שיעור בוקר 28.10.21 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 557,

מאמר ל"ח, "יראת ה' הוא אוצרו"

הנושא מאוד מעניין, איך אנחנו יכולים על ידי יראה לבדוק, ללמוד, למדוד את הבורא, את היחס שלו אלינו, כמה אור אנחנו מקבלים, איך אנחנו מתייחסים אליו, כל זה הולך דרך היראה. אז מהי היראה? אנחנו לא יכולים להרגיש את האור עצמו, לא יכולים למדוד את האור אלא אך ורק לפי הכלי. כמו שאנחנו רואים גם בעולם שלנו, אנחנו לא יכולים למדוד את החשמל, אבל אם יש לנו כלי אז אנחנו יכולים למדוד. אנחנו מודדים את החשמל או שוקלים משהו במשקלות לפי התפעלות הכלי, עד כמה הוא מתפעל, המחוג זז, יורדת צלחת המשקלות וכן הלאה. זאת אומרת, אנחנו לא מודדים את התופעה עצמה אלא את ההשפעה שלה על המכשיר שלנו.

כך גם אצלי, אצלך, אצל כל אחד ואחד. הבורא משפיע על משהו, ואנחנו כבר מודדים את השינויים בנו ולפי זה אנחנו אומרים, "את זה קיבלתי מהבורא". דברים טובים, דברים שאולי חס ושלום אני מרגיש ההיפך, הכול תלוי באדם, איך הוא מקבל, אומנם שהוא תמיד מקבל רק דבר טוב אבל יכול להיות שהוא מתכוון למשהו אחר. רק לפי הכלים אנחנו בודקים מה קיבלנו וכמה קיבלנו. הכלי הזה נקרא "יראה". אנחנו צריכים עכשיו למדוד, לראות, להכיר, להבין מה זה נקרא "יראה", כי אז לפי היראה נרגיש, האם מקבלים משהו מהבורא או לא, או מה מקבלים. לכן הוא אומר "יראת ה' היא אוצרו", כמה שיש בנו יראה לפי זה אנחנו יכולים למדוד את הבורא.

לח. יראת ה' הוא אוצרו

שמעתי י' ניסן תש"ז

"אוצר נקרא הכלי, ששם נותנים את הרכוש. למשל, תבואות נותנים במחסן, ודברים יקרי ערך נותנים במקום יותר שמור. זאת אומרת, שכל דבר המתקבל נקרא בשם יחס לאור. והכלי מוכרח להיות, שיוכל לקבל את הדברים, כמו שלומדים "אין אור בלי כלי". זה נוהג אפילו בגשמיות.

אולם מהו הכלי ברוחניות, שנוכל לקבל בתוכו את שפע הרוחניות, מה שהבורא רוצה לתת, שהכלי הזו יהיה מתאים להאור? היינו כמו בגשמיות, שהכלי המתאימה להדבר שנותנים בתוכו, צריך יחס משותף. כדוגמת, שאין אנו יכולים לומר, שיש לנו אוצרות יין, השמורים שהיין לא יתקלקל, שפכנו אותם בשקים חדשים. או שלקחנו הרבה קמח בחביות. אלא כמו שנהוג, יין, הכלי שלהם חביות וכדים. וקמח, הכלים שלהם הוא שקים, ולא חביות. וכדומה.

ובהאמור נשאלת השאלה, מה הכלי הרוחני, שמהכלים האלו אנו יכולים לעשות אוצר גדול משפע עליונה."

מה יוצא לנו כאן? אנחנו אומרים שהבורא ממלא את הכול, נמצא בכול, אנחנו נמצאים בים, באוקיינוס של הכוח העליון, האור העליון, שהוא טוב ומיטיב וממלא את הכול, אבל להרגיש אותו אנחנו יכולים רק במידה שיהיה לנו כלי מתאים לזה. כאן, בעל הסולם נותן לנו דוגמה, אם אתה בא עם כלי שהוא שק, הוא טוב לקמח אבל הוא לא טוב למים, אז מה הכלי שמתאים לבורא, שנוכל להרגיש אותו, אפילו למדוד אותו?

הכלי הזה, הוא אומר, הוא יראה, אותו אנחנו צריכים להעמיד, אנחנו צריכים להבין מה זה הכלי הזה, איך לייצב אותו, איך להביא אותו למילוי, איך הכלי הזה מתמלא, איך אנחנו מרגישים אותו, מודדים אותו ואיך מתקדמים, זאת אומרת, מגדילים אותו. אבל ברור מתוך זה שאנחנו צריכים כלי מתאים לגילוי הבורא. אולי אנחנו מביאים כלי שלגמרי לא שייך לגילוי הבורא, לכן אנחנו נמצאים בחשכה, אז הבעיה שלנו היא בכלי, כי הבורא ממלא את כל המציאות, חוץ מהבורא לא קיים כלום, הוא הכוח הכללי של הטבע שממלא את הכול.

"ובהאמור נשאלת השאלה, מה הכלי הרוחני, שמהכלים האלו אנו יכולים לעשות אוצר גדול משפע עליונה.

לפי הכלל, שיותר משעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק, היות שרצונו ית' הוא להטיב לנבראיו, וסיבת הצמצום, אנו צריכים להאמין, שזהו לטובתנו. ובטח הטעם הוא, משום שאין לנו כלים המתאימים, שיוכל להיות שם את השפע, כדוגמת כלים גשמיים, שצריכים להיות מתאימים להדבר שנותנים שמה. ומשום זה אנו צריכים לומר, אם אנחנו נוסיף כלים, אז יהיה במה להחזיק שם תוספות שפע.

על זה בא התשובה: "אין להקב"ה בבית גנזיו, אלא אוצר של יראת שמים בלבד" (ברכות ל"ג).

אמנם יש לפרש מהו יראה, שזהו הכלי, שמהכלי הזו עושים אוצר, ומכניסים לתוכו כל הדברים החשובים. אז זצ"ל אמר, יראה הוא כמ"ש אצל משה, שאמרו חז"ל "בשכר ויסתר משה פניו כי ירא מהביט, זכה לתמונת ה' יביט" (ברכות דף ז.)." זאת אומרת, כביכול כמה שהאדם מסתיר את עצמו מהבורא, לא שהבורא נסתר מאיתנו אלא אנחנו מסתירים, מה זה האדם, האגו, הרצון לקבל, כמה שהאדם מסתיר את הרצון לקבל שלו מהבורא, בזה הוא מגיע למצב שהוא כן מרגיש שהוא מתמלא בכוח העליון הזה. "וענין יראה הוא, שמתירא מפני התענוג הגדול שיש שם, ולא יוכל לקבלו בעל מנת להשפיע. ובשכר זה, שהיה לו יראה, בזה עשה לעצמו כלי, שיוכל לקבל בתוכו השפע עליונה".

שאלה: מה זה אומר לחשוש מאותו שפע עליון שיש לבורא, שהוא מפחד לקבל אותו?

שלא אוכל להחזיק את עצמי ואקבל את השפע, האור, בעל מנת לקבל ומזה אני אהפוך להיות לקליפה, לצד האחר, לסטרא אחרא. זאת אומרת, במקום לעבוד על מנת להשפיע ולהיות בהשתוות הצורה עם הבורא ולפי זה בדבקות בבורא, אני אהיה הפוך ממנו, ולפי זה אתרחק ממנו עד פירוד ממש.

תלמיד: כאן יוצא שאני הודות לכך כביכול מפחד לאבד את הקשר עם הבורא?

לא, אנחנו נמשיך לקרוא ואתה תראה. זה שאני מפחד לאבד את הקשר עם הבורא זה דבר אחד, ולהיות הפוך ממנו זה דבר שני. ישנן עוד הרבה הבחנות.

"וזהו עבודתו של אדם, וחוץ מזה אנו מתיחסים הכל להבורא. מה שאין כן יראה, כי המשמעות של יראה הוא, שלא לקבל, ומה שהבורא נותן, הוא נותן רק לקבל, וזה ענין "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".

ולהכלי הזו אנו צריכים, כי אחרת אנו נהיה נקראים שוטה, כמו שאמרו חז"ל, "איזהו שוטה המאבד מה שנותנים לו". שפירושו, כי הס"א יוציא מאתנו השפע, אם אין אנו יכולים לכוון בעמ"נ להשפיע, שאז זה הולך לכלי קבלה, שהוא הס"א והטומאה.

וזה ענין "ושמרתם את המצות". כי ענין שמירה הוא סוד יראה. והגם שטבע האור ששומר את עצמו, שפירושו שמטרם שרוצה לקבל את האור לכלי קבלה, האור מסתלק, מכל מקום, האדם בעצמו הוא צריך לעשות זה עד כמה שאפשר, כדברי חז"ל "תשמרו עצמכם מעט מלמטה, ואני אשמור אתכם הרבה מלמעלה".

ומה שאנו מיחסים את היראה לבני אדם, כמו שדרשו חז"ל "הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים", הוא משום שהכל הוא יכול לתת חוץ מיראה. כי מה שהקב"ה נותן, הוא מוסיף אהבה ולא יראה.

ובכדי לקנות את היראה הוא ע"י סגולת תורה ומצות. היינו, כשהאדם עוסק בתו"מ על הכוונה לזכות לעשות נחת רוח ליוצרו, הכוונה הזו, הרוכבת על מעשי המצות ולימוד התורה, מביאים את האדם לזכות לזה. אחרת האדם יכול להשאר, אף על פי שמקיים תו"מ בכל פרטיה ודקדוקיה, ומכל מקום הוא ישאר רק בדרגת דומם דקדושה.

ולפי זה יוצא, שהאדם צריך תמיד לזכור את הסיבה, המחייבו לעסוק בתו"מ. וזה ענין שדרשו חז"ל "שתהיה קדושתכם לשמי", שפירושו, שאני אהיה הגורם שלכם. שזה נקרא, שכל עבודתכם הוא בזה, שאתם רוצים להנות לי, היינו שכל מעשיכם יהיו בעמ"נ להשפיע.

כדברי חז"ל "כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה" (ברכות כ). שפירושו הוא, כל אלה, שעוסקים בשמירת תו"מ על הכוונה בכדי להגיע לזכירה, בסוד "בזכרי בו, איננו מניח לי לישון", נמצא, שעיקר השמירה הוא, בכדי לזכות לזכירה.

זאת אומרת, זה שרוצה לזכור את הבורא, זה הוא הגורם שמירת תו"מ. היות לפי זה, הסיבה והגורם, שצריך לשמור את התו"מ, הוא הבורא. היות בלי זה אין האדם יכול להתדבק בהבורא, מטעם ש"אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד", מסיבת שנוי צורה כידוע.

והסיבה, שהשכר ועונש אינו מגולה ורק צריכים להאמין בשכר ועונש, הוא מטעם, שהבורא רוצה, שכולם יעבדו בשבילו ולא לתועלת עצמם. שהוא בחינת שנוי צורה מהבורא. ואם השכר ועונש היה מגולה, אז האדם היה עובד מטעם אהבת עצמו. היינו, שהבורא יאהב אותו. או משנאת עצמו, היינו שהיה מפחד שהקב"ה ישנא אותו. נמצא, שכל הסיבה לעבודה הוא רק האדם, ולא הבורא. והקב"ה רוצה, שהוא יהיה הסיבה המחייבו.

ובהאמור יוצא, שיראה הוא דוקא בזמן, שהאדם מכיר את שפלותו, ואומר, שזה שהוא משמש להמלך, היינו שהוא רוצה להשפיע לו, לזכיה גדולה יחשב לו זה. ואין לו ערך מה שיוכל לומר, עד כמה שהשימוש הזה חשוב בעיניו. כפי הכלל, שבאדם חשוב מה שנותנין לו, נחשב כאילו קיבל ממנו, כידוע. ובטח לפי שופלותו של אדם, איך שהוא מרגיש בעצמו, בשיעור הזה הוא יכול להתחיל להעריך את גדלותו של ה', ויתעורר בו חשק לשמשו. מה שאין כן אם האדם בעל גאווה, אמר הקב"ה "אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד".

וזה ענין ששוטה, ורשע, וגס רוח הולכים ביחד. והטעם הוא, היות שאין לו יראה, שפירושו, שאין הוא יכול להשפיל עצמו לפני הבורא, ולומר, שלכבוד גדול יחשב לו זה, שהוא יכול לשמש אותו בלי שום תמורה, אז אין הוא יכול לקבל בחינת חכמה מה'. אז הוא נשאר שוטה. ומי שהוא שוטה, הוא רשע, כמו שדרשו חז"ל "אין האדם חוטא, אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות"."

זה המאמר, אני רואה שהוא קצת קשה, מבלבל אותנו אולי, אז נלך לאט לאט. אבל הוא חשוב מאוד, כמו כל המאמרים האלה של "שמעתי".

שאלה: יש את המשפט המפורסם שעכשיו קראנו, "תשמרו עצמכם מעט מלמטה, ואני אשמור אתכם הרבה מלמעלה". "תשמרו" זו היראה? מה זה "תשמרו", ממה צריך להישמר?

מפני מה צריכים להישמר? מזלזול כלפי הבורא, כי אחרת אתה מתרחק ממנו. במידה שהוא העיקר אתה מתקרב אליו, במידה שהוא לא חשוב אתה מתרחק ממנו.

תלמיד: אבל מה זה תישמרו? ממה וממי צריך להישמר?

אתה צריך כל הזמן להיות בשמירה על הרצונות, על הכוונות שלך, האם הם מכוונים נכון, קודם כל לבורא בכלל ולא למשהו אחר, ברגע שאתה לא חושב על הבורא אלא על כל דבר אחר אתה יורד מדרגת אדם לדרגת בהמה. אז קודם כל לשמור שכל הרצונות והכוונות שלך מכוונים אליו, לבורא. זה דבר אחד, ודבר שני איך אתה, מה טיב הרצונות והכוונות האלו.

תלמיד: ובזה יש לי שמירה גם מלמעלה כמו שהוא אומר?

כן, ודאי שאתה עובד בזה יחד עם הבורא, כי אתה יכול לבקש ממנו שיעזור לך להיות מכוון אליו ברצונות וכוונות מסוימים, שכל הזמן תתקרב אליו לפי השתוות הצורה. זה נקרא "אני לדודי ודודי לי".

תלמיד: הוא לא אומר "תישמר", אלא "תישמרו" זאת אומרת, הכול לעשות ביחד.

חוץ מזה, כן. זה דבר נוסף.

שאלה: במאמר כתוב שזה אומר שהסטרא אחרא תיקח את השפע מאיתנו. אז כדוגמה, כשאנחנו רואים משהו שמסב לנו תענוג, וזה מיד מורגש ברצון לקבל. האם החופש שלנו בלהיות כל הזמן בכוונה להשפיע מתבטל, והאם זה אי פעם יהפוך לאוטומטי?

זה אף פעם לא יהיה אוטומטי. תמיד נצטרך לתת כוחות, יגיעה, ומאמצים, גם כדי להתחבר בינינו, גם לכוון לבורא, גם לבדוק באיזה טיב אנחנו מכוונים אליו, תמיד זאת העבודה.

שוב, למה? כדי לבנות לנו כלי מתאים לגילוי שלו. כי בשביל הבורא, הגילוי שלו כלפי הנבראים זה כל התענוג, כי בזה הוא משפיע. וכל העבודה שהוא עושה לפני זה, בנסתר מהתחתונים, והם לא נהנים ממנו, זה לא מביא לו תענוג. התענוג שלו הוא להתגלות בתחתונים, למלא אותם ושהם נהנים מהמילוי שלו, היינו לפי מידת הדבקות בו.

וכשהתחתונים מקבלים את הבורא, רוצים לקבל אותו, רוצים להתמלא ממנו, כי בזה הם יכולים להנות לו בחזרה. כי הכוונה שלהם היא לא כדי לקבל את האור העליון בתוכם, אלא כדי לתת לבורא הזדמנות למלא אותם. להביע אהבה מצד הנבראים לבורא, כדי שהבורא יוכל להביע את האהבה שלו כלפי הנבראים. וכל זה קורה בכוח השפעה הדדית, באור חוזר מצד הנבראים, ובאור ישר מצד הבורא. כי הוא מלכתחילה על מנת להשפיע, הוא כולו רצון להשפיע, וכשהם עובדים למעלה מהרצון שלהם.

בקיצור, מה אנחנו יכולים לעשות? אנחנו צריכים לבנות כלי לגילוי הבורא, והכלי הזה נקרא "יראת ה'". למה יראה? כי אנחנו נמצאים בפחד שלא נוכל להשפיע לבורא תנאים שהוא יכול למלא אותנו. אנחנו מביאים לבורא את עצמנו, שימלא אותנו, שייהנה מאיתנו, שיעשה מאיתנו מה שהוא רוצה. אז קודם אנחנו עושים צמצום על האגו שלנו, על הרצון לקבל לעצמנו, ואחר כך אנחנו נותנים לו את עצמנו. פשוט נותנים לו למעלה מהדעת. ואז במידה הזאת הבורא יוכל לתקן את הכלי שלנו, ולמלא אותו.

הוא יודע איך, וכמה הוא צריך להשפיע כדי לעשות מאיתנו כלי. וכאן העניין של הדבקות שלנו, עניין ההתבטלות שלנו כלפי הבורא, מידת המוכנות שלנו לקבל ממנו כל מה שהוא צריך, כל מה שהוא רוצה. כי הוא רוצה רק דבר אחד, לבנות מאיתנו כלי מתאים לאור שלו.

ודרך אגב, להיות כלי מתאים לאור, זה לא פשוט, באורות יש הרבה הבחנות. זה יוצא כמו מים, קמח, גרעינים ועוד כל מיני דברים, ולכל חומר יש כלי שמתאים לו. ואת זה הבורא עושה, אנחנו לא יודעים מה לעשות, הוא עושה את זה, אבל בהתאם למידה שאנחנו מסוגלים לבטל את עצמנו.

שאלה: כתוב כאן שבאוצרו של ה' אין יותר מאשר אוצר יראת ה'. ולמטה כתוב "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". אם כן, נראה שבהתחלה כתוב שכל מה שיש לו זה יראה, ובהמשיך כתוב שיש הכול, חוץ מיראה.

מה שאנחנו צריכים לעשות מעצמנו, את זה אין בבורא, זו היראה. אנחנו צריכים להגיע למצב שהרצון האגואיסטי שלנו יהפוך ליראה, לפחד, למצב שאנחנו מבינים שאם הבורא לא יבנה את הכלי, אנחנו לא נגיע לכלום, לא מסוגלים להגיע לצורת השפעה, אם בכלל אנחנו נמצאים בהבנה שצריך להגיע להשפעה.

זאת אומרת, כל העבודה שלנו היא לבטל את עצמנו כלפי הבורא, שיעשה בנו את כל הפעולות בסדר הנכון, בעוצמה הנכונה שהוא צריך לעשות כדי לבנות מאיתנו כלי.

שאלה: במאמר הוא כותב, ש"יראה הוא דוקא בזמן שהאדם מכיר את שפלותו". מה זאת אומר?

כן. אם אדם מכיר שהוא לא מסוגל בעצמו לפתח את הכלי וזה נמצא בידי הבורא, אז הוא מתחיל לראות כמה שהוא נמצא בידיים של העליון ולפי זה מגיע לביטול. וזה לוקח שנים עד שהאדם מתחיל להכיר כמה הוא נמצא בידיים של הבורא. הוא חושב שהוא יכול להעמיד את עצמו במצב, שהוא יכול לדרוש והבורא יעשה, שהוא יכול לבכות והבורא יעשה. לא, כאן הכול אפשר לשלם רק ביגיעה. עד שהאדם לא ממלא את סאת היגיעה הבורא לא עוזר לו. הוא עוזר לו, אבל לא בצורה סופית אלא רק כדי לבנות את הכלי.

שאלה: לפי המאמר אנחנו מבינים, שהדבר הכי חשוב להיות ביראת שמיים. השאלה, איך אנחנו דבקים להיות ביראת שמיים ולא בורחים מזה? כרגע אני מבין את החשיבות, אבל ברגע שאני יוצא מהשיעור, ויוצא מהחיבור לחברה, זה בורח לי, אני מאמין בדברים אחרים. איך נשארים דבוקים ליראת שמיים?

אני אגיד לך, השכן שלי בבניין שאני גר, הוא מפחד מהבנק, יש לו מינוס גדול והבנק יכול להפסיק לשלם את התשלומים שדורשים מהבן אדם הזה, מהשכן שלי. השכן משמאל מפחד מהמשטרה, כי כבר כמה פעמים הוא עשה כל מיני מעשים. שתה, או עישן במקום שאסור לעשן, ועוד כל מיני דברים קטנים כאלה. אבל הוא מפחד שהמשטרה יכולה לבוא אפילו למקום העבודה שלו ואז יהיו לו כל מיני בעיות.

זאת אומרת אנחנו נמצאים גם בפחד מה יגידו עלינו האנשים, הילדים שלנו וכולם מתחשבים בזה בכל דבר ודבר. אנחנו נמצאים באיזו רשת, ואפילו שאנחנו לא מודעים לזה בכל רגע ורגע, אבל הרשת הזאת היא מייצבת אותנו בחיים וכך אנחנו קיימים.

זאת אומרת הייתי אומר יותר, שדרך הרשת הזאת אני מרגיש את עצמי כלפי הדומם, הצומח, החי, ובני האדם, איך אני מתנהג, איך הם מתנהגים אלי, אני מרגיש את עצמי שאני חי, ואם לא הייתי מקבל מהם תגובות אז לא הייתי מרגיש את העולם הזה.

זאת אומרת, מצד אחד כמה שלוחצים עלי הנמצאים בסביבה שלי, זאת אומרת הדומם, הצומח, החי, ובני האדם, ומצד שני, בלי שהיו לוחצים עלי, אני לא הייתי מרגיש את הקיום שלי באיזה מקום. כלומר, יש כאן דבר הדדי, אנחנו רוצים להרגיש את הבורא, ואנחנו צריכים להרגיש כמה הוא לוחץ עלינו, וכמה כביכול אנחנו לוחצים עליו בחזרה ונמצאים עימו בהתקשרות הדדית.

אז כאן העניין, שכמו השכנים שלי, אני מכל דבר מפחד. מבית הספר שהילד שלי לומד, מהמשטרה, מהביטוח הלאומי, מקופת חולים, ובוודאי שמהמנהלים שלי בעבודה. ומה יקרה מחר עם הווירוס הזה, ועוד אלף ואחד דברים שיכולים ליפול לי על הראש, מכל דבר ודבר.

הפחד הזה, היראה הזאת, אנחנו לא מודעים כמה הרצון לקבל וליהנות שזה אנחנו, [כמו] ג'וקים קטנים, שרוצים רק ליהנות ושום דבר חוץ מזה. ואז אנחנו מרגישים על עצמנו איך שזה לוחץ, איך הסביבה כל הזמן לוחצת עלינו ומייצבת אותנו בזה וכך אנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים בעולם.

ואם אנחנו רוצים להיות בעולם אחר, יותר עליון, אז אנחנו צריכים להשתדל לפתח מאיתנו כלים כלפיו. בעולם שלנו אני מפחד מדומם, צומח, חי, ומבני אדם. "דומם" זה כוחות הטבע, האקלים, ההוריקנים וכן הלאה, ה"צומח" זה מה שקורה לנו עם התבואה, עם כל מיני דברים שמהם אנחנו חיים. "חי" זה כל [החיות] מהקטנות ביותר ועד הגדולות ביותר, וה"מדבר" זה בני האדם.

אז אני בסופו של דבר חי מפחד, מהלחץ של כל הדברים האלה, הדומם, הצומח, החי, והמדבר, שנמצאים סביבי, ואני אפילו לא מודע לזה. אבל בואו נרגיש עד כמה שזה מייצב לנו את תמונת החיים, צורת העולם, איך אנחנו קיימים, ואם זה יעלם ואני לא ארגיש שאני רוצה אותם, צריך אותם, מפחד מהם, והם לוחצים עלי, אז אני לא ארגיש את המציאות, כמו שאנחנו לא מרגישים כך את הבורא.

אז כאן שואל בעל הסולם במאמר הזה "יראת ה' הוא אוצרו" איך אנחנו מפחדים, או מפתחים את הרגש שלנו לבורא? והרגש שלנו כלפי העולם הזה, זה גם פחד ואנחנו כל הזמן נמצאים בביקורת, בבירורים, במדידות, מה קורה לי עם העולם הזה, איך הוא לוחץ עלי, איך אני לוחץ עליו. זו ההתקשרות ההדדית שלנו האינטראקציה שלנו עם העולם הזה.

כל אחד מאיתנו הוא רצון לקבל ואנחנו נשארים רצון לקבל ואם אני רוצה להרגיש את הסביבה האחרת, שנקראת "העולם העליון", עשייה, יצירה, בריאה, אצילות, עולם אדם קדמון, עולם האין סוף, כמו שאנחנו לומדים שישנם כאלה, אז אני צריך כל פעם לשנות את עצמי, אני כל פעם כל הזמן צריך לשאול באיזה רצונות, באיזה מחשבות, באיזה פחדים וחרדות, באיזה בדיקות, אני צריך להיות כלפי ההשפעה החיצונית הזאת?

וכאן באו המקובלים ואומרים, "אל תדאג, הבורא הוא טוב ומיטיב, זה לא כמו שאתה חושב עכשיו כשאתה נמצא בהסתרה, ואתה נמצא ממש בבעיה. אתה לא נמצא בבעיה, אתה צריך רק דבר אחד, כמה שאתה רוצה להרגיש שהוא עושה לך טוב, בהתאם לזה תבנה את הכלי שאתה רוצה לעשות לבורא טוב, ואז לפי זה, לפי ההשתוות ביניכם, אתה תרגיש אותו ואתה תראה שאין מצב יותר טוב מזה. זה יביא לך ביטחון, תענוג, ומילוי, הכול, רק תתייחס אליו בטוב".

על זה בעצם הוא מדבר. כי מה העניין? מהו אוצר? האוצר זה איפה שאנחנו רוצים לקבל את הרגשת העולם העליון, את הבורא. מהו האוצר הזה? אז הוא אומר, "האוצר הזה הוא יראת ה'". מהי יראת ה'? אין לי מה לפחד ממנו. הוא לא יעשה לי שום דבר רע, אלא רק אני בעצמי גורם לעצמי את כל הנזקים. אצלי יש יצר רע ויכול להיות יצר טוב, ואני הבוחר. ואז האור שמגיע מהבורא, הוא יכול להיות לי כאור ויכול להיות לי כחושך והכול תלוי בי. זה מה שעכשיו אנחנו לומדים.

אז איך אנחנו נכנסים לאוצר הבורא, אוצר המלך ומקבלים שם עם הכלי שלנו המתאים לקבל? אני לוקח את הכלי, והולך לאוצר הבורא, ומקבל שם חלק מהאור ומביא אותו ואחר כך זה נשפך, נעלם, כמו כל דבר בעולם שלנו, הכול מתגלגל ורק בסוף זה עובר לנצחיות. ושוב אני נכנס ומקבל משם אור, וחוזר אלי ושוב זה נשפך.

אבל כל פעם אני עולה לאור יותר גדול. כל פעם אני מביא כמות ואיכות יותר גדולה. וכך אנחנו מתחילים להכיר את העבודה הזאת. הבורא רוצה שאנחנו נגיע למצב שאנחנו מעבירים את כל האוצר שלו, את כל אור האין סוף לתוכנו. או במילים אחרות, אנחנו עולים במדרגות הסולם עד האין סוף. זה מה שעומד לפנינו, אז בואו נתקדם, נענה לכמה שאלות, אבל בכל זאת נצטרך שוב לחזור למאמר.

שאלה: במאמר כתוב שיראת שמים היא סגולה שמגיעה מההתעסקות בתורה ומצוות. מבחינה פרקטית, איך אנחנו יכולים לספוג את הסגולה הזאת, איך אנחנו יכולים שתהיה לנו יראת שמים משיעורי הבוקר, פגישות עשירייה, הפצה וכן הלאה?

זה דבר פשוט. אם אתה תחשוב כל הזמן איזה תענוג אתה יכול לעשות לבורא, זה ביטוי של יראת שמים. זה נקרא להיות ב"אמונה למעלה מהדעת", ב"על מנת להשפיע". להיות ב"יראת שמים". הכול אותו דבר. איך אני גורם לבורא תענוג כמו שהוא מלכתחילה רוצה לגרום לנו.

שאלה: איך להבין נכון את היראה? להבין נכון את היראה פירושו של דבר האפשרות לענות לנותן במה שהוא נותן לי, כמה שאני מסוגל לקבל ממנו, ואת זה אני עושה רק באמצעות תורה ומצוות, נכון להבין את זה כך?

"תורה ומצוות" זה נקרא כל מיני פעולות שאנחנו עושים כדי לגרום משהו טוב לכוח הבורא שבזה הוא יכול לעזור לנו ולתת לנו בחזרה. "תורה" זה נקרא האור העליון שמשפיע על הפעולות שלנו אם אנחנו רוצים לתקן את עצמנו. "מצוות" זה נקרא כל פעולה ופעולה על מנת להשפיע שאני עושה את זה דרך כולם, דרך קבוצה, דרך העולם, בסופו של דבר לבורא, כדי לקרב את כולם לבורא.

וזה נקרא "תורה ומצוות". על ידי כל מיני פעולות שאני עושה בעצמי, בעשירייה או בכל הכלי של "בני ברוך", או בכלל בכל העולם, כמה שיותר מזה אנחנו מפרסמים את עצמנו, זה נקרא "עשיית תורה ומצוות".

סך הכול לגרום שיהיו כמה שיותר כלים מכוונים לקבל את האור העליון. זה נקרא שכל כלי פרטי יבין מה הוא צריך לעשות, ושיהיו מוכנים להתחבר ביניהם באהבה בעל מנת להשפיע, "ואהבת לרעך כמוך". וכך הם יוכלו לעשות מעצמם כלי גדול לקבלת האור העליון. זה נקרא "קיום תורה ומצוות".

שאלה: נאמר בטקסט ש"אין אדם יכול לקבל בחינת חכמה מה' אז הוא נשאר שוטה." מה זה אומר?

הוא נשאר שוטה. זאת אומרת, הוא נשאר בחושך. "שוטה" נקרא שהוא נמצא בחושך, לא מרגיש את הבורא כתוצאה מהפעולות הלא נכונות שלו.

שאלה: אני הצעיר פה, אני עדיין ביראה מהבורא. האם זה נכון שאני ארגיש יראה אם אני לא טוב מספיק בעבודה ואני כבר מרגיש ומתקרב ליראת ה', האם זה נקרא "יראת ה'"?

"יראה" זה נקרא שאתה מחפש באיזו צורה אתה יכול לעשות נחת רוח לבורא. זה נקרא "יראה". לא שהוא דורש ממך את זה, אלא אתה רוצה להיות בזה. ואם אתה לא רוצה להיות בזה אז שתהיה לך יראה מזה שאתה עוד לא נמצא בזה.

כי רק לפי ההרגשה הזאת של יראה, כמו אימא כלפי תינוק, היא כל הזמן דואגת איך לעשות לו טוב. בצורה כזאת אנחנו צריכים להתייחס כל הזמן דרך החברים, אם אפשר, לבורא. זה הרבה יותר קשה דרך חברים, מצד אחד. מצד שני, זה הכי בטוח.

שאלה: אז המציאות לוחצת, והתכללתי מספיק בעשירייה כדי לשייך את זה לבורא, כדי להבין שזה בעצם קריאה לשנות את היחס אליו, לשנות את עצמי שאני ארגיש שהוא טוב ומיטיב, ויחד עם זה יש עדיין דרישה שהמציאות תשתנה. ואם היא משתנה לטובה, אז שכחתי את הבורא באותו רגע, ואם היא לא משתנה לטובה אני מרשיע.

אלא מה? אתה מספר לנו על המצבים שלך.

תלמיד: אני מספר על העבודה. כאילו מקום שלא מצליחים לשבור איזה שינוי שצריך להיות בעצמי, בי.

נכון.

תלמיד: איך באמת להגיע לדרישה כזאת שלא תהיה תלויה במציאות אלא עקבית, שלא משנה מה קורה מבחינת המצבים, הדרישה הזאת נשארת ורק היא?

רק בתנאי שאתה באמת רוצה להשפיע. אבל איך אתה יכול באמת לרצות להשפיע אם אין לך עדיין כוח השפעה?

זה שאתה נכלל עם עוד חברים, זה עוזר לך למצוא את הכתף של החבר, ובכוח המשותף שאתם מפתחים, אז אתם יכולים להגיע למצב שיש לכם ביטחון מבפנים, אפילו שהוא ביטחון אגואיסטי, אבל כבר יש לכם עשירייה שמחוברת ורוצה להגיע להשפעה, שזו המטרה, הפעולה שלכם המשותפת. ואז כך אתם מתקדמים.

תלמיד: ומתישהו הדרישה הזו הופכת באמת למנותקת מהמצבים החיצוניים?

תנסו לבצע אותה לפחות פעם אחת, לא מתישהו.

שאלה: למה הכלי לגילוי הבורא הוא יראת ה' ולא אהבת ה'? אם מדובר בהשתוות הצורה, אז זה צריך להיות אהבת ה'.

לא. אנחנו לא יכולים להגיע לאהבת ה' אלא אך ורק דרך יראת ה'. בלי יראה אין אהבה. בלי יראה יש אהבה אגואיסטית כמו שיש לנו בעולם הזה. ואז האהבה הזאת יכולה להסתלק מהיום למחר כי היא תלויה רק במידה שאני מרגיש תענוג ממשהו מבחוץ. לפי זה אני אוהב אותו.

זה לפי הטבע הפרימיטיבי, הישר שיש לנו, האגואיסטי. אם אנחנו מדברים על אהבה שהיא לא מפני שבא לי תענוג מהמקור, אלא שאני מגלה את היחס שלי במיוחד למקור למרות שזה לא טוב לי, מצד אחד. אבל מצד שני אני מאוד מעריך את זה. מתוך זה אני בונה את הכלי שהוא ביסודו רצון לקבל, עם צמצום, עם מסך, עם אור חוזר.

ואז אני אהיה מתאים לאותו המילוי. כך אני בונה את השק שלי כדי לקבל בתוך השק את האוצר של הבורא שהוא ממלא אותו, בעצמו מתגלה. ואם זה יהיה רק ברצון לקבל אין לזה שום ערך.

כמו שאנחנו בעולם שלנו, כמו תינוק, כמו ילד קטן, כל פעם קופץ ממקום למקום, מתענוג לתענוג. הוא לא יודע במה לבחור.

רק בתנאי שיש לנו שני דברים, אחד זה נגד שיטת המילוי, כי זה רצון לקבל שלא רוצה להיות בעל מנת להשפיע, והשני זה שאני כן דווקא רוצה בצורה כזאת לקבל את המילוי, בזה אני מכין את השק שלי, את הכלי כדי בו להרגיש באמת את הערך העליון, את הכוח העליון, את האלוהות. אחרת אני לא יכול לגלות את האלוהות, אני אגלה איזה תענוג שמהיום למחר הוא יכול להסתלק. והכול תלוי ברצון לקבל שלי, וכך אני מפתח אליו רצון להשפיע, אהבה מחוצה לי.

אני מעריך אותו, ולא את התענוג שהוא נותן לי, אותו. ואז בהתאם לזה אני מתנתק מהקליפה, מהרצון האגואיסטי, ומשייך את עצמי לבורא. אין לי כאן מילים כל כך. ברור שהמקום הוא קשה לבטא.

שאלה: איך אני יכול להכיר את השפלות שלי והחשיבות של הבורא כשאני לא רואה אותו, אני לא מצליח לראות אותו ולא מצליח לשמוע אותו. אני צריך להתפלל שהבורא יתגלה?

אתה לא צריך להתפלל שהבורא יתגלה, זה לא יעזור לך, הרבה אנשים מנסים ושום דבר לא עוזר להם. אתה צריך לבקש מהבורא שיעזור לך לבנות יחס נכון אליו, לכבד אותו, להחשיב אותו, ומתוך כך אתה תבנה את הכלי הנכון לגילוי הבורא. זה נקרא "יראת ה'".

יראה נכללת מכמה הבחנות. אני לא רוצה לקבל אותו בצורה ישירה, שימלא אותי. זה כמו תינוק, כמו ילד קטן שאתה נותן לו צעצוע, גמרנו, הוא מלא עד הסוף מעל הראש ומשחק אתו ומרוצה ממנו, צוחק ושמח. אני לא רוצה להיות בצורה כזאת ביחס לבורא, לא רוצה. אני רוצה להיות בעסק הזה עימו בצורה שווה, אני לו והוא לי בצורה שווה, אחרת אני אאבד את צורת האדם. אני רוצה לגדול בצורה כזאת שאני מבין מה אני יכול לתת לו, איך אני מגדל את הכלים שלי, איך אני מקבל ממנו, ואיך הוא נותן לי, ושבצורה כזאת הדדית אנחנו נתקיים. זו בדיוק ההדדיות הזאת, הדבקות הזאת שאני רוצה לבנות עימו.

לכן העבודה לא כל כך מובנת, כי אנחנו נמצאים בקשר בין האדם לכוח העליון, לבורא. האדם הוא הכוח התחתון והבורא הוא הכוח העליון, ובין שני הכוחות האלה אנחנו רוצים שיבנה קשר הדדי יפה, כך שכל אחד יגלה את השני ויתגלה בצורה השלמה, זה נקרא דבקות שלמה של הבורא באדם. ואז כל מה שיש חוץ מהאדם וחוץ מהבורא לא יהיה קיים, זה רק יכנס לתוך הקשר.

שאלה: בעבודה אני רואה שיש שתי אנרגיות, האנרגיה האישית שלי ויש את האנרגיה שאנחנו מכנים גדלות הבורא. איך אני באמצעות היראה יכול כל הזמן לעבור מלהשתמש בכוחותיי עצמי לשימוש רק בגדלות הבורא?

הכול תלוי בך, ככל שאתה על ידי הסביבה, על ידי הלימוד, על ידי כל האמצעים שיש לך, מרכז את תשומת הלב שלך לבורא. שהוא יעמוד לפניך כדבר הכי חשוב שקובע לך את הכול בחיים, גם מה שנגדו וגם מה שבעדו, גם כשאתה לא רוצה עכשיו להיות קשור אליו ולחשוב על זה, וגם כשאתה כן רוצה, בכל מיני מצבים, אתה בכל זאת מייצב שכל מה שאתה מרגיש בלב וחושב במוח הכול בא ממנו. ואחרי שאתה מבין שזה בא ממנו, איך אתה בונה את היחס שלך אליו, מה אתה עושה בחזרה, מהי התגובה שלך. אתה רוצה לדבר איתו או רוצה למחוק אותו משדה הראייה שלך, משדה ההרגשה, זאת אומרת מהמוח ומהלב. אם אתה רוצה לבקש ממנו, מה אתה רוצה לבקש, מה אתה רוצה מזה.

אבל קודם כל שיהיה לך ברור, שזה שאתה בכלל מרגיש את עצמך כקיים, באיזו סביבה אתה קיים, באיזה עולם, מה יש לך בראש ובלב, הכול מיוצב על ידי הכוח העליון. ואם הוא לא היה מייצב לך את זה, לא היית קיים, בכלל לא היית קיים, העולם לא היה קיים, וכלום. הכול מיוצב על ידי הבורא. אז מה אתה רוצה מזה שאתה עכשיו כך מרגיש, תחשוב על זה ותתחיל לדבר עימו, כי הוא הזמין בך את ההרגשה הזאת של העולם, הוא הביא אותך למצב שאתה עכשיו שומע שהוא עושה לך את זה, הבורא, לכן מתוך זה יש לך לעשות רק דבר אחד, תפנה אליו. אם הוא המקור לכל מה שקורה איתך בהרגשה ובהבנה, אז תפנה אליו.

שאלה: בעמוד 558 בפסקה האחרונה כתוב "ובהאמור יוצא, שיראה הוא דוקא בזמן, שהאדם מכיר את שפלותו," ובהמשך הוא אומר שככל שאדם מרגיש את השפלות הזאת, ככה הוא מעריך את גדלות ה'. מהי אותה שפלות שהאדם צריך להרגיש?

זו לא שפלות כמו שאנחנו חושבים בעולם הזה. שפלות שהאדם מרגיש ברוחניות, זו ההשגה שלו שכל מה שיש בו במוח ובלב, כל מה שקורה לו, כל מה שהוא רק יכול לחשוב, להגיד ולהרגיש, הכול בא מהבורא. הבורא הוא בעצם כל העולם.

ואז האדם צריך לקבוע מה צריך להיות היחס שלו לאותו עולם, האם לפי איך שהוא מרגיש ברצון לקבל שלו, או לפי איך שהוא צריך ללכת למעלה מהרצון לקבל שלו, ולדרוש מהבורא, שאין עוד מלבדו, שהבורא יסדר אותו בצורה אחרת. שהוא לא יהיה כל כך חלש, שהוא יוכל להגיב, שיוכל לעשות צמצום על הקבלות האלו שהוא נמשך אליהן, שנראות לו עכשיו כל כך מתוקות בינתיים אבל הוא רוצה להיות למעלה מהן, להתנזר מהן, ולהגיע למצב שהוא יהיה עצמאי גם מרע וגם מטוב, ויוכל לפי החלטה ברורה בלתי תלותית להחליט שהוא רוצה רק להיות דבוק בכוח העליון, שבאמת אין עוד מלבדו.

אבל כדי להיות דבוק לכוח העליון הוא צריך לבטל את עצמו, איך הוא יכול? אז הוא מתחיל להשיג עד כמה הוא אפס, סמרטוט, ללא כוחות, ללא שום יכולת לעשות משהו, ושוב יש לו במה לפנות לבורא, ושוב לבקש עוד כוח, עוד הבנה, ועוד הרגשה ככל האפשר יותר. אבל לא כדי להרגיש את עצמו יותר טוב אלא כדי להתקרב לאמת, לעל מנת להשפיע, ששם היציאה מכל העולם הזה.

צריכים להיות במחשבות האלו כמה שיותר. אבל כל מחשבה ומחשבה עושה פעולה, וכל פעולה ופעולה מצטרפת לחשבון גדול עד שמתמלאת הסאה והאדם יוצא לאור.

שאלה: לפעמים כשאני חושב על רוחניות יש לי דווקא פחד מזה, שאני נכנס לאיזה מקום לא מוכר, חשוך, אולי אהיה שם לבד. איך מתמודדים עם מצב כזה?

קבוצה, חברים וזהו.

שאלה: תיארת מצב שאדם ירא מכל מיני גורמים בעולם הזה, מהמשטרה, מהשכנים, מהבנק. האם אנחנו בעשיריות צריכים גם ללחוץ כך אחד על השני בשביל להרגיש את הלחץ הזה כי בלעדיו אין חיות?

לא, אנחנו צריכים לעזור לחברים להיפתח, שכל מה שהם מפחדים ממנו ואפילו לא מודעים לזה, כל הפחדים האלו יצאו וייעלמו, וכולם בסופו של דבר יכוונו אותנו ליראת ה'. הבורא מסדר לנו את הדברים האלה, רק אנחנו לא פותרים את הבעיות האלה כמו שאומרים דתיים "בעזרת ה' הכול יסתדר", אלא אצלנו בעזרת ה' זו מהות אחרת. אנחנו צריכים למעלה מכל ההפרעות לפנות באמת לבורא שיעזור לנו להיות יותר בלמעלה מהדעת.

שאלה: מה צריך לגלות, לטעום כל פעם כדי שממנו נפחד וניזהר?

צריכים לגלות ש"אין עוד מלבדו", ושהוא עושה לנו את כל הדברים האלה כדי שאנחנו נפנה אליו ונגלה שזה רק הוא, גם בלעשות את החושך וגם בלייצב את האור.

תלמיד: אבל מה גילינו, מה טעמנו שממנו אנחנו צריכים עכשיו להיזהר, שתהיה לנו יראה?

יראה מעד כמה אני יכול או לא יכול לעשות נחת רוח לבורא, זאת היראה שצריכה להיות. לא מהמשטרה ולא מהרופא ולא מאף אחד. היראה שלי צריכה להיות האם אני אוכל לעשות נחת רוח לבורא. תרשום לפניך וכל הזמן תהיה במצב הזה ואז תתקדם מהר.

שאלה: מכל הפעולות שאנחנו עושים היום, מה באמת עושה לבורא נחת רוח?

מזה שאנחנו מחפשים.

שאלה: מחפשים מה?

טועים, לא רוצים, כן רוצים, כי הוא עושה לנו את הכול, הוא מבלבל אותנו, אין כוח אחר שמפריע לנו. הבורא עצמו לא נותן לנו לעבור למצב הרוחני. למה? כי אנחנו נמצאים קודם כל בסוף הכלים, לפני גמר התיקון, והפעולות האלו הן מאוד חשובות, הן נוגעות לעביות הגדולה ביותר בכלי דאדם הראשון העיקרי, הכללי, ולכן העבודה שלנו היא חשובה מאוד.

וככל שאנחנו משתדלים בכל זאת לחבר את כולם יחד, זה המועיל, זה הפועל וזה לא היה לאף דור לפנינו. אפילו בדורנו תראו מה שקורה, הבורא מביא לקבוצה שלנו אנשים מכל בני העולם, וזה סימן שאנחנו נמצאים בדור האחרון, מתקרבים לגמר התיקון. אז עוד קצת ונרגיש שאנחנו באמת עושים את העבודה הכי חשובה.

תלמיד: אתה מזכיר הרבה את היחס בין האמא לתינוק. התינוק בטוח מענג את אמא שלו, עושה לה נחת רוח בזה שהוא צורח ומבקש משהו והיא נענית, אבל הוא לא מודע לזה שהוא עושה לאמא שלו נחת רוח. זה בסדר היחס הזה שיש לנו לבורא שאנחנו מכוונים אליו ולא מודעים לנחת רוח שאנחנו עושים?

אם אנחנו עושים מה שמקובלים מייעצים לנו לעשות, אז בטוח שאנחנו עושים נחת רוח לבורא, למרות שאנחנו עדיין לא יכולים לדעת את זה ולמדוד את זה. יבוא הזמן שאנחנו באמת נוכל להתמודד עם זה, אז אנחנו גם נראה עד כמה שבעבר היינו בחושך ועשינו נחת רוח מאוד גדולה לבורא, ונוכל למדוד את זה גם לפי מה שנעשה, כי אז יהיה לנו צמצום מסך אור חוזר, אנחנו נוכל לשמור על עצמנו לא ליהנות מזה שעושים לבורא נחת רוח. זאת אומרת שזה לא יהיה לשם התענוג שלנו.

זו הבעיה עם הגאווה עם כל מיני דברים, ועדיין לפנינו יש עוד כאלה מכשולים גדולים. העיקר ביניהם זה הגאווה, "ויגבה ליבו בדרכי ה'" מצד אחד, ומצד שני "אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד". את זה אנחנו עוד נלמד, זה גם קיים כאן במאמרים האלו.

תלמיד: אז בגלל הגאווה נסתר מאיתנו הנחת רוח שאנחנו עושים לבורא.

כן, נכון. אתה מבין.

שאלה: לגבי היראה הזו כתוב במאמר שמשה הסתיר את פניו והוא ירא מהביט לבורא. מה זה בעצם אומר שהוא הסתיר את פניו ושהוא פחד להסתכל, האם יש לזה קשר לבושה או לתחושה שאתה לא ראוי?

בסך הכול משה מפחד לפתוח את כלי הקבלה שלו כדי חס ושלום לא לקבל שם בעל מנת לקבל. ולכן נמצא בהסתרה, סוגר את עצמו, ואז בהתאם לזה מקבל רשות להיכנס לקדושה. זאת אומרת הבורא מתגלה לו, זה נקרא שמשה נכנס לקדושה, הבורא מתגלה לו, ואז בשמירה עוד יותר קפדנית הוא יכול כבר להתחיל לפתוח את העיניים שלו כי מסתכל כבר באור חוזר, מעל הצמצום. ואז יש לו התקשרות הדדית עם הבורא.

המאמר הזה נעשה ממש קשה לנו, אנחנו לא נוכל לעזוב אותו.

שאלה: מהם התנאים כדי להגיע ליראה?

התנאים כדי להגיע ליראה זה שאני מתחבר עם חברים. זו בדיקה, זה הכלי שעליו אנחנו דיברנו עכשיו במאמר הזה. מהו הכלי שבו אנחנו מקבלים את גילוי הבורא? העשירייה. הקבוצה. ואם אנחנו מתחברים אז אנחנו מגיעים למצב שאנחנו כן יכולים להרגיש את הבורא. אנחנו יכולים להציג לו את הכלי, והוא ישפוך את עצמו לתוכו עד כמה שצריך, לפי מידת הכלי.

במילים אחרות, יראת ה' מתבטאת בזה שאני מבטל את עצמי כלפי חברים ובזה סך הכול אנחנו מבטלים את עצמנו כלפי הבורא ונעשה בזה כלי המתאים לגילוי הבורא.

שאלה: האם יראה זה מחשבה? האם זה אותו דבר?

יראה זה פחד, האם אני אוכל לעשות נחת רוח לבורא שבינתיים הוא בשבילי כוח זר, אני נזכר בו כמה פעמים ביום ובדרך כלל אני שוכח. כי ההתרשמות מהעולם היא הרבה יותר גדולה מההתרשמות מהבורא. איך אני עושה שהבורא יהיה יותר בולט, יותר חשוב, יותר משפיע עליי מהעולם?

לפעמים אנחנו מגיעים לכאלו מצבים שהבורא משפיע, שהבורא בולט, אבל בדרך כלל לא, בדרך כלל חשוב לי מה יגידו חברות, מה יגיד העולם, מה קורה פה ושם, ואיך זה, ולכן יש כאן בעיה. אנחנו צריכים לחבר את עצמנו לעשר ספירות, לפרצוף הרוחני, ואז הבורא יוכל להופיע בו. זה נקרא "כלי לגילוי הבורא". ואם אין בינינו קשר, אז הבורא לא יתגלה.

שאלה: האם אפשר לבקש יראה לפני החברים, האם זה יוביל ליראה בפני ה'?

זה צריך להיות כמעט אותו דבר כי כולנו צריכים להיות מכוונים לבורא. אם אנחנו כבר בקבוצה, בעשירייה, אנחנו צריכים להיות מכוונים לבורא. וכדי להיות מכוונים אליו אנחנו צריכים להיות מחוברים בינינו. אז כמה שאנחנו נחבר את עצמנו בינינו בכוונה להיות כלי למילוי שלו, כך זה ילך. זה כמו בסריגה, שסורגים את החוטים ואז עושים מהם שק, שקית, ואז בתוך השקית הזאת אנחנו יכולים לקבל גילוי הבורא. אז אנחנו צריכים כולם להיות בצורה כזאת מחוברים.

שאלה: כיצד נוכל לעזור אחד לשני לא להתבלבל בין יראה לפחד גשמי?

אני חושב שזה תלוי כבר בקבוצה, בעשירייה, כי כאן אנחנו צריכים לעזור אחד לשני, עד כמה שאנחנו כן מוכנים לזה, נמצאים בזה או לא. זה צריך להיות דיון בתוך הקבוצה. אני מבקש מכולם, גברים ונשים, תפסיקו להסתכל זה על זה בצורה גשמית. תפסיקו לראות בכלל שאתם נמצאים בגוף, וגם לא למה ששייך לבני אדם, לדברים בהמיים שלנו, כי כולנו עטופים בתוך צורות האגו למי שהם. תתחילו להסתכל אחד על השני כשותפים לגילוי הבורא, ואין ברירה, כך אתם חייבים להיות מחוברים.

אנחנו נמצאים בדור האחרון, אנחנו מזמינים בחוסר הקשר בינינו עוד צרות ועוד בעיות מכל מיני סוגים, תראו כמה יש, מהמים ומהשמים ומהאוויר ומהקור ומהחום ומה שלא יהיה, רעידות אדמה, הרי געש מה לא? אתם רוצים שזה יהיה בעוצמה יותר גדולה? אף אחד לא מעוניין בזה.

בואו אנחנו נעצור את כל ההתפשטות הזאת על ידי זה שאנחנו מתחברים. כמה שאנחנו מתחברים, משתלבים זה עם זה, בזה אנחנו יותר ויותר מזמינים את הכוחות הטובים שבטבע, כוח הבורא, טוב ומיטיב. אז בואו אנחנו נעשה את זה ואתם תראו עד כמה שהכול ילך ויירגע. זה הכול תלוי בנו.

שאלה: איך יכול להיות ש"הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים"?

אני דווקא לא מבין את השאלה הזאת, אצלי זה אקסיומה. בשבילי הבורא זה כוח אחד, והוא טוב ומיטיב, והוא ברא נבראים כדי שהנבראים יגיעו לדרגתו, לגדלותו, לדבקות בו, אם כן, מה עוד חסר לנבראים כדי שיגיעו לדרגת הבורא כמו שכתוב, "שובה בני ישראל עד ה' אלוהיך". זאת אומרת בני ישראל, אלו שמכוונים ישר לישראל לאל, ישר, אז "עד ה' אלוהיך". זה מה שאנחנו צריכים.

ולכן הבורא לא ברא שום דבר חוץ מהרצון לקבל שהפוך ממנו, ונותן לנו התרגשות, הבחנות, מה זה הוא, ומה בין הרצון לקבל לרצון להשפיע. בין שני אלו אנחנו נמצאים ואנחנו צריכים סוף סוף להחליט איך אנחנו מתקדמים. בואו נתקדם, זה מה שיש לנו, לבחור בבורא שהוא כוח השפעה טוב, הוא הכוח המשפיע העליון, בואו אנחנו קצת נהיה דומים לו.

שאלה: האם אני בונה כלי שהוא נפרד ממני או שאני בונה את עצמי להיות כלי?

לא, אני בונה מעצמי להיות כלי. אבל אני בעצמי נמצא מורכב מרגש ושכל, מרצון לקבל אגואיסטי ויכולת לעשות עליו צמצום, מסך ואור חוזר, לבנות מעצמי כלי הפוך, כלי של השפעה, של אהבה, של חיבור. וזה מה שאנחנו משתדלים לבצע.

שאלה: איך לא לזלזל בבורא?

הכול תלוי בסביבה, זה דבר אחד, ודבר שני, יש כזה מאמר "יכיר ועיקר". אנחנו נלמד אותו. אני לא יודע איזה מאמר זה. שלפי כמה שיקר אתה תוכל להכיר. אנחנו נלמד אותו אולי מחר אפילו אם תרצו. הם יביאו לנו את המאמר.

שאלה: כתוב בסוף המאמר "היות שאין לו יראה" ומסיים "אז אין הוא יכול לקבל בחינת חכמה מה'." מה הקשר?

בטח. כי אין לו כלי. אין לו כלי. יראה זה כלי לגילוי הבורא. רק אנחנו צריכים לייצב אותה, את היראה הזאת. כאן זה דווקא על ידי החברים עד שאנחנו בונים את הכלי של עשר ספירות. מי שלא רוצה, ובמיוחד אני אומר לנשים, מי שלא רוצה להתחבר עם אחרות, או אחרים, אין מה לעשות. פשוט אתם תישארו במקום ואפילו תרדו יותר ויותר.

שאלה: כתוב "והסיבה, שהשכר ועונש אינו מגולה ורק צריכים להאמין בשכר ועונש,". מה זה אומר שהשכר ועונש לא מגולים?

שכר ועונש לא מגולים זה שהאדם נמצא בעולם הזה ואז הוא בונה לעצמו מה זה נקרא שכר ומה זה נקרא עונש. זה אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, זה השכר, ועונש זה הפוך מזה.

שאלה: אז איך להתייחס לשלב הזה בעבודה שלנו?

אנחנו צריכים כמה שיותר מהר לצאת ממנו. כמה שיותר מהר לעבור לחיבור בינינו, ועל ידי חיבור בינינו, על ידי חיבור עם הבורא, אנחנו נקבע את המצבים הרוחניים.

שאלה: האם צריכה להיות יראה לכל אחד מהחברים בעשירייה כדי שנוכל לבנות את הכלי?

אנחנו צריכים להשתדל ככל האפשר להיות מחוברים בינינו ולהשתדל לממש את המאמר במשך היום. נגיד קראנו היום את המאמר, למרות שזה לא נקרא קריאה, היום לא הלך לנו כי הנושא מאוד עמוק ורחב, וטוב מאוד שאנחנו ראינו שאנחנו לא יכולים בבת אחד לקפוץ אליו.

אבל במשך היום, בואו נקרא את המאמר כמה פעמים, נעשה בו כל מיני תיקונים, תקראו אותו מהנייר, לא מהמחשב, תעשו עליו תיקונים עם העיפרון, תמחקו, תכתבו משהו ליד זה, תעבדו עם זה כמו שצריכים לעשות עם הטקסט, כך עובדים עם הטקסט, ואז בהתאם לזה אתם תרגישו, תבינו, תגלו מה שיש בתוך המילים האלו, ובצורה כזאת תתקרבו לבורא, תראו איך שזה עובד.

שאלה: כתוב אם אנחנו נוסיף כלים אז יהיה במה להחזיק שם תוספת שפע. מהם הכלים הנוספים ומה תוספת השפע?

כלים נוספים זה שאנחנו מתעלים למעלה מכלים דקבלה וכל פעם מתייחסים ביראה במה שמתגלה לפנינו, ובצורה כזאת אנחנו מתחילים לגלות את הכוח העליון שפועל כלפינו. הוא ממש פועל כלפינו ואנחנו צריכים להרגיש שאנחנו נמצאים איתו בצורה הדדית, בדו שיח, בקשר מאוד אינטימי, בקשר מאוד ישר. לזה אנחנו צריכים להימשך.

שאלה: האם הפחד שלי שלא להשפיע נחת רוח לבורא זה ביטוי של האגו שלי?

כן. אבל זה טוב. אנחנו צריכים להבין שבלי פחד, בלי האגו, איך אנחנו נתקדם? איך אנחנו נדע, לאן אנחנו צריכים ללכת? מה לעשות? האגו שברא הבורא זה דבר ההכרחי. בלעדיו לא הייתי מרגיש את האור כי אין כנגד האור חושך. שום דבר. האגו כולל את כל הדברים ההפוכים מהבורא, שהם דווקא נותנים לי תמיד מדידה, הרגשה, איזה קנה מידה ובלי זה אני כמו בלי אגו, אז אני הייתי מרחף באוויר בצורה כזאת, בהרגשה כזאת. לא יהיה לי איך למדוד את עצמי, לבדוק את עצמי כלפי מי, כלפי מה. שום דבר. אתם מבינים, האגו שלו אם אנחנו רק משתמשים בו בצורה נכונה, הוא נותן לנו אפשרות עוד ועוד להתקדם ודווקא להתייחס לבורא ולגלות בעד ונגד ולייצב את הרצון לקבל כנגד הרצון להשפיע.

הרצון הוא לא מזדכך. הוא רק מקבל צורה על מנת להשפיע, אבל בפנים הוא נשאר אותו דבר. זאת אומרת, זה לא מבוטל ואחר כך נעלם. לא. חס ושלום. ההיפך. הוא יותר ויותר גדל כמה שאנחנו מסוגלים לעבוד עימו ולעלות בסולם, ולכן אנחנו צריכים להתייחס אליו בצורה עניינית, קונקרטית מאוד.

שאלה: יראה מחוסר יכולת להשפיע לבורא היא רק ברמת העשירייה או בכל רמות הטבע?

בכל רמות הטבע. אני לא יודע למה אתה מתכוון, לא בדרגת דומם, צומח וחי. זה רק כלפי האדם. אנחנו מדברים רק בדרגת האדם. אנחנו לא מטפלים לא בחיות ולא בצמחים. זה לא שייך. זאת אומרת, שאנחנו מטפלים באדם, אנחנו מטפלים גם בכל הדומם, צומח, חי שנמצא בתוך האדם, כי האדם כולל את כל הצורות האלה בתוכו.

שאלה: האם יראה אמיתית זו הרגשת קיום הבורא?

לא. יראה זו לא הרגשה. כתוצאה מיראה אנחנו מגיעים להרגשת הבורא.

שאלה: האם איכות הכוונה של פעולה מסוימת נקבעת על ידי זה שאני מייחסת את התוצאה לבורא?

כן. קודם כל לייחס הכול אליו. "אין עוד מלבדו", בצורה תיאורטית, זה בא מהבורא. עכשיו, איזה מוסר השכל, איזה סיכום, איזה דברים אני צריך להוציא מזה כדי לייצב אותם בחיים שלי בקבוצה, ובקשר שלי עם הבורא? כך אני צריך להשתדל לממש, ולבצע.

תלמידה: האם אני עושה את זה לאחר הפעולה או לפני הפעולה?

אם אני עושה את זה לפני הפעולה, אז אני כמו משוגע שעושה משהו בלי לחשוב.

שאלה: האם הכנת הכלים קורית פעם אחת, או שהכלים נמצאים בהכנה כל הזמן?

הכלים כולם נמצאים בהכנה, ומשתנים בהתאם למה שאני עושה עכשיו. עכשיו, אני מכין כבר את הכלים שלי לעתיד, וגם מה שאני אעשה ברגע הבא, שוב מכין את הכלים שלי לעתיד. זאת אומרת, אני כל הזמן עובד על כל הכלים שלי, גם לעבר, אבל על זה אנו לא מדברים עכשיו, אלא רק על העתיד. אבל גם לעבר הם משתנים בהרבה, אנחנו עוד נלמד איך אנחנו מתקנים את העבר, ואיך אנחנו מגיעים למצב שכל הכלים מתוקנים ומלאים. כמו שכתוב "אין אכזר בבית המלך" אף פעם לא היה יצר הרע, זה רק היה נדמה לנו, כי היינו צריכים לעבוד. כמו שאנחנו אומרים לילד "נו נו נו, תיזהר, יש שם ככה וככה", אנחנו מפחידים אותו כדי שהוא יזהר. אבל אם במקום האזהרות האלה אנחנו מקבלים את יראת ה', אנחנו לא צריכים להיות ביראה מכלום, חוץ מהמידה שבה אני אוכל לעשות לו נחת רוח.

שאלה: איך אני מוודא שאני פועל לטובת החברים בעשירייה, ולא למען אהבה עצמית או שנאה עצמית?

זו שאלה קשה, איך אני פונה לטובת החברים ולא לטובת עצמי. קודם כל אני צריך לפעול כמה שאני מבין לטובת החברים, וכך לאט לאט אני מגיע למצב שאני באמת מתחיל להרגיש עד כמה בכל פעולה ופעולה שלי יש מחשבה על עצמי, עליהם או על הבורא. זה יבוא מריבוי הפעולות.

לכן אני מבקש, תעשו כמה שיותר השפעה הדדית זה אל זה בתוך העשירייה, תחברו כמה שאפשר יותר את הפעולות והתוצאות האלו יחד, ואתם תראו עד כמה זה מעלה אתכם. יש לנו קבוצה, בפרט קבוצת נשים כל כך חזקה, אבל בכל זאת, היא נמצאת יחסית בפירוד. אם הן ישימו לב ויתחברו ביניהן, זה יהיה כוח עצום. באמת, זה יהיה אותו הכוח שייקח אותנו וימשוך את כולנו, כולל הגברים לרוחניות.

כמו שכתוב, בזכות נשים צדקניות יוצאים ממצרים. זאת אומרת איך יוצאים ממצרים, מהאגו שלנו, לרצון להשפיע, לעולם הרוחני? בזכות נשים צדקניות. כי דווקא נשים נמשכות לחיבור ולתיקון, כי הן רואות שאין בררה, וחייבים לבצע את זה. והגברים הם במשהו עצלים, או משחקים במשהו לא רציני. לכן הנשים לוקחות על עצמן את המשימה הזאת, והן שעוזרות לכולנו, כולל הגברים לצאת ממצרים, לצאת מהאגו שלנו.

אז בבקשה אני לא מן הסתם נותן לכן כל יום בזמן השיעור לשאול, להתארגן, ולהשתתף אתנו כמה שאפשר. זה מפני שיש לכן כוח גדול מאוד, ורצוי שנכוון אותו נכון.

בהצלחה לכן נשים.

קריין: נעבור למאמר כ"ו משמעתי, "העתיד של האדם תלוי וקשור בהודאה על העבר".

כו. העתיד של האדם תלוי וקשור בהודאה על העבר

שמעתי תש"ג

"הנה כתוב "רם ה' ושפל יראה", שרק השפל יכול לראות את הרוממות. והנה אותיות יקר הם אותיות יכיר, שפירושו שעד כמה שיש לו יקר בהדבר, כך הוא מכיר את רוממותו, שדוקא לפי שיעור חשיבותו שבדבר, הוא מתפעל. וההתפעלות מביא לו לידי הרגשה שבלב. ולפי ערך שהוא מכיר את החשיבות, בשיעור זה נולד לו שמחה.

לכן אם הוא מכיר את שיפלותו, שאין הוא יותר יחסן מכל בני גילו, היינו שרואה שיש הרבה אנשים בעולם, שלא ניתן להם הכח לעבוד עבודת הקודש אפילו בתכלית הפשיטות, אפילו שלא בכוונה ושלא לשמה, אפילו שלא לשמה דשלא לשמה, אפילו הכנה דהכנה של התלבשות דקדושה - והוא כן זכה, שניתן לו רצון ומחשבה, שעל כל פנים יעבוד עבודת הקודש לפרקים, אפילו בתכלית הפשיטות שאפשר להיות - ואם הוא יכול להעריך את חשיבות שבדבר, ולפי חשיבות שהוא מחשיב את עבודת הקודש, בשיעור הזה הוא צריך לתת שבח והודיה על זה.

כי זה אמת, היינו שאין אנחנו מסוגלים להעריך את חשיבות, מה שיכולים לפעמים לקיים מצות ה' אפילו בלי שום כוונה. ואז הוא בא לידי הרגש רוממות ושמחת הלב. וע"י השבח והודיה שנותן על זה, מתרחב ההרגשות ומתפעל מכל נקודה ונקודה של עבודת הקודש, ומכיר את העבדות של מי הוא עובד. ועל ידי זה הוא עולה מעלה מעלה.

וזה סוד מה שכתוב "מודה אני לפניך על החסד שעשית עמדי", היינו על העבר. ועל ידי זה תיכף הוא יכול לומר בבטיחות והוא אומר "ועל אשר אתה עתיד לעשות עמדי"."

אבל מה אני מבקש? בבקשה תנסו לקרוא את מאמר הקודם, "יראת ה' הוא אוצרו" במשך היום, כל אחד וכולם יחד, אם אתם יכולים, ואז נתקדם ונבין אותו יותר. נקרב אותו אלינו, זה מה שחסר לנו, לקרב אותו אלינו, שהטקסט יהיה ברור. אנחנו בזה קצת, חלק, או בכלל לא, לא חשוב, אבל שיהיה ברור פחות או יותר בצורה שטחית מה כתוב שם.

(סוף השיעור)