שיעור צהריים 07.05.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

העבודה היא השכר - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: אנחנו בשיעור מיוחד עם תלמידי KABU שהתכנסו כרגע בהולנד בכינוס מאוד גדול, הם ביום האחרון של הכנס אחרי שלושה ימים של חיבור. כתשעים חברים וחברות התכנסו פיזית ועוד כמאה חמישים חברים מחוברים אלינו בזום, ואיתם עוד חברים מקבוצות אירופאיות דוברי השפה האנגלית וכולם שם יחד בנשימה אחת עברו חיבור מאוד מאוד מיוחד, תיכף נשמע אותם.

נושא השיעור הוא – "העבודה היא השכר", קטעים נבחרים מן המקורות. כמו כן אם יש לכם שאלות בנושאים כלליים שלמדתם לגבי חכמת הקבלה, אתם מוזמנים לשאול.

אני מאוד שמח שיש לי אפשרות לדבר עם האנשים שהתאספו בהולנד וגם המצטרפים וכך אנחנו יכולים להרגיש את עוצמת אירופה ועוד כמה אזורים שהתחברו אליהם. אז נשמח להיכנס לתוך הנושא הזה, או לכל נושא שאתם רוצים לעורר ולשאול.

קריין: נשמע קודם את החברים שהתאספו בהולנד.

שאלה: אנחנו מאוד מתרגשים ומלאי הודיה. כשמדובר על הנושא "העבודה היא השכר", החברים, התלמידים שפה ממש חווים את זה על בשרם, וממש מרגישים איך העבודה הזו היא באמת השכר. מדהים להרגיש את התמיכה האיתנה שקיבלנו מכם גם אתמול וגם היום ואיך זה תומך בנו בהליכה בדרך.

הנושא אתמול היה כולו העלאת מ"ן. בסוף היום אתמול הגענו לחיבור כזה מרגש, ממש דמעות של שמחה וחיבור שאנשים לא חווים בדרך כלל. שמחה ודמעות מעורבות שרק אנשים שהם בדרך הזאת של חכמת הקבלה חווים. ואנחנו רוצים להודות לכם, כשאנחנו בהזדמנות הזאת נמצאים פה איתכם ועם כל הכלי העולמי ביחד.

החברים פה בחדר ובכלל בעולם בכלי העולמי ובמרחב הווירטואלי, מוכנים עם שאלות ומשתוקקים לשעה שיש לנו ביחד.

קריין: תודה חברים, אז אנחנו קוראים מהמסמך בשם "העבודה היא השכר", קטעים נבחרים מן המקורות, ולבקשת החברים אנחנו נתחיל בציטוט מספר 2, כותב בעל הסולם.

"עיקר עבודת האדם היא רק לבוא לידי הרגשת מציאות ה', היינו שירגיש את מציאות ה', ש"מלא כל הארץ כבודו". וזה יהיה כל עבודתו, היינו שכל המרץ שהוא נותן בעבודה, היא בכדי להגיע לזה ולא לשום דברים אחרים. ולא יתבלבל, שהוא צריך להשיג משהו. אלא רק דבר אחד חסר להאדם, היינו בחינת אמונה בה', ולא לחשוב על שום דבר, כלומר שכל השכר שהוא רוצה תמורת עבודתו, צריך שיהיה שיזכה לאמונת ה'."

(בעל הסולם. "שמעתי". ד'. "מהו סיבת הכבידות, שהאדם מרגיש בבטול לה', בעבודה")

זאת אומרת להרגיש את הבורא כקרוב ושיכול להשפיע לו והקשר הזה כל הזמן יתגלה יותר ויותר, זה נקרא שנמצא זוכה לאמונת הבורא.

שאלה: כתוב שלבוא לידי הרגשת ה' זאת עבודה, כאילו אתה עושה משהו ואתה מגיע להרגשת מציאות ה'. האם זה באמת ככה, זה מושג כתוצאה מהעבודה?

בוודאי. כשהאדם מתאמץ ורוצה כל הזמן להיות מחובר לבורא ולתמוך בכל מה שהבורא מעביר עליו ולתלות בו את ההווה והעתיד שלו, זה נקרא שהוא נמשך לאמונת ה'. הוא רוצה להרגיש שהבורא מנהל אותו ובכל רגע ורגע הוא קובע את החיים שלו, והוא בעצמו רוצה בזה לברך את הבורא וכל הזמן להיות קשור אליו, זאת אומרת להיות בדבקות תמידית.

שאלה: אם אני מתפלל עבור ההתפתחות הרוחנית של החברים והתפילה נענית, מה אפשר לצפות שיקרה לחברים?

שהחברים יתקדמו ברוחניות מהבקשה מהתפילה שלך עבורם, ואתה צריך להרגיש שכך עובד הבורא לפי התפילה שלך עבור החברים. וכך אנחנו צריכים להיות כולנו עבור כולם. ואם אנחנו נעשה כך, אז התפילה שלנו תהיה תפילה שלמה וכל אחד יראה, שאנחנו נמצאים בחיבור אחד, בלב אחד ובתוצאה אחת.

שאלה: היה לי פה כנס מדהים, נפלא, אבל עכשיו אני הולך לחזור הביתה למשפחה שלא מבינה מה אני עושה בחכמת הקבלה, איך נכון להתייחס לבני המשפחה שלי שלא לומדים?

קודם כל אתה צריך להראות להם שאתה מודה להם על זה שהם נתנו לך הזדמנות להגיע לקבוצה ולהיות עם החברים שלך, ואתם על ידי הפעולות המשותפות ביניכם רוצים להתקרב לבורא, לגלות אותו, וזה מאוד מאוד חשוב לך אישית. ובכל זאת הכוחות שאתה מקבל מלמעלה, יעברו גם לכל בני המשפחה ואחר כך לכל באי העולם בכלל. ולכן כדאי שתסביר להם את זה כמה שאפשר בצורה יפה, נוחה, וכך אני ממליץ לכולם.

שאלה: האם זה נכון לנסות למדוד את ההתפתחות הרוחנית שלי ואם כן איך מודדים זאת?

את ההתפתחות הרוחנית אפשר למדוד לפי ההתקרבות לבורא. זאת אומרת כמה שעות, כמה כוחות ביום אתה משקיע בזה שאתה מנסה להתקרב לבורא במוח ובלב, זאת אומרת במחשבות וברגשות - ואתה מודד כמה אתה משקיע בזה, ולפי זה תראה את ההתקדמות.

כשאתה עושה את זה לפי השיטה של בעל הסולם, שאומר שאנחנו צריכים לעשות את זה יחד בדיוק באותו הכנס, באותם הכנסים שאנחנו מכונסים יחד, מתחברים יחד ורוצים להגיע להשפעה לבורא כמו שהוא משפיע לנו, אז לפי ההשתוות בינינו זה נקרא, "אני לדודי ודודי לי", אז אנחנו יכולים להתחיל להרגיש אותו ואת השפעתו עלינו, וכך נתקדם יותר ויותר.

שאלה: איך ניצור עתיד טוב יותר בעולם החדש לדור הצעיר?

אנחנו צריכים להשתדל לבנות יחסים נכונים בינינו, מתוך היחסים "איש את רעהו יעזורו", נוכל גם לדעת לאיזו צורת קשר אנחנו יכולים להגיע בכלל בין כל בני האדם, מה חכמת הקבלה והבורא דורשים מאתנו. אם נתקדם כך, נתחיל לראות שינויים בקשר בינינו גם בקבוצה הקטנה, בעשירייה, גם בקהלים היותר גדולים שלנו ובכלל בין בני האדם ולאט לאט נרגיש עד כמה זה פועל בכל האנושות.

עברנו באנושות שלבי התפתחות רעים, טובים, ונשאר לפנינו באמת רק לעכל שאין לנו שום אפשרות להתקדם לטוב, אלא אם באמת נכוון לחיבור בינינו.

אני מאוד מקווה שהאנושות נמצאת בשלבים שהיא לומדת ולומדת טוב, שיהיה סוף סוף קץ לכל המלחמות, לכל המצבים בהם אנחנו נמצאים זה נגד זה, זה לעומת זה, ואנחנו צריכים להתקרב איש לרעהו ורק בכך נוכל לקבוע את העתיד הטוב של העולם.

לפי דעתי עברנו ועוברים גם עכשיו את כל המלחמות האלה וגם הכרה שהן לא מביאות אותנו לכלום, לשום דבר טוב, ונקווה שנתחיל לשנות את כיוון ההתפתחות שלנו למצב שבאמת יהיה מצב טוב, רגוע, שלום בין כולם.

אני מצפה שכבר בזמן הקרוב, נרגיש כולנו שאין לנו שום סיבה מוצדקת להיות זה נגד זה, אלא להיפך, בואו נבדוק איפה אנחנו יכולים להחליק את היחסים בינינו ובצורה כזאת להגיע למצב בו נהיה "כאיש אחד בלב אחד", ביחסים טובים, שיהיה משהו טוב למשפחות, לילדים, לכולם.

אני מקווה שאנחנו כבר מספיק סבלנו וסובלים והבורא מלמד אותנו שאין שום אפשרות להגיע לטוב, אלא אם אנחנו מתרחקים מהמלחמות בכל מיני צורות, בינינו ונראה לי שהזמן הזה עבר.

שאלה: מכיוון שאנחנו רצון לקבל, איך להמשיך כשמרגישים שזו רק עבודה, איך למצוא שמחה בעבודה?

שמחה בעבודה אנחנו יכולים למצוא אך ורק מהכרת גדלות הבורא שאנחנו מייצבים לפנינו. אם אני מודע, יודע, מרגיש או חושב על זה אפילו, ועדיין לא מגלה שאני מתקרב לבורא ועובד ממש למען שמו הגדול שיתפשט ויתגלה בכל העולם, אז מתוך זה, יש לי כבר חשיבות ושמחה בעבודה שלי ואני בהחלט מרוצה שהגעתי בחיים שלי למצבים כאלה.

שאלה: מה לעשות כשמרגישים שלא מצליחים לפרוץ ולהגיע לקשר יותר עמוק עם הבורא?

סימן שאנחנו לא משתמשים בכל האמצעים שהבורא מסר לנו. אנחנו חייבים באמת בכל הכוחות שלנו, בכל הרגשות, המחשבות, להתחבר בינינו "כאיש אחד בלב אחד". הלב מבין, הוא מרגיש, הוא עושה חשבון, כול זה נקרא "לב", זה המרכז של כל הרצונות. אז אנחנו צריכים להשתדל להיות מחוברים בינינו כך שנרגיש כולנו שזה קורה בנקודה המשותפת, בלב המשותף שלנו. כמו שכתוב, "כאיש אחד בלב אחד". ואז נשיג את כל מטרת הבריאה ונגלה את זה ממש בימינו.

שאלה: אם נתקן בגמר תיקון את כל האגו, מה תהיה העבודה שלנו אז? מה יקרה אחר כך?

אנחנו לא יודעים וגם מקובלים לא כל כך כותבים על מה שקורה לנו אחרי התיקון השלם. אנחנו נכללים בדרגת הבורא, הכולל את כל המציאות וכל המציאות נמצאת בו. מה קורה אחר כך? אנחנו לא יודעים. אנחנו יודעים רק את החלק הקרוב לנו, שאנחנו צריכים לתקן. זאת אומרת להגיע מהפירוד, מחטא עץ הדעת, מהשבירה, עד ההשגה של מהות השבירה, מה הצורך בה ואיך אנחנו יכולים לתקן אותה ולהתקרב בינינו.

התקופה הזאת די ארוכה וכולה נקראת "גלות", גלות מהחיבור, מהאיחוד עם הבורא, וכשנגיע לתיקון השלב הזה, אז נגיע לחיבור ובחיבור אנחנו נוכל לגלות את הכוח הכללי העליון שמאחד את כל המציאות, שזה הבורא עצמו, ואנחנו נוכל להתאחד עִימו, להתחבר עִימו, וכך בעצם להבין איפה אנחנו נמצאים באמת.

מה קורה אחרי זה? אני לא יכול לומר. קודם נשיג את הדרגה הזאת של החיבור הכללי, זה נקרא התיקון הכללי של כל בני האדם ואחרי זה, אם יש עוד מה לתקן ומה לעשות, דברים שהבורא מתכנן לנו, אז נדע על כך.

בינתיים אנחנו לא יכולים לתאר שום דבר. כי אם הוא ברא רצון לקבל והרצון לקבל כולו יהיה מתוקן, אז כביכול אין לנו יותר עבודה, או שיתגלה משהו אחר, אני לא יודע. על זה לא כתוב באף מקום, אלא כתוב שאדם מגיע אז לתפיסת המציאות השלמה, ביחד, כולם. נקווה שנזכה לזה בקרוב.

זה העולם הנִצחי, העולם השלם, שבו כולנו מבינים ומרגישים מה היא המציאות כולה, שאין בה לא חיים ולא מוות ולא כל מיני תקופות דרמתיות, אז קודם כל נגלה את זה. זו כבר דרגה מאוד גבוהה בהשגת הבורא ועולמו.

שאלה: אני מרגיש הרבה התנגדות בעבודה הזאת. איך אפשר להתגבר על כך, איך לעבוד בכוונה נכונה?

ההתנגדות בעבודה הרוחנית שלנו היא דבר מיוחד, והבורא עיצב את ההתנגדות הזאת בצורה הנכונה במידה, במשקל, בכל מיני צורות, על מנת שנזדקק לעזרתו בכל רגע ורגע בחיינו.

לכן אנחנו לא צריכים להתרגז שכל כך קשה לנו ושאנחנו לא יכולים להסתדר עם כוחות ההפרעה, אלא להיפך, אנחנו צריכים להבין כאנשים בוגרים ולא ילדים קטנים, שחיבור בינינו הוא דבר מאוד מיוחד וחשוב ואנחנו צריכים להגיע אליו לפי אותן התכונות והתוכניות שהבורא סידר לנו.

בואו לא נקלקל את הדרך שלנו בתוכניות משלנו, אלא נשתדל ללכת בדיוק לפי התוכנה הכללית של כל המציאות הזאת וכך נגיע בצורה מהירה, קלה, יפה. אנחנו מתחילים להרגיש עד כמה אנחנו עובדים יחד עם הבורא, בהשגת אותה המטרה שהיא גמר התיקון הכללי.

שאלה: את העבודה בעשירייה, מצד אחד אני מרגיש כאילו זה כל מה שאני צריך, מצד אחר יש את העניין של טוב ומיטיב ואני לא יודע איך לחבר בין השנים. מה הקשר בין העבודה עם העשירייה, לבין השגת הטוב והמיטיב?

לפי טבעו, הבורא הוא טוב ומיטיב, אין לו למי להזיק ואין מי שיכול להזיק לו. הוא נמצא בחומר של הרצון להשפיע בלבד, בנטייה להשפיע לכולם רק אהבה, חיבור ומילוי, כך הוא.

לכן אנחנו צריכים מהר ככל האפשר להבין את זה ולהשתדל להתקרב לתכונה הזאת ואז נתחיל להרגיש בכך את הבורא, את הרצון שלו, את החסרונות שלו אם אפשר כך לומר, שהוא רוצה שנגיע למצבים הללו וכך נגיע לדבקות בו.

שאלה: לפעמים בתפילה מרגישים שלוקח הרבה זמן, כאילו שאין קשר בין ענית התפילה לבין עליית התפילה. אז איך יודעים אם התפילה נענתה או לא?

קודם כל התפילה בטוח שזוכה לתגובה. אם אנחנו מרגישים או לא מרגישים, זה תלוי כבר בנו ברגישות שלנו, בהכנה שלנו. אבל התפילה היא תמיד זוכה לתשובה, כך הכול בנוי.

וחוץ מזה הייתי אומר, שאפילו לפני שאנחנו רוצים להתפלל, החיסרון שלנו כבר קיים מהבורא ויש לו כנגד זה תשובה. וכך על ידי זה הוא מעורר בנו את התפילה והחיסרון, ואחר כך הוא עונה עליה.

זאת אומרת, אנחנו לא מתחילים את התפילות והבקשות, אלא הבורא מתחיל כדי לפתח אותנו הוא עושה לנו את זה. רק אנחנו לא מרגישים את זה, אלא חושבים שהכול מתחיל מאיתנו ולא מלמעלה מהבורא.

שאלה: איך אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב בצורה יותר אפקטיבית, כשמתמקדים במטרה משותפת שלנו ביחד או כשאנחנו מרגישים דווקא שלא מחוברים, שאנחנו בפגם בחיסרון?

לא, אומנם אנחנו צריכים להתחיל במה שאנחנו, ויכול להיות שמרגישים את עצמנו לא מחוברים. אבל אנחנו צריכים להגיע לחיבור בינינו שכל הרצונות שלנו, הנטיות שלנו, התקוות שלנו, הן כולן יתחברו יחד ויהיו ממש "כאיש אחד בלב אחד". ובצורה כזאת אנחנו נוכל לפנות לבורא כמה שיותר יחד, לפחות שזו תהיה עשירייה. ואז כשאנחנו מבקשים את הבורא אז אנחנו בהחלט נוכל להגיע לחיבור בינינו.

שאלה: מה ההבדל בין "יש מיש" ל"יש מאין"?

יש מיש זה שכבר נגלתה לנו הנקודה ההתחלתית, ולכן מה שאנחנו מקבלים זה יש מיש. ויש מאין זה שאין לא הייתה מגולה קודם, הסיבה הראשונה. ורק עכשיו אנחנו מגלים אותה, שהיא לא הייתה בחושינו ואנחנו מגלים. ולכן זה מגולית גם הסיבה וגם התוצאה. זה ההבדל בין יש מיש ויש מאין. וברור שעל כל דבר שאנחנו מדברים אפשר להגיד כך, שיש מיש הוא קיים ממה שהיה קיים קודם, הצורה הקודמת. ויש מאין שצורה הקודמת לא הייתה מגולה ועכשיו אנחנו כן מגלים אותה.

שאלה: מספרת שהיא הייתה נוצרייה בעבר. והיא שואלת, מה ההבדל בין דת לחכמת הקבלה?

אין שום קשר לדת וחכמת הקבלה, כי חכמת הקבלה רוצה לגלות לנו את הכוח עליון ש"אין עוד מלבדו טוב ומיטיב". הוא פועל בצורה שווה על כולם ורוצה מאיתנו רק דבר אחד, שאנחנו נגלה אותו, נשיג אותו. והדתות הן, כל אחת מספקת משהו לאותו קהל שמקבל אותה. ויש לו לקהל הזה על ידי זה שהוא משתמש בדתו, יש לו על ידי זה איזו מין תמיכה פסיכולוגית, נפשית, אבל לא יותר מזה.

לכן חכמת הקבלה קיימת מחוץ לכל הדתות והאמונות. יש בעולם אלפי דתות ואמונות וחכמת הקבלה לא שייכת אליהם, אלא היא מדברת רק על גילוי הבורא לנברא בעולם הזה. שהאדם משנה את התכונות שלו ועל ידי זה הוא מגלה את הכוח העליון. ומתוך שמגלה אותו אז מבין אותו, מרגיש אותו, דבוק בו והם עובדים יחד. לכן ההבדל בין חכמת הקבלה והדתות, הוא הבדל גדול מאוד. גם לפי השיטה, וגם לפי ההרגשה, וגם לפי ההשגה, העוצמה וכן הלאה. על זה כתוב הרבה מאוד.

שאלה: אני מוצאת את עצמי כל הזמן עושה עסקאות עם הבורא, כמו שילד עושה עם ההורים. האם, חוץ מלשים לב לזה יש עוד משהו שאני צריכה לעשות כדי להפסיק עם ההרגל הזה?

אני לא יודע אם כדאי להפסיק עם משהו, או להביא משהו, חוץ מההתקרבות לחברים. כל היתר לא כדאי בכלל לחשוב על זה. רק ההתקרבות לחברים כדי לממש איתם חוקי החברה המגובשת, מה שכותב לנו בעל הסולם ורב"ש.

שאלה: אני מרגישה שיש לי חיבור שונה עם חברים שונים כאן. עם חלק מהחברים אני יותר מחוברת, עם חלק מהחברים אני פחות מחוברת. האם זה בסדר? האם צריכה להיות אותה רמת חיבור עם כולם?

זה בינתיים בסדר, אבל בעתיד את תצטרכי להתקשר אליהם ממש בצורה שווה. "כאיש אחד בלב אחד". ואז תרגישי עד כמה החיבור שווה בין כולם, גם את באמת מגלה את הבורא כאחד לכולם. וזה יהיה התיקון הנכון, הטוב.

שאלה: כשאני מרגיש את היראה מהבורא, זאת אומרת, פחד לא להשפיע לו דרך החברים, איך אני יכול לשמור על זה ולשמור על הבורא במחשבות שלי, גם כשאני הולך לחיים היום יומיים העסוקים שלי עם כל מה שצריך לעשות?

הכול תלוי בתרגילים. עד כמה שהוא חושב על זה יותר ויותר וחוזר על זה יותר ויותר במשך היום, הוא ירגיש את עצמו שהוא כבר התרגל כל הזמן לקחת בחשבון את הקשר שלו עם הבורא בכל צורות העסקים שהוא עובר במשך היום. ואז זה ישפיע עליו כך שהוא לא יוכל להתנתק מהבורא אפילו לרגע. וזה המצב הטוב ביותר שהוא יכול להגיע.

שאלה: מה היא שמחה רוחנית אל מול שמחה גשמית? האם תוכל לספר לנו יותר על מהי שמחה רוחנית?

שמחה רוחנית זו שמחה שאני יכול להשפיע דרך בני אדם לבורא, ושמחה גשמית היא שאני יכול להשפיע דרך כל מה שסובב אותי לעצמי. אלה בעצם ההגדרות. לכן אנחנו צריכים להשתדל להוציא את הלב שלנו, של כל אחד ואחד כלפי הזולת יותר ויותר לחשוב לטובת הזולת. אז אנחנו מגיעים להתקשרות רוחנית ולשמחה רוחנית.

שאלה: בדרך הרוחנית האגו דווקא כל הזמן גדל והרצון לקבל רוצה עוד. איך אנחנו, אם כך, נגיע למצב שאנחנו לא רוצים שום דבר חוץ מלשרת את הבורא ושזה השכר היחיד שלנו?

רק על ידי עבודה בקבוצה, שאנחנו כל הזמן דואגים איך להיות מחוברים בינינו ומחיבור בינינו בקבוצה, לכוון את עצמנו לחיבור עם הבורא. זה לא כל כך קשה, רק צריכים לסכם בקבוצה שאנחנו כך רוצים כולנו לעשות.

ואז המאמץ המשותף שלנו בקבוצה הוא יביא אותנו למצב כזה. ופתאום אנחנו נתחיל להרגיש שאנחנו מתחברים על ידי כוח מסוים שמחבר אותנו ודרך הכוח הזה אנחנו מכוונים כבר לבורא. ונלך הלאה יותר ויותר בחיבור.

שאלה: מה אפשר לעשות כדי להגיע לחיבור אמיתי כשכל אחד הגיע מרקע תרבותי מאוד שונה? איך למרות זאת אפשר להגיע לחיבור אמיתי?

האמת שחכמת הקבלה כמעט ולא נוגעת בהפרשים, בהבדלים, בשוני שיש בין בני אדם, כי אנחנו עשויים מהרצון לקבל, הוא נמצא בכולם. וזה שאנחנו צריכים להיות ברצון להשפיע זה אל זה, גם הוא יכול להיות בכולם.

ולכן אנחנו לא צריכים לדבר על הבדלים בינינו. אנחנו בחכמת הקבלה מדברים על הדברים שנמצאים בכל אחד מאתנו, שעל ידיהם אנחנו יכולים כן להיות מחוברים וללא שום הבדל. אז בואו נסדר את עצמנו בצורה כזאת, זה נקרא "להיות כאיש אחד בלב אחד", ולא חשוב כלום, לא צבע, לא לאום, גיל, מין, שום דבר, אלא הכול יכול להיות ממש כאחד.

שאלה: כשאנחנו מסתכלים על העולם אנחנו לומדים שחומר הבריאה כולו הוא רק רצון, אז על מה בעצם אנחנו מסתכלים כשאנחנו מסתכלים על חיות, כלבים, נמרים דבורים, מה אנחנו רואים?

גם רצון, אין בהם יותר מהרצון. בכל דבר ודבר, בחלקיק האטום הקטן ביותר, או בתא של החיים, או בגוש גדול של חי, או בכל המציאות ובכל העולם, הכול זה רצון לקבל, רצון להחזיק את עצמו באיזו צורה שהיא קיימת בו כרשימו, שיש פקודה פנימית בתוך הרצון, כך להחזיק את עצמו וזה הטבע היסודי הכללי של הרצון.

שאלה: איך מתמודדים עם פחד לאבד מישהו שאתה מאוד אוהב?

זה לא שייך לחכמת הקבלה, אבל לפי מה שלומדים בצורה הכללית בחכמת הקבלה, צריכים להעריך את מי שאתה אוהב ולהראות לו עד כמה אתה אוהב אותו, ועד כמה אתה מוכן להשקיע כדי לא לאבד אותו. ואז בצורה כזאת אתה יכול מה שנקרא, לקנות אותו.

שאלה: כשאנחנו נתקלים בכל מיני הפרעות בדרך ומה שקורה איתנו בחיים, איך לפרש נכון את מה שמגיע אלינו?

אני צריך בכל מצב, בכל מקרה שלי בחיים, להשתדל לכוון את החיים שלי להתקרבות לבורא, זה הכול. להשתדל לחבר את החיים שלי לקרבה לבורא, ואז אני לא אטעה בכל מה שאני עושה. זה בצורה כללית, צריכים לפרש את זה גם בצורה פרטית אולי. הרבה דברים יש כאן, אבל בעצם זה החשוב.

שאלה: זו ממש התאספות מדהימה שלושה ימים שנמצאים פה ומרגישים את הלבבות וגם רוצים להודות לך על השעה הזאת שענית על כל השאלות. תוכל לתת לנו עצה איך להמשיך את החיבור הזה שהשגנו פה, את העבודה המדהימה הזאת, איך להמשיך את זה כשאנחנו הולכים הביתה?

אתם צריכים להשתדל שהמרחק לא ירחיק ביניכם, וזה צריך להיות רק על ידי התחברות. ניתן לנו בזממנו קשר אלחוטי, אז בואו אנחנו נשתדל להיות בקשר הזה יום יום. חוץ מזה שאני נותן פעמיים ביום שיעורים, עוד פעמיים ביום אני נמצא בקשר עם הקבוצה, וכך אני ממשיך.

אני חושב שבלי זה אי אפשר. ואפילו שזה לא נוח וזה לוחץ על האדם, שהוא צריך לעשות משהו, אבל אין ברירה. בואו נשתדל לא להפסיד אף פגישה בינינו, וכך נתקדם לקראת הבורא הטוב, שנזכה לדבקות בו. קודם כל דבקות בינינו ומהחיבור שלנו, דבקות בבורא.

בהצלחה לכם וכל טוב.

(סוף השיעור)