שיעור בוקר 30.03.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי בעל הסולם, עמ' 164, פתיחה לחכמת הקבלה,

אותיות י"ד – ט"ו

קריין: כתבי בעל הסולם, עמ' 164, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות י"ד.

אות י"ד

"ובכדי להציל את הנבראים מגודל הפירוד הרחוק הזה, נעשה סוד הצמצום הא', שענינו הוא, שהפריד הבחי"ד הנ"ל מן כל פרצופי הקדושה, באופן שמדת גדלות הקבלה ההיא, נשארה בבחינת חלל פנוי וריקן מכל אור. כי כל פרצופי הקדושה יצאו בבחינת מסך מתוקן בכלי מלכות שלהם, שלא יקבלו אור בבחי"ד הזו, ואז בעת שהאור העליון נמשך ונתפשט אל הנאצל, והמסך הזה דוחה אותו לאחוריו, הנה זה נבחן כמו הכאה בין אור העליון ובין המסך, המעלה אור חוזר ממטה למעלה ומלביש הע"ס דאור העליון, כי אותו חלק האור הנדחה לאחוריו נק' אור חוזר, ובהלבשתו לאור העליון נעשה אח"כ כלי קבלה על האור העליון במקום הבחי"ד, כי אח"ז התרחבה כלי המלכות באותו שיעור האו"ח, שהוא אור הנדחה שעלה והלביש לאור העליון ממטה למעלה, והתפשטה גם ממעלה למטה, שבזה נתלבשו האורות בהכלים, דהיינו בתוך אור חוזר ההוא. וה"ס ראש וגוף שבכל מדרגה, כי הזווג דהכאה מאור העליון במסך, מעלה אור חוזר ממטה למעלה, ומלביש הע"ס דאור העליון בבחינת ע"ס דראש, שפירושו שרשי כלים, כי שם עוד לא יכול להיות הלבשה ממש, ואח"ז כשהמלכות מתפשטת עם האו"ח ההוא ממעלה למטה, אז נגמר האור חוזר ונעשה לבחינת כלים על אור העליון, ואז נעשה התלבשות האורות בכלים, ונקרא גוף של מדרגה ההיא, שפירושו כלים גמורים."

שאלה: בעל הסולם אומר "כי אותו חלק האור הנדחה לאחוריו נק' אור חוזר, ובהלבשתו לאור העליון נעשה אח"כ כלי קבלה על האור העליון במקום הבחי"ד". מה הסיבה שהאור נדחה?

לא רוצים לקבל את האור על מנת לקבל, ולכן דוחים אותו, והדחייה הזאת מכשירה את הכלי לקבל את האור בעל מנת להשפיע. נותנים לך דוגמה, וכבר למדנו את זה, שזה כמו שאתה יושב כאורח אצל בעל הבית ונותנים לך את זה ואת זה ואתה בעצם דוחה, אתה אומר, "לא תודה, אני לא רעב, אני לא רוצה" וכן הלאה, זה נקרא "דחייה". ואחר כך, כשאחרי הדחייה אתה מקבל, זה בכל זאת לא נקרא שאתה מקבל, כי אתה עושה את זה לפי הרצון של בעל הבית.

תלמיד: האם התפקיד שלי הוא לא לדחות את הקבלה, זאת אומרת כן לקבל את מה שבעל הבית מציע לי, ומה התנאים לזה?

התפקיד שלך לא להיות מקבל, אלא כמו בעל הבית להיות על מנת להשפיע.

תלמיד: אבל מה התנאי, מתי אני כן מקבל את מה שהבורא נותן לי?

אחרי שאתה דוחה ואחרי הדחיה אתה עושה חשבון עד כמה אתה בכל זאת יכול לקבל אז אתה מגיע לפתרון.

תלמיד: אני שואל כי בעל הסולם אומר "כי אח"ז התרחבה כלי המלכות באותו שיעור האו"ח". זאת אומרת המעשה הזה בעצם מגדיל את הכלי, ואז האור יכול להיכנס?

הוא מכשיר את הכלי לקבל בעל מנת להשפיע.

שאלה: איך מתלבש האור העליון באור החוזר?

אחד בתוך האחר. עד כמה שהראשון רוצה להשפיע לשני, אז השני רוצה להשפיע לראשון, וכך הם ממלאים זה את זה.

שאלה: כשאנחנו רוצים להשפיע לבורא זו צורה אחת של יחס. מה הוא נותן לנו בתוך היחס הזה?

בלי הקשר בינינו אנחנו לא יכולים לתת כלום.

תלמיד: הכוונה מתוך הקשר שלנו, בעשירייה, כאשר אנחנו מנסים לתת לו משהו. מה הוא נותן?

הוא נותן לנו מילוי, אור, שאיתו אנחנו יכולים להתמלא.

תלמיד: מה אנחנו דוחים תחילה?

אנחנו דוחים מילוי שהוא בלי שום חשבון, רק למען עצמנו. את זה אנחנו דוחים.

תלמיד: כלומר יש דחייה של המילוי ויש את הניסיון שלנו גם לעשות משהו בשבילו, לתת?

כן, נכון, עם הכוונה למענו, עבורו.

תלמיד: כלומר הדחייה והרצון שלנו להשפיע לו אלו פעולות שונות?

אלו פעולות שונות.

תלמיד: ואחרי זה אל תוך היחס הזה שלנו הוא מעביר משהו.

בטח.

תלמיד: הוא נותן לנו משהו אחר? לא מה שדחינו?

לא, אנחנו דחינו סתם קבלה, ואחרי זה אנחנו מקבלים ממנו יחס.

תלמיד: מהו היחס הזה? זו אהבה שאנחנו מרגישים?

אהבה, הוא כלפינו ואנחנו כלפיו.

תלמיד: וכשאנחנו יכולים לקבל את האהבה שלו זה נקרא שתי מדרגות?

כן.

שאלה: מהו בדיוק האור החוזר? מה עושה בדיוק האור החוזר לכלי ההשפעה, כך שהוא מאפשר לנו לקבל את האור העליון? איך אנחנו מגיעים לצורת הכלי?

אור חוזר פירושו שאנחנו יכולים להחזיר לבורא מה שמרגישים שמקבלים ממנו. זו תגובה של הנברא ליחס של הבורא.

תלמיד: האם אפשר להגיד שההתלבשות ההדדית של האור הישר באור החוזר היא כלי משותף, מצד אחד הבורא, מצד אחר הנברא?

כן.

שאלה: האם יש שינויים איכותיים על האור אחרי שמחזירים אותו, אחרי שהוא נדחה?

בטח שיש. כיוון שהאור החוזר מתלבש על האור הישר ויחד שני האורות האלו נכנסים לרצון, לרצון של הנברא, ואז זה נקרא "אור פנימי".

שאלה: בתחילת האות בעל הסולם כותב "ובכדי להציל את הנבראים מגודל הפירוד הרחוק הזה, נעשה סוד הצמצום הא'". הוא כותב את זה כמו נתון, הוא לא כותב מה גורם להצלה?

הצמצום נעשה מפני שיש הפכיות הצורה בין הנותן והמקבל ואין כאן ברירה למקבל אלא לצמצם את עצמו ולא לקבל, אחרת הוא יהיה מנותק מהנותן.

תלמיד: אבל מה הסיבה שהוא רצה להציל?

להציל את הנשמות מפירוד מהבורא, אחרת הן יישארו בפירוד כל הזמן, ולא תהיה להן שום אפשרות לתקן את עצמן ולהגיע לדבקות.

שאלה: אנחנו לומדים הרבה פעמים את משל בעל הבית, השאלה אם אנחנו יכולים גם במצב שלנו עכשיו, שאנחנו לא ברוחניות, להתחיל לתרגל חשיבה כזאת או יחס כזה כלפי הבורא?

בכל רגע יכולים. מתי שרוצים ומחליטים, בכל רגע יכולים להתהפך ולהתחיל לעבוד רק בעל מנת להשפיע. לחשוב לא על עצמי אלא על הבורא, באיזה מצבים, באיזה סיטואציות אני עושה לו נחת רוח.

תלמידה: איך אפשר להביא את זה למימוש בפועל, כך שעל כל דבר שאני מקבלת מהבורא אני עושה חשבון?

על זה כתוב פשוט "מאהבת הבריות לאהבת ה'". את יכולה לקבוע יחסים בין החברים כך שהבורא יהנה מהם.

תלמידה: ולגבי דברים אחרים שאדם מקבל בגשמיות הוא גם יכול איכשהו לחשוב איך לשמש בהם את הבורא?

לא. בעיקר מדובר על היחסים בינו לאחרים, לבני אדם, ובעיקר על היחסים בינו לעשירייה.

שאלה: מה ההבדל בין צמצום למסך?

ההבדל בין צמצום ומסך, שבצמצום הוא מצמצם את עצמו ולא מקבל כלום, ובמסך הוא בוחר כמה הוא יכול לקבל כדי להשפיע לנותן. ההבדל הוא גדול מאוד, כי בצמצום הוא מצמצם את עצמו, ובמסך הוא עושה דווקא ההיפך, פותח את עצמו בעל מנת להשפיע.

שאלה: האם הדחייה נותנת נחת רוח לבורא דרך האור החוזר?

כן. ודאי. כי למה הוא דוחה? הוא דוחה את האגו שלו מליהנות, להתרחק מהבורא, ובזה הוא רוצה להתקרב לבורא וליהנות לו. זאת אומרת הדחייה זו כבר פעולה לקראת החיבור.

תלמיד: האם כתוצאה מהדחייה שלנו, אנחנו לא רוכשים או לא עושים איזושהי פעולה נוספת, הבורא כועס?

הבורא לא כועס, כי הוא יודע שאנחנו עושים את הדברים האלה בדרך לתיקון.

שאלה: כתוב שמלכות מתפשטת עם האור החוזר מלמעלה למטה, מה זה מתפשטת, איזה שינוי יש במלכות?

היא מתחברת עם כל הספירות, האורות, מתלבשת עליהם ומתפשטת מלמעלה למטה, עד שמגיעה דרך כל הספירות למדרגה של מלכות.

שאלה: הוא כותב שאור חוזר הופך להיות כלי לאור העליון. איך אור יכול להיות כלי?

אני לא יכול להסביר, אני רק אומר שזה התנאי, שישנה דחייה, צמצום וחשבון איך אחד מתלבש על השני, ואז לפי זה הוא יכול כבר לקבל. וככל שאני דוחה את מה שאני מקבל מבעל הבית, ובעצם דוחה את הכוונה שלו, ומסביר לו את הכוונה שלי, אז הכוונות שלנו ליהנות זה את זה מתחברות ביניהן, ובצורה כזאת אנחנו מגיעים לחיבור ויכולים ליהנות זה לזה, להידבק. זו בעצם הפעולה.

שאלה: מה זה אומר שהמלכות התפשטה או התרחבה?

ככל שהמלכות יכולה לדחות את התענוג, במידה הזאת היא יכולה לקבל אותו בעל מנת להשפיע.

שאלה: האם זה נכון שבכל תענוג יש יחס למקובל, לאדם ולבורא? וזה לא משנה אם הוא מקבל או לא מקבל, אלא הוא כאילו החוליה המקשרת בין הבורא לנבראים?

כן, אפשר כך להגיד.

תלמיד: כשהחברים מודים לי על משהו טוב שניסיתי לעשות עבורם, מה צריכה להיות הפעולה הנכונה מצידי כתגובה?

מה שאתה מרגיש בלב זה מה שתענה.

שאלה: אפשר כאן איכשהו לעשות על זה צמצום ולעשות את זה בשביל הבורא?

לא יודע. זאת שאלה כללית מידי.

שאלה: צמצום זה ויתור על השליטה שלי?

כן, צמצום זה ויתור על השליטה שלי, על האגו שלי.

תלמידה: ופעולת הצמצום לגבינו, יכולה להיחשב גם ויתור על השעות הפנויות שלי לטובות פעולות העשירייה או הקבוצה?

כן.

תלמידה: וויתור על הכעס על החברות, על אי השתתפותן בכל הפעילויות, זה גם צמצום שלי, או שפה יש לי עבודה לפנות לבורא ולדרוש עבורן?

לא, זה ודאי שוויתור על האגו שלך.

שאלה: האם הצמצום מוליד או נותן צורה למסך?

נכון.

שאלה: לגבי בעל הבית והאורח, האם אפשר להגיד שפרעה זה בעל הבית ומשה זה האורח?

ודאי שאפשר להגיד.

שאלה: אתמול קראנו גם את אותן שורות ואמרת שאנחנו צריכים לקרוא שוב ושוב את השורות האלו ויהיה לנו יותר ברור מה קורה כאן ואפילו בין השורות. אז בעשירייה קראנו כמה וכמה פעמים את הקטע הזה. אבל איך מבררים את הקטע בין החברים?

מה שכל אחד שואל זה כבר בירור.

שאלה: מה זאת אומרת?

אנחנו לא צריכים לברר יותר ממה שיש לכולנו שאלות בעשירייה. כל אחד שיש לו שאלה שואל את כולם, ועל ידי זה אנחנו מבררים, מתחברים ומזמינים עלינו את האור המחזיר למוטב המשותף כבר בינינו, זה מאוד חשוב.

תלמיד: היום יש להרבה עשיריות מפגשים והרבה עשיריות מתכנסות. אז כשאנחנו יושבים ביחד, לעלות את השאלות ושגם כל אחד מחברי העשירייה יענה על אותה השאלה שהחבר מעלה?

כן.

תלמיד: ואחר כך אם אין תשובה, להביא לשיעור?

להשתדל לענות.

שאלה: הוא כותב פה, "כי הזווג דהכאה מאור העליון במסך, מעלה אור חוזר ממטה למעלה, ומלביש הע"ס דאור העליון בבחינת ע"ס דראש, שפירושו שרשי כלים, כי שם עוד לא יכול להיות הלבשה ממש". אז יש הלבשה או אין הלבשה?

עדיין לא. אנחנו אומרים שזו רק הלבשה בכוח.

תלמיד: מה זה אומר הלבשה בכוח?

זאת אומרת שאני אומר לבעל הבית שאני עוד לא יכול לקבל ממנו, עוד לא מסוגל, שאני רוצה לעשות את זה בשבילו, אבל אני עדיין עוד לא יכול לעשות את זה בפועל, רק בכוח.

תלמיד: האדם צריך להשתוקק למסך או לצמצום?

האדם צריך להשתוקק לזה שיקבל על מנת להשפיע כל מה שמגיע לו מהבורא.

שאלה: ממה עשוי החומר של המסך?

המסך נעשה מקשיות. זאת אומרת זה אותו חומר כמו הרצון, אבל הוא רצון לקבל רק בתנאי שיכול להשפיע.

תלמיד: ואיזה פעולה היא זאת שיוצרת את המסך של הרצון?

דחייה. התחתון לא רוצה לקבל, עושה צמצום, ואחר כך מברר איזה פעולה הוא יכול לעשות כדי דווקא לנצל את הדחייה הזאת להתקשרות עם העליון.

שאלה: כרגע אין לי בורא, אין לי מול מי לעבוד. איך אני מעלה אור חוזר בצורה פרקטית בעשירייה?

יש לך כל מיני צורות יחסים בינך לבין החברים, בינך לבין הבורא, ואתה משתדל לבנות את היחסים האלה אך ורק באופן כזה שאתה דוחה את האגו שלך, מוריד אותו ככל האפשר למטה, ועושה את כל הפעולות כלפי החברים ודרכם לבורא ככל האפשר בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, אתה רוצה להנות את החברים וליהנות דרכם את הבורא.

תלמיד: האם ביחס בין החברים בעשירייה אני יכול להעלות אור חוזר?

כן.

תלמיד: איך?

אתה רוצה להתייחס אליהם באותו יחס שאתה מרגיש מהם.

תלמיד: החברים מדברים ביניהם, לומדים, שומעים אותך, איך עליי להתנהג בעשירייה בזמן השיעור?

בזמן השיעור אתה חושב כל הזמן איך עם השיעור אתה מתקרב לחברים, נעשה קרוב אליהם.

תלמיד: איך אני נעשה קרוב אליהם?

האם אין לך הרגשה פנימית שאתה קרוב לבן אדם?

תלמיד: הם העשירייה שלי, אני מתנהג אליהם כמו לעשירייה שלי.

אל תענה לי סתם. אני שואל אותך, האם אתה מרגיש שאתה קרוב לאדם או לא?

תלמיד: בוודאי, אני דואג לו, אכפת לי ממנו.

אז תשתדל כך להרגיש את כול החברים בעשירייה.

תלמיד: זאת אומרת בדאגה לחבר?

כן.

תלמיד: האם זה מעלה אור חוזר אם אני דואג לחבר?

גם.

תלמיד: איך אני מעלה אור חוזר בזמן הלימוד?

אם אתה דואג בזמן הלימוד לצמצם את האגו שלך ולחשוב איך אתה לומד יחד עם כל החברים ברצון אחד, בראש אחד, בכוונה אחת, לבורא אחד, אז כך אתם מתחברים.

תלמיד: כלומר עליי להתבטל מול החבר.

כנראה.

שאלה: אם אין כפייה ברוחניות, אז למה בעל הבית מפציר באורח בדוגמה שלמדנו?

אנחנו צריכים ללמוד מה זה נקרא אין כפייה ברוחניות. אלו סתם מילים ששמענו.

שאלה: האם אור חוזר יוצר כלים חדשים, או שהוא מאפשר להשתמש באותם הכלים שכבר נוצרו בעולם אין סוף ואחרי הצמצום הפכו לריקניים?

כן. בדיוק כך.

תלמידה: אם אני מבינה נכון, כשאנחנו עוברים את השלב של השפעה על מנת להשפיע, אנחנו מגדלים את האור החוזר הזה ואנחנו מרחיבים את הכלי.

כן.

שאלה: באיזה רגע האדם מבין שיש לו מידה מספקת של הכלי הזה או של האור החוזר הזה כדי לקבל על מנת להשפיע? איך הוא מבין את זה או שזה קורה מלמעלה?

אדם מרגיש שמידת ההשפעה שלו תואמת למידת ההשפעה של הבורא. כמו שני אנשים שיושבים זה מול זה וכל אחד רוצה לכבד את האחר, ואז כשהרצונות שלהם תואמים הם מרגישים זאת והם יכולים ליהנות יחד ממה שיש לפניהם.

שאלה: האם בקשת עזרה מהבורא עבור החברים, עבור כל פעולה שתעזור לחברים, זה אור חוזר?

זה לא בדיוק אור חוזר, זו הפעולה. אבל אור חוזר הוא אותו רצון להשפיע שמגיע מאחד כלפי האחר. בעוד כמה שיעורים נבין בדיוק מה זה אור חזור.

תלמיד: חשבתי שאם אני מקבל עזרה מהבורא לא בשבילי, אז זה כבר אור חוזר, אני מחזיר את זה לבורא, להשפיע לבורא, לא לי.

כן, אז יש תנאים ופעולות מיוחדות כדי לייצב את האור החוזר.

שאלה: אתמול בשיעור שמענו שהמטרה שלנו היא הדבקות של העשירייה בבורא, ואנחנו משיגים אותה על ידי כך שאנחנו נותנים את הכלי של העשירייה לבורא שהוא ימלא אותו. כשאנחנו מעבירים את הכלי של העשירייה לבורא, האם זה האור החוזר?

כן.

שאלה: יש חברה שיש לה כאב מאוד חזק בגוף והיא רוצה לישון, אבל היא מצמצמת את הרצון לישון והיא כן משתתפת עם העשירייה כי היא רוצה להיות בקשר, לעשות נחת רוח לחברות שלה. האם זאת פעולת צמצום שהתוצאה ממנה היא מסך?

זו לא פעולת צמצום עם המסך כמו שצריכה להיות עם הרצונות ועם הפעולות שלנו, אבל בגשמיות זה משהו דומה.

אות ט"ו

"הרי שנעשו בחינת כלים חדשים בפרצופין דקדושה במקום בחי"ד אחר הצמצום א', שהם נעשו מאור חוזר של זווג דהכאה בהמסך. ויש אמנם להבין את אור חוזר הזה, איך הוא נעשה לבחינת כלי קבלה, אחר שהוא מתחילתו רק אור נדחה מקבלה ונמצא שמשמש תפקיד הפוך מענינו עצמו, ואסביר לך במשל מהויות דהאי עלמא, כי מטבע האדם לחבב ולהוקיר מדת ההשפעה, ומאוס ושפל בעיניו מדת הקבלה מחברו, ולפיכך הבא לבית חברו והוא מבקשו שיאכל אצלו, הרי אפילו בעת שהוא רעב ביותר יסרב לאכול, כי נבזה ושפל בעיניו להיות מקבל מתנה מחברו, אכן בעת שחברו מרבה להפציר בו בשיעור מספיק, דהיינו עד שיהיה גלוי לו לעינים, שיעשה לחברו טובה גדולה עם אכילתו זו, הנה אז מתרצה ואוכל אצלו, כי כבר אינו מרגיש את עצמו למקבל מתנה, ואת חברו להמשפיע, אלא להיפך, כי הוא המשפיע ועושה טובה לחברו ע"י קבלתו ממנו את הטובה הזאת. והנך מוצא, שהגם שהרעב והתאבון הוא כלי קבלה המיוחד לאכילה, והאדם ההוא היה לו רעבון ותאבון במדה מספקת לקבל סעודת חברו, עכ"ז לא היה יכול לטעום אצלו אף משהו מחמת הבושה, אלא כשחברו מתחיל להפציר בו, והוא הולך ודוחה אותו, הרי אז התחיל להתרקם בו כלי קבלה חדשים על האכילה, כי כחות ההפצרה של חברו וכחות הדחיה שלו בעת שהולכים ומתרבים, סופם להצטרף לשיעור מספיק המהפכים לו מדת הקבלה למדת השפעה, עד שיוכל לצייר בעיניו שיעשה טובה ונחת רוח גדולה לחברו עם אכילתו, אשר אז נולדו לו כלי קבלה על סעודת חבירו. ונבחן עתה, שכח הדחיה שלו נעשה לעיקר כלי קבלה על הסעודה, ולא הרעב והתאבון, אע"פ שהם באמת כלי קבלה הרגילים".

יכול להיות שהרעב והתיאבון שלו הרבה יותר ממה שהוא דוחה ולא מסכים לקבל סתם בחינם, אבל הוא עושה את זה אך ורק לפי הדחייה שלו. זאת אומרת יש כאן כלי קבלה חדש שרק לפי זה הוא מקבל.

שאלה: אם אני עכשיו מגיע רעב לסעודה ואומר "אני לא אוכל", ואחר כך אני כן אוכל, אז אחרי האכילה יש פה שוב נפילה לשביעה, אני פתאום נהיה שבע מהכול. איך לקבל נכון את האוכל?

אתה מקבל את האוכל כדי להשפיע לבעל הבית ולא מפני שאתה רעב, כי אתה רואה באוכל הזה איך בעל הבית רוצה לתת לך, ועל ידי קבלת האוכל אתה רוצה לתת בחזרה תענוג לבעל הבית. יוצא שעל ידי זה שאתה אוכל, ומכוון שעשיתם דחייה והסכמה הדדית, אז אתם מהנים זה את זה. בעל בית נותן לך תענוג בזה שמגיש לך אוכל, ואתה נותן לבעל הבית תענוג בזה שאתה מקבל ממנו אוכל ומגיש לו את היחס שלך, זאת אומרת הכול עובר מהמאכל לכוונה.

תלמיד: אני כרגע מרגיש את השביעה, את המילוי הזה ברצון, האם אני שם את זה בצד ומודה על היחס של בעל הבית שהעניק לי עכשיו את כל הטוב הזה?

כן, העיקר הוא היחס.

שאלה: הוא כותב ש"כוחות ההפצרה וכחות הדחייה שלו בעת שהולכים ומתרבים סופם להצטרך לשיעור מספיק". מתי ההפצרה והדחייה יכולים להגיע להחלטה שעכשיו אני יכול לקבל בעל מנת להשפיע?

הוא מרגיש שהבושה נעלמת.

תלמיד: האם זה החשבון, כמה הבושה נעלמת?

כן, זו הבדיקה. כי אם אין לי כבר בושה, אז סימן שאני יכול לקבל כי זה יהיה בעל מנת להשפיע.

שאלה: האם הסיבה שאנחנו לא רוצים לקבל מהחבר היא האגו שלנו, או בגלל שאין לנו יכולת לקבל עדיין מהבורא?

אני לא מבין מה זה מהחבר ומהבורא. אנחנו מדברים על או לחבר או לבורא, ואת מחברת אותם יחד, לכן אני לא מבין את השאלה שלך. תחשבי.

שאלה: מה זה אומר להכיל זה את זה בעשירייה?

להכיל זה את זה בעשירייה זה כשאנחנו רוצים בעשירייה להשפיע כל אחד לאחרים, גם תאבון, גם שביעה, גם הרגשת החיבור, וכל זה שיהיה מלובש יחד.

שאלה: כקבוצה צעירה והדוגמה שהוא נתן איך נבנה כלי אחר, אז כשאנחנו מסתכלים אנחנו מסתכלים מתוך רעב או שביעה, ועכשיו אנחנו מבינים שהכוונה השתנתה. כשאנחנו נמצאים בשיעורים, איך אנחנו נפתחים לחלק הזה מהוותיקים? איך אנחנו מתכללים בכוונה האחרת שאותה אנחנו לא רואים באמת?

אני מתחבר לנושא הזה כל פעם מחדש, ולמדתי אותו אולי מאה חמישים פעם ויותר. אבל ככה זה.

תלמיד: כלומר טיפין טיפין, כמו ילדים קטנים.

ודאי.

(סוף השיעור)