שיעור בוקר 26.10.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ד', עמ' 215, דף רט"ו, פרק א', דברי האר"י אותיות ח'-י"א

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ד', עמוד 215, דף רט"ו, אות ח', דברי האר|י.

אות ח'

המשיך אור העקודים מפה עד הטבור, וחזר ונסתלק למקורו לפה

"והנה כאשר רצה המאציל העליון, להוציא בחינת הכלי ההוא הנקרא עקודים, מה עשה, המשיך האור שלו למטה, עד מציאות סיום שיעור הראוי להיות נעשה ממנו בחינת פ עקודים, שהוא מפה עד הטבור, צ ואחר שהמשיכו חזר ונסתלק האור ההוא למעלה ק במקורו בפה."

קריין: אור פנימי, אות פ' מבארת בחינת עקודים.

פירוש אור פנימי לאות ח'

"פ) מלכות של ראש מכונה פה, ומלכות של גוף מכונה, טבור, והט' ספירות הראשונות דגוף מתחילות להתפשט מהפה, דהיינו ממלכות של ראש, ומסתיימות בטבור שהוא מלכות דגוף. וכל המקום שמטבור ולמטה עד סיום הגוף, נבחן לספירת המלכות בלבד. ואע"פ שמטבור ולמטה נבחנות ג"כ עשר ספירות אמנם הן בחינת אור חוזר, ואור נקבה, ונבחנות למקבלות שלא יוכלו להשפיע. ולפיכך נבחן, התפשטות האור ישר מהפה ולמטה, רק עד הטבור ושם נפסק, מחמת המסך הנמצא שם בטבור."

תלמידה: כתוב שאחרי שנמשך חזר האור למקורו. החזרה של האור למקורו, יש התפשטות מטה באמצעות זיווג אחד, ואז החזרה היא באמצעות מספר זיווגים, נכון?

כן.

תלמידה: האם כניסות ויציאות כאלה מאפשרות לכל תכונת השפעה לבטא את עצמה?

כן.

תלמידה: כשהאור מתפשט למטה זה בעצם אור אחד והעלייה למעלה אלו שני אורות. האם כשהאור מתפשט מטה זו תכונת ההגבלה, ויציאת האור למעלה זה היחס בין שני האורות, האור הישר והאור החוזר שדוחה אותו?

נלמד את זה עכשיו.

תלמידה: אנחנו מתמלאים ואז האור עוזב, למשל אחרי הכנס יש היחלשות בהדרגה. האם העבודה של האדם להתנגד ליציאת האור, או לקבל את המצב ובכל רגע לממש אותו בצורה נכונה לפי מה שהבורא נותן על ידי היחס הנכון שלי?

זו עצם העבודה שלנו. נדבר על זה לאט לאט.

תלמידה: האם אפשר לומר שההיפוך באור החוזר קורה כאשר הכלי מרגיש את ההשתוקקות של הבורא למלא אותו?

אפשר לומר ככה.

תלמיד: כתוב שמלכות של ראש נקראת פה, ומסתיימת בטבור של הגוף, ואז מטבור ולמטה יש גם עשר ספירות שנקראת אור חוזר ולא יכולות להשפיע. איזה מין אור חוזר לא משפיע מתחת לטבור? ומתי הוא כן ישפיע?

נלמד, אנחנו עוד לא התחלנו.

תלמיד: אף פעם לא שמעתי דבר כזה שיש מטבור ולמטה אור חוזר. אור חוזר אנחנו מעלים מטבור למעלה לא מטבור למטה. איך להבין זאת?

אור חוזר זה האור שהרצון לקבל שבכלי מחזיר למקורו, ולכן נראה איך זה מסתדר.

תלמיד: מה המושג הזה מטבור למטה?

מטבור ולמטה אין רצון לקבל שמסוגל לקבל את האור, אלא זה רצון שצריך כוח נוסף כדי להיות המקבל.

תלמידה: האם יש הבדל בין תכונת העקודים ועולם העקודים?

כמובן שיש. עולם העקודים זה משהו שקיים, גלובלי סגור. ותכונה אלה התכונות הייחודיות שלו שמציירות אותו ומבדילות אותו מהעולמות האחרים.

תלמידה: האם תכונה היא מצד האור ועולם הוא מצד הכלי?

נלמד בהדרגתיות.

תלמידה: מה ההבדל בין התפשטות האור הישר מפה עד לטבור, לבין התפשטות האור הישר בתוך הראש?

בראש יש לנו תכונות ופעולות שונות לחלוטין מאשר בתוך הכלי ובמיוחד בסוף הכלי. לכן גם הכלי מתחלק לשלושה חלקים מרכזיים ששונים אחד מהשני.

תלמידה: אם כל מה שנמצא מתחת לטבור אלו רק מקבלים שלא יכולים להשפיע, אז איך בעצם החלק הזה יכול להיות מתוקן?

יש מקום לשאלה, ואנחנו נלמד את זה.

תלמיד: האם עקודים הם התוך של פרצופי א"ק?

לא. עקודים הם תוך הפרצופים, זה ברור, אבל לא רק זה מוציא אותם ממקומם.

קריין: אות צ' קטנה הוא מבאר "ואחר שהמשיכו חזר והסתלק האור ההוא".

"צ) והיינו בסוד הסתכלות ב'. כמ"ש לעיל בדברי הרב (ח"ג פרק י"ב) ע"ש, הבא אחר שנמשך האור בכלי, ולא מקודם לכן, כמ"ש לעיל (באו"פ פ"ז סעיף ס')."

קריין: אות ק' קטנה מבאר "במקורו בפה".

"ק) היא מלכות של ראש, המכונה פה, והיא נחשבת למקור ושורש, של כל האור המתפשט בגוף המדרגה, כי היא שהמשיכה אותו ע"י הסתכלות ראשונה (ח"ג פרק י"ב) הנעשה בה."

תלמיד: הוא מדגיש באות פ' וגם באות ק' תפקיד מיוחד של מלכות של הראש שנקרא פה. אמרת קודם שעשר ספירות של הראש שונות לגמרי מעשר ספירות של גוף. מה התפקיד המיוחד של מלכות דראש? אני מבין שמלכות זה חלק שמקבל, אבל הראש כולו מקבל החלטה כמה לקבל על מנת להשפיע.

זה התפקיד של מלכות דראש.

תלמיד: האם מלכות דראש היא שמקבלת החלטה כמה לקבל?

כן.

תלמיד: איך מלכות של ראש מחליטה כמה מנות של אור היא מקבלת דרך הפה כדי שיכנס לגוף?

את זה אני לא יכול להגיד. על פי איך שאנחנו פועלים, מתחברים עם התכונות הפנימיות של מלכות דראש, אנחנו מתחילים להרגיש את התכונות שלה, את הפעולות שלה, ובצורה כזו מתחילים להבין ולהכיר את הפעולות האלה. כך אנחנו נדבקים במלכות דראש.

תלמיד: מלכות דראש עשתה חשבון ומילאה את עצמה בט' ספירות דאור עד הטבור. למה זה לא גמר תיקון?

אנחנו עוד לא יודעים את כל התנאים לגמר התיקון, אבל ברור לנו שמלכות דראש כשהיא עושה עכשיו חשבון, היא לוקחת כל הכלים שיש לה ועושה חשבון כמה היא יכולה לקבל בעל מנת להשפיע, ואז היא מקבלת. מה שהיא לא יכולה לקבל בעל מנת להשפיע נשאר מחוץ לראש.

אחרי שהיא גומרת את הפעולה הזאת, אנחנו רואים עד כמה יש בה חלק שמקבל וחלק שלא מקבל, וכך היא מחלקת את כל הרצון לקבל. מלכתחילה היא מחלקת אותו לחלק התוך וחלק הסוף.

קריין: אות ט' דברי האר"י.

אות ט'

רשימה שנשארה אחר הסתלקות האור נתהווה לבחינת כלי

"ונודע הוא, כי האור העליון כשהוא מתפשט וחוזר ונעלם, מניח רושם חותם למטה בהכרח, והנה אותו האור, שהוא הרשימו הנשאר למטה, כאשר נסתלק אור העליון ונעלם במקורו, אז נשאר אור רשימו ההוא למטה, בלתי אור עליון ההוא, ואז על ידי התרחקו (של) אור הנשאר ונתהוה בחינת כלי, ר כי סבת התפשטות האור והסתלקותו אחר כך גרם להעשות מציאות כלי."

קריין: נמשיך לאור פנימי, אות ר' שמבארת "כי סבת התפשטות האור והסתלקותו אחר כך".

פירוש אור פנימי לאות ט'

"ר) כי עיקר כלי נעשה ע"י הרשימו הנשארת אחר הסתלקות האור, כמבואר כאן בדברי הרב, ואם כן שניהם שוין בעשית הכלי. ולפיכך צריכים כאן ב' זווגים, הנקראים: הסתכלות א' והסת"ב, כי הסת"א היא להתפשטות האור, והסתכלות ב' היא להסתלקות האור, שעל ידי שתי בחינות זווגים הללו, נשלמות כלי קבלה של המדרגה, וזסו"ה כאשר שש ה' להטיב אתכם כן ישיש ה' וגו'. כי שש וישיש פירושם זווג, ויש זווג עליון להאביד שפירושו הסתלקות האור, כמו שיש זווג עליון להיטיב שפירושו התפשטות האור, כנ"ל, ולפיכך מכונים שניהם ששון."

תלמיד: איך להחיות את האור שנמצא בתוך הכלי?

על ידי השינויים שיש בכלי. בכלי יש הרבה רשימות ויש לו נטייה להשתמש בכל מה שיש בו. הרצון לקבל שבכלי זה הכוח הכללי שלו, הוא בוחר כמה הוא יכול להשתמש בעצמו, ברצון לקבל שלו, כדי למשוך כמה שיותר אור לתוך הכלי. זו בעצם התוכנית הכללית של הכלי. הכלי רוצה להתמלאות, להשתמש בכל הרשימות, הרצונות שיש בו וזה מה שקורה כאן.

תלמיד: באות ה' כתוב, "קודם עקודים, דהיינו בע"ס דראש א"ק, אין כלים". באות ל' קטנה כתוב, "ל) כלומר אע"פ שמלכות של ראש ג"כ מגבלת את אור העליון, כי ע"כ נעשה שם זווג דהכאה, והעלאת אור חוזר (כנ"ל חלק ג' פרק א' אור פנימי סעיף ע'). אמנם הגבלה זו ואור חוזר זה של מלכות של ראש, אינה נחשבת להגבלה בפועל ממש, אלא רק לבחינת הגבלה בכח, כמ"ש הרב בע"ח שער מ"ב, שהכתר הוא דוגמת החומר הנקרא היולי, שיש בו שורש כל הד' היסודות".

מתוארת מציאות, שלמעשה מי שפועל פה זה רק האור העליון, כי אין כלי, אין עקודים עד ראש דאדם קדמון. האור העליון עושה את ההבחנות שבתוך החומר ההיולי. מתי למעשה נוצרת האינטראקציה בין האור לבין הכלי, כי בינתיים רק האור פועל?

לא יכול להיות שרק האור פועל. האור פועל, הוא הראשון, והוא משפיע על הכלי והכלי מגיב לפי הטבע שלו. מכאן, מפעולה כזאת, מתחילה להיות ביניהם התקשרות. זה מה שאנחנו לומדים.

תלמיד: כתוב שטרם העקודים, למעשה, אין כלי.

אין כלי.

תלמיד: אם אין כלי, אז מי מגיב?

הרצון לקבל שזה עדיין לא כלי. יש כמה תנאים שהרצון לקבל יהיה כלי.

תלמיד: האם רק הדבקות המושלמת של הכלי באור מונעת ממנו, למעשה, להגיב עד שמתגלית מלכות דאין סוף?

לא כך. חכה.

תלמיד: מה גורם למלכות דאין סוף להפוך להיות כלי? כי בינתיים מדובר רק על האור.

כדי להיות כלי, אנחנו צריכים להגיע למצב שהרצון לקבל ברור לנו, ובאיזה מצב הוא נמצא, עד כמה הוא מרגיש את המצב, כמה הוא מרגיש מה נדרש ממנו. ומה שהוא דורש זה כבר כלי.

תלמיד: בנוגע לרשימו. האם משהו ברצון היה קודם מילוי ואחר כך נפסק המילוי וזה השורש של הכלי ושונה מהכלי רק בזה שזה לא ניתן למימוש, לכן זו לא השתוקקות מספקת?

כן. גם זה נלקח בחשבון.

תלמיד: כלומר, האפשרות למימוש הרצון זה מה שמחזק את הרצון.

כמובן.

תלמיד: למה אנחנו צריכים את בחינת עקודים? במה זה מסייע לנו?

תכונת עקודים לא עוזרת בשום דבר. אנחנו פשוט חוקרים מהו אותו רצון שיצר הבורא, וזה עוזר לנו לגדול.

תלמיד: הרי יש את כל העולמות, עולמות אבי"ע, ויש גם עקודים וברודים, אז למה יש את התכונה הנוספת הזאת? מה עלינו לברר שם?

אנחנו צריכים לברר את הרצון, ממה הרצונות מתחילים, מה מגדיר אותם. כשאנחנו נגיע לדרגת הרצונות האלה, אז נוכל במקרה כזה להתחבר איתם ולהיות דומים להם.

תלמיד: במצבינו, כשאנחנו מתפתחים עכשיו, האם אנחנו מגלים כלים שכבר נמצאים, או מתפשטים כלים נוספים, מתפשט משהו בנוסף?

לא, אנחנו לא יכולים להגיד את זה כך. אנחנו מרגישים רק את מה שנמצא כבר בתוך הכלי.

תלמידה: מה הן בדיוק הרשימות שיש בכלי?

הרשימות שנמצאות בתוך הכלי אלו הרשימות מהרצון לקבל שלו. ככל שהכלי מפעיל את האור, האור מגיע וממלא את הכלי, ואז הוא יוצא מתוך הכלי. וכאן ישנה השאלה, האם הכלי כן רוצה את האור או לא? לפי מה שנשאר אחרי החשבון של הכלי, יוצא שהכלי מאוד משתוקק לאור, והאור הוא תוצאה מפעולת הכלי.

תלמיד: הוא כותב באות פ' קטנה, "ט' ספירות מתחילות להתפשט מהפה ומסתיימות בטבור". מה זו ההתפשטות של ט' הספירות?

האור מגיע למסך שבפה, המסך עושה עימו התקשרות. ואז לפי המידה שיש באור רצון למלא את הכלי ולפי המידה שהכלי מוכן להתמלא ברצון, לפי זה האור ממשיך בתוך הכלי וממלא אותו.

תלמיד: האם כלי הוא ספירה או כלי הוא ט' ספירות?

כלי זה עשר ספירות.

תלמיד: איך לייצר באמת השתוקקות ללימוד של תע"ס על פני כל שאר הרצונות?

אני חושב שזה הדבר החשוב ביותר, ואנחנו צריכים לתת לזה עוד ועוד כוחות, ואז יתגלה לנו שאין נושא יותר חשוב מתע"ס.

תלמיד: אבל לפעמים זה מורגש ולפעמים זה לא מורגש. האם אנחנו צריכים שתהיה לנו גישה קבועה לתע"ס, או כשזה בא, זה בא? איך לקבע את המצב הזה של ההשתוקקות ללימוד?

אנחנו צריכים לברר מה יש בתוך הכלי, עד כמה יש לו השתוקקות, מאיפה בא מסך, אור חוזר וכן הלאה. כשנברר את כל הפרטים האלה שבתוך הכלי, אז יהיה לנו ברור שמה שעושה הכלי, הוא עושה תמיד פעולות כדי לברר את כוח הרצון שיש בו ולממש את הרצון שלו.

תלמיד: כתוב שיש זיווג עליון להסתלקות האור ולהתפשטות האור, אבל שניהם נקבעים כ"שש וישיש", כששון. ממה השמחה מהסתלקות האור?

כל פעולה שמממש הפרצוף מכוונת לעשות נחת רוח לרצון העליון, לכן זה כתוב כך.

תלמידה: מה ההבדל בין הרשימות לבין אור ישר?

רשימות הן מה שנשאר אחרי שהאור מופיע באיזה מקום. אור ישר זה האור שמתפשט מהמקור שלו בתוך הכלים.

תלמידה: מה זה ראש, תוך, סוף בעשירייה? מה ההבדל בפעולת האור ביניהם?

עדיין אנחנו לא לומדים זאת.

תלמיד: נגיד שמגיעים לעשות זיווג דהכאה בעביות ג'/ד', האם זה תמיד יהיה לאדם ספציפי על אותו סוג אור?

לא, זה כל הזמן משתנה, הרשימות האלה משתנות.

תלמיד: יוצא שבעביות א'/ב' לא צוברים רשימות, רק שומרים על הקיים באור חוזר, או שכן יש רשימות גם בעביות א'/ב'?

רשימות יש תמיד. השאלה היא מה הכלי מבדיל שעובד איתן עכשיו, או לא.

תלמיד: האם האדם יכול לזרז את קצב הזיווגים דהכאה, או שהוא רק צריך להיות ערני לאין עוד מלבדו בנושא?

גם וגם.

תלמידה: כתוב שנדרשים שני זיווגים, הראשון נקרא הסתכלות הא', התפשטות האור. איך קורה הזיווג השני, הסתכלות הב'?

על זה עוד נקרא.

תלמידה: אם בעולם העקודים האורות קשורים בכלי אחד ועדיין אין הבחנה בין אור ישר ואור חוזר והכלים, אז מהי המטרה של ההכנה לקראת בריאת עולם הנקודים איפה שכבר מתגלים הפרצופים ושבירת הכלים?

מהי ההכנה, על זה עוד נלמד, עוד לא רואים. אבל עוד מעט נלמד עד כמה כל ההבחנות הללו מגיעות לראש הפרצוף ודורשות קבלת האור בצורה חדשה.

אות י'

לפי שהאור נסתלק בבת אחת נעשה רק כלי אחד, ונקרא כתר

"ולפי כאשר האור הראשון חזר ונסתלק היה מסתלק ש בבת אחת וברגע אחת, לכן כל מציאות אור הנשאר נעשה מציאות כלי אחד, והוא נקרא בחינת כלי, הנקרא כתר, כי עדיין האור העליון, לא היה נבדל ביוד ספירות, כי עדיין לא היה ניכר היותן יוד ספירות. ומה שנקרא כתר ולא ספירה אחרת, הטעם הוא, כי לעולם הכתר קרוב אל המאציל."

קריין: אור פנימי, אות ש', מבארת בבת אחת וברגע אחת.

פירוש אור פנימי לאות י'

"ש) ואע"פ שנעשים שם זווגים דהכאה בדרך הסתלקות האור, ויוצאות משום זה, ד' קומות של ע"ס זו למעלה מזו, כמ"ש לפנינו, עם כל זה נחשב להסתלקות אחת ברגע אחד, משום שאור העליון מזדווג עם המסך בדרך הזדככותו והעלמתו, וע"כ אין הזווגים הללו נבחנים להתפשטות."

תלמיד: האור שנכנס לכלי ויוצא ממנו, איך יש פה שוויון? מה ההבדל בין הסתכלות להסתלקות שהם נהיים שווים?

בזה שהם מתקשרים ומתחלקים, יש ביניהם הרבה פעולות, ואנחנו נלמד עוד עד כמה הפעולות האלה יוצרות גלים. ואז יוצא שעל ידי הגלים האלו הכלים נעשים יותר רגישים למה שהבטישוּת הזאת של הכלים והאורות עושה בהם, וכך מגיעים למצב חדש.

תלמיד: לפני כן הוא דיבר על הפרשים. אור דראש שמגיע לטבור ויוצא מהטבור בחזרה לראש, יש כל פעם ברשימות האלה הפרשים, התרשמויות.

כן.

תלמיד: האם זה מה שמכשיר כל פעם את הכלי יותר להתקרבות לתכונה של האור העליון?

כן.

אות י"א

ונבחנות ע"ס בכלי זה, ע"פ התרחקותן מבחי"ד, דהיינו ע"פ ד' בחינות שבאור העליון

"אמנם אע"פ שביארנו, היות בכלי זה, מציאות כלי מלכות ויסוד וכו' לא מפני זה יקראו יוד כלים, כיון שעדיין לא יש הכר להיותן יוד ספירות, וגם כן כי האור נסתלק ביחד, רק הענין הוא כדמיון כלי ארוך אחד, אשר החלקים שלו אינם שוים, ת כפי התרחקות של החלקים ההם מקצתם אל קצתם."

קריין: אור פנימי אות ת', מבאר, "כפי התרחקות של החלקים"

"ת) ותבין זה ממ"ש בחלק א' (באו"פ דף ד' סעיף נ'), אשר באור העליון גופו נבחנות ד' הבחינות: חו"ב תו"מ, עוד בטרם שמתפשט לזווג דהכאה, עש"ה. והנה משום זה, נתרשם גם הכלי האחד מאותן ד' בחינות חו"ב תו"מ שבאור. ולפיכך נבחנות עשר הספירות באותו כלי אחד ג"כ, דהיינו לפי התרחקות ד' הבחינות ההן מקצתן אל קצתן. אמנם לפי שאין כאן אלא כלי אחד, שהוא מלכות כנ"ל, משום זה נחשב גם האור לאור אחד, בלי הכר של יו"ד ספירות, מטעם שאין לנו תפיסה באור אם לא מערכי התלבשותו בכלים, ומתוך שהכלי הוא אחד, נמצא לנו שהאור הוא ג"כ אחד."

נסיים בזה את החלק.

(סוף השיעור)