שיעור בוקר 23.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"כתבי בעל הסולם", עמ' 69, מאמר "הגלות והגאולה"

קריין: כתבי בעל הסולם עמ' 69, מאמר "הגלות והגאולה".

זה מאמר קצר אבל כדאי לנו לקרוא אותו. 

הגלות והגאולה

ההרמוניה בין הדת לחוק התפתחות או אל הגורל העיוור

"ובגוים ההם לא תרגיע

ולא יהיה מנוח לכף רגליך (דברים כ"ח פ"ה)." אם אתה הולך לפי הרצון לקבל אתה לא תמצא את המנוחה והשלווה.

"והעולה על רוחכם היו לא תהיה

אשר אתם אומרים נהיה כגוים

כמשפחות הארצות (יחקאל כ' ל"ב)". אנחנו צריכים להבין שעם ישראל היה כמו כל העמים, ואז הוא יצא מבבל ברשותו של אברהם כדי להיבדל מכל האנושות וללכת לקראת "ואהבת לרעך כמוך", כשרק זה בעצם הדגל שלו והסמל שלו, ולכן בזה הם נעשו מאוד מאוד הפוכים מכל העמים. 

"הרי הוי' יראנו בעליל שאין כל קיום לישראל בגלות, ולא ימצאו להם מנוח - כמו שאר העמים שנתערבו בגוים ומצאו להם מנוח, עד שנטמעו ביניהם, ולא נשאר מהם זכר." זאת אומרת כל העמים שהטבע שלהם הוא להתקיים בעל מנת לקבל, מוצאים כל מיני שיטות חיבור וקיום. מה שאין כן אותה קבוצה שיצאה מבבל כקבוצה בפני עצמה הסתובבה מאז אלפי שנים ולא מצאה שום מנוח. למה? כי הם תמיד חשבו על על מנת להשפיע, ועל מנת להשפיע אין שום חבר ושום קרוב על פני כדור הארץ. ולכן החיים היו קשים ולא יכלו למצוא איך להגיע למטרה.

"לא כן בית ישראל, - עם זה לא ימצא לו מנוח בין הגוים, עד שיתקיים בו הכתוב: "ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך".

אפשר לבאר הדבר מתוך ההשגחה. וגזירת הכתוב עלינו, כי התורה אמת, וכל דבריה אמת, ואוי לנו כל זמן שאנחנו מסופקים באמיתותה, ואנו אומרים על כל התוכחה שמתקיימת בנו, שהם מקרה וגורל עור ח"ו, אשר לדבר זה יש רק תרופה אחת, והיא, להחזיר עלינו את הצרות, בשיעור כזה - עד שנתבונן בהם שאינם מקרים, אלא השגחה נאמנה היעודה עלינו בתורה הקדושה." זאת אומרת, אנחנו לא יכולים להירגע אלא חייבים להגיע למטרה שלנו, והמטרה שלנו היא שימוש נכון בכל מה שכתוב בתורה כמסמך עבודה. 

"ויש לבאר הדבר מתוך חוק ההתפתחות גופו, אשר בטבע ההדרכה הנאמנה, שהשגנו על ידי התורה הקדושה, מבחינת דרך תורה שבהשגחה (עי' מאמר ב' דרכים [מאמר החרות]) הגיעה אלינו התפתחות מהירה לאין ערך יותר על גויי הארצות וכיון שחברי האומה התפתחו היה החיוב ללכת תמיד קדימה, ולדקדק ביותר בכל מצוות התורה.

וכיון שלא עשו זאת אלא רצו לערב שם גם את האנכיית הצר, דהיינו, השלא לשמה, מכאן התפתח חורבן בית ראשון, שרצו לעשות הסגולות, של עשירות והרמת הכח - על הצדק, כשאר הגוים." זו בעצם הנפילה הגדולה שהייתה בחורבן בית ראשון כשנפלו מלשמה ללא לשמה, וכך רובם הגיעו לעל מנת לקבל, וזו התוצאה מחורבן בית המקדש הראשון. 

שאלה: למה כל העמים יכולים להמשיך להתקיים בצורה הזאת של על מנת לקבל?

כי אותה קבוצה שהייתה יכולה וחייבת להגיע ראשונה לעל מנת להשפיע עוד לא תיקנה את עצמה ולכן האחרים יכלו להתקיים ולהצליח בעל מנת לקבל.

תלמיד: ולמה אם כך עם ישראל הלך לאנוכיות אם הם דווקא התפתחו כמו שבעל כתב? 

מיום ליום, מדור לדור הרצון נעשה יותר ויותר גדול, ומה הוא דורש מבני אדם? שבהתאם לזה יתקנו את עצמם. אבל הם לא מתקנים את עצמם ולכן יורדים עד שמגיעים בירידות שלהם לגלות בבל ולחורבן בית המקדש הראשון ועוד ועוד כל מיני מלחמות ובעיות עד חורבן בית המקדש השני. 

תלמיד: איך בתוך תהליך התפתחות כעם על פי התורה, מנקודה כלשהי פתאום התחלנו לרדת. מה השתנה?

מי אמר לך שהתפתחנו? איפה הייתה התפתחות באמת טובה? מרגע שקיבלנו את התורה התחלנו גם במריבות ובמלחמות, ובכל אלפי שנות קיומנו מהר סיני והלאה אנחנו כל הזמן נמצאים יחסית בירידה. 

שאלה: בעל הסולם אומר פה, "כי התורה אמת, וכל דבריה אמת, ואוי לנו כל זמן שאנחנו מסופקים באמיתותה,". כלומר, אם תאמין כמו שאתה מאמין היום אז כלום לא יקרה. בזמנו שאלו אותך אם יש אלוהים, ואמרת, חברים תקשיבו טוב, אם לא תעשו את העבודה אין אלוהים, אין כלום. 

כמו שכתוב "אין אלוהים בקרבי".

תלמיד: מה צריך לעשות כדי שיהיה אלוהים?

להחזיר את האלוהים ללב האדם זו העבודה הגדולה שלנו. 

תלמיד: איך עושים זאת? 

על ידי אהבת הזולת. 

תלמיד: אהבת הזולת זה דבר כזה כללי, כולם אוהבים, כולם אומרים שהם אוהבים, שהם מתעסקים באהבת הזולת. אבל מה הסוד פה, מה הסוד מאחורי האמרה הזאת?

הסוד הוא פשוט, אני יודע שבלי שנתחיל להתקרב זה אל זה, לאט לאט, במקצת, כל אחד לאחרים, אנחנו לא נצא מבית הסוהר הזה והחיים שלנו יהיו יותר ויותר חשוכים.

תלמיד: אמרת שאם לא נגיע לשנאה בינינו לא יקרה כלום, אין אהבה בלי שנאה. 

חייבת להיות הכרת הרע לפני התיקון אחרת לא תדע מה אתה צריך לתקן.

תלמיד: אז איך אתה רואה שאנחנו נעשה את זה? אם אני אומר מילה אחת, מיד החברים שלי קופצים. אין בכלל עבודה, כל הזמן מלטפים זה את זה. 

כי צריכים לעשות את זה בהדרגה. כבר אלפי שנים הבורא עושה את זה איתנו ועכשיו אנחנו צריכים גם לעשות את זה על עצמנו. אנחנו פותחים את קופסת הפנדורה הזאת לאט לאט עד שכל הפעולות שלנו, התכונות שלנו, היחסים, ההכנות הרעות יוצאים החוצה בהדרגה מקל אל הכבד, ואנחנו יכולים לתקן אותם בזה שמתחברים מעליהם, "על כל פשעים תכסה אהבה". וכך עושים.

תלמיד: אבל יש פחדים, אתה רואה שמפחדים לפתוח את הנושא הזה. איך גורמים לזה לקרות?

אני לא מפחד לפתוח ואני עושה את זה בהדרגה, ולאט לאט אם תעשו את זה כמו שאני מבקש וממליץ, אז זה יהיה בסדר. 

תלמיד: תגדיר לי בבקשה מה זה לאט לאט?

לאט לאט, בהדרגה. 

שאלה: האם אדם או עם יכולים ליפול מלשמה ללא לשמה?

כן ודאי, זה מה שקרה לנו בעבר מקבלת התורה בהר סיני עד חורבן בית המקדש השני. 

תלמיד: אבל זה תהליך שהיה מחויב שיקרה?

כן, זה תהליך מחויב, כך היה צריך להיות מפני שהכלים היו צריכים להתערבב כדי שנוכל לתקן אותם אחר כך. אבל עכשיו אנחנו כבר אחרי כל השבירות ואנחנו מתחילים לגלות רק את דרכי העלייה. 

תלמיד: אז כאן השאלה, האם בימינו יכול לקרות מצב שקבוצה תיכנס ללשמה ותיפול ללא לשמה בחזרה?

לא. 

שאלה: איך קבוצה שנכנסה ללשמה מחזיקה בלשמה בלי שהמורה נמצא פיסית איתם בחיים?

זה לא חשוב אם הוא נמצא פיסית או לא נמצא פיסית. אם הקבוצה מחזיקה בעצמה כמו שאתה אומר, אז היא מחזיקה, היא לא צריכה שהמורה יהיה פיסית איתם יחד.

תלמיד: אנחנו רואים לפי המאמר, שכל ההיסטוריה של קבוצות מקובלים היא במריבות על לשמה ועל לא לשמה, רק סביב הנקודה הזאת.

כן, זה היה בעבר, היום אין כאלה מריבות כי אף אחד לא יודע מה זה לשמה.

תלמיד: בינתיים.

כן.

תלמיד: אבל אני מדבר על העתיד לבוא.

בעתיד יכול להיות שיהיו מריבות אבל עדיף להיבדל מהן. כמוני, אני לא נכנס לאף קשר עם אף אחד, לא קבוצה כזאת ולא קבוצה אחרת. יש אולי אלף קבוצות, לא אכפת לי מה הם מדברים, לא אכפת לי איך הם מתקיימים, אני מאחל להם רק דבר אחד, לברר את הדרך לבורא ולהתקרב אליו, על זה באמת אני מוכן להתפלל בלב פתוח, אבל חוץ מזה, לא חשוב לי שום דבר.

הם ביקשו ממני לתת להם כתבים מקוריים של בעל הסולם ורב"ש, נתתי שיצלמו, נתתי להם את מחברת "שמעתי", ועוד כל מיני מסמכים שקיבלתי אותם מבית רב"ש אחרי שהוא נפטר זכרונו לברכה. אני לא מסתיר ולא שומר לעצמי שום דבר, "בבקשה, תקבלו ותתקדמו לפי מה שאתם רוצים". אני לא רוצה להיות שייך לאף אחד כי תמיד חיבורים כאלה מביאים רק סכסוכים.

תלמיד: האם הסכנה לערבב בעתיד את לא לשמה עם לשמה היא רק כתוצאה מהתערבבות עם קבוצות אחרות?

זה יכול להיות אפילו בקבוצה אחת. אבל העיקר הוא פשוט ללמוד, להתכלל יותר בינינו ולהתכלל יותר בחומר.

תלמיד: אני חוזר לשאלה המקורית, איך בתוך קבוצה שעלול להתעורר בה ויכוח על לשמה ועל לא לשמה, מיישבים את הוויכוחים האלה כשאין מורה בגופו שמראה את הדרך?

רק ביטול כמו שרב"ש כותב, רק ביטול אחד כלפי האחר. חוץ מזה יש מערכות, מערכת הנהלה, מערכת אידיאולוגית, ואתם צריכים לדעת איך ללמוד איתם. אבל אני לא הייתי ממליץ מתוך הרגשת חולשה או הרגשות אחרות להצטרף לגוף אחר שלומד לפי שיטת האר"י, בעל הסולם ורב"ש. לא להצטרף לאף אחד. יש לכם בניין, יש לכם מערכת, יש לכם מספיק כוחות, יש לכם הכול, צריך רק ללמוד ולהיות יחד. לא צריכים יותר שום דבר כדי להגיע לתיקון.

שאלה: מה זאת אומרת שאנחנו נתקרב לנבואה?

על נבואה אין מה לדבר. אני אוהב לדבר על דברים מעשיים.

קריין: אנחנו בשורה "וכיון שהתורה".

"וכיון שהתורה אסרה כל זה, על כן הכחישו את התורה והנבואה וקבלו נימוסי השכנים, כדי שיוכלו להנות מהחיים, ככל שדרש מהם האנכיית. וכיון שעשו כך, התפוררו כחות האומה: מקצתם הלכו אחרי המלכים והקצינים האנכיים, ומקצתם הלכו אחרי הנביאים. והפירוד הזה נמשך עד החורבן.

ובבית שני הובלט הדבר ביותר, כי תחילת הפירוד הודגש שם בפרהסיא, על ידי תלמידים דלא מעלי, שבראשם עמדו צדוק ובייתוס. שכל עיקר מרידתם בחז"ל, היה מטעם החיוב של לשמה, כמ"ש בדברי חז"ל, "חכמים הזהרו בדבריכם", כי לא רצו לפרוש מהאנכיית. ועל כן הקהילו קהלות מסוג הגרוע הזה, ונעשו כת גדולה שנקראו צדוקים, אשר הם היו העשירים והקצינים, רודפי תאות אנכיית, שלא כדרך התורה, והם לחמו עם הפרושים, והם שהביאו את מלכות רומא והשליטות על ישראל, והם שלא רצו לעשות שלום עם התקיפים כעצת חז"ל על פי התורה, עד שנחרב הבית ונגלה הדר ישראל."

שאלה: אני מאוד מבולבל, כי אמרנו שלא לשמה זו דרגה מאוד גבוהה, ולהשיג ברצון לקבל תענוגים מלהשפיע זה דבר מאוד חשוב בדרך שלנו. וכאן הוא אומר שיש איזשהו מצב שבו "רודפי תאות אנכיית, שלא כדרך התורה," ממש הביאו לחורבן העם היהודי.

אנחנו לא מכירים את התנאים שהיו שם, אותו רצון לקבל שהיה בהם, עד כמה הוא היה אגואיסטי ועד כמה הוא היה פשוט ובהמי, לכן אנחנו לא יכולים לדון במצב שלהם אלא רק על מה שכתוב במאמר הקצר הזה. אחרי חורבן הבית הראשון הייתה תקופה שכולם היו במצב מאוד לא טוב, ובהתנגשות ביניהם כל אחד רצה להיות באגו שלו ולשלוט עם האגו שלו. כך אנחנו רואים את ההתפתחות ההיסטורית שלהם עד שנחרב הבית השני ופיזרו את כל העם שהיה שייך לאותו בית המקדש הראשון והשני מחוץ למקום שבו הם היו קיימים, היינו מחוץ לארץ ישראל.

אנחנו לא יכולים להשוות את מה שהיה לנו ומה שהיה להם, באיזו מידה הם היו בעל מנת לקבל ובעל מנת להשפיע. החיים שלהם לא מובנים לנו כל כך. אם רוצים להתכלל בהם, אז צריכים באמת להיכנס ולראות, זה לא סתם לפי הרצון לקבל ולפי מה שלימדו, ואם קיימו או לא קיימו, אלו מושגים אחרים לגמרי, הסתכלות אחרת לגמרי על החיים, על ערך החיים, על הקשר בין בני אדם.

(סוף השיעור)