015_heb_o_rb_bs-tes-04_1

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/lessons/series/cu/aTPeqXb0?c=rlo0tEoU&mediaType=video

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך א'. חלק ד'. פרק ו', אות י"ב

זאת אומרת, שאינני מוכרח לומר, אם אני אומר קומה אחת, אז שידיים יש להם אותה... עושים אותה פעולה של הרגליים, ואוזן אותה פעולה של העיניים. כל אחד ואחד משמש תפקידו. אז הוא אומר, כן, נכון, יש להם קומה אחת, אבל אותו כולם מתפקדים תפקיד שלם.

נפש, יש לו כל הת… מתפקד הכול, נרנח"י. רוח חסר. וגם כאן, צריכים לזכור יש כאן ארבע שלבים. היינו, יש שלב אחד הנקרא טעמים, שהסדר הוא כך, וכשאנו מתחילים לדבר מנקודות, כבר יש סדר אחר.

היינו, הוא אומר שעל ידי הנקודות יש עוד מסך, יותר קל מבחינה ג', קומת זעיר אנפין. אבל נתוספו כלים בכל אחד ואחד. עד כדי כך שהוא אומר עכשיו, שהזיווג שנעשה על זעיר אנפין, אז זעיר אנפין היה מקודם חיה דרוח, יש לו נפש, יש לו יחידה דרוח.

ולנשמה היה מקודם בבחינת הטעמים נשמה דנשמה, יש לו עכשיו חיה דנשמה. ואור חכמה היה לו מקודם רוח דחיה, יש לו עכשיו נשמה דחיה. ובכתר היה יחידה, והבן. מדוע, מה עם בחינה ד'? אין לו אור יחידה במדרגה, אור יחידה כבר נסתלקה.

ועוד אנו לומדים, היות שאור החדש הבא ממלא את הכלים הריקניים שנשארו, הכלים שיצא על מלכות, שנבחן לקומת כתר, אבל הם מלכות דבחינה ד', והאור שמאיר עכשיו בחינה ג', שהוא יותר זך קשה להבין את זה. הוא אומר, מלכות אינה מקבלת מזעיר אנפין, רק אור מקיף. היות מדרגה שגבוהה ממנה נקרא מקיף. שתי מדרגות יותר גבוה, שתי מקיפים. הוא נותן כלל, כל מדרגה עליונה לגבי תחתונה נקרא מקיף.

מה כל כך קשה לי להבין? אני אסביר לך. מצד אחד, אנו אומרים טעמים נקרא קומת כתר וכן כל המדרגה יותר חשובה. עכשיו שאנו לומדים שנעשה זיווג על בחינה ג', שזעיר אנפין השיג בחינת יחידה על אור הרוח שלה, אומרים מלכות, שקיבלה מקודם אור הנפש, הגם שזיווג הייתה על קומת כתר, מרוח היא לא יכול לקבל, רק בחינת אור מקיף.

וידוע מדרגה התחתונה שבעליונה יותר גדולה ממדרגה עליונה שבתחתונה. איך אני אומר כאן שמלכות מקבלת מזעיר אנפין מקומת חכמה… עוד הפעם, מלכות מקומת כתר מקבלת עכשיו מזעיר אנפין מקומת חיה מקיף שיהיה יותר גבוהה בשבילה. גם כן קשה כל כך.

הרב לייטמן: לא הבנתי את השאלה.

רב"ש: צריכים לפרש וב… נקרא עביות, שנעשה זיווג על קומה אחת, עביות אחת, אז כולם קומת כתר, ובאורך אני יכול לומר מה שיצא מאור ישר, מטרם שאור חוזר השווה לכולם, שנתן לכל אחד ואחד עשר ספירות, אבל באור ישר לא נעשה שום שינוי.

וכל כמה שהאור עברה כלים, כך מתגלה בו הבחנות. אין זה לאור חוזר, הגם שזה עביות אחת, קומה אחת. לכולם יש עשר ספירות, אבל יש הבדל בין זה לזה. מה ההבדל? כמה כלים שיש לאור, כך הבחנות אנו מבחינים באור. וזה לא שייך לעביות.

לכן זה אני יכול מכנה אורך יש שינוי, בעביות אין שינוי. היינו שכולם יש עשר ספירות לקומת כתר, שכל אחד צריך לשני. או לא בשביל ז"ת, שזה אחד צריך לשני, נתוספו לו כלים שיוכל לקבל יותר אור ישר, מבחינת האורך.

אורך יכולים לפרש מה שבא מלמעלה למטה, אור ישר, נקרא אורך. מצד אור ישר למדנו כמה כלים שיש שמה, ככה אור מתגדל. הכלים נותנים הבחנות באורות, כמה שיכולים התפעלות בכלי מן האור. בזה אין יותר. ומה שאנחנו אמרנו אחר כך, שנעשה קומתן שווה, זה מעובי. מה מעביות המסך, שנעשה זיווג שעל ידי יוצא אור חוזר, הוא השלים בכל אחד ואחד עשר ספירות.

ובלא אור ישר הוא לא עושה שום שינוי, לא הוסיף שום כלים, על אורך, היינו מהעביות, מהד' בחינות דאור ישר שבא מלמעלה למטה. נמצא אורך, אני אפרש מה שבא מלמעלה למטה, ממש מעליון לתחתון, מתגלה כולם באים לכתר ואחר כך מתפשטים למטה, זה נקרא אורך.

עובי נקרא, אז זה העביות שבמסך, שנעשה שם זיווג דהכאה, מזה יוצא אור חוזר. אור חוזר משלים לכל אחד ואחד בעשר ספירות. נמצא, מהצד מהם קומתן שווה, בכוח העביות אבל לא מצד האורך. באור לא נעשה שום שינוי. האור חוזר לא השיג שום כלים באור ישר.

אמרתי פעם משל על זה, כתוב, וישא יעקב את רגליו. מפרשים, לאחר שהקדוש ברוך הוא הבטיח לו, שמעתיך בכל אשר תלך, כל הבטחות, נעשה קל ברגליו. משמע, שהרגליים שמעו את זה? אלא מה, זה קומה אחת. אם יש בקומה מדרגה גדולה, אז כולם במדרגה גדולה. אבל ידיים נשארו ידיים, רגליים רגליים, אוזניים אוזניים, עיניים עיניים. יש שני דברים. מצד אור ישר אין שום שינוי. השינוי נעשה באור חוזר, מכוח העביות.

יב) והרי כי בבוא כתר, שהוא אחרון מכולם, מצד בחינת אור ישר, לא יצא כי אם בבחינת נפש לבד. וזה סוד הפסוק נשבע ה' בנפשו, על דרך הנ"ל שפירשנו. ואפילו בחינה זו של ש נפש הכתר, לא נשארה בעולם עקודים כנ"ל, כי חזרה להתעלם, ונשארה דבוקה במקומה במאצילה. ויותר לא נתגלתה אף פעם. היות שבחינה זו נגלה רק על ד' דעביות, וזה יותר לא תהיה.

כאן קשה כך. לפי מה שנותן לנו הסידור, על ד' בחינות דאור ישר בא הסדר כזה, כן? והלא כל הזיווגים הם על בחינה ד'. אם כן כל הבחינות צריכים להיות אותה סדר. לאו דווקא על עביות דבחינה ד'. אפילו עביות דשורש צריך להיות אותו דבר.

אם אתה אומר, האור בא למלכות, איך עוברות העשר ספירות? כבר צריך להיות הסדר הזה. על כן צריכים אם כן, חסר כאן עוד ביאור. דע"ב, כשגלגלתא יש לו עביות דבחינה ד' קומת כתר, אז הוא אומר שבא יחידה דנפש. עכשיו, שאנחנו נגיד בפרצוף ע"ב, גם כן בא כתר דחכמה, גם כן יחידה, אבל זה יחידה של קומת חכמה כבר. לא יחידה של כתר.

כשהוא אומר בינה גם כן מוכרח להיות יחידה, גם כן אותה הסדר. אבל איזה יחידה זה? כתר דנשמה או כתר דפרצוף חכמה בע"ב או כתר דכתר בפרצוף גלגלתא? אם כן מה שאנו אומרים, יחידה דנפש, זה דווקא בפרצוף גלגלתא, ששם הייתה קומת כתר.

היינו, המלכות שהמשיכה אחרי הצמצום, המשיכה כל האור, ואומרים שעשתה מסך וקיבלה מה שקיבלה, וזה אנו מכנים גובה הקומה, שנקרא כתר דכתר. מה שאין כן ממנה למטה, יש גם כן חמש בחינות המתחילים מכתר, אבל בא בכתר דחכמה, ובס"ג קומת כתר דבינה, ובמ"ה קומת כתר דזעיר אנפין, ובב"ן כתר דמלכות.

אם נשאל, איך אנחנו לומדים שבא הסדר הזה על עביות דכתר, הלא מלכות עדיין לא קיבלה? אבל אנו מדברים מתחת ... העליון. לאחר שיצא אור חוזר, כאילו רואים אז מה שיש במדרגה. אז רואים עוד יש הסדר הזה.

יש קושיה, איך אנו יכולים לדבר שבא, מטרם שבא המלכות? מטרם שבא אור חוזר. מטרם שבא אור חוזר, מי מקבל אותם? הלא ט' ראשונות נקרא אור בלי כלי. רק מה, לאחר שנתגלתה המלכות, מקודם קיבלה המלכות את כל אלה הבחינות, מקבל על מנת לקבל, ועכשיו מקבל אותו מקבל בעל מנת להשפיע. אז היא רואה עכשיו את הסדר מה שיש, צריכים לומר.

נו, איפה אנחנו אומרים עכשיו?

הרב לייטמן: ש' למטה.

רב"ש: צריכים ללמוד ש' למטה.

של ש נפש הכתר.

ש) כי קומת כתר, אינה נמשכת אלא ע"י בחי"ד, שנקרא כתר דכתר, מה שביארנו מקודם. והנה הבחי"ד לא נתחדשה עוד בזווג דהכאה אחר שנזדככה בהסתלקות דהתפ"א דעקודים, שנקרא טעמים, מטעם שבחי"ד לא הניחה אחריה רשימה (כנ"ל בדברי הרב). ולפיכך נעלם אור הגדול הזה מכאן ואילך מכל הפרצופים והעולמות.

אם כן, מה ששאלנו מקודם, הלא בכל בחינה מוכרח להיות הסדר הזה, נכון על סדר הזה, אבל איזה קומה? כתר דחכמה או בינה ולא כתר דכתר. נמצא, מה שאומר כאן נפש דיחידה, זה ממש של אור הכתר יחידה דיחידה כאילו נגיד. ובע"ב יחידה דחכמה, בס"ג יחידה דבינה, ובמ"ה יחידה דזעיר אנפין, בב"ן יחידה דמלכות.

אז גמרנו ועכשיו שצריכים להתחיל דף רנ"א, אות י"ג.

יג) ואמנם בבוא כתר, נמצאת המלכות שלמה מכל ה' אורות פנימים, שהם נרנח"י. ועתה היו חסרים עדיין כל הספירות (כנ"ל), שיצאו חסרים בלי תשלומין, והיה זה ממש בכוונה גמורה (כנ"ל).

מה הפירוש, כנ"ל? בדף רמ"ה. רמ"ה אות א', הוא אומר כך. תסתכלו עוד הפעם.

*א) ונבאר יציאת אורות אלו הנקרא עקודים. דע כי א בעת שיצאו, לא יצאו שלימים, וטעם הדבר הוא כי כוונת המאציל היה לעשות עתה התחלת הויות הכלים להלביש האור לצורך המקבלים שיוכלו לקבל, ב ולכן בהיות שיצאו בלתי שלמים וגמורים, חזרו לעלות לשורשן להתתקן ולהשתלם, ועל ידי כך נעשה כלי.

לכן הוא אומר עכשיו באות י"ג, והיה זה ממש בכוונה גמורה, כדי להתתקן ולעשות כלי, ולכן הוצרכו לחזור ולעלות אל המאציל לקבל ממנו תשלומיהן. ועל ידי זה נעשה כלי. איך על ידי זה נעשה כלי? הוא לא מפרש, אבל כך הוא אומר.

יד) ואמנם עתה בחזרה היה ת הכתר חוזר בתחילת כולם, שמתחיל להסתלק, שנזדכך בחינה ד', אז נסתלק כל אור הכתר. נמצא שיצא אחרון ונכנס ראשון. הסתלק ראשון. א והמלכות היה להיפך, כי יצאה ראשונה. מקודם בא אור הנפש בכלי דכתר, ולבסוף בא אור הכתר לכלי דכתר. נמצא, בעת הסתלקות מי הסתלק מקודם? כתר. נמצא, יצא אחרון, ונכנס למלאות בשורשו ראשון.

מה שמלכות הייתה להיפך, יצאה ראשונה, ונכנסה אחרונה. תיכף אני זה. וזה סוד הפסוק, אני ראשון ואני אחרון. וביאור זה הפסוק, אני ראשון ואני אחרון, יצדק בין בספירת הכתר, נקרא ראשון, ובין בספירת המלכות, נקרא ראשון, אלא שזה היפך זה. והוא כמו שנודע כי "אני" הוא כינוי אל המלכות, ובהפוכו "אין" כנוי אל הכתר.

נמצא לפי זה, אני ראשון, מי? כתר, שנכנס ראשון. אני אחרון, שיצא באחרונה. מלכות, אני אחרון, שנסתלקה באחרונה. אני ראשון שיצא בראשונה. זה נקרא להפך. אם כן, מה למדנו כאן? איך היה הסדר.

עכשיו, צריכים להבין, מה כוונתו בזה שאומר מלכות, מה זה בכוונתו שהוא אומר, כתר? לפי פירוש הפשוט, שלמדנו בקומה אחת, בזיווג אחד, היה סדר שמתחיל להסתלק, מסתלק מקודם, מי? המדרגה הראשונה. זאת אומרת, ע"ב הגדול ביותר.

בגשמיות, בזמן שאדם מתחיל להחליש, נאבד כוח הגדול, ואחר כך יותר קל נהיה, ובסוף גם הכוח הקטן, שהתינוק נולד, מה נולד? בכוח קטן, שמתגדל מקבל כל פעם כוח יותר גדול. גם בגשמיות הוא כך.

נראה מה שכתוב, ת'.

היה ת הכתר חוזר בתחילת כולם.

ת) כבר נתבאר זה לעיל, שהוא משום שבהזדככות הראשונה, בד' דעביות אל בחי"ג דעביות, תיכף נעלמת קומת הכתר מהגוף, צריכים לזכור, שבראש אין הסתלקות, רק בגוף, לכן איפה מדברים מהסתלקות? רק מהגוף. כי הזווג דהכאה הנעשה על בחי"ג, כבר אינו מוציא אלא ע"ס בקומת חכמה. נמצא ש[ו]אור הכתר נעלם למקורו, כנ"ל.

א והמלכות הייתה להיפך.

א) כי היא נעלמה, רק אחר שנזדכך המסך מכל עביותו והשוה צורתו למאציל. אז נעלם אור המלכות. תכף נראה מה שקשה כאן. אם אנו מדברים שעל בחינה ד' יצא אור, קומה, וכל הקומה נסתלקה, מה הפירוש כתר נסתלק? נסתלק מכתר עד המלכות כל הקומת הטעמים נסתלקה. מדוע מכנה זה כתר?

הלאה. ומה אנו מכנים מלכות? עביות דשורש, קומת מלכות, היא נכנסה ראשונה? כאן למדנו להפך, שהפרצופים הולכים מעילא לתתא, למדנו, מקודם בא קומת כתר ולבסוף קומת מלכות. אם כן, מה הפירוש מלכות יצאה, היא נכנסה באחרונה?

תלמיד: נכנסה.

רב"ש: באחרונה, ויצאה בראשונה. היינו הך. נראה מה שהוא מפרש. הבנת את השאלה או לא?

מתחיל לבאר למעלה. אות ט"ו.

טו) ב והנה בהתעלם הכתר אל מקורו, שנזדככה בחינה ד', אין לו כבר קומת כתר. עוד הפעם, איזה כתר היה כאן למדנו? אור היחידה, שהיה מתלבש בכלי דכתר, היה אור הנפש דיחידה. נמצא שנפש דיחידה נסתלקה. ומה נשאר? צריכים לומר, למטה מזה.

בא ואומר כך.

והנה בהתעלם הכתר אל מקורו, עלתה החכמה במקום הכתר, אז [ו]בינה במקום חכמה, וכן על דרך זה כולם, עד שנמצא המלכות במקום היסוד. ועל ידי עליה זו במקום היסוד, שמלכות נזדככה לבחינה ג', ג נתוסף בה, ביסוד, האור. והיה לה בחינת מקיף א' שכנגד בחינת חיה הפנימית. מי?

תלמיד: במלכות.

רב"ש: במלכות, נתעורר בה אור, במלכות, אז מלכות קיבלה עכשיו מקיף חיה. ממי? מהזיווג שנעשה בכלי דיסוד.

הסברנו אתמול, היות שבזעיר אנפין מבחינת אור ישר, מדרגה יותר זכה מבחינת אור ישר ממלכות, שהזיווג שנעשה על כלי דיסוד הוא אור הרוח. גם זה יש להקשות. מה שאין כן מלכות, היה לו רק אור הנפש. אי לזאת, היא לא יכולה לקבל מאור הזה, רק בבחינת מקיף. היא מקבלת בפנימי. מדוע אני אומר מקיף? מסיבת שהוא מדרגה יותר גבוהה, אבל היא מקבל בפנימיות.

תלמיד: יותר גבוהה נקרא מקיף.

רב"ש: כל מדרגה הגבוהה, כל מדרגה עליונה לגבי תחתונה, נקרא מקיף עליו. כך הוא אומר. היינו שלא... פנימיות נקרא זאת היא מדרגתה עצמה. מקיף שנקרא ... ממדרגה, למעלה ממנה.

הרב לייטמן: אז למעלה זה יותר פנימי, זה לא יותר...

רב"ש: מה?

הרב לייטמן: למעלה, למדנו זה יותר פנימי.

רב"ש: אני יודע מה שאתה אומר. מה אמרתי לך? אם הבחינה… אם התחתון נקרא מלכות, מה הפנימיות שלה? ד'. אם הזיווג נעשה על בחינה ג', אז מה יש שם, אור הרוח? אז נקרא זה מדרגה זו יותר גבוהה ממנה. היינו שזה מלכות מקבלת רק נפש, וכאן מאיר רוח.

מה קשה, מה שאמרתי מקודם? אני אסביר לך. מקודם מה היה במלכות? נפש, מקומת הטעמים, מקומת כתר, נקרא נפש דכתר. ואיזה רוח יש עכשיו? רוח דחכמה. אז צריכים לומר שזה יותר חשוב. מכל מקום, יש הבדל, נראה אחר כך. יש הבדל מאור ישר לאור חוזר, נראה אחר כך. זה שמעת קושיה.

תלמיד: הרגשתי קושיה.

רב"ש: הרגשת קושיה. הלאה.

תלמיד: מה יותר חשוב, נפש דכתר?

רב"ש: כאן קשה כאן. הלא יש כלל, נפש דמדרגה עליונה, נפש דכתר, יותר חשוב מכתר דחכמה. ומדוע הוא אומר כאן שמלכות שהייתה מקודם נפש, ועכשיו נעשה זיווג בחינה ג', מדרגה יותר זכה, זה גבוהה ממנה? אז היא לא יכולה להשיג משם, רק מבחינת מקיף.

נשאלת השאלה, מדוע? הלא עכשיו רק מדרגה יותר קטנה, קומת חכמה, אתה אומר נקודות. מה זה, ממי היא מקבלת? מלכות מקומת נקודות? קומת הטעמים נסתלקה? זאת היא השאלה. נראה אחר כך מה שהוא מפרש. הלאה.

והיה לה בחינת… גם זעיר אנפין, שהיה מקודם למדנו, אם אתם זוכרים, חיה דרוח. בהתפשטות הטעמים למדנו שרק מלכות היה לו נפש, נפש, יחידה דנפש. היות שאור הנפש עברה חמישה כלים, אז אנו מבחינים בה חמש הבחנות.

מה שכן, אור הרוח, שבא לכלי דזעיר אנפין, עברה רק ארבע כלים, מכתר עד זעיר אנפין. ארבע כלים, ארבע הבחנות, לא היה לה רק חיה דרוח. עכשיו עלה במדרגה אחת, שנעשה זיווג על בחינה ג', ונתוסף בו בחינת יחידה מן אורות פנימים, ד ועתה נשלם לו הזעיר אנפין מאורות פנימים. ומזיווג הזה גם בחינת… גם מדרגה עליונה ה [ו]בינה, שהיה מקודם שלושה כלים, נתוסף בה בחינת חיה הפנימי. ו וחכמה, נתוסף בה בחינת נשמה הפנימית. חכמה היה מקודם רק משתי כלים, רוח דחיה, רוח דחיה, יש עכשיו נשמה דחיה. ובכתר מה נתוסף? שום דבר. מדוע? אין בחינה ד'.

א'. מה א'?

והנה בהתעלם הכתר אל מקורו.

ב) כמ"ש לעיל, אשר עלית המלכות במקום היסוד, פירושו, שהמסך דבחי"ד, שהוא בחינת כלי המלכות, עלה ונזדכך לבחי"ג, שהיא בחינת כלי היסוד, ואז אור העליון, שאינו פוסק, נזדווג במסך דבחי"ג ויצאו ע"ס בקומת חכמה. "והכתר נתעלם למקורו, ועלה אור החכמה במקום הכתר, ובינה במקום החכמה וכן עד"ז כולם".

הלאה, ג'.

ועל ידי עליה זו במקום היסוד, ג נתוסף בה האור.

ג) כי עתה השיגה מלכות כלי ששי מקומת בחי"ג ע"י עליתה ביסוד, הנבחן לכלי חיצון כלפי בחי"ד. בחינה ד', עביות, נקרא פנימי, וחיצון נקרא חיצוני. ומתלבש בה או"מ דחיה בכלי חיצון זה.

ד) גם זעיר אנפין עלה במדרגה. כי עתה הרויח כלי חמישי, וכיון שיש לו ה' כלים, מתפשטים בהם ה' אורות נרנח"י בשלימות.

ה) ובינה נתוסף חיה, כי השיגה כלי ד' ויש לה מקום לאור החיה.

ו) חכמה דנשמה כי השיגה כלי ג', ויש מקום להתלבשות אור [ה]נשמה דחיה. נשמה דחיה. לחיה יש כבר שלושה כלים.

כל הג' הקדמות האלו, שהוא אומר, מדף רמ"ז אות ל', הוא רק על התפשטות הטעמים. התפשטות הטעמים, שתהיה בצורה כזה דהיינו, שאור הכתר, יש לו רק נפש. ולאור החכמה יש נפש רוח, לאור הנשמה יש נפש רוח נשמה, ולזעיר אנפין, שהוא רוח, יש לו חיה דרוח. ולמלכות של נפש, יש לו יחידה דנפש, למדנו ג' הקדמות האלו.

עכשיו צריכים הקדמות חדשות. מה כאן לדעת? אחת, מה הפירוש שהוא אומר, שמסתלק בחינה ד' נשאר לנו אור החכמה? אז הרב אומר, הוא שואל ברב בעצמו את השאלה, ומתרץ, כל זמן שישנו עוד אור באיזה מדרגה, אף על פי שיש לו מדרגה יותר קטנה, נבחן שעדיין יש בה אור.

מה שאין כן, למלכות אין עכשיו שום אור. אם נזדכך על בחינה ד', אז כבר אין למלכות שום אור. נמצא שהמלכות היה לה מקודם נפש שהיה מתלבש בחמישה כלים, עכשיו אין לה בחינה ד', אין לכלי הזאת אור. מה שאין כן מזעיר אנפין למעלה, עוד לא נזדככה, הגם שאנחנו צריכים לומר שנזדכך טעמים, נסתלקה כל האור, אבל מאיר עכשיו בחינה ג'.

אם מאיר עכשיו בחינה ג', אז הוא חושב שקיבל משהו יותר ממה שהיה לו מקודם. אז הוא אומר, שזעיר אנפין שהיה לו מקודם רוח, לא לשכוח, קיבל עכשיו עוד כלי, שהוא יחידה. שמעת או לא שמעת?

תלמיד: לא שמעתי.

רב"ש: עוד הפעם. הסדר הראשון שמעת?

תלמיד: כן.

רב"ש: בטעמים. עכשיו יש הקדמה אחת שהוא אומר, אם מסתלק האור מכלי, ויש בכלי אור יותר קטן, אנח… עוד נבחן שיש אור לכלי הזו. נמצא עכשיו שאנחנו אומרים שנזדככה בחינה ד', נבחן רק למלכות אין אור.

אז מזעיר אנפין מלמעלה, שהוא בחינה ג', נעשה עכשיו זיווג, ויוצא קומת אור, ויש לו אור היחידה עכשיו, כך הוא אומר. מדוע יש לו אור היחידה? מקודם היה לו רוח, בחינת חיה. עכשיו, יש לנו לתת להם.

מקודם למדנו, מה היה בכלי דמלכות? נפש. ולזעיר אנפין היה רוח. קצת מחשבה. היה זעיר אנפין יותר חשוב ממלכות או לא?

תלמיד: ...

רב"ש: שם היה רוח ולמלכות היה נפש. ונשמה עתה יותר חשובה. וחיה יותר חשובה, ויחידה יותר חשובה. אז אנחנו רואים, מצד התלבשות האור בכלים, אף על פי שאנחנו לומדים שהמלכות עושה זיווג על בחינה ד', שהוא קומת כתר, מי היה הגורם שיאיר קומת כתר? רק המלכות, אבל מלכות אינה מקבלת, רק נפש, וזעיר אנפין יותר גבוה ממנה. ויש לו רוח. ולבינה נשמה וכן הלאה. ברור זה?

עכשיו, כשנסתלקה בחינה ד' ממלכות, אז צריכים לומר אליבא דאמת, כל פרצוף הטעמים נסתלק. אין שום דבר. בא הוא ולומד, לא. כל מה שיש אור בהכלים, הגם שמדרגה יותר קטנה, נבחנת שעדיין יש להם אור.

אבל מה הוא אומר ומה קשה? הוא אומר, עכשיו נתוסף כלי בזעיר אנפין. היינו במלכות שעלתה ליסוד, המכונה שמלכות עלתה לבחינה ג', יש לו קומת חכמה, נתוסף כלי בזעיר אנפין ויש לה עכשיו יחידה דרוח. זה גם כן קשה מאוד. איזה רוח… איזה חיה דרוח היה לו? מקומת כתר טעמים. ועכשיו איזה יחידה יש לה? מקומת חכמה.

הלאה. הוא אומר שכמו שנתוסף כלי בזעיר אנפין, נתוסף כלי בבינה. בינה, היה לה מקודם נשמה דטעמים, נשמה דנשמה, יש לה עכשיו חיה דנשמה. אבל מאיזה בחינה? מחכמה. הלאה. חכמה היה לו מקודם רק שתי כלים, היה לו נפש רוח דחיה, עכשיו נתוסף כלי שיש לה אור נשמה דחיה. מאיזה קומה? לא מקומת כתר, רק מקומת חכמה. וכלי דכתר, אין. מה אין? אור הכתר צריך להיות בחינה ד', זה אין.

הלאה. אחר כך הוא אומר, אור הרוח לגבי נפש נקרא מדרגה יותר גבוהה, ולכן נבחן אצלו בחינת מקיף. גם כן אותה הקושיה. הנפש שלו היה מכתר, ורוח הוא מחכמה. אותו סדר, נלך הלאה. אחר כך נזדככה גם בחינה ג', ומלכות עלתה לבינה, לבחינה ב'. נתוסף עכשיו כלי, למי? לבינה. מה היו קודם לבינה? נשמה דכתר, וחיה דנשמה מקומת חכמה, עכשיו קיבל יחידה דנשמה מקומת בינה. אתה ישן.

וזעיר אנפין מלכות? זעיר אנפין לא יכולה לקבל מבינה, שהוא נשמה, רק מקיף. הגם שאני אומר שזעיר אנפין הוא הרוח, רוח, היה לו חיה דרוח מקומת הטעמים, ויחידה דרוח מקומת חכמה, ונשמה דנש… עכשיו מיחידה דנשמה של קומת בינה, יותר גבוהה ממנה.

מדוע הוא נשמה? הגם שזה נשמה, איזה יחידה נשמה? מקומת בינה. ונבחנת זעיר אנפין לרוח מקומת חכמה, ועוד לא מתחשב בזה. למה, זה קשה והוא לא מתחשב. והוא אומר שהוא מקבל מכאן מקיף אחד. מי? זעיר אנפין. מלכות שהיא נפש, שהיא צריכה לקבל מזעיר אנפין, למדנו מקבלת מקיף אחד, חיה, היא מקבל מבינה, זה גבוהה ממנה שתי מדרגות, יש עוד מקיף, יחידה גם כן, שתי מקיפים.

נלך הלאה. הוא לומד שנזדכך מבחינה ב' לבחינה א', לקומת חכמה… לעביות דחכמה. כבר, מה יש לו לדבר? קומת נשמה אין כבר במדרגה. קומת חיה אין כבר במדרגה. קומת כתר אין כבר במדרגה. רק איזה מדרגה יש? זעיר אנפין.

נמצא עכשיו שמלכות עלתה לזעיר אנפין, לקומת חכמה, אה, לעביות דחכמה, יש לו זה בחינת קומת זעיר אנפין. אז, בינה, מה מקבלת בינה? שום דבר, בינה כבר נסתלקה, בזמן שמאיר זעיר אנפין. רק ממי עוד נמצא במדרגה? רק קומת זעיר אנפין. מה אמרנו? זעיר אנפין מקבל מקומת עביות דחכמה, שהוא חיה, עוד מקיף.

ומלכות לא יכולה לקבל עוד מקיף מבחינת חכמה, שהוא חיה, מסיבת שבחינה א' אומר הסתכלות דא"ק, הוא לא מתפשט למטה בשיעור שתוכל לקבל ממנה אור חיה, מלכות, רק זעיר אנפין מקבל.

נמצא עכשיו, שקיבל...