שיעור בוקר 12.09.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

בעל הסולם, עמ' 167 "פתיחה לחכמת הקבלה", אותיות כ"ב-כ"ה

קריין: אנחנו קוראים בספר כתבי בעל הסולם את הפתיחה לחכמת הקבלה, עמוד 167, אות כ"ב.

למדנו עד כה, אם תלכו כמה דפים אחורה, על "ד' בחינות דאור ישר", חומר הבריאה ואיך חומר הבריאה הזה מתהווה במסך, בעביות, בזיווג דהכאה, ה' בחינות שבמסך, שהמסך כבר שולט על ה' דרגות העביות שיש בחומר, שהאור העליון שפועל על הנקודה של הרצון לקבל, הוא מפתח אותה עד חמש בחינות, וחמש הבחינות הללו הן בעצם מהוות לנו את כל הבריאה.

אין לנו שום דבר חוץ מהה-ו-י-ה הזאת שהיא התייצבה בעולם אין סוף, ומה שיש אחריה זה רק תיקון של המלכות שמרגישה את עצמה שלא נמצאת בהשתוות הצורה עם הט' ראשונות או עם היסוד, עם הזעיר אנפין, עם בחינה ג'. אז כשהיא רוצה להיות בהשתוות עם בחינה ג' המלכות הזאת שעושה כל מיני פעולות, זו כל התגובה של הבריאה על מה שהיא מגלה את עצמה שהיא נמצאת במערכת ה-ו-י-ה. וזו בעצם כל חכמת הקבלה, איך המלכות יכולה לקבל את כל ההשפעה מהבורא, מהשורש, מהכתר גם כמילוי וגם כיחס. שאותו היחס של החיבור, אהבה, חיבוק, דאגה של הכתר שמגלה את עצמו למלכות דרך כל בחינות, מלכות לאט לאט דרך הפעולות האלה של הכתר כלפיה מגלה מה כוונתו, מה רצונו וזה מעורר בה תגובה שמחייבת אותה להגיע לכל התהליך עד גמר התיקון.

בואו נמשיך ונתעמק קצת יותר מקודם. המאמץ צריך להיות יותר בזה שאנחנו רוצים להרגיש מה המניע של כל פעולה ופעולה, גם מצד האור, גם מצד הכלי, גם בתגובה משותפת ביניהם. זה העיקר.

קריין: עמוד 167 ספר כתבי בעל הסולם אות כ"ב.

תרשמו שאלות ואני אשתדל לענות עליהן.

אות כ"ב

"והנך רואה איך ה' שיעורי קומות של ע"ס יוצאים ע"י ה' מיני זווג דהכאה של המסך, המשוערים על ה' בחינות עביות שבו." זאת אומרת, יש לנו, כך זה נוצר, על ידי זה שבאור העליון, באור אין סוף התהוותה נקודה שהיא הפוכה מהאור, והאור שפועל על הנקודה הזאת הוא מפתח אותה מהנקודה עד המלכות דאין סוף. זאת אומרת שהאור כבר בד' בחינות דאור ישר, הוא מוסר לנקודה הזאת השחורה, לרצון לקבל, את כל המהות שלו, את כל הכוח שלו. והמלכות דאין סוף שהיא מתחילה להגיב על האור העליון אחרי שהיא קיבלה ממנו את כל ההשפעה, היא כבר מבינה, מרגישה מיהו האור, המאציל. ובתגובה שלה, אנחנו אומרים, היא כבר מרגישה את הבושה, שלא יכולה להישאר כמו שהיא רצון לקבל בלבד אלא היא מרגישה שהיא חייבת כאן, היחס של הבורא מחייב אותה להגיב בצורה מאוד מיוחדת למעלה מהטבע שלה. ולכן היא מחליטה בסופו של דבר שמתוך חמש דרגות של עביות היא רוצה להפוך אותן לחמש דרגות של זכות. "ועתה אודיעך טעם הדברים, כי נודע שאין אור מושג בלי כלי, גם ידעת שה' בחינות עביות הללו באות מה' בחינות העביות שבבחי"ד, שמטרם הצמצום היו ה' כלים בבחי"ד שהלבישו להע"ס כח"ב תו"מ," זאת אומרת בהתחלה ודאי שבחינה ד' לא מרגישה שום דבר, כי ההרגשה תלויה בהרגשת דבר והיפוכו, זאת אומרת מי היא, מה היא, שהיא רצון לקבל, ובמה היא ממלאה את עצמה, ברצון של האור להתייחס אליה, להשפיע. היא מתחילה אחר כך להבדיל בין היחס של האור ובין האור עצמו. זה כמו שאני מקבל איזה תענוג ממשהו ואחר כך אני מתחיל להשיג ממי אני מקבל את התענוג הזה, זאת אומרת חוץ מהתענוג גם את מקור התענוג. בתענוג עצמו אני מגלה כמה דרגות של התענוג, ובנותן התענוג אני מגלה כמה דרגות של היחס שלו אלי, עד שאני משיג את הטבע שלו שהוא כולו להיטיב לי. ובהתאם לזה שאני מתפתח כדי להשיג אותו, אני בעצמי הופך להיות למשהו הכלול מאותן התכונות, אחרת איך אני ארגיש? לכן יוצא כאן שכל פעם הנברא משתנה, הוא יותר ויותר כלול מתכונות ההשפעה ובזכות זה הוא מרגיש את המשפיע לו, המשפיע אליו.

"ואחר הצמצום א' נכללו בה' בחינות של המסך, אשר עם האו"ח שהוא מעלה, הם חוזרים להיות ה' כלים מבחינת או"ח על הע"ס כח"ב תו"מ, במקום הה' כלים שבבחי"ד עצמה שמטרם הצמצום." זאת אומרת, אחרי שהנברא מרגיש את התענוג ומרגיש את נותן התענוג, שתי ההשגות הללו, אחת רגשית ואחת שכלית נגיד, הן מעוררות אותו להגיב, לבנות צמצום, מסך, אור חוזר, היינו יחס חזרה למקור התענוג ובצורה כזאת להתחיל להתקשר אליו. זאת אומרת הוא כבר לא מקבל תענוג לתוכו אלא הוא רוצה להגיב, אין לו ברירה. מתוך זה שהוא מרגיש את היחס של הבורא אליו, במחויב מתוך זה שמרגיש את היחס הזה, הוא מגיב עליו בחזרה לבורא וזה בעצם נקרא אצלנו אור חוזר. מזה מתחילה חכמת הקבלה, שקבלת התענוג הופכת להיות כאמצעי ולא כקבלה בפני עצמה. שלקבל את התענוג יש בזה תנאי, אני מוכן לקבל רק בתנאי שבזה אני משתווה איתך.

"ועל פי זה מובן מאליו שאם יש במסך כל ה' בחינות עביות הללו, אז יש בו ה' כלים להלבשת הע"ס, אבל בעת שאין בו כל הה' בחינות, כי חסר לו העביות דבחי"ד, הרי אין בו אלא ד' כלים, וע"כ אינו יכול להלביש רק ד' אורות חו"ב תו"מ, והוא חסר מאור אחד שהוא אור הכתר, כמו שחסר לו כלי אחד שהוא העביות דבחי"ד." זאת אומרת, הנברא כבר מגלה כאן שהתגובה שלו על מה שמשפיע לו המאציל היא תגובה לא בדיוק כמו שהמאציל מתייחס אליו, אלא יש כאן באמצע עוד מרכיב מיוחד, מקדם, שאמנם אני מרגיש את יחס המאציל אלי אבל להגיב באותה צורה כמו איזו מראה שהיא כאילו שולחת בחזרה את קרן האור שמגיעה אליה אני לא יכול, לא. כי אצלי מקובל האור העליון כתענוג ואני צריך להעביר את התענוג הזה דרך כל המערכת השיפוטית, ממי אני מקבל, למה אני מקבל, מה הוא רוצה ממני, עד כמה אני מחליט שאני רוצה להיות כמוהו, שבעצם הוא לא מחייב אותי בזה, הוא רוצה שאני איהנה, אלא מתוך זה שאני מתעלה להשתוות הצורה, אני הופך אם כך את התענוג וקבלת התענוג לאמצעי סך הכול ולא למטרה, לאמצעי להגיב להנותן.

והנקודה הזאת שאני הופך את עצמי מהמקבל לנותן שבאמצע יש כאן צמצום, מסך, אור חוזר שאני ממש משנה את היחס שלי לקבלת התענוג, שאני חייב לנתק את עצמי מהתענוג עצמו ולהפעיל את עצמי במצב שהוא רק אמצעי שכל האני שלי, הרצון לקבל, התענוג שברצון לקבל שסך הכול האמצעי לתגובה שלי כלפי המאציל. והתגובה הזאת, השתוות הצורה הזאת היא הופכת להיות למטרה וכל היתר לאמצעי. אז כאן יש עבודה גדולה שהיא סך הכול מבוררת אצלנו כצמצום, מסך, אור חוזר, זיווג דהכאה, כאלו מילים אבל בפנים יש ממש מצב שהנברא הופך את עצמו, מזה שמקבל לזה שהוא המשפיע. מזה שהעיקר בשבילו את הטבע שלו לקבל או שהעיקר בשבילו זה נגיד המצב של המאציל עד כמה שאני משפיע לו שהוא אצלי יקר ממני. זאת אומרת הצמצום ומסך ואור חוזר הם הופכים לגמרי עקרונות של הבריאה, שלא הרצון לקבל הוא העיקר בעיני הנברא, אלא המאציל הוא העיקר בעיני הנברא. כבר דברנו הרבה שזה אך ורק על ידי זה שאנחנו נמצאים בסביבה, בקבוצה ומחזקים כך זה את זה כדי להפוך את הכלים שלנו. "וכמו כן, בעת שחסר בו גם בחי"ג שאין בהמסך רק ג' בחינות עביות דהיינו רק עד בחי"ב, הרי אז אין בו רק ג' כלים וע"כ אינו יכול להלביש רק ג' אורות, שהם בינה ת"ת ומלכות, והקומה חסרה אז מב' האורות כתר וחכמה, כמו שחסרה מב' הכלים בחי"ג ובחי"ד." זאת אומרת, כאן הנברא כבר מתחיל להרגיש שהתגובה היא תלויה בו. הכול תלוי בכוח ההתגברות שנקרא "מסך". עד כמה שהוא מתעלה מעל הטבע שלו, ועד כמה שהמאציל הוא יותר יקר בעיניו ממנו. עד כדי כך שאין כאן עניין של חיים ומוות גשמיים. ודאי שיש ויתור שלם על זה, על אותה העביות שמתגלה כל פעם. והעיקר בשבילו זה המאציל, הבורא. שהשפעה לבורא היא הופכת להיות הנקודה העיקרית שבקיומו של הנברא.

ולכן, הכול תלוי, לא בעביות שלו, ולא באור שמרגיש בתוך העביות, אלא עד כמה שהוא יכול לבודד את עצמו מהקבלה ולהתעלות להשפעה בזה שהוא הופך את היוצרות. שאם קודם, לפי הטבע, העיקר בשבילו היה הרצון לקבל שלו, ושום דבר חוץ מזה לא היה מדבר בו, כי כך נולד, וכך התפתח, ולא הבין אחרת, אז על ידי השפעת האור העליון עליו הוא מרגיש שהוא רוצה לשנות את היוצרות. שההשפעה ולא הקבלה, זאת אומרת, החשיבות שלו למי הוא רוצה ליהנות, הוא יותר חשוב, ושלמותו של הבורא, ההשפעה לבורא היא הופכת להיות לכל החיים של הנברא. שאם לא זה, "טוב לי מותי מחיי.". זה עניין הצמצום.

לכן, מחזיק את עצמו באיזו דרגת נתינה, עד כמה שמסוגל, והדרגה הזאת היא תמיד נמצאת למעלה מכל החשבון עם עצמו. זאת אומרת, אם קודם הוא היה עושה חשבונות עד כמה שיכול ליהנות מהאור הזה, או מהאור האחר, בעביות כזאת, או בסגנון אחר, עכשיו אין כל החשבונות האלה הקודמים, אלא החשבון הוא אך ורק מצבו של המאציל. למי הוא רוצה להשפיע. עד כמה שהוא יכול לגרום לו נחת רוח לפי הכוחות שלו, של הנברא, לפי זה אף ורק עושה חשבון. וזה מה שקובע את מציאותו של האדם, של הנברא.

"ובעת שאין במסך רק ב' בחינות עביות דהיינו מבחינת שורש ומבחי"א, הרי אין בו אלא ב' כלים, וע"כ אינו מלביש רק ב' אורות שהם אור ת"ת ואור מלכות, ונמצאת הקומה חסרה מג' אורות בח"ב, כמו שחסרה ג' הכלים שהם בחי"ב ובחי"ג ובחי"ד."

אחר כך אנחנו לומדים שההבדל בין הקומות האלו, כתר, חכמה, בינה, שיכול להשפיע מהם או זעיר אנפין מלכות שיכול להשפיע מהם זה הבדל גדול מאוד. כי סך הכול, כאן ההבדל בין קטנות וגדלות, אור חסדים ואור חכמה, מה יכול להשפיע למאציל. או יכול להיות דבוק למאציל כמו קטן, שלא יכול להועיל לו אלא רק להיות מסור לו בכמה שאפשר, או שיכול ממש להשפיע למאציל בצורה מעשית. למלאות אותו.

"ובעת שאין במסך רק בחינה אחת דעביות, שהוא בחינת שורש העביות לבד, הרי אין לו אלא כלי אחד, לכן אינו יכול להלביש רק אור אחד, שהוא אור המלכות, וקומה זו חסרה מד' אורות כח"ב ות"ת, כמו שחסרה מד' הכלים שהם עביות דבחי"ד ודבחי"ג ודבחי"ב ודבחי"א. הרי ששיעור הקומה של כל פרצוף תלוי בדיוק נמרץ בשיעור העביות שיש במסך, שהמסך דבחי"ד מוציא קומת כתר, ודבחי"ג מוציא קומת חכמה ודבחי"ב מוציא קומת בינה, ודבחי"א מוציא קומת ת"ת, ודבחינת שורש מוציא קומת מלכות."

זאת אומרת, עד כמה שיכול לבטל את הנטייה שלו ליהנות מהתענוג שמקבל מהמאציל ולהיות דבוק לטובת המאציל, בהתאם לזה יש לו קומה יותר גדולה, ההתאמה למאציל, השתוות הצורה למאציל, וכך הוא פועל. זאת אומרת, אנחנו רואים כאן ערך הפוך שישנו בין העביות, מסך, אור חוזר, אור ישר. עביות שהיא הופכת להיות לזכות.

שאלה: הוא כותב פה "ובחינת שורש מוציא קומת מלכות". המשפט הזה לא ברור לי.

"בחינת שורש", זה נקרא עביות הכי קטנה שיכולה להתגלות בנברא בהשפעתו למאציל. זה לא רק בחינת שורש. זה בחינת שורש עם המסך שהוא עובד על מנת להשפיע. אז אם יש לו רצון קטן, הוא מרשה לעצמו לעבוד עם הרצון הקטן ביותר, אז אם כך, השפעתו למאציל הקטנה ביותר ההשפעה הזאת. זה נקרא "בחינת שורש" ואור הנפש שיכול להשפיע.

כל התהליך הזה ברור. העיקר כאן רק שאנחנו נרגיש שדרגות העביות ודרגות הזכות, התנגדות לקבלה, זה בעצם המפתח, הנקודה מיוחדת כאן. שאצלנו זה מתברר בחשיבות. מה יותר חשוב, או רצון לקבל שלי או הבורא? בסך הכול על זה המאבק ולזה אני צריך לדאוג. שהבורא יהיה בעיני יותר חשוב מהרצון לקבל שלי, כולל החיים שלי, כולל כל מה שיש לי בחיים.

אם אני עומד על הנקודה הזאת, כבר אני יכול להתחיל למדוד עד כמה שאני יכול לעמוד על הנקודה הזאת, על איזו דרגת העביות שמתגלה בי אני יכול לעמוד על זה, עד מתי אני יכול להיות במסירות נפש, מה שנקרא, ולמעלה מזה. חכמת הקבלה היא כבר לעבוד למעלה מזה. זאת אומרת, שאני לא מוותר על עצמי בלבד, אלא שעד כמה שאני לוקח מכל מה שיש לי ומוסר את זה למאציל. עד כמה שהמאציל יותר חשוב מעל החיים ומוות שלי, מזה שאני הופך להיות העבד שלו.

תלמיד: כשמקבלים את האורות, כשכל אורות הנרנח"י נכנסים לתוך הכלים, והכתר כביכול מקבל את היחידה, אז פעם שמעתי שדברו על זה, שהוא מקבל רק נפש דיחידה.

קודם כל, למה לך להתבלבל? נפש דיחידה או יחידה? ואיפה כתוב שכתר מקבל יחידה? כשמלכות מקבלת אור הנפש אז בכתר מתלבש אור היחידה. לא שהכתר מקבל אור היחידה. אנחנו עוד נברר את זה. רק התחלנו את העניין. אתה שואל כבר על מה שעוד נלמד.

תלמיד: כן. כנראה שזה משהו עם האור חוזר.

לא כדאי לנו עוד. בשביל מה? אני לומד כל פעם דבר חדש. אני לא רץ קדימה כל כך. אם אתה זוכר משהו, אז כדאי לשכוח.

שאלה: הוא כותב שכשיש במסך ה' בחינות עביות אז יש לו חמישה כלים והוא מוציא חמש קומות.

כן.

תלמיד: בסוף הוא כותב שיש במסך עביות ד', אז הוא מוציא קומת כתר.

כן.

תלמיד: אז כמה הוא מוציא, את כל החמש קומות או שרק קומה אחת?

הוא לא יכול להוציא קומת כתר בלי להוציא את הקומות היותר נמוכות.

אנחנו סופרים תמיד קומה עליונה. כמו שאנחנו מודדים, נגיד, גובה האדם, גובה משהו. אתה לא אומר אחת, שתיים, שלוש, ואתה סופר עד כמה שצריך, עד כמה שיש לו. אתה אומר מספר גבוה שכולל את כול מה שיש בו.

שאלה: מה משתנה במקבל שגורם לו פתאום להעריך את נותן התענוג?

זה רצון הבורא שהנברא יגלה אותו לא רק כמקור התענוג, שזה מתגלה בדרגות דומם, צומח, וחי. שאני מרגיש תענוג ומאיפה אני מקבל תענוג. יש אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות. כל מיני מקורות התענוג שמהם אני נהנה. אלא מתגלה בנברא רצון כזה שהוא יכול להשיג, להרגיש ממי הוא מקבל את התענוג. ההרגשה שאני מקבל את התענוג ממישהו, ולא סתם מהחיים, זה מביא אותי לדרישה להכיר את מקור התענוג. מביא אותי לחכמת הקבלה והלאה לכל התהליך שאני מוכן ללכת בו, כי לגלות מקור התענוג בשבילי זה בעצמו תענוג הכי גדול. אור היחידה, כוח היחידה, זה בעצם להרגיש את המאציל. "רצוננו לראות את מלכנו.".

שאלה: להרגיש את המאציל, אנחנו מדברים על להעריך את המאציל. איך הוא מעריך את המאציל?

לא, בהתחלה זה על מנת לקבל, אם זה אצלנו. גם במלכות דאין סוף שהיא רוצה, רוצה, רוצה ליהנות עד שהיא מתמלא בבחינה ד' שבד', ואז היא מתחילה להשיג את מקור התענוגים שמלאו אותה. אבל קודם היא מתמלא, מתמלא, מתמלא, וכך היא מתחילה להרגיש ממי היא מתמלא, ואז יש לה הרגשת הבושה. כי ממי היא מרגישה את תכונת המאציל שכולו להשפיע, כולו לאהוב, כולו רק לחשוב עליה? ואז היא לא יכולה לעמוד נגד זה, לא יכולה. כי אם זו באמת השפעה חלוטה, הרצון לקבל מזה מתהפך לרצון להשפיע.

תלמיד: יש בה משהו של השפעה, שהיא פתאום מתביישת?

לא, האור עצמו שממלא אותה, הוא משנה אותה. הרגשת התענוג היא מגיעה מנותן התענוג, וטבע של נותן התענוג נמצא בתענוג שהיא מקבלת, ולכן זה פועל בה והיא משתנה. לכן רוצים או לא רוצים משתנים. משתנים לאט לאט, זה לוקח שנים ואלפי שנים, אבל זה עובד.

שאלה: טבע האור הוא אחד.

אני לא יודע מה זה טבע אחד.

תלמיד: אומרים שהאור הוא השפעה.

כן.

תלמיד: למה הקבלה של האור בכלי שכבר מתלבש האור באור חוזר, ויש מסך, ויש השתוות הצורה, עדיין יש חלוקה כל הזמן אצל הנברא? למה הוא לא נהפך גם להיות מקבל אחד. למה הוא מקבל בעשר ספירות, בחמישה כלים, בחמישה אורות שונים.

נברא לא יכול להרגיש את הבורא, אלא אם כן הוא כלול מה-ו-י-ה. השפעת האור אליו חייבת לעבור דרך ארבע דרגות, ובד' דרגות הללו הנברא משתנה. נברא, רצון לקבל בעצמו משתנה, עד שהוא מגיע למצב שהוא יכול לעכל שיש מישהו שממלא אותי, שרוצה שאני אהנה, ויותר מזה שרוצה שאני אהנה, הוא בעצם מזמין ממני תגובה כזאת שהוא רוצה שאני אהנה מאהבה.

לא שאני אהיה סתם אגואיסט ואני אהנה ממנו, ואז אני פותח את עצמי ובולע כל מה שאני מקבל ממנו. אלא הוא רוצה להביא אותי לתענוג עוד יותר גדול, מופשט, בלתי מוגבל, שאני אהיה כמוהו. והנברא מרגיש שבאמת זה התענוג הכי גדול, משתלם.

תלמיד: זאת אומרת הכי קרוב שנברא יכול להגיע לאותו אחד, זה ה-ו-י-ה. זאת אומרת תמיד זה יהיה מחולק אצלו.

הוא לא יכול להגיב אחרת. ההבדל בין רצון לקבל של הנברא לבין רצון להשפיע של הבורא, הוא כולו דרך ה-ו-י-ה. לא יכול להיות שאחד ירגיש את השני ללא ה-ו-י-ה ישירה, או הפוכה ממטה למעלה. אין קשר אחר. הנברא כמו שאנחנו לומדים בבחינת שורש, הוא מרגיש משהו? לא. בבחינה א' יש לו איזו מין תגובה שמשהו מרגיש, אבל מי, מו, כלום. אחר כך כל הבחינות עד הבחינה ד', זה סך הכול תגובות אינסטינקטיביות. מה שאין כן בחינה ד' בסופה בלבד, שם היא מתחילה להגיב מצידה עצמה. זאת אומרת, שיש לה כבר איזו אישיות שמצד אחד היא מנותקת מהמאציל, ומצד השני היא יכולה להגיב בצורה עצמאית.

מתי זה עצמאות? מתי שהיא רוצה להידמות. ובמידה שהיא רוצה להידמות למאציל, אז נמדדת העצמאות שלה, עצמיותה.

תלמיד: אז מה עומד בבסיס של הביטוי "השתוות הצורה"?

השתוות, זה כמו שהוא משפיע אתה משפיע. כי אך ורק בצורה כזאת אתה מתעלה מעל הטבע שלך, שזה בעצם מה שהוא בורא, ואתה עושה את עצמך בעצמך כמוהו.

תלמיד: אז ה-ו-י-ה זה מה שעומד בין הבורא לבין נברא. אבל עדיין השתוות היא מלאה. השתוות הצורה בסוף היא מלאה, פשוט מה שעומד במערכת עצמה, זה תמיד ה-ו-י-ה. הנברא עצמו, המלכות עצמו, יש השתוות הצורה מלאה לאור?

כן.

תלמיד: אבל החלוקה נשמרת ביניהם?

לא יכולה להיות השתוות הצורה, בלי שיהיה ה-ו-י-ה. אני לא מרגיש את המאציל, אני מרגיש תענוג נגיד באיזו צורה. אבל באמת להרגיש את המאציל אני יכול רק, אם אני קולט את הכול הה-ו-י-ה שאני מרגיש שהיא פועלת בי, ואני יכול לפי מה שאני בולע את הה-ו-י-ה הזאת להתחיל לעשות מעצמי אותו יחס לבורא, שגם זאת ה-ו-י-ה רק הפוכה. זה נקרא ה-ו-י-ה אדני, זיווג ה-ו-י-ה אדני.

תלמיד: אהבה חלוטה גרמה בנברא לבושה, לשנאה הכי גדולה.

אהבה?

תלמיד: אהבה חלוטה שהנברא גילה בה מהבורא ביחס, גרמה לבושה לפירוד הכי גדול.

נגיד. זאת השאלה. אי אפשר לדבר כך על מלכות דאין סוף, שהיא מגלה שם אהבה ממש. כי כדי להרגיש אהבה, אתה צריך בעצמך להיות באותה התכונה. היא עדיין לא נמצאת באותה התכונה, לכן בוא נגיד יחס, לא אהבה. היא מגלה יחס הבורא אליה שכולו להשפיע.

תלמיד: אמרת קודם שהנברא מגיע למצב שהוא מוסר את כל מה שיש בו, שהוא נכבש לגמרי על ידי המאציל. באיזה תכונה של המאציל אחרי שהנברא גילה את היחס החלוט הזה של השפעה, הוא כובש את הנברא המבויש הזה. באיזה תכונה המאציל אחרי צמצום א' כובש בחזרה את הנברא, שהוא אוהב אותו עד אין סוף.

אנחנו לא מדברים על המאציל, זה א'. וב', אני לא מבין על איזה מצב אתה מדבר. כל מה שקורה לנו במלכות דאין סוף, זה מספיק לנברא להשתלשל עד גמר התיקון. אתה כבר במדרגה ההיא הראשונה קובע, שהנברא חייב להרגיש את הבורא במלואו. זה לא יכול להיות. אז אם כך, מה התועלת מכל הבריאה? אין דבר כזה.

עד כמה שנברא מתרחק מהבורא, זה נותן לו הרגשת העצמאות, ובזה הוא מתחיל להרגיש מה הפער בינו לבין המאציל, ועד כמה שהוא יכול להגיע להשתוות הצורה. וכל הפעולות שלו הם בהתאם לזה שהוא רוצה לכסות את העניין הזה, להשלים את אי השתוות הצורה. אולי תשאל שוב. אחרת.

תלמיד: מה שאני שואל זה, הנברא אחרי שהוא גילה את היחס החלוט הזה, אחרי מה הוא רודף.

מה הוא גילה?

תלמיד: שהוא גילה את יחס המאציל אליו.

עד כמה שמסוגל לגלות. מלכות דאין סוף לא מסוגלת להרבה, בסך הכול מה שיש לה זה אור הנפש. אור הנפש, זה מה שהיא מגלה. ואין לה רצון להשפיע למאציל, שהיא יכולה להגיד אני הפוכה ממנו לגמרי, לא, אלא ההשתלשלות אחר כך היא, היא שבונה אותה כך שהיא מסוגלת אחר כך להגיע ממטה למעלה בצורה של השתוות הצורה.

קריין: אות כ"ג.

אות כ"ג

"אמנם עוד נשאר לבאר, למה בחוסר כלי מלכות במסך שהוא בחי"ד, הוא נחסר מאור הכתר ובחוסר גם כלי הת"ת נחסר מאור חכמה וכו', ולכאורה היה צריך להיות בהיפך, שבחוסר כלי מלכות במסך שהיא בחי"ד, יחסר בקומה רק אור מלכות, ויהיה בו ד' אורות לכח"ב ות"ת. וכן בחוסר ב' כלים בחי"ג ובחי"ד, יחסרו האורות מת"ת ומלכות, ויהיה בקומה ג' אורות לכח"ב. וכו' עד"ז. (עי' לעיל אות כ')."

זאת אומרת, כאן אנחנו צריכים לפתור את הבעיה, של ערך הפוך אורות וכלים, שזה לא כל כך מובן לנו. זה מבלבל מאוד שבחוסר הכלי הכי עבה, נעלם האור הכי גדול. כי בעצם מה קורה לנו. אם יש לי, לפי עביות הכלי אני עובד או לפי זכות הכלי אני עובד. או אני עובד לפי העביות, או אני עובד לפי המסך, כאן השאלה.

קריין: שוב אות כ"ג.

אות כ"ג

"אמנם עוד נשאר לבאר, למה בחוסר כלי מלכות במסך שהוא בחי"ד, הוא נחסר מאור הכתר ובחוסר גם כלי הת"ת נחסר מאור חכמה וכו'," זאת אומרת זה מדובר על אותה מלכות שיש לה ד', ג', ב', א', שורש דרגות העביות. אם יש לנו ד' שבד', אז יש לנו אור היחידה. אם אין ד' שבד', כבר אין אור היחידה. "ולכאורה היה צריך להיות בהיפך, שבחוסר כלי מלכות במסך שהיא בחי"ד, יחסר בקומה רק אור מלכות, ויהיה בו ד' אורות לכח"ב ות"ת. וכן בחוסר ב' כלים בחי"ג ובחי"ד, יחסרו האורות מת"ת ומלכות, ויהיה בקומה ג' אורות לכח"ב. וכו' עד"ז. (עי' לעיל אות כ')."

ברורה הקושיה? אם לא, אז נקרא את התירוץ, ומזה אולי נבין יותר טוב את הקושיה.

אות כ"ד

"והתשובה היא, כי יש תמיד ערך הפכי בין אורות לכלים, כי מדרך הכלים הוא שהכלים העליונים נגדלים תחילה בפרצוף, שמתחלה נגדל הכתר ואחריו הכלי דחכמה וכו' עד שכלי המלכות נגדל באחרונה." זאת אומרת, מקטן לגדול לפי דרגות העביות, כך זה גדילת הכלים. "וע"כ אנו מכנים לכלים בסדר כח"ב תו"מ מלמעלה למטה, כי כן טבע גידולם. והפכי אליהם האורות, כי באורות, האורות התחתונים נכנסים תחלה בפרצוף, כי מתחילה נכנס הנפש שהוא אור המלכות, ואח"כ הרוח שהוא אור הז"א וכו' עד שאור היחידה נכנס באחרונה. וע"כ אנו מכנים לאורות בסדר נרנח"י ממטה למעלה, כי כן סדר כניסתם מתתא לעילא. באופן, בעת שעוד לא נגדל בפרצוף רק כלי אחד, שהוא בהכרח כלי העליון כתר, כנ"ל, הנה אז לא נכנס בפרצוף אור היחידה המיוחס לכלי ההוא, אלא רק אור התחתון מכולם, שהוא אור הנפש, ואור הנפש מתלבש בכלי דכתר. וכשנגדלו ב' כלים בפרצוף שהם ב' העליונים כתר וחכמה, הנה אז נכנס בו גם אור הרוח ויורד אז אור הנפש מכלי דכתר אל כלי דחכמה ואור הרוח מתלבש בכלי דכתר. וכן כשנגדל כלי ג' בפרצוף שהוא כלי הבינה, אז נכנס בו אור נשמה, ואז יורד אור הנפש מכלי דחכמה לכלי דבינה, ואור הרוח לכלי דחכמה ואור הנשמה מתלבש בכלי דכתר. וכשנגדל בפרצוף כלי ד' שהוא כלי דת"ת, הנה נכנס בפרצוף אור החיה, ואז יורד אור הנפש מכלי דבינה לכלי דת"ת ואור הרוח לכלי דבינה ואור הנשמה לכלי דחכמה ואור החיה בכלי דכתר. וכשנגדל כלי חמישי בפרצוף, שהוא כלי מלכות, נכנס בו אור היחידה. ואז באים כל האורות בכלים המיוחסים להם, כי אור הנפש יורד מהכלי דת"ת לכלי דמלכות, ואור הרוח לכלי דת"ת ואור הנשמה לכלי דבינה, ואור החיה לכלי דחכמה, ואור היחידה לכלי דכתר."

שאלה: מה זה אומר שנגדל כלי בתוך פרצוף, מבחינת רצונות בנברא, איך אפשר להבין את זה?

שיש בפרצוף מלכתחילה חמישה כלים, כח"ב זו"ן, והכלים האלו יכולים להתרחב בהתאם לצמצום ולמסך שיש עליהם בעל מנת להשפיע, ואז יוצא שכל האורות שמתגלים הם מתגלים בהשוואת הצורה של כתר למאציל, כתר שבפרצוף למאציל. אם בכתר יש לנו כלי אחד, או שניים, או שלושה, או ארבעה, או חמישה, בהתאם לזה יכולים האורות להתלבש בכתר, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, כך בהדרגה.

אז אפילו אם יש לנו חמישה אורות בכתר, למלכות מגיע רק אור אחד, נפש, או אפילו פחות, תלוי בכמה כלים יש לנו בכתר. יש לנו משולש עליון, משולש תחתון ,אור ישר, אור חוזר, יש לנו כאן את כל התהליך, כל מבנה הפרצוף.

לכן, מה זה נקרא שחמישה אורות נכנסים לחמישה כלים? חמישה אורות נכנסים לכתר, לחכמה כבר ארבעה, לבינה כבר שלושה, לזעיר אנפין שניים, ולמלכות אחד, ככה זה.

זה נקרא שהכלי מתרחב, אחרת יש לנו רק אור נפש בכלי דכתר, נניח.

שאלה: איך זה שבמלכות, שהיא הכלי הכי עבה, האור הכי גבוה שנכנס בה הוא נפש, אף פעם הוא לא יהיה יותר מנפש?

קודם כל על כל הכלים שאנחנו מדברים אלה הכלים של מלכות, כי לפני מלכות אין לנו ממש רצונות לקבל שעובדים בלקבל או בעל מנת להשפיע, אין דבר כזה.

לכן אם אנחנו מדברים על הכלי אנחנו תמיד מדברים על המלכות.

תלמיד: הבחינה הכי עבה, ד' שבד' שנמצאת בסוף מלכות, מה זה אומר אם כך שהיא עבה אם רק אור הנפש יכול להיכנס בתוכה?

כן, בגלל שהיא כל כך עבה, אבל היא עובדת עם צמצום, מסך ואור חוזר, לכן היא יכולה להגיע להשתוות הצורה רק באור הנפש, להשתוות הצורה הקטנה ביותר, אבל הבחינות העליונות ממנה יכולות להיות בהשתוות הצורה גדולה יותר.

תלמיד: אז עביות זו בעצם היכולת של הנברא להגיע להשתוות צורה עם הבורא, ככל שהעביות גדולה יותר היכולת שלה להגיע להשתוות צורה קטנה יותר?

כן.

שאלה: בעצם יוצא שההבחנות האלה שיש לנו בכלי של מלכות, אנחנו צריכים לגלות את ההפרש בין התכונות, ולפי מיקום האור אנחנו יכולים לזהות את התכונות?

לפי השתוות הצורה האור נכנס לתוך הכלי.

שאלה: במה מלובש האור שנדחה בעת צמצום המלכות, המסך?

האור שהיה בתוך מלכות ועל ידי הצמצום יוצא החוצה הוא נקרא "מקיף", הוא כבר מלובש באותה התגובה שנקראת "צמצום". זה כבר אור אחר, אור שהיה בתוך הכלי ועכשיו יוצא מהכלי וקיים סביב הכלי. זה לא אותו אור האין סוף שהיה לפני הכניסה לכלי. אם אפשר בכלל כך להגיד שיש אור מחוץ לכלי לפני הכניסה לכלי, כך אנחנו אומרים.

שאלה: לא כל כך ברור איך זה שבראש הפרצוף יכול לא להיות מסך על עביות ד', כי הרי דווקא העביות הזאת הייתה תנאי לבניית הפרצוף, דווקא החלק הזה הביא לבושה ולצמצום, ואם אין עליה מסך אז גם הפרצוף לא יכול להתקיים?

אני אגיד לך מה צריך להיות, תתנתק ממה שציירת לעצמך.

ראש זה ט' ראשונות, לפני המלכות, לפני הרצון לקבל. בחינה ד' היא תוך וסוף של הפרצוף, למטה מפה דראש בחינה ד', ואז אנחנו מדברים עד כמה בחינה ד' יכולה להידמות לט' ראשונות. אז היא עושה צמצום, מסך, אור חוזר, ומתחילה לעבוד עם ט' הראשונות שבראש.

איך היא יכולה לקבל בעל מנת להשפיע, כמו שהמשפיע, המאציל, רוצה להשפיע לה? אז בראש היא עושה את השתוות הצורה בכוח, ואחר כך בגוף היא עושה השתוות הצורה בפועל, כמה שהיא מסוגלת, זו התמונה.

שאלה: יוצא שבתוך ובסוף הפרצוף נכנס גם הזעיר אנפין, ואז יוצא שהמלכות מכילה בתוכה, מהסיום עד הפה, כאילו רק ראש ומלכות.

לא, אל תתחילו עם הספקולציות האלה, אנחנו עוד לא מדברים על זה, אנחנו עוד לא דיברנו על זה. זה שאתם שמעתם פעם "פתיחה", זה לא אומר כלום, תלמדו מחדש.

שאלה: מה ההבדל בין עביות המסך ועביות הכלי, מה היחסים ביניהם?

עביות הכלי זו העביות שיש בבחינה ד', עביות המסך זה עד כמה בחינה ד' יכולה לעבוד עימו על מנת להשפיע. נניח אני רוצה לקבל 100 קילו של משהו, אבל לקבל כדי להשפיע אני יכול רק 20 קילו, אז 20 הקילו נקראים "עביות שבמסך".

שאלה: האור הכי טהור תמיד נראה בכלי הכי טהור?

לא. יש "ערך הפוך אורות וכלים". עד כמה שאני מגביל את עצמי בעביות גדולה יותר האור יכול להופיע אלי גדול יותר, אבל הוא יתלבש בכלי יותר זך, כך זה עובד. ערך הפוך אורות וכלים. תחפש לזה דוגמאות. נניח אדם שהיה הורג אנשים, גונב מאנשים, מרביץ לאנשים עוד ועוד כאלה דברים, מהחמור ביותר עד הקל ביותר, בהתאם לזה הוא זכאי להתקרב אבל בכלים יותר זכים. "ערך הפוך אורות וכלים".

אם אני עובד עם כלים בעל מנת להשפיע עבים יותר אז מגיע אלי אור גדול יותר לפי הכלים ההם שאני לא עובד איתם ואני מושך אורות גבוהים יותר, אבל האור מתלבש בכלי לפי השתוות הצורה עמו, לכן הוא מתלבש בכלי הפוך ממה שאני עובד בעביות.

יש כלי דעביות ויש כלי דזכות. כלי להמשכת האור וכלי להתלבשות האור. ככה זה. נניח הייתה לי איזו תאווה גדולה, אני מתנזר ממנה ואז עשיתי תיקון, אז מה שאני מקבל אני מקבל משהו אחר, לא כנגד הכלים האלו שצמצמתי אלא יש אור שמתלבש בכלי אחר, הפוך.

תלמיד: כשמלכות מקבלת את אור הנפש.

אז אור היחידה מתלבש בכלי דכתר.

תלמיד: אז בעצם זה מצב של גמר התיקון?

למה גמר התיקון?

תלמיד: כי כל הנרנח"י בעצם מתלבשים בפרצוף של עשר ספירות.

אני לא יודע מה זה גמר התיקון, אבל מה שאמרת קודם זה נכון.

שאלה: איפה אנחנו רואים דוגמה לערך הפוך אורות וכלים האלה בתע"ס? לדוגמה בפרצופי א"ק קיימת החוקיות הזאת?

בכל דבר יש לך את זה. אין לך התלבשות האור בפרצוף, זאת אומרת, בעביות מסך, צמצום, אור חוזר וכל החשבונות אם לא על ידי התנאי הזה "ערך הפוך אורות וכלים". איך יכול להיות אחרת תגיד לי?

תלמיד: כי בפרצופי א"ק זה נראה הפוך, שקודם כל מתמלא הכול ואז פחות ופחות, אם תוכל להראות איך החוקיות?

אני לא מבין אותך. אתה מדבר על הזדככות הפרצוף, אנחנו מדברים על התלבשות הפרצוף. כשהאור יוצא הוא יוצא באמת בחזרה מכתר, מחכמה וכן הלאה, אבל כשהוא מתלבש הוא מתלבש דרך כתר לכל היתר הספירות ומתלבש בהן על ידי עבודת מלכות בלבד. ועד כמה שמלכות עובדת עם עביות גדולה יותר מתלבש בכתר אור גדול יותר.

תלמיד: לדוגמה, בפרצוף גלגלתא ממש קורה כל התהליך בדיוק כמו שלמדנו פה, שנכנס בכל הפרצוף.

כן.

שאלה: כשאנחנו אומרים שעביות ד' עושה זיווג דהכאה ונכנס אור בכלי דכתר, כשנולד הכלי דכתר.

תמיד זיווג נעשה בכלי דבחינה ד'. לא יכול להיות בכתר זיווג דהכאה. אתה אומר כך, זיווג דהכאה נעשה על בחינה ד' שברצון לקבל. אם זה כך אז נכנס לכלי אור היחידה.

תלמיד: האם זה כבר תהליך בדיד, זה כבר נרשם בתוך ובסוף הפרצוף או שהוא מחכה לכל התהליך?

אין תוך, ראש וסוף. אני לא מדבר עכשיו על הפרצוף. אנחנו מדברים רק על העיקרון ערך הפוך אורות וכלים.

תלמיד: אומרים שנפש נכנס לכלי דכתר, זה אומר שבחינת שורש במלכות עושה זיווג דהכאה?

מלכות עושה זיווג דהכאה על בחינת שורש ואז נכנס אור הנפש בכלי דכתר. מלכות עושה זיווג דהכאה על בחינה א' ואז נכנס אור הרוח בכלי דכתר, ואור הנפש שהיה בכלי דכתר יורד לכלי דחכמה. לא יותר מזה. אתם רואים איך הוא מלמד, בהדרגה ולשכוח מה שהיה קודם. אני לומד את זה פעם ראשונה. תמיד כך, "ויהיו בעינייך כחדשים". צריך להיות כך אז תראה מחדש באמת. וזה לא חשוב כמה שאתה יודע או זוכר. חשוב שאתה עכשיו מברר דברים חדשים. ומחר יכול להיות אחרת וכלים אחרים.

שאלה: אמרת פעם שאפשר לקחת ולעשות הקבלה נגיד עם "שמעתי" או כל מיני מקומות אחרים וזה מדבר על אותו דבר.

כן.

תלמיד: אז נגיד לשייך את כל המצבים ל"אין עוד מלבדו". בשפה פה, זה לעלות כלים לעולם האצילות?

השפה כאן, איך אני משתווה עם הבורא. עד כמה שאני עובד על כלים עבים יותר אז אני זכאי להלבשת האורות הגבוהים יותר. "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו"¹. מה זה גדול? גדול בקבלת האורות. למה הוא גדול? בגלל שהיצר הרע שלו יותר גדול ויודע להתגבר עליו.

תלמיד: האם זה אומר לנו מה לעשות עם כל שאר המצבים שכותבים שם? הם יתעוררו בלאו הכי.

כן.

תלמיד: במאמר הראשון נגיד של "שמעתי" זה מה שצריך לעשות עם כל שאר המצבים שכבר יתגלו בלאו הכי.

כן, סך הכול. אתה צריך לגלות בכל דרגות העביות ש"אין עוד מלבדו", בכל דרגות העביות ולהזדהות עמו. זאת אומרת, עם כל התענוגים שמתגלים, אם אתה עושה חשבון שאין עוד מלבדו, שזה מגיע מהבורא ועל מנת להשפיע שאתה רוצה לעשות, אז אתה כך מתנהג כשאתה מקבל נרנח"י.

יש אנשים שלומדים ובסדר, מבינים קצת, הבנתי עוד קצת, הבנתי עוד קצת. יש אנשים כמוך שרוצים את זה להרגיש באופן מעשי, מה קורה כאן. אז להם יותר קשה, אבל זה יותר נכון. תמשיך ותראה שזה בסדר.

שאלה: אם אני יוצא מתוך נקודת הנחה שאני שומע בפעם הראשונה מה שהסברת כרגע, אז אור הנפש נכנס אחרי בניית המסך בפעם הראשונה, נכון?

אם מלכות עושה צמצום וזיווג דהכאה על בחינתה הקטנה ביותר, נכנס אור הנפש.

אם מלכות עושה זיווג דהכאה על בחינת א' שבעביות, [נכנס אור הרוח].

תלמיד: למה בחינה א'?

היה זיווג דהכאה על עביות דשורש, עכשיו על עביות א'.

תלמיד: אנחנו מדברים על המסך שנבנה בבחינה ד'?

לא, בחינה ד' זה בד' בחינות דאור ישר. עכשיו אנחנו אומרים שבתוך בחינה ד' יש לנו את כל חמש הדרגות של העביות.

תלמיד: אז אנחנו מדברים על כלי שהוא בחינה ד' ובתוכו יש כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות?

נגיד שבבחינה ד' יש כזה דבר.

תלמיד: ואור הנפש שנכנס, הוא נכנס לכתר בתוך כלי ד'?

כשמלכות עושה צמצום, האור מסתלק אחר הצמצום מכל הבחינות. אין מקצת ברוחניות. ואחר כך היא רוצה להמשיך בחזרה, אבל כבר על מנת להשפיע. על מנת להשפיע כשהיא ממשיכה, היא מגלה את האור שנמצא לפניה, לפני כל הבחינות, ומתחילה לעשות עימו חשבון, כמה היא יכולה לקבל מהאור הזה בעל מנת להשפיע, זאת אומרת כמה היא יכולה לגלות את האור בעל מנת להשפיע.

אז מגיע האור, ומלכות עושה חשבון על מנת להשפיע, זאת אומרת למעלה ממנה, למעלה מהרצון לקבל שלה, בעל מנת להשפיע. אם היא יכולה לעבוד עם האור העליון בעל מנת להשפיע מבחינת שורש, אז האור העליון מתלבש בה כאור הנפש. אם היא יכולה לעבוד עם עביות א', מתלבש בה אור הרוח. וכן הלאה. וכך נכנסים אורות לפרצוף.

תלמיד: אז למעשה כל האורות נמצאים באותו פרצוף.

כן.

תלמיד: אור הנפש ורוח ונשמה וחיה ויחידה, הם כולם באותו "תוך".

נכנסים לתוך הפרצוף, נכון.

תלמיד: ולא יוצאים משם.

מה זה לא יוצאים?

תלמיד: אור חוזר זה לא חלק מהם.

אור חוזר זה בראש. אין אור חוזר בגוף.

תלמיד: אז כל האורות האלה, כל הנרנח"י נכנסו בפעם הראשונה אחרי צמצום א', אחרי המסך, ושם העבודה והלאה.

לא כל האורות, אלא מה שהוחלט בראש נכנס מניה וביה לתוך.

תלמיד: למעשה יש כלי אחד, באותו כלי אחד, אין מעבר לזה.

כן.

לאט לאט, אלה דברים שלא קיימים בנו, וכל פעם אנחנו צריכים לתאר אותם בצורה קצת שונה, כי אנחנו כל פעם משתנים. אבל כל פעם שמדברים עליהם, מושכים אורות מקיפים ולאט לאט זה משפיע.

שאלה: יוצא מכאן שרק אור הנפש עובר בכל הכלים, מלמעלה למטה.

כן. אור הרוח עד הזעיר אנפין, אור הנשמה עד הבינה.

תלמיד: אז למעשה הכלים לא מרגישים, אלא רק את אור הנפש. אחר כך כל כלי הולך וקטֵן עד המלכות.

מלכות אין לה שום אורות, יש עליה צמצום ומצמצום ומעלה היא נותנת אור חוזר לכל הכלים שלפניה, לט' ראשונות.

תלמיד: אבל הנפש כן מגיע אליה.

לא. נגיד שכן.

שאלה: למה "נגיד", זה לא ככה?

לא, לא כל דבר אני רוצה לספר לך.

שאלה: אפשר עוד פעם ההגדרה של נגדל? למה הוא נגדל הכלי ומה זה?

מסך. כלי זה מסך. אחרי הצמצום לא עביות אלא המסך קובע מה זה כלי.

תלמיד: שהוא מקבל מסך זה נקרא שהוא נגדל?

אם היה מסך קטן ועכשיו יותר גדול נקרא שנגדל. שיכול לצרף לעצמו עוד רצון לקבל איזה? בעל מנת להשפיע, נקרא שנגדל.

תלמיד: מה זה כלי דכתר שנגדל, שנהייה לו מסך יותר גדול לכלי דכתר?

כלי דכתר שנגדל, שעכשיו הפרצוף יכול לעבוד גם עם הכלי דחכמה בעל מנת להשפיע, עם עביות א'.

כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות אלה לא כלים. כלי זה רצון. וכתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות אלה בחינות. אז הרצון לקבל שלי, באיזו בחינה הוא נמצא, באיזו צורה הוא רוצה להידמות למאציל. זאת השאלה.

ולכן אנחנו מבדילים נרנח"י, זאת אומרת עד כמה שאני יכול להידמות לבורא. וכאן יש קשר בין העביות שלי וסגנון ההשגה שלי. מה זה נקרא נרנח"י? שאני יכול להרגיש את הבורא בחמש הבחנות. וזה כאילו הבורא שונה, או נפש או רוח או חיה, יחידה, אני מרגיש אותו שונה. איך תינוק מרגיש את האימא ואיך ילד קטן וילד יותר גדול ועוד. כל פעם זה כאילו אימא שונה. כך זה נרנח"י, לפי ההשגה, לפי יכולת התחתון להכיר את העליון.

לפי מה? עד כמה שיכול לצמצם את עצמו, להתעלות מעל עצמו ולהידבק לעליון. להרגיש אותו, ולא את עצמו. להכיר אותו, ולא את הרצון לקבל שלו, של עצמו.

תלמיד: אנחנו לומדים פה משהו כללי או על איזה מקום ספציפי?

לא, כללי. ולכן אני אומר, לא לקפוץ לאף מקום. אנחנו סך הכול עומדים כאן בה' בחינות שבמסך, עוד לא פרצופים ולא עולמות.

שאלה: מה זה אומר שאור יורד מכלי לכלי?

אין דבר כזה, שאור עולה או אור יורד. ישנם רצונות שמסוגלים לגלות אותו, וקודם לא היו יכולים לגלות. ולכן זה נקרא אצלנו שהאור עובר מרצון לרצון או עובר בתוך הכלי.

תלמיד: האור זה התפעלות של הכלי, כמו שאנחנו לומדים בהגדרות, בתע"ס, יש רק את הכלי. אז מה זה אומר שנניח התפעלות בצורה של אור הנפש בכלי דכתר יורדת לכלי?

כך אנחנו אומרים, שיורדת. אלא, אחרי שהכלי התפעל באור הנפש בכלי דכתר, אז מגיע גם לה להתפעל באור הרוח בכלי דחכמה. אור הנפש יורד לכלי דחכמה ואור הרוח נכנס לכלי דכתר.

תלמיד: זו אותה התפעלות?

לא.

תלמיד: רק נקרא ככה?

אין דבר כזה בכלל. אפילו שאנחנו אומרים, אותו האור שהיה בכתר יורד לחכמה, זה לא אותו אור. לא יכול להיות, רצון אחר.

שאלה: עדיין לא ברור לי. כאשר אור דנפש מגיע לכלי דחכמה, מה גורם לכלי דכתר לקבל אור יותר גבוה? מה הקשר בין זה לזה?

הקשר בין זה לזה, שאלה שני כלים סמוכים. ואם גדל אחרי כלי דכתר עביות דשורש בעל מנת להשפיע, כלי דעביות א' בעל מנת להשפיע, אז עכשיו זה גדל מפני שאותו הכלי שהיה בעביות שורש נעשה בעביות א' וכלי חדש בעביות שורש התווסף, שזה נקרא כלי דחכמה. אז כאילו אותו האור שהיה בכלי דכתר, שזה לגמרי לא אותו האור, לא יכול להיות, שהיה נגלה בכלי דכתר יורד לכלי דחכמה.

זה לא אותו האור, רק אנחנו מדברים כך כדי לדבר על המשכיות, שהיה אור בכלי דכתר ועכשיו אחריו בא ומתגלה האור בכלי דחכמה. וכלי דכתר מגלה אור יותר גדול.

תלמיד: מה היה השינוי בכלי דכתר כאשר נגלה אור הנפש בכלי דחכמה?

בגלל שבסך הכול כלי יכול לגלות בכלי דחכמה אור חדש, אור הנפש, זה קורה דווקא על ידי זה שכלי דכתר מגלה כלי דרוח. ככה זה עובד.

תלמיד: זאת אומרת שהשינוי מתחיל מלמעלה למטה, על מנת שיהיה אור נפש בכלי דחכמה, חייב להיות.

מכלי חדש. עביות זה מה שאתה שואל, זה יפה, עביות כשמתגלה היא מתגלה מלמטה, האורות שמתגלים ובאים הם באים מלמעלה.

תלמיד: יש איזו דוגמה גשמית שאפשר ככה להבין את הדבר הזה?

אני לא יודע, נגיד עם ערך הפוך אורות וכלים כתוב, "חוסך שבטו שונא בנו". כן, זה החוק. זאת אומרת עד כמה שאנחנו מציירים את הכלי מלמטה, איך צריך לצייר אותו, נגיד ילד הוא לא עושה מה שצריך אז אתה מגביל אותו. הדברים המתוקים, כל מיני דברים כאלה, לא נותן לו, "לא מגיע לך. עד שלא תעשה את זה לא תקבל את זה". אז הכלי אנחנו מגבילים אותו מלמטה, מעביות, והאורות אנחנו מגבילים אותם מלמעלה. לכן גם בזה אנחנו רואים, ערך הפוך אורות וכלים.

זה במדע, בהרבה דברים יש, החוק הזה הוא דווקא לא בגלל שיש מסך וזיווג דהכאה וכן הלאה, אלא "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", אני רוצה להיות מדען גדול, אז אני צריך להיות רצון גדול. מה זה שייך? כי ברצון תלויה ההשגה.

תלמיד: אני עדיין לא מבין איך בכלי דחכמה כאשר נוצר שם המסך, עם רצון, עם עבודה.

מה זה כלי דחכמה? יש חכמה ויש כלי דחכמה.

תלמיד: שיש עביות.

א'.

שאלה: א'. שאפשר לעבוד עם עביות א'. איך על הכלי שעליו יש עביות שורש פתאום יש אפשרות לקבל התנהגות?

מלכות, רצון לקבל שהיה לה רצון לקבל גדול, היא עשתה על העביות הזאת צמצום. וחוץ מצמצום, על העביות דשורש היא החליטה שהיא יכולה להיות כמו הבורא, כמה שהוא נותן אני נותן לו בחזרה. הוא שם לפניי חמש מנות, המנה הכי קטנה אני עכשיו מקבל אותה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: עכשיו, בעביות א'.

עביות א' מתגלה עכשיו אחרי שגמרתי, הוא מפציר בי, בעל הבית, אני בודק את עצמי, אני יכול לקבל גם עביות א' בעל מנת להשפיע.

תלמיד: ואז נוצר מצב שכאילו מהמנה הראשונה אני נהנה יותר.

לא במנה הראשונה, הכלי שהיה לי בעביות דשורש, בהכרת המאציל, על ידי זה שקיבלתי בעל מנת להשפיע, הוא גדל, אני הבנתי מה הוא המאציל, מי הוא ומה הוא רוצה לתת לי וכן הלאה, ואז אני מתוך זה מפתח את הכלי הזה יותר. לא סתם לקבל אלא לקבל ביחס מיוחד אליו, עד ההשפעה, עד אהבה, עד מסירות נפש. וככה בדרגות.

תלמיד: כאילו הפוטנציאל של הכלי היותר זך מתממש יותר, או משהו כזה?

כן, הפוטנציאל של הכלי הזך מתממש יותר.

שאלה: האם הנרנח"י תלוי במסך?

הכול תלוי במסך, זה אתה צודק. הכול תלוי במסך.

שאלה: בשבילי הפרצוף היחיד זו העשירייה. האם זה נכון שבמידה שבה אני מבטל את עצמי בפניה, ככל שאני מבטל את עצמי יותר, כך אני מרגיש בה יותר אור?

כן. 100% נכון. זה לא תלוי בעשירייה, זה תלוי בי. עד כמה שאני כמו ברבי יוסי בן קיסמא, אם אני מבטל את עצמי כלפי העשירייה, הכול תלוי במידת הביטול שלי כלפיהם, אני מגלה בהם עד אין סוף, עד גמר התיקון. זה הכול תלוי רק בי.

שאלה: איך זה אפשרי אם כתר מקביל לאור יחידה, איך הוא יכול להתלבש ביתר האורות, איך נפש, רוח, נשמה?

יש אור עליון אחד, אין הרבה אורות, יש אור אחד. והאור הזה מתחלק ידי הכלי בגלל שהכלי כולל בתוכו חמישה חלקים. אבל האור העליון הוא אור עליון פשוט, שממלא את כל המציאות. ואז המציאות הזאת שזה הכלי, מחלקת את האור לפי כמה שהיא נכללת מכל מיני חלקים. אבל באור אין שום חלוקה, כל מה שאנחנו מדברים זה כלפי הכלי.

שאלה: יש לי עשירייה ואני מצמצם את עצמי, מתחבר עם תשעה חברים נוספים, מה זה אומר שאני עכשיו מקבל בהם את אור הנפש?

זה לפי כמה שאתה יכול להתבטל כלפיהם, לצמצם את עצמך כדי להיות לטובתם ודרכם לבורא. זה מה שאנחנו אומרים, שצריכים להתחבר עם עשירייה, בתוך העשירייה צריכים להתחבר עם הבורא, ואז יש לך "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא". לכן זה מה שאנחנו מבצעים בקבוצה.

תלמיד: אז זה האור הראשון, ההתרשמות הראשונה מהבורא בהתאם לצמצום הראשון שעשיתי, זה אור הנפש. בעשירייה?

הבורא הוא שמתגלה בתוך העשירייה. אם אני מתחבר עם החברים שלי, ועם כל החיבור שלי איתם אני רוצה לגלות את הבורא כדי להשפיע לו, כך במרכז עשירייה, אז יוצא שכמה שאני מבטל את העביות שלי, כמה שאני עושה ממנה זכות, שאני כולי כולי רוצה דרך העשירייה להשפיע לבורא, אז לפי זה אני מפתח את האור החוזר ובתוך האור החוזר אני מגלה אותו והוא מתלבש בשבילי, בגילוי שלי, בעשירייה ובי.

והעשירייה לא מרגישה את זה, מרגיש אותו האדם המשיג שעושה את העבודה.

תלמיד: ומה זה אומר שאני מתחיל לעבוד עם דרגות עביות אחרות? איזו עביות מתווספת כאן שבשלב הבא אני צריך לצמצם? מהי אותה עביות?

העביות היא פשוטה. אם קודם, אתמול, חשבתי שהחברים שלי הם חברים טובים, היום אני רואה אותם כבר לא כל כך טובים, מתגלים לי כל מיני מכשולים, בעיות, ואז אני צריך התגברות יותר גדולה כדי להתחבר איתם ועם הבורא שבתוכם. כך אני עובד, בעצם לא אכפת לי החברים עצמם, כמו רבי יוסי בן קיסמא שהיה חייב לבטל את עצמו וכך לעבוד.

תלמיד: אמרת לפני חמש דקות שיש עביות א', שורש, ב', ג', ושזה היחס כלפי הבורא. שזה לא סתם יחס כלפי החברים אלא שזה יחס מיוחד כלפי הבורא. איך אני יכול לדרג את העביות הזאת שאני מצמצם, א', ב', ג'?

עכשיו אנחנו עדיין לא יכולים להרגיש את זה בתוכנו. עכשיו זה רק בדוגמאות של בשר, עוף, סלט, שתייה. תדרג את זה לחמישה חלקים, אבל אני לא יכול להגיד לך אחרת. אין לנו עדיין דירוג בעל מנת להשפיע, עד כמה שמתגלה בזה תענוג ואני יכול לחלק אותו בחמש דרגות. שאני צריך להתגבר, שאני צריך להתמודד עם התענוג דהשפעה שמתגלה אלי. זאת אומרת שהבורא מתגלה אלי, תענוג דהשפעה או בורא זה אותו דבר שמתגלה, ואז אני צריך לעבוד עימו כך, בעל מנת להשפיע.

זה יבוא. רק העיקר, שכאן אנחנו רוצים לראות איך אנחנו מממשים את זה דרך חיבור במרכז העשירייה. שם הבורא, ואז ישראל אורייתא קודשי בריך הוא כאחד, ואז אנחנו עובדים על זה. בזה מתגלה כל המציאות, אין יותר חוץ מזה. והעולם הזה, והעולמות העליונים, הכול תגלה בזה. סך הכול אלה כל מיני מידות של התקשרות של העשירייה.

שאלה: האם זה נכון שעביות לא יכולה להיות גדולה יותר מרמת האור שהורגש?

ודאי שלא, לא יכולה להית עביות יותר גדולה מהאור. מאיפה אני מגלה את האור? אני מגלה את האור בעביות. אם אני עושה צמצום על העביות שלי, אז אני מגלה את האור הכללי. אם אני רוצה לעבוד עם האור הזה בהשתוות הצורה בעל מנת להשפיע, אז אני צריך לסדר את העביות שלי בדרגות. באיזו צורה אני מגיע להשתוות עם האור, זאת אומרת לצורת ההשפעה.

קודם אני עושה צמצום, ואחר כך צורת השפעה, זו עבודה, אבל אף פעם לא יכול להיות שהאור שמתגלה יתגלה בצורה יותר גדולה מההשפעה שלי. איך זה יכול להיות? במה אני אגלה אותו? רק בזמן הצמצום, רק בתנאי הצמצום, הרי אני מגלה את האור במידת הצמצום שלי.

אחרי הצמצום אני כבר יכול לגלות אותו באופנים יותר עמוקים, לפי שורש, א', ב', ג', ד' על מנת להשפיע. זה כבר נקרא נרנח"י, שאני מגלה באור הפשוט הזה נרנח"י.

שאלה: הבורא מתכנן שאדם יקבל. במקרה שהאדם מנסה לתת לו בכוונה, זה לא שהוא הולך נגד הכוונה של הבורא, זה לא כמו שילד רוצה להאכיל את האימא פתאום?

נניח שככה. אבל זה לא פתאום, זה לא פשוט. עד שתהיה לך הרגשת הבורא, חשיבות הבורא, יחס אליו, עד שתרצה לתת לו. לתת לבורא זה לא כמו לאימא, שזה נעשה באותו אגו. כדי לתת לבורא אתה כבר צריך להתעלות מעל האגו שלך, אתה צריך להתנזר מעצמך. אתה צריך להגיד שאני מוכן להתנתק מהחיים האלו, המורגשים בתוך הרצון לקבל. ואז אני אוכל להשפיע לבורא.

אתה לא יכול להשפיע לבורא, וממה שאתה נהנה לתת קצת גם לבורא, כמו שתינוק נותן לאימא. לא. אלא, לתת לבורא זה נקרא לגרום לו תענוג. לגרום לו תענוג זה רק לפי השתוות הצורה עימו, כי את כל היתר הוא עושה בך. אם אתה רוצה לגרום לו תענוג, אתה צריך לעשות כאן פעולה שבאה מצדך. וזה רק אחרי צמצום, מסך, עביות, אור חוזר וכן הלאה וכן הלאה.

זאת אומרת כאן צריכה להיות עבודה למעלה מהטבע שלך, למעלה מהדעת.

שאלה: איך מתרחש גילוי האור?

גילוי האור יכול להתרחש בנו אך ורק במידת החיבור בינינו. כי החיבור בינינו ודאי שלא יכול להיות אלא רק על ידי צמצום האגו של כל אחד וחיבור למעלה מהאגו, שזה על ידי המסך. ואז ודאי שלפי מידת ההתנתקות של כל אחד מעצמו, והתחברות של כל אחד למרכז הכלי, במידה הזאת אתם תגלו את התנאי לגילוי האור.

שאלה: לגבי יחס הפוך. יוצא שכלי עבה מגלה את האור החזק ביותר אבל בכלי הזך ביותר. איך זה אפשרי שכלי דכתר יגלה נגיד אור דיחידה, אם אין להם השתוות בתכונות, אם הם הפוכים לחלוטין.

כשמלכות עובדת עם עביות דבחינה ד', היא עובדת עם העביות הזאת, וכביכול מעלה אותה לכתר. כן. ככה זה קורה.

תלמיד: אז מלכות מגלה שני אורות? אור יחידה בכלי דכתר?

לא, הבלבול הזה יהיה עד שתתחילו לגלות, אני כבר יודע את זה. אתם מדברים בצורה מכאנית שאם זה ככה זה ככה, אם זה למעלה אז זה למטה, אם זה למטה זה למעלה. אבל צריכים להרגיש איך שזה עובד.

אנחנו לומדים?לומדים, אבל כל חכמת הקבלה לא מובנת עד שהאדם מתחיל לגלות. תתחיל להסביר למישהו על העולם שלנו, כמה תצטרך לכתוב ומה הוא יבין מתוך הכתיבה שלך? שום דבר. אי אפשר. "טעמו וראו כי טוב ה'" אין מה לעשות, רק על ידי זה.

אות כ"ה

"הרי שכל עוד שלא נגדלו כל ה' הכלים כח"ב תו"מ בפרצוף, נמצאים האורות שלא במקומם המיוחס להם, ולא עוד אלא שהם בערך ההפכי, שבחוסר כלי מלכות חסר שם אור היחידה, ובחוסר ב' הכלים תו"מ חסרים שם יחידה חיה, וכו', שהוא מטעם שבכלים נגדלים העליונים תחילה, ובאורות נכנסים האחרונים תחילה, כנ"ל. גם תמצא שכל אור הבא מחדש הוא מתלבש רק בכלי דכתר, והוא מטעם שכל המקבל מחויב לקבל בכלי היותר זך שבו, שהוא הכלי דכתר. ומטעם זה מחויבים האורות שכבר מלובשים בפרצוף לרדת מדרגה אחת ממקומם בעת ביאת כל אור חדש, למשל בביאת אור הרוח, מחויב אור הנפש לירד מהכלי דכתר לכלי דחכמה, כדי לפנות מקום הכלי דכתר שיוכל לקבל את אור החדש, שהוא הרוח. וכן אם האור החדש הוא נשמה, מחויב גם הרוח לרדת מהכלי דכתר לכלי דחכמה לפנות מקומו דכתר לאור החדש שהוא נשמה, ומשום זה מחויב הנפש שהיה בכלי דחכמה לרדת לכלי דבינה, וכו' עד"ז." זאת אומרת האורות כאילו דוחפים זה את זה לרדת יותר למטה. "וכל זה הוא כדי לפנות הכלי דכתר בשביל אור החדש. ושמור הכלל הזה בידך, ותוכל להבחין תמיד בכל ענין אם מדברים בערך כלים ואם בערך אורות, ואז לא תתבלבל כי יש תמיד ערך הפכי ביניהם. והנה נתבאר היטב ענין ה' בחינות שבמסך, איך שעל ידיהן משתנים שיעורי הקומה זה למטה מזה."

האורות הם שקובעים את הירידה מלמעלה למטה, הם דוחפים זה את זה כדי להיכנס לתוך הכלים, האור עושה את הכול.

שאלה: מה שונה בכלי דכתר כשנכנס אור הרוח? היה נפש בכתר, עכשיו נכנס רוח בכתר, מה השתנה בכתר?

הכול. גם הכתר השתנה, וגם האור שהשתנה. איך יכול להיות שיהיה אותו הכלי ואור חדש? אין דבר כזה. זאת אומרת הכול משתנה. בכלי דכתר יש לי עכשיו עביות שורש וא', ולכן יש לו אור נפש רוח. בכלי דחכמה היה שם אפס ועכשיו יש שם אור הנפש, וככה זה יורד יותר למטה. עד שיהיו חמישה אורות בכתר, יש אור אחד במלכות, במה שנקרא "המשולש העליון".

תלמיד: לא מובן מה זה ה' בחינות שבמסך.

ה' בחינות עביות שבמסך לא יכולות להיות לא יותר ולא פחות.

תלמיד: המספר ברור אבל מה המהות שיש בתוך הדבר הזה?

יש ה' בחינות עביות? ש', א', ב', ג', ד'? אז כך גם במסך, שהוא כוונה על מנת להשפיע, צריכות להיות ה' בחינות שבמסך, בכוונה.

(סוף השיעור)

---

1. "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" (סוכה נ"ב ע"א(.↩