שיעור בוקר 14.11.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא "על סף לשמה" - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא "על סף לשמה" - קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 5.

"רק אחרי שמשיג מדרגה זאת הנקראת שלא לשמה, אזי הוא זוכה לידי תופעות אחרות, שבא לידי מצב יותר עליון. היינו שאין לו אז שום חשבון לעצמו, אלא כל החשבונות והמחשבות שלו הם האמת.

כלומר שכל כוונתו היא אך להתבטל את עצמו לידי מציאות האמיתית, שמרגיש, שעליו רק לשמש את המלך, מחמת שמרגיש את רוממותו וגדלותו וחשיבותו של המלך.

אז הוא שוכח, היינו שאין לו שום צורך לדאוג עבור עצמו, שבחינתו עצמו מתבטל כנר בפני אבוקה, מפני מציאות ה' שהוא מרגיש. נמצא אז בבחינת לשמה, היינו נחת רוח לה', וכל דאגותיו ומאויו במה שיוכל להנות לה'. ומציאותו עצמו, היינו הרצון לקבל, אינה עולה שם כלל. ואז הוא בבחינת משפיע על מנת להשפיע."

(הרב"ש. 223. "הכניסה לעבודה")

תלמיד: האם אפשר לצייר את ה"שלא לשמה" כך, שיש לו חשיבות גדולה של הבורא והוא רוצה להשפיע לו אבל מזהה שהכול עבור עצמו?

כן.

תלמיד: האם מהניגודיות הזאת מתפרצת הבקשה לצאת מעצמו ושזה יהיה למען הבורא, כי רואה אותו גדול?

נתקרב יותר ונגלה יותר נכון.

תלמיד: אני לא מצליח לתאר את המצב הזה שדווקא כשיש לו לא לשמה זה מה שנותן לו את הפתח לקפיצה ללשמה. למה זה ככה?

גם את זה נגלה.

קריין: קטע מספר 6.

"צריכים לדעת, שמדרגת "שלא לשמה" היא מדרגה חשובה מאוד, ואין לנו שכל להעריך את חשיבות של תו"מ שלא לשמה. ואאמו"ר זצ"ל אמר "עד כמה שהאדם מבין להחשיב את העבודה דלשמה, שהיא עבודה חשובה, הוא צריך לדעת, אפילו השלא לשמה עוד יותר חשוב מהלשמה, שאדם נתן שיעור לחשיבותה. כי אין האדם מוכשר להעריך את החשיבות של קיום תו"מ אפילו שלא לשמה. אבל בטח ששלימות קיום של תו"מ צריך להיות לשמה".

(הרב"ש. מאמר 23 "שלום אחר מחלוקת יותר חשוב משאין מחלוקת כלל" 1987)

תלמיד: לפי שני הקטעים האלה אני מבין שבשביל להגיע לדרגת לשמה אדם חייב לעמוד על המדרגה של לא לשמה, היא צריכה להיות כבר מוצקה. והוא כותב, "רק אחרי שמשיג מדרגה זאת הנקראת שלא לשמה". מה זה להשיג את מדרגת לא לשמה?

מה זה נקרא "לא לשמה"?

תלמיד: "לא לשמה" אני מבין שזה כמסדרון שמוביל ללשמה.

אבל במה הוא מיוחד?

תלמיד: על הנקודה הזאת אני שואל. מה זו הנקודה שבסוף המסדרון שהיא כבר מובילה פנימה?

איך אתה מבין את זה ממה שעכשיו קראנו?

תלמיד: הוא לא כל כך מתאר בקטעים האלה מה זה לא לשמה, אלא כשהוא כבר הגיע לנקודה הזאת, אז הוא זוכה לתופעות אחרות שהוא מתאר אותן, שהוא כבר יכול להשפיע על מנת להשפיע. אבל מה זו ההצטברות של לא לשמה?

"לשמה" מובן לנו שזה כשהאדם נמצא כולו בלהשפיע, ו"לא לשמה" זה ההיפך.

תלמיד: אבל מה זו הנקודה שבסוף הלא לשמה? איך לתאר את זה?

איך לתאר את זה אני לא יכול להגיד, אני לא יכול לתאר. אבל ברור שמה שאנחנו מייחסים ללשמה זה לא נכון.

תלמיד: מה צוברים בתהליך של הלא לשמה, האם צוברים ייאוש, שקרים כמו שהוא כותב במקום אחר?

אני חושב שבצורה שאנחנו מתקדמים אנחנו צוברים בצורה נקודתית, זה כנגד זה, לא לשמה - לשמה, לא לשמה - לשמה, וכך מתקדמים.

תלמיד: האם אפשר להגדיר דרגות בלא לשמה, או כל אחד מגלה לא לשמה שלו לפי הרצון לקבל שלו בצורה פרטית?

כן.

תלמיד: כלומר כל אחד מגלה לא לשמה שלו בצורה פרטית לפי הרצון לקבל שלו.

אנחנו צריכים להבין שבמידה שאנחנו מגלים לא לשמה, אז באותה מידה מתגלה לשמה.

תלמיד: ההרגשה היא שכל אחד שואל מתוך הרצון לקבל שלו, ולא לשמה כל אחד מתאר בצורה שלו, איך שהוא תופס. לכן בלשמה המטרה משותפת, אבל לא לשמה אנחנו לא יכולים כל כך לחקור, כי כל אחד מתאר מתוך הנקודה שלו, המבט שלו.

הייתי אומר הפוך, שלכל אחד יש לא לשמה שלו, ולשמה הוא כללי לכולם.

תלמיד: מה הקשר בין "ביטול מציאותו עצמו" ל"נחת רוח לה'"?

זה יכול להיות כסיבה לעשות נחת רוח. ככל שאדם מבטל את "האני" האגואיסטי שלו, בזה הוא פותח את הדרך לעשיית נחת רוח לבורא.

תלמיד: מקטע 5 נשמע שנחת רוח לה' נמשך מאליו כשאדם מבטל את עצמו, מוריד את הווליום של עצמו. זו לא פעולה שצריך לעשות בצורה מכוונת, אלא עצם זה שהוא מוריד את מציאותו עצמו הנחת רוח כבר קורית.

נגיד שכך.

תלמיד: איך אדם מתחיל את הביטול של מציאותו עצמו? ממה הוא מתחיל?

מזה שמבטל את עצמו מכל וכל מהמדרגה שבה הוא נמצא.

תלמיד: אבל עצמו זו המציאות שלו, מה זה "ביטול מציאותו"?

ביטול מציאותו, שלא רואה את עצמו כקובע, מבצע ופועל בכל מצב שהוא נמצא.

תלמיד: ואז מאליו נמשך כבר נחת רוח והרגשת ה'?

כן.

תלמיד: שמעתי שאמרת שיש לכל אחד לשמה משלו, מה זה אומר "לשמה משלו"?

לכל אחד יש מידת רצון לקבל, ועל פני זה, על פניו בנויות כל המדרגות. לכן גם מדרגה של לא לשמה, גם מדרגת לשמה, כולן בנויות על רצון לקבל מסוים.

תלמיד: איך זה משתנה, האם זה משפיע על משהו?

ודאי שזה משפיע, זה משפיע על תפיסת המציאות, על יחס האדם לבורא.

תלמיד: הנקודה שמתחילים לגלות לאדם שבכוחותיו עצמו הוא לא יכול לעשות כלום והוא תלוי בבורא, האם זה נחשב למצבים של לא לשמה?

עוד לא.

תלמיד: העמידה על הנקודה הזאת, התפילה להגדיל אותה כמה שיותר, האם היא מקרבת אותנו?

לא.

תלמיד: אז מה כן?

שאתה לא מסתכל בכלל על הנקודה הזאת, בשביל מה לך אותה.

תלמיד: כי האדם יותר ויותר מבין שהוא לא תלוי בעצמו, הוא תלוי בעשירייה, בהתקדמות הקבוצה, ברב, במקורות, כמה שפחות בעצמו.

אל תחשוב שאם אתה לא מרגיש את עצמך כל כך, אז זה הישג רוחני גדול.

תלמיד: אני דווקא מרגיש את עצמי. מתי שאני מצליח להזדהות עם העשירייה, שם אני מרגיש את עצמי, אני לא מבטל את עצמי. זה נקרא לא לחשוב על עצמי בשליטה, בדעת, אלא להיפך, בהתקרבות, שם אני מרגיש את עצמי, בנקודה הזו.

כן.

תלמיד: אם נעמוד עליה, נחזיק אותה, היא תעזור לנו?

לא.

תלמיד: אז מה כן?

אנחנו צריכים לעבוד לפי מה שרב"ש מעורר בנו. הרצון לקבל, שהבורא עכשיו משנה אותו, בהתאם לזה עלינו לזהות את הבורא ולתת לו מקום נכון במערכת הבריאה.

תלמיד: אם שמעתי אותך נכון, אז עם כל מה שיתגלה בדרך בינינו עלינו בכל מצב להידבק בבורא, זה הכי טוב.

כן.

תלמידה: מה הופך את הלא לשמה ליותר חשוב מלשמה?

חשיבות של לא לשמה לעומת חשיבות הלשמה יכולה להיות רק בצורה שאדם מגלה את עצמו ששייך לרוחניות, לבורא. ושלא לשמה, זה בינתיים מוריד אותו.

תלמיד: מוריד אותו, זאת אומרת בגלל זה זה יותר חשוב, אם הוא עדיין מחזיק בזה?

כן.

תלמיד: לא כל כך הבנתי מה זה "להוריד אותו מהלשמה", הוא עוד לא הגיע ללשמה אז איך הוא יורד? בלא לשמה הוא כבר בקשר עם הבורא, הוא רק את כל מה שהוא מקבל הוא רוצה את זה לעצמו ואז הוא מגלה איזה חושך או איזה משהו. אז למה זה מוריד אותו? זאת אומרת, זה בעצם מעלה אותו.

לא. זה שאדם. אני לא יודע איך לבטא את זה.

תלמיד: יכול להיות שאתה מתכוון שזה מוריד אותו כי בלא לשמה הוא פתאום נוגע בשלמה ויש לו איזה רגע כזה, ואז כאילו הוא חוזר חזרה לעוד בירור?

יכול להיות, אבל אני לא יכול להוציא את זה עכשיו. המוח תפוס במשהו אחר.

קריין: קטע מספר 7.

"האדם צריך לדעת, בעת השתדלותו להשיג את בחינת לשמה, שיקבל על עצמו, שהוא רוצה לעבוד כולו להשפיע על תכלית השלמות. היינו כולו להשפיע, ולא לקבל כלום. ורק אז הוא מתחיל לראות, שאין האברים מסכימים לדעה זו.

ומזה הוא יכול לבוא לדעת בבירור, שאין לו עצה אחרת, אלא שישפוך שיחו לה', שיעזור לו, שהגוף כן יסכים לשעבד עצמו לה' בלי שום תנאים. היות, שהוא רואה, שאין בידו לשכנע את גופו, שיבטל את עצמותו לגמרי."

(בעל הסולם. "שמעתי". ה'. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")

תלמיד: "ויאנחו בני ישראל מעבודה", זה ה-שלא לשמה, מה שהוא דיבר עכשיו?

כן.

תלמיד: וזו התפילה, וזה משה שנעזר בה' ללכת לפרעה, זה כאילו התפילה שלו. אחרי כל השלב הזה יהיה שלב שיוצאים ממצרים.

כן.

תלמיד: וזה כבר לשמה.

כן.

תלמיד: אבל יוצאים, יוצאים למדבר, אין מילוי. אז מה קורה שם, כאילו אחרי השלב הראשון?

מה קורה?

תלמיד: אין מילוי ברצון לקבל אבל נראה שגם אין מילוי ברצון להשפיע.

כן.

תלמיד: ואז בן אדם נופל עוד פעם חזרה ללא לשמה?

לא. נתקרב ונראה.

תלמיד: מה זה שהוא מבקש להתבטל בלי תנאים? מה הם התנאים האלו?

שעיקר בשבילו זה ביטול ושום דבר לא חשוב מה יהיה חוץ מזה.

תלמיד: מה שהחבר אמר עכשיו, יכול להיות שהמדבר בארץ ישראל זה שתי דרגות בלשמה שאדם עובר, להשפיע על מנת להשפיע ולקבל על מנת להשפיע?

לא.

תלמידה: מהי כניעה ללא תנאי לבורא?

זאת אומרת שאני מוכן לבצע את כול מה שהבורא ידרוש ממני.

קריין: קטע מספר 8.

"לעולם אין לקוות שיגיע הזמן ושימצא הפתרון שיוכלו להתחיל את עבודת השי"ת מתוך "לשמה", אלא כמאז כן עתה, וכן לעתיד, מוכרח כל עובד ה' להתחיל בעסק העבודה, "מתוך שלא לשמה", אשר מתוכה יבוא אל ה"לשמה". והדרך להגיע לדרגה זו, אינה מוגבלת בזמן, אלא במכשירים אותו, ובמידת שליטתו על ליבו, ועל כן רבים חללים נפלו ויפלו על שדה העסק "שלא לשמה", וימותו בלי חכמה. ועם כל זה, שכרם גדול מאוד, כי אין מחשבתו של אדם מסוגל להעריך אותו היקר והערך של עשיית נחת רוח ליוצרו. ואפילו העושה שלא על תנאי זה, מכל מקום, מתוך שאינו ראוי באופן אחר, עושה גם כן נחת רוח ליוצרו. וזה נקרא שלא מדעתו."

(בעל הסולם, "מצווה אחת")

תלמיד: ומי זה ה"מכשירים אותו"?

מכשירים אותו הכוונה היא למי שמתקדם בדרך.

תלמיד: אני דווקא לא יודע למה, אבל אני קישרתי את זה לחלק הקודם של השיעור, שזה השומרים, השומרים בדרך.

אל תבלבל אותנו.

תלמיד: אז עדיין לא הבנתי מי זה המכשירים.

יכול להיות שאתה צודק אבל, המכשירים הם אותם הכוחות שעוזרים לאדם לראות את מצבו האמיתי.

תלמיד: אנחנו אומרים תמיד שאנחנו צריכים את שני הכוחות המנוגדים, מתוך החושך אנחנו מגלים את האור.

כן.

תלמיד: מכל דבר שלילי אתה מקבל את החיובי, את הכוח הנגדי.

כן.

תלמיד: בדרך הזאת ההכשרה שלנו, בעצם העבודה האמיתית שלנו זה דווקא מתוך המאמצים להתגברות. והוא אומר גם ה"להתגבר על לבו", מה זה התגברות על הלב בעצם? זה החיסרון שלי, על הרצון שלי? מה זה התגברות פה?

הרצון.

תלמיד: שאני בעצם רוצה להשפיע לבורא, שאני כל פעם מגלה את הכוחות המנוגדים, שבעצם אני מגלה מי אני האמיתי.

כן.

תלמיד: בעצם אני רוצה לגלות את הצד ההפוך, שזה הבורא בעצם, הבורא בתוכי, איך אני מתקרב יותר ויותר לתכונות של הבורא?

כן.

תלמיד: טוב, יש פה עוד הרבה שאלות.

אנחנו נברר אותן לאט לאט.

תלמיד: הוא כותב שהדרך להגיע לשמה "אינה מוגבלת בזמן, אלא במכשירים אותו," כמו שעכשיו הסברת, "ובמידת שליטתו על ליבו". מהי "מידת שליטתו על ליבו"?

ככל שהוא שולט על הלב שלו, על הרצונות שלו שמושכים אותו כל פעם מהמצב שהוא נמצא למלא את עצמו.

תלמיד: הלב זה הרצון שלי.

כן.

תלמיד: מה זה שליטה, מה זה רצון ששולט על הרצון?

אדם שולט על הרצון.

תלמיד: אדם שולט על הרצון, לא הרצון שולט באדם?

לא, כאן זה מדובר עד כמה שהאדם יכול לשלוט על רצונו.

תלמיד: מה זה, איזה כוח זה לשלוט על הלב? איזה יכולת יש לי לשלוט על הלב שלי?

אם אני רוצה לשלוט על הלב שלי, אז אני צריך לעזוב את הלב שלי ולהתבטל כלפי אותם הרצונות שעכשיו שולטים בי, לבדוק מה הם רוצים ממני ואחר כך כשאני עוזב את עצמי אז אני הולך לבצע את הדבר.

(סוף השיעור)