שיעור בוקר 07.09.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 22.10.2006

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/pHlDXTSj?activeTab=downloads&mediaType=video

פתיחה לחכמת הקבלה

(אות ק"כ – קכ"א)

שיעור 51

אות קכ"א

"ולפיכך גם במ"ה החדש שיצא מהמצח נוהג ג"כ ב' בחינות קטנות וגדלות כמו בעולם הנקודים, אשר תחילה יוצאת הקטנות, דהיינו לפי העביות המגולה במסך, שהוא קומת ז"א דהתלבשות", א' דהתלבשות, "המכונה חג"ת, וקומת מלכות דעביות", עביות שורש, "הנק' נה"י מטעם ג' הקוין שנעשה בקומת מלכות, שקו ימין נק' נצח וקו שמאל נק' הוד וקו אמצעי יסוד."

אות קכ"א תמיד עומדת כאבן מכשול בלימוד ה"פתיחה לחכמת הקבלה". הרבה מאוד פרטים נדחסים בה למשפט אחד. ננסה לברר אותם בהדרגה.

נתחיל את ההסבר מנקודה ברורה ומובנת לכול, מפרצוף גלגלתא. בפה דגלגלתא נעשה זיווג. עד הטבור דגלגלתא מתפשט אור פנימי, והסוף דגלגלתא, למטה מטבור, נשאר ריק.

גלגלתא, ע"ב וס"ג נחלקים ל-ט' ראשונות ולמלכות. מלכות היא הכול – ט' ראשונות הן תכונות הבורא ומלכות היא הנברא, המקבל. בין מלכות לט' ראשונות חייב להיות מסך; ומסך אכן יוצא בראש הפרצוף. המסך עושה חשבון. התרחבות המלכות נקראת "גוף" הפרצוף, והמקום שבו נעשה החשבון נקרא ראש הפרצוף. עד כאן אין כל חדש. אם מי מכם בכל זאת אינו מבין את ההסבר, טוב מאוד, סימן שהוא מתקדם. כדברי הכתוב "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים".

שרטוט מס. 1

זו שיטת העבודה בעקודים. בעקודים מלכות עובדת כנגד ט' ראשונות. בהתאם לחמש דרגות העביות, מלכות יכולה לקבוע לעצמה חמישה מצבים שבהם היא עובדת כנגד ט' ראשונות. המצבים האלה נקראים, גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה עליון וב"ן עליון. חמשת פרצופי העקודים נקראים גם "עולם אדם קדמון" או "עולם העקודים".

לאחר יציאת חמשת פרצופי א"ק, מלכות אינה יכולה לעמוד עוד כנגד ט' הראשונות באמצעות המסך ולקיים את עצמה ביחס מסוים כלפי המסך שנקרא "פרצוף". בפרצוף גלגלתא מלכות עבדה ביחס לט' ראשונות עם מסך ד' דעביות. כך היא עשתה גם בדרגות ג', ב', א' ושורש דעביות. חמשת פרצופי א"ק הם חמש האפשרויות של מלכות להידמות לט' ראשונות. מה הלאה? הלאה יש אפשרות לעבודה נוספת. אלא שטרם גילויה, דבר אינו ידוע עליה.

טעמים דס"ג מתפשטים בקומת ג' ב'. ג' דהתלבשות היא חכמה, וב' דעביות היא חסדים. כשס"ג מזדכך, מזדככת גם הג' דהתלבשות, ועד ליציאת הרשימות ב' דהתלבשות א' דעביות בראש הס"ג, יש בו ב' דהתלבשות ב' דעביות. ב' דהתלבשות ב' דעביות, הן בינה. חסדים נקיים שיכולים לרדת ולמלא את נה"י דגלגלתא. למה להם לעשות כן? כי טבע הבינה להשפיע, ולמטה מטבור הבינה יכולה להשפיע.

אור חסדים מתפשט גם למטה מטבור דגלגלתא. בכלים שלמטה מטבור, גלגלתא דוחה הכול ואינה רוצה לקבל דבר. כיוון שכך מתפשט בהם אור דחסדים, כמו בבחינה ב' בארבע בחינות דאור ישר. אמנם אין אלה אותם החסדים שממלאים את נקודות דס"ג, ובכל זאת אלה הם חסדים.

החסדים בנקודות דס"ג ובנה"י דגלגלתא מקרבים את שני הפרצופים זה לזה, ונוצר ביניהם חיבור. מתוך החיבור, בשעה שנה"י דגלגלתא ונקודות דס"ג משפיעים זה לזה חסדים, הם משפיעים זה לזה גם את הרשימות שלהם. בנה"י דגלגלתא יש רשימות ד' ג'. בנקודות דס"ג יש רשימו ב' ב' שמזדכך לב' א'. הרשימו ד' ג' חזק מרשימו ב' ב'. הוא עושה צמצום בנקודות דס"ג, ועולה לראש הס"ג. בראש הס"ג נעשה תחילה זיווג על ב' א' מצומצמים בצמצום ב', שעליו יוצאת קומת קטנות. ולאחר מכן נעשה זיווג על ד' ג' ויוצאת קומת הגדלות. לאחר הגדלות נעשית שבירה.

עד לשבירה, אין חיבור בין בינה ומלכות, אלא רק חלוקה לשניים: כשמשתמשים בגלגלתא עיניים יוצאת קומת הקטנות, וכשמשתמשים בכל העשר ספירות יוצאת קומת הגדלות. בקטנות דניקודים הפרצוף מתפשט רק עד הטבור, עד פרסא. בגדלות, לעומת זאת, חוזרים לצמצום א' והפרצוף מתפשט עד הסיום. צמצום ב' מתבטל, אבל בינה ומלכות אינן מתחברות יחד.

כתוצאה מביטול צמצום ב', נעשתה שבירה מפה דאבא ואמא דניקודים ומטה, וכתוצאה מהשבירה בינה ומלכות מתחברות יחד בכל אפשרויות החיבור ביניהן. מה התועלת מכך? החיבור בין בינה ומלכות יחד מביא לשיטת עבודה אחרת לגמרי של הנברא מול הבורא. לאחר השבירה, חודרות תכונות הבורא לרצונות הנברא.

את השבירה ניתן לדמות לפיצוץ. בעולם שלנו, אם אי אפשר להכניס שני דברים זה לתוך זה, אנו מפוצצים אותם, ועל ידי הפיצוץ שוברים את הרצון של כל אחד מהם להחזיק את עצמו לחוד. כך למשל אנו מחברים שתי מתכות שאינן יכולות להתערבב זו בזו. כך מחברים גם מים ושמן. רק אם שוברים את הכוח במים שמחזיק את המים כגוף ניפרד, ואת הכוח בשמן שמחזיק את השמן כגוף ניפרד – את הקליפה חיצונה שאינה מאפשרת לחבר אותם יחד – רק אז הם מתחברים. בשבירת הקליפה החיצונה, שני החלקים מתחברים יחד. זה נקרא שבירה.

כאמור, בעולם שלנו אנו מרבים להשתמש בכוח הפיצוץ, בבניה למשל, בערבוב מתכות ופעולות רבות נוספות. המהות של כוח הפיצוץ היא לשבור את הכוח ההגנתי של החומר, שמחזיק את החומר כגוף בפני עצמו. במילים אחרות, הפיצוץ שובר את כוח ה"אגו" שמבדיל בין חומר מסוים לבין חומרים אחרים.

זה מה שקרה בשבירה. השבירה היא דבר חיובי. בשבירה נשברת הבינה כמי שעומדת לחוד והמלכות כמי שעומדת לחוד, וכתוצאה מכך הן מתחברות. השבירה היא שבירת המסכים.

לאחר השבירה, עלו הרשימות למצח דראש דס"ג, שהוא בינה דכתר דראש דס"ג. בכל הרשימות האלה בינה ומלכות מעורבבות יחד. הזיווג עליהן צריך להיות מיוחד. עד כה לעולם לא הייתה ערבוביה כזו. זו התחברות של שני מינים המנוגדים זה לזה מטבעם. האחד הוא כוח השפעה, והאחר הוא כוח קבלה. האם הם יכולים להיות יחד? באיזה זיווג, באיזה חיבור?

שרטוט מס. 2

התוצאה מהשימוש בכוח ההשפעה וכוח הקבלה צריכה להיות אדם שלגמרי דומה לבורא. אם האדם ישתמש בכל הבינה שחדרה לתוך המלכות, לתוך החומר שלו, הוא יוכל לבנות מעצמו את דמות הבורא במלואה, את דמות ה' כולה. לא יהיה שום הבדל בינו לבין הבורא. השאלה היא כיצד לעשות זאת?

כדי שניתן יהיה לבנות את דמות הבורא, כתוצאה מחדירת בינה למלכות בכל אחד מאין ספור חלקי הרצונות, דרוש מנגנון מיוחד שישלב ויחבר נכון בין בינה למלכות. מנגנון שבו הרשימות המשותפות של בינה ומלכות מתחברות יחד בצורה נכונה. אם בעולם העקודים מלכות מצמצמת את עצמה, ובכך כביכול נדמית להשפעה, הרי שלאחר השבירה נדרשת שיטת עבודה אחרת לגמרי.

לאחר השבירה יש שני קוים: קו אחד הוא כוח הבינה וקו שני הוא כוח המלכות. את שני הקווים האלה צריך להבדיל מתוך הערבוביה בין בינה ומלכות, בפעולה נפרדת הקודמת לתיקון. מי מבדיל ביניהם? מי מבחין בין קבלה להשפעה? נקודת ה"אני", הקו האמצעי. נקודת ה"אני" נולדת כדבר חדש לגמרי שטרם היה כמותו. לפני השבירה הייתה בינה והייתה מלכות, אבל לא היה קו אמצעי.

נקודת ה"אני" היא התכונה שמופיעה מתוך הבירור בין בינה ומלכות המעורבות יחד. נקודת ה"אני" רוצה להבדיל בין בינה למלכות ולהשתמש בהן.

שרטוט מס. 3

אם כך, לפני הכול, עלינו להבדיל מתוך הבלבול וערבוביה את הקליפות לחוד ואת הקדושה לחוד. על ידי מה נבדיל אותן? על ידי המאור. מאור התורה הוא האמצעי לבירור. לאחר הבירור, הקליפה עומדת מצד אחד, הקדושה מצד שני, וה"אני" באמצע. הקליפה היא עולמות בי"ע דטומאה והקדושה היא עולמות בי"ע דקדושה. אז, בעבודה בקו האמצעי, אנו יכולים להתחיל לחבר ביניהם.

הקו האמצעי הוא שמחבר בין בינה למלכות. הוא שבונה את המבנה שנקרא נשמה. בעבודה בקו אמצעי הנברא לוקח עד כמה שאפשר רצונות ממלכות ועד כמה שאפשר כוונות מבינה, ומהם הוא בונה פרצוף בקו אמצעי. הקו האמצעי נבנה לאט לאט, בעיבור, ביניקה ובמוחין, בשלבים רבים שעליהם אנו לומדים בחכמת הקבלה. בניין הקו האמצעי הוא עניין חדש לגמרי.

אם בעולם הנקודים מלכות נדמית לתכונות הבורא מתוך שהיא מבודדת עצמה – הבורא במקום אחד, מלכות במקום אחר, וכך היא מדמה את עצמה אליו – הרי שלאחר השבירה הדברים נעשים אחרת. לאחר השבירה חדרו תכונות הבורא לתוך הנברא, וכיוון שכך המסך אינו נמצא עוד מעל הרצון, אלא בקו אמצעי.

לאחר השבירה בינה ומלכות מעורבבות יחד בקו אמצעי עד כדי כך, שאין הבדל ביניהן. קשה לתאר זאת במילים. המקובלים קוראים לזה "דבקות", מצב שבו אי אפשר להבדיל בין הבורא לנברא. ההידמות של מלכות לכתר אינה הידמות בין שני דברים נבדלים שדומים זה לזה ועומדים זה כנגד זה. במצב הדבקות מלכות וכתר דומים זה לזה עד כדי כך שאין להם יכולת להיבדל זה מזה.

זו המטרה, לגלות את המצב שבו אין מחשבה, דיבור, מעשה, תענוג, או כל דבר אחר שמתגלה, שהנברא יכול להבדיל בינו לבין הבורא. זה הזיווג הגדול, מטרת הבריאה.

כל השלבים הקודמים לעולם האצילות, הם הכנה בעלמא. עדיין אין בהם נברא. עדיין לא התגלתה בהם המערכת שיכולה להוליד את הנברא.

עד כאן הקדמה קצרה לפני הלימוד על עולם האצילות. עתה נפנה ללימוד עולם האצילות עצמו.

 

עולם האצילות יוצא מהרשימות השבורות של עולם הנקודים. מה יכול לצאת מרשימו שבור? עולם הניקודים התפשט מטבור הכללי עד הסיום, בכתר אבא ואמא וזו"ן. (את הכלים דניקודים שמעל הטבור הכללי איננו מביאים בחשבון, הכלים האלה משמשים לכלים שלמטה מטבור). בחזה דזו"ן עומדת הפרסא. בעולם האצילות חזרו כתר ואבא ואמא דניקודים מגדלות לקטנות. כתר חזר לקטנות ולא נפגם. אבא ואמא חזרו לקטנות ונפגמו, כי הם גרמו לשבירה. זו"ן נשברו כולם (ראה שרטוט מס. 10).

עולם האצילות צריך להיבנות כך שיתפקד כמו עולם הנקודים, ויביא את הכול לגמר התיקון. לשם כך צריך לבנות את עולם האצילות בצורה כזו, שבמעבר מקטנות לגדלות, הוא יזהה היכן הייתה שבירה ולא יאפשר לה לקרות שוב, אלא להפך, יתקן אותה.

לכן, במקום הכתר דניקודים, יוצאת באצילות קומת קטנות על רשימו א' שורש מצומצם בצמצום ב', שנקראת עובר. קומה זו היא פרצוף עתיק, שהוא החצי העליון דכתר דניקודים. אחרי עתיק יוצא אריך אנפין, שהוא החצי התחתון דכתר דניקודים. כזכור, הכתר דניקודים נחלק לחצי עליון ולחצי תחתון, שבזמן הקטנות היה נפול בתוך אבא. לכן גם באצילות נחלק הכתר דניקודים לשני פרצופים, עתיק ואריך אנפין.

גם לאבא ואמא דאצילות הייתה קומת קטנות וגדלות בניקודים. הקטנות דאבא ואמא דניקודים נקראת באצילות "אבא ואמא עילאין", והגדלות שלהם בניקודים נקראת באצילות "ישסו"ת", החצי התחתון דאבא ואמא דניקודים. עתיק ואריך אנפין הם ג"ע ואח"פ דכתר דניקודים. אבא ואמא עילאין וישסו"ת הם ג"ע ואח"פ דאבא ואמא דניקודים.

אבא ואמא דנקודים גרמו לשבירה, הם עשו חשבון לא נכון. לכן הם נפגמו. עולם האצילות לוקח בחשבון את הטעות של אבא ואמא ובונה מערכת שאינה מאפשרת להעביר אור חכמה אפילו מעתיק ואריך אנפין לאבא ואמא. זאת משום שהם עלולים לטעות שוב, כמו שטעו בנקודים. עולם האצילות בונה מערכת שמירה בדרגה גבוהה יותר מאשר בניקודים. על המערכת הזאת אנו לומדים ב"תלמוד עשר הספירות". אריך אנפין שומר שלמטה ממנו לא תתגלה לעולם חכמה דאור ישר ממעלה למטה.

שרטוט מס. 4