שיעור בוקר 31.01.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"מקומו של עולם" – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: "מקומו של העולם" – קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מס' 9.

"בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, מלאכתן נעשית על ידי אחרים. מלאכה, היינו עבודת המידות (ברכות ל"ה ע"ב), שבזמן שעושה רצונו של מקום, לא רואה שום מקום, שיהיה לו לתקן. אבל אז הקדוש ברוך הוא עושה לו את הכנפיים, שהוא בחינת כיסוי, ממילא כבר יש לו מקום שצריך לעבוד, בכדי לגלות את המקום וגילוי חסרון. היינו מלאכה זו הקדוש ברוך הוא עושה לו, היינו שמגלה לו החסרון."

(הרב"ש. 700. "כיסוי וגילוי")

תלמיד: מה זה "עושים רצונו של מקום"?

רצונו של מקום, רצון זה ברור, ומקום זה הבורא. אם אנחנו מתלבשים ברצון שהוא תואם לרצון של הבורא, אז זה נקרא שעושים רצונו.

תלמיד: אבל אז אין להם עבודה, והוא עושה להם כיסוי.

כן. זה כבר משהו אחר. אבל אנחנו צריכים לעשות את רצון הבורא במָקום שאנחנו נמצאים.

תלמיד: את הרצון של הבורא שנתאחד?

שנתחבר, שנתאחד.

תלמיד: למה זה נקרא שבמצב הזה אין עבודה?

כי אנחנו צריכים רק לגלות את המקום, היינו חיסרון, ומה אז נראה?

תלמיד: האם יש לנו חיסרון להתאחד, או שאנחנו צריכים למצוא, לבקש את החיסרון להתאחד?

חיסרון מלכתחילה אין. אבל אם אנחנו רוצים להתלבש בחיסרון כזה, אז מזה אנחנו יכולים לראות מציאות חדשה.

תלמיד: מה הם התנאים הנדרשים כדי שיגלו לנו מלמעלה את החיסרון?

שאתה מחפש. אתה מחפש אותו חיסרון בעליון, כי אתה רוצה להתלבש בחיסרון הזה, וכך תדאג לכל הבריאה שהיא תגיע לצורתה.

תלמיד: מאיפה לי לדעת שמה שאני מחפש זה החיסרון האמיתי? איזה קריטריון יש לזה?

זה בטוח שאתה נמצא לא במקום, שבינתיים הרצונות שלך הם ממש מוציאים אותך מהמקום. אבל כדי להגיע לרצון של העליון, אתה צריך לעשות כאלה פעולות, תרגילים.

תלמיד: האם החיסרון הוא תוצאה? מה הם המעשים שאני אעשה שיביאו אותי לחיסרון?

החיסרון הוא תוצאה מהמקום שאתה נמצא בו.

תלמיד: מה הכוונה מהמקום שאני נמצא בו?

כל החיים שלך אתה עובר ממקום למקום, ממקום למקום. אתה לא יודע באיזה מקומות אתה נכלל, יצאת או נכנסת. אתה רק מרגיש, כמו שכתוב, "משנה מקום משנה מזל", שכל פעם יש לך רצונות חדשים.

תלמיד: האם כל חיסרון מוליד מקום חדש או כל מקום מוליד חיסרון?

כן.

תלמיד: יוצא שזה מסע כזה עד שאני מגיע לחיסרון הגדול.

כן.

תלמיד: מה מאפיין את החיסרון הגדול?

החיסרון הגדול כבר מביא אותך למצב שממנו אתה רוצה לעלות דרגה. להבין בשביל מה ולמה, איך הגעתי לזה, ומה אני צריך הלאה לעשות ולבצע.

תלמיד: הוא כותב, "מלאכתן נעשית על ידי אחרים", ולאחר כך הוא כותב, "מלאכה זו הקדוש ברוך הוא עושה לו". האם ניתן להבין מכך שבאחרים הוא מתכוון לקדוש ברוך הוא? מי אלה האחרים?

האחרים שמשפיעים עליו, וכך הרצון לקבל שלו משתנה.

תלמיד: למה זה נקרא מלאכה?

מלאכה היא גמר העבודה בוא נגיד, תוצאה, סיום. לכן מה שהוא משיג עכשיו נקרא גמר העבודה.

תלמיד: כתוב, "בדומה, למה שכתב הרמב"ם, אשר לנשים וקטנים, אסור לגלות להם ענין העבדות הנקיה, שמחוייבת להיות על מנת שלא לקבל פרס. רק להמתין, עד שיוגדלו ויתחכמו, ויהיה להם האומץ, להוציא אל הפועל את זה"¹. מה הרכיב שחסר לנשים ולקטנים כדי להיות ראויים, שיגיעו לזה שיתחכמו?

אתה לא יכול לתאר לעצמך מה יכול להיות החיסרון?

תלמיד: אולי רצון מספיק חזק. אבל אם זה נכון, מה יביא לנו את הרצון הזה, שברגע אחד אין לנו ואז יש לנו?

נצטרך לבדוק.

תלמיד: לפי הקטע, איך יכול להיות שהנברא עושה רצונו של מקום לפני שיש מסכים, לפני הכיסוי, לפני הכנפיים? איך זה הגיוני?

אתה צודק. שאלה.

תלמיד: הוא מדגיש פה לעבוד על המידות. מה הן מידות? על מה צריך לעבוד?

תכונות.

תלמיד: באים לעשירייה, מה זה לעבוד בעשירייה על מידות? מה צריך להשיג? על מה אני עובד? מצד אחד אומרים ש"הכול במחשבה יתברר", מצד שני, תעשה כוח התגברות מול האנשים שאתה נמצא איתם. למשל באים לכנס, מה זה לעבוד על המידות בתוך הכנס?

אתה צריך להתכלל עם האנשים שאתה נמצא איתם.

תלמיד: מה יקרה? התכללתי, פוצי מוצי, אני מנשק אותו.

אם זה בצורה כזאת כמו שאתה אומר, אז באמת יוצא לך כך.

תלמיד: מגיעים בבוקר, מתחיל הכנס, אתה מתחיל לדבר, יש תזמורת, איך אני מגיע ופותר את הבעיה של המידה שלי? מה אני צריך לעשות כדי להגיע למשהו?

אני לא יודע.

תלמיד: אבל מהי העבודה?

זה מה שאתה צריך ללמוד בכנס.

תלמיד: אנחנו לומדים פה כמעט עשרים שנה, יש כאלו שאפילו יותר, כל בוקר חוזרים על אותו חומר, מה אני צריך לעשות מול החברים שלי? כל הזמן אומרים לי תתחבר.

אתה צריך לדעת איך להתכלל מכל התכונות שמתגלות לכם.

תלמיד: איך עושים את זה? אתה אומר כל הזמן, תתכללו, אתם לא מחוברים. יושב איתי חבר ליד השולחן ואנחנו לא באותה עשירייה, איך אני מתחיל להתכלל איתו, להתחבר אליו בסעודה, בשירה? אין לי קשר איתו חוץ מאשר לשבת באותו שולחן. מה מסבירים מקובלים על זה?

אתם צריכים להבין את הנקודה העיקרית שיש בכל אחד, מה הוא רוצה לעשות איתה, ואיך אני יכול להתחבר אליו כדי לעזור לו בזה.

תלמיד: ומה הוא צריך לעשות?

הוא צריך לעשות עליך אותו דבר.

תלמיד: מה?

לעזור לך.

תלמיד: במה הוא יעזור לי?

להגיע לבורא. אלא בשביל מה באת לכנס?

תלמיד: אתה אומר את זה באופן כללי. תסביר לי מה הוא צריך לעשות. הוא יושב איתי בשולחן, אנחנו עשירייה, כל אחד בא מעשירייה אחרת, איך אני צריך להתייחס אליו, איך הוא צריך להתייחס אליי כדי שנתקדם בכנס הזה? הרי זה לא רק לשמוע שירים ולאכול ביחד ולשמוע אותך, אלא צריך לעשות עבודה בינינו בעשירייה באותו שולחן. מה אני צריך לעשות? אתה אומר כל הזמן, תתכללו. מה זה להתכלל?

אתה רוצה להגיע בכנס לגילוי הבורא. אין חלוקה, אין בזה חילוק.

תלמיד: ברור.

ברור. כדי להגיע לגילוי הבורא אתה צריך לבנות כלי כללי, שבו יהיו כל ההבחנות, כל הבחינות מחוברות יחד בצורה שווה. איך אתה מתאר את זה לעצמך?

תלמיד: כמו שאנחנו לומדים, תשרת אותו, תביא לו קפה, תתייחס אליו יפה.

למי?

תלמיד: לחבר שלי מאשקלון. מה אני צריך לעשות? בכנס אנחנו מתייחסים מאוד יפה אחד לשני, מאוד אוהבים אחד את השני. האם מזה יכול לצאת תיקון?

מזה יכול להיות חיבור. זה יכול להביא לחיבור.

תלמיד: איזה חיבור?

ביניכם.

תלמיד: אני לא יודע איזה חיבור יוצא פה,.חוץ מלהגיש לו קפה, לדבר אתו יפה.

לא. הוא לא בא מאשקלון כדי לקבל ממך כוס קפה.

תלמיד: מה אני צריך לעשות, איך אני צריך להתנהג כלפיו, הוא אליי, מה אני צריך להרגיש כלפיו, אהבה שאני עדיין לא מרגיש? זאת האמת. הוא לא הבן שלי, גם אני לא מרגיש אהבה אליו, כרגע. אני יכול להיפגש אתו בכניסה, זה נחמד, שלום, מה קורה, זהו, אין משהו שאני יכול עוד להגיד. עשיתי איתו איזה כוח, אולי אפילו רבנו, השלמנו, ואולי מזה יוצא משהו. פתאום הוא גורם לי אי נחת ואז אני מנסה להתגבר על האי נחת שהוא יצר לי. אבל בכנס אין אי נחת, כולם באים וכיף באמת, נהנים מהכנס.

אולי אין פתרון. איך הופכים את הכנס למקום עבודה? אנחנו נהנים אחד מהשני, אנחנו כולם חברים פה. הוא כל הזמן אומר מקום, מקום.

יש לך תשובה?

תלמיד: אני מדבר על עצמי. אנחנו חיים בתוך הגשמיות, מבחינתי הכי קרוב הוא להתנתק מהגשמיות ולחוות דברים שאני לא חווה ברגיל. למשל כשהיינו עושים את הכנס במדבר, כשהיו זורקים אותנו בתוך המדבר רחוק מהגשמיות, שם הרגשתי התגלות, שם ראיתי אותך ובכיתי איתך, הרגשתי דברים שלעולם לא הרגשתי בשום מקום. אני אומר לגביי, אני לא יודע לגבי כל היתר. לי אישית חסר להתנתק מהכול. כי פה אני בא בבוקר לכנס, אבל כל הזמן הגשמיות יושבת לי בראש, לא התנתקתי ממנה. ברגע שהיינו במקום המרוחק הזה גיליתי דברים, ישבתי ליד אנשים בשולחן שלא הכרתי אותם וכאילו הייתה לי התגלות של דברים שאין לי במקום אחר.

תלמיד: קודם כל תודה לחבר על השאלה המצוינת, אני חושב שזו שאלה טובה. אני חושב שכנס זה לא מקום שבאים אליו להתארח, לשבת וליהנות מקפה, כנס זה מקום שבאים לעבוד בו בכל הרמות. אני הייתי ישר נרשם לכל התורנויות האפשריות, למטבח, לסדרנות, כדי לבוא ולהשפיע, להשפיע בגשמיות. אם רוצים לעבוד, יש הרבה מקומות לעבוד. ואם אתה משרת את החברה, אז אין שום שאלות. זה בפשטות. אחר כך כל יתר הדברים.

תלמיד: יש ביטוי בחז"ל שאסור להגיס לב בתלמוד שאדם לומד, זאת אומרת אסור לו לזלזל במה שהוא לומד, גם ברגעים הקשים. ואם משתמשים בביטויים כמו פוצי מוצי, והכינו לי קפה, זה נקרא הגסת לב, וצריך לשמור על עדינות הנפש כשבאים לחברים. וגם כשעושים פוצי מוצי זה לא העניין, צריכים לרדת מהמחשבה הביטויים המזלזלים בעבודה שעולים לפעמים במחשבה.

תלמידה: בשביל מה מעלים את האדם לרצון של הבורא בצורה לא קבועה שזה לא שלו, ואחר כך מראים לו את המצב האמיתי שלו? למה מראים לו את המצב הזה של הרצון של הבורא כשהוא לא מוכן לזה?

נראה לנו שאלו הרצונות שלו, כן?

תלמידה: בשיעורים אתה והבורא מעלים אותנו לרצונות מאוד מאוד גבוהים. ואחר כך מתגלה שזה לא הרצון שלנו, שזו הייתה מדרגה מאוד מאוד גבוהה שהתגלתה. בשביל מה נותנים לנו להרגיש את זה בלי שהשגנו את זה בפועל?

כן, אני שומע. צריכים לענות על זה, לא עכשיו, אולי בעוד כמה ימים נשתדל לענות על זה.

תלמיד: בקטע כתוב שבן אדם מבצע כבר את רצון הבורא. זאת אומרת שחלק מהרצונות שלו מתוקנים, יש שם מסך וכביכול אין לו חיסרון. ואז פותחים לו חיסרון חדש ונותנים לו כנפיים, מסך. לפי הקטע הבנתי, שקודם נותנים לו מסך ואחר כך מגלים לו חיסרון, האם זה נכון?

כן, זה נכון.

תלמיד: אבל אנחנו תמיד לומדים שזה ההיפך, קודם מגלים חיסרון ואחר כך בונים מסך.

זה מלמטה. אבל מלמעלה קודם כל זה כך.

תלמיד: אם נותנים לו כבר מסך, אז מה העבודה שלו?

להבין נכון מה שעושים עימו.

תלמידה: המקום נקרא חיסרון, אבל אם הבורא הוא שלם, אז איך אפשר לדבר על חיסרון שבו?

הבורא שלם, ואנחנו מדברים לא על חיסרון של הבורא, אלא על חיסרון אצלנו, כלפינו, ואיך אנחנו יכולים לתקן את החיסרון שלנו ולצרף אותו לבורא.

תלמיד: האם כנס הוא הגברה וריכוז יתר בעשירייה, או שזה יותר עבודה שבה החברים מתחברים ביניהם ולכאורה משאירים את העשיריות שלהם בצד?

כל העשיריות מתחברות ביניהן, וכל עשירייה משפיעה על כולן.

תלמיד: איך להגיע לכנס עם תפילה יותר חזקה מהקול של האגו שלי?

זו באמת שאלה. יש עליה תשובה?

תלמיד: הכול תלוי בהכנה. להגיע לכנס זה כבר מאוחר מדי, לימדת אותנו שהכול תלוי בהכנה לכנס וכאן יש לנו לעשות עבודה. לגבי החיסרון, יש כמה בירורים מאוד פשוטים, הרב"ש אומר לנו שהשתוקקות זה כלי, ואם הרב"ש אומר, אז אני גם רוצה. מאיפה אני אשיג השתוקקות אם אני עדיין בהמה? זה צריך לא להניח לי, אני צריך להיות באי שקט, והאי שקט הזה הוא אותה השתוקקות, שאני רוצה משהו שאין בי. הבורא הוא טוב ומיטיב והוא מחכה לנו וביחד נצליח.

תלמיד: מתוך ניסיון אנחנו יודעים, שאם אנחנו מתכוננים לכנס בתוך העשירייה ועוברים את כל הנושאים העמוקים והחשובים, "לשמה", "ערבות", "אמונת חכמים", "תפילה אמיתית מעומקא דליבא", אנחנו מגיעים מוכנים לכנס כעשירייה, ואנחנו יושבים בכנס דווקא כעשירייה, לא מתפזרים. ואנחנו נכנסים דווקא לכוח הכלי הכללי. זו הרגשה מאוד מיוחדת.

האם ההרגשה שכעשירייה אנחנו ביחד עולים ועולים ופתאום אני שומע שאלות מחברים אחרים מהכלי עולמי ש"נכנסתי ליער וקיבלתי מצב שחור". אחר כך בדקתי, זה הורגש אצל הרבה חברים שקיבלו מצבים כאלה. אותי זה מאוד הפתיע. כי אנחנו עושים כנס, הכנות כדי שהחברים יעלו ולא שיקבלו מצב שחור.

מה אנחנו עושים כך שכל אחד ירגיש דווקא עלייה?

בסדר. אני מקווה שהם שמעו.

תלמיד: ואנחנו מדברים להבנתי על עניין של מידה. מידה זה גם תכונה, וזה גם כמות, זה סוג של גבול. ואנחנו מכירים הרבה דוגמאות שגבול זה איזה סוג של חינוך. יש סיפור על פיל קטן שקשרו אותו למקל קטן וכשהוא גדל ושקל ארבע טון, הוא לא העלה בדעתו שיוכל לקרוע את החבל ולצאת לחופשי.

וככה אנחנו כשבאים לכנס, הדבר הכי קשה זה להתקרב לחבר שלידך, לא סתם אתה חברים ממשיכים לבוא לפה, כי זה חזק מהם.

תלמיד: כשאני שומע את השאלה של החבר, זו רק סיבה להוסיף עוד אהבה בקשר בינינו. זה כמו ממריץ שהבורא שם, אותו חיסרון אדיר לכסות באהבה את כל הגילויים כביכול. אז קודם כל אני אסיר תודה לבורא, אני מצפה לראות את החברים שמגיעים מכל העולם. איזה חברים יש לנו, של ערבות. אנחנו עם סגולה. בכנס תהיה הרגשה אדירה כי למעשה זו הדרך שלנו לשנות את המציאות, לממש מה שאנחנו קוראים בכל הכתבים של המקובלים. אז תודה לחבר שהעלה את הנושא.

תודה רבה לך. לחיים.

תלמיד: מה הפירוש למצוא מקום לתיקון בתוך הרצון שהתגלה?

יש למישהו תשובה? מה פירוש - מתוך רצון שמתגלה?

תלמיד: לגבי החבר ששאל איך הוא מגיע לכנס עם תפילה שתהיה יותר חזקה מהאגו שלו? פשוט להציב את זה כמטרה שאני אבוא לכנס ותהיה לי תפילה חזקה יותר מהאגו שלי, זה די פשוט.

מצוין.

תלמיד: אני שומע את הטענות של חברים וזה מאוד לגיטימי, אבל אני לוקח עשר, חמש עשרה שנה אחורה ומה שלמדתי מכתבי המקובלים ואני מסתכל היום, פשוט התובנה משתנה משיעור לשיעור וזה מה שאנחנו לומדים פה. זה לא נכון להגיד, "שומעים כל פעם אותו סיפור, אותו שיעור", אנחנו יום יום מגלים עולמות. וכל המטרה בעצם שאתה יושב מול חבר ואתה לא מכיר אותו, ואתה מתחיל לפתח איתו שיחה, אתה בסך הכול מגלה עולם.

וזו הדרך שלנו, יש לנו דרך מסוימת שהמקובלים נותנים לנו ואנחנו צריכים רק להתמיד, זה מה שנשאר. רצון, והתמדה.

בהצלחה.

תלמיד: לגבי התכללות, מהי החשיבות שאנחנו צריכים כלפי הכוונה שלנו להתכללות? איך אנחנו צריכים להתכלל מהסיבה הנכונה? עם איזו כוונה אנחנו צריכים להתכלל כדי לעשות את זה מהסיבה הנכונה?

ההתכללות שלנו צריכה להיות מחוברת לחיסרון שאנחנו מאוד רוצים שהוא יכסה אותנו, שאנחנו כולנו נרצה להשיג אותו, והוא איך להגיע לדבקות בינינו. כי הבורא הוא תוצאה מהדבקות בינינו, אנחנו כולנו רוצים להגיע אליו. איפה הוא? איך אני אקפוץ כדי לגעת בו? האמת, הדבקות בבורא זה הכולל, היוצא לפועל מזה שאנחנו רוצים לגעת אחד בחברו. אז נקווה שאנחנו נכין את החיסרון הזה ונגיע אליו.

(סוף השיעור)

---

1. בעה"ס, "הערבות" אות כ"ט.↩