפתחנו במישור העולם הזה במשך אלפי דאם שנים בפעולות בלבד, אנחנו עכשיו מגיעים למצב שהאנושות חייבת ללמוד את הכוונות ולחיות בתוך הכוונות, ואז אנחנו נרגיש עד כמה שהחומר מתאדה, נעלם, והכל תלוי במוח, בכוונה, בנטיית הלב ולא בפעולות פיזיות ואז העולם הזה נעלם ואנחנו עוברים אך ורק לפעולות כמו שאנחנו עוברים למחשבים.

אנחנו עוברים ליחסים כאלו שהם כולם מתממשים על ידי הכוונות שלנו, על ידי היחס שלנו בלבד. ואנחנו רואים שכמה שאנחנו מתקדמים, אפילו בטכניקה המודרנית, היא נעשית יותר ויותר כביכול קרובה לרוחניות, ואז יש לנו פחות חומרים, יש לנו פחות תנועות והכול נעשה יותר ויותר בצורה ממוחשבת, בכוחות שהם לא כל כך נראים לעין, נעלמים, וכן הלאה.

ואם פעם אנחנו היינו צריכים לבנות מערכות גדולות מאוד, מכניות, חשמליות, היום הכול אנחנו עושים במחשב. אז ככה לאט דאם העולם שלנו מתקדם למצב שאנחנו הכול נממש בכוונה וזה הדבר הכי הכי פשוט, בריא, טוב, נכון, ואנחנו נעשה את זה, אנחנו נחייה בכוונות.

תנסו במקום המחשבים, במקום כל המערכות שאנחנו בנינו תוך נגיד כמה עשרות השנים האחרונות, לנהל את החשמל, המים וכל מיני הדברים. הבתים שלנו לא יכולים להתקיים בלי מערכות כאלה ממוחשבות וזו התקדמות כללית ואנחנו נגיע עוד מעט לעולם, שהכוונות שלנו הן יקבעו את טיב הפעולה והן בעצמן יהיו הפעולה, זה נקרא, שאנחנו נמצאים במישור הרוחני. הכול תלוי בכוונה.

שאלה: עכשיו המערכות שלנו הן כבר קטנות עלינו כביכול, אבל אלו שקובעות הכול, איך כאן הכוונה עובדת?

שהכוונה היא בעצם קובעת את הטיב הפעולה.

תלמיד: אז מה זה אומר שאנחנו נחייה אך ורק בתוך הכוונה? אז מה כל השאר שקיים בחיינו?

אנחנו נקבע הכול על ידי הכוונה שלנו ונעשה את כל הפעולות בכוונה שלנו וכך זה יתממש. זה נקרא שאנחנו עולים למישור הרוחני.

אני מבין שאתה לא מבין. ואתה גם צריך לקבל את זה שאתה עדיין לא מבין בזה. אבל אני נותן לך דוגמה, זה כנגד זה. זה כמו שבעולם שלנו יש הרבה מערכות שקודם היינו בונים אותן בברזל ובמערכות כבדות וקשות, היום אנחנו שמים מחשב ודרכו אנחנו מנהלים מערכות של מים, גז, חשמל, כל מיני אספקות, כל מיני דברים, הכול דרך מחשב. אז ככה אנחנו נגיע למצב, שהכול יסתדר לפי הכוונות שלנו.

מספיק לדבר על זה, זה רק יבלבל אתכם אם תיכנסו לזה יותר, כי אין לנו עדיין הרגשה איך זה אפשרי לבנות. אבל הדוגמה היא דוגמה.

שאלה: בתחילת השיעור דיברנו שעוד מעט מטרת הלימוד שלנו תהיה שאנחנו נבקש שינוי יחס כלפיי החברים. ועכשיו דיברנו ששינוי הכוונה זה הנקודה המרכזית. שינוי יחס ושינוי הכוונה זה אותם מושגים, זה אותו דבר?

כן בדיוק נכון.

שאלה: יש כוונה פרטית שלי ויש כוונה של העשירייה?

כן. אבל הכוונה שלי הפרטית, צריכה להיות נכללת בתוך כוונת העשירייה.

תלמיד: מה זה לעצב את הכוונה שלי בהתאם לכוונה של העשירייה?

כשאני רוצה כמו העשירייה, ועם המאמצים שלי אני נכלל בתוך כוונת העשירייה ואנחנו פועלים יחד. אבל בכל זאת יש זה ויש זה. אנחנו רוצים להגיע כל הזמן לכוונה אחת ששם נכללות כל הכוונות. וכשנייצב כוונה אחת, זה יהיה הכלי שלנו לגילוי הבורא.

תלמיד: אז מה הכוונה שלי צריכה להיות בהכנה ללימוד?

להיות בהשפעה הדדית בינינו ומתוך סכום ההשפעות האלה בינינו, להעביר את ההשפעה הזאת המשותפת, הכוללת, לבורא. הבורא זה נקרא "הכולל", אנחנו נגלה אותו בתוך ההשפעה שלנו.

תלמיד: מה לעשות כשאתה מכוון את עצמך לפני הלימוד ואפילו במהלך הלימוד, שהיחס שלך ישתנה כלפיי החברים, הלב יפתח, אבל יש דחייה, אין רצון לזה.

מצוין. זה סימן שאתה צריך להגדיל את הכוונה להתגבר ולהוסיף. זה מצוין, כך צריך להיות לכל אחד ואחד. אין לימוד אם אנחנו לא מגלים במשך הלימוד כוחות זרים, דחייה, כל מיני דברים. תלמידי רבי שמעון רצון להרוג זה את זה.

תלמיד: יש דחייה, ריחוק, לא בא לך, ומצד שני זאת הכוונה שלך שאיתה אתה עובד, איתה אתה מושך את המאור. אז אני לא מבין איך להתגבר פה, איך לא פתאום בשיעור כאילו לברוח?

לאן לברוח? כל המטרה שלי צריכה להיות עד כמה שאני מחובר איתם. ואם יש לי כל מיני רצונות שדוחים אותי מזה, אז אני עוד יותר עובד כדי להתחבר. זאת אומרת אני מבין שזה "עזר כנגדו" שאני מקבל עכשיו מהבורא, שיש לי אפשרות עוד יותר להגדיל את הכוונה שלי, הכוח שלי להתחברות עם כולם. שיש לי עכשיו אפשרות להגדיל את הכלי הרוחני שלי.

זה דווקא טוב, זו עזרה מהבורא שהוא נותן לנו כישלונות ודחיות זה מזה. במה עוד אני יכול לראות את עזרת הבורא? אך ורק בזה שהוא מפריע לי.

איך אתה מלמד את הילד הקטן שלך? בזה שאתה הראית לו משהו ואחר כך אתה מפריע לו, שהוא בעצמו יעשה את זה. שיעשה נטייה לזה, תנועה לזה, ישתדל, יבין, ירגיש, יבקש אולי ממך, אבל אתה כל הזמן עושה עימו תרגילים, כל הזמן מקשה לו על החיים.

תלמיד: כיוונתי לחיבור, קיבלתי דחייה, מה עכשיו?

עם הדחייה הזאת להגיע לחיבור. במה? בתפילה, ורצוי תפילה משותפת עם החברים. העבודה שלנו פשוטה, כל הזמן כך היא צריכה להיות, בזה צריכים לעסוק כל הזמן.

שאלה: איך למוסס את הכוונה שלי האישית, הפרטית, בתוך העשירייה?

עם זה אני צריך לגמור עוד לפני השיעור, רצוי. אבל אם זה בזמן השיעור, אני פשוט מתעלה מעל זה. בזמן השיעור אני מתנתק מכל מה שקורה לי כאן בעולם הזה, מהמשפחה, מהעבודה הפרטית שלי, מכל העולם הזה. אני עכשיו מרגיש שאני קשור לעולם הרוחני מצד אחד, ומצד שני קשור לעשירייה, ואני אותו המוליך שדרכו אני יכול להעביר כוח עליון, כוח השפעה לעשירייה. חוץ מזה אני לא רוצה לתאר שום דבר. ודרך העשירייה אולי לכל העולם, ככל שהאדם כבר נמצא בזה.

שאלה: מה ההבדל בין כוונה לתפילה?

ישנה הכוונה שהיא כבר פועלת, ואם אני לא יכול לייצב אותה נכון, או שיש לי משהו להוסיף עליה או משהו לעשות, ואני לא מרגיש שאני מסוגל, בדרך כלל טוב להרגיש שאני לא מסוגל, אז אני פונה לבורא, ובזה אני נעשה שותף לבורא כי אני מבקש שהוא יעזור לי לעשות כך או אחרת. טוב מאוד אם אני מגלה שאני לא מסוגל ואני זקוק לבורא.

שאלה: איך מתמודדים עם עייפות? איך לעזור לחברים שרגילים לישון בזמן השיעור? איך הם יכולים להצטרף למאמץ הכללי בכוונה?

אנחנו צריכים לסדר את עצמנו כך שבזמן השיעור אנחנו לא ישנים. אני הייתי כותב, היה לי עט והייתי כותב. אני יכול להראות לכם מחברות שהיו לי, מחברות כאלה עבות, והייתי ממלא אותן וממלא אותן. ישנם שם הרבה דברים שלא צריכים, אבל כתבתי איזה משפט, איזה שרטוט, משהו, רב"ש אומר ואני עושה. למה? כי על ידי זה אני בכל זאת יותר מתקשר לחומר שלו ולא נותן לעצמי לברוח. כי ברגע שאתה לא מעביר את זה מהשמיעה שלך לאיזו צורה אחרת זה נפסק ואתה נרדם. לכן אני מאוד ממליץ. אבל אצלי זה היה מזמן כשהייתי סטודנט, שהכול היה צריך לרשום ולפי זה אחר כך לעבור בחינות. אבל אתם יכולים לעשות את זה בצורה אחרת. זה לא שאני יכול אחר כך לראות בארכיון את השיעור, והשיעור הזה מהארכיון יהיה במקום שאני ארשום, זה משהו אחר. מה שאני רושם אני מעביר דרכי, ואני בזה משתתף בפועל עם המורה שלי שאומר לי ואני רושם. זה עובד ממש, זה עובד אחרת.

אתם שומעים בצורה פסיבית. אני למדתי לפני שישים שנה את הדברים האלה, ואז לא היו מחשבים ולא היה כלום, היו עט, ספר ומחברת, לכן אני לא יכול להגיד לכם. אבל צריכים משהו לעשות, אתה צריך במשהו להשתתף בלימוד. אני מדבר על זה הרבה מפני שזה מאוד חשוב. גם הרב"ש כתב אחרי השיחות שלו עם בעל הסולם. המחברת "שמעתי" שנמצאת אצלי, זו מחברת שהוא כתב בעט. לקח את העט וכתב מה ששמע. אם אנחנו לא מעבירים את זה דרכנו ואנחנו הופכים להיות כצינור, אפילו כלפי אותה מחברת, זה לא מספיק.

תלמיד: יש עוד דרכים שאפשר להעביר את זה דרכנו, אולי במחשבה, שאני חושב על מה שאתה אומר, מקשיב?

זה לא מספיק, המחשבה נעלמת, אתה צריך לרשום את זה. תכין מחשב לידך, תעשה את זה במחשב. יש כאלה שמקלידים, ומתוך זה שמקלידים פתאום רואים שלא מבינים ומתחילים לשאול. זה ידוע. אני מאוד ממליץ על זה.

וזה לא עניין של הלימוד מה שאתה לומד כל מיני פרטים, אלא התקשרות דרך המילים לטקסט והתקשרות למורה והתקשרות לבורא. לכן כדאי את זה לעשות.

שאלה: כשאדם הולך לבדוק את הכוונה שלו, הוא ניגש לעשירייה ובודק עד כמה הלב שלו פתוח כלפי עשירייה?

כן. זה מאוד חשוב. ותמיד אני צריך להיות מוכן לגלות שהלב שלי הוא לגמרי לא איתם, ואני מזלזל בהם, ואני דוחה אותם, ובכלל לא חשבתי עליהם, ומה הם ומה אני. ושוב אני עובד על זה כדי לקרב את עצמי אליהם, ושוב אני חוזר על אותם המילים של מקובלים שמדברים על עשירייה, ושוב אני נזכר במערכת של אדם הראשון, עשר ספירות, שלא יכול להיות גילוי הבורא בלי נברא, אלא רק דרך מבנה כזה. וכך אני כל פעם מחזיר את עצמי, כי כל פעם יש תנאים חדשים, האור העליון פועל בלי הפסקות. ואז אני בכל רגע ורגע צריך להעמיד את עצמי בקשר חדש עם החברים ועם הבורא בפנים.

תלמיד: בנקודה שאדם מגלה שהלב שלו לא שלם עם החברים אז הוא אומר שזה לא על חשבון עצמו אלא השכינה כאילו סילקה אותו. איך לא להפוך את הצער על עצמי שאני לא בחיבור עם החברים?

אני מלכתחילה צריך להבין שכולי נמצא בשליטת העליון, וכל מה שקורה לי זה רק ממנו, ו"אין עוד מלבדו", ואין משהו שנסתר מהבורא ונמשך לא ממנו, אין דבר כזה, זו שטות הכי גדולה, כי אין כוח אחר בכלל במציאות. לכן כל העבודה שלי, איך למרות כל ההפרעות אני מתקשר אליו ומייצב יחס נכון ל"אין עוד מלבדו".

תלמיד: יוצא שבניית הכוונה חייבת לעבור דרך הכרת הרע ואז מתוך זה בונים את הכוונה החדשה?

ודאי שהכול נעשה מתוך הרצון לקבל שלי, כמה שהוא מקולקל, וכמה שהוא אולי קצת מתוקן.

קריין: נמשיך במסמך שלנו בנושא כוונה לפני לימוד תע"ס, ציטוט מספר 12.

"עתה שים לבך ודע, כי כל מצות הכתובות בתורה, או המקובלות שתקנו האבות, אף על פי שרובם הם במעשה או בפה, הכל הם לתקן הלב." כך הן כתובות, כאילו שאנחנו צריכים לבצע אותן בפה או בידיים, כך כתוב, אבל התורה מתכוונת שאנחנו נעשה אותן אך ורק בלב. "כי כל לבבות דורש ה', וכל יצר מחשבות מבין."

(ר' אברהם אבן עזרא. "יסוד מורא")

שוב.

"עתה שים לבך ודע, כי כל מצות הכתובות בתורה, או המקובלות שתקנו האבות, אף על פי שרובם הם במעשה או בפה, הכל הם לתקן הלב. כי כל לבבות דורש ה', וכל יצר מחשבות מבין."

(ר' אברהם אבן עזרא. "יסוד מורא")

שאלה: מה צריכה להיות הגישה שלנו, התגובה שלנו כשאנחנו לא מצליחים להרגיש את הטקסט ואנחנו לא מבינים שום דבר, מה אנחנו צריכים לעשות?

אתם צריכים להמשיך ללמוד, להשתדל להיות בקשר ביניכם, ולהבין שהצער הזה שאתה עכשיו מגלה, עד כמה אתה לא מבין, הצער הזה בעצם פועל והבורא מרגיש את הצער הזה ומטפל בכם. רק צריכים לארגן את הצער הזה בצורה יותר נכונה, שאתם תתחברו ביניכם יותר, תדברו ביניכם יותר עד כמה אתם רוצים להשיג כוח השפעה, כוח חיבור, כוח אהבה, שזה שייך לעולם העליון, בעולם שלנו אין, וכמה שאתם צריכים בזה לבקש. כמו תינוק, הוא בוכה, צועק, רוצה, אפילו שלא יודע בדיוק מה, העליון כבר מבין מה התינוק מבקש, מה שאנחנו מבקשים, העיקר בשבילנו לבקש.

אם אנחנו מבקשים יחד, אנחנו תמיד נקבל מהבורא תשובה. אולי לא נרגיש את זה בצורה ברורה כי אנחנו עוד לא מבינים, עוד אין לנו שפה משותפת בינינו, אבל הוא תמיד מרגיש מה שאנחנו עושים. ולכן בואו נשתדל, כמו שאתה אומר, אני לא יודע איפה אני נמצא, באיזו צורה אני משפיע, כן - לא, תעשו ביניכם קשרים ותעלו מכם תפילה לבורא. תכתבו כל יום איזה חמישה משפטים מה אתם רוצים להגיד לבורא יחד, ואתם תראו עד כמה זה עוזר.

מה השיעור שלנו יום יום? זה כדי שאנחנו נתחבר יחד ברצון שלנו בפניה לבורא, סך הכול. ולא כל כך חשוב מה אנחנו לומדים ומדברים ומבינים, לגמרי, אלא עד כמה בזה אנחנו רוצים לעלות בבקשה לבורא.

קריין: ציטוט מספר 13, כותב רב"ש.

"אין האדם יכול לעשות משהו לשם שמים. ורק ע"י מאור התורה יתקן הלב, שהלב נקרא רצון. ומצד הטבע הוא רצון אך לקבל. ואיך האדם יכול ללכת נגד הטבע.

לכן אמר הקב"ה "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". נמצא, שהוא לומד תורה לא בשביל המוח, להבין. אלא זה שלומד להבין, הוא כדי להגיע לדביקות עם הקב"ה, המלובש בתורה, שזה שייך להלב. וע"י המאור שיקבל, הוא מחזירו למוטב. כלומר, שהרצון לקבל לתועלת עצמו יכול לקבל כח מלמעלה, שיהא בידו לעשות מעשים לשם שמים."

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

שאלה: איך אנחנו יכולים להיות בכוונה אחת משותפת כעשירייה בזמן שאנחנו לומדים תע"ס?

זה לא חשוב מה אנחנו לומדים, אלא מה אנחנו רוצים, לכן צריכה להיות לנו כוונה, כיוון אחד לכולם, שאנחנו רוצים על ידי הלימוד ולא חשוב מה שלומדים ולא חשוב כמה מבינים מה שלומדים, אנחנו רוצים על ידי הלימוד להתחבר יחד. לימוד זה מצב מיוחד שהאור העליון משפיע עלינו, אז אנחנו רוצים בזמן שאנחנו לומדים תע"ס שהאור העליון ישפיע עלינו ויחבר אותנו לכלי רוחני, לעשירייה.

תלמיד: אנחנו יודעים שמשנה שעברה ועד עכשיו הרבה דברים בעולם השתנו, האם זה ישפיע על הלימוד שלנו של תע"ס, האם זה יהיה אחרת בגלל זה?

לא. זה שבעולם שלנו ישנם שינויים זה לא שייך לעולם הרוחני. זאת אומרת, זו התקרבות העולם שלנו לעולם העליון, אבל לא שבעולם הרוחני ישנם שינויים. מגיעים יותר אורות לעולם שלנו והאורות האלה קובעים התפתחות החומר שבעולם שלנו, ובמיוחד יחסים בין בני אדם.

תלמיד: האם ניתן לומר שהאור שאנחנו מושכים משתנה בכמות אבל לא באיכות?

לא, השאלות שלך הן עדיין כאלו שאין להן מקום ברוחניות. בכמות, באיכות, זה דברים שעוד נלמד אותם. אני גם לא יודע מה בדיוק אתה רוצה, מה אתה רוצה לברר. טוב, כנראה שעוד יבואו שאלות.

שאלה: לגבי העצה לכתוב תפילה של חמישה משפטים ובמשך היום לעבוד עליה, כבר הרבה זמן אנחנו עושים את זה, והשאלה היא כזאת, כשאתה מסתכל על התפילה הזאת אחרי השיעור, כבר לא בא לך להסתכל על זה, זה נראה משעמם, אין לך שום רגש לזה. אומרים שתפילה זו עבודה שבלב, איך לעבוד עם הטקסט הזה כשאין לך כבר שום קשר אליו במשך היום?

אבל אתה מבין שפעם היה לך קשר ועכשיו אין, זאת אומרת אתה יכול שוב להגיע למצב שיהיה קשר, שיהיה רגש. הכול תלוי עד כמה אתה מכוון את הלב שלך. אז תנסה בכל מיני מצבים בחיים שאתה לגמרי מרגיש את עצמך מנותק מרוחניות, להשתדל לחזור לרוחניות. תעשו כאלו תרגילים עד שאתם תשתדלו, תהיו מסוגלים בכל דבר גשמי להיות בקשר עם הרוחניות.

שאלה: דווקא דרך התפילה הזאת שכתבנו בבוקר?

לא, לאו דווקא דרך זה, אבל בעצם היחס שלך לרוחניות מתבטא בתפילה. לא התפילה הזאת, לא חשוב מה, תפילה זה נקרא הבקשה שלך כלפי רוחניות, היחס שלך כלפי רוחניות.

שאלה: לגבי תע"ס, למה פעם היו לומדים אצל רב"ש כל בוקר תע"ס, ולא חשוב אם היו מרגישים, מוכנים, לא מוכנים, ומצבנו הוא כזה שכל כך הרבה זמן לוקח לנו רק להתחיל ללמוד.

אתה יכול לראות מהפסוקים, מהחומר של המקובלים עד כמה חשובה הכוונה, שהכול תלוי בכוונה. ולכן אם אתה תלמד מאה שנה אבל ללא כוונה זה לא יעזור לך לעשות אפילו מילימטר קדימה ברוחניות. ואם תלמד קצת, כמו שכתוב "טוב מעט בכוונה", אז תתקדם.

לכן הרב"ש היה פועל בזמן אחר, היו מגיעים כל מיני אנשים שגם לא ידעו מה בדיוק הם רוצים, זה היה זמן לא כל כך מבורר עדיין, ולכן היו יושבים ולומדים. למה? לומדים תורה. הרצון לקבל עדיין היה בדרגה אחרת מאשר עכשיו. ולכן אומנם דיברנו קצת על הכוונה אבל מעט מאוד. אתה מגיע לשיעור, אתה פותח מאמר של רב"ש, קורא אותו שעה וחצי ועוד שעה וחצי קורא תע"ס. אתם יכולים לראות את זה מהארכיון של השיעורים, שאני אז רשמתי אותם בטייפ, אבל אחר כך העברנו את זה לארכיון שלנו, ואפשר ממש להוריד אותם ולשמוע דרך המחשב. אז היה זמן אחר לגמרי.

היום אני לא מתכוון ללמד אתכם מה כתוב ב"תלמוד עשר הספירות", אני מתכוון שתשיגו מה שכתוב ב"תלמוד עשר הספירות", ולא שתהיו מפולפלים ב"תלמוד עשר הספירות", מה כתוב בכל דף ולמה זה ככה ולמה זה ככה. יש כאלה חכמים שעושים עוד "תוספות" ל"תלמוד עשר הספירות", עוד ספרים, כאילו שזה חסר לאנושות כדי להגיע לגמר תיקון. דווקא יכול להיות שזה יפריע בעתיד לאנושות להגיע לזה. זאת אומרת "טוב מעט בכוונה" זה העיקר, שאם יש לך כוונה נכונה ואתה כל הזמן עובד עליה, אז לפי הכוונה שלך אתה מתקדם לתכלית הבריאה שאז "על מנת להשפיע" שורה על כל הרצונות שלך.

תלמיד: מה לעשות עם הפחד שאתם תתחילו ללמוד ותשיגו ותתקדמו, ואני מרגיש לא מוכן?

אין דבר כזה שלא מוכן או כן מוכן, אנחנו כולנו נשתדל לשמור על כוונת הלימוד, ועוד נביא פסוקים ועוד נעשה על זה תרגילים יחד עם הלימוד עצמו במקביל, וכך נקדם את כולם. וודאי שיהיו כאלה שאולי זה לא שייך להם עדיין, למרות שבזמננו זה כבר שייך לכל אחד, זה ממש דור של גמר התיקון. נעשה.

שאלה: אני חושב שענית על זה אבל בכל זאת אני אשאל. האם תע"ס זה כמו תרשים זרימה כזה שמאפשר לנו לנתח ולהבין כל מה שקורה בינינו ולהבין איך להתקדם לתיקון?

לא. תע"ס כתוב לאנשים שרוצים להתקשר לפעולות רוחניות על ידי הכוונות הנכונות. כי כל הרוחניות היא כוונות שלא עוברות בשכל אלא עוברות ברצון, ולכן אנחנו צריכים לשים לב לזה.

שאלה: כשאנחנו מתקדמים ברוחניות ואנחנו משלבים בין מצבים של חיבור וניתוק כמו במקרה של רב"ש, השאלה מהי התכונה או מהו הגורם שנבנה בצורה הדרגתית במידה שאנחנו מתקדמים בעבודה?

נמצאת בנו כוונה על מנת להשפיע ולה אנחנו צריכים לדאוג. שהכוונה על מנת להשפיע תהפוך להיות לאור חוזר שעל ידו אנחנו בונים את היחס שלנו לבורא, פרצוף רוחני, שלפי האור חוזר נעשה פרצוף רוחני ומתקיים בו.

שאלה: בזמן לימוד התע"ס יש התנגדות גדולה כשכמה מהחברים רוצים להביע את הידע שלהם, את העליונות שלהם בהיבט הזה. איך לעבוד עם זה נכון?

אני לא יודע איך שאתם לומדים, אנחנו נלמד את זה בצורה כזאת שהעיקר יהיה בשבילנו לשמור על הכוונה ולהבין מהות הפעולות הרוחניות שאנחנו קוראים, ולא שזה פיזיקה או מכאניקה.

שאלה: מה מתקן את הכוונה שלנו?

הכוונה שלנו מתקנת את היחס שלנו לבורא ולכן הכול תלוי בה בלבד. הכול תלוי בכוונה.

שאלה: מהו הקשר בינינו שאינו מתוקן ואיך מתקנים אותו?

הקשר בינינו לא מתוקן, זה הקשר בינינו, ואיך מתקנים אותו? על ידי תפילה שמבקשים כוח שיחבר אותנו.

שאלה: האם זה נכון שהעולם כולו מתחיל להיות מורגש בעשירייה שלנו נמצא וכולו תלוי ביחסים שלנו בעשירייה?

ביחסים שלנו בעשירייה תלויה תפיסת המציאות האמיתית, ועד כמה שאנחנו מתקנים את היחסים שלנו בינינו להתחבר בלב אחד, אנחנו נראה את המציאות האמיתית יותר ויותר, בדרגה יותר ויותר אמיתית רוחנית.

שאלה: האם המאמץ לחיבור וההכנעה כלפי העשירייה מתקן את הלב עוד לפני המאור המחזיר למוטב?

לא, היא רק נותנת לנו תנאי שאנחנו נתקדם למאור המחזיר למוטב, אבל ממש חיבור בינינו יכול להיות רק במידת המאור המחזיר למוטב שמאיר אלינו.

תלמיד: אנחנו כותבים תפילה אחרי כל מפגש ובסוף שיעור בסיכום, במפגשי זום, אחרי כל מפגש זום הסיכום של המפגש זום זה תמיד כתיבת תפילה משותפת. השאלה היא אם עדיף באמת לכתוב תפילה חדשה כל פעם או שאולי עדיף לכתוב תפילה בסיכום השיעור, לקחת את זה כתפילה לכל היום, ואולי לחדש אותה או לנסות לחדש אותה בכל מפגש. וככה לעבוד עם כל תפילה שעשינו בתחילת היום, לעומת לכתוב משהו חדש כל פעם, כי לא מורגש שאפשר תמיד לחדש את התפילה בכל מפגש?

תשתדלו בכל זאת להביא חידוש.

תלמיד: אז עדיף כל מפגש לכתוב תפילה מחדש?

אני לא יודע אם כל מפגש, אבל פעם ביום אתם צריכים לכתוב משהו שזה יראה לכם כחדש.

תלמיד: זהו, אנחנו עושים את זה 3 פעמים ביום.

אולי זה יותר מדי, אני לא יודע, כי עד כדי כך יהיו שינויים? תנסו.

שאלה: השאלה האם אפשר להגיד שכל מטרת התפילה זה רק כדי לייצב את הכוונה, לייצב את היחס?

כל מה שאנחנו רק יכולים לעשות זה רק לייצב כוונה שלנו, היחס שלנו לפעולות הבורא. "אין עוד מלבדו", רק הוא פועל, ואנחנו נמצאים בתוך הפעולות שלו ומה שאנחנו צריכים לעשות זה רק לייצב את היחס שלנו למה שהוא עושה איתנו. וכל הזמן נשתדל להרגיש שאנחנו מצדיקים אותו בכל מצב ומצב, מה שלא יהיה כי "אין עוד מלבדו". זה לא שאני אומר כאן פועל בורא וכאן לא, אלא בכל המצבים אני חייב להגיע למצב ש"אין עוד מלבדו" ו"טוב ומיטיב" ואני מודה לו ורק בצורה כזאת אני נמצא בכוונה נכונה ויכול לגלות אותו.

קריין: ציטוט מספר 14 כתב רב"ש.

"בכדי להרגיש את החיים שבתורה, האדם צריך להכנה דרבה, להכשיר את גופו, שיהא מסוגל להרגיש את החיים שבתורה. לכן אמרו חז"ל, שצריכים להתחיל בשלא לשמה, וע"י המאור התורה, שישיג בזמן שעדיין נמצא בשלא לשמה, זה יביאהו לשמה, כי המאור שבה מחזירו למוטב. ואז תהיה לו היכולת ללמוד לשמה, היינו לשם התורה, הנקראת "תורת חיים", משום שכבר ישיג את החיים שבתורה, כי המאור שבתורה יתן הכשרה להאדם, שתהיה לו היכולת להרגיש את החיים, הנמצא בתורה."

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

שאלה: הכוונה היא אישית או שהיא שייכת לעשירייה? ואם כן איך בונים בעשירייה כוונה משותפת?

צריכה להיות כוונה אישית של האדם ואחר כך הוא בודק עד כמה הכוונה שלו מצטרפת לכוונות האחרות של החברים, וסך הכול ישנה כוונה משותפת של העשירייה. הכוונה המשותפת של העשירייה, אנחנו צריכים אחר כך לדאוג שהיא תהפוך להיות לאור חוזר, רצון להשפיע בחזרה לבורא, בזה שנרגיש שהוא רוצה להשפיע לנו. ואז אנחנו נעשה רצונך כרצונו, מה שכתוב. מה שהוא רוצה להשפיע לנו כך אנחנו נרצה להשפיע לו, ואז "אני לדודי ודודי לי", בצורה כזאת נתחיל להתקשר.

שאלה: בעוד זמן מה נתחיל ללמוד תע"ס ואז בפני כל אחד ואחד תהיה בחירה, או שהוא לוקח ספר וקורא בעברית או שהוא מסתכל במחשב ומקשיב לתרגום. מה יותר טוב?

קשה לי להגיד לכם, אבל אני חושב שבעברית זה יותר נכון. קשה מאוד לתרגם מילים מעברית לרוסית או בכלל לשפה אחרת. וגם אתם רגילים ואתם כבר מבינים הרבה מילים, הרבה הגדרות בעברית, לכן אני חושב שזה לא יהיה קשה. נראה לי שטוב אם אתם תתחילו לקרוא בעברית. זה מאוד שונה, מאוד קשה, זה בכל זאת דורש מאמץ. אבל המאמץ הזה גם שייך למאמץ הרוחני, כי אתם רוצים להתקשר בדיוק לאותן הצורות שהאור העליון עושה בעולם שלנו. כי עברית זו לא סתם שפה שנוצרה.

אנשים רגילים היו מדברים שפות אחרות. העברית נעשתה כשפה שבאה לנו מאדם הראשון ואחר כך עשרים דורות עד אברהם ומאברהם כבר הלאה אלינו. זה כמו קו שהיה קיים רק בין אלו שלומדים רוחניות. ולכן המילים, הכתיבה, צורת הכתיבה, חוקי השפה, כולם כולם שייכים לרוחניות בלבד. לכן הוא לא משתנה. אין עברית לפני 1,000 שנה או לפני 2,000 שנה ועכשיו. יש אולי הבדל בצורת האותיות קצת מפני שיש מכונות, יש כלי כתיבה אחרים. אבל גם על זה ישנם חוקים ברורים.

יש ספר שנקרא "כתב סופרים" שם כתוב על כל פסיק מה צריך להיות, כי אות נקראת "סימן". כמו שהבורא רוצה להשפיע עלינו אז הוא מעביר את האור שלו דרך איזה חריצים בתוך, נגיד נייר או איזה חומר אחר ואז האור שעובר דרך החריצים האלו נותן בעולם שלנו את צורת האותיות. לכן אי אפשר לשנות את צורת האותיות. אין הבדל בצורת האותיות האמיתית, הנכונה מלפני 1,000 שנה, 2,000 או 3,000 או היום.

אתם יכולים לקחת ספר שנקרא "כתב סופר" ולראות עד כמה זה מאוד מאוד מדויק. למה? אנחנו נלמד אחר כך מהקבלה עצמה מה זה כל צ'ופצ'יק וכל פסיק וכל צורת אות בצורה כזאת או זווית וכן הלאה. כי הכול נובע מהיחס של אור וכלי שמהעולם הרוחני כך בא האור לעולם שלנו. קבלה, רוחניות, שפה אמיתית מקורית, העברית, הכול לא שייך לעולם הזה, לא שייך, וגם את זה אנחנו נלמד. לכן כדאי לעבור לשפת הקבלה. כדאי.

ובדרך כלל לא השתמשו בעברית בצורה הרגילה כשפה מדוברת. לכן יש לנו יידיש, לדינו, כל מיני שפות אחרות. בכל מקום שיהודים היו חיים, היו מקבלים את השפה המקומית. ורק אלה שלומדים תורה היו לומדים את העברית. אלא רק בזמננו ככה נעשה, אבל זה מילא.

תלמיד: אמרת היום שאתם לא מבינים שהיחס שלכם לשיעור זה מה שמגדיר את השינויים שקורים בכם. בהתאם לזה אדם או עשירייה שלא מרגישים שינויים, אם הם יוסיפו מאמצים נוספים במהלך שיעור הבוקר אז אפשר יהיה להזמין או לקבל אותם שינויים.

כן ודאי. וזה לא תלוי בכמה שאתם תהיו חכמים אלא עד כמה אתם תשתדלו לשנות את היחס שלכם, הכוונה, בזה תלוי עד כמה תתקשרו לשיעור בצורה פנימית, רגשית.

שאלה: כשאנחנו עושים סדנה כל אחד מאיתנו עונה בצורה אחרת. האם זה מבטא את הכוונה של האדם ואיך אני יכול לאסוף את כל התשובות של החברים שלי לכוונה אחת?

תשתדלו, אם אתם יכולים. אבל אם לא אז לפחות אתם תדעו עד כמה אתם לא נמצאים בכוונה אחת. אבל אני לא כל כך מבין מה הבעיה בכוונה שאתם כל כך מרגישים את עצמכם שונים זה מזה. מה צריכה להיות הכוונה? שאנחנו נתחבר יחד ומתוך החיבור שלנו אנחנו נשפיע לבורא. נקבל את הבורא, את הגילוי שלו בינינו, שבזה אנחנו עושים נחת רוח לו. שמידת הגילוי של הבורא תלויה עד כמה יש לנו רצון האגואיסטי ואנחנו משתדלים להתעלות מעליו. אז לפי זה תהיה עוצמת גילוי הבורא בנו. סך הכול הכלי הרוחני הוא מאוד פשוט. לבצע, לממש אותו זה קשה, אבל העיקרון שלו, המושג שלו, הוא פשוט.

שאלה: בקשר ללימוד תלמוד עשר הספירות בעברית. אם אנחנו לא מבינים עברית, האם אתה ממליץ לשמוע את השיעור בעברית, בכל זאת?

כאן כבר יש לנו בעיה. אם לא עוברים לעברית, אז אנחנו צריכים גם לשמוע כל אחד בשפה שלו. ואני לא יודע מה להגיד לכם. כשאני הגעתי לרב"ש אני לא ידעתי כל כך עברית, הייתי סך הכול בארץ חמש שנים ומתוך זה אני עבדתי בצבא ולא הייתי זקוק כל כך לעברית. והתחלתי ללמוד, לקרוא, לכתוב את השפה בזמן שהייתי אצלו, כי לא הייתה לי ברירה. אמת, קבלה אי אפשר ללמוד אלא בעברית. זה מאוד דומה לשפה האיטלקית במוזיקה וכאלו דברים. בכל זאת לכל מקצוע יש שפה משלו. הקבלה, השפה שלה היא עברית.

קריין: ציטוט מספר 15.

"בזמן שלומד תורה לשם לימוד תורה, גם כן יש להבחין על איזו כוונה הוא לומד. כלומר, לקיים מצוות ה', כמו שכתוב "והגית בו יומם ולילה". או שלומד בכדי לקבל מאור התורה, היות שהוא צריך את מאור התורה, בכדי לבטל את הרע שבו. כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". נמצא, שהוא לומד תורה, בכדי להשיג את התבלין, כמו שאמרו חז"ל "המאור שבה מחזירו למוטב".

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

זאת אומרת, לא לומד כדי לדעת בשכל החיצון כמו שאני לומד איזו פיזיקה אלא לומד כדי לקבל שינוי פנימי ברצון, בכוונה, וברצון המתוקן הזה יוכל להתחבר עם האחרים, ובקשר נכון עם החברים שלו, הוא יגלה את העולם העליון, הכוח העליון.

קריין: ציטוט מספר 16.

"אין בידי אדם לתקן את המחשבה, אלא רק הלב יש לכוון, שלבו יהיה ישר לשם השם ית'. ואזי ממילא כל מחשבותיו יהיו רק להשפיע נחת רוח ליוצרו. וכשמתקן את לבו, שיהיה לב ורצון דקדושה, אז הלב הוא הכלי להשרות בו אור עליון. וכשהאור עליון מאיר בתוך הלב, אז הלב מתחזק. ובכל פעם הוא מוסיף והולך. 

וזה נוכל לבאר מאמר חז"ל "וגדול התלמוד, שמביא לידי מעשה". שפירושו, שע"י אור התורה הוא בא לידי מעשה, שהמאור שבה מחזירו למוטב. וזה נקרא בחינת מעשה. זאת אומרת, שהאור התורה עושה לו בנין חדש בהלב." 

(בעל הסולם. "שמעתי". ס"ח. "קשר האדם אל הספירות")

שאלה: כשאנחנו מחברים תפילה ביחד, אנחנו יכולים לבקש כוחות גם בשביל עשיריות אחרות?

לא. תדברו בינתיים רק על עצמכם, אחרת תתבלבלו והכוחות שלכם ידלדלו. רק על עצמכם, רק על חיבור בתוך העשירייה בכוונה נכונה.

תלמיד: אז התפילה צריכה להיות שאנחנו נתחבר?

כן, רק על עצמכם בינתיים.

שאלה: בזמן שאתה תעביר שיעור ב"תלמוד עשר הספירות", האם אתה רוצה שאנשים שלא מבינים עברית ישמעו אותך בשפה שהם שומעים את כל שאר השיעורים כלומר בשפה שלהם או בעברית?

אני לא יודע מה להגיד לכם, כי כמו שאתם יודעים גם מדובר אצלנו, שאצל בעל הסולם היו אנשים שלא ידעו עברית, והם ישבו בשיעור שלו, והוא היה אומר "בסדר, שישבו ויבינו", ובאמת הם התקדמו, מתוך זה שרצו להיות עם האחרים להשיג ולהתקשר וכן הלאה. כי השגה רוחנית לא תלויה אפילו בשפה, רק ברצון. ואם יש לך עוד מכשול נוסף שאתה לא מבין בכלל על מה מדובר, אבל אתה יודע שמדובר על אורות, כלים, כוונות ועל התקשרות שלך לכוח העליון, אז בסך הכול זה עובד.

אני לא יודע מה להגיד, נתחיל ללמוד ונראה. אנחנו הדור הראשון של הדור האחרון אז נראה מה לעשות. ודאי שאם לא היה לנו בלל השפות האלו, ריבוי שפות, היה לנו יותר קל. אבל טוב מאוד, אנחנו נתקעים בבעיות שהן ממש שייכות לדור האחרון.

תלמיד: נניח עכשיו אתה מדבר ומתרגמים אותך להמון המון שפות, יש עם זה בעיה?

לא, לא בעיה, אני דווקא רוצה שיבינו, ו"תלמוד עשר הספירות" גם אפשר, רק השאלה היא עד כמה התרגומים האלה נכונים. נלמד ונראה, בוא נחכה כמה ימים וכשנגיע נראה.

שאלה: העניין של השפה זה אחד מהדברים, אבל בכל זאת כשאנחנו מדברים על הכוונה בזמן לימוד תע"ס, היום דיברנו על כוונה רגשית, התכללות עם החברים, ניסיון להשפיע, לתת, אבל יש גם את העניין של הטקסט עצמו, אותם שמות, ספירות. בינתיים לא כל כך ברור איך לקשור את זה עם זה, את הכוונה ואת מה שלומדים, הטקסט בפועל?

הטקסט של תע"ס בדיוק מדבר על הכוונות, כמו כל חכמת הקבלה, היא כולה מדברת על הכוונות. העולם העליון, העולם הרוחני, בכלל רוחניות היא רק כוונה, רק כוונה, כי אתה מרכיב על פני הרצונות שמשתנים בך כוונות, מה אתה רוצה מהבורא, כי איתו יש לך עסק, לכן אנחנו מדברים רק על הכוונות.

תלמיד: אז אנחנו נבין אחרי זה איך אנחנו בונים את הכוונה בצורה כזאת, מחלקים אותה, איך הכוונות קשורות זו עם זו, לפי מה שאנחנו קוראים?

מדובר בכל "תלמוד עשר הספירות" ובכל ספרי חכמת הקבלה רק על כוונות האדם. שבהתאם לכל מצב ומצב הוא משנה את הכוונה, וכך מגיע כל פעם לדרגת חיבור יותר עם הבורא.

תלמיד: אז בתמונה האידיאלית, במצב המושלם, אנחנו צריכים לעקוב אחרי מה שנקרא בתע"ס, למצוא ולגלות את זה בכוונות שלנו, אנחנו קוראים את זה וזה קורה בכוונה?

בלי כוונה, אם אני לוקח טקסט, תע"ס וקורא אותו ללא כוונה אז אני סתם קורא, כמו עיתון. אלא רק אם אני כל פעם, על כל מילה ומילה, בודק איזה שינויים צריכים להיות בכוונה שלי.

תלמיד: והשינויים האלה, לפי כל מילה שאני קורא, צריכים להיות בהתאם למה שאני קורא?

בטח. אני לא כל כך מבין. הכול לפניך, הכול כתוב, ואתה שואל.

תלמיד: אנחנו אומרים שהכוונה שלי היא להשפיע לבורא, להתחבר עם החברים, להתמוסס נניח בעשירייה ומתוך זה להשפיע לבורא, ובתע"ס יש מיליוני פרטים שאנחנו קוראים עליהם.

על אותו הדבר שאמרת קודם, על החיבור בינינו בעשירייה ומהעשירייה לבורא, על זה מדובר בכל "תלמוד עשר הספירות". לכן הוא נקרא "תלמוד עשר הספירות", לימוד על עשרה חיבורים בין כולם. ואין אחרת.

שאלה: מה יש בתע"ס שאין בכתבי רב"ש או בעל הסולם לדוגמה?

בתע"ס יש דוגמאות מפעולות רוחניות, לא כהכנות אלא כמעשים.

שאלה: התחלנו את השיעור מהכוונה בזמן הלימוד, שהוא ישתנה וייפתח. האם חשוב בסוף השיעור לבדוק את עצמי במה השתניתי, מה השתנה בנו כעשירייה?

ודאי.

שאלה: אם על מנת ללמוד קבלה אדם צריך ללמוד בעברית, האם כארגון ללימוד קבלה עלינו לפתוח קורסים בעברית לחברים שרוצים ללמוד קבלה? נניח למי שעובד בעשיריות הכוונה.

אני לא יודע עדיין. רק תבינו אותי, אני גם לא יודע, לא מבין, לא מסוגל לברר את הדברים האלה, מה נעשֵה, כי אלה דברים שלא כתובים באף מקום, ואני לא רוצה לקבוע את זה בצורה חד משמעית. אבל למי שיש בכל זאת אפשרות, הזדמנות, אני בטוח שיכול. נראה לי, בטוח קבוצות מוסקבה בעיקר הם כולם מאוד מאוד קרובים להבין את "תלמוד עשר הספירות" ובכלל את שפת הקבלה בעברית. כי הם לומדים כבר הרבה שנים ויש להם הרבה אנשים שיודעים את זה ממש, ומדברים בעברית אפילו. נראה לי שפה ושם אנחנו יכולים לעשות. אבל שוב, אני לא מכתיב לאף אחד. מה שאנחנו לומדים, אנחנו לומדים כוונות, שכל פעם על פני מה שנלמד אנחנו נצטרך לעדכן את הכוונה. אם הכוונות שלנו יהיו מכוונות ביניהן לחיבור ולחיבור עם הבורא אנחנו נתחיל לגלות אותו, שזו בעצם המטרה של הלימוד שלנו.

(סוף השיעור)