שיעור בוקר 16.06.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 419, מאמר "החרות"

נמשיך, בעל הסולם מעביר לנו כאן כל מיני הגדרות, הבחנות, בואו נראה.

שליטת השכל על הגוף

"ויש מהחכמים המודרנים החיצונים, אשר לאחר שהתבוננו בענין הנזכר לעיל, וראו איך ששכלו של האדם, אינו אלא בחינת פרי הצומח ויוצא ממאורעות החיים, - על דרך שהבאנו לעיל - באו למסקנה, שאין שום שליטה לשׂכל, לפעול על הגוף במדת מה, אלא רק מאורעות החיים בלבד, הנרשמים בגידים הגשמיים של המוח, המה השולטים ומפעילים את האדם. ושכלו של האדם, דומה למראה המקבל צורות הנמצאות לנגדו, שאף על פי שהמראה הוא הנושא לצורות הללו, מכל מקום אינו יכול להפעיל ולהניע את הצורות הנשקפות בו כלל.

כן השׂכל, אף על פי שמאורעות החיים, בכל בחינותיהם של הגורם ונמשך, מתראים וידועים בשכל, מכל מקום אין השכל עצמו שולט כלל על הגוף שיוכל להביאו לידי תנועה. דהיינו, לקרבו למועיל, או להרחיקו מהמזיק, משום שהרוחני והגשמי רחוקים זה מזה בתכלית, ולא יצוייר כלל שום אמצעי מכשיר ביניהם, באופן שיוכל השׂכל הרוחני להניע ולפעול על הגוף שהוא גשמי, כמו שהרחיבו בו והאריכו בזה.

אולם במקום חריפותם, שם שיבושם, כי הדמיון שבאדם משמש עם השׂכל, לא פחות מהמיקרוסקופ לעינים, אשר בלי המיקרוסקופ אינו רואה שום דבר מזיק מחמת קטנותו. אולם אחר שרואה את הבריה המזיקה, על ידי המיקרוסקופ, הרי האדם מתרחק מאותו המזיק.

נמצא אשר המיקרוסקופ, מביא את האדם לידי פעולה להרחיקו מהנזק, ולא החוש. כי החוש לא הרגיש במזיק. ובשיעור הזה, ודאי שהשכל שולט על גוף האדם בשליטה גמורה, להרחיקו מהרע, ולקרבו אל הטוב. דהיינו, בכל אותם המקומות, אשר תכונת הגוף, חלשה להכיר שם את המועיל או המזיק, ורק להשכלתו של השכל הוא צריך. ולא עוד, אלא שמתוך שהאדם מכיר את השׂכל, שהוא מסקנה נאמנה מנסיונות החיים, על כן, הוא מסוגל לקבל שׂכל ובינה מהאדם הנאמן לו, ולקבל אותו בדמות חוק, אף על פי שמאורעות חייו, לא הספיקו לגלות לו שכל כזה.

בדומה לשואל בעצת הרופא - שהאדם מקבל ושומע לעצתו, אף על פי שאינו מבין בשכלו עצמו ולא כלום. הרי שמשתמש בשכל של אחרים, ונעזר על ידם, לא פחות מבשכלו שלו עצמו.

וזהו שביארנו לעיל, שיש ב' דרכים לדרכי ההשגחה, להבטיח לאדם שיבוא אל המטרה הטובה התכליתית. שהם: דרך יסורים, ודרך תורה. אשר כל הבהירות שאמרנו שם, שנמצא בדרך התורה, נובע מזה, משום שאותם שכליות הבהירות, שנתגלו ויצאו והוכרו לעין, אחר שלשלת גדולה וארוכה ממאורעות החיים של הנביאים ואנשי השם, הנה האדם בא ומנצל אותן בכל מדתן, ומוציא תועלת על ידיהן, כאילו אותן השכליות היו ממאורעות חייו עצמו.

הרי לעיניך שנפטר האדם מתוך זה מכל אותם הנסיונות המרים המחויבות לו לעבור עליו עד שיתפתח בו עצמו אותו השכל הבהיר, ואם כן נפטר מיסורים, וגם מרויח זמן.

ואפשר לדמות הדבר לחולה שאינו רוצה לשמוע לעצתו של הרופא, בטרם שיבין בעצמו איך עצתו תרפא אותו. ועל כן מתחיל בעצמו ללמוד חכמת הרפואה, הרי יוכל למות מחליו, בטרם יספיק להבין חכמת הרפואה.

כן דרך היסורים, לעומת דרך התורה. כי מי שאינו מאמין למושכלות, שהתורה והנבואה מיעצים לו לקבלם בלי הבנה עצמית, הרי מוכרח בעצמו לבוא לאותם השכליות, והיינו רק על דרך ביאתו בשלשלת הסיבה והמסובב ממאורעות החיים, שהן נסיונות מזרזות מאד המסוגלות לפתח בהם את חוש הכרת הרע, כמו שנתבאר בלי בחירתו, אלא מטעם התאמצותו לרכוש לו סביבה טובה, המביאה לידי המחשבות והמעשים האלו".

שאלה: איך ניקח את העיקר מכל העצות של החכמים, כדי לא ללמוד בעצמנו את הרפואה?

האמת שאפילו שאנחנו נכנסים ל"תלמוד עשר הספירות", לכל מני דברים, לומדים שם דברים שאנחנו אפילו לא מרגישים, אנחנו לא מבינים איפה זה נמצא, איך זה קורה, ומתחילים להתפלפל בכל מיני דברים שאין לנו בהם שום נגיעה, זה הכול לגמרי תיאורטי. זה תיאורטי לא כי אנחנו לא רואים את זה, אנחנו לא יכולים אפילו לדמיין את זה נכון, כי הכול קורה בעל מנת להשפיע, בפעולות הפוכות, בכוונות הפוכות מאיתנו, ואנחנו לא יכולים להיות בזה בכלל, זה עולם הדמיון.

אבל מזה שאנחנו לומדים ורוצים להתקרב לזה, אז אנחנו מקרבים את המאור המחזיר למוטב והוא פועל ומשפיע עלינו. מה שאין כן אם אנחנו מבצעים פעולות של חיבור בקבוצה, ומשתדלים להגיע בחיבורים האלה למעשים, אז זה הדבר הכי מועיל. אבל צריכים להתעסק גם בזה וגם בזה.

תלמיד: האם לבעל הסולם היו מאמרים על כל השיטה הזאת?

ודאי שלא היו לו מאמרים כאלה, הוא לא היה צריך אותם, הוא השיג אותם מתוך זה שהתעסק בחכמת הקבלה. זה תלוי כבר בנשמה, זה תלוי במאור שמאיר על האדם מלמעלה. כלומר, בלי הקדם של לימוד, ואפילו עיסוק בעשירייה וכן הלאה, הוא הגיע בכוחות שלו, בעצמו להשגה.

איך אר"י השיג? אר"י היה סוחר, הוא היה נוסע כל פעם מדמשק לירושלים ומירושלים לקהיר ובחזרה, היה מוכר וקונה כל מיני סחורות, הוא היה צעיר, בגיל 38 הוא כבר נפטר. אבל הנשמה שלו הייתה מיוחדת, כל הזמן הוא היה במחשבה, בלימוד במה שאפשר היה, והעיקר שזה התגלה לו מתוך זה שהייתה לו נשמה מסוג מיוחד. גם לבעל הסולם לא היה מורה, אלא סוג מיוחד של נשמה.

אנחנו רואים במקובלים הגדולים שהם צמחו בלי שהיה להם איזה מורה מיוחד, אקדמיה מיוחדת שבה הם למדו או משהו, לא. אלה פשוט נשמות זכות, הבורא מוריד אותם לעולם שלנו, מתקן וממלא אותם כשהם נמצאים כאן בעולמנו. ולכן הם יכולים לספר לנו, להסביר לנו, להשאיר לנו כל מיני כתבים כאלה שעל ידם גם אנחנו צריכים לעלות בדרך שלנו, של בני האדם הרגילים, ואין לנו ברירה אלא כך לעשות.

תלמיד: הם השיגו את כל זה בלי עשירייה, או שבכל זאת הייתה להם איזו עשירייה?

לא היו ממש עשיריות, היו לפעמים שניים, שלושה שהיו חברים, אבל גם זה לא כל כך עבד. רשב"י למד עם הבן שלו, כמו שאנחנו קוראים על זה. לאר"י היה מורה במקצת, הרמ"ק, רבי משה קורדובירו, הוא היה כבר זקן בן 70, ודווקא אמר לכולם שהאר"י הוא גדול ואז התחילו לכבד את האר"י, הוא חי בצפת. והיו עוד כאלה.

שאלה: בעל הסולם כתב כאן בצורה מאוד ברורה שאם נקיים את המתכון הזה שהכינו לנו המקובלים, במיוחד עבור דורנו הדור האחרון כפי שכתב הרב"ש על העבודה בעשירייה, אז אנחנו נתרפא.

כן.

תלמיד: רק צריך לקיים את מה שהם הכינו לנו?

כן, אין שום דבר אחר, כל היתר תלוי כבר בבורא, אם יעזור יותר או יעזור פחות, זה כבר תלוי בתכנית הכללית של הבריאה, בתוכנית הכללית של תיקון הבריאה, איך אנחנו מתקדמים בתיקון הזה, צריכים להתקדם. קודם אלה, אחר כך אלה, יש פתאום אנשים שעוזבים, נעלמים, אחר כך חוזרים, במשך החיים שלנו או בדורות אחרים, זה הכול תלוי בתוכנית הבריאה הכללית. כשאתה בונה בית אתה צריך קודם להביא נגיד אבנים, אחרי אבנים אתה מעמיד משקופים, מקום לדלתות, אחר כך אתה שוב חוזר לבנייה, כך צריכים להתקדם.

כך אצלנו בתיקון הנשמה. יש א', ב', ג', ד' בכל מקום, ארבעה שלבים, אבל כל שלב ושלב מורכב משלבים משלו א', ב', ג', ד', ולכן יש כאן בנייה כזאת של הנשמה, תיקון של הנשמה בצורה מאוד מורכבת. אנחנו חייבים לראות כאן איך הכול מתגלגל, וצריכים להבין שגם השכל יכול לעזור מאוד לתיקון הנשמה. כשאנחנו שומעים מה שאומרים המקובלים ואפילו שמבינים או לא מבינים, גם כשלא מבינים זאת עבודה עם השכל. אומנם יכול להיות שזה נראה לנו נגד השכל, אבל זאת עבודה עם השכל.

שאלה: המאמר אומר שהשכל מתגבר על פי ניסיון החיים. האם התפתחות השכל היא על פי התפתחות האגו של האדם?

התפתחות השכל תלויה באגו של האדם, אבל סוג ההתפתחות של השכל תלוי כבר בנשמה, כי השכל מתפתח רק כדי לאפשר לנשמה להיתקן.

שאלה: שימוש בשכל זה להשתמש בידע של המומחים שסביבך, אבל כשאתה מגלה שהמומחים שסביבך רוצים לנצל אותך לטובתם אתה מפסיק להאמין להם, וזה מובן. קורה לעתים שאתה מרגיש שבעשירייה יש חוסר דיוק. אחרי זה אתה ממשיך הלאה אבל איך להתמודד עם הבעיה שאתה לא סומך על העשירייה?

להשתדל לא ללכת אחרי השכל אלא ברגש להתחבר עם כולם ואז אתה קופץ מרגש לרגש במקום משכל לשכל. תנסה ותראה.

שאלה: כשהטקסט מדבר על כך שלאדם יש ניסיונות חיים, האם הוא מדבר על ניסיונות חיים של מקובלים?

הוא מדבר עלינו, על האנשים הרגילים. המאמר הזה כתוב בשבילנו, הוא לאו דווקא לאלו שלומדים את חכמת הקבלה.

שאלה: כשאנחנו מפתחים את הרגשת הרע, האם הלב מרגיש את ההבדל?

הכרת הרע מגיעה דרך השכל ואחר כך היא מתקנת את הלב, ומרגישים אותה גם בשכל וגם בלב.

חרות היחיד

"ועתה באנו לידי הבנה, גם בחירות היחיד, על תוכנו המדויק. אשר זה אמור, רק על בחינת גורם הראשון - שהוא "המצע", שהוא בחינת חומר הראשון של כל אדם. דהיינו, על כל בחינות הנטיות הבאות אלינו בירושה מאבותינו ואבות אבותינו. אשר באלה נבדל האחד ממשנהו.

כי תראה אשר אלפי אנשים, שסביבה אחת לכולם, גם באופן ששלושת הגורמים האחרונים פועלים כולם במדה שוה. עם כל זה לא תמצא ביניהם שני אנשים שיהיה להם תכונה אחת. והוא מטעם, שכל אחד מהם, יש לו מצע מיוחד, לפי עצמו לבדו, שזה דומה כמו המצע של החטה, שאף על פי שמשתנית הרבה מכוח שלושת הגורמים האחרונים, עם כל זה תשאר עליה צורת החטה הקדומה, ולעולם לא תקבל צורת מין אחר".

אפילו שאנחנו נמצאים בחברה אחת, לומדים בבית ספר אחד, מקבלים חינוך אחד, והכול אותו דבר, מפני שביסוד שלנו בכל אחד ואחד יש נתונים שונים, כל אחד מאיתנו יגדל בצורה מיוחדת שונה. לכן זה כביכול היסוד לחרות היחיד, ואם אתה "מנפח" את האנשים שמגיעים לבתי ספר באותם המושכלות, באותם הדברים, לא חובה שייצאו אנשים שממש דומים זה לזה, ולכן אתה לא יכול להכניס אותם לאן שאתה רוצה ולצפות שכולם יתנהגו בצורה שנראה לך שהם כאחד.

הם לא יהיו כאחד, ואנחנו רואים את זה. למה? כי בכל אחד ואחד מלכתחילה יש שורש מיוחד שלא דומה לאחר, "לא צומחות שתי שערות ממקום אחד" כמו שהוא אומר.

שאלה: מהו החומר הראשוני? מהי הנקודה הייחודית הזאת שלי שאף פעם לא תשתנה? מה הנקודה הזאת שיש לכל אחד?

זה הרשימו.

תלמיד: אני יכול לדעת מה השורש שלי? אני אמור לדעת?

אתה תכיר אותו אחר כך, לא בזה שאתה מכיר אותו אלא אתה מכיר את כל התגובות שלו ומהתגובות שלו אתה תכיר אותו.

תלמיד: אני אכיר את הזהות הרוחנית שלי?

כן. למה דווקא אתה צומח ממקום מסוים. או יותר נכון, לאיזה מקום בכוח העליון אתה קשור.

תלמיד: ומה אני עושה עם הידיעה הזאת?

אתה כבר לא צריך לעשות כלום, אתה קודם מימשת את עצמך ואז מתוך זה אתה מכיר. אנחנו באים מהסוף להתחלה, זה נקרא הכרת הבורא, "ממעשיך הכרנוך".

שאלה: למה לא מגלים לי את התפקיד שלי או את הדבר הייחודי שיש בי כבר עכשיו?

אתה צריך לגלות. איך אתה יכול לגלות אם אין לך כלים? סך הכול מה שאתה עושה, אתה בונה כלים ולפי הכלים אתה מגלה את עצמך ואת הביוגרפיה שלך וכן הלאה.

שאלה: מה תפקידו של השכל הגשמי, והאם צריך להשיג שכל רוחני?

שכל גשמי מביא אותנו לשכל רוחני, ואנחנו צריכים להשתמש בשכל הגשמי מפני שזה נותן לנו כניסה להבחנות רוחניות. בשכל הגשמי עלינו להושיב את עצמנו ולקבל הכול למעלה מהשכל הגשמי כבר בהבחנות רוחניות, זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". דעת היא בשכל הגשמי, אמונה למעלה מהדעת היא כבר שכל רוחני.

כל התרגילים לזה הם רק על ידי הקבוצה. ככל שאתם נכנסים, רוצים להתחבר לחברים, רוצים לשייך את עצמכם אליהם, בכך אתם מתחילים להרגיש מה זה ללכת למעלה מהשכל שלי, באמונה למעלה מהדעת.

שאלה: מה זה אומר להאמין למושכלות שהתורה והנבואה מייעצים לו לקבלם בלי הבנה עצמית?

להשתדל לקבל שזו אמת כל עוד אנחנו לא משיגים שזו אמת.

שאלה: איך אנשים שלא מאמינים בתורה שורדים?

הם חיים כמו חיות, הם לא צריכים שום דבר יותר מזה.

שאלה: כתוב כאן שלשכל אין שום יכולת לקרב למועיל או להרחיק מהמזיק. מהי ההכנה במוח שעלינו לעשות?

השכל דווקא עוזר לנו להתקדם לזה ולהתרחק מזה. ואם אנחנו רוצים ללכת למעלה מהשכל בהבחנות רוחניות, אז אנחנו כבר צריכים אמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: מה הכוונה שכתוב "דהיינו לקרבו למועיל ולהרחיקו מהמזיק"?

זה תפקידו של השכל הגשמי.

שאלה: האם השכל שלנו אמור לתקן את הנשמה? איך המחשבה קשורה לנשמה?

המחשבה קשורה לנשמה בכך שהיא מכוונת אותנו להשיג את הנשמה.

שאלה: קיבלנו מילוי של 5000, אחר כך איבדנו 3000, האם החיסרון הזה מגדיל את הרצון שלנו?

זה נותן לי חיסרון להשיג את ה-3000 האלה שאיבדתי. קודם צריך להיות מילוי ואחר כך איבוד המילוי ואז יגדל החיסרון. זה נקרא "התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו".

שאלה: המילוי שנכנס בלי חיסרון בפעם הראשונה ואחר כך יוצא, מדוע ההרגשות ממנו נעלמות ואני לא זוכר כלום?

כשהוא נעלם אני מתחיל להרגיש חיסרון לאותו מילוי שהיה. אבל כשנכנס המילוי הזה אני לא יכול ממש ליהנות ממנו מפני שעוד לא איבדתי אותו כי אין לי כלי אליו, אין לי חיסרון אליו, השתוקקות אליו. צריך קודם להיכנס מילוי, אפילו שהוא לא מורגש כמילוי כי אין אליו חיסרון, אני מקבל אותו, אבל אחר כך כשהוא נעלם אני מתחיל לראות שהוא נעלם ועכשיו זה חסר לי. זה נקרא תחילת בניית הכלי.

שאלה: מה זה אומר להצטער על מיעוט ההשגה?

אני רוצה להשיג, להבין ולהרגיש כל דבר שאני קורא על העולם הרוחני, אבל לצערי אני קורא ולא מרגיש כלום. אני מצטער על זה, ואז במידת הצער אני באמת מזמין עלי מאור המחזיר למוטב והוא בונה לי כלי, ובפעם הבאה כשיבוא המילוי הזה אני כבר ארגיש יותר, וכך הרבה פעמים.

שאלה: למה הצער במיעוט ההשגה זה דרך תורה?

כי זה מורגש בי כחוסר. אני רוצה להשיג, אני רוצה להרגיש, אני צריך למלא את הכלים שלי, ואם אני לא ממלא, אז אני נמצא בצער.

תלמיד: למה זו דרך תורה?

אפשר להגיד כך, שצער דרך התורה הוא כשאני רואה, שומע, מרגיש ממה שאני קורא, ממה שאומרים לי, שאני רוצה להשיג את זה, שאני צריך להשיג את זה, שזה מגיע לי, ואני עדיין לא השגתי, אז אני מקבל מתוך זה צער. אבל הצער הזה הוא לא מכך שהרגשתי, הוא עדיין לא צער ממש, זה עדיין לא חיסרון, אלא זה מה שאנחנו צריכים קצת לפני החיסרון.

(סוף השיעור)