בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 7.12.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*עיבור*

1. עיבור זה המצב הראשון הרוחני שאנחנו צריכים להשיג. במצב הזה האדם מעלה את עצמו בתנאי שאין לו שום דבר יותר חשוב מאשר לבטל את עצמו כלפי כל מה שיש לו. לכן כותב בקטע מס' 1 שעיקר נקודת הכובד בעבודת ה' היא האחיזה הראשונה, זאת אומרת *לבטל את עצמו כאילו לא קיים, בכל הנתונים, בכל התנאים הפנימיים והסביבתיים. לא חשוב מה, הוא צריך להביא את עצמו למצב שלא פועל עליו כביכול שום דבר, או ההיפך, שפועל עליו הכל, אבל יחד עם זה הוא לא מושפע מזה. תשאלו, דברו, ותנסו למדוד על עצמכם כמה אתם מתאימים להיות כבר עוברים או לא*.

2. ש: מה זה לחלוטין לבטל את עצמו ולהיכנס לעיבור?
   ר: על ידי העבודה שלנו בחברה, בקבוצה, *כל אחד מבטל את עצמו כלפי החבר, כל אחד רוצה להידבק בכולם, ולאט לאט במשך הזמן הוא מרגיש כמה לפחות רוצה או לא רוצה, יכול או לא יכול, אבל הוא מקבל איזושהי התרשמות ממה שעומד לפניו, וכך מתקרב ליישם את התנאי הזה*.
   
   ש: איך להיכנס לחיבור בינינו ולהגיע לעיבור?
   ר: *תרגילים, תרגילים, אין מה לעשות, רק תרגילים. אני מבטל את עצמי עוד ועוד יותר ויותר כלפיהם, אני משתדל ממש להיות כאין ואפס, אני משתדל לעזור להם בהכל. כך אני נכנס למצב של עיבור, שהם בשבילי הכל, כמו אמא, כמו רחם, ואני קיים בהם ורק בשבילם. זו העבודה הרוחנית הראשונה שלי, עבודה קשה, כמו שהוא כותב שעיקר נקודת הכובד בעבודת ה' יתברך היא האחיזה הראשונה, שאני אדבק בהם כמו טיפת זרע בתוך דופן הרחם, ושם מתחיל להיות עיבור*.
   
   ש: לבטל את הכל בחיים שלי למען דבקות בחברים?
   ר: *אני ממשיך להתקיים במשפחה, בעבודה, בכל מה שיש לי, אבל הכי חשוב בשבילי בפנים זה להיות בעיבור בעליון*. תשאל אישה מעוברת עם תינוק שמתפתח בה, לא אכפת לה כלום בעולם, שום דבר, לעומת מה שמתפתח בה. זה הדבר הכי חשוב שהיא עכשיו מרגישה.

3. אנחנו צריכים עכשיו לעזוב את הכל ולהיות שקועים בקטעים שנעבור.. אם נכנס בהם, אם נרצה להרגיש אותם, אם נרצה להתכלל בהם, שהם יפרמטו אותנו, אז נתקרב לעיבור.

4. ש: באיזה רגע אנחנו צריכים לעשות עיבור?
   ר: עכשיו. *אנחנו צריכים לעשות את העיבור עכשיו. אנחנו נמצאים בעיבור עכשיו. עיבור זה לא פעם אחת, הוא קורה בכל התחלה נכונה, אבל עכשיו הוא ממש עומד לפנינו*. אנחנו צריכים לבטל את עצמנו, כל אחד כלפי האחרים, וצריכים לבטל כולנו יחד את עצמנו כלפי הבורא, ואז נתחיל להרגיש שאנחנו עולים מהעולם הזה לעולם העליון.

5. ש: איך לקיים את הכתוב על עיבור?
   ר: לקיים אותם כמו שכתוב. זה לא בא בבת אחת, בשיעור אחד, בשיחה אחת, אלא לאט לאט זה הולך ומתרחש. אם נפתח תע"ס נראה שם גם ענין העיבור, יניקה, גדלות א', גדלות ב', יש שלבים איך אדם עוד מתפתח, איך הוא בונה את הנשמה שלו. כאן אנחנו עוברים על זה בצורה קצרה בהכנה, וכל היתר אנחנו יכולים אחר כך ללמוד מהפרקטיקה שלנו, מהתפתחות היחסים.

6. ש: איזו הכנה צריך לעשות כדי להגיע לביטול בקבוצה?
   ר: *אני צריך לבטל את עצמי לגמרי כלפי הקבוצה והחברים, אני צריך לתאר את עצמי כאפס, כמו שרב"ש כותב במאמרי החברה על איך האדם מבטל את עצמו כלפי הקבוצה והעשירייה. להשתדל לעשות תרגילים כאלו כמה פעמים ביום כמו שהוא כותב שם, וכך אני לאט לאט מתקרב למצב, כמו שכתוב נפשי כעפר לכל יהיה, ואז נפתח הלב לתורה לאור העליון, ו אני כבר מתחיל לרדוף אחרי הבורא, אחרי כל הפקודות שלו*.

7. ש: למה אני צריך שתהיה לי דאגה לחבר?
   ר: כי *אתה מתחיל להעריך את החבר שעומד לפניך כמו את הבורא. הבורא שם לך את החבר כמטרה. תידבק לחבר ותקבל קשר עם הבורא*.
   ש: אם אני דואג לחבר, אני דואג לבורא?
   ר: לא, אבל זו הדרך.

8. אפילו אותה נקודה שנקראת אני, כאילו לא קיימת, היא מוכנה לקבל על עצמה את כל מה שיש בעליון, כמו שכתוב שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורך אמך.. זה נקרא עיבור, היינו שמבטל את עצמותו לגמרי ונותן לנשמה לעשות את פעולת העלייה בחזרה למקור, כמו שהיא רוצה. *אל תעצור את הנשמה, תן לה לעלות למקור שלה*.

9. ש: אני צריך להרגיש שכל חבר הוא חלק ממני?
   ר: כן, כל חבר מייצג לך חלק מהנשמה הכללית שבה נסתר הבורא.

10. ש: מה להבין מהכניסה לכלים דהשפעה שנקראים בינה?
    ר: אנחנו מתחילים להכיר את הכלים האלו וכך מתחילים להכיר מה זה נקרא כלים דהשפעה. אנחנו מתחילים להכיר בראשונה את הכלים דהשפעה, מה הם, מה נפתח לפנינו, ואיך אנחנו יכולים להתקיים בהם. *זה באמת עולם חדש, זה לא העולם שלנו. זה עולם רוחני נצחי ששם אנחנו קיימים מחוץ למקרי חיים ומוות גשמיים. נצטרך להכיר, לחיות, להיוולד ולהקים את עצמנו שם, ולהמשיך*.

11. נכנסים למצב לגמרי חדש, לרוחניות. אנחנו צריכים להכין את עצמנו כדי להיות בו, לקבל, לתת, להתחלף, באיזה תכונות להתחבר. כמו שבעולם שלנו אנחנו מתאימים את עצמנו לעולם שלנו, הטבע עובד עלינו ומתאים אותנו, אנחנו גדלים ומכירים יותר ויותר דברים, שפה, שומעים ומדברים. זה לוקח המון שנים עד שהאדם מתאים את עצמו למציאות הזאת. כך גם אנחנו כלפי רוחניות.
    
    *אנחנו צריכים להשתדל להיות בסבלנות ובתשומת לב לכל הדברים שבאים אלינו מהבחנות רוחניות, מחיבורים בינינו. להשתדל לזהות בחיבורים בינינו כל מיני תופעות שלא שייכות לעולם הזה, אבל שייכות לרוחניות. זה מאוד חשוב, כי עם דברים האלה דווקא אנחנו נלך ונתפתח. אנחנו נמצאים עכשיו בכניסה, בהתפתחות הרוחנית ממש*.

12. האדם עבר איזושהי הכנה ועכשיו צריכים צריך להיכנס להכנה הבאה. ההכנה הבאה נמצאת, עוברת בחושים שלו, בשכל, במוח, ברגש, בהכרה יותר מהקודמת. הוא מתחיל עכשיו להבין ולהרגיש יותר איפה הוא נמצא ולהתאים את עצמו למצב החדש. לכן הוא אומר זה שרוצה לצאת מאהבה עצמית ולהתחיל בעבודה דלהשפיע דומה שהוא עוזב את כל המצבים שבו היה חי בהם ועכשיו הוא מניח ועוזב את הכל ונכנס לתחום שאף פעם לא היה שם.
    
    *צריך להתרגל איך לעזוב את התכונות הקודמות הישנות ואיך לקבל תכונות החדשות. כך לאט לאט בגיחות כאלה, הלוך חזור, האדם יתקדם*. יתקדם קצת, כמו שהילדים מתחילים ללכת, לשחק, ולפעמים חוזרים למה שהיה להם, פתאום לא בא לו לשחק, הוא רוצה לשכב שוב בעריסה שלו.. וזה מרגיע אותו. הילד חוזר לזה ואחר כך שוב עושה איזה צעד קדימה. כך גם אנחנו.

13. ש: כל אחד עושה פעולה עושה כדי להיות חלק מכללות החיבור?
    ר: לא, עוד לא הגענו לזה שכל אחד מרגיש מהי העבודה הפרטית שלו בכללות האדם הראשון, אבל כן, צריכים לחשוב שכך יהיה.
    
    ש: מה הפעולה שצריך לעשות כדי ליצור את האחד המשותף הזה?
    ר: כמו שכתוב, כאיש אחד בלב אחד. אנחנו רוצים להתחבר עד כדי כך שלא נרגיש בצורה הרוחנית שום הבדל בין אחד לשני. בתוך הלב המשותף שלנו יתגלה הבורא.
    
    ש: איך אנחנו ממשיכים לרכוש אבחנות בעבודה רוחנית ממשית?
    ר: נו, זו עוד לא עבודה רוחנית ממש, אנחנו לא יכולים לאסוף אותם לאיזושהי תמונה או הבנה שכוללת משהו.
    
    ש: מהי הפעולה שמתחילה ליצור את תחילת העיבור?
    ר: תחילת העיבור היא החיבור בינינו שבו אנחנו מתארים שמתחילים לגלות את הבורא. לא לגלות אלא לגלות את השורש המשותף בינינו. זה מה שאנחנו מתחילים לגלות מהרגשה כזאת, את הבורא. *אנחנו מתחילים להרגיש שיש כוח המשותף המשתף אותנו יחד ומחזיק אותנו, מטפל בנו ואנחנו שייכים לו, כמו ילדים בקבוצה בגן*.
    
    ש: תחילת העיבור זה משהו שקורה לנו ביחד או פרטית לכל אחד?
    ר: העיבור קורה שמכולנו יחד אנחנו מתחילים להרגיש שמגיעה לנו איזושהי הרגשה, הבנה משותפת. אנחנו מרגישים שזה הכוח המשותף, השורש המשותף שלנו.

14. *ככל שהאדם מקבל על עצמו את הנהגת העשירייה, כך הוא בכל זאת מתחיל להרגיש שיש שם איזשהו כוח שמפעיל את העשירייה, שפועל איתם יחד. אנחנו צריכים יותר לשים לב על החיבור שלנו בעשירייה, על כמה שאנחנו תלויים, רוצים להיות שייכים כולם. בזה לאט לאט יתגלה לנו איזשהו כוח משותף שמשוטט בינינו. *בואו ננסה*.

15. ההצלחה בעיבור תלויה רק בכך שהאדם משתדל לבטל את עצמו ולהתכלל בחברים. זה הכל. אבל שישתדל להיות ביניהם ולבטל את עצמו כלפיהם, כמו שרב"ש כותב. *תקראו שוב את מאמרי רב"ש על הקבוצה, איך צריכים לבטל את עצמו כלפי הקבוצה, ותראו שזה ממש מביא אתכם לעיבור*.
    
    ש: כלומר זה לא סוג של נס אלא לגמרי תלוי בנו?
    ר: וודאי שבלי עזרת ה' לא נצליח בעיבור, אבל אם אנחנו עושים מאמץ, אז בטוח נכנסים לעיבור.

16. ש: איך להרגיש עכשיו את הכוח המשותף שלנו..?
    ר: *צריכים יותר ויותר לפתח אליו רגישות, רגישות, ואז תוכלו להבין וגם להרגיש שזה הכוח שנמצא בינינו. מצד אחד הבורא מייצב אותו, ומהצד השני אנחנו יותר ויותר בכל פעם ופעם, אפילו בלי שאנחנו עדיין מודעים לכך, בכל זאת גם מתקרבים ומתחברים אליו*.

17. ש: בכנס הזה התעורר הרצון לעשות הכל למען החברו . איך לשמור על זה?
    ר: *את צריכה כל הזמן, את רוצה כל הזמן, לדאוג לחברות, ושקבוצת החברות זה העיקר בחיים שלך. את רוצה שכולכם תיכנסו לעיבור בבורא ותתחילו לגדול שם יותר ויותר, עד שתתחילו להתקשר אליו בצורה הכרתית, בהכרה, בהבנה, בהרגשה המשותפת יותר ויותר. עד שתתחילו להגיד: אני לדודי ודודי לי, זאת אומרת שיש ביניכם קומוניקציה הדדית. תנסו, נסו להגיע לזה*.

*מאמר החירות*

18. אין לנו מה לעשות, אנחנו חייבים להתפתח באופן הדרגתי עד הרגע שגם אנחנו נרצה, כחלק מאותו סדר, להגיע למרחב הרוחני ולא נוכל לפעול בצורה אחרת. זה ממש מה שכתוב לנו, בזמן שנולדנו זה נקבע מראש.
    ש: אז הכל עניין של מהירות ההתקדמות?
    ר: כן, מהירות, כמה את מסכימה לזה וכן הלאה. אבל בעקרון הדרך עצמה היא קבועה, לא ניתן להימלט ממנה. זאת אבולוציה.

19. תבין, כל מה שקורה, קורה לפי תכנית, וכל מה שאנחנו יכולים לעשות זה רק לזרז או להאט את ההתפתחות שלנו. זה הכל.

20. אתה תמיד יכול למצוא אלפי גורמים שמדברים רע על הסביבה שאתה נמצא בה, וטוב שאתה נמצא. תמיד זה יהיה כך. השאלה האם זו הבחירה שלך?
    ש: צריך לפתח רגישות ופידבק כלפי הסביבה?
    ר: כן.
    ש: אם אין לי מספיק רגישות?
    ר: זה תלוי בגורל.
    ש: זה לא תלוי בי?
    ר: *במקצת זה תלוי בך, אבל בעצם תלוי בגורל, במלאך שמוביל אותך למקום הנכון*.
    ש: הכל מלמעלה?
    ר: כן.

21. ש: אני רואה שסביבה מובילה אותי לכל הכיוונים?
    ר: כן, אבל אתה מגיע לאיזשהו מצב שכבר אתה יכול לבחור סביבה. אפילו הסביבה שהיית בה קודם גם לא הייתה במקרה.
    ש: מה זה המצב הזה?
    ר: אנחנו כל פעם, רוצים או לא רוצים, משנים את הסביבה כל פעם. אנחנו לא מדברים על העשירייה, אלא על זה שאתה מפעיל רדיו, טלוויזיה, שאתה מדבר עם השכנים, קורא איזה עיתון.
    ש: האם אני יכול לבחור סביבה הזו?
    ר: לא. כך כל אחד ואחד יותר ויותר מקרב את עצמו לאמת, גלגול אחרי גלגול, גלגול אחרי גלגול. כך כל אדם בעולם מתפתח.

22. ש: בחירת הסביבה מאיצה את ההתפתחות הרוחנית שלנו או משנה רשימות?
    ר: גם מאיצה וגם משנה.

23. ש: איך המקובל, באיזה ריכוז וכוונה נמצא כל היום..?
    ר: הוא לא משתגע כי *המקובל חושב רק על דבר אחד ולא מחליף את תשומת הלב שלו ל-1,000 פרטים. הוא חושב רק על דבר אחד, איך בכל זה הוא יכול להיות קשור לבורא*. לכן הוא לא משתגע.
    
    ש: כמה הזמן הזה בין שיעורים חשוב כדי לעצב יותר טוב סביבה בתוכי?
    ר: *תחשוב בעצמך במה אתה עוסק בין השיעורים*.

24. *אנחנו צריכים בכל יום לברר את העשירייה שלנו ולהעריך אותה כל פעם יותר. לפי זה נתעלה, כשאנחנו מעלים את העשירייה, אנחנו מעלים את עצמנו*.

25. ש: האם עלינו להתפלל למלאך ולא לבורא?
    ר: לא. ודאי שלבורא, אבל " *מלאך*" נקרא הכוח שמושך אותנו קדימה.

26. ש: המלאך, הגורל שמוביל את האדם, האם זה חלק מהמצע?
    ר: כן, זה חלק שטמון בתוך האדם ומוביל אותו. *גורל* זו בחירה שנמצאת למעלה מהאדם. מו שאתה לא יכול לקבוע איפה אתה נולד, אצל מי אתה נולד וכן הלאה, כך הגורל. אבל לא הגורל העיוור, הכל מתוכנן כך שאתה חייב להיוולד כך, ולהתחנך כך. הכל מתוכנן.
    
    ש: אני מוכרח להשיג את המטרה?
    ר: אוו, זה מוכרחים כולם, כי *הנקודה התחלתית והנקודה הסופית כבר קיימות לכל אחד ואחד. אנחנו רק באמצע ביניהם נמצאים ומושפעים מכל מיני כוחות כדי לממש את הבחירה*.
    
    ש: איפה הבחירה של האדם מתבטאת?
    ר: רק בזה שהוא מתחזק בקבוצה. הבורא מביא את האדם לגורל הטוב ואומר "קח לך", וכל הבחירה של האדם היא להתחזק באותה הסביבה.
    
    ש: כשאנחנו עובדים ומגיעים לקבוצה, אני לא יכול להיות רגוע..
    ר: כן.
    ש: גם פה אין לי בחירה?
    ר: לא.
    ש: אני לא יכול לשבת, אני חייב לפעול?
    ר: כן, *לא מדובר שיש לך בחירה או לא. הבחירה היא דווקא בלהוסיף היגיעה מעצמך. אם נותנים לך מקום ליגיעה, אז אתה מוסיף*.

27. ש: מה הבדל בין בחירת סביבה לרכישת סביבה?
    ר: יש הבדל גדול בין בחירה בסביבה לבין רכישת סביבה. בחירה זה שאתה בוחר בה, ורכישת הסביבה זה כשאתה נכלל בה וקונה את החברים, זו כבר קניה בפועל.
    ש: למה הוא אומר שכל יום אתה צריך לבחור בסביבה יותר טובה..?
    ר: כי אתה צריך לשאול את עצמך האם זה באמת מה שאתה רוצה, שאתה צריך, שאתה באמת משקיע במצב הנכון?
    ש: איך לא לסטות?
    ר: *לא לסטות זה גם להיות שייך לחברה וכל פעם לעשות עליה ביקורת, וכל פעם לקבל ממנה פידבק שזו בדיוק החברה הנכונה להגיע למטרה*.
    ש: יש דרך לעגן את עצמי שלא אפול...?
    ר: זה מה שרב"ש כותב במאמרים הראשונים על החברה. אתה חייב להיות שקוע בהם, דבוק בהם, ולעזור להם בהכל. אז תראה כמה הם נמצאים מסביבך.