שיעור צהריים 28.08.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 2005,

מאמר 804 "מקימי מעפר דל (ב')"

קריין: "כתבי רב"ש" ג', עמוד 2005, מאמר 804, "מקימי מעפר דל (ב')".

מקימי מעפר דל (ב')

""מקימי מעפר דל, מאשפות ירים אביון".

עפר, היינו בלתי תנועה מעצמו, אלא הכל דשין בה. היינו כל מי שרוצה לבנות את ביתו בונה עליה, ואין לה כוח למחות, לכן בין דברים טובים וכן להיפוך.

לכן הדל, שהוא המסכן, היינו הנקודה שבלב, שהאדם בא לידי שיפלות כזה, שאין בידו למחות לאנשים שאינם רצויים, שיבנו את בנינם. הואיל והאדם קבל בצוואה מרבותיו, שלא יתן לבנות על העפר הזה, אלא בית המקדש.

צריך לתת אל לבו בימים שבין כסה לעשור. "כסה", היינו שיש לו כסה על ההשגחה, ועשור, מלשון "אסרו חג בעבותים". היינו שהאדם קשור ידיו ורגליו, ואין יכול למחות למחשבותיו שאינם מהוגנים, שיבנו את בנינם שמה.

וזה שאמרו חז"ל, "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב" (יבמות ק"ה). ולמה דווקא בזמן הזה הוא קרוב. זהו מטעם, "רם ה' ושפל יראה", היינו בחינת מוחא. "מאשפות", היינו בחינת ליבא, שהוא מונח באשפה, היינו בתוך תאוות עולם הזה. ואז האדם בא לידי הכרה מלאה, ש"אם ה' לא יבנה בית, שווא עמלו בוניו בו". ולכן דווקא אז אסור להתייאש, מלזכות לבנין בית המקדש."

ברור לנו קצת מכאן, שקודם כל אסור לנו להתייאש, מה שלא יהיה, ותמיד לכוון לבניין בית המקדש. אסור להתייאש, אלא לצפות שהבונה יבנה, לא אנחנו, ולכן זה לא כל כך חשוב באיזה מצב אנחנו נמצאים, העיקר לבקש ולצפות שזה יקרה.

שאלה: מה זה העפר שעליו בונים את הבניין?

עפר זה לא אדמה ולא אבן ולא חול, אלא דווקא עפר, כלומר חלק מהאדמה שבכלל לא ראוי לכלום, שאי אפשר לעשות איתו שום דבר. לכן כשהאדם רואה שתחתיו יש עפר, זה אומר שהוא רואה שאין עתיד, שאין לו על מה לבנות את בית המקדש, ולכן הוא מתייחס לזה באופן כזה.

שאלה: לגבי הפסקה האחרונה אם הבנתי אותה נכון, האדם כל הזמן נמצא ברצון לקבל, ואנחנו צריכים להגיע לרצון ה', בשביל זה אנחנו צריכים לתת לרצון שלנו תכונות דומות לתכונות הבורא, ובשביל זה אנחנו צריכים בעזרת הקבוצה לצאת מעצמנו, מהרצון שלנו לרצון של הקרוב. כתהליך הרצון מתעלה יותר ויותר והופך לתכונת ההשפעה נקייה. האם יוצא שאנחנו בעצמנו בונים את תכונת ההשפעה הזאת, זאת אומרת אין כאן רצון הבורא?

כמובן שכל מה שאנחנו עושים זה בהתאמה לרצון הבורא. וכתוב על זה גם בקטע ש"רם ה' ושפל יראה", ו"מאשפות ירים אביון", דווקא מהאשפות, מהדברים הלא ראויים כביכול.

תלמיד: בתוכי יש רצון והוא מקבל, ובחברות שלי אני צריכה למצוא רצון שלגמרי הפוך לי. זה יהיה רצון להשפעה?

כן.

שאלה: לגבי הפסקה השלישית, אנחנו הרי צריכים להיות בשפלות, למדנו שתפילה של העני היא הכי אפקטיבית, איך להיות במצב הכי נמוך אבל חזקים, כדי שלא ייבנה על העפר הזה שום דבר חוץ מבית מקדש?

בדיוק לעשות כמו שכתוב במאמר הקטן הזה.

שאלה: מהו הרצון האמיתי לדבקות עם הבורא?

כשאני רוצה להיות בדבקות איתו ובשביל זה מוכן לתת את הכול, לגמרי הכול, לחלוטין, זה נקרא רצון אמיתי להיות עם הבורא.

תלמידה: אפשר איכשהו לבדוק אותו?

תבדקי, תבדקי את כל הרצונות שלך, שאין לך רצון גדול יותר מזה.

תלמידה: מהי השפלות האמיתית שמביאה לתפילה האמיתית, ואיך להגיע לשפלות כזו?

כשהאדם מגלה שאין דבר יותר שפל ממנו, שאותן התכונות, המחשבות, ההרגשות שיש לו בהקשר לאיזה מטרות נעלות שלא יהיו, הן השפלות ביותר, באמת שהן כולם באשפות, ואז יש לו כוח אדיר לבקש מהבורא שיוציא אותו מאותה השפלות.

תלמידה: אני צריכה לקבוע במדויק את חוסר התיקון שלי כדי שהבורא יתקן אותו?

בטח, אחרת איך עוד תבקשי ממנו אם את לא מרגישה את עצמך ככזאת?

תלמידה: מידת ההכרה של חוסר התיקון שלי שווה לחוסר התיקון של המדרגה?

זה לא ידוע, תבדקי.

תלמידה: ואם אין הכרה, האם צריך להאמין שאתה מכיר את מדרגת חוסר התיקון כדי לתקן אותה?

לא, כך לא יכול להיות, את צריכה להרגיש את זה.

שאלה: מיהם האנשים הבלתי רצויים שבונים את בניינם במאמר?

אני לא רואה כאלה אנשים בלתי רצויים, כל אדם ואדם יכול להשתתף בבניין בית המקדש.

תלמידה: השאלה לגבי מה שכתוב במאמר, שיש אנשים בלתי רצויים שבונים את הבניין על העפר.

זה משהו אחר.

קריין: נקרא מההתחלה.

""מקימי מעפר דל, מאשפות ירים אביון".

עפר, היינו בלתי תנועה מעצמו, אלא הכל דשין בה. היינו כל מי שרוצה לבנות את ביתו בונה עליה, ואין לה כוח למחות, לכן בין דברים טובים וכן להיפוך.

לכן הדל, שהוא המסכן, היינו הנקודה שבלב, שהאדם בא לידי שיפלות כזה, שאין בידו למחות לאנשים שאינם רצויים, שיבנו את בנינם. הואיל והאדם קבל בצוואה מרבותיו, שלא יתן לבנות על העפר הזה, אלא בית המקדש."

תלמידה: כתוב "האדם בא לידי שיפלות כזה, שאין בידו למחות לאנשים שאינם רצויים, שיבנו את בנינם." מי אלה שרוצים לבנות את הבניין שלהם, שאין בידו כוח למחות כנגדם?

אלו שחושבים שהם לא ראויים. שצריכים כל כך לתקן את עצמם עד שהם נמצאים בספק שיש להם כוח לבקש מהבורא שיתקן אותם. שהם ממש נמצאים באשפות, ואין מי שירים אותם מהאשפות.

שאלה: איך להביא את הרצון לכזה מצב שהוא מוכן לעשות הכול עבור דבקות עם הבורא? זה רצון אינדיבידואלי של האדם או שזה חיבור של רצונות?

זה צריך להיות הרצון האינדיבידואלי של כל אדם ואדם.

תלמיד: איך להביא למצב הזה את הרצון, כי זה כביכול משהו לא טבעי לאדם בריא?

זה לא נכון, צריך לבקש מהבורא והוא יעשה הכול.

שאלה: איך נזכה לסגולה לבנות את בית המקדש?

על ידי הרצון. שאנחנו לאט לאט רוכשים את הרצון לצאת מהאשפות שבהן אנחנו נמצאים, ומבקשים מהבורא שיעזור לנו לצאת מהאשפה, לעלות, וכך נפנה מקום גם בתוך בלבנו, שייבנה שם בית המקדש.

שאלה: למה שהבורא ירצה להרים אותנו מאשפות, מה אנחנו עשינו שהוא יעשה את זה בשבילנו?

אנחנו נבקש ממנו. אנחנו נעלה בתפילה שלנו ונבקש שהבורא יבנה לנו כלי של קדושה, בית של קדושה, בית המקדש.

תלמיד: אבל במה אנחנו מיוחדים בבקשה שלנו שהוא דווקא ישמע לנו?

אנחנו רוצים את זה ומתפללים ומבקשים שהוא יעשה את זה.

תלמיד: אנחנו מאמינים שהוא יכול?

כן, ודאי.

שאלה: כתוב "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב". מה זה "קרוב"?

קרוב ורחוק נמדד לפי השתוות הצורה. אם הבורא כולו משפיע, אז ככל שאני נמצא ברצון להשפיע כך אני קרוב, ככל שאני נמצא ברצון הפוך כך אני רחוק מהבורא. זה נקרא "חוק השתוות הצורה".

שאלה: יש לנו את החברות ואת החברים, אנחנו מסתכלים באילו תכונות ומצבים הם נמצאים ומנסים לחבר ולמלאות את כל זה, זה נכון?

בינתיים שיהיה כך, לאר מכן תתקנו את זה.

שאלה: בין ראש השנה ליום כיפור, בין כסה לעשור, צריך לשים לב על הכיסוי. הפסקה הזאת לא מובנת, מה צריך לבקש מהבורא למלאות?

איפה את רואה שכתוב על ראש השנה ועל יום כיפור?

קריין: בפסקה השלישית כתוב "צריך לתת אל לבו בימים שבין כסה לעשור. "כסה", היינו שיש לו כסה על ההשגחה, ועשור, מלשון "אסרו חג בעבותים כסה ועשור זה ראש השנה ויום כיפור. היינו שהאדם קשור ידיו ורגליו, ואין יכול למחות למחשבותיו שאינם מהוגנים, שיבנו את בנינם שמה. וזה שאמרו חז"ל, "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב" (יבמות ק"ה). ולמה דווקא בזמן הזה הוא קרוב. זהו מטעם, "רם ה' ושפל יראה", היינו בחינת מוחא. "מאשפות", היינו בחינת ליבא, שהוא מונח באשפה, היינו בתוך תאוות עולם הזה. ואז האדם בא לידי הכרה מלאה, ש"אם ה' לא יבנה בית, שווא עמלו בוניו בו". ולכן דווקא אז אסור להתייאש, מלזכות לבנין בית המקדש." החברה שואלת למה דווקא במצב הזה?

הוא כותב בהמשך, "שהאדם קשור, קשור ידיו ורגליו ואין יכול למחות למחשבותיו שאינם מהוגנים שיבנה את בניינם שם", לכן הוא לא יכול לבנות שם.

שאלה: ההרגשה של השפלות, של הנבזות של עצמי, תגדל בנו כל פעם?

כן.

תלמידה: איך להתגבר על המצב הזה, במה לאחוז ברגעים האלה?

אלה לא רגעים, זאת תהיה מין הרגשה קבועה שאט אט, בהדרגה תגדל ולאר מכן תיעלם. איך להתמודד עם זה? רק בעזרת החברים, בזה שאנחנו ניתן זה לזה התפעלות ואז, נפנה יחד לבורא כדי שהוא יתקן את המצב הזה.

תלמיד: אפשר ברגעים האלה לגלות את הלב לחברים?

כן, אפשר, אבל רק לחברות שלך.

שאלה: מצד אחד אני חושב, מה הבורא רוצה לתת לי, מצד אחר, אני חושב, מה אני רוצה לקבל ממנו, ועל על פני זה אני מתקדם לרוחניות, זה נכון?

כן.

תלמיד: איפה ההשפעה מצידי?

אתה צריך לחשוב על זה שאתה רוצה להתקרב לבורא, לבקש ממנו, ואחר כך לראות מה קורה איתך.

שאלה: מה זה אומר להיות בדבקות עם הבורא בזמן שפלות?

זה אומר שעל אף שאין לי שום הכנות כדי לעלות, אני מוכן להיות עם הבורא בכל מצב, אפילו במצבים השפלים ביותר, הנמוכים ביותר.

שאלה: אני קוראת את המקורות ויש בלב את הרצון דלהשפיע, אבל המוח שלי לא מבין את מה שאני קוראת, זה אומר שאני לא נכללת בבורא?

זה טוב. זה לא חשוב, העיקר שאת מודעת לזה, ומכאן כבר יהיה התיקון.

שאלה: כתוב, "היינו שהאדם קשור ידיו ורגליו, ואין יכול למחות למחשבותיו שאינם מהוגנים", קו שמאל מתגבר על כל המחשבות ולכן הוא לא ראוי לבית המקדש, זה נכון?

עוד נעלה לזה ונבין.

שאלה: ככל שאנחנו מתקדמים אנחנו מגלים יותר את הרע ואי אפשר שלא להיות בספק. אם אנחנו לא יכולים לברוח מזה, האם זה אומר שאני יכולה להיות בספקות על עצמי, אבל אני לא יכולה להיות בספק על רחמי הבורא?

כן.

תלמיד: אז מה הם המאמצים שלי אם יש לי ספק בעצמי אבל אין לי ספק בבורא? אני משקיעה את עצמי בעשירייה בלי להסתכל על כל השפלות שמתגלה אצלי יותר כדי להיות בהשפעה ובאמת להתקדם.

להשתדל כל הזמן להיות בתפילה, בבקשה לבורא שהוא יתקן אותך.

תלמיד: בפסקה השלישית הוא כותב, שהאדם הוא דל ומסכן ובא לכזאת שפלות שהוא לא יכול לעשות שום דבר מול הרצונות שלו שאינם רצויים, אבל הואיל ואדם קיבל בצוואה מרבותיו שלא ייתן לבנות על העפר הזה אלא את בית המקדש. איך במצב שאתה מסכן והרצונות האחרים משגעים אותך ואתה נאחז במה שקיבלת מהמורה -שאסור לתת לשום רצונות שלך לבנות משהו מהנקודה שבלב אלא את בית המקדש.

מה אתה מציע? נניח שאותו מסכן, באמת לא יודע מה לעשות ולא יכול להתכלל במה שרבו אמר לו, אז מה הוא, מה נשאר לו? כאילו כלום. לכן זו דרך ההצלה, שדווקא בצורה כזאת הוא מגיע. דרך זה שרואה את עצמו מסכן ואביון ונמצא בעפר ואין לו שום סיכוי לצאת. את הכול בונה בו הרצון, הנטייה לצעוק לבורא ולבקש, להרים ידיים ולבקש. ואז הוא מגיע לתשובה אמיתית, לתפילה אמיתית וניצל על ידי זה.

תלמיד: איך לתוך התמונה הזאת מכניסים, כמו קרן אור, את כל מה שאומר לו המורה?

אני לא כל כך מבין, דווקא בזה האדם מוצא את עצמו, בכוחות האחרונים שלו הוא פונה לבורא וצועק - תציל אותי.

תלמיד: איך מכניסים את ההוראה שקיבל מרבותיו, את ההכוונה הזאת שקיבל מהמורה, לתוך המסכנות, לתוך השפלות, אל תוך העפר, אל תוך האביון, את קרן האור של המורה שהיא תפרוץ את הקליפות האלה ותרים אותך?

זאת לא בעיה של האדם, הוא לא יכול לכוון את המאור המחזיר למוטב שדווקא יוציא אותו מהאשפות, אלא הוא רק מרים ידיים ובכוח האחרון הוא מבקש, נופל על הברכיים, ידיו למעלה, כן מרים אותם וליבו לאלוקים.

שאלה: מה זה נקרא שהבורא נמצא בתאוות העולם הזה?

הבורא נמצא בכל מקום כולל בכל התאוות של העולם הזה, שהאדם מרגיש עצמו שהם נמצאים ממש מולו ורוצים לסתור אותו מהדרך הישרה. גם בהם נמצא הבורא.

תלמידה: זאת אומרת שתאוות העולם הזה הן כמו הזמנה מהבורא לעלות מעליהן?

תאוות העולם הזה הן לא הזמנה מצד הבורא, אלה הפרעות אבל ודאי שגם הן מצד הבורא, והאדם צריך לעלות מעליהן ולדרוש שהבורא ימחק אותן.

תלמידה: לפעמים בעולם הזה אנחנו נדרשים לעשות כל מיני חשבונות כדי לסדר את העולם הזה. האם אנחנו צריכים לעזוב את כל החשבונות של העולם הזה ולעשות כל הזמן חשבונות של דבקות בבורא? ואז מה קורה עם העולם הזה? לא שאני דואגת לעולם הזה, אני שואלת מהכיוון של, איפה החשבון שלנו צריך להיות כל הזמן?

החשבון צריך להיות כל הזמן בדבקות בבורא.

תלמידה: ואז מה יקרה עם הדברים בעולם הזה, הדילמות?

אני לא יודע. זה לא חשוב לי. אם אני אהיה דבוק בבורא אז אני אוכל להשפיע אליו שיתקן אם יש צורך, עוד דברים.

שאלה: מי יכול לשכנע את הבורא שיוציא את האדם מהאשפה? הוא בעצמו צריך לבקש או שעשירייה מבקשת עבורו?

האדם עצמו.

תלמידה: אם יש מצבים שהוא לא יכול לבקש על עצמו?

אז הוא מבקש מהעשירייה.

שאלה: העניים רוצים להעלות את השכינה מעפר כי מכירים את העפר הזה, הם קרובים אליו. אז האם זה בעצם אומר שמצב העפר עוזר לנו לבנות את בית המקדש?

דווקא כן.

תלמידה: מה נחוץ כדי שנבנה יחד את בית המקדש?

שכולנו נרגיש עד כמה זה נחוץ.

שאלה: במאמר נאמר, אנשים שאינם רצויים שיבנו את בניינם, דווקא במצב הזה של השפלות או שזה בכל מצב הכוונה, שיכולים להיות כאלה אנשים שבמקום בית המקדש בונים אילו בתים משלהם?

יכולים להיות, כן.

תלמידה: המצב הזה של השפלות, הכוונה שאדם מרגיש את עצמו רחוק מהבורא?

כן כמובן.

תלמידה: אז למה נאמר הלאה שתקראוהו בהיותו קרוב, זה לא ממש מסתדר לתמונה אחת?

מה בדיוק?

תלמידה: נאמר פה על מצב של עפר, זאת אומרת שהאדם מרגיש את עצמו רחוק מהבורא? והלאה נאמר, קראוהו בהיותו קרוב?

כן כלומר לפנות לבורא דווקא כשהוא קרוב. אם אין אפשרות אז לבקש כשרק אפשר.

תלמידה: זה פשוט יכול להיות גם קרוב וגם רחוק? אני פשוט לא יכולה להבין.

בכל מצב את צריכה לפנות לבורא ולחכות לישועה, להצלה רק ממנו.

תלמידה: ובית המקדש נבנה דווקא במצב הזה?

כן. מהשפלות.

שאלה: במצב של עני לא צריך להיות פחד עבור עצמי?

הפחד הוא המשמעות, כאן שהיא לא על עצמך אלא האם אני יכול לתקן את מצבי, את המצב של כולם, של העולם וכן הלאה. מה אני יכול לעשות למען הבורא. עבור כל המצבים האלה יכולה להיות הרגשה של פחד.

תלמידה: ובמצב הזה האדם צריך להגיע להסכמה?

נאמר שכן.

תלמידה: מה הכוונה צריכה להיות אצל העני במצב של ההסכמה עם המצב שלו?

הוא לא צריך לחשוב על עצמו, הוא צריך לעלות מעל זה, למצב שבו הוא ייתן את הכול לבורא. יש לו הכול.

שאלה: טעות האדם במצב שפל היא אם האדם לא מבקש, זאת אומרת גם אם הוא במצב הכי שפל עדין יש איזו הארה שהוא יכול להיתפס בה ואם אנחנו שומעים שהמצב השפל זה המצב הכי אמיתי, הכי טוב לתפילה הכי טובה, אז אנחנו צריכים בהכרה לחזור לזה, כל פעם לנסות להיות במצב הזה יותר ויותר?

לא. זה לא יהיה מצב של שפלות אם זו את שמעוררת אותו.

שאלה: מה זה אומר לא להיות בספק כלפי גדלות הבורא?

זה מה שזה אומר, שלא יהיו ספקות כלפי הבורא, שאין אף אחד או שום דבר גדול ממנו.

תלמידה: אני לא מסכימה עם מצב העני, לא בגלל שרע לי אלא בגלל שזה מבטל את גדלות הבורא?

כן.

שאלה: איך אנחנו יכולים כולנו להרגיש בעפר כדי לבנות את המקדש, שיהיה הבית המשותף לכולנו?

דברו על זה ביניכן ותבדקו עד כמה אתן יכולות להיות קשורות ביניכן. ומתוך המצב הזה של הקשר ביניכן, תתחילו להעלות את התפילה שלכן לבורא, לגבי מה הייתן רוצות.

תלמידה: החיבור הזה בינינו, מתחיל מהעפר?

כן.

שאלה: האם ישראל אורייתא וקודשא בריך הוא זו מדרגה שלמה, או אמצע הדרך?

זה יכול להיות בכל מיני רמות.

תלמיד: איפה אומות העולם במשפט הזה? יש ישראל אורייתא וקודשא בריך הוא, איפה אומות העולם?

אין אומות העולם. כל מה שנכלל בזה, זה ישראל אורייתא וקודשא בריך הוא.

שאלה: במצב של שפלות, מי שרשע הוא זה שמבקש לתקן את עצמו עבור גילוי תכונת הבורא?

כן.

שאלה: איך לשמור על נקודת הדבקות עם הבורא?

כל הזמן להיות איתו בקשר. מה הוא עושה, מה הוא רוצה? אני רוצה להשפיע לו, אליו או ממנו. להיות בקשר, אני נמצא במין קשר ישיר עם הבורא ואני לא יוצא מהקשר הזה.

תלמידה: ההפרעות שנשלחות אלינו מהבורא הן לפעמים יותר חזקות מאיתנו, כי גם בהן יש את כוח הבורא, אז איך להיות יחד איתן בדבקות איתו?

אני ממליץ לך לא להמציא כלום. תחשבי שתמיד הזדמנות לקשר עם הבורא, תתקשרי אליו ותעבדי על הקשר הזה.

שאלה: יש מצב שנראה לי קרוב לאמת, שלחברים לא חשובים המאמצים שלי, ממש עד מצב של ייאוש, העשירייה לא צריכה אותי, אני מביא נזק ובכלל עדיף שאלך ולא אפריע. איזה טיעוני נגד אפשר לתת במצבים כאלה?

לא צריך שום טיעוני נגד. אתה פשוט צריך להגיד שאתה מבין שאתה הכי שפל, הכי לא ראוי, אבל בכל זאת, אתה רוצה שהבורא יעזור לך ואתה רוצה לעלות לקשר אתו. וזה שאתה שפל, לא ראוי לשום דבר ולאף אחד, את זה אתה יודע. גם נאמר על זה, תקים אותי מעפר. אדם שמרגיש את מצבו ככזה, דווקא אותו הבורא מרים, מקים.

שאלה: יש במאמר הזה שני מצבים, להכיר בזה שאנחנו באשפות ולהכיר במי שיכול להוציא אותנו משם?

כן.

תלמיד: ובשביל זה צריך את החברה?

כן.

שאלה: כשאני רוצה לבקש, להרגיש את עצמי במצב של שפלות, אני יכולה לבקש מהעשירייה שלי אהבה?

ומה את מבקשת לעצמך?

תלמידה: אני רוצה גם לאהוב. אני רוצה לאהוב אותן יותר ממה שהן אוהבות אותי.

אז את מבקשת בשבילן?

תלמידה: יוצא שאני מבקשת גם עבור עצמי אהבה?

זה טוב, זו תפילה טובה מאוד, כשאת מבקשת עבור הזולת ובתוך זה גם על עצמך.

שאלה: מאין אדם שנמצא במצב של שפלות ועפר יכול בכלל להתחיל לחשוב על זה שקיים בורא, שצריך להתפלל, לבנות בית מקדש?

ממה שהוא כבר עבר. הבורא לא קוטע את הקשר איתו, הוא פשוט מראה לאדם איפה הוא נמצא, ומעורר באדם אפשרות להתקרב ממטה למעלה, מהאדם לבורא.

שאלה: בעל הסולם כותב "רם ה' ושפל יראה" היינו בחינת מוחא. במצב הזה של שפלות הוא כבר רואה? מה זה יראה?

כן, ממצב השפלות. הוא רואה את עצמו בשפלות, וכנגד זה הוא איכשהו מתאר לעצמו מהי מדרגת הבורא.

תלמיד: אז זה תיאור בעלמא, או שהוא מרגיש את זה בצורה כלשהי?

זה גם תיאור בעלמא וגם יש הרגשה.

תלמיד: הוא כותב שזה בחינת מוחא. איך יש הרגשה בבחינת מוחא?

תשיג את זה ותראה, אי אפשר להסביר.

תלמיד: אבל בכל מקרה, אני מבין שצריך להשלים את בחינת ליבא.

כן.

שאלה: איזה בית מקדש צריך להיבנות בכנס הזה? מה עומד בפני כל חבר, כל עשירייה ובפני הקבוצה כולה?

אנחנו מקווים שבכנס הזה נבנה בינינו סוג קשר שנקרא "בית המקדש". הקשר הזה יהיה לתמיד, כל הזמן ייבנה ויבנה, עוד ועוד. זה מה שאנחנו רוצים להשיג בכנס שמגיע אלינו לטובה.

תלמידה: לכל אחד יש הרגשת שפלות קטנה, וזה לא מספיק בשביל זעקה לבורא. האם בזה שנחבר את הרגשת השפלות שיש לכל אחד בלב, אנחנו נגיע?

ודאי שכן. אבל לא שבזה תגרמו לירידה של החברים, אבל עם מה שמרגישים אתם יכולים להתחבר ביניכם.

תלמידה: איך לעשות את זה בלי לגרום לירידה?

את כבר מסוגלת להחזיק את עצמך בירידה. זה בתנאי שכולכן מקבלות התרגשות, שכולכן נמצאות בהרגשה של למטה, בעפר.

תלמידה: לשמוח בשפלות ולחבר ביחד?

כן. תעזרו כולכן, כל אחת לאחרת.

שאלה: מה המטרה של הבורא כשהוא נותן לאדם את המצב של השפלות? האם הוא רוצה להראות לאדם שהוא לא יכול בכוחו ועוצם ידו לשמור על העבודה הרוחנית שלו?

גם זה. תלוי על אילו דרגות שפלות אנחנו מדברים. אבל ודאי שהאדם צריך לראות עד כמה הוא לא ראוי, עד כמה אין לו דבר, אין לו כוחות, אין לו שום הבנה, ריק. ומתוך זה בהדרגה הוא מתחיל להתגבר ולעלות.

תלמידה: האם הוא מפנה מקום לבורא שישלוט בו, במקום כוחו שלו?

ודאי שהוא ישמח לבטל את עצמו כלפי הבורא.

שאלה: מה הקשר בין בניית בית המקדש לשלום בית גשמי במשפחה?

אין קשר.

שאלה: אם אנחנו מרגישים קרובים לבורא, אז רוב הסיכויים שאנחנו רחוקים, ואם מרגישים שאנחנו רחוקים, אז רוב הסיכויים שמתקרבים. איך נכון לעבוד עם הסתירות האלה?

רק עם תמיכת הסביבה.

תלמידה: האם אנחנו צריכים לשאול את הסביבה, או לחפש רמז פנימי מהסביבה?

צריכים לשאול.

שאלה: האם בית המקדש זו היכולת להתפלל?

בית המקדש זה גילוי הבורא שמתרחש ברצונות המוכנים של האדם שהוא מקבל מהבורא. הרצונות האלה יכולים להכיל את הבורא, והאדם מרגיש שהבורא ממלא אותו.

תלמידה: איך אנחנו עוזרים לחברות בעשירייה לבנות את בית המקדש?

תתחברו ביניכן ותפנו לבורא, כדי שהוא יקשור ביניכן את הקשר שנקרא "בית המקדש" וימלא אותו בנוכחותו.

תלמידה: כלומר בית המקדש הוא כלי לאור.

כן.

שאלה: אם האדם זוכה לדבקות בבורא, אז האם גם העשירייה שלו זוכה באותו זמן בדבקות?

תשאל את העשירייה עד כמה הוא קשור אליהם, עד כמה הוא משפיע אליהם, עד כמה הם שומעים. הכול תלוי בהם.

תלמיד: אם האדם זוכה בדבקות, אז האם העשירייה מרגישה את ההשפעה שלו?

אם אדם זוכה לדבקות, אז החברה, דרך כמה פעולות שלו, גם מרגישה שהיא מגיעה לדבקות.

שאלה: איך מעוררים בעשירייה את הנחיצות הנכונה להתקדמות בכל הכוח?

תפני לחברות שלך בעשירייה, ותסכימו יחד להתחבר ולבקש את הבורא.

שאלה: איך אתה ממליץ לנו להשתמש בימים שנותרו עד הכנס להכנה עמוקה?

כמו שאנחנו עכשיו מדברים. תחברו שאלות, ובשיעור הבא כששוב נדבר בינינו, תתחילו להציג לי את השאלות האלו.

שאלה: הבאת דוגמה של רב"ש שהיה במצב שפלות, ואז הוא רקד. האם יש דרכים איך לצאת מהשפלות?

רק תפילה.

תלמידה: האם זה אומר שחשוב קודם להוציא את הבהמה שלי מהנפילה ואז להתפלל?

אם צריך, אז תפעלי בצורה כזאת.

שאלה: למה גילוי הלב מורגש כמו להיכנס לקו שמאל. האם יכול להיות שפשוט לא יכולים לפתוח את הלב?

זה לא נכון.

שאלה: מה טוב יותר לאדם, לנסות בכל הכוח להוציא את עצמו מהמצב של עפר, או לתת לזה לעבור עליך?

בטח שלצאת.

תלמיד: האם אני מזיק לעשירייה כשאני נמצא במצב של עפר?

אם אתה לא מפיץ את זה, אז לא.

שאלה: כמו ששמעתי, כדי לבנות את בית המקדש לבורא, הכרחי מצידנו להסכים עם הבורא, וצריך סבלנות, הכנעה ותפילה. מה זה אומר להסכים עם הבורא?

שאנחנו שפלים לפי הרצון שלנו, וצריכים להתחבר בינינו בתפילה לבורא, ואז נשיג תיקון. להגיע להכרה מאוד ברורה של זה, בתוכך, בהרגשה, בשכל, זאת מדרגה טובה.

שאלה: אם חלק מהחברות מרגישות התקדמות וחלק לא, אז איפה האמת?

האמת היא עם אלה שמרגישות התקדמות.

שאלה: האם אדם שעובד על היציאה מהירידות ה ראוי לבנות את בית המקדש?

כן.

שאלה: האם ההודיה על כך שהראו לנו שאנחנו באשפות היא התחלת תהליך התיקון של זה?

כן.

(סוף השיעור)