שיעור בוקר 26.08.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

חוק הערבות – קטעים נבחרים מהמקורות

אנחנו לומדים שכל העבודה שלנו היא כדי לחבר בחזרה את כל אותם החלקים השבורים של הכלי דאדם הראשון שהבורא בכוונה שבר אותו כדי לתת לנו אפשרות לאחד אותם, לסדר אותם, לראות איך וכמה, באיזו צורה כל אחד מתאים לשני, עד שנתחבר כולנו בצורה כזאת, בפאזל כזה, בחיבור שנהיה ממש כאחד.

אם באמת נחשוב איזה חיבור צריך להיות, איזה פאזל צריך להיות ממיליארדי חלקים, שכל פעם הם גם משתנים, גדלים, מראים את עצמם בכל מיני צורות שונות, איך אנחנו יכולים לעשות זאת, האם זה אפשרי?

כאן אנחנו מתחילים להבין ש"לא עליך העבודה לגמור" כמו שכתוב, ואתה גם לא בן חורין להיפטר ממנה, אתה לא יכול לעזוב את העבודה, ואתה גם חייב להבין שלא אתה עושה את העבודה אלא העבודה נעשית בהשתתפות שלך, לכן אנחנו נקראים "שותפים לבורא".

כך אנחנו צריכים לראות איפה המקום שלנו, איך נעשה את זה, מה בדיוק הבורא השאיר לנו שאנחנו חייבים לעשות כדי לאחד בינינו את כל הכלי הזה, ובמה אנחנו צריכים את הבורא שהוא יעשה את זה. בזה אנחנו שותפים, בזה אנחנו נמצאים אתו בהשתתפות, ולאט לאט מתחילים להרגיש איפה העבודה שלנו ואיפה העבודה שלו ואיך אנחנו תלויים זה בזה.

לפי העבודה הזאת אנחנו נקראים "בני אדם", "אתם קרויים אדם". זאת אומרת "אתם משתתפים איתי יחד לבנות את הכלי שדומה לי" אומר הבורא, ולכן "אתם קרויים אדם". לזה אנחנו צריכים להגיע.

לכן כל העבודה שלנו היא לזהות עד כמה אנחנו צריכים להיות יותר קרובים זה לזה ועד כמה אנחנו משתוקקים לזה כדי לבקש מהבורא שיעשה. כי כל התיקונים נעשים על ידי התפילה שלנו. שאני כמו ילד קטן נניח שרוצה לאסוף את הקוביות יחד בצורה נכונה, אני מבין שאני צריך למצוא את הקוביות האלה שצריכות להיות יחד זו עם זו, אבל אני גם מבין שאני לא מסוגל לקרב ביניהן ולחבר אותן יחד, זה כבר כוח שלא תלוי בי. כי אני ההפך, על ידי המאמצים שלי, יצר הרע שלי, אני יכול רק לאתר עד כמה הקוביות האלו שונות, אבל לקרב ביניהן ולאחד אותן זה כבר הבורא עושה לפי הבקשה שלי.

יוצא כך, אני משתמש באותם הכוחות שהבורא נתן לי מלכתחילה כדי להימשך זה אל זה, ואחר כך אני צריך לראות עד כמה הן יכולות להיות מחוברות, ואני מבקש מהבורא שיאחד, יחבר ויקרב את הקוביות האלה, שמהן יהיה כלי אחד.

זה נקרא "נצחוני בניי", שהבורא שבר את הכלי ואנחנו מבקשים אותו לאחד בחזרה. הבורא התחיל את הבריאה בשבירה והצדיקים מסיימים את הבריאה בזה שדורשים ממנו שהוא יעשה. יוצא שכאן אנחנו ממש שותפים שלימים, מלאים, ממש נכונים לבורא, יודעים מה מוטל עלינו ומה מוטל עליו, איפה אנחנו מבקשים ממנו כוחות ועושים, ואיפה אנחנו מבקשים ממנו שהוא יעשה. אבל אנחנו רק מבקשים ממנו לאתר איפה העבודה שלנו ואיפה העבודה שלו, עד כאן ולא יותר. יש בזה הרבה כאלו הבחנות ומעברים שבהם אנחנו נעשים ממש שותפים לבורא.

העבודה הופכת להיות מאוד מעניינת. המקובלים במקצת יכולים להסביר לנו את זה ואז הם כותבים, יש לנו הרבה חומר. אבל העיקר הוא לא בזה, אלא "ממעשיך היכרנוך", אנחנו מתחילים להכיר את הבורא, להכיר את הבריאה, להכיר את תהליך התיקון שדרכו אנחנו מכירים את הכוח העליון.

זה על ידי המאמץ שבינינו. כי המקום שבו מתרחשת כל העבודה הוא בקשר בינינו. שאנחנו עוד ועוד מאתרים מה זה נקרא "להיות יחד", איך להתקרב, מה עוד חסר לנו להיות בהרגשה ובהבנה, איפה אנחנו צריכים להיות במאבק בינינו כדי לא לעצור את עצמנו בדרגה הגשמית, כמו שהעולם הזה כולו מראה לנו שכך צריך להיות כביכול, ואנחנו לא מסכימים, אלא רוצים להיות "כאיש אחד בלב אחד", בנשמה אחת, שלא יהיה הבדל בין אחד לשני.

בצורה כזאת אנחנו כל פעם משתדלים לאתר את תמונת החיבור שלנו יותר ויותר מתקדמת לצורות כאלו שאנחנו לא מכירים אותן בכלל, אלא לאט לאט, על ידי המאמץ שלנו, כל פעם בצורות החיבור מתגלות יותר ויותר אפשרויות ואנחנו מבקשים מהבורא שיבצע. העבודה שלנו היא בירור הנחיצות לחיבור.

לכן בינתיים אנחנו נשארים בנושא הערבות, כי צורת החיבור הנכונה נקראת "ערבות". וכך נשתדל. הערבות מתחילה להיות מורגשת בזה שכל אחד ואחד, כל עשירייה ועשירייה מתחילים להרגיש את עצמם שחלק מהחיבורים נמצאים אצלם וחלק אצל מישהו אחר, בעשירייה אחרת, בכלי העולמי, בכלי כזה וכזה.

זאת אומרת שאני מחצה. חצי. והחצי השני נמצא במקום אחר, לא בי. ואז אני מתאר בי כל מיני כאלו נטיות, תכונות, רצונות, כוונות, איך אני מתחבר אליהם? איך אני מקרב אותם? איך הם מתחברים אלי? וכך אנחנו כל הזמן צריכים להיות ערים לאפשרויות להתחבר, לאפשרויות לקשור קשר כזה שאנחנו נשלים זה את זה.

פעם נראה לי שאני יכול להשלים למישהו אחר. זו עבודה מסוג אחד. ופעם נראה לי שאלו יכולים להשלים אותי. זו עבודה מסוג שני. ואז בצורה כזאת עבודת גברים ועבודה נקבות. בקיצור, ככה אנחנו נראה איך כל פעם נמצאים בבירור מקומות ואופניי החיבור.

והכול כדי שהחיבור שלנו יביא לנו את הקשר השלם, הנכון, שנקרא "ערבות". שבקשר הזה שאני מתקשר לאחרים, אני רואה בכמה אני יכול להשלים אותם. ובקשר השני שאני מקרב אותם אלי אני נמצא בכוונה בכמה אני יכול לעזור להם להגיע לפעולת ההשפעה. זאת אומרת, גם בזה שאני מחבר אלי, וגם בזה שאני מתחבר אליהם, למישהו, אני בכל זאת חושב איך אני בזה משפיע, נותן, גורם לזולת. יש בזה הרבה דברים. אנחנו נלמד את זה מתוך הניסיון שלנו.

ובינתיים נמשיך בעניין הערבות. אני שוב רוצה להזכיר שכדי לתת מקום למסך הכללי אנחנו נותנים להופיע רק לקבוצות שיש להם לפחות חמישה חברים.

ולאלו שאין להם חמישה, או פחות מזה, אנחנו מבקשים סליחה, אבל אין לנו מקום, אמנם שכולם חשובים ובשמחה נראה את כולם. נשתדל לסדר את התוכנה בצורה כזאת שבאמת בבת אחת נראה את כל "בני ברוך", ובכלל, כל השמונה מיליארד איש שיהיו כקבוצות עוד ועוד שיהיו ממש כולם מופיעים לפנינו. איך אפשר לחבק את כולם ככה יחד כי יש כזה מסך? מצוין. באהבה נמשיך.

שאלה: כשאני במשך היום מנסה לבדוק את המצב שלי כלפי הקבוצה, המצב שלי כלפי הערבות עבור החברים, אז אני מייד מגלה שבלי הבורא בכלל אי אפשר לבדוק ולבקש. ואז אני פונה לבורא. ואז יש איזה דמיון, יש איזשהו דיבור. אבל העבודה הזאת מורגש שהיא עבודה דיסקרטית. אני והדמיון, אני והבורא. איך אני יכול להרגיש מה לעשות כדי שאני ארגיש שאני עושה את זה ביחד עם הקבוצה, או שהעשירייה עושה את זה איתי? כי זה בינתיים אני מרגיש שזה דיסקרטי, אני עושה את הבדיקה.

אני מבין אותך, אבל זה "הכול במחשבה יתבררו.". שאתה צריך להבין שהקשר עם הבורא באמת לא יכול להיות אם כל הקבוצה לא תהיה אתך יחד. ואולי נראה לך שאתה נמצא בנטייה לבורא, אבל אפילו בנטייה נכונה אתה לא יכול להיות אם אתה מנותק מהחברים. ורק קודם שאתה מסדר את הקשר שלך עם החברים, וביניכם יחד, ואתה מחבק אותם ומחזיק אותם ממש קרוב לליבך," אז מתוך ההתקרבות ביניכם אתה יכול לאתר את הנקודה שממנה והלאה אתה פונה לבורא. רק כך. "מאהבת הבריות לאהבת ה'.".

תלמיד: אז איך להרגיש שאני נמצא בעבודה ביחד עם החברים?

רק מאמץ, עוד ועוד אבל להיות בזה ממש, בהתחלה בזמן הראשון האדם חושב שהוא נמשך לבורא וזה מספיק לו, עד שהוא מתחיל לראות בכל זאת שהוא נכשל בזה ולא יכול ומשהו חסר לו. ואז לאט לאט על ידי כל מיני פעולות של הפצה, של העשירייה, לימוד, דיבורים, הוא מתחיל להבין מי שמשתכנע שהוא קודם צריך בכל זאת להיות מחובר עם החברים.

המעבר הזה מכל מיני סגנונות להשיג קשר עם הבורא לזה שהוא פונה לעשירייה, ממש רואה שם נמצא תחילת הקשר שלו עם הבורא, הפנייה הזאת היא מאוד חשובה, זאת אומרת שמכאן והלאה האדם נמצא כבר בכיוון הנכון ובסדר הנכון של העבודה, לכן תנסו לבדוק עד כמה שאתם רחוקים מזה או לא, ככה זה.

שאלה: מה השורש של הבירור שאנחנו עושים לצורך בחיבור?

אנחנו בזה מייצבים את החיסרון שלנו להיות מחוברים במערכת כללית דאדם הראשון ועם הבורא. סך הכול, אנחנו מחדדים את החיסרון שלנו בנטייה להיות בחיבור כי זה בעצם החיסרון שהוא בונה את הכלי, יותר מזה לא צריכים. לכן כל העבודה שלנו זה לייצב את החיסרון הנכון.

שאלה: מהו הגבול שאליו אנחנו יכולים להגיע איתו עם הערבות?

עם הערבות אנחנו לא יכולים להגיע לכלום אבל הרצון להשיג ערבות מביא אותנו לדרישה לבורא כי הבורא הוא הערב שאצלו זה האור העליון, שרק האור העליון יכול לתת לנו השגת הערבות, חיבור ולכן בזה שאנחנו עוסקים נכון עם ערבות אנחנו מתחילים להרגיש עד כמה שיש לנו חוסר בבורא.

ואז אנחנו מתחברים בינינו, מתחילים להרגיש חיסרון בבורא שיחבר אותנו, שיהיה בינינו ואז הוא מופיע, אנחנו רוצים להתעלות מעל האגו שלנו בהרגשת הנתינה, ברצון גדול להשיג השפעה, אהבה, יציאה מתוך עצמנו ואז אנחנו זקוקים לבורא.

שאלה: דיברת על שני סוגי עבודה, שיש צורה שאני עובד כגבר ויש צורה שנייה כנקבה ואמרת שאני מרגיש את עצמי בעשיריה חצי, למה התכוונת?

אני לא זוכר בדיוק על מה היה מדובר. אני מרגיש את עצמי שאני מתעסק בתיקון הנשמה שאני חייב לתמיכה של החברים וזה לא מספיק בלי התמיכה של הבורא ואיך לייצב את זה כל הזמן בצורה יותר נכונה, שיתחברו חלקים אלו ואלו, זה רק האור העליון יכול לעשות, אבל אנחנו צריכים להיות נוכחים בזה, מזמינים את העבודה הזאת.

תאר לעצמך שכל אחד מאיתנו הוא גם כלול מעשירייה שלו פרטית ועשיריות עשיריות פרטיות של כל אחד צריכות להתחבר בתוך הקבוצה. עד כמה שזה בלתי אפשרי, אנחנו ממש לא מסוגלים להחזיק את הצורה הזאת לא ברגש שלנו ולא בשכל שלנו, זה נמצא בממד יותר גבוה. ולכן מה שנשאר לנו לעשות זה רק להתפלל שהבורא ירכיב את המערכת הזאת וייתן לנו יכולת להיות בה, להרגיש אותה.

תלמיד: אמרת שיש צורת עבודה שאני נכלל בחברים וכשאני נותן להם מקום להתכלל בי, מה זה המצב השני? אני לא מבין איך לתת להם אפשרות להתכלל בי?

זה מה שהרב"ש אומר, שזה אפס לפני כולם ואחד לפני כולם, שתי צורות עבודה יש לנו, זה בדיוק. תקרא מה שהוא כותב, כך אדם צריך לעבוד גם בגדלות כלפי אחרים, כלפי עשירייה, וגם בקטנות כלפי העשירייה.

תלמיד: אנחנו אומרים שהעבודה שלנו זו תפילה על החברים, על העשירייה, אז אני מבקש לחברים, בכלל בתוך החיבור בינינו, והצורה השנייה היא כשאני מבקש על מה, שתהיה להם האפשרות להתכלל בעשירייה?

אני רוצה לספוג אותם, אני רוצה למלאות את עצמי איתם, שכל הכלים שלי, כל היכולות שלי, שהם יהיו רק כדי להחזיק אותם, אני בא כדי לשרת אותם, ומה שהם רוצים, זה מה שאני עושה, שום דבר חוץ מזה, אז יש כאן עבודה ההדדית, כמה שאני נכלל בהם וכמה שהם נכללים בי.

תלמיד: הבורא בעבודה הזאת הוא בין השניים האלה?

הבורא בדיוק נמצא בין שתי צורות העבודה האלה, אני לדודי ודודי לי.

שאלה: בהכנה קראנו קטע נהדר ממאמר רב"ש, שהרב"ש מדבר על חשיבות המצב רוח הטוב והשאלה היא עד כמה זה חשוב לעסוק בזה, במצב הרוח הזה ואיך זה עוזר בערבות?

לא, מצב רוח טוב זה אומר שיש לאדם כוחות, ביטחון, סביבה נכונה ושהוא נמצא ביכולת להשפיע וגם ביכולת לקבל על מנת להשפיע, מצב רוח טוב זה מתוך האור שממלא אותו ולכן אנחנו צריכים לדאוג, זו בדיקה האם אנחנו נמצאים לכיוון הנכון, זה מצב רוח טוב.

ואם מצב הרוח לא כל כך טוב אז האדם לא מרוצה מהמצב שלו הכללי, אז הוא בזה רוצה או לא רוצה הוא מקלל את הבורא, הוא מקלל את עצמו, את כל הבריאה, הוא רוצה לסדר הכול לפי האגו שלו ולכן כל מצב פחות משמחה ממש טובה, גדולה, אמיתית, כל מצב פחות מזה זה מראה על האגו שעדיין לא מתוקן בתוך האדם, ככה זה.

תלמיד: האם חשוב לשחק?

כן, חייבים לשחק במצב רוח טוב כי בזה אנחנו מעוררים באמת מצב רוח ומעלים את עצמנו ויהיה לנו מזה כוחות נוספים להתקדם.

שאלה: נניח הגענו לחיבור וערבות בשיעור ברמה מסוימת ואחרי השיעור הבורא הרס את הכול, נשאר לנו משהו מהמצב הזה או שאנחנו תמיד מתחילים מאפס?

אנחנו תמיד מתחילים כאילו מאפס אבל מה שהיה שום דבר לא נעלם.

שאלה: האם יש איזשהו יתרון לדרישה לבורא שיחבר את העשירייה לפני שאנחנו מגיעים למצב של ייאוש?

ליפול למצב הייאוש זה הדבר הכי הכי גרוע, זה נקרא שאתה לא מרוצה מעבודת הבורא, שאתה מזלזל במה שהוא עשה לך, והוא קירב אותך אליו ואתה עוד דוחה את זה ואומר "קח לך, אני לא צריך שום דבר, בלי טובות". לכן אין דבר יותר גרוע מזה שאדם מרגיש שהוא לא מרוצה מהבריאה. אמנם מצד שני מצבים כאלה הכרחי שיבואו על כל אחד ואחד.

שאלה: מה המשמעות להיות שותף של הבורא?

המשמעות של להיות שותף של הבורא זה שאתה מתקרב לבורא יותר ויותר, מכיר את העבודה שלו יותר ויותר, נכנס לעבודה הזאת איפה שאתה רואה שיש לך מה להוסיף, ונעשה ממש שותף פעיל. בעצם זה הכול.

קריין: קטע מספר 2, מתוך "מאמר לסיום הזוהר" של בעל הסולם.

"הגוף עם אבריו - אחד הם. וכללות הגוף, מחליף מחשבות והרגשים, על כל אבר פרטי שלו. למשל, אם כללות הגוף חושב, שאבר אחד ממנו, ישמשו ויענג אותו, מיד אותו האבר יודע מחשבתו, וממציא לו התענוג שחושב. וכן אם איזה אבר, חושב ומרגיש, שצר לו המקום, שהוא נמצא בו, מיד יודע כללות הגוף מחשבתו והרגשתו, ומעבירו למקום הנוח לו. אמנם אם קרה, ואיזה אבר נחתך מן הגוף, אז הם נעשים לשתי רשויות נפרדות, וכללות הגוף, כבר אינו יודע צרכיו של אותו האבר הנפרד. והאבר, אינו יודע עוד מחשבותיו של הגוף, שיוכל לשמש אותו ולהועיל לו. ואם יבוא הרופא, ויחבר את האבר לגוף, כמקודם לכן, הנה חוזר האבר לדעת, מחשבותיו וצרכיו של כללות הגוף. וכללות הגוף, חוזר לדעת, צרכיו של האבר."

(בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר")

זו בעצם העבודה שלנו, לדרוש מהבורא. הוא נקרא רופא כל החולים, ואנחנו חולים כי אנחנו חלקים שבורים ממערכת אחת, ואנחנו צריכים להשתדל לבוא אליו שיחבר. זאת אומרת, כל העבודה שלנו היא כמו שאנחנו באים ממש לרופא, שאנחנו אומרים זה כואב, וזה לא טוב, וזה לא טוב. אם אנחנו אומרים על הדברים הנכונים שהם לא טובים ואנחנו רוצים לתקן, אנחנו מקבלים את המאור המחזיר למוטב שמתקן אותנו.

שאלה: זה שהאבר לא מרגיש את כללות הגוף אני חושב שזה ברור, אבל מה זה אומר שכללות הגוף לא מרגיש את האבר? מצד מי מדובר?

מצד הבורא, שאנחנו צריכים לעורר אותו.

תלמיד: הבורא לא מרגיש את צרכינו אם אנחנו מנותקים ממנו?

כביכול, כי אנחנו צריכים לשכנע אותו שיטפל בנו.

שאלה: מדברים על כך שהקורונה באה לשפר את כללות הגוף, כאילו החברה חולה. אני מתקשה להסביר כששואלים אותי מה זו מחלה, מה ההגדרה של מחלה בעניין החברתי?

האגו שלנו. אין יותר מזה. מה שנקרא היצר הרע. שכל אחד לא רוצה להיות קשור לשני, מחויב לשני, מחובר לשני, ולכן אנחנו נמצאים חתוכים זה מזה, שבורים, מה שנקרא. והקורונה עוזרת לנו, היא עושה בעולם הפיזי, בפועל, לפי מה שאנחנו נמצאים בפנים בצורה רוחנית. אנחנו נמצאים לא בקשר הנכון בינינו, אנחנו יושבים כל אחד בתוך הבית שלו, מרוחקים אחד מהשני וכולי. אלה דווקא סימנים טובים. עוד יבואו סימנים אחרים להראות לנו עד כמה אנחנו נמצאים בשליטת האגו שלנו.

שאלה: אני מבין שכשאני מבקש מהבורא שהוא ייקח אותי וימלא על ידי את החברים שלי, שם אני לא משתתף, זו צורה אחת של עבודה. ומהו הבירור בעבודה כשהחברים צריכים להשלים אותי?

זה באמת נכון שאני לא מרגיש. אם החברים היו מוסיפים לי את התכונות שלהם, מה הייתי מרוויח? הייתי מרוויח רוחניות, ולכן, אני לא מבין את זה. לתת לחברים מה שיש לי אז יש לי, את זה אני יודע, ואני מוכן לתת להם, להתחלק איתם, אין שום בעיה. אבל, אם אני אקבל מחברים השתתפות כזאת, זה יוסיף לי כבר בצורה רוחנית את תמונת המציאות, תמונת העולם, ואת זה אני לא יכול לתאר לעצמי.

החבר כשהוא מתחבר אלי, אז מה? אז יש לי עוד קצת שכל, עוד קצת רגש, עוד קצת משהו מהתכונות שלו, ככה נראה לי, ושום דבר חוץ מזה. זה לא נכון. חיבור עם החבר, שאנחנו מדברים עליו, נעשה למעלה מהאגו שלי, זאת אומרת, שאני צריך להתעלות למעלה מהאגו שלי להתחבר עם החבר, ואז זו תהיה כבר דרגה רוחנית. בחיבור ביני ובין החבר, כשאני רוצה להתחבר עימו, אני בונה בזה את הצורה הרוחנית שלנו. אני מבקש מהבורא שיעזור לי, שיעשה את זה, ואני אז צריך להתעלות מעל האגו שלי כדי להתחבר עם החבר. והתעלות למעלה מהאגו זו כבר ההתעלות הרוחנית לעולם הרוחני, ושם כשאני מתחבר עם החבר, אני מתחבר עם הרצון להשפיע שלו, שהוא בעצמו אולי לא יודע שיש לו דבר כזה, אבל אני כן מגלה ומתחבר. ככה זה עובד, תחשבו על זה. דבר מאוד לא פשוט, גדול, וכנראה שאני מדבר עליו מפני שאנחנו מסוגלים לבצע את זה.

שאלה: העשירייה זה סימולטור לגלות באמצעותו את הבורא?

כן.

תלמיד: מה זה הבורא עצמו?

הבורא עצמו? כוח עליון, כוח החיבור.

תלמיד: מה מאפיין אותו? איך אפשר להגדיר אותו?

אני לא יודע. אתה תגלה ותגדיר ותאפיין.

שאלה: בעל הסולם כותב "וכללות הגוף, מחליף מחשבות והרגשים, על כל אבר פרטי שלו." איך לתאר את מערכת היחסים הזו ביני לבין העשירייה, של החלפת מחשבות והרגשים ביני לבינם?

אתם שואלים היום שאלות מאוד יפות, אבל כולן שייכות כבר לדרגה הבאה, שאתם עומדים לפניה וצריכים לבצע, להיכנס, להרגיש, לאתר, ואז תוכלו להבין על מה מדובר. אני לא יכול לספר לכם את זה במילים. אחד שואל על הבורא, ומה אתה שאלת?

תלמיד: איך לתאר את המערכת של החלפת המחשבות וההרגשים ביני לבין העשירייה?

איך? זה בלתי אפשרי, זו כבר דרגה רוחנית. אתה שואל אותי איך אתה במקום השכל והרגש הליניאריים שלך שאתה עכשיו נמצא בהם, תתחיל להרגיש כמו העשירייה, לחשוב כמו העשירייה, איך תכלול את כל העשירייה. זה רק על ידי עשר ספירות דאור ישר, עשר ספירות דאור חוזר, שמתלבשות זו על זו ואתה בונה בזה פרצוף רוחני.

אז אתה כבר מבין שזו מהות אחרת מזו שיש לך היום. היום אתה נמצא כרצון גולמי, ולְמה שאנחנו רוצים להגיע שזו כבר התחנה הראשונה שלנו אפילו, זה שאני יוצא מגדרי ומתחיל להיות מחובר עם הזולת, ואני מקבל את הרצון הזה של הזולת שאני יוצא מעצמי, בצורה שזה הנתון החדש, ודרכו אני מתחיל לראות את המציאות בצורה שונה, אחרת. זה נמצא לפנינו, אנחנו צריכים ממש כולנו ללחוץ על מצבים כאלה שיתגלו בנו.

שאלה: מה זה אומר לחבר את התכונות של החברים?

אני רוצה להיות מחובר עם הרצונות והמחשבות של החברים שלי בצורה כזאת שכל המחשבות וכל הרצונות שלהם יהיו בי חשובים ורצויים כמו המחשבות והרצונות שלי, ושלא יהיה הבדל ביניהם.

תלמיד: זה משנה את התכונה שלי?

זה נותן לי אפשרות לעלות לדרגת תכונות, מחשבות, רצונות חדשים, ואני מתחיל עכשיו לחשוב ולהרגיש בתכונות האלו ולא בתכונה הפרטית שלי, הקודמת. ככה זה.

תלמיד: איך אני מגיע לתכונת הבורא דרך התהליך הזה? זו הרי אותה תכונה של אהבה והשפעה, אז איך מושגת התכונה דרך התהליך הזה?

תחשוב טוב טוב שבצורה אחרת אתה לא משיג את הבורא. נקודה.

שאלה: ככל שיש לנו יותר השתוות הצורה עם המאור, אנחנו יכולים למשוך יותר מאור המחזיר למוטב?

כן. וודאי.

שאלה: בחיבור בעשירייה במשך היום אנחנו מרגישים שאנחנו גוף שלם. זה בסדר לחשוב שבמשך שיעור הבוקר אנחנו רק איבר אחד? ואיך אנחנו חוזרים מלהיות איבר, להיות גוף?

על ידי זה שאתה עושה מאמצים להתחבר עם החברים ומבקש מהבורא שיחבר ושתתחיל לעלות מהפרט אל הכלל, ואמנם אתה לא מרגיש את זה, ולא רוצה את זה אולי, אבל אתה מבקש על זה, זו גם תפילה לפני תפילה וגם התפילה עצמה. לא לעצור בזה, אלא כל הזמן לנדנד שאתה רוצה את זה דווקא ואז זה יקרה.

תלמיד: האם התפילה לפני התפילה עוזרת לכך שהעשירייה תצטרף לשאר העשיריות בכלי העולמי?

כן, וודאי. שום דבר אנחנו לא משיגים אלא רק על ידי התפילה, אבל התפילה צריכה להיות כבר תוצאה מהבירור הקודם מה חסר לי, מה עלי לבקש, ממי אני מבקש, איך לבקש וכן הלאה. שאני מתחבר עם כולם זו צריכה להיות תפילה בציבור, כל העשירייה, מניין, אלה כל המרכיבים. אבל כשאנחנו כבר אחרי כל מה שביררנו והתחברנו וכיוונו את עצמנו לבורא ודורשים ממנו, אז זהו, בזה אנחנו כביכול גומרים את העבודה שלנו, כל היתר זה הבורא.

ואנחנו צריכים להיות בטוחים שמה שאנחנו מקבלים אחר כך ממנו, בזה בטוח שאנחנו מקבלים את הדבר הטוב ביותר בשבילנו. אמנם לא לזה ציפינו, אבל זו כבר תשובה מהבורא. אף אחד לא חוזר בידיים ריקות, אף אחד. ולפעמים ודאי שאנחנו לא מבינים מה שקבלנו, ובשביל מה ולמה, אבל צריכים כך להאמין שזה מה שאנחנו צריכים לקבל.

שאלה: למה קל להבין את הקונספט של הערבות בשכל, אבל קשה שהוא יחדור אל תוך הלב, ואיך אנחנו יכולים להבטיח שהבורא יבטיח לנו את זה?

אתם צריכים לחשוב יותר על הכלי הכללי דאדם הראשון, שהוא נשבר בכוונה והוא מקולקל, והחיים שלנו הם ההרגשה בכל הכלי השבור הזה, וכמה שאנחנו נדרוש חיבור, אנחנו נרגיש שהקלקול יותר גדול, כי אנחנו בחוסר הכרה היום מרגישים בכלל שהכול בסדר, אבל כשנתחיל לעלות בדרגות הרוחניות אנחנו נרגיש את זה כנגד זה, ימין ושמאל, המצב המקולקל, השבור, וכנגדו המצב המתוקן, המחובר. ואז נרגיש בין שני המצבים האלה איך אנחנו כל הזמן מאתרים יותר ויותר קלקולים, ומבקשים שהבורא יתקן אותם. ככה זה יהיה.

תלמיד: בקבוצת לוס אנג'לס אנחנו מרגישים שמאוד חשוב שנהפוך להיות אחראים על חיבור כל העשיריות של צפון אמריקה, להיות אותו הניצוץ. האם זאת הגישה הנכונה?

כן, אתם באמת נמצאים במצב לא פשוט, עם השריפות, עם כל מה שעומד לפניכם, בכלל כל האזור הזה הולך להישבר יותר מהר מכל ארצות הברית. אני חושב שאתם יכולים לעשות שם הרבה עבודה, גם ביניכם וגם בהפצה, וכך לקדם את כל העולם לתיקון. המצב מאוד מתאים לזה.

שאלה: הדוגמאות של המקובלים תמיד מדויקות, וקשה לתאר שכל איבר שונא את הגוף עד כדי כך, שהוא חייב לברוח ורק כוח האהבה יכול לחבר ביניהם. לְמה הופכת השנאה ההדדית הזאת שהכול נדבק ביניהם, ומה קורה באהבה?

על זה נאמר "על כל פשעים תכסה אהבה". דווקא בדחייה, בסלידה של השניים, הם מתחילים להרגיש שלמעלה מהם מתגלה האהבה. למה? כי האור העליון שמשפיע על השנאה ההדדית זה לזה, הוא זה שמתקן את השנאה הזאת והוא הופך אותם לאהבה. ככה זה יהיה.

תלמיד: השנאה עצמה, מה קורה איתה? הרי האיבר לא מסוגל לשנוא את הגוף, אז מה קורה לשנאה?

השנאה לא נעלמת, אלא מעליה מגיעה האהבה. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". אתה תנסה לרצות שזה יקרה לך ואז תבין. סך הכול רק "ממעשיך הכרנוך", רק מתוך המעשה, כמו שכתוב "אין חכם כבעל ניסיון". אם אתה תרגיש את זה, אתה כבר תראה איך שזה נעשה בפועל. לכן הדרגה הכי חשובה, הכי קשה זו הדרגה הראשונה, המדרגה הראשונה, המצב הראשון שאחריו האדם כבר מבין איך זה קורה ברוחניות, ולפני זה יש לו הרבה שאלות, אבל הן לא מספקות אותו, לא השאלות ולא התשובות.

שאלה: לפני כן נגענו קצת בעניין הייאוש. איך נכון להתייחס לזה? מצד אחד, ייאוש זו התכונה הגרועה ביותר כשהאדם לא מרוצה מהבורא, מצד שני אנחנו יודעים שאין עוד מצב מאושר כשהאדם מגלה שהוא בייאוש, והוא מבין שרק הבורא יכול לעזור לו. אז איפה פה האמת?

לייאוש יש כמה אופנים. ייאוש שהוא ממש מנתק את האדם מהמציאות, ומוציא ממנו את כל הכוחות והוא נשאר כמו מת, ויכול להיות ייאוש שהוא מיואש מכוחותיו, ואז הוא רואה שרק הבורא יכול לעזור. אז תלוי איזה סוג ייאוש שורה על האדם. אם אתה מחובר עם העשירייה, אתה מגיע לייאוש הנכון, שאני אפס אבל העשירייה היא הכול. כל התקווה שלי, כל העתיד שלי תלוי בה. ואז אתה מגיע לפנייה הנכונה, לדרישה ומצליח.

שאלה: אמרת שהצעד הראשון שאנחנו צריכים לעשות זה לצאת מתוך הגבולות שלנו, ולאסוף את כל החסרונות של החברים בעשירייה, שנרגיש אותם כשלנו, ולזה אנחנו צריכים לדחוף כל יום עד שזה יקרה. איזו עצה פרקטית אתה יכול לתת לנו בשביל זה?

רק תפילה לבורא. שום דבר חוץ מזה.

שאלה: אני מרגיש שהערבות מחייבת אותי להשלים את העבודה של החברים שלי. השאלה, השלב הבא הוא שאני מתחיל לאהוב את החברים?

צריכים לחבר בערבות שני דברים, גם את הצד של החיסרון וגם את הצד של המילוי, ומשני אלה לעשות תפילה, ומהתפילה הזאת גם לבנות כלי לקבלת התשובה על התפילה. הכול בבת אחת, שזה יקרה במקום אחד, בחיסרון אחד.

קריין: קטע מס' 3, מהרב"ש, מאמר 15, "תפלת רבים"

"כתוב "בתוך עמי אנכי יושבת", שהזה"ק אומר "ועל כן אין אדם צריך לפרוש מן העם לעולם, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד". והפירוש הוא, שאם האדם מבקש מה', שיתן לו כלים דהשפעה, כמו שאמרו חז"ל "מה הוא רחום אף אתה רחום", אז האדם צריך להתפלל עבור הכלל כולו, כי אז ניכר שכוונתו היא, שהקב"ה יתן לו כלים דהשפעה טהורה, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד. כידוע, "משמיא פלגא לא יהבין", שפירושו, שמשמים שנותנים שפע למטה הוא בשביל הכלל כולו."

(הרב"ש. מאמר 15 "תפלת רבים" 1986)

אנחנו צריכים לדעת שאם אנחנו רוצים לקבל משהו, אנחנו צריכים להתפלל, כמו שכתוב אצלנו, תפילה שלמה, תפילה עבור האחרים, תפילה עבור ציבור שלם, תפילה במניין, אחרת לא מקבלים תשובה. אם אני מתחבר עם עשירייה והרצונות שלנו הם כולם מכוונים פחות או יותר לכיוון אחד, למצב אחד זאת אומרת, לבורא, איך אנחנו יכולים לתאר אותו יחד? צריכה להיות הכנה בינינו, ואז אנחנו יותר קרובים לזה שנקבל את עניית התפילה, יהיה לנו כלי משותף. בכלי העיקר זה השיתוף.

שאלה: להתפלל עבור הכלל, על מה התפילה?

עבור הכלל.

תלמיד: ומה מבקשים בדיוק?

מה שהכלל רוצה.

קריין: קטע מס' 4 של רבי אלימלך מליז'נס'ק, "נועם אלימלך".

"האדם יש לו להתפלל תמיד בעד חבירו, שלעצמו אין יכול לפעול כל כך, שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. אבל על חבירו הוא נענה מהרה, וכל אחד יש לו להתפלל בעד חבירו, ונמצא זה פועל לזה חפצו וזה לזה, עד שכולם נענים. וזהו שאמרו ישראל ערבים זה לזה פירוש עריבין, לשון מתיקות, מפני שממתיקין זה לזה בתפילתם שמתפללין, כל אחד בעד חבירו, ועל ידי זה הם נענים. ועיקר התפילה היא במחשבה מפני שבמחשבה יכול בנקל להתקבל תפילתו."

(רבי אלימלך מליז'נסק. "נועם אלימלך")

שאלה: מה התשובה שאנחנו מקבלים כשאנחנו מתפללים עבור החבר?

אתם מקבלים תשובה שמתפללים עבור החברים, והתשובה הזאת היא צריכה להתברר בכלים שלכם. הרי זה הופך להיות כפרצוף שמעלה מ"ן, ואתם לוקחים חיסרון שלהם והם כלפיכם כמו אח"פ כלפי גלגלתא ועיניים, ואתם כגלגלתא ועיניים יש לכם קשר עם הבורא ואתם מעלים חיסרון של אח"פ, ואז אתם מקבלים מהבורא כוח להעביר לאח"פ את הרצון להיות יותר בעל מנת להשפיע, ואז אתם פועלים יחד עם האח"פ בקבלה בעל מנת להשפיע. קבלה זה על ידי אח"פ, על מנת להשפיע על ידי כלים שלכם, גלגלתא ועיניים, ואז יוצא שיש לכם פרצוף שלם שככה עובד, כראש וגוף, ומבצעים את העבודה ומגלים את הבורא בתוככם. זה נקרא "דבקות הבורא בנברא".

הנברא זה סך הכול אתם ואלו שאתם התפללתם עבורם, דווקא בזכותם אתם השגתם את הבורא. בלי לחבר לעצמכם את הכלים החיצוניים אתם הייתם נשארים בקטנות, בגלגלתא עיניים בלבד, ועכשיו בזה שהתחברתם, עשיתם הפצה, התחברתם לכלים חיצוניים, בזה אתם משיגים את הבורא. אי אפשר להשיג את הבורא [ויהיה זה] מי שלא יהיה, אם לא מתחבר לכלי החיצון.

שאלה: אתה אמרת שכמקובלים אנחנו כלי אחד, גוף אחד, אבל אנחנו גם בחברה שלנו מורכבים נגיד מכלי אמריקאי, מכלי אירופאי, ישראל, רוסים. ואם יש ממש קבוצה שמבקשת עזרה, נגיד מאירופה, היא צריכה עזרה בלהתרומם, למי היא אמורה לפנות בפרקטי?

אני לא יודע. אל תשאל אותי, אתם צריכים לדאוג לזה. אני לא מנהל את הקבוצות. אם איזו קבוצה מרגישה שהיא צריכה עזרה, אחרת היא נמצאת ממש בצניחה חופשית כזאת, אתם צריכים לדעת, שיהיו לכם כאלה מערכות שאפשר לפנות, אפשר לבקש, לדרוש, לקבל. אני לא גננת כדי לסדר אתכם בגן ילדים יפה וטוב, זאת עבודה שלכם. זו עבודה רוחנית נטו, כי אתם רוצים להרכיב את הגוף דאדם הראשון מהגשמיות ועד לרוחניות הכי גבוהה.

תלמיד: כן, ברור שאנחנו לא מצפים לזה ממך, השאלה, כשאתה אומר "אתם", אתה מתכוון נגיד לכלי האמריקאי, לכלי האירופאי או בצורה כללית לחברה?

לא, אני לא מחלק כמוך את כל הכלים האלה לכאלו וכאלו, בשבילי זה הכול אותו דבר. אני לא מבין למה אתה מחלק את זה לאירופאים, אמריקאים וכן הלאה. הבורא לא מתייחס אלינו בצורה כזאת, הוא מתייחס אלינו שאנחנו כולנו יחד, הוא מעורר אותנו. וזה שאנחנו עושים כאן כל מיני הבדלים, זה רק לרעתנו.

תלמיד: כן, אבל בשורה התחתונה הם צריכים לפנות למישהו. או שהם לא פונים לכלום?

הם צריכים לדעת למי לפנות, זאת אומרת צריכה להיות כזאת מחלקה שהיא אחראית לקבל כל מיני פניות מכל מיני קבוצות שנמצאות בכל מיני מצבים של לחצים, חוסר התמצאות, בלבול וכן הלאה, והמחלקה הזאת היא מטפלת בזה. אז תבנו את זה.

זה לא ברור? אתם כולם בעלי משפחות, בעלי עסקים, כל מיני אנשים לא טיפשים, לא ילדים קטנים, מה אתם פונים אלי? אני בטוח שהדברים האלה צריכים להיות, ובטוח שדיברנו על זה כבר בעבר. אם אתם לא מרכיבים את זה, זה רק סימן עד כמה שאתם עדיין לא בשלים לתיקון האמיתי.

שאלה: כשאני מבקש מהבורא לחבר את החברים יותר ויותר, אבל אני רואה מצבים של חוסר חיבור בעשירייה, האם זאת העזרה שנותן לנו הבורא?

כן, ודאי. לראות שאנחנו נמצאים באיזה ליקויים, זה גם עזרה מלמעלה, כי כך הבורא מעורר אותנו לתיקון. כן.

שאלה: מזה מצב בריא והרמוני ברוחניות?

כשאני מרגיש את הכלי ואיך האור ממלא אותו ופועל. זה מצב ההרמוניה, שבין הכלי לבין האור ישנה הדדיות.

שאלה: המשפט האחרון בקטע היה ש"עיקר התפילה במחשבה", זה שזה במחשבה, זה מפני שבמחשבה יכול בנקל להתקבל תפילתו." זאת אומרת יותר בקלות מקבלים את התפילה. אתה יכול להסביר מה זה אומר, למה במחשבה?

כי "הכול במחשבה יתבררו", כך כתוב. אין לך יותר בירור אלא במחשבה ושום פעולות בעולם הזה לא יכולות להוסיף לך את המחשבה, את הרצון שבלב, שיהיה מכוון לבורא בבקשה לחיבור.

שאלה: כשאנחנו נלמד להידבק במחשבות של החברים בעשירייה, האם זה אומר שאנחנו גם נרגיש את כל שאר חלקי הטבע, צורתו בדומם, צומח, חי?

כן.

שאלה: מה התפקיד שלי כלפי הערבות בעשירייה אם אני לא הגבאי או הש"ץ באותו יום?

לעשות את העבודה כמו שהם עושים, גם גבאי וגם ש"ץ. אבל בכל זאת בחיים שלנו אנחנו פחות או יותר מבולבלים ועסוקים בכל מיני דברים, לכן אנחנו עושים את זה בצורה כזאת, שכל אחד ירגיש את עצמו שהוא צריך לדאוג יותר היום על סדר הקבוצה או על מורל הקבוצה בוא נגיד.

שאלה: העבודה העיקרית בחיבור לגילוי הבורא, קורת אצלנו בעיקר בזמן התפילה?

לא, העבודה העיקרית בחיבור כדי לגלות את הבורא היא עבודה של 24 שעות ביממה. זה לאו דווקא בזמן השיעור או בזמן התפילה, אלא אנחנו צריכים גם בשיעור, וגם בתפילה להיות בהרגשה הזאת כל היום. סך הכול, כל הזמן להתעסק עם זה. ואז בכל המצבים שעוברים ביום, אם אנחנו עוסקים רק בזה, זה כמו עם כדור שלג, שאנחנו יותר ויותר בונים אותו, עד שמתחילים לראות בו צורה חדשה.

שאלה: אם אני אמור להיות בתפקיד כל יום, מאיפה אני אקח את הכוח לעשות את זה?

מהעשירייה ומהבורא. אין לך יותר כלום, אתה, עשירייה, בורא, זו כל המציאות. חוץ מזה כלום, אין, פשוט לא קיים. אז מאיפה תיקח כוחות? אין לי כוח, לפנות לעשירייה. לעשירייה גם אין כוחות לתת לי, אז רק לבורא מתוך העשירייה. ואז בורא נותן לעשירייה ומשם גם אני מקבל. "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא" זהו, זאת הנוסחה.

שאלה: האם האישור לכך שהתפילה נשמעת, האם זה אי פעם ניתן דרך דברים שאנחנו רואים את התוצאות שלהם בצורה חיצונית, או שהאישור מגיע אלינו רק בצורה פנימית, במחשבה?

קשה להגיד. בכל זאת קשה. השאלות שלך מאוד אינטליגנטיות, עמוקות. אי אפשר להגיד כך או כך. אתה תברר את זה, אני לא יכול..

תלמיד: האם זה יכול להיות אותו הדבר?

בסופו של דבר ודאי שזה אותו דבר אבל כלפי האדם המקבל, המשיג, המרגיש זה מתחלק לכאלו אופנים.

שאלה: המרכז הפיזי נסגר, ואני מרגיש בודד. איך נכון להעלות תפילה?

צריך להתפלל שנוכל להתאסף גם פיזית, זה חשוב, יש לנו חברים שמרגישים את עצמם מאוד בודדים ללא הקשר הפיזי ביניהם. אני מבין את זה, מה לעשות? נשתדל לגרום לתיקון כמה שיותר מהר והם יוכלו לחזור למועדונים שלהם

שאלה: העשירייה שלנו מאד חזקה ומסורה, אנחנו תמיד איתך למרות שלפעמים אתה לא רואה אותנו במסכים. זה קשור לייחודיות של רצועת הזמן שבה אנחנו נמצאים, וחצי מהחברים צריכים להיות בלי מצלמה. אבל רציתי להגיד שאנחנו תמיד איתך, תמיד מקשיבים, למרות שלפעמים החברים נמצאים בכל מיני פעילויות גשמיות, בעבודה, או מגיעים בדיוק לישון. אנחנו רוצים שתדעו שיש כאן הרבה חברים מחוברים אבל הם יכולים רק לשמוע, כי אחרי זמן מה הם צריכים לכבות את המצלמה.

האם זה מועיל עבורך לדעת מי מקשיב, אפילו אם הוא רק שומע בלי מצלמה?

זה לא בדיוק חשוב לי, למרות שזה חשוב לכל החברים בכלי העולמי, זה מחזק אותנו, אנחנו צריכים לראות את כולם. מיום ליום מתאספים עוד ועוד חברים וזה מאד משמח. אבל בכל זאת הרבה מהחברים שלנו נמצאים אחרי המסך, לא אחרי המסך הרוחני, אלא אחרי המסך הגשמי וזה לא טוב. יותר טוב אם נראה את כולם. תשתדלו להיות יותר ויותר מוצגים במסך הכללי שלנו, באמת, כדאי. אתם תראו עד כמה שזה טוב.

תלמיד: מה שאני רוצה לברר, יש הרבה חברים שרק שומעים כי הם לא יכולים להדליק מצלמה, אבל יש להם אוזניה, הם שומעים, יכול להיות שהם נמצאים בנסיעה של חצי שעה או שעה. האם זה יועיל שתהיה מערכת כזאת שתראה סימן שהם איתנו, רק בלי מצלמה פתוחה?

כן, זה מאד חשוב. אני מקבל כל יום את רשימת הקבוצות שהופיעו במסך לפני, את רשימת הקבוצות ששאלו שאלות, ואת רשימת הקבוצות שלא הופיעו על המסך שאלו, או לא שאלו, אבל נמצאו אחרי המסך. כי עכשיו אנחנו יכולים להציג על המסך רק קבוצה מחמישה אנשים ומעלה. קודם זה היה משלושה אנשים, וקבוצות כאלה היו מוצגות על המסך. היום לא, ברוך ה' יש לנו הרבה יותר קבוצות, הרבה יותר חברים והיינו צריכים לקבוע תנאי שרק קבוצות מחמישה אנשים ומעלה יופיעו על המסך לפנינו.

אבל בכל זאת אנחנו מקבלים רשימה של כל האנשים, וזה אלפים, אני עובר עליה וזה מאד חשוב לי. באמת, מאד חשוב. ונקווה שאנחנו עוד נשתפר, גם במכשור, אם יש לכם איזה אמצעים, שאיתם אפשר לעשות משהו יותר טוב, כך שנרגיש את כל הקבוצות יחד גם פיזית תכתבו לנו. בצורה פנימית אנחנו לומדים עכשיו איך להרגיש. נקווה, בסדר גמור

שאלה: מה היא עשירייה מושלמת, האם יש כזאת הגדרה?

עשירייה מושלמת זה נקרא שהיא נמצאת בערבות כזאת שהבורא מתחיל להתגלות בה בפועל.

שאלה: איך מחזקים את ה"תפילה לפני תפילה"?

הכול תלוי בכם, אין לי מה להגיד, באמת. "תפילה לפני תפילה" צריכים לשבת ולחשוב כל אחד ואחר כך יחד לדון איך אנחנו עושים. אתם צריכים בכל זאת להיות בהתכללויות ודיונים במשך היום ולפתור את הבעיות היומיומיות האלה שלכם, כך צריך להיות.

שאלה: אנחנו אומרים שהבורא מתלבש בחברים. האם זה מוביל את החברים לתיקון הפרטי שלי, או מוביל למטרה משותפת אל התיקון הכללי ועלי רק להצטרף?

זה לא זה ולא זה אלא אתם יחד, אתם יחד. אתה צריך להשתוקק לגלות שאתם ממש נמצאים רק יחד בלבד.

שאלה: התפילה שאנחנו מנסים ליצור בעשירייה ביחד, האם ניתן להתרשם ממנה ולקנא בחברים?

ודאי שכן.

תלמיד: איך עושים זאת?

תנסו וכל אחד שיספר לשני מה הוא חושב ואיך לעשות ואז אתם תגלו. אם יש לכם עשירייה, אתם כמעט ולא צריכים שום דבר, את הכול אתם יכולים לברר בתוך העשירייה, לפנות לבורא ויחד אתם והוא להצליח, עד סוף כל הבריאה.

שאלה: אמריקה הדרומית שאותה אתה מרגיש יותר מאשר את אמריקה הצפונית, החליפה את השמות של העשיריות שלה LATIN 2 LATIN 1 וכן הלאה. אם אנחנו נשנה את השמות של העשיריות שלנו ל- North America 1, North America 2 האם זה יעזור לך לראות את אמריקה הצפונית?

אני לא יודע אם צריך לעשות את זה. אני גם לא כל כך שמתי לב אליהם שהם עשו את זה ככה. גם הקבוצות בישראל עשו ככה PT ומספר, אז אני לא יודע, אם כדאי רק להסתתר אחרי מספר. בכל זאת יש צורה אחרת בין סן פרנסיסקו ל MID WEST לניו יורק, לאורלנדו, לקליפורניה או משהו, יש הבדל.

אני לא הייתי עושה כך. למה? הם הפסיקו לכנות את עצמם בוגוטה, קולומביה וכן הלאה? הם ממשיכים ככה לקרוא לעצמם, לא? לא כדאי, כדאי להישאר בשם, רק מספר זה לא טוב. בכל זאת אנחנו בני אדם ונמצאים במצבים מסוימים בכל מיני חלקי העולם. חכו, יהיו מצבים הרבה יותר חדים וכדאי לנו לדעת איך מרגישה קבוצה זו או אחרת במה שעובר עליהם. אנחנו נכנסים עכשיו לסתו ואחר כך חורף, המצבים יהיו לא פשוטים.

(סוף השיעור)