שיעור ערב 16.05.11- הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

זוהר לעם - פרשת השבוע

פרשת בחוקותי

heb_o_rav_2011-05-16_lesson_parashat-ashavua_behukotai

מנחה: פרשת "בחוקותי" פותחת בהבטחה, "אם בחוקתי תלכו, את מצוותי תשמרו ועשיתם אותם". אם תעשו כך, יהיה שכר, אם לא תעשו, יהיה עונש. בדרך כלל בתורה השכר הוא "ארץ ישראל", והעונש הוא "גלות". וגם כשמגיעים לארץ ישראל, מתחילים לעשות בעיות ועוד פעם חוזרים לגלות. מהם המעברים האלה מארץ ישראל לגלות?

קודם כל, הפרשה מדברת על אהבת הקדוש ברוך הוא לישראל, וכן על שכר או עונש, מכות, מקל, או איזה ממתק, אם כך, איפה יש כאן אהבה? בעולם הזה, "אהבה" זו אהבת אם לילד. היא נותנת לו הכול, הילד יכול ממש ל"שגע" אותה, ובכל זאת היא אוהבת אותו ומראה את זה. אנחנו רגילים לקבל אהבה, כך שאוהבים אותנו וזהו, איזה תנאים יכולים להיות באהבה? אין תנאים.

והאמת היא שזה לא נכון. אלא שאהבה כזו יותר קרובה לשנאה, כי אם אנחנו לא מציבים להם מלכתחילה תנאים, אנחנו לא מחנכים את הילדים שלנו להגיע להישגים גדולים, להיות בני אדם הנכונים, אמתיים. העולם בנוי משני כוחות, כוח הרע וכוח הטוב, כוח קבלה וכוח השפעה, וכשאנחנו נולדים לעולם הזה, אנחנו נכללים משני הכוחות האלה. והחינוך הנכון צריך לעזור לנו לרכוש את שני הכוחות האלה, כמו שני מושכות, ולעזור לנו ללמוד איך לנהל את עצמנו על ידי שני הכוחות שנמצאים בנו.

בסך הכול אני נתון תחת כוח הרע, האגו, ורוצה הכול לעצמי. וטוב שיש אימא שמרחמת עלי כל הזמן, ובאהבה הטבעית שלה מוכנה לתת לי הכול, וכך אני מתרגל להשתמש רק בכוח ה"שמאל" מה שנקרא, בכוח לקבל. אני רוצה לקבל עוד ועוד מאימא, ולכך אני מתרגל, ואם כבר דורשים ממני משהו, אני מתחיל להתחמק. אחר כך אני הולך לבית הספר, והתנאים הם כבר לא כך. ואחר כך כשיוצאים לחיים, אנחנו רואים שאנשים כאילו מגיעים לחיים ולא כל כך מוכנים אליהם, הם מתנהגים כמו שהתנהגו עם אימא שלהם בהרבה מהמקרים, הם לא יודעים איך להשתמש בכוחות הטבע הנכונים.

ולכן באה התורה ומלמדת אותנו מהו באמת יחס מאהבה, מאהבת הבורא לבריות, ואיך אנחנו צריכים להתנהג. הבורא מתייחס אלינו באהבה, אבל מנהל אותנו בשני כוחות (ראה שרטוט מס' 1), כוח הרצון לקבל וכוח הרצון להשפעה. שני הכוחות האלה יורדים ונכנסים באדם.

שרטוט מס' 1

שאלה: האם אדם כלול משני הכוחות?

כן, האדם כלול משני כוחות. "בראתי יצר הרע", זהו כוח היצר הרע, ואם אני רוצה, אני מקבל את כוח האור, "אור מקיף" או "תורה תבלין" או "תורה". וכך אנחנו צריכים ללמוד איך להתנהג.

אם אני מתנהג נכון בשני הכוחות האלה, אז למרות שיצר הרע תמיד גדל בי (שרטוט) בצורה מאוד חדה, ובמשך הזמן אני מרגיש שהוא כל הזמן גדל וגדל, אני בהתאם לזה צריך לרצות לקבל את כוח התיקון, את הכוח הטוב (שרטוט) שנקרא "תורה", ועל ידו אני מתקן את עצמי.

אם אני מצליח לתקן את עצמי, זה נקרא "בחוקותי תלכו", ואז אני עולה (שרטוט) ממַדרגה למַדרגה. וכל פעם היצר הרע גדל יותר, ואני כל פעם עולה מעליו בכך שאני דורש את כוח התיקון, כוח תורה יותר גדול. עד שאני באמת עולה (שרטוט) ממטה למעלה ב"קו האמצעי" מה שנקרא, מִדרגה לדרגה. ובכל דרגה שאני עולה, אני מתקרב להידמות לבורא, עד שאני מגיע לדרגת "שובה ישראל עד ה' אלקיך", שזו הדרגה האחרונה שלי שנקראת "גמר התיקון".

אני בעצם משתמש בשני הכוחות שהבורא נתן לי, שייצב בי, שמצד אחד יש לי את הרצון לקבל, האגו שלי, כל הרצונות שקופצים בי וממש מפוצצים לי את כל המוח והלב, ואת כוח ההשפעה שאני מקבל ממנו, וזה כוח האור, מצד שני. כך שיש את כוח הבורא שהוא האור, ואת כוח הנברא שהוא האגו (שרטוט).

שאלה: היכן אנחנו רואים פה את השכר ואת העונש?

השכר הוא (שרטוט) בזה שאני מעלה את עצמי למדרגה ראשונה, זהו בעצם השכר, שהגעתי לאיזו השתוות הצורה עם הבורא, אני בכך דומה לבורא במשהו. ומרגע זה והלאה אני נקרא "אדם". כי מלכתחילה אני עוד לא נקרא אדם, אלא רק "טיפת זרע", הרוחנית נמצאת בנו ואנחנו הולכים לפתח אותה. וכשאני עולה לדרגה הראשונה אני כבר "אדם", וכך אני עולה 125 מדרגות שבהן אנחנו כך פוסעים ועולים וזו בעצם המטרה שלנו, הייעוד שלנו.

שאלה: ומהו העונש?

העונש שלנו הוא מאוד חמור. אם אני לא מעלה את עצמי למַדרגה הראשונה, על ידי הכוח הרע שהבורא נתן לי, שאותו אני מרגיש בפנים, הכוח הרע הגדול הזה (שרטוט) ממש חודר בי ואני מרגיש אותו, הוא ממש מגיע ונכנס בי. ואז אני מרגיש את עצמי אכזרי, ובהתפתחות האגואיסטית אני הולך ומפתח את הטכנולוגיה ואת החברה האנושית, ורוצה לכופף את כל העולם לטובתי. זהו כוח האגו שלי שמגיע אלי. ואני לא יכול לעשות כלום, כל רגע ורגע מתעורר וגדל בי כוח הרצון לקבל, הרצון לבלוע את הכול.

וכשאני מקבל את הכוח השני שנקרא "תורה תבלין", אני מקבל אותו כניצוץ קטן, ואני מתחיל להרגיש שאני יכול לעשות משהו עם החיים שלי, אני יכול להתעלות מעל החיים שלי, שאני רוצה להרגיש משהו יותר גבוה. זאת אומרת, יש לי מהניצוץ שבא מהבורא איזו הרגשה שאני רוצה להגיע לשורש. השורש שלי נמצא בגמר התיקון (שרטוט).

אנשים שמתחילים לגלות את המשיכה הזו, את ההשתוקקות לשורש, הם מרגישים שהם נמשכים לזה, שמישהו קורא להם לשם, וזהו הסימן שהם מקבלים את שני הכוחות. ורק אם יש לאדם שני כוחות, אז אפשר להגיד שהוא "אדם", והוא יכול להשתמש בתורה כדי לשפר את עצמו.

כתוב "בראתי יצר רע", מצד אחד יש לו כבר יצר רע, "ובראתי לו תורה תבלין" יש לו כבר את הכוח הטוב מצד שני. "המאור שבה", מגיע האור המקיף, "מחזירו למוטב", זאת אומרת, שלאט לאט האדם כבר מתחיל לעלות לשורש, כבר יש לו איזה דחף לעלות.

ובדרגה הראשונה שאליה הוא עולה, הוא כבר מתחיל להרגיש את העולם הבא, הוא כבר "בן עולם הבא", הוא כבר נקרא "בן" כלפי הבורא, הוא כבר נמצא בדרך שנקראת "חזרה בתשובה". מהי "תשובה"? הוא נמצא בתחילה במצב הפוך מהבורא, זה נקרא "ה' תתאה", והוא מגיע ל-ו'. "תשוב ה' לגבי ו'". שכל כוח קבלה יהפוך לכוח ההשפעה.

אם קיבלתי יצר רע מצד אחד, וקיבלתי נקודה שבלב, הזדמנות להתחיל לתקן אותו ולעלות לדרגה הראשונה מצד שני, אז השאלה היא האם אני עולה? האם אני משתמש בשני הכוחות האלה נכון? אם אני משתמש בהם זה נקרא "אם בחוקותי תלכו, ומצוותי תשמרו", זאת אומרת, אם אנחנו נשתמש נכון בכוחות האלה כדי לייצב את עצמנו נכון כלפי בורא, שנהיה גם כן בהשפעה כמוהו, אז אני מגיע לשכר. השכר הוא שאני מגיע למצב שאני נמצא בדרגה הראשונה כלפי הבורא, התקדמתי. אני משיג כאן שלמות, נצחיות, את כל מה שיש בדרגה הזאת.

שאלה: לָמה ה"אדם" יוצא דווקא באמצע? אם הוא היה רע, אז שיעבור להיות טוב, לצד השני, למה הוא דווקא עובר באמצע?

כי את שני הכוחות האלה, גם הרע, צד שמאל, וגם הטוב, צד ימין, אנחנו מקבלים מלמעלה, ואז אני יכול להשתמש בהם מתוך הבחירה החופשית שלי. אני נמצא באמצע בין שני הכוחות, בצד אחד הכוח הרע, ובצד השני הכוח הטוב, ואני הוא המכריע לכאן או לכאן (שרטוט). ואני שמשתמש בהם נכון, לוקח מהרע, וכמה שאני יכול לקחת מהטוב, ועולה למעלה על ידי השימוש הנכון בהם. אני בונה משני הכוחות האלה את דמות הבורא בי.

שאלה: כתוב "לשמור את התורה", לשמור את התורה זהו צד ימין, לָמה האדם נמצא באמצע?

"לשמור את התורה" זה נקרא להתאים את כל האור על הרע, ושהרע יהפוך להיות טוב. את זה ניתן לעשות רק באמצע, כי אני לא מבטל את היצר שלי, אני רק הופך אותו לטוב, אבל היצר נשאר. ולכן כשאני נמצא (שרטוט) בדרגה מספר אחת או בכל יתר הדרגות, אני לוקח את היצר ואת כוח התורה, ואז נעשה לי בִמקום יצר רע, יצר טוב בקו האמצעי.

שאלה: כשאנחנו אומרים "עונש", האם אנחנו בעצם מדברים על משהו שאנחנו צריכים להשתמש בו, או על תוצאה מהתנהגות רעה?

ה"שכר" נקרא שאני מגיע לדרגה הראשונה (שרטוט). ה"עונש" נקרא, אם אני נשאר בדרגה ההתחלתית שלי. העונש הוא שאני נמצא בדרגה ההתחלתית שלי, למרות שקיבלתי את היצר הרע כדי לתקן אותו ולהיות בדרגה יותר גבוהה.

זאת אומרת, אני נשאר עם היצר הרע שלי בחושך, אני לא משתמש באור שמגיע אלי מצד התורה, אני לא משתמש בתורה, בכוח שיכול להחזיר אותי למוטב, ואז אני נמצא במצב שאני "אוכל" את היצר הרע שלי, ובמקום השכר שהייתי צריך לקבל מהדרגה הראשונה, כנגדו אני מרגיש את עצמי גרוע, כאילו שקיבלתי את דרגה מספר אחת אבל בהפכיות.

שאלה: מתוך זה אני יכול להבין שאני יכול לטפס ולטפס בלי לקבל שום עונש, יכול להיות כזה דבר?

בצורה אידיאלית כן, אבל ודאי שאנחנו צריכים להבין ש "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא".

שאלה: אם כך, האם העונש לא מחויב לקרות?

לא, תלוי מה אנחנו מחשיבים כעונש ומה כשכר. נניח שעליתי לדרגה מספר אחת, (שרטוט) בדרגה הזו אני מקבל יצר רע יותר גדול, הרבה יותר גבוה מהדרגה הראשונה, ובזמן שאני מקבל אותו, אני מרגיש שממש נכשלתי, שנפלתי, ושוב אני רע ועוד יותר גרוע ממה שהייתי קודם. זה מה שקורה לאלה שמתקדמים נכון. ואז אני שוב פונה לאור (שרטוט), לתורה, ולוקח משם את "תורה תבלין" כדי שתביא לי כוח לעלות לדרגה מספר שתיים.

אנחנו תמיד מרגישים דבר והיפוכו. בכל דרגה מרגישים קודם את הרע שמתגלה, אחר כך אנחנו תופסים שהוא בא כדי שאנחנו נתקן אותו, וזו "הכרת הרע", ואז אנחנו זקוקים למאור המחזיר למוטב, ומתקנים את הרע ועולים יותר למעלה. ושוב הרע מתגלה, ואנו משתמשים בטוב, במאור, ועולים יותר למעלה. וכך כל פעם מחדש. אמנם אנחנו מרגישים רע בדרך, אבל רק כגילוי הרע שאותו אנחנו צריכים לתקן, וזה לא עונש.

ונניח שעליתי למדרגה השלישית (שרטוט), ומהמדרגה הזו הייתי צריך לעלות למדרגה הרביעית ולא עליתי, אז במקום לקבל את האור שבמדרגה הרביעית, אני מקבל את האור (ראה שרטוט) למצב הקודם שבו נשארתי כ"חושך". כמו ילד שנשאר ללמוד את כיתה ג' שנה שנייה, ומרגיש יחסית לכל החברים שעברו לכיתה ד', שהוא לא מוצלח.

שאלה: האם העונש הוא בעצם חוסר התקדמות?

נכון, זהו עונש שאתה בעצמך עושה, אתה בונה לעצמך או את השכר או את העונש. והבורא, האור תמיד נמצא לשימוש לרשותך.

שאלה: איך להבין את העונש שכתוב פה, "והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת"?

הבורא מזהיר אותנו מהעונשים, מהגילויים של האגו שלנו, של הפיגור בהתפתחות, המחכים לנו, כדי שאנחנו נדע לזהות אותם ולתקן.

שאלה: בחינוך שאנחנו מנסים לתת לילדים, אנחנו לא מחנכים עם עונשים. אנחנו לא אומרים לילד "אוי ואבוי, אם תעשה ככה, אז יהיה לך עונש כזה וכזה", וגם אם הוא עושה משהו, אין עונש. ופה זה הפוך לגמרי. אומרים לבני ישראל שבאו מהמדבר אחרי ארבעים שנה "אם תקשיבו, אז ירד גשם ויהיו לכם פירות, ותוכלו להתקיים, אבל אם לא, אז תיענש קשות. למה זה עונש לא פרופורציוני ולמה זה מגיע בצורה של עונש? למה הבורא צריך להזהיר אותנו?

כשאתה מלמד את הילד אתה בונה לו את כל התנאים כדי שיתקדם, אתה נותן לו את כל ידיעת המערכת שבה הוא צריך להשתפר. ומה אתה מלמד אותו אחר כך על החיים? "אם תתקדם טוב, יהיה לך טוב, אם לא תתקדם טוב, לא תרוויח, ויהיה לך רע".

בתורה אין עונשים כמו בעולם שלנו, שאם לא תעשה מה שאני רוצה אז תקבל מכות. לא במובן כזה יש לנו עונש, אלא העונש הוא חוסר התקדמות מצדך, שיכולת להתקדם ולא התקדמת, ואז יצרת לעצמך מצב כזה שהוא העונש, ולא שמישהו בא ומעניש אותך.

אתה אומר שהמורה או מישהו צריך לבוא ולהעניש, זה לא כך, אלא שהמכות האלה כבר מונחות בתוך המערכת, ואם אתה לא מבצע את מה שצריך, אז אתה בונה את העונש כמו שאתה בונה את השכר. גם זה וגם זה בידיים שלך.

שאלה: הבלבול נובע מכך שבפרשה הבורא כאילו בא ואומר "אם תלכו בחוקותיי, אני אתן לכם את הגשם בעתו, ואם לא, אני אטיל עליכם מחלות." אם כך, יש מי שנותן שכר ומי שמעניש?

מי זה ה"מי"? מדובר על הכוח הכללי שמחזיק את כל העולם, הטבע, שכך נמצא במערכת שירדה מלמעלה. כל מאה עשרים וחמש המדרגות האלה (שרטוט), שהם סך הכול חמישה עולמות ומדרגות, שמסננים מלמעלה למטה את הרע ואת הטוב. הם תמיד נותנים לך את הדברים האלה במינון הנכון כדי שאתה תהיה כמו בנדנדה הזאת (שרטוט), ושאתה סוף סוף תגלה נכון את כל מה שיש לך, ותבחין ותחליט מה לעשות. בך תלוי מה שתעשה, ובך תלוי מה שתקבל.

ואחרי שעשית פעולה, אין מהבורא איזו פעולה מיוחדת שנקראת "עונש". וגם אין פעולה מיוחדת שנקראת "שכר". אלא אם הצלחת לתקן את עצמך, אז מה שמתגלה בך נקרא ה"שכר" שלך. ומה שלא הצלחת לתקן ומה שלא מתגלה לך, נקרא ה"עונש" שלך. והבורא הוא "טוב ומיטיב" הקבוע, הוא לא משתנה.

שאלה: למה בכל הרגשה רעה, בכל פעם שמשהו לא מוצלח קורה, אדם אומר לעצמו "למה העונש הזה מגיע לי?"

הבעיה שלנו היא שאנחנו חושבים שהכוח העליון, שהבורא, משתנה. ואם אנחנו אומרים "הוא טוב ומיטיב לרעים ולטובים", "הוא אחד ואין עוד מלבדו" ואומרים שהוא אבסולוטי, רק טוב, אז איך יכול להיות שישתנה במשהו או כלפי מישהו?

אין שינוי, "כי אני ה' לא שיניתי", "אור עליון נמצא במנוחה מוחלטת". יש על כך המון פסוקים שמסבירים עד כמה שהבורא הוא מוחלט. ואם הוא מוחלט, הוא לא יכול להשתנות. "להשתנות" זאת אומרת שפעם הוא יותר טוב ופעם פחות טוב. איך זה יכול להיות?

אלא שאנחנו נמצאים בשדה הכללי של האור, של הבורא, של כוח ההשפעה, ובכמה שאנחנו מוכנים לפי ההתפתחות שלנו לאמץ את הכוחות האלה, בכמה שאנחנו יכולים להתקרב אליו לפי המוכנות הפנימית שלנו ובכך שמשקיעים כוחות, אז זה השכר שלנו. ובכמה שלא מסוגלים למרות שקיבלנו את ההזמנה, זאת אומרת, כבר יש לנו גם יצר רע וגם יצר טוב, ולא הצלחנו, לא רצינו, התרשלנו בביצוע, אז מגיעים לאי הצלחה. וזה העונש.

מנחה: כתוב פה, "אם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצוות האלה." האם בכל זאת יש פה איזה משהו קונקרטי?

כן. "תשמעו" זאת אומרת, אם לא תקיימו את כל המערכת הזאת לאט לאט, דרגה אחר דרגה, ותקיימו את כל המצוות האלה. מה הן "המצוות האלה"? יש את הנשמה ובה חמש דרגות (ראה שרטוט מס' 2), שורש, א', ב', ג' ד'. אלה הן דרגות האגו שלנו, מהקטן לגדול, אפס, אחד, שתיים, שלוש וארבע. ארבע דרגות האגו.

שרטוט מס' 2

אנחנו צריכים כל פעם להתאים את עצמנו לאור. אנחנו נמצאים במצב שנקרא "העולם הזה", שהוא למטה מהשימוש בכל הדברים האלה בכלל (שרטוט). וכשמתחילים להיתקן, מתחילים להרגיש שיש כל מיני נטיות, כל מיני רצונות, בכל אחד ואחד.

איזה רצונות ואיזה נטיות? מאפס ועד 613, תרי"ג רצונות (שרטוט). וכל הרצונות האלה מכוונים לדבר אחד, לאהבה, לאהבת הזולת בלבד (שרטוט).

שאלה: האם הרצונות האלה הם לא אגואיסטים?

הם הרצונות האגואיסטים בעולם הזה. אבל כשאנחנו מתחילים להשתמש בהם נכון כדי לתקן את עצמנו, כדי לתקן את הנשמה שלנו, אז אומרים לנו "ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה". כשאני רוצה לתקן את הנשמה שלי, ואני רוצה להגיע לעולם הבא שלי, אני רוצה לגלות את הבורא, אני מרגיש לזה דחף פנימי, אני מגיע לקבוצה. ושם אני מתחיל לגלות את תרי"ג הרצונות האלה שקודם הם בכלל לא היו נפעלים אצלי, לא הרגשתי אותם.

ברמת העולם הזה היה לי אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, שליטה ומושכלות (שרטוט). כל זה נקרא "רצון דעולם הזה", רצונות של העולם הזה (שרטוט). לאחר שאני מקבל נקודה שבלב, ואני רוצה להשיג משהו מהחיים הרוחניים שלי, מתוך השאלה "מה הטעם בחיים? בשביל מה אני חי?" אז אני מגיע למצב שמביאים אותי למקום שבו שלומדים איך לעשות זאת. המימוש הוא בקבוצה, המימוש כבר מתחיל להיות בתורה. מהי התורה? להגיע לאהבת הזולת, בזה אנחנו מממשים את הכול. כתוב, "בראתי יצר רע, בראתי לו תורה תבלין, כי מאור שבה מחזירו למוטב". איפה מממשים את כל זה? ב"ואהבת לרעך כמוך כלל גדול לתורה."

זאת אומרת, מביאים אותנו למקום שבו שאני יכול להתאמן באהבת הזולת. ואז יוצא שכל תרי"ג הרצונות שאני מגלה, כולם מתגלים ביני לבין הקבוצה. יוצא שאותו הקו שממנו אני מתחיל, (שרטוט) זה ה"אני", ואני מגלה כל תרי"ג הרצונות שבו.

שאלה: איפה כאן הקבוצה?

הקבוצה זה כל היתר המדרגות (שרטוט).

שאלה: האם כל הבניין הזה הוא הקבוצה?

כן. אם אני מתחבר איתם באגו שלי, בעביות שורש, א', ב', ג', ד'. איפה האגו שלי? האגו שלי זה הקבוצה, האגו שלי זה היחס אליהם, בהם נמצא האגו שלי. אני דוחה את עצמי מהם, אני לא רוצה להתחבר איתם, אני ממש נמצא בסלידה. ואז כשאני בכל זאת מתגבר על עצמי, והולך להתקשר איתם, אני מזמין עלי את המאור המחזיר למוטב שנקרא "אור מקיף" (שרטוט), שייתן לי יכולת, רצון, להתחבר איתם, להיכנס לתוך הרצונות שלהם, ובזה אני רוכש את הכלי של הנשמה.

זה ה"אני" וזאת הקבוצה או האנושות כולה (ראה שרטוט מס' 3), והקבוצה היא בעצם הנשמה שלי.

שרטוט מס' 3

שאלה: בשרטוט הקודם הראית שאני כאילו צריך להיכנס לתוך האגו שלהם.

זה האגו שלי, מה זאת אומרת לאגו שלהם?

שאלה: אמרת, שזו הקבוצה, וזה האגו, ואני צריך להיכנס בתוכו.

כל העולם הוא שלי, ובכלל הכול זה אני, וחוץ ממני אין כלום. כך אנחנו תופסים את המציאות (שרטוט).

שאלה: אם כך, אז עם מי אני מתווכח?

עם עצמך.

שאלה: האם גם עכשיו אני מדבר עם עצמי?

נכון, וכולנו נמצאים בתוכך, אז תפסיק להתווכח ולשאול, תשמע וזהו.

כל הרצונות שלנו נמצאים בזולת. אם כך, מה אני צריך בסופו של דבר? אני צריך לקבל הזנה (שרטוט), את כוח האור שייתן לי קשר עם כולם וייתן לי יכולת להשפיע להם, ואז הכול הופך להיות לכלי הנשמה שלי. בכמה שהתחברתי אליהם, בכמה שאני משפיע אליהם, כך אני ממלא את הכלי שלי, וכך אני מרגיש את המציאות הרוחנית, כך אני מרגיש את הנשמה שלי.

שאלה: האם זהו השכר?

כן, זה שכר גדול מאוד.

שאלה: יש אמרה בחז"ל, "שכר בהאי עלמא ליכא", שכר בעולם הזה אין.

נכון אין. רק אם תעלה דרגה מהעולם הזה, בעולם הזה באמת אין שכר. אבל אם תעלה למעלה מהדרגה הראשונה, זה כבר נקרא "עולם הבא", ושם תרגיש שכר.

שאלה: הפרשה מעמידה את הדברים בצורה שבה אם אתה הולך בטוב אז אתה מקבל שכר, ואם אתה לא, אתה מקבל רע. וזה בעצם לא משאיר לנו בררה, זאת אומרת, זה מכניס פה מקום לפעולה ולעבודה שעל מנת לקבל שכר.

נכון, לפי איך שזה כתוב, באמת לא נשארת לי בחירה חופשית. הרי אני לא רוצה לקבל מכות, לכן אין לי בררה. גם אם כמה פעמים אני לא ארצה לעבוד, אז אני אקבל מכות כמה פעמים, ואחר כך אני אצטרך לעשות משהו.

הבחירה החופשית היא בכלל לא אם להתקדם או לא להתקדם. אתה בטוח תתקדם, ועוד איך שתתקדם. האדם הוא סך הכול קטן ומאוד רגיש, ויכולים על ידי כאב לעשות מאתנו כל מה שירצו, זה ברור. הכוח שפועל עלינו, על הרצון לקבל שלנו, יכול לעשות ממני הכול, בגלל שכל החומר שלי הוא הרצון ליהנות. אבל לא מדובר על מצב כזה שמחייבים אותי, כמו שאתה רואה עכשיו את כל האנושות הנמצאת לפני ההחלטה, או ללכת בדרך הטובה לתיקון או ללכת לתיקון על ידי משברים בלתי פוסקים. לא אומרים, "אם אתה לא רוצה, תעזוב, אנחנו עוזבים אותך".

אלא אומרים לך כך, אתה גם כך וגם כך תגיע למצב שנקרא "גמר התיקון". רק שיש לפניך שתי דרכים מהמצב שבו שאתה נמצא (ראה שרטוט מס' 4). או דרך ייסורים או דרך תורה, דרך האור. אבל גם כך וגם כך אתה תגיע לגמר התיקון עד סוף ששת אלפים שנה. או לפני זה אם תשתמש נכון בכוחות שנותנים לך.

שרטוט מס' 4

לכן, לא המטרה היא בספק ולא המצב שלך הוא בספק. הספק הוא באיזה דרך אתה הולך (שרטוט), או על ידי הייסורים תתקדם או על ידי התורה. הבחירה היא בידיך. אתה יכול להגיד, "זה לא בסדר, לא נתנו לי הזדמנות, לא שאלו אותי האם אני רוצה או לא רוצה", אבל על זה לא שואלים.

שאלה: אבל זו עדיין לא בחירה בעצם. אם הייתי מרגיש ייסורים, ברור שהייתי הולך למשהו אחר. אבל אין לי באמת את התחושה באיזו דרך אני הולך.

נכון, כי עוד לא הגעת לבחירה.

שאלה: האם אדם שנמצא בבחירה לא חש עונש? אין לו את האלמנט של העונש?

אדם שנמצא בבחירה כל הזמן נמצא בשאלה, "האם אני הולך בדרך ההשפעה, ה"תורה", "דרך ההשפעה", האהבה, כדי לא לסבול או בגלל שאני מעריך את הדרך עצמה? והאם אני מעריך את הדרך עצמה מפני שטוב לי, כי אני מרגיש בה טוב, או שאפילו אם הייתי מרגיש רע בכל זאת הייתי הולך על הדרך הזאת בגלל שזו דרך של השפעה. כי בדרך הזו אני לא כבהמה, ההולכת על ידי המכות, אלא אני הולך על ידי זה שאני מעריך את המושג עצמו של ההשפעה והאהבה?" וכן הלאה.

יש כאן הרבה מאוד ברורים פנימיים, עד שאני מרגיש את עצמי חופשי לגמרי מכל החשבונות לעצמי. ואם יהיו ייסורים או לא יהיו, זה לא חשוב, אלא אני מתקדם מפני שאני רוצה להידמות לכוח העליון.

שאלה: זה נשמע כמו מצב אחר לגמרי.

זו כבר בחירה ברמה אחרת לגמרי, שבה אתה מנותק מכל החשבונות של העולם הזה, ויש לך רק את הערכים החדשים.

שאלה: האם גם בהם יש ייסורים?

יש ייסורי אהבה. ודאי שהרגשת הטוב ורע נמצאת, אבל זה כבר נקרא "ייסורי אהבה".

שאלה: האם ייסורי אהבה הם קשים יותר?

אתה צודק, כמה שאדם יותר עולה הוא נעשה יותר רגיש, יותר גבוה, יותר עדין, לכן "יוסיף דעת יוסיף מכאוב". אבל אצלו הדברים הקטנים ביותר מתחילים להיות יותר ויותר רגישים, והבחירה אצלו היא ממש בכאלה דקויות קטנות של הבחנות פנימיות. אבל אנחנו לא מרגישים דברים כאלה.

מנחה: ספר הזוהר, פרשת בחוקותי:

"אהבה עליונה של הקב"ה לישראל, בְּדומה לְמֶלֶךְ, שהיה לו בן יחיד, וְהיה חוטא לפני הַמֶלֶךְ. יום אחד חטא לפני הַמֶלֶךְ. אמר הַמֶלֶךְ, כל אֵלּוּ הימים הִכֵּיתִי אוֹתְךָ, ולא קִבַּלְתָּ, מִכָּאן וְאֵילָךְ, רְאֵה מה שֶׁאֶעֱשֶׂה לְךָ. אם אֲגָרֵשׁ אוֹתְךָ מן הָאָרֶץ, וְאוֹצִיאֲךָ מן המלכות, אולי יָקוּמוּ עָלֶיךָ דוּבִּים שֶׁבַּשָּׂדֶה, או זְאֵבֵי הַשָּׂדֶה, או רוֹצְחִים, וְיַעֲבִירוּ אוֹתְךָ מן העולם. מה אֶעֱשֶׂה? אלא אֲנִי וְאַתָּה נֵצֵא מִן הָאָרֶץ.

... שֶׁאֲנִי וְאָתֶם נֵצֵא מִן הָאָרֶץ, שנלך בגלות."

שאלה: מהי ההצטרפות של אני ואתה?

כי גם בגלות אנחנו מגיעים להתפתחות מיוחדת, ואחרי שהגלות מסתיימת אנחנו מגיעים לתיקון. יש בנשמה ארבעה חלקים חוץ מהשורש, (ראה שרטוט מס' 5) א', ב', ג' ד'.

שרטוט מס' 5

אנחנו כבר עברנו שלוש גלויות, בכל שלב צריכה להיות גלות וגאולה. עכשיו אנחנו נמצאים אחרי הגלות האחרונה, גלות ג', ועברנו כבר חלק מגלות ד', הגלות האחרונה, ועכשיו אנחנו נכנסים לגאולה (ראה שרטוט).

עכשיו יש לפנינו רק את הקטע האחרון, את התיקון הסופי, ולכן זה נקרא "הגאולה השלמה". כי אין אחריה יותר מדרגות, כבר היינו בכל הגלויות וגאולות, ממצרים ועד היום, ומה שנשאר לנו זה לעשות מאמץ ולעלות לרוחניות. אבל היום זה כבר כולם, כל האנושות גם כן. לכן זה נקרא "הגאולה השלמה" האחרונה, שבה גם אנחנו וגם כל העולם באים להזדהוּת עם הבורא.

מנחה: הקטע מסתיים כך, "אלא אני וְאתם נֵצֵא מן הָאָרֶץ וְנלך בגלות. כמ"ש, וְיִיסַּרְתִּי אֶתְכֶם, ללכת בגלות." ופה, "וְאם תאמרו שאעזוב אתכם, אף אני, עִימָּכֶם".

שאלה: נראה לי שזה בדיוק העניין של "אני ה-ו-י-ה לא שיניתי". לא משנה מה תעשו, אני נשאר אותו דבר, אני "טוב ומטיב". האם זה העניין של היחס שלנו כלפיו?

בדיוק, נכון.

שאלה: למה רוב הזמן אנחנו רואים שהתורה מדגישה את דווקא המכות? "הִכֵּיתִי אוֹתְךָ, ולא קִבַּלְתָּ, מִכָּאן וְאֵילָךְ, רְאֵה מה שֶׁאֶעֱשֶׂה לְךָ".

התורה מלאה בתיאורים של המכות. על האהבה היא מדברת כמו שאתם התחלתם לדבר היום.

שאלה: לָמה הבורא כל הזמן מזכיר לנו, "ראה מה שעשיתי לך, מה שאעשה לך"?

כדי להראות לנו את מערכת החוקים שנמצאת בעולם. תראה מה קורה עכשיו בעולם, אם רק היינו מבינים את התנהגות הבורא אתנו, עם כל המשברים, ובחוסר של כל מיני דברים, במלחמות, בשנאה, ובכל מה שאנחנו נכללים עכשיו. במשברים הגדולים בחינוך, בדפרסיה הכללית, במשבר במשפחה, בסמים, ובטרור, ועם האקלים הבעיה מאוד גדולה, ועם חוסר אוצרות האדמה שיהיה עוד מעט. יוצא שהאנושות מתחילה להרגיש שהיא נמצאת לפני איזה היפוך גדול מאוד, ולא יודעת מה יכול לקרות.

ולכן אנחנו צריכים דווקא כאן לגלות לעצמנו ולכל העולם את אותה מערכת החוקים, אותה המטריצה, טבלת החוקים. והעניין הוא לא שכר ועונש, אלא לגלות באיזה שדה אתה נמצא, ועל ידי החוקים האלה, אם תשתמש בהם, אתה מנהל את המציאות.

אנחנו היום יכולים לגלות על ידי חכמת הקבלה את כל רשת הכוחות שנמצאת בטבע, ועל ידי הרשת הזאת לנהל את עצמנו ואת הטבע ואת העולם כולו ואת כל האנושות. להעלות אותם ליחסים שלמים, יפים, לאהבה, להשתתפות, כמו שהעולם הגלובלי שלנו בעצם דורש. וכדי לעשות זאת אנחנו צריכים לדעת את מערכת החוקים, כמו בכל דבר אחר. הרי למדת מערכות גם כן כאיש מחשבים, העיקר זה לדעת איזה כוחות פועלים, באיזה כניסות, באיזה יציאות, באיזה התקשרות ביניהם.

בקיצור, מה שאנחנו צריכים לדעת זה את רשת הכוחות, וזה מה שהתורה מלמדת אותנו. רק שהיא מדברת בלשון בני אדם, "אם תעשה כך וכך או אם כך וכך". אבל מאחורי זה המקובלים מגלים מערכת שלמה שנותנת להם אפשרות לנהל את המציאות לבד, במְקום הבורא.

שאלה: אבל אם האדם בעצם מנוהל, איך הוא הופך להיות למנהל?

מפני שהוא מקבל את כל הרשת הזו על עצמו. הוא באהבת הזולת רוכש את כל הכלים האלה ואת כל האורות שנמצאים במערכת, ואז הוא מנהל אותם. זה נקרא שהוא בא "במְקום הבורא", הוא נעשה כשותף.

שאלה: אם כך, מה חסר לי בשביל להיות מנהל?

לדעת את הרשת, לגלות אותה לעצמך. להיות בה כ"אדם" שמבין, ושמרגיש. קודם כול אתה צריך להיוולד בה, להיכנס בה, ואחר כך ללמוד אותה, ואחר כך לנהל אותה.

שאלה: האם לדעת זה להשיג?

להשיג ממש, להיכנס לתוכה. הכּוונה היא שהמערכת הופכת להיות אתה. לכן זה נקרא "הנשמה שלך", זה מה שאתה משיג. רשת הקשר בין כל בני האדם שאתה משיג, היא הנשמה, שם אתה מגלה את הבורא.

שאלה: האם את זה אני משיג על ידי היטמעות בקבוצה?

כן. לכן כתוב, "מאהבת הבריות לאהבת ה'", בלבד. אין מקום אחר שאתה יכול לממש את זה או ללמוד את זה. אין מקום אחר שמביע לך את החיסרון שאותו אתה קונה, ובו אתה מרגיש את העולם הבא.

מנחה: זה מדהים לקרוא את התורה, ויש בה פירוט של כל כך הרבה דברים.

כל זה רק על היחסים בינך לבין האחרים.

שאלה: נכון, אבל זה לא כתוב בשום מקום שזה הכול היחסים ביני ובין האחרים?

בקבלה זה כתוב. כי היינו צריכים לחכות, להמתין כמה אלפי שנים עד שהגענו למצב שבו האגו כבר מותש, ובמצב מיואש, ואז מגיעים באמת לקבוצה, ואז מוכנים לשמוע. נקווה שכך יבוא כל העולם.

מנחה: כל זה בעצם היה תחת הכותרת "אהבת הבורא לעם ישראל". איך "ישראל" מתחבר לאהבה הזאת, האדם?

הבורא מגלה לך הזדמנות בכל רגע ורגע, ורוצה ללמד אותך להיות כמוהו. אם אתה לא כל כך רוצה, אז אתה מתוך אִי הרצון שלך מעורר עליך ייסורים, ולא הבורא עושה את זה, אלא אתה. ואם אתה כן מצליח, אתה מעורר עליך שכר, זאת אומרת סימנים טובים, כוחות טובים, שעל ידם אתה מתקדם בטוב. או בטוב או ברע, אתה הוא שבוחר, ואתה בעצמך עושה את זה, אבל אתה בכל זאת מתקדם.

יש כאן שני חוטים, שני מלאכים, מה שנקרא, "בואכם לשלום, מלאכי השלום, מלאכי עליון". וכך על ידי שני המלאכים האלה אתה מתקדם, למה שנקרא "שבּת". "צאתכם לשלום מלאכי השלום", אתה גומר את ההתפתחות על ידי שני הכוחות האלה, הטוב והרע, ומגיע ל "שבּת", שזה גמר התיקון.

מנחה: הפרשה גם מדברת על השלום כחלק מהשכר.

זוהי השלמות שאנחנו משיגים בסוף.

ספר הזוהר, פרשת בחוקותי, מאמר "ונתתי שלום בארץ", פסוק כ"ו:

"בשעה שישראל נמצאים זכאים לפני הקב"ה, כתוב, וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ. זה הוא למעלה, שהקב"ה בא להתחבר עם כנסת ישראל. כי שָׁלוֹם, יסוד, בָּאָרֶץ, מלכות."

מהו השלום בארץ, המנוחה הזאת?

יש לנו י-ה-ו-ה (ראה שרטוט מס' 6). ה' האחרונה זו המלכות, שבה הנשמות. ו' נקרא "הקדוש ברוך הוא" או "תורה", תורה שבכתב.

שרטוט מס' 6

המלכות נקראת "תורה שבעל פה". ו' זה "זעיר אנפין", הנקרא "תורה שבכתב". אנחנו צריכים לייחד את שניהם, זו המטרה שלנו וזו העבודה שלנו. ולמעלה מהם זאת כבר המערכת עליונה, מערכת הבורא.

(סוף שיעור)