שיעור בוקר 31.08.21 -_הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שפלות והכנעה - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא – שפלות והכנעה, קטעים נבחרים מהמקורות, מקטע מס' 11.

הבורא שרצה לברוא את הנברא שיתקיים, שירגיש מה זה נקרא "בריאה", כמה אפשר ליהנות ממה שהבוא עושה, לכן הוא ברא אותו עם רצון לקבל. לכן כל העבודה שלנו היא ברצון. עד כמה אנחנו יכולים לפתוח אותו ולהרגיש לא רק את עצמנו, מה שנמצא בתוך הרצון אלא מה שנמצא מחוץ לרצון. האם זה אפשרי? לא, זה בלתי אפשרי, בכל זאת אנחנו נמצאים בתוך הרצון. אבל הרצון יכול להרגיש תופעות שנמצאות בו שנקראות "תופעות של קבלה" והרצון יכול להרגיש שיש בו "תופעות של השפעה" ואז נראה לו שהוא מרגיש משהו מחוצה לו. לכן העבודה שלנו, אם אנחנו רוצים להגיע לדרגת הבורא, היא לשנות את התפיסה שלנו, התכונות שלנו מקבלה להשפעה, אלה בעצם האפשרויות.

סך הכול אין בבריאה חוץ מבורא ונברא, רצון להשפיע זה הבורא ורצון לקבל זה הנברא. במידה שהנברא יכול להתאים את עצמו להרגשת הבורא, אז הוא לא חי בתוך עצמו, ומרגיש מה שמתרחש בתוך הרצון לקבל שלו בלבד, אלא יכול לפי הרצון להשפיע שמתעורר בו, להרגיש את הבורא. אנחנו סך הכול מרגישים, אחד משני דברים, או את עצמנו או את הבורא, בלבד. ולכן בכל רגע ורגע, אנחנו נצטרך כל פעם לכוון את עצמנו להרגשת הבורא. כי בכל רגע כמו שכתוב "ויהיו בעיניך כחדשים", כי מה שהיה ברגע הקודם נמחק ואנחנו "חוזרים לסורנו" מה שנקרא, לרצון לקבל שלנו, אם לא עושים מאמץ לכיוון הרגשת הבורא. מה זה הרגשת הבורא? לכיוון שישלוט בנו כוח ההשפעה. או כמו שזה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". כי כוח השפעה אין לנו, אלא יש לנו שימוש בכוח הקבלה, שזה אנחנו, בצורה כזאת שאנחנו מכוונים אותו על מנת להשפיע.

ככל שאנחנו מכוונים את עצמנו להשפיע לחברים בעשירייה, בהתאם לזה אנחנו מתָרגלים ומכוונים את עצמנו, מקרבים את עצמנו יותר ויותר לפעולה כזאת שבסופו של דבר אנחנו נרגיש טעם בהשפעה, שזה טוב, זה נעלה יותר מפעולות הקבלה. מפני שבכל פעולות ההשפעה האלו אנחנו עלולים [עשויים] להרגיש את נוכחות הבורא, שמאיר לנו בזה, מוסיף לנו השפעה משלו, הסכמה משלו, שמחה משלו, כשאנחנו כך משתוקקים להידמות לו. וכך אנחנו יותר ויותר מתחילים לקשור את כוח ההשפעה לבורא, וכוח הקבלה לנברא ונלחמים על זה שיהיה בנו יותר כוח השפעה.

וכל רגע ורגע אנחנו צריכים לעמוד על זה שקיבלנו עכשיו כוח קבלה מחדש וצריכים עליו להעמיד תיקון, כוח השפעה, כוונה על מנת להשפיע, נטייה להשפעה, בכל רגע ורגע. ולזכור שאנחנו לא חוזרים שוב למה שהיה, לכוח הקבלה, אלא אנחנו כל פעם מגלים כוח קבלה חדש כדי להרכיב עליו כוח השפעה חדש, עד שאנחנו נתקן את כל חלקי כוחות הקבלה שבנו, "הרשימות" מה שנקרא מהשבירה, ועליהם אנחנו נעמיד כוח השפעה, כוונה על מנת להשפיע. עד שאנחנו גומרים איזו חבילה מהתיקונים האלו, ואז אנחנו מגלים שעלינו למדרגה מסוימת חדשה. אחר כך שוב עובדים ועובדים ושוב מרגישים שיש לנו איזו הרגשה חדשה, הבנה חדשה, תפיסה חדשה וזה נקרא שעלינו לאיזה מצב חדש.

וכל העליות האלה נקראות, עליות בתהליך "העליה למעלה מהדעת", שאנחנו עולים מעל הרצון לקבל שנקרא "דעת", לרצון להשפיע, לכוונה על מנת להשפיע, שנקרא "אמונה", השפעה ואמונה זה היינו הך, וכך אנחנו הולכים ומתתקנים. בינתיים זה מורגש לנו רק בפעולות שלנו, שאנחנו משתדלים כך לעשות, ואולי אפילו לא מרגישים כל כך תוצאה מהפעולות האלו, אבל הרגל נעשה טבע שני, כמה שאנחנו מתרגלים ומתרגלים להעמיד את הבורא יותר מהמעמד שלנו, את הקבוצה יותר מאיתנו, את ההשפעה למעלה מקבלה, אז אנחנו יותר ויותר מתחילים להרגיש שיש בזה איזו תפיסה חדשה, שאנחנו רוכשים בזה יכולת להרגיש תופעות חדשות בהשפעה לעומת הקבלה. שאם אני מעמיד באיזה מצב קבוצה ובורא למעלה ממני, אז אני בנטייה כזאת מתחיל להרגיש יחס אחר למציאות, עד שאני מתחיל להרגיש בה את המציאות הזאת שהיא מציאות ההשפעה, החיבור, האהבה, וזו כבר תחילת הרגשת העולם העליון. כך אנחנו מגיעים לגילוי של הבורא לנברא.

נקרא את הקטעים הללו ונתקדם בהם, כי בכל זאת אחרי הכמות מגיעה גם האיכות.

קריין: קטע מספר 11, אומר הרב"ש.

"כשהאדם מכניע את עצמו ועובד למעלה מהדעת, זה נקרא שפלות, היינו שמשפיל את הדעת שלו, ואומר, שדעתו אינה שוה כלום, דהיינו כנ"ל, שדעתו של אדם מחייבת, אם ה' נותן לו כל צרכיו, מה שהרצון לקבל מבין שמגיע לו, אז הוא יכול לאהוב את ה', מסיבת שהוא ממלא לו כל צרכיו, לכן הוא אוהב אותו." זה לפי הרצון לקבל שלנו הפשוט "ואם לא, אין הוא יכול להשפיל עצמו, ולומר שדעתו לא שוה כלום, אלא האדם מתרחק אז מה', ואומר, שאינו כדאי לעבוד את ה', אם אין ה' ממלא את רצונו." זאת אומרת האדם מתחיל להעמיד תנאים. מתוך הרצון לקבל שלו זה טבעי, זה לגיטימי שאני לא מסכים עם מה שהבורא עושה לי ולכן אם לא נעים לי ברצון לקבל שלי מה שהבורא עושה, אז אני מתרחק ממנו, כמו שבצורה אינסטינקטיבית אנחנו מתרחקים מכל דבר שלא נעים לנו. מה לעשות? "נמצא, שזה נקרא בעל גאוה, מטעם שהוא רוצה להבין את דרכיו של הבורא, במה הוא נקרא טוב ומטיב, אם אין הגוף מקבל מה שהוא דורש." איך יכול להיות שאני שעובד ולומד ועוסק בכל מיני פעולות שהמקובלים ממליצים לנו לעסוק, כתגובה על מה שאני עושה, אני מרגיש את החיים שלי יותר אומללים. אני לא מצליח, אני לא מגלה, אני לא מרגיש, אני לא נעשה יותר חכם. אז מה יהיה? בשביל מה לי לעסוק בזה? "ועל בעל גאוה זו אומר (ה') הקב"ה "אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד"." שעוד יותר גרוע, אני מרגיש שאני מתרחק מהבורא, שאני מבין פחות ממה שהבנתי קודם את ההתנהגות שלו, את העולם שלו, כלום. עד כדי כך שאני חושב שכל העסק הזה הוא לא נכון והבורא לא קיים ובשביל מה לי להשקיע את עצמי בכל השיטה הזאת? "מה שאין כן אם הוא משפיל עצמו, ואומר, שאין בידי להבין את דרכי ה', ואומר מה שהדעת שלו מחייבת, אינו שוה כלום, אלא שהוא הולך למעלה מהדעת, זה נקרא שפלות," אם אדם לא מסכים ולא מרגיש נעים במה שהוא מגלה שיש בו, מתוך כל הלימודים והפעולות והכול, לא מרגיש שזה פותח לו את העיניים, פותח לו רגשות חדשים, פותח לו את הראש, אז מה לעשות? "ועליו נאמר "רם ה' ושפל יראה". דווקא כאן זה מקום לביטול, דווקא כאן זה מקום להכנעה, לקנות תכונות ההשפעה. "והוא זוכה שה' מקרב אותו אליו."

(הרב"ש. מאמר 4 "מהו שהמחבל היה נמצא בהמבול, והוא היה ממית, בעבודה" 1991)

במה? בזה שמכניע אותו על ידי כך שמעמיד לו כל מיני קשיים, כל מיני בעיות, בלבולים, והאדם מרגיש את עצמו לא מוצלח ואין לו על מה ממש להעמיד את עצמו, אין לו ביטחון, ואז יוצא שבצורה כזאת הוא כן יכול דווקא להמשיך בדרך ולהגיע לכוח השפעה. זה נקרא "תולה ארץ על בלימה¹", כאילו שהוא תלוי באוויר. אם הוא משתדל לעשות כמה צעדים כאלו כשאין לו שום יסוד, אז הוא מתחיל להרגיש את היסוד החדש, שזו הרוחניות, עולם הפוך, אחר, עם עקרונות, חוקים אחרים. וכך עוד פעם ועוד פעם, אם במצבים שאין לו שום יסוד הוא ממשיך כאילו שיש לו, אז בסופו של דבר הוא מתחיל למצוא במצב הנכון, במצבים החדשים, קרקע חדשה, יסוד חדש, וכך הוא מגלה את העולם הרוחני.

שאלה: אמרת ש"כל צרכיו" זה הרצון לקבל הפשוט, אבל הרצון לקבל הפשוט זה גם אם הוא רוצה רק השפעה, אז מה היחס פה? לא הבנו את מה שהרב"ש כתב, למה הוא התכוון? "כל צרכיו" זה שיהיה לו טוב בחיים בכלל? או שזה בסדר אם הוא רוצה רק השפעה? הפסקה מדברת אחרת.

מה שמתגלה לאדם זה תמיד בא מהבורא, אין כוח אחר. אם אדם משתדל [לראות] בכל מה שהוא מרגיש בחיים שזה בא מהבורא והוא מתחיל, הוא משתדל לקשור את עצמו לחברה ובחזרה לקשור את עצמו דרך החברה לבורא, אז לאט לאט הוא מגלה שאין לו כאן יסודות כמו בחיים שלנו במה שאנחנו עוסקים ברצון לקבל. ואז מקובלים אומרים, מה שאתה צריך לעשות זה דבר פשוט, תתאר לעצמך שמה שיש לפניך ואתה לא רוצה ואתה לא אוהב כלפי החברה והחיבור, ההשפעה וכן הלאה, תדע שעל ידי הפעולות האלו אתה עושה נחת לבורא למרות שזה לא נראה לך ולא מורגש בך. תעשה כמה תרגילים כאלו ואתה תגלה שהם נמצאים למעלה מהמציאות הנוכחית האגואיסטית, ואתה תתחיל להרגיש את העולם הפוך. תנסה לעשות את זה ותראה עד כמה אתה כן מסוגל לבנות את הפעולות למעלה מהדעת ואתה תרגיש איפה אתה זקוק לעזרת הבורא כדי לא ליפול מהן, ואז אתה תתחיל לפעול עם העשירייה ועם הבורא יחד, כדי להתעלות מהמדרגה דלקבל למדרגה דלהשפיע.

צריכים כאן להתחיל לעבוד. זה כמו שתינוק מתחיל ללכת, שמחזיקים אותו ותומכים בו ועוזרים לו בכל מה שאפשר וכמה זה לוקח לו כוחות, עד שהוא מגלה בכלל יכולת לעמוד על שתי רגליים. וזה לא פשוט, איך יכול להיות שאיזשהו גוף עומד על שתיים? ארבע זה בסדר, כמו כיסא, שולחן, אבל שתיים, זו חכמה גדולה לעמוד על שתיים. ואנחנו רואים שלאט לאט אנחנו משקיעים בזה המון כוחות, ובכל זאת על ידי ההרגלים שבונים בראש ובשרירים, אנחנו מתחילים כבר ללכת ואפילו אחר כך לא לחשוב איך אנחנו הולכים. אותו דבר ברוחניות, אם אנחנו רוצים ללכת ברוחניות, אנחנו צריכים לחשוב וליפול, ושוב להעמיד את עצמנו לקראת הבורא דרך החברה. ורק אז בצורה כזאת, אנחנו נרכוש תכונות חדשות, רגשות חדשים, מה זה נקרא לעמוד על שתי רגליים, איפה יש כאן קשר בין הרגליים למוח, ואיך אנחנו לא נפחד ליפול, אלא איך לשים כל פעם רגל ולאן. זו מערכת שאנחנו צריכים להפעיל אותה, והמערכת הזאת נקראת "השפעה למעלה מקבלה" או "אמונה למעלה מהדעת". בואו נשתדל להתחיל לעבוד עימה, ללכת בעולם הרוחני. כבר נמצאים בפתח, רק צריכים כאן להפעיל את הכלים שלנו.

תלמיד: המאמרים של הרב"ש שאנחנו קוראים הם מאמרים דטרמיניסטיים? זאת אומרת, צריכים לעבור אותם, חייבים לעבור את התחנות האלו?

כן, אם אנחנו מבינים אותם נכון, ואם אנחנו קוראים מאמרים מתאימים למצבים שלנו. אבל מה שהוא כותב, הוא כותב הכול בצורה פרקטית בלבד.

שאלה: אנחנו כל הזמן עובדים בכוונה להשפעה, אבל אין לנו את הכוח לעשות את זה. האם אי פעם יהיה לנו את הכוח להשפיע או זה יהיה תמיד בידו של הבורא?

לא, אנחנו נרכוש את הכוח להשפיע ונוכל מעצמנו להשפיע לבורא. ככה זה יהיה.

שאלה: שמעתי שאתה אומר שהדבר היחיד שצריך לעשות זה להפעיל את הכלים שלנו. מה זה אומר ומהו המרכיב המרכזי כאן? כי כשאני שומע אותך מתאר את פעולת העלייה מעל הדעת, אז יש הרגשה שכביכול זה משהו שהוא כבר מעל דרגת העובר, אז איך מפעילים את הכלים שלנו?

לא צריך לחשוב שזה למעלה מדרגת העובר, או שזה כבר בכלל אחרי שאני נולד, זה יתברר אחר כך. חשוב לי, כשאני עומד עכשיו על הרצון לקבל שלי, איך אני בונה מדרגה שהיא למעלה ממני, שהיא מדרגת ההשפעה, איך אני בונה אותה. מה ההבדל בין הרצון לקבל שלי עכשיו, וכל הבריאה היא רצון לקבל ומזה אנחנו לא יכולים לברוח, לבין רצון לקבל שאני עובד עימו, שאני עובד עימו כמו עם כוח השפעה. איך מלכות הופכת להיות לבינה.

בינה זה כוח השפעה, בינה זה נקרא "עולם הבא", איך יכול להיות שמלכות תהפוך לבינה? אז אומרים שהיא לא יכולה לעשות את זה, נכון, אתה צודק שזה לא יכול להיות. אבל זה יכול להיות בסגנון אחר, כשאני עובד בניגוד למלכות, כי שניהם הפוכים. איך אני הופך את הרצון לקבל שבמלכות, שאני עובד עימו כמו ברצון להשפיע? אומרים המקובלים שזה אפשרי כשאתה עובד על פני הרצון לקבל שלך ואתה פועל דווקא מפני שיש לך רצון לקבל, ורצון לקבל גדול.

תנסה עכשיו ברצון לקבל שלך, מה שאתה רוצה, תתעלה מעליו, ותעשה כמו שאתה רוצה לעשות טובה לבורא. למרות שיש לך רצון לדאוג לעצמך, תהפוך את הרצון הזה, תתעלה מעליו בנטייה לבורא, ותראה עד כמה שאתה בונה זה על פני זה. אתה נשאר ברצון לקבל שלך ויחד עם זה אתה מתעלה בנטייה, בנתינה לבורא. ואומנם שאתה רצון לקבל ונמצא בעולם הזה, אבל בזה אתה בונה מדרגה חדשה, פעולה חדשה. תנסה לעשות את זה, זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת".

כוח הבינה הוא קובע את טיב הפעולה, והוא שולט על המלכות, על הרצון לקבל. ובצורה כזאת, אומנם שאתה רוצה לקבל, אבל אתה עושה משהו שהבורא רוצה ולא אתה, אז בזה אתה מתחיל להתקדם להשפעה. והפעולה שלך שאתה הופך אותה כך, מעמיד את עצמך במקום לקבל, להשפיע, היא נקראת "מצווה", ממילה ציווי, שהבורא מצווה אותנו לעשות כך. ואז על ידי זה אנחנו יותר ויותר מתאימים את עצמנו אליו.

שאלה: האם אין סתירה בין ביטול לפני העליון ובניית תכונה חדשה ביחס לעליון?

לא, יש בזה הבדלים גדולים. אם אני פשוט מבטל את עצמי כלפי העליון, במה אני מבטל? אני עושה צמצום על עצמי. הפעולה הזאת היא עדיין לא מורגשת ממש כביטוי שלי, אבל היא מורגשת כביטול שלי, שאני לא רוצה לעבוד עם הרצון לקבל שלי, אבל עדיין אני לא מראה את עצמי, מה אני רוצה, עדיין כוח ההשפעה הוא לא מורגש ,כלפי מי ובמה. אני רק צמצמתי את הרצון לקבל שלי ואחרי זה אני צריך לייצב את עצמי בצורה כזאת, במה אני נותן, וממי אני לומד איך לתת? מהבורא. ומה אני נותן, למי אני נותן, באיזו צורה אני נותן, ואיך להרגיש את הפעולה הזאת שאני נותן.

זאת אומרת, אמונה למעלה מהדעת, כוח השפעה שאני מעמיד אותו למעלה מכוח הקבלה שבי, אני בזה צריך להרגיש מצב חדש, הוא נקרא עולם העליון, עולם הרוחני או עולם הבא. למה עולם הבא? מזה שבא כתוצאה מהמאמץ שלי, וכך אנחנו מתקדמים להשפעה, לתכונת הבינה. ובזה אנחנו כבר מתחילים, לפי השתוות הצורה, להרגיש את הבורא שמתלבש בנו וכאילו אומר "נו, איפה אתם? אני חיכיתי לכם כל כך הרבה זמן". וכך באמת תרגישו.

שאלה: כפי שאני מבין ממה שאמרת, נחשוב למשל על עובר, שמתבטל בפני רחם האם, כך שלא העובר הוא זה שבונה, אלא אולי הבורא בונה את זה ולא אנחנו.

נכון, אבל זה לפי הרצון שלנו, לפי ההזמנה שלנו, לפי הבקשות שלנו. הוא לא עושה שום דבר, הוא לא בונה שום דבר בלי שאנחנו נזדקק לזה ונבקש ממנו. הוא לא עושה בכוח.

שאלה: איך אני יכול לגדל את הרצון שלי כדי להפעיל אותו?

זה בקבוצה. אם אתה תעשה את זה דרך הקבוצה, יהיה לך ברור מה לעשות. לא שהקבוצה יותר חכמה, אלא הבורא מטפל בקבוצה כולה, בכולם. וכשהוא מטפל בכולם, אז אתה תרגיש בהתחברות, התחשבות בקבוצה, אתה תרגיש מה נכון לעשות כדי שמזה תצא השפעה לבורא.

שאלה: מתי שהרצון שלי נעשה רצון לגילוי הבורא כדי להרגיש טוב באין סוף, האם זה עדיין רצון לקבל? מה אני יכול

אתה לא צריך לחפש לסבול, אתה צריך רק לחשוב לא על הפעולה עצמה, אלא על טיב הפעולה. קבלה זה העולם הזה, השפעה זה העולם העליון. כל המציאות שמחוצה לנו, זאת אומרת שהיא מחוץ לרצון לקבל שלנו, היא נמצאת בכוחות ההשפעה. ולכן אני רוצה גם שיתברר לי כוח ההשפעה, שייוולד בי, כי אז על ידו אני אוכל להרגיש את המציאות העליונה הזאת שהיא קיימת, אבל אני לא מרגיש אותה כי זה נמצא במימד אחר.

אני חי במימד שנקרא "המימד הגשמי", "העולם הגשמי", "העולם הזה", ויש חוץ מזה עולם ומלואו, ובו כל מיני דברים, אבל הם נמצאים בכאלו תנאים, לא בג' צירים כמו שאנחנו נמצאים בעולם הזה, שאנחנו לא מרגישים אותם, הם נמצאים כאן, אבל אנחנו עוברים דרכם כאילו, והם דרכנו, ואין שום קשר בינינו. איך אנחנו יכולים להרגיש אותם? אנחנו צריכים לעלות למעלה מהתפיסה שלנו.

התפיסה שלנו זה ברצון לקבל שמעמיד אותנו בג' צירים, וכך אנחנו מרגישים את עצמנו וקיימים, ואנחנו צריכים להתעלות מהם. להתעלות מהם זה לקנות ציר נוסף סך הכול שזה כוח השפעה. שנעבוד לא לפי הרצון לקבל, אלא לפי הרצון להשפיע. ובזה אנחנו נמצאים כבר, צריכים עוד ועוד לדחוף אותנו לזה, וזה יתגלה יותר ויותר. ואז אנחנו נראה עד כמה שזה כאילו היה פשוט לידנו, אבל לא היינו מרגישים ולא היינו מבינים איך אפשר להתחיל להיכנס לעולם חדש.

זה כמו שאתה עובר איזה גבול, והגבול הזה זה ברגשות שלנו. ואנחנו לא יכולים לעבור אותו מפני שהגבול הזה זה כוח השפעה, ועד כמה שנעמיד אותו בנו, נוכל להרגיש אותו ולעבור כבר למציאות של בינה, של השפעה.

תלמיד: קודם כל, העשירייה שלנו תרצה לאחל יום הולדת שמח.

בגילי כך? בתורה כתוב רק פעם אחת יום הולדת. כתוב "והיה יום הולדת לפרעה".² אז אני לא חושב שזה [מתאים].

שאלה: בכל רגע אנחנו צריכים להרגיש את הבורא, אבל איך להרגיש את הבורא בכל רגע אם אנחנו לא יודעים בעצם מהו הבורא?

אנחנו לא רואים, לא מרגישים, אנחנו צריכים לבנות אותו, לבנות אותו בחושים שלנו. כי כל מה שאנחנו מרגישים, מאתרים זה בחושים שלנו, אז איך אני בונה את הבורא בחוש שלי?

ואז אני לומד שכל מה שאני יכול להרגיש אני מרגיש לפי השתוות הצורה בין הכלים שלי שהם כולם רצון לקבל שלי לבין מה שקורה אולי מבחוץ, אם נמצא משהו מבחוץ. ואז אני צריך להגיע לזה שבתוך הרצון לקבל שלי יהיו כלים בתכונות של השפעה, בתכונות של בינה.

ואז אני בכלים האלה, לפי התפתחות הכלים של ההשפעה, אתחיל להרגיש את הבורא. וכך אני מתקן את הרצון לקבל שלי, שחוץ מזה שהוא יכול לזהות תופעות של רצון לקבל, הוא גם יוכל לזהות תופעות של רצון להשפיע.

ואז הכלים שלי של המלכות מקבלים כוחות הבינה ומלכות עם הבינה יחד הן בונות תשתית חדשה שבה אני מרגיש את העולם העליון, עולם ההשפעה וגם כוח העליון, ההשפעה, שזה נקרא "בורא".

לכן כל העבודה שלנו היא איך להשיג את כוחות ההשפעה. ולכן אנחנו מבינים שהבורא שבר את הכלי דאדם הראשון כדי שאנחנו על ידי חיבור בינינו נרצה להתחבר כדי להשפיע לו, אחרת אנחנו לא נתחבר.

אז אנחנו, אם מתחברים על ידי חיבור על מנת להשפיע לבורא, כך אנחנו, אז בחיבור בינינו אנחנו מרכיבים קשר נכון של המלכות השבורה על ידי כוחות של בינה, ובינה עוזרת לנו להדביק חלקים השבורים של המלכות שזה יהיה בעצם משהו אחד, בינה ומלכות יחד.

והמקום הזה הוא יהיה אז ראוי להרגשת כוח ההשפעה בתוך הרצון לקבל, והמקום הזה ייקרא "שכינה". ובה אנחנו נגלה את הבורא שייקרא "שוכן", נמצא בתוך השכינה. כך אנחנו צריכים לעבוד.

שאלה: האם זה נכון אם מסתכלים על זה פרקטית, שאנחנו רואים את עצמנו כמלכות ואת הקבוצה כבינה?

אפשר כך לתאר בינתיים, כן. אחר כך יהיו עוד הרבה תוספות.

שאלה: הרב"ש תאר בעלים של מסעדה שמצד אחד מסב תענוג למבקרים ומצד שני קבל על זה כסף וכבוד, אז אנחנו נמצאים עכשיו בכסף וכבוד, העולם נותר כפי שהוא. האם נתחיל לראות את העולם מנקודת מבט של השפעה, במבט של אהבה, של דאגה?

לא, אנחנו צריכים לעשות תרגילים שנקראים "אמונה למעלה מהדעת". שאני צריך לתאר לעצמי פעולות השפעה במקום פעולות קבלה, אני צריך לעשות כאלה תרגילים. כמו שדברנו על ילדים שמתחילים ללכת או לעשות משהו, הם לא יודעים איך אבל משתדלים. אנחנו דוחפים אותם, נותנים להם דוגמאות, אתה שם את הרגל של הילד, עוד אחת ועוד אחת, והוא מתחיל אז לאט לאט להבין מה לעשות וכך הוא מתחיל ללכת.

אותו דבר אנחנו. על כל פעולה, על כל מצב אפילו שאנחנו נמצאים בו, אנחנו צריכים לשאול, "זה לטובתי או לטובת הקבוצה ובורא"? ואם אני שואל את עצמי אז כבר יש לי אפשרות כאן לעשות בירור, או לעצמי או לקבוצה ובורא. אם זה לקבוצה ובורא זה נקרא שאני "הולך בכוח השפעה", "בכוח אמונה", ואם זה בניגוד למה שאני זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", כוח השפעה למעלה מכוח קבלה, בינה למעלה ממלכות. לאט לאט אנחנו צריכים לחשוב על הדברים האלה ואז הם יתבהרו, הם יתבררו.

שאלה: נראה שהכנעה ואמונה מעל לדעת זה אותו דבר, האם זה כך, ואם לא מה ההבדל?

אתה שואל באיזו צורה אני מגיע לפעולת אמונה למעלה מהדעת? אז הפעולה היא יחסית פשוטה, אני נמצא באיזה מצב ואני צריך לבדוק, אני עושה את זה לטובתי או לטובת הקבוצה? ואם אני רואה שזה לטובתי אז אני צריך להשתדל בתוכי לשנות את הכיוון, את הכוונה שלי לטובת הקבוצה. ואז נקרא שאני עושה פעולה "באמונה", "בכוח השפעה", "אמונה" זה השפעה למעלה מהדעת, למעלה מהקבלה. שאם הייתי קודם חושב איך אני מרוויח עכשיו אני חושב איך הקבוצה מרוויחה, או איך הבורא מרוויח. וכך אני מעצמי מעביר את זה לקבוצה ולבורא.

איך אני עושה את זה? כמו שעושים, כמו שכתוב, "תעשה רצונך כרצונו", ואז אתה תראה שהבורא עושה רצונו כרצונך. שהוא באמת ככה מגיע אליך ועוזר, ואתה פתאום מרגיש שיש לך כבר איזה מין התקשרות, התקרבות אליו.

שאלה: מה זה אומר לאהוב את הבורא, ואיך להוכיח לו שאני אוהב אותו אפילו כשאני בשפלות, ולא ליפול לרצון לקבל שלי?

אני צריך לראות בכל מצב ומצב, יכול לראות לאן אני מכוון את התוצאה ממה שאני נמצא בכל רגע ורגע. האם אני רוצה שמזה יהיה יותר טוב לקבוצה ודרכה לבורא? הבורא בסך הכול לא קיים, אלא סך כל כללות הקבוצה היא צריכה להתבהר כלפי כבורא. כי דרכה אני מקבל את תגובת הבורא. השפעה של הקבוצה בכללות אני צריך לגלות כהשפעה של הבורא כלפי. קבוצה זה כמו נגיד המסך שעכשיו שאנחנו רואים, אז ממנה אני מקבל את השפעת הבורא.

אז כמה שאנחנו יכולים להעמיד את הקבוצה עם הבורא, אל תפחדו שהקבוצה יכולה לעבוד עליכם ולבלבל אתכם, אם זה יקרה זה גם כן בורא, אחרי החברים עומד הבורא, תראו מה שכותב רב"ש שוב באותם המאמרים, אנחנו צריכים כך לעבוד ואנחנו נגלה בפועל בלי הרבה הקדמות, לימודים וכל מיני פלפולים, אנחנו נגלה את זה ממש בפועל שהבורא עומד אחרי הקבוצה ומתגלה דרך הקבוצה. ב"זוהר" כתוב על זה בכל מקום.

הם הם, הקבוצה הזאת של רבי שמעון גילו את השיטה הזו. לפניהם לא היה ברור מה שקורה, כי הם כבר היו קיימים יותר מאוחר מכול קבוצות המקובלים שקמו אחרי אברהם מבבל העתיקה, אחר כך מארץ כנען, גלות מצרים, חזרה לארץ ישראל, הקמת בית המקדש הראשון והשני, השבירות האלה. כשקמה קבוצת רבי שמעון, שזה כבר במאה השניה לפי הספירות, הספירה שלנו, הם כבר היו מרגישים אחרי כל השבירות האלו את כוח הקבוצה, הם גילו את זה.

ולכן העיקר הוא ה"זוהר" שמדבר איך אנחנו דרך הקבוצה מגלים את הבורא. זאת כל שיטת הקבלה. ולכן אחרי כל המקובלים, מספר ה"זוהר" והלאה עד ימינו, אנחנו רואים איך שהם יותר ויותר מחזיקים ומחזקים את השיטה הזאת. וגם העיקר בימינו, שזה כבר כל העולם, עוד מעט אתם תראו בטוב או ברע שהוא יצטרך להיכנס לחיבור בין כולם.

שאלה: אם אדם מבין ברמה הלוגית שהוא צריך להתבטל, לבטל את רצונו, הוא מנסה לעשות את זה אבל הלב מתנגד לזה, אז איך האדם יכול לעבור מהרמה הלוגית לרמה הלבבית?

רק על ידי מאור המחזיר למוטב. אם הוא מבין שהלב שלו לא מסכים אבל לפי השכל הוא מבין שכך צריך להיות אז הוא עומד בדילמה, עם מה ללכת, עם המוח או עם הלב. אם עם הלב הוא נשאר עם עצמו, הוא לא יכול לעשות אחרת. אם עם המוח, הוא יכול לבלבל את עצמו ולחשוב אחרת, כי לא פעם הרבה מחשבות מתרחשות באדם.

אבל לכן אומרים שאתה צריך לשמוע מה שאומרים מקובלים ולנסות, אתה לא מפסיד בזה כלום, זה ניסיונות כאלו שהבורא נותן לנו ואנחנו צריכים לעשות מהניסיונות ניסיון. שאני כמו שאני עכשיו חושב מה יכול להיות לטובתי ואיך הייתי עושה לפי הרצון לקבל שלי, ואיך הייתי עושה אם הייתי רוצה מהמצב הנוכחי לעשות נחת רוח לבורא. דרך העשירייה איך אני מעמיד את עצמי, את העשירייה ואת הבורא בקו אחד, מה שנקרא "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא", איך אני בצורה כזאת אז צריך לעשות משהו, לעבוד במשהו.

כשאני מסדר את הדברים האלה בצורה כזאת אז אני מגלה שאני נמצא בכוח השפעה, שאני נמצא בנתינה, בחיבור. וזה הכול נבנה על פני זה שבמקום לעשות, חשבתי לעשות טוב לעצמי, אני אעשה טובה דרך הקבוצה לבורא. איפה זה מתבטא בבורא? בקבוצה, כי לבורא אין חסרון, אין לו חסרון. ואז כשאני עושה כך אז אני רואה הבדל בין אני וקבוצה, ואז איך אני מושך את עצמי, או דוחף את עצמי לתוך הקבוצה, עד שאנחנו ניעשה כגוף אחד. ואז מתוך הגוף האחד הזה אני צריך להרגיש בו כבר שאני מתאחד שם עם הבורא.

זאת פעולה לא כל כך מסובכת. תנסו ותראו שאפשר לעלות ממלכות לבינה, ואז כל חכמת הקבלה תיראה לכם פשוטה. בסך הכול מה יש שם? כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, חמש בחינות, הבחנות, נטייל בהן ונעדכן אותן כולנו יחד, ותראו מה זה.

שאלה: נגיד שאני עושה פעולה לטובת העשירייה אבל אני יודע שאני גם מרוויח ממנה, עדיין אני צריך לעשות את הפעולה הזאת, או שאני צריך להוציא את עצמי לגמרי מכל הנאה מהפעולה?

אתה תעשה תרגילים לכאן ולשם, לטובת עצמי, לטובת הבורא, לטובת הקבוצה, עד כמה אני יכול להיות יחד עם הקבוצה ועם הבורא גם כן או לא, או קבוצה עם הבורא זה אותו דבר אבל אני עדיין לא, מה זה נקרא להיות לטובתם או לטובת עצמי. תשחק בזה, תשחק ותראה עד כמה פתאום אתה מרגיש שאתה יכול להיות בזה.

שואלים אותי הרבה פעמים, מה זה אמונה למעלה מהדעת? זה פשוט מאוד, אם אני רוצה לעשות משהו לעצמי אבל אני חושב איך לעשות טוב לחבר, ואומנם אני לא מכווָן לזה אבל אני אשתדל לעשות טוב לו במקום לעשות טוב לי, שאני מחליף את הרצון שלי לרצון שלו כמטרה לפעולה שלי ועושה את הפעולה שלי, זה נקרא שאני עושה פעולת השפעה. ואז הפעולה שלי נקראת "אמונה למעלה מהדעת", השפעה למעלה מכוח הקבלה, מהרצון שלי לקבל.

יש בזה עוד פירושים ודרגות, כל הסולם הרוחני עד גמר התיקון כך הוא בנוי. אבל לפחות כך אנחנו יכולים להתחיל להתרגל, להרגיל את עצמנו בפעולות רוחניות, בפעולות של בינה, פעולות של אמונה.

שאלה: אנחנו לומדים שכמה שאנחנו מתקדמים בדרך רוחנית אנחנו בדיוק מרגישים ההיפך, אנחנו לא מרגישים את זה, אנחנו לא מגישים שהתקדמנו רוחנית, שאנחנו גדולים.

נכון.

תלמיד: ההרגשות הן דחייה וכל מה שמגיע עם זה. השאלה היא, עד מתי זה ממשיך ואיפה זה משתנה?

זה בדיוק על מה שאנחנו עכשיו מדברים, איך לעשות את הפעולות שלנו מלקבל לעצמנו, שאז בזה אנחנו מרגישים דחייה מהרוחניות, מפעולות השפעה, רוחניות זה כולנו תכונות ההשפעה, פעולות השפעה, מחשבות השפעה, היא כולה בלהשפיע, בטבע של הבורא. ואז אנחנו בדיוק עכשיו לומדים איך אנחנו יכולים לעבור מכוח הקבלה לכוח ההשפעה. וכך לעבוד.

עכשיו, כוח השפעה אין לי, אני כמוכם כולי כולי מרצון לקבל לעצמו וליהנות וזהו, איך אנחנו עושים מעצמנו כוח השפעה. אז אנחנו אומרים, לא יכולים, כוח השפעה באמת זה הבורא ואנחנו כוח הקבלה בלבד. אבל אם אני מחליף את הכוונה שלי, שאני עושה פעולות למען מישהו, זה יכול להיראות ככוח השפעה. מה זאת אומרת?

אם אני עכשיו עושה איזו פעולה למען הקבוצה ואני בזה עוזב את הרצון לקבל שלי, אני בודק מה הקבוצה רוצה ואני מעביר כך את הכוונות שלי אליה, איך לעזור להם, להנות להם, לטפל בהם, לחבר אותם, אז בעצם אני מחליף את הרצון לקבל שלי לרצון לקבל שלהם, ואז בשבילי זה נקרא שאני הולך עם כוח השפעה.

אז לפי הטבע שלי זה ייקרא שאני עובד בכוח השפעה למעלה מכוח הקבלה. זאת אומרת, אני כבר בונה בי שתי דרגות, דרגה תחתונה זה רצון לקבל שלי, דרגה עליונה זה רצון לקבל של הקבוצה ואני פועל לרצון לקבל של הקבוצה. זה נקרא שאני מעמיד שתי רמות בי, בתוך המוח והלב שלי, שאני נמצא בדרגת האמונה, היא אצלי עכשיו חשובה, דרגת השפעה, דרגת הבינה למעלה מדרגת המלכות, דרגת הקבלה. ואז זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", שאני בניתי בי את שתי הרמות האלו.

אם אני כך מתחיל ביניהם לעבוד, כלפי הקבוצה מתוך הרצון לקבל שלי, בינה ומלכות, מלכות ובינה, אז כך אני בונה בי פרצוף בין שתי הרמות האלה, זה כוח הקבלה וכוח ההשפעה. ואז אני בתוך ההבדל הזה, במרחק הזה בין מלכות ובינה, מתחיל להרגיש את העולם הרוחני, מתחיל להרגיש את הבורא. כי ברצון לקבל שלי, במלכות, אני מרגיש רק את העולם הזה, וגם בדרגה הכי פשוטה, נמוכה.

זו המערכת, התבנית שכך אנחנו מתחילים להיכנס לעולם הרוחני. תנסו לחשוב על זה יותר ויותר, כמו שילדים שמתחילים משהו להרגיש. הם בהתחלה לא רואים ולא שומעים ולא מרגישים שום דבר, בכל חמשת החושים לא פועל בהם כלום, אבל לאט לאט מתחילים להגיב ולעשות משהו, וכל הזמן נמצאים בפעולות, כל הזמן הם רוצים לעשות משהו. כך מזה מתפתחים.

אז אני מאוד מקווה שמתוך המעשים בינינו אנחנו נגיע לזה. אני מאוד מצפה לזה כי יש לנו, כבר מחכים לנו פעולות ועבודות מאוד גדולות במרחב הרוחני בין בינה ומלכות. שם אנחנו באמת צריכים לרכוש את המרחב הזה. והוא בין שני הרצונות שלנו, קבלה והשפעה, ומתחילים לעבוד בו ומתחילים להרגיש בו כל העולם העליון, עם כל מה שכתוב בכל המקומות בספרים, בספרי הקבלה, על הכוחות ואז תראו את הכול, מסוף העולם ועד סופו.

ודאי שאתם לא תוכלו להסביר את זה לאחרים כי אין להם אותם כלי הרגשה כפי שיש לכם, זאת אומרת אין לכם שפה משותפת, אבל בינינו אנחנו כן תהיה באותה שפה.

שאלה: למה העולם העליון מתגלה "בין" מלכות לבינה? למה זה לא בינה עצמה, למה זה לא בדרגת ההשפעה עצמה? מה יש "בין"?

שאלה טובה. כי אין בבינה הבחנות אם מלכות לא נכללת בבינה. אנחנו לא יכולים לגשת לאיזו תכונת השפעה. תכונת ההשפעה זה בורא, אנחנו לא מרגישים, לא רואים, לא מגלים אותו. אם אנחנו נכלול בבורא, בתכונת ההשפעה את הכוח שלנו, כוח הקבלה ,אז בהבדל בין שני הכוחות האלו, בין שתי התכונות האלו, קבלה והשפעה, אנחנו יכולים להבדיל וגם להשוות וגם כך לגלות את כול מה שיש. כי אנחנו כנבראים לא יכולים להיות בתכונה אחת, אנחנו אז לא נרגיש כלום.

אם יכניסו אותך לאיזו תכונה אחת, אתה לא תוכל לגלות. אנחנו תמיד נמצאים בין כמה הבחנות, שחור לבן נגיד, ואז בקונטרסט, בהבדל ביניהם אנחנו מרגישים את עצמנו. וכך בכל הרגשות, בכל ההבחנות, בכל דבר, משהו שזו לא תכונה אחת, יש אפס ויש משהו שונה מהאפס, אז כבר מזה אנחנו מתחילים את הספירות, את המספרים, את הכול, רק שיהיה משהו שנבדל אחד מהשני. בזה הנברא קיים.

תלמיד: אז הנברא, שהוא מסתכל ממקום אובייקטיבי על תכונת ההשפעה ועל תכונת הקבלה, שם הוא מגלה הבחנות חדשות, שהן נקראות העולם הרוחני, העולם העליון? כי הוא לא בתוך השדה.

כן, מספיק.

שאלה: אתה משתמש כמעט בכל שיעור לפחות פעם אחת במילה בלבול. לפעמים אתה אומר, תתבלבלו כמו ילדים קטנים מתבלבלים, ולפעמים אתה אומר, אני מפחד שתתבלבלו. מה קטע של הדואליות הזו, נתבלבל או לא?

אני אגיד לך. אז אני אסביר לך. כתוב, "סתירת זקנים בנייה, ובניית צעירים סתירה". זאת אומרת, תלוי מי עושה. לכן להתבלבל זה טוב, ולא יכול להיות שאנחנו נעבור ממדרגה למדרגה, ממצב למצב אם אנחנו לא עוברים בלבול, קצת שבירה. כי אתה מחליף את הנתונים, אתה מגלה הסתכלות חדשה על המציאות, ולכן אתה חייב כאילו למחוק מה שהיה לך קודם, לטשטש ואז אתה מגיע להתקשרות בין כל המרכיבים של התמונה החדשה מחדש ויכול לגלות משהו חדש.

וככה אנחנו רואים גם מהחיים שלנו, אפילו שאנחנו רוצים או לא רוצים. יש לנו יום לילה, יש לנו עת לשלום ועת למלחמה כאילו, זמנים להתקרבות וזמנים להתרחקות. וצריכים את זה, גם במשפחה, גם בעבודה, גם בחיים האישיים, אדם צריך להיות בשינוי המצבים. ולכן זה נובע מהשבירה, מפני שבלי שבירה, בלי להרגיש הבדלים בין כל המצבים אנחנו לא יכולים להרגיש ולחקור ולהשיג את המצבים עצמם. ככה זה.

שאלה: דיברת עכשיו עם החבר לגבי זה שהמלכות צריכה להתכלל בבינה, כי אין הבחנות בבינה, כשהעשירייה מתבטלת ונכנעת כאחד. איך אנחנו צריכים לכוון את עצמנו כדי להרגיש טעם בעבודה?

ככל שאנחנו יכולים ממלכות שזה אנחנו, להידמות לבינה, להתכלל בבינה, לחבר את עצמנו לבינה, לחבר בינינו בדרגת הבינה, בדרגת השפעה, בזה אנחנו מרגישים הבדלים בעצם בינינו לבינה, וכך לומדים מי זה בינה. בינה זה נקרא אלוקים, בינה זה הבורא, כי כתר וחכמה אנחנו לא משיגים אותם, אנחנו משיגים הכול בבינה. ואז אם אנחנו משתדלים להתכלל בה אנחנו בזה לומדים את הכוח העליון, את עצמנו. אנחנו נכנסים לנצחיות, לשלמות. דרגת הבינה זה הכול, זה כנגד המלכות.

וכך אנחנו משתדלים. וכשאנחנו כבר בדרגות הבינה אז אנחנו יכולים גם חוץ מכוח השפעה להתחיל לעבוד עם הרצון לקבל בעל מנת להשפיע. אנחנו כאילו מעלים את המלכות לדרגת הבינה ומתחילים לעבוד מדרגת הבינה לדרגת הכתר. זה כבר בלקבל על מנת להשפיע, זו עבודה מאוד גבוהה.

שאלה: לי זה לא ברור מה זה אומר באותו הזמן לכלול מלכות בבינה וגם להיות מבוטל או נכנע באותו הזמן?

אם אנחנו מבטלים את המלכות אנחנו נכללים בבינה. אין לנו דרך אחרת. זה עניין הצמצום, זה ביטול, זה להעביר את המלכות בעצמה לדרגת הבינה כביכול, זה כבר לכלול אותה בדרגת הבינה, שגם "חשכה כאורה יאיר", שאנחנו אפילו עם הרצון לקבל, עם העביות רוצים לעבוד בעל מנת להשפיע.

שאלה: זו עבודה קשה כשאתה משתדל להתעלות מעל עצמך ולהתכלל בחברים, ברצונות שלהם, לקבל אותם כעצמך. וכשאתה בכל זאת מצליח לעשות את זה אז אתה נמצא שם במצב מבוטל. מה העבודה שם, מה עושים ברגע שנכללת כבר ברצונות של החבר ואתה נמצא שם?

תנסה לחבר את כולם יחד לפי הכוחות שלך, לא לפי הפעולות הפיזיות. עם פעולות פיזיות צריכים מאוד להיזהר שלא תתחיל בצורה אגואיסטית לארגן אותם ביניהם כמו איזה גננת, אלא תשתדל להתכלל בהם. אם אתה נכנס בהם ורוצה לחיות, רוצה להרגיש אותם בפנים, אתה מגלה שם את הבורא שנמצא בתוכם. כי הבורא נמצא בתוך הבריאה ומחזיק את הבריאה, מחייה אותה, מחייה את כולם. ולכן שם אתה תתחיל להרגיש שיש לך כבר יכולת במשהו להתקשר לבורא בתוך החברים.

תלמיד: מה זאת אומרת להתקשר עם הבורא בתוך החברים?

זה שאתה רוצה ללכת באמונה למעלה מהדעת, זאת אומרת בכוח השפעה כנגד כוח הקבלה שלך. כוח הקבלה שלך זה מלכות, כוח השפעה זה בינה. כשאתה רוצה להעמיד רצון להשפיע יותר גבוה בהערכה, בהרגשה, באיכות מהכוח שלך דלקבל, זה נקרא באמונה למעלה מהדעת, בהערכת ההשפעה יותר מהקבלה, כך אתה מכוון את עצמך לאיזו פעולה.

נגיד אתה רוצה עכשיו משהו לעשות ופתאום אתה עוצר את עצמך ואומר, "רגע, האם זה לטובתי או נגיד לטובת הקבוצה או לטובת הבורא". אם ברור לך שלטובת הבורא היית עכשיו עושה משהו אחר ממה שלך, זה נקרא שאתה עושה פעולת השפעה למעלה מפעולת הקבלה. אתה מעדיף את רצון הבורא, זה בדרך כלל מתבטא בהשפעה, בחיבור, בכל מיני כאלה דברים, לעומת כוח הקבלה שלך.

נגיד שאתה צריך עכשיו לקום לשיעור ולהיות עם כולם יחד או להמשיך לבלות או לישון וכן הלאה. מה אתה מעדיף? ואתה רוצה להמשיך לישון ואתה בכל זאת קם כי אתה עושה חשבון שאתה עושה את זה באמונה למעלה מהדעת, למען הבורא.

תלמיד: נגיד שהעדפתי כבר את הרצון של החברים, התעוררתי, קמתי, נכללתי ברצון שלהם, אני מרגיש רצון אחד לעשירייה של החברים בקבוצה, מה זה אומר שאני משפיע לבורא ברצון הזה?

אתה לא יכול לתת לבורא שום דבר, אין לו כוח קבלה. אם אתה רוצה לבטל את עצמך, להשפיע מעצמך לבורא, אתה מבטא את זה, אתה עושה את זה בתוך החברה. לכן הבורא שבר את הכלי הכללי שאתה תוכל בזה שאתה אוסף את הכלי, משפיע לכלי, מגיש אותו לבורא שימלא אותו, בזה אתה עושה לו נחת רוח, עושה לו טובה, עושה לו השפעה. אבל אין לנו אפשרות לבטא את עצמנו כלפי הבורא אלא רק דרך מה שאנחנו משפיעים לזולת.

לכן כתוב, "מאהבת הבריות לאהבת ה'". כמה שאתה אוהב את הבריות, כמה שאתה משפיע, מקדם אותם לחיבור ולתיקון, אתה בזה מביא אותם לבורא שיתקן אותם, שיחבר אותם, ימלא אותם, בזה אתה עושה לו טובה. כי הוא נהנה מלהשפיע ואתה נותן לו אפשרות להשפיע ואתה עושה את זה בהשתוות הצורה עימו כי אתה משפיע להם, לאותן הבריות ואתה משפיע בזה גם לבורא.

זאת אומרת בסופו של דבר בכל זאת העבודה שלנו המשותפת עם הבורא זה בתוך בני האדם, בתוך הקבוצה, העשירייה ואחר כך האנושות.

שאלה: הרצון לקבל לעצמו יש לו נטייה לרצות לגנוב לעצמו. זה כל כך מושך לעשות את זה. איך התרגילים שנתת יכולים לבנות איזה יכולת לגנוב מהאגו במקום שהאגו יגנוב מהכוונה שלנו?

ילד שנולד, תינוק, אפילו בזה שהוא קיים הוא כבר נותן תענוג לאימא, היא נהנית מזה שהוא קיים. אבל אחר כך היא בודקת האם הוא בריא, האם הוא עושה משהו, מתקדם נגיד, מדבר משהו, פונה אליה, מחייך אליה, מגיב וכן הלאה, זאת אומרת כבר דורשת ממנו איזו תגובה.

אחר כך יותר ויותר ככל שהוא גדל בהתאם לזה דורשים ממנו יותר, עד כדי כך שמתחילים להעניש אותו אם הוא לא מתקדם מספיק ונכון. מהדוגמה הזאת אנחנו צריכים להבין מה אנחנו צריכים לעשות עם עצמנו ברוחניות.

אנחנו צריכים לדעת מה בעצם הבורא צריך לעשות איתנו ואיך אנחנו בהתאם לזה מגיבים אליו נכון.

שאלה: אתמול היו לנו שני מקרים בעשירייה שחברים קיבלו מצב לא נעים במשפחה וזה גרם לכל העשירייה להתלכד סביבם ולהתחבר הרבה יותר חזק, הורגשה נחיצות. איך אנחנו בעשירייה מייצרים נחיצות כזאת לחיבור בלי שנאלץ לקבל כאלה מצבים?

תנסו לעשות את זה בלי מקרים שמצערים אותנו. אבל בכל זאת אם קורה אז אנחנו צריכים לקבל שהם מגיעים מהבורא ושאנחנו באמת זקוקים לכל המקרים האלו כדי להתקדם יותר ויותר בליכוד בינינו, בחיבור בינינו ולעשות רק מאמצים יותר ויותר בחיבור.

אבל בכל תהליך החיבור, כשאנחנו מתחברים יחד, וזה דווקא טוב מאוד שאנחנו עכשיו לא כל כך יכולים להיות פיזית יחד, כי פיזית זה רק מבלבל אותנו אם אנחנו נמצאים באותו המתחם, אלא אנחנו צריכים יותר ויותר לחבר את הרצונות והמחשבות, "מוח ולב" מה שנקרא.

ואם אנחנו מחברים את זה איתנו, כולנו יחד אז יש בזה יכולת לקרב את גילוי הבורא, כוח קבלה, כוח השפעה, המקורות של כל מה שקורה לנו, הסיבות, ואז אנחנו יותר ויותר אינטנסיבי נתקדם ממצב למצב.

תלמיד: איך הכי נכון להתייחס לזה, כלחץ של הבורא שנתקדם שהגענו כבר לשלב שאנחנו צריכים יותר להתחבר?

ודאי שמה שקורה איתנו זה הכול מהבורא ואנחנו צריכים לקבל כל דבר ודבר כקריאה שהוא מושך אותנו אליו, אבל אליו זה נקרא לחיבור.

שאלה: כל השיעור אתה מדבר על לעשות פעולות השפעה כנגד פעולות קבלה. זה לא ברור מבחינת המעשים. גם אמרת שאתה ממש מקווה שמתוך המעשים בינינו אנחנו נגיע לזה, שאתה מצפה לזה. נתת עכשיו דוגמה על שיעור הבוקר שאדם קם לשיעור זה פעולה פיזית, זה מעשה.

אז מה?

תלמיד: אז במקרה הזה הכול ברור. אבל איך לתרגל את פעולות ההשפעה כשאין לך מה לעשות עכשיו בצורה פיזית, שאתה נמצא במהלך היום במקום, אתה עובד, מה זה לתרגל פעולה השפעה?

תשמע שיעור ועוד פעם ועוד פעם באוזן אחת. תשמע את השיעור ואתה תראה כמה שאפילו כשאתה עסוק במשהו אחר, זה עובד.

תלמיד: זה התרגיל שאתה ממליץ בעיקר לעשות?

כן.

(סוף השיעור)

---

1. "נטה צפון על תהו תלה ארץ על בלי מה" (איוב, כ"ו, ז')↩

2. בראשית מ' כ'↩