שיעור הקבלה היומי1 אוג׳ 2024(צהריים)

חלק 1 רב"ש. רשומה 329. ענין התפילה

רב"ש. רשומה 329. ענין התפילה

1 אוג׳ 2024

שיעור צהריים 1.08.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1757 מאמר 329, "ענין התפילה"

קריין: רב"ש ג', עמוד 1757, מאמר 329, "ענין התפילה".

ענין התפילה

"בענין התפילה, שצריך להיות בבחינת "לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל".

ויש לשאול אם האדם מסדר שבחו של מקום, שהוא טוב ומטיב לרעים ולטובים ורחמיו על כל מעשיו, אם כן בטח שגם לו נתן ה' כל טוב ומילא כל מחסורו, ואם כן מה יש לו עוד להתפלל. ובשיעור שהוא שמח בחלקו, באותו שיעור הוא יכול לשבח אותו יתברך, אם כן מה יש לו עוד להוסיף.

הנה ב"רבון כל העולמים", שאומרים בליל שבת אחר "שלום עליכם", כתוב, "מודה אני לפניך... על כל החסד אשר עשית עמדי, ואשר אתה עתיד לעשות עמי".

הפירוש הוא, היות שבכל דבר צריך להיות אתערותא דלתתא, לכן על העבר צריך לומר "מודה", היינו הודאה. ובשיעור שהוא מרגיש את עצמו ליותר שלימות, אז ההודאה היא יותר אמיתית. לכן, כשהוא שמח בחלקו, אז ההודאה שלו שנותן לה' היא יותר אמיתית. אבל על העתיד הוא צריך לתת תפילה והתעוררות.

וזה, לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל על העתיד. ואאמו"ר זצ"ל אמר, כי בזמן שהאדם מרגיש את עצמו לבחינת חסרון, הוא בבחינת ארור, ו"אין ארור מתדבק בברוך". לכן כשהוא מסדר שבחו של מקום, והוא בבחינת שמח בחלקו, אז האדם נקרא "ברוך", ואז הוא יכול להתדבק בברוך. לכן כל התפילות הן על העתיד.

וענין שמח בחלקו, האדם יכול להיות שמח מזה שזכה להכנס לבית הכנסת, אף על פי שאין לו חשק להתפלל או ללמוד. אבל אז האדם צריך לומר, שאפילו רק לבוא לבית הכנסת זוהי זכיה גדולה, שלא כולם זוכים לה. וזה בבחינת, "הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו".

ואם האדם מסוגל לעשות חשבון נפש שהוא בא לבית מקדש מעט, שזהו מקום שכל אחד ואחד יכול להתיחד עם מלך מלכי המלכים, ואז לחשוב אל מי יש להתפלל, אזי זה בעצמו מספיק לאדם שתהיה לו שמחה. וזה נכנס בגדר, "לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל".

אבל גם בענין שמח בחלקו צריכים לדעת שזה ענין של מסתפק במועט. וענין, הסתפקות במועט עיקר הכוונה היא על רוחניות, שהכוונה היא על מיעוט שכר. היינו שהוא מסוגל ליתן עבודות הכי גדולות, אף על פי שהוא רואה רווח קטן. והוא מסתפק על מיעוט שכר.

כי אין מסתפק במועט נחשב מי שצריך לאכול מאתיים גרם לחם ביום ואוכל מאתיים גרם, כי אומנם זה מועט אבל זוהי כל התצרוכת שלו, שהוא לא צריך יותר, היינו אין לו כלים לקבל יותר. אלא מסתפק במועט נקרא במי שצריך אלף גרם ביום, ואין לו יותר אלא מאתיים גרם, והוא מסתפק בזה, והוא שמח בחלקו עם זה. זה נקרא שמח בחלקו.

לכן אלו אנשים שצריכים להבין יותר ושתהיה להם הרגשה רוחנית ביותר, ומכל מקום ואף על פי שעדיין לא זכו לא לידי הרגשה ולא לידי הבנה, מכל מקום הם מסתפקים בזה, והם שמחים בחלקם.

נמצא לפי זה, אף על פי שהם שמחים בחלקם, מכל מקום עדיין נשארים להם הכלים שלהם שלא נתמלאו עם השלימות, שלפי רוחם אין להם הספקה. ולכן על ידי זה שהם שמחים בחלקם הם נמצאים במצב של ברוך. ואז "ברוך מתדבק בברוך", ואז יכולים לזכות שה' יאיר עיניהם ולבם בתורת ה' ושיזכו להרגשה ולהבנה."

איזה מאמר יפה.

שאלה: איך אפשר להישאר במצב של תפילה והודיה לאורך כל היום?

אין לנו מצבים כלפי הבורא חוץ מתפילה או הודיה, ולכן אנחנו לא צריכים לצאת מזה. לא יכול להיות עוד משהו חוץ מתפילה והודיה בכל מקרי החיים. אם אני לא יכול להודות ואם אני לא פונה לבורא עם הבקשה, אז אין לי מה להגיד לו, זה כביכול זלזול בו.

שאלה: כל יום אנחנו מנסים להיות עם חיסרון גדול יותר, וכאן רשום שחיסרון זה מצב מקולל. האם אנחנו צריכים להודות מתוך שלמות, כלומר להודות לבורא על מה שהיה ולהתפלל על העתיד?

כן.

שאלה: אם אני מבינה נכון את שלבי התפילה, אז מתחילים מהכרת הרע בכך שאין לי הכרה בגדלות הבורא, עוברים לחיסרון לזה, ולפנייה עצמה לבורא שייתן בי את תכונת ההשפעה שזו תפילת העני, וכשאני מקבלת את זה אני נמצאת במצב של חפץ חסד בהודיה.

כן.

שאלה: ולאחר מכן אנחנו לא עוצרים בזה אלא מבקשים שהוא יעזור לנו לגלות את גדלותו, כדי להתייחס נכון אליו ואל כל הפעולות שלו?

בינתיים שיהיה כך.

שאלה: כולנו התאספנו כאן ולכל אחד מאיתנו יש דרישה רוחנית, האם לא יוצא שאנחנו מקטינים את ההשתוקקות שלנו מכך שאנחנו שמחים בדברים קטנים יותר בעוד אנחנו רוצים משהו גדול יותר? איך למצוא את האיזון הנכון בין שמחה ובין הרצון ליותר?

אחד לא שייך לאחר. לא שייך. אם יש לאדם תיאבון טוב והוא אוכל בשמחה, יחד עם זאת יכול להיות שהוא מרגיש את עצמו בשמחה.

שאלה: לאחר ההודיה לבורא, באיזו התעוררות אנחנו צריכים להיות מולו בעתיד?

אתם צריכים להשתדל לדבר כל הזמן עם הבורא. כל אדם צריך כל הזמן לדבר עם הבורא, זה מחויב, צריכה להיות כזאת מחויבות לכל אחד. והאדם צריך לבדוק איזו בקשה, איזו תפילה הוא מעלה לבורא. ואם האדם לא שולח את התפילה הזו, אז מתוך הלב שלנו, מתוך הרצון שלנו, בכל זאת עולה לבורא איזשהו רצון מפני שהבורא הוא שמנהל את כל העולם ואת כל אחד מאיתנו. לכן אנחנו צריכים לעשות כך שאנחנו נוכל לשלוט בעצמנו, בלב שלנו, לאן הוא מכוון ואיך הוא מתייחס לבורא.

שאלה: איזה סוג של מילוי הרוחניות נותנת לאדם שמאפשר לו לעלות למצב של הודיה מכל מה שהוא מקבל בחיים?

יש לנו כלים מאוד קטנים בינתיים, ובמידה שאנחנו רוצים למלא את הכלים האלה שמרגישים בהם מילוי, אנחנו צריכים להעלות הודיה לבורא. וכך כל הזמן להיות בהודיה.

שאלה: במאמר כתוב "ובשיעור שהוא מרגיש את עצמו ליותר שלימות, אז ההודאה היא יותר אמיתית." מהי השלמות שמדובר עליה כאן?

שהוא מרגיש שלא חסר לו כלום, שהוא נמצא בעולמו של הבורא ולכן מזה יש לו שלמות. אין שלמות יותר גדולה מזה שאדם מרגיש שהוא נמצא בעולמו של הבורא והבורא ממלא אותו, מטפל בו. זו השלמות.

שאלה: איך האדם יכול למצוא את החיסרון האישי שלו לבורא?

תשאלי לאט לאט את הבורא על הכול, והוא יאפשר לך גישה לזה.

שאלה: אני מרגישה שלא התקדמתי אפילו צעד אחד בעבודה, אני מרגישה שאני עומדת להיעלם בכל רגע, איך להיות שמחה עם המצב שלי?

את צריכה להיות בשמחה בכל מקרה כי את נמצאת בדרך לבורא. אבל, על שאת עוד לא הגעת להרגשת הבורא ולא יכולה להרגיש איך את מעלה אליו בקשות, ושהוא עונה על הבקשות שלך, על זה את צריכה לבקש.

שאלה: האם מותר לבקש רחמים וגם אמונה למעלה מהדעת בבקשה אחת?

אפשר.

שאלה: מה עוד אנחנו צריכים כולנו יחד, בני ברוך, כדי לצעוק לבורא ולבקש רחמים על כל העולם?

אתן צריכות להתחבר ביניכן עוד ועוד ולהעלות את התפילה שלכן, של הקבוצה שלכן לבורא, והכל יצליח.

שאל: איך אנחנו יכולות לשלב מצבים מנוגדים ועם זאת לעשות בקרה לאן הלב שלנו מכוון?

זאת העבודה. זו עבודה מתמשכת על עצמך כדי לעלות מעל כל המצבים שמתעוררים אצלנו בלב ולכוון אותם את המצבים האלה לבורא.

שאלה: האם זה נכון שאנחנו מרגישים בבת אחת גם שמחה והודיה שאנחנו זכינו להיות בדרך ועם זאת מרגישים שחסר לנו עוד הרבה מדרגות לפנינו, זה קורה במצב אחד?

זה הכול קורה יחד.

שאלה: האדם נמצא בעולמו של הבורא ואין עוד מלבדו, ויחד עם כל זה יש כזה פחד מאוד גדול וכזאת הרגשה של בדידות, שאין כלום, יש רק הוא ואני ואפילו העשירייה שלי והקבוצה שלי זה הוא, מה עושים במצב כזה?

טוב מאוד. צריך להרגיש שאנחנו נמצאים בריקנות, ויש לנו רק אפשרות אחת, הזדמנות אחת לא ללכת לאיבוד לבד אלא להיאחז זה בזה וכולם יחד בבורא, ואז לבטח נשיג את המצב הנכון ביותר.

שאלה: הבוקר אמרת שרב"ש שאל אותך "למה לא ביקשת?".

כן.

שאלה: היה לנו דיון על זה, וחשבתי שאולי הייתה איזו טעות בתרגום. האם מה שהוא אמר לך היה בפירוש "למה לא ביקשת", זאת אומרת לא תפילה, אלא בקשה.

כן, הוא אמר לי את זה בצורה נחושה כזו "אז למה לא ביקשת".

שאלה: ובאיזה שפה דברתם ביניכם?

עם רב"ש, בעברית. חוץ מעברית או רוסית אני לא שולט באף שפה.

שאלה: האם הרב"ש דיבר או הבין רוסית?

הוא הבין קצת רוסית כי בזמן שהוא גר בפולין היו שם גם רוסים.

שאלה: אבל שפת האם שלו הייתה פולנית?

כן.

שאלה: האם יצא לך להתפלל פעם יחד עם הרב"ש, לבקש יחד?

ודאי שכן, שנים שנים.

תלמיד: יש לקבוצה שלנו פעילות של בקשה משותפת. יש לנו ספרון כוונות חדש ואנחנו קוראים כל פעם פסקה מתוך זה ודנים בזה ומבררים איזו כוונה משותפת אנחנו יכולים להעלות. ואת הכוונה הזאת אנחנו מחזיקים עד למחרת, ואז קוראים עוד פסקה ושוב אותו התהליך.

זה טוב מאוד.

תלמיד: האם זאת תפילה משותפת?

גם זאת תפילה משותפת, כן.

תלמיד: כי אנחנו שמים לב שזה עוזר, אז אנחנו נמשיך.

יופי, תצליחו.

שאלה: אני רוצה לשאול בצורה הכי כנה וחזקה, האם זה יביא אותנו למצב שסוף סוף הבורא יענה לתפילתנו מזה שאנחנו פעם אחר פעם מעלים את הדרישה הזאת?

כן, השאלה האם אתה לא חוזר סתם על השאלה אלא אתה מבין אותה כל פעם עוד ועוד לעומק ואז מעלה את השאלה שלך לגובה, ואז יש לך מזה תשובה מהבורא.

שאלה: איך להרגיש שהבורא שומע כל מילה שלנו בתפילה?

או להאמין במה שכותבים המקובלים, או להמשיך את זה עד שנשמע ונראה ונרגיש שאנחנו נמצאים בקשר עם הבורא.

שאלה: מה מייצר שמחה, מהי השמחה שנוצרת מההסתפקות במועט או משירות לבורא של כל הכלי העולמי?

להסתפק במועט זה לא נכון, כי העניין הוא שכשאנחנו מקבלים מהבורא איזו השפעה קטנה שהוא נותן לנו, ניצוץ של אור שהוא שולח בתוכנו זה הופך לאש עצומה של אהבה, הבנה, משיכה אליו. ככה שזה רק נאמר כך, שצריך להגביל את עצמך במועט.

שאלה: איך לסדר נכון את סדר התפילה וההודיה שבלב?

לפי הסידור. אם אין תפילה מהלב אז יש סידור ואפשר לקרוא את הסידור ולהשתדל להיות בכל מילה ומילה יחד עימו.

שאלה: יש לי המון דברים מהעבר שאני עדיין לא יכולה להסכים איתם, ואני יודעת שזה מהבורא. פשוט להניח או לבקש ממנו עזרה?

תניחי אותם ותראי עד כמה שהם יסתדרו.

שאלה: כתוב "לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל על העתיד". אז אם למשל חברה בעשירייה נמצאת בפחד מהעתיד, ולא יכולה להיות בהודיה, מה תפקיד החברות?

שהחברות יחבקו אותה, לא פיזית אלא שהיא תרגיש שהיא נמצאת יחד איתן, והחברות יכולות גם להגיד לה שהן יבקשו עבורה כי היא נמצאת בפחד. וכך לאט לאט הן יהיו מקושרות ויגיעו לדבקות ביניהן ולבורא.

שאלה: בכל יום אנחנו כותבים כקבוצה תפילה, כל אחת כותבת במשפט אחד את החיסרון שלה. האם תפילות כאלה מקדמות אותנו ואיך הן עוזרות לנו להגיע לחיסרון אחד משותף.

בטח שעוזר, כל תפילה מכל אישה, מכל גבר, מכל ילד מגיעה לבורא והבורא עונה עליה, רק השאלה עד כמה הוא עונה, עד כמה אנחנו מרגישים את זה, אבל בטוח שאנחנו כל פעם מנענעים את הבורא ומקבלים ממנו תשובה.

שאלה: בדוגמה עם מאתיים גרם לחם ואלף גרם לחם, מדובר כאן על אוכל רוחני, ועל הקשר עם הבורא. ככל שנתקדם התיאבון שלנו יגדל. האם זה אומר שהקשר עם הבורא ישתפר ככל שאנחנו נתקדם?

אל תדאגי, הכול יהיה בסדר. ואל תתביישי לשאול.

שאלה: הייתי רוצה לשאול על שני מצבים. הוא אומר שיש מצב של קללה כביכול, שהאדם לא יכול להיות מחובר עם הבורא - ארור שהוא לא יכול לבקש ממנו, וצריך להגיע למצב של ברכה, מה ההבדל בין שני המצבים האלה של ארור וברוך?

להשתדל להיות עם הבורא בלב פתוח, ואז הכול יתבהר.

תלמיד: במצב שלנו עכשיו יכולה להיות איזו בדיקה, אם אני ארור או ברוך?

לא, לא יכולה להיות שום בדיקה. צריך פשוט להאמין במה שכתוב בטקסטים, על ידי המקובלים ולקבל את זה כאמונה בינתיים.

שאלה: הבורא בכל זאת רואה את הבקשה שלנו. מה הדבר העיקרי שאנחנו צריכים לבקש יחד מהבורא?

את זה אתם צריכים לברר יחד מתוך המאמרים של הרב"ש, שאנחנו קוראים, אפילו מתוך המאמר שקראנו היום, ומתוך מה תחליטו ביניכם.

תלמיד: אבל בכל זאת צריכה להיות בעיקר בקשה על אהבה?

כן. אם הלב שלכם מכוון לזה, אז בטח.

שאלה: איך להחזיק באינטנסיביות של הקשר עם הבורא?

כל הזמן לחשוב עליו.

תלמידה: אז יוצא כשכאתה מתרכז במחשבה, בתפילה, בהודיה, כביכול האגו לא מחזיק מעמד?

את זה הוא עושה בכוונה, כדי שתחדשו את הקשר איתו שוב ושוב. כך באופן מתמיד.

שאלה: האם הלב שלי יכול להיות פתוח, כשהאגו שלוט בי?

תשתדל לפתוח את הלב ולהחזיק אותו פתוח לבורא.

שאלה: האם אפשר לומר משהו לאדם שמסתפק במועט ואומר, "אני שומע את הבורא ממש בכל משב רוח, ביופי הבריאה, וזה מספיק לי"?

עזבו אותו במנוחה, לא צריך להתעסק עם כזה אדם. הוא מרוצה ממה שיש לו, ברוך ה'.

שאלה: האם כל דבר ברוחניות תלוי בכוח התפילה, הכוח של הרצון שלנו להחזיק בבורא? ואיך אפשר לחזק את כוח התפילה?

רק על ידי חיבור עם החברות. כאשר כל אחת מתפללת לבורא וכולכן יחד גם מתפללות לבורא, אז זו תפילה מאוד חזקה.

שאלה: איזו תפילה היא לא ראויה, לא מתאימה לבורא?

אגואיסטית.

תלמיד: כלומר על עצמי.

בטח.

שאלה: האם כשאנחנו מתפללים ממש מעומק הלב, זה נקרא שאנחנו נמצאים בנקודה שבלב?

כן.

תלמידה: האם בנקודה הזאת אנחנו נמצאים הכי קרובים לבורא?

לא. הנקודה הכי קרובה לבורא היא כאשר יש לכן חיסרון גדול מאוד, ואתן רוצות להתקשר דרך החיסרון הזה יחד כולן.

שאלה: במאמר כתוב שכשאדם נמצא בעולמו של הבורא, מתעוררת בו שמחה והשמחה הזאת היא כבר תפילה. אבל כשאין שמחה והאדם כועס על הבורא, מתווכח עם הבורא, האם צריך להעלות תפילה במצב הזה?

תבכי.

שאלה: נאמר "עשה רצונך כרצונו" ואז הוא יענה על התפילה שלך. מה זה התהליך הזה של לקרב את הרצון שלנו לרצון הבורא?

לרצות את מה שהוא רוצה, והוא רוצה רק בתיקון שלנו. לכן אדם שמשתוקק לתיקון, מתקרב לבורא.

שאלה: גם אצלנו בעשירייה אנחנו מחברות תפילה. יוצא שמתוך המצב של כל אחת אנחנו כותבות תפילה. האם צריכה להיות פעולה משותפת של תפילת רבים, בה אנחנו מתאספות ומתוך החיבור בינינו, אחרי שיש לנו כבר מצב משותף, מחברות תפילה?

בטח, זה עוזר מאוד.

שאלה: האם להיות שמח בחלקו זה מכוון כלפי עצמנו, וזה בעצם היסוד, הבסיס, ממנו אנחנו יכולים אחרי זה לכוון את עצמנו כלפי אחרים?

כן.

שאלה: מה ההבדל בין להשתוקק לתיקון לבין להשתוקק לדבקות?

ההבדל הוא שלדבקות אנחנו מגיעים עם לב פתוח, עם הודיה לבורא, ולתיקון אנחנו מגיעים כאשר הלב שלנו במשהו סגור ואנחנו מבקשים תיקונים, ואחר כך חוזרים כמו במקרה הראשון.

תלמידה: כלומר תמיד צריך לבקש קודם תיקונים והדבקות היא כתוצאה.

בטח. כן.

שאלה: אנחנו יודעים שאדם בסוף צריך להשתנות בדרך, הוא לא יוכל להגיע לכלום בלי להשתנות. אם מסתפקים במועט, אז מאיפה תגיע הדרישה מהבורא שישנה אותנו?

מה זאת אומרת אם מסתפקים במועט? אנחנו פונים אליו, אנחנו רוצים להיתקן.

תלמידה: אם אני לא מרוצה מהמצב, אני רוצה שהבורא ישנה אותי, אז איפה פה ההסתפקות במועט?

את צריכה להעלות תפילה לבורא.

תלמידה: אז אין פה הסתפקות במועט. אני לא אומרת לו הכול טוב, תודה רבה הכול בסדר.

לא. את צריכה בכל זאת לבקש.

שאלה: לפי הדוגמה עליה דובר קודם, האדם רוצה לאכול 1000 גרם לחם, הוא קיבל רק 200 גרם, מה עם 800 הגרם הנותרים?

הוא צריך להגיע למצב שהוא שמח בחלקו. כי בכל זאת הוא קיבל זאת מהבורא, אז במקום מאתיים גרם זה כבר נראה לו ככמה קילוגרם.

שאלה: על מה מדובר. מה הם 200 הגרם שמקבלים מהבורא. האם זה אור, שינוי, מה זה?

מילוי.

שאלה: מאתיים הגרם האלה זה "קטנות"?

לא כתוב.

שאלה: אבל כך זה ברור. למה ביחסים בינינו אנחנו יכולים לקרוא "קטנות"?

קטנות היא מידה מיוחדת של מילוי של המלכות שמקבלת את המילוי הזה, ומחשיבה זאת שבינתיים זה מספיק לה.

שאלה: בעקבות הבירורים עלתה בי השאלה איך אפשר להגיע לתפילה משותפת שישתתפו בה גם גברים וגם נשים, וזאת כדי לעזור לגברים להתקדם בדרך?

כשאנחנו מתפללים, כן. בכל זאת יש לנו כל יום תפילה בכל קבוצה או עם כולם ביחד, זו לא בעיה למצוא איפה, מתי ואיך להתפלל.

שאלה: כשאני קמה לשיעור בוקר, אני בתפילה עבור הכלי הגברי כדי שיתקדם וירגיש את החיסרון של הנשים. האם זו צריכה להיות הכוונה?

כן ודאי.

שאלה: האם בקשה לתיקון עצמי, היא בקשה אגואיסטית?

כן. למרות שהיא גם טובה, אבל בכל זאת אנחנו צריכים להבין שהיא בקשה אגואיסטית.

שאלה: אם אנחנו מבקשים על התיקון של עצמנו כדי להרגיש טוב, זה 100% אגואיסטי. אבל אם אנחנו מבקשים תיקון כדי להיות צינור, כדי לעשות את התפקיד שלנו בשרשרת הזאת ולשרת, זה כבר לא אגואיסטי. האם אפשר לעשות כל פעם את התוספת הזאת עבור מה שאנחנו מבקשים?

כן, בטח.

שאלה: ולא רק לעשות זאת בתפילה, אלא ממש לרצות לקבל את הכוונה הזאת?

כן.

שאלה: בפנייה לבורא ישנם שלבים. קודם אני פותחת את הלב שלי כלפי הבורא, אני מתחברת עמו, מגדילה אותו ומודה לו. לאחר מכן אני כבר יכולה לעבור לשלב הבא, שבו אני יכולה להתייחס כך לחברים שגם הם נמצאים בקשר כזה, אני מכניסה אותם ללב שלי. מה הוא הצעד הזה, השלב הזה שבו אני יכולה להתמוסס בין החברים, להיכנס ביניהם?

כשאת רוצה לעזור לכמה חברים, ומבקשת מהבורא את ההזדמנות והאפשרות לעשות זאת.

.

שאלה: לפי הדוגמה עליה דיברנו קודם, 800 הגרם החסרים לי, איך יתכן מצב של שמח בחלקו וחסר בו זמנית? מצד אחד, הכלי גדול מאוד ומצד שני אנחנו צריכים להיות שמחים בחלקנו.

כשאני מסתפק במועט, אז אני צריך להסתפק במועט. אני צריך לבקש מהבורא רק מה שנחוץ לי, ואת כל היתר, שהוא לא נחוץ, כשאני החלטתי אז אני עוזב אותו, לא מצטער ולא מבקש.

שאלה: ואיך אני בא לידי הכרה שקבלתי את מה שנחוץ לי?

זו הרגשה.

שאלה: וכל עוד אני לא מגיע להרגשה הזאת, איך אני יכול להיות שמח בחלקי?

תאר לעצמך שקבלת ותשמח, ואז ההרגשה שלך תהיה תפילה.

שאלה: במאמרים של הרב"ש אנחנו מרגישים עד כמה הוא היה בשביל האחרים. הייתה חשובה לו יותר אהבת החברים. אני רוצה לשאול אותך, כי אתה היית כל כך קרוב אליו, מה הוא עשה בשביל עצמו? נראה לי שהוא בכלל חי בשביל אחרים.

שום דבר. הוא ישן חצי לילה, גם אכל בצורה כזאת והתעמל בבוקר. כל זאת כדי שיהיה לו כוח ללמד.

שאלה: יש לי הודיה לבורא על כך שהוא הסתובב אלינו, מעורר בנו חיסרון בוער ועם זאת הוא מציב לנו הפרעות בדרך. האם זו הודיה נכונה?

נכונה.

שאלה: היום אמרת בשיעור, שאנחנו, הנשים, צריכות לבקש על הגברים שיוכלו לפרוץ את תקרת הזכוכית שיש להם בדרך. האם אנחנו צריכות לבקש שהבורא יפתח להם את הלב, או שייתן להם חיסרון נכון?

שייתן חיסרון.

שאלה: כשאני מבקשת מהבורא על העתיד, אני יכולה לבקש רק על התיקון?

על מה עוד את צריכה חוץ מזה, חוץ מתיקון האגו שלך מה עוד את צריכה?

תלמידה: לבקש רחמים.

רחמים? יותר טוב שתבקשי על תיקון האגו.

שאלה: האם צריך לבקש חיסרון לתפילה משותפת עם העשירייה, או שזו עבודה פרטית של כל אחד, לחשוב איך לשפר את התפילה שלי כדי שהיא תהיה מושלמת?

יותר טוב לדון ביניכן ולאחר מכן לבקש מהבורא.

תלמידה: התפילה המשותפת יכולה להיות מושלמת, ואז לא נראה בה חיסרון, וזה יכול להיות רק כשכל אחת מאתנו תגיע למצב.

תעשי מה שכתוב, ואחר כך תביני מה עוד צריך להוסיף.

שאלה: אנחנו מבררים את הנקודה הזאת של החיסרון, של ההסתפקות במועט, שהאדם מוכן לאיזו מידה מועטה ולעבוד בה בלבד. ככל שאנחנו עובדות יותר, כך אני מרגישה שאני רוצה לא להרגיש בכלל צורך בתועלת עצמית, כי זה מגביל אותי. האם יש רגע שבו אדם מסוגל לצאת ממש מחוץ לקבלה או מילוי עצמי, שהרצון לא מתמלא, אלא רק הקשר עם הבורא צריך למלא אותנו?

תמשיכי לקיים את מה שאנחנו דברנו עליו, תמשיכי ליישם את זה, ותראי איך זה יהיה. כי השיחה על מה אמור לקרות לא תיתן כלום.

שאלה: האם תפילה ודיבור עם הבורא זה אותו הדבר?

כן.

תלמידה: אנחנו הרי לא מדברים עם התאים של הרגל שלנו, למשל. למה הבורא מדבר אתנו?

גם את זה אפשר לשאול.

שאלה: לפני כמה ימים שאלתי שאלה, וענית לי ש"אנחנו צריכים לקבל מהבורא בלי שום גבול או סתירה". למה הכוונה? איך עושים את זה?

כמה שנרצה, נקבל.

שאלה: האם יש בעשירייה מצב שאדם מסתפק בחלקו? לדוגמה יש חברים שרוצים יותר, אבל לא כולם יכולים.

זה לא כל כך מסתפק במועט או שמח בחלקו, אבל לפחות ככה תתחיל.

שאלה: האם אפשר לומר שכשאנחנו מסתפקים בעשירייה רק ביחסים טובים בינינו בלי להיכנס לעביות, אז זה בעצם מצב הקטנות?

אפשר להגיד.

שאלה: מהי המהות הרוחנית של ההודיה לבורא?

צריך להודות לבורא על זה שהוא ברא אותנו, הביא אותנו לשיטה כזאת, שיטת חכמת הקבלה, שבעזרתה אנחנו יכולים להיכנס לקשר דו צדדי עימו, ולהשיג דרגות של קשר אתו. כמו שכתוב, "אני לדודי ודודי לי".

תלמידה: ברור על מה להודות פחות או יותר, אבל זה סוג קשר כזה עם הבורא. הודיה לבני אדם היא ברורה, אבל הודיה לבורא, אולי מנקודת המבט של אור וכלי, מה זה אומר כפעולה רוחנית?

דברו על אותו רגש שיש לכן אליו, שאת מקווה להשיג קשר עימו דרך החברות, ותבקשי על החברות ועל עצמך.

שאלה: שמעתי אותך אומר ש"הרגשתך תהפוך לתפילה". האם זה מצב של התמוססות?

לא. אנחנו צריכים להתקדם, ואז תראו מה קורה.

שאלה: כשהכלי מלא באור הוא מרגיש שלמות. כשהאור עוזב את הכלי, הכלי משתוקק לאור. מה זה אומר להשתוקק לדבר הנכון?

להשתוקק לתיקונים.

שאלה: האם צריך קודם להתפלל על החברים, ואחרי זה על החיילים, על עם ישראל, על כל העולם, או קודם כל על כולם ובסוף על החברים?

על כולם ועל החברים.

תלמיד: אבל אם התפילה על החברים תיענה ראשונה, אז זה יסדר את כל העולם. אז למה להתפלל עליהם אחרונים?

אני אמרתי לך. אל תהיה חכם.

שאלה: איזו תפילה חשובה יותר עבור הבורא, האם תפילת רבים, או צעקה, בכי וחרטה אישית של אדם פרטי?

תפילה על כולם.

שאלה: בעל הסולם בשנות הארבעים, עוד לפני כל המאורעות, נסע לדבר עם העולם, ואף אחד לא הקשיב לו. איך עכשיו עלינו להשמיע את קולנו כדי שהעולם ישמע אותנו? אני מבין שכל אחד צריך לפתוח את הלב, אבל איך לחזק את העבודה הזאת?

צריך לחשוב על זה, צריך לדבר על זה. בינתיים אני לא יודע. תפתחו כאלה קבוצות כמו שאני עשיתי אתכם, ותעבירו לכל קבוצה בזמן שנוח להם, מתי שאתם יכולים.

(סוף השיעור)