שיעור בוקר 13.06.21 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות". כרך א'. חלק ב׳. עמ' 44. דף מד. פרק א׳. דברי האר״י. אות ו׳.

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', דף 44, "עגולים ויושר", דף מ"ד, דברי האר"י אות ו'.

אות ו'

"הקו מחבר את כל העגולים יחד"

זאת אומרת, כל הבריאה היא עשרה עיגולים והקו עובר מהעיגול החיצון עד העיגול התחתון, עד מרכז כל העיגולים והקו ממלא את כל העיגולים, ואז אנחנו פועלים בין העיגולים ובין היושר. לכן בעל הסולם מסביר לנו בחלק הזה בתע"ס את היחס בין העיגולים ויושר.

"והנה ג הבחינה המחברת כל העגולים יחד, היא ענין קו הדק הזה המתפשט מן האין סוף, ד ועובר ה ויורד ו ונמשך מעגול אל עגול, עד ז סיום תכלית כולם. ודרך הקו הזה, נמשך האור והשפע, הצריך לכל אחד ואחד מהם."

קריין: שוב אות ו'.

אות ו'

הקו מחבר את כל העגולים יחד

"והנה ג הבחינה המחברת כל העגולים יחד, היא ענין קו הדק הזה המתפשט מן האין סוף, ד ועובר ה ויורד ו ונמשך מעגול אל עגול, עד ז סיום תכלית כולם. ודרך הקו הזה, נמשך האור והשפע, הצריך לכל אחד ואחד מהם."

קריין: אור פנימי אות ג' קטנה מפרשת "ג הבחינה המחברת כל העגולים יחד", טור א' למטה.

פירוש אור פנימי לאות ו'

"ג) פירוש, כי בעשר הספירות דעגולים כבר ידעת, שיש הפסק ומקום פנוי בין ספירה לספירה, דהיינו, כמידת ז' ספירות דהארת יושר, שבאותה הספירה (כנ"ל אות צ' ד"ה והנה), אמנם, בעשר הספירות של הקו, אין ביניהן הפסק כלל, שמתחילות מאור א"ס, ומתפשטות עד הנקודה האמצעית שהיא בחינה ד', שנקראת מלכות, שאין עוד שום בחינה למטה הימנה, כמבואר. הרי, שעשר הספירות הראשונות שהתפשטו מא"ס בסוד קו ישר, שנקראות ג"כ עשר הספירות דאדם קדמון, הנה אין ביניהן שום הפסק כלל. ולפיכך אומר הרב, שספירות הקו מחברות גם ע"ס דעגולים, כי ז"ס תחתוניות שבכל ספירה דיושר, מחברות ע"ס שבספירה עליונה דעגולים, עם ע"ס שבספירה תחתונה דעגולים. משום, דהארת ע"ס דחכמה דעגולים המקבלות מג"ר דספירת חכמה דיושר, הנה בהכרח, שהאור הזה עובר דרך ז"ס תחתונות דספירת כתר דיושר, שהרי ג"ר דחכמה דיושר מוכרחות לקבל מז"ס דכתר דיושר, ולהשפיע בע"ס דחכמה דעגולים. ונמצא ז' ספירות תחתונות דכתר דיושר, מחברות ע"ס דכתר דעגולים עם ע"ס דחכמה דעגולים. וכן, מחכמה לבינה, וכו' עד"ז."

שאלה: מה המשמעות של ההפסקה הזאת והמקום הריק?

לא יכולים להופיע שם עיגולים, כי הטבע של העיגולים שהם שלמים, אין בהם רצון לקבל ולכן הם לא יכולים להיות בקשר עם הכלים של הקו, של ז"ת של הקו, ששם הכלים מוגבלים ועובדים לפי המסך.

שאלה: מה זה קו שנמשך מלמעלה למטה עד מלכות? הרי קו זה תגובה של מלכות.

לא, אין כאן תגובת המלכות, זה קו שמופיע מלמעלה למטה. זה שהבורא מקשר את כל הספירות לאחר הצמצום, שהוא עוזר למלכות כביכול, הוא מקבל את המלכות ומסדר את כל היחס שלו לנבראים בעל מנת להשפיע להם לפי המידה שלהם. זה נקרא קו המידה, זאת אומרת דירוג עד כמה בכל מקום הנבראים יכולים לקבל אם הם יהיו בהשפעה של מאה אחוז, של חמישים אחוז, שלושים, עשרה. זה נקרא קו.

מה שאין כן עיגול, אין שם שום חשבון עם התחתון, עם הרצון לקבל, פשוט השפעה טהורה מלמעלה למטה. אפילו מעלה מטה אין שם, אלא יש חיצון ופנימי, שזה סיבה ומסובב בלבד, שאין קשר ביניהם על ידי איזה מסכים או כוח השפעה או משהו.

שאלה: הוא אומר פה שהאור עובר דרך ז' ספירות תחתונות דספירות כתר דיושר. מה מפעיל את המערכת הזאת שהאורות עוברים, נוסעים, חוזרים, מה מפעיל את זה?

יש לך עוד [משהו] חוץ מכוח האור שפועל?

תלמיד: לא, אבל מי מפעיל? זה עובד בצורה אוטומטית גם בלי שנעשה כלום?

עדיין אין כאן נבראים, זה עדיין לא מקום שמוכן לנבראים. אין עדיין עולמות, היינו צמצומים של האור שהנבראים יכולים להתקיים. אתה לא זוכר את החלק הראשון מ"תלמוד עשר הספירות"? כתוב שם, ואז אחרי צמצום מגיע קו מלמעלה למטה הולך ומתפשט.

שאלה: מה בעצם מספר לנו פה בעל הסולם, איך המערכת צריכה לעבוד בגמר תיקון?

הוא מספר לנו על הכלים, שלא יודע איפה קיימים כאלו או לא קיימים, הוא מספר לנו על כלים דיושר, על הכלים דעיגולים ואחר כך אנחנו נראה איך הם מסתדרים ביניהם. בינתיים הוא מסביר לנו על חלקי הבריאה.

תלמיד: אלו כלים שאנחנו צריכים לעבוד איתם בעצם.

כן, בטוח, אבל איך הם עובדים ביניהם ואיפה זה נמצא בדיוק אני לא יודע, אני לומד. אני לא רוצה לקפוץ כמוך.

שאלה: איך זה יכול להיות שעשר ספירות דעיגולים מתלבשות רק על שלוש ספירות של קו? בגלל שזה רק איכות, לא כמות?

זה בדיוק מה שאמרת. שזה לא הולך לפי ההבחנות של הקו, זה הולך לפי ההשתוות בעיגולים. שבג' ספירות דיושר, כתר, חכמה, בינה אין עדיין הבדלים בין הדברים, כולם בעל מנת להשפיע, כתר, חכמה, בינה, ולכן הם יכולים להיות מותאמים לכל עשר הספירות דעיגולים, שגם בהן אין שום דבר, רק כוח השפעה של האור שממלא אותן ומחייב אותן.

תלמיד: וזה כמו שאנחנו אומרים שג"ר זה ראש וראש זה כמו עיגולים בעצם.

נגיד, כן.

קריין: אות ד' קטנה.

קריין: אות ד', טור ב' למטה, מפרשת "ד ועובר".

"ד) פירוש, הקו שהוא הארת יושר, הוא כמו בוקע את גגי העגולים, ועובר דרך העגולים, ויורד ונמשך עד הסיום, דהיינו הנקודה האמצעית. אמנם ודאי, אין המדובר כאן במקום ושטח, ולהבין זאת צריכים לידע, שאין לך שום גילוי אור בעולמות, הן בעליונים והן בתחתונים, שלא יהיה נמשך מא"ס ב"ה, שלמעלה מצמצום, והוא מחוייב להשתלשל ולעבור בכל אותם המדרגות והעולמות, שנמצאים בין אותו העולם, שהמקבל, של גילוי האור האמור, נמצא בתוכו, ובין א"ס שלמעלה מצמצום.

וכבר ידעת שאין העדר ברוחני, ולפי"ז, אי אפשר כלל לומר, שאותו הגילוי, דהיינו האור המחודש, המשתלשל דרך המדרגות, נעדר ממדרגה ראשונה בעת ביאתו לשניה, ונעדר מהשניה בעת ביאתו לשלישית, כדרך דבר גשמי העובר ממקום למקום, שזה לא יתכן ברוחני כלל, כי אין העדר נוהג בו, אלא בהכרח שהוא נשאר בכל מדרגה ומדרגה בדרך עוברו במדרגה, וענין ביאתו למדרגה השניה, דומה למדליק נר מנר, שאין הראשון חסר כלל. באופן, שגילוי האור, הבא לאיזו מדרגה שבעולם העשיה, זכו בו מקודם כל המדרגות שבעולמות, שבין הא"ס שלמעלה מצמצום עד המקבל הנמצא בעולם העשיה.

ולפי"ז נמצא שהארת הקו הישר, מוכרחת לעבור דרך הכלים דעגולים, להיות שבחינת הכלים דעגולים קדמו לקו, שהכלים דעגולים יצאו תיכף עם הצמצום, אבל הכלים דיושר יצאו אח"כ עם הקו, וע"כ הארה זו העוברת ביניהם, לא זזה משם לעולם, כמ"ש, שאין העדר ברוחני.

עוד צריך שתדע שבענין השתלשלות האור ממקום למקום האמור, יש ב' בחינות השארה במקומות ההעברה: בחינה אחת היא, "השארה בקביעות", שפירושה הוא, שמתערבת ומתחברת באור הנמצא מכבר במדרגה ומתיחדים לאחד, שדומים כמו שהיו מתמיד דבר אחד, ובחינה שניה יש, אשר היא רק "השארה עוברת", כלומר, שאינה מתערבת ומתיחדת בבחינת אור המקום לדבר אחד, אלא נמצאת שמה מצוינת כבחינה מיוחדת לעצמה. וזה משמיענו הרב, שאותו אור הקו, העובר דרך מדרגות העגולים, אינו מבחינת "השארה בקביעות", אלא רק בבחינת "השארה עוברת", ללמד, שאינה מתערבת עם אור העגולים לבחינה אחת, אלא שנמצאת שמה מצוינת בבחינתה. וזה שמדייק הרב, במלה "ועובר", והבן.

וטעם הדבר הוא, מפני שהאור שבקו, הוא קודם לאור שבעגולים, שהרי העגולים מקבלים אורותיהם רק מאור הקו, וע"כ אור הקו חשוב בהרבה מאור העגולים, וע"כ אינו מתערב עם אור העגולים, כנ"ל. ואור הקו נקרא אור הרוח, ואור העגולים נקרא אור הנפש."

זאת אומרת, מהבורא יש לנו השפעה קודם כל דרך העיגולים, אחר כך היה צמצום ומתחיל קו, זאת אומרת קו המידה. בכמה שהקו הזה יכול להיות בהשתוות בין רצון לקבל ורצון להשפיע לפי זה האור נכנס לתוך הקו ומתחיל לפעול, ואחרי צמצום למלא את העיגולים אך ורק דרך הקו. ואז הקו מזריק לתוך העיגולים, מביא לעיגולים את האור. האור שמגיע לעיגולים דרך הקו הוא כבר מצומצם במידת הקו, ולכן הוא כבר לא יכול למלא את העיגולים כמו שהיה קודם, אלא הם נמצאים בכל זאת בחיסרון, וכך עד גמר התיקון אנחנו משתדלים ומשתדלים דרך הקו למלא את העיגולים.

שאלה: אם אנחנו אומרים שעשירייה צריכה למשוך ולעורר את המאור המחזיר למוטב, אז אנחנו צריכים לתאר לעצמנו איך האור יורד דרך הקו הזה ואת כל הניואנסים והפרטים האלה דווקא בתהליך הזה?

אנחנו לא יכולים ללמוד את כל הפרטים האלו, אנחנו נלמד את זה רק על עצמנו. כשאנחנו מגיעים לפעולות כאלו אנחנו לאט לאט לומדים אותם.

שאלה: מצד אחד הוא כותב שכלים דעיגולים קדמו לקו, ובאות ב' הוא כותב שהארת הקו היא קודמת לעיגולים, יש פה סתירה.

אין כאן סתירה. עיגולים אלה כלים אמיתיים שהם מגיעים מהבורא, ואור דעיגולים הוא גם כן האור הקדום. אחרי צמצום שהיה לנו, מעיגולים נעשה יושר, קו, שהנברא רוצה להיות עם הבורא בצורה לא כמו שהבורא שולט בהכול, אלא הנברא רוצה להביע את הנכונות שלו להידמות לבורא, להידמות. ואז יוצא שיש לנו כאן כאילו התנגשות בין נברא ובורא, זה נקרא "נצחוני בניי" אחר כך, שהנברא מרגיש שהבורא נתן לו את האפשרות לבצע את הפעולה העצמאית שלו ומצפה ממנו שיעשה. אז יש לנו התפשטות האור בעיגולים, התפשטות האור בקו והתפשטות האור בשילוב בין קו ועיגולים.

התפשטות האור בעיגולים זה מצד הבורא, מכוח עליון בלבד. התפשטות האור דרך הקו הוא דרך הנברא בלבד. השיתוף בין שניהם צריך להיות בזה שהנברא דרך הכלים שלו, שהם כלים דקו, ממלא את כל הכלים הריקניים שהתרוקנו בצמצום א' וכך ממלא את כל הבריאה.

שאלה: בהתחלה כתוב שהקו כמו חודר את החלק העליון של העיגולים. האם זה כוח הצמצום?

כן.

שאלה: זה שהקו ממלא את העיגולים, האם אפשר לומר שאנחנו בעבודה שלנו בעשירייה משפיעים באיזושהי צורה על העיגולים?

בדיוק, זה מה שאנחנו עושים. כל התיקון שלנו הוא דווקא איך למלא את כול הכלים, כי כלים אמיתיים הם עיגולים. אבל אנחנו לא יכולים להיות בעיגולים, אנחנו ממלאים אותם על ידי הקו. זאת אומרת המילוי שלנו הוא בטוח לא שלם, אבל כמו שכתוב, "ה' יגמור בעדי"¹, שאנחנו עושים מה שאפשר לעשות, מה שבכוחנו, ומה שלא בכוחנו, הבורא משלים. אבל מה שעלינו לבצע, אנחנו חייבים.

שאלה: האם אפשר לומר שקו זה היחס לחלק מהבריאה בצורתו המתוקנת, וכשאני מתקן את היחס לכל החלקים הוא הופך לעיגול?

כן, נכון.

שאלה: נאמר שהאור שבקו והאור שבעיגול הם שונים, אז מה עובר בין הקו לעיגולים, איזה אור עובר שם?

האור לא תלוי באיפה שהוא נמצא. זה שאנחנו אומרים שבעיגולים יש נגיד אור הנפש ובקו יש אור הרוח, מדובר רק על כמה יחס יש בין הרצון לאור, ולא יותר. לכן אנחנו עוד נלמד עד כמה האורות האלה שהם יכולים לעבור ממקום למקום, ישתנו ממצב נפש למצב רוח וכן הלאה. זה עוד לפנינו לברר.

שאלה: זה שהקו ממלא את העיגולים, אפשר להגיד שזה השורש הכי עליון של "אתם עשיתם אותי"?

כן.

תלמיד: ומפה משתלשלים כל החוקים בעצם.

כן.

שאלה: כתוב "אבל הכלים דיושר יצאו אח"כ עם הקו, וע"כ הארה זו העוברת ביניהם, לא זזה משם לעולם, כמ"ש, שאין העדר ברוחני". מה זאת אומרת "אין העדר ברוחניות"?

שמעלים בקודש ולא מורידים בקודש, שכל מה שתיקנו זה נשאר ועוד אפשר להוסיף לזה תיקונים, אבל לא להוריד. אחרי שבירת כלי דאדם הראשון אין יותר שבירות, יש רק עלייה והתאספות של יותר ויותר הבחנות לכלי אחד שלם.

תלמיד: זאת אומרת, זה מתבטא רק בעבודה שלנו, אנחנו צריכים לבצע את העבודה.

כן, נכון.

שאלה: אפשר להגיד שקו זה פרצוף או סדרת פרצופים?

קו זה פרצוף או סדרת פרצופים, כן.

תלמיד: והוא ממלא את העיגולים באור חוזר? איך זה עובד?

על זה נלמד.

שאלה: האם אפשר לומר שהכלים של הקו הם אותם רצונות ותענוגים שמורגשים בנו, ואילו העיגולים זה מחוצה לנו?

לא. זה עוד מוקדם, אתם מתחילים כבר להיות חכמים מדי.

שאלה: האם אור העיגולים נבחן להשגחה הכללית, ואור הקו נבחן להשגחה פרטית?

אפשר להגיד כאן בכמה מקומות, אבל לא לתמיד. אפשר, כך דיברנו על זה.

שאלה: האם אפשר לתאר קו ועיגול כבעל הבית והאורח, שהקו זה האורח והכיבוד זה העיגולים?

אפשר, בסדר, יפה מאוד.

שאלה: אם אפשר להגיד משהו על השארה בקביעות והשארה עוברת?

בקביעות זה מה שנשאר ונכנס כבר לחשבון של גמר התיקון, בא ומוסיף. והשארה עוברת, שזה לא בא על חשבון הכלי עצמו, אלא לצורך הכלים האחרים הנמצאים תחתיו, אבל בכל זאת גם זה נשאר. מה שמופיע, זה נשאר, רק אנחנו רוצים בכל זאת לדרג, זה בעקבות הפעולה שלו, מכוונת לו, או לאחרים וכן הלאה. יש הרבה הבחנות בזה.

קריין: אור פנימי באמצע, אות ה' קטנה. אות ה' קטנה מפרשת "ויורד".

"ה) כל התפשטות אור עליון לנאצל, מכונה בשם ירידה, שהמשמעות היא, שכמו שמתפשט כן הולך ומתעבה. וכבר ידעת, שהזך ביותר מכונה מעלה, והעב ביותר מכונה מטה, וכיון שהאור הולך ומתעבה בדרך התפשטותו, א"כ הוא הולך ויורד מלמעלה למטה.

וטעם ההתעבות הזאת, שהאור מקבל בסיבת התפשטותו, הוא משום, שהוא מתפשט על סדר ד' הבחינות, שמתחיל מבחינה א' עד ביאתו ופוגע במסך הנמצא בבחינה ד', וא"כ הוא הולך ומתעבה, כי בחי"א היא הזכה מכולן, ואחריה בחינה ב', וכו' עד לבחינה ד' העבה מכולן (עי' בחלק א' פ"א אות נ' ד"ה וטעם)."

קריין: אות ו' קטנה, מפרשת "ונמשך".

"ו) הארת יושר מתבטאת בלשון "ונמשך" והארת עגולים בלשון "מתעגל" (לעיל אות צ')."

הלאה.

קריין: אות ז' קטנה, מפרשת "עד סיום תכלית כולם".

"ז) היינו בחינה ד' שבעגולים, שנקראת הנקודה האמצעית. והיא המכונה הכדור החומרי שבעולם הזה. ובחינת האצילות שבעולם אדם קדמון היתה מתפשטת מתחילה, עד לעולם הזה, אלא אחר שנעשה צמצום ב', שנקרא עולם הנקודים, אז נתעלה הסיום דאצילות אדם קדמון לבחינת נקודה דעולם הבא, שמקומה נבחן למעלה מעולם הבריאה, כמו שיתבאר במקומו, בע"ה."

אות ז'

"כל עולם וכל ספירה כלולים מע"ס פרטיות ומפרטי פרטיות לאין קץ.

ספירות דעגולים מקיפות זו את זו כגלדי בצלים"

"והנה כל עולם ועולם יש בו יוד ספירות פרטיות, וכל ספירה וספירה פרטית שבכל עולם ועולם, ח כלול מיוד ספירות פרטי פרטיות, וכולם ט כגלדי בצלים זה תוך זה, על דרך תמונת הגלגלים כנזכר בספרי תוכניים."

קריין: אות ח' קטנה, מפרשת "כלול מיוד ספירות פרטי פרטיות".

פירוש אור פנימי לאות ז'

"ח) טעם דבר התכללות הספירות האמור, תבין, על פי הכלל הנודע, שאין העדר ברוחני, וכל אור העובר ממקום למקום קונה מקומו לנצחי, בכל אותן הבחינות שעבר דרכן, כמ"ש לעיל אות ד' ד"ה פירוש עש"ה. ומתוך שכל ספירה תחתונה, נאצלת מספירה עליונה, בדרך סיבה ומסובב, ע"כ נחשבת התחתונה כעוברת דרך העליונה.

וע"כ, הכרח הוא, שכל הספירות נכללות זו מזו, כי למשל, כשיוצאות ב' הספירות הראשונות כתר וחכמה, הרי אור החכמה, מחויב לצאת מא"ס ב"ה, שהכל נמשך ממנו, ואח"כ אור החכמה מחויב לעבור, דרך ספירת הכתר, בטרם ביאתו לספירת החכמה, משום שספירת כתר גרמה יציאתו. ומתוך שספירת חכמה עברה שמה, קנתה מקומה שם, ונמצאות עתה ב' ספירות בכתר, שהן כתר חכמה. ועד"ז אחר שיצאו כל ע"ס דאור העליון ממעלה למטה עד המלכות, הרי כל ט' הספירות שלמטה מכתר, הוכרחו לעבור דרך הכתר, משום שהיה סיבה ראשונה ליציאת כולן, וא"כ קנו כולן מקומן שמה, כי אין העדר ברוחני כנ"ל, וא"כ ישנן בהכרח כל ט' הספירות התחתונות, גם בכתר עצמו, מטעם שעברו שמה, כמבואר.

ועל דרך זו, יש בהכרח ט' ספירות בחכמה, כי ח' הספירות שלמטה ממנה, הוכרחו לעבור דרכה, כנ"ל בכתר. וכן ח' ספירות בבינה, מהטעם האמור. וכן ז' ספירות בחסד וכו', ואחת במלכות, להיותה התחתונה.

ונודע, שמלכות מעלה ע"ס דאור חוזר ממנה ולמעלה, המלבישות לע"ס דאור העליון, הנקראות ע"ס דאו"י. ואור חוזר זה, נקרא אור המלכות, שאין לה שום אור אחר. ואו"ח זה, מכונה בכל המקומות ע"ס העולות ממטה למעלה, עי' בהסת"פ ח"ב פ"ו אות ס"ו, ונתבאר שם, שהמלכות נקראת כתר לע"ס ההן, משום שהיא סיבה ליציאתן. והסמוך לה נקרא חכמה, ומדרגה ג' ממנה נקראת בינה וכו'. ונמצא כאן, שכל הזך יותר, הוא קטן יותר, עד שהכתר האמיתי מקבל מאו"ח זה, רק בחינת מלכות, עש"ה.

ולפיכך, תשכיל, אשר הע"ס האלו שממטה למעלה, נמצאות כולן במלכות, שהרי כולן עוברות דרך המלכות, כי המלכות היא השורש שלהן, וע"כ קנו כולן מקומן במלכות, ונמצא ע"כ, שגם המלכות כלולה מע"ס. ודרך היסוד, עוברות ט' הספירות דאו"ח, הרי יוד ספירות ביסוד: ספירה אחת דאור העליון, שהוא ממעלה למטה, וט"ס דאו"ח שהן ממטה למעלה, שמוכרחות לעבור מקומו. ועד"ז, ע"ס בהוד: ב' ספירות ממעלה למטה, דהיינו אור ההוד, ואור היסוד העובר דרכו, וח' ספירות ממטה למעלה. ועד"ז, ע"ס בנצח: ג' ממעלה למטה, וז' ממטה למעלה. וכו' עד"ז. באופן, שאחר יציאת ע"ס דאור העליון וע"ס דאו"ח, נעשתה כל אחת ואחת כלולה בהכרח מע"ס שלמות. ועד"ז בפרטי פרטיות עד אין קץ, שנמצא בהכרח כל אותו דרך ההתכללות האמור. ואכמ"ל יותר. ועי' בהסתכלות פנימית שהרחבנו את זה בהסבר רחב."

אנחנו נלמד את זה אחר כך. אני רק אצייר בצורה מהירה. כמה שיש לנו תכונות מאור ישר, (ראו שרטוט מס' 1) כך יש לנו תכונות מאור חוזר, ואנחנו רואים שתמיד הם משלימים זה את זה, סך הכול כמה שיש מלמטה וכמה שיש מלמעלה. נגיד, אם יש באור ישר ספירה אחת אז מולה באור חוזר יהיו תשע ספירות. אם יהיו שלוש ספירות אז מולן יהיו שבע ספירות. אם יהיו חמש, מולן יהיו חמש. מול שמונה יהיו שתיים. מול תשע תהיה אחת. אור ישר ואור חוזר תמיד משלימים זה את זה עד עשר ספירות.

שרטוט מס' 1

שאלה: בעל הסולם כותב, שנרכשת עביות נוספת ומתבצעת התעגלות. ואנחנו בדרך כלל אומרים שעביות משקפת את הכלים. אז מה בעל הסולם רוצה להגיד בזה?

בינתיים אין לנו על זה מה לדבר. הוא לא מסביר לכם, הוא רק אומר שככה זה כאן נמצא. זה כמו שאתה נכנס לאיזו עיר ומסבירים לך, כאן זה ככה, כאן זה ככה, כאן זה ככה, אבל בדיוק מה קורה עוד לא מסבירים.

שאלה: המחבר כותב בקטע שיש משמעות להתכללות בין הכלים זה בזה. ובמבט ראשון נדמה שבאמת זה לוגי. אם נתאר את זה בשכל, אז כמו איזה גרף הכול ברור כביכול. אבל באמת, זה לא ברור. כאילו יש כאן איזו משמעות רוחנית עמוקה, והיא לא ברורה. מה המשמעות?

אני מאוד שמח שאתה כך מדבר. ודאי שאנחנו צריכים להגיע לפעולות על מנת להשפיע, ומתוך הפעולות אנחנו נבין מה קורה. הכלל הזה נקרא, "ממעשיך הכרנוך", שרק מתוך המעשים שאנחנו נעשה, מתוך המעשים האלה אנחנו נבין את הבורא, מה הטבע שלו, היחסים שלו, החוקים שלו. איך שזה יתרחש בנו, מתוך זה אנחנו נוכל להכיר את זה, ולהגיד שככה זה. על זה גם כתוב, "אין חכם כבעל ניסיון", כול עוד זה לא עובר עליך, אתה לא יודע. אפילו בעולם הזה אנחנו רואים כך, מכל שכן ברוחניות. אז אנחנו נשתדל לעשות את הפעולות האלה בעשיריות, ואז אנחנו נבין מה מהותן, ויהיה לנו ברור מה הבורא עושה.

שאלה: האם אפשר לזהות שאנחנו עושים פעולה של השפעה, אם כאשר אנחנו מבצעים אותה, מרגישים שהאור עובר דרכנו והוא משאיר תחושה של מילוי?

כן, ודאי.

שאלה: האם יכול להיות מצב שהאור חוזר ואור ישר לא שווים?

לא שווים? ודאי שלא שווים. הם שווים רק באמצע, 5 ו5.

תלמיד: אבל אור חוזר זה לא השפעת הנברא בחזרה לבורא?

כן. זה השפעת הנברא לבורא.

תלמיד: אז מה יש לו להשפיע, אם רק כאילו להחזיר את היחס כלפי האור שהוא מקבל?

הוא רוצה להחזיר לבורא. הבורא רוצה לתת לו (ראה שרטוט מס' 1). הבורא באמת רוצה לתת לו את הכול, הכול, למלאות את כול הכלים שלו באור, אבל הנברא לא. הנברא אומר, "אני אקבל ממך רק בכמה שאני אוכל לשלם" בוא נגיד. אז לפי התשלום, הוא מקבל. התשלום שלו נקרא "מסך". כמה שהוא יכול להודות לבורא, ולקבל ממנו רק כדי לגרום לו נחת רוח. הוא לא רוצה לקבל כדי להנות, הוא רוצה לקבל כדי לתת הנאה. ולכן הם נפגשים באמצע.

תלמיד: האור ישר זה מה שהנברא עוד לא קיבל?

אור ישר זה מה שהנברא עומד לקבל בהתלבשותו באור חוזר.

תלמיד: איך יכול להיות שהם לא שווים? כי האור חוזר כאילו לוקח את האור הישר ואז הוא מחזיר אותו לבורא, אז איך יכול להיות שיש נגיד יותר אור חוזר מאור ישר?

ככל שהנברא יכול לעשות על עצמו צמצום, מסך, אור חוזר, אז באור חוזר הוא מקבל מהבורא. וזה נקרא התלבשות אור ישר בתוך האור חוזר. וסך הכול שניהם נקראים "אור פנימי".

שאלה: מה בעבודה שלנו אפשר לומר על עבודה בעשירייה, שעל מידת האור חוזר מקבלים מידת אור ישר?

אני מתייחס לחברים כמו לבורא. אם אני עושה איזו פעולה, זה אך ורק כדי להשפיע נחת רוח להם. וכך אני מאהבת הבריות מגיע לאהבת ה'.

שאלה: התלבשות אור ישר בתוך אור חוזר זה אור פנימי, אבל אני חשבתי שאור חוזר זה בכלי החיצוני לנו. האם אתה יכול להסביר?

שרטוט מס' 2

התלבשות אור ישר בתוך אור חוזר, שני האורות האלה יחד, נקראים "אור פנימי", אור שנכנס בפרצוף. לא יכול להיכנס אור עליון לפרצוף, אלא אם הוא מתלבש באור חוזר. והאור חוזר זה כוונה על מנת להשפיע. שהאורח אומר לבעל הבית, "אני אקבל ממך רק בתנאי שאני אוכל להשפיע לך" ובעל הבית מסכים עם זה. ואז האורח בודק כמה הוא יכול לקבל על מנת להשפיע, ומקבל. זאת אומרת, שהאור ישר מבעל הבית מתלבש באור חוזר של האורח, ואת שניהם האורח מקבל. ומזה יש לו תענוג שהוא נהנה מהאור עצמו, תענוג שהוא מהנה לבעל הבית, ותענוג מזה שהוא גרם תענוג לבעל הבית.

תלמיד: אור פנימי שאני מקבל, זו המידה שאני יכול לתת לו בכלי שהוא חיצוני לי?

כן. אנחנו נלמד את זה, אבל אתה חושב נכון.

שאלה: לא ממש ברור על מה כותב בעל הסולם, שבספירת יסוד יש רק ספירה אחת. לפני כן כתוב שבמלכות צריכה להיות ספירה אחת וביסוד שתיים.

על זה אנחנו נדבר ונלמד אחר כך.

שאלה: האם הופעת הספירות הפרטיות היא תולדה של יחסי הגומלין בין הספירות?

נכון. כל הספירות הפרטיות מגיעות מתוך החשבונות הפנימיים שבתוך הפרצוף. אנחנו נלמד את זה. כל מה שאתם שואלים, יש על זה כל כך הרבה חומר, תנו לנו להתקדם ב"תלמוד עשר הספירות" ואתם תראו שכולם יקבלו תשובות, אין בזה שום בעיה. זו לא כל כך בעיה של החכמה הזאת. הבעיה שלנו זה להבין אותה. כי אנחנו בשביל זה צריכים לשנות את עצמנו, לתקן את עצמנו. אבל החכמה עצמה, היא מאוד פשוטה, זה כמו דוגמת אורח ובעל הבית. רק הבעיה היא, שהאורח רוצה להנות לבעל הבית, איך אנחנו נעשה את זה שאנחנו רוצים להנות לבורא, ואז לבצע את זה בפועל.

(סוף השיעור)

---

1. "י-ה-ו-ה, יגמר בעדי: י-ה-ו-ה, חסדך לעולם; מעשי ידיך אל-תרף." (תהילים, קל"ח, ח')↩