שיעור צהריים 26.08.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש, כרך א', עמ' 138, מאמר "הראני את כבודך"

קריין: ספר כתבי רב"ש, כרך א', עמוד 138, מאמר "הראני את כבודך".

הראני את כבודך

תשמ"ה - מאמר כ"ו

1984/85 - מאמר 26

"ויאמר "הראני את כבודך, והסירותי את כפי, וראית את אחורי, ופני לא יראו" (שמות ל"ג). ויש להבין, מה מרמזת לנו את השאלה של משה רבנו עליו השלום, והתשובה של הקב"ה בנוגע לעבודה שלנו.

הנה האדם, כשמתחיל להכנס לעבודת ה', הוא משתוקק לראות את כבוד ה'.

היינו, בזמן שה' מאיר לו, זאת אומרת, בזמן שיש לו טעם בתורה ובמצות ומשתוקק לרוחניות, אז הוא יכול לעסוק בעבודת הקודש, ואז הוא יודע בעצמו, שהולך בדרך ה', ומרגיש את עצמו, שהוא מרים מעם, שכל הכלל מגושם, ורק הוא יודע ומבין, מה זה רוחניות.

והיות שידוע שאמרו חז"ל (אבות פרק ד', ד') "רבי לויטס איש יבנה אומר, מאוד מאוד הוי שפל רוח". לכן יש לו עבודה גדולה, שימצא בעצמו איזה חסרון, שיכול לומר, שהוא שפל. אבל היות שמצוה לקיים מאמר חז"ל, אז לוקח את זה למעלה מהדעת, ואומר, בטח שעדיין הוא לא שלם.

וכמו כן יש זמן אחוריים, היינו, שלא מאיר לו את החשק לתורה ולמצות, ולא מרגיש חסרון בזה שאין לו תשוקה לדביקות ה'. ובמצב של אחוריים האדם יכול לראות עצמו, היינו את מצבו האמיתי, איך הוא, אם עוד הוא רואה שהוא מרים מעם, והוא צריך אז לעבוד על שפלות, לקבל על עצמו המצוה של שפלות למעלה מהדעת, ומסתכל על אנשים אחרים, שהם עומדים במצב של ירידה ברוחניות, והוא במצב עליה. נמצא, שרק בזמן אחוריים הוא יכול לראות האמת, מה שאין כן בזמן הפנים הוא יכול לרמות את עצמו.

אבל גם במדרגת אחוריים יש הרבה הבחנות. כי אם האדם כבר נכנס בעבודה של אמת, היינו בדרך שצריכים לעבוד בעל מנת להשפיע, שרק אז מתחילים להרגיש את מצבים אמיתיים של אחוריים. כי אז לפעמים באה תמונה של אחוריים, שהוא רואה הנפילה שלו, הגם שהיה לו מצב של פנים, לפני הנפילה למצב שבו הוא נמצא. אבל עכשיו, זה שהוא רואה, שאין לו שום תשוקה לא לתורה ומצות, ולא לתפילה, וכדומה, והוא מרגיש, שהוא עכשיו ככלי ריק, שאין לו שום לחלוחית מעבודת ה'. נוסף לזה, הוא רואה בעצמו, כאילו אף פעם לא עבד עבודת הקודש, ובכלל הוא לא יודע עכשיו מה זה עבודת ה'.

ולפעמים הוא בא לידי חשכות, שאם הוא מתחיל לדבר עם עצמו, שצריכים להכנס לעבודה, וזה לא תכלית, להישאר בלי שום תכלית בחיים, אז נדמה לו, שהוא מדבר לעצמו דבר חדש, שאף פעם לא שמע מענינים רוחניים. ואז הוא מתפלא על עצמו, איך אפשר להיות הרגשה כזאת, שהוא נמצא עכשיו במצב של מתחיל, שאף פעם לא עסק בעבודה, בו בזמן שנשאר קצת רשימו בזכרונו, שהיה חשב את עצמו, שהוא היה תמיד בין המתקדמים בעבודה, ופתאום הכל נשכח מלבו, והוא זוכר זה רק כמו בחלום.

נמצא, שהוא רואה את מצבו האמיתי רק בזמן של אחוריים. וזהו "וראית את אחורי ופני לא יראו". ואז יש לו כבר מקום לעבודה, היינו לבקש מה', שיקרבו אליו, ויגלה לו את הארת פנים שלו, שאז הוא בא לידי תשובה "עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד".

ועיין בהקדמה לתע"ס (אות נ"ג, נ"ד) וזה לשונו, "וצריכים לדעת, שכל ענין העבודה בקיום התורה והמצות בדרך הבחירה, נוהגת בעיקר בב' בחינות של השגחה המוסתרת, ועל זמן הזה, אומר בן הא הא, "לפום צערא אגרא". שהיות שהשגחתו יתברך אינה גלויה, ואי אפשר לראותו יתברך אלא בהסתר פנים, דהיינו רק דרך אחוריו. אמנם אחרי שרואה ה' יתברך, שהאדם השלים מידת יגיעתו, וגמר מה שהיה עליו לעשות בכח בחירתו והתחזקותו באמונת ה' יתברך, אז עוזר לו ה' יתברך, וזוכה להשגת השגחה הגלויה, דהיינו לגילוי פנים.

נמצא לפי הנ"ל, שהתחלת העבודה בדרך האמת, היא בבחינת האחוריים. וזהו בכדי שהאדם יכין לעצמו כלים, ששם ישכון אור ה'. וכלים נקראים רצונות. זאת אומרת, שמטרם שהאדם עובר את בחינת האחוריים, אין הוא יודע, שצריך שה' יעזור לו, אלא חושב שהוא בכוחות עצמו יכול להגיע לשלימותו, ולא צריך לעזרת ה' באופן יוצא מהכלל.

אלא שיודע ומאמין, כנוהג בישראל, הגם שהאדם רואה, שהשכל מחייב, שהאדם הוא עושה, מכל מקום הוא מאמין, שה' עזר לו להשיג את מבוקשיו. מה שאין כן בעבודה דלהשפיע, האדם רואה, שהשכל אומר לו, שאין בידו להגיע לדרגת השפעה, אלא יושב ומצפה, שה' יעזור לו. נמצא, שרק זה נקרא, שהוא נצרך לה'. וזה נקרא כלי ורצון.

כי דרך האמת נקראת "לשמה", היינו שעושה הכל בעל מנת להשפיע נחת רוח לה'. ואז באה לו התנגדות הגוף, שטוען, שהוא מבין, שכל עבודתו היא למלאות לכלי הגוף, שהיא בחינת אהבה עצמית. ואז מתחיל האדם להבין, שאין בידו ללכת נגד הגוף. ואז הוא נצרך לעזרת ה'. וזה נקרא, שכבר יש לו כלי, היינו רצון וצורך שהבורא ימלא אותו. ואז מתקיים בו מה שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו" (זהר נח ובהסולם אות ס"ג) וזה לשונו, "אתא בר נש, אם האדם בא לטהר, עוזרים אותו עם נשמה קדושה, ומטהרים אותו, ומקדשים אותו, ונקרא קדוש".

הרי אנו רואים, מטרם שיש לו כלי, לא יכולים לתת לו אור. אלא לאחר שנקבע בלבו, שצריך עזרה מאת הקב"ה, אז הוא מקבל עזרה, כנ"ל, שדוקא בעת שבא לטהר, ורואה שלא יכול, אז הוא מקבל מלמעלה נשמה קדושה, שהוא אור, המתייחס לו לעזור לו, שתהיה לו היכולת ללכת קדימה, ולנצח את הכלי קבלה שלו, שיוכל להשתמש עמהם בעל מנת להשפיע לה'.

וזה יש לפרש מה שכתוב "שלום שלום לרחוק ולקרוב". כי שלום מראה על שלימות המחלוקת, כי המחלוקת היא כמו שאמרו חז"ל "לעולם ירגיז אדם יצר הרע על יצר טוב". ופירש רש"י, שיעשה עמו מלחמה. האדם חושב, כי רק בזמן, שהוא מרגיש עצמו קרוב לה', אז הוא בבחינת השלימות, שנראה אצלו, שהוא כבר זכה לבחינת פנים. אבל בזמן שהוא מרגיש עצמו שהוא מרוחק מה', אז הוא חושב, שאינו הולך על מסלול השלימות.

אז אומרים "שלום שלום", היינו בחינת שלום שה' אומר. כמו שכתוב (תהילים פ"ה) "אשמעה מה ידבר האל ה', כי ידבר שלום אל עמו, ואל חסידיו, ואל ישובו לכסלה". המאמר הזה, צריכים להאמין כי ה' אומר "שלום" גם בזמן שהוא (האדם) מרגיש, שהוא מרוחק מה'. כי מי נתן לו להבין, שהוא עכשיו מרוחק יותר מזמן אחר. כי בדרך כלל האדם מתחיל להרגיש שהוא מרוחק, בזמן שהוא מרבה בתורה ומצות, ושרוצה ללכת יותר על דרך האמת, אז הוא רואה, שהוא יותר מרוחק. נמצא, לפי הכלל "מצוה גוררת מצוה", אם כן הוא היה צריך להרגיש שהוא יותר מקורב.

אלא כנ"ל, שהקב"ה מקרבו, בזה שמראה לו את האמת, בכדי שיתן תשומת לב לעזרת ה'. היינו, שמראה לו, שאין אדם מסוגל לנצח את המלחמה בלי עזרת ה'. נמצא, בזמן המרוחק (שהאדם מרגיש שהוא מרוחק), שהיא בחינת אחוריים, אז הוא הזמן של התקרבות לה'."

שאלה: ברשותך הייתי רוצה לבקש שנקדיש את השיעור הזה לחברות שלנו שלא מרגישות טוב וחולות. נחשוב עליהן גם הגברים וגם הנשים.

האם יש הרבה בעיות חס ושלום?

תלמידה: כן. יש חברה שנמצאת רחוק מכאן כך שאנחנו לא יכולים לעזור לה פיזית, ויש עוד כמה חברות שחולות. אנחנו מתפללות כל יום, יש צ'אט מיוחד לזה, אבל צריך עזרה גם מהגברים וגם מהבורא וגם בזכות זה שאתה יודע.

נשתדל יחד.

שאלה: כתוב כאן "אלא לאחר שנקבע בלבו, שצריך עזרה מאת הקב"ה, אז הוא מקבל עזרה". איך מגיעים לקביעה הזו בלב שבאמת צריך רק את עזרת הבורא?

דרך זה שהוא מתקשר לחברים ומשקיע את עצמו בתפילות, אז הוא מתחיל להבין שהעזרה יכולה להיות רק מהבורא, ואז הוא מבקש ממנו. אם הוא באמת פונה לבורא מתוך החיסרון הנכון, אז בטוח שיקבל תשובה.

שאלה: מובן שבמצב אחוריים האדם רואה את שפלותו האמתית, את הצורך שלו בעזרת ה', אבל למה במצב של פנים, מצב של גילוי, אי אפשר להתחזק בתפילה?

כי הוא כביכול מתקרב למה שהוא רוצה. "פנים" זה אומר שבכל זאת משהו מאיר לו, ובצורה כזאת הוא לא יכול לפתח חיסרון ולפנות מטעם החיסרון לבורא.

תלמיד: איך להתחזק במצבים האלה של פנים, כשמשהו מאיר לו?

רק על ידי הסביבה. יש הרבה מצבים שאדם עובר אותם ולא מרגיש שהוא מסוגל לבקש, להתפלל, כי אין לו חיסרון. הייתי אומר שיש לו אפילו עודף ביטחון, ואז הוא חושב שזה יכול לעבור בעצמו, אבל הוא צריך באמת להרגיש שהוא בחוסר כל.

תלמיד: למה הוא כותב שרק במצב האחוריים הוא המצב האמתי? למה שאדם נמצא בעליה זה לא אמיתי?

עלייה זה לא אמתי מפני שהבורא מאיר לו ולכן הוא חושב שהמצב בסדר, הוא לא צריך כל כך להשתוקק למשהו, הרי מאיר לו. מה שאין כן כשלא מאיר לו, זאת באמת בעיה, הוא לא יודע מאיפה לקבל ביטחון, מאיפה לקבל מילוי, איך הוא ילך הלאה. הוא מרגיש שהוא בעצמו ריק ונמצא בחלל ריק.

תלמיד: שוב, למה אחוריים זה אמת ופנים זה לא אמת?

כי האדם מגיע מכלים ריקניים, מחוסר כל, וההרגשה הזאת היא אמתית. הוא יותר קרוב לאמת.

שאלה: כתוב פה שכשה' מאיר לאדם, אז יש לו עבודה גדולה שימצא איזה חיסרון שיכול להגיד שהוא שפל, ואז הוא צריך לקחת את זה למעלה מהדעת. זאת אומרת כשיש מצב שאדם נמצא באיזשהו עודף, הוא חייב לחפש חסרון, הוא חייב למעלה מהדעת להיות שפל. מה ההבדל בין המצב הזה למצב של אחוריים? הוא מביא את עצמו להיות במצב של אחוריים, אבל לכאורה ה' מאיר לו, איך הוא עובר ממצב למצב?

הבורא מאיר לו, והוא רואה עד כמה הוא הפוך ממה שצריך להיות, יש מצב כזה, ואז הוא רואה שהוא נמצא בחוסר כל, אבל זה על ידי ההארה מלמעלה. ויכול להיות שמקבל הארה ובכל זאת מרגיש עד כמה חסר לו והוא לא נמצא במצב הנכון.

תלמידה: איך הסביבה תורמת לאדם שנמצא במצב כזה? הרי אנחנו יודעים שהכול זה רק דרך החברים והחיבור.

כן, זה העיקר. אם הוא רוצה באמת לברר את מצבו האמתי, אז הוא חייב להיות בתוך החברה, להיות יחד איתם, לעבוד יחד איתם. הוא צריך לראות איפה הוא נמצא, איפה נמצאת החברה, איפה נמצאת מטרת הבריאה, ואיך הוא יכול לחבר את כל המרכיבים האלה ולהעמיד את עצמו נכון ביחס למטרה.

תלמידה: האם יש מצב שאדם מבין שהוא מתפלל כי זה חלק מההרגל שנעשה, או שהוא מזהה מצב, אבל אומר, "אני מכניס את עצמי למצב של תפילה אפילו שאני יודע שמפּנים אני מביא את עצמי לזה"?

כן. ודאי שהוא יכול לעשות כך בהרבה מקרים. אבל כל פעם הוא צריך לברר לעצמו יותר ויותר את האמת, ואז הוא יראה עד כמה הוא מסובב את עצמו.

שאלה: יש הרבה מצבים שאדם יכול להרגיש שהוא באחוריים, אבל אולי יש לו מצב רוח רע, אולי יש לו הכרת הרע, אולי יש לו רגשות אשמה, איך יודעים מתי המצב הוא באמת אחוריים?

הוא צריך לברר את המצב שלו, זאת אומרת אפילו שהוא מרגיש טוב או רע, נראה לו כך או אחרת, זה לא מספיק שהוא מבין את המצב איכשהו, אלא הוא צריך לברר אותו, לברר עם החברים, לברר כלפי החומר שהוא כבר עבר ומבין, לברר בתפילות עם הבורא, ואחרי כל הבירורים האלו הוא פונה לבורא בצורה נכונה. אבל קודם עליו לעשות בירורים, להגיע לחברה, לבקש מהם לעשות איזו ישיבה, או אולי יש להם ישיבה פעם ביום או פעמיים בשבוע, במידה שהם יכולים להיות בהתחברות, ולברר. חובה לברר את המצבים, בלי זה אדם לא יודע איפה הוא נמצא. אפילו שברור לו, הוא חייב בכל זאת לפחות פעמיים בשבוע לשבת עם החברים ולברר דברים כאלה שכל אחד מהם נתקל בדרכו.

תלמידה: יש איזשהו סימן שאדם יכול לתת לעצמו שהמצב הוא לא אחוריים, שזה נדמה לו, שזה סתם מצב רוח רע?

אפילו שנדמה לו שזה פנים או אחוריים, כך או כך, בכל זאת כדאי שיברר את זה בקבוצה. לא לקחת איזה מאמר ולברר בעצמו אלא רצוי לעשות את זה עם החברים.

שאלה: האם בזמן שמאיר לאדם זה לא הזמן להעלות תפילה עבור החברות, כלומר לחלק את כל האור הזה?

זה נכון.

שאלה: כתוב במאמר שכשעל האדם מאיר בבחינת פנים, הוא מרגיש שלמות, השתוקקות לבורא, טעם בעבודה לבורא. כשמאירים האחוריים הוא מרגיש שלא היה כלום והוא שוכח הכול, הוא כאילו בהמה. כשאדם מתחיל שוב לעבוד ולהשתוקק, השכל אומר לו "אתה תצליח בהכול" ואז שוב הגוף מרגיש שאם הוא לא מקבל שכר הוא מתנגד. השאלה מה זה האדם, אם הכול מסביבו כאילו לא שלו, מה מגיב בתוך האדם?

ה"אדם" נקרא במה שהוא פונה לבורא.

תלמידה: מה שהבורא מוליד.

כן.

תלמידה: כשאנחנו עובדים עם החברים, שמחים בעבודה הזאת בהשתוקקות, לְמה אפשר לקרוא בקשר הזה "אדם"?

מה שנמצא בי מוכן לחיבור עם החברים, זה נקרא ה"אדם" שבי.

תלמידה: למה אפשר לקרוא "אדם" בעבודה המשותפת שלנו, שלא נשקר לעצמנו, שזאת לא תהיה עבודת הבורא אלא מה שאנחנו בנינו. מה זה "אדם" בינינו?

אין בינתיים אדם בינינו. אין. כל מה שיש בנו, זה מה שהבורא יוצר בנו, בורא בנו, ואנחנו מתוך זה פונים לחברים. בינתיים אין בנו שום דבר רוחני שניתן לכנות כ"אדם".

תלמידה: האם אפשר להגיד שאנחנו נותנים זה לזה התעוררות, כוח למה שהבורא נתן לנו מלכתחילה?

את ההשתוקקות שלנו. 

שאלה: מה מטרת התפילה, לבקש לצאת מהמצב של אחוריים או לשנות את היחס למצב של אחוריים?

זה בעצם אותו דבר.

תלמידה: אז מטרת המאמר היא ללמד אותנו להתפלל או לשנות את היחס למצב של אחוריים?

לשנות את היחס ולהתפלל.

שאלה: כשאדם מנסה לברר את האמת, הוא מרגיש יותר ויותר שאין לו סיכוי כי גם אם יש מקרה שהמוח שלי מסוגל להבין כאמת, יש עוד מיליארד כוחות שאני לא מבינה, יש עוד מיליארד קשרים שאני לא מבינה, זרמים, דברים שעוברים דרכי. איך אפשר לברר את האמת?

זה לא עלינו. עלינו לבקש, הבורא הוא המברר.

תלמידה: מה לבקש?

שהוא יברר וייתן לי הבנת המצב והבנת התפילה אפילו.

תלמידה: אבל אני מרגישה שהוא כאילו משחק איתי כל הזמן, צוחק כזה.

אז בינתיים את מרגישה כך. עוד לא הגעת למצב האמיתי, לקשר אמיתי עם הבורא.

תלמידה: איך להגיע?

סבלנות וקשר עם החברות בקבוצה.

תלמידה: אמרת לי לפני כמה שבועות להתפלל על הברכיים כל יום חצי שעה.

כך אמרתי?

תלמידה: כן, לרדת על הברכיים ולהתפלל.

זה היה כך אולי בין המלים. התפללת?

תלמידה: כן, אבל זה לא כל כך עזר, האמת שאני רק יותר שונאת את הבורא מאז.

גם טוב.

תלמידה: זה בסדר להרגיש כך או שזו בכלל פעולה מיותרת?

היא לא מיותרת, את רואה שיש תוצאה.

תלמידה: למה חשוב לברר את האמת? למה האדם צריך להילחם להרגיש ולהבין את האמת?

כי אחרת הוא לא יגיע למטרה.

תלמידה: למה?

כי רק על ידי האמת אפשר להגיע למטרה, לא על ידי שקר. אני צריך לדעת מי אני, מה אני ולאן אני צריך להגיע, לאיזה מצב שלי אני צריך להגיע.

תלמידה: אז המסלול הוא שהאדם רק מנסה ומנסה, אין לו סיכוי, ואז הוא מעלה איזה תחנונים לבורא וצריך לחכות שהבורא ייתן תשובה על הדבר הזה כדי לעבור לבירור אחר?

יכול להיות.

שאלה: כשלאדם יש כוחות להתחבר עם החברים, להגיע לשיעורים וכל מה שכרוך בזה, זה נחשב שהוא נמצא בבחינת פנים?

כן.

תלמידה: זה בעצם נחשב שהוא נמצא בכלים "להשפיע על מנת להשפיע"?

יכול להיות שכן ויכול להיות שלא.

תלמידה: מתי זה כן יכול להיות?

זה שהוא נמצא באיזשהו קשר עם הבורא, זה לא אומר שהוא כבר נמצא עימו בקשר בכלים דהשפעה, להשפיע על מנת להשפיע. זה יכול להיות עוד רחוק.

תלמידה: אז איך הוא יודע מתי הוא שם או לא?

ככל שהוא דורש את הקשר שלו עם הבורא. אם לא דורש כלום לעצמו אלא רק כדי להיות משפיע לאחרים, אז נמצא בכלים להשפיע על מנת להשפיע.

תלמידה: למעשה בחינת אחוריים, זו תוצאה אחרי שהוא משיג בחינת פנים?

לא. זה הולך לפרקים, כך וכך.

תלמידה: מה השלב הראשון, פנים או אחוריים?

אחוריים. אחר כך פנים, ושוב אחוריים, ושוב פנים וככה זה בלחבר זה בזה וזה בזה. הוא לא יכול להתקדם בְּפָנים אם הוא לא ייפול לאחוריים.

תלמידה: האם זה נכון שבהתחלה הוא נמצא בכלים של להשפיע על מנת לקבל ואז הוא מגלה את בחינת אחוריים ומשם מגיע לבחינת פנים?

ככה זה הולך לסירוגין, כן.

שאלה: בהמשך להמלצה שלך לברר מצבים בקבוצה, איך אנחנו עושים את זה בלי להביא עצבות, בלי להוריד את הקבוצה? איך לדעת אם אנחנו כעשירייה מוכנים בכלל לברר כזה דבר?

אנחנו צריכים לשבת פעם או פעמיים בשבוע יחד כולנו ולהשתדל לברר.

תלמידה: איך עושים? איך מתחילים את זה? איך מגישים, איך מביאים את זה בכלל?

תדברו על מה קורה לכן, מה חסר, מה מפריע להתקדמות. כי כל מה שאתן צריכות לאתר אתן תמצאו את זה בחיבור ביניכן. אז תתחילו לדבר ותראו עד כמה זה לאט לאט נמשך.

תלמידה: לא לפחד?

לא, מה יש כאן לפחד?

תלמידה: לפחד שאולי מצב מסוים יכול להשפיע על עשירייה שלמה.

אז מה? זה רק מקדם. אם אתן נמצאות בתוך עשירייה ובתוך עשיריות ובכלל בכלי כל כך גדול וחזק, שכולם רוצים להגיע, פחות או יותר למטרה שאנחנו מבררים, עם החיבור שאנחנו מבררים אותו, אז לא לפחד.

שאלה: המאמר מתחיל ב"הראני את כבודך", מה הכוונה ומה הקשר לאחוריים?

כבוד זה פנים ואחוריים זה ההיפך. ואנחנו מבקשים שהבורא יראה לנו כבוד, זאת אומרת את הפנים שלו. כדי שאנחנו נוכל, בכוח ראיית הפנים שלו, להתגבר ולעשות צעדים קדימה.

שאלה: בקבוצה כשחבר אחד מדבר לשון הרע על חבר אחר בלי שום הצדקה, בלי שום הוכחות, זה מגיע לכזה מצב שהחבר שעליו מדברים הגיע לנקודת שבירה בלימוד. ולמרות שאומרים לחבר שמדבר לשון הרע, מזהירים אותו, הוא בכל זאת ממשיך לדבר לשון הרע. החבר הזה הוא שואל איך העשירייה או הקבוצה יכולה להתגבר על מצב כזה?

קודם כל אנחנו צריכים ללמוד מה כותב רב"ש על זה. יש כמה מאמרים שהם מדברים על זה. אתם צריכים מיד לפנות למנהלים שלנו שהם יראו לכם איפה כתוב על זה ומה לעשות. להיות בקשר איתם. לעשות יחד איתם אולי גם את ישיבת העשירייה. ולא להוציא את זה מתוך העשירייה ושם לברר את העניין הזה כמו שצריך.

יש לנו על זה מספיק חומר מהמקובלים, מבעל הסולם ורב"ש ועוד חוץ מהם, מקובלים האחרים בכל אלפי השנים שבהן חכמת הקבלה קיימת. שם הם נותנים לנו עצות מה לעשות. אז תנסו להשתמש בזה ולהעביר ביניכם. ובוודאי שזה לא מקובל אצלנו שאתם תתנהגו כך כמו סתם ברחוב. אלא אנחנו צריכים לראות לפנינו מטרת הבריאה ואיך אנחנו מגיעים אליה. ולהבין שכל המצבים שאנחנו עוברים צריכים אחד אחד לקדם אותנו למטרה.

שאלה: אפשר להתייחס לפנים ואחור כהשתוות הצורה וחוסר השתוות הצורה? שפנים זה השתוות הצורה.

כן.

שאלה: אם תחילת העבודה על דרך האמת מתחילה באחוריים, מתי אני מרגישה שהכלים שלי מוכנים כדי לקבל את אור הבורא?

כשאת בעבודת האחוריים, מסדרת את עצמך פנים בפנים עם הבורא, לפחות באיזו מידה, הקטנה ביותר.

שאלה: האם בזמן שאדם נמצא באחוריים, הוא יכול להשפיע?

לא.

תלמידה: האם הבורא בעצם לא מאפשר לחברים לשמוע אותו במצב הזה?

כן.

שאלה: ההרגשה שאין כלום, שאני מרגישה כמו סמרטוט, אבל כשעוברים לאמונה מעל הדעת, זה מרגיש כצער. האם זה חלק מההתקדמות? זה נכון להרגיש ככה?

לפעמים כן.

שאלה: האם אני מבינה נכון שהרצון הוא יציב במקום שלו, יציב ברוחניות והכוונה נעה ממקום למקום כמו מעלית לפי השתוות הצורה?

נכון.

תלמידה: לפי השתוות הצורה, מצב של האחוריים זה השכר של הבורא? ולאיזו תגובה הבורא מצפה מהנברא במצב של אחוריים?

הבורא מצפה להבנה שהוא תמיד עם הפנים כלפינו. ואיך אנחנו תופסים את זה לפי השתוות הצורה שלנו, בפנים או באחוריים, את זה אנחנו כבר צריכים להבין.

שאלה: אחוריים זה האחור של הבורא, האם זה נכון להבין אחוריים כאור שהבורא מביא לנו כדי לברר את הרע?

כן.

תלמידה: האם עלינו לברך את המצב הרע שמקבלים?

אנחנו צריכים לברך על כל מצב, גם רע וגם טוב, מפני ששניהם באים מהבורא כדי לכוון אותנו נכון למטרת הבריאה.

תלמידה: האם עשירייה צריכה להגיע למצב בו כולם מגלים את האמת, מגלים איפה באמת אנחנו נמצאים?

לא. תמיד יש עולים ויש יורדים.

שאלה: האם עשירייה יכולה לחשוב על חברה ולזרז לה את גילוי הבורא, או שיש את הרשימו שלה וזה לפי הקצב שנקבע לה?

יכול להיות גם כך וגם כך, אבל הסביבה יותר חזקה ויותר משפיעה מהאדם עצמו.

תלמידה: ענית לי קודם, "אדם יודע שהוא בכלים להשפיע בעל מנת להשפיע לפי מה שהוא דורש מהקשר שלו עם הבורא. אם לא דורש כלום לעצמו, אלא רק כדי להיות משפיע לאחרים אז הוא נמצא בכלים להשפיע על מנת להשפיע". השאלה היא, מה הוא דורש מהבורא כשהוא נמצא בכלים לקבל על מנת להשפיע?

הוא דורש מהבורא שיגלה לו יותר ויותר כלים דקבלה, שיוכל על ידם להשפיע. הוא רוצה להשתמש בכל הכלים שלו. נניח אני מגיע לאימא, זיכרונה לברכה, והיא רוצה שאני אוכל אצלה. אז האם ככול שאני אוכל יותר ולוקח מכל מה שהיא הכינה לי, ואומר, "כמה זה טעים", אני עושה לה טוב?

תלמידה: כן.

אז זה מה שאת שואלת. אנחנו צריכים לגלות את כל הכלים דקבלה ולהשתדל בהם למלאות את עצמנו עד בלי גבול.

תלמידה: אם כך אני לא מבינה מה הם הכלים של להשפיע על מנת להשפיע.

להשפיע על מנת להשפיע זה כשאנחנו עדיין לא יכולים לקבל על מנת להשפיע. נניח אני נמצא אצלך ואת נותנת לי כיבוד כלשהו, אני אולי לוקח משהו, אבל בדרך כלל אומר, "לא, סליחה, אני לא יכול" וכולי.

תלמידה: אבל איך זה מסתדר עם זה שהוא לא דורש כלום לעצמו אלא רק להיות משפיע לאחרים? הוא צריך לתת להם משהו, לא? ואם אתה לא רוצה לאכול, אז איך תיתן להם? מה אתה משפיע להם?

אני משתדל להראות שאני כן מסוגל. כמה שאני מסוגל אני באמת מקבל. אבל זה מצב לא שלם.

שאלה: מה זה גילוי פנים והאם זה מצב שמשתנה?

גילוי פנים זה נקרא שאנחנו מתחילים להכיר את הבורא, זאת אומרת לקבל ממנו אור חכמה בעל מנת להשפיע, ובזה מתחילים להכיר אותו. כי אור חכמה מתקבל אצלנו בכלים דקבלה על מנת להשפיע, ואז אנחנו יכולים לברר את כל מה שאנחנו מקבלים.

תלמידה: איך אנחנו חווים את זה?

בתוך הכלים דקבלה.

תלמידה: זה הרצון להשפיע שמתפתח בי?

כן, ככול שאני יותר מקבל, אני יותר משפיע. זו אותה דוגמה כמו עם אימא.

שאלה: האם כל חבר בעשירייה צריך להגיע ל-100% השפעה או שזה מתחלק בינינו בין החברים?

זה מתחלק. אפילו אם חלק מאיתנו משיג את המטרה וחלק לא כך כך אבל אנחנו מחוברים, אנחנו נעזרים זה על ידי זה. זה דומה למטפסי הרים, הם סוחבים זה את זה ואלו את אלו.

שאלה: אם נתחיל לחלוק בעשירייה את ההפרעות שלנו, זו מדרגה חדשה של העשירייה?

עדיף שנחלוק ברעיונות טובים ולא בהפרעות.

שאלה: האם במצב של אחוריים אני צריך לרצות להידבק בבורא או שעליי לרצות לקבל בחינת פנים, את גילוי פני הבורא?

צריכים להשתוקק לגילוי פני הבורא.

שאלה: כשהגעתי לקבלה גיליתי שהמהות שלי היא רצון לקבל, אז כשאנחנו מדברים על גילוי הרע זה לא משהו חדש. האם אני לא אמורה להיות מופתעת יותר מזה שגילוי הרע במעשי ההשפעה שלי הוא להיות בעצם כל הזמן באחוריים?

לא, לא כדאי להתבלבל, נלך יחד בדרך והכול יתברר בזמנו.

שאלה: כתוב במאמר "ופתאום הכל נשכח מלבו". מה זאת אומרת פתאום הכל נשכח מליבו, למדנו שאין מקרים?

כך זה כלפי האדם. ברוחניות זה לא כך אלא כלפי האדם. שום דבר בחיים לא קורה לך בצורה כזאת?

תלמיד: הבורא עשה זאת, אז מה זה פתאום? למדנו שאין דברים פתאומיים ברוחניות.

אבל קורה לך כך בחיים או לא?

תלמיד: כן, זה קורה.

אז תגיד שזה הבורא, שזה השכן, לא חשוב מי. זה קורה.

שאלה: למה אנחנו נופלים בדרך לגילוי האמת אם הבורא רוצה שנגלה אותו, למה הוא שולח לנו כל כך הרבה מכשולים בדרך?

אלה לא מכשולים, אלה בירורים שבהם אנחנו מקבלים אחר כך את מטרת הבריאה. ואם אנחנו לא נאסוף את כל המכשולים, הבעיות, אז לא יהיה לנו מקום לקבל, לאחסן את כל ההתרשמויות האלה שמהן אחר כך נאספת מטרת הבריאה. נדמה לנו שזה במקרה כך או כך מתגלה וגם אנחנו במקרה נמצאים יחד ותלויים זה בזה, אין דבר כזה, זה הכול עד טיפת הטיוטה האחרונה זה מדויק.

לכן כל מה שקורה לנו "במקרה" כביכול בחיים הרגילים עם המשפחות, עם החברים, עם כל מיני מקרים, זה הכול קורה כדי שיהיה לנו בסופו של דבר כלי שיקבל את המטרה בצורה שלמה ויוכל להתגלות. על כך כתוב "סוף מעשה במחשבה תחילה", מה שצריך להתגלות בסוף כבר מלכתחילה אנחנו כל הזמן נמצאים בהתקדמות לזה, בהתגלות לזה.

שאלה: כתוב בתהלים פרק כ"ז דוד המלך כותב כך ש"לך אמר לבי בקשו פני את פניך יהוה אבקש, אל תסתר פניך ממני אל תט־באף עבדך". האם אנחנו תמיד נמצאים באחוריים, כמו שתמיד דוד המלך המקור שלו ובמ"ד שלו תמיד מבקש את הפנים של בורא עולם. אנחנו תמיד צריכים להיות בתפילה לבקש את הפנים של הקדוש ברוך הוא?

כן, לבקש כמה שיותר להתקרב בפנים, אם אפשר בפנים.

שאלה: לפתוח את הלב זה כשאנחנו מרגישים את הרצון של הזולת וממלאים אותו?

כן.

שאלה: מה דורש מאיתנו מכל הבירורים לדעת מה נכון או לא נכון בעבודה?

מכל הבירורים אנחנו צריכים לדעת איך על ידי כל מיני תוספות בקשר בינינו אנחנו בונים כלי משותף כללי.

שאלה: היום הורגש במיוחד שיש חיסרון גדול, דרך השאלות אפשר להרגיש ממש שדה מאוד חזק שנוצר, והשדה הזה מזין את הלב וממש יש רצון להתפלל, ממש כמו שכתוב, "קראוהו בהיותו קרוב". איך להגיב על זה? כי השדה הזה הוא כל כך חזק שנראה שהעשירייה מתמוססת, כאילו יש שדה אחד, ים אחד. איך להגיב, איך להיות במצב כזה בלב אחד, או האם השדה הזה שמתגלה הוא הלב? אז איך להתייחס?

כל הישיבה שלנו על מה שבא לפנינו זה כמה שיותר להתקבץ בינינו לכלי אחד. עשירייה אחת, כלי אחד. עד שאנחנו מתקבצים ומתקבצים, ופתאום מתחילים לגלות משהו שלפנינו בתוך ההרגשה, בתוך הכלי שלנו. זה מה שצריך לקרות.

תלמיד: הכלי הזה הוא הכלי העולמי, ממש מורגש שהנשים הביאו משהו מאוד מיוחד היום. אנחנו שואפים למצוא את הייחודיות של העשירייה, מה אנחנו יכולים להוסיף במצב הזה?

כן, את הייחודיות של העשירייה זה מה שאנחנו צריכים להשיג.

שאלה: בעשירייה אנחנו כל הזמן נותנים חשיבות, דוגמה, כוחות, עוזרים להוציא כל חבר ממצבי הירידה. אם מצב הירידה הוא האמת, למה העצה היא תמיד לרוץ לחברה שתעזור לו? האם הבירור שהאדם עובר עד שהוא מצליח להידבק לחברים הוא מספיק?

אין אף חלק מהמטרה הסופית שאנחנו יכולים לקבל לבד ולא בחיבור שלנו בעשירייה. זה פשוט לא ניתן.

שאלה: מה קורה אם חברה נמצאת בעשירייה במצב אחוריים והיא לא רצה להידבק בעשירייה?

אם היא לא רוצה שתלך הביתה. אם יש כאן כאלו שלא רוצות, או לא רוצים להידבק בעשירייה, תיאורטית, לא שכך הם רצים מכל הלב, זו העבודה למשך כל ההתפתחות, אבל אם באמת לא רוצה, אנחנו לא צריכים כאלה בכלל. שלא ייכנסו לתוך ארגון שלנו.

שאלה: למה הרב"ש במאמרים שלו כל כך מדקדק על עבודת האדם, האם אני באחוריים, האם אני לא באחוריים? למה אדם צריך להתעסק בקרביים של עצמו אם כל העבודה היא להתקבץ יחד, החיבור בינינו? למה בכלל אני צריכה לחשוב על מה בי קורה?

כי כדי להתחבר עם אחרים את צריכה קודם לברר מה יש לך. ובאיזה כלים את רוצה לעבוד, באיזה כלים את מוכנה לעבוד, וככה זה מאפשר להתקדם.

שאלה: כשבן אדם לא הולך הביתה, הוא נשאר כאילו בעשירייה אבל הוא לא מספיק מבקש, הוא פוגע בעשירייה כשהוא עושה את זה?

כן.

תלמידה: מה אפשר לעשות?

לאתר כאלו אנשים שלא רוצים, לא שלא יכולים, לא יכולים זה הרבה, אבל לא רוצים להתחבר עם העשירייה ולהתנתק מהם.

שאלה: איך אנחנו יכולים להתקרב לצורה של פרצוף רוחני בעשירייה?

זה מהחיבור בינינו זה הפרצוף הרוחני, כל היתר עושה האור העליון. פשוט.

שאלה: איך אנחנו יודעים אם חברה רוצה באמת או לא רוצה באמת להיות בתוך עשירייה?

רואים לפי ההתנהגות שלה, פשוט מאוד. אלה דברים נתונים שאנחנו יכולים לזהות. היא רוצה או לא רוצה, היא מזלזלת או משתדלת וכן הלאה. זה לא פשוט, האדם צריך לעבור דרך בירור לא פשוטה, ודווקא "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו".

שאלה: אמרת שבאחוריים אדם לא יכול להשפיע, למה?

כי זו ההגדרה של האחוריים.

תלמידה: אבל עצם היגיעה שלו, עצם המאמץ זו לא השפעה?

לא.

שאלה: אמרת קודם שאנחנו עוברים ממצב של פנים - אחוריים, פנים - אחוריים. במצב הזה שאנחנו מתגברים יכול להיות שאנחנו יכולים להאיץ את התהליך ונגיע למצב שלא נרגיש טוב או רע אלא פשוט מעצם החיבור?

לא, אל תדאגי, כל מה שקורה לנו זה הבורא ייצב כל פרט ופרט.

שאלה: כתוב "שדוקא בעת שבא לטהר, ורואה שלא יכול, אז הוא מקבל מלמעלה נשמה קדושה, שהוא אור, המתייחס לו לעזור לו, שתהיה לו היכולת ללכת קדימה, ולנצח את הכלי קבלה שלו, שיוכל להשתמש עמהם בעל מנת להשפיע לה'." איך אנחנו מקבלים את הנשמה, את האור, שייתן לנו כוח להתקדם בלהשפיע?

זה בא.

תלמידה: מתי?

מתי? זה כבר תלוי מתי הבורא ישלח.

תלמידה: מה זה מתי שהבורא ישלח? יש כלי, הכלי מוכן. האם אנחנו צריכים לצרוח? זה לא הסגנון שלנו.

אנחנו צריכים לרצות, מאוד לרצות לקבל יחד את העזרה מהבורא, ולכן מתפללים אליו ודורשים שזה יקרה.

תלמידה: אם אנחנו רוצים יחד, אז כבר ניצחנו.

לא.

תלמידה: כלומר אנחנו צריכים עזרה כדי לבקש יחד?

ודאי.

שאלה: כתוב שמשה אמר "הראני את כבודך", הראני את פניך, וההמשך "והסירותי את כפי". מי אומר את זה ומה זה אומר?

את זה אומר דוד המלך בשם המדרגה שנקראת "משה".

תלמידה: ואחר כך נאמר "וראית את אחרי"?

כן, "ופני לא יראו"¹.

שאלה: מאז שהצהרנו שיהיה כנס והתחלנו להרחיב את הבניין, יש כעין צונאמי, גל של איחוד, של חיבור וגדלות. זה תמיד קורה לפני כנס, אבל פה יש משהו מאוד מיוחד. אני מרגיש שכבר יש כנס. איך לנצל את היחס לזה נכון?

לחיבור. אנחנו כבר צריכים להתחבר ולבנות את עצמנו כקבוצה אחת, ככלי אחד, בלב אחד, וכך להמשיך להתקדם ולהכין את עצמנו לחיבור משותף כזה. זה באמת יכול להיות משהו גדול שלא היה אף פעם, לפי כמות האנשים שרוצים להגיע, הנכונות שלהם. האם זה מפחיד? יש לך איזה חשש, פחד? זה צונאמי.

יהיה טוב, אין לנו מה לחשוש, נתחבר יחד, נתחבק. אנחנו למדנו, גדלנו, איכשהו יודעים שצריכים להתחבר, איך, מתי, לקראת מה, אז נגיע למצב הרצוי. אני חושב שהכנס הזה יהיה מדרגה מאוד חשובה בדרך שלנו לגמר התיקון, ומי שמתחבר אתנו יראה את זה.

שאלה: האם אתה מציע שבעשיריות נעשה כבר ביום יום את ההכנה למצב הבא של הכנס?

אני לא יודע אם זה מצב ליום יום. יש קבוצה שמנהלת את הכנס, לכן תפנו אליהם. אני לא רוצה להיות ממש המוביל של אותה קבוצה, הם יחליטו מה לעשות. אני מוכן להשתתף כעיקרון, אבל לא להיות המארגן ולא להיות בראש. המטרה שלי שאתם תארגנו את הכול, תעבירו הכול ותצליחו.

תלמיד: אנחנו יודעים כמה ההכנה חשובה לפני כל מצב ומדרגה חדשה, כמה להכין את עצמנו למצב שאחרי הכנס?

אני לא מבטיח שום דבר כי אני לא עושה את זה, אתם עושים את זה בחיבור ביניכם, ולכן נקווה שתצליחו להתחבר כך כדי שתרגישו בחיבור שתשיגו משהו מיוחד.

(סוף השיעור)

---

1. "והסרתי את כפי וראית את אחרי ופני לא יראו" (שמות ל"ג, כ"ב)↩