שיעור בוקר 16.04.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

פסח - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטע 184.

מטה ונחש

""ויען משה ויאמר, והן לא יאמינו לי וכו'. ויאמר אליו ה', מה זה בידך. ויאמר, מטה. ויאמר, השליכהו ארצה ויהי לנחש. וינס משה מפניו" (שמות ד').

ויש לפרש, שאין יותר מב' מדרגות: או קדושה, או ס"א. ומצב של בנתיים אין. אלא, מאותו המטה בעצמו נעשה נחש, אם משליכין אותו לארץ."

(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ט. "ענין מטה ונחש")

זאת אומרת, הכול תלוי ביחס האדם במה הוא נמצא או בקדושה על מנת להשפיע על מצב רוחני טוב, או קליפה - מצב על מנת לקבל, גשמי ורע. הכול תלוי עד כמה האדם מברר ביחס שלו לְמה הוא נמצא. הוא לא יכול לשנות את המצב, הוא יכול רק לשנות את היחס שלו למצב. אבל היחס שלו למצב משנה לו את הכול. ההסתכלות שהוא יכול לגרום לעצמו מחיובי לשלילי הופכת לו את העולם מהעולם הרוחני לעולם הגשמי או ההיפך.

קריין: 185.

"אמר הקב"ה למשה (שמות, חמישי) "ויאמר אליו ה', מזה בידך. ויאמר, מטה. ויאמר, השליכהו ארצה, ויהי לנחש. וינס משה מפניו". ואמר, שידים של משה נקראים בחינת אמונה. וזה הוא בחינת מטה בחשיבות. כי האדם משתוקק רק לידיעה, ובמקום שהוא רואה, שמצד השכל אין הדבר הזה, שהוא רוצה להשיג, אין לו שום מציאות להשיג את הדבר. כי הוא טוען, שכבר הוא השקיע בעבודה זו, שנוכל לעשות הכל לשם שמים, הרבה יגיעה, ולא זז כמלא הנימא. אם כן, הגוף אומר לו, תייאש עצמך מדבר זה, ואל תחשוב, שיהיה פעם, שאתה כן תוכל להשיג אותה. לכן כלך מדרך הזה. אז אמר לו הקב"ה, השלכהו ארצה, היינו שכך אתה תעשה לפני העם ישראל."

(הרב"ש. מאמר 35 "חמשה עשר באב" 1986)

זאת אומרת, שכל מה שיש לך שאתה חושב שהם דברים חשובים ואתה הולך איתם ואתה עכשיו מחליט שאין לך שום סיכוי וכולי, תזרוק את זה על הארץ, תחשיב את זה כדבר ריק ואפס, ואז מתוך זה תתחיל לגדול.

שאלה: האם המכות על מצרים הם כמו וירוס הקורונה ואם זה מגיע לנו כדי להביא אותנו להידבק בו ולהגיע לדרוש את החיבור?

אני לא כל כך מבין בוירוסים, בשביל מה לנו את זה? בטוח שזה דומה במשהו.

שאלה: מה זה בשביל הבורא - הגישה שלנו כלפי המערכת?

כשאנחנו מגיעים לבורא כדי לגלות אותו ואנחנו לא יכולים לעשות את זה אלא רק לפי התקדמות הדרגתית כלפיו, וההתקדמות הזאת תלויה באיזו מידה אנחנו מסדרים את עצמנו נכון יותר ויותר לעומתו, בדומה לו, יוצא שכך אנחנו יכולים להתקדם. כשאנחנו מתקדמים, אנחנו מתקדמים כמו בעולם שלנו. אנחנו מגלים כמה אנחנו לא רואים, רחוקים, הפוכים, ואז אנחנו עושים פעולות כדי להתקדם, לכן ההתקדמות הזאת מחולקת להרבה צעדים, עוד צעד ועוד צעד ועוד צעד. בכל צעד מתגלה לנו באיזו מידה אנחנו הפוכים מהבורא, ובהתאם לזה על ידי מה אנחנו יכולים להידמות לבורא. זו בעצם צורת ההתקדמות שלנו הרציונאלית. וכך אנחנו מתקדמים.

לכן הפסיעות שלנו כלפי הבורא הם לא סתם קפיצות קדימה, אלא שמאל - ימין, שמאל - ימין, מתגלה במה אנחנו שונים ונותנים לנו כוחות כדי לתקן אותם ולהגיע להתאמה לשוני שהתגלה. ושוב מתגלה שוני בצד שמאל ושוב אנחנו משלימים, מתקנים בצד ימין, וכך אנחנו על שתי הרגליים מתקרבים אליו. זאת אומרת, הרצון לקבל שמתגלה בצד שמאל מקבל תיקון על מנת להשפיע בצד ימין, עד שאנחנו מעבירים את כל הרצונות לקבל כדי להשתמש בהם רק בעל מנת להשפיע.

מפני שבדרך הזאת יש כמה שלבים בעבודה עם הרצון לקבל, אז אנחנו מחלקים את הדרך הזאת למאה עשרים וחמש מדרגות, למצבים של קטנות וגדלות, למצב שאנחנו עושים צמצום, אחר כך משייכים את עצמנו לדרגת הבינה, ואחר כך מבינה לכתר. זו העבודה שלנו.

שאלה: אמרת שהאדם לא יכול לשנות את המצב אלא את היחס שלו למצב וזה משנה את הכול. אם אני נמצא באיזה מצב שלא מאפשר לי להתקדם, עוצר אותי, איך כשאני משנה את היחס שלי למצב, זה משנה משהו?

איך אתה משנה את המצב? על ידי זה שאתה פונה לבורא. מאיפה יש לך יכולת לפנות לבורא? מפני שאתה נמצא בקבוצה ומשתדל לבנות יחסים נכונים - רוחניים איתם. אתה רואה שאתה לא יכול את זה לעשות, אז אתה פונה לבורא. מקבל מהבורא כוחות, משנה את היחסים שלך עם הקבוצה, יש כבר רשת כוחות חדשה ביניכם שבהם אתה מגלה את המדרגה הבאה, החדשה, הרוחנית.

תלמיד: קודם אמרת שהאדם לא יכול לשנות את המצב שבו הוא נמצא אלא רק את היחס שלו למצב. זה ממש משנה את הכול כשאדם משנה את היחס למצב שבו הוא נמצא?

זה נקרא שאני משנה את המצב, איך יכול להיות אחרת? תמיד יש לנו עסק עם הבורא. מה קורה, למה אני רואה כל פעם אחרת? אני משתנה. בזה שאני משתנה היחס שלי לבורא משתנה, זה נקרא שאני מתחיל להרגיש עולם חדש.

תלמיד: אם אני נמצא באיזה מצב שאני לא יכול לשנות, לא מצליח לשנות אותו אז מה אני צריך לעשות, לשנות את היחס שלי למצב?

יש לך עשירייה. אם היינו ללא סביבה אז לא היינו יכולים לשנות שום דבר בכלל. על ידי הסביבה כשיש כוח הפוך ממני, נגדי, אז אני יכול על ידם לשנות את מצבי.

שאלה: איך?

אני מתקשר אליהם בכל מיני צורות חדשות, הפוכות, הבורא משפיע דרכם עליי ואני משפיע מעצמי עליהם, וכך על ידי התאמה הדדית כל פעם אנחנו משתנים. אני צריך לעשות צעדים לקראת הבורא. צעדים לקראת הבורא במה זה מתבטא אצלי? בזה שאני מתקרב לעשירייה. העשירייה כל פעם מגלה לי כל מיני תכונות חדשות, תנאים חדשים, אם אני מתחבר איתם אז כך אני מתקדם. אין לי אפשרות אחרת.

תלמיד: אם יש מצבים שהרבה זמן אתה לא מצליח לשנות, לא מצליח לצאת מהם, נמצא בקשר עם עשירייה. אז חשבתי שלפי מה שאמרת קודם - לשנות את היחס למצב איכשהו אולי זה יכול לשנות משהו.

אין לך בכל זאת שום סיכוי לשנות את הרוחניות אלא מתוך היחס שלך המשתנה בתוך העשירייה. גם הבורא פונה בתוך העשירייה. לבורא פונים והוא עונה, הכול בתוך העשירייה, אין לך שום אפשרות לעשות, כלום, רק לשנות את היחסים בתוך עשירייה.

שאלה: אמרת שעולים מדרגה מדרגה ובכל מדרגה יש קטנות וגדלות, והרצון לקבל גדל בשמאל ובימין. האם הקטנות והגדלות שוות או שונות ממדרגה למדרגה?

הן שונות גם בכמות וגם באיכות. בעיקר באיכות.

שאלה: הוא מדבר פה על זריקת מחשבות הייאוש ארצה, איך עושים את זה?

על ידי התבטלות כלפי העשירייה. אתם צריכים להבין ששום פעולה רוחנית לא יכולה להיות בתוך האדם עצמו אלא רק כלפי העשירייה, בפועל רק כלפי זה. לכן נראה לנו שאנחנו עושים הרבה פעולות, משקיעים בלימוד, בעשיית כל מיני דברים, והם לא נותנים פירות, תוצאות מפני שאנחנו לא משקיעים זאת בעשירייה, כי הכלי הרוחני שבו מקבלים את התוצאה הוא עשירייה, אין מה לעשות.

שאלה: לא הבנתי למה אנחנו משתנים לפי מידת הקשר בינינו, מה זה אומר?

ודאי. ממה עוד אנחנו יכולים להשתנות? לפי מידת הקשר המשתנה בינינו אנחנו משפיעים על הבורא, על האור העליון המאיר סביבנו, שקבוע נמצא במנוחה מוחלטת, אבל אנחנו על ידי השינויים המתרחשים בינינו, מזמינים מהאור הזה שינויים, נראה לנו שהבורא עושה אותם אבל האמת היא שאנחנו עושים את השינויים, לכן כתוב "אתם עשיתם אותי".

תלמיד: אז מה שמתגלה בחיבור בינינו זה מעין כיול יתר לעבר המטרה?

ודאי. כמו באוניה, כמו בסירה, רק אנחנו על ידי החיבור ושינויי החיבור בינינו, מגיעים למטרה. הקצב, הכיוון והדיוק בהגעה למטרה תלוי במידת הקצב והדיוק של החיבור בינינו. האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת ואנחנו על ידי החיבורים השונים בינינו מזמינים שינויים ממנו. ואז, או שהוא מקדם אותנו, או ההפך, עוצר אותנו עד שבחיבור בינינו נגלה את כל התכונות שלו, כך שהכלי והאור יהיו שווים.

שאלה: מה העצה במצב בו נראה לנו שאנחנו עושים הרבה פעולות שלא מביאות לתוצאות, מפני שאנחנו לא משקיעים בעשירייה?

במצב כזה יש ייאוש ואז מתייבשים ועוזבים.

תלמיד: אז לא לעשות פעולות, לא להשקיע בלימוד או בדברים שהם מחוץ לעשירייה, בחברה שלנו?

ודאי כן, אבל כמה שאפשר לעשות זאת יחד.

תלמיד: יש חברים שעושים המון פעולות, משרתים את החברה וזה כאילו מחוץ לעשירייה. זה לא נותן פירות?

נותן. אבל יותר טוב לעשות יחד.

תלמיד: מה זה יחד?

אם אפשר לצרף עוד כמה חברים. בפעולה רוחנית רצוי שיהיו לפחות שניים.

תלמיד: אבל אם אני עכשיו מכין משהו לחברה עם חברים שהם מחוץ לעשירייה, איך אני קושר את זה לעשירייה?

אתם צריכים להבין את הדברים האלה מתוך הלימוד שלנו. אני לא יכול להיכנס לכל פרט ופרט, תשתדלו בכל הפרטים בהם אפשר להיות יחד, להיות יחד. תראה מה כותב רב"ש. שאני אקח אותך ביד ואגיד לך תעשה כך או כך? אם אתם רוצים לעשות פעולה רוחנית כלשהי היא חייבת להיות קשורה בין החברים.

תלמיד: עדיף לעשות פחות פעולות חיצוניות בשירות החברה ויותר להתמקד בפעולות פנימיות בתוך העשירייה?

רצוי לעשות גם את זה וגם את זה יחד.

שאלה: למה המטה הופך לנחש?

כי לא יודעים לעבוד עימו. אם לא יודעים לעבוד עימו נכון הוא הופך לנחש. אז הקבוצה ממש יכולה לזרוק את האדם.

שאלה: מהו המטה שבו עלינו לאחוז במצבנו?

המטה זו אמונה למעלה מהדעת. הוא מסביר לנו שם. זה מה שאנחנו צריכים להתחיל ללמוד, על המטה והנחש.

שאלה: "אמר לו הקב"ה, השלכהו ארצה, היינו שכך אתה תעשה לפני העם ישראל." מה זה אומר "לפני עם ישראל? איזו פעולה זו בעשירייה ?

אם אני עושה את הפעולה למרות שאני לא מסכים עימה, עושה אותה מפני שהיא ציווי מלמעלה, אז היא פועלת על כל האברים שלי, והם לאט לאט יסכימו. אם אני לוקח אותו נכון הוא הופך למטה ואם לא הוא הופך לנחש.

שאלה: כתוב שהגוף אומר לו "תייאש עצמך מדבר זה, ואל תחשוב, שיהיה פעם, שאתה כן תוכל להשיג אותה." מה ההבדל בין ייאוש הנובע מהאגו לייאוש המגיע לאדם מהבורא?

ייאוש הנובע מהאגו קובר את האדם וייאוש הנובע מעבודה רוחנית מקדם את האדם בכך שמבהיר לו שבכוחותיו הוא לא מסוגל להגיע. הוא חייב כוח של קבוצה ובורא.

שאלה: איך לשמור על המטה כל הזמן שלא יהפוך לנחש? האם צריך לשמור על המצב הזה או שהוא כל הזמן משתנה?

הוא כל הזמן משתנה כי זה מגיע למדרגות, למצבים חדשים. אבל בכל פעם אנחנו צריכים בכל זאת לצרף, לכייל את עצמנו כך שיהיה מטה ומעלה בחשיבות. שנדע להבחין בין מה זה מעלה לבין מה זה מטה.

שאלה: מה זה אומר לתפוס נכון את המטה שיהיה לעזר ולא יהפוך לנחש?

שלא נתבלבל, לא מדובר במטה ונחש, מדובר בקבוצה, אם אנחנו תופסים את העיקרון שלה ורוצים להעלות אותו כל הזמן, זה נקרא שאני תופס את הרצון לקבל בצורה נכונה. ואם ההפך, אז ההפך.

שאלה: האם אנחנו צריכים לדבר בעשירייה, על המצב של המטה, להזכיר את זה כל הזמן?

אנחנו נלמד את זה אחר הצהריים. לפחות אתם יכולים לקרוא את עניין מטה ונחש מהמאמרים של "חמישה עשר באב", ו"עניין מטה ונחש". יש אצל רב"ש מאמרים טובים.

שאלה: אמרת שהכלי והאור צריכים להיות שווים. הכלי זה גילוי הרצונות והאור ממלא אותם. מה זה אומר שהכלי והאור צריכים להיות שווים, ששניהם מגיעים מהבורא?

כשהרצון להשפיע של הכלי משתווה עם הרצון להשפיע של הבורא, של האור, לפי זה הם מתחברים ונמצאים בפעולה הדדית.

שאלה: האם כשאני מרגיש לחץ מכל סוג שהוא מהצד זה אמור לשמש בשבילי כסימן לכך שאני חייב להוסיף חיבור בעשירייה?

תמיד תוספת חיבור בעשירייה זאת פעולה נכונה.

תלמיד: כל הפעולות כבר בנויות אצלנו. מה זה אומר להוסיף בחיבור בעשירייה, להשתמש בפעולות שאנחנו עושים?

להשתדל לבנות את דמות הבורא ביניכם, תכונת הבורא ביניכם.

שאלה: לא מזמן אמרת שיש חלוקה בין ייאוש רוחני לבין ייאוש גשמי בעולם שלנו. האם תוכל קצת יותר להרחיב כאן וגם להבדיל ביניהם?

אנחנו בקבוצה, בעשירייה, עובדים בתוך הדעת, כאילו בכלים הגשמיים ומגיעים לאיזו תוצאה. איפה ההבדל בין גשמיות מסוג אחד לגשמיות מסוג אחר, איפה הגבול בין הייאוש הגשמי לייאוש הרוחני?

זה שאני מתייאש מהעבודה שלי ברוחניות זה בעצם מצב שתמיד נמצא לידי, ואני על ידו מחזק את הקשר שלי עם הקבוצה ועם הבורא. אני משתמש בייאוש, בחולשה, בחוסר אונים דווקא כדי לחזק את הקשר שלי עם הקבוצה ועם הבורא.

מה שאין כן, אם הקשר שלי עם הקבוצה ועם הבורא הוא לא נכון, לא מספיק, אני לא דואג שהוא יהיה מפותח, אז אני בכל ייאוש וייאוש יכול ליפול ולא יישאר לי מזה כלום.

תלמיד: התהליך של קבלת ההחלטות, שאני לא משקיע מספיק רוחנית בקבוצה, בעשירייה, זה מגיע מתוך זה שאני מחזיק את הנחש בכיוון הלא נכון, שאני מגיע מתוך הדעת? רגע קבלת ההחלטה, איפה נמצא הגבול שבו אני יכול להבין נכון?

אתה צריך כל פעם להרגיש שאתה נמצא בקבלת החלטה. ואז יהיה לך יותר ברור מה קורה.

סדנה

איך אנחנו מבדילים אם בידנו נמצא הנחש או המטה? מה זה נקרא "מטה", מה זה נקרא "נחש", ואיך אנחנו עובדים עם זה? בעצם הכול תלוי בהסתכלות של האדם.

יש כאלה שהולכים כל הזמן עם הנחש ביד ונראה להם שזה איזה מטה. ויש כאלה שהולכים עם המטה, אבל בעצם זה נחש. איך אנחנו בקבוצה, בחיים שלנו, בודקים ובטוחים שאנחנו הולכים נכון עם המטה?

*

(סוף השיעור)