שיעור בוקר 06.03.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "השלום בעולם", עמ' 463

קריין: כתבי בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם", עמ' 463, כותרת "בהעדר יכולת להנהיג מדת האמת ניסו להשתית את המדות התרומיות".

בהעדר יכולת להנהיג מדת האמת ניסו להשתית את המדות התרומיות

"ועתה - לענין ג' המדות הנשארות, שהן: חסד, צדק, ושלום. שלכאורה, לא נבראו מתחילתם. אלא לקחת מהם סימוכין, להסמיך בהם את האמת החלש מאד בעולמנו, ומכאן התחילה ההיסטוריה ההתפתחותית לטפס על דרגותיה האיטיות והנחשלות ביותר בהתקדמותה לסידור חיי הציבור.

כי להלכה, הסכימו כל בני החברה, וקבלו עליהם בכל תוקף, לבלתי נטות מהאמת אף משהו - אבל למעשה נהגו הם עצמם בהיפך גמור מהאמת, כמוסכם. ומאז, נפל גורלו של האמת להיות בחלקם של השקרנים ביותר, ואינו מצוי לעולם אצל החלשים והצדיקים, שיוכלו אפילו להסתייע במדת האמת, לא מיניה ולא מקצתיה" אנחנו רואים עד כמה כל המנהיגים רוצים להוכיח שהם צודקים ורק הדרך שלהם נכונה. הם משתמשים במילה הזאת אמת, ורק כך צריכים לעשות ולא אחרת, ואני צודק ואחרים לא, הם שקרנים וכן הלאה. מאיפה זה נובע? כי נמצא בטבע האדם, מתוך ארבע המידות, חסד ואמת צדק ושלום,  ואז כדי להעמיד את האמת, כל אחד לפי רצונו משתמש במילים האלה חסד, אמת, צדק ושלום כדי לשחק ולמכור את האמת שלו. "כאשר לא יכלו להנהיג את מדת האמת בחיי הציבור, נתרבו הנחשלים והנעשקים בתוך החברה - - - ומכאן יצאו וצמחו מדות "החסד והצדק", לפעול פעולתם בסדרי החברה, כי כללות קיום החברה היה מחייב את המוצלחים שבהם, לתמוך בנחשלים. וזאת כדי לא להזיק לחברה בכללותה, לפיכך היו נוהגים עמם לפנים משורת הדין, דהיינו, בחסד ובצדקה.

אמנם, מטבע הדברים, בתנאים שכאלה מתרבים הנחשלים והנעשקים, עד שמספיקים למחות במוצלחים, ולעשות מריבות וקטטות - - - ומכאן יצאה ונתגלתה מדת "השלום" בעולם. - הרי, שכל אלו המדות: חסד, צדקה ושלום, יצאו ונולדו מחולשת האמת.

והיא שגרמה להתפלגות החברה לכתות כתות, מהם תפסו את מדת החסד והצדקה, דהיינו, לוותר מרכושם לאחרים. - ומהם שתפסו את מדת האמת, דהיינו, שלי שלי, ושלך שלך.

ובדברים יותר פשוטים, אפשר לחלק את שתי הכתות לבעלי "בנין" ולבעלי "חורבן", בעלי בנין הם אותם החפצים בבנין, ובטובת כלל הציבור. ולענין זה הם מוכנים לוותר פעמים תכופות מרכושם לאחרים.

אבל אלו שהיו נוטים מטבעם לחורבן ולהפקרות, היה נוח להם להאחז במדת האמת, דהיינו, "שלי שלי ושלך שלך". לתועלתם הפרטית, ולא היו רוצים לעולם לוותר אף במשהו מחלקם לאחרים, וזאת, מבלי להתחשב בסכון קיום הציבור, להיותם מטבעם בעלי חורבן."

אני הרגשתי שזה קשה.

קריין: נקרא שוב. אנחנו בכותרת "בהעדר יכולת להנהיג מדת האמת" שזה העיקר ולפי זה העולם יצטרך להתקיים לכשיהיה מתוקן. אז כדי להגיע לתיקון העולם אנחנו צריכים בצורה הדרגתית להגיע אליו על ידי חסד ואמת, צדק ושלום, ומתוך זה אנחנו יכולים לבנות על פני האגו שלנו את מדת האמת שתתקיים. ו"אמת" זה שם הבורא, ואז באמת מגלים אותו במלואו.

בהעדר יכולת להנהיג מדת האמת ניסו להשתית את המדות התרומיות

"ועתה - לענין ג' המדות הנשארות, שהן: חסד, צדק, ושלום. שלכאורה, לא נבראו מתחילתם. אלא לקחת מהם סימוכין, להסמיך בהם את האמת החלש מאד בעולמנו, ומכאן התחילה ההיסטוריה ההתפתחותית לטפס על דרגותיה האיטיות והנחשלות ביותר בהתקדמותה לסידור חיי הציבור.

כי להלכה, הסכימו כל בני החברה, וקבלו עליהם בכל תוקף, לבלתי נטות מהאמת אף משהו - אבל למעשה נהגו הם עצמם בהיפך גמור מהאמת, כמוסכם. ומאז, נפל גורלו של האמת להיות בחלקם של השקרנים ביותר, ואינו מצוי לעולם אצל החלשים והצדיקים, שיוכלו אפילו להסתייע במדת האמת, לא מיניה ולא מקצתיה.

כאשר לא יכלו להנהיג את מדת האמת בחיי הציבור, נתרבו הנחשלים והנעשקים בתוך החברה - - - ומכאן יצאו וצמחו מדות "החסד והצדק", לפעול פעולתם בסדרי החברה, כי כללות קיום החברה היה מחייב את המוצלחים שבהם, לתמוך בנחשלים. וזאת כדי לא להזיק לחברה בכללותה, לפיכך היו נוהגים עמם לפנים משורת הדין, דהיינו, בחסד ובצדקה.

אמנם, מטבע הדברים, בתנאים שכאלה מתרבים הנחשלים והנעשקים, עד שמספיקים למחות במוצלחים, ולעשות מריבות וקטטות - - - ומכאן יצאה ונתגלתה מדת "השלום" בעולם. - הרי, שכל אלו המדות: חסד, צדקה ושלום, יצאו ונולדו מחולשת האמת.

והיא שגרמה להתפלגות החברה לכתות כתות, מהם תפסו את מדת החסד והצדקה, דהיינו, לוותר מרכושם לאחרים. - ומהם שתפסו את מדת האמת, דהיינו, שלי שלי, ושלך שלך.

ובדברים יותר פשוטים, אפשר לחלק את שתי הכתות לבעלי "בנין" ולבעלי "חורבן", בעלי בנין הם אותם החפצים בבנין, ובטובת כלל הציבור. ולענין זה הם מוכנים לוותר פעמים תכופות מרכושם לאחרים.

אבל אלו שהיו נוטים מטבעם לחורבן ולהפקרות, היה נוח להם להאחז במדת האמת, דהיינו, "שלי שלי ושלך שלך". לתועלתם הפרטית, ולא היו רוצים לעולם לוותר אף במשהו מחלקם לאחרים, וזאת, מבלי להתחשב בסכון קיום הציבור, להיותם מטבעם בעלי חורבן."

תקוות השלום

"ואחר, שהתנאים האלו הביאו את החברה לקטטות גדולות, שסכנו את כללות החברה - צמחו ונתגלו עושי השלום, בחברה, שנטלו את עוצם התקיפות והכח שבידיהם, וחדשו את חיי החברה על פי תנאים חדשים, אמיתיים לפי דעתם, שיספקו את קיום החברה בשלום.

אמנם, עושי השלום האלו, הצומחים ובאים אחרי כל מחלוקת, הנה מצד טבע הדברים, באים ברובם רק מבעלי החורבן, דהיינו, ממבקשי האמת, מבחינת "שלי שלי ושלך שלך". והוא, לטעם היותם בעלי הכח והאומץ שבחברה, המכונים גבורים, אמיצי הלב, כי המה מוכנים תמיד להפקיר את חיי עצמם ואת חיי כללות הציבור כולו, אם לא יסכים הצבור לדעתם.

מה שאין כן בעלי הבנין שבחברה, שהם אנשי החסד והצדקה, שיקר להם חיי עצמם, וגם יקר להם חיי הציבור - הם אינם מוכנים להפקיר את עצמם, ולא את הציבור, להעמידם בסכנה, כדי לכפות על הציבור להסכים לדעתם. ומכיון שכן, המה תמיד הצד החלש שבחברה, המכונים מוגי הלב והפחדנים.

ומובן מאליו, שתמיד ידי המופקרים אמיצי הלב על העליונה, על כן טבעי הוא, הדבר, שכל עושי השלום - מ"בעלי החורבן" באים, ולא "מבעלי הבנין".

ומהאמור אנו רואים, איך שתקוות השלום, שכל בני דורנו מיחלים אליו, בכליון עיניים, הוא מחוסר ערך הן מצד "הנושא" והן מצד "הנשוא".

כי הנושאים, שהם עושי השלום שבדורנו, ובכל דור ודור, כלומר, אותם שהכח בידיהם לעשות שלום בעולם - הרי המה לעולם קרוצים מאותו החומר האנושי שאנו מכנים אותם: "בעלי החורבן", להיותם מבקשי האמת, דהיינו, להשתית העולם על מדת "שלי שלי ושלך שלך".

טבעי הדבר, שאותם האנשים עומדים על דעתם בתוקף, עד כדי להעמיד בסכנה את חייהם, וחיי הציבור כולו. והיא הנותנת להם תמיד את הכח להתגבר על אותו החומר האנושי, שהם בעלי הבנין, מבקשי החסד והצדקה, המוכנים לוותר משלהם, לטובת האחרים, כדי להציל את בנין העולם, כי המה הפחדנים, מוגי הלב.

המתבאר: שביקוש האמת וחורבן העולם - היינו הך, וביקוש החסד ובנין העולם - היינו הך. ולכן אין לקוות כלל מבעלי החורבן, שיבנה השלום על ידם.

וכן מחוסרת ערך תקוות השלום מצד הנשוא, כלומר, מצד התנאים של השלום עצמו. כי עדיין לא נבראו אותם התנאים המאושרים לחיי היחיד ולחיי הציבור, על פי אמת המידה של האמת, שעושי השלום הללו חפצים בה. והכרח הוא שנמצאים וימצאו תמיד מיעוט חשוב בחברה, בלתי מרוצים מהתנאים המוצעים להם, כמו שהוכחנו לעיל את חולשת האמת. והמה יהיו תמיד חומר מוכן לבעלי הקטטה החדשים, ולעושי השלום החדשים שיתגלגלו כן לאין קץ."

אני לא מצפה לשאלות מפני שהחומר הזה דורש עיון, ונקווה שאתם תמצאו זמן אפילו בימים הסוערים האלו כדי שיהיה יותר מובן. תקראו כמה פעמים כשיש לכם זמן ולב ואחר כך ונדבר נברר את הנושא.

הדברים בורחים קצת בין האצבעות ובין המילים, השכל והרגש, אני מבין את זה, אני כבר שמעתי על דברים כאלה, שהם לא כל כך מסתדרים, אם כי הם כביכול מדברים עלינו, על החברה האנושית איך שכל אחד מתפעל ממה שקורה לנו, אבל בכל זאת זה לא מובן. בעצם לא שזה לא מובן, אלא לא קרוב לכל אחד, הוא לא מרגיש שכל העובדות, המילים האלה נמצאות בו.

שלום ציבור מסויים, ושלום העולם כולו

"ואל תתמה, מה שאני מערבב יחד את שלומו של ציבור אחד, עם שלום העולם כולו, כי באמת כבר באנו לידי מדרגה כזו, שכל העולם נחשבים רק לציבור אחד, ולחברה אחת, כלומר, שכל יחיד בעולם, מתוך שיונק לשד חייו והספקתו מכל בני העולם כולו - נעשה בזה משועבד, לשרת ולדאוג לטובת העולם כולו.

כי הוכחנו לעיל את השיעבוד המוחלט של היחיד, להציבור שלו, כדוגמת גלגל קטן במכונה. כי הוא נוטל כל חייו ואשרו מאותו הציבור, ועל כן טובת הציבור, וטובתו הפרטית - היינו הך. וכן להיפך. ולפיכך, באותו השיעור שהאדם משועבד לעצמו - הנה בהכרח שנעשה משועבד לציבור, כמו שהארכנו בדברים לעיל.

ומהו היקפו של אותו ציבור. - דבר זה נבחן לפי מרחק יניקת היחיד מהם, כי למשל בתקופות ההיסטוריה הקדומות, היה המרחק הזה משוער רק בהיקף של משפחה אחת. כלומר, שהיחיד לא נצרך לסיוע כלשהו רק מבני משפחתו. אשר אז, ודאי לא היה מוכרח להשתעבד רק לבני המשפחה שלו.

ובתקופות מאוחרות יותר, נצטרפו המשפחות לעיירות ולגלילות, ונעשה היחיד משועבד לעירו. - ואחר כך כשנצטרפו העיירות והגלילות למדינות - היה היחיד מסתייע באושר חייו מכל בני המדינה, הנה נעשה עם זה משועבד לכל בני המדינה.

ועל כן בדורינו זה, כשכל יחיד מסתייע באושר החיים שלו, מכל מדינות העולם, הנה הכרח הוא, שהיחיד נעשה בשיעור הזה משועבד לכל העולם כולו, כמו הגלגל בתוך המכונה.

ולפיכך אין להעלות על הדעת את האפשרות לעשות סדרים טובים ומאושרים בדרכי שלום במדינה אחת, כאשר לא יהיה כן בכל מדינות העולם, וכן להיפך. כי בתקופתנו אנו, כבר מקושרות המדינות בהספקת משאלות החיים, כמו היחידים במשפחתם בתקופות הקדמוניות, ולפיכך אין לדבר ולעסוק עוד, מסדרים צודקים המבטיחים שלום מדינה או אומה אחת. אלא רק משלום העולם כולו. כי טובתו ורעתו של כל יחיד ויחיד בעולם תלוי ומדוד במדת טובת היחידים שבכל העולם כולו.

ואע"פ שדבר זה למעשה ידוע ומורגש למדי, עם כל זה בני העולם עדיין לא תפסו את זאת להלכה כראוי. ומדוע - כי כן מהלכי ההתפתחות בטבע, אשר המעשה מקדימה את הבנת הענינים. ורק המעשים יוכיחו וידחפו את האנושות קדימה."

הוא כותב מילים חזקות מאוד, אין לנו ברירה, אנחנו עיוורים, אנחנו לא מבינים מה שקורה, אנחנו סובלים, ורק הסבל שבגללו אנחנו לא מקושרים נכון ולא רואים את המטרה הנכונה בהתקשרות יותר הדדית בינינו, מביא אותנו למטרה הנכונה, אבל בינתיים כולנו מרגישים שרק הצדק הפרטי של האדם רוצה לקבוע לכולם וזה בעצם מה ש"חוגג" בעולם והורס אותנו.

שאלה: בעל הסולם כותב "ולפיכך אין לדבר ולעסוק עוד, או אומה אחת. אלא רק משלום העולם כולו." למה הוא מתכוון פה?

אם אנחנו רוצים באמת להגיע למצב המתוקן האמיתי, אנחנו צריכים לדבר על השלום, ההשלמה ההדדית בין כולם לכולם במידת העולם כולו, כי אם יישאר אפילו מישהו לא מרוצה מבני העולם, כל המערכת לא תתקיים נכון. בדוגמת המערכת השלמה.

תלמיד: אז למה הוא מזכיר את הצדק, את הצדקה, החסד?

כי אלו התיקונים תרומיים, בינתיים, שאנחנו צריכים להגיע אליהם כדי להגיע למצב השלם שנקרא "שלום", שכל אחד ערב עבור כולם, וכך כולם נמצאים יחד בלי יוצא מן הכלל. ואז אנחנו משיגים בהשלמה הזאת את הבורא, כי אנחנו בונים אותו מתוך התקשרות כזאת בינינו. אתה שומע? בונים את הבורא מתוך ההתקשרות ההדדית הנכונה בינינו, שכל אחד ערב עבור כולם, ואז אנחנו מגלים בזה שבונים התקשרות כזאת נכונה, את הבורא, את המערכת הנכונה, האמיתית, המתוקנת, שהיא נמצאת בגמר התיקון.

תלמיד: זאת אומרת שבונים את הבורא לא רק על ידי תפילות אלא גם על ידי התנהגות בתוך העשיריות.

בעצם תפילה. אנחנו מקבלים על ידי כל מיני צורות התקשרות בינינו - גילויים שמראים איפה אנחנו לא בסדר ומה צריכים להשלים ואנחנו פונים לבורא ומבקשים ממנו שהוא ישלים, יסדר. אנחנו פונים אליו גם שיגלה, אנחנו פונים אליו שייתן לנו כוח לראות, לגלות, לבקש, והכול אצלו, גם כוחות הבירור, גם אנליזה וגם סינתזה, את כל המצבים האלו אנחנו מקבלים ממנו.

כל העבודה שלנו היא בעצם בהתקשרות אליו. אבל כדי להתקשר אליו אנחנו צריכים לגלות את החסרונות - מה חסר לנו כאן כדי לבוא אליו ולהתקשר. כול עוד הבורא לא ישרה בינינו, חייב לשרות בינינו בצורה השלמה, כשמו "השלם", ואז אנחנו נגלה שאנחנו נמצאים במידת הקשר השלמה עם הבורא.

תלמיד: יוצא שהתפילות הן הכי חשובות?

התפילה, ברור שתפילה זה דבר הכי חשוב.

תלמיד: הוא מגלה איפה אנחנו רעים, איפה אנחנו טובים.

כן, אין דבר שמתקן אלא תפילה. וכל הבעיות שאנחנו מגלים זה אך ורק כדי לפנות לבורא פנייה נכונה איך לבנות וזאת התפילה, ואז הוא מסדר.

שאלה: יש חברות שעכשיו מאוד מודאגות, בוכות ורוצות רק לסיים את המלחמה, מתפללות שהמלחמה תסתיים. ויש כאלה שנמצאות ברוממות ושמחות מהזדמנות לתיקון גדול, הודות למלחמה נפתחה האפשרות לאיחוד לבבות ולתפילה לבורא. למה יש הבדל בין הגישות ואיך ניתן לעזור לכולם?

קודם כל אנחנו צריכים להשתדל להתנתק מכל מה שיש לנו בעולם הזה - לאיזה מחנה אנחנו שייכים - למחנה הרוסי או למחנה האוקראיני. להתעלות למעלה מזה כי אנחנו רוצים שלום. לא חשוב לנו מי, לא חשוב מי שייך למי, אנחנו רוצים שלום בינינו, חיבור בינינו. אומנם אנחנו מרגישים הבדלים בינינו, זה טוב שמרגישים הבדלים, זה הבורא עושה, רק הוא מבקש מאיתנו שאנחנו את הבדלים האלו נממש בצורה נכונה. צורה נכונה, שאנחנו נרצה להשלים בינינו, אחד נותן את זה, והשני זה, והשלישי זה וכן הלאה לצורך החיבור בינינו, זה העיקר. אף אחד לא פועל בניגוד לחיבור, אלא הכול בחיבור. זה מה שצריך, זה מה שחשוב.

לכן היום אנחנו צריכים להשתדל בכל הלב שלנו הכללי וכל הלב שלנו הפרטי, שכל כוחות השנאה יירגעו, שיתחילו להבין שהעיקר זה החיבור ביניהם למעלה מהשנאה. למרות שאנחנו שונאים זה את זה אנחנו צריכים למעלה מזה לאהוב זה את זה. זה נקרא "נצחוני בני". "נצחוני בני", זאת אומרת שהבורא מעורר את היצר הרע בכל אחד ואחד ולכן אנחנו נמצאים בהתנגשות זה עם זה, ואנחנו צריכים להגיע לשלום, לשלמות, להשלמה זה עם זה, זה העיקר. ההצלחה שלנו הגשמית תלויה בזה שתיפסק המלחמה ולא יהיה איום של פצצות גרעיניות וכורים גרעיניים, ושתהיה תקווה לשלום, לשלמות כללית בין כולם.

דווקא בגילוי הרע כל כך גדול ומאיים שנמצא ממש מעל הראשים שלנו, אנחנו יכולים להגיע לחיבור יפה, אבל בהבנה שהבורא עושה לנו בכוונה וכך מגיעים לשלום. לא יכול להיות שלום ללא מלחמה, ללא גילוי הרע. גילוי הרע יש מספיק אפילו עם איום הרע לעתיד כל כך גדול שזה יפוצץ את כל כדור הארץ. לכן כדאי לכולנו לחשוב רק איך אנחנו מתחברים ומשלימים זה את זה ודורשים שלום. "שלום" זה נקרא שהבורא מתגלה בינינו, כוח חיבור ואהבה בין כולם. נקווה שנגיע לזה.

יש לפנינו יום, נעשה אותו כיום העבודה שלנו בלב. אנחנו רוצים לחבר את כל החברים והחברות שלנו וסביבנו כל העולם. אנחנו מתלבשים על כל הכוחות שישנם במלחמה הזאת ורוצים להביא אותם לחיבור. בואו נגלה את זה. ואז אנחנו בהחלט נעשה את התפקיד של "ישראל", הקו האמצעי שמחבר שני קווים מנוגדים זה אל זה וכך נקדם את העולם. והבורא יתגלה לכולם ונרגיש את עצמנו קיימים לא בעולם הגשמי הזה, אלא כבר בעולם הרוחני. זה הכול בכוחנו, בידינו ובזמננו עכשיו לעשות.

אני פונה שוב לגברים ולנשים, ועוד יותר לנשים, בואו אנחנו נתפלל יפה ונכון על החיבור בינינו. בתוך החיבור נגלה את הבורא ואז "עושה שלום במרומיו", "במרומיו" זה נקרא בעולם הרוחני, "הוא יעשה" גם "שלום עלינו" בעולם הגשמי. אנחנו קיימים בדור האחרון, בגמר התיקון, בזמנים ובמצבים כאלו שהבורא יכול להתגלות לכולם. אנחנו נמשוך אותו מהדרגות הרוחניות למצבנו הגשמי. בואו ננסה את זה לעשות, ככל שזה נראה רחוק ולא מציאותי, זה קרוב וכן מציאותי, תאמינו לי שזה אפשר. אז בהצלחה לכם עד מחר.

(סוף השיעור)