שיעור בוקר 09.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 58. מאמר "מבשרי אחזה אלוקי"

מבשרי אחזה אלוקי

ההכשרה לגידול הנשמה

"כמו שלא יוכל לקיים גופו בעולם מבלי שיהיו בידו ידיעות בשיעור מסויים מסדרי הטבע הגשמיים, כמו ידיעות אלו המה סמים ממיתים, ואלו דברים שורפים ומזיקים, וכן ידיעה ואומד מה שבלב חברו אשר בלעדיהם אין לו זכות קיום בעולם החומרי.

כמו כן ממש נשמתו של אדם אין לה זכות קיום בעולם הבא, זולת בהרכש לה שיעור ידיעות מסדרי טבע מערכות עולמות הרוחניים ושינוייהם וזווגיהם ותולדותיהם.

והנה, שלשה זמנים מבחינים בגוף: הא' - מעת ביאתו לעולם, אז אין לו שום ידיעה, וכל הידיעות הנחוצות לקיומו הוא על ידי אביו ואמו, ומתקיים בכח שמירתם בחכמתם. זה מצב קטנות א'."

זאת אומרת, לא תלוי באדם כלום, הכול תלוי בהורים שמולידים אותו.

"הב' - הוא כאשר גדל ורכש לו מקצת ידיעות, ואז נשמר מדברים המזיקים לגופו, בשמירה משותפת, הן מכח אבא ואמא, והן מכח עצמו. וזהו קטנות ב'.

הג' - הוא מצב הגדלות, אשר אז רכש לו ידיעות בשיעור המספיק לחיים, להיות נשמר בשמירה בשיעור נכון כדי להתקיים, - אז יוצא מרשות אביו ואמו ורוכש לו הנהגה עצמית. וזהו מצב ג', שהוא מצב הגדלות."

כמו בחיים שלנו. יש גיל שנקרא פעוטים, נגיד עד שנתיים, אולי אפילו שלוש, תלוי איפה ואיך. אדם לא יכול להתקיים אלא רק בכוח מי שמלווה אותו כל הזמן צמוד אליו. גיל נגיד משנתיים עד שתיים עשרה, שלוש עשרה, שהוא יכול להתקיים רק עם ההורים שלו, הוא בכל זאת כבר מחזיק את עצמו ויודע לשרת את עצמו במשהו, אבל בעיקר תחת השפעת ההורים. ואחר כך כבר מעל גיל שתיים עשרה, שלוש עשרה והלאה שהוא כבר יכול להתנהג לבד.

"כמו כן בענין הנשמה, האדם מתגלגל עד שזוכה להשיג חכמת האמת על בוריה, ובלעדיהם לא תבוא הנשמה לגידול קומתה, ולא שהידיעות שבידו המה שמגדילים קומת הנשמה - אלא שטבע פנימי הוא בנשמה אשר לא תזכה במעשה ידיה להתגדל על ידה בטרם הגיעה לה ידיעות טבעי הרוחניים. וגידולה תלוי בשיעור ידיעתה.

והטעם הוא, כי אם היה לה יכולת לגדול בלי ידיעה, היתה ניזקת. כמו התינוק מחוסר ידיעה אין בו כח לילך, ואם היה לו כח לילך על רגליו היה מפיל עצמו לאש.

אמנם, עיקר הגידול הוא על ידי מעשים טובים, והמה תלויים בהשגת חכמת האמת. ושניהם, הידיעות והמעשים הטובים תלויים בהשגת חכמת האמת, ושניהם באים ביחד, מטעם הנ"ל. וזה סוד "אם לא תדעי לך וכו' צאי לך" - "פוקי וחמי" וכו'.

ולכן, כל נשמה שלמה משיגה כל הנשמות, מאדם הראשון עד גמר התיקון, כמו אדם המשיג את מכריו ושכניו, ועל פי ידיעותיו הריהו נשמר מהם, או שמתחבר ומתקיים עמהם. ולא יהיה הדבר לפלא איך ישיג כל הנשמות כולן, כי הרוחניות אינה תלויה בזמן ומקום, ואין מיתה תמן."

שאלה: מה זה ידיעת הנשמה שמאפשר לה לגדול?

הרצון לקבל המתוקן בעל מנת להשפיע שאדם מייצב אותו - נקרא הנשמה של האדם, פשוט מאוד. זה נקרא "חלק אלוה ממעל". למה? כי אם הרצון לקבל מקבל מהבורא את תכונות ההשפעה, רצונות השפעה, הוא לומד איך הוא יכול לבצע את פעולות ההשפעה, אז הוא נעשה דומה לבורא, לכן נקרא "חלק אלוה ממעל".

תלמיד: יש כאן איזה ניסיון או ידע שמצטברים?

ודאי, יותר ויותר מדרגה לדרגה. מדרגה לדרגה כשהאדם עולה במדרגות הרוחניות הוא רוכש יותר רצון אגואיסטי, עושה עליו תיקון, שוב רצון יותר אגואיסטי, שוב עליו תיקון, וככה שמאל - ימין, שמאל - ימין, כך הוא עולה בסולם עד שמקבל את כל הרצונות השבורים משבירת הנשמה ומחזיר אותם לצורה המתוקנת.

תלמיד: כתוב בתחילת המאמר שיש שתי דרגות של קטנות ודרגה אחת של גדלות, מה זה אומר?

קטנות א', קטנות הראשונה שהוא לא מסוגל לעשות כלום, כמו תינוק שנולד. אתה מכיר את הצורה שהוא חתיכת בשר וצורח - זה מה שיש לו, חוץ מזה כלום, כל יתר הפעולות עושים ההורים. רוחצים אותו, מאכילים אותו, הכול עושים ההורים. עד שהוא מתחיל קצת בעצמו איכשהו להסתובב, נגיד מגיל שנתיים-שלוש והלאה. ומגיל שלוש ועד שתיים עשרה, שלוש עשרה וכן הלאה זה גיל שהוא גדל. נעשה גדול בגיל שלוש עשרה, ארבע עשרה, חמש עשרה, תלוי בתנאים בעולם שלנו, ואחר כך הוא כבר גדול.

שאלה: מהי תוכנית חינוך ולימוד מסודרת שאדם צריך לקבל כדי שתהיה לו נשמה? בבית ספר גשמי אם אני רוצה ללמוד חשבון זה ברור מה אני צריך, אבל בלימוד שלנו לא ברור.

אז מה אתה עושה כאן, בשביל מה אתה נמצא אצלנו?

תלמיד: אני מבין שאני עובר איזה חינוך ולימוד. האם זה דבר שאפשר להגדיר אותו?

אתה נמצא כאן כדי להגיע לתיקון של הרצונות האגואיסטים שלך. כל התיקונים האלה שאתה תעשה על הרצון האגואיסטי שלך שהתעורר בך זה נקרא שאתה מתקן את הנשמה שלך השבורה.

תלמיד: אני מבין מה אתה אומר. אבל אם עכשיו, לדוגמה באים 10,000 אנשים ללמוד, צריך שתהיה לנו תכנית לימוד, צריך שיהיה לנו סדר, או שהדברים האלה רק המורה מוביל וקובע מבחינה פדגוגית?

יש לנו תכניות, יש לנו הרבה חומר ויש לנו חוגים, ואנחנו כבר נמצאים בתהליך הזה מזמן ואנחנו מוכנים לזה. רק עדיין אין התעוררות כל כך בקהל, לא באים בהמונים. אני מאוד מקווה שבזמן הקרוב זה ישתנה. ואז כולנו, גם אתם כולכם, תצטרכו ללמד יותר ויותר אנשים.

תלמיד: אבל כלפי הלימוד, נכון שיהיה פדגוגיה וסדר ולא תלוש מהמציאות?

לפי החומר של בעל הסולם ולפי הניסיון שהאדם עובר הוא כבר יודע, פחות או יותר, איך ללמד אחרים. לא כל אחד אבל אם הוא רציני - אז כן.

שאלה: כל אחד מאיתנו הגיע בזמנו לעשירייה, איך אנחנו יכולים לקבוע את הגיל המשותף שלנו בעשירייה?

אין דבר כזה. ברוחניות אנחנו מקבלים את האדם מאפס עד שהוא מגלה את הרצון לקבל שלו ומתחיל לתקן אותו דרך צמצום, מסך, אור חוזר, מתחיל להתגבר עליו ולפי זה נכנס לרוחניות. ברוחניות הוא צריך ללמוד את המדרגות האלה של ימים, שבועות, חודשים, שנים, עד שמגיע לגיל שנתיים, שלוש וכן הלאה. זה כתוב בחלק התשיעי בתלמוד עשר הספירות.

תלמיד: כלומר אין דבר כזה גיל משותף של עשירייה, כל אחד בעשירייה הוא נפרד.

כן.

שאלה: כתוב "אלא שטבע פנימי הוא בנשמה אשר לא תזכה במעשה ידיה להתגדל על ידה בטרם הגיעה לה ידיעות טבעי הרוחניים. וגידולה תלוי בשיעור ידיעתה". האם הנשמה צריכה לדעת דברים?

כשהמאור המחזיר למוטב פועל עליה והיא רוכשת מסך ואור חוזר, אז היא נכנסת להשפעה הדדית עם האור ובזה היא גדלה בכל המדרגות, וכך היא מבינה איפה היא נמצאת במרחב הרוחני.

תלמיד: ואז כתוב "כמו כן בענין הנשמה, האדם מתגלגל עד שזוכה להשיג חכמת האמת על בוריה". מה זה "ומתגלגל עד שזוכה להשיג חכמת האמת"?

עובר כל מיני מצבים של עליות וירידות.

תלמיד: האם זה בגלגול אחד?

הוא עובר עליות וירידות בכל מיני מצבים עד שמבין יותר ויותר וכך גדל.

שאלה: אני לומד קבלה שלוש שנים, האם יש לי עכשיו נשמה או שעדיין אין לי?

אין לך עדיין, ואת זה אתה צריך לגלות בעצמך. זה לא תלוי בשנים של העולם הזה, אלא בעל הסולם נותן לנו דוגמה של ילד, כמו שהוא גדל בעולם הזה בגיל אפס, שנה, שנתיים, שלוש וכן הלאה, כך אנחנו גדלים בתהליך המקביל, הוא לא מקביל לעולם הזה, אלא כך אנחנו גם גדלים בעולם הרוחני, מצמצום והלאה מתחילים לגדול.

גוף ונשמה

"כל גוף הוא קצר רוח ושבע רוגז, כי חיותו הוא דרך גלגול בשבע שני רעב ובשבע שני השובע". גם בעליות ובירידות, גם בשינוי המצבים מטוב לרע ומרע לטוב, כל דבר שמתרוקן ומתמלא, את כל המצבים האלה אנחנו עוברים. "וחוק מחויב הוא, אשר שני הרעב משכיחים את שני השובע. והגוף חוזר ומתגלגל ביניהם כמו אבנים שחקו מים. ועוד נוספה לו צרה מקפת, באשר ידמה בעיניו אשר חברו שרוי בטוב." אלו המצבים וההרגשות שלנו בדרך כשאנחנו מתפתחים.

"וזה נמשך מכך, אשר הנשמה ביסודותיה נשחקת בין יצר הטוב ליצר הרע, ומתגלגלת ביניהם, לפעמים יוקל לה על ידי מקיף יצר הטוב, ולפעמים נוסף לה צרה, ממקיף יצר הרע."

השגת ידיעות בגשמי וברוחני

"אין בין גוף ונשמה, אלא שזה נמשכו לו מקריו בטבע ומעצמו, וזו מקריה נמשכים לה על ידי עבודה," הרוחנית "ומטבע של יחס משותף מרוחני לגשמי."

"נוסף הרוחני על הגשמי, אשר בגשמי יושג מציאות גם בלי שישיג מקריו, כמו שישיג שקטן הוא, רך בשנים, אע"פ שאינו יודע טעם הדבר. וכן לא ילעוס דבר המזיק לו, אבל ברוחני לא יושג שום מציאות בטרם יודע מקריו ותוצאותיו. כפי שיעור ידיעת המקרים - כן השגת גדלותו עצמו, והשגת מציאות רוחנית שבסביבתו."

כל עוד לא נרגיש מציאות סביבנו, כל עוד לא נוכל להבין נכון את עצמנו, לחבר את עצמנו נכון עם החברים כדי לבנות כלי, אז לא נרגיש בו שום תופעה רוחנית. מצד אחד זה טוב מאוד כי בטוח שלא נכשל כי אנחנו מגיעים מוכנים לזה, מצד אחר זה רק אומר עד כמה העניין הוא רציני - אם אתה מתאים, אז אתה נכנס לדרגה רוחנית, אם לא, אז לא.

שאלה: אתה יכול להסביר את הפסקה "אמנם עיקר הגידול"?

"אמנם, עיקר הגידול הוא על ידי מעשים טובים, והמה תלויים בהשגת חכמת האמת. ושניהם, הידיעות והמעשים הטובים תלויים בהשגת חכמת האמת, ושניהם באים ביחד".

תלמיד: מה היחס בין מעשים טובים לבין ידיעות והשגת חכמת האמת? מה מוביל למה?

אפשר להגיד שפעם השגת חכמת האמת באה קודם ופעם מעשים טובים באים קודם. פעם מעשים טובים באים קודם וזה בדרך כלל, ואחר כך השגת חכמת האמת. ולפעמים נותנים לאדם איזו השגת חכמת האמת ולאחר מכן הוא נמשך למעשים טובים. אבל בדרך כלל קודם השגת המעשים, זאת אומרת על מנת להשפיע, ואחר כך לפי המעשים האלה הוא משיג את חכמת האמת.

תלמיד: אני שואל, כי בחלק הראשון של השיעור דיברנו על כפיה, אמרנו שצריך פשוט להתרגל לעשות מעשים טובים, חיבור, מאמצים.

זה בצורה גשמית, לא ממש בעל מנת להשפיע. זה בחיבור בעשיריות.

תלמיד: איפה נכנס ענין הידיעה? האם הידיעה היא תוצאה של הדברים האלה?

ידיעה היא כבר תוצאה מהפעולות הרוחניות הנכונות שאנחנו נבצע.

שאלה: מה זה אומר שכל נשמה שלמה משיגה את כל הנשמות? האם יש צורך בזה? למה אני צריך להשיג את כל הנשמות?

בתיקון שלנו אנחנו מתחברים לכל הנשמה הכללית של אדם הראשון שכולל בתוכו את כל הנשמות. כל הנשמה הזאת נקראת "נברא" שאותה ממלא הבורא, האור העליון. למה הוא נקרא "בורא"? כי מה שיש מחוץ לכלי הזה אנחנו לא מגלים אלא רק מה שבפנים, לכן הוא נקרא "בורא", "בוא וראה", מה שממלא את הכלי דאדם הראשון. לזה אנחנו צריכים להגיע. אנחנו מתחברים יחד ומגלים את הבורא במלואו שנמצא בתוכנו. לכן אנחנו בונים את הכלי כדי לגלות אותו, ולכן כתוב "אתם עשיתם אותי" כי בורא הוא מהמילה "בוא וראה".

שאלה: מתוך הקטע משתמע שהחיבור וההתכללות הם לא תנאים להשגה, האם זה כך?

חיבור והתכללות הם תנאים להשגה, הם תנאים לגילוי, ודאי. אין כאן שום אפשרות אחרת להשיג את הבורא אלא רק בחיבור והתכללות בינינו. אנחנו צריכים לבנות את הכלי לגילוי שלו.

שאלה: מה היתרון הגדול בקטנות?

ללמוד ככל שאני יכול ממה שמלמדים אותי, זה בקטנות הרוחנית. בקטנות הגשמית אני תלוי בהורים, בקטנות הרוחנית אני תלוי בכוחות הרוחניים. אני יכול לבצע כל מיני פעולות לפי מה שניתן לי, לפי מה שמאפשרים לי, ואני לא יכול לטעות, כי אני מוגבל בכל מיני צורות, ואפילו אם אני עושה כל מיני פעולות שהן טעות, שגיאה, זה כמו אצל ילדים קטנים, זה לא נחשב שאני עושה אותן ברצון, בשכל, בכוונה, אלא טעויות. אלו לא טעויות, זה לימוד.

גילוי פעולות הבורא - בהעלמה!

""ואהיה אצלו אמון שעשועים יום יום". ופרשו חז"ל, להודיע, אשר לפני ימות המשיח כשמקבלים גרים, יוצאים לקראתם בעלי האומניות וכל אומן משתעשע עמו. ביומו הראשון מגלה האור, השני עושה רקיע וכו'. שהמה ששת ימי המעשה וכו'. וכולם מתענגים לשבות ביום השביעי, ונותנים בו קדושה וברכה לעולמות. וזה שאמרו חז"ל, אשר לפני מביאי ביכורים - כל בעלי אומניות עומדים לפניהם. פירוש דווקא בשעה שנקראים "חכמים". והבן. אבל אין בעלי אומניות עומדין לפני תלמידי חכמים, והבן. בא וראה כמה גדולה מצוה בשעתה ודו"ק."

שום דבר לא מובן. לא מובן מה בעל הסולם רוצה להסביר לנו.

"מעלת יום השבת. היא שבו הברכה והקדושה לתקן כל ימות החול. ואף על גב שלפי הראות צריך להיות אשר התיקון תלוי בימי העבודה, ולא ביום השביתה, שבו לא פעל מאומה, לא כן הדבר, אלא שבברכה וקדושת השבת לתקן ימות החול."

לא מדובר על העולם שלנו, על ימים, לילות, שבועות, חודשים ושבת שבעולם שלנו, אלא מדובר רק על הבחנות רוחניות.

"והנה, כל תיקון, לכאורה לעבודה הוא צריך. אלא באמת אין כח הבורא מתראה בשלמות זולת בהעלמה. כי בהנטל כח ההעלמה מן העולם - תיכף מתגלה השלמות מעצמו. וכמו הזורק מטהו לרקיע, הרי מטהו פורח כלפי מעלה בהיות כח הזורק מדובק בו, ולכן משך כל הפריחה מיוחס לכח הזורק. וגם חוזק כח הזורק מתגלה בזמן ההוא. לעומת זאת, כל משך זמן חזרתו ליפול לארץ, אין כח הזורק מיוחס לנפילה כלל, ומעצמו שב לשורשו. בלי שום עזר.

בערך זה, בכל ההעלמות נראה פעולות הבורא. אבל בשובו אל השלמות, אינו צריך לשום פעולה וכח. כי בהנטל הכח המונע, אזי מעצמו שב לשרשו ולשלמותו.

וזה סוד "וישבות אלקים ביום השביעי וכו', כי בו שבת מכל מלאכתו" וכו'. דהיינו, שביום זה הוסר כח פעולת הבורא מהעולם, אשר בכל משך ימי המעשה היה הולך ופועל להציב אותו בצורתו כמו שהוא. אבל ביום השביעי לא פעל שום כח, אלא הניחו, כמו שכתוב: "והסירותי את כפי" וממילא מוטבע כח השלמות דוקא ביום הזה שלא יפעול כח ההעלמה כאן והבן."

שאלה: האם אנחנו יכולים לומר שהעבודה האמיתית היא ביום המנוחה, שהעבודה האמיתית היא על ההסתרה ולא בזמן הגילוי?

יום המנוחה הוא לא יום השבת שלנו. אחרי שאנחנו מתקנים את הספירות שבפרצוף שהן: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, יש את המלכות שהיא השביעית, היא השבת, שאז לא צריכים לעשות שום פעולה. אלא שש הפעולות האלה שעשינו, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, הן מספיקות כדי שכל הספירות האלה יתחברו יחד וייצבו את המלכות. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

תלמיד: אבל כתוב שתיקון ימי העבודה מסתכם ביום השביעי, במלכות?

כן, לכן יש עוד יום, היום השביעי שאנחנו לא עושים בו כלום, אלא ביום השביעי מתקבצות כל העבודות של ששת ימות השבוע ונותנות תוצאה ביום השביעי. לכן ביום השביעי אנחנו בחופש, אסור לנו לעשות שום דבר. אני מסביר איך שזה כתוב ברוחניות.

תלמיד: האם הפרצוף שלם בחלק הזה?

כן, אז הפרצוף יהיה שלם. אחרי שש פעולות בחסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, על מנת להשפיע, כל הפעולות האלה מתרכזות במלכות, וזה הסוף.

שאלה: כל שיעור הוא שמחה חדשה. איך לחלוק נכון עם הקבוצה את השמחה הזו, והאם היא מהווה השפעה לקבוצה?

תדברו על זה. טוב יותר אם תקראו שוב את מה שאנחנו קראנו עכשיו וזה יקשור אתכם. לא צריכים לדבר הרבה, אלא לתת לאור שנמצא בתוך הטקסט שיעבוד עליכם. לכן כדאי לקרוא עוד פעם, זה מה שאני ממליץ.

שאלה: איזו מנוחה אנחנו מקבלים ביום השביעי, במבנה של הספירות?

אם נהיה בדרגת הספירות, אז אחרי שנעבוד בספירות חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, אנחנו נכין את עצמנו להגיע למצב שבו כל הספירות האלה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, יתחברו יחד ויתנו לנו תוצאה שנקראת מלכות.

השגת הצורה הרוחנית

"כן השגת צורה רוחנית, בשתי צורות שלה ישגה המשיג.

הא' - שלא תהא דמיונית בשום פנים,

הב' - שלא יהא מסופק בהכרתה, כמו שאינו מסופק בחיות שלו עצמו."

בהשגה הרוחנית יש לנו את שתי ההבחנות הללו, שהיא לא תהיה דמיונית, אלא ממש מעשית, ממשית, מורגשת בצורה ברורה מאוד, והיא מגיעה למצב שאדם מרגיש בה סיפוק גמור.

"והשם רוחניות יורה כן, שדמו אותה לרוח, שאף על גב שאין לרוח שום קצה ותמונה ומראה, מכל מקום אין לך אדם שיהיה מסופק במציאותו, מחמת שחיותו תלוי בו. כי בבית שנשאב מן הרוח, אם יוליך שמה את החי, הוא ימות. אם כן מציאותו ברור. כי הוא חייו.

ומגשמיים יכולים להבין ברוחני, כי מהות השכל הפנימי דומה לפנימיות הגוף, שנקרא "נפש כל בשר", שהוא בחינת הוי' וחסרונה עמה, כנזכר לעיל.

וכמו כן פנימיות השכל שנקרא נפש השכלי הוא גם כן הוי' בעל חסרון. ודו"ק היטב.

כי בריה כזו שמרגשת את הויתה מרגשת חסרונותיה, מה שאין כן בעלי חי הנחסר להם שכל זה לגמרי, ונעדר ממנו נפש השכלי ופנימיותה, ומרגשת מחמת זאת את חסרונה בשיעור הנחוץ לקיומה הגופני, וכפי קביעות הרגשות החסרון נמדד לה חיותה, ואם לא תהיה מרגשת בחינת חסרונה, אז לא יכולה להזין את עצמה להמשיך הויתה, ותמות. ולא עוד, אלא ששיעור גודלה ובריאותה תלוי בשיעור גודל הרגשת החסרון, כמו גוף הגשמי, אשר כל הבריא ביותר מרגיש רעבון ביותר, ועל כן אוכל ביותר, וממילא מתרבה שיעור דמו ובריאותו יותר."

ההשגה הרוחנית תלויה במאמצים ואיך אנחנו מפתחים את הרצון שלנו.

שאלה: מה זה אומר שהשגה רוחנית צריכה להיות כמשהו שאי אפשר לתאר, אז איך אפשר לבדוק אותה?

ואיך אתה יכול לבדוק השגה גשמית?

תלמיד: על פי המגע עם האחרים, ועם מה שרואים.

המקובלים אומרים שהעולם שלנו הוא עולם מדומה. כתוב שכשאנחנו חוזרים אחרי גמר תיקון להכרה האמיתית, אנחנו אומרים שהיינו כחולמים, היינו בחלום. איך אנחנו יכולים לקבוע אם זו אמת, או חלום? אתה יכול להראות לי או להוכיח לי שאתה ואני עכשיו לא בחלום, שאנחנו עכשיו מדברים ולא חולמים?

תלמיד: למה בעל הסולם התכוון כאן, איך להבין את מה שהוא כותב כאן?

כשאנחנו מגיעים להכרה הרוחנית, אנחנו רואים שזה לא יכול להיות אחרת. למה? כי אנחנו מעמידים את עצמנו, אנחנו עומדים בעצמנו למעלה מהטבע המקבל, בטבע להשפיע. אנחנו כביכול כלולים בשתי צורות הטבע, ולכן ההשגה שלנו היא לא באחד מהם, או בשני, אלא בין שניהם, ולכן זו האמת. אנחנו לא מלאכים שיש להם רק רצון להשפיע, ואנחנו לא יצורים של העולם הזה שיש בהם רק רצון לקבל, אנחנו כלולים משניהם ולכן השגתנו היא אמת.

תלמיד: אמרת לפני עשר דקות שהאדם משיג חסד, גבורה, תפארת ואחר כך כולם מתחברות במלכות. איך כשהוא משיג את זה הוא מבין שזה לא אשליות שהוא מרגיש בתחושותיו כרגע, אלא משהו ריאלי?

אני לא יכול להסביר לך כי זה השגה. כשתרגיש, אתה תראה שזה כך. גם בעל הסולם מבין את הבעיה הזאת, הוא כותב לנו כדי שלפחות יהיה לנו משהו, אבל אתה רואה איך הוא כותב. ויותר מזה הוא לא יכול.

שאלה: כל יום של עבודה בעשירייה יש הרגשה של שמחה ומילוי בזה שאנחנו מגיעים לפגישה. אז השגה רוחנית זה משהו שמתגבר לפי כל יום של עבודה או שהשגה רוחנית מגיעה אחרי איזו סאה, כמות מסוימת של עבודה?

גם וגם.

תלמיד: זה הדרגתי?

אחרי הרבה עבודות, השגות, פעילויות, מצבים, ומאמצים מגיעה השגה רוחנית, גם בלב וגם במוח. זאת אומרת, גם בהרגשה וגם בהבנה, וממלאה את האדם.

שאלה: כל השלימות שבעצם מתגלה בסוף העבודה היא כשמתגלה החיסרון?

החיסרון מתגלה כדי להשיג את השלימות.

תלמיד: אבל החיסרון עצמו, ההשתוקקות, זו השלימות?

זו לא שלימות. זה חיסרון שמתגלה בנו כדי שנגלה את השלימות.

תלמיד: אז מה זה שלימות?

שלימות זה שלימות ההשגה בתוך הרצון לקבל שלנו. קודם הורגש חיסרון, ועכשיו החיסרון הזה התמלא ולעת עתה לא דורש יותר.

שאלה: לפני הפסקה הזאת חשבתי שהבנתי מהי השגה רוחנית, אבל עכשיו, אחרי שבעל הסולם נותן את שני התנאים האלה, אני לא בטוח שאני מבין מהי השגה רוחנית? האם תוכל להסביר, בבקשה?

אני לא יכול להסביר. השגה רוחנית מתרחשת במוח ובלב של האדם כשהוא רוצה להיות למעלה מהטבע שלו בעל מנת להשפיע. רק את זה אני יכול להגיד. ואת כל היתר, אנחנו נוכל להרגיש ולהבין אחרי שנשתדל להתחבר בינינו, ועם הבורא במשהו, לפחות במשהו, במידה הקטנה ביותר.

שאלה: למה בעל הסולם מתכוון כשהוא אומר, "ומגשמיים יכולים להבין ברוחני, כי מהות השכל הפנימי דומה לפנימיות הגוף," מה זאת אומרת, מגשמיות יכולים להבין רוחני?

הוא נותן לנו דוגמאות מהעולם הגשמי שלנו כדי שאיכשהו נוכל לתאר לעצמנו במשהו איך זה נעשה ברוחניות. אנו מחלקים את החיים שלנו מכאן עד גמר התיקון לשלושה שלבים. קטן, נער וגדול, יש השגה במוח, ויש השגה בלב, גם בגשמיות, וגם ברוחניות.

תלמיד: זאת אומרת, שהעבודה הגשמית בעשיריות שלנו למשל באמת יכולה היקרא רוחניות, אחרת איך נשיג את זה? זה מה שהוא מתכוון?

כתוצאה מהעבודה שלנו בקבוצות אנחנו בונים בתוכנו הכנות לרוחניות.

תלמיד: ולגבי השכל הפנימי שהוא מדבר עליו?

את השכל הפנימי, אנחנו צריכים לגלות.

שאלה: איך יכולה להיות לנו יותר השתוקקות לתיקון? מאיפה לוקחים חומר דלק?

אחד מהשני. "קנאה תאווה וכבוד מוציאים את האדם מהעולם". הוא יכול לעלות למדרגה יותר עליונה על ידי קנאה תאווה וכבוד.

שאלה: מה זה אומר להשיג את כל הנשמות כמו שהוא כותב במאמר?

להשיג את כל הנשמות, זאת אומרת, להשיג את כל החלקים שנשרו מנשמת אדם הראשון, כי כולם צריכים להתחבר יחד בחזרה, שוב לאותו מבנה שהיה, רק שהפעם המבנה יהיה בעוצמה פי תר"ך פעמים יותר ממה שהיה באדם הראשון לפני החטא.

שאלה: בגשמיות השנים הראשונות הן החשובות ביותר. איך זה בא לידי ביטוי בהתפתחות הרוחנית? מהן שנים ראשונות טובות?

ברוחניות השנים הראשונות הן שנים קשות לאדם, אמנם הוא לא מבין שבהן הוא נשמר יותר ויותר על ידי כוחות עליונים. לכן הוא צריך להתקדם כמו שהוא, ורק להוסיף מאמץ. הוא צריך יותר כוח ממוח, זה מה שצריך לעשות בשנים הראשונות. יותר כוח לחיבור, יותר עוצמה לחיבור וכמה שיותר להשתתף.

אחר כך נצטרך לעבוד יותר עם הרגש והשכל. למיין אותם יותר. עם אלה כן, ועם אלה לא, ובאיזו צורה כן ולא לעשות צמצום, מסך, אור חוזר. למיין את התכונות באור ישר, ובאור חוזר בתוך הפרצוף. שם כבר יש עבודות אחרות, יותר פנימיות.

שאלה: אז האם אדם שנמצא בשנים הראשונות כשעוד אין לו ידיעות ברוחניות, נמצא תחת הגנה מיוחדת של הבורא, כמו ילדים שנמצאים בהגנת ההורים שלהם?

כן. נכון.

תלמיד: בעל הסולם משווה בתחילת המאמר בין ידיעות גשמיות חשובות, לבין הידיעה מה שבלב של חברו, ואומר שבלי שניהם אין זכות קיום. למה?

ככה זה ברוחניות. מה לעשות? זה כנגד אור חכמה ואור חסדים. כנגד רצון לקבל ורצון להשפיע. שניהם צריכים להיות מחוברים ולעבוד יחד להשגת הבורא, להתאמה לבורא, להידמות לבורא.

שאלה: איזה ידיעות הנשמה צריכה לרכוש כדי שתהיה לה זכות קיום בעולם הבא?

היא רוכשת אותן בדרכה לגמר התיקון, מדרגה אחר מדרגה. היא צריכה לעבור את כל המדרגות עד שהיא מגיעה לשלמותה. זאת אומרת עד שהיא יודעת, מבינה ומרגישה עד כמה היא צריכה להתכלל בכל הנשמות כדי לתת לבורא מקום למלא אותן וליהנות מהן.

שאלה: האם אנחנו צריכים תמיד לגלות את הסכנות והמזיקים ברוחניות בעצמנו?

כן, אנחנו צריכים לגלות את הכול כדי שנהיה ממש כמו בעלי בית של הכלי שלנו, ולמלא כל תפקיד הבורא במקומו. זה נקרא "שובו עד ה' אלוהיך".

שאלה: האם אפשר לומר שהמאמר הזה מתאר את ההתעוררות מלמטה למעלה?

לא, את המאמרים הקצרים האלו בעל הסולם כתב לעצמו, כדי לעשות מהם בהמשך משהו יותר גדול אבל הוא לא הספיק. אולי הוא חשב שהוא יספיק. בדרך כלל לפתוח ולספר יותר מדי המקובל לא רוצה, כי זה יכול רק לבלבל את האנשים.

שאלה: איזה חידוש ספציפי נחוץ היום בעבודה הרוחנית שלנו בעשיריות כדי שנתקדם?

עניתי על זה כבר אלף פעם, לחבר בינינו קשרים בכל מיני צורות, ללמוד יחד. אבל העיקר לעורר זה את זה לחיבור לקראת האלוקים. הבורא יעשה לנו תיקונים בכל מצב, רק שנהיה ראויים למצב, ולתיקון שלו. זה נקרא שאנחנו מתחברים ומבקשים ממנו, תעשה בנו סדר נכון, וחיבור נכון, כדי שתוכל להתלבש בנו, ושנגלה אותך בתוכנו. זה לא תלוי כמה אנחנו מבינים. זה לא תלוי בגברים או בנשים, אלא פשוט שנבצע את הבקשה הזו.

(סוף השיעור)