שיעור בוקר 30.06.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק ג, עמ' 138, דף קל"ח, פרק ט', דברי האר"י אותיות א'-ג', ח'-י"ג

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ג', עמ' 138, דף קלח, פרק ט'.

פרק ט'

פרק ט' מבואר ששלמות הנרצה היא שכל הספירות שבה' עולמות א"ק ואבי"ע, יתקשרו יחד לבחינת אדם העליון שבגופו מלובש השורש והנשמה, ומתלבש בלבוש, ויושב בהיכלו. ובו ד' ענינים:

א. כללות כל המציאות נחלקת לחמשה עולמות הנקראים א"ק ואבי"ע כנגד חמש בחינות כח"ב תו"מ, המכונים: שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל. ובפרטות יש בכל עולם ה' בחינות שנגל"ה. שכל בחינה מהן מתחלקת שוב לה' בחינות שנגל"ה. דהיינו כ"ה בחינות פרטי פרטיות, בכל עולם ועולם מא"ק ואבי"ע. וכל כ"ה בחינות שנגל"ה שבא"ק נבחנות לשורשים, דהיינו כתרים. וכל כ"ה בחינות שבעולם אצילות נבחנות לנשמות. דהיינו חכמות. וכל כ"ה בחינות שנגל"ה שבעולם הבריאה נבחנות לגופות, דהיינו בינות. וכל כ"ה בחינות שנגל"ה שבעולם היצירה נבחנות ללבושים, דהיינו ת"ת. וכל כ"ה בחינות שבעולם עשיה, נבחנות להיכלות, דהיינו מלכיות. ב. כ"ה בחינות שנגל"ה הפרטיות שבה' עולמות א"ק ואבי"ע, מתקשרות זו בזו באופן זה: שה' הכתרים שבא"ק ואבי"ע הנקראים ה' שורשים מתקשרים זה עם זה לקשר שנגל"ה שבשורשים. שכתר א"ק הוא השורש, וכתר אצילות הוא הנשמה שבהן, וכתר דבריאה הוא הגוף שבהן, וכתר דיצירה הוא הלבוש שבהן, וכתר דעשיה הוא ההיכל שבהן, ועד"ז ה' החכמות שבא"ק ואבי"ע, הנקראות ה' נשמות מתקשרות זע"ז לקשר שנגל"ה דנשמות שחכמה דא"ק היא השורש שבהן. וחכמה דאצילות היא הנשמה שבהן. וחכמה דבריאה היא הגוף שבהן. וחכמה דיצירה היא הלבוש שבהן. וחכמה דעשיה היא ההיכל שבהן. ועד"ז ה' בינות שבא"ק ואבי"ע, הנקראות ה' גופות, מתקשרות זע"ז לקשר שנגל"ה דגופות. שבינה דא"ק היא השורש שבהן וכו'. ועד"ז ה' ת"ת שבא"ק ואבי"ע. ועד"ז ה' מלכיות דא"ק ואבי"ע. ועד"ז בפרטי פרטיות דשנגל"ה דא"ק ואבי"ע. ג. ה' בחינות שנגל"ה נקראות ג"כ: יחידה, חיה, נשמה, רוח, נפש. ד. וכן הן רמוזות בד' אותיות הוי"ה: שקוצו של הי', הוא שורש. והי' היא נשמה. וה' ראשונה היא גוף. והו' היא לבוש. וה' תחתונה היא היכל.

קריין: אות א'.

אות א'

אדם קדמון הוא עולם הכתר, לד' עולמות אבי"ע. ויש בו ה' בחינות כח"ב תו"מ,

שבכל אחת מהן יש ד' שרשי נגל"ה.

"א והנה אדם קדמון, הוא כדמיון כתר אל היוד ספירות שבכל עולם ועולם, באופן זה, כי א"ק הוא כתר לד' עולמות אבי"ע, נמצא כי א"ק, הוא כולל שורש כל הה' בחינות הנ"ל, שיש בכל עולם ועולם: כי כתר שבו, הוא ד' שרשים מן ד' בחינות של יוד ספירות שבו, שהם: נשמות, וגופים ולבושים, והיכלות. ב וזה דרך פרט, אמנם בדרך כלל הוא מה שיתבאר עתה בע"ה."

קריין: אות ב' למעלה, דברי האר"י.

אות ב'

"הנשמות שבא"ק הן שורשי נשמות. הנשמות שבאצילות הן עצמות הנשמות. הנשמות

שבבריאה הן הגופים שבנשמות. הנשמות דיצירה הן לבושים שבנשמות. הנשמות שבעשיה

הן היכלות דנשמות. באופן, שהנשמות, שהן החכמות, שבה' העולמות, א"ק ואבי"ע, מתקשרות

זו עם זו, כאדם העליון, שבגופו מלובש שורש ונשמה, ולבוש בלבוש ויושב בהיכלו."

החלוקה היא אותה חלוקה, לחמישה חלקים, רק עכשיו הם מקבלים שמות נוספים - שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל. אתם יכולים לשכוח מהם ולהשתמש כרגיל בשמות של כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות ולא תהיה בזה שום טעות. אלא לפעמים משתמשים כך ולפעמים משתמשים בשמות אחרים כדי לציין בצורה יותר מדויקת איפה נמצאים, על מה מדברים.

שאלה: איך המקובל משיג כל כך הרבה פרטים גם בעומק, גם ברוחב?

אין בזה שום דבר קשה מפני שכך זה מתבאר בכלים של המקובלים. האור העליון שנמצא לפניך מתגלה יותר ויותר בכלים שלך כשאתה פותח את הכלים בהתאמה לאור העליון. בהתאם לזה האור העליון מתגלה בכלי שלך, אתה משיג וזה נעשה בשבילך דבר פשוט. כמו מה שעכשיו אתה רואה לפניך בחושים שלך, כך אתה מגלה מה שמתגלה לך באור העליון.

שאלה: כתוב "שבה' העולמות, א"ק ואבי"ע, מתקשרות זו עם זו, כאדם העליון, שבגופו מלובש שורש ונשמה". מה זה אומר שמתָקְשרות זו עם זו כאדם העליון?

שהן קשורות כולן יחד במבנה אחד.

תלמיד: כלומר, כולן קשורות בתכונת ההשפעה?

כן, ודאי.

קריין: אות ב' דברי האר"י.

אות ב'

"כי ג כללות בחינת נשמות אשר בא"ק, יקראו שורש הנשמות. וכללות בחינות נשמת אצילות, יקראו נשמות דנשמות ממש. וכללות נשמות בריאה, יקראו גופות, לערך נשמות אצילות. וכללות נשמות דיצירה, יקראו לבושים דנשמות. וכללות נשמות עשיה, יקראו היכלות הנשמה."

שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל, ואפשר להגיד 1,2,3,4,5, כך מתחלקים כל הדברים, כלפי הנשמות, כלפי העולמות, כלפי האורות. הכול מתחלק לחמש מפני שהרצון לקבל שבו הם מתגלים מחולק לחמישה חלקים.

קריין: אות ג'.

אות ג'

"הגופים דא"ק הם שורשי גופים . והגופים דאצילות הם נשמות דגופים . ודבריאה הם עצם הגופים . וגופים דיצירה הם לבושים דגופים. וגופים דעשיה הם היכלות דגופים. וכל הגופים

דא"ק ואבי"ע מתקשרים זע"ז באדם העליון, שבגופו מלובש שורש ונשמה וכו'."

"וכולי" זאת אומרת יכולים עוד ועוד לדבר כך על כל הפרטים.

"וכן ד כללות בחינות גופות דא"ק, יקראו שורש דגופות. וכללות בחינות גופות דאצילות, יקראו נשמות דגופות. וכללות בחינות גופות דבריאה, יקראו גופות דגופות. וכללות בחינות גופות דיצירה, יקראו לבושים דגופות. וכללות בחינות גופות דעשיה, יקראו היכלות דגופות."

קריין: אות ח' *.

אות ח'

דרך אחר. שהאורות שבא"ק, דהיינו הנשמות שבו, נקראות יחידה. והנשמות דאצילות נקראות חיה. והנשמות דבריאה נקראות נשמות. והנשמות דיצירה נקראות רוח. והנשמות דעשיה נקראות נפש.

"* ואם נרצה נקח דרך אחר כי כל האורות דא"ק נקרא יחידה, ואורות דאצילות הם חיה, ואורות דבריאה הם נשמה, ואורות יצירה הם רוח, ואורות דעשיה הם נפש."

* עץ חיים שער מ"ב פ"ב בסופו.

שאלה: למדנו בפרקים הקודמים שהכתר הוא אמצעי בין המאציל לנאצל.

בכתר יש הרבה הבחנות, גם בין מאציל לנאצל.

תלמיד: הוא כתב קודם שהחכמות שבכל עולם הן הנשמות.

זה לא חשוב, אל תשים לב לזה.

שאלה: מה זו נשמה ביחס נגיד לכתר?

במילה נשמה יכולים להשתמש כאור החסדים, יכולים לדבר על הכלי שהוא כלי שנמצא בדרגת הבינה. נשמה היא בדרך כלל משהו פנימי שברצון לקבל שמוכן להתקשר עם הבורא. למילה נשמה יש הרבה תפקידים.

תלמיד: מה זו נשמה ביחס לכתר שיש בו חצי נאצל וחצי מאציל?

היא מקבלת מהכתר, מתקשרת לכתר.

תלמיד: האם היא כולה נאצל?

נשמה היא בנאצל, ודאי. אבל שורש יש לה בכתר.

קריין: אות ט'.

תקרא, כדי שנראה את ההמשכיות.

אות ט'

ועד"ז בגופים ולבושים והיכלות שבא"ק ואבי"ע. שהגופים שבא"ק הם יחידה דגופים דאבי"ע.

ושבאצילות חיה וכו'. ועד"ז בלבושים, שלבושי א"ק הם יחידה דלבושים דאבי"ע, ולבושים

דאצילות הם חיה דלבושים דא"ק ובי"ע וכו'.

"וכעד"ז, בלבושין שבכל העולמות, ובגופות ובהיכלות, כי כל לבושי א"ק, הם לבוש א' העליון שבכל הה' לבושים, וכל לבושי האצילות לבושי השני כו'."

הוא רוצה לתת לנו סדר של המדרגות מלמעלה למטה. בכל מדרגה יש חמש הבחנות, ואז בכל ההבחנות האלה יש שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל, בין העולמות יש שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל, וכך בכל מדרגה שבעולמות וכן הלאה. זה כמו שאנחנו אומרים, שורש, א', ב', ג', ד', זה יכול להיות בכל פרצוף, בכל עולם ובמבנה כולו, כלומר השמות יכולים להיות אותם השמות.

קריין: אות י'.

אות י'

"שנגל"ה הם יחנר"ן דהיינו האורות של כח"ב תו"מ."

שנגל"ה זה שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכול. יחנר"ן זה יחידה, חיה, נשמה, רוח, נפש, דהיינו האורות של כח"ב זו"ן. בשם שנגל"ה אנחנו משתמשים במקום כח"ב זו"ן, כלומר שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל במקום כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. והאורות שנמצאים בהם הם יחידה, חיה, נשמה, רוח, נפש. אין שום דבר מיוחד. וכך זה הלאה.

"וזה הדרך הוא הדרך הראשון, כי הרי הנפש נקרא היכל, רוח לבוש, והנשמה גוף, וחיה נשמה, יחידה שורש הנשמה. נמצא כי כל הנ"ל, הוא בדרך פרטות בכל עולם ועולם, כיצד: אור הכתר דאצילות, נקרא שורש הנשמה, ונקרא יחידה. ואור חכמה דאצילות, נקרא נשמה לנשמה, ונקרא חיה. ואור בינה דאצילות, נקרא גופא, ונקרא נשמה. ואור תפארת דאצילות, נקרא לבוש. ונקרא רוח. ואור מלכות דאצילות, נקרא נפש, ונקרא היכל. וכעד"ז בפרטי פרטות, וד"ל."

קריין: אות י"א.

אות י"א

כל ספירה מכח"ב תו"מ שבא"ק ואבי"ע מתפרטת לה' בחינות שנגל"ה.

"ואמנם הכלל הבינוני הקצר מכולם, הוא זה, כי כל הי"ס דאצילות וכתר ג"כ, יש בכל אחד מהם: שורש, נשמה לנשמה," או חיה,"גוף, לבוש, היכל. וכן על דרך זה בי"ע, וכן עד"ז א"ק, שהוא שורש לכל אבי"ע."

אות י"ב

א"ק ואבי"ע, הם ה' בחינות שבשם הויה, כלולים זה מזה, ויש בכל אחד מהם א"ק ואבי"ע,

שהם ה' בחינות שבהוי"ה. והם שנגל"ה. שהם כ"ה בחינות.

"נמצא כי כל מה שנאצל, הוא הויה אחת, כלולה מה' בחינות, שהוא: קוץ של יוד בא"ק, י' באצילות, ה' בבריאה, ו' ביצירה, ה' בעשיה. וכל בחינה מאלו, כלולה מכל הה', כי קוץ של י' שבא"ק, יש בה הוי"ה א' של ה' בחינות אחרות, שהם ה' בחינות הנ"ל בא"ק עצמו, שהם א"ק ואבי"ע שבו, שהם ה' בחי' שהם: שורש, ונשמה, וגוף, ולבוש, והיכל. וכן הי' דאצילות, יש בה הוי"ה א', הכוללת כל הה' בחינות הנ"ל. וכן עד"ז שאר אותיות, בבי"ע. באופן, שהם ה' אותיות, כלולים כל האחד מכולם, שהם כ"ה בחינות."

הכול מתחלק לחמש עד אין סוף, רק אנחנו יכולים לחבר לכל ההבחנות האלה שמות שונים כדי שיהיה לנו ברור מאיפה אנחנו מדברים.

שאלה: איך מושגת ההוי"ה, אותן חמשת הבחינות, האם מתוך האחדות שלהן או בצורה דיסקרטית, בדידה?

ודאי שאם משיגים, אז משיגים באותה קומה את כל הבחינות יחד. יש כזה חוק, "אין מקצת ברוחניות", זאת אומרת אין חצי. לכן משיגים עשר ספירות, עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה.

שאלה: הוא כותב באות ח' שאורות דעשיה הם נפש, באות י' שאור מלכות דאצילות נקרא נפש, וגם שנפש זה היכל. שלושה דברים הם נפש. אז איך אני אדע מאיפה הוא כותב?

תתבלבל, אין בעיה.

תלמיד: אבל מה העניין הזה?

העניין הוא שבכל מקום יש לנו חמש בחינות שנקראות נרנח"י או כח"ב זו"ן או א"ק ואבי"ע או שנגל"ה. יש הרבה כינויים כדי לציין מאיזה מצב אתה מדבר. אבל סך הכול אין יותר מחמישה חלקים בכל תפיסה שלמה.

שאלה: בסעיף י' כתוב, "וזה הדרך הוא הדרך הראשון, כי הרי הנפש נקרא היכל". האם ההיכל, הנפש יכולה להכיל את כל הנשמה בתוכה?

היכל הוא בדרך כלל מלכות שהיא הכלי לגילוי המצב, לגילוי הבורא.

תלמיד: כלומר ההיכל מכיל את כל המרכיבים שאנחנו קוראים עליהם עכשיו.

כן, מלכות כוללת את הכול, מסדרת את הכול, ובאור חוזר שלה משיגה את הכול.

תלמיד: לנו כלומדי חכמת הקבלה יש את הנשמה הזאת שמדובר עליה או שצריך להשיג אותה?

אלו שני דברים שונים. יכול להיות שיש לנו אבל עוד לא משיגים.

תלמיד: צריך להשיג את זה.

כן.

תלמיד: על ידי מה?

על ידי מה שאנחנו לומדים.

שאלה: איך אפשר לתאר מה זה אור או השגה בחיבור בינינו?

תתאר שהכול נעשה ברור, שכולם מחוברים, שכל אחד ואחד משתתף בכל כוחו בחיבור בין כולם לעשות בזה נחת רוח לבורא.

שאלה: כל סוגי הקשרים בינינו יכולים להיות או פרטיים או כלליים?

כן.

תלמיד: מה ההבחן הזה?

שתדע מה ההבדל בין פרט וכלל ותמיד תהיה לך אפשרות לשייך את עצמך לכלל.

אות י"ג

כל אחת מכ"ה בחינות הנ"ל, מתפרטת עוד לה' בחינות שנגל"ה, שבכל אחת מהן יש ע"ס,

וכל ספירה מתפרטת לה' פרצופין, שהם שנגל"ה.

"ואח"כ על דרך זה הנ"ל, יש כללות אחר, שכל אחד מהם כלולה מן כל הכ"ה בחינות. והוא, כי י' דאצילות, יש בה הוי"ה א' כלולה מכל ה' בחינות, וכל בחינה מה' כלולה מה', שהם: י"ס שורש, וי"ס נשמה, וי"ס גוף, וי"ס לבוש, וי"ס היכל. וכעד"ז בקוץ של יוד בא"ק, י' באצילות, ועד"ז באות ה' בבריאה, ובאות ו' ביצירה, וכו'. נמצא, כי בקיצור הוא זה, כי הא"ק הוא קוץ היוד, ויש בו הוי"ה א' כוללת ה' בחינות: שורש, ונשמה, וגוף, ולבוש, והיכל. וכל בחינה מאלו, כלולה מה', שהם: י"ס שורש, וי"ס נשמה, וי"ס גוף, וי"ס לבוש, וי"ס היכל. וכל ספירה מאלו העשר ספירות, נכללו בה' פרצופים, שהם השורש ואבי"ע."

שאלה: כשאנחנו לומדים תע"ס, אני קורא יחד עם כולם ומשתדל לבקש עבור החברים. היום הרגשתי שהבקשה הזאת נעלמת, בורחת, אז יש לי יראה כזאת שמופיעה, אולי פחד, שאני לא מצליח להחזיק בזה. האם זו אותה יראה עליה דיברנו בחלק הראשון של השיעור?

בחלק הראשון של השיעור דיברנו על חרדה, פחד שלא נוכל להתחבר, לא נוכל לכוון את עצמנו לבורא. וכאן זה קצת אחרת, בדרגה פחותה אבל בסך הכול מגיעים גם מזה לבורא.

שאלה: יש לי שאלה טכנית, למה אנחנו מדלגים על כמה סעיפים?

אנחנו עוברים פעם ראשונה על תלמוד עשר הספירות כדי שתדעו על מה מדובר ולתת לכם התרשמות כללית. זה לא מפריע להשגה רוחנית, וגם לא יפריע להבנה כללית של כל המציאות. אם תרצה ללמוד יותר לעומק תוכל, בבקשה, אבל ממש אין בזה צורך, בפרט לא עכשיו כשאנחנו לומדים. יהיו עוד הרבה חלקים מתלמוד עשר הספירות שעליהם בינתיים לא נעבור. זה שייך להרבה פרטים בחלק ד', בחלק רביעי, ואת כל החלק החמישי אותו לא לומדים מלכתחילה. אחר כך נלמד. יש חלקים שאותם לא נלמד, וזה לא יפריע לך להשגה, אבל כרגיל כמו שלומדים בכל חכמה, בפעם הראשונה עוברים רק על דברים שיכולים לקלוט ומשתמשים בהם אחר כך כדי להמשיך.

בעל הסולם כתב את תלמוד עשר הספירות בצורה רצופה מתחילת הבריאה ועד כאילו גמר התיקון, ואנחנו עוברים בצורה כזאת אבל יש דברים שהם לא הכרחיים עכשיו. יותר מזה, אנחנו לא מסוגלים לקלוט אותם עכשיו, אחר כך נחזור אליהם. אם פעם תהיה הזדמנות שנייה, נעבור על כל תלמוד עשר הספירות בצורה נכונה, שלמה, בעולם הזה, בעולם הבא, אני מבטיח שתהיה לך הזדמנות.

שאלה: מיהו האדם העליון ומה הוא לאדם הראשון?

האדם העליון הוא זה שאנחנו משיגים כצורת החיבור הנכונה שלנו, ואדם הראשון הוא המבנה של כל המציאות שהבורא מייצב ודרכו מנהל אותנו.

שאלה: איך ה' דבריאה הופכת לה' דעשיה?

ה' זה כינוי לספירת מלכות, כנראה שעל כך מדובר כאן. מלכות בעולם הבריאה ומלכות בעולם העשייה זה הבדל גדול. מלכות שמשמשת לכלים דהשפעה היא בבריאה, ומלכות שמשמשת לכלים דקבלה היא במלכות.

שאלה: האם גוף זה רצון?

כן, גוף הפרצוף זה הרצון.

שאלה: האם את בניית העולמות אנחנו יכולים להרגיש בעשירייה?

כן, כשאנחנו משיגים את עולם העשייה, במשהו אנחנו כבר משיגים את מבנה העולמות.

שאלה: בכל פעם שלמדנו תע"ס הזכרת לנו את הכוונה, בהתחלה, באמצע ובסוף. עכשיו אנחנו כאילו לומדים לא כסגולה, אלא כחומר שאפשר להבין, להרגיש, למה זה כך?

ודאי שאתם צריכים כבר להחזיק את הכוונה כל הזמן ואם אתם רוצים אז תדברו ותחשבו על כך שהחברים לא יתנתקו מהכוונה הנכונה. התפילה הזו צריכה להיות בליבו של כל אחד ואחד. האם אני צריך באמצע הלימוד להזכיר את זה כל הזמן? אתם כבר לא ילדים קטנים. תרשמו. אני רשמתי בכל מיני מקומות לא לשכוח את הכוונה הזו והזו, ואז הייתי נזכר בהן, חוזר עליהן. תנסו. אם אדם לא ידאג לעצמו אף אחד לא ידאג לו.

תלמיד: אולי כשלמדת, רב"ש נתן לך המלצות ותרגילים איך להחזיק את הכוונה?

הוא לא הזכיר את הדברים האלה. אנחנו המון מדברים בינינו על הכוונות, על החיבור. אצלו זה לא היה כך, פתחנו שיעור, קראנו, סגרנו שיעור, הלכנו הביתה. היית צריך להכין את עצמך מראש לשיעור ולפי זה להתקדם.

תלמיד: האם צריך להיות הבדל בין חלקי השיעור בהם אנחנו מדברים על דברים ברורים לבין הסוף בו לומדים על דברים לא ברורים, האם שם צריכה להיות כוונה יותר חזקה?

לא. מתחילת השיעור ועד סופו צריכות להיות אותן כוונות, רק לחיבור בינינו ומהחיבור הזה לבורא.

(סוף השיעור)