שיעור בוקר 29.09.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', עמ' 40, דף מ', פרק א', אות ה'

קריין: תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק ב', עמ' 40, דף מ', חלק שני, עיגולים ויושר, פרש א', אות ה'.

אות ה'

סדר יציאת ע"ס העגולים. הקו נקרא אדם קדמון

"והנה פ העגול הזה הראשון היותר דבוק עם הא"ס, הוא הנקרא כתר דאדם קדמון, ואח"כ נתפשט עוד הקו הזה צ ונמשך מעט וחזר להתעגל ק ונעשה עגול ב' תוך עגול הא', וזה נקרא ר עגול החכמה דאדם קדמון. עוד מתפשט יותר למטה, וחזר להתעגל, ונעשה עגול ג' תוך העגול הב', ונקרא ש עגול בינה דאדם קדמון. ועל דרך זה היה הולך ומתפשט ומתעגל, עד עגול יוד, הנקרא עגול מלכות ת דאדם קדמון. הרי נתבאר ענין א היוד ספירות, שנאצלו בסוד יוד עגולים ב זה תוך זה."

תלמיד: עניין הקו והעיגולים שהם בסדר בזה אחר זה. האם כשאנחנו עובדים מלמטה למעלה זה גם עובד בצורה כזו של עיגול וקו?

מלמטה למעלה אנחנו לא עובדים בשום צורה, נלמד את זה אחר כך. אבל זה לא על פי אותם החוקים שמלמעלה למטה.

תלמיד: כתוב שכל עיגול נמצא בתוך העיגול הקודם, כאילו הולך פנימה.

כן.

תלמיד: אבל אנחנו לומדים שהכול נמצא בתוכנו, כלומר שהעיגול הכי גדול נמצא בתוכנו, באיזשהו מקום עמוק, כאילו להיפך ממה שכתוב פה.

אני בכלל לא מבין מה זה בתוכנו. מי אנחנו, האם יצורים ביולוגיים כלשהם? כך שלא צריך לתפוס את זה כך. יש עיגול ראשון, בתוכו העיגול השני, השלישי, וכן הלאה, עד שיוצאים כל העיגולים, ואז מסתיימות עשר ספירות דעיגולים. והקו עובר מהעיגול החיצוני ביותר לעיגול הפנימי ביותר.

תלמידה: הוא כותב שהאור שמתפשט בעיגולים נבדל מאור אין סוף. במה נבדל האור הזה?

תכונת האור העגול נבדלת מכל אור אחר, והתכונה הזו קשורה למקורה. זה מה שהאר"י רוצה לומר. בינתיים הוא לא רוצה לומר יותר שום דבר בעניין הזה.

תלמיד: מה זאת אומרת שנעשה עיגול בתוך עיגול, ומה זה הקו שמקשר ביניהם?

לכל העיגולים יש נקודה מרכזית אחת, וסביבה כולם מתעגלים.

תלמיד: ומה עם הקווים?

אין קווים. בינתיים אתה יכול רק לחשוב איך אנחנו יכולים לחבר את העיגולים לקו אחד, שעובר ממרכז העיגול הראשון עד מרכז העיגול השני, השלישי, וכך עד העשירי.

תלמיד: האם המרכז של כל העיגולים הוא הבורא?

לא. זה מרכז מקור האור.

תלמיד: למה הוא קורא לעיגולים דווקא בשם ספירות ולא בחינות?

אין לזה עכשיו כל משמעות בכלל. ספירות, בחינות, כך אנחנו מכנים דרגות פרטיות בכל פרצוף.

תלמיד: עיגולים, האם מדובר על עולם אחד? איפה זה קורה?

זה קורה באותם השלבים שיוצאים מאדם קדמון. אחר כך יוצא שהאור שלוחץ עליהם מחייב אותם להתקשר בצורה חדשה, כך שהם יוצאים זה מזה דרך כל הרמות של הספירות ובזה נגמר הכול. כמו שהוא כותב, שעיגול י' הנקרא עיגול מלכות דאדם קדמון, הוא יוצא אחרון.

תלמיד: בדרך כלל כשאנחנו מדברים על עולם אדם קדמון, אנחנו מציירים אותו בקווים מעל הטבור. פה הוא מתאר עולם אדם קדמון כעיגול בתוך עיגול. מה ההבדל בין שני המצבים, ומה קודם למה?

קודם יוצאים העיגולים, ואחר כך נעשה מהם יושר, קווים שמקשרים את העיגולים ביניהם.

תלמיד: האם מה שכרגע מדובר זה עוד לפני התפשטות גלגלתא?

כן, זה לפני התפשטות הפרצופים.

תלמיד: האם העיגולים יוצרים את הקו והקו מגלה אותם? מה היחסים ביניהם?

היחסים ביניהם הם כאלו שיוצאים העיגולים וכתוצאה מזה יש ביניהם קשר דרך יושר.

תלמיד: איך אפשר לתאר רגשית את כל התהליך הזה?

עשרה עיגולים שמתקשרים ביניהם על ידי הקו שעובר מלמעלה למטה, הוא שמקשר את אותם העיגולים. דרך הקו הזה הם מתקשרים ומקבלים את האור מהעיגול העליון מהם, ומוסרים את האור הזה לעיגול התחתון. בינתיים זה מה שאנחנו שומעים.

תלמיד: ברגע שהייתה השתלשלות מלמעלה למטה של האור, בעל הסולם תיאר שם את עניין הבושה, הוא אמר שזו בריאה בפני עצמה, כלומר יש כבר מערכת רגשות. איך זה מתקשר בין משפיע ונותן? איך מלכות מגיבה על כל מה שקורה? איך מבחינה רגשית לתאר את זה?

העיגול הראשון נגמר, יוצא ממנו יושר, קו ישר, והוא ממשיך הלאה עד העיגול השני, ממלא את העיגול השני, וממשיך הלאה מהשני לשלישי וכן הלאה. כך יוצאים עשרה עיגולים.

תלמיד: את זה אני מבין.

אני לא רואה כאן חוסר במילים. פשוט ישנם עיגולים, הם יוצאים מתוך זה שעדיין אין הגבלה על הקו, והקו קושר את כל עשרה העיגולים זה בזה.

תלמיד: אם אני מבין את החבר, הוא לא מנסה להבין סכמתית איך העיגולים משתלשלים והיושר קושר, אלא איך להבין את העיגולים והיושר רגשית בעבודת האדם.

רגשית אנחנו לא יכולים להגיד כי אנחנו לא מרגישים את העיגולים, לכן אפשר רק להסביר קצת עליהם. בעיגולים, כמו בצורת העיגול, אין ימינה שמאלה, מעלה מטה, אלא הם כולם מקושרים על ידי הקו שעובר דרכם.

תלמיד: מה ההבדל בין קו ליושר?

בין קו ויושר אין שום הבדל.

תלמיד: זה אותו דבר?

הקו הוא ישר.

תלמיד: אמרת שמלמעלה למטה זה חוק אחד, ומלמטה למעלה זה חוק אחר. אני תמיד חשבתי שמלמטה למעלה אנחנו משיגים את החוק הזה ואמרת שזו עבודה אחרת, תעזור בבקשה לברר.

מלמעלה למטה החוק הוא מהגבוה יותר לנמוך יותר, מהעליון יותר לתחתון יותר, וכך העיגולים מתחברים יחד ומעבירים את מילוי האור מאחד לשני. ומלמטה למעלה זו כבר תכונה אחרת, כשכל עיגול אוסף את העביות שלו, ובאמצעות המסך מוציא אור חוזר, ובאמצעות האור החוזר הוא מתעלה עד למלכות של העיגול הקודם לו ומאיר בו.

על זה עוד נלמד, זה עוד לא עכשיו.

תלמיד: איך להבין את עשר הספירות של אדם קדמון וחמשת הפרצופים והאורות המקיפים?

אלה אורות שונים. יש הרבה מאוד אורות שונים, יושר, עיגולים, הדרך שבה הם ממוקמים, מה הקשר ביניהם, מה הם מעבירים בדיוק זה לזה. את כל זה נלמד, עדיין אלה שיעורים ראשוניים שאנחנו עוברים, משיכות של מכחול על הטקסט.

תלמיד: האם זה נכון להגיד שהשתלשלות העיגולים מלמדת אותנו על הקו?

כן, השתלשלות העיגולים גם מלמדת אותנו על הקו.

תלמיד: וכמה זה משפיע על הקו בדרך?

עד שהם גומרים את הקו.

תלמיד: כמה עיגולים שמשתלשלים בדרך משפיעים על שינוי המצבים בקו, בדרך שהוא מחבר את העיגולים?

עשרה עיגולים.

תלמיד: כתוב שהעיגולים מתחברים באמצעות הקו, אבל העיגולים בעצמם לא נוגעים זה בזה. האם יש רווח ביניהם?

יש ביניהם איזה מרחב, אבל הם לא נוגעים זה בזה.

תלמיד: אז בשביל מה החלל ביניהם, לֶמה מה הוא נמצא?

בינתיים בשבילנו זה כביכול חלל ריק.

תלמיד: במה הוא מתמלא?

הוא לא מתמלא בשום דבר, העיקר זה הקשר בין הכלים. היו כלים דעיגולים, היו כלים דיושר, ועכשיו יש כלים דעיגולים אבל מסוג אחר לחלוטין.

תלמיד: אמרת שהעיגולים רוכשים עביות ואז ממלאים את החלל, את החלק של המלכות על ידי המסך, אבל לא נוגעים אחד בשני.

העיגולים ממלאים את החלל שנותר אחר הצמצום, והם עוזרים לאור העליון למלא את כל הבריאה באורם, בהתלבשות שלהם.

תלמיד: מה הקשר בין מצב האין סוף למצב העיגולים?

אין סוף זה אין סוף, אתה לא יכול למצוא בו משהו מהבחינה הזאת שהוא עיגול. לכן אנחנו אומרים אין סוף, עיגולים ויושר.

תלמיד: מה יש בעיגולים שאין באין סוף? למה אין סוף הסתדר בצורת עיגולים?

אין סוף זה שאין על מה להצביע, יותר נכון. יש לנו עשר ספירות, ובעשר הספירות האלו ישנן בחינות משורש עד אין סוף, והפוך, מאין סוף עד השורש. אבל יותר מזה בינתיים אנחנו לא יכולים להצביע על שום דבר.

תלמיד: אין סוף מתאר אין סוף מילוי, אין גבול.

כן.

תלמיד: מה מבטאים העיגולים?

הם מחזיקים בתוכם את אור אין סוף, ומעבירים אותו דרך הקו לאן שצריך.

תלמיד: האם יש בעיגולים רצון לקבל, ואיך זה מתבטא?

יש בעיגולים רצון לקבל. השאלה, איפה הם נמצאים ומה הם רוצים לבטא. את זה עוד נלמד.

תלמיד: האם כל העיגולים הם באותו גודל?

לא. על גודל אנחנו לא יכולים לדבר. אנחנו מדברים על הוצאת האור שממלא אותם לעומת הקו. אבל גם זה לא לעכשיו.

תלמיד: מה גורם לעיגול להיוולד?

חיסרון.

תלמיד: איך זה קורה פתאום שעיגול רוצה להיוולד?

האור לוחץ על הרשימו ומחייב אותו לבטא את עצמו, את מה שיש ברשימו. לכן מהרשימו נולד כבר קו, פרצוף וכן הלאה.

תלמיד: והצורה של כול עיגול, האם יש לה כבר תכונה שלא מבוררת בעצמה?

לא. עיגול זה נקרא שמכל הצדדים יש לו אותה התכונה, שהוא אוסף את כול הספירות שלו, הבחינות שלו, והוא עושה מהם עיגול. זאת אומרת, עושה מזה משהו שאנחנו לא יכולים לשייך לאף צורה אחרת חוץ מעיגול, ועיגול הוא שווה בהשוואה אחת.

תלמיד: זה מצב?

זה מצב.

תלמיד: ומצב של כל עיגול בסוף שמתבצע בתוך הפרצוף, האם עשרה עיגולים הם תכונה אחת שבתוכה יש מצב מכתר עד המלכות?

לא. אנחנו עוד נלמד את זה. זה לא בדיוק.

תלמיד: האם אפשר להשוות מצב של העיגול עם ארבע בחינות דאור ישר, כמו כתר, חכמה?

לא. אנחנו לא יכולים לעשות ביניהם שום מעשה, שום קשר. אלא ארבע בחינות דאור ישר הן ארבע בחינות דאור ישר, ועיגול זה עיגולים.

תלמיד: האם אפשר להגיד שקו זה אור פנימי?

לא. כמובן שזה כך, אבל סתם אור פנימי זה לא קו.

תלמיד: האם אפשר להגיד שכל עיגול הוא כמו אין סוף לקו שיוצא מתוכו?

כן.

תלמיד: מה צריך לקרות בקו שיהיה בו עיגול נוסף? מה זה המעבר בין קו לעיגול?

אם הקו מסוגל לעשות זיווג דהכאה עם אור עליון ולהשתנות לקבלת האור העליון בלי שום גבול, אז הקו יהפוך להיות עיגול.

תלמיד: בניית העיגולים נעשית על ידי היחס שלנו כלפי הזולת? הם קיימים בכלל, או שהאדם בונה אותם בהתייחסות שלו לזולת?

לא. העיגולים הם כמו היושר, חייבים לצאת ביציאת הפרצופים ודרכם יש התקשרות ופעולות. זה עוד לפנינו.

תלמיד: כן, אבל על ידי היחס שלנו אנחנו יוצרים את העיגולים?

אנחנו מייצרים אותם.

תלמיד: אם אין אדם, אין עיגולים?

אני לא יכול כך להגיד, "אם אין אדם אין עיגולים". אם אתה רוצה תגיד כך, אבל שזה לא יביא אותך לאילו תוצאות לא נכונות.

תלמידה: איך ללמוד תע"ס בצורה הנכונה? לומדים אותו מלמטה, כמו בעולם הזה, או בדרכים אחרות?

לא. אנחנו לומדים את "תלמוד עשר הספירות" מהעמוד הראשון עד העמוד האחרון. מדלגים פה ושם על כל מיני דברים, אבל בגדול, כך לומדים אותו. זה ספר לימוד שעוסק בכל העולם הרוחני.

תלמידה: למסך יש איזו צורה רוחנית או שזו רק נקודת בירור?

כמובן שלמסך יש צורה רוחנית כיוון שהוא מתלבש על הרצון. יש רצון, והמסך מתלבש על הרצון ובהתאם לכך הרצון רוכש כיוון.

תלמידה: ומה הכוונה הפנימית שצריכה להיות כדי שיהיה מסך?

הכוונה צריכה להיות, לקיים את כל הרצונות של הבורא.

תלמיד: עיגול זה אומר שאין עליו את המגבלות שיש לשאר החלקים?

נכון.

תלמיד: כי זה חלק של הרצון שהוא שונה? בגלל זה?

כן.

תלמידה: במשך לימוד התע"ס, עד כמה חשוב לקיים את התמונה הנכונה שהטקסט מתאר? איך לבנות תמונה כזאת?

ככל שאתם יכולים. אם היום לא הצלחת, אז תצליחי בשיעור הבא, בעוד שני שיעורים. אבל בעצם, אנחנו צריכים להשתדל לבנות איזה יחס משלנו לחמש הבחינות וכך נתקדם.

תלמיד: היחס ללימוד "תלמוד עשר הספירות". קוראים עכשיו עיגולים ויושר. האם אני צריך לצייר סכמה כזאת בראש, מה לתאר כדי להתקשר יותר ולהפיק את המאור ותועלת מהלימוד?

יש לנו עד עכשיו עבודה עם שתי צורות כלים, עיגולים ויושר. על הכלים דעיגולים אין שליטה. אנחנו לומדים שהם נמצאים כאילו בעולם אין סוף. את הכלים דיושר אנחנו לומדים בצורה שהם יותר קרובים אלינו, שהם יותר תלויי ברצון שבאדם, בהתקדמות האדם. זאת אומרת יש בהם משהו שאנחנו יכולים להשפיע על הכלים האלו בכוח שלנו, מה שאין כן בעיגולים אין לנו שום אפשרות להשפיע עליהם בינתיים.

תלמיד: האם לכל העיגולים יש אותו מרכז, כאילו יש מרכז אחד וסביבו נבנים כל העיגולים, ואז יש קצוות לכל העיגולים אבל הם כולם מרוכזים באותו מרכז?

כן. אנחנו נלמד את זה, נרגיש את זה, יהיה לנו על זה פרק שלם.

תלמיד: אנחנו חושבים על האור שמגיע מאין סוף והוא מתפשט דרך העיגולים. האם נכון להבין שלכל הספירות ולכל העיגולים יש שורש אחד?

כן.

תלמיד: איך אנחנו צריכים להרגיש את זה בעבודה בעשירייה?

חכה איך להרגיש. בינתיים לא מרגישים, אבל בדרך.

תלמיד: אמרת שצריך לצאת מהשיעור ריק, מה זה אומר?

לא יודע באיזה הקשר זה נאמר. אני פשוט לא יכול לתת תשובה על השאלה הזאת עכשיו כי זאת שאלה שתלויה באוויר.

תלמיד: אם אנחנו מסתכלים על קו כמשהו שאין לו הגבלות, אז קו ללא הגבלות הופך בעצם לעיגול. האם אפשר להגיד שזה המצב שקשור לתהליך ההתפתחות הרוחנית שלנו?

לא. קודם כל זה לא קשור אלינו, לא קו ולא עיגול. אנחנו עוד לא נמצאים בתנאים האלה, בהגבלות האלו. אבל עוד מעט נדבר על זה. עכשיו בינתיים אין לנו לא עיגול ולא קו.

תלמיד: כשלומדים בפשטות השתלשלות הבריאה, יש את ארבע בחינות דאור ישר.

כן.

תלמיד: ואז בחינה אחרונה מלכות מצטמצמת מבושה, ופרצוף גלגלתא נוצר וכל הפרצופים אחריו. איפה אפשר למקם פה את העיגולים ויושר?

למה אתה צריך לדחוף אותם בפנים?

תלמיד: כי כל השנים איכשהו שני הדברים האלה מנותקים לגמרי.

זה יסתדר. אל תנסה לעשות את זה, אחרת יהיה לך קשה לצאת מזה.

תלמיד: אמרת שהקו לא עובר דרך העיגול אלא רק מקיף אותו כי הם שונים.

כן.

תלמיד: איך הוא מעביר מעיגול לעיגול אם הוא לא עובר דרכו?

הקו עובר דרך כל העיגולים ומקשר אותם יחד, וזהו. זה המצב.

תלמיד: איך קו מתקשר לעיגול בשביל לקחת ממנו לעיגול הבא?

נלמד. בינתיים זה לא כתוב.

קריין: "פירוש אור פנימי לאות ה'", מבארים את אות פ' קטנה, סביב המילים "העיגול הזה הראשון".

פירוש אור פנימי לאות ה'

"פ) צריכים להבין ההבחנות, שבשמות של עשר הספירות, כי פעם אנו מכנים אותן בשם ד' בחינות, כנ"ל, ופעם אנו מכנים אותן בשם יחידה חיה נשמה רוח נפש, ופעם מכנים אותן בשם כתר חכמה בינה זעיר אנפין (הכולל בעצמו שש ספירות) מלכות. והענין הוא, כי בשעה שאנו מדברים על בחינת הכלים ביחוד, כלומר מבחינת החומר של הנאצל בלבד, אנו מגדירים שמותיהן של עשר הספירות שבהם, בשם ד' בחינות שברצון לקבל כנ"ל. וכשאנו מדברים ביחוד מבחינת האור המתלבש בכלים ההם, הרי אנו מכנים אותם בשם: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. וכשאנו מדברים על הכלים בלבד, אלא שאנו צריכים להדגיש את רשימות האורות, שיש בהם בעת שהם ריקנים מהאור המיוחס להם, אז מכנים אותם בשם: כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות.

ומקורם של עשרת הכלים הנ"ל, המכונים כתר חכמה וכו', הם נבחנים תיכף בעולם הצמצום בטרם ביאת הקו, אחר הסתלקות אור א"ס מעשר הספירות, שנשארו הכלים ההם ריקנים מאור, שהמה מכונים עשרה עגולים כנ"ל. ונודע, שאע"פ שהאור נסתלק מהם, עם כל זה, נשאר בכל עגול ועגול, בחינת רשימה מהאור שהיה בו, כלומר, הארה קטנה מאד מכללות כל האור הקודם, נשארה בכל כלי, שהארה זו גורמת השתוקקות אל הכלי, שלא תשקוט ולא תנוח, עד שתחזור ותמשיך כל האור, שהיה לה מקודם, בכמותו ואיכותו. והארה זו מכונה בשם "רשימו". ותדע, שתוכן השמות של ע"ס, כתר חכמה וכו', הם מגדירים בעיקר את הרשימות של האור שנשארו בעשרת הכלים.

ומכאן תדע, שלא יצוייר שום רצון בעולמות, או אפילו התעוררות קלה של רצון, הן בעליונים והן בתחתונים, ואפילו בדצח"מ הגשמיים, שלא יהיו מושרשים בעשר ספירות העגולים האלו, ויחד עם זה, מובן גם כן, שאי אפשר כלל שיתעורר איזה רצון במהות, אם לא נתגלה פעם מקודם, מילוי מספיק לרצון ההוא.

והענין, כי כבר נתבאר היטב בחלק הראשון של הספר, אשר הרצון לקבל אינו הסיבה הראשונה אל האור, או אל המילוי שלו, כמו שבני העולם חושבים, אלא להיפך ממש, כי האור והמילוי הוא סיבה לרצון, אשר הרצון להשפיע הכלול בהכרח באור העליון, הוליד בתכונתו את הרצון לקבל שבנאצל, משום, שמה שהוא רצון בעליון, נעשה כח וחיוב בתחתון, עש"ה. הרי, שהאור העליון נעשה סיבה, לגילוי ד' הבחינות שברצון אצל הנאצל, שהמה השרשים לכל הרצונות המתגלים בעולמות. ולפיכך, איך אפשר שיופיע איזה רצון מבלי סיבה, דהיינו מבלי האור העליון הזה המוליד אותו, שזה דומה כמו שתאמר שיש איזו בריה בעולם בלי אב ואם שהולידו אותה. גם כבר ידעת, אשר בא"ס כבר קבועים וקיימים, כל המציאות וכל הבריות הראויים שיבואו בעולמות, עם כל הרחבתם ותכלית תפארתם ושלימותם, העתיד להתגלות בעולמות בשבילם (כמ"ש היטב בהסת"פ ח"א אות י"א, עיין שם הכל), והרי לך בעליל, אשר עוד בא"ס, כבר יצאו ונגלו כל הרצונות העתידים להתגלות, וגם נתמלאו על שלימותם ומילואם הסופי, והשלימות והמילוי, שהוא בחינת האור העליון, הוא שהוליד וגילה את הרצונות הללו. באופן, אשר המילוי של הרצון, הוא קודם וגורם לגילוי אותו הרצון המיוחס למילוי ההוא, כמבואר.

עתה תבין היטב, את דבר הרשימות, שנשארו בעשר הספירות דעגולים, אחר הצמצום והסתלקות כל השלימות והמילואים, שהיו בד' הבחינות הללו שנקראות עשרה עגולים. שפירושן של הרשימות הללו הוא, ש"נתרשמו" ונחקקו בהם היטב, כל מיני הרצונות, שהיו מלאים מהם בהיותם בא"ס ועתה נאבדו מהם, ונשארו ע"כ, בהכרח, תאבים ומשתוקקים לכל אותם המילויים והשלימות, שהיה להם וזהו המכונה בשם רשימות.

וזהו שאמרנו לעיל, שלא יצוייר שום גילוי רצון של איזו מהות, הן בעולמות העליונים והן בעולם הגשמי, שלא יהיה מושרש בעשר ספירות דעגולים ההם. באופן, שיש ב' שרשים המוקדמים למציאות של כל העולמות שמאחר הצמצום: האחד הוא, כשכל רצון כבר מצוי מושלם בכל תפארתו ומלואו, וזוהי המציאות שהוא קיים בא"ס ב"ה. והשני הוא, כשכל הרצונות עומדים ריקים לגמרי מהמילוי המיוחס להם מקודם מא"ס, והוא נקרא עולם הצמצום. וכל הכלים והחומר של הבריות נמשכים מעולם הצמצום, דהיינו ודאי, רק כלים ריקנים, ורצונות שאבדו את מילואיהם כנ"ל. וכל המילויים לאותם הרצונות, נמשכים מא"ס ב"ה. וזכור היטב ב' הידיעות הללו, שהן מהנחוצות ביותר, לזכרן בהמשך העסק בחכמה הזאת."

תלמיד: עכשיו שלמדנו על עיגולים ויושר בעל הסולם מכניס את המושג רשימות, שהן הגורם הראשון לכל הרצונות שמגיעים אחרי זה גם בעולם הרוחני ואפילו הגשמי. מה ההבדל בין הרשימות לבין סתם ספירה שמלאה באור? מהו המושג הזה שהוא מכניס כאן והוא כביכול שונה ממה שלמדנו?

ספירה היא רצון שהוליד הבורא ושרוצה להתמלא באותו האור שביחס אליו יש לספירה את הרצון הזה, את הכיוון. לכן כל הרצונות שהיו, אי אפשר לומר מהבריאה שלהם, אבל שהיו נגיד מתחילת הבריאה, כך טוב יותר לומר, הם רוצים להתמלא באותו האור שהיה בהם מלכתחילה. זה ההבדל בין הרצונות, זה ההבחן ביניהם עד לצמצום הראשון ולאחריו. 

תלמיד: בעל הסולם מדבר על כך שהאור בנה למעשה את כל עשר הספירות מהכתר ועד המלכות.

כן.

תלמיד: לאחר מכן מילא אותן באור ולאחר מכן האור מסתלק מהכלים ובכלים נשאר הרשימו שזו ההתרשמות, לפי מה שהבנתי, של הכלי מהאור.

כן.

תלמיד: אם הבנתי נכון, בכל מדרגה, בכל ספירה שאדם מתקדם, מתפתח בה, הדבר אפשרי רק אם הוא מעורר את הרצון שלו, רצון זך להידמות יותר ויותר לבורא. האם אפשר להסתכל על זה כך שאנחנו מעוררים את הרשימו על ידי הרצון שלנו, רצון שמשתנה והופך לזך?

לא. אנחנו עוד נלמד מה קורה לנו אחרי שאנחנו מאבדים את הרשימות ואחרי שאנחנו מגרשים את האור מתוך הכלים שלנו, אנחנו עוד נלמד. 

תלמיד: האם הגדרה של עיגול היא אותו עניין של אור מקיף שמתעגל סביב הפרצוף? נגיד חכמה, ע"ב, אחרי שהוא מזדכך ומתעגל יש לו צורה של עיגול, אור מקיף, ועניין עבודת הקו זה עניין אור ישר שמגיע, ואור חוזר זה עבודת הנברא, על אף שאולי עדיין אין פה עבודת הנברא. האם נכון להסתכל על זה כך?

לא. 

תלמיד: זה לא העניין הזה?

לא. אנחנו נלמד את זה.

תלמיד: איפה הרשימות האלה נמצאות, האם הן נמצאות בעולם העליון?

בתוך הרצון. בתוך הרצון של הכלי. 

תלמיד: איפה זה?

כשמרגישים את הכלי ומרגישים את הפעולות שלו, את התנועות שלו, אז מגלים גם את הרצון. בתוך הרצון של הכלי אנחנו מגלים את הרשימות.

תלמיד: ואיך אנחנו מעוררים אותן הרשימות?

נגיע לזה. 

תלמיד: אמרנו שבין העיגולים יש חלל, האם דווקא שם מתגלות הרשימות?

נניח ששם, אבל לא הייתי רוצה לענות על השאלה הזאת. זה יבלבל אתכם, אתם תלכו לחקור את מה שאין לנו בכלל שייכות אליו בינתיים. 

תלמיד: בעל הסולם מתאר פה את הרשימו, אם הבנתי נכון, באופן שישנם שני שורשים תמיד, אחד הוא המצב של הכלי כשהוא היה מלא והאחר כשהכלי הוא ריק.

כן. 

תלמיד: האם זה נכון גם לגבינו, האם גם אנחנו פועלים בצורה הזאת, האם הרצונות שלנו גם עובדים כך?

במשהו כן. 

תלמיד: זה העיקרון שכדאי להשתמש בו, זאת אומרת לתאר לעצמנו את הצורה?

עוד לא. כשנקבל את זה ביד, כשיהיה לנו ברור, אז נוכל להשתמש.

תלמיד: איזה סוג של תפילה יכול להביא אותנו לשלמות ולמילוי מלא כעשירייה?

אנחנו רוצים בתפילה הכי גדולה ונכונה להתקשר בינינו לאותו כלי אחד ולקבל את כל האור שמגיע לנו מהבורא על מנת להשפיע לו חזרה. 

תלמיד: אם אני הבנתי נכון, עיגולים ויושר אלו רשימות אחרי הצמצום שהאור השאיר, מבנה שאחר כך ממלאים אותו בעבודה מלמטה למעלה במסך ואור חוזר. זה נכון?

כן. 

תלמיד: זאת אומרת, עדיין אין לא מסך ולא שום דבר, זה פשוט המצב שנשאר אחרי צמצום.

לא, אנחנו נלמד אחר כך איך אנחנו עושים את זה, אבל ודאי שיש שם מסך.

תלמיד: אפשר להגיד שזו התפשטות מצד העליון, והיחס שלו, הרצון להשפיע שלו נשאר?

אפילו שזו התפשטות מצד העליון, אנחנו חייבים כנגד זה לעורר אור חוזר שבו אנחנו מקבלים אור ישר. לכן זה עוד לא עכשיו, חכה עוד שיעור אחד או שניים ואתה תראה. 

תלמיד: כן, אבל אני שואל עכשיו על מצב שעכשיו למדנו, למדנו שיש קו שמתעגל ובונה עשר ספירות של עיגולים. 

כן.

תלמיד: הדבר הזה הוא תוצאה מתגובת התחתון או שעדיין אין פה תגובה וזה רק רצון של העליון שבונה חסרון עתידי או רצון או עבודה עתידית מצד התחתון?

השאלה לא מובנת.

(סוף השיעור)