שיעור בוקר 27.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 612,

מאמר "מהו, שהמתפלל צריך לפרש דבריו כראוי"

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 612, מאמר "מהו, שהמתפלל צריך לפרש שדבריו כראוי".

מהו, שהמתפלל צריך לפרש דבריו כראוי

תשמ"ח - מאמר ח'
1987/88 - מאמר 8

"הזה"ק (וישלח דף כ"א ובהסולם אות ע') מביא ראיה, שהמתפלל צריך לפרש דבריו כראוי, מדכתיב אצל יעקב, שאמר, "הצילני נא". וזה לשונו, וזהו שכתוב, "הצילני נא מיד אחי, מיד עשו, כי ירא אנכי אותו, פן יבוא והכני אם על בנים. מכאן נשמע, שמי שמתפלל תפלתו, צריך לפרש דבריו כראוי, שאמר, הצילני נא. שלכאורה היה זה די, כי אינו צריך יותר מהצלה. עם כל זה אמר להקב"ה, ואם תאמר שכבר הצלת אותי מלבן. לכן פירש, מיד אחי. ואם תאמר, שגם קרובים אחרים סתם נקראים אחים, על דרך שאמר לבן ליעקב, הכי אחי אתה, ועבדתני חנם. לכן פירש, מיד עשו. מה הטעם. משום שצריכים לפרש הדבר כראוי. אם תאמר, למה אני צריך להצלה, כי ירא אנכי אותו, פן יבוא והכני. וכל זה להסביר הדבר למעלה, כראוי, ולא לסתום הדבר", עד כאן לשונו.

ומאוד קשה להבין זה, כשאדם מתפלל להקב"ה, שהוא יודע מחשבות בני אדם, צריכים לפרש דבריו כראוי, אחרת חס ושלום הוא לא יודע, מה שחסר לו להאדם. אולם יש לפרש זה על האדם. כלומר, האדם בעצמו צריך לדעת מה שחסר לו, ולברר כל חסרון וחסרון בפני עצמו. ולא שהאדם יאמר באופן כללי, שהוא לא בסדר, והוא רוצה שה' יעזור לו. והסיבה היא, כי יש כלל, ש"אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון". לכן מוטל על האדם לסדר לעצמו את כל הפרטים, מה שחסר לו. כלומר, שהצלה מיד לבן אינו דומה להצלה מיד עשו. וכדומה.

ודבר זה יכולים להבין, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, על מה שכתוב אצל לבן, שאמר ליעקב "ויען לבן ויאמר אל יעקב, הבנות בנותי, והבנים בני, והצאן צאני, וכל אשר אתה רואה לי הוא". ואצל עשו, שדיבר עם יעקב, כתוב שעשו אמר להיפך, "ויאמר, מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי. ויאמר, למצוא חן בעיני אדני. ויאמר עשו, יש לי רב, אחי, יהי לך, אשר לך. ויאמר יעקב ולקחת מנחתי מידי".

ואמר, שיצר הרע לפעמים הוא מתלבש בלבוש לבן, שהוא צדיק, והולך בבגד לבן, ולפעמים הוא מתלבש בבגדי עשו, שאומר, שהאדם כבר "עשו" הכל בשלימות, ואין לו עוד מה להוסיף, ומכניס בו רוח גאוה. והסדר הוא, לפני עשיה הוא אומר לו, שלא כדאי שאתה תכנס בעבודה לשמה, שזהו דבר קשה, ולא זו עבודה בשבילך. אלא אתה, כל מה שאתה עושה, הכל הוא בשבילי, ואין אתה יכול לכוון שום דבר לשם שמים. ובזה, כלומר בטענות אלו, יש לו ליצר הרע למנוע להאדם שיעסוק בתו"מ על דרך האמת. וזהו קודם המעשה. וזהו שאמר לבן "הבנות בנותי".

אולם אחר המעשה, בא יעקב ואומר לו, עכשיו אני רואה, שהצדק אתך. כלומר, שכל מחשבותי היו רק בשבילך, היינו שלא לשמה. אם כן עכשיו מוטל עלי לבקש מה', שיתן לי תשובה, ויהיה לי כח לעבוד לשם שמים. בא היצר הרע ומתלבש בלבוש של עשו, כלומר, מלשון עשיה, שבאמת אתה עשית הכל לשם שמים, ואתה צדיק גדול, ואין אתה דומה להחברים שלך. אז יעקב אמר לו, "ולקחתי מנחתי מידי". היינו שאמר, יש לי כל. כלומר, שכל עבודה שעבדתי עד הנה היתה בשבילך. ועשו אמר לו, "יהי לך אשר לך", כלומר לא עבדת בשבילי.

ובהאמור יש לפרש, מהי הסיבה שצריכים לפרש, בעת שהוא מתפלל "צריך לפרש דבריו כראוי", שהכוונה, האדם בעצמו צריך לברר את סדר עבודתו, כדי שידע בבירור מה להתפלל. כי לפעמים האדם מתפלל את ההיפך ממה שחסר לו. כי ענין התפלה הוא ענין גילוי חסרון אצל האדם, כי חסרון נקרא כלי, ואין אור בלי כלי. לכן צריך האדם להתפלל, כדי שיהיה לו כלי, שהקב"ה ימלא את הכלי. ואם אין כלי, לא שייך שהקב"ה ימלא את החסרון.

וזהו כמו שאנו מתפללים בתפלת ראש חודש, "שימלא ה' משאלות לבנו לטובה". שענין "משאלות" נקרא כלים. וכשיש כלים, אז שייך שה' ימלא את הכלים. ובתפלה זו של ברכת החודש הנ"ל יש להבין מה שאומרים, "שימלא ה' משאלות לבנו לטובה". מה מרמז לנו, מה שמוסיפים את המילה "לטובה". וכי שואל האדם לרעה.

ונוכל להבין זה, במה שאומר הזה"ק, "שהמתפלל צריך לפרש דבריו כראוי", כמו שכתוב, "הצילני מיד אחי". שגם לבן נקרא "אחי", כמו שכתוב, שאמר לבן ליעקב, "הכי אחי אתה". לכן פירש, "מיד עשו". ולפי מה שביאר אאמו"ר זצ"ל, שפעם נקרא היצר הרע בשם לבן, ופעם בשם עשו. וההבדל בהשמות האלו הוא, בין קודם המעשה, לאחר המעשה. כי קודם המעשה הוא נקרא בשם לבן, ואחר המעשה הוא נקרא בשם עשו.

ובזה יש לפרש, כי בזמן שהאדם מתפלל לה', שיעזור לו, והוא רוצה לעשות איזה מעשה טוב, ומרגיש שאין לו כח התגברות, אז אסור להתפלל, שה' יעזור לו מיד עשו, כלומר לחשוב מחשבות, איך הוא עושה הכל לא לשם שמים, ואינו המעשה שלו שוה כלום. ויבקש מה' שיעזור לו להציל מאמירת עשו, שהוא אומר, שכן שוה המעשים שלך, ומאוד הם חשובים בשמים, ואין בכוונתך לעבוד בשבילי, היינו בשביל היצר הרע, הנקרא עכשיו בחינת עשו.

אלא שרוצה, שה' יעזור לו, שירגיש, שעושה הכל לא לשם שמים, ויראה עכשיו את האמת, שהמעשים שלו הם בלתי חשובים. נמצא, שאם באמת הוא ירגיש, שאין המעשים שלו שוים כלום. ומה האדם ירויח, אם הוא יקבל עזרה כזו מה'. בטח לא יעלה בידו לעשות שום מעשה טוב, כי אין האדם יכול לעבוד על קרן הצבי, אלא האדם מוכרח לראות איזו תועלת מהעבודה.

וזהו שזה"ק אומר, ש"צריך לפרש דבריו כראוי", היות האדם צריך לדעת מה שחסר לו, בכדי שיהיה בידו לקיים תו"מ. לכן התפלה שלו צריכה להיות "הצילני נא מיד לבן", כלומר, ממה שלבן היה נותן לו להבין, ש"כל מה שאתה רואה לי הוא", שלבן טוען, שהוא לא עשה שום דבר רק לטובתו, היינו לטובת היצר הרע, ואין מעשיו נחשבים לכלום.

והוא מתפלל אז, שה' יתן לו הרגשה, ויראה, שכל מה שהוא עושה, הקב"ה נהנה מזה, וכל דבר קטן ברוחניות, הוא דבר חשוב מאוד, ואין אנו מסוגלים להעריך את ערך החשיבות. אי לזאת, יש לו כח לעבודה, משום שהוא עובד עכשיו על תכלית, כלומר, שעם עבודתו הוא יעשה דבר גדול עבור כל העולם, כמו שאמרו חז"ל (קידושין דף מ') "רבי אלעזר בן רבי שמעון אומר, לפי שהעולם נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת, אשריו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות".

ובזמן שיש לו הרגשה כזו, בטח שמקבל כח לעבודה. מה שאין כן אם יבקש "הצילני מיד עשו", זה יהיה לרעתו. והיות ש"אין אור בלי כלי", לכן האדם, כשמתפלל, "צריך לפרש דבריו כראוי". מהו "כראוי". פירוש, שהתפלה שלו תהא ראויה להתקבל, משום שזהו לטובתו.

אולם לאחר המעשה, צריך האדם לעבור לקו שמאל. פירוש, שיעשה בקורת לראות, אם באמת המעשה היה על תכלית השלימות. ולראות, אם יש לו מה לתקן, בכדי שעל ידי התו"מ שהוא עושה, הוא רוצה להגיע לידי דביקות ה'. אז היצר הרע מתלבש בלבוש של עשו, כנ"ל, ואומר לו, אין עליך שום חסרון, שיכול מי שהוא להגיד עליך, כי בטח כל מה שאתה עושה, הכל רק לשם שמים, וזה נקרא עשו, מלשון עשיה. כלומר, שהעשיה שלך נקראת עשיה שלימה, ואין מה להוסיף עליה. ואז באה התפלה: "הצילני מיד אחי עשו, אלא שאני רוצה, שיהיה לי כח לעשות את הבקורת, ולראות באמת, מה שיש לי לתקן".

ואם יבקש אז, לאחר המעשה, "הצילני מיד טענת לבן", שהיה טוען, שכל המעשים שהוא עושה, הם שלא לשם שמים אלא לתועלת עצמו, שהוא רשותו של היצר הרע, נמצא, שהוא היה נמצא אז בשליטת עשו, כלומר שהוא עושה הכל לשם שמים. אם כן היה נשאר תמיד בחסרונו. כי עשו טוען, שאין לו מה לתקן, אלא הכל הוא עושה לשם שמים, ואף פעם לא היה יכול לראות את האמת.

וזה שאומר הזה"ק, ש"צריך לפרש דבריו כראוי". כלומר, שהאדם צריך להשיג כלי נכון, בכדי שתיכנס שם העזרה הנכונה, כנ"ל, ש"אין אור בלי כלי". ועם זה נבין מה ששאלנו, מהו שאנו אומרים, ש"ה' ימלא משאלות לבנו לטובה", וכי אדם שואל מהקב"ה דבר רע. אלא כנ"ל, שכל תפלה צריכה להיות במקומה."

שאלה: רב"ש כותב שהוא מתפלל שה' יתן לו הרגשה ויראה שכל מה שהוא עושה הקדוש ברוך הוא נהנה מזה. חשבתי שאנחנו לא מבקשים לראות שהמעשים שלנו נכונים, כי אז אני מקבל הוכחה בתוך הדעת. ופה הוא אומר, בוא תבקש ואז תראה שאתה עושה לו נחת רוח, הכול טוב, ובאמת זה נותן כוחות להתקדם. אז למה הוא מתכוון פה?

מה אתם חושבים? מי יכול לענות לו?

תלמיד: אני חושב שהמעשה הוא למעלה מהדעת פה.

כן.

תלמיד: זאת אומרת לפני המעשה בא לבן ואומר לו, עזוב, ממילא מה שתעשה זה בשבילי, אין לך טעם לעשות.

כן.

תלמיד: ואחרי המעשה בא עשו ואומר לו, תראה, אתה מושלם, עזוב, אין לך מה לעשות ביקורת. המעשה תמיד יהיה למעלה מהדעת, זה לא סתם מעשה, כל מעשה כזה הוא עולם ומלואו.

עוד מישהו חושב אחרת או מסכים?

תצטרך לקרוא שוב, ולא לרוץ.

קריין: כתבי רב"ש כרך א', עמ' 612, "מהו, שהמתפלל צריך לפרש דבריו כראוי".

מהו, שהמתפלל צריך לפרש דבריו כראוי

תשמ"ח - מאמר ח'
1987/88 - מאמר 8

"הזה"ק (וישלח דף כ"א ובהסולם אות ע') מביא ראיה, שהמתפלל צריך לפרש דבריו כראוי, מדכתיב אצל יעקב, שאמר, "הצילני נא". וזה לשונו, וזהו שכתוב, "הצילני נא מיד אחי, מיד עשו, כי ירא אנכי אותו, פן יבוא והכני אם על בנים. מכאן נשמע, שמי שמתפלל תפלתו, צריך לפרש דבריו כראוי, שאמר, הצילני נא. שלכאורה היה זה די, כי אינו צריך יותר מהצלה. עם כל זה אמר להקב"ה, ואם תאמר שכבר הצלת אותי מלבן. לכן פירש, מיד אחי. ואם תאמר, שגם קרובים אחרים סתם נקראים אחים, על דרך שאמר לבן ליעקב, הכי אחי אתה, ועבדתני חנם. לכן פירש, מיד עשו. מה הטעם. משום שצריכים לפרש הדבר כראוי. אם תאמר, למה אני צריך להצלה, כי ירא אנכי אותו, פן יבוא והכני. וכל זה להסביר הדבר למעלה, כראוי, ולא לסתום הדבר", עד כאן לשונו.

ומאוד קשה להבין זה, כשאדם מתפלל להקב"ה, שהוא יודע מחשבות בני אדם, צריכים לפרש דבריו כראוי, אחרת חס ושלום הוא לא יודע, מה שחסר לו להאדם. אולם יש לפרש זה על האדם. כלומר, האדם בעצמו צריך לדעת מה שחסר לו, ולברר כל חסרון וחסרון בפני עצמו. ולא שהאדם יאמר באופן כללי, שהוא לא בסדר, והוא רוצה שה' יעזור לו. והסיבה היא, כי יש כלל, ש"אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון". לכן מוטל על האדם לסדר לעצמו את כל הפרטים, מה שחסר לו. כלומר, שהצלה מיד לבן אינו דומה להצלה מיד עשו. וכדומה.

ודבר זה יכולים להבין, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, על מה שכתוב אצל לבן, שאמר ליעקב "ויען לבן ויאמר אל יעקב, הבנות בנותי, והבנים בני, והצאן צאני, וכל אשר אתה רואה לי הוא". ואצל עשו, שדיבר עם יעקב, כתוב שעשו אמר להיפך, "ויאמר, מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי. ויאמר, למצוא חן בעיני אדני. ויאמר עשו, יש לי רב, אחי, יהי לך, אשר לך. ויאמר יעקב ולקחת מנחתי מידי".

ואמר, שיצר הרע לפעמים הוא מתלבש בלבוש לבן, שהוא צדיק, והולך בבגד לבן, ולפעמים הוא מתלבש בבגדי עשו, שאומר, שהאדם כבר "עשו" הכל בשלימות, ואין לו עוד מה להוסיף, ומכניס בו רוח גאוה. והסדר הוא, לפני עשיה הוא אומר לו, שלא כדאי שאתה תכנס בעבודה לשמה, שזהו דבר קשה, ולא זו עבודה בשבילך. אלא אתה, כל מה שאתה עושה, הכל הוא בשבילי, ואין אתה יכול לכוון שום דבר לשם שמים. ובזה, כלומר בטענות אלו, יש לו ליצר הרע למנוע להאדם שיעסוק בתו"מ על דרך האמת. וזהו קודם המעשה. וזהו שאמר לבן "הבנות בנותי".

אולם אחר המעשה, בא יעקב ואומר לו, עכשיו אני רואה, שהצדק אתך. כלומר, שכל מחשבותי היו רק בשבילך, היינו שלא לשמה. אם כן עכשיו מוטל עלי לבקש מה', שיתן לי תשובה, ויהיה לי כח לעבוד לשם שמים. בא היצר הרע ומתלבש בלבוש של עשו, כלומר, מלשון עשיה, שבאמת אתה עשית הכל לשם שמים, ואתה צדיק גדול, ואין אתה דומה להחברים שלך. אז יעקב אמר לו, "ולקחתי מנחתי מידי". היינו שאמר, יש לי כל. כלומר, שכל עבודה שעבדתי עד הנה היתה בשבילך. ועשו אמר לו, "יהי לך אשר לך", כלומר לא עבדת בשבילי.

ובהאמור יש לפרש, מהי הסיבה שצריכים לפרש, בעת שהוא מתפלל "צריך לפרש דבריו כראוי", שהכוונה, האדם בעצמו צריך לברר את סדר עבודתו, כדי שידע בבירור מה להתפלל. כי לפעמים האדם מתפלל את ההיפך ממה שחסר לו. כי ענין התפלה הוא ענין גילוי חסרון אצל האדם, כי חסרון נקרא כלי, ואין אור בלי כלי. לכן צריך האדם להתפלל, כדי שיהיה לו כלי, שהקב"ה ימלא את הכלי. ואם אין כלי, לא שייך שהקב"ה ימלא את החסרון.

וזהו כמו שאנו מתפללים בתפלת ראש חודש, "שימלא ה' משאלות לבנו לטובה". שענין "משאלות" נקרא כלים. וכשיש כלים, אז שייך שה' ימלא את הכלים. ובתפלה זו של ברכת החודש הנ"ל יש להבין מה שאומרים, "שימלא ה' משאלות לבנו לטובה". מה מרמז לנו, מה שמוסיפים את המילה "לטובה". וכי שואל האדם לרעה.

ונוכל להבין זה, במה שאומר הזה"ק, "שהמתפלל צריך לפרש דבריו כראוי", כמו שכתוב, "הצילני מיד אחי". שגם לבן נקרא "אחי", כמו שכתוב, שאמר לבן ליעקב, "הכי אחי אתה". לכן פירש, "מיד עשו". ולפי מה שביאר אאמו"ר זצ"ל, שפעם נקרא היצר הרע בשם לבן, ופעם בשם עשו. וההבדל בהשמות האלו הוא, בין קודם המעשה, לאחר המעשה. כי קודם המעשה הוא נקרא בשם לבן, ואחר המעשה הוא נקרא בשם עשו.

ובזה יש לפרש, כי בזמן שהאדם מתפלל לה', שיעזור לו, והוא רוצה לעשות איזה מעשה טוב, ומרגיש שאין לו כח התגברות, אז אסור להתפלל, שה' יעזור לו מיד עשו, כלומר לחשוב מחשבות, איך הוא עושה הכל לא לשם שמים, ואינו המעשה שלו שוה כלום. ויבקש מה' שיעזור לו להציל מאמירת עשו, שהוא אומר, שכן שוה המעשים שלך, ומאוד הם חשובים בשמים, ואין בכוונתך לעבוד בשבילי, היינו בשביל היצר הרע, הנקרא עכשיו בחינת עשו.

אלא שרוצה, שה' יעזור לו, שירגיש, שעושה הכל לא לשם שמים, ויראה עכשיו את האמת, שהמעשים שלו הם בלתי חשובים. נמצא, שאם באמת הוא ירגיש, שאין המעשים שלו שוים כלום. ומה האדם ירויח, אם הוא יקבל עזרה כזו מה'. בטח לא יעלה בידו לעשות שום מעשה טוב, כי אין האדם יכול לעבוד על קרן הצבי, אלא האדם מוכרח לראות איזו תועלת מהעבודה.

וזהו שזה"ק אומר, ש"צריך לפרש דבריו כראוי", היות האדם צריך לדעת מה שחסר לו, בכדי שיהיה בידו לקיים תו"מ. לכן התפלה שלו צריכה להיות "הצילני נא מיד לבן", כלומר, ממה שלבן היה נותן לו להבין, ש"כל מה שאתה רואה לי הוא", שלבן טוען, שהוא לא עשה שום דבר רק לטובתו, היינו לטובת היצר הרע, ואין מעשיו נחשבים לכלום.

והוא מתפלל אז, שה' יתן לו הרגשה, ויראה, שכל מה שהוא עושה, הקב"ה נהנה מזה, וכל דבר קטן ברוחניות, הוא דבר חשוב מאוד, ואין אנו מסוגלים להעריך את ערך החשיבות. אי לזאת, יש לו כח לעבודה, משום שהוא עובד עכשיו על תכלית, כלומר, שעם עבודתו הוא יעשה דבר גדול עבור כל העולם, כמו שאמרו חז"ל (קידושין דף מ') "רבי אלעזר בן רבי שמעון אומר, לפי שהעולם נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת, אשריו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות".

ובזמן שיש לו הרגשה כזו, בטח שמקבל כח לעבודה. מה שאין כן אם יבקש "הצילני מיד עשו", זה יהיה לרעתו. והיות ש"אין אור בלי כלי", לכן האדם, כשמתפלל, "צריך לפרש דבריו כראוי". מהו "כראוי". פירוש, שהתפלה שלו תהא ראויה להתקבל, משום שזהו לטובתו.

אולם לאחר המעשה, צריך האדם לעבור לקו שמאל. פירוש, שיעשה בקורת לראות, אם באמת המעשה היה על תכלית השלימות. ולראות, אם יש לו מה לתקן, בכדי שעל ידי התו"מ שהוא עושה, הוא רוצה להגיע לידי דביקות ה'. אז היצר הרע מתלבש בלבוש של עשו, כנ"ל, ואומר לו, אין עליך שום חסרון, שיכול מי שהוא להגיד עליך, כי בטח כל מה שאתה עושה, הכל רק לשם שמים, וזה נקרא עשו, מלשון עשיה. כלומר, שהעשיה שלך נקראת עשיה שלימה, ואין מה להוסיף עליה. ואז באה התפלה: "הצילני מיד אחי עשו, אלא שאני רוצה, שיהיה לי כח לעשות את הבקורת, ולראות באמת, מה שיש לי לתקן".

ואם יבקש אז, לאחר המעשה, "הצילני מיד טענת לבן", שהיה טוען, שכל המעשים שהוא עושה, הם שלא לשם שמים אלא לתועלת עצמו, שהוא רשותו של היצר הרע, נמצא, שהוא היה נמצא אז בשליטת עשו, כלומר שהוא עושה הכל לשם שמים. אם כן היה נשאר תמיד בחסרונו. כי עשו טוען, שאין לו מה לתקן, אלא הכל הוא עושה לשם שמים, ואף פעם לא היה יכול לראות את האמת.

וזה שאומר הזה"ק, ש"צריך לפרש דבריו כראוי". כלומר, שהאדם צריך להשיג כלי נכון, בכדי שתיכנס שם העזרה הנכונה, כנ"ל, ש"אין אור בלי כלי". ועם זה נבין מה ששאלנו, מהו שאנו אומרים, ש"ה' ימלא משאלות לבנו לטובה", וכי אדם שואל מהקב"ה דבר רע. אלא כנ"ל, שכל תפלה צריכה להיות במקומה."

שאלה: איך אדם מברר מה באמת חסר לו עכשיו? אולי הוא בעצמו לא יודע, הוא מבולבל ממה שנדמה לו שחסר לו, אבל איך הוא מברר מה חסר לו עכשיו?

אבל הוא עבר מצבים והוא מרגיש במשהו את הסביבה. מתוך זה שעושה חשבון עם הסביבה, עם המצבים שעברו עליו, הוא כבר יכול להגיד משהו על עצמו.

שאלה: אם האדם מתבלבל מיצר הרע ולא מבקש נכון, הבורא עוזר לו ומסדר לו את התפילה, או שהוא פשוט עונה לו לפי מה שהוא צריך ולא לפי מה שהאדם מבקש?

לפי מה שהאדם מבקש הבורא עונה, וחוץ מזה הוא מוסיף כמה נקודות למצב של האדם בכדי שהאדם יתקדם.

תלמיד: מה הוא מוסיף לו?

כמה נקודות אחיזה.

תלמיד: מה זה נקודות אחיזה?

שאדם יידע יותר איפה הוא נמצא.

תפילה: מצד הבורא, מה ההבדל בין תפילה בעלמא לבין תפילה שהיא מבוררת?

תפילה שהיא מבוררת זה ברור, האדם כבר יכול ללמוד איך הבורא מברר לו. ותפילה דעלמא היא מה שהאדם עושה מתוך מה שהוא מרגיש במצבו.

שאלה: רב"ש כותב שיצר הרע בא לו בלבושים שונים. איך לזהות אותם כי כל פעם הם באים בצורה אחרת. איך אדם מזהה כל פעם את הלבוש החדש של יצר הרע?

הוא מזהה שהוא רוצה להתקרב לבורא ורוצה להעלות על זה תפילה, מצד שני הוא מרגיש עד כמה הוא עדיין נמצא במצב הפוך, וזה מה שמסדר לו את הבקשה לתפילה הבאה.

שאלה: יוצא שבכל שלב יש לאדם שתי תפילות, לפני המעשה ואחרי המעשה. לפני המעשה האדם צריך להבין שהוא צריך לבקש מהבורא שהוא יצליח לעשות את המעשה עבור הבורא ולא עבור עצמו, על אף שיצר הרע אומר לו, תהיה רגוע, הכול בסדר, אין לך למה להתאמץ.

ואחרי המעשה, הוא צריך להגיד, כל מה שעשיתי היה בשביל הבורא ואני לא רוצה לקבל מזה כלום.

יוצאים מכאן כמה דברים. קודם כל, היצר הרע, אם באמת מקשיבים לו, מכוון את האדם דווקא למקום הנכון, אם האדם מבין מהו יצר הרע, איך הוא משחק איתו.

כן.

תלמיד: אז למה קוראים לו "יצר הרע"?

כי הוא מושך את האדם לכיוון הפוך.

תלמיד: נכון, אבל אם האדם כבר נמצא בדרך, לומד, מבין, איך הוא צריך לעבוד, אז היצר הרע הוא כבר פתאום לא יצר הרע, הוא כבר "עזר כנגדו" לפי מה שאנחנו אומרים.

אז ה"עזר כנגדו" הוא היצר הרע.

תלמיד: איך אנחנו נהיה במודעות לעזר כנגדו כדי לדעת לעבוד נכון כל הזמן? מה נותן לאדם את ההבנה הזאת איך לעבוד נכון? כי פה הוא כאילו מתאר מין אלגוריתם כזה, מאוד יפה המאמר הזה, מאוד שיטתי, ומסודר.

אבל אנחנו לא רואים את זה כל הזמן. אנחנו כל הזמן הולכים לאיבוד שם בתוך הסיבובים האלה של היצר הרע. מה ייתן לאדם את המקום לעמוד ולומר, "עכשיו אני מבין איפה אני נמצא, מה אני צריך לבקש? אנחנו תמיד אומרים חברה אבל פה אין חברה במאמר הזה, כאילו לא מוזכרת פה החברה. ולא ברור איך להשתמש בה כדי להגיע באמת לתוצאה היפה שהוא מתאר פה בסוף, שאני בכל רגע יודע לעשות את העבודה מול הצד השני.

האם יש למישהו תשובה?

תלמיד: כל מה שהוא מדבר פה במאמר זה כשאדם רוצה לעשות מעשה טוב.

כן.

תלמיד: איפה עושים מעשה טוב אם לא בעשירייה? על זה הוא מדבר, לפני יש את הכוונה אם אני רוצה לעשות לעצמי או לא לעצמי, והאגו דוחה אותי בכלל מלהתקרב לעשירייה. ואחרי שכבר עשיתי והתחברתי, עשיו בא ורוצה להראות שהכול בסדר והכול טוב ואני דווקא בשלמות. זה המאמר בעיניי.

יכול להיות.

שאלה: אני רוצה לומר שאני קורא את המאמר הזה כבר פעם רביעית. אתמול שלוש פעמים ועכשיו פעם רביעית, וכל פעם נראה לי משהו אחר. זה פשוט לא יאמן איך שזה משתנה.

אני חושב שהעניין הוא פה דווקא התפילה, היא הדבר העיקרי, התפילה של לפני המעשה והתפילה של אחרי המעשה. והיצר הרע הוא תמיד מושך את האדם דווקא בדיוק לכיוון ההפוך. לפני המעשה הוא אומר לו, עזוב, במילא לא תצליח. במילא הכול בסוף בשבילי, אני מרוויח.

ואז אדם צריך להתפלל, לראות איפה הוא כן יכול לבקש כוח מהבורא. ואחרי המעשה בדיוק הפוך, שהוא אומר לו הנה עשית, הכול בסדר. לא, אדם אומר לא, המטרה היא להגיע לעשות נחת רוח לבורא, לא סתם שאני אגיד שעשיתי משהו. ועל זה הוא מבקש כוח. אני חושב שכל המאמר מתמקד איך לפנות נכון לבורא, לבקש את הבקשה הנכונה בכל מצב.

ופה דווקא יצר הרע מראה לו, אתה צריך להיות בדיוק הפוך ממה שאומר לו.

אז מה זה נקרא "לפרש דבריו כראוי"?

תלמיד: בדיוק להבין מה היצר הרע רוצה ממנו וללכת בדיוק הפוך כנגדו. כי אחרת זאת תהיה בקשה תיאורטית, היא לא בקשה אמיתית. הוא מראה לו בדיוק איפה לבקש.

עוד?

שאלה: לבקש כראוי לפי מה שאני מבין זה לא להעלות תפילה מדויקת , לבקש כראוי, לבקש שהתפילה שלו תתקבל. צריך להגיד א',ב',ג',ד', אלא ראוי שהיא תתקבל, בפשטות.

מה זה שהיא תתקבל?

תלמיד: אני רוצה שאת התפילה שלי, הבורא יקבל אותה, אבל אני לא חייב להגיד אותה בסדר מסוים. אני אף פעם לא יודע את הסדר, אני רק מבקש מהבורא שתקבל את התפילה שלי, שהיא תהיה ראויה שאתה תקבל אותה.

והוא יסדר אותה?

תלמיד: כן, הוא יעשה הכול.

הוא יעשה הכול.

תלמיד: יוצא ש"לפרש דבריו כראוי" זה בכלל לא על החיסרון, אלא זה על הדביקות.

אז מה הטעם בכל המשחק הזה של החיים? אם אני מבין נכון, בסוף בכל הסיבוב הזה אנחנו צריכים להידבק בבורא ולהיות שם בדבקות.

שאנחנו מבררים את התנאים האלה לדבקות בבורא.

תלמיד: ואותו חיסרון שממנו התחלתי את כל התהליך זה, הוא בעצם רק תשתית להגיע לדבקות, הוא לא "מעניין" נגיד כך.

כן.

תלמיד: הוא כאילו לא הסיפור. זה נכון ככה להסתכל על זה?

אפשר.

תלמיד: זה ממש נקודת מבט אחרת על החיים, על המציאות, על כל מה שקורה איתנו.

כן.

תלמיד: אני לא קיבלתי תשובה.

בסדר, חכה אולי תשמע.

שאלה: לפחות מבחינתי למרות שזה היה תמיד החלק העיקרי זה דווקא לאחר מעשה, העשו. זה שאנחנו תמיד מוסיפים ורוצים להגדיל את חשיבות החברה, אבל יחד עם זה צריך לחיות בנו החשש מחטא הגאוה שהוא ביסוד שלנו ועל זה צריך להתפלל ולבקש גם. בעיניים שלי זה החידוש המיוחד במאמר הזה.

בסדר.

שאלה: איך בן אדם יכול לקבוע את החיסרון רוחני של החבר?

מתוך מה שהוא מרגיש בעצמו אולי, אז כך הוא יכול לומר שלחבר יש אותו סוג החיסרון רק שיותר גדול. אני לא יודע, איך לומר על החבר איזה חיסרון יש לחבר, איזה סוג החיסרון, לא. לדון את החבר לקו זכות זה משהו אחר.

שאלה: האם התפילה צריכה להיות למעלה מהדעת?

תפילה צריכה להיות למעלה מהדעת, כן. תפילה צריכה להיות כולה על מנת להשפיע, על מנת להתקדם לכניסה ל"לשמה".

שאלה: אם אני מבין נכון, לבן אומר, כן, הכול חסר לי, אבל אני לא צריך אותך בשביל למלא את החסרונות שלי. ועשיו אומר, אני שמח בחלקי, יש לי כל מה שאני צריך לכן אני לא צריך לעשות שום דבר כדי להשיג חיסרון. כלומר לבן אומר אני לא צריך אותך לכן אין לו שום צורך בבורא, ועשיו אומר אני לא צריך את הבורא כי יש לי את כל מה שאני צריך.

אז שניהם לא צריכים את הבורא.

תלמיד: בדיוק. אצל שניהם היצר הרע מרחיק מהבורא. איך אדם צריך לסדר את החיסרון שלו בין שני המצבים האלה?

שאלה טובה.

שאלה: לבן אומר, ראה. ועשיו אומר, שמע. האם מדובר על עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו?

אלה כלים שונים. כן. המחבר דיבר על זה קצת.

שאלה: לתהליך הבירור עליו מדובר כאן יש שני קטבים, האחד זה היעד שהוא תמיד דבקות והאחר זה הכרת הרע. אם אני לא מפליל את עצמי על סמך משהו שמצאתי בי שמפריע לי להגיע לדבקות, אין לי על מה להתפלל, התפילה לא תהיה מדויקת.

טוב, בסדר.

שאלה: אני לא מבין את הטענה של לבן, איך מתמודדים איתה? האם חובה לדרוש "לשמה" לפני המעשה או נכון להגיד אני אעשה ב"לא לשמה", כי מ"לא לשמה" יבוא "לשמה"?

תלוי באיזה מצב אתה נמצא, למה אתה מסוגל.

תלמיד: למה קוראים ללבן כפי שהוא מתלבש "לבן", האם זה מעין אידאל של "לשמה" ואתה לא שם ולא תגיע לשם. זה הרעיון?

כן.

שאלה: הוא טוען כאן, "האדם בעצמו צריך לברר את סדר עבודתו, כדי שידע בבירור מה להתפלל. כי לפעמים האדם מתפלל את ההיפך ממה שחסר לו." העבודה שלנו בעשירייה היא תמיד לעבוד בחיבור ומהחיבור הזה להגיע לדרישה, לאיזו תפילה, אז איך יוצא שבסופו של דבר אני מתפלל על ההיפך, על דברים שלא חסרים לי?

איך אתה יכול להתפלל על מה שלא חסר לך?

תלמיד: זה מה שאני שואל. איך עושים את הבירור הנכון? כי הוא אומר שיוצא כאן מצב שאדם עושה בירורים לא נכונים ומתפלל על דבר שבכלל הפוך לו.

לא, בכך שאתה נדבק לסביבה אתה מקבל מהם חסרונות ואז אתה מתפלל על החסרונות האלו. לא על חסרונות שהיו שלך מלכתחילה.

תלמיד: אז סדר העבודה הוא תמיד לקבל את הבירורים האלה, לא משנה האם הם של לבן או עשיו, ולהתעלם מהם, ללכת למעלה מהדעת ולהתפלל על החיבור, על מה שיש פה במרכז, ולא על כל מה שמתראה לי במציאות שלי?

כן. בעצם זה הפתרון.

( טוף השיעור)