שיעור בוקר 20.06.23 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 262, מאמר "תפלת רבים"

קראנו, למדנו ודיברנו הרבה פעמים שהעיקר הוא שהפנייה שלנו לבורא לא תהיה מאדם אחד אלא מעשירייה, מקבוצה, אפילו מיעוט הרבים השניים, אבל לא מאחד. לכן כל הנטייה שלנו צריכה להיות קודם כל להרגיש שאנחנו מחוברים יחד, ככל האפשר כאיש אחד בלב אחד, ומתוך זה הפנייה לבורא ולא לבד.

האדם שפונה לבד לבורא לא מקיים את העיקרון שהבורא מצפה לכולנו, שנהיה לא פחות מעשירייה על אף שמיעוט הרבים שניים, ושאנחנו חייבים להתחבר לחברים ורק מתוך החיבור הזה, כשאנחנו יחד, בכוח שאנחנו מוצאים בינינו ככוח המשותף, עימו אנחנו פונים לבורא ואז הבורא שומע את התפילה. לכן התפילה שלנו נקראת "תפילת רבים" כמו הכותרת של המאמר הזה.

נקרא ונרגיש מה עוד חסר לנו כדי להגיע לתפילה כזאת.

תפלת רבים

תשמ"ו - מאמר ט"ו
1985/86 - מאמר 15

"בזה"ק (בשלח דף ג' ובהסולם אות י"א) וזה לשונו, "ותאמר, בתוך עמי אנכי יושבת. שואל, מה אומר. ומשיב, אלא בשעה שהדין תולה על העולם, לא יפרד אדם מן הכלל, בלבדו, כי בשעה שהדין תולה על העולם, אלו שנודעו ונרשמו בלבדם, אף על פי שצדיקים הם, הם נתפסים מתחילה. ועל כן אין אדם צריך לפרוש מן העם לעולם, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד. ומשום זה אמרה "בתוך עמי אנכי יושבת" ואיני רוצה להיפרד מהם".

"כי דין ששורה על העולם", פירושו, הרצון דקבלה, שהוא אהבה עצמית, שהנבראים נולדו בטבע זה, כידוע מכוח רצונו להטיב לנבראיו. ומשום זה שהיה רצון להשתוות הצורה, בכדי שלא תהיה נהמא דכסופא, נעשה דין, שאסור להשתמש עם הכלי קבלה, רק בזמן שהוא יודע, שיהיה ביכולתו לכוון על הקבלה בעל מנת להשפיע, אז מותר לו להשתמש עם כלי קבלה.

ולפי זה יהיה הפירוש, "בזמן שהדין שורה בעולם", שכל העולם נמצאים שקועים באהבה עצמית, אזי חושך שורה בעולם, כי אין מקום שהאור ימשך למטה להנבראים, מסיבת שינוי הצורה שיש בין האור להנבראים המקבלים האור, כי על שינוי הצורה הזו נעשה הדין, שאין השפע עליון מושפע לנבראים.

ולכן בזמן שהאדם נתעורר, ורוצה שה' יקרב אותו, היינו שיתן לו כלים דהשפעה, שזה נקרא "קירוב". ומבקש שה' יעזור לו. אבל ידוע, כי העזרה שבאה מה' נקראת שפע עליון, המכונה בשם "נשמה", כמו שאומר הזה"ק, שאומר שענין הסיוע שמקבלים מלמעלה, הוא ב"נשמתא קדישא".

ומשום זה, כשאדם בא לבקש מה', שיקרבהו אליו יתברך, והוא נראה לבדו, היינו שהוא מבין, שהקב"ה צריך לקרבו באופן פרטי. ומדוע הוא חושב, שכל הכלל יכול להישאר במצב הנוכחי, ורק עמו הקב"ה צריך להתנהג אחרת. זהו מטעם שהוא מבין, שיש לו מעלות טובות שאינן נמצאות באחרים. ואף על פי שהם אלו אנשים פרטיים, שאינם שייכים להכלל, משום שהם מבינים, שמגיע להם התקרבות לה' יותר מאחרים, וחושבים עצמם לצדיקים, הם נתפסים מתחילה. היינו הדין, שהוא בחינת קבלה עצמית, שורה עליהם יותר משאר הכלל, והם נעשים אז יותר גרועים במידות אהבה עצמית.

וזהו מטעם שהוא חושב, שמגיע לו יותר משאר אנשים. היינו, לשאר אנשים מספיק שיהיה להם מה שיש להם, אבל כשהוא מסתכל על עצמו, מגיע לו יותר משאר אנשים. המחשבה זו היא בחינת קבלה ממש, היינו אהבה עצמית במאה אחוז. נמצא, שבחינת אהבה עצמית מתחילה להתפתח אצלו יותר מאחרים.

ולפי זה יוצא, שהוא עובד כל הזמן באהבה עצמית. מה שאין כן הוא, נראה בעיניו שהוא צדיק, היות שהוא רוצה לעבוד בבחינת משפיע, שהוא אומר לעצמו, שזה מה שהוא מבקש מה' שיקרב אותו, הוא בחינת צדקות, כי מה הוא מבקש, שה' יתן לו כח לקיים תורה ומצות בעמ"נ להשפיע, ואיזה חסרון יכול להיות בזה שהוא רוצה לשמש את המלך.

ובזה יכולים לפרש דברי הזה"ק, שהוא נותן עצה לאלו אנשים שיש להם דרישה פנימית, שלא יכולים להשלים עם המצב שבו הם נמצאים. היות שאין הם רואים שום התקדמות בעבודת ה', והם מאמינים בזה שכתוב (דברים ל', כ') "לאהבה את ה' אלקיך, לשמוע בקולו, ולדבקה בו, כי הוא חייך ואורך ימיך". והם רואים, שחסר להם אהבה ודביקות, ולא מרגישים את החיים שבתורה, והם לא יודעים לשים איזו עצות בנפשם, להגיע לידי הרגשה באברים, במה שאומר לנו הכתוב.

העצה היא, לבקש עבור הכלל כולו, היינו שכל מה שהוא מרגיש שחסר לו, ומבקש מילוי, אז אין לו לומר, שהוא יוצא מהכלל. זאת אומרת, שמגיע לו יותר דברים ממה שיש להכלל כולו. אלא "בתוך עמי אנכי יושבת". היינו, אני מבקש עבור הכלל כולו, משום שאני רוצה להגיע לידי מצב, שאני לא אדאג שום דבר בשבילי, אלא בשביל שיהיה נחת רוח להבורא. אם כן מה חשוב לי, אם הקב"ה יש לו הנאה ממני, או שאותה הנאה היא יכולים לקבל מאחרים.

זאת אומרת, הוא מבקש מה', שיתן לנו הבנה כזו, שהיא נקראת "כולו לשם שמים", שפירושו, שיהא בטוח בעצמו, שלא מרמה את עצמו, בזה שהוא רוצה להשפיע לה'. שיכול להיות באמת הוא חושב הכל על אהבה עצמית שלו, היינו שהוא ירגיש את הטוב והעונג.

אי לזאת, הוא מתפלל לה' עבור הכלל. היינו, שאם יש כמה אנשים בהכלל, שהם יכולים להגיע להמטרה, שהיא דביקות בה', ושיהיה מזה יותר נחת רוח לה', מכפי שהוא בעצמו זכה להתקרבות ה', הוא מוותר על עצמו, אלא הוא רוצה, שה' יעזור להם, משום שמזה תצמח נחת רוח למעלה יותר מכפי שיהיה מעבודתו. ומשום זה הוא מתפלל עבור הכלל, היינו שה' יעזור להכלל כולו, ויתן לו הרגשה זו, היינו, שיהיה לו סיפוק מזה שהוא יכול להשפיע לה', שתהיה לו נחת רוח.

והיות שבכל דבר צריך להיות אתערותא דלתתא, לכן הוא נותן את האתערותא דלתתא. והאתערותא דלעילא יקבלו אחרים, היינו למי שהקב"ה יודע, שיהיה מזה יותר תועלת לה'.

נמצא, אם יש לו כח לבקש תפלה כזו, אז בטח יהיה לו מבחן אמיתי, אם הוא מסכים לתפלה כזו. אבל אם הוא יודע, שמה שהוא אומר, הוא רק משפה ולחוץ, ומה הוא יכול לעשות, בזמן שהוא רואה, שהגוף לא מסכים לתפלה כזו, שתהיה ממש השפעה נקיה בלי תערובות מבחינת קבלה.

יש רק עצה הידועה, היינו, שיתפלל לה', ויאמין למעלה מהדעת, שה' יכול לעזור לו, ולהכלל כולו. ולא להתפעל מזה, שהוא רואה, שכבר התפלל כמה פעמים, ולא נענה על תפלתו, שזה מביא האדם לידי יאוש, שהגוף צוחק ממנו, ואומר לו, הלא אתה רואה, שאין אתה מסוגל לכלום, וכאילו אין לך שום תקוה, ועכשיו אתה מבקש דבר מה', שיתן לך מילוי על דברים שלא מקובלים על דעת אנשים בעלי צורה.

והגוף טוען אז, אדרבה תגיד לי, על מי מחסידים ואנשי מעשה, שרוצים שה' יתן להם דבר, שאין הדעת סובלתן. ועוד, הלא אתה רואה, אפילו על דברים יותר קטנים מהדרישה שאתה דורש עכשיו, שה' יעזור לך, עוד לא נושעת, אף על פי שבקשת מה' שיושיעך. ועכשיו אתה אומר, שאתה רוצה לבקש מהקב"ה, שימלא דרישותיך על דבר גדול, שזה נקרא דבר חשוב מאוד, היות שאין כל כך הרבה תפלות בעולם, שיבקשו שה' יתן להם כח לעשות מעשים עבור הכלל, היינו שהכלל כולו יזכה לטוב ועונג על ידי שאתה תתייגע, שזה נקרא השפעה טהורה ונקיה משום סיג של אהבה עצמית.

ואתה חושב שעל דברים קטנים לא נתקבל תפלתך, מה שאין כן על דברים גדולים וחשובים, שזה בטח יקר מציאות. למשל, אם נגיד שכדאי לבוא לאיש פלוני, שיש לו בבית כלים שהם יקר מציאות, שצריכים לעבור על כל העולם, עד שיכולים למצוא כלים כאלו, שהם נמצאים רק אצל יחידי סגולה בעולם. בא אדם אחד, שהוא ממעמד הבינוני ובקושי יש לו כלים המקובלים בבית, ופתאום עלה במחשבתו, שהוא צריך להשתדל גם כן להשיג אותם כלים, שנמצאים אצל יחידי סגולה. ובטח בזמן שמי שהוא שומע, יצחק עליו.

וכמו כן אצלנו, בזמן שהאדם אינו עשיר בדעת, אלא עומד למטה מבינוני, והוא רוצה לבקש מהקב"ה, שיתן לו כלים הנמצאים אצל יחידי סגולה בעולם, כאן הגוף בעצמו צוחק ממנו, ואומר לו, טיפש כמוך, איך עלה ברצונך לבקש מה' דבר שלא נמצא אפילו בין עשירים בדעת. אם כן איך אני יכול לתת לך כוחות עבודה על שטויות כאלו.

וכאן מתחילה העבודה האמיתית, היות שעבודת האדם בעולם הזה היא לצאת מרשות היצר הרע, שהוא נקרא מקבל בעמ"נ לקבל. ועתה, אם הוא רוצה שה' יעזור לו ללכת בדרך של השפעה נקיה וטהורה בלי שום עירוב דקבלה עצמית.

נמצא, שעבודה זו היא נגד הרע ממש, היות שהוא לא רוצה לעזוב שום רכוש אצלו, אלא הוא משתוקק עכשיו, לאו דוקא במה שיעבוד מכאן ולהבא לא יהיה בשביל הרצון לקבל, אלא הוא מבקש מה', שאפילו מה שעבד למפרע בשבילו, ונרשם לרשות של רצון לקבל, הוא רוצה שיעבור הכל מרשותו, לרשות של הקב"ה.

היוצא מזה, שעכשיו הוא מתפלל לה', שיתן לו כח לעשות תשובה. היינו, שהקב"ה יתן לו כח להשיב כל המעשים לשם הרצון לקבל, שיחזור הכל לרשותו של הקב"ה, הן על העבר והן על להבא, כמו שאומר הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ב'), שתשובה צריכה להיות גם על העבר. וזה לשונו, "ומה היא התשובה. הוא, שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו, ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד, שנאמר "יעזוב רשע דרכו", וכן יתנחם על שעבר, שנאמר "כי אחרי שובי נחמתי", ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם".

ובזה נבין מה חשיבותה של תפלת רבים, כמו שכתוב "בתוך עמי אנכי יושבת", שהזה"ק אומר "ועל כן אין אדם צריך לפרוש מן העם לעולם, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד". והפירוש הוא, שאם האדם מבקש מה', שיתן לו כלים דהשפעה, כמו שאמרו חז"ל "מה הוא רחום אף אתה רחום", אז האדם צריך להתפלל עבור הכלל כולו, כי אז ניכר שכוונתו היא, שהקב"ה יתן לו כלים דהשפעה טהורה, כנ"ל, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד. כידוע, "משמיא פלגא לא יהבין", שפירושו, שמשמים שנותנים שפע למטה הוא בשביל הכלל כולו.

אי משום זה, האדם צריך לבקש עבור הכלל כולו, משום שכל שפע הבא מלמעלה בא תמיד עבור העם כולו. וזה שאומר "כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו". אם כן יש בזה שתי משמעויות, כי מטעם שתהיה השפעה טהורה כנ"ל, היה מספיק, שהיה מתפלל רק עבור אדם אחד חוץ ממנו. אבל יש כאן עוד ענין, שהאדם צריך לבקש על דבר שלם, מפני שזהו הכלל אצל רוחניות, שבא תמיד דבר שלם, וכל ההבחנות הן רק אצל המקבלים, כידוע. אי משום זה הוא צריך לבקש עבור הכלל כולו, כנ"ל.

והיות שהשפע בא להכלל כולו, והיות שאין אור בלי כלי, היינו שאי אפשר לקבל מילוי אם אין לו מקום חסרון, שהמילוי, תהיה לו יכולת לכנס. ומשום זה הוא נענה על תפילה זו, שהיה מבקש עבור הרבים. זה הוא כענין שאמרו חז"ל (ב"ק צ"ב) "כל המבקש רחמים על חבירו, הוא נענה תחילה, כי הוא צריך לאותו דבר", שפירושו כנ"ל, כי הגם שהשפע בא להכלל, אבל חסר כלים להכלל.

זאת אומרת, משמים, השפע שבא זהו מספיק בשביל העם כולו. אבל כשאין כלים, היינו חסרונות, שיכלו למלאות החסרונות, לכן אין הכלל משיג את השפע הבא מלמעלה. אלא הוא, שיש לו חסרונות, לכן הוא נענה תחילה."

שאלה: מה זה להרגיש את החיים של התורה?

להרגיש את החיים של התורה פירושו שאדם מרגיש שהוא נמצא בבחירה באיזה שביל הוא עכשיו ילך. וכך בכל רגע, אם הוא רוצה להתקדם בעל מנת להשפיע, בחיבור עם הסביבה לקראת הבורא, זה נקרא שהוא הולך בדרך התורה. זה ודאי נגד רצונו, הוא צריך להתגבר על עצמו, הוא צריך להתחבר עם החברים, הוא צריך להכניע את עצמו כלפי הבורא, לקבל על עצמו איזה תנאים שקודם לא חשב עליהם ועכשיו הוא מקבל אותם, וכך להתקדם. זה נקרא "דרך התורה", שהוא מתקדם יותר ויותר לקראת הבורא.

תלמיד: רב"ש אומר שאני צריך לבקש עבור הכלל, בשביל לתת לקדוש ברוך הוא את הזכות לתת לכל אחד. האם אני צריך לחשוב מה הקדוש ברוך הוא רוצה לתת לאחרים ואת זה לבקש?

אני כביכול נמצא כאיזה עורך דין, אפוטרופוס, שמבקש עבורם. אני מבקש מהבורא שיסלח להם, שייתן להם עזרה, שיתקרב אליהם, אני יכול לעשות את זה. אם אני לא מבקש עבור עצמי אלא אני מבקש עבורם אז תפילה כזאת יכולה להתקבל.

שאלה: תפילת רבים זאת תפילה מתוך רבים או תפילה עבור רבים?

תפילה עבור רבים. גם מתוך רבים, אבל בדרך כלל יותר חשוב שהיא עבור רבים.

תלמיד: רב"ש כותב פה שאם יש כמה אנשים בכלל שיכולים להגיע לדבקות ה', הוא מוותר על עצמו ורוצה שהם יתקרבו.

כן.

תלמיד: התפילה שלי צריכה להיות עבור חלק מהכלל שאני מזהה שהם יכולים לתת יותר נחת רוח לבורא ולבקש עבורם, או בלי חשבונות אני מבקש עבור כולם?

בלי חשבונות יש לי עשירייה, אני צריך לבקש עבור העשירייה. ואני מוכן לשלם עבורם, מה שלא יהיה, ובלבד שהבורא יתקרב אליהם וייתן להם כוח להתקדם.

תלמיד: אז תפילת רבים היא תפילה עבור העשירייה שלי.

קודם כל.

תלמיד: מתי "רבים" זה כל העשיריות, כל הכלי?

לאחר שאני עושה את זה בעשירייה שלי, מתוך זה יש לי כוחות, הבנות וניסיון בוא נגיד, ואז אני פונה לבורא ומבקש עבור יותר עשיריות, עבור כל בני ברוך העולמי, עבור כל העולם אפילו.

תלמיד: מה התפילה שלי עבור העשירייה שלי?

אני רוצה שהבורא יעזור לנו להתחבר יחד, להיות כאיש אחד בלב אחד, ושבתוך החיבור בינינו נתחיל לגלות אותו יחס שלו אלינו, ושנסדר את היחס שלנו אליו כמו היחס שלו אלינו, ובצורה כזאת נתקרב כולנו לבורא.

תלמיד: התפילה שלי צריכה להיות, "עזור להם" או "עזור לנו"?

התפילה שלי צריכה להיות לעזור לכל העשירייה שלי, ואני בתוכם.

שאלה: בדיוק לגבי הנקודה הזאת רב"ש כותב, "אי לזאת, הוא מתפלל לה' עבור הכלל. היינו, שאם יש כמה אנשים בהכלל". קודם כל, מה זה "כמה אנשים בהכלל"?

כמה.

תלמיד: זו סלקציה?

לא, הוא מרגיש שיש שם כמה אנשים מיוחדים.

תלמיד: בתוך העשירייה אני יכול להרגיש שלאלו יותר מגיע מלאחרים?

יכול להיות.

תלמיד: רב"ש ממשיך וכותב "שהם יכולים להגיע להמטרה, שהיא דביקות בה', ושיהיה מזה יותר נחת רוח לה'". איך בכלים שלי אני יכול לדעת מה ייתן יותר נחת רוח לה'?

אתה בסך הכול מדבר מתוך הכלים שלך, לא דורשים ממך להגיד אמת אלא מה שאתה מרגיש.

תלמיד: אז אני מסתכל על העשירייה, אני רואה כמה חברים שנראה לי שהם יכולים להביא נחת רוח לבורא ועבורם אני מתפלל בצורה ממוקדת.

כן.

תלמיד: כתוב "שהם יכולים להגיע להמטרה, שהיא דביקות בה', ושיהיה מזה יותר נחת רוח לה', הוא מוותר על עצמו, אלא הוא רוצה, שה' יעזור להם, משום שמזה תצמח נחת רוח למעלה יותר מכפי שיהיה מעבודתו." למה אני צריך לוותר על עצמי?

כי אתה הגעת לאיזשהו יחס עם הבורא, ועכשיו אתה מבקש עבורם. במקום שאתה תזכה לתוצאה, לתגובה מהבורא, אז אתה אומר, "תקבל אותם ותקדם אותם".

תלמיד: זה ברור. לפי ההיגיון אני יכול להבין שכשאני מבקש עבור מישהו אחר אז אני מתקרב לתכונה של הבורא, אבל למה תוך כדי אני צריך באופן אקטיבי להגיד לבורא "אל תיתן לי כלום"? במה זה יפגע אם גם אני אתקדם איתם או שאני אקבל איתם?

כך קורה, אתה אומר לבורא "זה יותר חשוב לי".

תלמיד: נניח שאנחנו בסירה והיא מתחילה לשקוע, אז אני אומר לבורא, תציל את החברים שלי ואני קופץ מהסירה וטובע בים? למה אני צריך לקפוץ מהסירה? אני אישאר איתם בסירה ותציל את כולנו.

לא. אתה אומר "לי לא חושב מה שקורה לי, תעשה להם את הטובה, תקרב אותם".

תלמיד: אבל למה אני צריך לוותר על עצמי, למה אני קופץ מהסירה?

כי בשבילי זה יותר חשוב. בשבילי עכשיו יותר חשוב שהבורא יקרב אותם ולא אותי.

תלמיד: האדם מרגיש בבקשה הזאת לבורא שזה לא יכול לעבוד ביחד, שאני לא יכול לבקש שהוא יקרב גם אותי וגם אותם, אלא אני חייב לבחור בהם או בי?

כן.

תלמיד: בסיום המאמר יש נקודה שלא הבנתי. ביקשתי על הכלל כולו, ואז רב"ש אומר שיכול להיות שלכלל אין כלים לקבל את השפע.

כן.

תלמיד: ואז יוצא שאני נענה תחילה?

כן.

תלמיד: כי יש לי את הכלים, כי אני ביקשתי?

כן.

תלמיד: זה מאוד מוזר, אני מבקש על החברים, על הכלל.

כן.

תלמיד: הם בכלל לא מוכנים לקבל את מה שהבורא רוצה לתת?

כן.

תלמיד: ובסוף יוצא שאני מקבל?

כן.

תלמיד: זה הפוך על הפוך.

כן. מה לעשות, אתה משתמש בכלים שלהם ואתה מקבל עבורם אבל אחר כך - וזה לא כתוב כאן עד הסוף - יש אפשרות שאתה מוסר להם את זה.

תלמיד: למה לחברים שלי בעשירייה, אלה שאני רואה שהכי מגיע להם, יכול להיות מצב שאין להם את הכלים, כי נראה שיש להם כלים מאוד מוכנים לרוחניות?

אבל לך הבורא מראה שהם לא מוכנים.

תלמיד: אני מבקש עליהם בכל זאת?

אתה מבקש עליהם ואתה מקבל ואחר כך בהתקשרות איתם אתה מעביר להם ועל ידי זה גם אתה גדל, גם הם גדלים. אתה גדל בכלים דהשפעה והם גדלים בכלים דקבלה. וככה זה מאחד לשני, שמאל ימין, שמאל ימין ואתם גדלים.

שאלה: היה כתוב, "אני מוכן לשלם עבורם מה שלא יהיה".

כן.

תלמיד: למה הכוונה, אני מוכן לשלם עבורם מה שלא יהיה?

את מה שדורשים מהם לפי דרכי העלייה, אני מוכן לבצע.

תלמיד: מה באמת אני יכול לבצע עבורם?

לתת כוחות, יגיעה.

תלמיד: איזה כוחות אני יכול לתת, או שאני מבקש שיתנו להם?

כוחות של חיבור. איזה כוחות אנחנו צריכים עוד? רק כוחות חיבור.

תלמיד: אז מה זה נקרא לשלם? אני מבקש עבורם, אז הם מרוויחים וגם אני מרוויח, שנינו מרוויחים. כשאני משלם משהו אני נותן משלי וזה כבר לא שלי, זה שלהם.

אם כך אני לא מבין אותך.

תלמיד: אני שמעתי את המשפט, "אני מוכן לשלם עבורם מה שלא יהיה".

כן. מה שהבורא ידרוש מהם אני מוכן לשלם.

תלמיד: במה בא לידי ביטוי התשלום?

יגיעה בכל מיני צורות שידרשו ממני.

תלמיד: זאת אומרת, לא לחשוב שום דבר על עצמי אלא רק עליהם, וזה התשלום?

לא שום דבר, אבל במה שדורשים, איש את רעהו יעזורו.

שאלה: מה זה, שצריכים לבקש דבר שלם ומלמעלה מגיע דבר שלם?

אנחנו לא יכולים לדרוש שיהיה מצידנו רצון לקבל כל כך מתוקן שלם כמו שנותנים מלמעלה, אבל בכל זאת לבקש צריכים.

תלמיד: במאמר כתוב, מגיע רק דבר שלם ורציתי לברר מה זה נקרא "דבר שלם", מה אני יכול לדעת, איך אני יכול לבקש?

לפי המדרגה שאני נמצא בה. אם אני מבקש, אני צריך לבקש לפי המצב שלי ואז אני מקבל מלמעלה אותה כמות ואיכות של האור שמתקן אותי, ממלא אותי ומעלה אותי.

שאלה: בהתחלה שמעתי אותך אומר שצריך להתפלל כולנו יחד בעשירייה, אחר כך שמעתי רק עליהם ואני לא קשור.

אני מוכן לעבוד ושהם יקבלו את התוצאה.

תלמיד: כן, אבל אנחנו עשירייה אחת, אורגניזם אחד. אז אני לא חלק מהם, אני לא במשוואה?

כך כתוב, ככה מדברים, שאני מוכן לעבוד בשבילם ולי כלום.

שאלה: איך אני בוחר את האנשים בעשירייה? אני לא מסוגל להסתכל על כל העשר, ולבקש על כולם בבת אחת. אני דווקא רוצה שפלוני יקבל. למה דווקא הוא? מה אני עושה?

מה אתה שואל?

תלמיד: אני שואל אם הדבר בצורה הזו הוא תקין?

אתה עושה חשבון מה הכי טוב לעשירייה ולא לאחד.

תלמיד: אבל אני לא מסוגל לראות את העשירייה בתור אחד, אני מסוגל לראות אנשים.

זה לא יעזור, אתה צריך להסתכל על כולם יחד ולא על אחד או שניים. כי אם אתה בוחר אחד או שניים, אתה בוחר לפי הרצון לקבל שלך, אם אתה מסתכל על העשירייה אתה מתקרב לרצון להשפיע.

תלמיד: אז איך אתה מדמיין את העשירייה כולם ביחד?

אני לא רואה פרצוף, אני רואה את המהות, שבצורה כזאת יכולים לפנות לבורא, להגיע אליו, להשפיע לו.

תלמיד: במילים האלה איבדתי אותך.

בסדר, מה לעשות.

שאלה: כתוב שהתענוג מגיע לכלל כולו, והשפע מיועד לכלל כולו. מה זאת אומרת שאני מבקש מהבורא והשפע בא לכלל כולו?

לעשירייה. בינתיים אנחנו מדברים רק בגבולות העשירייה.

תלמיד: אצל אדם מתעוררת שאלה. אני רוצה להידבק בבורא, להתקשר איתו, מה זה אומר שהתכונה הזאת מתלבשת על הכלל כולו, על עשירייה כולה?

מפני שמה שיש לאחד, יש לכולם.

תלמיד: האם אני יכול להרגיש שהשפע הזה מתלבש בחבריי?

כן.

תלמיד: איך?

תנסה להתקרב אליהם ותרגיש.

שאלה: כתוב, "והיות שבכל דבר צריך להיות אתערותא דלתתא, לכן הוא נותן את האתערותא דלתתא. והאתערותא דלעילא יקבלו אחרים". והשאלה היא מהותית, איך אדם שעובר בתוך עצמו את הרצון לקבל ועובר למצב של להשפיע לזולת, הוא מתעלה ומגיע לשלב הזה?

כנראה שתצטרך לעבור את זה ואז תרגיש איך עושים זאת. כשעושים פעולות השפעה אז יש כבר גם יכולת כך להגיד.

שאלה: לבקש רק עבור אחרים ולא עבור עצמי. מה זה אומר שכל המתפלל עבור אחרים זוכה תחילה? יוצא שאתה בכל זאת מבקש על עצמך. זה לא קצת אגואיסטי?

לא, אתה מתכוון רק עבור האחרים. אבל בגלל שאתה בבקשה עבור האחרים מפתח את הרצונות להשפיע שלך אז אתה זוכה תחילה. אבל החיסרון שלך הוא באמת לעזור לאחרים.

שאלה: כל המאמר מדבר על התפילה לכלל. הוא אומר "וכאן מתחילה העבודה האמיתית, היות שעבודת האדם בעולם הזה היא לצאת מרשות היצר הרע, שהוא נקרא מקבל בעמ"נ לקבל." ואז הוא מגיע לחלק "היוצא מזה, שעכשיו הוא מתפלל לה', שיתן לו כח לעשות תשובה. היינו, שהקב"ה יתן לו כח להשיב כל המעשים לשם הרצון לקבל, שיחזור הכל לרשותו של הקב"ה". אז פה הוא כן מתפלל על עצמו בנושא של תשובה, או שגם זה לכלל? כי בעצם הוא רואה שלא יכול להתפלל עבור הכלל. אז מה עושה?

הוא מתפלל במידה שהוא מסוגל עבור הכלל ובהתאם לזה הוא מקבל שינוי בדרך.

תלמיד: זאת אומרת, גם הרצון לתשובה זה בעד הכלל.

כן.

שאלה: איך אדם שנמצא ברצון לקבל יכול להתפלל מחוץ לטבע שלו, איך אני יכול לשכנע את האגו שלי לתפילה כזאת?

כשאתה נמצא בעשירייה, אתה רוצה או לא רוצה אתה נמצא גם בהשפעת הבורא כלפי העשירייה ולאט לאט הדעת שלך מתרחבת. אתה מתחיל להרגיש שיש כאן כלל שהם חושבים כמוך, קצת אחרת, לכיוון אחר אולי. זאת אומרת שיש כאן חוץ ממך עוד כמה אנשים ויש להם מטרה אחרת וכן הלאה.

לכן כשאתה נמצא בכלל אתה מתחיל לאט לאט לחשוב עליהם אפילו שמלכתחילה לא הייתה לך שום כוונה. זו השפעת האור העליון על האדם שככה הוא משפיע.

שאלה: מה גורם לנו לעשות תשובה בעבודה ומה מביא אותנו לעשות תשובה שבלב?

תשובה בעבודה זה שאנחנו עושים כנראה פעולות על מנת להשפיע זה אל זה, שלא בכוונה. תשובה שבלב, זה שאנחנו כבר כן משתדלים להיות בהשפעה פנימית זה אל זה.

שאלה: תפילה זו בקשה לתיקון. התיקון של תפיסת המציאות שלנו שאין עוד מלבד הבורא, שהוא מתלבש בעשירייה. האם תפילת רבים זה תהליך שבו אנחנו מתקנים את תפיסת המציאות שלנו?

כן.

תלמיד: וזה בסופו של דבר מוביל להשגה שאין עוד מלבדו. כלומר ההפרדה נעלמת ומגיעים לזה שיש רק בורא בכל מיני לבושים גשמיים של החברים שלנו. אבל ההשגה היא כשמגלים שהכול הבורא ואין עוד מלבדו?

כן.

שאלה: כשאני מתפלל, האם אני צריך להתפלל עבור כל חבר וחבר בעשירייה, או שאני מתפלל עליהם בתור כלל אחד שהם העשירייה שלי?

בתור כלל. אם אני מתפלל עבור העשירייה אז אני מתפלל עבור העשירייה ולא עבור החבר. למה יש שאלה כזאת?

תלמיד: אני יכול להתפלל עבורם אחד אחד ואז אני כאילו עובר על כל העשירייה או שאני יכול לראות אותם כמכלול אחד כמשהו אחד?

נכון. גם זה קיים וגם זה קיים. אבל אם אנחנו מדברים על תפילה כללית, אז זו עשירייה כללית.

שאלה: החיבור יכול לשפר את היחסים בינינו, הקשרים בינינו ושעלינו לבקש את העזרה שלו כדי לצאת משליטת האגו. אבל שמדברות יותר לעומק, יש איזה חיסרון אחר בעשירייה. מה התועלת שנתחבר בינינו ומה הבורא רוצה שנעשה אחרי שנזכה בהשפעה?

הבורא רוצה להביא אותנו לחיבור, כי אנחנו תוצאה משבירת מערכת האדם, והבורא רוצה להביא אותנו בחזרה לחיבור. כך אנחנו נוכל להרגיש לאתר את כל אותו הכלי הגדול שמתגלה כתוצאה מהתיקון של השבירה, וכך נוכל לקבל את כל האור האין סוף שאף פעם לא יתגלה בתוכנו, בתוך הנבראים. ובזה אנחנו מצדיקים את פעולות הבורא, בשבירה, בחיבור, בכל אלפי שנות ההתפתחות שלנו שעולים לנו ביוקר כל כך, אז הכול נעשה גלוי.

שאלה: תפילה עבור הכלל כולו. בתפילה הזאת לאן יותר נכון לכוון את הרגש, באמונה שהבורא יענה או כלפי העבודה ללא שכר?

כלפי עבודה ללא שכר. שהשכר יהיה מיוחד. ממש בלי שכר אנחנו לא יכולים לעבוד. אלא להיפך, עלינו לעבוד עם השכר הכי גדול כל פעם ופעם. אבל השכר הוא לא אגואיסטי. כי בסופו של דבר בתוך המאמץ של העבודה שלנו, אנחנו מבקשים את התיקון של כל הכלי כולו.

שאלה: איך לבקש כלפי משהו שאני לא מרגיש אותו, כי הרצון לקבל תמיד מפריע לי לבקש?

אם אני כנגד הרצון לקבל מעמיד את העשירייה, אז אני יכול כבר להתחיל לתאר את שתי הצורות האלה, האגו שלי, וכנגד זה העשירייה. ואז אני יכול לאתר נכון מה חשוב יותר ומה חשוב פחות.

שאלה: אם אני מבקש עבור הזולת שהבורא יחבר בין כולם ימלא את כולם, וזה עובר דרכי, אני מקבל תענוג, נכון?

כן.

שאלה: למה הרב"ש מסביר לנו במאמר שהמתפלל על חברו נענה תחילה? זה נשמע כאילו אנחנו משלמים לעצמנו, למה צריך לדעת את הזה שנקבל תחילה?

אם אני מתפלל עבור האחרים, זאת אומרת יש בי חסרונות עבור כולם, וודאי שאם כך, אז כל השפע שמגיע לקבוצה הוא עובר דרכי. זו המערכת.

שאלה: האם מעשה שלם, בהשראת הקטע הזה על כלל שלם ועל שפע שלם, האם מעשה שלם זה גם כניסת אור ישר וגם דחייתו אחר כך לעבר הפרצוף הבא?

כן.

שאלה: האם תפילת רבים, כפי שנלמדת במאמר הזה, היא בעצם בקשה למסך לעצמי ולאחרים?

כן.

שאלה: אנחנו מתקרבים לכנס. ודיברנו על חשיבות החיבור בינינו, איך אני יכול לבדוק אם אנחנו כעשירייה מספיק מחוברים עכשיו שאנחנו נכנסים לכנס?

אנחנו לא יכולים לבדוק. אנחנו לא יכולים. אין לנו שום יכולת לבדיקה.

שאלה: אנחנו לומדים שהאדם רואה הכול דרך הכלים שלו, ומה שהוא רואה באחרים זה למעשה נמצא בו ולא באחרים. אבל כאן במאמר נאמר שיש מעט בקשות תפילות שמבקשים כוחות לעבוד עבור הכלל. אז יכול להיות שהאדם עצמו הוא זה שמבקש מעט מידי לעבוד עבור הכלל ולכן הוא כך רואה?

כן.

שאלה: מהו הכוח של תפילת רבים?

הכוח של תפילת רבים הוא הכוח השלם שהוא כבר מזמין מהבורא תגובה, שהבורא חייב לענות לו, כי הוא כוח השפעה הוא חייב לענות לו, וכך הם מתחילים את הדו- שיח ביניהם.

שאלה: האם תלמיד שאינינו מרגיש ראוי להתפלל ולפנות לבורא בעצמו, האם הוא יכול בכל זאת לפנות לבורא עבור החברים?

כן, בטח, כל אחד יכול. אין איסור על אף אחד.

שאלה: מהו תהליך השתוות הצורה בעשירייה?

השתוות הצורה בעשירייה, זה עם זה וזה עם זה, היא שכולנו מדברים על מטרה אחת ועל כוח אחד שאנחנו צריכים לרכוש. ושאנחנו יכולים "איש את רעהו יעזורו", לעזור, לגרות זה את זה להגיע לכוח השפעה גדול. כך אנחנו עובדים.

שאלה: רב"ש אומר במאמר שהאדם בודק את הפה והלב ורואה שהם לא שווים. כתוב במאמר "נמצא, אם יש לו כח לבקש תפלה כזו, אז בטח יהיה לו מבחן אמיתי, אם הוא מסכים לתפלה כזו. אבל אם הוא יודע, שמה שהוא אומר, הוא רק משפה ולחוץ, ומה הוא יכול לעשות, בזמן שהוא רואה, שהגוף לא מסכים לתפלה כזו, שתהיה ממש השפעה נקיה בלי תערובות מבחינת קבלה". מה אני יכול לעשות אם הגוף לא מסכים?

הוא בדק וראה שפיו וליבו לא הולכים יחד, אז מה לעשות כדי שילכו יחד, איך הוא יכול לתקן את הדברים האלה שיהיו במקביל? מה לעשות כשהפה והלב לא שווים? זה קורה לנו בכל רגע.

שאלה: רב"ש עונה פה, אבל גם התשובה שלו לא ברורה, הוא אומר כך, "יש רק עצה ידועה, היינו שיתפלל לה' ויאמין למעלה מהדעת שהוא יכול לעזור לו ולכלל כולו ולא להתפעל מזה שהוא רואה שכבר התפלל כמה פעמים ולא נענה". זו העצה שהוא נותן, אבל מה זה אומר להאמין למעלה מהדעת שהוא יכול לעזור? לא ברור מה לעשות עם זה.

אין לך מה לעשות עם זה. להמשיך.

שאלה: "ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים", חברים מעלים פה חסרונות וזו הזדמנות בשבילנו להתפלל עבורם, פעם אני מעלה חסרונות, פעם מתפללים עליי.

כן.

שאלה: אתמול אמרנו שהשיעור זו התפילה, ובאמת אני רואה שאין לי חסרונות מעצמי לתפילה לה', הם מתעוררים מזה שאנחנו מגיעים לכאן, אני שומע את החסרונות, את הצורה שאנחנו מעוררים זה את זה ואז מתעורר החיסרון של החברים שאני יכול להרגיש ולפנות איתו יחד כדי להתקרב לתפילה לבורא. אין פה תפילה עבור עצמי, יש פה רק התכללות עם חסרונות של חברים אחרים ובקשה עבור החסרונות האלה, מלכתחילה החסרונות מגיעים מאחרים.

אתה צודק, אבל אנחנו צריכים לגלות את זה.

תלמיד: את מה?

את זה שאנחנו מתפללים עבור האחרים מלכתחילה.

תלמיד: החיסרון שלהם הוא שמעורר אותי. בזה שאני שם לב לכך, אני לא מפר איזה עניין רוחני, כך צריך להיות?

כן.

תלמיד: בשיעור אנחנו מתכללים בעיקר משאלות של כל החברים בכלי, ואומנם החיסרון הוא שלהם, לכל חבר חיסרון שונה, אבל כל החסרונות הם עבור הבורא. אני לא מרגיש שאני עושה את זה כלפיי העשירייה אלא כלפיי כללות החברים בשיעור שלנו, אז איפה פה העניין שאני עושה את זה עבור העשירייה שלי בלבד, כפי שאמרת בתחילת השיעור?

זה נכלל שם.

שאלה: רב"ש אומר שאם האדם מוותר על עצמו, כשהוא מחפש לעשות השפעה נקייה בלי שום תערובות של קבלה עצמית, אז הגוף מתחיל להתנגד, ואז התרופה לכך היא שהוא מבקש שיהיה לו סיפוק בזה שיוכל להשפיע. הוא מבקש טעם בלהשפיע ואז זו כאילו תרופה לרצון לקבל שמתנגד להשפיע ללא שכר. כלומר יש לו שכר אבל בהשפעה, כבר משהו חדש.

זה לא שכר טוב.

תלמיד: זה לא טוב?

כי הוא ישפיע כדי לקבל שכר.

תלמיד: אבל הוא לא מבקש להשפיע בשביל הסיפוק.

איך הוא יכול להיות בטוח שהוא לא עושה את זה בשביל הסיפוק הזה?

תלמיד: זו שאלה, איך להיות בטוח?

זה מה שאני שואל.

תלמיד: מלכתחילה הוא לא רוצה כלום עבור עצמו, הוא מוותר על עצמו, כך כותבים, שצריך להגיע למצב שהוא בכלל לא מחשיב את עצמו בתפילה עבורם ואז הוא נענה תחילה, כלומר ברור שהוא כבר נמצא במצב הזה, ואז הוא נענה.

זאת אומרת, אין לו ברירה אלא להתחיל לקבל תענוגים מהשפעה ואז הוא יוכל לקבל אותם ללא שום בעיה, ללא שום פניה לעצמו.

תלמיד: וגם על התענוגים מהשפעה שהוא מקבל, הוא צריך לעשות בירורים ולברר את זה הלאה?

כן.

שאלה: רב"ש מזכיר בחלק האחרון של המאמר, שתחילת עבודת האדם בעולם הזה היא לצאת מרשות היצר הרע, והדרך היא שהוא מבקש שיעבור הכול מרשותו לרשות הקדוש ברוך הוא, וזו בעצם התשובה, שהוא מתפלל לה' שייתן לו כוח לעשות תשובה גם על העבר וגם על להבא, "שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו, ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד,". האם זו התשובה, הוא פשוט מבקש שכל מה שהיה בעצם ברשות עצמו יעבור לרשות הקדוש ברוך הוא?

כן.

(סוף השיעור)