בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 18.10.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*על סף לשמה*

1. אני מאוד שמח שהגענו, בסיום של החגים, על סף לשמה. באמת לרובנו מובן שזו הדרגה שבה אנחנו נמצאים וצריכים לעשות מאמצים כדי לאסוף את כל הכוחות, נטיות, השתוקקויות, כדי לעלות לדרגה הזאת. ודאי שאנחנו לא יכולים בכוחנו לעשות זאת, אלא רק שנקבל את זה מלמעלה, אבל אנחנו צריכים לבצע הכנה לסייע לזה. *עלינו להכין את עצמנו למאמץ, לבקשה, לתפילה לשכנע את הבורא שאנחנו כן ראויים לקבל ממנו את המתנה הזאת העליונה, הגבוהה, בעצם היחידה, שהיא לשמה*.
   
   נקווה שנגיע לקבלת הלשמה מהר ככל האפשר, נגיע לזה כולם, ככל האפשר, ואיש את רעהו יעזורו. כי אנחנו צריכים לשם כך הרבה כוחות. בכל אחד ואחד יש כוח מיוחד ואנחנו זקוקים לכולם, גם גברים וגם נשים, כולם, גם וותיקים וגם חדשים.
   
   בואו נלמד את הפסוקים האלה ונשתדל ככל האפשר לא להיפרד ממה שלמדנו קודם בענין לשמה. היו לנו קטעים מאוד חזקים, ממש היינו מתרגשים מהם, לא לשכוח את הכל. *העליה לדרגת לשמה דורשת מאיתנו החלטה, נחוצה מוכנות לכל דבר, רק כדי להגיע לשמה*.

2. מי שלא טועם עדיין מה זה נקרא לשמה, לא יכול לתאר את זה בעצמו. זה דבר כל כך מנותק מהטבע שלנו, מהחיים שלנו, מהרגשות שלנו, שכמה שנפנטז, כמה שנתאר זאת, לא נדע מה זה. *אנחנו צריכים בכוח להשתדל כל הזמן להחזיק את עצמנו לתת, להשפיע, להתחבר, לצאת מעצמנו, לשכוח על עצמנו, להתנתק מעצמנו ולא לקבל כלום, כמה שפחות על עצמנו. כך אנחנו מתקדמים ללשמה*.
   
   *צריך להיכנס יותר פנימה, ועוד ועוד לבדוק איפה אני עוד לא מסכים לכך שהבורא ימלא את כולי, את כל המחשבות, רצונות, פעולות וכוונות, ושאהיה מסכים ללכת אחריו, להימשך אחריו, לעשות כל מה שצריך, בכל המוח והלב, בכל השרירים, בכל עצמותיי תאמרנה. הכל הכל לעשות אך ורק לזה*.
   
   כל היתר לא חשוב לי. *אני מוכן לעזוב את הכל, רק לא לעזוב את להגיע ללשמה. אם אדם כל הזמן משתדל לכוון את עצמו לכיוון הזה, אז אפשר להגיד שהוא כבר נמצא בדרך*.

3. ש: איך להיות נחושים, לוותר על הכל ולא להשאיר לעצמנו כלום?
   ר: *תסתכל על החברים שלך ותראה כמה הם נמצאים בזה. תאר לעצמך כמה נראה לך שהם נמצאים בזה, תקנא בהם, תשתדל להתקרב אליהם ולהיות כמוהם*. אנחנו יכולים ללמוד זאת מכל אדם, בלי יוצא מהכלל, קודם כל נתחיל מזה.
   
   *אני מוקף באנשים שכולם נמשכים לבורא ורוצים למסור את עצמם לכל הפעולות, המחשבות והרצונות שהבורא רוצה למסור להם. הם נמצאים ממש במסירות נפש אליו, ואני רוצה להתחבר איתם, להתכלל בתוכם, בתוך הקבוצה הזאת, ופשוט כמו להיעלם שם ,להסתתר שם, שגם אני אוכל יחד איתם להתקדם לדבקות בבורא*.
   
   ש: להידבק בהם, זה הסוד?
   ר: אם אני רוצה להיות מכוון לבורא, אז אני צריך להעביר את עצמי דרך חיבור עם החברים. אין לי פתרון אחר, אחרת כל הזמן אהיה תלוי בי, קשור בי, וכל הזמן אהיה בתוכי. אפשרי לצאת מעצמי לכיוון הבורא, לכוון את עצמי לבורא, להתקרב אליו, רק אם אני מקושר לחברים.

4. אתה צריך לצאת מהרצון לקבל שלך ולהיות ברצון להשפיע. רצון להשפיע נקרא שאתה מתעלה מעל הטבע שלך, מעל האגו שלך. מעל המלכות שלך יש תכונת הבינה, אמונה, לכן זה נקרא אמונה למעלה מהדעת, וע"י מה אני יכול לעשות זאת.
   
   מהו הכוח שמוציא אותי מהמלכות ומעלה אותי לבינה? לי אין כוח כזה, לבקש מהבורא אני יכול אבל זה יהיה משפה ולחוץ, כלומר סתם מילים. אז איך אעשה זאת? ע"י *קנאה תאוה כבוד. אני נכלל בין החברים, מתפעל מהם, מקנא בהם ורוצה להיות כמוהם. נראה לי שהם כבר נמצאים לפניי, אני רוצה להידבק אליהם, רוצה להשתמש בחיבור בינינו שבעצם תלוי בי. ככל שאני רוצה להידבק בהם, כך אסחב אחריהם, אני אלך יחד איתם. לכן כאן בלי חברה, אי אפשר*.
   
   *ככל שאני מתאר את עצמי כקטן לעומת הגדולים, כך אני מעורר את כוח הבורא שנמצא בהם, אפילו שהם בעצמם לא יודעים זאת. כמו רבי יוסי בן קיסמא, אם הוא מבטל את עצמו כלפי תלמידים שלו, אז מתקדם. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, אין לנו שום סיכוי אחר להגיע ללשמה. זה הדבר היחידי*. מתוך זה אנחנו יכולים לפתוח את עצמנו ולפתח כל מיני נטיות, חוקים רוחניים, חוקי חברה וחיבור, וכך נתקדם. *אין ברירה, אנחנו יכולים להסתובב הרבה שנים עד שמגיעים לנחיצות שרק לשמה ורק בצורה כזאת כמו שאנחנו מדברים, יכולים לעזור לנו להגיע לרוחניות*.

5. אתה תצטרך לקשר עם הבורא שיעזור לך, שיתלבש בך, שימלא אותך בידיעה, בכוונה, ברצון, במעשה שנקרא השפעה. *אין לנו לכך שום נטייה ועניין בהתחלה. כשתרצה מאוד שזה יקרה, אז תהיה מוכן לעשות הכל, אפילו נגד הרצון שלך, נגד כל מה שיש בך, רק כדי להרגיש ולהכיר מהי השפעה, מה זה נקרא לצאת מעצמך. אז התפילה שלך תקבל כוח, נחיצות*, ותקבל את זה.

6. תנסה להסתכל על החברים ולזהות כמה הם נמשכים ללשמה, להשפעה, לחיבור, כמה אולי יש בהם משהו מזה. תראה כמה הם יותר גדולים ממך ויותר מוצלחים ממך, אתה חייב לגלות את כוח הקנאה, יחד עם זה אתה צריך להרגיש כלפיהם כבוד. אם הם יותר גדולים, אז אתה צריך להרגיש הרגשת כבוד, לא כבוד עצמי אלא כבוד אליהם. מתוך כך שוב ושוב תחשוב על התנאי שבעל הסולם וכל המקובלים מסבירים לנו שאת הכוח הרוחני אנחנו מקבלים רק בתוך העשירייה, רק בתוך החברה שנמצאים בה, אין לנו שום אפשרות אחרת.
   
   לכן *בין אם אני רוצה או לא רוצה, אני חייב יום יום, כמו שאני הולך לעבודה, להשתדל יותר ויותר להתחבר עם החברים, להיכנס לתוכם, להתקרב אליהם. אני חייב, זו העבודה הרוחנית שלי*.
   
   תנסה לצייר לעצמך כמה הם גדולים וכמה הם בכל זאת נמצאים כבר בהרגשה יותר עדינה, יותר גבוהה ממך. תנסה ותראה, בכל זאת יש הרבה מצבים בחיים שלך שאתה מקנא באנשים, *תנסה לעורר את מידת הקנאה בחברים. זאת הקנאה היחידה שהיא קנאה בונה*.

7. אנחנו צריכים לשחק בלשמה, ולכן קוראים מאמרים, מדברים בינינו, שרים, כדי לתאר לעצמנו מה זה המצב הרוחני שאליו אנחנו רוצים להגיע. לכן ממש *כל פעם לשחק, לשחק במצב יותר עליון ביניכם בקבוצה, בעשירייה. תנסו לקבוע מצבים שהם יותר עליונים מאשר אלו שאתם נמצאים בהם עכשיו כל אחד ואחד, ואז תראו כמה זה ימשוך אתכם*.

8. *אתה צריך להשתדל לתאר כל חבר וחבר כבר כגדול הדור, גדול הדור. נסה לעשות זאת כלפי החברים שנראים לך הכי פחותים, הכי הכי קטנים, מפגרים. נסה לראות אותם כגדולים, הכי גדולים בעשירייה. כך תתקדם*.

9. ש: איך לעורר קנאה דווקא כלפי החבר שנראה כפחות..?
   ר: להצטער על כך שהם נראים לך פחותים. במידה שאתה רואה אותם פחותים, תתרגז על האגו שלך שכך מצייר אותם לפניך.
   
   ש: איך הצער מקרב אותי הלאה?
   ר: *אתה כל הזמן מחפש איך להיות יותר נמוך מהחברים, ואם אתה יכול לתאר שכך נמצאת כל הקבוצה*, אבל לא בבת אחת אלא ממש בעבודה שלך, כל *פעם כלפי כל חבר וחבר, אתה מרגיש כמה אתה פחות וממנו ובסה"כ אתה הכי פחות מכולם, מכל הקבוצה. אתה רוצה להתחבר אליהם, להיקלט בהם, רוצה שהם ייקחו אותך איתם יחד לכל המסלול הרוחני הזה*.
   
   ש: במה אני פחות מהם?
   ר: בהכל. הם יותר מחוברים ביניהם, הם יותר קרובים לבורא, הם יותר נמצאים בקשרים הדדיים ביניהם, ואתה נראה כמי שנמצא ממש מחוץ להם, מחוץ לעיגול הקבוצה.
   
   ש: למה לקנא דווקא במי שפחות?
   ר: כך אתה מקבל הכוונות נכונות כמה הרצון האגואיסטי שלך משקר לך.

10. לשמה מתחילה מכך שהאדם עושה על עצמו צמצום הקטן ביותר ולא רוצה להשתמש ברצון לקבל שלו, עד שהוא נותן את הכל ואפילו מקבל ע"מ להשפיע את הכל, עד גמר התיקון. לשמה זו כל הרוחניות.

11. ש: איך מגדילים יחד חיסרון לתפילה?
    ר: *אני מבין, שומע, מרגיש וקורא שבלי תפילה אי אפשר להשיג מצב לשמה. הוא נעשה בי יותר ויותר רצוי, הכרחי, שרק בזה תלוי העתיד שלי, אחרת אני חי כמו חמור ומת כמו חמור ולא נשאר ממני כלום*. אני רוצה להשיג רוחניות, השפעה לבורא, דביקות בבורא דרך חיבור עם הבריות. אני אעלה את כל הבריות בכלי שלי עד דרגת הבורא. זה הכל אצלי כמטרה, ואני חייב להכניס את עצמי כשור לעול וחמור למשא.
    
    ש: איך לגדל את ההתקפה, את התפילה?
    ר: הבורא יעשה לנו כל מיני הפרעות, ואנחנו על פניהם נעלה יותר ויותר. איך להתקדם אין לנו בעיה, הבורא כל פעם מסדר לנו זאת, זה עובד בצורה אוטומטית.

12. ש: אם אדם מרגיש שנולדה בו הרגשה חדשה, צריך לדבר או להסתיר מהחברים?
    ר: זו בעיה. יותר טוב לא לדבר. בקבוצה כולם עובדים, כולם נמצאים בכל מיני מצבים, אז כל אחד יכול להביא לשני 1,000 סיפורים והבחנות, ובזאת אנחנו צריכים להבין שקל לנו מאוד לבלבל את החברים. יותר טוב שכל אחד ואחד יהיה בשקט, ולפי כמה הוא מבין, כמה שמרגיש, הוא הולך קדימה.

13. ש: אני יודע שהשקעתי את כל כוחות, כי כל יום אני מתעורר ומרגיש שלא עשיתי כלום.
    ר: נו, זה נכון, לא עשית כלום. תתחיל עכשיו.

14. ש: אם השכר הוא העבודה עצמה, אין סתירה בכל שאתה מציין שעוד מעט ניכנס ללשמה?
    ר: אין סתירה, אני רק אומר לכם שעוד מעט מי שעובד חזק ורוצה להגיע לבחינת השפעה, יקבל את בחינת ההשפעה.

15. ש: איך הולכים אחר כוח הבינה שיש בחברות..?
    ר: כוח השפעה, אנחנו רואים כמה כל אחת ואחת בכל זאת במשהו משקיעה, קמה בלילה, או ביום עושה איזושהי פעולות, דואגת לחיבור החברה, וכך אנחנו מתקדמות.
    
    ש: איך לקנא בחברות בעשירה שכמעט לא פעילות...?
    ר: בכל זאת כנראה שאנחנו לא מבינים כמה קשה להם. קשה להם גם מתוך ההתנגדות האגואיסטית שלהם, וקשה להם מפני שיש להם הרבה עבודה בבית, קושי בעבודה. לכן בכל זאת אחרי כל הבעיות האלה הם בכל זאת במשהו משתתפות. בזה כדאי לנו גם לקנא, כי אלה מידות הקשר שיהיו בינינו כדי להתחבר כולנו לכלי אחד.

16. אין לנו מאיפה לקחת את החסרונות, דרגות, מדרגות וכן הלאה, אלא רק אם אנחנו נמצאים מקושרים עם החברים. לכן כתוב קנאה תאווה וכבוד, 3 הדברים האלה, קנאה תאווה וכבוד, שכולם משיגים אותה רק בתוך החברה הנכונה שלנו. קנאה תאווה וכבוד מצילים את האדם, מושכים אותו קדימה, ועל ידם הוא מגיע לפסגה.

17. ש: קנאה, ביטול.. איך אפשר לעבוד בזה כל היום?
    ר: מפני שאתם לא יחד, אתה רוצה לעלות לבד. זה לא הולך, רק יחד. אם אתם מתחברים, ככל שאתם מתחברים, כך אתם עולים. *העלייה שלנו כולה כולה תלויה רק בחיבור שלנו. אנחנו לא צריכים לבקש על עלייה, אנחנו צריכים לבקש על החיבור*.
    ש: אני לא מצליח. מהייאוש צריכה להיות תפילה?
    ר: ודאי, כאן צריכה להיות תפילה.

18. ש: איך אפשר להסביר שהעליון מתקן מ"ן של תחתון?
    ר: כי התחתון אף פעם לא יכול לבקש בצורה מדויקת, נכונה. אז העליון מתקן את המ"ן שלו כדי כבר לתת למ"ן הזה, לחיסרון הזה, את המילוי הרוחני. התחתון לא יכול לייצב את המ"ן שלו בצורה נכונה, האור הוא שמייצב את החיסרון. התחתון לא מקבל עדיין משהו, הוא בוכה כמו תינוק, אבל אמא כבר יודעת מה הוא רוצה ונותנת לו.

19. ש: מה זה להשיג מדרגת לא לשמה?
    ר: *לא לשמה* זה שאנחנו נמצאים בדרך, שאנחנו מתכוונים להגיע ללשמה, כלומר להיות למעלה מהרצון לקבל שלנו, להתחבר עם החברים, וע"מ להשפיע לבורא, אבל עדיין לא נמצאים בזה. נמצאים בדרך, לפעמים יותר, לפעמים פחות, אבל עוד לא הגענו למצב שאנחנו נמצאים למעלה מהאגו שלנו.

20. ש: למה להיות בדרך, היינו שלא לשמה, הוא יותר חשוב מאשר להגיע ללשמה?
    ר: כי *אם אדם עוד לא הגיע ללשמה בכלל, אז לא לשמה, שהוא נמצא בדרך, זה דבר מאוד מאוד חשוב. הוא אפילו לא יכול לתאר כמה זה חשוב*.

*בית שער הכוונות, פרק ב*'

21. ש: מה זה שיתוף של מידת הרחמים בדין?
    ר: זה כל התיקון של המלכות, היא מקבלת את תכונות הבינה ויכולה להשתמש ברצון לקבל שלה בע"מ להשפיע. זו ההצלה לנבראים שנמצאים כולם במלכות ויכולים לקבל את תכונות הבורא שנמצאים בבינה. אז תכונות הבינה ותכונות המלכות נקשרים זה בזה, הבורא מוכן לקבל את הבחינות של הנברא ולספק לתכונות של הנברא את תכונות שלו עצמו. ע"י השילוב הזה, השיתוף הזה, הבורא מרגיש את הנברא, את הצמצומים שלו וההגבלות שלו, וכך הוא יכול לדעת איך להתייחס לנברא. הנברא מקבל את תכונות הבורא לפי המידה שבה הבורא נכלל ממנו וכך גם מתקן את עצמו. אחרת יוצא לך שאין בורא שקשור לנברא ואין נברא שקשור לבורא.

22. ש: אנחנו צריכים להראות לבורא כמה אנחנו חלשים?
    ר: הוא יודע את זה, אבל במידה שאנחנו מכירים בחולשות שלנו, כך אנחנו מציגים את החולשות שלנו לפניו והוא מוכן לתקן אותן, מפני שאנחנו הכרנו בהם. יש כאן עבודה הדדית, נברא בורא, ובורא נברא.

23. .. בינה יוצרת לנו את המנגנון הזה, כמו אישה שמולידה, מתעברת, מטפלת, מאכילה את התינוק ומגדלת אותו. בינה מסמלת לנו את מדרגת המעבר מהבורא לנברא.
    ש: אבל היא גם מייצרת לנו סבל....
    ר: אף אחד לא מפריע לך אדוני. אתה מדבר לא נכון. בינה לא מפריעה לך, ההיפך, היא כל הזמן עוזרת. אתה עוד תרגיש את זה.

24. ש: מה זה אומר שאין לך אור שאין בו פנימי ומקיף?
    ר: אין לך אור בפרצוף שאין לו פנימי ומקיף, כי איך הוא יכול להתלבש? ע"י המסך, המסך מבדיל אותו לפנימי ולמקיף. לכן בכל אור ואור שכבר מתלבש בפרצוף, יש במשהו גם מקיף.

25. ש: מה עלינו ללמוד מערך הפוך אורות וכלים?
    ר: ערך הפוך אורות וכלים, כניסת האורות לתוך הכלי, הכלים נכנסים דרך כתר חכמה בינה וכו', והאורות נכנסים דרך הכלים של העליונים, כתר חכמה בינה, ונכנסים האורות התחתונים, נפש רוח נשמה. כך כניסת האורות, כלומר האורות נכנסים מקטן לגדול, בכלים מגדול לקטן.
    ש: מה המשמעות של זה לגבינו?
    ר: שתמיד יש לנו כמה שיותר התאמה בין האור לכלי. נגיד יש אור אחד, רק נפש, אבל הוא נכנס לכלי דכתר, אור רוח. אז נפש נכנס יותר למטה מכתר, לחכמה, ואור הרוח נכנס לכתר. כלומר תמיד יש התאמה מקסימלית בין האורות לכלים.
    ש: יש לכלל הזה ביטוי בעבודה שלנו?
    ר: ודאי. *גם כשאנחנו משיגים, אנחנו משיגים את האורות החדשים בכלים העליונים שלנו, ואח"כ מבינים אותם, מתרגלים אליהם. האורות האלה יורדים לכלים יותר תחתונים, והכלים העליונים מתרוקנים מהם ואפשר שיכנסו לשם אורות יותר גדולים, זה אחר זה. כך בהדרגה נכנסים*.

26. ש: מה הופך להיות פנימי ומה למקיף?
    ר: אלה בירורים, בירורים שנקראים עבודת המסכים. ככל שאני מסוגל להשפיע, כך אני מקבל. כמה שאני לא מסוגל להשפיע, אני מפסיק לקבל.

27. ש: מה הסיכום של השיעור? התחלנו נושא חדש, על סף לשמה
    ר: *נדאג למסך שיחלק לנו את כל האור למה שמותר ליהנות ע"מ להשפיע לבורא, ולמה שאסור ליהנות מפני שלא יכולים להשפיע לבורא. יחד כולנו נתחבר כדי להשפיע לו נחת רוח, ואז הוא יסדר לנו כלי שנוכל לקבל את האור העליון לכולנו יחד. חיבוק ובהצלחה*.