שיעור בוקר 14.02.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

לעם", כרך א', עמ' 361, "הקדמת ספר הזוהר"

מאמר "המצווה הרביעית", סעיפים 223-227

קריין: ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 361, הקדמת ספר הזוהר, מאמר "המצווה השביעית".

זו מצווה מאוד חשובה. מצווה זה כמו שאנחנו מבינים מהמילה ציווי, פקודה, שהבורא דורש מכל אדם שרוצה להתקרב אליו שיבצע את הפעולה הזאת. אז המצווה השביעית בדרך היא, שאדם צריך למול את עצמו לשמונה ימים, "למול לשמונה ימים, ולהעביר זוהמת העורלה. משום שאותה החיה, מלכות, היא המדרגה השמינית לכל המדרגות".

בואו נראה מה הוא אומר ונשאל שאלות וכמו שאנחנו רואים, זה דבר מאוד חשוב.

קריין: הקדמת ספר הזוהר, "המצווה השביעית", 223.

223". המצווה השביעית, למול לשמונה ימים, ולהעביר זוהמת העורלה. משום שאותה החיה, מלכות, היא המדרגה השמינית לכל המדרגות, כשמתחילים מבינה. ואותה הנפש, העפה ממנה, צריכה להיראות לפניה לשמונה ימים, כמו שהיא המדרגה השמינית.

אין הנוקבא דז"א, נקראת חיה, זולת ע"י עלייתה והלבשתה את הבינה, שהיא מדרגה שמינית של ע"ס מלמטה למעלה. ונקראת גם המלכות, נוקבא דז"א, בשם שמיני, כי עלתה שמונה מדרגות, שממנה עד הבינה, ורק אז נקראת גם היא חיה, כמו הבינה.

והנה, נפש האדם, שנולדה מהנוקבא דז"א, שנקראת חיה ונקראת שמינית, צריכה להיראות לפני הנוקבא עם התיקונים של מילה ופריעה, ביום השמיני ללידה שלה. ואז נראה וניכר, שהיא נפש מאותה חיה קדושה, ולא מצד אחר.

כי אז, בכוח המילה והפריעה, נדחה ס"א לגמרי מנפש אדם, ויכולה לקבל שלמות אורותיה של החיה ההיא. וזהו, ישרצו המים. ובזה מקבלת מ"ד עילאין מזו"ן, ונשלמת במים האלו".

שאלה: מאיפה מגיעים הכוחות לבצע תיקון כמו "מילה" ונפש חיה. כתוב שצריך לעלות קודם לבינה.

כל הכוחות שאנחנו צריכים כדי להגיע לגמר התיקון הם נמצאים בחיבור שלנו. או אפשר להגיד אחרת, אין אף כוח בנו שאנחנו יכולים להגיע לחיבור, ורק על ידי התחברות כשאנחנו מתחברים, אנחנו מדמים את עצמנו לבורא ואז מקבלים ממנו כוחות. ככה זה עובד. לכן אין כאן מה לשאול מאיפה הכוח, הכוח הוא מהעבודה שלנו בחיבור ובצורה כזאת, במידה כזאת, אנחנו גם מתחברים לבורא ומקבלים ממנו, שואפים ממנו כוחות חיבור, השפעה ואפילו אהבה. לכן העיקר זה לא לשכוח שמהקרבה שלנו אנחנו מספקים לעצמנו את כל כוחות הקדושה.

תלמיד: כדי להתחבר עם החברים, אני צריך למול את האגו שלי, או שכתוצאה מזה אני עושה לו מילה?

כתוצאה מהרצון להתחבר איתם, אתה מוריד מעצמך את הקליפה הזאת.

שאלה: למה מלכות נקראת כאן "חיה"?

כי היא משיגה את המדרגה הזאת. בזמן שהיא מגיעה למצב שאפשר לעשות תיקון מילה, היא צריכה להיות בדרגת חיה.

שאלה: הם חושבים שחיה זה בעל חיים.

לא, "חיה" זה לא בעל חיים. יש דומם, צומח, חי, מדבר, אלה סוגים שישנם בטבע. תיכף נראה, רק התחלנו קצת לנגוע בזה.

שאלה: למה הכוונה, הנפש שנפרדה ממנה, צריך לראות אותה שמונה ימים?

כי יש לנו שמונה ימים, מה שנקרא "שמונה ימי מילה", שביום השמיני אחרי הלידה מלים את התינוק. תעשו חשבון, ממלכות שמונה ימים עד הבינה. כי בכתר יש לנו כוח השפעה, חוכמה זה מימוש של כוח ההשפעה. חצי עליון של בינה זה כוח השפעה ואחר כך מתחיל להיות כבר ישסו"ת, זעיר אנפין ולאט לאט יציאה של הרצון לקבל בפועל. ואז אנחנו צריכים לעשות חתך, סימן שלא משתמשים בכלים שהם למטה מג"ר דבינה.

שאלה: האם אנחנו צריכים לבקש ולהתפלל שברית המילה תגיע? מה אנחנו יכולים להציע לבורא שיקל על ההגעה של ברית המילה?

אם אנחנו רוצים להשתמש ברצון לקבל של הקבוצה כולה, שזה בעצם העשירייה - לא חשוב מספר האנשים - אבל אם אנחנו ככה מקבלים, שכמה שיש לנו זאת עשירייה. ואם אנחנו רוצים כך להשתמש בקבוצה שלנו, אז יוצא שאנחנו כבר נמצאים במערכת של עשר ספירות, ובעשר הספירות האלה אם אנחנו משתמשים רק בכוחות ההשפעה, אז אנחנו מכניסים את עצמנו למסגרת המילה - כשאנחנו משתמשים בכלים דהשפעה אחד כלפיי השני ולא ברצון לקבל.

שאלה: בזיכוך שקורה לנוקבא, האם העשירייה שלנו יכולה להרגיש את זה, האם זה סימן לכך שאנחנו מתחברים לדרגה גבוהה יותר?

עוד לא, אבל עוד מעט אנחנו נתחיל להרגיש את זה ונדבר על זה.

שאלה: להיפטר מהזוהמה של העורלה, האם אפשר להגיד שזו הפרייה המוחלטת של מלכות שתהיה מוכנה להשפעה?

למה את צריכה לחשב מה זה. ברור שזה רצון לקבל שמיעוטו אנחנו צריכים להתרחק, לחתוך, לא להשתמש, והוא עדיין נמצא בנו. או שמדובר על לחתוך את קצה הלב, או עוד כל מיני דברים כאלו. אז יש בזה הרבה כל מיני העברות, אבל בעצם מדובר על הרצון לקבל על מנת לקבל שאנחנו לא יכולים לתקן אותו לעל מנת להשפיע.

שאלה: כשאני שמה את הכוונה על מנת להשפיע על הרצון לקבל, אבל בכל זאת יש איזושהי מידה של קבלה, אפשר להגיע ממש לביטול גמור של הקבלה למען עצמי?

כמובן שאנחנו חייבים לפעול כך שהרצון לקבל למען עצמנו יתבטל לחלוטין ויישאר רק הרצון לקבל לשם הבורא. ואנחנו צריכים להשיג את זה, לחיות בזה, לשלוט בזה ואז אנחנו נרגיש שאנחנו דומים לבורא, שאנחנו נהיה בדרגתו.

תלמידה: ואיך מגיעים לזה?

על זה אנחנו מדברים כל הזמן.

שאלה: אני מבינה את המילה הרוחנית של האגו, של הרצון לקבל, אבל אני לא מבינה את הביטוי הגשמי של מילה לתינוקות, האם תוכל להסביר למה עושים את זה?

אנחנו יכולים לדבר על זה. כתוב בהרבה מקומות שאנחנו זקוקים לתיקון הרצון לקבל של האדם, שלא יהיה לו קשר עם רצונות שאי אפשר לתקנם. ולכן לגברים זה נקרא "עורלה" ואת זה עושים עדין הרבה אנשים בעולם וגם לנשים ישנה פעולה של ברית מילה שאותה היום כמעט ולא עושים האנשים ופעם היו עושים. אלה סימנים חיצוניים, אבל אנחנו מדברים על סימנים פנימיים. במיוחד בחכמת הקבלה הדגש הוא לגלות מה זה נקרא חלק מהלב, שברור לי שאני לא יכול לתקן אותו בעל מנת להשפיע ואז התיקון שלו בזה שאני חותך אותו ומשווה לעפר הארץ.

תלמידה: מהי אותה נקודה קיצונית של הלב שאמרת לנו לחתוך אותה, האם זה האחיזה שלנו בחיים הגשמיים?

זה לגמרי לא שייך לחיים הגשמיים שלנו.

224."ואז נראה ודאי שהיא נפש חיה. כלומר, נפש של אותה החיה הקדושה, מלכות, ולא מצד האחר. כמ"ש, ישרצו המים, יתרשמו מי זרע הקדוש ברושם של נפש חיה. וזהו הרושם של אות י', הנרשם בבשר קודש, יותר מכל שאר רשימות העולם.

פירוש. כי מבאר הכתוב, ישרצו המים שרץ נפש חיה, מלשון, התרשמות והצטיירות, שע"י המילה והפריעה מצטיירים ומתרשמים מ"ד עילאין, המושפעים לנפש אדם, ברשימה ובציור של הנוקבא, הנקראת נפש חיה.

והנה עולם עליון, בינה, נרשם ונחתם עם אות י'. ועולם תחתון, מלכות, נרשם ונחתם עם אות ה'. ובעת שהמלכות, הנוקבא, עולה ומלבישה על עולם עליון, בינה, אז יוצאת ה' ממנה, מן מ"ה, ובמקומה נכנסת י', כמו הבינה, מ"י. וזהו הרושם של אות י', הנרשם בבשר קודש, יותר מכל שאר רשימות העולם.

כי ע"י המילה והפריעה, יוצאים גם מהאדם כל הרשימות של העוה"ז, שהם מבחינת אות ה'. והרושם של אות י' באה במקומה, כמו שנעשה בנוקבא, שעלתה לבינה. וכיוון שבשר הקודש של היסוד נחתם באות י', יכול גם האדם לקבל נפש חיה שלמה מהנוקבא הקדושה."

שאלה: האם העורלה זה ל"ב האבן?

לא. לא נבלבל את הדברים האלה. ערלה זו ערלה.

שאלה: האם להעביר זוהמת העורלה זו פעולה שקודמת לעליית המלכות לבינה? או שזאת פעולה שמלווה את העליה הזאת?

בלי הורדת העורלה, מלכות לא יכולה לעלות לבינה. זה צריך להיות ברור.

תלמיד: הוא כותב שעל ידי מילה ופריעה יוצאות כל הרשימות של העולם הזה. אז איך מעבירים את זוהמת העורלה? מהו התהליך הזה?

על ידי פעולה שנקראת "ברית מילה".

תלמיד: וזו פעולה שקודמת לכל פעולה רוחנית?

זו לא פעולה שעושה הכלי בעצמו, אלא עושים המולידים שלו, אבא ואמא.

שאלה: הי' שנחתמת בבשר, זו הכוונה של המחשבה שלפני הפעולה?

בינתיים לא כתוב כך. אנחנו נלמד את זה בהדרגה.

שאלה: עושה רושם שהזוהר כאן מדבר אלינו מתוך הנקודה שבלב. האם זה נכון?

כן.

שאלה: מהי "פריעה"?

זו פעולה כדי להרחיק ולהבדיל בין מה שנחתך ובין מה שנשאר. כדי לכסות את החתך.

.225 "ועוף יעופף על הארץ. זהו אליהו, העף כל העולם בארבע עפיפות, כדי להיות שם באותה ברית מילה הקדושה. וצריך לתקן לו כיסא, ולהזכיר בפיו, זה כיסא של אליהו. ואם לא, אינו שורה שם.

כאן מבאר הפסוק, ועוף יעופף, על אליהו, העף כל העולם בארבע עפיפות. ולהלן מבאר הפסוק, ואת כל עוף כנף למינהו, על מלאכים שעפים ושטים בעולם בשש עפיפות. כי כאן מבאר בסוף הפסוק, שכתוב, על הארץ, שאין לפרשו אל מלאכים עליונים, כי הם אינם בארץ. וע"כ הכרח הוא, שהוא אליהו.

יעופף על הארץ, זה אליהו, הנמצא תמיד בארץ. שאליהו נמשך מנוקבא דז"א, ונמצא עימה תמיד. ואליהו אינו נמצא מצד או"א, שהרי הוא עף בארבע עפיפות, שמורה שהוא מנוקבא, שמחזה ולמטה, ששם רק ד"ס.

כי המלאכים מצד או"א. ע"כ הם נמצאים רק בשמיים, ויש להם ו"ק חג"ת נה"י. וע"כ כשבאים לארץ, לעשות שליחותם, עפים בשש עפיפות. כי הם מתלבשים בו"ס. אבל אליהו אינו נמצא מצד או"א, אלא מצד המלכות. ונמצא תמיד בארץ. ולפי שלמלכות ד"ס מז"א, תנה"י, שמחזה ולמטה שלו, ע"כ הוא עף כל הארץ רק בארבע עפיפות, בהתלבשות ד"ס תנה"י.

וכיוון שהכתוב אומר, ועוף יעופף על הארץ, הרי שאינו חל על מלאכים, אלא על אליהו, שהוא בארץ. משא"כ הפסוק, ואת כל עוף כנף למינהו, שלא נזכר שם על הארץ, חל על המלאכים, שהם מצד או"א, שעפים כל העולם בשש עפיפות.

ואליהו עף כל העולם בארבע עפיפות, כדי להיות שם באותה ברית מילה הקדושה. כי משום שאמר אליהו, קנוא קינאתי לה', כי עזבו בריתך בני ישראל, אמר הקב"ה לאליהו, בכל מקום שירשמו בניי רשימה קדושה הזו בבשרם, אתה תזדמן שם. והפה שהעיד שישראל עזבו ברית, הוא יעיד שישראל מקיימים הברית. ואליהו נענש לפני הקב"ה, משום שאמר דברי האשמה על בניו. כמ"ש, כי עזבו בריתך בני ישראל.

ודאי שאין להבין הדברים לפי פשוטם, שאליהו התחייב להיות על כל ברית מילה בבני ישראל, מטעם עונש, על שאמר דברי האשמה על ישראל. ועוד, איך נאמר כאן, שצריכים להזמין אותו ולהזכיר בפיו, זה כיסא של אליהו. ואם לא, אינו שורה שם. ואם הוא מוכרח להיות על ברית המילה מטעם עונש, הלוא הוא מוכרח להיות שם. ולמה צריך לעדות של אליהו, שיעיד לפניו, שבני ישראל מקיימים ברית מילה? והאם אין הכול גלוי לפני ה'? אלא סוד גדול ונורא הסתירו כאן תחת מֶתֶק לשונם, כדרכם תמיד.

והעניין תבין עם המובא בזוהר. פתח רבי אילעי ואמר, תמים תהיה עם ה' אלקיך. מה ההבדל בין תם לתמים? באברהם כתוב, התהלך לפניי והיֵה תמים. יעקב, שנשלם יותר, כתוב בו, ויעקב איש תם. משום שלא נשאר בו פסולת כלל, כי היה בו פריעה.

במה עשה פריעה ונטהר מאותו פסולת? כי אותו מקום המתקיף את הפסולת שבפנים, הנמצאת במקום שהפריעה שורה, הוא שור, שהוא צורת השמאל של הכיסא שלו.

כי יש במרכבה של הכיסא, פני אריה מהימין ופני השור מהשמאל. והשור נקרא שור תם. כי במרכבה של הכיסא יש רושם הברית. ומשום זה נקרא השור הזה, שור תם. ויעקב אחוז בתוכו.

ובשור הזה עשה פריעה, והעביר הזוהמה של הפסולת לגמרי. משום שיש שור מוּעד מצד העורלה והפריעה, וכמה בעלי דין יוצאים ממנו, עד המדרגה התחתונה, הנקראת שאי"ה. וכולם יוצאים מאותו שור מועד, בחיבור חמור הרע, דין הקשה דמנעולא. ויעקב איש תם, פירושו, בעלה של התם ההוא.

ביאור הדברים. ד' קליפות: רוח סערה, ענן גדול, אש מתלקחת, ונוגה לו סביב. ג' הראשונות הן קליפות טמאות כולן, אבל קליפת הנוגה חציה טוב וחציה רע. ובעת ששלושת הקליפות דבוקות בה, נעשית כולה רע. ובעת שנפרדת מהן ומתדבקת בקדושה, היא נעשית כולה טוב.

ומקומן של ד' קליפות אלו הן בסיום הפרצוף, שהוא בסיום היסוד, שיש שם ב' עורות זה על זה, העור הראשון נקרא עורלה, ובו כלולות ג' הקליפות הטמאות: רוח סערה, ענן גדול, אש מתלקחת. והעור השני נקרא עור הפריעה, קליפת נוגה, שחציה טוב וחציה רע.

והנה אדה"ר נולד מהול, כי לשלושת הקליפות הטמאות לא הייתה שום אחיזה בו, והיה בו קליפת הנוגה לבד, עור הפריעה, והייתה גם היא כולה טוב, להיותה נבדלת משלושת הקליפות הטמאות, והתדבקה בקדושה. אלא בחטא דעצה"ד בפיתוי הנחש, הכלול משלושת הקליפות הטמאות, משך עליו את העור השני, שהוא העורלה. כמו שלומדים, אדה"ר מושך בעורלתו היה.

וכמ"ש, והוּעַד בבעליו ולא ישמרנו, השור ייסקל וגם בעליו יומת. כי בעת שהעורלה קפצה עליו והתחברה ביסוד שלו, תכף פרחה ממנו הנשמה דאצילות, ונפל לעשיה, ונגזרה עליו מיתה.

ונאמר, שיש שור מועד מצד העורלה והפריעה. כי מחמת שהועד, שלא לאכול מעצה"ד, ולא נשמר, ואכל, ע"כ קפצה עליו העורלה. ונטמאו ב' העורות יחד. כי גם עור הפריעה, שהוא נוגה, נטמא מכוח חיבורו ודבקותו בעורלה, שהן ג' קליפות הטמאות.

אמנם יש הפרש ביניהם, כי עור הפריעה נקרא שור תם, ולא מועד, מטעם היותה בקדושה גמורה, מטרם חטא דעצה"ד, ונטמא רק ע"י העורלה, שהתדבקה בו. ולפיכך יש ב' תיקונים מיוחדים מילה ופריעה.

כי בשור המועד כתוב, השור ייסקל. וכן העורלה צריכים להעביר ולחתוך מהקדושה, ולזרוק אותה לעפר. אבל בשור תם כתוב, וחצו את כספו. וכן עור הפריעה, יש להניחו בקדושה מחובר ליסוד, אלא שצריכים לחצות ולקרוע אותה לכאן ולכאן, שבזה מתגלים המוחין בחזרה אל הפרצוף, ונגלה בשר קודש.

ובשור הזה עשה פריעה, והעביר הזוהמה של הפסולת לגמרי. כי ע"י שחוצים העור לכאן ולכאן מסביב היסוד, מתבטלת והולכת כל הזוהמה, שקיבל עור הפריעה מכוח חיבורו הקודם בעורלה, והמוחין שהסתלקו מחמת העורלה יכולים לחזור ולהתגלות.

אמנם אין זה מספיק עוד להחזיר כל המוחין, שהסתלקו מאדה"ר מחמת החטא דעצה"ד. שהרי כתוב, וגם בעליו יומת, אע"פ שייסקל השור. והוא מטעם כוחו הגדול של שור המועד, שהוא הס"מ המקטרג, מכוח הכתוב, והועד בבעליו ולא ישמרנו.

וכדי לתקן זה, נטל אליהו על עצמו אותו דבר האשמה של הס"מ, וקטרג על בני ישראל, במקום הס"מ, כמ"ש, כי עזבו בריתך בני ישראל. ונמצא בזה, שסתם פיו של הס"מ, והתבטלה שליחותו של הס"מ, משום שאליהו קיבל על עצמו את שליחותו. ואז יש לו כוח גם להיעשות סנגור אח"כ, בעת שרואה שבני ישראל מקיימים ברית.

וזה הטעם, שאליהו צריך להיות בכל ברית מילה, משום שהפה שהעיד שישראל עזבו ברית, הוא יעיד שישראל מקיימים הברית. כיוון שהוא נטל על עצמו כוח הקטרוג של הס"מ על בני ישראל, לאמור שישראל עזבו ברית, כמ"ש, והועד בבעליו ולא ישמרנו, משום זה יש לו כוח להעיד, שמקיימים הברית. ואז יוצא לגמרי כוחו של השור המועד. וכל המוחין, שהסתלקו בסיבת שור המועד, יכולים לחזור ולהתגלות.

ולכן מלבד כיסא הסנדק, שעליו נעשים המילה והפריעה, יש לתקן עוד כיסא שני, לצורך אליהו. ולמה אינו מספיק כיסא אחד לשניהם? כי הכיסא בכל מקום הוא תחילת התיקון, להשראת עליון בתחתון.

והמוחין, המתגלים ע"י המילה והפריעה, והעדות של אליהו על קיום הברית, הם ב' דברים מיוחדים. כי שיעור המוחין, המתגלים ע"י הפריעה, הם מבחינת שור תם, שלא נודע כי שור נַגָח הוא. שזו החזרת הנוגה לקדושה, ע"י וחָצו את כספו.

ועדותו של אליהו, הוא להעביר את רעתו של שור מועד, שהוא כוחם של שלושת הקליפות הטמאות עצמן, ולסתום פיהם, שלא יוכלו לקטרג. ולפיכך צריכים לשני כיסאות:

א. כיסא ה', הכיסא של הסנדק, להשראת עצם המוחין ע"י המילה והפריעה,

ב. להשראת הארת אליהו, הסותם פיהן של הקליפות, שלא יוכלו לקטרג, והוא כיסא אליהו.

ויש להבין מהו החוב הגדול להזכיר בפה, זה כיסא של אליהו. ואם לא, אע"פ שהכינו לו כיסא, לא יבוא שם. כי כמ"ש, מה לך פֹה אליהו, שזהו פיו של אליהו. וברית קודש הוא פֶה ה'. הרי שיש הפרש בין ברית קודש, המוחין המתגלים ע"י המילה והפריעה, שזה פה ה', ובין הפה של אליהו עצמו.

וכדי להבין זה, יש להעמיק יותר בעניין סתימת פה של השור המועד, שלא יקטרג על ישראל, אחר החזרת המוחין, ע"י המילה והפריעה. כי מלבד העדות של אליהו, צריכים עוד לתיקון מיוחד, הנעשה ע"י זריקת העורלה אל העפר.

ונאמר בזוהר, בעת שהאדם נימול לשמונה ימים, שכבר עבר עליו יום השבת, מלכות במוחין דאו"א, הנקראת קודש, הנה עורלה שחותכים ומשליכים לחוץ, רואה אותה הס"א, שנותנים לה חלק מאותו הקורבן של ברית המילה. וע"י מתנה זו היא מתהפכת מקטגור להיות סנגור על ישראל לפני הקב"ה.

ביאור הדברים. כי מטבע הרוחניים, שנכללים זה בזה, וכיוון שהעורלה הייתה פעם דבוקה ביסוד, נמצא שבעת שחותכים אותה מהיסוד, נוטלת עימה חלק מהקדושה. וכיוון שאנו משליכים את העורלה אל החיצוניים, הרי הם יונקים ע"י זה איזו הארה מהמוחין, המתגלים ע"י המילה והפריעה. וע"כ אינם רוצים עוד לקטרג על ישראל, ולהשבית את המוחין האלו, כי גם הם יפסידו את חלקם, שלוקחים מאלו המוחין. וע"כ נעשים סנגור על ישראל, לקיים בהם המוחין.

ולפיכך, אין אליהו סובל תיקון זה. כי אע"פ שהם מפסיקים מלקטרג על ישראל, אמנם הם לוקחים בעד זה חלק מהקדושה. וכדי לתקן זה, נטל אליהו כל הקטרוג על עצמו, ואינו רוצה כלל לפייס אותם, ע"י נתינת חלק מקורבן של קדושה.

לפיכך, אע"פ שהס"א כבר פסקה מלקטרג, ונעשית סנגור, הרי אליהו עצמו מקטרג עוד, כדי לעקור כוחו של הס"א לגמרי, ולהפרידו מהקדושה. ולפיכך צריכים פה של אליהו, נוסף על פה ה', שמתגלה ע"י המילה והפריעה, המשאיר חלק מהקורבן לס"א. כי פי אליהו עוקר את הס"א לגמרי, ע"כ נאמר, והפה שהעיד שישראל עזבו ברית, הוא יעיד שישראל מקיימים הברית.

וזה שצריכים להזכיר בפיו, זה כיסא של אליהו. שצריכים להזכיר ולהמשיך הפה של אליהו על הכיסא שלו, ולא יסתפק בפה ה', המסלק ג"כ את הקטגור והופכו לסנגור, שהרי נשאר מחויב לתת חלק לס"א. אבל ע"י הפה של אליהו, הוא מסלק את הקטגור, ואינו צריך לתת לו שום פיוס על זה.

ואם האדם אינו מתאמץ, להמשיך בפיו את הפה של אליהו, על הכיסא שלו, אינו שורה שם. כי צריכים להמשיך אותו. ואין שאלה, איך אפשר שהפה של אליהו יתקן יותר מפה ה', כי זה, אשר ברא אלקים לעשות. כי ה' התחיל הבריאה, באופן שיכול האדם במע"ט שלו לגמור אותה."

שאלה: כתוב שיש ארבע סוגים של קליפות. מה זה?

ארבע קליפות כנגד ארבע דרגות של הרצון לקבל. רוח סערה, ענן גדול, אש מתלקחת ונוגה. אלה ארבע קליפות, ארבע כוחות שלא נותנים להתחבר כדי להשפיע. כל עבודת ההתנגדות שהם עושים, זה כדי לא להתחבר על מנת להשפיע.

אם אתם מתחברים כדי להפריע למישהו, להזיק למישהו, אין בעיה, את זה הקליפה עושה בעצמה. אבל אם אתם רוצים לעשות חשבונות, איך אנחנו מתחברים כדי להשפיע זה לזה שיהיה לכולם טוב, שכל אחד יוכל להשתמש בכוחות של השני ומהכוחות האלה לעשות עוד טוב ולקרב את השלישי וכן הלאה, אז כאן זו העבודה של הקליפה שלא נותנת לעשות.

תלמיד: למה הקליפה האחרונה של נוגה היא גם טוב וגם רע?

הקליפה מתחילה מהכוחות הכי אכזרים שזה ממש נורא, שאין שם שום דבר טוב יכול להיות, ולאט לאט בדרגות שהיא עוברת היא עולה, מתקנת את עצמה, מלבינה את עצמה, עד שנעשית כזאת שאי אפשר כמעט להבדיל בינה לבין הכוחות הטובים ולכן בזה היא מבלבלת את האנשים, והם חושבים שזה סימן טוב, זה מקום טוב, כוח הטוב, ומתחברים לקליפה הזאת ואז נופלים. קליפה היא מאוד מאוד אכזרית. מאוד אכזרית.

שאלה: הסרת העורלה מקליפת נוגה, האם זה המצב שבו המלכות מזדככת מהקליפות ומשיגה את דרגת ההשפעה, האם זה אומר שיש לה את המסך שנדרש כדי לגלות את האור?

אנחנו נלמד. זה כך ולא כך. זאת אומרת, זו עבודה בהדרגה.

שאלה: האם אפשר לומר שהבורא הפעיל את הכוח של אליהו כדי לגלות באופן מלא את הסטרא אחרא בימינו כדי שכל הסטרא אחרא תוכל להתקן?

לא רק בימינו. אלה המערכות שתמיד נמצאות בפעולה. ודאי שזה קשור גם לזמנים. זאת אומרת לאיזה רצונות מתקנים, כוונות, איזה כוונות מתקנות, ואנחנו נראה מה זה שייך בדיוק לימינו ומה תיקנו בימי קדם.

תלמידה: אם כל כך הרבה מהסטרא אחרא מתגלית האם זה אומר שאנחנו מתקדמים במהירות לקראת גמר התיקון או שאנחנו מפגרים מאחור בעבודה?

אנחנו מתקדמים לקראת גמר התיקון ומתקדמים - מהר אני לא יכול להגיד - אבל בצורה אינטנסיבית, כן. אז כדאי להשקיע יותר.

שאלה: נאמר שהמילה מבטלת את הרושם של העולם הזה. האם זה אומר שאנחנו צריכים לבטל את ההשתוקקות האגואיסטית שלנו?

בעזרת המילה אנחנו חותכים מעצמנו את הרצונות של העולם הזה, נניח ולא משתמשים בהם יותר. יש עוד תיקונים נוספים, אחרים.

שאלה: בנוגע לכיסא אליהו. האם להעמיד את כיסא אליהו זה סימן שאנחנו נפרדים?

לא. לתקן או לקבוע את כיסא אליהו זה אומר שאנחנו מוכנים לביצוע תיקון המילה, הברית.

תלמיד: אבל המילה נעשית על ידי העליונים, אבא ואמא. מה הפעולה מצידנו?

אנחנו מכינים את כל זה ומעלים את כיסא אליהו.

שאלה: מה המשמעות שאליהו לקח את כל הקטרוג על עצמו ולא רצה להשתיק אותם?

אנחנו עוד נלמד, זה תיקון גדול שלו, זה מלאך מאוד חשוב.

שאלה: שמעתי שאמרת שהקליפות הן מאוד אכזריות. איך האדם יכול להיזהר מליפול לאחיזה של הקליפות?

רק על ידי שהוא מסתתר בין החברים.

תלמידה: איך בתוך התפילה לחיבור אנחנו דואגים להתחבר בעצם עם הרצונות הטובים של החברים?

אם אתם מתחבקים עם החברים יחד אין מקום לקליפה.

תלמידה: זאת אומרת, כשאנחנו מבקשים שהבורא יחבר בינינו אנחנו לא צריכים לברור באיזה רצונות, פשוט שיחבר ולסמוך על זה.

כן.

שאלה: אנחנו קוראים ושומעים תיאורים והסברים של חוקים רוחניים. אם היינו מצליחים להתחבר בינינו בכוונה נכונה, מה היינו שומעים ומרגישים באמת?

הייתם שומעים את קול המלאכים.

תלמיד: מה זה אומר?

אז אתה תשמע. מה אני אגיד לך מה זה אומר. קול המלאכים, גם קול הבורא.

תלמיד: מה אני צריך לבקש כשאני מקשיב דברים האלה?

חוץ מחיבור עם החברים בסופו של דבר אין לך מה לבקש. אתה רק רוצה לגלות את כל הנשמה שלך עם כל הכלים השבורים הקטנטנים ביותר ולחבר אותם יחד, שיהיה כלי שלם. ואז בכלי השלם הזה אתה תרגיש את המילוי שנקרא "האור העליון" שבעולם הזה מאיר עליך.

שאלה: אם אנחנו עושים את זה לתועלת עצמנו, האם זה לא מספיק לעשות את המילה? ומהי הפריעה כאן?

אחרי שאנחנו מסרבים לעבוד עם החלק האגואיסטי ביותר של הרצון שלנו שנקרא "עורלה", אנחנו צריכים לדאוג גם לאותו חלק שהיה מחובר אליה. אנחנו קרענו ביניהם, הפרדנו ביניהם, יצרנו מרחק ביניהם, עכשיו הם לא נוגעים זה בזה ולא יכולים להיות יחד, ועלינו לאפשר לעצמנו ביטחון מלא שכך זה יישאר, לכן יש עוד תהליך שנקרא "פריעה".

יש מוח, עצמות, גידים, בשר ועור, העור הוא החלק החיצוני ביותר של הרצונות. אחרי מוח, עצמות, גידים, בשר כשהעור הוא החלק החיצוני ביותר של הרצון שלנו, אנחנו חוששים שהוא שוב יתחבר עם הרצונות הקודמים שחתכנו וזרקנו לעפר, לחול, לאדמה, אז כדי שזה לא יקרה אנחנו לוקחים את אותה חתיכת עור שהפרדנו לשניים ומקפלים את אותו עור שנמצא בחתך כדי שהוא לא יתחיל להתאחות על פי החתך הקודם, וזה נקרא פריעה.

חוץ מזה אותו טעם שיוצא, טיפה שיוצאת ממקום החתך הזה בין שני הרצונות האלה - רצון אחד נשאר ונשתמש בו בעל מנת להשפיע, ורצון שני חתכנו והחלק הזה נזרק לחול, לעפר, זה אותו חלק שאנחנו מזלזלים בו ולא מעוניינים שיהיה לנו כל קשר איתו בהמשך - אז הדם שיוצא במקום החתך בין שתי חתיכות העור, גם הדם הזה לא טהור כל כך, ולכן טיפה מתוך הדם הזה אנחנו גם שופכים על הארץ.

אבל כל אלו הם תיאורים ספרותיים או דימויים של מה שקורה באמת עם הרצונות שלנו. עד כדי כך אנחנו רוצים להתנתק מהאגואיזם, להתבטל ממנו, להיפרד, כדי שלא נחזור אליו בעתיד.

שאלה: המילה והפריעה כמו שתיארת הם כוחות אגואיסטיים שלא מאפשרים לנו להתקדם. האם הקול של אליהו שנמצא בכיסא שלו מתייחס לעתיד, לתיקון הכללי?

כן, אליהו נשאר בכל התיקונים עד גמר התיקון והוא באמת המלאך החשוב.

שאלה: מה זה אומר שדרך התיקון של מילה או פרייה הקליפות מקבלות את האור שלהן ומפסיקות להאשים את ישראל?

זו כבר לא הפעולה עצמה של דחיית האגואיזם אלא מה שנובע מזה. אם לא משתמשים באגואיזם באמת, באופן מלא, אז אין שום בסיס להאשים את עם ישראל בכך שהם עושים משהו טמא או לא מקיימים את מה שהם צריכים לקיים. העניין הוא שאם עם ישראל היה מקיים את כל מה שהוא צריך לקיים, אז לא היו שום בעיות לאף עם בעולם.

שאלה: מה המשמעות של האדמה או העפר שזורקים לשם את העור אחרי חיתוך העורלה? והאם לאחר מכן יש איזו עבודה לעשות איתה?

לא. זה סימן. אותו מקום של חתך, שאנחנו חותכים מהגוף של האדם חלק שיש בו סטרא אחרא, קליפה, שאי אפשר לתקן אותו, אנחנו משווים אותו לעפר, כלומר שאין בו שום חשיבות. אנחנו לא רוצים להשתמש ברצונות האגואיסטיים האלה והם בשבילנו כמו עפר, כמו משהו שאין בו חשיבות. זה מה שאנחנו עושים כסימן כשאנחנו זורקים את העורלה, את החלק שחתכנו לחול.

שאלה: האם אפשר לומר שמצווה שאינה שלמה יוצרת מלאכים לא שלמים, והם מקטרגים על עם ישראל בנוכחות ה' כי הם לא השלימו את המצווה?

כן. אבל בכל זאת צריכים להבין שהמצווה הזאת היא מאוד חשובה, הכי חשובה, כי על ידה אנחנו מבצעים סמל של היציאה מהקליפה, מעל מנת לקבל, לכן היא כל כך חשובה. לא רק היהודים אלא גם הערבים ועוד אומות מקיימים את זה כבר דורות.

שאלה: בחיבור מתעוררים כוחות כמו גאווה. איך אנחנו יכולים להתקשר יותר ובאותו רגע להיות גם יותר גאים בבורא?

חיבור הוא כוח מאוד חזק, תלוי באיזו כוונה אנחנו מבצעים אותו. הוא יכול להיות גם לטוב וגם לרע, "זה כנגד זה עשה אלוהים". לכן אנחנו צריכים להיות בטוחים שאנחנו עושים נכון. אחת מהסיבות שהבורא שבר את הבריאה להרבה רצונות ואנחנו צריכים להקים אותם בחזרה, היא כדי שנדע בדיוק מאיזה רצונות פרטיים הרצון הגדול נכלל, ואיך אנחנו יכולים על ידי זה שאנחנו מחזיקים אותו נכון לשמור על כל חלק על ידי חלקים אחרים.

שאלה: האם הזיכוך קשור לחיבור בעשירייה או למסך?

למסך ודאי. אף רצון לא נעלם, אנחנו לא זורקים רצונות לאדמה, אלא אנחנו זורקים לאדמה את הקליפות, את הכוונות על מנת לקבל.

תלמיד: איך אפשר להגיע למצב המזוכך? מה צריך לעשות?

לאהוב את החברים כמו שאתה אוהב את עצמך.

שאלה: האם ברית מילה היא משהו שקורה כל פעם מחדש, או שזו ברית חד פעמית?

היא חד פעמית. לכל אחד היא חד פעמית.

שאלה: מה זה אומר "נוקבא", איך להבין את המילה הזאת?

"נוקבא" היא חלק מהרצון לקבל שמיועד לקבל. היא מהמילה "נקב". נקב זה מקום לקבלה. לדוגמה קערית, יש בה מקום לקבלת האור, לא חשוב למה, לכן זה נקרא נוקבא.

שאלה: איך אנחנו יכולים להגיע לצורך הזה לחתוך את האגו שלנו?

רק יחד. אדם לא יכול להגיע לזה לבד.

שאלה: אליהו שמקטרג, האם זה אומר לנו שאנחנו לא צריכים אף פעם לעזוב את היראה מלשבור את הברית?

אתה יכול בינתיים לחשוב כך. עוד ישתנו דברים, עוד מוקדם לדבר.

שאלה: הוא כותב שמקומן של ד' הקליפות אלו הן בסיום הפרצוף שהוא בסיום היסוד. למה ההתמודדות עם הקליפות היא לא בתחילת הפרצוף לפני שמצליחים להתחבר?

איפה שהרצונות לקבל הכי גדולים שם הקליפות.

שאלה: מה זה קשיות המסך?

זה עד כמה המסך מסוגל לזרוק מעצמו מיד את כל הרצונות שבאים כדי להחליש אותו, לבטל אותו.

שאלה: האם מליץ שלוקח על עצמו את תפקיד המקטרג הוא מחנך קפדן ושומר?

כן, אבל נצטרך להשיג את זה, עוד לא דיברנו ולא למדנו על זה.

".226 ויברא אלקים את התנינים הגדולים. תנינים הם שניים. ואלו הם עורלה ופריעה. כריתת העורלה, ואח"כ פריעה. והם זכר ונקבה. ואת כל נפש חיה הרומשת. זהו הרושם של אות ברית קודש, נפש חיה קדושה. אשר שרצו המים, מים העליונים, שנמשכו אליו, לאות הרשום הזה.

התנינים הם לווייתן ובת זוגו. וכנגדם הם עורלה ופריעה, שהם נחש בריח ונחש עקלתון, זכר ונקבה. כי עורלה היא נחש בריח, זכר, שצריכים להעבירו ולהשליכו לעפר. ופריעה היא תיקון, להעביר את רעת נחש העקלתון, הנקבה.

כתוב, ואת כל החיה הרומשת. רמז על הרושם של אות ברית קודש. כי ע"י הפריעה, שחוצים את עור הפריעה לכאן ולכאן על היסוד, מתגלה הרושם של י', סיום העולם העליון, הנקרא חיה. וע"כ נקרא רושם של נפש חיה קדושה, שעליו כתוב, ואת כל נפש החיה הרומשת.

אשר שרצו המים, מים העליונים, שנמשכו אליו, לאות הרשום הזה. כלומר, המ"ד של העולם העליון, או"א עילאין, הנקראים חיה, שנמשכים רק על הרושם של י'. ויוצאת אות ה' מן מ"ה, ובמקומה נכנסת י', ונקרא מ"י, כמו הבינה."

".227 ומשום זה נרשמו ישראל ברושם קדוש וטהור למטה, כמו שהרשימות הקדושות שלמעלה, כדי להכיר בין צד קדוש לצד האחר. כך ישראל רשומים, כדי להכיר, בין קדושת ישראל לעמים עכו"ם, הבאים מצד האחר. וכמו שרשם את ישראל, כך רשם את הבהמות והעופות שלהם, להבדיל ביניהם לבין הבהמות והעופות של העמים עכו"ם. אשרי חלקם של ישראל.

כן נרשמו בהמות ועופות שלהם. כי יחס האדם אל שאר הבריות שבעולם, הוא כיחס הכלל אל הפרטים שלו. כי האדם כולל בגופו כל בריות העולם בכלל אחד. וכל ברייה פרט אחד, העומד בפני עצמו, שנפרט מצורת האדם.

ולפיכך, כמו שנבדלו ישראל מאוה"ע מבחינת האדם שבהם, הנה אותו החילוק נוהג ג"כ בפרטים שלהם, שהם בהמות ועופות. והסיבה, שהזכיר דווקא בהמות ועופות, הוא משום שהכתוב מזכיר אותם. אבל הוא הדין בשאר בריות, הנפרטים מישראל ומאוה"ע."

הזוהר מובן לנו יותר ככל שאנחנו מתקדמים, אנחנו קוראים וקוראים ולאט לאט זה נספג בנו ונעשה יותר קרוב ומובן בצורה כזאת, כמו החיים.

שאלה: כבר כמה חודשים אנחנו לומדים זוהר, אני שומע סיפורים אבל אני לא מבין מה כתוב שם. מה צריכה להיות הכוונה בקריאה בזוהר, איך אני רואה את ההתקדמות שלי מהקריאה בזוהר. כי אני לא מרגיש כלום, על מה צריך לחשוב, מה צריך לעשות, איך זה מקדם אותי?

כשהיית ילד קטן הקראו לך כל מיני ספרים, אגדות, כל מיני טיולים שעושים בכל מיני מקומות, על חיות, ציפורים. גדלת, למדת לקרוא עם המורים אבל לקרוא ספרים שלא יקריאו לך אלא אתה תקרא לבד. וכך התחלת לקרוא גם ספרים יותר מתקדמים, ספרים שמגיעים לך גם לרגש. לא סתם שמציירים לך כזאת תמונה על העולם שלא זזה, אלא כבר תמונות כאלה שאתה עובר אותן ברגש, מה קורה בין בני אדם, איך הם מדברים, מה הם עושים.

זאת אומרת, הספרים כבר מתחילים להביא לך חיים בדינמיקה, בהתפתחות. למדת את כל הדברים שרצית ללמוד, נניח הגעת לחכמת הקבלה ואתה שואל, בשביל מה לי את כל זה ולמה לי את כל אלה ומה יש לי מהחיים שלי, אני רואה את החיים האלה כבר מקצה לקצה, מכך שאני נולד ועד לרגע שאני אמות, אני יכול לתאר את כל החיים שלי. למה, מה זה נותן לי?

וכך אתה מגיע לספרים אחרים, ואתה שואל את עצמך, מה הטעם בחיי? מיהו הכוח העליון, אם הוא קיים, שהוא מנהל לי את החיים שלי? כי אני רואה שאני בטוח לא מנהל את החיים בעצמי, אלא מקסימום אני חי אותם כמו כולם. ואז אתה מתחיל ללמוד משהו אחר. לא מה שקורה בתוך החיים שלך, אלא אתה לומד למה החיים שלך כך מתנהלים, מי סידר אותם, למה אתה עושה כל מיני כאלה פעולות.

זאת אומרת, אתה לומד על דברים יותר עמוקים, על הסיבות מה קורה בחיים האלה, בתוך הזרימה הזאת שבה אתה משתתף. זה בעצם הלימוד שלנו מהחיים. וכשאתה לומד על הזרימה שאתה רואה את עצמך כחלק מההיסטוריה, מהחיים הרגילים של בני האדם, מיליארדי בני אדם שחיים, אז אתה רוצה בכל הדברים האלה גם לראות את עצמך.

מה קורה לי בזה? האם אני זורם עם כולם באותו נהר החיים? שהנהר של החיים שלי כך עובר, ואני נמצא בו והוא מושך אותי? וכך אני עובר מתחילה עד הקצה שלו? וכאן אנחנו מגיעים לחכמת הקבלה שהיא מסבירה לנו עוד יותר מהספרים הרגילים, בשביל מה, ולמה, ועל ידי מה, ולאיזה מצב אנחנו צריכים להגיע וכן הלאה.

כך מיום ליום אתה בכל זאת כן מקבל משהו. רק אתה צריך כל פעם להשתדל להוסיף ולהוסיף על כל הדברים שלך, שלמדת קודם, שחשבת קודם, אתה צריך להוסיף עוד ידיעה, עוד הרגשה. וכך אתה תתקדם. עד שאתה תתחיל לשאול שאלות שאתה רוצה לדעת את תוכנית הבריאה, את תכלית הבריאה, את כוח הבריאה, היינו, את הבורא. אם אתה תשאל ברצינות אתה תגלה את זה בטוח.

תלמיד: האם מטרת הקריאה בזוהר היא להגיע לידי זה שאתה תרגיש מה כתוב בתוך הזוהר, ומה זה להרגיש את מה שכתוב בתוך הזוהר?

להרגיש את הזוהר זה להרגיש מה כתוב בספר הזוהר בצורה חיה. כמו שאתה קורא איזה סיפור, והסיפור הזה הוא מעורר בך תמונה ברורה לגמרי מה קורה. אלו אנשים, אלו חיות, אלו עצים, אלו פרחים, לא חשוב מה.

אתה קורא ואתה מבין את מה שאתה קורא עד סוף כל הפרטים. כך גם אתה עושה כאן, קורא את ספר הזוהר ומבין איך שהוא נעשה, איך שהוא מתקיים על ידי כל הפרטים שזוהר מספר לך.

תלמיד: אבל מתי אני יכול להשיג את מה שאתה אומר?

זה תלוי בך עד כמה אתה צריך להיכנס פנימה.

תלמיד: תוך כמה זמן זה יקרה "עד שאתה תיכנס פנימה"?

תשאל את עצמך.

תלמיד: מדוע שאני אשאל את עצמי?

כי זה תלוי בך.

תלמיד: מה זאת אומרת, שזה תלוי בי? מתי אני אתחיל לקלוט את ההרגשה שבתוך הזוהר?

תשאל יותר עמוק מה שאתה שואל ותקיים מה שבזוהר ממליץ לך לעשות בצורה יותר נכונה.

תלמיד: על מה אני צריך יותר לחשוב?

להיות יותר קשור לחברים. להשתדל יחד איתם להיכנס לפנימיות של ספר הזוהר. לתאר לעצמכם, החברים, שאתם נמצאים כדי לפצח את ספר הזוהר. איך להבין אותו? איך להרגיש אותו? וזה יקרה מהר.

שאלה: מה מסמל לנו הכוח הזה של אליהו? כי אנחנו יודעים שאברהם זה חסד ויצחק גבורה. מה זה כוח אליהו?

אליהו הוא מלאך. מלאך הוא כוח של הבורא. הוא לא בן אדם, לא דמות האדם. אנחנו לא נמצאים בתיאטרון, שאתה יכול להביא איזו דמות על הבמה ושהוא יאמר לכולם שהוא אליהו. לא. הוא כוח של הבורא. ועל ידי כוחות כאלו הבורא מנהל את הטבע, את המציאות. כמו שיש לנו חום, קור, כוח משיכה, רוח. לא חשוב מה. הרבה כוחות יש בעולם ולכל אחד מהם אתה יכול לקרוא "מלאך". מלאך זה כוח.

תלמיד: יש להם פועל יוצא שאנחנו רואים.

מלאך זה כוח הבורא, שהבורא מפעיל אותו.

תלמיד: כן. יש להם כוח יוצא שפועל, שאנחנו רואים אותו, אבל לגבי אליהו אני מבין שאנחנו לא רואים שהוא כוח שמכוון אותנו. ואיך אנחנו מכינים את הכיסא לאליהו?

כוח אתה לא יכול לראות. אתה יכול לראות רק את התוצאות ממנו. גם אפילו בעולם הגשמי אנחנו לא רואים את הכוחות. אנחנו רואים את התוצאות מפעולותיהם. הכיסא של אליהו הוא מהמילה כיסוי. אנחנו נלמד את זה לאט לאט. זה לא בוער.

שאלה: האם זה חיוני לחוות את ארבע הקליפות על מנת להסיר את העורלה, או שזה תלוי ברשימו, בשורשו של כל אחד?

זה תלוי בשורש של כל אחד ואחד, באיזו צורה, ובאיזו עוצמה הוא מסיר את הקליפות.

שאלה: על פי הפסקה האחרונה בני ישראל ממש נבדלים. אפילו החיות שלהם שונות הם בעצמם שונים, וזה מעורר שנאה אצל אומות העולם. מה הבורא חשב, למה הוא התכוון שהוא הבדיל את עם ישראל מאומות העולם?

ישראל הם אלה שמקיימים את החוקים שלו, מלכתחילה לא היה עם כזה, וגם היום אין עם כזה. אמנם קוראים להם "עם", אבל סתם קוראים להם כך, כי זה לא עם. אלה שהקימו את הקבוצה, כאותה קבוצה של אנשים התחילו לקרוא לעצמם "ישר א-ל", לפי הכיוון שלהם לבורא, ישר לבורא. היו שם אנשים מכל עם שאת רוצה, וכתוב שבסוף כולם יהיו כאלה. אז אין בזה שום דבר מיוחד, זו לא איזו אליטה.

תלמידה: יוצא, שיש פה שנאה מלאכותית שמכוונת כלפי האנשים האלה בכדי שהם יהפכו את השנאה הזאת לאהבה עצמית?

לא לעצמם, אלא לבורא.

תלמידה: כן, דרכם לבורא.

אז מה?

תלמידה: אבל בכל זאת, אלפי שנים אנשים חיים בשנאה. ואני לא מתכוונת רק לישראל, אלא לאלו שעוסקים בחכמת הקבלה, למה השנאה הזאת מתמשכת בתהליך כזה ארוך?

הבורא עושה זאת בכוונה, השנאה הזאת לא הייתה תמיד. היא מופיעה באומות העולם כלפי ישראל כי ישראל לא מקיימים את מה שהם צריכים לקיים. זאת אומרת להיות דוגמה לאומות העולם, ולהסביר להם איך אפשר להתקרב לבורא, ובאמת לגלות אותו.

בנוסף הם צריכים לא רק להיבדל, אלא ללמד ולהראות לאומות העולם מה אנשים מרוויחים מזה שהם מקיימים את החוקים הפנימיים של הטבע, את חוקי הבורא.

אם ישראל לא עושים את כל זה, הם מעכבים את ההתפתחות הרוחנית של אומות העולם, ולכן הם סובלים, בטח.

בגלל שהם לא הפיצו בזמן את הלימוד שלהם בין האנשים, נוצרו דתות אחרות, היו מלחמות דת, וכל הבעיות. זאת אומרת, כל רע שיש בעולם מגיע מישראל, בגלל שהם לא מקיימים את התפקיד שלהם. אז אין מה לעשות, צריך לקיים.

שאלה: מה הפרוש של מצוות "המילה"? מה הקשר, האם זה תלוי במילים שאנחנו פולטים מהפה?

אני בעצמי לא יודע.

שאלה: מה זה המצב הזה באגו של ברית מילה, שאפשר להיפטר, לקבור אותו בעפר?

כוונה למען עצמך, זה נקרא "העורלה של האגו". זאת אומרת, מה שאני לא אעשה, אני עושה רק למען עצמי, ואני צריך לחתוך, ולזרוק את זה כמשהו לגמרי מיותר, ולא נחוץ.

שאלה: שמתי לב שכשאנחנו קוראים את הזוהר זה משפיע עלינו, אבל גם ראיתי שפיספסתי הרבה פרטים מתוך מה שקראנו. האם נחזור שוב לנושאים הקודמים שכבר עברנו עליהם?

אנחנו לא נחזור, אבל אתם יכולים לחזור. אתם יכולים לחזור, לשמוע שוב את התרגום. אני מקווה שעוד מעט כל הזוהר ייצא בתרגום לטורקית, כמו שהוא כבר יצא בכמה שפות.

שאלה: שמעתי שאמרת שאדם בכדי להסתתר מאכזריות הקליפות צריך להיכנס לעשירייה ולהסתתר בה. איך החברים בעשירייה מסתירים בפועל את החבר מאכזריות הקליפות?

כשהם מתחברים יחד למטרה אחת.

שאלה: מה זה אומר להיות על הארץ או על האדמה, ומה זה אומר לעוף, לרחף מעליה?

"לעוף" "לרחף" זה נקרא לעלות למעלה מהרצון לקבל שנקרא אדמה, קרקע.

שאלה: מה זה לקיים את המצווה הזאת בעשירייה, זה להשאיר חלק מהרצון שלנו מחוץ לעשירייה?

למה? לקיים מצווה בעשירייה זה שאתה יחד עם כולם מקיים איזו נתינה הדדית זה אל זה, ולבורא.

תלמיד: ומה זה אומר "מילה"?

זו אחת המצוות, כשאתם מחליטים שאתם לא משתמשים ברצון לקבל על מנת לקבל.

תלמיד: זאת אומרת שזה נשאר מחוץ לעבודה בעשירייה?

כן.

שאלה: האם בקבוצה יכולות להיות קליפות ועורלה שצריך לחתוך ולזרוק?

כן.

שאלה: איזו גמישות מחשבתית צריכה להיות לאדם, שתגרום לו לרצות להשתנות?

אני לא יכול להגיד איזו גמישות, זה מגיע עם הזמן, זה מתפתח בתוך האדם, והוא מרגיש שהוא יכול לעבוד עם זה.

שאלה: היא מהי המהות הטמונה במושג "ישראל" ו"אומות העולם" שאנחנו לומדים כאן בספר?

אלה רצונות שונים. הרצון לקבל נקרא רצון של "אומות העולם", והרצון שנקרא "ישראל" זה רצון להשפיע לכולם. בעצם רק על זה אנחנו מדברים, זה העיקר.

שאלה: האם אנחנו צריכים לעסוק בקליפות, לברר אותן, או לעסוק רק באהבת חברים והן נעלמות מעצמן?

כשאנחנו מתעסקים באהבת חברים, בחיבור בינינו, בכל אופני הקשר בינינו, אנחנו מבררים מה מפריע לנו ואז אנחנו מבדילים את הקליפה מהקדושה.

תלמיד: אז אם אני מגלה כוונות שהן לא למען החברים צריך רק לחזק עוד יותר את הקשר בינינו?

כן.

שאלה: כשאנחנו באים להתחבר ומזהים מחסום, קיר, התנגדות פנימית, מתי אנחנו יודעים שנדרשת מאיתנו פעולת התגברות, ומתי כמו שנאמר כאן, צריך לחתוך את הרצון הזה, להבין שאי אפשר להשתמש בו ופשוט לעזוב אותו שהאור יתקן?

לעזוב אותו אי אפשר. צריך לעבוד עימו בכל זאת, עד כדי כך שתתחיל לשנוא אותו. במידה שאתה שונא את הרצון לקבל האגואיסטי שלך, שמפריע לך להתקדם, השנאה הזאת מפרידה אותך ממנו, ואתה כבר לא יודע מה לעשות עמו, אתה מוכן להרוג אותו, לחתוך אותו, לשרוף אותו, ופעולות ורגשות כאלה, מרחיקים אותך מעל מנת לקבל עד שאתה באמת מקבל את כוח הצמצום במידה כזו שאתה מחליט מהיום והלאה לא להתקרב אליו בכלל.

תלמיד: פעם אמרת לעשות מסאז' לרצונות כאלה שאי אפשר לעבוד איתם, איכשהו לקרב אותם קצת, מהן הפעולות האלה?

לא, אני לא מדבר על זה עכשיו.

שאלה: לאיזו ספירה קשור הכוח של אליהו? מהו כוח אליהו?

כוח אליהו לא שייך לספירה. אליהו הוא כוח כללי הנקרא "מלאך" והוא פועל במקום שצריך, לפי פקודת הבורא. מלאך פועל רק מה שהבורא מפעיל אותו.

שאלה: מה הקשר בין קליפות העורלה לבין קנאה תאווה וכבוד?

זה אותו דבר. קנאה תאווה וכבוד, גם הן קליפה כנגד הרצון לקבל, רק כללית.

שאלה: איך אני מפתח יותר את הבושה מפני החברים וחברי הכלי העולמי, כדי שאוכל להמשיך גם כשאין חשק וכוח?

חסרה לך קנאה ואז יהיה לך מספיק כוח. תסתכל על כולם, תראה עד כמה יש בכל אחד כוחות ועד כמה כולם מתקדמים.

תלמיד: חסרה לי גם בושה, איך אני מפתח אותה?

לא כדאי לך להתבייש, בשביל מה לך לסבול? אתה כל הזמן דואג לעצמך, להרגיש את עצמך בנוח, לכן כך קורה. אני מבין אותך.

תלמיד: למה הבורא סוגר כך את הלב? צריך לפתוח אותו לקראת הכנס, אבל הוא סוגר אותו עד שתבקש ולא מגיעים לבקשה, ואז נכנסים לעצב.

לפחות הוא מביא לך עצבות, אחרת הוא היה יכול לנתק אותך מהכול, שתחיה כמו שמעון מן השוק ללא כלום, חוץ מלמכור גרעינים בפינת הרחוב.

שאלה: אמרת שאני אוכל לחתוך את האגו שלי כדי שלא אחזור אליו יותר, וארצה לעקור אותו מתוכי. איך זה קורה בכלל, איך ולאן להתעלות מעל הרצונות האלה שמתגלים?

השפעת הבורא. הבורא מראה לך את עצמו והאגו שלך נופל, הוא לא יכול לעמוד לצד הבורא, ואז אתה לא מפחד מהאגו הזה.

תלמיד: מה זה אומר שהבורא מראה את עצמו? זה לא אני, זה כתוצאה מעבודה, זה לא שאני הולך ברחוב ופתאום אני רואה את הבורא, פתאום הוא מראה את עצמו.

הוא מראה את האגו על הרקע שלו, ואתה רואה שאלו שתי תכונות שלגמרי אי אפשר לחבר אותן יחד. לכן, תהיה עם הבורא ולא עם האגו.

תלמיד: זה דרך החברים אם אנחנו מתחברים?

כמובן שאתה רואה את זה דרך החברים. אתה רואה עד כמה החברים מתייחסים אחד לאחר יותר טוב מהאופן שבו אתה מתייחס אליהם.

תלמיד: אז מה זה אומר שנוכל להתעלות מעל האגו הזה? לא נחזור אליו, או שהוא יהיה משהו שקיים ברקע?

אתה תהיה מעליו.

שאלה: יוצא שהמלכות עוברת את שמונת השלבים האלה רק אחרי שהיא מקבלת מים עליונים, מ"ד, ואז כל התהליך הזה הוא תהליך של תיקון?

כן, בסדר גמור, יפה.

שאלה: איזה כוח, איזו השפעה אנחנו מקבלים מהבורא דרך העשירייה, כוח בעל מנת להשפיע?

כן, חשיבות הבורא.

שאלה: כתוב שקליפת נוגה חציה טוב וחציה רע. מה זה קליפה טובה, קליפה רעה?

על זה אנחנו עוד נלמד. להיכנס לזה עכשיו אין לנו זמן.

תלמיד: ברשותך, האם אפשר להציע קשר בין מילה במשמעות של הדיבור ומילה הקשורה לעורלה?

אני לא יודע, זה לינגוויסטיקה.

תלמיד: מילה בדיבור משמשת לצמצום משמעויות במסר, ומילה שדנו בה משמשת להיפטר מרצונות לא רצויים.

טוב, אמרת.

שאלה: מה ההבדל בין לחתוך מהאגו כפי שאנחנו לומדים על ברית המילה, לבין פעולת הצמצום?

פעולת הצמצום היא פעולה חד פעמית ברצון כלשהו, ויתר הפעולות הן סביב הרצון.

(סוף השיעור)