שיעור בוקר 02.06.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', עמ' 67, דף ס"ז, הסתכלות פנימית, אותיות נ"ח – ס"ט

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', עמ' 67, דף ס"ז, הסתכלות פנימית, פרק ה', אות נ"ח.

אנחנו מקבלים מדי פעם פניות, למה אנחנו לא לומדים "תלמוד עשר הספירות" בצורה יותר מאסיבית, ומה העדיפות לכך שאנחנו לומדים מאמרים ואגרות של בעל הסולם והרב"ש ולא תע"ס.

מה אגיד לכם, טוב ללמוד תע"ס אם אנחנו כבר יכולים באיזושהי צורה להיות קשורים עם החומר שלו, זאת אומרת עביות, צמצום, מסך, אור חוזר, התקשרות בין הספירות, ואפילו אולי בין הפרצופים ואז הלימוד הופך להיות לימוד מעשי. לפני זה הוא לימוד שמביא מאור המחזיר למוטב, שזה גם מאוד חשוב, אבל אם אנחנו יכולים לדאוג ולחשוב על זה כל הזמן וכאן השאלה.

ולכן אולי צריכים לשים לב קודם כל למטרת הלימוד, לתוצאה שאנחנו מצפים מהלימוד, אי לכך אנחנו לומדים קודם מאמרים ואגרות של בעל הסולם והרב"ש, שמובילים אותנו כבר למטרת הלימוד ואז אנחנו ניגשים ללמוד תע"ס בצורה יותר מרוכזת.

השאלה תמיד נמצאת, באיזה יחס ופרופורציה צריך להיות הלימוד בין האגרות, המכתבים, המאמרים של בעל הסולם, הרב"ש וכל יתר המקובלים, לבין הלימוד של מבנה עשר הספירות של המציאות, שזה "עץ חיים" ו"תלמוד עשר הספירות". ולכן אנחנו מקבלים שאלות על זה ואולי כדאי להקדיש לכך יותר זמן.

אז בואו נראה עד כמה אנחנו יכולים לעשות את זה, כמה אתם משתוקקים לזה, כי כתוב ש"אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ". נראה כמה עלינו להיות בזה, או בזה - ונברר עם עצמנו.

שאלה: אמרת שהעיקר שיהיה לנו הכלים צמצום, מסך, ואור חוזר. כשלמדת עם הרב"ש שמתם דגש מיוחד על יצירת המרכיבים האלה? עשיתים תרגילים מיוחדים?

בכלל לא, פשוט למדנו וזהו. היו הרבה אנשים שהיו באים, יושבים, לומדים, ולא דיברנו כלום על מטרת הלימוד, כמו שהיום אנחנו מדברים ומעוררים את עצמנו לפני הלימוד. אלא הגעת לשיעור, פתחת מאמר שכתב הרב"ש, אחר כך למדנו תע"ס - וכך היה בדרך כלל. או שלפעמים הינו קוראים איזשהו מאמר של בעל הסולם ואחר כך תע"ס, אבל בדרך כלל מאמר של הרב"ש. ולא הינו מדברים על מטרת הלימוד, על התוצאה הרצויה מהלימוד, לזה האדם היה צריך לדאוג כביכול לפני שבא לשיעור.

תלמיד: זה קורה כתוצאה מהלימוד?

למי שזה מגיע - אז מגיע, ולמי שלא - אז לא, אבל האנשים הבינו שאין להם מה לעשות אלא לעסוק בזה. ובמשך הזמן אדם מתחיל לשאול את עצמו בשביל מה אני לומד? מה קורה לי? לאיזו מטרה הגעתי לכאן? ואז מברר וכך מתקדם.

תלמיד: מה אתה יכול לייעץ לנו, איך אנחנו צריכים בעבודה שלנו בעשיריות, ובאופן כללי, לשים דגש על התוצאה הרצויה?

מטרת הלימוד זה להגיע לעל מנת להשפיע, ומעל מנת להשפיע לחברים בעשירייה, לעל מנת להשפיע לבורא. זו מטרת הלימוד ובזה אנחנו מתקרבים להזדהות עם הבורא, לדביקות בו, להיות בתכונה כמוהו בתכונת ההשפעה. וזה מה שאנחנו צריכים.

אתה שואל, איך ללמוד את זה? אי אפשר ללמוד את זה, אלא אפשר לקבל מלמעלה מאור המחזיר למוטב, שהוא ישפיע עלינו וישנה את הטבע שלנו. זה לא אפשרי דרך השכל, אלא רק דרך השפעה, הקרנה מלמעלה שמאירה עליך מאור. וכדי שהמאור יאיר עליך אתה צריך להשתדל להיות בתכונות ובפעולות לפחות כמוהו.

לכן אפילו שאתה לא רוצה, זאת אומרת לא נמצא עדיין בתכונת ההשפעה, אבל אתה עושה פעולות שהן קרובות לפעולת ההשפעה, גם על ידי זה מושכים את המאור. ואם אתה עושה את זה בתוך העשירייה, אז בכך שאתה והחברים שלך מתעלים מעל האגו של כל אחד מכם, ומוכנים להתחבר לרצון אחד של השפעה משותפת לבורא - כך מתקרבים, והפעולה שלכם להשפיע לבורא, דומה לפעולת הבורא להשפיע לכם ואז מתחברים.

שאלה: סיפרת שכאשר למדת לא דיברתם על מטרת הלימוד, כל אחד הבין את זה בעצמו. למה היום אנחנו מלמדים את מטרת הלימוד ומעלים את המטרה? מה ההבדל בין הזמן של היום למה שהיה אז?

ההבדל הוא בגישה על מה אנחנו מדברים. אנחנו נמצאים בקהל רחב שהוא מאוד מגוון, ומגיע מכל מיני תרבויות ואמונות שונות, ולכן אנחנו צריכים לייצב את עצמנו אפילו בצורה קצת יותר גשמית ואחידה.

בזמן הרב"ש כולנו חיינו יחד באזור אחד, כמו שעכשיו אני חי כאן וכולם חיים פה באזור של עיר אחת, או כמה ערים קטנות. אז היה משהו אחר, לכן היה יותר פשוט.

מאידך, הרצון לקבל היה אחר קצת, העולם היה אחר, העולם עוד לא גילה שהוא נמצא בסיר אחד שמתבשל על האש ממש כמו היום, ומיום ליום יותר ויותר. ולכן אנחנו היום נמצאים בגילוי של תקופתנו שזה "הדור האחרון".

הזמן משתנה, המצבים משתנים, אנחנו משתנים בתוכנו, הקשר בינינו משתנה. יש לנו היום אינטרנט, שזה גילוי כל כך מהותי של הקשר בין בני האדם, קשר חיצוני אמנם, אבל בכל זאת תראה מה שהוא עושה.

אנחנו יכולים להיות מחוברים כבר סביב כדור הארץ. תסתכל על המפה, יש אתנו אפריקה, אסיה, בלטיה, סיביר בצפון, מוסקבה, קייב, אלמטה, ממש מכל המקומות בעולם. וכבר מדובר על תחילת ההתקשרות של רשת גמר התיקון, וכל העולם כמו שכתוב, "ונהרו אליו כל הגויים". זאת אומרת, כל אומות העולם כולן נמשכות לבורא, לידיעת הבורא ויכולים לגלות אותו בקשר ביניהן.

זו העבודה שלנו "בני ברוך", לתת לזה מרכז, גרעין, דוגמה, ולפרסם את הידיעה הזאת, את היכולת הזאת, ההזדמנות הזאת לכל העולם.

שאלה: מה הפונקציה של מזל בהשגת כוח ההשפעה?

זה לא לעכשיו. אנחנו לא מתעסקים סתם בשאלות.

שאלה: פעם באמת הייתה קבוצה פיזית קטנה שלומדת בבני ברק, והיום אנחנו כבר גוף בינלאומי עצום, לא ידוע איפה הידיים ואיפה הרגליים, זה משהו גדול. אם להמשיך את הציר הזה, מה יהיה הצביון של "בני ברוך" בזמן בקרוב?

אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מהדקים עוד ועוד את הקשרים בינינו, בין כל הקבוצות, בין קבוצות שונות, למעלה מהמנטאליות, למעלה מהאופי של כל קבוצה וקבוצה, ועד כמה אנחנו יותר ויותר מייצבים מצב משותף שיהיה לנו כדוגמה לְמה אנחנו צריכים להשתוקק, מה אנחנו צריכים לעשות, במה להתכלל, איזו צורה לקבל. שתהיה עשירייה לדוגמה, שכולנו משתוקקים לאותה הדמות, להתכלל באותה הדמות, בעשירייה כזאת שהיא כבר דבוקה בבורא.

העשירייה הזאת שאנחנו רוצים לבנות תכלול את כל העשיריות, את כל החברים שלנו מכל העולם, מי שרוצה להיות בה ויתקשר למבנה הרוחני הזה, וכשנגיע לזה, בה נגלה את הדביקות שלנו בבורא בכל מידות הדביקות, ב-125 מדרגות הדביקות. זה מה שאנחנו רוצים. אז צריכים לדבר על זה, צריכים להמחיש את זה ככל האפשר ולפרסם את זה לכולם.

המטרה שלנו היא גם להבין וללמד את כולם, שככל שנהיה מקושרים לרוחב, כך נעלה לגובה. כמו שבבניית פירמידה, ככל שהתשתית רחבה יותר, כך ניתן להגיע גבוה יותר, כך אנחנו. ולכן אנחנו צריכים לדאוג להיות מקורבים זה עם זה כולנו יחד, לקבל את כולם, כל מי שרוצה, ולדאוג כל פעם, איך לתת מקום לכל אחד, איך לחבר בין כולם. במיוחד את זה אנחנו צריכים, דווקא זו הבעיה שעומדת לפנינו בזמנים האלה. מעניין איך מתגלגל הדיבור שלנו על זה כלפי קבלת התורה, כלפי "שבועות".

תלמיד: תגדיר את הבעיה שלפנינו.

הבעיה שלפנינו היא שאנחנו צריכים להיות מרכז, כמו שואב אבק ששואב לתוכו את כל אלו ששואלים, מרגישים את עצמם כמיותרים בעולם הזה, שאין להם מקום בין האנשים הרגילים, שהם חייבים לגלות את מהות הבריאה, את מטרת הבריאה, בשביל מה קיימים וכן הלאה, כל אותם אנשים שלא יכולים להישאר סתם בקיומם בעולם הזה, אלא מטרתם להשיג את הבורא כי רק השגת הבורא ולא פחות מזה, עונה להם על שאלות החיים, מהי מהות החיים, מה מטרת החיים.

תלמיד: העשירייה לדוגמה שאתה מדבר עליה, הכלי העולמי שאנחנו אמורים לייצב כעשירייה לדוגמה עבור האנושות, אמורה לשאוב לתוכה עוד אנשים שייקלטו פנימה?

אני לא חושב שהם יקלטו פנימה, כי זה קשה לאנשים או אפילו לקבוצות שלמות מכל מיני תרבויות, דתות וכן הלאה לבוא ולהיכנס פנימה, אלא הם צריכים להשתלב איתנו ולאט לאט לקבל אותה צורה כמונו.

תלמיד: ומה מעכב אותנו מלהתפשט החוצה?

אין משהו שמעכב, אלא במידה שנהיה יותר ויותר צמודים בתוכנו אז תהיה לנו נטייה טבעית גם להתפשט החוצה.

שאלה: פעם אחת נשאלת איך תלמיד צריך לנהוג בשיעור, ואתה ענית, אני מוביל את השיעור, הקריין קורא, ואתם מתפללים זה על זה. האם זה אקטואלי עכשיו להתפלל רק עבור העשירייה או שצריך לכלול בתפילה הזאת את כל העולם?

בטח שאנחנו צריכים להתפלל גם עבור העשירייה וגם עבור כל ארגון "בני ברוך" כעשירייה יותר גדולה ומורחבת, וגם עבור כל העולם כעשירייה אחת כי אין יותר מזה. הכול עניין של מידה, באיזה קנה מידה אתה מסתכל על המציאות. יש לך את היקום כולו והוא מאוד דומה לאטום אחד, וככל שאתה תקטין ותקטין את היקום, הוא בכל זאת יהיה דומה לאטום, שבתוכו, רק במידות שונות, מתגלים כל חוקי הטבע.

אותו דבר אנחנו, אומרים לנו שאין יותר מעשר הספירות, אז בין אם אתה מדבר על הטבע כולו, ובין אם אתה מדבר על חלק אחד ממנו, בכל זאת הוא לא מתחלק לפחות מעשר. כל החוקים שקיימים, גם בקבוצה קטנה ביותר וגם בכל היקום, באנושות, בעולמות, הכול עשר ספירות, רק תלוי באיזה קנה מידה כלפי עצמך אתה יכול לגלות זאת ולדון בזה.

שאלה: איך אני יכול להחזיק באופן קבוע בכוונה כדי להיות אדם שמקדם את האינטרסים של הבורא? האם להתפלל עבור החברים, לבקש עבורם, לבקש עבור בני ברוך, או שאני צריך לכלול עוד משהו בתוך המצב הזה כדי שמצב היראה יישאר באופן תמידי?

דיברנו כבר אלף פעם איך אנחנו צריכים לחשוב זה על זה, לחזק זה את זה, להתקרב זה אל זה, אני לא יכול עכשיו להתחיל, יש על זה הרבה חומר.

שאלה: לגבי הדוגמה שנתת שקבוצת בני ברוך העולמית צריכה להיות כמו שואב אבק. האם אתה מרגיש שעוד נקודות שבלב צריכות להצטרף אלינו או שתהיה שכבה יותר חיצונית של קהל סביבנו באיזו צורה, באיזה מעגל?

גם וגם. אנחנו צריכים לקבל אותם כך שבצורה הדרגתית הם יתכללו בינינו, אבל צריכים לטפל בזה. בינתיים אנחנו מכונסים בתוכנו, בחיבור שבינינו שהוא העיקר, אבל גם צריכים לשים לב להפצה החיצונית. במידה שיש לנו היום כוחות ומוחות לזה, שיתעסקו בזה אנשים שיש להם יותר נטייה להפצה, ואחר כך כשקצת יותר נתייצב בחיבור בינינו, אז נוכל להקדיש יותר זמן וכוח לחיבור עם כל באי עולם, לפרסום ולייצוב של קבוצת בני ברוך כמבנה האנושי.

תלמיד: אתה יכול לתאר איך אתה מרגיש את השכבה הקרובה ביותר אלינו? כשאתה מסתכל על העולם, איך אתה מזהה בהרגשה הפנימית שלך רצונות של אנשים שהם יותר קרובים אלינו?

זה רק לפי הרצון, ולכן אני לא יכול להצביע על איזה לאום או גיל כלשהו או על אנשים שחיים בתנאים מסוימים באיזו מדינה בצפון או בדרום, אין דבר כזה, אנחנו רואים את זה גם לפי הקבוצות שלנו. ולכן אני כל כך מכבד את האינטרנט שמאפשר להגיע לכל מקום, ואם היינו משקיעים עוד בפרסום באינטרנט, אז ודאי שהיינו מגיעים לעיגולים יותר ויותר רחבים סביבנו.

תלמיד: אני מבין שזה לא קשור לדמוגרפיה ולגילאים וכן הלאה אלא לשכבת רצון, אבל האם אתה מרגיש שהיא כבר בשלה ומוכנה ואנחנו רק צריכים להתאים את עצמנו אליה?

כן, הכול תלוי בנו, עד כמה אנחנו מתאימים את עצמנו לקהל החיצון, להבין אותם יותר, להרגיש אותם יותר, לרצות לקרב אותם יותר וכך למשוך אותם.

קריין: אז אנחנו נמצאים ב"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', עמ' 67, דף ס"ז, "הסתכלות פנימית", פרק ה', אות נ"ח.

אות נ"ח

הצמצום היה מדעתה. המסך דוחק האור

בכח שליטה שלא מדעתה.

"והבן ההפרש, בין דבר הצמצום שעשתה המלכות דא"ס, שהיא בחינת הסתלקות מגדלות הרצון לקבל, מרצונה ובחירתה להשואת הצורה ביותר למאציל, ובין דבר המסך, שהוא בחינת כח העיכוב, בשליטה והכרח, שלא יגיע האור לבחינה ד'".

מה ההבדל בין שתי הפעולות האלה? מצד אחד יש צמצום, שמלכות מסרבת לקבל משהו לתוך עצמה, ומרחיקה את עצמה ככל האפשר ממקור השפע, מהמאציל, ואחר כך יש פעולה שהיא הפוכה כביכול מהצמצום.

אות נ"ט

"וטעם הדבר הוא, כי אע"פ, שהן הצמצום והן המסך, נעשו על ידי מלכות דאין סוף ב"ה, כנ"ל. אמנם כבר ידעת, שבשעה שהרוחני קונה צורה חדשה, נוספת על צורתו, נבחן עי"ז לשני רוחנים, ולב' בחינות, הרחוקות זו מזו לפי מדת גודל שיעור שינוי הצורה, שיש בין ב' הצורות הללו". זאת אומרת, בין המלכות שמקבלת ובין המלכות שמצמצמת את עצמה יש שינוי גדול מאוד, מרחק רוחני כמו שאנחנו אומרים, גדול מאוד. מלכות דאין סוף רוצה לקבל הכול ולקבל בכל הרצונות, בכל המובנים, בכל מה שיש לה ללא שום הגבלה, ואחרי שהיא מקבלת היא מפעילה את עצמה בצורה חדשה. "כי כמו שהגשמיים נפרדים זה מזה על ידי גרזן, ונרחקים זה מזה על ידי מקום ושטח, כן הרוחניים נבדלים זה מזה על ידי חידוש צורה, ומתרחקים זה מזה לפי מדת גדלו של השינוי, שנמצא בין צורה לצורה, אם פחות ואם יותר."

שאלה: הכוח הזה שמפריע כאן, ששולט, שמגביל את האור מלהיכנס לבחינה ד', מהו אותו כוח, מאיפה הוא מגיע לבחינה ד', למלכות?

הכוח שמלכות מקבלת, כך שפתאום היא לא רוצה לקבל ורוצה לדחות את כל המילוי שמגיע אליה, הוא מאותו האור שמשפיע עליה. כי אותו אור שמשפיע עליה נושא בתוכו גם אותה ידיעה שהאור מגיע מהמשפיע, ומלכות, עם זה שהיא מקבלת ונהנית, היא גם סופגת מהאור הזה את תכונת המשפיע.

זה כמו שאנחנו נמצאים במגע עם איזו תופעה, בנוסף לזה שאנחנו מקבלים מהתופעה הזו מילוי, אנחנו מתחילים ללמוד ממנה מה הטבע שלה ומה הטבע של המקור שלה, היינו של המשפיע, וכך לאט לאט אנחנו מתחילים להתכלל ממנו. קבלת השפע הוא אמצעי שמקשר אותנו למקור השפע, ומקור השפע הוא המשפיע, ועל אף שאנחנו מקבלים, ומקבלים את השפע, אבל בעצם קבלת השפע מעבירה לנו את הטבע של המשפיע אם רוצים או לא רוצים. ואז המקבל מתחיל להשתנות על ידי קבלת השפע, אפילו שיש לו רק רצון לקבל.

אבל מפני שהשפע מגיע מהעליון, כלומר מהמשפיע, שהוא יותר מוצלח, יותר גדול, יותר עליון בעצם, אז זה שמקבל מרגיש את ההבדל במדרגות בינו לבין המשפיע, ולכן סופג לא רק את השפע עצמו ונהנה, אלא הוא מקבל לאט לאט את הטבע של המשפיע - שהוא "המשפיע", וכך מתחיל לגדול בו גם הרצון להידמות לאותו משפיע.

אנחנו רואים את זה כשאנחנו נמצאים במגע בינינו. אומנם אנחנו נמצאים בקשרים חיצוניים אבל לאט לאט כל אחד מקבל את הטבע של האחר, אנחנו מתחילים להיות דומים, לומדים זה מזה, הכול בא יחד עם הקבלה וההשפעה. המעשים האלה של קבלה והשפעה מעבירים מאחד לאחר גם את הטבע של כל אחד, ואז הם נכללים זה מזה.

שאלה: כדי להגיע לפעולה של הצמצום אנחנו צריכים לעבור את השלב הזה, לקבל שפע מהבורא ולהבחין בטבעו ומתוך זה יבוא הצמצום?

ודאי שאין דרך אחרת, איזו דרך יש לך? יש משפיע ומקבל, ואם המקבל נמצא בדרגות דומם, צומח וחי הוא לא יכול להתרשם מספיק מהנותן כדי להידמות לו, ולכן בדרגת ההתפתחות המיוחדת של המקבל, דרגה ד' שזה הרצון לקבל הגדול, הוא סופג מהמשפיע גם את תכונת המשפיע ורוצה להידמות לו בזה שמקבל ממנו את תכונתו.

דומם, צומח וחי שחיים לידינו, אבנים, צמחים וכלבים נגיד, לא יכולים להתרשם מאיתנו ולרצות להיות משפיעים. אבל אם אדם חי בין בני אדם, אז מזה שהם משפיעים גם הוא לומד ורוצה להשפיע. אנחנו רואים על הילדים הקטנים שהם רוצים להידמות לגדולים אפילו במשהו. זה הטבע של ההתפתחות ברצון לקבל, ולכן כך אנחנו לומדים.

תלמיד: העיקרון ברור, אבל איך אנחנו יכולים להרגיש באופן מעשי בעשירייה את הבורא ואת ההשפעה ואת השפע שלו שממנו נוכל ללמוד ולבצע את הצמצום הזה?

אתה צריך להשתדל להתייחס לחברים כמו שנראה לך שהבורא מתייחס אליך, באהבה, בנתינה, בחיבור, ובתוך הפעולות האלה תתחיל להרגיש אותו, את הבורא.

שאלה: מה המשימה והמטרה שלנו, להביא לעולם את ההרגשה של הבורא או לדבר דווקא על הקבלה? מה הכיוון המרכזי ביחס שלנו להפצה?

יש ויש, אני לא יכול להגיד במילה אחת. לפעמים כך ולפעמים כך. תלוי באיזה מצב נמצא אותו אדם או חברה שאליה אנחנו רוצים להגיע ולספר מה מטרת ההתפתחות. בדרך כלל אנחנו צריכים להגיע לחברה ולהראות לה לאיזו צורה היא מתפתחת. בכך שהם יידעו את זה יהיה להם יותר קל למצוא את עצמם בחיים באיזו צורה, הם ידעו לאן להימשך, איך להתפתח, איך לחנך את עצמם, את הילדים שלהם. כך זה קורה, צריך לראות במקום.

שאלה: איך המלכות יכולה לסלק את האור בצמצום כשאין לה מסך, בעזרת איזה איבר?

זה נקרא צמצום, שמלכות מפסיקה להיות ברצון לקבל. היא מצמצמת את הרצון לקבל שלה, לא רוצה לקבל. אומנם היא רוצה אבל עושה פעולה שהיא לא רוצה לקבל.

תלמיד: האיבר שמאפשר לה לא לקבל הוא בדרך כלל המסך שדוחף את האור החוצה. ופה אין לה מסך, איך בכל זאת היא מצליחה?

כאן זה עדיין צמצום. צמצום ולא מסך.

תלמיד: מה מחזיק את הצמצום בלי מסך?

כשאני לא רוצה לקבל אני מצמצם את עצמי. צמצום זה לא מסך. מסך זה כבר שאני עומד מול התענוגים ומודד איזה מהם אני מקבל ואיזה לא, ולמה. כאן זה עדיין צמצום, ההחלטה הראשונה של המקבל כלפי התענוג.

שאלה: האם הצמצום בכל מדרגה מתרחש תמיד בבחינה א' שבכל מדרגה?

לא, הוא מתרחש תמיד בבחינה ד'.

תלמיד: האם הכוונה לבחינה א' של בחינה ד'?

לא, ודאי שהצמצום עומד לפני הקבלה שבבחינה ד', אנחנו עוד נלמד איפה בדיוק.

שאלה: אחרי הצמצום הכול מחולק למדרגות ולתת מדרגות ובעל הסולם כותב ששינוי צורה מפריד כמו גרזן בין הפרטים. איזו יכולת יש לנו להרגיש זה את זה, איך ההתקשרות תהיה יותר נכונה?

ההתקשרות דווקא מגיעה על ידי זה שאנחנו מחלקים את כל התכונות והרצונות למדרגות, למספרים, לתאים ואז יותר קל לנו למיין כל דבר ולחבר את הרצונות שלנו לכוונה מסוימת על כל רצון ורצון.

שאלה: בעל הסולם מציין שמלכות דאין סוף צמצמה את עצמה לא בגלל חוסר השתוות צורה, אלא היא רצתה להתחבר באופן הדוק יותר וחזק יותר עם הבורא. למה צריך גם מסך, מה הוא מוסיף לתהליך הזה?

מסך זה כוח העיכוב, שלא ירצה לקבל על מנת לקבל אחרי הצמצום. כוח העיכוב הקבוע הזה שעומד למעלה מהמלכות מאפשר אחר כך להתחיל לעבוד בעל מנת להשפיע.

שאלה: כתוב "כי כמו שהגשמיים נפרדים זה מזה על ידי גרזן, ונרחקים זה מזה על ידי מקום ושטח, כן הרוחניים נבדלים זה מזה על ידי חידוש צורה". אני מבין שבעל הסולם מגדיר זאת שזה כמו לחתוך בגרזן שטח ומקום בעולם הזה. למה הוא מתכוון כשהוא אומר "הרוחניים נבדלים זה מזה על ידי חידוש צורה", מהי הצורה, מה זה חידוש צורה?

חידוש צורה של הרצון לקבל שקודם עובד מבחינת הקבלה, צורת העבודה שלו היא דלקבל, ואחר כך יש לו צורת עבודה אחרת, שהוא רוצה להשפיע. אבל זהו אותו רצון לקבל, אין אחר.

תלמיד: למה הוא כותב "ומתרחקים זה מזה לפי מדת גדלו של השינוי, שנמצא בין צורה לצורה"?

ודאי, הרצון לקבל פועל שם כרצון לקבל, וכאן הרצון לקבל, על ידי צמצום, מסך ואור חוזר עובד כרצון להשפיע. אבל הוא לא רצון להשפיע בעצמו, אלא על ידי השפעת האור עליו הוא התהפך וקיבל צורה חדשה, שאומנם הוא רצון לקבל אבל הוא רוצה להשפיע.

תלמיד: בעולם הגשמי שלנו הגרזן יכול לחתוך ואפשר לחוש זאת, ואתה אומר שברוחניות זה בכלל לא קשור לגרזן ולשטח, אלא למשהו אחר לגמרי שנקרא "שינוי צורה".

צורה זה אופן הפעולה של הרצון לקבל.

תלמיד: האם זה משהו רוחני?

ודאי שרוחני.

קריין: אות ס'.

1. אות ס'

המסך הוא תולדה של המלכות המצומצמת.

מה שהוא רצון בעליון הוא כח בתחתון.

"ולפיכך, אחר שהמלכות הנ"ל, עשתה המשכה לאור הקו על ג' בחינות, נבחנת המשכה זו לצורה חדשה, שנתוספה על צורת הצמצום. באופן, שיש עתה שתי בחינות במלכות הנ"ל: הא' היא המלכות המצומצמת, שהיא הצורה הא' שנעשתה במלכות דא"ס ב"ה, וקבלה הצורה החדשה שנקראת "מלכות מצומצמת". ואח"כ, כשהמלכות הזו, עשתה המשכה אחר האור של ג' הבחינות, נולדה ויצאה צורה חדשה, שנקראת "מסך" כלפי האור שלא יופיע בה בבחי"ד. ונודע שכל רצון שיש בעליון, נעשה שליטה אצל הענף היוצא ממנו, ולפי שהמסך הוא ענף ותולדה מהמלכות המצומצמת. לכן, אע"פ שהמלכות צמצמה עצמה מרצונה ודעתה, בלי שום שליטה על ידי העליון ממנה, עם כל זה, התולדה הנמשכת ממנה, דהיינו המסך, כבר הצמצום רוכב עליו בשליטה גמורה להיותו מדרגה שניה לעולם הצמצום כנ"ל".

יש מלכות שהיא רצון לקבל, שמרגישה שהיא המקבלת, וכתוצאה מכך שהיא מרגישה שהיא המקבלת אז יש לה יחס אחר לאור העליון, לטבע שלו, שהוא המשפיע, ולכן היא מצמצמת את עצמה. מתוך זה שהיא מצמצמת את עצמה היא נפגשת עם האור העליון בצורה חדשה, כך שהוא משפיע והיא לא מקבלת, ואז כבר יש ביניהם התחברות חדשה - מלכות מקבלת מהאור העליון כוח השפעה, ואחר כך היא בונה מעל הצמצום את המסך בהידמות לאור העליון.

הצמצום כבר רוכב עליה בשליטה גמורה מצד העליון, והיא מצידה עצמה גם רוצה להצטרף ולהידמות לאור בפעולת הצמצום, כי גם היא לא רוצה לקבל את האור העליון לתוך עצמה.

תלמיד: האם אפשר להגיד שהצמצום הוא הכרה של מלכות את עצמה בזה שהיא לא רוצה לעצמה, והמסך הוא כבר היכרות עם ג' הבחינות?

כן.

שאלה: האם צריכים להגיע למצב של צמצום משותף ומסך משותף כעשירייה, או שזה אישי לכל חבר?

זה אישי לכל חבר, ואחר כך נראה איך זה קורה בצורה משותפת. נראה מה משיגים על ידי זה שכל אחד מצמצם את עצמו ובונה את עצמו כספירה, ומה קורה אם כולם מתחברים ובונים את עצמם כאחד.

שאלה: כתוב שהמלכות מוציאה לפועל רק דרך הקו. מהו התפקיד של העיגולים בדרך העברת הפעולה מהאור העליון למלכות?

דרך העיגולים העליון משפיע על הנברא והנברא רוצה לקבל את השפעת העליון רק בקו - זה נקרא צמצום, קו ואור חוזר. התחתון מייצב את היחס שלו לעליון דרך הקו במידה, במשקל ולפי ההגדרות שהוא יכול לסבול.

שאלה: שמעתי שבניית המסך מתרחשת באמצעות הקו. האם תוכל להסביר יותר בפירוט איך זה קורה?

על ידי זה שהעליון משפיע על התחתון הוא מעורר בו כל מיני הבחנות כאלה שכתוצאה מהן התחתון רוצה להידמות לעליון, והוא בונה מתוכו עצמו תגובה כזו שבונה בו לאט לאט קודם צמצום ואחר כך קו.

תלמיד: האם היחס הזה, זהו יחס או שזו תחילתו של איזשהו שכל שברצון? האם אפשר לתאר מה זה מסך?

מסך זה רצון להידמות לעליון. הרצון להיות משפיע במה שבאפשרותו של התחתון נקרא מסך. עד כמה אני רוצה להידמות לעליון בלהשפיע לו, כמו שאני מרגיש לדוגמה שהוא משפיע לי, זה נקרא מסך.

שאלה: המלכות המצומצמת עושה איזו העדפה במה שקורה בבחינה ב'?

יש בזה משהו, כן, היא רוצה להידמות לבינה.

שאלה: האם המסך בהכרח מגיע אחרי שלב הצמצום, או שיכול להיות מצב של נפילה מהצמצום לפני קבלת המסך כך שצריך מחדש להגיע לצמצום?

מסך לא יכול להיבנות בלי צמצום שקודם לו.

תלמיד: לא, השאלה היא אחרת, האם מסך בהכרח מגיע אחרי הצמצום או שיכול להיות מצב שמגיעים לצמצום, נופלים ממנו ואז צריך להתחיל מחדש להגיע לצמצום?

לא חייב להיות שאחרי הצמצום תהיה בניית המסך, זה דורש עוד ועוד מאמצים מצד התחתון.

שאלה: איך משלבים את השאיפה להידמות לבורא כמשהו אישי עם משהו משותף של העשירייה, כמסך העשירייה?

מסך זה עשירייה, אתה צודק.

אני, אם אתם שמתם לב, לא כל כך אוהב שאלות שהן לא באות עם אותו הזרם הכללי שבו כולם נמצאים. מגיע מישהו מיוחד עם שאלה מיוחדת, צדדית, שהיא לא קשורה למה שאנחנו דנים ואז קשה לי לסבול את השאלה. כי הוא לא מקדם את כולם ולא חושב על תוספת הבירור לכולם. סך הכול הלימוד שלנו צריך לחבר אותנו יותר יחד, והוא שואל בגלל שהאגו שלו רוצה לדעת ואז קשה לסבול אותו עם השאלה שלו.

לכן כשאנחנו שואלים, נשאל יותר על מה שאנחנו כולנו דנים, כדי שהלימוד יחבר בינינו.

שאלה: האם אפשר לומר שמלכות זו צורה, מצב, רצון שהשיג את שורש ההופכיות מהנותן, מהמשפיע?

כן, אפשר להגיד שמלכות מקבלת צורות הפוכות מהמשפיע וזה מה שהיא מרגישה ולכן היא מכוונת אותם לצמצום, מסך ואור חוזר. נכון.

שאלה: אמרת שהצמצום רוכב על המלכות מצד האור העליון. אתה יכול לתת איזה ציור או דוגמה לדבר הזה?

מלכות, לא רק שהיא מקבלת אלא חוץ מהנעימות שהיא מקבלת היא מתחילה להרגיש את המאציל, את מי שנותן לה ומתחילה להרגיש את הטבע של המאציל, שהוא הנותן והיא המקבלת. הכול על ידי דרגות ההתפתחות, היא מרגישה בזה עד כמה הוא הפוך ממנה, רוצה את טובתה והיא לא רוצה את טובתו, אז היא מתחילה להתעורר, והמאציל בעצמו, משפיע עליה את התכונה שלו, רק בצורה בלתי ישירה ואז כלפי תכונת המשפיע שיש לה עכשיו מהמשפיע, ותכונת הרצון לקבל שיש לה מעצמה, יש לה בפנים התנגשות בין צורת המקבל לצורת המשפיע. ובזה היא מתחילה להיות כבר בניגוד, בהכאה פנימית בין שתי הצורות האלה, מקבל ומשפיע. עד כדי כך שהיא מפסיקה לקבל ואחר כך רוצה לקבל תכונות דהשפעה, זאת אומרת צמצום, מסך, אור חוזר וכן הלאה.

שאלה: מה בדיוק גורם או נותן את הכוח לעמוד בפני הקבלה ולא לקבל?

מזה שהיא מרגישה את המשפיע ומרגישה כמה היא הפוכה ממנו, ואז לא מסכימה לזה. זאת הסיבה לצמצום. אם היא לא מרגישה את המשפיע כמשפיע, היא מקבלת את זה. אבל במידה שמרגישה אותו כמשפיע לה, כי יש הבדל בדרגות בין מה שהיא מקבלת למה שהוא משפיע, שאין דבקות ביניהם, והדבקות הזאת מוחקת את המדרגות שביניהם, את ההבדלים, אז היא לא יכולה לקבל. הבושה, הפער בין המדרגות מחזיק אותה ולא נותן לה אפשרות לקבל, להיות במגע עם המשפיע.

שאלה: כתוב כאן שמלכות משכה אור אל ג' הבחינות, לאחר מכן נולדה הצורה העליונה שנקראת מסך. איך זה קורה שקודם כל מצמצמת את עצמה, אחרי זה מושגת את האור על ג' בחינות ואחרי זה נולדת צורה חדשה, עליונה יותר שנקראת מסך.

אנחנו עוד נלמד את זה, זה נושא לימוד בפני עצמו.

תלמיד: מה זה "עולם הצמצום"?

עולם הצמצום זה אותו רצון במלכות שהיא לא יכולה להשתמש בו מפני שהיא מרגישה הפרעות, בושה וכן הלאה. אז אותו האזור נקרא "עולם הצמצום".

שאלה: זה משהו שונה ממלכות?

לא, בתוך המלכות. בכלל אין שום דבר חוץ ממלכות, כל המציאות היא קודם כל מלכות ומה שאנחנו מרגישים בה, אפילו ט' ראשונות וכל מיני הבחנות אנחנו מרגישים רק במלכות. חוץ ממלכות אנחנו לא יודעים, "ט' ראשונות" וכדומה זה הכול מעלינו. רק במידה מיוחדת שאנחנו עובדים עם המלכות, יכולים לתאר לעצמנו מה זה ט' ראשונות שלפני המלכות.

שאלה: מלכות המצומצמת, עולם הצמצום, זה אותו דבר?

כן.

תלמיד: ב"מלכות מצומצמת" ו"מלכות כמסך", מי העליון ומי התחתון?

קודם כל מלכות מצומצמת ואחר כך היא מעמידה מסך.

תלמיד: אז המלכות המצומצמת היא העליון?

היא קודמת.

שאלה: מלכות קיבלה בכל זאת בבחינה ד' ואחרי זה עשתה צמצום או שהיא רק ניסתה לקבל ועשתה צמצום?

היא קיבלה את כל אור האין סוף לפי הרצון שלה. היא הרגישה בכל נתינת הבורא בכל הרצון שלה, כי כל אור האין סוף מילא אותה, ולכן היא עשתה צמצום על כל אור האין סוף ונשארה לגמרי ריקנית. ומזה שאור האין סוף מילא אותה ועכשיו היא ריקנית, בתוך המלכות הריקנית נשארו הרשימות מאותו האור שמילא אותה.

ולפי הרשימות האלה, כמו לפי הגנים, הזיכרונות, היא עכשיו מתחילה להפעיל את עצמה כדי לחזור לאותו מצב שהייתה מלאה באור אין סוף, אבל כבר כדי להשפיע לבורא, ולא מפני שהיא רצתה לקבל כמו לפני הצמצום.

שאלה: אפשר להסביר את החוק הזה, שמהרצון בעליון נעשה שליטה בתחתון?

העליון שולט אם יש בו איזה רצון, אבל הוא רוצה לממש אותו. אז המימוש שלו בתוך התחתון זה מה שהעליון עושה. מי זה התחתון? מה שהעליון מחליט ועושה בפועל - זה התחתון.

תלמיד: מה זה אומר שנעשתה שליטה, כוח בתחתון, זה אומר שלתחתון יש שליטה על העליון בצורה הזאת?

מה שהוא רצון בעליון נעשה כוח שליטה בתחתון. לכן זה עליון ותחתון, כי מה שהעליון מחליט מתקיים בתחתון.

תלמיד: זה נשמע כמו שיש עכשיו לתחתון שליטה על העליון.

מאיפה? התחתון הוא תוצאה מהעליון.

תלמיד: כן, אבל אם יש רצון בעליון זה אומר שלתחתון כבר יש יכולת לעשות צמצום, ומסך, זאת אומרת יש לו עכשיו שליטה על הרצון של העליון?

על הרצון של העליון אין לו שליטה, אבל יש לו שליטה על עצמו, לא לקבל מה שהעליון רוצה לתת לו. ואותם התנאים שבהם התחתון עושה על עצמו צמצום ולא רוצה לקבל מה שהעליון נותן לו, גם את כל התנאים האלו הוא מקבל מהעליון.

תלמיד: והמסך זה גם תנאי מהעליון?

גם מקבל מהעליון. מאיפה הוא יקבל את זה אם לא מהעליון?

שאלה: אם בצמצום יש ריקון מהאור ונשארות רק הרשימות, מה העבודה של הנברא לפי הרשימות?

העבודה של הנברא היא למשוך את האור העליון דרך העשירייה, ועם אותן הרשימות שנמצאות בו מהשבירה הכללית, להאיר ולעורר את השפעת האור העליון על הרשימות שבו, ואז לראות באיזה רשימות הוא יכול להשתמש. למיין אותן, לסדר אותן ועל ידי זה להתקדם, לבנות בעצמו פרצופים על מנת להשפיע. ולכן את כל הרשימות שיש בנו אנחנו צריכים כדי להגיע למצב שאנחנו מאירים להם את האור העליון וכך מתקדמים.

שאלה: אמרת שמלכות עושה צמצום אחרי שהיא מרגישה את הפער שיש לה מהעליון. אבל איך אפשר להרגיש שאתה משפיע לפני שיש השתוות הצורה?

בינתיים האור העליון פועל עליה ולכן היא מרגישה מה שהאור העליון נותן לה.

שאלה: האם הצמצום קשור לבושה?

לא. בושה היא ממש תוצאה מהשפעה מיוחדת של הבורא לאדם והיא עזרה גדולה לאדם שמרגיש את מידת הפער שיש בינו לבין הבורא.

שאלה: "המלכות צמצמה עצמה מרצונה ודעתה, בלי שום שליטה על ידי העליון ממנה," איך זה קורה ללא העליון? מה זה הרצון הזה ומה שורשו? איך זה קורה בצורה הזאת?

השפעת האור. על הכול משפיע האור. להשפעת האור יש הרבה מאוד צורות. וכל מה שאנחנו מקבלים וכל מה שאנחנו מרגישים בכל רגע זה השפעת האור העליון עלינו.

שאלה: למה הכוונה בדברי בעל הסולם "שכל רצון שיש בעליון, נעשה שליטה אצל הענף היוצא ממנו"? האם התחתון פועל בעל כורחו?

התחתון פועל בעל כורחו ואחר כך אנחנו נלמד איך הוא יגיע למצב שהוא לא יפעל בעל כורחו אלא יהיה חופשי בפעולות שלו. ככול שהוא מגיע להידמות לבורא, הוא מגיע למצב שיש לו בחירה חופשית וכך הוא פועל.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו לא בהכרח צריכים מסך כדי לעשות צמצום? נראה שמלכות עושה צמצום עוד לפני שהיא מפתחת מסך.

השאלה היא, קודם מסך או קודם צמצום. ודאי שצמצום קודם. אני צריך לצמצם את הרצון לקבל על מנת לקבל שלי שלא יהיה על מנת לקבל, ואחר כך אני מתחיל לבנות את הרצון שלי שיהיה בעל מנת להשפיע. בלי צמצום אני לא יכול לגשת להשפעה, כי צמצום זה שכאני מצמצם את עצמי מלקבל. למרות שאני מאוד רוצה אני מצמצם את עצמי מלקבל.

שאלה: האם אפשר להגיד שמסך הוא יצירה חדשה בין הבורא למלכות?

נכון .

שאלה: הבורא ברא אותי וממלא אותי, אבל איפה אני מרגיש שאני המקבל? הרי ההרגשה שאני מקבל היא מעבר לכלי קבלה פשוט.

נכון. כלי קבלה צריך להיות מפותח עד שמגיע המילוי דרך השכבות - שורש, א', ב', ג', ד' שבכלי הקבלה, ובבחינה ד' האחרונה הנברא מרגיש שהוא המקבל. לא לפני זה. תראה את כל העולם, האם הם מרגישים שהם מקבלים? לא. הם לא מרגישים שום דבר.

שאלה: מה ההבדל בין כוח לעשות צמצום לכוח שמקבלים לעשות מסך?

צמצום אני עושה מפני שאני מרגיש את השוני שלי מהמאציל ואני לא רוצה לקבל ממנו כדי להיות יותר קרוב אליו. כמו שאנחנו מרגישים גם בעולם הזה, אם אני מקבל משהו ממישהו, הוא הנותן ואני המקבל וזה כבר קובע את פער המדרגות בינינו. הוא יותר עליון ואני יותר תחתון. זה נקרא "קבלה". אם אני לא רוצה את זה, אני עושה צמצום ולא מקבל ממנו. יכול להיות שאני מקבל כדי להשפיע לו בחזרה כדי שיהיה קשר בינינו. אני מקבל ממנו ובהזדמנות נותן לו, ואז יש בינינו קשר הדדי - "אני לדודי ודודי לי".

מזה מתחילה האהבה בדרך כלל. לא כאשר אחד נותן לשני והשני לא נותן כלום. אלא גם השני חייב לתת לראשון. ואז בצורה ההדדית הזאת נולדת אהבה ביניהם. במידה שהם רוצים להשפיע תענוגים זה לזה, לא חשוב מה הם נותנים, העיקר הרצון שלהם, בצורה כזאת יש התקשרות ביניהם והם מתפתחים.

שאלה: מה זה אומר שמסך הוא עשירייה?

לא אמרתי שמסך הוא עשירייה, אלא שעשירייה היא המקום בו אנחנו יכולים לבנות מסך.

שאלה: יוצא שכניסת האור לבחינה ד' והסתלקותו מחייבת את בחינה ד' לשנות את תכונתה מרצון לקבל לרצון להשפיע. מתי, אם בכלל, יש בחירה חופשית, או שתמיד זה רק שיעבוד מלכויות עד אין סוף?

הבחירה החופשית היא בזה שאני נכנס לעשירייה ומתבטל כלפיה. ובכל פעם אני צריך לבטל את עצמי יותר ויותר ואז אני מקבל השפעה מהאור העליון, מהבורא יותר ויותר. כך נולד צמצום, מסך ואור חוזר. זו הבחירה שלי. הבחירה שלנו בעצם היא בביטול עצמנו כלפי העשירייה.

שאלה: הבנתי שמלכות צמצמה את עצמה ללא עזרה מהכוחות העליונים, אז למה אנחנו בתפילות שלנו מבקשים מהבורא לסיים את העבודה עבורנו?

מלכות הייתה בהרגשה ובקשר עם הכוח העליון שמילא אותה, ולכן לא הייתה צריכה להתפלל ולחבר את החלקים שלה כדי להגיע לעליון ולקבל ממנו אור עליון, שיעמיד אותה למעלה מהרצון שלה. היא כבר הייתה בתוך זה, פעלה בתוך עולם אין סוף. אנחנו לעומת זאת, נמצאים בקצה השני של הסולם.

שאלה: אם התחתון מחליט שמעכשיו הוא ירצה רק להשפיע, האם זה אומר שהוא לא ירצה יותר לעבוד עם הרצון לקבל שלו?

הוא חייב לעבוד עם הרצון לקבל שלו, כי חוץ מהרצון לקבל שלו אין לו כלום, אבל הוא יצטרך לעבוד איתו כמו רצון להשפיע.

שאלה: תוכל להרחיב באמצעות דוגמה איפה נמצא המסך ומהו תפקידו העיקרי לאחר הצמצום?

מסך נמצא בכל השכבות של הרצון לקבל. כשמצמצמים את הרצון לקבל ורוצים על ידו להשפיע למקור, לעליון, שם נמצא המסך.

שאלה: מה זה אומר שהבורא משפיע עלינו במעגלים?

במעגלים, כי זה עולם העיגולים הקיים לפני צמצום, אור חוזר וקו, ולכן כך הוא משפיע עלינו רק לפי העביות שלנו ולא לפי המקום בו אנחנו נמצאים בצמצום, מסך ואור חוזר, כשאין לנו עדיין את ההבחנות הללו.

שאלה: האם הקו הוא תוצאה של מסך?

קו הוא תוצאה של צמצום, מסך ואור חוזר. כשאנחנו מעלים את היחסים שלנו לבורא דרך חיבור הקבוצות, זה נקרא שאנחנו בונים את הקו ממטה למעלה. ולפני זה הבורא בונה את הקו ממנו אלינו, כך בצורה הדדית אנחנו מלבישים את הקו שלנו על הקו של הבורא.

שאלה: האם יכול להיות מסך ללא צמצום?

צמצום זה צמצום הרצון לקבל, ומסך זו כבר פעולה למעלה מהרצון לקבל בעל מנת להשפיע לעליון, בהתקשרות לעליון.

תלמיד: אז בשביל מסך תמיד צריך להיות צמצום?

כן.

שאלה: מה זה אומר להשתדל להיות בתכונה, בפעולה כמו הבורא?

להיות בהשפעה.

שאלה: האם אפשר להגיד שמלכות רוצה להשפיע לעליון, אבל היא לא יכולה בלי העזרה של האור, וזאת סיבת בניית המסך, המסך מאפשר לה להיות בקשר עם הבורא, ולא לקבל?

אפשר כך להגיד.

אות ס"א

ההפרש מעגולים ליושר, הוא, במסך שנתחדש

בע"ס דיושר.

"המתבאר מהנ"ל, שיש ב' בחינות מלכות: האחת היא "מלכות מצומצמת" והשניה היא, מלכות שיש בה מסך. ותדע, שזהו כל ההפרש בין ספירות דעגולים לספירות דיושר, שנקראות קו. כי בעשר הספירות דעגולים, הנה המלכות שבהן מבחי' המלכות המצומצמת, שאין שם מסך כנ"ל, ובעשר ספירות דיושר, הנה המלכות שבהן מתוקנת במסך הנ"ל. כמ"ש להלן."

זאת אומרת, יש שם צמצום, מסך ואור חוזר, כל הספירות האלה מסודרות דווקא בהשפעתן ממטה למעלה, מהנברא לבורא, למקור האור, וזה ההבדל בין עשר ספירות דאור ישר ועשר ספירות דאור חוזר. בעיגולים אין בכלל שום שינוי, יש רק קודם ונמשך, האור מתפשט מהעיגול העליון, החיצון, עד לעיגולים יותר פנימיים ולרצון לקבל הנמצא במרכזם.

אות ס"ב

הטעם שהאור מכה ורוצה להכנס לבחי"ד,

הוא מפני שהנאצל המשיכו כן.

"עתה תבין היטב, את ענין האור החוזר, העולה ע"י זווג דהכאה מפגישת האור העליון במסך שעל בחי"ד, שהתחלנו לבארו לעיל (אות י"ח ד"ה והענין). ותבין, מה שאמרנו שם, שהאור העליון אינו מקפיד על הצמצום שעשה הנאצל, והוא יורד להתפשט גם בבחי"ד, עש"ה, הנה הטעם הוא, מפני שהנאצל בעצמו ממשיכו בהכרח מתחילה כן, כי כבר נתבאר (לעיל ח"א פ"ב או"פ אות ב') שהאור העליון, הוא תמיד במצב המנוחה המוחלטת, ואינו פוסק מלהאיר לתחתונים אפילו רגע, כי אינו נופל ח"ו תחת המקרה והחידוש, וכל עניני התפשטות האור העליון האמורים, הכונה היא על ההמשכה מצד הנאצל, אשר מקבל מהאור העליון, כפי הכנת הרצון לקבל, דהיינו ההשתוקקות שבו. כמו שנתבאר לעיל (הסת"פ ח"ב אות נ' ד"ה והנה)."

אות ס"ג

המשכת הנאצל אנו מכנים התפשטות האור העליון.

"ובאותו רגע שהנאצל משתוקק לקבל מהאור העליון, מיד שואב אליו את האור העליון. בדומה למדליק נר מנר ואין הראשון חסר, כן בשעה שהנאצל ממשיך אליו האור העליון אין אור העליון חסר כלום מחמת אותו החלק שהמשיך הנאצל לתוכו, וכן אין לו שום התפעלות או התפשטות מחמת המשכתו של הנאצל, אלא, כדי לשבר את האזן, אנו מכנים את המשכת הנאצל, בשם התפשטות האור העליון. וזכור זאת לכל המקומות, כי אנו מדברים תמיד, בלשון התפשטות האור העליון, והכונה היא, על המשכתו של הנאצל גופו, על השתוקקותו עצמו בלבד."

האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, והכול לפי רצון שמתעורר בנאצל.

אות ס"ד

חלק האור שהיה צריך להכנס לבחי"ד,

ונדחה ממנה, הוא נעשה או"ח.

"ולפיכך, אחר הצמצום, שהמלכות דא"ס ב"ה חזרה והמשיכה האור העליון, הנה כיון שהמשיכה אותו ע"י ההשתוקקות שבבחי"ד שלה, כנ"ל, הנה נמשך לה האור העליון גם אל בחי"ד, אלא מכח המסך שעשתה, לעכב את האור שלא יתפשט אל בחי"ד, הנה חזר אותו חלק האור לאחוריו, שבזה קיימה את רצונה שמתחילה, שיגיע לה האור רק בג' בחינות. אמנם אותו חלק האור, שהמסך החזיר לאחוריו לשרשו, דהיינו החלק הראוי לבחי"ד, לא נעלם ממנה, אלא נעשה לאור גדול, המלביש את ג' הבחינות של האור העליון, ממקום המסך ולמעלה עד השורש, שהאור החוזר הזה, נעשה לבחינת כלי קבלה, לג' הבחינות של האור העליון, במקום הבחי"ד, כנ"ל (הסת"פ אות כ"א ד"ה ועתה, עש"ה)."

שאלה: מה זה אומר שהנברא בונה אור חוזר?

הנברא רוצה להידמות לבורא ועושה על עצמו צמצום כדי לא לקבל אור מהבורא. כי להידמות לבורא זה להידמות למשפיע, לכן הוא מפסיק להיות המקבל ועוצר את ההתקשרות הזאת, בה הבורא ממלא אותו. הוא רוצה להיכנס לפעולה הדדית, רוצה להשפיע לבורא כמו שהבורא רוצה להשפיע לו, כי רק בצורה כזאת הוא יוכל להכיר את הבורא, את מה שהוא נותן לו וגם להיות שותף בהתקשרות ביניהם. לכן הבורא והנברא מתחילים להיות מקושרים, ואיפה? רק במלכות, היכן שהנברא מרגיש מה הוא מקבל מהבורא ובתגובה לכך הוא יכול להתקשר בחזרה אליו. את זה אנחנו ממש רואים. מתוך זה נבין, למה הנברא עושה צמצום, כי הוא רוצה להשפיע חופשי מעצמו באותה המידה שהבורא משפיע וחופשי מעצמו. זאת אומרת, פעולת הצמצום זו הפעולה הראשונה בהשתוות הצורה עם הבורא.

שאלה: אף פעם לא הבנתי מה זה אומר שאור חוזר הופך לכלי קבלה?

כי אחרי הצמצום, כשהנברא קובע שהוא לא רוצה לקבל יותר בעל מנת לקבל, האור חוזר שהוא כוונת הנברא להשפיע לבורא, הופך לתנאי, שרק במידה שיש לו אור חוזר הוא יכול לקבל מהבורא והקבלה הזאת תיחשב לו כהשפעה.

תלמיד: לא ברורה סיבת הצמצום. האם זה היה מדעתה או שזה היה בעל כורחה בגלל הבושה?

הכול חייב להיות רק מתוך החלטה. אם זה נעשה מטעם הבושה אז הנברא נמצא בשליטת הבורא. לכן זה חייב להיות רצון חופשי שגם הצמצום נעשה מהרצון החופשי. אם זה מהכרח, זה לא נחשב שנמצא בשליטת הנברא אלא עדיין הבורא משפיע ועושה את כל הפעולות.

תלמיד: אז איך לסדר את שני ההסברים האלה?

בגלל שזה עובר תמיד דרך ארבע בחינות, ולכן כך כל פעולה ופעולה הופכת להיות חופשית.

תלמיד: אבל המקובלים נותנים לנו לפעמים הסבר שהייתה בושה וזו סיבת הצמצום. לפעמים סיבת הצמצום היא קישוט ומדעתה. אז איך לסדר שני הדברים האלה?

כמו בחיים שלנו, מצד אחד מתגלה בושה שהרגשת המקבל מגיעה בהשפעה ישירה מהעליון, נגיד מבעל הבית. אבל מצד אחר, אתה רואה בזה את ההזדמנות להשפיע לבעל הבית, להשוות לבעל הבית, זה הופך להיות כבר לפעולה שלך. אתה מקבל את הצמצום ומשתמש בקבלה על מנת להשפיע.

תלמיד: אז הבושה לא חייבה את בחינה ד' לעשות צמצום אלא היא עשתה את זה מדעתה?

לא. הבושה מחייבת את בחינה ד' להכיר באיזו מידה הנברא בבחינה ד' הפוך מהכתר. עכשיו בחינה ד' חייבת לעשות בחירה בשביל מה היא מצטמצמת, בגלל שהיא בעצמה מתביישת ולא רוצה לסבול או בגלל שהיא רצתה להשוות את עצמה עם הבורא, עם הכתר. זו ההחלטה. באותה הנקודה יש כבר הבדל בין הנברא שרוצה להתקדם לבורא, ובין הנברא שמקבל.

תלמיד: ואיפה נכנס הקישוט?

קישוט - כשהוא רואה שהפעולה שלו הופכת להיות פעולת קבלה, והפעולה הזאת היא מעבר לרצון לקבל שלו שרוצה לקבל ללא שום חשבון. אבל עכשיו, כשהוא רוצה לקבל עם חשבון, זה קישוט. זו כבר קבלה אחרת, זו כבר קבלה באור חוזר. כשאתה מקבל עכשיו מבעל הבית ואוכל, אחרי שהחלטת שאתה אוכל כדי למלאות לו את הרצון, אז כבר יש לך כלים אחרים, דחיה אחרת, יחס אחר למה שאתה מקבל. חשבון אחר. אתה מרגיש את זה.

תלמיד: אפשר לומר שהבושה זו פעולה מצד העליון שקדמה לקישוט שהגיע מצד התחתון?

הבושה - כמו שאומר רב"ש - היא בריאה בפני עצמה.

תלמיד: והיא קדמה לקישוט?

היא קדמה לקישוט, ודאי. היא גורמת לקישוט.

תלמיד: והקישוט זו החלטה מצד התחתון?

כן.

שאלה: האם אין סיכון שצמצום יתר ומסך יתנו לנו להרגיש יותר מידי ריקים ובחושך וירחיקו אותנו מהאור ומהבורא במקום לקרב אותנו?

אין דבר כזה. ככל שתעשה צמצום, מסך ואור חוזר שאתה רוצה להשפיע, אתה תרגיש בזה שיש לך יותר ויותר אפשרות לקבל מהבורא.

שאלה: ההרגשה של הבושה כתוצאה מההבדל בין התכונות והכרת הרע, זה אותו דבר או שהרע מתגלה אחר כך?

בושה - כמו שכתוב - זאת הכנה לנשמות גבוהות, זאת אומרת שיש בהן הכנה להיות בקשר עם הבורא. להרגיש שיש להן צורך להשפיע לו. כי סתם בושה, מאיפה יש לי בושה? לתינוק יש בושה כלפי ההורים? לא. ההיפך. הוא בא ולוחץ ודוחף אותם ודורש, יש לו הרגשה ברורה, פנימית שהם חייבים לו. חייבים לו. ואז הוא בוכה, אפילו נותן להם מכות, תינוק קטן, למה הם לא נותנים לו. זאת אומרת שאנחנו רואים שמצד הלידה יש כל כך הרבה התחייבות מצד העליון כלפי התחתון, התחתון מבין שהעליון חייב לו. כך אנחנו מתפתחים.

שאלה: אחרי שקראנו את הכל, אולי עדיף שנחזור על הכול מהפרק הראשון, כי הכול נהיה יותר ויותר מעניין. בפרק הראשון קראנו שיוצא האור העליון אחרי הצמצום. האם עכשיו אנחנו צריכים להמשיך לקרוא או אולי כדאי לחזור מהתחלה? הכול מאוד מעניין.

תמיד יהיה לך רצון לחזור להתחלה מפני שתמיד אתה תגלה כמה חסר לך ממש מהשורה הראשונה של הלימודים, יותר ויותר ויותר. טוב מאוד. הרגשה נכונה וטובה, סימן שאתה מתקדם נכון. אבל בכל זאת, אנחנו צריכים להתקדם. וכל הדברים שלמדנו, לאט לאט אנחנו נבין אותם יותר.

סך הכול אנחנו לומדים את ההתחלה, תמיד, רק יותר מתקדמים כדי להבין את ההתחלה, איך האור העליון ממלא את כל המציאות. ההרגשה יפה וטובה אבל אין לנו ברירה אנחנו חייבים בכל זאת להתקדם.

שאלה: הוא אומר "אלא מכח המסך שעשתה, לעכב את האור שלא יתפשט אל בחי"ד, הינה חזר אותו חלק האור לאחוריו". למה שיעכב את האור שלא יגיע לבחינה ד', מה הסיבה?

אני לא רוצה להיות סתם המקבל, בהמה, לא רוצה להיות בהמה ולקבל מהבורא. אני רוצה להיות עימו בקשר הדדי, זה נקרא להיות אדם, במשהו דומה לו. אפילו הקטן ביותר, אבל דומה לו. ולכן אני עושה צמצום ומקדם את עצמי להיות אדם. בדרגה שלי הגשמית, הבהמית, שאני מקבל, אני יכול לקבל רק כדי להתקיים, זה נקרא "לא יגונה ולא ישובח". אבל חוץ מזה, כל הדברים שאני נהנה מהם, אני רוצה שהתענוגים שלי יהיו רק מכוונים לבורא, שאני עושה את זה בשבילו. זה נקרא שאני עושה צמצום. וכל יתר הדברים זה רק כלפי הבורא.

תלמיד: הוא הזכיר "זיווג דהכאה" האם יש קשר לזיווג דהכאה?

כן, זה מתבטא בזיווג דהכאה.

שאלה: האם הבורא הוא לא אין סופי, מאיפה אנחנו שואבים?

הבורא הוא אין סופי.

שאלה: יש צמצום ואחרי כן מסך ואור חוזר. אבל אמרת שיכול להיות מצב שמגיעים לשלב של הצמצום ואפשר גם ליפול ממנו ואז צריך להתחיל מחדש. במצב הזה מה קורה לאור שצומצם, לאן הוא הולך?

האור שצומצם הסתלק.

שאלה: אחרי הצמצום - לאן הוא מסתלק אם נופלים מהצמצום?

אבל אין לך כלים לקבל אותו, אתה אומר שיש נפילה, אז האור הסתלק לאין סוף.

קריין: פרק ו', אות ס"ה.

אות ס"ה

האו"ח נחלק לספירות, ע"פ הלבשתו את

הספירות דאור ישר.

"ומהמתבאר תבין היטב, את שיעור מדתו וגדלו של האור החוזר הזה, שאינו לא פחות ולא יותר, אלא כשיעור האור, אשר המסך החזיר לאחוריו, דהיינו, חלק הזה שהיה ראוי להתפשט בבחי"ד, לולא החזיר אותו המסך לאחוריו. ועלה למעלה, והלביש את הבחינות דאור העליון, דהיינו, את בחי"ג הנקראת ז"א, ובחי"ב שנקראת בינה, ובחי"א שנקראת חכמה, וגם את השורש שנקרא כתר, משום זה נבחנת בחי"ד, שנתחלקה בעצמה, על אותן ד' המדרגות, אשר האו"ח שלה הלבישן ונעשו ד' בחינות זו למעלה מזו, בכלי דבחי"ד עצמה, משום שהאור שהיה שייך לה, עלה והלביש ד' המדרגות האלו. וע"כ נחשבת הבחי"ד לבחינת שורש אליהן, שנקרא בשם כתר דאור החוזר הזה."

זאת אומרת, עד שבחינה ד' לא מגיבה, לא רואים את בחינה ד', רק לפי התגובה שלה, ואז מתעוררות כל הבחינות והכול נראה. האור העליון בעצמו ממלא את כל המציאות, אבל המציאות עדיין נשארת ממש שחורה, ורק כשיש תגובה מהנברא, אז אנחנו רואים שיש כאן משהו, שיש נברא בארבע הדרגות שלו, וכן הלאה.

אות ס"ו

ע"ס דאו"י הן מלמעלה למטה, וע"ס דאו"ח

ממטה למעלה.

"ונמצא עתה, ב' בחי' עשר ספירות בנאצל, שהן: ע"ס מלמעלה למטה, וע"ס ממטה למעלה, כי יש ע"ס באור העליון, שהן: השורש, שנקרא כתר של האור העליון. וד' בחינות הנמשכות מהכתר, שבחי"א נק' חכמה. ובחי"ב נקראת בינה. ובחי"ג נקראת ז"א. (כולל שש ספירות חג"ת נה"י) ובחי"ד, היא מלכות, וסדרן הוא מלמעלה למטה, שפירושו, מן הזך אל העב," לפי הרצון לקבל שבכל ספירה וספירה. "כלומר, שכל הזך יותר הוא חשוב יותר, והזך מכולם דהיינו השורש, נקרא כתר. ואחריו, כלומר העב מעט מכתר, נקרא חכמה, וכו', עד שהעב מכולם, שהוא מלכות, היא פחותה מכולם."

אות ס"ז

ממטה למעלה פירושו שהעב יותר הוא

חשוב יותר.

"ועוד יש עשר ספירות שניות בנאצל, שהן בערך הפוך מע"ס של האור העליון הנ"ל. והן עשר הספירות שבאור החוזר, העולה ממסך שבבחי"ד כנ"ל, המלבישות את עשר הספירות של האור העליון. וסדרן הוא מלמטה למעלה, שפירושו מן העב אל הזך, אשר העב יותר הוא הראשון במעלה, וכל הזך יותר הוא יותר שפל, שהוא בסדר הפוך, לע"ס דאור העליון."

אות ס"ח

המלכות דאו"י, היא כתר דאו"ח.

"באפן שהעבה מכולן, שהיא בחי"ד, היא החשובה מכולן, שהרי היא השורש של כל עשר הספירות דאור חוזר אלו, כי כל האור החוזר הזה אינו יותר, כי אם חלק האור השייך לה בלבד, שהמסך החזירו לאחוריו. וע"כ, בחי"ד נבחנת לבחינת כתר, שפירושו שורש כנודע."

אות ס"ט

המלכות דאו"ח היא בכתר דאו"י.

"ובחי"ג, שאינה עבה כל כך כמו בחי"ד, נבחנת לספירת חכמה דאור חוזר, דהיינו השניה במדרגה לכתר. ובחי"ב, הזכה יותר מבחי"ג, נבחנת למדרגה שלישית במעלה מכתר, דהיינו בינה. ובחי"א, הזכה עוד יותר מבחי"ב, נבחנת למדרגה רביעית במעלה מן הכתר, דהיינו ספירת זעיר אנפין, הכולל שש ספירות חג"ת נה"י. ובחינת הכתר דאור ישר, הזכה יותר מכולן, נבחנת בערך האור החוזר האמור רק לבחינת המלכות, כלומר, השפלה מכולם במעלה, כי כל העב יותר הוא חשוב יותר, וכל הזך יותר הוא שפל יותר, היות והמדרגות מתפשטות מן העב אל הזך, וזכור זאת היטב."

יש ערך הפוך באור ישר ואור חוזר, באור ישר מזך לעב, ובאור חוזר מעב לזך

אות ע'

המלכות כלולה מכל ע"ס דאו"ח.

"והנה הבחי"ד בעצמה, מכח האו"ח שלה המתפשט לעשר הספירות מתחלקת בעצמה גם כן לעשר ספירות, כלומר, לד' בחינות וכתר, כי בחי"ד עצמה היא הכתר דאו"ח דהיינו השורש, כנ"ל, וט' הספירות דאו"ח, המתפשטות ועולות ממנה הרי הן הענפים שלה, ונודע, שכל הענפים נכללים וקיימים בשורש, לכן נבחנות בבחינה ד' לעצמה ה' הבחינות, שהן כתר וד' הבחינות, שהן ממטה למעלה."

זאת אומרת ברור שעשר ספירות דאור חוזר הן תוצאה מעשר ספירות דאור ישר והמסך שמוליד אותן, ומסדר אותן בחזרה.

אות ע"א

הזדככות המסך מחלקת את הבחי"ד לה' בחינות

"ובזה תבין מה שהבאנו לעיל, (הסת"פ ח"ב אות ח' ד"ה אמנם) שמדת גדלו של או"ח, נמדד בשיעור העביות שיש במסך, שהמסך העב יותר דהיינו מסך דבחי"ד, מגלה קומה שלימה עד הכתר. ומסך מבחי"ג, רק עד החכמה. ומסך דבחי"ב, רק עד הבינה. ומסך דבחי"א, רק עד הז"א. ומסך שאין בו עביות אפילו מבחי"א, דהיינו הדומה לשורש, אינו מגלה שום קומה של אור, רק בחינת מלכות בלבד ע"ש. ועם המתבאר, תבין ענין ההזדככות האמור במסך על ה' הבחינות הנ"ל. שהוא ענין התחלקות בחי"ד בעצמה, לחמש בחינות האמורות כאן, אשר דרכו של המסך לעלות ולהזדכך, בחלקי מדרגות העביות הללו, הנמצאות בבחי"ד, מטעם שיתבאר לפנינו."

אני מקווה שגם במשך היום, תדברו על זה ביניכם בפגישות, על כל מה שקורה כאן, על מה שלמדנו בשיעור, ומתוך זה אם יהיו לכם שאלות, מחר נוסיף בהסבר.

שאלה: איך אפשר בכלל לתאר את זה לעצמנו, שעשר ספירות של אור חוזר מקבלות בתוכן עשר ספירות של אור ישר? איך זה קורה?

מפני שעשר ספירות דאור חוזר באות מהעביות שרוצה להידמות לבורא, ולכן הן ממש קולטות בזה את עשר הספירות דאור ישר. כי יש בהן עביות, כבר יש להן עובי ואופי של הנברא שמוכן לקבל את תכונות הבורא. לכן בלי צמצום, מסך ואור חוזר, הנברא לא יכול לקבל תכונות של הבורא, לא יכול להידמות לו בכלום. רק אחרי שהוא עושה את האור חוזר, מעלה, וקולט את האור ישר בתוך האור חוזר, רק אז מתוך זה הוא יכול לפעול כמו הבורא. לכן הוא נקרא "נברא" או "אדם", הדומה לבורא.

תלמיד: מה היא אותה עביות? עשר הספירות של אור חוזר זה מה שאני רוצה להשפיע לבורא, איזו עביות יכולה להיות שם?

אבל מאיפה אתה רוצה לתת לבורא? מתוך זה שיש לך רצון לקבל, ואתה הופך אותו ללהשפיע, ולכן זה הופך להיות כלי לאור ישר. נניח עבדת, הכנת כיבוד, בא אלייך אורח ואתה נותן לו את הכיבוד ובזה אתה מבטא את כל הרצון שלך לכבד את האורח. אז זה הופך לכלי, למידת ההשפעה שלך.

שאלה: מה זה נקרא להנות מן המאור בעת הלימוד?

לצפות שהכוח העליון ייתן לך כוחות דלהשפיע.

שאלה: למה יש מתווך בין מלכות למקור האור, שזה ג' הבחינות הקודמות לה? למה מלכות לא יכולה להשפיע ישירות?

כי מלכות לא יכולה להתקשר לכל בחינות דהשפעה אם היא לא מפתחת את הבחינות האלו שלפניה, שורש, א', ב', ג', ואז בחינה ד' יכולה להרגיש שיש משהו לפניה, ובהתעלות לדרגות האלו, בהתקשרות איתן, היא יכולה להיות קשורה לבורא. בעצמה היא לא יכולה להיות קשורה לבורא, איך יכול להיות רצון לקבל שיתקשר לרצון להשפיע? הם מנוגדים זה לזו. חייבות להיות ביניהם הבחנות ביניים, ואז מלכות יכולה להתקשר לכתר.

שאלה: זה כמו הכנה שהיא עוברת עד שהיא מגיעה לכתר?

כן.

שאלה: בכותרת של אות ס"ח כתוב "המלכות דאור ישר היא כתר דאור חוזר". אני לא מצליח להבין איך המלכות שאין בה אור, הופכת להיות הכתר של האור חוזר?

בגלל שהיא עושה צמצום, ואין לה אור, קודם היה לה אור, אבל היא צמצמה את עצמה, היא לא רוצה לקבל, ולכן היא יכולה להיות כתר לאור חוזר. דווקא בגלל שהיא לא רוצה לקבל את האור ישר, אבל אור אין סוף מגיע אליה, בכולו, והיא אומרת אני לא רוצה אני רוצה להיות דומה למשפיע. זאת אומרת אפילו אם תיתן לי כל מה שאתה רוצה, אני רוצה רק דבר אחד - להיות דומה למשפיע. המשפיע לא מקבל? גם אני לא מקבלת.

תלמיד: אז הכתר דאור חוזר הוא מעל המסך? או שהוא נמצא עדיין בתוך המלכות שמעליה יש מסך?

אני לא מבין את החשבונות שלך בשרטוט או בטכניקה. רק תבין איפה זה צריך להיות ברצונות.

שאלה: התע"ס מחזיק אותנו מאוד ערניים, פתאום כולם ערניים, ואני באופן אישי מאוד נהנה. איך צריך להתייחס לשיעור של שעתיים תלמוד עשר הספירות? על מה צריך לחשוב כל הזמן?

שאנחנו יכולים ללמוד גם בצורה כזאת.

תלמיד: איך אני מושך את האור המחזיר למוטב? זאת אומרת על מה לחשוב? להיות חכם? "לא החכם הוא הלומד". מה צריך לעשות?

אתם צריכים לחזור על השיעור במשך היום, ולסדר את הדברים האלה שיהיה לכם ברור מה למדתם.

תלמיד: אבל באמצע השיעור, על מה אני צריך לחשוב?

איך להידמות לאור העליון בהשפעה שלו כלפיי, איך אני צריך להידמות אליו בהשפעה שלי כלפיו. הוא מביא לי מילוי, ואני מביא לו כלי למילוי, זה הכול.

תלמיד: ואיך מושכים את המאור המחזיר למוטב באמצע השיעור?

על ידי זה שחושבים שאני רוצה לתת לו את הכלי למילוי.

שאלה: האם קיים מצב בו יש רק צמצום ללא מסך? או בעצם כשיש צמצום, אוטומטית נהיה גם מסך?

לא. יש צמצום לחוד. צמצום זה מהעליון, מהבורא, ממלכות דאין סוף שצמצמה את עצמה ואומרת, לכלי דקבלה האור לא נכנס. זו ההחלטה שלה. אחר כך יש לנו אפשרות כאילו לעקוף את התנאי הזה שהאור לא נכנס. הוא לא נכנס רק לרצון לקבל, אבל לרצון לקבל שיש עליו כוונה על מנת להשפיע, אני לא מקבל, לא רוצה לקבל ברצון לקבל, אבל אני רוצה לפתח מצידי רצון להשפיע, על מנת להשפיע מצידי, ואז האור עליון יכול להתפשט בי. ואני צריך לקבל אותו כשהוא מתפשט בי, גם בעל מנת להשפיע.

אז יש לי כוונות לפני קבלת האור העליון בי, אני מכין את עצמי לעל מנת להשפיע לבורא, ואחר כך כשאני מתחיל לקבל מהבורא את המילוי, אני מרגיש בתוכי את המילוי הזה, בעטיפה שלי, בכוונה שלי, בעל מנת להשפיע לו, לבורא. זה מה שקורה לנו, זה מה שאנחנו לומדים. זו שיטת הקבלה.

שאלה: מה זה אומר שהבושה היא יצירה בפני עצמה?

הבורא יכול לא לייצב ברצון לקבל את הרגשת הבושה, את הרגשת השוני בין הבורא לבין הנברא, ואז הנברא לא היה מרגיש את הפער ביניהם. נגיד כמו תינוק שלא מרגיש שיש הבדל בינו לבין האימא. אימא נותנת והוא מקבל, הוא דורש. אז יכול להיות שהרצון לקבל לא היה כך מתפתח, שהיה מרגיש את עצמו כזר, כשונה. הרגשת השוני מתבהרת אצלנו בהרגשת הבושה, בהרגשת הפער בין הנותן לבין המקבל.

שאלה: האם הכוונה להיות דומה לבורא יכולה להיחשב כאור חוזר?

כן. עוד נלמד על זה, אבל כן, זה אותו כיוון.

שאלה: בעל הסולם מדבר על שתי מלכויות בס"א, מלכות מצומצמת והשנייה מלכות שיש בה מסך, למה יש שניים ומה ההבדל ביניהם?

יש הרבה סוגי מלכות. ברצון לקבל יש הרבה כלים שמתייחסים למילוי בצורות שונות, הכול נובע מדרגות העביות שיש ברצון לקבל.

הלאה.

שאלה: האם נכון בזמן לימוד התע"ס לחשוב על מצבים שאני עוברת עם העשירייה או בחיים בכלל ולקשור אותם לחומר הנלמד?

אם זה יכול ללכת יחד, אז כן טוב. אבל לא בטוח שזה כבר אפשרי.

שאלה: האם כל רצונות הנברא נכללים בבחינה ד', מה קובע את עוצמת הרצון של הנברא?

כל הרצונות שלנו הם בבחינה ד'.

תלמיד: מה קובע את עוצמת הרצון של הנברא?

עוצמת הרצון של הנברא נקבע מהמקום שלו בכלי דאדם הראשון, איפה הוא שם נמצא, איפה המקור שלו.

שאלה: האם לפני הצמצום עלינו להגיע לתחושה שיש רק אני והבורא, או שמספיק להרגיש בושה מלקבל מהחברים בלי לראות את הבורא מאחוריהם?

לא. צריך לראות את החברים והבורא מאחריהם ואז בתמונה השלמה אני ניגש לפתח את עצמי לצמצום.

שאלה: האם הנברא יכול להשפיע לבורא אם בחינה ד' נשארת ריקה?

כן, צריכים להשתדל להרגיש מאחורי החברים את הבורא, ואני עומד לפניהם, מולם, וכך אני אגיע להתפתחות בחינה ד' שלי עד כדי כך שיתפתח הצמצום.

תלמידה: אבל צמצום זה כבר השפעה שלי לבורא.

לא, זה עדיין לא השפעה שלי לבורא. אתה יכול להגיד שהצמצום זו השפעה אגואיסטית שלי שאני שומר על עצמי לא להיפגע, לא להיות המקבל, לא להיות רחוק מהבורא. הצמצום עדיין לא אומר שאני רוצה להשפיע לבורא.

בצמצום יש הרבה הבחנות. הבחנה הראשונה שאני לא רוצה להיות המקבל כי אני מתבייש, אני לא רוצה להתרחק. צמצום עדיין לא אומר כלום. יש הרבה אנשים שלא מקבלים, שמצטמצמים אבל זה מטעם גאווה. תנסה לתת משהו למישהו, תראה את כל הפנים שיש לפנינו, אף אחד לא ירצה לקבל סתם. כי תמיד יש לו שאלה "מה קורה, למה?" לא רוצה להיות המקבל, מקבל זה מחייב, מקבל זה מרחיק, זה לא סתם.

שאלה: האם הנברא יכול להשפיע לבורא אם הוא כבר מקבל לפחות משהו בבחינה ד'?

לקבל בבחינה ד' במשהו זו כבר דרגה רוחנית, ואני צריך לעשות לפני זה צמצום, מסך, אור חוזר, הכנה, ואז לקבל בעל מנת להשפיע. אני צריך לפני זה שבבחינה ד' שלי יהיה רצון להשפיע, זה נקרא "תכונת הבינה", ואז כשתכונת הבינה נמצאת בי במשהו, אני יכול לחשוב על לקבל על מנת להשפיע. לכן קודם יש דרגות להגיע ממלכות לבינה, ואחר כך כבר לכתר.

שאלה: האם הכוונה היא מסך?

הכוונה היא חלק מהמסך, בואו נגיד ככה.

שאלה: כמעט ולא יוצא לנו לראות את התוצאות של המעשים שלנו, האם זה תמיד יהיה ככה או שיגיע רגע בהתפתחות שלנו שבו כן נוכל לראות את התוצאות הישירות של המעשים שלנו?

נניח שאתם מבטלים אתה רצון האגואיסטי ביניכם, ואתם רוצים להשפיע זה אל זה, ורוצים להתחבר זה עם זה במשהו, לפחות באיזו צורה, אז למה שלא תראו את זה ביניכם, ביחסים ביניכם? אתם תראו את זה, ועכשיו השאלה היא מה הלאה?

הלאה זה מה שצריך להתגלות בתוך החיבורים ביניכם. במידה, בעוצמת החיבור שלכם, באופי החיבור שלכם, שם תוכלו לגלות את היחסים הרוחניים שלכם.

שאלה: האם הצמצום הוא מקום מפגש של הנברא עם הבורא?

צמצום הוא מקום המפגש בין הנבראים לבורא, נכון, אבל רק תחילת המפגש, בהתפתחות אנחנו כבר צריכים להרחיק את הצמצום.

שאלה: הפעולות של מלכות נשמעות אוטומטיות או אינסטינקטיביות, איך היא יודעת מה לעשות?

לא נכון, הנברא חייב לחשוב, לחשב איך הוא פועל עם יתר הנבראים כדי ליצור מקום לגילוי האור בו.

שאלה: האם זה נכון, אם אני רוצה להישאר תחת צמצום עד שהאור ייתקן אותי, עד שאהיה מוכנה לשלב הבא? ואיך אני יודעת שאני מוכנה לשלב הבא?

תתחילו להתקרב זה אל זה ותראו, אז תקבלו הדרכה מלמעלה.

שאלה: האם אנחנו יכולים לדבר על הספירות רק אחרי קבלה באור חוזר?

לפני זה אין ספירות, הספירות הן רק כשאור ישר מתלבש בתוך אור חוזר.

שאלה: האם צריך להפוך את תחושת הכרת התודה על מה שהבורא נותן לבושה, או שאלה שני דברים שונים?

למה אני צריך להפוך הכרת תודה לבושה?

תלמיד: כי אני מקבל חינם?

לא, כשהבורא עושה לי את זה, אני צריך להפוך את זה להשפעה.

תלמיד: אבל זה עובר בבושה לפני שזה מגיע להשפעה?

כן ולא, יש כאן הרבה מאוד אופנים, אבל בעצם אני צריך להזדרז ולעשות מזה השפעה לבורא.

שאלה: יש רצון ויש השתוקקות, מה ההבדל?

מה ההבדל בין רצון להשתוקקות? ההשתוקקות באה מעל הרצון. יש לי רצון, וההשתוקקות היא מעליו, אבל זה עדיין לא מימוש הרצון, זה כשאני משתוקק.

שאלה: בבקשה אם תוכל להסביר את האות ע'.

2. אות ע'

המלכות כלולה מכל ע"ס דאו"ח.

"והנה הבחי"ד בעצמה, מכח האו"ח שלה המתפשט לעשר הספירות מתחלקת בעצמה גם כן לעשר ספירות, כלומר, לד' בחינות וכתר, כי בחי"ד עצמה היא הכתר דאו"ח דהיינו השורש, כנ"ל, וט' הספירות דאו"ח, המתפשטות ועולות ממנה הרי הן הענפים שלה," של המלכות "ונודע, שכל הענפים נכללים וקיימים בשורש, לכן נבחנות בבחינה ד' לעצמה ה' הבחינות, שהן כתר וד' הבחינות, שהן ממטה למעלה." זאת אומרת כמו שהאור העליון מגיע מכתר עד מלכות בעשר ספירות דאור ישר, ככה מגיעות עשר ספירות כתגובה ממלכות לכתר בעשר ספירות דאור חוזר. שתי צורות היחסים האלה מתלבשים זה בזה, מאירים זה בזה, ומשלימים זה את זה. ואז מלכות כלולה מכל עשר ספירות דאור חוזר, כמו שכתר כלול מכל עשר הספירות דאור ישר.

כך יש התכללות והתלבשות של אור ישר שמגיע מלמעלה למטה, מכתר עד מלכות, באור חוזר שמגיע ממלכות לכתר.

שאלה: האם בתהליך התיקון אנחנו צריכים להשתחרר מהצמצום?

אנחנו תמיד צריכים להישאר תחת צמצום כך שאנחנו לא נקבל בצורה ישירה מהבורא, אלא רק באור חוזר, רק כדי להחזיר לו. אני לא רוצה להיות גנב, שמקבל בצורה ישירה אלא רק בתנאי שהבורא נותן לי וכך אני רוצה לתת לו בחזרה. במה אני נותן לו? אני נותן לו רק ביחס שלי ויותר מזה אין לי מה לתת לו.

יחס כזה אנחנו צריכים לפתח, אלה כל התכונות הרוחניות הנדרשות מאיתנו כך אני רוצה להשפיע לבורא. איך אני בודק את זה? איך אני מייצב את זה? בהשפעה לחברים. אם אני מסדר את העשירייה ולא חשוב באיזו צורה שבורה היא נמצאת, אני רוצה להשפיע לבורא, אני חייב להשפיע להם, וזה מאהבת הבריות לאהבת הבורא. קודם כל אני צריך להיות בהשפעה ממני לבורא לסדר כך שהיא עוברת לחברים ואם החברים מקבלים את ההשפעה שלי, מתחברים על ידה, מסודרים על ידה ככל שאני מסוגל לעשות את הדברים האלה, כך אני חייב לתאר לעצמי שהכול ניתן לי ואני חייב לעשות את זה.

אם אני עושה את זה דרך העשירייה אני פועל לבורא, ואחרי כל החברים עומד הבורא ואני משפיע לו.

שאלה: האם אדם יכול לזהות מה מקומו בכלי אדם הראשון?

זה לא לעכשיו, ודאי שאנחנו מזהים את הכול, אנחנו משיגים את כל הכלי של אדם הראשון לא רק חלק קטן, שכביכול שייך לי, לי שייך כל אדם הראשון, כל הכלי הזה, וגם לכולם, לכל אחד וזה לא מפריע וזה לא גונב את האדם הראשון מאחד לאחר.

שאלה: מה היא באמת השפעה לחברות?

להשפיע זה לעשות משהו הכי טוב שאפשר לאחר.

קריין: נתת לנו תרגיל במהלך היום לקרוא תלמוד עשר הספירות בינינו ולחבר שאלות לשיעור הבא. אמרת דברו על זה ביניכם, תסדרו את הדברים תארגנו. איך לעשות את זה נכון בעשירייה, שלא נתחיל ללמד אחד את האחר שלא נבלבל?

אני חושב שאנחנו צריכים לקחת את החלקים שלמדנו היום, פרק ה' וגם פרק ו'. ולקרוא אותם, במיוחד לקרוא את הכותרות של כל הפסוקים הקטנים האלה ושהכותרות האלה יהיו לנו מובנות ולפי הרצף של הכותרות האלה אנחנו נראה מה בעל הסולם רוצה להסביר לנו בכל החלק הזה.

קריין: הקריאה ברורה, גם הגישה ברורה, על מה לדבר בסדנה בין החברים במהלך היום אחרי קריאה כזאת?

אני לא חושב שיהיה לכם זמן לסדנה אתם תבררו מה הוא כותב.

קריין: מה זה לברר? מה אני צריך לומר על מה שבעל הסולם כותב?

לא צריכים לדבר על מה שהוא כותב, אלא צריכים לקרוא מה כתוב.

קריין: כשאתה אומר לברר, למה אתה בעצם מתכוון?

אני מתכוון שאתם תקראו קודם כל את הכותרות שיש בפרק ה' ובפרק ו' של הסתכלות פנימית חלק ב' תע"ס.

(סוף השיעור)