שיעור בוקר 30.06.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', חלק "אגרות", עמ' 1515, אגרת נ"ד

קריין: כתבי רב"ש, כרך ב'. עמ' 1515. אגרת נ"ד.

אגרת נ"ד

ב"ה א' ניסן תשכ"א פה בני ברק יע"א

"שלום וכל טוב סלה לידידי ...

הנני להודיעך שהשגתי את חמשת הגליונות שבספרך ונהנתי מזה מאד.

הנה אמרתי השבוע פירוש על מה שהזהר (תזריע אות ט) מקשה וזו לשונו: "ר' אחא אמר, הא תנינן דקב"ה גזר על ההיא טפה אי איהו דכר אי איהי נוקבא, ואת אמרת אשה מזרעת תחילה יולדת זכר. אמר רבי יוסי, ודאי קוב"ה אבחין בין טפה דדכורא ובין טפה דנוקבא, ובגין דאבחין ליה, גזר עליה, אי להוי דכר או נוקבא [הוא זכר ואילו היא נקבה, ואת אמרת אשה שמזרעת תחילה יולדת זכר. אמר רבי יוסי, הקדוש ברוך הוא מבחין בין טיפה של זכר ובין טיפה של נקבה, ומפני שהבחין בה, גזר עליה, שתהיה זכר או נקבה]".

ואאמו"ר זצ"ל מפרש בפירוש הסולם וזו לשונו: "למדנו, אשה מזרעת תחילה יולדת זכר. ר' אחא אמר, זה שלמדנו שהקב"ה גוזר על הטפה אם הוא זכר או נקבה, ואתה אומר אשה מזרעת תחילה יולדת זכר, וא"כ לא צריכים לגזירת הקב"ה. אמר רבי יוסי, ודאי שהקב"ה מבחין בין טפה של זכר ובין טפה של נקבה, ומשום שהבחין בה, גזר עליה, אם תהיה זכר או נקבה".

ומפרש: "כי ג' שותפין באדם, הקב"ה ואביו ואמו. שאביו נותן הלבן שבו, ואמו האדום שבו, והקב"ה נותן הנשמה. ואם הטפה היא זכר נותן הקב"ה נשמה של זכר, ואם נקבה נותן הקב"ה נשמה של נקבה. ונמצא שבזה שאשה הזריעה תחילה עוד לא היתה הטפה בסופה לזכר - אם הקב"ה לא שלח בה נשמה של זכר. והבחנה זו שהקב"ה מבחין בהטפה שהיא ראויה לנשמה של זכר או של נקבה, נחשבת לגזרה של הקב"ה, שאם לא הבחין בזה ולא שלח נשמה של זכר לא היתה נגמרת הטפה להיות זכר".

ולהבין זה על דרך המוסר נוכל לפרש: שכל לידה יכולה להיות רק על ידי זכר ונקבה. כי ענין זכר הוא כח ההשפעה שישנו באדם, ונקבה היא בחינת כח הקבלה שישנו באדם, היינו מה שאדם רוצה להנות את עצמו, שענינו הוא שכל דאגותיו הוא רק שעובד להנאת עצמו. ועל ידי שני כוחות אלה יש לו עבודה בבחינת בחירה, להיות בוחר בטוב היינו לשם שמים, ולמאוס ברע שהוא למלא תאוותיו.

וענין זריעה פירושו הוא כמו שנותנין איזה זרע בקרקע ואינו מוציא פירות, ורק בזמן שהזרע שנתן בקרקע נתבטל ונרקב אז הוא מוציא פירות. לכן זריעה בדרך המוסר פירושה: דבר שמתבטל נקרא בשם זריעה.

ובזה נבין את כל הנ"ל. הנה אשה מזרעת תחילה הכוונה היא, שענין תחילה הוא המחשבה, היינו, אם תחילת מחשבתו היא לבטל את הכח של קבלת התענוג רק לצורך עצמו - ממילא "וילדה זכר", היינו מביטול כח הקבלה יוצא כח השפעה, שאז רצונו להשפיע נחת רוח לה'.

ואם איש מזריע תחילה, שתחילת מחשבתו היא לבטל את כח ההשפעה שלו, ממילא "וילדה נקבה", אז המעשה שהמחשבה מולידה הוא לקבל, רק למלא את תאוותיו.

וזה פירוש שהקב"ה מבחין על הטפה, היינו על המחשבה, אם היתה כוונתו לשם שמים או שהיתה לצורך הנאת עצמו. ואם הוא זכר, היינו שביטל את כח הקבלה שלו, שזה פירוש אשה מזרעת תחילה יולדת זכר, אז הקב"ה גוזר על הטפה שיהיה זכר. וענינו הוא, שרק הקב"ה יכול להבחין ולידע את האמת אם היתה כוונתו לה', ואז הקב"ה נותן לו נשמה של זכר, כמו שאמרו רז"ל: "הלומד תורה לשמה וכו' מגלין לו רזי תורה", שה' יתברך מגלה לו את סודות התורה.

ואם הוא נקבה, היינו שביטל את כח ההשפעה שלו שנקרא זכר, אז יולדת נקבה, היינו שהמעשה שהוא מוליד הוא רק להנאת עצמו, ואז אין הקב"ה נותן לו את הסיוע מלמעלה, אלא הוא כמו שאמרו רז"ל: "הבא לטמא פותחין לו".

נמצא, בזה שהקב"ה מבחין וגוזר - כך הוא נעשה באמת, כי רק ה' יודע את האמת, כי יכול לרמות את עצמו ולחשוב שכל כוונותיו הם לשם שמים, אבל בזמן שה' מקרב אותו ונותן לו את השגת נשמת התורה, אז הוא יודע שנולד זכר, שהמעשה שהוא עושה הוא לשם שמים, ואז הוא זוכה לגילוי סודות התורה ונעשה כמעיין המתגבר וכו' ואז הוא זוכה לבוא לשלמות האמיתית.

ואסיים מכתבי בברכת חג שמח וכשר.

מאת ידידו המאחל לו ולמשפחתו כל טוב סלה

ברוך שלום הלוי אשלג"

שאלה: מי מתחיל את התהליך, האם האדם בוחר מהי המחשבה שלו, אם לבטל את כוח ההשפעה או לבטל את כוח הקבלה, או הקב"ה מבחין וגוזר?

מה אתם חושבים?

תלמיד: לפי מה שהוא כותב, האדם מתחיל.

האדם.

תלמיד: כן, אבל הוא לא באמת יודע אם כוונתו היא לבטל את כוח ההשפעה או את כוח הקבלה, אלא את זה רק הבורא יודע, ולכן הוא מבחין וגוזר.

איך אחרים חושבים?

תלמיד: כביכול האדם הוא זה שמחליט בהתחלה אם הוא רוצה לבטל את כוח הקבלה או את כוח ההשפעה, יש איזה תנאי מקדים. אבל אין לו ודאות בזה עד שהוא רואה את התוצאה, אם הוא כבר בהשפעה או בקבלה. יש פה שותפות עם הבורא, ויש כנראה מלכתחילה תנאים שהאדם צריך לקיים כדי שתקרה השפעה, אבל הוא לא יודע את זה בוודאות.

כן.

תלמיד: הוא כותב שבסוף "רק ה' יודע את האמת, כי יכול לרמות את עצמו ולחשוב שכל כוונותיו הם לשם שמים, אבל בזמן שה' מקרב אותו ונותן לו את השגת נשמת התורה, אז הוא יודע שנולד זכר, שהמעשה שהוא עושה הוא לשם שמים". אפשר להגיד שכל עוד הוא לא מרגיש שהמעשה שהוא עשה הוא לשם שמים, מכך שהבורא נותן לו להרגיש שהמעשה נכון, כוונתו כנראה לא נכונה.

בסדר.

שאלה: מה ההבדל בין הלובן של אבא והנשמה?

לובן של אבא זה האור העליון, לבן. הנשמה היא הכלי, הרצון לקבל.

תלמיד: האם הנשמה היא לא האור?

אנחנו כן יכולים להגיד שהנשמה היא האור, אבל תלוי איפה אתה קורא. לפעמים אנחנו מתייחסים לנשמה כאור, לפעמים כרצון להשפיע.

תלמיד: המובן של אבא או העניין של זכר, זה עניין של שלמות כביכול, נכון?

כן.

תלמיד: אז מהו השילוב שבין השלמות של אבא והאודם של אמא? מה קורה בין שני הכוחות האלה?

הם משלימים זה את זה.

תלמיד: מהי הנשמה פה?

הנשמה יוצאת כתוצאה משניהם.

תלמיד: אבל יש פה משהו שלישי.

הקב"ה, שהוא מביא את האור, ואז האיחוד בין הלובן דאבא והאודם דאמא יכול להתקיים יחד.

שאלה: התחלנו את השיחה עם שאלה של חבר, וחבר אחר ענה שרק ה' יכול לקרב. מבחינת האדם, זה לא שאנחנו פסיביים. הוא כותב "ולהבין זה על דרך המוסר נוכל לפרש: שכל לידה יכולה להיות רק על ידי זכר ונקבה". ואחר כך הוא כותב, "מה שאדם רוצה להנות את עצמו, שענינו הוא שכל דאגותיו הוא רק שעובד להנאת עצמו. ועל ידי שני כוחות אלה יש לו עבודה בבחינת בחירה, להיות בוחר בטוב היינו לשם שמים, ולמאוס ברע". זה איכשהו מתייחס לשאלה ולתשובה, שיש את החלק של הקב"ה ויש את החלק של העבודה שלנו, כלומר אנחנו לא פסיביים. כי החבר ענה שרק ה' מקרב, אז זה כביכול שנשב ונחכה עד שה' יקרב אותנו. והרב"ש כותב שלא, אלא יש לנו עבודה. דווקא על ידי שני כוחות, גם זכר וגם נקבה, דווקא על ידי זה שאתם בוחרים בטוב ומואסים ברע, אז אני יכול לקרב אתכם. כלומר זה שיתוף של העבודה שלנו והעבודה של הבורא.

כן.

תלמיד: הוא כותב שיש שני מצבים, "בזה נבין את כל הנ"ל. הנה אשה מזרעת תחילה הכוונה היא, שענין תחילה הוא המחשבה", זה לגבי האישה. "ואם איש מזריע תחילה, שתחילת מחשבתו". כלומר הכול מתחיל ממחשבה. ואנחנו גם יודעים שמחשבה מגיעה מתוך חיסרון. אם לאדם אין חיסרון, אז אין לו מחשבה בכלל. לכן הכול מתחיל מהבורא, הוא משתיל חיסרון באדם והאדם מתחיל לחשוב איך למלא את החיסרון. ואז יש לו בחירה, או להיות אישה מזרעת או להיות איש מזריע.

כן.

שאלה: הוא כותב שאם האדם עושה את הפעולה הנכונה, אז הבורא נותן לו את נשמת התורה. "נמצא, בזה שהקב"ה מבחין וגוזר - כך הוא נעשה באמת, כי רק ה' יודע את האמת, כי יכול לרמות את עצמו ולחשוב שכל כוונותיו הם לשם שמים, אבל בזמן שה' מקרב אותו ונותן לו את השגת נשמת התורה, אז הוא יודע שנולד זכר". מה זה נשמת התורה?

נשמת התורה היא האור הפנימי.

תלמיד: האם זה האור הפנימי שבתוך האדם, הוא מרגיש אותו?

כן, שעכשיו האדם מרגיש.

שאלה: איפה הבקשה מהבורא? יש מחשבה של אדם, שבה זה עוד לא ברור, אחר כך שותפות עם הבורא ואז תוצאה. אבל איפה בתוך התהליך הזה הפנייה לבורא בבקשת עזרה שתהיה תכונת השפעה?

אני חושב שלפני זה, שהבורא פונה לאדם.

תלמיד: לפני כל מה שמתואר פה?

כן.

תלמיד: ואז האדם מבקש לברר שזו תהיה תכונת השפעה באמת.

כן.

תלמיד: אז איך זה שבכל זאת או נולדת נקבה או נולד זכר?

אם זה חיסרון שמגיע מהאדם, אז זה זכר, ואם זה חיסרון שמגיע מהבורא, אז זו נקבה.

שאלה: איך שומרים על מחשבה שתמיד תוליד זכר?

בכך שנרצה תמיד להיות באיחוד עם הבורא וללכת בעקבותיו.

שאלה: מדוע זריעה היא ביטול הכוח?

יש לי כמה תשובות, אבל אני לא רוצה לגלות אותן, אני לא בטוח.

שאלה: מה זה "הבא לטמא פותחין לו"? הרי הוא עושה רק להנאתו, למה פותחים לו?

כדי שיבדוק את עצמו ויראה למה הוא מגיע על ידי בקשתו.

שאלה: האם אדם יכול לרצות כוח אנטי-אגואיסטי, או שהוא רק יכול להשתוקק להשתוות הצורה?

הוא יכול להכניע את עצמו באור העליון, ולרצות להיות דומה לאור העליון.

שאלה: האם יש לנו בחירה חופשית בכל הנוגע למחשבה?

לא. אחרי שאנחנו נכללים בחברה, אז אנחנו מקבלים כוח מהאור העליון ובכוח הזה אנחנו ממשיכים.

(סוף השיעור)