שיעור בוקר 17.04.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חוה"מ פסח תשפ"ה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', חלק "אגרות", עמ' 1535, אגרת ס"ו

עמ' 2078, מאמר 915 "אני ולא שליח"

כרך ג', חלק "דרגות הסולם", מאמר 382 "ויהי בשלח פרעה את העם"

קריין: רב"ש ב', עמ' 1535, אגרת ס"ו. או בחוברת פסח בעמוד 259.

אגרת ס"ו

ב' ניסן תשכ"ג בני ברק יע"א

"שלום וכל טוב סלה לידידי היקר ...

בפסחים (קטז, ב): "מתחיל בגנות ומסיים בשבח. מאי בגנות? רב אמר, מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו" וכו'. וכן אנו אומרים בהגדה של פסח: "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו" וכו'.

להבין את הענין מה מלמד אותנו מה שהיו לפני כן, יש לנו לפרש זה על דרך המוסר. שהאדם צריך לדעת בזמן שהוא עוסק בענין יציאת האדם מגלות מצרים (שאנחנו רואים שכל המצוות תלויות בענין זה, כי בכל הדברים אנו אומרים: "זכר ליציאת מצרים", שהכוונה שאי אפשר לקיים מצוה בשלמות מטרם שהאדם יוצא מגלות מצרים. הגם שבאופן כללי אנחנו כבר יצאנו ממצרים אבל באופן פרטי כל אדם מוכרח לצאת מהגלות הזו). שאי אפשר לצאת מגלות מצרים מטרם שנכנסים בגלות. שרק אז שייך לומר שיוצאים מהגלות.

ולזה מספר לנו בעל ההגדה שאנחנו צריכין לדעת שמתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, היינו שהיו בגלות תחת שליטת עובדי עבודה זרה - ורק אז קירב הקב"ה את אבותינו. מה שאם כן אם לא היו מרגישים שהם מונחים תחת שליטת עובדי עבודה זרה לא שייך לומר שהקב"ה קירב אותם. שרק בזמן שהאדם מרוחק מהקב"ה שייך לומר שהקב"ה מקרב אותו. כי תמיד צריך להיות ההעדר קודם להויה, שענין העדר הוא הכלי, וההויה הוא האור הממלא את ההעדר והחושך.

ולכן עלינו לדעת שאנחנו צריכין להכין את עצמנו בהכנה דרבה, היינו שהאדם יבדוק את עצמו בשבע חקירות ובשבע בדיקות לראות את מצבו האמיתי איך האמונה שלו בהקב"ה, אם יש לו אמונה שלמה, היינו שהיא על דרך האמת, או שזה אצלו באופן סתמי, היינו שהיא רק בבחינת "מצות אנשים מלומדה", שענינו הוא שהוא רק מטעם ההרגל ולא מטעם קניינו עצמו.

וכמו כן אם המדות שלו הם בסדר, שהכוונה האם הוא בבחינת "כל מעשיך יהיו לשם שמים", או חס ושלום להיפך, היינו שכל מה שהוא עושה הוא רק על כוונה להנות את עצמו. וכמו שדרשו חז"ל על פסוק: "וחסד לאומים חטאת - כָּל טִיבוֹ דְּעַבְדִּין לְגַרְמַיְהוּ עִבְדִין [כל טוב שעושים, לטובת עצמם עושים]" ואין הם מסוגלים לעשות שום דבר לשם שמים.

ואם האדם מונח תחת שליטה זו כמו אומות העולם, נמצא שהוא בגלות, ואז הוא בבחינת עובדי עבודה זרה - ואז יש מקום לתפילה שהקב"ה יעזור לו לצאת מגלות הזו, ואז שייך לומר: ועכשיו, היינו לאחר שהוא בגלות והוא בבחינת עובדי עבודה זרה, שייך לומר: ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו, שפירושו לעבוד עבודת הקב"ה ולא לעבוד לשליטת עבודה זרה.

וזה נקרא יציאת מצרים, שאז כל המעשים הם להקב"ה. ובשביל זה מיחסים את המצוות - "זכר ליציאת מצרים", שרק אז לאחר שיוצאים מגלות מצרים אפשר לקיים את המצוות מטעם ציווי ה' ולא מטעמים אחרים.

וזה שאומר התנא: "מתחיל בגנות ומסיים בשבח", שהכוונה היא שבזמן שהאדם רוצה להתחיל בעבודת הקב"ה הוא צריך להתחיל בגנות, היינו איך שאנחנו מונחים תחת שליטה של עובדי עבודה זרה, ואח"כ יכולים לבוא למדרגת "ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו", וזהו: ומסיים בשבח.

וסדר העבודה הוא בשני אופנים: היינו בבחינת אמונה בה', וכמו כן במידות, היינו שכל עשיותיו יהיו לשם שמים.

ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל: "תנו רבנן, כשנתפסו ר' אלעזר בן פרטא ור' חנינא בן תרדיון, אמר ליה ר' אלעזר בן פרטא לר' חנינא בן תרדיון: אשריך שנתפסת על דבר אחד, אוי לי שנתפסתי על חמשה דברים. אמר ליה ר' חנינא: אשריך שנתפסת על חמשה דברים ואתה ניצול, אוי לי שנתפסתי על דבר אחד ואיני ניצול. שאתה עסקת בתורה ובגמילות חסדים וכו'. דאמר רב הונא, כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר: וימים רבים לישראל ללא אלקי אמת וכו'. מאי ללא אלקי אמת, שכל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה".

והמאמר הזה קשה להולמו. ויש לפרש כנ"ל, היות שעיקר מה שהאדם צריך לעשות בעולם הוא שיהיו כל מעשיו לשם שמים, והיות שהאדם נברא במדה של להנות אך לעצמו עד שאי אפשר לו לעשות שום מעשה אם הוא לא רואה שתצמח מזה טובה בשבילו - אם כן איך אפשר שתהיה יכולת ביד האדם לעבוד לשם שמים?

אלא שנתן לנו הקב"ה מצוות בין אדם לחברו, שעל ידי זה האדם ירגיל את עצמו לעבוד לטובת זולתו, ועל ידי זה הוא יבוא למדריגה יותר גדולה שתהיה לו יכולת לעבוד גם לשם שמים. אחרת אפילו שהאדם עוסק בתורה ומצוות אי אפשר לו לעסוק לשם הקב"ה. נמצא לפי זה, אם הוא עוסק בתורה בלבד ולא בגמילות חסדים, נמצא שאי אפשר לו לעסוק לשם שמים, משום שחסרה לו הסגולה של אהבת זולתו.

נמצא לפי זה הגם שעוסק בתורה ומצוות, אם אינו לשם שמים זה דומה כמי שאין לו אלוה, כי אם היתה לו באמת הרגשת אלקות בטח שהיה עוסק לשם שמים - אבל אם היה עוסק בגמילות חסדים, אז היתה לו הסגולה של אהבת זולתו, שעל ידי זה היה בא גם כן לידי אהבת ה', שהיה בידו כח לעשות תורה ומצוות לשם שמים.

נמצא מזה, שהאדם צריך לעשות כח ועוצמה והתגברות במידותיו שיהפוך אותם שיהיו לטובת זולתו, שעל ידי זה יזכה אח"כ לעבוד עם אלו המדות לשם שמים.

כי אחר זה שהאדם כבר מתוקן עם המדות שלו שיכולים לעבוד לטובת הזולת, אז הוא יכול לעבוד בענין אמונת ה', כי אז הוא מוכשר לזכות לבחינת אמונה, כי אז יש לו את הבחינה של השתוות הצורה, שנקרא "הדבק במידותיו", בבחינת "מה הוא רחום אף אתה רחום".

וה' יעזור לנו שנזכה לצאת מהגלות ולזכות לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.

יהי רצון שתעלה במעלות הברכה וההצלחה והאושר, וחג כשר ושמח.

מאת ידידך המאחל לך

ולמשפחתך כל טוב סלה

ברוך שלום הלוי אשלג

במוהרי"ל זצ"ל"

תלמיד: רב"ש כותב, "אבל אם היה עוסק בגמילות חסדים, אז היתה לו הסגולה של אהבת זולתו". אנחנו רואים שבעולם הזה לא בהכרח מי שעוסק בגמילות חסדים זוכה לסגולה, נהפוך הוא, לפעמים הוא מגדיל את האגו, רואים הרבה גמ"חים ועוד כל מיני דברים כאלה. מה זה נקרא לעסוק בגמילות חסדים ברוחניות?

מי שנמצא בקיום תורה ומצוות, זאת אומרת רוצה להגיע לישועת ה', בשבילו העיקר הוא להגיע לגמילות חסדים. זאת אומרת, שהבורא עושה לו טובה גדולה, אפשר להגיד, שהוא מבין מה זה באמת קיום תורה ומצוות שאנחנו לא יודעים, כי זוכים לזה רק יחידים, ואז הם יכולים להודות לבורא.

תלמיד: נשמע מדבריך כאילו הבורא הוא מי שגומל לאדם חסדים על הניסיונות שלו לעבוד באהבת הזולת.

כן.

תלמיד: ואיגרת הוא כותב, מי שעוסק בגמילות חסדים, מה זה אומר מצד האדם לעסוק בגמילות חסדים?

שהוא משתדל בכל האפשרויות שיש לו לעשות גמילות חסדים לבורא.

תלמיד: וזה נותן לו אהבת הזולת?

כן.

תלמיד: כלומר אנחנו עובדים בעשירייה כלפי החברים מתוך מטרה ליהנות לבורא, ובזה הוא גומל לנו באהבת הזולת?

כן.

תלמיד: למה שהבורא יעשה לי טובה?

הוא לא עושה טובה, אלא הוא שם תנאים, ואם האדם מקיים אותם, אז הוא מגיע למה שהבורא רוצה לתת לו.

תלמיד: הוא כותב, "שהאדם יבדוק את עצמו בשבע חקירות ובשבע בדיקות". מה הוא התהליך הזה?

אני לא יכול להגיד, אבל אלה שרוצים להגיע לגילוי הבורא עוברים בדרך מה שנקרא שבע בדיקות.

תלמיד: מה זה לבדוק את עצמי מול הזולת, מול החברים בגמילות חסדים, על אילו מצוות מדובר שאני יודע שאני עוסק בהן בגמילות חסדים מול החברים?

קודם כל לעשות הכול כדי לעזור ולאפשר להם לקיים מצוות התורה, כי אז האדם מקבל מלמעלה ההארה מיוחדת שמאפשרת לו לעסוק בפועל בתורה.

תלמיד: אני אומר למה אני שואל זאת, שמעתי שיעור שלך מהעבר ואמרת כך, שאם יש חבר שלא נמצא בקשר בינינו, זה הכול משום שאנחנו לא עושים מספיק, כלומר, מי שנמצא פה לא עושה מספיק, האחריות היא עלינו. איך אנחנו לוקחים את הקשר המיוחד שאנחנו רוצים לבנות בינינו כל פעם יותר ויותר כדי להתקרב אל הבורא ונשייך את זה לגמילות חסדים, שנעשה את כול מה שאפשר לעשות, איך אני בודק את עצמי?

עד כמה אתה מתייחס לחברים. עשירייה זה הדבר הראשון, שמה שאנחנו רוצים זה שנתחבר כולנו בעשירייה כאחד.

תלמיד: זה מה שאני שואל, מה אני עוד אני יכול לעשות לעלות לחברים את החשיבות, אנחנו מדברים על חשיבות המטרה כל הזמן, על דוגמאות, מה עוד אפשר לעשות שאני יכול לשייך את זה לגמילות חסדים, שכל מה שאני עושה ומבקש מהבורא אני יודע שעשיתי את הכול עבור החברים, או קשה למדוד את זה?

את זה כל אחד צריך למדוד לעצמו.

תלמיד: זו מדידה פרטית?

כן.

תלמיד: הוא כותב "שרק אז לאחר שיוצאים מגלות מצרים אפשר לקיים את המצוות מטעם ציווי ה' ולא מטעמים אחרים." אנחנו אומרים, שבאים מלא לשמה לשמה, רק אחרי יציאת מצרים מקיימים את המצוות, רק אז יש עבודה אמיתית?

כן, כי לפני זה אתה נמצא תחת הרצון לקבל שלך.

תלמיד: אז מה זה מלא לשמה לשמה?

זה נקרא לא לשמה.

תלמיד: מה שהוא כותב פה זה עדיין לא לשמה?

הוא לא אומר כאן, אלא אם אתה עושה מצוות מטעם שאין בהם כיסוי של רצון להשפיע, אז אתה עושה אותם לא לשמה.

תלמיד: הוא כותב: "אם כן איך אפשר שתהיה יכולת ביד האדם לעבוד לשם שמים? אלא שנתן לנו הקב"ה מצוות בין אדם לחברו". איזה מצוות יש לנו בין אדם לחברו?

הרבה מאוד, והעיקר זה להיות קשור בתוך העשירייה ולעזור לכל אחד בעשירייה להגיע לאותו מצב של כולם בעיגול.

תלמיד: הוא מוסיף וכותב, "וסדר העבודה הוא בשני אופנים: היינו בבחינת אמונה בה', וכמו כן במידות, היינו שכל עשיותיו יהיו לשם שמים." מה הם שני האופנים האלה?

אנחנו עוד נבין את זה, עוד נלמד.

תלמיד: מה הכוונה אמונה שלמה בהקב"ה?

אמונה שלמה, אני לא יכול להסביר. רק לב האדם יכול להרגיש שהוא מתקרב לזה.

תלמיד: זה קשור לאור האמונה מה שלמדנו?

ומה זה ייתן לך אם אגיד כן או אגיד לא? גם הדבר הזה הוא נסתר.

תלמיד: הוא כותב, ש"כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה" ואחר כך הוא אומר "שחסרה לו הסגולה של אהבת זולתו". מה היא הסגולה של אהבת זולתו?

אהבת הזולת - אם האדם נמצא באהבת הזולת, אז הוא מתחיל דרך זה להתקשר לבורא.

תלמיד: למה זה נקרא סגולה? עד עכשיו אמרנו שהמילה סגולה התקשרה למאור המחזיר למוטב שנמצא בספרים.

סגולה זה כל דבר שיכול לעזור לי להתקדם לבורא.

תלמיד: עכשיו הסגולה היא בעצם העיסוק באהבת חברים, או הסגולה היא כבר בזה שכבר הגיע לאהבת חברים?

גם וגם. בעיקר זה להגיע לאהבת חברים.

תלמיד: זאת אומרת המאמץ שלנו לעבוד בעשירייה להגיע לאהבת חברים מביא איזו סגולה?

כן.

תלמיד: שוב, מה היא הסגולה הזאת?

להתקרב לבורא, להרגיש את הבורא עד להידבק בו.

תלמיד: זה משהו שאין אותו, מקבלים אותו מתוך המאמץ בעבודה הזאת?

כן.

תלמיד: ויש פה קשר של סיבה ומסובב, או שפשוט פתאום מגיעים לאהבת הזולת?

לא. מגיעים לאהבת הזולת מפני שמאוד רוצים להגיע לאהבת הזולת, ומאהבת הזולת מגיעים לאהבת ה'.

תלמיד: שוב, למה זו סגולה אם זה תהליך כזה פשוט, מה הסגולה?

זה לא תהליך פשוט ולא דבר קל וקטן, אלא על ידי זה אנחנו מגיעים לדבקות.

תלמיד: באות קנ"ה בהקדמה לתע"ס הוא אומר, שעצם זה שפותחים את הספרים וקוראים את השמות הקדושים, זה נותן איזו סגולה שמקרבת את האדם מאוד להשגת מטרתו.

בסדר.

תלמיד: זו סגולה.

בכללות.

תלמיד: וכאן הוא אומר שהסגולה היא דווקא באהבת הזולת.

כן, זה בגישה פרטית. אדם שנמצא בקבוצה חייב להגיע לאהבת חברים.

תלמיד: זאת אומרת, שם הסגולה כללית ופה הסגולה פרטית.

כן.

תלמיד: איך אהבת החברים עוזרת לאדם לצאת ממצרים?

היא מושכת אותו מהרצון לקבל לעצמו לרצון של העשירייה, ועל ידי זה הוא מתרומם מהרצון הצר, הקטן שלו, לרצון גדול. ובזה הוא מתחיל לראות את עצמו ואת כל העולם, את החברים ואת כל הנבראים, בצורה עולמית.

תלמיד: אהבת החברים זה תנאי ליציאת למצרים?

כן.

תלמיד: אדם שכבר מתחיל לאהוב את החברים, השלב הבא שלו זו היציאה ממצרים?

נגיד שכן.

תלמידה: שמעתי שאנחנו צריכים לאזור כוחות. מה בדיוק אנחנו צריכים לחזק בתוכנו, איזה תכונות?

התכונות שאנחנו צריכים לדאוג ולחזק כדי להגיע ליציאה ממצרים זה אהבת הזולת. זה מה שאנחנו צריכים, שכל הנבראים יראו לנו כשייכים לקבוצה אחת, לתכונה אחת, זה מה שאנחנו צריכים. אם אנחנו מגיעים על ידי היגיעה שלנו לתכונה של אהבת הזולת, אז קודם כל אנחנו מתחברים בעשירייה בצורה מושלמת, ואחר כך, מתוך העשירייה, אנחנו מגיעים לאהבת הזולת, ומאהבת הזולת עוד לאהבת עולם.

תלמידה: איזו תפילה נדרשת מאיתנו כדי שהבורא יעזור לנו לצאת מהגלות?

מה שנדרש מאיתנו זה שאנחנו נרגיש שהחיבור, חיבור בלבבות, זה מה שמוציא אותנו מעל מנת לקבל, לתכונת הבורא, לעל מנת להשפיע.

תלמידה: דיברת על רצון משותף וגדול בעשירייה שגדל עם הזמן. האם זה הופך להיות המצווה עבורי?

אהבת חברים בעשירייה היא תנאי הכרחי, ראשון. אחר כך אנחנו צריכים לפתוח את האהבה עד שהיא תקיף את כל העולם.

תלמיד: האדם מבקש להידבק בתכונת הבורא, או בבורא עצמו?

זאת שאלה שלפעמים שואלים, אני לא יכול להגיד. כשמדובר בתכונת הבורא או בבורא, בשבילנו זה אותו דבר.

תלמיד: יש משהו שלא נותן להתמסר עד הסוף לרכישת תכונתו של הבורא.

זה מפני שהוא נמצא במימד אחר לגמרי ממני.

תלמיד: באיזה אופן אדם קושר את תכונת הבורא שהוא מתאמץ לרכוש, כי הבורא נתן לנו את העבודה הזאת. באיזה אופן הוא קושר את זה לבורא עצמו, שזה לא יפריע לו בעבודה, שזה לא יעכב אותו?

דרך אהבת העולם. באהבת העולם אני מתקרב למצב שאני מגיע לידיעת הבורא ולאהבת הבורא.

תלמיד: זאת אומרת, התעמקות כמה שיותר לתוך התכונה הזאת.

כן.

תלמיד: רב"ש מדבר על מידות, המידות הן סוג של סגולות. איזה מידות כדי לכל עשירייה להגביר?

אהבת חברים, אהבת הזולת, אהבת התורה ואהבת הבורא.

תלמיד: לאהבה קשה להגיע, אבל לקשר של אחווה שתוליד אהבה, או תשומת לב והענות לפרטים וכדומה יגדילו לנו את האהבה?

כן, נתחיל בזה.

תלמיד: מה זו אהבת עולם?

אהבת עולם זו אהבה שכבר כוללת בתוכה את כל הנבראים, זו מידת האהבה הגדולה ביותר.

תלמיד: אדם שמפתח אהבת עולם, איך הוא מתייחס לעולם?

אהבת עולם - האדם מגיע לאהבת חברים, מאהבת חברים לאהבת עולם, ובשבילו הגבול של העולם כל הזמן מתרחב ואז הוא מגיע לאהבה.

תלמיד: מה מרחיב לו את הגבול?

העבודה שלו, כי כל פעם הוא עובד על הרחבת הגבול.

תלמיד: האם הרחבת הגבול מביאה אותנו לרכוש אלוהי אמת?

כן.

תלמיד: מה זה בדיוק להרחיב את הגבולות?

להרחיב את הגבולות, נגיד יש לו עשירייה, אחר כך יש לו קבוצה מורחבת עד שהוא מגיע דרכה לאהבת עולם, ואז הוא רואה את כל העולם כקבוצה.

תלמיד: האם אני יכול לרכוש את כל אהבת העולם?

אני לא יודע, עוד לא הגעתי לזה.

תלמיד: מה זה אהבת חברים?

אהבת חברים היא, שאני אוהב כל אחד שנמצא איתי בקבוצה הקטנה בצורה שאני קשור אליו למעלה מכל מה שאני חושב על מישהו אחר בעולם.

תלמיד: האם זו הסגולה, זו המתנה שאנחנו מקבלים?

אומרים שזו סגולה, או תנאי, אבל חובה להשיג.

תלמיד: מה ההרגשה שבאה לפני אהבת החברים?

לפני אהבת חברים יש הרבה מצבים. אהבת חברים זו האהבה הראשונה שהאדם משיג.

תלמיד: אני מבין שאני קשור לחבר, שאני תלוי בחבר, מה זה שאני אוהב את החבר?

אוהב את החבר זה נקרא שאתה רוצה לסדר את כל מה שקשור בך כך, שהחבר יזכה לאהבת ה'.

תלמיד: אז אהבת החבר זה שאני דואג שהחבר יגיע לרוחניות, יגיע לבורא.

כן.

תלמיד: איך זה מתבטא ברגשות?

על רגשות אני לא יכול לספר לך, אבל זה מה שיש במידה שאפשר לדבר.

תלמיד: אני מבין שאני דואג לו, האם זו נקראת אהבה?

כן.

תלמיד: האם אהבת חברים זה משהו שמקבלים מלמעלה?

כן.

תלמיד: רב"ש כותב שהאדם צריך לבדוק ולחקור את מצבו האמיתי אם יש לו אמונה בבורא על דרך האמת, או שזה אצלו באופן סתמי מטעם הרגל ככתוב, "מצוות אנשים מלומדה". איך האדם יודע מה באמת מניע אותו?

הוא מרגיש, הוא מבין.

תלמיד: יכול להיות שאני פועל בחבר שלנו גם מתוך הרגל ומוסכמות שיש לנו בלי לשים לב אפילו.

זה פשוט. אם אנחנו נמצאים במשפחה, שזה העיגול הכי קטן שלנו, אז אנחנו דואגים לזה באיזו מידה, ואז אנחנו מתקרבים למצב שבהחלט כל מה שאני דואג לו נמצא אצלי גם בעיגול כזה.

תלמיד: "מצוות אנשים מלומדה", האם גם בחברה שלנו יש איזו סכנה שאני פועל מתוך הרגל, או שבגלל שאני כבר פועל מתוך הרגל, זה טוב, זה פועל עליי.

זה טוב. גם הרגל זה טוב.

תלמיד: ואיך לא לפעול מתוך הרגל, לפעול דווקא מטעם האמונה?

על ידי אותם האמצעים שהבורא שולח אליך.

תלמיד: למה זה טוב שאני פועל כמו איזה רובוט בחברה?

זה לא רובוט, זה בכל זאת מצב רוחני, לא לזלזל.

תלמיד: אני לא מזלזל, אבל מה יש רוחני בפעולה שאני עושה בלי כוונה?

זה שטח מאוד רחב, אני לא יכול אפילו לעשות כך שאנחנו נתמצא בו. אני לא יכול להגיד, אבל בכל זאת, להשתדל להגיע לאהבת חברים, אפילו בעשירייה קטנה, זה דבר גדול.

תלמיד: מה אם אני פועל מתוך הרגל כלפי החברים בפעולות של דאגה ותמיכה ואין לי שום דבר ביחס לזה מבפנים, כלום.

זה מה שהבורא ייתן לך, אבל אתה צריך להכין לזה את השטח.

תלמיד: העבודה שלי היא להכין את השטח והבורא ייתן לי את האהבה?

כן.

תלמיד: אני רוצה לשאול על ההתרחבות של האהבה. בכנס בחודש מאי נתכנס לפי אזורים שונים ולפי שפות. יהיו התכנסויות בהונגריה, בקזחסטן, בקייב, בארה"ב, בדרום אמריקה, בפתח תקווה. מה יש בהתאספות האזורית שהיא מעבר בין העשירייה לעולם?

בכל מקום שבו החברים מתאספים, הם מייצבים גם איזה עיגול מיוחד שלהם והוא פועל כעצמאי על כולם.

תלמיד: זאת תהיה פעם ראשונה שאנחנו נעשה משהו כזה בו זמנית, שחלק מהפעילויות יהיו גם עצמאיות, לא באותו לוח זמנים, ועשיריות יבואו לשם כעשיריות עם כל המאמץ והמאבק שלהם, ויהיה שם משהו שהוא יותר מהעשירייה. מה יהיה שם שהוא יותר מהעבודה בעשירייה?

יותר מהעבודה בעשירייה, זה מה שכל אחד בעשירייה צריך להתקשר אליו, לא באופן אישי, אבל דרך העשירייה, להחזיק את עצמו שהוא רוצה להתקשר לכל החברים בעולם.

תלמיד: הוא יכול להתקשר ישר לכל החברים בעולם, למה צריך דווקא כאלה שהם יותר קרובים אליו בשפה או באזור, מה יש בתחנת הביניים הזאת?

זה בכל זאת דרך העשירייה. כוח העשירייה זה לא כוח אחד, זה כבר כוח רוחני.

תלמיד: איך הכוח הזה מתרחב?

על ידי כך שהעשיריות מתקבצות ומתחברות ביניהן ואז נעשות מהן עשיריות יותר גדולות.

תלמיד: מה יש בעשירייה גדולה יותר שאין בעשירייה הקטנה?

קודם כל כוח, כוח שמפזר אותם כביכול, מרחיב אותם וכוח שמחזיק אותם.

תלמיד: זו פשוט עוצמה יותר גדולה?

כן.

תלמיד: איך האדם יודע שהוא נמצא באהבת הזולת?

אם הוא בודק את עצמו ולומד מתוך ההתנהגות שלו עד כמה הוא מתקרב לאהבת הזולת.

תלמיד: איך לכפות על הלב לאהוב?

תפילה. רק הבורא יכול לסדר את זה. אדם צריך להשתדל כל הזמן לחשוב על זה.

תלמיד: איך אנחנו נעזרים בדימויים של פסח כדי לקבל את הסגולה להתחבר בחברים ובבורא?

לדבר על זה, ללמוד את זה וכך נרחיב ונתעמק בסגולת החיבור.

תלמיד: איך מתפללים עבור הרבה אנשים יחד תפילה שהיא עבור חיסרון מיוחד של כל אחד?

החיסרון של כל אחד מתחבר לחסרונות רבים והם כולם מורגשים בקשר ביניהם ובבורא.

תלמיד: לעבוד לטובת החבר זה כבר נקרא אהבת החבר?

לא, זה נקרא מצווה.

תלמיד: הוא אומר פה שאם אני עובד לטובת הזולת, אני רוכש את אמונת ה'. איך המצווה הזאת שאני עובד לטובת החבר, גורמת לאמונת ה'?

אני לא יכול לסדר את זה במשפט אחד. אבל אנחנו נרגיש את זה ואז נבין.

תלמיד: אם הרצון שלנו הוא תוצאה מהאור, כך אהבת ה' היא תוצאה של אהבת חברים?

כן.

תלמיד: בתוך אהבת חברים אנחנו יכולים להשיג, להרגיש גדלות הבורא?

כן.

תלמיד: לגבי אהבת חברים אני צריך להגיע ליחס שהחברים במציאות שלי הם הכי חשובים.

כן.

תלמיד: מה הסיבה להגיע ליחס כזה? מה הסיבה הנכונה שככה אני צריך להרגיש כלפי החברים שלי?

זה מה שיש לנו, יש עשירייה ויש קבוצה יותר גדולה, רחבה, ואדם יכול בין זה לזה לשייך את עצמו כל פעם לצורה יותר פנימית, ככל האפשר.

תלמיד: כן, אבל אני מדבר על הסיבה. למשל השבוע הרגשתי בצורה נחרצת כלפי הבן שלי, בצורה טבעית, שזה הדבר הכי חשוב, הוא היה בתחרות, זה היה לי הכי חשוב, זה העסיק אותי. זו סיבה טבעית, אני אפילו לא שואל למה. פה אני עם חברים, אין לי איתם קשר חוץ מאשר בעשירייה. אז מה הסיבה, מה הקשר שיש לי עם החברים שזה אמור להיות הדבר הכי חשוב לי בחיים?

זו השגת הבורא. אתה הולך איתם להשיג משהו הכי גדול, הכי יקר, מרכז המציאות.

תלמיד: אז באמת אני מרגיש שהם שותפים שלי לדרך שיש לנו רצון פנימי מאוד קרוב וזה לא מדליק את הלב.

על זה צריכים לעבוד, אין לי תשובה אחרת. שזה יגע בלב, שזה ממש ידליק את הלב.

תלמיד: שמעתי קודם שלאהוב את החבר זה לסדר את כל מה שבך כך שהחבר יזכה לאהבת ה'. אפשר עוד קצת להסביר את זה?

אין מצב יותר גבוה שלאדם יש לו אהבה לבורא, אהבת ה'. ולכן זה מה שאנחנו יכולים, לאחל לאדם שיזכה לזה, שבליבו יהיה באמת החיסרון האמיתי להגיע לקשר עם הבורא, למגע עם הבורא, שהוא ירגיש בתגובה מה זה אהבת ה'.

תלמידה: כדי לעשות את זה אני צריכה לאהוב את החברים.

ודאי.

תלמידה: האם אני צריכה להתפלל שאני אוהב את החברים כדי שאתפלל עליהם כדי שהם יתקרבו יותר לבורא, או שאני צריכה לעשות פעולות?

זה לא חשוב אם אלו פעולות או בקשות, העיקר שאת רוצה שהם יתקדמו.

תלמידה: כי אדם לא אמור להתפלל על עצמו.

כן.

תלמידה: האם הוא יכול להתפלל על עצמו שהוא יאהב את החברים ואז זה לא על עצמו?

כן.

תלמידה: במשפחה כל פעם נולד ילד ואתה משקיע בו, אוהב אותו, וכך אחד אחד. בעשירייה קיבלנו בבת אחת 17 ילדים. לא בכולם אתה משקיע אותו דבר, לא כולם מגיעים הביתה תמיד, יש כאלה שבחו"ל, יש שבאים יותר או פחות. כדי שהבן הנחמד, האחד הזה, האהבה הגדולה הזאת בעשירייה תיווצר, האם בכל פעולה שאנחנו עושים לטובת חבר עלינו לרצות שהתמורה של זה תיכנס לתוך כל העשירייה, למרכז העשירייה, שכולם יהיו שטופים בגל של אהבה, שיקרב את כולם לאהבה אחת? איך עושים את הדבר הזה שתהיה אהבה אחת גדולה לכולם בעשירייה?

זה יבוא, אנחנו לא יכולים להעלות כאלה רצונות.

תלמידה: אבל האם המטרה היא שכולם בעשירייה יאהבו זה את זה באותה מידה, שבלב תהיה עשירייה אחת?

כן.

תלמידה: איך לבדוק שאתה באמת עושה הכול בעשירייה?

אין לזה סוף, כל אחד יכול לבדוק ולראות שזה חסר וזה חסר. זה מפני שיש הבדל בין עיגולים ויושר כמו שאנחנו לומדים. אנחנו לא יכולים לעשות פעולות ששייכות לעיגולים אלא רק ליושר, למרובע. עוד נלמד את זה, בינתיים נשאר עם השאלה.

קריין: נקרא את המאמר "ויהי בשלח פרעה את העם", מאמר 382 של הרב"ש. זה נמצא בספר פסח עמוד 273, או בספר כתבי רב"ש, כרך ג', עמוד 1796.

ויהי בשלח פרעה את העם

בשלח תשמ"א

"ויהי בשלח פרעה את העם, ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא, כי אמר אלקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה. ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים סוף".

לפרש את זה על דרך המציאות הנוהגת תמיד. בעת שאדם רוצה ללכת בדרך האמת, אז כל אחד ואחד שואל למה.

"ויהי בשלח פרעה את העם", היינו שכללות הגוף נקרא בחינת פרעה, שהוא צריך לעשות בחירה, שיתן לצאת את העם, היינו כל הכוחות והמחשבות, שיהיה להם ה', ולא להיות תחת שליטתו. שפירושו שכל כוחותיו ישמשו לצורך הגוף, אלא שישמש עמהם לתועלת הקדוש ברוך הוא.

למה נתן הקדוש ברוך הוא ללכת לארץ הקדושה, שהיא ארץ זבת חלב ודבש, אשר הבטיח ה' לתת ירושת הארץ לאבותינו הקדושים, שילכו בדרך רחוק ולא נתן להם דרך קרוב, כמו שכתוב "ולא נחם אלקים דרך ארץ פלש-שתים כי קרוב הוא".

שענין קרוב ורחוק נקרא מה שקרוב אל השכל, היינו מה שהשכל מחייב שכדאי לעשות את המעשים. וכמו כן שיהיה קרוב אל הלב, שיהיה מתיישב ללבו של אדם, היינו מה שהרצון לקבל שבלב ירגיש שזהו לטובתו, כמו שהיה אצל אדם הראשון קודם החטא, שהיה הבירור שלו במר ומתוק, כמו שכתוב בהקדמה לפנים מסבירות."

שמעתם? מהי השאלה ששואלים בדרך כלל מכאן?

תלמיד: איך להעדיף דרך שהיא רחוקה מהלב ומהשכל.

איך לעבור את הדרך?

תלמיד: איך להעדיף אותה.

להעדיף אותה.

תלמיד: כי הוא אומר ש"דרך קרוב" זו הדרך שקרובה לשכל וללב. הבורא לא הנחה אותם משם, הוא דווקא לקח אותם לדרך שהיא רחוקה מהשכל והלב.

כן. אז זאת השאלה.

תלמיד: כן, איך להעדיף את הדרך הרחוקה.

נגיד שזאת השאלה. זו באמת השאלה הכללית מתוך המאמר הקצר הזה. אז מה עושים?

תלמיד: לא מה עושים, השאלה האם אפשר להעדיף את עבודת הלב לפני שהשכל בכלל מתעייף מכל העבודות האלה? את השכל פרעה תופס ותופס חזק, והוא לא נותן בכלל להגיע ללב.

כן.

תלמיד: השאלה, האם נמשיך את העבודה הזאת עד שפרעה יתעייף ו"ותעל שוועתם"? כי בשלב מסוים כבר נמאס, ואפילו מתחיל להתעורר רצון לעבור מחסום כדי לעזור לחברים שלי. אתה גם תיארת יפה בשני השיעורים הראשונים את כל העבודה במערכת המתוקנת, איך עובדים, כל רגע אתה דוחף אותנו לאותה יציאה ממצרים, ואתה אומר לנו להתחבר. אנחנו שומעים, אנחנו עושים, אנחנו רוצים, ולא יכולים להתחבר.

השאלה, האם לפנות אליך עכשיו? אתה נציג, תפנה לבורא בשמנו, תגיד לו שאנחנו רוצים להתחבר אבל לא מסוגלים.

אתם עושים משהו חוץ מלשמוע מה שכתוב?

תלמיד: אני בטוח לא עושה מספיק, אבל כשאני מסתכל מסביב אני רואה שהחברים עושים הכול. אני רוצה להיכנס כבר לאותה מערכת כדי להועיל למערכת, אבל זו תוכנה אחרת, זה משהו אחר, ואין לי מה לחשוב בכלל איך היא מנוהלת, חבל לי על הזמן של הבירור הזה. איך פורצים את המחסום הזה?

צריכים לבצע אותן הדרישות. כנראה שהם ביצעו אותן, וזה מה שנשאר להם.

תלמיד: נגיד שהבקשה שלי אליך, האם זה עוזר לכלי הכללי?

אליי לא. רצוי שידרוש מהבורא.

תלמיד: האדם משקיע כוחות, מחשבות, במה שקרוב לרצון לקבל, ללב שלו. לשכנע את החברים, את עצמי, להגיע לשיעורים, לסעודות, עוד איכשהו אפשר ללחוץ. איך אפשר ללחוץ על הלב לרצות אהבת חברים?

לבקש מהלב, מהבורא, מהחברים, שאתה רוצה דווקא להתפעל מהיחס שלהם לבורא, ואז זה יעזור.

תלמיד: מה זה ישנה אצלי להתפעל מהיחס שלהם לבורא?

זה ישפיע על הלב שלך גם לבקש קשר עם הבורא, והבורא יעזור.

תלמיד: מהי אהבה שלמה לחבר?

חבל לדבר על זה, כי מידות שלמות שייכות כולן לבורא.

תלמיד: העשירייה היא כוח רוחני. האם צריך להיות מאמץ משותף שלנו כל פעם מחדש להשתוקק לכוח הזה?

כן.

תלמיד: זה לא תלוי בנוכחות, זה תלוי במאמץ שלנו.

כן.

תלמיד: מה יש עוד להוסיף לזה? איך אנחנו יכולים יותר להכיר בזה?

לחבר לבבות.

תלמיד: נראה בהרגשה שפרעה מצדו לא ישחרר.

פרעה בעצמו ודאי שלא ישחרר.

תלמיד: מה אז צריך, האם רק להסכים למכות?

לא. הוא אומר לך מה צריכים. להשתדל בכל זאת לשפר את ההרגשה שבלב, כך שלא נוכל יותר להחזיק בשום צורה במצרים. לא יכולים, לא מסוגלים, ואז צועקים.

תלמיד: האם זה רק להגיע למצב של אין ברירה?

אין ברירה זה נקרא "צעקה", שפשוט הכול נחרב.

תלמיד: מה זה דורש מאתנו בפועל?

זה דורש מאתנו בפועל שנדליק אחד את האחר.

תלמיד: נדליק למה?

לברוח מהשעבוד של הרצון לקבל שאונס כל אחד מאתנו ואת כולנו יחד, ומחזיק אותנו בכל זאת בשליטת פרעה.

תלמיד: אז זה לא מוסיף כלום במצרים, רק בורחים מהסבל.

טוב.

תלמידה: אני מרגישה שכל מילה של חבר מפרידה אותי מהבורא. האם אפשר לומר שהמומים שאני מרגישה הם החסרונות שאני מקבלת על עצמי?

את לא רוצה להרגיש אותם, לכן אי אפשר לומר שאת מבינה אותם.

תלמידה: במקרה הזה, מהי נקודת ההיפוך שאני ארצה לקבל אותם על עצמי?

לבקש, רק לבקש.

(סוף השיעור)