שיעור בוקר 18.06.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 422. מאמר "החרות"
(המשך מכותרת: "הרצון לקבל - יש מאין")

קריין: אנחנו לומדים את מאמר "החרות", אבל קודם נשאל שאלות מנשים על המאמר הקודם.

שאלה: האם אפשר להתחבר רק עם חברות שרוצות להתחבר איתי, או שאני יכולה לחבר אליי גם את אלו שלא רוצות בזה?

אנחנו צריכים לקבל בחיבור את כל החברות שנמצאות בעשירייה. ואנחנו לא בודקים, רוצות להתחבר או לא רוצות להתחבר, אלא אני שרוצה להיות בכלי הרוחני, חייבת להשתדל להתחבר עם כולן, ולא משנה כמה רצון שיש להן, יותר או פחות. בזה שהן כבר מופיעות אצלנו בעשירייה, יש להן איזו נטייה לחיבור. וגם הבורא בחר בהן, נתן להן רצון להיות בחיבור בינינו אפילו פורמלי, ואני מקבלת אותן כחברות לכל דבר ומשתדלת להיות מחוברת איתן.

שאלה: יש לי יחס שונה לכל חברה וחברה, איך אפשר לחבר את כל זה למכלול אחד?

להשתדל לראות שזה נראה לי ברצון האגואיסטי שלי כי אנחנו כולנו שונות, אבל באמת אין כל כך שוני. כלפי הבורא אנחנו נמצאים כרצון לקבל אחד שהוא רוצה למלא אותו בנוכחות שלו.

שאלה: למה דווקא אהבת החברים מזרזת את גילוי הרע?

אין רע יותר אלא מה שמתגלה בינינו. הרע לא קיים אלא שהיה רצון אחד, זה נקרא "אדם הראשון", רצון אחד שהבורא ברא ושהוא נשבר להרבה חלקים, אז בין החלקים שלו נעשו כוחות מנוגדים, אנטגוניזם, וזה הרע, וקשה לנו להתגבר על כוחות הדחייה שיש בחלקי אדם הראשון ביניהם ולחברם שוב לרצון אחד.

שאלה: האם הבורא מעלה אותנו למעלה מהדעת לפי המוכנות שלנו או לפי דרישת התפילה שלנו?

הבורא מחבר אותנו לפי התפילה.

שאלה: איך אפשר להתקרב לתרגיל הזה שרב"ש אמר לעצמו "שיסבול"?

למרות שזה לא נעים לי, אני אפילו שמח מזה שיש לי התנגדות לפעולות ההשפעה, החיבור, האהבה בינינו, כי אז זה נותן לי הרגשה, הבחנה ברורה, מדויקת, שאני הולך בדרך הנכונה. אם אני מתקדם למטרה, אז ברור שאני יכול להתקדם רק בצורה שאני מתגבר על הפרעות.

שאלה: אתמול נפגשנו החברות בעשירייה וכולן עשו מאמץ מאוד גדול להגיע ושאלנו, איך לגרום לבורא להופיע במפגש הזה בינינו. לא ידעתי מה לענות. למה הוא לא הופיע, מה עוד חסר כדי שהבורא יופיע?

הבורא יכול להופיע בתנאי שאנחנו באמת כולנו רוצים להתחבר ובחיבור המשותף בינינו שלא מכוון לאף אחד אלא מבינינו אליו, לבורא, למרכז החיבור בינינו, למרכז עשירייה, שם אנחנו רוצים לתת לו את הלב שלנו, את הרצון שלנו, עוצמת החיבור, מרכז הכוחות שלנו, הנטיות שלנו, וכך אנחנו נגלה אותו.

קריין: מאמר "החרות". אנחנו בכותרת "הרצון לקבל - יש מאין", נתחיל פסקה קודם.

"ואולי היה בכל הפירושים הללו, כדי להניח את הדעת, אבל הצרה בזה, שאין להם כל פתרון מדעי, איך אפשר לעצם רוחני, שיהיה לו איזה מגע כל שהוא, עם אטומים הגשמיים בגוף, שיוכל לגרום לו איזה תנועה. וכל חכמתם והתעמקותם, לא הועילה להם, למצוא כאן איזה גשר מספיק, לעבור על הבקיע הרחב והעמוק הזה, הנמצא בין עצם רוחני לאטום גשמי. ולפיכך לא הרויח המדע ולא כלום, בכל השיטות המטפיזיות הללו."

אי אפשר למצוא קשר בין הגשמיות לרוחניות, אי אפשר לעשות איזו נוסחה שיכולה להעביר אותי מההבנה הגשמית להבנה הרוחנית. זה שאנחנו לומדים, אנחנו לומדים אך ורק כדי לעורר את הרצונות שלנו, וחס ושלום לא לטשטש את עצמנו.

אנחנו יכולים להיות מכוונים לרוחניות, רק על ידי חיבור בינינו. זאת אומרת, במקום שבו אני עובד נגד הרצון לקבל שלי ומזמין על עצמי כוח עליון שישפיע וישנה אותי מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, שם בעצם אני עובד, על זה מדברת כל חכמת הקבלה. קשר אחר בין גשמיות לרוחניות, אין. מה שיש ברצון לקבל זה הגשמי, מה שיש ברצון על מנת להשפיע זה רוחני, וזה ההבדל ביניהם שלא ישתנה, ואין קשר אחר ביניהם.

הרצון לקבל - יש מאין

"וכדי להוסיף כאן איזה פסיעה קדימה בדרך מדעית - רק לחכמת הקבלה אנו צריכים! כי כל החכמות שבעולם כלולות בחכמת הקבלה. ונתבאר אצלינו, בענין "אורות וכלים הרוחניים" (בפנים מסבירות לעץ החיים ענף א') אשר כל עיקר החידוש מבחינת הבריאה שברא ית' יש מאין, אינו חל רק על ענין אחד בלבד, המוגדר תחת השם "רצון לקבל". וכל שאר הענינים הנמצאים בכל הבריאה, אינם בבחינת חידוש כלל, שאינם מבחינת יש מאין, אלא, יש מיש. כלומר, שנמשכים בהמשכה ישרה ממהותו ית' עצמו, כמו האור הנמשך מהשמש - שאין שם כל חידוש, שמה שנמצא במהות השמש מתפשט ויוצא לחוץ." רואים עד כמה שהוא מדבר בצורה פשוטה כאילו מטריאליסטית, מדעית.

"מה שאין כן, בענין "רצון לקבל" האמור, בזה יש חידוש לגמרי, כי לפני הבריאה לא היה דבר זה במציאות, שהרי הוא ית' אינו כלול ולא כלום, מבחינת רצון לקבל, להיותו קדמון לכל דבר... ממי יקבל? ולכן נבחן הרצון לקבל הזה, שהוציאו ית' בבחינת יש מאין בחידוש גמור. מה שאין כן כל היתר אינו כלול בבחינת חידוש שיתכן לכנותם בשם בריאה. ולפיכך, כל הכלים וכל הגופים, הן מעולמות הרוחניים, והן מעולמות הגשמיים, הם נבחנים לבחינת חומר רוחני או גשמי שטבעו הוא "לרצות לקבל"."

כאן הוא רק את זה רוצה להגיד, שכל חומר הבריאה זה רצון לקבל יש מאין, ומה שיש לפנינו זה רק החומר הזה.

שאלה: מה ההבדל בין "יש מיש" ל"יש מאין"?

"יש מיש" זה הבורא, זה כוח שקיים למעלה מזמן, מקום וכל ההבחנות, ולא משתנה. ו"יש מאין" זה הכוח של הנברא, שלא היה ונגלה, רצון לקבל. זה ההבדל בין רצון לקבל לרצון להשפיע. הרצון להשפיע הוא הראשון וקיים ואין עליו עניין הזמן בכלל.

מה שאין כן, הרצון לקבל הוא התגלה, ואנחנו מדברים על מתי שהתגלה לא לפי הזמנים, כי הזמן עוד לא היה, אלא לפי המעשים. והרצון לקבל הזה משתנה כל הזמן, הוא מגלה את עצמו שרוצה עוד ועוד, ועל ידי זה אנחנו מרגישים אפילו בעולם שלנו שיש לנו שינויים לפי הזמנים, לפי המצבים, לפי ההתפתחויות. כל האבולוציה שלנו היא בעצם אבולוציה של הרצון לקבל שנמצא בנו. נראה לנו שזה קורה מול עינינו בדומם, צומח, חי, מדבר, אבל בעצם זה הכול קורה בנו, כי אין חוץ מאדם כלום.

ולכן הרצון להשפיע הוא מחוץ לאדם, זה הבורא. רצון לקבל זה בתוך האדם, זה הנברא. ובמידה שהרצון לקבל הזה כל הזמן נמצא בשינויים, הוא מגלה שכאילו העולם שמחוצה לו משתנה, מתפתח, אבל באמת כל הדברים האלה שייכים רק לרצון לקבל, כי כל השינויים יכולים להיות רק בו.

הרצון להשפיע מפני שזה טבע הבורא, הוא כולו קבוע, כמו שכתוב "אני ה-ו-י-ה, לא שניתי" ה-ו-י-ה זה י-ה-ו-ה, יחס הבורא לנברא שבזה הוא לא משתנה, טוב ומיטיב לרעים ולטובים בכל הזמנים וכולם. מה שאין כן הנבראים, מקבלים את יחס הבורא אליהם כבר בכל מיני צורות בהתאם לרצון לקבל שמתפתח בהם.

שאלה: האם מהמשפט האחרון בקטע שקראנו עולה שמהות הכלים הרוחניים היא הרצון לקבל?

נכון, הרצון לקבל הוא כל הכלי שבבריאה, כל הבריאה היא רצון לקבל. אבל אם הרצון לקבל עושה תיקון על עצמו ומגיע למצב של רצון לקבל בעל מנת להשפיע, אז הוא נקרא רוחני.

שאלה: מהו המצב הסופי של הרצון לקבל?

ההתפתחות הסופית של הרצון לקבל היא להגיע למצב שהוא נמצא ב-100% בעל מנת לקבל ובזה הוא מוכן לתיקון, כי הוא מרגיש ומגלה שהוא פועל על מנת לקבל. ואז מהנקודה הזאת והלאה אנחנו מדברים עליו כראוי לתיקונים, ולפי הכרת הרע, ככל שהוא שונה מהרצון להשפיע של העליון, של הבורא, אז אנחנו מתחילים ללמוד את התיקונים שלו.

שאלה: איך אני צריך לרצות לנוע כל הזמן לקראת השפעה?

זו בעיה, מאיפה אני מקבל רצון ודחף להיות כל הזמן לקראת השפעה, להיות יותר ויותר משפיע? זו עבודה בעשיריה. אני מסתכל על החברים ורואה איך כל אחד מהם משתדל, ובנוסף אנחנו מחויבים, לא חשוב באיזה מצב כל אחד נמצא, לתת דוגמה לחברים איך להיות כל הזמן בהשפעה ובנטייה לחיבור ומהחיבור בנטייה ובהשפעה לבורא.

אנחנו צריכים כל הזמן לייצב את עצמנו במצב מאוד פשוט, שלמרות הרצון האגואיסטי שלנו אנחנו רוצים להיות מחוברים בינינו, ולהציג את החיבור שלנו כלפי הבורא כדי שיוכל להשפיע לתוכו ולעשות מאיתנו מקום שבו הוא יוכל להתגלות, כי רצונו להתגלות בנבראיו.

שאלה: בסוף הקטע כתוב "כל הכלים וכל הגופים, הן מהעולמות הרוחניים, והן מהעולמות הגשמיים". האם גם הגשמי וגם הרוחני זה עולם אחד שלם?

כל הבריאה היא רצון לקבל שיש בה שני חלקים, שני אופנים של הרצון לקבל - רצון לקבל על מנת לקבל ורצון לקבל על מנת להשפיע. רצון על מנת לקבל נקרא גשמי, רצון על מנת להשפיע נקרא רוחני. מעליהם נמצא כוח ההשפעה העליון, הבורא, ולמי שהוא משפיע הוא הופך את הכוונה שלו לכוונה על מנת להשפיע. הרצון לקבל נשאר, אלא הבורא שמשפיע עליו מוסיף לו כוונה על מנת להשפיע. ואז במידת הכוונה על מנת להשפיע הרצון לקבל מתחיל להרגיש את נוכחות הבורא וכל מיני אופנים שיש בעל מנת להשפיע. זה נקרא העולם העליון, המציאות הרוחנית הנצחית.

תלמיד: האם הבורא יצר לנו את העולם הגשמי כדי שנקבל בו הבחנות, מה אנחנו צריכים באמת לתקן, מה אנחנו באמת מרגישים וכמה אנחנו הפוכים ממנו?

כן, בדיוק. הוא התקין את העולם הגשמי אך ורק כדי שנדע איך לעלות ממנו לרוחניות, איך להבדיל בין על מנת לקבל לעל מנת להשפיע, כלומר מגשמיות לרוחניות, ובהתאם לכך נגיע לעל מנת להשפיע על ידי הכוחות שלנו, על ידי תיקון הבושה. בדרך עלינו עוד להתרשם מהרצון לקבל שלנו, עד כמה הוא מבייש אותנו, עד כמה אנחנו רוצים להתעלות מעליו ולא רוצים לקבל שום דבר אלא רק להשפיע. זו עוד מדרגה שהיא הבינה, שאני מוכן לעשות הכול רק לא להיות המקבל.

עכשיו אנחנו כביכול נמצאים במאבק עם הבורא, אנחנו רוצים לקבל והבורא לא נותן לנו, ואז אנחנו כביכול מתווכחים עימו על מתי נוכל לקבל. העלייה שלנו צריכה להיות כזו - ככל שתיתן לנו לא נרצה לקבל, כי אנחנו רוצים להיות רק בכוונה להשפיע. אם אני צריך לקבל כדי להשפיע, אז אני אקבל אבל בתנאי שהפעולה שלי תהיה השפעה. אם אני נמצא אצל בעל הבית ומבין שאני יכול לעשות לו נחת רוח רק בתנאי שאני מקבל ממנו, אז אני לוקח ומקבל כי אין לי ברירה, בזה אני משפיע לו, אבל לעצמי אני לא רוצה. כדי להשפיע לבעל הבית אני מפעיל את הרצונות לקבל שלי היותר גדולים, וטועם ממנו את התענוגים היותר פנימיים, עמוקים וגדולים, מפני שכך אני יכול להשפיע לו.

תלמיד: האם תיקון הבושה קורה בכוונה שלי?

ודאי שהכול בכוונה, כך כתוב "הכול בכוונה יתבררו".

שאלה: אמרת שהעולם הגשמי נוצר כדי להבחין בין גשמיות לרוחניות. יוצא שבגשמיות אני צריך להיות גדול, לחשוב שאני מצליח, להגיע להצלחות, ואילו ברוחניות להיפך, אני צריך להרגיש ביטול עצמי, שאני קטן וכל החברים גדולים. איך לשלב בין השניים?

אין שום בעיה. דוד המלך היה המלך, ועם זאת הוא כתב לבורא בתהילים כמה הוא אפס, כמה הוא כלום. הוא הרגיש שאין יותר למטה ממנו כלפי הבורא ולכן נקרא דרגת המלכות. הוא היה בהשגה גדולה מאוד כלפי כל העולם, הוא כתב את ספר תהילים שהוא התפילה הגדולה ביותר שיש לנו כלפי הבורא.

תלמיד: איך אני מרגיש גדול בגשמיות, כאילו יש איזה פיצול?

קודם כל תהיה גדול ואחר כך נדבר, אל תדאג לזה עכשיו.

שאלה: אנחנו אומרים שלקבל על מנת להשפיע זה רוחניות. האם לסרב לקבל למען עצמי זה עוד לא רוחניות? כלומר, כדי להיכנס לרוחניות, צריך להתחיל לקבל על מנת להשפיע?

לא. גם כשאתה לא רוצה לקבל שום תענוג, חוץ מדברים הכרחיים, שלא מביאים לך תענוגים אלא אתה רק ממלא את הבהמה שלך, את הגוף שלך כדי שיחייה, ולכן אתה חייב לקבל את הדברים האלה. זה נקרא "לא יגונה ולא ישובח".

תלמיד: האם כשאני לא מקבל על מנת לקבל, כשאני מסרב לקבל לחלוטין, זאת כבר מדרגה רוחנית?

אני לא יודע. בשביל מה אתה עושה את זה? אולי אתה עושה את זה כדי לשמור על דיאטה.

תלמיד: לא, אני עושה את זה כדי לא לקבל למען עצמי. במדרגה ראשונה הרי מפסיקים לקבל על מנת למלא עצמנו, ועכשיו קראנו במאמר, שרוחניות היא כשאני מתחיל לקבל על מנת להשפיע לבורא.

נכון. זה נקרא שאתה כבר מתחיל להשפיע לבורא. אבל בזה שאתה עדיין לא מקבל כלום כדי להגיע להשפעה, אז אתה עושה פעולה בכדי להגיע להשפעה, אבל עוד לא הגעת. ההשפעה לבורא באמת היא כשאתה מקבל, אבל רק על מנת להשפיע לו. כמו האורח ובעל הבית, לפי אותה דוגמה.

שאלה: כשהרצון לקבל שהוא יש מאין הופך לעל מנת להשפיע, האם הוא גם הופך להיות יש מיש?

הרצון לקבל לא יכול להיות יש מיש. הוא נברא על ידי הכוח העליון, הבורא, ולכן הוא יש מאין. זאת נקודת המוצא שלו.

שאלה: בעשיריה ברור לי שהמעשים שלי והמחשבות שלי צריכים להביא נחת רוח לבורא, על ידי מה שאני משפיע לחברים. אבל בחיי היומיום איך אני יכול לעשות את זה, איך אני יכול ליישם את הכוונה שלי בזמן שאני בעבודה, כשאני נוהג, כשאני אוכל. איך אני יכול תמיד להתחבר יותר ויותר עם הבורא?

זו בעיה, ולכן אני לא ממליץ לך לעשות את זה בכל מקום ובכל זמן, אלא בצורה מוגבלת. כדי שזה לא יבלבל אותך בזמן נהיגה, או בזמן שאתה בעבודה, כי אולי אתה אחראי על משהו ויכול לגרום בזה נזקים.

איך להיות כל הזמן עם הקבוצה ועם הבורא יחד בכל המצבים הגשמיים שאתה חייב להיות? אני לא חושב שזאת בעיה, אבל לפני כל פעולה ופעולה אתה צריך להכין את עצמך לזה - אני נמצא בחיבור, אני נמצא עם העשירייה, אני נמצא עם הבורא, ועכשיו שהשגתי את החיבור הזה במשהו, אז אני מתקדם לפעולה.

זה דומה לאישה שיש לה תינוק בבית, והיא כל הזמן חושבת עליו ודאי כי זה התינוק שלה, אבל היא חייבת להיות בעבודה. ואז אפילו שהיא עושה אלף ואחד דברים בעבודה, הראש והלב שלה כל הזמן עם התינוק. כך אנחנו צריכים להתרגל, שהלב שלנו והראש שלנו יהיו כל הזמן עם הקבוצה ועם הבורא, ואז לא תהיה בעיה לכוון את כל הפעולות שלנו בעולם הזה לקשר מביננו לקבוצה ועם הבורא, דווקא על פני כל החיים שלנו, על פני כל הפעולות שלנו כאן בעולם הזה. צריכים פשוט לעשות תרגילים.

ב' כוחות ברצון לקבל: כח המושך, כח הדוחה

"וצריך שתבחין עוד, אשר בבחינת הכח הזה המכונה "רצון לקבל", אנו מבחינים בשני כוחות הנקראים:

א. "כוח המושך"

ב. ו"כח הדוחה".

והטעם, כי כל כלי או גוף, שגדרו הוא רצון לקבל, נמצא אמנם מוגבל, דהיינו, כמה שיקבל, ואיזה איכות שיקבל. וכיון שכן, נמצאים כל אלו הכמות והאיכות שהם מחוץ לגבולו, כמו נגד הטבע שלו. ומתוך כך הוא דוחה אותם, הרי שבגדר הזה שנקרא רצון לקבל, אף על פי שמובנו רק כח המושך בלבד, מכל מקום, בהכרח נעשה גם כן לכח הדוחה. והבן זה היטב."

זאת אומרת, מה שאני מקבל אני מקבל, ומה שאני לא יכול לקבל, זה כביכול עומד מחוץ לי, מנוגד לי, ואני רואה את ההבדל בין זה לזה, זה נעשה ממש כנגדי.

חוק אחד לכל העולמות

”ואף על פי שחכמת הקבלה, אינה מדברת כלום מעולמנו הגשמי, עם כל זה יש להם לכל העולמות חוק אחד (כמ"ש במאמר מהות חכמת הקבלה בד"ה חוק שורש וענף). ולפיכך נמצא גם כן, אשר כל מיני מהותים הגשמיים שבעולמנו, דהיינו, כל מה שנמצא בתוך החלל הזה, יהיה מה שיהיה, דומם, צומח, חי, עצם רוחני, עצם גשמי, אם באנו להבחין את בחינת היחידית והאנוכית של כל אחד מהם, במה שנבדל מכל האחרים, ואפילו בפרודה היותר קטנה, הרי היא לא יותר מבחינת "רצון לקבל" הנ"ל, שהוא כל צורתו הפרטית מצד הבריאה המחודשת, המגביל אותה בכמות ואיכות כנ"ל, שמכוח זה נמצא בה כוח המושך וכוח הדוחה.

אבל כל מה שנמצא בה יותר משני הכוחות האמורים, הרי זה נחשב לבחינת השפע ממהותו ית', אשר השפע הזה הוא שוה לכל הברואים, ואין בה משום חידוש המיוחס לבריאה כלל, להיותה נמשכת יש מיש, ולא יתכן ליחס את זה לבחינת יחידה פרטית. רק לדברים משותפים לכל חלקי הבריאה הקטנים עם הגדולים. שכל אחד מקבל מהשפע הזה, לפי גבול הרצון לקבל שלו, ובגבול הזה נעשית ההגדרה בין כל יחיד ויחידה.

שאלה: מה יש מחוץ לרצון לקבל היחידי?

כלום.

תלמיד: בעל הסולם מדבר על הרצון לקבל כיחידה, מה יש מחוץ ליחידה הזאת?

אני לא יודע מה זו יחידה. אתה מתכוון ליחידה כחבילה? חוץ מרצון להשפיע שזה הבורא ורצון לקבל שזה הנברא, אין כלום בבריאה.

תלמיד: כן, אבל אנחנו אומרים שהרצון לקבל מחולק להרבה מאוד פרטים.

אז מה?

תלמיד: אז מה יש מחוץ לכל פרט כזה, שפע ממהותו יתברך?

חוץ מהרצון לקבל אין שום דבר בנברא. כל מה שיש חוץ מהרצון לקבל זה רק השפע שמגיע מהבורא וממלא אותו בדרגות מסוימות שלפיהן הוא קיים.

תלמיד: אם אני רצון לקבל, מה יש מחוץ לי?

אתה רצון לקבל אבל יש בך גם שפע שממלא את הרצון לקבל ונותן לרצון לקבל הזה קיום, הרגשה שהוא קיים. הרגשה מה יש לו ומה חסר לו, הוא ממלא אותו ברגש, בשכל, בכל מיני דברים, הכול בא מהמילוי, מהרצון להשפיע של הבורא.

תלמיד: ובצורה המתוקנת שלי מה אני דוחה ומה אני מקבל?

בצורה המתוקנת אתה תהיה קשור עם כל הרצונות לקבל הזרים לרצון לקבל אחד בכוונה משותפת על מנת להשפיע, ובזה כולנו יחד נהיה כאיש אחד שנקרא "אדם", הדומה לבורא, בזה שנמצא עם הבורא כמו האורח עם בעל הבית בהשוואת הצורה.

שאלה: בעל הסולם כותב, "שכל אחד מקבל מהשפע הזה, לפי גבול הרצון לקבל שלו ובגבול הזה נעשית ההגדרה בין כל יחיד ויחידה", אבל אנחנו לומדים שצריך להיות הפוך, צריך לא לקבל את השפע הזה.

הרצון לקבל זה כל חומר הבריאה. כולנו נמצאים בתוך הרצון לקבל, אתה לא יכול לעשות עם זה כלום. אנחנו יכולים רק להשתתף עם הרצון לקבל שלנו באיזו עבודה יחד. מה זה יכולים להשתתף יחד? האמת שאני אף פעם לא יכול להיות עם מישהו יחד, כי בכל דבר אתה מרגיש משהו אחר ממני. נניח שאתה ואני טועמים משהו, אנחנו לא יכולים להשוות בין מה שאני מרגיש ובין מה שאתה מרגיש, הרצון לקבל נשאר אישי לכל אחד ואחד.

הכוונה על פני הרצון לקבל, להשתתף עם הזולת, יכולה לקשר בינינו, לקשור אותנו, וזה מה שאנחנו משתדלים להשיג. איך אנחנו משיגים את זה? על ידי המאור המחזיר למוטב. כשהאור העליון משפיע עלינו ומקשר אותנו, הוא נותן לנו יכולת להרגיש את עצמנו "כאחד", כי אחד ודאי שאף פעם לא נרגיש.

זאת אומרת אותו רצון לקבל שהבורא ברא בנו ושבר אותנו, הוא לא נעלם, הוא נשאר בינינו כעביות. ועל ידי הרצון לקבל הזה שנשאר בנו למרות שאנחנו רוצים להיות מקושרים, אם אנחנו מתקשרים בינינו על פני העביות הזאת, אנחנו מגיעים לעוצמת הרצון לקבל פי תר"ך פעמים. ואז אנחנו יכולים למלא את הרצון לקבל הזה פי תר"ך פעמים יותר ממה שהיה בתחילת הבריאה, באדם הראשון. שם היה נגיד אור הנפש ואנחנו יכולים למלא את עצמנו בנרנ"חי. ובזה אנחנו עושים נחת רוח לבורא כי כל התיקון הזה שעשינו על עצמנו הוא כדי להגיע למצב שאנחנו מתמלאים והבורא נהנה מאיתנו.

תלמיד: במה תלוי גודל הרצון לקבל שלי?

גודל הרצון לקבל שלי תלוי במידה שאני עובד על עצמי מתוך שורש הנשמה שלי, מתוך מצבי באדם הראשון, בכלי היסודי.

תלמיד: האם זה טוב שיש לי רצון לקבל כזה גדול?

הבורא שבר את הכלי הזה ויש לי נקודה מיוחדת בתוך הכלי הזה, ואני צריך להתקשר עם כל הכלי הזה מתוך הנקודה שלי, וכך אני נעשה כמנהל של תיקון הבריאה, של כל האדם הראשון. וכך גם אתה, גם הוא וגם הוא, כל אחד מנקודת הרצון שלו.

תלמיד: הרצון לקבל שלי לא מוקטן, הוא נשאר אותו דבר ועל זה אני צריך לעבוד בנוסף?

הוא מוגדל.

תלמיד: אני לא צריך לבטל אותו?

אתה לא מבטל אותו, אתה מבטל רק את הכוונה על מנת לקבל שרוצה לנהל את כל העולם. אתה מבטל אותה ורוצה לגרום לחיבור של כולם, וכשאתה למטה מכולם אתה גורם להם חיבור, וכך אתה הופך להיות זה שמגיש לבורא את הכלי השלם.

תלמיד: ורק אז אתה מקבל את השפע שעליו בעל הסולם כותב?

לא אתה, הכלי כולו מקבל את השפע.

שאלה: זה שאנחנו מרגישים את עצמנו כאינדיבידואליים, זה גם סוג של הסתרה, כמו שיש לנו העדר של הרגשה שאנחנו שבורים?

כלומר כדי להיות אינדיבידואלים כמו שכתוב במאמר, אנחנו צריכים להתכלל בתוך השפע הזה ואז זאת תהיה אינדיבידואליות אמיתית?

כן.

שאלה: יוצא שהמאמר הזה אומר לנו, שמה שמפריד בינינו בעשירייה זה הנבראים, ומה שמחבר בינינו בעשירייה זה הבורא. האם אנחנו חייבים לברר כאן מה מפריד בינינו ולהגיע למה שמחבר בינינו ואז תהיה הרגשת הבורא?

כן.

שאלה: אפשר לומר ששני הכוחות שנמצאים ברצון לקבל, הכוח הדוחה והכוח המושך, משולים לאור פנימי ולאור מקיף?

מתוכם אנחנו כבר מגיעים לאור פנימי ולאור מקיף. אתה צודק.

שאלה: מאיפה באה ההרגשה של הכוח הדוחה? זה ברור מאיפה הכוח המושך, אבל מאיפה הכוח הדוחה?

אתה יכול להרגיש אותו אפילו מתוך בושה, כשאתה נמצא מול בעל הבית, ובכל זאת, על אף שאתה רוצה לקבל משהו, אתה דוחה, כי הבושה לא נותנת לך לקבל. אבל האמת היא שאת הכוח הדוחה אנחנו מקבלים רק לפי הופעת הבורא בנו.

שאלה: האם אפשר למדוד רצון חזק לרוחניות בלי שיהיה לזה ביטוי גשמי?

לא הבנתי איך אתה מתאר את זה.

תלמיד: יש חברים שאני מרגיש שיש להם רצון חזק לרוחניות אבל זה לא בא לידי ביטוי בחיצוניות, הם לא מדברים חזק והם לא אקטיביים, ויש כאלו שהם אקטיביים אבל כשיש הפרעה הכי קטנה הם פתאום עפים החוצה.

הכול שייך בינתיים לרצון לקבל הגשמי, זה עדיין לא רצון לקבל רוחני.

תלמיד: אז אין לנו יכולת לראות רצון לקבל רוחני?

לא, אתה גם לא יכול להבדיל אם זה כך או אם זה כך. רק בתנאי שיהיו לך כלים רוחניים ואתה תתקשר לחבר, אז תוכל להרגיש את הרצונות שלו, גם לקבל וגם להשפיע, רק בתנאי הזה.

קריין: כותרת "הרי הוכחתי בעליל".

"הרי הוכחתי בעליל מבחינה מדעית טהורה, את "האנכי" (האיגו) של כל יחיד, בשיטה מדעית מוגנת לחלוטין בכל צרכיה מעין הבקורת. ואפילו לשיטת המטריאליסטים האוטומאטיים הקיצונים. ומעתה אין אנו צריכים יותר לכל השיטות הצולעות, המתובלות במטפיזיקא. וכמובן שאין כאן כל הפרש, אם הכוח הזה - של רצון לקבל, הוא פרי ותוצאה של המטריה, שהוציאתו בדרך החימיה, או המטריה, הוא פרי ותוצאה של הכח הזה, כי העיקר ידענו, אשר רק הכח הזה - המוטבע בכל בריה ואטם של "הרצון לקבל" בגבולותיו, הוא בחינת היחידה, שבו הוא נבדל וניכר לעצמו, מתוך שאר חברי סביבתו, שזה נוהג הן באטום יחידה, והן בחבורה של אטומים - שנקראים גוף. וכל יתר הבחינות, שנמצא בהם עודף על הכח הזה, אינם מיוחסים בכל שהוא לאותה הפרודה, או לאותה החבורה של פרודות, מבחינת האנכיות שבה, אלא רק מבחינה כללית, שהוא השפע הנמשך אליהם מהשי"ת, שהוא ענין המשותף לכל חלקי הבריאה יחד, ואין בהם ענין של גופים נבראים יחידים, כמבואר.

ועתה יתבאר לנו ענין "חירות היחיד", מבחינת ההגדרה הנכללת בגורם הראשון, שקראנו אותו בשם "מצע", שכל הדורות הקודמים, שהם אבותיו ואבות אבותיו של אותו היחיד, הניחו טבעיהם שמה, כמו שהארכנו בזה לעיל. ועל פי המבואר, שכל עיקרו של המובן במלת יחיד אינו אלא הגבולים של "הרצון לקבל" המוטבע בחבורת הפרודות שבו.

הרי לעיניך, שכל אותם הנטיות שירש מאבותיו ואבות אבותיו, הם אמנם רק בחינות גבולים של "הרצון לקבל" בלבד. או מבחינת כח המושך שבו, או מבחינת כח הדוחה שבו, שהמה מתראים לעינינו בדמות נטיות לותרנות, או לקמצנות, להתערב בין הבריות, או להיות מתבודד כנ"ל. וכיון שכן, הנה הם ממש בחינת האנכיית שבו (האיגו) העומד ולוחם על זכות קיומו. באופן שאם אנו משחיתים איזו נטיה מאותו היחיד, הרי אנו נחשבים לקוצצים אבר אמיתי מהעצמות שלו, וגם הוא נחשב אבידה אמיתית לכלל הבריאה, משום שלא נמצא ולא יהיה עוד בכל העולם דוגמתו, כמבואר לעיל.

ואחר שבררנו היטב את הזכות המוצדקת של חירות היחיד להלכה על פי חוקים הטבעיים. נפנה ונראה עד כמה שאפשר לקיימו למעשה, מבלי לפגוע בתורת המוסר, ובתורת המדיניות. והעיקר - כיצד מקויימת הזכות הזאת, על פי תורתנו הקדושה".

בעל הסולם עושה כאן סיכום על כל מיני נטיות של אנשים לדבר בצורה מטאפיזית, אגואיסטית וכן הלאה ורוצה לסיים איתם ולכן הוא כאילו מסכם את כל הדברים האלו, ומעתה והלאה הוא מתחיל כבר לומר, יש רצון לקבל שהוא יש מאין, שלא היה קודם, ושמנוהל על ידי הרצון להשפיע יש מיש, ומה עלינו לעשות עימו.

שאלה: כדי להעלות את חשיבות המטרה, איך אנחנו משתלטים על הרצון לקבל ששונה בכל דרגה?

זו כל העבודה שלנו. במידה שאנחנו רוצים לשלוט על הרצון לקבל שלנו, אנחנו צריכים למשוך את הבורא, שהבורא ישלוט עליו, כי אנחנו לא יכולים לשלוט. הבורא ברא את הרצון לקבל ולבורא יש כוח לשלוט על הרצון לקבל, ולכן אני פונה לבורא, אני על עצמי לא יכול לעשות כלום, ואני משתדל ליצור כאלו מצבים שלבורא תהיה הזדמנות לכבוש את הרצון לקבל, לתקן אותו, להעמיד אותו בצורה נכונה. יוצא שאני לא עושה שום דבר חוץ מלבקש מהבורא לנהל את הרצון לקבל שהוא ברא.

אני לא מסוגל לעבוד עם הרצון לקבל, אני לא מסוגל לעשות שום דבר בכל הבריאה, יש לי רק פנייה לבורא, אני מבקש כמו ילד קטן, שפונה כל הזמן לאימא ומושך אותה כך שהיא תעשה משהו בשבילו. הוא יכול לפנות אליה מפני שהיא ילדה אותו והיא חייבת לעשות כי זה התינוק שלה, הילד שלה. אם בצורה כזאת אנחנו מגיעים לבורא ודורשים ממנו, אז הוא שולט על הרצון לקבל, זה נקרא שבאותו יום, והיתה לה' העבודה, המלוכה, הבורא שולט על הרצון לקבל ומתקן אותו.

זה נקרא "עבודת ה'" ולא עבודת הקבוצה ולא העבודה שלנו, העבודה שלנו היא רק לבקש. אז חשוב לנו כאן לא להתבלבל איפה אנחנו נמצאים ומה עלינו לעשות בכל מערכת הבריאה - רק לדרוש מהבורא שיתקן את הרצון לקבל. אבל אנחנו צריכים להביא לו את הרצון לקבל, "תראה, זה הרצון לקבל, אנחנו ניסינו להתחבר ולא יכולים, כל אחד ואחד מאיתנו בצורה אישית, כולנו יחד בעשירייה, משתדלים, לא מסוגלים, אתה חייב לנו לעזור, אתה חייב לעשות".

ואז הבורא מרוצה, כי זה כוח השפעה, אנחנו מביאים לו עבודה שיתקן, שישלוט בכוח ההשפעה על מה שאנחנו נותנים לו. לכן כל העבודה שלנו נקראת "עבודת ה'", כי אנחנו מגלים מהי עבודה של הבורא ומה הוא צריך לעשות ואיפה הוא צריך לעשות.

שאלה: באופן חד משמעי בעל הסולם אומר כאן שמטריה (material) היא תולדה של רצון לקבל, אבל הרצון לקבל נברא על ידי הבורא מוקדם יותר מהזמן שהופיע החומר. באיזה שלב בירידת העולמות הרוחניים מופיע החומר?

אין דבר כזה ותפסיק עם המדע שלך. אין כאן דבר כזה שקודם נברא הרצון לקבל ואחר כך זה משתלשל ומגיע. אתה מדבר על זמנים, אין זמנים.

תלמיד: אני לא מדבר על זמנים. אני מדבר על תהליך, אנחנו אומרים שיש סיבה ומסובב.

אז קח את מה שעברנו ב"פתיחה", ותראה איך משתלש הרצון לקבל עד שמגיע מעולם אין סוף דרך עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, עד סוף העשיה, עד העולם הזה.

תלמיד: אני לא יכול לתפוס איפה זה, מתי, באיזה שלב של השתלשלות.

כי אתה רוצה לחבר את הכרונומטר שלך, את השעון והסרגל לכל הירידות, לכל המצבים האלו. אין דבר כזה. אין. מתי אנחנו בכלל מגלים שזה קורה? כאשר אנחנו מלמטה יכולים להתחיל לעלות למעלה. ולפני כן זה לא קיים. לא קיים. אין ירידת העולמות. כמו שאנחנו אומרים "אין בורא ללא נברא".

שאלה: אם כולנו שונים איך נתחבר ברצון אחד?

ברצון המשותף שלנו כלפי הבורא. זה נקרא "כי בו ישמח לבנו". כי בו יתחברו כל הלבבות שלנו.

שאלה: אם חופש הבחירה שלי זה רק בסביבה אז האם נכון לומר שבעשירייה, על ידי עבודה למען החברים, זה חופש הבחירה שלי?

כן. הבחירה שלך אפילו לא בחברים אלא לבחור כל פעם בקשר יותר חזק בין החברים. זו העבודה שלך.

שאלה: אמרת שאנחנו כל הזמן צריכים לחשוב על הקבוצה כמו אימא שחושבת על הילד. אבל אם אני אימא לילדים ואני באמת חושבת כל הזמן על הילדים, איך לשלב את זה עם הקבוצה?

אז יש לך עוד ילד אחד.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לעשות תרגילים. מה זה התרגילים האלה בפועל, האם טוב לדמיין, לתאר שעושים פעולת השפעה בעשירייה?

כן, ודאי, כל הזמן. כל הזמן לעשות תרגילים לחיבור העשירייה ופנייה לבורא.

שאלה: אם חלק מהחברות בעשירייה משתתפות בשיעורים יותר מאחרות הן יכולות להעביר לאלה שלא השתתפו - בפגישה כללית ביניהן?

כן. תשתדלו.

שאלה: איך להגיע להרגשה שהקבלה שלי היא השפעה לבורא?

אם זו קבלה על מנת להשפיע וקבלה נכונה, אז בקבלה שאת מקבלת מהבורא את מרגישה אותו, כי כך עושה לו נחת רוח. ואז את יודעת שיש לך מצב נכון.

שאלה: אם הבורא הוא יש מיש והוא לא משתנה ובהכרח הרצון לקבל נגזר ממנו אז איפה העצמאות של הנברא?

העצמאות של הנברא הוא כנגד כל הרצון לקבל - זו ההפרעה שלו - מקים מערכת השפעה לבורא והמערכת הזאת תהיה דומה לבורא. וזה נקרא "אתם עשיתם אותי". הנבראים בונים מערכת השפעה ממש כמו הבורא שמלכתחילה משפיע להם.

שאלה: האם הכוונה להשפיע היא המסך?

הכוונה להשפיע זה מסך ואור חוזר.

שאלה: בעל הסולם כותב שיש ברצון לקבל כוח דוחה וכוח מושך. איך זה יכול להיות שיש ברצון לקבל כוחות? אנחנו לומדים שרק הבורא הוא הפועל.

אבל הבורא ברא רצון לקבל והאופי של הרצון לקבל מושך כל דבר טוב שטוב לו ודוחה כל דבר שרע לו.

שאלה: האם בעתיד נצטרך לגלות איך הנקודה שבלב שלנו קשורה לכל אדם ואדם בעולם?

אנחנו נגלה את זה, ודאי. כי אנחנו כולנו מתחברים במערכת אדם הראשון וכולנו שם כלולים יחד. ואז יש לנו הרגשה ברורה והבנה ברורה איך אנחנו כולנו מקושרים. עד כדי כך שהבורא יכול להתגלות בנו פי תר"ך פעמים יותר ממה שהיה נגלה באדם הראשון.

שאלה: איזו פעולה פרקטית יכולה לעזור לי להגיע לבקשה מהבורא כל יום?

אני יכול לפנות לבורא כל יום רק בתנאי שאני רוצה להתחבר עם החברים. כדי להיות בטוח שאני מבצע את הפעולה הזאת, צריך לפנות לבורא שהוא יחבר בינינו.

שאלה: איך לרומם את החבר בלי להזיק לו?

דוגמה. לתת לו דוגמה של חיבור או להתפלל עבורו.

שאלה: מהי מהות השפע שאנחנו מקבלים אם מסתכלים מלמעלה למטה ואם מסתכלים מלמטה למעלה?

מהות השפע זאת אהבה שיש בין כל הנבראים לבורא.

שאלה: איך עלי להגיב ללשון הרע שאני שומעת בין החברות כלפי או כלפי חברה אחרת?

לתת להן דוגמה הפוכה.

תלמיד: אין עוד שאלות.

שאלות טובות. אני מודה מאוד לנשים ששולחות שאלות באמת לעניין.

קריין: מה סיכום שלך?

אתם צריכים לעשות סיכום, בואו נעשה, וההמשך בעוד כמה שעות, סך הכול. אז אדרבא.

קריין: בכל זאת, היה שיעור שהתפתח מעניין.

זה דבר מיוחד שקורה לנו עכשיו. אחר כך נגלה מה קורה. אבל בינתיים, בואו אנחנו נתקשר בסוף השיעור ונצא מהשיעור להפסקה עד השיעור הבא בעוד שמונה שעות ולא ניפרד עד שהבורא יתגלה בינינו ונרגיש אותו בפועל.

שאלה: כתוב, "באופן שאם אנו משחיתים איזו נטיה מאותו היחיד, הרי אנו נחשבים לקוצצים אבר אמיתי מהעצמות שלו, וגם הוא נחשב אבידה אמיתית לכלל הבריאה," כלומר אם יש מישהו רשע, אסור לגעת בו? זה מה שהוא אומר פה?

ודאי. אתה צריך לדעת איך אתה מגיע אליו ואיך אתה מתקן אותו, אחרת מה התועלת?

תלמיד: הרי כל ההיסטוריה מלאה באנשים רעים.

אנחנו לא רוצים להיכנס לכל ההיסטוריה. אנחנו מדברים רק על העבודה הרוחנית בתוך העשירייה.

תלמיד: אסור לי לגעת בו? אסור לי לפגוע בו?

אז באותו אדם שמקלקל בינינו מצבים, אנחנו לא נוגעים עד שיש לנו יכולת לבוא ולתקן.

שאלה: יש כאן איזו סתירה שאני לא מצליח לברר לעצמי. אם אנחנו עושים צמצום על הרצון לקבל שלנו, אבל עם הכוונה שהבורא ייטיב לנבראיו, מה יוצא כתוצאה מזה? האם זה בכלל אפשרי?

לא, זה חשבון לא נכון. אני צריך לעשות חשבון על כל הרצון לקבל שלי, גם על בחינה ד', על הכול, ולהגיד שאני ברצון לקבל שלי בצורה כמו שהוא עכשיו, לא רוצה להשתמש. ואז במה שאני מסוגל להשתמש, משתמש בעל מנת להשפיע. ואני בודק את עצמי, שוקל את עצמי ואז אני מפעיל את עצמי.

לא יכול להיות שאני חלק מהרצון לקבל משאיר ללא תיקון ועושה תיקונים רק על בחינות א' ב' ג' ועל בחינה ד' לא. בחינה ד' דווקא היא צריכה במיוחד לקבל תיקון.

(סוף השיעור)