שיעור צהריים 03.08.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק "אגרות", עמ' 711, אגרת כ"ב

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמוד 711, אגרת כ"ב.

אגרת כ"ב

שנת תרפ"ז (1927)

"ב"ה ט"ז מר-חשון תרפ"ז לאנדאן

כבוד ידי"נ מה"ר. .. נ"י

מכתבך מיום י"ד תשרי קבלתי, אבל ידידי, למה אין דעתך נוחה בסדר הראשון שסדרתי לך, ואתה מבקש אחר החדשות. וכבר אמרתי לך, שכל עוד שלא תתרגל בסדר הראשון, אין אתה רשאי לעשות לך סדרים אחרים, הן קלים, הן חמורים, והנה אתה עושה עצמך שוכח מעקרו, ותדפוק עלי אחר סדרים חדשים, אין זה כי אם מהסת היצר.

הנני להזכירך את הסדר הראשון שנתתי לך, ויעזור לך השי"ת, שלא יהיו לך מעתה שום הפסק בעבודתו ית', רק לעלות מעלה מעלה, עד שתזכה להדבק בהשי"ת כראוי.

א. להיות נכון לעבודתו יתברך, בערך שתי שעות אחר חצות לילה, לא יאוחר (דהיינו משעה השמינית ערבית).

ב. בשתי השעות הראשונות, לעסוק בתיקון חצות לצער עצמך על גלות ישראל, וצער השכינה הקדושה, בגרם עוונותיו, ואחר כך בתפלות ותחנונים, עד השעה העשירית.

ג. משעה העשירית עד התפלה, הוא זמן עיון בספרים הקדושים, בראשית חכמה וכדומה, ובכתבי האר"י. ותראה להבין היטב ולהשכיל בכל אשר תלמד, ואם לא תבין על בוריו, אל תתן דמי להשי"ת, עד שיפתח לבך, ותבין אותו, כי זהו העיקר, רצוני לומר, מה שהשי"ת מחכים.

ד. לקבוע עתים לתורה, בלי הפסק שיחה קלה ח"ו. ותראה לקבוע עת לא פחות מחמש שעות כסדרן, ותוכל לקבוע אותם אימתי שתרצה, בכל משך שעות היום. אבל העיקר שלא תפסיק בשום שיחה בנתיים, ויהיו כסדרן, ובלימוד הנגלה דוקא. ולהזהר שלא לשכוח מהלימוד כלום. ועל כן תחזור על הלימוד כראוי. ונכון בידך שתלמוד הוראה, והוא מסוגל לך ביותר.

גם תוכל ללמוד בחבורה עם מי שאתה רוצה במשך החמש שעות הנ"ל. אולם אל תדבר בדברים אחרים, שאינם מענין הלימוד, אפילו בדרכי עבדות וכדומה. ואם השותף לא ירצה ללמוד זולת שתים או שלוש שעות, תוכל להשלים אחר כך בפני עצמך, עד שתשלים החמש שעות, וביתר שעות היום, תצליח במשא ומתן.

הרי שלך לפניך, התאמץ וזרז עצמך, וקח את השי"ת עמך שתצליח להתנהג כמו שרשמתי לך, ויתקיים בך מאמר רשב"י ז"ל באדרא זוטא "אני לדודי וכו' כל יומין דאתקטרנא בהאי עלמא בחד קטירא אתקטרנא ביה בקב"ה ובג"כ השתא ועלי תשוקתו [כל הימים שנקשרתי בעולם הזה, בקשר אחד נקשרתי בו, בקדוש ברוך הוא, ומשום כך, עתה, "ועלי תשוקתו"]".

וכעבור כמה חדשים שתתרגל היטב בסדר הזה, תודיעני ואוסיף לך בדרכי השי"ת.

באמת איני רחוק מכם כלום, כי הכל תלוי בכם, כי אין הזמן והמקום מפריע ולא כלום ברוחניות. ולמה לא תזכרו התורה שאמרתי בחג השבועות על הפסוק: "דומה דודי לצבי", שדרשו ז"ל "מה הצבי בשעה שהוא בורח מחזיר פניו לאחוריו כך הקב"ה בשעה שהוא מסתלק ח"ו מישראל מחזיר פניו לאחוריו". ופרשתי לכם, אשר אז חזר הפנים להיות באחורים, כלומר, שמשתוקק ומתגעגע לחזור ולהדבק בישראל. ומזה נולדים גם בישראל געגועים והשתוקקות להדבק בהשי"ת, אשר השעור של השתוקקות והכיסופין, הוא באמת הפנים עצמם. ע"ד שאיתא [על דרך שמובא] בברכי נפשי שחיבר הר"י הלוי "פני אל תפלתך ברוצך לחלות פני האדון ה'". אשר ע"כ עיקר הסגולה בזמן הזה, רק להתמיד ולהרבות הגעגועים והכיסופים, כי בזה מתגלה הפנים. אכי"ר.

והרבה עלי מכתבך, וגם זה יהיה לך למשיב נפש.

יהודה ליב במהר"ש"

שאלה: הוא כותב, "בשתי השעות הראשונות, לעסוק בתיקון חצות לצער עצמך על גלות ישראל, וצער השכינה הקדושה". למה הוא מתכוון? האם זה משהו שאנחנו כבר עושים היום? הוא מדבר על תיקון חצות.

אם אתה רוצה, אז אתה צריך לעשות את זה בחצות הלילה. זה נקרא תיקון חצות.

תלמיד: האם זה משהו שהרב"ש גם היה עושה?

לא. אם הייתי נוסע איתו, אז היינו קמים בבוקר, בשעה 05:00, אולי 04:00, והיינו לומדים שעתיים, אחר כך מתפללים, אוכלים סעודת בוקר ובדרך כלל ונוסעים לחמי טבריה. הנסיעה הלוך וחזור ולהיות בתוך החממה הזאת הייתה לוקחת לנו שעתיים. אחר כך כשהיינו חוזרים היינו שותים קפה, לומדים משהו וכבר נכנסים לאמצע יום, אוכלים ארוחת צהריים ואחר כך הולכים לישון.

לאחר מכן היינו קמים, זה היה כבר בשעה 17:00, היינו שותים קפה ולומדים עד השעה 20:00 כמעט, והולכים לישון. קמים לפנות בוקר ושוב, אם היינו נוסעים ליומיים או לשלושה. איך הוא היה מתנהג בימים האחרים, אומנם אני יודע, אבל על מה שלא שייך אליי אני לא מדבר. כך זה היה בימים שנסעתי איתו לטבריה.

שאלה: הוא כותב פה "שלא יהיו לך מעתה שום הפסק בעבודתו ית', רק לעלות מעלה מעלה". ובעל הסולם נותן פה ממש לו"ז איך לא להפסיק את העבודה מול הבורא.

כן.

תלמיד: הוא כתוב על חמש שעות במשך היום שבהן זו שיחה קלה. מה הן חמש השעות האלה שאנחנו צריכים לעבוד בהן במשך היום?

אני לא יודע. מה שכתוב כתוב. אני גם לא חושב שהוא כתב את זה בשבילנו, אלא לבן אדם שקיבל ממנו את הסדר, ועכשיו הוא מוסיף, מדייק משהו.

תלמיד: מה כן לקחת מהלו"ז שבעל הסולם נותן? שעתיים אחרי חצות אנחנו צריכים לשבת ולהיות בצער.

אתה לא יכול, כי אתה לא תחזיק כל היום.

תלמיד: בדיוק.

אתה צריך לקום שעה לפני השיעור שלנו נגיד.

תלמיד: אנחנו מתחילים ב-02:40 הכנה, אז לקום שעה קודם?

כן, בערך.

תלמיד: ומה אני עושה בשעה הזאת שאני קם?

תגיד "ברכות השחר", תצחצח שיניים, ותבוא לכאן.

תלמיד: הפגישות שלנו בזום עם העשירייה, האם זה לא חלק מהלימוד?

זה לא חלק מהלימוד, אבל בכל עשירייה ועשירייה זה לפי המנהג שלה.

שאלה: בתחילת האיגרת הוא כותב, "למה אין דעתך נוחה בסדר הראשון שסדרתי לך, ואתה מבקש אחר החדשות". גם אצלנו אנחנו רואים הרבה פעמים שהרב אומר לנו משהו ואנחנו כל הזמן מחפשים הוראות חדשות. איך לשלב את ללכת אחרי ההוראה הראשונה שהרב נותן עם זה שאנחנו כל הזמן צריכים לחדש את החיסרון הפנימי?

אתם שומעים גם את זה וגם את זה, גם את עצמכם וגם אותי, ותעשו מזה סיכום.

תלמידה: סיכום ממה שהרב אומר.

וממה שאת אומרת.

שאלה: בסוף האיגרת הוא דיבר על הגעגועים. געגועים מאוד מאוד גדולים אפשר להחזיק כשנמצאים רחוק, אבל תמיד כשאני מתקרבת, אפילו לחבר, לא משנה למה, אני מרגישה שזה מכבה את הגעגועים. והגעגועים ככל שהם כואבים, ובאמת געגועים יכולים להיות משהו מאוד כואב, אבל לא רוצים שזה יפסק. איך מחזיקים את הגעגועים בכזאת עוצמה ועם כזאת השתוקקות על אף שמתקרבים?

זה לא חשוב שמתקרבים. למה מתקרבים, לבורא? האם כשאת באה לכאן, את מרגישה שאת נכנסת ממש למקומו של הבורא?

תלמידה: אני מרגישה שדווקא כשאני מגלה שאני רחוקה מהבורא, אז מתעוררים לי געגועים.

כן, זה ברור, זה טבעי. אבל כשבאים לכאן, האם כבר מרגישים שנמצאים בהיכל המלך, שאין געגועים?

תלמידה: זה לפעמים מטשטש את הגעגוע, כל הביחד.

בסדר.

תלמידה: כשאני מגלה שאני מאוד רחוקה, כשאני שומעת שקוראים משהו או שומעת חברה מדברת, אז אני אומרת איפה אני לעומת כל זה. האם רק שם מתעוררים הגעגועים האלה?

בסדר. כנראה שאת צריכה לחשוב לפני זה למה את באה, לְמה את באה, למי את באה, איך אפשר להתכלל עם האנשים שבאים לכאן ללמוד, ואיזה רצון, תפילה אתם צריכים לגלות לפני הבורא. לחשוב על זה קודם.

שאלה: איך סדר היום תורם להגדלת ההשתוקקות?

אדם צריך לעבוד לפי הסדר.

תלמיד: האם זה לא מייבש?

זה לא מייבש, ההיפך.

תלמיד: למה זה ההיפך? מרגיש שבעל הסולם נתן לו את הסדר הזה כדי שיתרגל.

כן.

שאלה: איך זה עובד?

זה עובד כך שאתה מרגיל את עצמך וכך אתה מתקיים.

תלמיד: מה שאני רואה, שכאני מרגיל את עצמי לעשות את הסדרים, ההשתוקקות נעלמת, היא כאילו בורחת מהידיים.

על ידי זה שאתה מחזיק את הסדר?

תלמיד: לא, הייתי רוצה שהסדר יגרום לי להגדיל את ההשתוקקות, שהיא לא תעלם.

זה צריך להיות כך. כשאתה לפי השעון מחזיק את עצמך ומחבר את עצמך יותר לבורא, מעורר את עצמך, אז אתה מעורר את ההשתוקקות.

תלמיד: למה משתוקקים?

לעבודת ה'.

תלמיד: האם השתוקקות בעבודה, להיות אקטיבי בעבודה?

כן. להתקרב, להתחבר, להתפלל, הכול כלפי הבורא.

שאלה: הוא כותב, "ולהזהר שלא לשכוח מהלימוד כלום, ועל כן תחזור על הלימוד כראוי". והוא מוסיף אחר כך, "ונכון בידך שתלמוד הוראה, והוא מסוגל לך ביותר". מה הכוונה בלהיזהר שלא לשכוח מהלימוד כלום? כי הרבה פעמים אנחנו שומעים שמקובלים התפללו לשכוח.

כן, אבל כאן מדובר על מה שעכשיו ממש למד.

תלמיד: האם אנחנו צריכים לעבוד בעשירייה על שיעור בוקר במהלך היום בצורה מסוימת, כדי לא לשכוח ולהזכיר אחד לשני דברים, לעורר את זה?

לא, אני לא חושב שעד כדי כך. אבל אתם צריכים לדאוג האם אתם זוכרים משהו מהשיעור במשך היום.

תלמיד: והעצה השנייה שהוא נותן לו, "ונכון בידך שתלמוד הוראה", האם הוא שולח אותו ללמד?

לא.

תלמיד: אז מה זה "ונכון בידך שתלמוד הוראה, והוא מסוגל לך ביותר"?

ככה הוא אומר לו, הוא ממליץ לו אולי.

תלמיד: מה הוא ממליץ?

ללמד.

שאלה: כתוב שהבורא דומה לצבי, שהוא מסובב את פניו לאחור, זה אומר שהוא מתגעגע לנברא. מה אנחנו יכולים לעשות כדי לגרום לו להתגעגע אלינו? מה גורם לו להתגעגע אלינו?

זה שהוא מעורר בנו חיסרון, כאילו בורח מאיתנו, זה בעצם מה שהוא עושה. לכן אנחנו צריכים לראות בכאלו הרגשות, שהבורא מתרחק מאיתנו, דווקא סימן שהוא מצפה שאנחנו נתקרב.

תלמידה: וכשהוא מתגעגע אלינו, בסופו של דבר הוא גורם לנו להתגעגע אליו.

כן.

תלמידה: מה גורם לו להתגעגע אלינו, האם בזה שאנחנו ביגיעה, משתדלים ועושים?

שאנחנו לא מתקרבים או לא מתקרבים מספיק.

תלמידה: אולי מנסים להתקרב מספיק, אבל לא מצליחים, ואז אנחנו מתפללים?

נגיד, כן.

תלמידה: כלומר אנחנו צריכים להיות כל הזמן ביגיעה כדי לגרום לו להתגעגע אלינו.

כן.

שאלה: בעל הסולם כותב שאפשר לגלות את הפנים בהשתוקקות שלנו. מה נדרש מהאדם כדי שהוא יהיה בכזאת השתוקקות שהוא יזכה לגלות את הפנים של הבורא?

כולנו רוצים לגלות את הבורא. "לגלות" זה נקרא לראות את הפנים. האור העליון שמגיע מהבורא שיאיר עלינו, ובזה נרגיש את האור, ובאור את המקור שלו, את הבורא.

תלמידה: האם זו המשיכה של המאור המחזיר למוטב?

גם כן.

תלמידה: מה זה האור הזה?

אור.

שאלה: אנחנו יודעים שמקובלים לא שופכים דיו סתם, הם כותבים כי זה חשוב. בסעיף ד' הוא חזר פעמיים, שכשקובעים לימוד, אז "בלי הפסק שיחה קלה ח"ו", ובהמשך הוא כותב, "אולם אל תדבר בדברים אחרים, שאינם מענין הלימוד, אפילו בדרכי עבדות וכדומה".

בזמן הלימוד, בזמן שלומדים, מדברים רק על מה שלומדים, על הנושא הזה.

תלמיד: למה זה כל כך חמור?

כי אתה בזה מנתק את עצמך מנושא הלימוד.

תלמיד: ומה זה "אפילו בדרכי עבדות"?

שאין לנו יותר חוץ מהלימוד, ובזה אנחנו צריכים להיות קשורים כל הזמן, להיות בנושא הזה פנימה כל הזמן.

שאלה: מאוד ברור למה צריך סדרים, כי אחרת היצר הרע יאכל את כל הזמן שלי. אבל כשיותר מדי נשענים על דברים קבועים, מאבדים את היצירתיות בעבודה, במחשבה. איך משלבים יצירתיות בתוך כל הסדרים הקבועים?

מוחקים יצירתיות.

תלמידה: למה?

ככה, כי פנטזיות אנחנו לא צריכים, אנחנו צריכים ללמוד.

תלמידה: אבל שמעתי באחד השיעורים שחשוב שנחשוב במחשבות שלנו על הדברים שאנחנו לומדים, כי בהפצה, בהרבה מקומות צריך איזה חופש.

לא, חופש יהיה לך בזמן אחר.

תלמידה: האם לייבש את היצירתיות?

לא לייבש, אלא ללמוד לעניין.

תלמידה: לומדים מאוד לעניין, אני לא אומרת שעכשיו להתחיל לדמיין כל דבר.

טוב, את צודקת.

שאלה: בהרבה עשיריות, גם אצלנו, יש כל יום תורנים האחראים על הלו"ז והתוכן של אותו יום. כמי שאחראי על התוכן פעם בשבוע ולפעמים יותר אני רוצה לשאול, האם יש בכל שיעור איזה מסר מרכזי או נקודות מרכזיות שחשוב שניצמד אליהם?

אפשר כך.

תלמיד: לפעמים נורא קשה לנו לתפוס מה היה המסר המרכזי וכל אחד תופס אולי נקודה שהיא לא העיקר.

רצוי שתדברו ותבררו את זה.

תלמיד: בסיכום השיעור אנחנו יושבים אחרי התפילה ומשתדלים לשתף בהתרשמות מהשיעור, משם אנחנו משתדלים לנסות להבין מה היה הדבר העיקרי שבו רוצים. אבל משהו בעבודה הזאת לא עובד לנו טוב, אני פשוט לא מצליח לשים על זה את האצבע.

אמרתי לך.

שאלה: אם אני מדברת על בורא באופן פרטי, עבודה פרטית אני יכולה איכשהו להבין, יש לי כבר אינדיקציה מה קורה כשהוא מתרחק ממני, גם בהרגשה הפרטית שלי בבדיקה מול החברות. השאלה היא האם אנחנו צריכות לשאוף כעשירייה להרגיש שהבורא מתרחק או מתקרב אלינו?

כן.

תלמידה: האם יכול להיות שזאת הרגשה אישית שלי והיא לא באמת שייכת לכל העשירייה?

על זה גם אפשר לדבר בעשירייה.

תלמידה: ואם אני מעלה זאת יכול להיות שאני מביאה קו שמאל ששייך לתיקון שלי?

לא, זה לא קו שמאל.

תלמידה: אז אפשר להעלות זאת כבדיקה?

כן.

תלמידה: ומה כדאי לעשות ביחד ברגע שכעשירייה אנחנו מרגישות שהבורא התרחק מאיתנו?

להתפלל.

שאלה: כשאני חלילה, מרגישה שהבורא מסתלק מהקשר אני מרגישה כאילו הוא עוזב אותי וכועסת כמו ילד קטן שההורים שלו הלכו ואפילו לא אמרו לו שהם הלכו, אני פתאום מגלה שהוא איננו. איך אני יכולה לראות שהוא בסביבה ולא עזב אותי, שהוא פשוט מתרחק כדי שאני אעשה עוד כמה צעדים אליו?

אז תרשמי לפנייך שזה כך.

תלמידה: לרשום אין לי בעיה. אני לא מצליחה להרגיש את זה.

אז תחזרי על זה כמה פעמים.

שאלה: באגרת שקראנו הבוקר הוא מדבר על כך שמקום העבודה הוא בין אדם לחברו, בעשירייה נניח, והשכר הוא בזמן הלימוד בין אדם למקום. כמה בזמן הלימוד צריך להתרכז בכך שאנחנו לומדים כעשירייה או ככלי עולמי ולא לבד?

אבל כך אנחנו עושים תמיד.

תלמיד: אבל פה הוא אומר לא לשכוח מהלימוד ולהתרכז בו, זה בעצם הזמן בין האדם לבורא. אבל כמה בריכוז שלנו אנחנו צריכים להיות גם בלימוד המשותף? מעבר לזה שאנחנו עכשיו לומדים?

אתם צריכים להיות כל הזמן מכוונים לבורא, לפחות בשעות הלימוד.

תלמיד: מכוונים, משמעו אני מכוון לבורא, או אנחנו מכוונים לבורא?

אני מכוון לבורא, כך כל אחד.

תלמיד: ומה עם זה שאנחנו יושבים ביחד בעשירייה, או בערבות?

אז אתם עושים כוונה שאתם יחד. כל אחד חייב לכוון את עצמו לחברים ודרך חברים לבורא.

תלמיד: מעבר לזה שאני מול הספר או מול הבורא, מה זה מוסיף שאני יחד עם החברים מול הלימוד.

זה מוסיף חיבור, כי על ידי הלימוד הוא מכוון כבר למטרה.

תלמיד: מראש אנחנו רוצים שהלימוד יביא אותנו לחיבור?

כן.

תלמיד: ואת זה צריך להחזיק כל הלימוד?

כן. אתם שואלים כאילו לא שמעתם על זה אף פעם.

שאלה: אפשר לשאול שאלה בקשר לאגרת של הבוקר?

לא. זאת דוגמה איך אחד התלמידים רוצה להסיט אותנו מהלימוד למקום שמעניין אותו.

שאלה: הוא מדבר על משא ומתן אחרי שאדם משלים חמש שעות לימוד. על איזה משא ומתן הוא מדבר בשאר הזמן?

זה משא ומתן בנוגע לעבודת האדם, כשאדם עובד באיזה מקום.

תלמידה: הכוונה היא לא למשא ומתן רוחני?

לא.

שאלה: כשאנחנו קוראות את איגרת הבוקר בעשירייה בערב אנחנו מרגישות הכי ביחד, אנחנו לא מדברות באותו זמן על שום דבר בנושא העשירייה, רק קוראות את האגרת ואז כל אחת מספרת על ההתרשמות שלה. אתה אומר שכל אחד צריך להתרכז רק בבורא, ולנו יש תחושה של מאוד ביחד ברגעים האלה, האם זה באמת הביחד הרצוי, שכל אחת בעצם נמצאת בהשתוקקות?

שכל אחת תתכלל בזה.

תלמידה: יש תחושת ביחד, בלי לחשוב אנחנו כבר נמצאות באותו מקום. זו תחושה נכונה?

כן, נכונה.

שאלה: כתוב "אשר השעור של השתוקקות והכיסופין, הוא באמת הפנים עצמם". ובקטע האחרון, "עיקר הסגולה בזמן הזה, רק להתמיד ולהרבות הגעגועים והכיסופים, כי בזה מתגלה הפנים." מה זה בעצם הפנים?

פנים זה שהבורא מאיר.

תלמידה: מה אנחנו מגלים בתוך הגעגועים והכיסופים?

אנחנו רוצים לגלות את פני הבורא.

תלמידה: בתוך הגעגועים, בזכותם אנחנו מגלים קשר עם הבורא ונטייה לדבקות בו?

כן.

שאלה: בקשר ללימודים, אם באמצע היום אדם רוצה לקרוא את התורה, איך הוא צריך לקרוא, הוא צריך לקחת בלב את העשירייה?

רצוי.

תלמידה: להיות בכוונה לעשות נחת רוח לבורא ובכוונה הזאת לקרוא?

כן.

שאלה: בעל הסולם נותן כאן סדר לתלמיד שלו של כמעט עשר שעות ביממה לעסוק בלימוד ובאמת להיות בכל ההתמסרות לזה. היום אנחנו מאוד קושרים את הלימוד לעשירייה, לקבוצה, אנחנו קושרים את הפעולות שלנו לקשר בינינו, לחיבור. בתוך המערכת הזאת של החיבור בינינו, מה האחריות הפנימית האישית של כל אחד ביחס ללימוד?

שבזה שאני לומד כל מה שהבורא דורש ממני, אני ממלא את חובתי כלפי הבורא וכלפי חבריי וכלפי עצמי.

תלמיד: הלימוד עבורנו הוא אמצעי?

הלימוד הוא אמצעי.

שאלה: קודם אמרת לבדוק אם אנחנו זוכרים משהו מהשיעור במשך היום, זו הכְוונה לפגישות המהלך היום.

בסדר.

תלמיד: קורה לנו לא פעם שחברים שלא היו בשיעור או לא היו פיזית בשיעור, הם אותם תורנים ואז הרבה פעמים יש לנו את הבעיה הזאת שיש משהו מפוזר קצת.

אז אתם צריכים לחשוב שאתם לומדים יחד איתם, כדי לזכות אותם.

תלמיד: זה בזמן השיעור, אבל במהלך היום, כשהם האחראים על התוכן, הם מביאים רעיונות שלא תמיד הם בקו הכללי של השיעור.

רק איתם זה קורה, לא עם האחרים?

תלמיד: זה יכול לקרות עם כולם, אבל אם מישהו לא היה בשיעור הרבה יותר קל לו להתפזר ולהתבלבל.

אז ללמד אותם מה שאתם למדתם.

תלמיד: אני אשאל יותר חד ברשותך, האם אנחנו יכולים לאפשר למישהו שלא היה בשיעור להיות תורן שאחראי על התוכן באותו יום, או שהוא חייב להיות צמוד למישהו שכן היה בשיעור?

רצוי כך.

שאלה: אני רוצה להבין את העניין הזה שהבורא מאיר והוא מתקרב אלינו. אנשים פה דיברו על כך שהם מרגישים שהם מתרחקים או מתקרבים לבורא, איך אני יודעת שאני עושה את זה נכון? כי אני מסתכלת תמיד על העם שלנו, מה קורה מסביב וגם כשאני מתפללת, אני רוצה שהבורא יאיר על העם, לא עליי, לא על העשירייה, אז אני מנסה להבין אם אני עושה את זה נכון או שאני בכלל לא בכיוון הנכון?

אני לא יודע אם כדאי ממש להתעמק בזה כל הזמן, איך הבורא מתייחס לעם, איך הוא מאיר לעם, איך העם מתפעל מזה.

תלמידה: אבל בסופו של דבר זה מה שאנחנו רוצים, אנחנו רוצים את הגאולה של העם שלנו.

נכון, אבל לא שאת כל הזמן נמצאת על הקו הזה.

תלמידה: זה באמת חשוב שאני אדע אם הוא קרוב אלי או רחוק ממני, להתעסק בזה? או שגם זה לא חשוב.

לא, זה לא טוב.

תלמידה: האם אני צריכה בכלל למדוד את זה, או פשוט להמשך לעבוד?

להתפלל עבור עם ישראל כולו.

שאלה: אמרת שאם הבורא מעורר בנו חיסרון, זה אומר שהוא מתגעגע אלינו. הוא כותב אחר כך "עיקר הסגולה בזמן הזה, רק להתמיד ולהרבות הגעגועים והכיסופים". זאת אומרת, האם מספיק שמשייכים את החיסרון שהוא מעורר בנו אליו, וזה הופך להיות געגועים וכיסופים? במה יש פה להתמיד, רק בלשייך את זה אליו?

שאתה כל הזמן נמצא מכוון לבורא, מכוון אליו. ככל האפשר להרגיש אותו, לדבר עליו, לשמוע ממנו משהו. אתה משתוקק לקשר.

תלמיד: דווקא בהזדמנות הזאת שאני מרגיש חיסרון?

לא, בכל הזמן. מה יש לך עוד חוץ מזה?

תלמיד: מה זה הדבר הזה שהוא מתגעגע, שהצבי מחזיר פניו לאחור?

זה היחס בין אדם לבורא.

תלמיד: אז צריך להתמיד ובזה הסגולה.

כן.

שאלה: באמצע המאמר בעל הסולם אמר "יפתח ליבך ותבין אותו". לעומת הבנה בשכל, האם ההבנה הזאת של הלב בזכות זה שהלב פתוח זה אומר שכבר נעשה בי שינוי? זה נקרא הבנה של הלב?

זה לא אומר כלום.

תלמידה: אז אתה יכול לדבר קצת על הנושא הזה של להבין בזכות זה שפתחנו את הלב? אתה יכול קצת לפתוח לנו?

לא, אני לא יכול להוסיף כאן. את רוצה להיות בטוחה שאת פותחת את הלב, לא, צריכים להמשיך.

תלמידה: פשוט להמשיך להתאמן על זה.

כן.

שאלה: בעל הסולם כותב באיגרת שהתלמיד שלו צריך להחזיק בסדר הנכון, לא בסדר הקל ולא בסדר הקשה. ברור שבתנאים שלנו אנחנו לא יכולים ללכת לפי הסדר שמתואר כאן. לפי איזה עיקרון אנחנו בונים את הסדר שלנו כדי שהוא באמת יקדם אותנו? במה להחזיק בבניית הסדר?

מי שרוצה להיות איתנו בקשר לפי סדר היום שלנו הוא יודע איך אנחנו מתנהגים, מתי קמים, מתי הולכים לישון, מתי מתפללים ומהם זמני הלימוד, בוקר, צהריים וערב.

שאלה: אצל נשים זה קצת אחרת.

לנשים יש באמת שינויים בזמני היום, אישה פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמן ומסדרת את הדברים שלה מתי שנוח לה.

תלמידה: איך להבין שבנית נכון את הסדר, או שפינית את עצמך ואתה מרגיש פנוי מדי.

יש תנאים הכרחיים שצריכים להסתדר. לנשים קשה לי להגיד, אבל את רואה איך הוא כותב לגברים. אני לא יודע מה לעשות לגבי נשים. באמת, אני לא יודע איך זה לסדר זמן של אישה.

שאלה: אני אומרת לעצמי שה' לא עוזב אותי, אני חוזרת על זה כל הזמן, אבל עדיין אני מרגישה שאני לבד בבית, עזבו אותי ואני עדיין כועסת. האם מהמצב הזה אני יכולה לבקש מה', אם זה על חברות או על העם, אם אני לא מרגישה את הקשר? האם יש לי זכות בכלל לבקש ממנו משהו כשאני במצב כזה?

לפי מה את מרגישה שהוא עוזב אותך?

תלמידה: אני לא רואה שהוא מסתובב כשהוא עוזב אותי, אלא אני פתאום מגלה שאני לבד ומגלה שאני מפחדת.

אולי את מרגישה שאת לבד בגלל שהוא נותן לך את ההרגשה הזאת.

תלמידה: אני מבינה את זה. השאלה, האם אני יכולה להתפלל במצב הזה עבור חברות, גם אם אני לא מרגישה אותו?

כדאי. לא חשוב שאת לא מרגישה, תפילה עבור אחרים, עבור חברים, עבור רבים, היא מועילה ביותר.

שאלה: אמרת קודם, כמה שיותר להרגיש אותו, לדבר אליו, לשמוע ממנו משהו. איך אני יודעת ממי אני שומעת דברים, האם מהבורא או מהאגו שלי?

את שומעת מהבורא. אבל זה לא בטוח שכך זה יהיה, אלא את צריכה לדאוג. כמו שכותב בעל הסולם, כשיש לאדם השתוקקות לבורא, אז בשעה הזאת, במקרה כזה, הוא מרגיש שהבורא הוא זה שהתעורר אליו קודם, ואז האדם מתעורר לבורא. זאת אומרת, תמיד להבין שהבורא הוא הראשון.

שאלה: מי מפתח בי חיסרון?

הבורא, אין עוד מלבדו.

תלמידה: אם הוא מפתח בי חיסרון, אז התפקיד שלי, העבודה הרוחנית שלי מולו היא לא לרצות שהחיסרון יתמלא?

למה?

תלמידה: כי איך אני אמשיך לעבוד מולו ולהשתוקק?

שייתן חיסרון יותר ויותר גדול, וכל פעם תקבלי מילוי יותר ויותר גדול.

תלמידה: האם מילוי לא סותם את החיסרון?

לא, ההיפך. אם את מתמלאת במשהו טעים, זה לא סותם אותך, אלא את רוצה עוד יותר.

שאלה: כתוב, "הרי שלך לפניך, התאמץ וזרז עצמך, וקח את השי"ת עמך שתצליח להתנהג כמו שרשמתי לך". בעל הסולם נותן כל מיני עצות והוא אומר לקחת את השי"ת איתנו. איך אני עושה את זה?

את מחזיקה כל הזמן קשר עם הבורא, את כביכול הולכת עימו יד ביד.

תלמידה: מה זה אומר?

אחריו או לידו. אם זה לא מספיק, אז החברים גם סוגרים אתכם יחד. את והבורא, החברות או החברים, כולם נמצאים סביב זה.

תלמידה: איך הבורא יודע שאני מתגעגעת אליו, האם אני אומרת לו "אני מתגעגעת אליך"?

על זה אין שאלה, כי הבורא ברא אותך כמו שברא את כולנו, והוא מרגיש את מה שאנחנו מרגישים, אין בזה שום סוד.

תלמידה: גם בלי מילים?

גם בלי מילים. אבל כדי שאת תביני את עצמך יותר, כדאי לך בכל זאת לעשות את זה במילים.

שאלה: איפה אני יכולה להשיג חיסרון?

כמו שרב"ש היה אומר, את החיסרון לא מוכרים במכולת. איך לקנות חיסרון? להסתכל על החברים, החברות, לקרוא כתבים של מקובלים, ולקנא באלה ובאלה.

תלמידה: אני משתדלת שנים.

יש בזה עליות וירידות.

תלמידה: אני רוצה להשיג חיסרון נכון, גדול, ושהוא לא יהיה רק שלי, כי אני חלק מאוד קטן. כמו שאני נמצאת פה עכשיו, אני רוצה שיהיה בינינו חיסרון אחד ענק, שיהיה כלי גדול, ואני לא יודעת איך להשיג את זה.

חיסרון מקבלים מלמעלה. אבל לעשות פעולות שמזרזות לקבל אותו, זה כבר תלוי בנו. לכן לעבוד יחד עם החברות, ולהשתדל לעורר חיסרון בקהל, באמצעות הפצה, כל מיני דברים כאלה, ואז מתוך זה תרגישי שאת מקבלת חיסרון.

תלמידה: שמעתי אותך אומר, כשמגיע אור לכלי, אז האור מסתלק וזה גורם לחיסרון.

כן.

תלמידה: מה עוד חוץ מהפצה ולימוד?

אין יותר.

שאלה: איך מחברים בין חיסרון של חבר, לבין מילוי שחבר אחר מקבל? איך מעבירים את המילוי לחיסרון של החבר?

אנחנו לא עוסקים בזה. לכל אחד שיש חיסרון זה מפני שהוא זקוק למילוי מסוים, אז הוא צריך לקבל את זה מלמעלה, מהבורא.

תלמידה: אז מה אני עושה עם החיסרון של החבר?

הוא צריך לדאוג לזה. את יכולה לתת לו דוגמא, או להראות לו איפה זה נמצא בספרים. אנחנו לא כוח עליון שצריכים למלא את החסרונות של החברים.

תלמידה: במה אנחנו מתחברים?

מתחברים כדי לעורר כוח שאלה, כוח בקשה, כוח קבלת תשובה מהבורא. לשם זה מתחברים.

שאלה: בעל הסולם מדייק את התלמיד שלו בלו"ז מוגדר היטב שהוא נותן לו. לנו יש את הסדרים שלנו, אבל בפועל יש הרבה חברים שמתקשים לעמוד בלו"ז שלנו.

אז שיקצרו.

תלמיד: ומה עוד?

לבוא לשיעור בוקר זה חובה, כך אני מבין. אחרי זה להיות בסדר מסוים במשך היום, רצוי שיהיה.

תלמיד: יש סביבנו מעגל של אלפי תלמידים, אלפי אנשים שצופים, שאוהדים, שתומכים, ושיעור בוקר זה לא משהו שהם מסוגלים לעמוד בו. מסגרת החיים שלהם, השגרה שלהם, התנאים שלהם, לא מאפשרים להם את זה. מה להמליץ להם? מה יכול לעזור להם להתקרב יותר?

יעזור להם שתקיפו אותם בעיגול ותפעלו עליהם.

תלמיד: מהו שיעור הבוקר שלהם? הוא לא במסגרת 02:00 בלילה לקום ולעשות, הם לא יעשו את זה, זה לא יקרה.

אם לא זה?

תלמיד: הם לא לקחו על עצמם אורח חיים כזה, הם לא מסוגלים לעמוד בזה, אבל הם תומכים ברעיון, שותפים לו.

בסדר, אז 10 דקות לפני שהם הולכים לעבודה, ועשר דקות כשיש להם הפסקת צהרים, ואחרי זה אולי חצי שעה או אפילו שעה יכול להיות, ללמוד איתם בערב.

תלמיד: וזה אמור להספיק להם להתפתחות רוחנית.

בינתיים, תתחילו מזה.

תלמיד: האם המגמה היא בסופו של דבר להביא אותם ללו"ז שלנו?

לגמרי לא. אלא שיהיה קצת קשור לתורה בבוקר, והעיקר הוא אחר הצהריים, כשמגיע מהעבודה.

תלמיד: האם הלימוד איתם הוא לימוד שונה מבחינת תוכן, או אותו דבר רק בזמנים אחרים?

אם אתה שואל סתם על בן אדם, אז ודאי שזה לא אותו לימוד.

תלמיד: זה אדם שמתחבר לרעיון, לתכנים, אליך, הוא רוצה להיות פה, רק התנאים שלו לא מאפשרים לו להיות פה לפנות בוקר, עליו אני שואל, לא על סתם אדם מהרחוב.

אז אמרתי לך, כך לעשות.

שאלה: פנה אלי חבר מהמעגלים האלה, שפעם למד איתנו ועכשיו התרחק. הוא מעריך אותך מאוד ואת מה שאתה עושה. הוא אמר לי שלאחרונה הוא שומע אותך נותן הרבה תשובות, שבשבילו כמעגל חיצוני, כאילו סותמות את השיעור.

בסדר.

תלמיד: זו לא טענה. אני מבין וכך ניסיתי להסביר לו, שאתה מעביר אחריות לתלמידים על הלימוד ולכן זה קורה. כך שמעתי ממך ומהתלמידים הגדולים.

אני שואל על האחריות שלנו כלפי מעגל כזה של תלמידים. אנחנו צריכים לא רק לקחת אחריות על השיעור עבורנו, אלא גם עבור אותם אלפים. איך אנחנו לוקחים אחריות גם עבור אותם מעגלים, לא רק עבור עצמנו?

על זה צריכים לדון לחוד. אני לא יכול לענות עכשיו. לקחת אחריות על מעגלים חיצוניים, זאת לא שאלה לעכשיו.

שאלה: הוא כותב "כי אין לו זמן ואין לו מקום להפריע לו ולא כלום ברוחניות". איך אפשר להישאר בכל זמן ומקום בדבקות בעשירייה ובמטרה?

נגיד שאת רוצה באמצעותי ובאמצעות הקבוצה להרוויח משהו שהוא חלום, אז את חושבת על זה כל הזמן, ואת בטוחה שחוץ מאיתנו את לא יכולה לקבל את זה, ואז את כל הזמן מרוכזת בי ובקבוצה. איך אפשר? אפשר. כי הבורא נותן לך אחר כך גם רצון לזה. אבל צריכים להתחיל.

(סוף השיעור)