שיעור בוקר 10.12.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', עמ' 431, דף תל"א, דברי האר"י, אותיות מ"ב-מ"ד

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', עמוד 431, דף תל"א, אות מ"ב, דברי האר"י.

אות מ"ב

"ואמנם היה הדין למטה בז' תחתונות אלא שהיה הכל מעורב יחד כנזכר ולהיות כן שלא היה בהם ביו"ד ספירות שום תיקון כלל, לכן כאשר היה אור הא"ס יורד ובוקע בתוכם מלמעלה למטה, היה האור יורד מכתר לחכמה ומחכמה לבינה שהיא הספירה השלישית. אבל בהתפשט האור ההוא העליון, אשר הוא סוד רחמים גמורים, וחסד גמור, ובהגיעו אל הז' תחתונות, אשר הם דינים כנ"ל ומהם דינים מתערין, לא היו יכולים לקבלו, כי הם הפכים זה חסד וזה דין, והיו מתבטלים על ידי אור העליון, ומתו. וכמש"ה וימת בלע וימת חושם וכו'."

קריין: אור פנימי, אות מ"ב.

פירוש אור פנימי לאות מ"ב

"אור הא"ס היה יורד ובוקע בתוכם מלמעלה למטה: הכונה הוא על אור החדש שירד ובקע לפרסא והאור לנקודים כנ"ל בדברי הרב. ובקיעה פירושו ביטול הגבול. כנ"ל."

אות מ"ג

"ואז ירדו אותם הז' מלכים התחתונים למטה בעולם הבריאה, תחת מקום המלכות דאצילות לגמרי. ונשאר מקומם פנוי תחת ספירת הבינה. ובאותו החלל אשר בין ספירת הבינה ובין ז' מלכים האלו, יצאו עוד ז' ספירות אחרות כלולות יחד בציור אדם כלול זכר ונקבה, והוא סוד זו"ן, והוא נקרא מלך השמיני, אשר שמו הדר ושם אשתו מהיטבאל, כי הדר הוא ז"א ומהיטבאל הוא נוקבא."

פירוש אור פנימי לאות מ"ג

"תחת מקום המלכות דאצילות לגמרי: כלומר תחת הנקודת הצמצום החדשה, ששם מסתיים בחינת האצילות ומתחיל מקום העלמין דפרודא. כנ"ל.

מקומם פנוי תחת ספירת הבינה. כי הג"ר שהם כח"ב נתקיימו ורק המלכים שמבינה ולמטה נשברו, ונשאר מקומם פנוי. אשר במקום הזה הוא עמידת עולם האצילות אחר התיקון."

שאלה: מה הכוונה ש"ז' המלכים ירדו למטה בעולם הבריאה, תחת מקום המלכות דאצילות"¹?

תחת הפרסא.

תלמיד: מה הכוונה שהם ירדו? האם כולם ירדו יחד?

המקום של ז' מלכים הם במקום עולמות בי"ע.

שאלה: נשברו שבעה מלכים ואז נולד מלך הדר, מה זה?

המלך האחרון, מלך המלכות.

תלמיד: למה הוא נולד? מה תפקידו?

הרצון לקבל שנמצא בהתפשטות הכלים על ידי האורות הוא מתגלה כאן יותר ויותר.

תלמיד: האם מדובר על אור ע"ב ס"ג שירד ושבר את הפרסא?

אור ע"ב ס"ג זה אור של תיקון, וכאן מדובר על אור של מילוי. יש אור שמיועד לתיקון הבריאה ויש אור שמיועד לתפקיד של הבריאה עצמה, לקבל על מנת להשפיע. אור ע"ב ס"ג זה אור של תיקון הבריאה, יש בו תכונות של חכמה ותכונות של בינה, ששניהם מתקנים את הכלים.

תלמיד: באות מ"ב הוא כתב על אור ע"ב ס"ג ששובר את הפרסא, ואז המלכים יורדים ונשברים.

כן.

תלמיד: ומה קורה באות מ"ג שפתאום "יצאו עוד ז' ספירות אחרות כלולות יחד בציור אדם"?

זו התפשטות הכלים.

תלמיד: איזה כלים מתפשטים?

מפרסא ולמטה, לכן נשברו.

תלמיד: לא הבנתי את הסדר. הוא כתב שהייתה שבירה, נשברו שבעה מלכים, זה כבר אחרי ההתפשטות שהייתה, ההתפשטות גורמת לשבירה.

כן.

תלמיד: מה הן שבע הספירות האחרות שפתאום מופיעות פה באות מ"ג "בציור אדם כלול זכר ונקבה"?

נתחיל מאות מ"ב. "אור הא"ס היה יורד ובוקע בתוכם מלמעלה למטה: הכונה על אור החדש שירד ובקע לפרסא והאיר לנקודים כנ"ל בדברי הרב. ובקיעה פירושו ביטול הגבול. כנ"ל". שאין כבר פרסא. ואחרי ביטול הפרסא "ואז ירדו אותם הז' מלכים התחתונים למטה בעולם הבריאה, תחת מקום המלכות דאצילות לגמרי", למקום בי"ע. "ונשאר מקומם פנוי תחת ספירת הבינה. ובאותו החלל אשר בין ספירת הבינה ובין ז' מלכים האלו, יצאו עוד ז' ספירות אחרות כלולות יחד בציור אדם כלול מזכר ונקבה, והוא סוד זו"ן, והוא נקרא מלך השמיני, אשר שמו הדר ושם אשתו מהיטבאל, כי הדר הוא ז"א ומהיטבאל היא נוקבא".

שאלה: מה קורה פה?

תסתכל בתוך הטקסט, על מה הוא מדבר?

תלמיד: מה שהבנתי שירדו שבעה מלכים תחתונים, ואני חשבתי שהם היו למטה ונשברו, וכאן הוא מתאר שהם ירדו.

הם התפשטו על ידי האור.

תלמיד: ואז הם נשברים. גם לא מובן לי מה זה החלל שבין ספירת הבינה לבין שבעת המלכים האלה.

תקרא אות מ"ג.

אות מ"ג

"ואז ירדו אותם הז' מלכים התחתונים למטה בעולם הבריאה, תחת מקום המלכות דאצילות לגמרי. ונשאר מקומם פנוי תחת ספירת הבינה. ובאותו החלל אשר בין ספירת הבינה ובין ז' מלכים האלו, יצאו עוד ז' ספירות אחרות כלולות יחד בציור אדם כלול זכר ונקבה, והוא סוד זו"ן, והוא נקרא מלך השמיני, אשר שמו הדר ושם אשתו מהיטבאל, כי הדר הוא ז"א ומהיטבאל הוא נוקבא."

מה אתה מבין מזה?

תלמיד: לא הרבה.

על מה הוא מדבר?

תלמיד: ממה שאני מבין, אחרי שנשברו אותם שבעה מלכים, נוצר מקום פנוי, ובאותו מקום פנוי נולד משהו חדש, מלך שמיני. מה קורה מאותו מלך שמיני שכלול מזכר ונקבה?

נולד פרצוף חדש.

תלמיד: למה?

כי יש מקום פנוי ויש רצון. הרצון עובד עם האור העליון ועושה עימו זיווג דהכאה ומתמלא ממנו.

תלמיד: הרצון שהיה נשבר, אז מאיפה יש רצון חדש?

זה פרצוף חדש. הרצון נגלה, "ואז ירדו אותם הז' מלכים התחתונים למטה בעולם הבריאה". מאיפה הם ז' המלכים התחתונים האלה, ז"ת?

תלמיד: האם הם לא המלכים שנשברו?

כן. אני קורא מ"ב, "אור הא"ס היה יורד ובוקע בתוכם מלמעלה למטה: הכונה הוא על אור החדש שירד ובקע לפרסא והאור לנקודים כנ"ל בדברי הרב. ובקיעה פירושו ביטול הגבול. כנ"ל". ביטל את הפרסא.

אות מ"ג, "ואז ירדו אותם הז' מלכים התחתונים למטה בעולם הבריאה", למטה מפרסא, "תחת מקום המלכות דאצילות לגמרי. ונשאר מקומם פנוי תחת ספירת הבינה. ובאותו החלל אשר בין ספירת הבינה ובין ז' מלכים האלו", אלו שבע ספירות, "יצאו עוד ז' ספירות אחרות כלולות יחד בציור אדם" אחד "כלול זכר ונקבה, והוא סוד זו"ן, והוא נקרא מלך השמיני, אשר שמו הדר ושם אשתו מהיטבאל,".

תלמיד: אתה אומר שנולד פרצוף חדש.

כן.

תלמיד: פרצופים לא נולדים סתם כך.

זו"ן נולדו.

תלמיד: אנחנו תמיד לומדים שפרצוף נולד מאיזושהי סיבה, גלגלתא מוליד את ע"ב, וכן הלאה. מה מוליד פה פתאום פרצוף חדש?

אתה כבר שואל משהו אחר. נולד כאן פרצוף מפני שהיו עוד רשימות מהשבירה והתפשטות האור מלמעלה למטה, כמו שהוא כותב, "ואז ירדו אותם הז' מלכים התחתונים למטה", והם שהאירו לאותו החלק של הנקודות שהתעורר והתחבר בצורה חדשה, שזה נקרא "עולם הנקודים".

תלמיד: האור שובר את הכלים כי הם לא מתאימים לו, האם זה מה שהוא מסביר?

זה לא תמיד. אלא אם האור מגיע אליהם, אם הם מושכים אותו, אם רוצים אותו, אז יש להם חשבון לא נכון.

תלמיד: זה מה שהוא הסביר, שהכלים היו דין והאור היה רחמים, ויש חוסר התאמה.

כן.

תלמיד: אחרי שהכלים נשברו, מה זה אותו דבר חדש שנולד ולמה?

הכלים נשברו, חלקים מהכלים ירדו למטה, רשימות מהם עלו למעלה וכאילו אין כלום. ואנחנו לומדים "ונשאר מקומם פנוי תחת ספירת הבינה. ובאותו החלל אשר בין ספירת הבינה ובין ז' מלכים האלו, יצאו עוד ז' ספירות אחרות כלולות יחד בציור אדם כלול זכר ונקבה". זאת אומרת ראש כן, ועכשיו יצא גם גוף. "והוא סוד זו"ן, והוא נקרא מלך השמיני, אשר שמו הדר ושם אשתו מהיטבאל, כי הדר הוא ז"א ומהיטבאל הוא נוקבא.".

תלמיד: האם בין שני התהליכים האלה היה עוד זיווג, זאת אומרת עלו רשימות למעלה והיה זיווג חדש וזה מה שהוליד את הפרצוף?

כן, ודאי, כרגיל.

תלמיד: איך התהליך מתקדם? איך לחשוב על זה נכון?

רשימות עולות למקור שלהן, לראש הפרצוף, מעוררות את ראש הפרצוף, והוא מחפש על מה עוד הוא יכול להזדווג, וכך הוא מוליד את הפרצוף הבא.

תלמיד: פרצוף ס"ג שמנהל את כל התהליך, מה הוא מנסה לעשות כל פעם?

כל פרצוף משתדל לבצע ככל האפשר פעולות בלקבל על מנת להשפיע. זה הטבע של פרצופי הקדושה.

תלמיד: ואם הוא לא מצליח?

אז נשבר. זה תלוי, אם הוא עשה חשבון לא נכון, אז הוא נשבר.

תלמיד: איך התהליך נמשך?

אז מתקנים את הרשימות מהשבירה. החשבון שלו מלכתחילה היה לא נכון, וכתוצאה מחשבון לא נכון קרתה שבירה. אחרי שנשברים יכולים להביא בחשבון את כל התוצאות מהשבירה ולתקן אותן, כלומר להכניס את החשבון הנכון לתוך יציאת הפרצוף החדש.

תלמיד: איך להבין את זה שהיה חשבון לא נכון? מה התיקון פה בזה שהחשבון לא נכון, שנוצרה שבירה וקיבלנו תוצאות?

יצאו כאן חשבונות, והרשימות שיצאו הן כללו בתוכן את חשבון הבורא ואת חשבון הנברא, ואז צריכים לתקן את היחס שביניהם.

תלמיד: מה פה הוא הנברא?

עולם הנקודים שצריך לצאת.

תלמיד: המילה "נברא" מבלבלת. אם מדובר בנו, אז אני מבין שאנחנו נבראים, אבל כאן זו מערכת.

אז מה?

תלמיד: אז מה בתוך המערכת נקרא "בורא" ונקרא "נברא", אם הכול עדיין בתוך המערכת לפני שאנחנו בני האדם הגענו לתהליך?

מלמעלה מתפשט האור והוא נכנס לתוך הכלים. ככל שהכלים יכולים לזהות שהם מקבלים אותו בעל מנת להשפיע, אז יש ביניהם קשר, והאור מתפשט בתוך הכלים. אם הכלים לא מסוגלים לגלות את הפער בינם ובין האור, אז הם עושים חשבון לא נכון ונשברים.

מהשבירה הזאת עולות הרשימות, ואת הרשימות האלה מתקנים באור העליון, כלפי האור העליון, על ידי ריבוי בירורים. מתוך הבירור הזה עולים חלקים קטנים שמתקנים אותם רק ב-ו"ק, באיטיות, במנות קטנות, וכך עד שמתקנים את כל הכלים. זה בעצם התהליך.

אין מה לעשות, כך גם אנחנו. לפי זה אנחנו מבינים איך עלינו לתקן את עצמנו, איך לגלות את עצמנו, ואיפה שאנחנו לא בטוחים, אנחנו הולכים בצעדים זעירים.

4. שאלה: הוא כותב שג"ר שהם כח"ב נתקיימו ורק המלכים שמבינה ולמטה נשברו. האם היו מלכים שלא נשברו?

   שבעה מלכים נשברו, ז' מלכים דמיתו.

   תלמיד: המלך השמיני הדר שנוצר, הוא לא נשבר.

   לא.

   תלמיד: למה? מה זה נותן?

   הוא היה שייך לבינה. זה כל עניין עולם האצילות, שאנחנו עוסקים עם המלך הזה.

   תלמיד: אפשר להבין שבזמן שהמלכים האלה יורדים הם נשברים ומתים כמו שהוא כותב, ומלך הדר זה בזמן הזדככות כל הרשימות שחוזרות לראש הפרצוף.

כן.

15. תלמיד: לכל שבעה המלכים לא היו נוקבאות מתאימות.

    נכון.

    תלמיד: ולמלך השמיני יש זכר ונוקבא.

    כן.

    פירוש אור פנימי לאות מ"ג

"תחת מקום המלכות דאצילות לגמרי: כלומר תחת הנקודת הצמצום החדשה, ששם מסתיים בחינת האצילות ומתחיל מקום העלמין דפרודא. כנ"ל.

מקומם פנוי תחת ספירת הבינה. כי הג"ר שהם כח"ב נתקיימו ורק המלכים שמבינה ולמטה נשברו, ונשאר מקומם פנוי. אשר במקום הזה הוא עמידת עולם האצילות אחר התיקון."

אות מ"ד

"* הנה כשתמנה השם מן ע"ב יהיה כל בחינת ע"ב י' מן הויה, וס"ג אות ה' ראשונה של הוי"ה. ומ"ה אות ו', וב"ן אות ה' אחרונה. וכשנמנה השם מן בחינת ס"ג לבדו, יהיה הטעמים של ס"ג אות י', והנקודות אות ה' ראשונה ותגין אות ו', ואותיות ה' אחרונה. וכאשר נחלק גם את הטעמים, תהיה אות יוד באזן, ואות ה' ראשונה בחוטם ואות ו' בפה. ואות ה' אחרונה בעינים. הרי כי העין יש לו בחינת ה' אחרונה וה' ראשונה."

* עץ חיים שער ח' פרק א'.

פירוש אור פנימי לאות מ"ד

"כשתמנה השם מן ע"ב וכו', וכשנמנה השם מן בחינת ס"ג לבדו וכו' : וצריכים לידע, שיחס הטעמים נקודות תגין אותיות ע"פ השם בן ד', הוא משונה מהיחס של הע"ס או הה"פ בהשם בן ד'. כי ע"פ הע"ס, נבחן הקוצו של יוד לכתר, והי' לחכמה, וה' לבינה, והו' להז"א, וה' אחרונה אל המלכות. אמנם ע"פ טנת"א, נבחן הי' לטעמים וכתר, וה' ראשונה לנקודות וחכמה, והו' לתגין ובינה, וה' תתאה לאותיות וזו"ן. וטעם הדבר, כי ד' המדרגות של טנת"א, המה רק, ד' ערכים הבאים בסדר הסתלקות האורות של הפרצופים טרם התיקון. כמ"ש אותם הרב לעיל (אות ט') שהתפשטות הראשונה מהמלכות של ראש אל הגוף, מכונה טעמים, להיותו אור ישר רחמים, והכלי ההוא מכונה כתר, משום, שתחלת ביאת האורות להגוף הוא תמיד בכלי דכתר, והוא נקרא י' של הוי"ה, משום שהוא ראשית התלבשות של הגוף והכלים, וע"כ הוא מיוחס להי' שהוא ראשית הוי"ה. וכשמזדכך המסך שבכלי דכתר, והקומה מתמעטת והולכת על ד' הבחינות, עד שנעלם לגמרי להמאציל, הנה כל ד' קומות ההם נקראים בשם נקודות, להיותם נאצלים בעת הסתלקות האורות להמאציל, שהם נבחנים משום זה, לאור חוזר ודין, ומכונים בשם חכמה, משום שהספירה העליונה שבהם היא חכמה, וג' הקומות בינה ז"א ומלכות נכללים בהעליונה. ונקראים ה' ראשונה של הוי"ה, מטעם שהם בחינת דין ובחינת דין נבחן תמיד לנוקבא, שהיא ה' דהוי"ה. והרשימות הנשארים אחר הסתלקות אור, הטעמים נקראים תגין, להיותם חופפים על הכלים בשעת הסתלקות אורותיהם כדמיון תגין על אותיות, ומכונים בינה, משום שהם באים מבחינת אור ישר ורחמים, והם בחינת ג"ר, אלא להיותם בבחינת הסתלקות, ע"כ נבחנים לבינה, שהיא בחינת נוקבא דג"ר. והרשימות מאור הנקודות אחר הסתלקותם, מכונים בשם אותיות, דהיינו בחינת כלים, להיותם באים מאור חוזר ודין, וגם שהם מבחינת הסתלקות, ע"כ נבחנים לבחי' כלים. ונקראים ג"כ בבחינת זו"ן, משום שאור הזו"ן שהם ו"ק הם בחי' אור הכלים.

והנך מוצא אשר הן הרשימות דטעמים הנקראות תגין ובינה, והן הרשימות דנקודות הנק' אותיות, הם בחינת הסתלקות ואחורים, אלא הרשימו דטעמים, להיותה בחינת ג"ר, ע"כ נקרא בינה, והוא ג"כ בחינת ו' דהוי"ה, דהיינו ו' בראש, אבל רשימו דנקודות, להיותם בחינות ו"ק, נק' זו"ן ואותיות, והם בחינת ה' אחרונה דהוי"ה.

והנה כונת הרב כאן, להורות המצב והמדרגה של עמידת פרצוף הנקודים, בין פרצופי א"ק, גם סדר השתלשלותו מהם, והתקשרותו עמהם. וע"כ סידר לנו מתחלה את ה' הפרצופים לפי השם בן ד', ואומר שהע"ב שהוא פרצוף החכמה דא"ק, הוא י' דהוי"ה. והס"ג שהוא פרצוף הבינה דא"ק, הוא ה' דהוי"ה. ואחר שידענו שהס"ג הוא בחי' ה' דהויה, מפרט לנו גם הס"ג עצמו, מבחינת הטנת"א שבו, שסדרו משונה מהסדר דה"פ, כנ"ל, אבל יש להם יחס קרוב, כמו שביארנו לעיל.

וכאשר נחלק גם את הטעמים. הנה התחלקות זו נעשה, אחר עליות האורות מנה"י דא"ק למ"ן אל הטעמים דס"ג, ולבחי' נקבי עינים דראש של הטעמים. כנ"ל דף ת"ד אות י"ד שזה גרם שם התחלקות הע"ס דראש הס"ג לב' בחינות על נקבי העינים, משום המסך ומקום הזווג שעלה לשם, וע"כ מנקבי העינים ולמעלה נעשה לראש, ומנקבי העינים ולמטה נעשה לגוף, ונמצאים האזן חוטם ופה אשר שם, שיצאו ממדרגת ראש למדרגת גוף. ע"ש.

אות יוד באזן, ואות ה' ראשונה בחוטם ואות ו' בפה ואות ה' אחרונה בעינים. כמו שנתבאר בדיבור הסמוך, שכל זה גרם העליה דאורות נה"י דא"ק לנקבי העינים. כי אז היו הנקודות דס"ג שהם ד' הקומות: חכמה, בינה, ז"א ומלכות, אשר יצאו בהס"ג אחר הזדככות המסך של הכתר דגוף הס"ג הנקראים טעמים, היו מתפשטים למטה מהטבור דא"ק הפנימי, והיו מאירים להזו"ן הפנימים אשר שם. ונמצא ב' מיני אורות, שהם נקודות דס"ג וזו"ן פנימים, מעורבים זה בזה, שבחינת הס"ג היא בחי"ב וה' ראשונה דהוי"ה, ובחינת זו"ן הפנימים הם בחי"ד וה"ת דהויה. (כנ"ל דף שצ"ז ד"ה או"א. ודף שצ"ה ד"ה עלו). ושם נתבאר טעם עליתם של ב' הההין האלו למ"ן לנקבי עינים, וענין התחלקותם לב' מדרגות, עש"ה בכל ההמשך. וזה אמרו, שה' אחרונה עלה לנקבי העינים, דהיינו מתוך התחברותה עם ה"ר, וע"כ יצאו האח"פ לחוץ מן הראש, שהאח"פ האלו הם יה"ו. כלומר שנחשבים לבחינת ראש תחתון שיש בו ע"ס שלמות, חוץ מה' אחרונה החסרה להם מטעם שנשארה בנקבי העינים.

וזה אמרו, יה"ו, באח"פ וה' אחרונה בעינים. כי עתה נתחלק הראש של הטעמים, לב' ראשים, שה' אחרונה נשארה בראש הא', שהוא גלגלתא ועינים ובראש הב' אין יותר, רק יה"ו שי"ה הם כח"ב ו' הם חג"ת נה"י, כנודע, ומלכות שה"ס ה"ת חסרה בראש הב'.

וכדי להבין אלו הב' ראשים הנ"ל צריכים ללמוד אותם, מהפרצוף נקודים שיצא על ידי זווג הזה דנקבי עינים כי במקום הזה שנתהוה הזווג, שהוא בראש הס"ג, הנה הוא עצמו לא נשתנה משום ההתחלקות שנעשה על נקבי עינים כנ"ל (דף שצ"ב ד"ה והנה הגם עש"ה). אלא רק אותה הקומה שיצאה מזווג הזה דנקבי העינים, היא שקבלה כל אותם השנוים המסתעפים מעלית ה"ת לנקבי העינים. וקומה זאת שיצא משם נקרא עולם הנקודים.

ותדע שג' ראשים יש להבחין שם בעולם ההוא דנקודים. וכל ג' הראשים הם רק ע"ס של ראש אחד מבחינת מה שהיו מלפני עלית מ"ן לנקבי העינים. וצריך שתזכור סדר עליות האורות לזווג ב' פרצופים ע"ב וס"ג שמקודם לכן. כי אחר הסתלקות האורות מפרצוף העליון, עולים ב' הרשימות העליונות לזווג בהראש דעליון, שמשם נולד התחתון, והם נחשבים לזכר ונקבה, שעושים מתחלה ב' זווגים בהראש של העליון, ונכללים זה מזה, ומשם יורדים ומתפשטים למקומם בגוף העליון המיוחס להם, וחוזרים ומתפשטים שם בעצמם לראש וגוף. כנ"ל (ח"ג פ"ד סעיף נ' ודף שצ"ה ד"ה עלו. עש"ה).

ונמצא שאחר שעלו הרשימות של הנקודות דס"ג עם הה"ת לנקבי עינים דראש הס"ג ונתכללו שם בב' הזווגים חזרו למקומם לטבור דא"ק, ונתפשטו שם בראש וגוף כתמונת הזווגים שעשו בהראש, דהיינו במקום נקבי העינים. וכבר נתבאר שהמסך דנקבי העינים עומד בהטבור (כנ"ל דף ת"א ד"ה פרסא). דהיינו במקום הפרסא שנתקן שם. ונמצא ע"כ, שהראש דפרצוף זה, יצא מהטבור ולמעלה עד החזה דס"ג, ובו רק ב' הספירות גלגלתא ועינים, אשר ה"ת היא בנקבי העינים האלו. והוא ראש הא' שבפרצוף הנקודים. והוא נחשב בערך הרדל"א דאצילות. כי הוא אינו מצטרף כלל לפרצוף נקודים כנ"ל (דף ת"ט ד"ה ג"ר שבהם) אלא הוא בחינת שורש עליון להפרצוף של נקבי העינים.

והנה ג' הספירות דראש: אזן חוטם פה, שיצאו ממדרגת הראש הא', להיותם נמצאים למטה מהמסך שלו, הם כוללים ב' ראשים. כי המה נבחנים לג' ספירות אח"פ מבחינת מה שחסר מן הראש הא', הנקרא ישסו"ת, אבל בערך עצמם יש להם ע"ס שלימות גו"ע ואח"פ. והם הנקראים ג"ר דנקודים העומדים מהטבור ולמטה דא"ק. והם עצם הנקודים, שבהם נוהג אותם ב' הזווגים דקטנות וגדלות, שבקטנות נמצאת ה"ת בעינים דראש ההוא, וג' הספירות אח"פ נחשבים לראש תחתון ולבחי' חג"ת בערך העליון, שהוא ראש הב', להיותו למטה מנקבי העינים שלו. ובגדלות יורדת ה"ת אל הפה דהיינו למלכות הכוללת כל ג' ראשים, ואז מצטרפים הגו"ע שהם ראש הב', אל האח"פ שהם ראש הג', ונעשים לראש אחד. הרי שמע"ס של ראש אחד, נעשו ג' ראשים. שראש הא' שהם גו"ע נקרא ישסו"ת, ונחשב עוד לבחינת טעמים, ולא לבחינת נקודים. וראש הב' הוא הגו"ע של הג"ר דנקודים שהם אח"פ שנחסרו מיש"ס ותבונה וכלפי עצמם יש בהם ע"ס. וראש הג' הוא האח"פ שנחסרו מראש הב' ונעשה כלפי עצמו לראש ג'. וראש הב' הוא כתר דנקודים וראש הג' הוא חכמה ובינה דנקודים. וה"ת נמצאת בעינים דראש הב'. ויה"ו נמצאים בראש הג', ובזווג של הגדלות המחברם יחד, שיורדת ה"ת אל הפה דראש הג', והב' ראשים התחתונים נעשו לראש אחד, נמצא בהם השם הוי"ה כסדרו י"ה ו"ה. כי ה"ת חזרה למקומה.

העין יש לו בחינת ה' אחרונה וה' ראשונה. כי כל פרצוף הנקודים הזה שנקרא אור העינים, הוא מבחינת הנקודות דס"ג שעלו ונסתלקו מנה"י דא"ק ונעשו מ"ן בנקבי העינים, הרי שהעינים הם בחינת ה"ר דהוי"ה, כי נקודות דס"ג הם ה' ראשונה, כנ"ל בדברי הרב. ובחינת ה' אחרונה שעלתה עמהם יחד לנקבי העינים, שנעשה גם היא לבחינת העינים, הרי שהעינים הם בחינת ה' אחרונה דהוי"ה. ונמצינו למדים שהמסך שבנקבי העינים, הוא מסך כפול מב' ההין יחדיו. וכבר נתבאר שזהו השורש לשיתוף מדה"ר בדין, שהתחלתו נעשה בחיבור ב' ההין ה"ר וה"ת בנקבי העינים."

(סוף השיעור)

---

1. "הז' מלכים התחתונים למטה בעולם הבריאה, תחת מקום המלכות דאצילות לגמרי."↩