שיעור בוקר 07.12.21 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "השלום בעולם", עמ' 460

קריין: מאמר "השלום בעולם", כותרת "ארבע המדות, חסד, אמת, צדק ושלום בנושאי הפרט והחברה".

ארבע המדות: חסד, אמת, צדק ושלום בנושאי הפרט והחברה

"לאחר שאנו יודעים היטב את מדת הטוב המקווה כצלמו ודמותו, עלינו להתבונן בדברים והאמצעים העומדים לרשותנו כדי להחיש את הטוב והאושר.

ארבע מדות נמצאים למטרה זו והן: חסד, אמת, צדק ושלום. במדות אלו השתמשו כל מתקני העולם עד כה. נכון יותר, שבארבע מדות אלו עשתה עד כה ההתפתחות האנושית - ממשלת השמים, את דרכה ההדרגתית עד שהביאה את האנושות אל המצב העכשווי."

הכוח העליון, האור העליון שפעל עלינו הביא אותנו דרך ארבע המידות האלה חסד, אמת, צדק ושלום עד המצב הנוכחי.

"כבר נכתב לעיל כי מוטב שנקח את חוק ההתפתחות תחת ידינו וממשלתנו, כי אז נפטור עצמינו מכל חומר היסורים שההיסטוריה ההתפתחותית רושמת בעדינו מכאן ולהבא.

כדי להימנע מהצרות אנחנו יכולים להתערב בהתפתחות שלנו על ידי ארבע המידות האלה חסד, אמת, צדק ושלום, וכך אנחנו יכולים להיטיב להתפתחות שלנו, שלא יהיו מלחמות, רעב, מוות וכל הדברים שמתגלים ומתגלים. בכל חלק מההיסטוריה שאנחנו עוברים, אנחנו מגלים לפנינו איומים יותר גדולים, פצצות אטום, כל מיני כוחות טבע, הוריקנים, הרי געש, כל מה שיכול להיות. עכשיו מתחילה להיות התקפה ביולוגית מצד הטבע על בני האדם עם כל הווירוסים האלה. לכן בעל הסולם אומר שכדאי לנו "מוטב שנקח את חוק ההתפתחות בידיים שלנו", כנראה שאנחנו כן מסוגלים.

"לפיכך נעיין ונדון בארבע מדות אלו. כדי לדעת היטב מה שנתנו לנו עד כה ומתוכם נדע מה שיש לנו לקוות לסיוע מהם להבא."

נשתמש בכל מה שאנחנו לומדים מההיסטוריה כדי להיטיב למחר, שיהיה לנו יותר קל לעבור את החיים שלנו כאן.

הקשיים המעשיים בקביעת "האמת"

"כאשר אנו דנים במדות טובות, "להלכה" ודאי שאין לנו מדה יותר טובה ממדת "האמת". שהרי כל הטוב שגדרנו לעיל, בזיקה שבין היחיד והציבור הוא, כאשר הפרט נותן, וממלא בשלמות תפקידיו כלפי הכלל - וגם נוטל חלקו מהכלל בצדק וביושר - - -" אני חושב שזה ברור לכולם, אם היינו מקושרים בצורה כזאת שכל אחד מרגיש את הצורך לעזור לאחר, כמו שאמא מרגישה כלפי הילדים שלה, אז מה טוב. "כל זה אינו אלא דבר "אמת"" זאת אומרת, אנחנו כאילו נמצאים במערכת אחת שבה כל תא ותא דואג לכל הגוף, וכך אנחנו קשורים יחד ויהיה כל טוב לכולם. "אלא החסרון הוא, כי "למעשה" אין מדה זו מתקבלת כלל על הציבור. והנה הקושי למעשה שישנו באמת האמור מוכח מתוכו, שיש כאן איזה פגם וגורם, שלא יתקבל על הציבור. וצריכים להתבונן: מהו אותו הפגם.

אנחנו נמצאים בחברה יותר גדולה, פחות גדולה, מתפתחת, ואנחנו רואים שאנחנו נמצאים כל הזמן ברצון לעקוץ, ברצון להרביץ, ברצון לדחוף את האחר, ואנחנו לא נמצאים בהשתתפות רגילה נורמלית ששייכת לגוף אחד. אנחנו ממש נמצאים בינינו כמו בשדה קרב כל הזמן. ולמה? אם אנחנו שייכים לפי מה שאנחנו לומדים למקור אחד מלמעלה, אז למה אנחנו אחרים?

"וכשתפשפש היטב בהאמת האמור, בכשרונו המעשי, תמצאהו בהכרח שהוא מעורפל ומסובך מאד, ואי אפשר כלל לעין האנושית לעמוד עליו ".

למה?

"שהרי האמת מחייבת אותנו להשוות כל היחידים שבציבור, שיקבלו חלקם לפי מדת יגיעתם, לא פחות ולא יותר, וזהו הבסיס היחידי, האמיתי, שאין להרהר אחריו, שהרי ודאי הוא, שכל הרוצה להנות מיגיעתו של חברו, מעשיו הם כנגד הדעת והאמת הברור האמור."

זאת אומרת כל אחד מקבל מהציבור מה שמגיע לו.

"אבל כיצד יצוייר לנו, שנוכל לברר את האמת הזו, באופן שתתקבל על לב הציבור. למשל, אם נדון בדבר לפי העבודה הגלויה, כלומר, לפי מספר השעות, ונחייב את כל אחד ואחד לעבוד מספר שעות שווה - עדיין לא תתגלה לנו כלל מדת האמת.

ואדרבה - יש כאן שקר גלוי, משום ב' דברים: הא' הוא משום הצד הפיזי, והב', משום הצד הנפשי של העובד."

אנחנו לא בנויים בצורה שווה, אנחנו לא יוצאים מאיזו מכונה שמדפיסה אותנו באותו שטנץ, בצורה בדיוק דומה זה לזה וזה לזה. אנחנו שונים לפי האופי, לפי הכוח, לפי השכל, לפי כל הדברים שיש לנו, אף אחד אינו דומה לאחר. ולכן אנחנו לא יכולים לדרוש מאחד כמו מהאחר, ולתת לאחד כמו לאחר. יש לנו בעיה הנובעת מתוך המקור שלנו, שאנחנו באים מהשבירה וכולנו שונים, אף אחד לא דומה לאחר. לכן השאלה איך נבנה את החברה האנושית כך שהיא תהיה שווה בחיבור נכון.

"כי מצד הטבע, אין הכח לעבודה שוה אצל כל אחד ואחד, - ויש לך אחד מהחברה שהוא מתיגע בעבודתו, מפני חולשתו, בשעה עבודה אחת - הרבה יותר מחברו העובד שתי שעות, או יותר.

וכן יש לפנינו ענין פסיכולוגי. כי העצל מאד מטבעו, מתיגע ג"כ בשעה אחת - יותר מחברו בשתי שעות או יותר. ולפי השקפת מדת האמת, הברור, אין לנו לחייב חלק אחד מהחברה, להתיגע, יותר מהחלק האחר, לספוק צרכי חייהם.

ולמעשה, נמצאים הגבורים והזריזים הטבעיים שבחברה, נהנים מיגיעתם של אחרים, ומנצלים אותם בזדון לבם, בנגוד למדת האמת, כי הם מתייגעים מעט מאד, לעומת החלשים והעצלים שבחברה."

אני לא מספיק חכם כמו החבר שלי ולכן הוא מצליח ואני לא. כך היה בבית ספר, כך היה באוניברסיטה, וכך זה במקום העבודה שהגענו אליו יחד. הוא תמיד מצליח. הוא יותר חזק בשכל ויותר חזק בכוח, ואני לא, לכן אני צריך לעבוד הרבה יותר ממנו. אני זוכר שבבית הספר השקעתי הרבה יותר שעות ממנו להכין את השיעורים, ואחר כך באוניברסיטה ועכשיו בעבודה שאליה הגענו. הוא עושה את זה בקלות, ובהתאם לזה גם מתקדם בעבודה שלו בקלות, ואילו אני צריך להשקיע הרבה יותר זמן וכוחות ומגיע הביתה עייף ולא רואה את הטוב בחיים.

מאיפה זה מגיע? זה מגיע מלמעלה, מהטבע שכך ברא אותי ואותו. מי אשם? הבורא אשם. אבל מה עושים? אנחנו כבר נמצאים במצבים אחרי שבירת הכלים, כמו שאנחנו לומדים, שאף אחד לא שווה לאחר. וודאי שבצורה כזאת ברור לנו שאנחנו לא יכולים לשחק בשוויון. אין שוויון, ולא יכול להיות שוויון. אנחנו לא יכולים לשקול כוחות פנימיים וחיצוניים של בני אדם כדי שנוכל להתייחס אליהם בצורה שווה. אנחנו לא יכולים. אין לנו כזה מחשב ומפעל כזה גדול שמחשב את כל בני האדם לפי מה שהם, ונותן לכל אחד מבני האדם כמו שנתן לאחרים לפי התכונות הטבעיות שלהם. אין, אי אפשר. זאת אומרת אין תקווה להגיע לאמת.

מה עושים?

"ואם נקח עוד בחשבון את החוק הטבעי של "אחרי רבים להטות", הרי, מין אמת כזו, שתקבל כבסיס את מספר שעות העבודה הגלויה, - אינה בת קיימא כלל, כי החלשים והעצלים, המה תמיד הרוב הניכר בתוך החברה, והמה לא יאפשרו למיעוט הזריזים והגבורים לנצל את כחם ויגיעתם.

הרי לך, שהבסיס האמור, שהוא יגיעה של הפרט, בתנאי של האמת הברורה, ולצידו הרוב שבחברה, - אינו מעשי כלל, כי אינו ניתן לבדיקה ולהערכה כל עיקר. נמצא שמדת האמת, אין לה שום כשרון למעשה, לסדר על פיו דרכי היחיד, ודרכי הציבור, באופן מוחלט, כלומר, שיניח את הדעת, בהחלט, ואין בה כלל אותה הספקה הגמורה המתאימה לסדרי החיים שבגמר התיקון של העולם."

"ולא עוד, אלא שיש קשיים גדולים יותר מהאמור. כי אין לך אמת ברורה יותר, מדרך הטבע עצמו. והנה טבעי הוא, שכל אדם ואדם מרגיש את עצמו בעולמו של הקב"ה כמו שליט יחיד, אשר כל זולתו לא נברא, אלא להקל ולשפר את חייו, עד מבלי להרגיש חובה כלשהי, לתת מצידו איזו תמורה.

ובמלות פשוטות נאמר, שטבע כל אדם ואדם, לנצל חיי כל הבריות שבעולם לטובת עצמו - וכל שנותן לזולתו - אינו נותן אלא מחמת הכרח, וגם אז יש בזה משום ניצול זולתו, אלא שהדבר נעשה בערמה רבה באופן, שחברו לא ירגיש בזה, ויוותר לו מדעתו.

טעם הדבר הוא, מצד שכל ענף, טבעו קרוב לשרשו. ומתוך שנפשו של האדם נמשך מהשי"ת, שהוא אחד ויחיד, והכל שלו - הנה כמו כן האדם הנמשך ממנו, מרגיש, שכל בריות העולם צריכים להמצא תחת ממשלתו, ולשם תועלתו הפרטית. וזהו חוק ולא יעבור."

שאלה: בעל הסולם כותב על ארבע תכונות, חסד, אמת, צדק ושלום, שהן מנהלות את העולם. למה הוא מדבר דווקא על התכונות האלה? למה לא על תכונות כמו אהבה, פחד, שלדעתי גם מנהלות את העולם, מה השורש דווקא של הארבע האלה?

אנחנו עוד נלמד מאיפה נובעות ארבע המידות האלה, זה נובע מארבע דרגות של התפשטות האור העליון ברצון לקבל, ואז אנחנו נבין למה את המידות האחרות או התכונות אחרות אין לנו שום סיבה לקחת בחשבון, אחרי שאנחנו עובדים עם ארבע המידות הללו. שאלה נכונה.

שאלה: אמרת קודם שכדאי לנו שניקח את חוק ההתפתחות בידיים שלנו ונשתמש בכל הדברים האלה כדי שיהיה לנו יותר טוב בחיים, נגד מלחמות, נגד קורונה וכולי, מה זאת אומרת לקחת את ההתפתחות בידיים שלנו?

אם אנחנו נתפתח בעצמנו ולא בגלל שהכוחות העליונים דוחפים אותנו להתפתחות, זו השאלה, מי מושך קדימה, אם מקבלים דחף מאחורה כדי להתפתח מהצרות אז הדרך היא רעה, אם אנחנו בעצמנו נמשכים למטרה אז הדרך היא טובה, רצויה. הכול תלוי איך אנחנו מתייחסים אל מטרת הבריאה כמטרה שאליה רוצים להתקדם או לא?

תלמיד: הרשימות עצמן זה לא מה שדוחף אותנו לחוק ההתפתחות?

רשימות כן, אבל איך לממש את הרשימות, זה כל העניין, אתה צודק, רשימות מתעוררות בנו כל הזמן אבל אנחנו מממשים אותן נכון? אנחנו על ידי הרשימות שמתגלות רוצים להתחבר יותר? להידמות לבורא יותר? להשפיע יותר? זו הבעיה.

תלמיד: זאת אומרת, מה זה אצלך נקרא לממש את הרשימות בצורה נכונה?

כל יום ויום לבדוק האם אנחנו מדרדרים לעל מנת לקבל או על מנת להשפיע? האם אנחנו מתקרבים זה אל זה או מתרחקים? כי מיום ליום האגו שלנו גדל ואז אנחנו באמת צריכים להיות עם יד על הדופק.

שאלה: למה הוא אומר שמידת האמת לא מספקת לגמר התיקון?

לגמר התיקון אנחנו צריכים את כל המידות האלו בסופו של דבר.

שאלה: למה תכונת ההשפעה לא נובעת בצורה טבעית?

כי זה נגד הטבע שלנו, תכונת ההשפעה לא יכולה לבוא אלינו בצורה טבעית. כל מה שמתעורר בנו, זה רק לטובת עצמנו, זה הכוח הכללי שיש בנברא, וניתן לו כדי שירצה, יבין, ירגיש, כתוצאה משבירת הכלים, לכן יש שבירת הכלים לפנינו כדי שאנחנו נוכל משם לברר את "ניצוצי ההשפעה" ולהבין על ידי ההתפתחות שלנו במשך דורות, אלפי שנים, שאין לנו ברירה, אנחנו חייבים לעבור מקבלה להשפעה כי זה לטובתנו, והאמת שזה מאוד לטובתנו. ואנחנו לא יכולים להחליט על זה בכלים דקבלה שלנו, בכלים דקבלה שלנו אנחנו יכולים רק להרגיש ייסורים.

אלא אם אנחנו מתקרבים ונכללים מכלים דהשפעה, אז אנחנו יכולים לקבל מהם את ההבחנה החדשה הזאת, שאנחנו צריכים בכל זאת לעלות לעל מנת להשפיע, רק בדרגה כזאת, ברמה כזאת, שזה בהשפעה הדדית, אנחנו יכולים להגיע למצב של עולם שכולו טוב. אחרת לא ייתכן, שזה פעם יתגלה אלא יתגלה על ידי ייסורים ממש איומים ונוראים. זה נקרא "דרך הייסורים" במקום "דרך תורה", והם יביאו אותנו להתנתק מהרצון על מנת לקבל. אין ברירה. אז או דרך מה שהקבלה ממליצה לנו לעשות, או שמחכים לנו ייסורים גדולים מאוד בדור הזה, בדור הבא, לא חשוב, אבל אנחנו נצטרך להתנתק מעל מנת לקבל ולעבור לעל מנת להשפיע.

"וכל ההבדל הוא רק בדרך בחירתם של האנשים. שהאחד בחר לנצל את הבריות על ידי השגת תאוות נמוכות, והשני על ידי השגת ממשלה, והשלישי על ידי השגת כבוד. ולא עוד, אלא שאילו עלה הדבר בלי טורח מרובה, היה מסכים לנצל את העולם בכל אלו יחד: גם בעושר וגם בממשלה, וגם בכבוד - - - אלא שנאלץ לבחור לפי אפשרותו ויכלתו." הלאה..

"וחוק הזה אפשר לכנותו "חוק היחידיות" שבלב האדם. ואין כל אדם נמלט ממנו, (אלא שכל אחד נוטל חלקו בחוק זה), הגדול לפי גדלו, והקטן לפי קטנו.

והנה, חוק היחידיות האמור, שבטבע כל אדם, לא יגונה ולא ישובח. כי הוא מציאות טבעית, ויש לו זכות קיום, כמו כל פרטי המציאות, ואין שום תקוה לבערו מן העולם, או אפילו לטשטש צורתו במקצת, כמו שאין תקוה לבער את כל מין האדם מהארץ. ולפיכך לא נשקר כלל, אם נאמר על החוק הזה, שהוא: "האמת המוחלט".

ומאחר שכן הוא בלי ספק, איך נוכל כלל לנסות אפילו להניח הדעת של היחיד, בזה שנבטיח לו להשוותו, במדה השווה יחד עם כל בני הציבור - שאין לך דבר רחוק מהטבע האנושי יותר מזה. בשעה שכל מגמת היחיד הוא להגביה למעלה, מעל כל בני הציבור כולו.

והנה בארנו היטב, שאין מציאות כלל להביא סדרים מאושרים וטובים לחיי היחיד ולחיי הציבור, על פי מדת האמת, באופן, שיניחו את הדעת של כל יחיד ויחיד, שיתן עליהן את הסכמתו המוחלטת, כמו שצריך להיות בגמר התיקון."

אני ממליץ לקרוא את זה יחד, זה מאוד חשוב להתקדמות שלנו, איך אנחנו נבין שנצטרך לעבור מדרך הייסורים לדרך האור. וככל שאנחנו יותר נקרא, זה ישפיע עלינו, אפילו אם זה לא בהכרה, שיהיה בתת הכרה. אז בבקשה תקראו את זה ואנחנו עוד נדבר על זה הרבה והחיים ידברו, זאת אומרת אנחנו נצטרך עוד לדבר על זה הרבה, העולם מתקדם והמצבים יחייבו אותנו להתכלל עם כל הדרך הזאת של ייסורים שהיא הפוכה מדרך תורה.

קריין: תרצה לומר משהו לסיכום?

אנחנו רואים שהמאמרים של בעל הסולם מהדרגות הרוחניות הגבוהות ביותר כמו במאמרי "שמעתי" ועד הדיבור על החברה האנושית שזה ממש נפתח לפנינו, לפני לכל אחד ואחד בעולם הזה, כל המאמרים האלה מדברים על דבר אחד, על תיקון העולם. אנחנו יותר ויותר צריכים ללעוס אותם, להבין אותם, להתקדם איתם, לקבל אותם כמשהו שמארגן אותנו מבפנים, מארגן את היחס שלי לחיים, לחברים, לסביבה, לכולם. כל אחד ואחד צריך לדאוג לראות דרך המאמרים האלה את העולם ואז בהתאם לזה הוא יעלה לדרגות יותר ויותר נעלות.

בהצלחה לכם, לא נשכח עד מחר בבוקר או בשיעור הבא שלנו את מה שלמדנו. כל טוב לכם. בהצלחה. חיבוק.

(סוף השיעור)