שיעור בוקר 28.11.22- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא – אמונה למעלה מהדעת, קטעים נבחרים מהמקורות, מקטע מס' 52.

אנחנו באותו כיוון, באותה דרך, לאותה מטרה להגיע לשמה ואנחנו צריכים להבין שבעצם בזה אנחנו כבר נמצאים בדרך ישרה למטרת הבריאה. אם אנחנו משיגים את לשמה, משיגים אמונה למעלה מהדעת, משיגים קשר כזה עם הבורא שכולנו נכללים בכולם ובו, אז בזה אנחנו חוזרים לאותו מצב כמו שהיה לפני חטא עץ הדעת, לפני שבירת הכלי דאדם הראשון והמטרה שלנו והפעולות שלנו, הכול מכונס ומכוון לאותה נקודת איחוד אחת.

אז בואו נקרא את זה ונברר הלאה. בכל זאת זו הדרך וזה נושא שלא צריכים לצאת ממנו, רק להוסיף אליו יותר ויותר הבחנות.

קריין: קטע מס' 52.

"מה שנתדמה להאדם, דברים שהם בסתירה להשגחת טוב ומטיב, הוא רק בכדי שהאדם יהיה מוכרח להמשיך אור עליון על הסתירות, בזמן שהוא רוצה להתגבר על הסתירות. אחרת אי אפשר לו להתגבר. ושזה נקרא רוממות השם ית', שממשיך בזמן שיש לו הסתירות, הנקרא דינין.

כלומר, שהסתירות יכולים להתבטל, אם הוא רוצה להתגבר עליהם, רק אם הוא ממשיך רוממות ה'. נמצא, שהדינין האלו הם הגורמים להמשכת רוממות ה'."

(בעל הסולם. "שמעתי". ל"ג. "ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן")

שאלה: איך אפשר למשוך את האור העליון או את גדלות הבורא על פני הסתירות?

האדם משתדל לכוון את המחשבה שלו והלב שלו לאיחוד עם הבורא, ורואה שאין לו לזה כל כך הרבה מחשבות ואין לו כל כך נטיות לב להתחבר עם הבורא. ואז הוא מחפש על ידי איזה אמצעים בכל זאת הוא יכול לכוון את עצמו. ויכול להיות שגם הקבוצה לא כל כך מורגשת בו. ואני לא מדבר על הקבוצה איך היא בעצמה, אלא איך הוא מרגיש את הקבוצה, שהיא לא לוחצת ולא נמשכת ולא מחייבת אותו, ואז הוא לא יודע מה לעשות.

הוא רואה שכל מיני מצבים כאלה מרכיבים את ההצלחה הרוחנית והם נעלמים ממנו, נמצאים בסתירה ביניהם, וצריכים על כל אחד להתגבר ולהחזיק בכוח כדי להביא אותם יחד לאיזו פעולה משותפת של כוחות, מחשבות, כיוונים, והוא רואה שזה לא הולך.

וכל זה מפני שחסרה לו רוממות ה'. ואם הבורא היה בעיניו גדול, אז הכול היה מסתדר. אבל אם הבורא מסתתר אז אין לו כוח להתגבר על זה, ואז הוא פונה או לזה או לזה או לזה, זאת אומרת לכל מיני אמצעים שיכולים להביא לו יחס, חרדה, גדלות, נטייה כלשהי לבורא ורואה שזה קשה לו. אז מה לעשות?

ואז הוא מבין שזה הבורא ששולח לו מצבים כאלו, זה הבורא ששופך עליו את החושך הזה, הרגשת הניתוק, הריחוק ואין לו מה לעשות עם זה. זה כאילו שאותו מקום איפה שהיה צריך להרגיש את החברים, את הבורא, את הקבוצה, חשיבות המטרה, הוא מרגיש שם איזה ערפל - וכמו שאנחנו בערפל לא כל כך רואים מה קורה סביבנו, כך האדם. ומה לעשות.

וכאן עליו לא לשכוח, שאת כל הסתירות וההסתרות זה הבורא שולח, כדי שהאדם ירצה דרך זה להרגיל את עצמו לעבוד עימו, עם הבורא, בכל זאת בצורה כמה שיותר קרובה וצמודה ושהכול נמצא בכוחותיו. ואם לא, אז להתפלל והבורא יביא לו.

לכן כל הרגשות האלו של חוסר רוממות ה' בעיניו, כל אלה הדינים, הם גורמים שהוא ירצה לגלות את הבורא ככוח יותר גדול, יותר עליון, יותר רחב ושולט בהכול. שיש רק טבע אחד, טבע של השפעה, אהבה, וחיבור, והכוח הזה מחזיק בתוכו את כל המציאות והאדם צריך לעשות מאמצים כדי לגלות אותו.

שאלה: איך מתוך הסתירות האלה אנחנו מתחילים לבנות כלי?

יש בזה הרבה אופנים, אני לא יכול להגיד. אבל אם אנחנו בכל זאת לא שוכחים שכל אותם המצבים, המחשבות המנוגדות, כול מה שיש לנו אנחנו רוצים לחבר יחד, כי זה מגיע ממקור אחד, ורק בגלל שאנחנו צריכים להידמות לו, אז אנחנו מרגישים אותם כדברים נפרדים ומנוגדים. וכך אנחנו משתדלים לחבר יחד, שאין נגד ואין בעד ואין טוב ואין רע, אלא הכול מתגלה כלפי כל אחד וכולנו יחד, כדי שכאשר נשתדל לחבר אותם, נמצא מקור אחד, שזה הבורא, וגם הרע הופך להיות לטוב ואנחנו מתחברים ביחד כאיש אחד בלב אחד.

צריכים יותר ויותר להשתדל להבין למה הבורא עשה את זה, מה העבודה שלנו בזה, איך אנחנו מגלים בינינו יחסים נכונים ולא נכונים, כי הבורא דווקא מעורר כל מיני מצבים מנוגדים, הפוכים, ומסתתר בעצמו, כי הוא לא רוצה להראות לנו איך לחבר את כל הדברים הטובים והרעים, בעד ונגד והכול כדי שאנחנו נחפש.

וכשאנחנו מחפשים אנחנו בזה מפתחים את החושים שלנו, את המוח שלנו והשכל, ואנחנו כמו ילדים שמשחקים במשחקים שלהם. ואנחנו ההורים בכוונה קונים להם משחקים כאלו, שהם יחפשו שם את הפתרון, וכל החיים שלנו, כל הלימוד שלנו, גם בבתי הספר, זה הכול על ידי שאלה ופתרון, שאלה ופתרון.

וכך אנחנו צריכים לראות את העבודה שלנו, שכל פעם יש לפנינו שאלות ומתוך השאלות אנחנו מגיעים לחיפוש, ומתוך החיפוש אנחנו בסופו של דבר מגיעים לתשובות, לפתרונות ואנחנו מבינים את הבריאה מתחילה ועד סופה. ואחרי הרבה מצבים כאלה, הרבה מאמצים כאלה, אנחנו מבינים למה הוא עשה את זה כך, מה התפקיד שלנו בזה - וכשאנחנו פותרים את כל הבעיות אנחנו נעשים כמוהו, כמו הבורא.

שאלה: בין ה"לא לשמה" ל"לשמה" ההבדל הוא בזה שהאדם מתחיל להיות מעוניין במצבים המנוגדים?

כן, אנחנו דווקא מעוניינים במצבים המנוגדים, בשאלות, מפני שאנחנו רואים שבלי השאלות אנחנו לא יכולים להגיע להבנת הטבע, להבנת יחס הבורא אלינו, להבנת התשובות שלנו, איך אנחנו צריכים לענות על כול מה שכביכול הוא שואל אותנו - או שאנחנו שואלים אותו וצריכים להרגיש בחזרה את היחס שלו אלינו, את התשובה שלו.

הכול זה מין שאלות ותשובות, אני לבורא והבורא לי. וכך אנחנו ביחד כשפונים אליו, אנחנו בעצם מתקדמים.

שאלה: האם זה הכרחי לעורר את החיסרון הזה בכל החברים, כדי לגלות את גדלות הבורא?

כן. אנחנו בסופו של דבר צריכים לברר את כל השאלות, להביא להם את כל התירוצים, התשובות, ההסברים וכך אנחנו מגיעים לסוף הדרך, שהכול מובן לנו, הכול מורגש בנו, הבורא מגולה ונמצא יחד עימנו בפתרון ואנחנו מבינים את כל הבריאה מראשה ועד סופה.

זו דרכנו. דרך זה אנחנו מכירים את הבורא, כמו שכתוב "ממעשיך הכרנוך", מהמעשים שלו אנחנו מכירים אותו.

שאלה: מהו הדבר שהכי עוזר להגביר געגועים לבורא?

זה באמת לא פשוט להשתוקק לבורא. בהתחלה כאילו יש לנו איזו נטייה טבעית, אבל אחר כך היא לאט לאט נכבית ואנחנו צריכים בצורה מלאכותית לעורר את עצמנו כלפי הבורא - בשביל מה אני צריך אותו? מה זה בורא, האם זה אוסף של כל הנבראים, כך שמכל הנבראים, דרך כל הנבראים אני מרגיש איזשהו כוח שמפעיל אותם? מה יש לי מזה שאני מגלה את הבורא, שאני מרגיש אותו?

זאת שאלה שאנחנו עדיין לא יכולים בדיוק לשאול אותה. אפשר להגיד שהבורא זה כוח כללי שמחזיק אותנו, מחזיק את כל העולם, קובע לי את מה שהיה אתמול והיום ויהיה מחר, את העתיד, אבל זה עדיין לא ברור, אני רוצה להביא אותו לפניי בצורה יותר ברורה ועדיין אין לי אותה.

הבורא מתגלה דווקא בתוך הנבראים, ככל שאנחנו משתדלים להתחבר עם החברים, אני דווקא רואה שבזה אני בונה אותה תבנית, צורה, שבה אני יכול לגלות את הבורא. לכן בורא נקרא "בוא וראה", "בו-רא", וכך אני משיג אותו, בפעולות, בתכונות, כאין עוד מלבדו, כממלא את כל העולם, טוב ומיטיב וכולי. זאת אומרת, הוא מתגלה לי בהרבה מאוד כיוונים, גיוונים, עד שאני מתחיל לראות שהוא ממלא את כל המציאות וכולנו נכללים בו. כך הבורא, מהאפס, שלא היה מורגש ונראה וקיים כביכול, מתגלה יותר ויותר ובסופו של דבר ממלא את הכול.

שאלה: שמעתי אותך מזכיר בעבר להיות בשיחה מתמדת עם הבורא. אנחנו כל הזמן מתפללים זה עבור זה, מהי הדרך הנכונה ביותר לעסוק בשיחה עם הבורא במהלך היום?

אני רוצה שאתם תחפשו את זה לבד, אבל עצה אחת אני יכול לתת - תנסו לדבר זו עם זו דרך הבורא. פשוט, עצה פשוטה וקונקרטית. תנסו לדבר זה עם זה, עם החברים, עם החברות דרך הבורא. אם זה לא הולך, לא לעזוב את זה אלא בכל זאת לחפש באיזו צורה כן אפשר לבנות את הקשר.

תלמידה: כשאנחנו מתאספות זה יותר ברור, אבל במהלך היום כשאנחנו לא מתאספות ונמצאות יחד איך עלינו למקד את המחשבה המשותפת כלפי הבורא? במחשבות, בתפילות, באיזו דרך נכון לעשות זאת?

אני חושב שהכי נכון זה לתאר את הבורא שמקשר בינינו, ואם אני רוצה לפנות לחברה אני פונה אליה דרך הבורא ואז בטוח שהקשר יתקיים. אפילו סתם לתאר - על אף שאין לי מה להגיד לבורא, שהוא יעזור לי בקשר. אני לא יכולה להגיע לקשר עם מישהי, אז שהוא יעזור לי לעורר את הלב של החברה שלי כך שאהיה מקושרת איתה.

שאלה: אנחנו מדברים על גדלות הבורא. איך אנחנו יכולים להשתמש בצורה נכונה בגדלות הרב והחברים כדי להגדיל את גדלות הבורא?

שאלה פרקטית ומאוד קשה, איך אני יכול להשתמש בגדלות הרב, בגדלות החברים, בגדלות הקבוצה. אני צריך לראות את כל המערכת כאחת, שהבורא הוא שמקשר את כל חלקי המערכת זה עם זה וזה עם זה ללא שום פגם. לא חסר שום קשר במערכת הזאת, וכל הקשר הזה שנמצא בין כולנו, בין מיליארדי האנשים בכל המקרים ובכל הזמנים, הכול נקרא בורא, הרשת הזאת נקראת בורא. ואז אני מחפש איך אני יכול להתכלל ברשת הזאת, פשוט להתלבש עליה. במה אני יכול לקיים אותה, להשתתף בה. זה מה שאני רוצה להשתדל להשיג.

שאלה: להשיג את גדלות הבורא זאת מתנה מלמעלה, איך אנחנו יכולים להתפלל נכון או לדרוש נכון את גדלות הבורא בלי ליפול לתוך הקבלה, זאת אומרת לקבל על מנת לקבל?

כשאני מחזיק עם כמה חברים יחד את הקשר בינינו לאותה המטרה, ואנחנו רוצים ממש להיות כאחד ולגלות בינינו, מצורת הקשר בינינו כוח אחד, מחשבה אחת, רצון אחד, מצב אחד, אז אין לי שום בעיה, אני לא אפול מהנטייה הזאת ואני גם אחזיק בזה את החברים וכך נגיע ל"הוא ושמו אחד" מה שנקרא.

הקשר שלנו יגלה לנו את הטבע של הבורא ושל כל הבריאה, ואנחנו נהיה בתוך הקשר הזה.

תלמיד: האם אנחנו יכולים להתפלל עבור זה שהחברים ישיגו את גדלות הבורא?

ודאי, זה האמצעי הכי חזק לתיקון של האדם. כתוב, "המתפלל בעד חברו נענה תחילה", אז בבקשה, בהצלחה, תתפללו כל אחד עבור האחר ותראו כמה זה יעזור לכם קודם כל.

שאלה: אנחנו חיים בתנועה מתמדת של קשיים ותגובה עליהם, התגברות על המכשולים. נתת דוגמה של עשירייה, אבל לפעמים העשירייה לא מנצלת את ההזדמנות שיש במצבים האלה. איך העשירייה יכולה להגיב כשיש קונפליקט שפחות ישפיע עלינו ונוכל יותר לראות את גדלות ה'?

רק על ידי דוגמאות שכל אחד נותן לאחר אנחנו יכולים להתקדם נכון. אז תנסה לעשות לפני החברים כל מיני פעולות של חיבור, השתתפות, להכניס אותם יותר לאיזה קשר של ערבות וכן הלאה, וכך תראה עד כמה כולם יתקדמו ויצליחו.

כשאתם נמצאים בקבוצה, אין ברירה, אתם כבר תלויים זה בזה. כל כך תלויים זה בזה, שלא יכול להיות שאחד יצליח והאחר לא. אין כאן עניין של תחרות, ההיפך, יש כאן עניין של תמיכה. צריכה להיות תחרות בתמיכה, בחיבור, בלדחוף כל אחד את האחר לערבות. זה מה שצריך לקרות לכם.

שאלה: האם הדרך הנכונה להתמודד עם הדינים ועם תחושת הריקנות היא בעזרת שמחה, ומה הפעולה המועילה ביותר שאפשר לעשות בזמן שבאים הדינים והמצבים האלה?

הדינים באים כדי להראות לנו איפה אנחנו עדיין לא מחוברים, איפה יש ליקויים בחיבור שלנו, ולכן אנחנו צריכים דווקא במקומות שבהם מופיעים הדינים להשתדל לסגור את השורות שלנו, את היחסים, החיבורים בינינו וכך נתקדם. לכן כל בירור הדינים, איפה שאנחנו עדיין לא כל כך קרובים זה לזה, אלו דווקא המקומות שאליהם צריכים לשים לב ונדרש בהם כוח להתחבר, להתקרב זה אל זה וכך אנחנו מגיעים למטרה הרבה יותר מהר.

שאלה: איך אנחנו בעשירייה בונים קשר עם הבורא שהוא "לשמה"?

אתם רוצים לעזור זה לזה, וככל שרוצים לעזור לחבר, ולא לעצמו כביכול, אומנם שזו מערכת אחת, כך אנחנו מגיעים ל"לשמה".

תלמיד: אבל במה אנו מתחילים בפועל בהשפעה הדדית בינינו, שזה כבר נקרא "לשמה"?

אני רוצה לעזור לחבר בכל מה שרק אפשר, כדי שהוא יהיה מחובר עם כולם, ולעזור לו לדחוף את כולם לבורא.

שאלה: כדי להגיע ולהרגיש את רוממות ה' יש להרגיש את רוממות החברים, ואז אנחנו מנסים לפעול למענם, לשרת אותם, לעורר אותם, ולרוב אין מהחברים תגובה, אפילו יש אדישות. מה אפשר ללמוד מזה?

אני חושב שכך זה נראה לנו, ואנחנו לא צריכים לשים לזה לב, אלא להבין שככה הבורא מסדר את היחסים בינינו, כדי שתמיד תהיה לנו אפשרות נוספת לחזק את השורות. אז לא לשים לב להתנהגות החיצונה של החבר, מפני שכך הבורא מסדר לנו בכוונה.

אנחנו בכלל לא צריכים לשים לב למה שקורה לנו בקבוצה, אלא לחפש איפה המקום שלנו שבו כל אחד ואחד מאיתנו צריך לעבוד.

אבל שנראה שהחברים ממש מחבקים אותי, מתנפלים עלי, דואגים לי, וכן הלאה, לא, אני לא צריך לראות את זה, וגם לא אראה את זה. אלא זה יהיה עוד יותר גרוע, כמו שכתוב, שאלו שמתקדמים מתגלים ביניהם מקומות מריבה, עד שהם ממש רוצים להרוג זה את זה. לכן אנחנו צריכים להשתדל בעיקר לתמוך זה בזה, וכך נתקדם ונצליח.

שאלה: האמונה זו הרגשת הדעת, והרגשה וכל המחשבות שבתוכנו, ומה עושה הבורא כדי להגדיל בנו האמונה הרי אין עוד מלבדו?

לפי המאמצים שלנו הוא מעורר בנו כוח השפעה, וזה מספיק כדי שאנחנו נתקדם בדרך האמונה.

שאלה: אמרת שהחברים צריכים לתמוך אחד בשני, ולא להתנפל אחד על השני. במה באמת מגיעים לתמיכה הזאת בעשירייה, ואיך בפועל היא צריכה להיראות?

התמיכה בין החברים בעשירייה מתבצעת כך שכל אחד רוצה לעזור לשני, ולממש את העבודה במקום השני. אם החבר עושה משהו, גם אני עושה משהו, גם אני תומך בזה, וכך אנחנו עוזרים זה לזה.

שאלה: כדי לגלות את הבורא, האת דינים, אנחנו צריכים לעכב אותם בזה שאנחנו מתבטלים, או שדווקא צריכים לגלות את ההפכים בשביל להתגבר עליהם באמונה למעלה מהדעת?

אנחנו צריכים להבין את הדינים, ולהשתדל להתגבר עליהם בחיבור בינינו ותפילה לבורא. זה נקרא התגברות. זה לא כמו בחיים שלנו, כשאנחנו מתגברים על כל מיני מצבים גשמיים. כאן אנחנו צריכים להתחבר בינינו, כדי להתגבר על מה שהבורא עושה בינינו, וכדי שנבקש ממנו, ונחייב אותו לעזור לנו להתחבר.

שאלה: אמרת תנסו לדבר זה עם זה דרך הבורא. איך לעשות זאת?

דרך השפעה, דרך הבורא. כוח הבורא ממלא את הכול, תנסו לעבוד דרכו. הוא ממלא את הכול, ומסדר את הכול, תנסו להיות מקושרים זה עם זה דרכו.

תלמיד: זה לא ברור.

אין לי יותר מה להגיד. על היֵתר אתה תחשוב.

שאלה: איך מרחיבים את רוממות הבורא?

מרחיבים את רוממות הבורא בזה שאנחנו מדברים על זה, ונותנים דוגמאות זה לזה עד כמה זה משפיע עלינו.

שאלה: מה עלי לבדוק לפני הכנס על עצמי כדי לוודא שעשיתי את כל מה שיכולתי לפני הכנס?

האם אני מגיע לכנס כדי לעזור לכולם? אחרת לא כדאי לי לבוא. אני רוצה להגיע לכנס כדי לעזור לכולם. מה זאת אומרת? אני מגיע כדי לתמוך בכל אחד, כדי לקרב את החברים יחד, כדי להיות בכל התהליך של הכנס יחד עם כולם, כדי לשמח ולחבק את כולם, ממש כך. ודאי שרוב הקישורים שלנו יהיו דרך האינטרנט, אבל זה צריך להיות ברור ומורגש בכל זאת. תנסו.

שאלה: אתה מדבר על גדלותו של הבורא, איך אוכל לקשר את כבוד החברים, ואת כבוד הבורא?

ככל שהבורא בוחר בחברים, ואני רואה שהוא בוחר בהם, ותומך בהם, ושהם בחזרה מתקשרים ביניהם ותומכים בו, אז בעיניים שלי גדלות הבורא וגדלות החברים נעשים כאחד.

שאלה: איך אני תומכת בחברות בלי שהן ירגישו ממני לחץ?

צריך לעשות זאת בעדינות, אבל באהבה. אם הלחץ יהיה בכל זאת מתוך אהבה ברורה וגלויה, הן לא ירגישו לחץ.

שאלה: מה לעשות אם אני מסתכלת בעצמי כי המצבים שנשלחים אליי הם כל כך קשים שלמעשה התפילה הפנימית שלי היא לא על איחוד אלא על מוות. איך לשנות את זה?

שוב, את כל הדברים האלה אפשר להבין ולפתור רק בחיבור. תדברו ביניכן, ואם זה לא מצליח, תבקשו מחברות "בואו נעשה מאמצים כדי להיות מחוברות יותר" ואתן תראו עד כמה פתאום זה הולך, ובאות יותר ויותר חברות שרוצות להתחבר אתכן, ולעבוד יחד על החיבור. ואז עם החיבור אתם רצות קדימה עד גמר התיקון. אין לנו יותר מה לעשות חוץ מחיבור.

שאלה: הדינים זו סתירה לרשותו הטובה של הטוב המיטיב, אבל בדין אנחנו מדברים גם על עונש, האם זה עונש רוחני?

עונשים על זה שאנחנו לא מקיימים את משפט מהבורא, והם יכולים להיות בכל מיני אופנים, זה יכול להיות מיד, ויכול להיות במשך הרבה זמן. אני לא יכול לפרט אותם, יש כאלה שאנחנו מזהים עבור מה העונש, ויש כאלה שאנחנו אפילו לא מזהים את העונש, וחושבים שזה ככה סתם בא במקרה, וכן הלאה. אז תשתדלו לא לעבוד מתוך הפחד מהעונש, אלא מהרצון לאהוב, להתחבר, ואז בטוח שתצליחו.

שאלה: היום בהכנה לשיעור דיברנו על לנצל את הניסיון שצברנו. מצד שני, דיברנו על זה שדווקא עדיף לשכוח מהכול, שימחק, ולהתחיל מחדש. מה עדיף, לגלות את הכול כל יום מחדש, או שלהשתמש בתובנות שלך מהעבר, שעדיין בכל זאת לא הביאו אותי לכלום?

יותר טוב לשכוח, ולהתחיל מחדש, כמו שכתוב, "ויהיו בעיניך כחדשים", ולהשתדל מהר לפתוח את הבעיה שנמצאת לפניך בצורה חדשה, בדבקות חדשה, בהתארגנות חדשה, ותצליח.

שאלה: אתה כל הזמן מדבר על זה שהבורא עושה את הכול, אז מי עשה את הצמצום הראשון?

עד לפני הצמצום הראשון בכלל לא היה כלום, אפילו הבריות לא היו. הבריות נוצרו לאחר הצמצום הראשון.

תלמידה: זה בדיוק מה שאני שואלת. תמיד למדנו ב"תלמוד עשר הספירות", שבחינה ד' הגיעה למצב של בושה, של גיהינום, והיא עשתה צמצום על עצמה על פני תכונת הקבלה שלה. זה יצר דין כזה שהעולם לא יכול היה להתקיים, ואז הבורא הוסיף את החסדים. האם הפעולה הזאת הייתה מצד הבריאה? כי יוצא שהבורא יצר את הבריאה והבריאה עשתה את הצעד הראשון הזה מצידה. האם זה כך?

אנחנו יכולים לדבר על זה הרבה, אבל זה חסר מיקוד, כי ברמה כזאת אנחנו עדיין לא מבינים באמת מה קורה. אני יכול להגיד רק דבר אחד, שהבריאה עדיין לא הייתה, אלא כל הכוח, כל הבחירה שהייתה, הייתה בידי הבורא.

תלמידה: אבל יוצא שאנחנו בינתיים יכולים לשים לב לתגובות שלך כלפינו, והמכות שאתה נותן לתלמידים שלך מקדמות אותנו, אבל קשה לצאת מזה.

אני לא מבין על מה את מדברת, זה לא שייך בשום דרך לצמצום ולשום דבר.

תלמידה: אני מדברת על דינים.

גם לדינים זה לא קשור. איזה דינים יש לנו? בינתיים אנחנו מתקיימים כמו בהמות קטנות, חיות קטנות, ואין לנו שום שייכות לבורא. המצאתן לעצמכן איזו מערכת שאתן מתקיימות בתוכה, כך אני חושב.

תלמידה: אבל האדם הרי ברגע הראשון שהוא נוגע באלוקות הוא שמח מזה שזה קיים, ואחר כך אתה אומר שנעלם הרצון הזה ואז מתחילים הדינים, שנאה, דחייה מהבורא.

קשה לי לדבר על זה, כיוון שיש כאן הרבה מוסכמות שאנחנו צריכים להגיע אליהן יחד, ואני לא חושב שזה יכול לקרות עכשיו.

שאלה: למה אנחנו צריכים להגיע לגדלות הבורא ולמה זו תחנת ביניים?

אנחנו צריכים לרכוש את גדלות הבורא כי הוא שולט בכל, הוא חודר ונמצא בכול, כולנו תלויים בו, כולנו קיימים אך ורק כדי לגלות אותו.

תלמיד: חוץ מהעבודה בסתירות, בניגודים, האם יש עוד עבודה או שהיא העיקרית?

העבודה העיקרית שלנו היא לגלות את הבורא ככוח היחידי בעולם, שום דבר חוץ מזה.

שאלה: איך לדחוף את החברים ללשמה בלי שזה יהיה ממקום של שליטה או כבוד?

הכי טוב זה לתת דוגמה. לדחוף אותם ללשמה, להראות להם שאתה מכוון לזה, ואין חוץ מזה שום דרך.

תלמיד: אם קופץ האגו?

אז קופץ, מה לעשות? כך אנחנו צריכים להיות יחד, כל אחד משתדל ללכת למעלה מהאגו שלו בחיבור עם אחרים, וכשהאגו קופץ, אז כולנו מבינים שגם זה קורה ומשתדלים יחד כולנו לעלות על האגו הזה ולנצח אותו.

שאלה: אתה מנסה לתת דוגמה ולפעמים אחרי המעשה, כשאתה בשיחה עם החבר, אתה רואה שהדוגמה שנתת הורידה אותו, הרחיקה אותו. דוגמאות מסביבי יש תמיד, איך לקבל נכון את הדוגמה הזאת שתשפיע בצורה נכונה?

הכי טוב לקבל משהו בצורה נכונה דרך אהבה, שאתה אוהב מישהו, אומנם האהבה גם מקלקלת את השורה, אבל עליה אפשר לעשות תיקונים. אם אתה משתדל לאהוב את החברים, אז תראה מהם דוגמאות נכונות, טובות.

תלמיד: ואם אני לא רואה את זה?

אם אתה לא רואה מהם דוגמאות טובות, אז סימן שאתה לא אוהב אותם, לא שם לב אליהם.

קריין: קטע מס' 53.

"בכל המצבים שהאדם נמצא, הוא יכול להיות עובד ה', מטעם כי הוא לא צריך לשום דבר, אלא הכל הוא עושה למעלה מהדעת. נמצא, שאינו צריך לשום מוחין, שעמהם יהיה עובד ה'." לא צריך להיות חכם. "ובהאמור יש לפרש מה שכתוב "תערוך לפני שלחן נגד צוררי". ששלחן הוא כמו "ושלחה", היינו יציאה לחוץ מהעבודה. 

שיש לפרש, שאפילו בזמן היציאות מהעבודה, היינו מצב של הירידות, יש לו גם כן מקום עבודה. כלומר שבזמן הירידות, שהאדם מתגבר למעלה מהדעת, ואומר שגם הירידות נתנו לו מלמעלה, על ידי זה מתבטלים הצוררים. היות שהצוררים חשבו שע"י הירידות האדם יגיע לתכלית השפלות, והאדם יברח מהמערכה, ולבסוף הדבר נעשה להיפך, שהצוררים מתבטלים." 

(בעל הסולם. "שמעתי". פ"ג. "ענין ו' ימינית, ו' שמאלית")

שאלה: את מי אנחנו מזהים כאויבים? כמו שהוא כותב פה "תערוך לפני שלחן נגד צוררי". מי הם "צוררי"?

כל אלו שכביכול שונאים אותי אבל הם בעצם "עזר כנגדו".

שאלה: אם אני מבין את הקטע הזה, אז הוא ישלח אותי מתוך העבודה הרוחנית שלי אל מול עיני האויבים שלי.

נכון.

תלמיד: וכתוב, שהם לא צריכים שום מוחין, שום פעולות שלי, אז איך פועלים?

הבורא לא זקוק לפעולות שלי כדי להביא אותי לגמר תיקון, אבל בכל זאת הוא רוצה שאני אבצע את הפעולות האלה.

שאלה: איך להיות עובד ה' בכל אותם המצבים שאדם חווה?

לא להתנתק ממנו, לאן שהוא לא יזרוק אותך, מעלה, מטה, אתה בכל זאת תאחז בו, כמו תינוק שאוחז באימא שלו. איך הילד הקטן אוחז באימא שלו? הוא נתפס באימא שלו כמו קופיף, הוא נתלה על אימא שלו ומחזיק. לכן הוא מחזיק וגם גדל בצורה כזאת. זה בדיוק האינסטינקט החייתי, ועלינו לפעול כך עד שנרכוש את הקשר דרך המוח ודרך הלב ונדע איך להחזיק בבורא.

תלמיד: כדי להחזיק כמו קופיף קטן בבורא יוצא שזה צריך להיות מעל כל המצבים, כי כתוב כאן שהוא יכול לעשות את זה רק בלמעלה מהדעת.

כן, בטח.

תלמיד: האם אדם, לא חשוב מה הוא מרגיש, הוא צריך על פני ההרגשות שלו להיות מקושר לבורא?

כן. לתפוס זה אומר להיות מקושר לבורא, ואחר כך למרות כל מיני שינויים שקורים במצבים ביניכם אתה בכל זאת אוחז בו.

שאלה: מתוך העבודה שלנו אנחנו יודעים שעלינו להציג תמיד דוגמה טובה לחברים, אבל הדוגמה הזאת גורמת לפעמים לקנאה, מישהו נותן דוגמה והיא לא מתקבלת נכון, איך לפעול?

לאחוז בחברים ובבורא כדבר היחידי שקיים והבטוח ביותר.

תלמיד: זה באמת כך. וגם מה שעוזר זה כשמישהו באמת נותן דוגמה טובה.

נכון. זה מאוד חשוב, לתת דוגמה טובה לאחרים.

תלמיד: מתוך זה שאין עוד מלבדו, החברים שלי הם הבורא או שזה אני?

חברייך זה לא אתה ולא הבורא זה אותו החלק שהתנתק ממך במהלך שבירת הנשמה הכללית ועלייך להדביק אותו בחזרה אלייך.

תלמיד: להפוך לעצמי?

כן, להפוך את החלק הזה לעצמך.

שאלה: על אף שאני בטוחה שהירידות מגיעות מלמעלה, כמו שכתוב פה בקטע, לפעמים זה לוקח יותר זמן ופחות זמן להתגבר עליהן. איך אנחנו יכולים לזרז את הזמן ולעשות את העבודה בלי להתעכב יותר מידי זמן בירידות? איך אפשר לזרז את תחלופת המצבים?

על ידי זה שאני כל הזמן רוצה להתקרב לחברות. ככל שאני רוצה להתקרב יותר לחברות מהר יותר וקרוב יותר אני בזה מזרזת את התיקון.

שאלה: אם המשימה שלנו היא לעסוק בתיקונים ורק זה נחשב אז איך עושים תיקונים בתוך המצבים?

איך לעשות תיקונים קונקרטיים? אך ורק אם נדמה מה חסר לנו כדי להיות במצב המתוקן של גמר תיקון, שבו כולנו מקושרים בצורה הדדית ורוצים להימצא רק במצב הזה.

שאלה: אני רוצה להעמיק קצת בנושא מה זה אומר לאחוז בבורא?

לאחוז בבורא זה אומר לאחוז בכל הקבוצה ולהשתדל להימצא במרכז שלה, זה אומר לתפוס, לאחוז בבורא.

קריין: קטע 54.

"האדם צריך לומר, זה שהוא נמצא בשפל המצב, אין זה מטעם, שעתה הוא נעשה יותר גרוע. אלא עתה, היות שהוא רוצה לתקן עצמו, שכל מעשיו יהיו לשם שמים, אז מלמעלה מגלים לו את מצבו האמיתי, מה שנמצא בתוך גופו. שעד עתה הם היו נעלמים, ולא היו נראין לחוץ. ועתה הבורא גילה אותם. ועל זה האדם אומר, שזהו חסד, מה שהבורא גילה לו את הרע שבו, בכדי שידע את האמת, ויהיה בידו לבקש מה' תפלה אמיתית. נמצא, שמצד אחד האדם רואה עתה, שהוא מרוחק מה'. ומצד השני, האדם צריך לומר, שה' קרוב אצלו, וה' מטפל עמו, ומראה לו את החסרונות. לכן הוא צריך לומר, שהם חסדים. 

וזה שכתוב "חסדי ה' לעולם אשירה". כלומר, שיש לו מצד אחד שמחה, ונותן שירה על זה. ומצד השני הוא רואה, שהוא צריך לעשות תשובה. היינו, שהוא צריך לבקש מה', שיקרב אותו, ושיתן לו את הרצון להשפיע, שהוא טבע שני". 

(הרב"ש. מאמר 1 "מהו, אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה" 1991)

שאלה: האם האדם יכול לתקן את עצמו או שזה הכול עבודתו של הבורא? והאם יש לנו טבע שני? האם זה אותו דבר כמו הטבע הראשון רק יותר מתקדם או שזה טבע עליון?

יש לנו רק טבע אחד שהוא הפוך מהבורא, הטבע הרצון לקבל בלבד. אבל אני רוצה לפנות לבורא שיתקן אותי וייתן לי את הטבע השני, כמו שיש לבורא. טבע להשפיע, ועם זה אני פונה. זה הכול.

שאלה: האם האדם עושה את זה בעצמו או שהוא צריך שהבורא יעשה אותו עבורו? האם האדם יכול לתקן את עצמו?

הבורא רוצה שאדם יראה עד כמה שהוא הפוך מהבורא, וירצה להיות דומה לבורא, וירצה לבקש מהבורא להיות דומה לו, ויראה עד כמה שהוא לא מסוגל, אבל הוא יכול לפנות לבורא שהבורא יתקן אותו. את זה דורשים מאדם. רק לבקש להיות דומה לבורא.

שאלה: מה זה שאני צריך לראות שאני צריך לעשות תשובה?

אתה צריך לראות עד כמה אתה הפוך מהבורא, ועד כמה שהמצב הזה הוא מצב לא תקין ואתה חייב לשנות את עצמך, להפוך את עצמך. במקום להיות המקבל להיות המשפיע, כמו בורא.

תלמיד: וזו בעצם השמחה האמיתית שאני צריך לגלות את המצבים האלה?

כן.

שאלה: מה זה מצב השפלות ואיך אנחנו יכולים לאבחן את המצב הזה?

שאין שום רצון להשפעה, לחיבור, להתקרבות לבורא, לחברים, אז זה המצב הנמוך. ואני מתבייש להיות בזה. וההפך, אם אני יכול לקבל רצון להשפיע, אז אני נמצא בשמחה, בקרבה לבורא וכך אני מתקדם עד שנעשה ממש דומה לו.

שאלה: עם איזו כוונה לנסות להיכנס לכנס כיוון שאנחנו יודעים שהכנס עצמו זה חיבור ושמחה? או שאולי יותר נכון להיכנס ולנצל את הכנס הזה כמנוף לתיקון העולם?

לחשוב על התיקון שלנו, כי בלי זה אנחנו לא נגיע לשום פעולות נכונות, טובות. ולכן אנחנו קודם כל רוצים להיות מקושרים בינינו בצורה יפה טובה, "כאיש אחד בלב אחד". וזה מה שאנחנו רוצים. זה דבר אחד.

דבר אחר, שאנחנו רוצים לפנות לבורא שיעזור לכל העולם, חוץ מהחברים שלנו, מחוצה לחברים שלנו גם להיות בחיבור, בהשפעה הדדית, בהתקרבות הדדית. זה שיהיה לכולנו. סך הכול זאת ההכנה לכנס.

שאלה: יש לי פער כשאני שומע שרב"ש אומר שאני צריך לבקש על כך שאני צריך לבקש מהבורא, "תקרב אותי ותן לי רצון להשפיע".

אני לא מצליח פנימית בעבודה עם הבורא לבקש ממנו שיקרב אותי. תעזור לי להבין את זה, עד כמה זה בכלל נורמלי? לבקש עבור העולם, עבור חברים, זה אני מבין. רב"ש דווקא מייעץ את זה.

זאת הגאווה הפנימית שלך שאתה לא מסוגל להודות בפני עצמך שזה מה שאתה זקוק לו. תחשוב על זה. זאת גאווה. האגו הכי פנימי.

תלמיד: נראה לי שכאילו אני פשוט מבקש על עצמי וזו סתירה שאנחנו לא צריכים לבקש עבור עצמנו וזה כל הזמן מפריע לי לפנות.

מה זה עבור עצמך? אם אין לך כוח לעשות משהו למען הבורא אז למה אתה לא יכול לבקש כוח כזה שיהיה לך? אתה הרי לא מבקש בשבילך. אתה מבקש בשביל לעשות לאחרים. לבורא, לחברים.

תלמיד: כשאנחנו רואים כשהחבר עובר כזה מצב והטבע שלו הזה מתגלה כלפי חוץ, אני שם לב לתהליך שעובר על החבר בעבודה עם היצר הרע שלו. אז פה אומרים לי בעצם להתקרב, לבקש בשבילו?

כן. אם אתה מרגיש את זה אז זה הנחיה בשבילך, הוראה בשבילך.

שאלה: מתי, באיזה רגע התפילה מתוך מאמץ הופכת לחלל, מרחב?

מה זה אומר "חלל"?

תלמידה: מקום.

בשביל מה המקום, עבור מה?

שאלה: אתה מתחיל לראות שבעצם היחיד שזקוק לתיקון הוא אתה, והתיקון הוא להיות המגשר בין העליון לכל השאר. ואז אתה דואג להם כמו לילדים קטנים, והתפילה מורגשת כמו איזה מקום, מרחב שבו אתה רוצה לכלול את כל העולם באותם החסדים, באימא העליונה הגבוהה הזאת. איך קורה שפתאום המאמץ הופך לאיזה מקום?

תמשיכי ותגלי. אין לי עוד מה לענות.

שאלה: אם לחברה יש הפרעות גדולות, האם אני יכולה להסתכל על זה כהפרעות שלי ולבקש מהבורא לתקן את זה בי?

כן. זה מאוד טוב ומאוד מועיל.

שאלה: האם הבקשה היחידה שצריכה להיות לי היא "תהפוך אותי להיות המשפיע, כדי שאני אוכל לעזור לחברים שלי"?

כן, בדיוק.

קריין: קטע 55.

"עיקר הייסורים הן במקום שלמעלה מהדעת. ושיעור הייסורים תלוי בשיעור שהוא בסתירה להדעת. וזה נקרא בחינת אמונה למעלה מהדעת. ומעבודה זו יש נחת רוח להשי"ת. נמצא, שהשכר הוא, שעל ידי עבודה זו נצמח נחת רוח ליוצרו." 

(בעל הסולם. "שמעתי". קכ"ט. "בחינת שכינתא בעפרא")

שאלה: מה זה אומר ש"עיקר הייסורים נמצאים במקום שלמעלה מהדעת"? זה נראה שאין ייסורים למעלה מהדעת.

ככול שאדם עולה בסולם אז יש בו התנגשות יותר ויותר גדולה בין כל המרכיבים בדרך, והוא נמצא בלחצים יותר ויותר גדולים. אמנם אנחנו כאילו מקנאים בו, עד כמה הוא גבוה, כבר מבין ומרגיש כאלה הבחנות רוחניות שלנו אין עדיין, אבל הוא נמצא בלחצים יותר גדולים.

כמו שבעולם שלנו, ההורים מרגישים את העולם הזה בצורה הרבה יותר רצינית, יותר חדה מהילדים. לילדים יש את הבעיות שלהם, משחקים, כל מיני תחרויות, אבל להורים יש כבר בעיות אחרות, יותר גדולות, רציניות.

אותו דבר כאן, עיקר הייסורים מגיעים במצב שאדם נמצא למעלה מהדעת ושם הוא מברר את הדברים. בשיעור שהם בסתירה לדעת הוא נמצא באמונה למעלה מהדעת, ובזה הוא רוצה לגרום נחת רוח לבורא ושם כולו שקוע.

שאלה: כשאנחנו במצב של ירידה, איפה אנחנו יכולים למצוא חומר דלק כדי להמשיך לעבוד?

רק מתוך זה שאנחנו יחד ואז יש לנו קשר עם הבורא, מ"אור מקיף" מה שנקרא, משם אנחנו נקבל את הכוח. אנחנו עוד נלמד, נאתר את זה, ונעבוד מתוך זה.

שאלה: מהקטע משתמע כביכול שהבורא רוצה את הייסורים של האדם שעובד למעלה מהדעת.

לא, זה לא נכון. הבורא רוצה שהאדם יגיע לגמר התיקון ויוכל להרגיש את גמר התיקון בכל הכלים שלו.

תלמיד: אז מה הוא עניין הייסורים? אנחנו אומרים שאנחנו הולכים בדרך תורה, לא בדרך ייסורים.

אלה לא ייסורים, אתה מאתר בסך הכול את המצב האמיתי שלך, איפה אתה נמצא.

שאלה: האם דרך למעלה מהדעת האדם מביע את הנטייה שלו לבורא, את ההשתוקקות שלו?

כן.

שאלה: יהיה לנו כנס מראה פיסי בהולנד, חברים מאוקראינה וגרמניה יצטרפו אלינו, אנחנו נשב בעשיריות אקראיות שיתחלפו כל שיעור. מה היא הדרך הכי מהירה שאנחנו יכולים להתכלל בתוך העשירייה ולעבוד איתה כאילו זאת העשירייה הקבועה שלנו?

אני חושב שדווקא זה שאתם תתחלפו כל הזמן בעשיריות בזמן הכנס הפיסי שלכם, זה טוב, זה רעיון טוב וזה יקדם אתכם, יקרב אתכם יותר מהר. אז נשמע יחד מה קורה שם אצלכם, תספרו, תדווחו לנו על זה.

תלמיד: יש חברים מהעשירייה שנמצאים בלב שלנו, אבל הם לא באים לשיעורים, במיוחד עכשיו בתקופת ההכנה לכנס. איך אנחנו צריכים לשלב אותם בכנס, אנחנו צריכים להתאמץ שהם יהיו שותפים בזה? איזו עצה יש כלפיהם?

צריך לתת להם אפשרות להיות שותפים דרך האינטרנט כנראה, שהם ישתתפו ככול האפשר. כדאי אולי להרכיב בשבילם איזו מערכת שהם יוכלו לשאול, לקבל תשובות ולדון, תראו האם זה אפשרי. אני מבין שיש כאלה מצבים שהאדם לא מסוגל לחייב את עצמו להגיע ללימוד, אבל מצד אחר אני רואה שככול שהחברים לוחצים עליו זה מצליח.

שאלה: תמיד חסר כוח רצון, כוח תפילה, אם כולנו נרצה להתעורר בגעגוע גדול לבורא, האם זה יעזור לנו לעורר את אותו הגעגוע, אותם הכיסופים בלב של כל חבר וחבר, כדי שנוכל להיות באהבה זה כלפי זה, וכלפי הבורא?

אם נחשוב על זה בטוח שזה יקרה. זה תלוי רק בכמה אנחנו מתחברים יחד, ומשתוקקים באותה התנועה לבורא ודרכו גם לאותם החברים.

שאלה: מהעבודה שלנו יש נחת רוח לבורא, ככה אנחנו קוראים. האם באמת הבורא נהנה ממה שאני עושה? אנחנו מחפשים תשובה לשאלה הזאת בקבוצה. לפי איזה פרמטרים אנחנו מקבלים מענה, תשובה, מה אנחנו צריכים להרגיש בקבוצה?

להרגיש - אני לא יודע מה אתן צריכות, אתן תרגישו. אבל איך לכוון את עצמכן נכון - לכיוון החיבור ביניכם. במידה שהחיבור שלכם מכוון דרך החיבור לכל הקבוצה העולמית של "בני ברוך" ולכל האנשים בעולם, עד לחיבור של המצב הסופי. זה מה שצריך להיות בעצם הכיוון שלנו, הווקטור, לשם צריכים להיות מכוונים.

שאלה: למה חשוב שהעבודה שלנו בכנס לא תהיה בעשיריות הקבועות?

אני לא יודע בדיוק בקשר עם עשיריות קבועות או לא קבועות. יש קבוצת חברים שמארגנת את הכנס, אחראית על הכנס, אלה כבר שאלות אליהם.

שאלה: מה התנאים ההכרחיים לכניסתנו לשמה?

אנחנו לומדים מהמאמרים של בעל הסולם ורב"ש. "לשמה" נקרא על מנת להשפיע דרך החברים לבורא. יש לנו רק שני מצבים. המצב הראשון "ואהבת לרעך כמוך", מצב שני "ואהבת את ה' אלוהיך". ולכן אנחנו כך צריכים ללכת מהדרגה הראשונה לדרגה השנייה.

שאלה: במה שונה הכנס משיעור רגיל?

הכנס שונה משיעור רגיל בזה שאנחנו מתכוננים אליו. אנחנו יותר מרוגשים, אנחנו רוצים לפתוח יותר את עצמנו ואת הלב של החבר, רוצים על ידי הכנס משהו להשיג, להרגיש, להתקרב יותר, ושזה באמת יקרה בינינו. אנחנו נמצאים בדרגה שכבר יכולים מידי פעם להרגיש את הבורא שעלול להתגלות בחיבור בינינו. איך אנחנו נעשה את זה, איך נתחיל להרגיש, מתי נרגיש את הבורא בקשר בינינו? אנחנו מקווים מאוד שזה יקרה בכנס. אני מכיר הרבה גברים ונשים שמחכים לכנס כדי פעם ראשונה - בזמן שאלפי אנשים רוצים יחד להתחבר כדי להרגיש את הבורא, שזה יתן להם אפשרות גם בתוך המאסה הזאת, בתוך הכמות הגדולה - גם להרגיש את הבורא שנמצא ביניהם, בין כולם. לזה אנחנו מצפים.

שאלה: בעבר בכנסים הגדולים הייתה התרגשות. איך להעלות את ההתרגשות והחשיבות בעשירייה עד לכנס?

אם אני יודע שבסוף השבוע יש לי סיכוי לגלות את הבורא שממלא את כל העולם, את כל המציאות, כל הרקיעים, ואני ארגיש אותו ואני אגלה אותו ואני אדע קצת עליו, אז זה מרגש אותי ואני כבר נמצא באיזו המתנה, כמו ילד שמחכה ליום הולדת או למשהו נעים שמתקרב אליו. וכך אני גם מחכה לכנס שאני עומד לקבל שם איזו הפתעה טובה.

שאלה: מקטע 55 נשמע שהסבל הכי גדול של הבורא הוא העובדה שאנחנו שבורים. האם עבודת האיכות שלנו היא זאת שנותנת שמחה לבורא?

כן. אין שמחה יותר מאשר אנחנו מתחברים, ובזה אנחנו מחייבים את כל חלקי הבריאה החיצוניים יותר, רקיעים, עולמות, גם להתחבר ולהביא לנו את האור העליון דרך כל השכבות אלינו.

שאלה: בקטע 54 כתוב, "חסדי ה' לעולם אשירה", כלומר שיש לו שמחה ונותן שירה. מה זה "לתת שירה"?

שירה זה הודיה, שבח לבורא. אנחנו מעלים אותו למעלה מכל הרקיעים, מכל המצבים. הוא עושה את הכול, ממלא את הכול ומתקן את הכול ומביא אותנו לגמר התיקון.

שאלה: בקטע 53 כתוב, "תערוך לפני שלחן נגד צוררי". מי הם צוררי?

"צוררי" אלה השונאים, האויבים - הם צוררי. ודווקא כשהבורא מתקן, אז הוא מתקן אחד כנגד השני. ועל ידי זה גם צוררי מתבטלים ומצטרפים לתיקון.

שאלה: כתוב בסוף קטע 52 "נמצא, שהדינין האלו הם הגורמים להמשכת רוממות ה'". על איזה דינים מדבר הקטע?

"דינים", כשמתגלים הכוחות שכביכול מנוגדים לחיבור, אבל באמת הם לא מנוגדים לחיבור אלא הם מחייבים אותנו יותר ויותר להביא את כוחות החיבור, כדי להתגבר עליהם. זה נקרא "עזר כנגדו". בעצם זה נגדו כאילו, אבל כדי לעזור לנו להתחזק ויותר להתקרב לבורא.

תלמיד: אני אהיה בכנס מראה בגאורגיה. אני לא דובר רוסית והעשיריות מתחלפות, כשאני אשב בסדנה, מה אני צריך לחפש בחברים, איך להתפעל דרך הלב ולא דרך המילים?

תבקש עצה מהחברים, מה לעשות. אני לא יכול לייעץ לך.

שאלה: אני מגיע לכנס ואני עכשיו מתערבב, בכל פעילות אני עם עשירייה אחרת. איך אני שומר על העשירייה שלי ומה אני אמור להביא לעשירייה האקראית שבה אני נמצא?

בקשר לכנס תשאלו את מארגני הכנס למה הם עושים כך או אחרת, שכל פעם אתה נמצא בעשיריות אקראיות.

תלמיד ברור לי למה אנחנו מתערבבים, יש בזה המון כוח. חווינו את זה. מה אני אמור להביא מהעשירייה שלי, לערבוב הזה?

אני חושב שאתה צריך להביא לעשיריות האקראיות שיהיו לך בכנס, ד"ש מהעשירייה הקבועה שלך, עד כמה היא מחוברת ועד כמה היא מעבירה את הייחוד שלה, החיבור שלה דרך כל המקרים האלו שאתם מתחלקים ומצטברים בכל מיני צורות.

שאלה: הוא כותב "נמצא, שהשכר הוא, שעל ידי עבודה זו", שבאמונה למעלה מהדעת, "נצמח נחת רוח ליוצרו". מה המכניקה הזו שהנברא מצדו עולה למעלה מהדעת, והבורא נוחת, כאילו "נחת רוח". זה נכון להסתכל ככה?

נוחת, אומר שנוחתת עליו רוח, זאת אומרת מדרגה יותר גבוהה.

שאלה: עם איזו תפילה אני נכנס לכנס?

תחברו תפילה. אתם יודעים את נושאי הכנס, אתם מכירים את כל המשתתפים, אז תחברו תפילה שתהיה מתאימה לכולם. יש לכם גם דוגמאות של תפילות.

שאלה: מה זה הפחד לגלות אותו, זה לא צריך להיות הפוך, רצון לגלות אותו, לקבל את הכוח?

כן, אבל יחד עם זה יש פחד. מדובר בזה בכמה מקומות.

שאלה: אנחנו כל שבוע אוספים כוונה לשבוע כולו, זו תפילה עבור הקבוצה. אנחנו משתדלים להרגיש את הקבוצה לפני שבונים את התפילה. יש לי בקשה, הצעה, אולי אנחנו יכולים היום, כל הכלי לאסוף כוונה כזאת שבועית שתהייה הכוונה שלנו כלפי הכנס?

טוב מאוד, תתאספו כל כמה ימים, פעם ביומיים, זה כבר יהיה לפני הכנס ותעשו כזה תרגיל.

תלמידה: אפשר לבקש מכל הקבוצה להשתתף בזה?

איך שיתאפשר.

תלמידה: האם אפשר ממש עכשיו, שכל אחד יעשה את זה בעשירייה שלו?

בסדר, תעשו את זה אחרי השיעור.

שאלה: למה אנחנו מרגישות סבל אם אנחנו בכל זאת לומדות בבני ברוך, האם זה בגלל שאנחנו לא עובדות בצורה נכונה?

יכול להיות אבל עוד מוקדם. סבל זה מפני שאתן רוצות מהמצב שאתן עוברות, הרבה יותר ממה שמגיע לכן. הבורא רוצה לקדם אתכן לאמת, ואתן רוצות משהו אחר. יוצא שככל שאתן מתקדמות, אתן מגלות כל מיני דברים, אבל הגילויים האלה לא מביאים לכן מילוי, שמחה, הרגשה טובה.

את זה צריך עוד לתקן. אתן עדיין לא יציבות במה שאתן רוצות מהדרך, צריך עוד לתקן את הרצון הזה, לברר בדיוק מה אתן רוצות.

שאלה: נשארו עוד כמה ימים עד הכנס, איך במהלך הימים האלה להידבק עם התפילה שלך לתפילה הכללית, המשותפת של החברים בהתקפה הפנימית הזאת?

צריך לתאר את עצמכם יחד, כאיש אחד שבונה, אוסף את הצורה שלו ומכוון בזאת את כל הכלי דרך כל החלקים שלו, אל הבורא.

תלמיד: איך להוסיף את האחוז המאה ואחד הזה, קצת מעבר למה שאנחנו מסוגלים?

רק בזכות החיבור בינכם, כלום חוץ מזה.

שאלה: למרות שאנחנו יחסית חדשות בלימוד, האם אנחנו יכולות לקוות להשיג לשמה בכנס?

ללא שום ספק, הכול מגיע לפי הרצון. יש אנשים שלומדים הרבה זמן ולא יודעים לבקש ויש כאלה שיכולים לפתוח את הלב שלהם, לבקש ולקבל. הכול תלוי בבקשה שלכן, רצוי ככל היותר לברר אותה.

שאלה: כנס המראה בגרוזיה קורה הרבה בזכות הנשים הפעילות אצלנו בקבוצת טביליסי, וגם נשים שמגיעות מישראל ומכל מיני מדינות. הנשים תפסו כבר את כל התפקידים, מאוד פעילות פה בכנס. איך אנחנו, הגברים יכולים להקדיש להן תשומת לב מיוחדת, מה אנחנו יכולים לעשות עבורן?

תעשו מה שהנשים יגידו לכם, זה מספיק. אני אומר ברצינות, אם הנשים ינהלו את כל הכנס הזה והכול יעבוד יחד, אז הכול יצליח, הכול יסתדר.

(סוף השיעור)