שיעור בוקר 27.09.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

להכניע את הלב – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: במסגרת ההכנה לכנס קבלה לעם העולמי "פותחים את הלב" שייערך ב-30.9 נקרא כעת קטעים נבחרים מן המקורות בנושא "להכניע את הלב".

אלה קטעים מאוד חשובים, נלמד אותם, נשתדל לא לשכוח ולהתקדם לפי זה.

קריין: קטע ראשון "להכניע את הלב", אומר הרב"ש,

"האדם צריך להילחם עם עצמו, בכדי להכניע את הלב, ששם מקום התלבשות של רצונות האלו, ולגרש את שליטתו של הרצון לקבל, ולתת את כל השליטה להרצון להשפיע לה'.

וכשהאדם מתחיל לעבוד את עבודת הקודש, שהיא לכוון את כל עבודתו יהיה לשם שמים, אז מתחילות המלחמות בין שני רצונות האלו. והאדם, ע"י יגיעה רבה, הוא זוכה אז להתגבר, והוא מנצח את המלחמה. ונכנס אז בלבו שליטתו של הרצון להשפיע לה'".

(הרב"ש. מאמר 18 "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך" 1984)

שאלה: זה קצת מוזר, כי הוא אומר על האדם, שהוא ביגיעה רבה, מצליח לנצח וכולי. ואנחנו לומדים שהכול בא מהמאור המחזיר למוטב, אנחנו מקבלים את זה מהבורא, מה זה נקרא שהאדם פה מצליח לגרש, וכולי?

חוץ מהבורא גם אנחנו יכולים לעשות משהו בחיים שלנו. אתה שומע ממה הוא מתחיל, "האדם צריך להילחם עם עצמו, בכדי להכניע את הלב, ששם מקום התלבשות של רצונות האלו, ולגרש את שליטתו של הרצון לקבל, ולתת את כל השליטה להרצון להשפיע לה'." אז הוא כבר נמצא בין שני כוחות והוא חייב להחליט עם מי הוא הולך להרגיש, הכוח הראשון - רצון להשפיע, הכוח השני - רצון לקבל, ואיך הוא עובר מהאחד לאחר. מעביר חלקים מרצונות לקבל שלו לרצון להשפיע, מחלק ראשון של הלב לחלק השני של הלב. זה מה שהוא אומר.

תלמיד: אבל האדם לא עושה את זה לבד, אדם עושה את זה על ידי תפילה, בקשה.

בסדר, אלה אמצעים. ודאי שאם הוא לא משיג את האמצעים אז הוא לא יוכל לעשות את זה. אבל אמצעים זה כבר כאלה שנמצאים לידו.

שאלה: דיברת על זה שאנחנו צריכים להתחבר, יש את העניין הזה של חיבור בין רצונות מנוגדים עם חברים שהם באים מרחוק או רצונות מנוגדים וכולי שהם שונים מאוד אחד מחברו וזה נותן עוצמה גדולה. לפעמים יושב לידי חבר או חבר איתי בעשירייה שאני מרגיש הכי מרוחק ממנו בעולם ויכול להיות חבר מחו"ל שאליו אני ממש מרגיש כאילו כמו אח שלי, אז איפה להשקיע את המאמץ?

מאמץ אתה צריך להשקיע בעשירייה. ללא כל ספק יש לפניך מטרה לחבר את העשירייה כך שאתם תהיו כאיש אחד בלב אחד. וכל היתר גם יכול להגיע לחיבור, אבל זה כבר משני.

שאלה: הנושא של המסמך "להכניע את הלב", והמילים הראשונות "להילחם עם עצמו, בכדי להכניע את הלב". בחלק הראשון של השיעור שמעתי שהבורא בכל רגע מעורר באדם מחשבות ורצונות הפוכים שמסיתים אותו מנקודת החיבור והדבקות כדי להביא אותו לייאוש ולכישלונות. אז מה זה הדרישה הזאת להכניע, להילחם?

אנחנו צריכים להילחם. זאת אומרת עם מי אנחנו נלחמים? עם הבורא.

תלמיד: אני יכול לנצח את הבורא?

זה לא חשוב אתה יכול או לא, אלא יש לך עסק עם הבורא. אתה צריך להשתדל להילחם עימו, אתה צריך לשחק עימו, אם אפשר כך להגיד, ולנצח אותו אם אפשר, ובצורה כזאת אתה גדל. איך אנחנו בחיים שלנו עם הילדים? אנחנו מראים להם איך לעשות נכון ואיך לא לעשות נכון ואחר כך נותנים להם כל מיני משחקים שבכל משחק יש מכשול מיוחד וכך הם לומדים וגדלים.

תלמיד: נגיד אם היו עושים עליי סרט של גיבור שצריך לצאת למלחמה, אז זה גיבור מיוחד, כי הוא יוצא למלחמה, אחרי שלושים שניות שהוא יצא למלחמה, כבר הראש שלו עף למקום אחר, פתאום הוא נכנס לאיזה פאב לשבת, זה כאילו גיבור שהוא מסטול, הוא לא שולט בעצמו, המחשבות שלו מפוזרות, הוא ממש לא גיבור, אז איך הוא ממשיך?

לאט לאט, על ידי מכות, על ידי זה שמסדרים לו מכל צד איזה תומכים, חיוביים, שליליים, ואז הוא לומד מה לעשות.

תלמיד: זה כאילו רואים סרט בטלוויזיה של גיבור אבל השלט אין לו שלט על עצמו, מפעילים אותו מרחוק, פתאום מזיזים אותו לפה, לשם, אז מה הוא אמור לעשות המופעל הזה שאומרים לו אתה צריך להיות גיבור, להילחם, להכניע? מציבים לו מטרות גבוהות והיכולות שלו אפסיות.

אנחנו לומדים מכל מצב ומצב איך במצב הבא להיות יותר חכמים. איך יותר ויותר להבין מה זה היצר הרע שלנו, איך הוא נמצא בנו, איך הוא פועל, מפעיל אותנו, וכך אנחנו גדלים. איך אנחנו מגיעים לכל לימוד, לכל דבר? אנחנו מגיעים מזה שנותנים לנו תרגילים כאלה שאנחנו לא רוצים לפתור אותם והם קשים ולא מובנים, ואחר כך שמובנים אז חצי מובן וחצי לא. וכל בעיה בחיים זה תרגיל כמו במתמטיקה, בפיזיקה, בכל דבר, שיש משהו שמובן ויש משהו שלא מובן ומהדברים המובנים אנחנו משתדלים לקשור את עצמנו לדברים הלא מובנים.

תלמיד: אבל במתמטיקה מכיתה לכיתה, מחודש לחודש, משבוע לשבוע אתה צובר ידיעות ונהייה יותר חכם במתמטיקה.

זה עם מה שהיה, אבל לא עם מה שיהיה.

תלמיד: נכון. אבל יש איזה מקום שמצטבר ידע.

כן.

תלמיד: במלחמה שלי שאני צריך לעשות, להכניע את הלב, אני מרגיש שמיום ליום אני יותר מטומטם, לא יותר יודע, לא יותר חזק, לא יותר מצליח, יותר נכשל, יותר מטומטם, יותר אפס, יותר חלש. אז איך אני יודע אם אני בכלל מתקדם או שאני כבר עפתי לכל הרוחות?

זה נקרא שהבעיה שהיא כל הזמן מתעצמת לפניך היא יותר קשה, חשובה, מהבעיות הקודמות. אבל לא שאתה נעשה יותר טיפש אלא העבודה נעשית יותר מורכבת. אני לא מבין על מה אתה מתלונן.

תלמיד: מזמינים אותי במסמך הזה לצאת להילחם עם עצמי, המילים הראשונות "האדם צריך להילחם עם עצמו", אז אני צריך היום להילחם עם עצמי.

כן.

תלמיד: אז אני מפסיד, כל רגע מפסיד במלחמות האלה.

אני לא כל כך חושב שאתה מפסיד, כי אתה בזה רוכש ניסיון ולאט לאט אתה נעשה יותר חכם, יותר חזק, יותר יציב. אתה מתחיל לראות שאין לך לאן לברוח. לפעמים כאלה נקודות כן באות, שאתה רוצה לברוח, אבל באמת לא, אתה נשאר ואתה ממשיך. אני באמת לא מבין מה הקושיה.

שאלה: להמשיך את זה. כתוב במקום אחר שכל עוד האדם נמצא בתפילה הרי שהוא מנצח את המלחמה. מה מעכב את האדם מלהתפלל? למה האדם לא מתפלל אם זה עיקר הניצחון?

הוא לא רואה שיש לפניו כוח גדול חזק שיכול לעזור לו ולתמוך בו. הוא לא יודע את זה. הוא לא מאמין בזה. עדיין לא מבין את זה. הוא לא אוחז בבורא בכל המצבים ולכן זה מה שקורה.

תלמיד: הוא גם לא רואה שהכישלון מגיע מהבורא, שהוא מטרתי? האם צריך לראות את הבורא מאחורי הכישלונות?

לפעמים כן, לפעמים לא.

תלמיד: מה הידיעה הזאת שהבורא נמצא מאחורי זה שאני נכשל, עוזרת לי להתפלל?

אי אפשר להגיד שזה תלוי באדם, הבורא גם צריך להופיע בכישלון שלו ואז הוא יבין את סיבת הכישלון, מקור הכישלון.

תלמיד: מה נותן לאדם שהבורא יתגלה בכישלון שלו? זו נקודה מאוד חשובה.

זו נקודה מאוד חשובה, זה שהבורא אומר לאדם בוא נלך לפרעה, זה לא כל כך פשוט.

תלמיד: זה נראה כמו נקודת ההצלה.

כן, זו כבר ההצלה.

תלמיד: אז אנחנו בדרך לשם? אנחנו צריכים לשאוף לזה?

תשאל את הקבוצה מה תפקידה? לייצב את האדם תמיד מול הבורא, זה עיקר פעולת הקבוצה. אם הקבוצה מסוגלת, מוכנה, משתדלת, אז הבורא מחזיק בקבוצה והאדם מתקדם נכון.

שאלה: קודם אמרת, "אנחנו זורקים את כל השאלות ומבקשים רק דבר אחד, שהבורא ישרה בינינו". מה זה המצב הזה? איך אפשר לדמיין מצב כזה שבו אנחנו מבקשים רק דבר אחד? עזוב רגע את התשובה שקיבלנו, רק מצב כזה שכולנו, נאמר ברגע מסוים, מבקשים רק דבר אחד, שהבורא ישרה בינינו? אפשר לטעום מהדבר הזה משהו? איך מתארים מצב כזה שכולנו מבקשים רק - שהבורא ישרה בינינו?

אנחנו לא צריכים יותר שום דבר חוץ מזה. מספיק לנו גילוי הבורא בכל מצב שיהיה ואנחנו כבר מסודרים.

תלמיד: מה הוא המצב הזה של בקשה משותפת? זה נשמע קסום, לזרוק את כל השאלות ולהימצא רק בבקשה אחת.

אנחנו לא צריכים יותר, אבל עלינו לברר שמלבד קשר עם הבורא אנחנו לא צריכים כלום. הוא התשובה על כל הכישלונות, הבעיות, השאלות המתעוררות בנו, לפנינו.

תלמיד: איך זורקים את כל השאלות ונשארים רק עם השאלה הזאת?

אם אנחנו כל הזמן נמשכים למקור הבריאה, למרכז הבריאה, לבורא, אז אין לנו בעיה, אנחנו מגיעים אליו והוא מעורר אותנו. העיקר שהעשירייה תהיה יחד, וכשהם רוצים להתקשר ביניהם יחד הכול מסתדר.

תלמיד: זאת אומרת לא משנה איזה שאלות עולות, אנחנו רק צריכים להתרכז בזה?

כן.

שאלה: קודם שמעתי שצריכים להיות עשרה אנשים מחוברים המבטלים עצמם כלפי האור העליון שיפעל עליהם ויסדר אותם נכון. מה זה אומר מבטלים עצמם כלפי האור העליון?

שרק האור העליון יכול להציל אותם, לתקן אותם, לחבר אותם ולהעלות אותם לגמר התיקון.

שאלה: הגעתי ושמתי לב שיש חברים הנותנים דוגמה, עובדים כמעט מהבוקר עד הערב בלי הפסקות, האם תוכל להגיד מה התורנויות נותנות ולמה הן חשובות?

אנחנו מאוד מכבדים את השירות לקבוצה, לעשירייה, למפעל שלנו כולו. ולכן האנשים האלו שמגיעים ומשקיעים בתחזוקה מאוד חשובים לנו, אנחנו מאוד מעריכים אותם. זה מה שאני יכול להגיד. מלבד זאת, כנראה שלעבודה הזאת, לשירות יש חשיבות בעיני האנשים האלה, והם גם מבינים שעל ידי כך הם קונים כלים חדשים ומתקדמים. אם יש לכם אפשרות, הזדמנות, אם יש לכם רצון, חשיבות, כדאי להתחבר איתם וגם לתת חלק מהכוחות והזמן לתחזוקת הבניין, הכנס.

תלמיד: אני שומע מהחברים שיש כאלה שהיו רוצים להשתתף בתורנויות ובסוף מוותרים.

אני לא מכיר את הבעיות האלה, את כל הניואנסים האלה, אתה צריך לפנות למי שיותר קרוב לזה, אני לגמרי לא קשור לכל זה. אני עוסק רק בתפקיד שלי, באותו חלק בשיעור שאני צריך לדבר אני נמצא, חוץ מזה אני לא נכנס לשום עסקים.

תלמיד: איזה תוספת יש לאדם כשהוא מגיע ורוצה להשתתף בפעולה המשותפת הזאת, מה הוא מרוויח מזה?

אני חושב שדיברנו על זה לא מעט ומתפלא שאתה עוד שואל. זאת העבודה הכי חשובה. לעבוד במטבח או באיזה מקום ולשרת את החברים יותר חשוב מלשבת בשיעור ללמוד. אין בכלל מה לדבר על זה.

שאלה: אם המאמצים של האדם הם בידי הבורא, אז כאילו הבורא נלחם עם עצמו, ועוד בסוף הבורא מנצח, אז איפה האדם בכל הסיפור הזה?

האדם בכל הסיפור הזה הוא אותו חומר הבריאה, רצון לקבל, שעליו עוברים כל הכוחות, בעד ונגד, ובסופו של דבר מתוך זה הוא נעשה בעל בחירה. שכן מברר מה כן ומה רע, מה טוב, וכך מתקדם ונעשה בזה שותף לבורא.

שאלה: אמרת שכולם צריכים להגיע לשאלה אחת, הקשר עם הבורא, אבל למעשה זו אף פעם לא שאלה אחת, אתה כעכביש כל הזמן, מרגיש שיש חברים חברות, משהו חסר למישהו וצריך איכשהו לכוונן את הקשר הזה. נכון שכל הזמן זאת שאלה על הקשר עם הבורא, אבל כל פעם השאלות שונות, וכל אחד עושה את העבודה שלו ומרגיש בצורה אחרת. איך כל זה הופך לשאלה אחת, למצב משותף?

בהדרגה אנשים מתקרבים, הלבבות מתחברים ויוצאת שאלה אחת ותשובה אחת.

שאלה: כתוב, שבזכות המאמצים הגדולים הוא זוכה אז להתגבר והוא מנצח את המלחמה ונכנס בליבו שליטתו של הרצון להשפיע לה'. מה זה נקרא שניצחנו במלחמה הזאת? באיזה מצב זה קורה? אולי בכנס?

מנצחים את האגו שלנו.

תלמיד: מה זה אומר ניצחנו? אין לנו יותר הפרעות, אין לנו יותר רצון לקבל?

יהיו הפרעות אחרות, בדרגה אחרת, עד שלא נשיג את התיקון השלם המלא.

תלמיד: מה עלינו לנצח כמדרגה בכנס הקרוב שנדע שכן עשינו את זה וניצחנו?

שיהיה כזה קשר בינינו שייתן חותם בכל עשירייה, שכל עשירייה תהיה בלתי נשברת.

תלמיד: מה זה אומר עשירייה בלתי נשברת?

עשירייה המחזיקה בצורה ברורה במבנה שלה.

תלמיד: זה אומר שכולם מגיעים לשיעור?

בהכול, כמו שכתוב כאיש אחד בלב אחד.

תלמיד: איך להגיע לעשירייה כזאת בלתי נשברת?

להתפלל.

(סוף השיעור)