שיעור בוקר 07.11.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי בעל הסולם, עמ' 455, מאמר "שפחה כי תירש גבירתה"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 455, מאמר "שפחה כי תירש גבירתה", אנחנו נמצאים בכותרת "סיבת גניזת הקבלה".

סיבת גניזת הקבלה

"ומזה תבין ענין גניזת חכמת הנסתר מעיני החיצונים, גם מה שאמרו ז"ל: "אסור ללמד גוי תורה". ולכאורה יש סתירה לזה מתנא דבי אליהו, שאמר: "אפילו גוי, ואפילו עבד, ואפילו שפחה, שיושבים ועוסקים בתורה, שכינה עמהם". והאיך הורו ז"ל, שאסור ללמד גוי תורה?"

"גוי" זה מי שנמצא עדיין ברצון לקבל ולא עלה ממנו לרצון להשפיע. זאת אומרת מדובר על כל אדם ואדם, לא חשוב מאיזו אומה או לאיזה מגזר הוא שייך, העיקר זה האם הוא נמצא ברצון לקבל או שכבר תיקן את עצמו והגיע לרצון להשפיע.

שאלה: כל אדם שהתפתח, ההתפתחות שלו תגיע לגילוי הנקודה שבלב או שיש איזו דרך אחרת של התפתחות?

כולם צריכים להגיע למצב שיגלו את עצמם שהם נמצאים בעל מנת לקבל ואחר כך לאט לאט יתקנו את עצמם בעל מנת להשפיע.

תלמיד: והגילוי הוא תמיד בלגלות כמה נמצאים ברצון לקבל או שמתעורר איזה רצון להשפיע פתאום, איזו קרבה לזולת?

מאיפה? זה חייב להיות זה כנגד זה.

תלמיד: יכול להיות איזשהו צד מהם שמתגלה יותר, כלומר יותר מרגיש שהוא בקבלה או יש לו יותר נטייה להשפעה?

זה תלוי בכל אדם ואדם לפי הנשמה שלו.

תלמיד: כלומר יכול להיות שלאדם מסוים הדרך שלו לגלות את הנקודה שבלב תהייה על ידי זה שהוא מגלה שהוא ברצון לקבל, ולאחד אחר על ידי זה שהוא ירצה יותר להשפיע?

אבל כולם ברצון לקבל. הכל מתחיל מהאדמה כמו שכתוב.

"לימוד תורה לגוי" - גוי נקרא מי שעדיין לא הגיע לעל מנת להשפיע. "יהודי" - מי שכבר הגיע לאיחוד, לחיבור מיוחד עם הבורא, זאת אומרת נמצא בהשתוות הצורה במשהו עם הבורא. ו"גוי" - דרגה לפני זה, פשוט רצון לקבל שממנו באים כולם.

תלמיד: והוא כותב פה עוד מדרגות של עבד ושפחה.

כן, יש הרבה מדרגות.

תלמיד: אבל הם כן שייכים להשפעה? כי אחרת איך יש שכינה כמו שהוא כותב?

יש מצבים שהם נמצאים בין הניתוק מהבורא לבין הגילוי השלם של הבורא והם נקראים בכל מיני שמות ואז אנחנו לומדים אותם לאט לאט.

תלמיד: ויש מדרגה שהיא מחוץ לכל אלה, מחוץ לגוי, עבד, שפחה, שהוא בכלל מנותק, אין קשר, אין שום דבר?

הבורא.

תלמיד: אם האדם עוסק בתורה אז יש מדרגות של גוי, עבד ושפחה, אבל אם הוא לא עוסק בתורה מה ההגדרה של המצב הזה?

כלום, רצון לקבל, בהמה.

קריין: כותרת "לימוד תורה לגוי".

לימוד תורה לגוי

"אכן הכוונה של תנא דבי אליהו הוא בגוי שנתגייר או עכ"פ שפירש את עצמו מעבודה זרה, דהיינו מאמונות התפילות. והכונה של חז"ל, היינו במי שלא פורש מעבודה זרה, אלא רוצה לידע מתורת ישראל וחכמתו, כדי לקבל ממנו חיזוק וכח לע"ז שלהם. ואם תאמר, מאי אכפת לנו, אם הגוי הזה נעשה בסיבת תורתינו הקדושה יותר אדוק בע"ז שלו, אם לא יועיל מה יזיק?"

כן. הלאה.

בכיתו של רשב"י

"אכן על זה בכה רשב"י בטרם שביאר איזה סוד חשוב בחכמת הנסתר, כמ"ש: "בכי ר"ש, ווי אם אימא, ווי אם לא אימא. אם אימא, ידעון חייביא למפלח למאריהון. ואם לא אימא, יאבדון חבריא מלא דא".

כי היה ירא, פן יגיע הסוד הזה לעובדי ע"ז, ויפלחו לע"ז שלהם בכח שכל הקדוש הזה, שזהו המאריך את גלותינו ומביא לנו כל היסורים והחורבנות, כמו שאנו מוצאים עתה לעינינו, אשר חכמי האומות חקרו ודרשו את כל ספרי בני ישראל, ועשו בזה מטעמים לחזק אמונתם, דהיינו החכמה שלהם, הנקראת "תיאולוגיא".

זאת אומרת זה שהתחילו לכתוב ספרים בחוכמת הקבלה וביהדות, כל זה יצא דווקא לאומות העולם ונעשה מקור להרבה צרות בישראל.

שתי רעות בגילוי חכמת ישראל לאוה"ע

"ושתי רעות עשו:

א. כי מלבד שמתעטפים בטלית שלנו, ואומרים שכל החכמה ההיא הם מהשגת רוח הקודש שלהם, שהמעתיקים הללו קנו אצלם שם גדול על חשבוננו, אשר בזה מחזקים ודאי את תורתם המזויפת וקונים כח להכחיש את תורתינו הקדושה,

ב. אלא עוד רעה יותר גדולה הגיע לנו, כי המסתכל בתוך התיאולוגיה שלהם, מוצא בהם סברות וחכמה בעבודת ה', שנראים לו יותר כנים ואמיתיים מחכמה שלנו.

והוא מב' טעמים:

הא' הוא משום שהמה חברה גדולה ונמצא ביניהם בלשנים גדולים ומובהקים, היודעים המלאכה ההיא, איך לקרב דברים שיהיו מקובלים על דעת אנשים הדיוטים. וענין בלשנות הוא מחכמות חיצוניות, שודאי הוא אשר חברה של שמונת אלפי מיליון איש יכולים להמציא בלשנים יותר גדולים ומרובים מן חברה שלנו, שהוא כמו חמשה עשר מליון איש. וכיון שכן, נכשל המסתכל בספריהם וקונה ספק, אולי הצדק עמהם ח"ו, או עוד יותר גרוע כמובן.

וטעם הב' הוא וזהו העיקר, כי חכמי ישראל מצניעים את חכמת הדת בחדרי חדרים ובכל האפשרות מרבים חכמי כל דור ודור להציע פשט פשוט אל ההמון, ודוחין אותו בכל התחבולות מן הרצון אפילו לבא ולמשש בחכמת הנסתר."

שאלה: אם מישהו לומד קבלה וגם לומד שיטה אחרת, והוא מביא לקבוצה שלנו דוגמאות משיטות אחרות, איך להתייחס לבן אדם כזה?

לא, זה לא חשוב עד כמה מישהו צודק או לא צודק, אבל לעשות סלט, לערבב בין חכמה אחת לחכמה שנייה זה אף פעם לא טוב, כי אז יוצא שמי שלומד הוא עוד לא יודע לא דבר אחד ולא דבר אחר, וכבר רוצה לסדר ביניהם איזה קשר. זה לא טוב. כל המקובלים ובכלל כל חכמי העולם נגד זה. כי יש לזה יסודות שונים ואנחנו בלי לדעת על זה מתחילים כבר לבנות מהם איזה עירוב. לכן אסור לעשות את זה.

תלמיד: מה אנחנו צריכים לעשות?

צריכים להבדיל בין כל החכמות וכל אחד שירצה, שיתעסק במה שהוא רוצה. אבל אם נערבב אותם יחד אנחנו לא נמצא אף פעם אף חכמה בהתפתחות שלה.

שאלה: אנחנו רואים שבעקבות המלחמה בישראל יש התעוררות של הרבה אנשים שהם היו אתאיסטים לגמרי, לכל מיני תפילות ולשמוע מה יש לדת להגיד וכל מיני דברים בסגנון הזה. והשיחות של כל מיני אנשי דת מלאות באלפי אנשים, רובם חילוניים לחלוטין. גם אנחנו עושים שיחות אבל הן מלאות במאות אנשים ולא אלפי אנשים. השאלה היא למה זה ככה ומה יש לנו, לחכמת הקבלה להציע לאנשים שנמצאים במצב שעם ישראל מצוי היום?

להסביר למה אנחנו הגענו לזה, מה הסיבה, מה יכולה להיות הדרך לצאת מהמצב הנוכחי הרע, וזה מה שאנחנו צריכים לספר. ודאי שלהזכיר בזה כל אותם המקורות מאיפה אנחנו מקבלים את הידיעות האלו וכך להמשיך. אין לי יותר מה לתת להם. ומי שירצה, שימשיך, ומי שלא ירצה, אז שיישאר כך כמו שהוא.

תלמיד: בעל הסולם כותב "המסתכל בתוך התיאולוגיה שלהם, מוצא בהם סברות וחכמה בעבודת ה', שנראים לו יותר כנים ואמיתיים מחכמה שלנו.".

אני לא יודע, אף פעם לא התעסקתי בזה ולכן אני לא יכול להגיד. אבל נראה לי שבסך הכול התיאולוגיה שלהם אלו סיפורים, ואני צריך להאמין בכל אותם הגיבורים של הסיפורים האלה, שהם היו קיימים וכך היו עושים וכן הלאה.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לדבר אל הרצון לקבל של האנשים כך שזה ימשוך אותם כמו שבשיטות אחרות מדברים אל הרצון לקבל ומושכים המון אנשים?

אנחנו צריכים להוציא מכל הספרים שלנו, מכל הסיפורים שלנו, דברים מאוד רציונליים, ולא לקחת איזה סיפורים ולהתחיל לספר אותם לקהל הרחב. כי היום אנשים לא מוכנים לקבל כאלה סיפורים, אלא רק אם נסביר באופן מאוד רציונלי, ברור לכולם וקשור למדע, נוכל להביא להם את יסודות הקבלה.

תלמיד: אבל אפילו אם ניקח את הדוגמה הכי פשוטה של להסביר למה המצב היום הוא כזה, זה מאוד מנוגד לרצון לקבל. כל העניין של ההסבר, מי אתה עם ישראל וכן הלאה, זה הסבר ששם הרבה מאוד אחראיות ואפילו אשמה על הכתפיים של השומעים, וזה לא נעים לרצון לקבל, זה לא מסר שמתקבל בקלות.

אנחנו צריכים קודם כל להעביר את זה בסגנון שזה בא מהטבע, ואם אנחנו מקבלים את זה, אז אנחנו משתמשים בזה נכון ומתקרבים לתיקון.

תלמיד: עד איזה גבול אנחנו יכולים "לדלל" את המסר שלנו כך שהוא יתקבל על הרצון לקבל ולא ידחה אותו?

אני לא חושב שאנחנו צריכים לדלל אותו. ההפך, אנחנו להסביר בצורה קצרה, אפילו מקוצרת, מה זה רצון לקבל, מה זה רצון לקבל על מנת לקבל ורצון לקבל על מנת להשפיע, מה זה האגו של האדם, הטבע של האדם, דרכי ההתפתחות שלנו, וכך זה יהיה יותר ויותר מובן לכל אחד.

תלמיד: אנחנו רואים שכשאנחנו מסבירים יש מעין התנצלות פנימית, אולי בושה, אולי חוסר צדקת הדרך, ולא כמו שאנחנו רואים אצל אנשים שמגיעים משיטות אחרות שאצלם הכול ברור, הכול חזק, עומד על ארבע רגליים. אצלנו הכול כזה חצי מתנצל, חצי מסתיר, חצי מוסתר.

זה לא נכון. דווקא אצלנו יש יסוד מוצק ואנחנו עומדים על שתי רגליים, אנחנו לא צריכים לעמוד כמו חיות על ארבע רגליים. יש לנו את כל ההוכחות של חכמת הקבלה על העולם שלנו, על העולם העליון ועל התיקון. זה לגמרי לא נכון, אלא הבעיה היא שלא פשוט לבן אדם לקבל את השיטה הזאת, אבל אף אחד לא יכול להגיד שהיא לא אמת.

שאלה: יש תופעה כזאת שאדם נגע במקצת בחכמת הקבלה ומגלה שזאת עבודה קשה והוא מתחיל לעשות מניפולציות, להשתמש בחכמה כדי להצדיק את עצמו ולא להצדיק את הבורא, את החברים, את העולם. האם אפשר לכנות התנהגות כזו שאומות העולם לומדים איך לעבוד את הבורא?

לא, זה לא קרוב ולא דומה אפילו. אם חכמת הקבלה קשה לאדם, זה לא אומר שהוא יכול להפוך את כולה, ולסובב אותה איך שבא לו. זו לא שיטה שאתה יכול לסובב אותה לכל כיוון, לכן לא יקרה עם זה כלום, אל תדאגו.

תלמיד: למשל כשאני מגלה שהכול מגיע מהבורא, ולא יכול לתת מאמץ, אז אני מסיר מעצמי את האחריות.

זה ניתן לך כדי לתקן את זה, אתה לא מסיים את החלק השני של המשפט.

תלמיד: כשקשה לאדם לעבוד, אז יש נטייה כזו לא לסיים את החלק השני של המשפט.

אם אתה בורח באמצע הדרך, אז כמובן שלא תגיע עד הסוף.

תלמיד: יוצא שמצד אחד האדם מקבל יותר חכמה ויותר קל להצדיק את הבורא, אבל באותו זמן גם יותר קשה, כי צריך להתעלות על יותר דעת.

כן. מה חשבת, שזה יהיה פשוט?

שאלה: האם להשתמש בתורה כדי לחזק את העבודה הזרה זה מוות?

ודאי שזה מוות, זה יותר גרוע ממוות. אנחנו יכולים להשתמש בתורה רק כדי להתקרב לבורא. לגלות אותו, להידבק בו.

שאלה: האם יש דרך רציונלית, מדעית, להסביר למה כשהיהודים לא מאוחדים ביניהם, אז קמים עליהם מבחוץ וכל העולם במריבה?

יש הרבה מאמרים של בעל הסולם ורב"ש על זה, לך תקרא. זה מפני שכל העולם תלוי בחיבור בין היהודים. אם יש ביניהם חיבור, טוב לעולם, אם אין ביניהם חיבור, רע לעולם, וכתוצאה מזה רע ליהודים, ואז הם חייבים לתקן את הקשר ביניהם ובזה הם יתקנו את הקשר בין כל חלקי העולם.

שאלה: אתה אומר שזה הסבר רציונלי, כמו שביקש החבר, אבל זה לא נשמע רציונלי שהכול תלוי בעם אחד כזה קטן.

זו אי הרציונליות שלך.

שאלה: בעל הסולם כותב "חכמי ישראל מצניעים את חכמת הדת בחדרי חדרים ובכל האפשרות מרבים חכמי כל דור ודור להציע פשט פשוט אל ההמון, ודוחין אותו בכל התחבולות מן הרצון אפילו לבא ולמשש בחכמת הנסתר". תוכל להסביר לנו את זה?

חוץ ממקובלים כולם מתעסקים איך להוציא את החכמה מחלק הפשט שבתורה, או בכלל מהפשט.

שאלה: בעל הסולם כותב על שמונה מיליארד וזו בעצם אוכלוסיית העולם כרגע, רק לפני עשר שנים האוכלוסייה מנתה שבעה מיליארד, ועוד עשרים שנה היא תמנה תשעה מיליארד. האם אפשר לומר שזו היתה נבואה של בעל הסולם לימינו?

ניתן להגיד.

שאלה: איך אני יודע מתי אני צריך להתפלל ומתי אני צריך להקשיב לשיעור, ומתי אני צריך להיות בעבודה פנימית כלפי החברים?

רק לפי הכוונה שלך להידבק לקבוצה, ולהביא לה יותר כוח, יותר כוח חיבור לבורא.

(סוף השיעור)