כנס "קבלה לעם" העולמי - עולים למעלה מהדעת - מאי 2024

שמחים באמונה למעלה מהדעת

שיעור 4

שיעור 19.05.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קריין: אנחנו בשיעור הרביעי והאחרון שלנו, של כנס "קבלה לעם" העולמי "עולים למעלה מהדעת". נושא השיעור "שמחים באמונה למעלה מהדעת".

תלמיד: בשם כל החברים שנמצאים כאן באולם ובשם כל החברים שנמצאים בעולם, אנחנו רוצים להודות לך על כך שאתה מלמד אותנו מדי יום, שאתה משקיע בנו עשרות על גבי עשרות של שנים, שאתה נותן לנו דוגמה מה זה להיות בלמעלה מהדעת, שאתה מגלה לנו מדי יום מה זאת מסירות לדרך, למורה שלך, לרב"ש, שהוא גם המורה שלנו בזכותך, לבעל הסולם, לכתבים. אנחנו מאוד מאוד אוהבים אותך ורוצים להגיד לך תודה.

אני מאוד נרגש, מתרגש ממה שאתם עושים לי. מי שמלמד תורה ובמיוחד חכמת הקבלה, אין לו שמחה יותר גדולה מזה שהוא רואה איך התלמידים שלו, שהוא רואה אותם כילדים שלו, מתקרבים להשגה, לגילוי הבורא, להצטרף לכל הדרגות שהבורא סידר לנו, שבהן אנחנו עוד צריכים לעלות ולעלות עד שמגיעים לתכלית הבריאה, לתכליתנו.

אני חושב שמהכנס הזה עוד תרגישו מה הוא שתל בכל אחד מכם, איך אתם ממשיכים אותו הלאה, ובזמן הקרוב תתחילו להרגיש תוצאות ממנו. השמחה שלי היא בזה שהרבה אנשים עברו את הכנס, את הכינוס הזה, חיבור, וראו את עצמם בדרגות העלייה.

קריין: קטע מס' 1.

"העיקר הוא התפלה. היינו, שהאדם צריך להתפלל לה', שיעזור לו ללכת למעלה מהדעת. כלומר, שהעבודה צריכה להיות בשמחה, כאילו כבר זכה לדעת דקדושה. ובאיזו שמחה היתה אז עבודתו, כמו כן הוא צריך לבקש מה', שיתן לו את הכח הזה, שיהיה בידו ללכת למעלה מדעתו של הגוף.

כלומר, אף על פי שהגוף לא מסכים לעבודה זו בעל מנת להשפיע, רק הוא מבקש מה', שיהא בידו לעבוד בשמחה, כמו שמתאים למי שמשמש מלך גדול. ואין הוא מבקש מה', שיראה גדלות ה', ואז הוא יעבוד בשמחה. אלא הוא רוצה, שה' יתן לו שמחה בעבודה דלמעלה מהדעת, שיהיה חשוב אצל האדם, כאילו כבר יש לו דעת."

(הרב"ש. מאמר 12 "הנרות הללו קדש הם" 1991)

את זה בעצם האדם צריך לדרוש ממצבו כשמתחיל ללכת למעלה מהדעת. מתחיל, הכוונה שכל רגע ורגע הוא מתחיל, עוד מתחיל ועוד מתחיל, וכך הוא מתקדם.

אני אקרא שוב.

"העיקר הוא התפלה. היינו, שהאדם צריך להתפלל לה', שיעזור לו ללכת למעלה מהדעת. כלומר, שהעבודה צריכה להיות בשמחה, כאילו כבר זכה לדעת דקדושה. ובאיזו שמחה היתה אז עבודתו, כמו כן הוא צריך לבקש מה', שיתן לו את הכח הזה, שיהיה בידו ללכת למעלה מדעתו של הגוף.

כלומר, אף על פי שהגוף לא מסכים לעבודה זו בעל מנת להשפיע, רק הוא מבקש מה', שיהא בידו לעבוד", שה' יראה לו את גדלותו של ה', "ואז הוא יעבוד בשמחה. אלא הוא רוצה, שה' יתן לו שמחה בעבודה דלמעלה מהדעת, שיהיה חשוב אצל האדם, כאילו כבר יש לו דעת."

שאלה: במה האדם שמח אם אין לו גדלות ה'?

הוא שמח בזה שהוא נמצא בדרך, עדיין לא מגיע לו שהבורא יגלה את גדלותו, אבל הוא שמח לפחות ממה שיש לו עכשיו.

שאלה: איך לבקש מהבורא דבר שהגוף כל כך מתנגד לו, שהרצון ממש מתנגד לבקשה הזאת, לבקש את הדבר הזה?

זו כבר מדרגה כשהאדם מגלה שהגוף לא רוצה, מתנגד, לא מסכים, שהוא רואה שדעתו הפוכה מדעתו של הגוף, ואז שניהם נמצאים זה מול זה.

תלמיד: מה הוא עושה אם הוא לא מצליח להוציא את התפילה?

יש לו אפשרות לתפילה, לפחות לתפילה. יש אמצעים עוד יותר גדולים ועקרוניים.

תלמיד: מה הם האמצעים האלה שיש לו מעבר לתפילה?

אתם צריכים להתחיל מתפילה, ואחר כך יש עוד גם תנאים וגם אמצעים לצרף לתפילה.

תלמיד: בזמנו שמעתי אותך ששלב מאוד מוקדם לזה הוא להסכים, שזו בחירה של האדם. האם זה שלב מוקדם להסכים למה שקורה לי עכשיו?

לא, זה התנאי הראשון. אחר כך בכל צעד ושעל האדם צריך לממש את התנאי הזה.

שאלה: השמחה מורגשת יותר כדבר שמתפשט או מקרין מהפנים לחוץ, היא לא מורגשת באמת כמילוי היא יותר מורגשת כהשפעה.

כן.

תלמיד: מה התולדות שחשוב לנו לשים לב אליהן אחרי שהרגשנו את השמחה הזו ממעשה טוב בעבודה?

שיש לנו שמחה, שאנחנו בשמחה הזאת ממשיכים את הדרך, והחשוב שלא נאבד את השמחה בדרך, כי בזה תלוי הקיום שלנו והמשך דרכנו.

שאלה: בכנס הזה לימדת אותנו משהו מאוד פנימי, להשתוקק ליום ה', ולהתקדם ולבקש את הכוח כדי ללכת למעלה מהדעת. איך לבנות תפילת רבים עם העבודה הפנימית הזאת?

התנאים, הרגשות והחשבונות שעכשיו מתגלים בך ובעוד הרבה אנשים כאן, אלו דווקא תנאים שעליהם צריכים עכשיו לבנות את המדרגות החדשות, הבאות, שמעלות אותנו יותר ויותר בסולם המדרגות לקראת הבורא. בהצלחה.

שאלה: מה המיוחד בתפילה שהאדם צריך להיות בה כל הזמן? והאם צריך תפילה מיוחדת להודיה לבורא?

אדם צריך כל הזמן להיות בפנייה לבורא.

תלמיד: איזו תפילה מיוחדת הוא צריך לחבר, או כל תפילה היא תפילה טובה, מה שיש בלב?

קודם כל תפילה צריכה להיות מתוך הלב, לפי מה שהלב מרגיש, לפי מה שהאדם מרגיש מתוך ליבו. והאדם צריך כל הזמן לראות האם הוא יכול להגדיל את התפילה, להעלות אותה יותר.

תלמיד: האם כדי להעלות אותה צריך תפילת רבים או האדם לבד יכול לבקש?

אדם לבד גם יכול. חוץ מזה הוא צריך לא לשכוח שבתפילה שלו הוא מעורר את החברים והם מצטרפים אליו, ואחר כך הם יגיעו למצב שבאמת תהיה להם תפילת רבים.

תלמיד: כלומר התפילה שצריכה לבוא מהאדם היא תפילה ובקשה מהבורא שיעורר את העשירייה כדי שתהיה תפילה מהלב של כולם כמו מלב אחד?

כן, כמו מלב אחד.

שאלה: אנחנו אומרים ששמחה היא תוצאה ממעשים טובים.

כן.

תלמיד: האם עבודה מעל הדעת נקראת מעשה טוב?

כן.

תלמיד: כשהולכים מעל הדעת, מוותרים על הדעת, כשמוותרים על הדעת זה לא נעים ברצון לקבל, אז מתי באה השמחה?

מתי באה השמחה זה לא תלוי בנו, זה תלוי בבורא. אבל אנחנו צריכים להשתדל להגיע לזה.

תלמיד: ובסוף אנחנו צריכים לבדוק שהשמחה הזאת מגיעה כסימן שעשינו מעשה טוב או לא בהכרח?

כן, כך כתוב "שמחה היא ממעשים טובים".

תלמיד: אז אם עשינו עבודה טובה מעל הדעת בסוף אמורה להיות שמחה?

כן.

תלמיד: אי אפשר לדעת מתי, אבל בסוף התהליך כביכול?

זה לא אחרי הרבה זמן.

תלמיד: סיפרת על הרב"ש שהוא סבל והצביע על הגוף ואמר "שיסבול".

כן.

תלמיד: כשהוא אמר לגוף "שיסבול", הוא היה בשמחה?

כן, הוא היה בשמחה פנימית שאי אפשר לראות מבחוץ כמו על ילד ששמח, כי מדובר על אדם שנמצא כבר בגיל מבוגר, אבל הוא השתדל תמיד להרגיש את עצמו בשמחה.

תלמיד: אז ככל שנתקדם בשלב של מעל הדעת, כשנוותר על הדעת, לאט לאט נרגיש במקביל לזה גם שמחה?

אם אתם תעבדו על זה.

שאלה: שמחה מהתקרבות לבורא, מזה שאנחנו מרגישים שהוא כבר קרוב אלינו, זו השמחה שאנחנו מחפשים?

כן.

תלמיד: איך נרגיש שכל החיבור שיש כאן עכשיו בין כל האנשים שנמצאים פה באולם, משמח את הבורא ומקרב אותו אלינו?

כדי להרגיש שזה משמח את הבורא תוסיפו למה שאתם משתוקקים עוד שמחה מזה שאתם נמצאים בהתקרבות אליו.

תלמיד: יש יראה לא ללכת מפה לפני שאנחנו מחזיקים ביד את הרגשת ה'.

יפה, בדיוק. לזה תדאגו, ועל זה תדברו ותחשבו.

תלמיד: איך להגביר את זה בינינו עכשיו?

תדבר עם כולם ותגיד להם. אל תסתכל עליי, אתה צריך להסתכל עליהם.

הבחור הזה מבקש מכם שתתחברו יחד ותפנו לבורא שיתקרב אליכם. זה מה שהוא מבקש. נכון?

תלמיד: כן.

יופי, אז תבקש אתה ותגיד להם, וכך כל איש לחברו.

תלמיד: חברים, זה הזמן המכריע עכשיו, כשאנחנו מסתכלים אחד על האחר, בהזדמנות הגדולה הזאת שרב איתנו פה, והכלי עולמי ממש מחזיק אותנו. בואו נעצום רגע עיניים ונרגיש איך אנחנו ממש מתקרבים להרגשת הבורא, שהוא חודר לתוך העשירייה, לתוך הבית הכי קרוב, הלב שלנו. איך אנחנו ממשיכים את ההרגשה הזאת בינינו, לא לעצמנו, לא רוצים שום דבר לעצמנו אלא להמשיך את זה לתוך החברים, החברה, העולם.

תצליחו.

שאלה: האם נכון לבקש בעשירייה שייתן לנו לבקש עבור החברות או שהבורא ייתן לחברות את כוח ההשפעה?

מדובר על אדם שנמצא בעשירייה, ואז הוא פונה לבורא?

תלמידה: אנחנו פונות לבורא מתוך העשירייה עבור החברות שלנו שלא נמצאות כאן, שלא יכלו להגיע, ואנחנו דואגות שהן לא חוות אותה הרגשת השמחה, החיבור שאנחנו חוות כרגע. אנחנו רוצות לבקש מהבורא שהן ירגישו את כוח החיבור שאנחנו מרגישות כרגע.

אז כדאי לבקש מבורא שיעזור לנו להתחבר ולקחת איתנו את כל החברים והחברות שלנו שלא נמצאים עדיין בחיבור ביניהם ובחיבור עם הבורא. שנתחבר כולנו יחד, גברים, נשים, בכל השפות, מכל חלקי כדור הארץ, ברצון להיות כאיש אחד בלב אחד ושהבורא יחבר אותנו ויקרב אותנו.

תלמידה: תודה, אמן.

תודה לך.

שאלה: דובר כאן על שמחה ועל תפילה. אני מתייחס לתפילה בזהירות גדולה, כי אני חושב שתפילה צריכה לנבוע מעומק הלב. מתרחשת פגישת עשירייה, בפגישת עשירייה עשרה חברים מקבלים התפעלות, כולנו שמחים, ולמחרת אני רוצה את אותה פגישה כי התמלאתי. מתי אם כן אני אגיע לצעקה אם כל הזמן אני מתמלא מההתפעלות במפגשים? מה יביא אותי לאותה תפילה שתכיל בתוכה את אותה תפילה אמיתית שכולנו צריכים להגיע אליה? השמחה הזאת, המילוי שאני מקבל אחרי המפגשים, נראה לי שהוא מסיט אותי מאותה מטרה ומאותה צעקה.

יש תפילה שמובילה לבורא ויש תפילה שמרחיקה מהבורא, תלוי מה האדם רוצה. לכן אנחנו רוצים בהתחלה רק לברר איך להתחבר בינינו ועם הבורא, הייתי אומר כדי לחייב אותו לקרב אותנו אליו, אל הבורא. זה הדבר החשוב ביותר, זה מה שאנחנו רוצים להשיג קודם כל.

תלמיד: במה אני יכול לחייב את הבורא?

במילים. בתפילה.

תלמיד: אבל שמעתי וקראתי המון פעמים שהבורא לא שומע את המילים שלנו.

הוא לא שומע את המילים שלכם, אלא את הלב, וכדי לשמוע את הלב, כמו שרופאים בודקים את הלב, זה לא משנה באיזו שפה אנחנו מדברים, העיקר שנחווה את התחושות הנחוצות לנו.

תלמיד: אבל הלב שלי עסוק במילוי, בהנאות ואין בו מקום לצעקה, לתפילה?

על זה צריך לחשוב. על זה צריך לחשוב ולהחליט, מה חשוב לי יותר, להרגיש את המילוי שבלב שלי או את הריקנות שבלב שלי. ברגע שתרצה להרגיש את המצב האמיתי של הלב, כלומר את הריקנות שבו, אתה תרגיש אותו, הריקנות הזאת תנחה אותך איך לפעול הלאה.

תלמיד: אז אחרי כל פגישה אני לא צריך להרגיש סיפוק? אמרת כשבאת לרב"ש הרגשת ריקנות ודווקא עצבים מזה שאתה לא מבין כלום. זה מה שאני צריך להרגיש אחרי כל פגישה של הקבוצה?

גם את זה וגם שמחה. שמחה וייסורים.

תלמיד: אז אני צריך להיות בשמחה ולהרגיש במקביל שלא השגתי כלום?

נניח שכך.

שאלה: כל השבוע מסתובב לי בראש המאמר שלמדנו כהכנה למעל הדעת, של המקובל שמדבר אתנו על האסיר בבית הסוהר שמרשים לו, אם הוא נשא חן בעיני המנהל, לצאת לשאוף אוויר מחוץ לבית הסוהר ואז מחזיר אותו בחזרה. איך השמחה יושבת נכון בתוך זה, מפני שלא שמעתי שום מאמר של מקובל שמבטיח לנו שאי פעם נצא מבית הסוהר?

אני שומע מילים שאני לא מסוגל להסכים עליהן. קודם כל, כל המקובלים מספרים לנו על כך שהעולם שלנו באמת כמו בית סוהר שנית, אנחנו יכולים להתקדם למצב שבו נרצה לצאת, נרגיש את עצמנו נמצאים ממש באזיקים, וחוץ מזה יש לנו למי לפנות, למנהל בית הסוהר ואנחנו צריכים לדרוש ממנו לצאת, באיזה תנאים, מתי וכן הלאה, הכול נמצא בכוחנו.

תלמידה: זאת אומרת בעצם שאנחנו תמיד צריכים להיות במצב של דרישה, בלי להסתכל על הקצה שיצאנו או לא יצאנו, אלא פשוט ללכת בדרך ולחכות שמשהו יקרה על פי הבנתו של הקדוש ברוך הוא?

כן. אנחנו לא מבינים את הדברים האלה, אבל כדאי להתחיל.

שאלה: יש מעל הדעת שלי, ויש מעל הדעת של העשירייה? מה ההבדל ביניהם ואיך עובדים עם זה?

לא, את זה אי אפשר להסביר ואנחנו לא עובדים עם זה. כשאנחנו מתעלים למעלה מהדעת ומתחילים להתחבר בינינו, אז אנחנו מגיעים כבר לשלבים חדשים.

שאלה: דיברת כל הכנס על הצורה שבה אנחנו צריכים להתחבר ומורגש כאן חיבור חזק בין החברים, שמחה גדולה ויראה גדולה לבורא, אבל איך אנחנו מחברים את כל החיבור הזה לבורא?

בלב שלנו אנחנו מתחברים יחד לעשירייה ומתוך זה מתחברים לבורא.

תלמיד: מה זה להתחבר לבורא?

תעשה מאמץ, אתה וגם החברים שלך, כל העשירייה, שאתם רוצים להתחבר יחד לרצון אחד, לנקודה אחת כדי לעורר את הבורא, שהוא יחבר אתכם ויעלה אתכם אליו.

תלמיד: יש מהמצב הזה הרגשה מאוד משמחת, אבל יש דחיפה קטנה שאנחנו עוד לא מסוגלים לעבור. מה חסר לנו?

בסדר, עוד ועוד מאמצים והם יעזרו לכם לעלות. אין מה לעשות, להמשיך. זה נקרא "הדופקים בתשובה", כמו שדופקים בדלת עוד ועוד, בסופו של דבר מי שנמצא מעבר לדלת, שומע.

תלמיד: עברנו שיעור על תפילה וממש מורגש איך כולנו מגיעים לשיעור הזה ביראה ובשמחה פנימית, אבל זה תקוע בכל אחד בפנים, אין שמחה שמתפרצת. האם צריכים להגיע להתפרצות או שזה משהו שצריך להיות בפנימיות של כל אדם?

התפרצות יכולה להיות אחרי שאתה מתחבר בלבבות של החברים ומשתדלים למצוא יציאה, פתח לצאת.

שאלה: כשאני חושבת איך הבורא מטפל בילד הפרטי שלי, נוצרת בי שמחה פנימית עצומה. איך אני יכולה להיות באותה שמחה פנימית כשהבורא מטפל בחברות או בכלי, איך אני בכלל יכולה לראות שהוא מטפל בהן?

תבקשי. אין כאן מה לענות, לבקש מהבורא. רוב העבודה שלנו היא להעלות לבורא בקשות. ורוב העבודה של הבורא, זה להעמיד אותנו בשאלות. וכך אנחנו צריכים להיות מקושרים זה אל זה.

שאלה: הזכרת תפילה טובה ותפילה לא טובה, אם אני מבקש עבור הילד שלי, האם זו תפילה אגואיסטית שאני מבקש עבור עצמי?

כן, זו תפילה אגואיסטית.

שאלה: האם אתה כמורה שלנו מרגיש שאנחנו מתקרבים לתפילה הנכונה?

כן, אבל זה לא אומר שום דבר. בכל יום ויום אתם מתקרבים, אבל זה לא אומר שמהיום למחר אתם כבר יכולים להגיע. לפעמים צעד אחד יכול לקחת כמה חודשים ולפעמים תוך יום אתם יכולים לפסוע הרבה צעדים.

תלמיד: האם יש נקודה ספציפית לדעתך שחוסמת מבעדנו להגיע לתפילה?

רק חיבור ביניכם.

שאלה: שמעתי אותך אומר לא לשכוח שגם התפילה שלי יכולה לעורר את החברים.

כן.

תלמיד: איך?

אם אתה בכוונה לכך.

תלמיד: אבל איך זה פועל לעורר אותם? דרך הבורא?

כן, ודאי. אין שום פעולה גשמית וגם רוחנית, מכל שכן רוחנית, שיכולה לעבור לא דרך הבורא. ממש כך, אין דבר כזה.

תלמיד: גם הפעולות של החיבור שאנחנו עושים בינינו?

הכול. כל מחשבה של האדם עוברת דרך הבורא, כל הרצונות, על תפילות אני כבר לא מדבר, הכול עובר דרך הבורא.

שאלה: אני רוצה לבדוק את השלבים מ-בתוך הדעת, ללמעלה מהדעת. האם זה סוג של טרמפולינה שאני קופצת ישר או שיש שלב ביניהם שאני צריכה לברר?

יש הרבה שלבים שאפשר ללמוד אותם ולהשתדל לעבור אותם בתוך הקבוצה.

תלמידה: איך אני יודעת לברר האם השלב הוא שלב נכון שמקדם אותי, או שלב שאני תקועה בְּתוך הדעת שעדיין לא נותן לי לקפוץ לטרמפולינה?

אני חושב שרק עם החברות את יכולה לברר את זה ולממש את זה.

תלמידה: האם בשלב הביניים הזה, אני צריכה להרגיש משהו בלב כמתווך בין הדעת ל-למעלה מהדעת?

כן, את צודקת.

שאלה: האם אני יכול לקחת את צמד המילים שמחה מעל הדעת, ולהקיש מזה לדרגת השמחה שתהיה לי בחיבור עם הבורא, שזו תהיה שמחה למעלה מהדעת?

תנסה. תנסה, אתה צריך לפנות לבורא, ולבקש ממנו מה שאתה רוצה, בכל מילות הבקשה השמחה, השירה ומה לא. הכול אתה יכול לצרף לזה. בסדר? בהצלחה.

שאלה: האם הבכי, הזעקה, התפילה שקולות כנגד השמחה, או שלשמחה יש מעלה בפני עצמה?

כן, את צודקת, לשמחה יש מעלה בפני עצמה, ועל ידי השמחה אנחנו יכולים לבטל הרבה מצבים עצובים.

שאלה: שמחה שבאמונה למעלה מהדעת, היא שמחת הדבקות, שמחת החיבור. אני שומעת על זה ככנס האחרון או כמימוש הקבלה.

מה זה כנס אחרון?

תלמידה: אנשים מתבטאים כך, שזה הכנס האחרון, או מימוש הקבלה שזה אותו דבר.

מה שאומר שהמשכיות, הדרך, המדרגות, ההשגות כבר התממשו. דוד המלך גומר את כל עבודת החיים שלו במשפט אחד, "מבשרי אחזה אלוה". באיזה משפט אנחנו נגמור את הכנס הזה?

אני לא יודע, אבל נראה לי בכל זאת ב"ואהבת לרעך כמוך", זה הדבר החשוב ביותר בזמננו, ואין לי יותר מה להגיד.

שאלה: ענית לחבר, שברגע שתרצה להרגיש את המצב האמיתי של הלב, כלומר את הריקנות שבו, הריקנות הזו תנחה אותך איך לפעול. אז לגבי הרגשת הריקנות, האם תוכל לתאר לנו מה נרגיש כשנרגיש את הריקנות הזאת?

הריקנות חייבת להופיע בנו לפני שאנחנו ממלאים את הריקנות עם מה שמרגישים שחסר בה.

תלמידה: ריקנות ממה?

אני לא יודע, תלוי אצל מי.

תלמידה: אבל הריקנות שאנחנו צריכים להשיג, שהמקובלים כותבים עליה, מה היא?

כסף, כבוד, מושכלות, מה שאת רוצה. אני חושב שאנחנו רוצים בכללות לזכות לקרבת ה', להרגיש שאנחנו נמצאים נניח ממש לידו. אני לא יודע, אין לי עכשיו מילים.

תלמידה: אז זו ריקנות מקרבת ה'?

כן. מחוסר קרבת ה'.

תלמידה: וגם אמרת לו שאחרי כל פגישה של הקבוצה, יש שמחה וייסורים ביחד. ממה השמחה, וממה הייסורים?

הייסורים הם מזה שאני לא יכול להתקרב לבורא, אני לא יכול להתאחד עימו, ולהשפיע על כל העולם משהו שאני יכול, מסוגל לקבל מהבורא. וכך אני מרגיש ריקנות בכלים שלי, ברצונות שלי.

תלמידה: והשמחה?

והשמחה מההיפך.

תלמידה: שכן מרגיש קרוב, וממלא את הכלי שלו?

כן, כנראה.

תלמידה: אז צריך ממש להשיג את שני הרגשות האלה בו זמנית?

לא בו זמנית. אנחנו צריכים להשתדל להגיע לבורא עם בקשה שהוא יכול לבצע. בעצם הוא יכול לבצע הכול, אבל עליי להרגיש שאני פונה אליו בבקשה רצינית, מיוחדת, ושהוא חייב לענות לי על הבקשה הזאת.

תלמידה: וזו השמחה?

כן.

קשה לי איתך.

תלמידה: סליחה, ותודה רב.

אם היא תופסת, זה כבר משהו.

שאלה: לפני מגפת הקורונה היינו מאוד עסוקים, לא כל כך שאלנו מה יש לנו בלב, כמה ריקנות וכמה שמחה. כמעט כל ערב יצאנו לשולחנות, היינו תורמות מאוד חזקות בשולחנות אינטגרליים, בכל הרחובות, בכל הערים. אחרי המגפה החלטנו שעכשיו אנחנו שלב אחר, יש לנו עבודה פנימית בלב בעיקרון. ואני שומעת פה הרבה שאלות על מה סוג התפילה הנכונה.

אני נמצאת בזום של הכלי הנשי העולמי כל ערב, ואנו עושות כל ערב תפילה ברמה מאוד מאוזנת, מכובדת. ואני חושבת שזה מאוד יכול לעזור לכל אחד ששואל. אני מקווה שכך קורה גם בזום של הגברים. חוץ מזה אני רוצה להגיד הודיה ענקית לעשירייה הענקית שלי, ולכל העשיריות, לכל הכלי על סוג התפילה שאנו עושים כל יום.

תודה רבה לך.

קריין: קטע מספר2 כותב הרב"ש.

"האדם צריך להאמין למעלה מהדעת ולצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונת ה' בהרגשה באברים שלו, ורואה ומרגיש שהבורא מנהיג את כל העולם כולו בבחינת טוב ומטיב. והגם כשהוא מסתכל בתוך הדעת, הוא רואה להיפך, מכל מקום הוא צריך לעבוד למעלה מהדעת, ושיהיה דומה בעיניו, כאילו זה נמצא כבר בהרגשה באברים, שכך הוא באמת.

וכאן הוא קונה חשיבות המטרה, ומכאן הוא מקבל חיים, היינו שמחה מזה שיש התקרבות לה', ויש להאדם מקום לומר, שה' הוא טוב ומטיב, ומרגיש עצמו שיש לו הכח לומר לה' "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו", מסיבת שיש לו על מה לתת תודה להבורא. ולפי שהוא מרגיש את חשיבות הרוחניות, כך הוא מסדר שבחו של הקב"ה."

(הרב"ש. מאמר 28 "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה" 1987)

שאלה: הקטע מתחיל במילה יהיה מסוגל "לצייר לעצמו". לצייר לעצמו זה דמיון. איך עובדים עם הדמיון הזה בצורה מקודשת?

מה שיש לאדם כך הוא מתחיל, ואין בזה שום פגם.

תלמיד: זאת אומרת, אתה מעודד להשתמש בדמיון?

כן.

שאלה: הוא כותב כאן ש"והגם שכשהוא מסתכל בתוך הדעת, הוא רואה להיפך". כשאנחנו עובדים על החיבור בינינו, זה החתך בין לראות בתוך הדעת, שמרשיעים את הבורא, לבין למעלה מהדעת שמצדיקים אותו, זה מה שמאפשר לנו לעבוד בלמעלה מהדעת?

כן.

תלמיד: בעבודה הזאת אנחנו צריכים להיות כל הזמן בעבודה למעלה מהדעת?

כן, אני צריך לחיות בזה, בלמעלה מהדעת.

תלמיד: ומתי להשתמש כמו שהוא כותב פה, שאם הוא מסתכל בתוך הדעת?

יכול להיות שאני לא צריך אפילו להסתכל בתוכו.

שאלה: גם בקטע מספר 1 וגם בקטע מספר 2, הרב"ש משתמש במילה "כאילו". בקטע מספר 1 הוא אומר "כאילו כבר זכה לדעת דקדושה". ובקטע מספר 2 "כאילו כבר זכה לאמונת ה' בהרגשה באברים". אז בעצם הוא עוד לא זכה, נכון?

כך נראה לו. אי אפשר להגיד אם זה לא אמת או כן אמת, כי זה לפי הרגשת האדם.

תלמיד: על מה ההרגשה הזו מבוססת?

על מה שהוא מרגיש.

תלמיד: אבל ההרגשה שלנו היא דבר מאוד..

לא. אם אדם מרגיש, ואומר "כך אני מרגיש", הבורא מקבל את זה בחשבון, כי אתה עובד לפי זה.

תלמיד: נניח שהוא עוד לא מרגיש שהוא זכה, האם ה"כאילו" מבטא שמשהו אחר צריך למלא את חוסר ההרגשה הזאת, נניח גדלות המטרה, גדלות החברים, אמונה?

כל אלה הם תנאים, תנאים כדי להתקרב להרגשה הנכונה, ולקבל את האישור עליה.

קריין: קטע מספר 3, כותב הרב"ש.

"אנו צריכים להאמין באמונת חכמים, מה שהם אומרים לנו, שכל עבודה שלנו, לא חשוב באיזו צורה אנו עובדים, אם האדם מיחס את העבודה לשם הקב"ה, אפילו שתהיה בתכלית השפלות, ה' נהנה מזה. והאדם צריך להשתדל להיות בשמחה, מזה שהוא יכול לעשות מעשים, בזמן שהוא נמצא במצב של שפלות. והאדם צריך לומר לעצמו, שהוא נהנה מעבודה זו, שהוא כולו למעלה מהדעת. כפי שהשכל מחייב, אין עבודה זו נקראת "עבודה", היינו מעשה חשוב, שהבורא יהנה מזה. אבל הוא מאמין באמונת חכמים, שאמרו לנו, שה' כן נהנה. וזהו למעלה מהדעת."

(הרב"ש. מאמר 23 "מהו, שנתקשה משה על מולד הלבנה, בעבודה" 1990)

שאלה: קודם נתת המלצה ואמרת שעדיף לא להסתכל בתוך הדעת.

כן.

תלמיד: איך אפשר לעשות את זה? האם זה עניין השפלות, שבזמן השפלות הוא צריך לעשות מעשים שזה המצב הכי קשה שנמצא בו האדם. אז איך לא להסתכל בתוך הדעת, ואיך במצב של שפלות כל כך קשה לעשות איזה מעשה טוב, שאני מניח שזה מעשה של חיבור, או משהו כזה?

זאת העבודה.

תלמיד: זו עבודה פנימית של האדם, או שיש עוד אמצעים?

זו עבודה פנימית של האדם. קודם כל הוא צריך להעלות תפילה למעלה שהבורא יעזור לו בזה, שהבורא יעלה אותו, ויעשה עימו יחד את העבודה.

תלמיד: זאת אומרת, זה כמו שלמדנו בפסח, כשהוא נמצא בפרעה הכי גדול שלו, עליו להזמין את משה איתו לפרעה?

כן.

שאלה: אני שומעת התייחסות כאן לשמחה, כאילו זו תוצאה של משהו.

כן.

תלמידה: ממה שלמדתי, אחרי שכבר הבנתי היום שאני לא יודעת כלום, זה שבדרך כלל אני קושרת תוצאה עם משהו גשמי. כי תמיד אנחנו אומרים שהרוחניות נמצאת בסיבות ולא בתוצאות. אז אולי אני מתבלבלת. אבל יכול להיות שהשמחה זה כלי, זה תנאי לקבלת האור?

שמחה יכולה להיות כתנאי לקבלת האור, כן.

תלמידה: אז איך מסדרים את השמחה בהשגה, זאת אומרת שהיא תהיה פעולה רוחנית?

למה לא יכולים?

תלמידה: אולי יכולים, רק אני לא יודעת איך.

אם הפעולות שלך לא מביאות לך הרגשת שמחה, זאת בעיה. ואת צריכה לבדוק, האם באמת הפעולות שלך נכונות או שיש בהן איזו ערבוביה של מעשים או תוכניות לא כל כך נכונות.

תלמידה: אז השמחה יכולה להיות מדד האם עשיתי פעולות נכונות?

כן.

תלמידה: ולא משנה אם זאת תהיה שמחה גשמית, שכאילו אני מקבלת שמחה כתוצאה?

לא.

שאלה: שפלות זה הכרת הרע?

מה השאלה?

תלמידה: אם זה הכרת הרע זה מתנגש כביכול בשמחה?

למה? אם אדם חיכה לזה ועכשיו התגלה שהוא נמצא ממש בהכרת הרע, אז למה זה לא שמחה?

תלמידה: כתוב גם "כאילו כבר זכה לאמונת ה' בהרגשה באברים שלו".

כן.

תלמידה: מה זה "באברים שלו", מהי ההרגשה הזאת באברים שלו?

"כל עצמותיי תאמרנה" כמו שכתוב.

תלמידה: איך האדם בצורה מלאכותית בעשירייה יכול לצייר את האמונה מעל הדעת?

צריך לחבר קצת שכל לרגש והיא תוכל לתכנן את זה.

שאלה: כשאתה מדבר על השמחה אתה מדבר עליה בתור משהו שהוא בתוך הגוף, בתוך הנשמה, אז זה לא משנה מה אני עושה, זה לא משנה אם זאת עבודה מבזה, אם זה הרגשת של שפלות, השמחה היא שלי בפנים והיא הולכת איתי ממקום למקום. לזה התכוונת?

יכול להיות.

תלמידה: אני רוצה לדעת אם אני מרגישה נכון את מה שאתה אומר, את הקטע שכרגע קראנו, השמחה מתוך מה שאני מבינה היא שלי, כלומר בתוך ההבנה וההשגה הגבוהה שלי?

כן, כן.

תלמידה: אם היא שלי, מה זה משנה מה אני עושה, או מה אני עברתי במשך היום, או מה אמרו עלי, מה זה משנה, אם היא שלי מי יכול לקחת אותה?

אבל מה את עושה איתה?

תלמידה: נהנית איתה, אני שמחה איתה.

את בטוחה שמזה כדאי ליהנות?

תלמידה: אני חושבת שהיא מגדילה יותר את האהבה שלי לבורא?

אם כן, אז אין לי מה להוסיף.

שאלה: החברה לפניי דיברה על כך שאנחנו בבית סוהר, אם אנחנו עושים כנס ובאים לפה זה אומר שבעל הבית, הקדוש ברוך הוא נתן לנו "פס" לבוא להיות ביחד?

כן.

תלמידה: איך אפשר להישאר תמיד מחוץ לבית סוהר, כמו עכשיו בכנס? וכמו שאמרת עכשיו שנרגיש ביחד ש"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך". מה אפשר לעשות?

אפשר רק לשמוח על זה שהבורא רצה לחבר אתכם יחד, כי כנראה שאתם כולם נמצאים במחשבה אחת שלו, ולכן נתן לכם הזדמנות להתחבר ולשמוע את הפסוקים האלה, לפתור את בעיות החיבור שלכם, והוא מעוניין בכם.

תלמידה: אם אנחנו מגיעים לפה זה אומר שהוא מעוניין בנו, ועל זה אנחנו צריכים להיות בשמחה?

גם כן.

תלמידה: אז צריך להיות בשמחה, כולנו צריכים לצחוק עכשיו להיות בשמחה בלב.

כן.

תלמידה: בעזרת ה' שנגיע לזה שתמיד נהיה בשמחה.

זה תלוי בכם.

שאלה: האם להצדיק את הבורא זה הסוד כדי להיות בשמחה, באמונה למעלה מהדעת?

כן.

תלמידה: איך עושים את זה? כי בשפלות זה נשמע בלתי אפשרי או קשה.

בשפלות זה קשה מאוד, אלא אם כן אדם מצדיק את מצבו בשפלות.

תלמידה: איך עושים את זה?

הוא מבין שמה שקיבל, קיבל ישירות מהכוח העליון והכוח העליון עכשיו נותן לו הזדמנות להכין את עצמו למצב הבא, ואז האדם מכווץ את עצמו ומחכה למצב הבא הזה, כך שאם הוא מגיע ואדם מבדיל את זה, הוא נעשה ממש כמו אריה בזמן קפיצה, זה מה שקורה.

שאלה: כל הקטעים שקראנו מדברים על לדמיין לרצות שזה יהיה בתוך הדעת, לעשות כל מיני פעולות מחשבתיות.

כן.

תלמידה: אם אני במצב של שפלות אז כדי להוציא את עצמי למקום הזה של ההצדקה אני צריכה לקחת את מה שמקובלים כתבו ופשוט בכוח לדמיין שזה נכון, שהבורא טוב ומיטיב בכל מה שאומרים לנו לעשות, ואז יגיע משם הכוח הזה?

קודם כל אנחנו צריכים לכוון את עצמנו בינינו ולאותו הכוח כדי שהוא ישפיע עלינו, ואני צריך לעורר אותו, אילו פעולות, אילו מחשבות הוא רוצה ממני. אם אני הולך לקראת זה, אם אני מצפה לזה, יכול להיות שאני ארגיש תמורת זה את היחס של הכוח העליון, שבאמת ישנה את דרכי, ומתוך זה אני אבין שהוא לוקח אותי ביד.

תלמידה: אני צריכה להרגיש שבמצב הזה שאני תלויה לגמרי בחברות שלי והן תלויות לגמרי בי, אסור לי להישאר במצב של שפלות, אני חייבת לעלות?

קחי את החברות שלך איתך ביחד.

תלמידה: לאן לקחת אותן?

עוד יותר.

תלמידה: איך? האם על ידי הדוגמה שאני נותנת להן, התפילה דרכה אני רוצה שהבורא ייקח אותנו ביחד?

כן.

תלמידה: גם דוגמה וגם תפילה?

כן, גם דוגמה וגם תפילה.

תלמידה: ואם אני במצב השפלות, איך להשתמש בחברות כדי שהן יעלו אותי להצדקת הבורא?

תתחילי איתן ותראי כמה אולי את יותר מסוגלת מהן.

תלמידה: מה זאת אומרת תתחילי איתן?

תתחילי להתחבר איתן ואז תרגישי כמה יש בך כוח והבנה וגישה יותר מהן.

תלמידה: ומה אני עושה עם זה?

לעבוד עם זה, להעלות לבורא ולבקש ולדרוש ולצעוק וכך לממש את ההתעוררות.

תלמידה: ומזה שאנחנו נתחבר נעשה לו נחת רוח?

מזה תתחילו קודם כל להרגיש שהוא זה המעורר אתכן ושבחיבור ביניכן אתן עושים לו נחת רוח.

תלמידה: ואז נוכל להשפיע לכל הסביבה?

כן.

שאלה: אני מרגיש שיש לנו כאן הרבה מאוד שמחה, האם נכון להגיד שהשמחה הזאת היא ביטוי של השמחה בעולמות העליונים?

אנחנו עוד לא יכולים להגיד כך באופן מוחלט, אבל אני מקווה שעוד מעט נתחיל להבדיל מאיפה אנחנו בדיוק מקבלים את ההתעוררות, ואז נשמח בזה.

תלמיד: האם זה נכון להגיד שהשמחה הזאת נותנת לנו טעם של אמונה מעל הדעת?

כן.

תלמיד: ואז אנחנו בעצם מחזירים את השמחה חזרה לבורא?

כן.

תלמיד: האם השמחה, זו אפשרות לקשור את החברים לבורא?

כן.

קריין: קטע מספר 4. כותב בעל הסולם.

"מי שרוצה ללכת בבחינת השפעה, הוא צריך להיות תמיד בשמחה, היינו בכל הצורות הבאות עליו, הוא צריך להיות בשמחה, מטעם שאין לו שום כוונה לקבלה עצמית.

לכן הוא אומר, ממה נפשך, אם הוא באמת עובד בעל מנת להשפיע, בטח שהוא צריך להיות בשמחה, בזה שהוא זכה להיות משפיע נחת רוח ליוצרו. ואם הוא מרגיש, שעדיין אין עבודתו להשפיע, הוא גם כן צריך להיות בשמחה, משום מצד עצמו האדם אומר, שהוא לא רוצה שום דבר לעצמו, הוא שמח בזה, שאין הרצון לקבל יכול להנות מעבודה זו. מזה הוא צריך לקבל שמחה."

(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")

שאלה: הקטע הזה משמח אותי, אני רוצה להשפיע, כולי השפעה, כולי שמחה, ואז אני יוצא החוצה, מאבד הכול ומתחיל לחשוב על גשמיות, על השכן שלקח מהאדמה שלי עשרים סנטימטר, על הקרוב שלי שעשה סעודה ולא הזמין אותי, על מונה שמבזבזת יותר מדי בכרטיס האשראי. כשאני קורא את הקטע אני רוצה להיות שמח ולהחזיק את השמחה הזאת ולהיות מעל הדעת, כשאני פה, אני מלא שמחה, רוצה לחבק, להרים את כולם על הכתף, ולאחר שאני יוצא מכאן אני מתרוקן.

כן. השיטה איתה נגיע לשמחה נקראת להיות "באמונה למעלה מהדעת". אמונה היא הכוח העליון המשפיע עלינו ומעלה אותנו למעלה. וכן, אנחנו מקבלים את הכוח הזה, אמונה למעלה מהדעת, בכך שמשתדלים להחזיק את עצמנו למעלה ממה שקורה לנו כאן. את כל מה שאני מרגיש בחמישה החושים שלי אני לא מביא בחשבון, אני מביא בחשבון רק את מה שאפשר להגיד בכוח האמונה, בכוח ההשפעה למעלה מדעתי, ואז מתוך זה אני מגיע לשמחה.

תלמיד: כן, אני אוהב את כולם חוץ מאת השכנים והקרובים שלי. כך יוצא.

אתה לא היחיד.

תלמיד: תודה לך אדוני הרב, תודה לכם כולכם, אני אוהב את כולכם. עוד פעם אני רוצה להעלות את התפילה הזאת, בורא יקר, תשמור על הבית הזה. בורא יקר, תברך את המקום הזה, וכמו שברכת את אברהם וכמו שברכת את יעקב ואת יצחק, תברך את הרב שלנו ותאריך את חייו. תודה רבה לכם.

שאלה: האם שמחה פנימית היא אושר?

ודאי שהיא אושר, ועוד איזה, בלתי מוגבל.

תלמידה: אנחנו באמת נבחרנו למעמד כל כך גבוה להיות פה כולם ביחד ולהודות לך ולכל "בני ברוך" הנמצאים פה. נבחרנו לתפקיד כזה להתפלל ולהודות לבורא עולם על כך שיש לנו חברים כאלה. אני רוצה גם לבקש מהחבר שדיבר קודם לאהוב את הקרובים והשכנים כמו שהוא אוהב אותנו. ושאנחנו נאהב את כל ישראל מעל כל שוני, ובכוח השמחה והאמונה שלנו עכשיו אני רוצה לבקש שבורא עולם יקבל את כל ישראל, את כל היהודים בכל העולם, ושאנחנו נביא את שלמות הנשמה לכל עם ישראל.

ותודה לך הרב מיכאל לייטמן שאתה מוביל, מלמד ואוסף אותנו, אנחנו באמת אוהבים אותך ומודים לבורא עולם שהבאת אותנו ובנית את בית המקדש הזה אליו אנחנו שמחים לבוא, ומאושרים שגם לילדים ולנכדים שלנו יהיה פה בית מקדש. תודה רבה לכל החברים, אמן.

הבניין הזה הוא באמת בית מקדש, הוא כולו כולו קנוי מתרומות של אנשים ואנחנו בעלי הבתים כאן כולנו. הבניין הזה רשום על שם "בני ברוך קבלה לעם", ונקווה שעוד נוכל לאכסן כאן הרבה מאוד התאספויות שלנו, והכול ייגמר באהבה גדולה, בחיבור של כל עם ישראל.

קריין: קטע מספר 5, כותב בעל הסולם.

"תכלית העבודה היא בבחינת הפשט והטבע, שבעבודה זו אין לו כבר מקום לפול יותר למטה, מאחר שהוא כבר מונח בארץ. וזהו מטעם, שאין הוא נצרך לגדלות, מטעם שאצלו הוא תמיד כמו דבר חדש. כלומר, שתמיד הוא עובד כמו שהתחיל עתה לעבוד. והיה עובד בבחינת קבלת עול מלכות שמים למעלה מהדעת. שהיסוד שעליו בנה את סדר עבודה, היתה בצורה השפלה ביותר. וממש שהיה כולה למעלה מהדעת. שרק מי שהוא פתי באמת יכול להיות כל כך שפל, שילך ממש בלי שום בסיס, שיהיה לו מקום לסמוך את האמונה שלו, ממש על שום סמיכה.

ונוסף לזה הוא מקבל את העבודה זו בשמחה רבה, כמו שהיה לו דעת וראיה אמיתית, על מה לסמוך את הוודאות של האמונה. וממש באותו שיעור למעלה מהדעת, באותו שיעור כאילו היה לו דעת. לכן אם הוא מתמיד בדרך זה, אי אפשר לו ליפול אף פעם, אלא שתמיד הוא יכול להיות בשמחה, בזה שהוא מאמין, שהוא משמש מלך גדול."

(בעל הסולם. "שמעתי". צ"ו. "מהו פסולת גורן ויקב, בעבודה")

זאת אומרת, רק מתוך שהוא משייך את עצמו לבורא הוא לא יכול ליפול מהדרגה הזאת, וכך הולך ומתקדש.

שאלה: אני במצב של שפלות המון זמן, אבל זה הביא אותי לקבל את עול מלכות שמים, ממש הכנעה. אבל מה שמעניין, שבכל התקופה הזו העשירייה שלי הפסיקה לריב, הכול באהבה, הכול בצחוקים, שבע שנים לא צחקנו ככה. מה הקשר בין השפלות לקבלת עול מלכות שמים, וזה שאני רואה את העשירייה פתאום אוהבת וצוחקת?

ואת?

תלמידה: אני לא סובלת את עצמי. אני לא יכולה להתפלל חוץ מלבקש מהבורא שייתן לי כוח להתפלל עבור העשירייה שלי, כי אני לא מרגישה שאני ראויה לבקש ממנו שום דבר. האם ההרגשה הנוראית הזו של השפלות תלווה אותי הרבה זמן? כי למען האמת אני יכולה לוותר עליו, וזה לא נעים.

אני מקווה שעוד מעט תרגישי סיכום טוב ממה שעברת. בהצלחה לך.

שאלה: יש הרבה נשים בכל הכלי העולמי. פעם קודמת אמרת שבזכות נשים צדקניות יוצאים עם ישראל מהגלות. בכלי הנשי יש כמות כל כך גדולה שלא הייתה בהיסטוריה של עם ישראל. מה לעשות כדי להביא גאולה לעולם עכשיו בזכות נשים שיש כאן ובעולם?

להשתדל להביא גאולה לעולם זה ברצון הנשים. הגברים רק צריכים לחזק את זה ולא יותר. אם נשים ירצו שיהיה חיבור ביניהן, שיהיה כוח יחיד ומיוחד של אישה ושכך הן יתחברו, אז אנחנו נרוויח הכול, עולם, שלום, אהבה, חיבור, הכול יהיה.

לכן הגברים צריכים קודם כל להתחבר ביניהם ולהחליט איך הם מחזיקים את הנשים. כשכל הנשים יהיו מחוברות, אז תהיה אישה כללית, אימא כללית של העולם, ואז נצליח. אנחנו באמת זקוקים לעזרת נשים יותר ויותר. אני מאוד שמח שיש לנו הרבה נשים סביבנו, ואני מאחל להן בהחלט הצלחה בכל מה שאפשר, ובמיוחד הצלחה בלהשיג את החיבור בינינו. תודה לכן.

קריין: קטע מס' 6.

"אי אפשר לזכות לבחינת גילוי, מטרם שהאדם מקבל את בחינת אחוריים, שהיא בחינת הסתרת פנים, ולומר שאצלו זהו חשוב כמו גילוי פנים, היינו שיהיה בבחינת השמחה, כאילו הוא כבר זכה לבחינת גילוי פנים. אבל זה אי אפשר להחזיק מעמד, ושיהיה אצלו ההסתרה כמו גילוי, רק בזמן שהאדם עובד בבחינת השפעה. אז האדם יכול לומר "מה חשוב לי, מה שאני מרגיש בזמן העבודה, כי עיקר הוא אצלי, שאני רוצה להשפיע להבורא, ואם הבורא מבין, שיהיה לו יותר נחת רוח אם יעבוד בבחינת אחוריים, אני מסכים"."

(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")

קריין: קטע מס' 7.

"ענין שמחה הוא העדות. היינו באם האדם מתגבר בענין אמונה, להאמין בהשם טוב ומטיב, שאין למעלה הימנו, אף על פי שבמצב, שבו הוא נמצא עכשיו אין לו במה לשמוח, היינו להיות מאושר, ומכל מקום הוא מתחזק את עצמו ואומר, שה' יתברך משגיח עליו בבחינת טוב ומטיב. ואם האמונה שלו היא באמת, ממילא הדעת נותן, שהוא צריך להיות מאושר ולשמוח, ושיעור השמחה מעידה על מדת האמת, שיש באמונה שלו. ובזה יש לפרש מה שמספרים על רבי אלימלך, שהיה אומר, כשיבוא לעולם האמת ויאמרו לו, שיכנס לתוך הגיהנום, אזי הוא יגיד, אם זהו רצון ה' יתברך, אזי הוא יקפוץ. היינו כנ"ל שזה בחינת השגחה הטוב ומטיב, ונמצא שהוא תמיד בשמחה."

(הרב"ש. 805. "ענין שמחה")

שאלה: הקטע מדבר פה על אחריות, על מסירות נפש. אנחנו מרגישים שאנחנו רוצים להיות יותר שותפים, לקחת יותר אחריות בנושא ההפצה, לבקש להיות שותפים בעבודת ה', לעזור לך יותר, לשמוע אותך יותר. איך אפשר לעשות את זה?

תדרשו כל אחד מחברו וביחד כולכם מהבורא.

תלמיד: זה מה שאני רוצה לעשות. אני רוצה שתהיה קפיצה בתוך כל החברים מבחינת האחריות שלהם, מבחינת ההבנה שלהם בתהליך, ההשתתפות שלהם בתהליך, העשייה שלהם, שמחת החיים שלהם, מכל הבחינות שתהיה ממש קפיצה. כמו שהאנושות מסוגלת עכשיו להפיל פצצה של טונות, אנחנו רוצים שתהיה קפיצה בלב שלנו בעוצמות כאלה כמו שאנחנו רואים בחוץ. וגם לעזור לך, אין חבר שלא רוצה לעזור לך.

אם אתם לא יכולים לעורר את הבורא, אז אתם לא יכולים לעורר אף אחד.

תלמיד: מה זה לעורר את הבורא?

שיעזור לכם, שיקשור ביניכם, שיעלה אתכם. מה זה שאתם לא יכולים לפנות לבורא? איך אתה מסביר את זה?

תלמיד: אני רוצה ללחוץ על זה. מסירות הנפש לפי המקובלים היא אינסופית, יש מלא דוגמאות של מסירות נפש, אנחנו לא בתקופה כמו של בעל הסולם שדיבר אל האבנים. אנחנו רואים בכל העולם שיש ממש תנועה של התעוררות לאומית יפה, אבל אנחנו רוצים לשדרג זאת עכשיו בכנס, ממש להקפיץ את זה. אני רוצה להקפיץ את האחריות שלי כלפי העבודה הזאת.

אז למה זה לא יוצא לפועל?

תלמיד: אמרת לחבר שיישב ויבכה, האם נשב ונבכה עכשיו?

אולי אנחנו הגברים צריכים ללחוץ על הנשים, כי הרי סוף סוף "בזכות נשים צדקניות יצאו בני ישראל ממצרים", אז בואו נתחיל ללחוץ עליהן. ברוך ה' בקהל שלנו הרוב נשים. מה קורה?

תלמיד: האם אתם מסכימים שנבקש מהנשים?

תלמידים: כן!

תלמיד: לא רק פה באולם, בכל העולם, בכל היבשות, בכל המקומות, נבקש מכל הנשים, תיקחו את עצמכן ברצינות ותדחפו אותנו. אנחנו נביא את הלוויתן כאן ועכשיו עוד השנה. אני מבקש מכל הלב.

קריין: קטע מס' 8.

"בזמן שהאדם בא לידי מצב, שאין לו שום סמיכה, אז נעשה המצב שלו שחור, שהיא בחינה היותר תחתון שבעולם העליון, ומזה נעשה בחינת כתר לתחתון, שכלי דכתר הוא כלי דהשפעה. כי הבחינת התחתונה שבעליון היא מלכות, שאין לה מעצמה ולא כלום. ורק בצורה כזו נקרא מלכות. היינו, שאם מקבל עליו המלכות שמים, שהיא בבחינת שאין לה כלום, בשמחה, נעשה מזה אח"כ בחינת כתר, שהיא כלי דהשפעה."

(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")

שאלה: כשלאדם יש ספקות מאוד קשים, האם גם זה נכנס בגדר של עבודה מעל הדעת?

כן.

תלמידה: זאת אומרת, אם למשל ממש נשבר האמון במורה, או במורים, ואתה ממשיך הלאה ומתבטל מה שנקרא, אז הכול נחשב בתוך העבודה שלנו מעל הדעת.

כן.

תלמידה: האם אתה גם חווית מול הרב"ש ספקות?

ספקות מגיעים לכל אחד ואחד. יש בהם מטרה מאוד גבוהה, מיוחדת. ספקות מגיעים על הבורא, לא רק עלינו הקטנים, וכל אחד חייב למצוא לזה פתרון.

תלמיד: אתה יכול לתת עצה איך אתה עשית את זה?

לא. רק לסגור חזק חזק את העיניים, ולצאת מהספקות. זה אולי נשמע שטותי, אבל זה עוזר.

שאלה: אתמול נשאלת בקשר לעליות וירידות אחרי הכנס. וענית שדווקא יש לנו הזדמנות להתאסף כעשירייה ובאמת למנוע את הירידות, את הנפילות האלה. עכשיו הכנס עומד להסתיים ואנחנו חוזרים שוב לשגרה כזו או אחרת. כמה תועלת אנחנו יכולים לעשות אולי בפעולה האחרונה בתוך העשיריות שלנו, להתכנס ובאמת לדון איך אנחנו מתכננים כעשירייה את השבוע שלאחר הכנס כדי שנוכל ליצור איזו סמיכה של תמיכה ואהבה וחוזק וכוחות אחד לשני?

יכולים להתחזק, יכולים להתחבר, יכולים באמת להתקרב זה אל זה, אז בצורה כזאת אנחנו נרגיש שהכנס הזה היה מועיל. מה עוד? אסור לעזוב את התרגילים, אסור לעזוב את החיבור. אנחנו צריכים כל יום ויום להתחיל מחדש ואפילו כמה פעמים ביום כאילו שהכול נגמר ומתחדש, נגמר ומתחדש, כל הזמן הפסק-התחל, ככה אנחנו צריכים לבצע ואז נגיע למצב שרוצים. זה בקרוב. אני מאוד מקווה שאנשים שגרים לא רחוק, לא בחוץ לארץ, יגיעו יותר לכאן ויתחברו וידאגו להתקדם איתנו יחד.

אז שיהיה לכם באמת כל טוב במשפחות, ילדים, ושאנחנו כן נראה את ארצנו הקטנה עולה מעל כל הארצות, ועוד נראה את ישראל שמקדמת את כל העולם לכוח עליון.

שאלה: אנחנו עכשיו חותמים כנס בין יומיים בנושא "אמונה למעלה מהדעת". איך אתה מסכם את מה שעברנו?

אני חושב למרות שלהרבה אנשים לא ברור מה זה נקרא "למעלה מהדעת", אבל הם כבר התקשרו למדרגה הזאת והיתר אנחנו נשיג בקרוב. זה לא עוד משהו סתם בדרך, זאת אומרת זו ההבחנה העיקרית שמבדילה בין העולם הזה לעולם העליון, ואנחנו נפתח את זה לפנינו.

תודה לכם, ואני מאוד מקווה שמתי שתרצו נעשה עוד כנס ועוד כנס ועוד חיבור, אין שום בעיה.

שאלה: אנחנו אחראים על הסעודה שתהיה הסעודה שחותמת את הכנס. כולנו כאן מאוד טעונים בהמון רגשות, בשמחה, בהודיה, בתפילות. אנחנו רוצים ממש להרגיש שפה בית המקדש. איך תראה סעודה בבית המקדש שאנחנו מרגישים כל רגע שאנחנו ממש לפני המלך?

לא צריך שום דבר חוץ משהאהבה תמלא את החללים שבבניין. שום דבר חוץ מזה.

תלמיד: אנחנו רוצים לבקש מכולם, גם כאן באולם וגם בכל הכלי העולמי, שנהיה בסנכרון שלא חלק עושים לחיים! חלק מדברים, חלק אוכלים, חלק מפריע להם שאחרים מדברים, להיכנס לאיזו זרימה אחת שנהיה בהודיה פנימית ביחד.

אני חושב שלא צריכים ללחוץ על כולם שיהיה כמו בצבא, זה לא טוב, זה מקטנות דעת רוצים כך לעשות. אלא כל אחד שירגיש איך נוח לו להיות ליד החברים והוא שמח לשבת איתם יחד בארוחת סיום הכנס. בהצלחה.

(סוף השיעור)