בכחול - עצות פרקטיות מרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 4.1.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חלק 1 - כנה להתקפה בכנס*

1. כדאי לנו לשים דגש היום בשיעור הזה על ההשתתפות בין החברים בכל קבוצה וקבוצה, זה העיקר. זאת אומרת שקוראים את קטעים האלו, הם לא מחכים לשמוע ממני חדשות כלשהן כי בהחלט כבר דיברנו על הכל, אלא ההכנה לכנס היא צריכה להיות בכך שאנשים יותר מתקרבים זה לזה, מדברים זה את זה, מבינים ומרגישים זה את זה.
   
   ולכן *בואו נעשה שיעור תרגיל, כמה אנחנו יכולים להיות קרובים, מבינים, מרגישים זה את זה, כי התוצאה צריכה לבוא מהתקרבות בינינו ולא מחכמות שנדבר מילים יפות, ואפילו לא מכך שכל אחד מתרגש מהאחר. העיקר שכל אחד צריך להתרגש מזה שיש התקרבות בינינו בעשירייה. לכן אנחנו צריכים להיות יותר פעילים היום בלגלות רגשות, לגלות התקרבות, התעניינות זה בזה, כל חבר בחבר. ננסה לעבוד על זה היום*.

נשמע את הקריין ואחר כך נדבר ממש בתוך העשיריות ,לא הרבה, נגיד 5 דקות, אבל כולנו נדבר. אין מישהו שהוא מופנם, שלא רוצה, שלא יכול, שאין לו מה להגיד. כל אחד חייב להוסיף משהו בקיצור ומתוך הלב, מפנימיות הלב. הוא בודק את עצמו, ומתוך ליבו מוציא כמה מילים לאחרים. *העיקר שגם יבדוק את עצמו, אם הוא מרגיש את זה מתוך הלב, אם הוא רוצה בזה לגעת בחברים, שהם ירגישו את זה בליבם. כך נעשה הכנה כזאת שצריכה לקרב לבבות*.

2. *טוענים אחר כך שהמון שנים אנחנו לא מתקדמים. האם נתתם לזה התקדמות? לכן יש כאן עבודה קבוצתית, אנחנו צריכים לעורר את לב החברים. איש את רעהו יעזורו. קשה לאדם לעורר את הלב שלו, אולי לרגע הוא קופץ ומוכן לעשות משהו קדימה, אבל בעוד כמה שניות זה נעלם, עובר, ואדם מבין שאין לו עם מה ללכת. אבל כשכל אחד רוצה לברר ולעורר את השני, אז הם מדליקים את המדורה הכללית והיא בוערת ומושכת את כולם לחיבור ביניהם ולחיבור עם הבורא*.
   
   לכן *כאן במיוחד העבודה שלנו, בזמנים שאנחנו לא מרגישים שיש לנו איזושהי משיכה קדימה, צריכים להשתדל לעורר את החברים וכך כל אחד, איש את רעהו יעזורו. זה ימשוך אותנו קדימה*. לכן הוא כותב: עליך לעורר לב החברים עד שתהיה שלהבת עולה מאליה, עד שזה יידלק ויבער, יקבע את כל המצבים שלנו קדימה.

3. *סדנא*: איך אנחנו כל השעות חוץ משיעור בוקר היום ואולי איזושהי אסיפה קטנה שלנו באמצע היום, צריכים לחשוב על המדורה שאנחנו מדליקים בינינו בקבוצה, בעשירייה, כל אחד בעשירייה שלו, כדי שזה ימשוך אותנו קדימה, שהיא תדלק ואז בתוך זה יתגלה הכוח העליון, המציאות העליונה?

4. *סדנא*: איך אנחנו יכולים לתת, לחשוק, להתייגע לחיבור בינינו ומהחיבור בינינו לבורא כדי להשפיע לו נחת רוח, להכין לו את הכלים לגילוי? מזה מתגלה נחת הרוח שלו.
   
   איך אנחנו יותר ויותר מרגישים בזה את העבדות שלנו, שאנחנו מקריבים את עצמנו לעבודה הזאת ובאמת כך נעשים קרובים לבורא, מכינים את הגילוי שלו לכל הבריאה?
   
   *איך אנחנו מבדילים, רואים שהעיקר זה* כזית האחרון כמו שהוא אומר, זאת אומרת *שאנחנו מגיעים עד סוף של היגיעה שלנו, ועוד קצת יותר מעבר למה שאנחנו יכולים? זה העיקר בשבילנו, להרגיש את המאמץ הזה שבתוכו דווקא הבורא מתגלה, דווקא בו הוא שמח, ודווקא בו יהיה קשר בינינו עימו*.
   
   איך אנחנו בחיים שלנו עושים את היגיעה? *יגיעה זה מעבר לכוחות והרצונות שלנו. איך אנחנו בתוך היגיעה הזאת מבדילים את המאמץ האחרון, איך אנחנו מקדישים אותו לבורא ובזה דווקא מבינים שכך עושים לו נחת רוח*?

5. *בכל רגע ורגע האדם צריך לראות את עצמו שהוא מוכן להתעוררות. כמה שזה נראה לו אולי כרגע פחות מתאים, ושיחכה שאולי יהיה אחר כך, מחר, בעוד זמן מה, מצב יותר טוב, לא, זה לא נכון. אלא דווקא ברגע שהוא רואה שלא מוכן, זה המצב הטוב ביותר, כי ככל שאנחנו עושים פעולות התגברות, חיפוש, מאמץ, לפי זה יש לנו תוצאה והספק מהיגיעה*.
   
   *לכן באמת להגיד אם לא אני לי, מי לי, ואם לא עכשיו אז אימתי? באמת לראות בכל רגע ורגע את הרגע המתאים לתוספת יגיעה, בכמה שאפשר. אפילו שהרצון האגואיסטי זורק אותו לכל מיני עבודות, לכל מיני מצבים, להרגשת שהוא עסוק במשהו*, שהוא צריך לדאוג לעוד משהו ואחר כך הוא יגיע לזה. לא, אנחנו מבינים כבר ויודעים מתוך הניסיון שלנו כמה כל הדברים האלה מגיעים בצורה בלתי פוסקת מהאגו שלנו, והבורא שולח אותם כדי לתת לנו דווקא הזדמנות להתקרב, להכיר את הטבע שלנו ולהתמודד עימו.
   
   כמות היגיעה, ובמיוחד איכות היגיעה, היא מתוך מצבים שאנחנו יכולים כביכול לדחות כאילו בצדק את מצב העבודה, מצב היגיעה, ואנחנו בכל זאת מתגברים ומתאמצים לתת עוד גרגר של יגיעה, וכך להתקדם.
   
   *זה מאוד חשוב. על זה צריכה להיות התעוררות כללית, קבוצתית. האדם יכול לבדוק על עצמו הרבה פעמים במשך היום כמה הוא מתעצל ובינתיים הזמן עובר, ואחר כך הוא מתלונן שלא מרגיש תוצאות יפות, שלא מרגיש התקדמות, שמהבורא כנראה, או ממשהו, לא מגיע לו, לא מפרגנים לו. זה לא נכון, הכל תלוי באדם, בכמה הוא משתדל בכל רגע בחיים בכל זאת לשים לב לנתינת היגיעה*.

6. *דווקא במצבים שרחוקים מרוחניות, כשהאדם מתעצל, לא יכול, דוחה, אז מי שדוחה את ההתקדמות ממש גורם מוות לעצמו, גורם לזה שגם מלמעלה יקבל דחייה*. למה? כי דחייה אחת הוא צריך לקבל מלמעלה כדי להכיר שדחה הזדמנות להתקדם. דחייה שניה הוא צריך כדי שיעשה את העבודה הקודמת, שיחזור עליה, כי *אי אפשר להתקדם אם הוא לא עבר צעד שהיה מגיע לו בדרך לעשות. לכן אם תעזבני יום, יומיים אעזבך. זאת אומרת אם אדם עוזב איזושהי יגיעה ברגע מסוים, אז הוא יצטרך אחר כך לתת יגיעה כפולה*, גם על זה שלא נתן יגיעה, וגם על זה שלא עשה משהו באמת.

7. *אנחנו צריכים לדאוג לרוח בקבוצה, שאף אחד לא יוכל להישאר ברוגע ולהגיד: אני אעשה את זה אחר כך, בעוד שעה, בעוד יום, מתישהו. כאן הבעיה. לא למשוך את הזמן. צריכים תמיד להרגיש שאנחנו מאחרים ופועלים מחוסר זמן. מאוד קשה להחזיק בזה, אבל אם אנחנו עוזרים זה לזה, מייצרים כזאת אווירה, אז אנחנו מרגישים את עצמנו בהתקפה*.

8. *אני משתדל לעבוד לא עם חיסרון של עצמי, זה חיסרון של בהמה, אלא עם חיסרון של אדם. אדם נקרא כבר חיסרון של העשירייה, הקבוצה*, כי זה חלק ממערכת אדם ראשון הגדולה. לכן עם החיסרון הזה אני צריך לעבוד, זאת אומרת *לעבור מרצון פרטי לרצון קבוצתי, זה קודם כל, ולברר את הרצון הזה ועימו להמשיך הלאה*.

9. ש: האם עלי להשתתף וירטואלית עם הקבוצה שלי או פיזית עם קבוצות אחרות?

ר: אנחנו רואים שהעולם מתקדם לקשר וירטואלי יותר ויותר. אם לא יהיו תקלות בקשר וירטואלי, אז ודאי שהאנושות תעבור יותר ויותר לקשר וירטואלי. אני חושב שכתוצאה מהפנדמיה, מהווירוסים האלה גם מרגילה אותנו להיות קשורים בקשר וירטואלי בינינו.

*יותר ויותר נשים לב על ההתקשרות רגשית, נפשית ולא פיזית. אני לא רואה את החבר אפילו. זה שאנחנו רואים זה את זה כאילו שיש לנו התקשרות עם הפרצופים שלנו, זה בינתיים, אבל עוד נראה שאנחנו נעבור להזדהות הפנימית יותר. שאני רואה כל מיני פרצופים שונים, אני לא לפי זה אאתר את בני האדם, אלא לפי תכונות פנימיות, רצונות, מחשבות, כוונות, מידות החיבור, נטייה לחיבור. לפי זה אני אגלה, אבין ואכיר את כל האנשים*, לפי המהות של כל אחד ואחד מתוך הכלי הכללי של אדם ראשון.

אני לא יודע להגיד איך להיות יותר מחובר. אנחנו מתגלגלים עם כל התהליך הזה שההשגחה העליונה מגלגלת עלינו. *נקווה מאוד שנגיע למצב שכל אחד ואחד יתקרב להתקשרות יותר פנימית בין בני אדם ולא חיצונה. שלא נצטרך לסגור את עצמנו במסכות האלו, אלא בכלל לא חשוב לי הפרצוף של האדם, שחור לבן צהוב אדום, וגם מי הוא. שום דבר חיצוני שיוצא מהגוף הגשמי שלנו לא ישפיע עליי, רק הנקודה הפנימית שיש בליבו. נו, ככל שנתקדם לזה, נתקדם לאמת*.

10. *צריכים להיות יותר בהודיה, לתת תודה לבורא על איך שהוא מטפל בנו מיום ליום. על כך שלפני כמה שעות חשבתי שאני בכלל לא שייך, זרוק וכלום לא יוצא, ולמה לי וכן הלאה. ועכשיו דווקא ההיפך, אני רואה שהכל מסתדר והכל דווקא מתקדם מהמצבים הרעים שעברתי, ועכשיו זה יותר טוב. כך אני הולך יום ולילה, לילה ויום*.
    
    *העיקר זה סבלנות. לא לקפוץ, לא לצאת, לא להאמין לעצמך ולא לדבר עם עצמך. לא לדבר עם עצמך על מי, מה, מה אני, מה איתי. את הדברים הפרטיים האלה תעזוב. אותם תעזוב, הם נשארים בעולם הזה ואח"כ קוברים אותם בקבר. תחשוב רק על זה שאתה נמצא במאסה גדולה של אנשים שבסך הכל משתוקקים להתרוממות לקראת הבורא. תישאר בה, אפילו שאתה כמו נוסע פאסיבי, בכל זאת אתה נמצא באותה הרכבת*.

11. ש: בכנס נפגשים פיזית וחלק וירטואלית.....
    ר: *כשאנחנו נפגשים בצורה פיזית אנחנו צריכים לעשות כל מיני פעולות כדי שההתקשרות הפיזית לא תכבה לנו את התקשרות הפנימית. כי פיזית מאוד קל לי לחבק את החברים, לעשות לחיים, לצחוק יחד, לדבר יחד. אני פיזית נמצא יחד, אבל איפה אני איתם יחד בצורה הרוחנית שלנו, בהתקשרות הרוחנית? כאן אנחנו צריכים להכין את עצמנו כדי שהפגישה הפיזית לא תטשטש את המצב הרוחני שלנות שהתקרבות הרוחנית תרוויח מזה. זה העיקר*.
    
    לכן מקובלים מאוד מכבדים את הישיבה יחד, סעודה, שיעור כל מיני פעולות בעשירייה. *אנחנו קודם כל צריכים לחשוב על ההכנה לזה שחיבור פיזי רק יגדיל לנו את החיבור הפנימי, הרוחני. שהוא יבטא חיבור רוחני שאנחנו לא יכולים לבטא במילים. אין ברוחניות מילים, אין. אנחנו נבטא אותם בכל מיני צורות בינינו, שמדברים, מתייחסים, מסתכלים. בוא נבטא בצורה גשמית את הנטייה הלבבית של כל אחד ואחד*.

12. *התקפה היא לא בחוץ שאני מתקיף את האחרים, אלא אני מתקיף את עצמי, אני כובש את הלב שלי. אני בעצמי לא גיבור כזה שמוכן ומסוגל לכבוש את לבי, ולסובב אותו איך שאני רוצה, זה בחיים לא יקרה. אלא רק על ידי הבורא, אני לוקח אותו בשותפות ע"י זה שאני מבקש, מתפלל, מושך אותו קצת אליי, שיעזור לי לשלוט על לבי. רק בצורה כזאת אני מתקדם*.
    
    *ההתקפה שלנו היא לא אגרסיבית, שהולכים לתת אגרופים זה לזה, אלא היא נגד העצלות שלנו ונגד הפחד שלנו לגעת בעצמנו, בליבנו. אני יוצא כל הזמן כלפי הבורא, דורש ומושך אותו אליי, שיעזור לי לכבוש את לבי. ההתקפה היא נגד העצלות שלי, וכלפי הבורא*.

13. אנחנו לא מרגישים את הבורא שמסובב לנו את הכפתור ואז אנחנו קופצים. אם הוא מסובב כפתור פחות, הוא רוצה שאנחנו נוסיף בהתקדמות שלנו, בקפיצות שלנו. אם אנחנו לא עושים את זה, אז מה קורה? זו בעיה. לכן כאן יש רק שיטה אחת להתקדם. הוא עוצר את עצמו מלהניע אותנו כדי שאנחנו בעצמנו נניע את עצמנו. איש את רעהו יעזורו.

14. ש: מה זה התוספת, גירומין שאני חייב לעשות?

ר: זה שהאדם מוסיף עוד משהו, שאפילו אין לו מה להוסיף, אבל הוא רוצה להוסיף עוד משהו. אתה מבין? תשתדל לתאר את זה.

15. כמה פעמים כשהתלוננתי לרב"ש למה לא הולך לי, הוא אמר: למה לא ביקשת, *למה לא ביקשת. זאת אומרת לפנות לבורא ולבקש. אבל לבקש לא לבד, אפילו שגם לבד זה טוב, אבל אם אנחנו רוצים לקבל באמת תגובה נכונה, התקדמות ממשית, זה חייב להיות מהבקשה שלנו, מדרישה שלנו, מתפילה שלנו, מגילוי החיסרון המשותף שלנו*.
    
    הבורא צריך כלי, כלי זה עשרה שמחוברים יחד ומגישים לו את החיסרון הזה, אחרת לא. *נסו ותראו, נעשה גם תחרות, תחרות אגואיסטית שתדחוף אותנו לזה. כמה כל אחד ואחד, כל עשיריה ועשיריה מתחברת בתוכה כדי להעלות את החיסרון הזה לבורא בבקשה שהבורא יסדר אותם יותר נכון*. יכול להיות שהם לא מסודרים בדיוק אלא צריכים קצת לתקן את הכלי שהם הכינו לבורא. זה צריך להיות יחד כולנו כדי שהבורא יוכל להתיישב בתוך הכלי, להתגלות כדי שיהנה מזה. זה העיקר, שזה יהיה בעל מנת להשפיע. אז בבקשה, *נסו לעשות את זה. למה לא ביקשת זה דבר חשוב מאוד*.

16. מתי הולכים להתקפה? כשרואים שאי אפשר לנצח בדרך הרגילה, וצריכים חיבור יותר חזק. לגבש יותר את כולם יחד, ושכולם יבינו שעכשיו אנחנו פועלים כאיש אחד בלב אחד, מצב שלא היה עד כדי כך. היו חיבורים רגילים. התקפה נקראת שאנחנו כולנו מתחברים לפעולה אחד בבת אחת, כולנו יחד, ואז אנחנו תוקפים.
    
    *איך אנחנו יכולים לתקוף את הבורא? בזה שדורשים ממנו שיחבר אותנו, יסדר אותנו, יתקן אותנו, יקרב אותנו, ייתן לנו כזאת צורה שהוא בעצמו אומר: "נצחוני בניי. אני כבר לא יכול להסתתר מהם, אלא אני חייב לתקן את הכלי שלהם ולהתגלות בתוך הכלי הזה". זאת ההתקפה שלנו, אנחנו דורשים ממנו שיעשה את זה, שיתקן, יחבר ויתגלה*.

17. *כל עשיריה חייבת לעשות פעולות הכנה לכנס בחיבור ביניהם. על זה הם מדברים ומתפללים. בזה כל אחד מתפעל מהאחרים. כל אחד חייב להפעיל את החברים בזה, זאת ההכנה לכנס*.
    
    כנס זה שאנחנו מגיעים אליו כעשיריה אחת. בכנס עצמו גם אפשר לגרום להיווצרות עשירייה, אבל בעצם הכנס עצמו זה שאנחנו כבר מקבלים בצלחת שלנו, מתוך החיבור בינינו, מנות מלמעלה, מתוך כינוס, מתוך הכלי הגדול. לכן עכשיו אנחנו חייבים ככל האפשר, בכל הרגעים לפני הכנס להגיע לחיבור בתוך כל עשיריה ועשיריה.

18. ש: איך אתה מסכם את השיעור?
    ר: יש לנו את רביעי, חמישי. יש לנו זמן, אנחנו צריכים ללכת בדיוק לפי מה שדיברנו וקראנו היום. לי נראה שאנשים שומעים, שהם מתקדמים. זה שמתקדמים זה בטוח, יש כאלה שמאוד מרגישים את החומר ומבינים במה אפשר לממש אותו.
    
    *אני מאוד שמח שיש לנו כזאת הכנה ותשתית מהרבה עשיריות חזקות. יחד עם זה צריכים עוד ועוד להתחזק. אנחנו דווקא עכשיו מגלים כמה עוד חסר לנו פה ושם. זה לא נורא, זה לא נורא. זה דווקא יתקן יחד. אנחנו צריכים להבין שברוחניות, עד רגע שמתגלה המצב האחרון, לא מורגש בכלל שאתה מתקדם אליו*. זה לא שמראש אתה רואה. לא, זה או שיש או שאין. כמו בכל הטכניקה של אימפולסים, כן לא, כן לא, כן לא, וזהו. זה הבדל בין התקופות גשמיות שאנחנו עוברים, שם הכל זה בצורה אנלוגית עובר. אבל באימפולס זה או כן או לא, או כן או לא. לכן אי אפשר לזהות את זה מראש, לראות, להתקדם, להתקרב, להכין את עצמנו. לכן אנחנו צריכים לסדר את מה שצריכים, והייתר יבוא מלמעלה.

אני מאוד מקווה שאנחנו מוכנים. אז יש לנו עוד שיעור מחר, ואחר כך זה כבר שיעור ראשון של הכנס, ביום חמישי. תשתדלו להכין את הכל, שלא יהיו לכם הפרעות. תקבלו את הסדר של הכנס. אני ממליץ להיות בכל השיעורים, כולל ההכנה ודאי חצי שעה לפני השיעור. כך נעבור ואני מקווה שיהיו לנו מזה תוצאות יפות, טובות.

*אני לא כל כך חושב שחיבור במקום אחד, עשירייה שמתאספת במקום אחד, זה יכול להיות דווקא דבר הטוב ביותר. לפעמים אדם שרגיל כבר במשך השנים האלו לשבת לבד מול המסך שלו, הוא יותר מרוכז, יותר מחובר וירטואלית עם הקבוצה שלו, מאשר יראה את חלק מהקבוצה לידו פיזית. זה אם זה פתאום מגיע, כן ולא, זה יכול לבלבל אנשים. אז תבדקו כדאי לכם או לא. אבל העיקר זה קשר בלבבות, ולהכין שם מקום לגילוי הבורא. בהצלחה*.