שיעור ערב 15.04.19 הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך ד', עמ' 17, פרשת "שמות"

קריין: שלום, אנחנו קוראים בספר פסח "זוהר לעם", עמוד 301, פרשת "שמות", מאמר "ואלה שמות". הקטעים שנקרא מופיעים גם בספר זוהר לעם כרך ד' עמוד 17.

פרשת שמות

ואלה שמות

.1" והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. המשכילים, הם המסתכלים בחכמה שהשיגו, כי חכמה מכונה אור העיניים, והשגתה מכונה הסתכלות. למה לא כתוב, יאירו? אלא, שמאירים ומתנוצצים בזיווה של החכמה העליונה. כי עצם חכמה עליונה אינם יכולים להשיג, אלא רק מבינה שחזרה להיות חכמה, ע"י חזרתה לראש א"א, שזה נחשב רק לזיו החכמה העליונה, שנבחן רק לזוהר, ולא עצם אור החכמה.

וע"כ כתוב, יזהירו, ולא כתוב, יאירו. כזוהר, ההארה וההתנוצצות של הנהר היוצא מעדן, בינה, שיצאה מראש דא"א, חכמה, הנקראת עדן, שבחזרתה לראש א"א, נעשתה לחכמה. וחכמה שבה נבחנת רק לזיו החכמה. וע"כ כתוב עליה, כזוהר, לשון זיו.

וזהו עניין הרקיע, מסך של צ"ב, המוציא את הבינה לחוץ מראש דא"א, ע"י עלייתו למקומה. וכן מחזיר אותה לראש דא"א ע"י חזרתו למטה, למקום המלכות דראש א"א. וכזוהר הרקיע, הם הכלים והמוחין, המתגלים ע"י הרקיע. כי בו נמצאים הכוכבים, ג"ר דמוחין. והמזלות, ו"ק דמוחין. והשמש, ז"א. והלבנה, הנוקבא. וכל אלו נרות המאירים, שהם כל האורות שבבי"ע. כי כל האורות שבד' עולמות אבי"ע, יוצאים על המסך דצ"ב, שנקרא רקיע.

.2 הזוהר של הרקיע הזה מאיר בהארתו על הגן, מלכות. ועה"ח, ת"ת, עומד באמצע הגן, בקו האמצעי, וענפיו, ספירותיו, מכסים על כל הצורות שהן הנפשות, והאילנות שהם הרוחות, והבשׂמים שהם הנשמות שבגן, בכלים ישרים, כלומר שמתוקנים בג' הקווים. ובצילו מסתופפות כל חיות השדה, המלאכים החיצוניים, וכל עוף השמיים, המלאכים הפנימיים, ישבו תחת ענפיו.

.3 זוהר הפירות של האילן, הנשמות הנולדות ממנו, נותן חיים לכל. קיומו הוא לעולם ולעולמי עולמים. צד האחר של הטומאה אינו שורה בו, שאין לס"א שום יניקה בעה"ח, ז"א בגדלות, אלא צד הקדושה בלבד. אשרי חלקם של הטועמים ממנו, שהם חיים לעולם ולעולמי עולמים. כמ"ש, ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם. הם נקראים משכילים, וזוכים בחיים בעוה"ז ובעוה"ב.

.4 זוהר האילן הזה, ז"א, מתנשא למעלה לישסו"ת, ולמעלה לאו"א. כשמתנשא לישסו"ת, שהם בינה, 500 פרסאות הילוכו, כי מקבל חג"ת נ"ה מבינה, שספירותיה מאות. אבל יסוד אין לה, כי אמא עד הוד התפשטותה. וכשמתנשא לאו"א, שמאיר בהם הארת עתיק, הוא שישים ריבּוא (600,000) בהתפשטותו, שמתפשט בו היסוד ומקבל חג"ת נה"י מהארת עתיק, שספירותיו, כל אחת 100,000. וע"כ הוא שישים ריבוא.

באילן הזה נמצאת הארה אחת, מלכות שבגופו. שכל הצבעים, לבן אדום ירוק, אורות חג"ת, נמצאים בה. אלו הצבעים עולים באו"י ויורדים באו"ח, ואינם מתיישבים במקום אחר, חוץ מבאילן הזה, כי הוא קו אמצעי.

.5 כשהאורות יוצאים מהאילן, להיראות בתוך הזוהר שאינו מאיר, מלכות הכוללת שמחזה ולמטה דז"א, שבה עצמה יש זו"ן, שהם זו"ן הקטנים, הנקראים יעקב ורחל, האורות פעם מתיישבים, ופעם אינם מתיישבים בה. נמצאים ואינם נמצאים. משום שאינם מתיישבים במקום אחר, חוץ מבאילן הזה, מחזה ומעלה דז"א, הנקרא ישראל.

מהאילן הזה יוצאים י"ב שבטים, שתחומיהם בו, שהם י"ב (12) אורות, המכונים י"ב גבולי אלכסון. והם ירדו בזוהר הזה, שאינו מאיר, לתוך גלות מצרים, בכמה מחנות עליונים. כמ"ש, ואלה שמות בני ישראל הבאים מצריימה את יעקב, איש ובֵיתו באו.

הפסוק מתחיל בישראל כמ"ש, ואלה שמות בני ישראל, משום ששורש אורות של י"ב השבטים באים מהאילן, הנקרא ישראל, מחזה ולמעלה דז"א. ונגמר ביעקב, כמ"ש, הבאים מצריימה את יעקב, כי עברו מבחינת ישראל, לבחינת יעקב, שמחזה ולמטה דז"א, ששם י"ב אורות של השבטים אינם יכולים להתיישב. וכמ"ש, הבאים מצריימה, לשון מֵצֵר, וע"כ שלטו בהם המצרים."

שאלה: אם אני מבקש מהבורא יותר להרגיש את החברים, יותר לכבד אותם, יותר להעריך את מה שהם עושים, להיות יותר קרוב אליהם, זה משהו שכך מתקדמים?

ודאי שעל ידי זה גם מתקדמים. לא ככה, אלא גם כן. כן ודאי שזו תפילה טובה, שמבקשים מהבורא שיקרב אותי לחברים. רק צריכים להיזהר שהתפילה הזאת היא תהיה באותו מסלול שאנחנו צריכים ללכת, זאת אומרת בשביל מה אתה צריך להיות יותר קרוב אליהם, האם זה תפילה אגואיסטית על חשבונך, וכן הלאה. יש כאן עוד מה להוסיף. אבל כעיקרון זה כן, אפשר.

ולא לשכוח על האור המחזיר למוטב.

קריין: עמוד 302 מאמר "אל תלחם את לחם רע עין".

אל תִלְחם את לחם רע עין

.21" אל תִלְחם את לחם רע עין, משום שהלחם, או ההנאה, מאותו בן אדם רע עין, אינו כדאי לאכול וליהנות ממנו. ואם כשירדו ישראל למצרים, לא היו טועמים את לחם המצרים, לא היו נעזבים בגלות במצרים, ולא היו יכולים להרע להם.

.22 והרי גזרה נגזרה על ישראל להיות בגלות, שהייתה מוכרחה להתקיים, אפילו שלא אכלו את לחמם? נכון הוא, שהרי לא נגזרה הגלות במצרים בדיוק, כי לא כתוב, גר יהיה זרעך בארץ מצרים, אלא כתוב, בארץ לא להם. ויכול להיות אפילו בארץ אחרת.

.23 מי שהוא בעל נפש, שאוכל יותר משאר בני אדם, או מי שהולך אחר מֵעָיו, שדרכו למלא בטנו בתענוגים, אם פגש באותו רע עין, ישחט עצמו ולא יאכל מלחמו, כי אין לחם רע בעולם זולת הלחם של רע עין. כמ"ש, כי לא יוכלון המצרִים לאכול את העברים לחם, כי תועבה היא למצרָים. כלומר, שלא יכלו לראות כשהעברים אוכלים. הנה לך, לחם רע עין.

שלושה הם הדוחים את השכינה

[תלתא אינון דדחיין שכינתא]

.32 אשריהם ישראל, שאע"פ שהיו בגלות מצרים, נשמרו מכל ג' אלו, מנידה, ומבת אל נכר ומלהרוג את הבנים. והשתדלו במעשים בפרהסיה לעורר פרייה ורבייה. ואע"פ שנגזרה גזרה כמ"ש, כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו, לא נמצא ביניהם איש, שיהרוג עובר במעי אישה, ומכ"ש לאחר שנולד. ובזכות זה יצאו ישראל מהגלות.

.33 נשמרו במצרים מנידה. כתוב, ויעש את הכיור נחושת ואת כַּנו נחושת במראות הצוֹבאוֹת. מפני מה זכו הנשים להביא את מראות הצובאות, למשכן? משום ששמרו את עצמן בגלות מצרים, שלאחר שנטהרו מנידתן, היו באות ומתקשטות ומסתכלות במראה בבעליהן, ומעוררות אותם בפרייה ורבייה. הרי שנשמרו מנידה בגלות מצרים.

.34 נשמרו במצרים מבת אל נכר, מנשים נוכריות. כמ"ש, יצאו כל צבאות ה'. וכתוב, שבטי יה עדות לישראל. ודאי, שאין בהם תערובת מאומה נוכרייה. וכתוב, ואלה שמות בני ישראל. שבטי בני ישראל. דַבֵּר אל בני ישראל. שכל זה מורה, שאין בהם תערובת נוכריות.

.35 והרי כתוב, והוא בן איש מצרי? הנה ודאי, אחד היה ופרסמוֹ הכתוב, והוא בן איש מצרי, ושם אימו שלומית בת דִברי למטֵה דן.

נשמרו במצרים לקיים פרייה ורבייה, כמ"ש, ובני ישראל פרו וישרצו. הרי שמכל אלו, מנידה, מבת אל נכר ומלהרוג הבנים, נשמרו ישראל במצרים. וע"כ באו בני ישראל למצרים, ויצאו בני ישראל לחירות. כמ"ש, ואלה שמות בני ישראל, הבאים מצריימה. כי באו, משמע, שלא להשתקע, אלא שיצאו משם. בזכות שמירת ג' דברים אלו."

תלמיד: יש פה כל הזמן קטעים ב"זוהר" ובכלל בכל המקורות, "אם הם היו עושים כך, אז הם היו יוצאים ממצרים. אם הם לא עשו, אז הם לא יצאו". כאילו יש פה תנאים שהם היו צריכים לעמוד בהם.

ודאי. מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה, אנחנו צריכים לעשות תיקונים. אם עושים תיקונים, מתקדמים. אם לא עושים תיקונים, עושים איזה סיבוב, ושוב חוזרים עליו.

תלמיד: אבל לא הייתה להם בחירה בשלבים האלה, כשמדברים.

למה?

תלמיד: נגיד "ואם כשירדו ישראל למצרים, לא היו טועמים את לחם המצרים, לא היו נעזבים בגלות", כאילו, וכולי. ושוב, עוד ועוד תנאים.

אני לא יודע. אבל יכול להיות שכן. יש גם כאלה הסברים, שאם לא היה כך, אז היה זוכה לזה, זוכה לזה.

תלמיד: כאילו יש תהליך מחויב שלא משנה מה הם היו עושים, יש תהליך שצריך להיות, גדלות מצרים.

אבל בתוך התהליך הזה יש לך מצבים שתלויים בבחירה חופשית שלך. אתה חייב לברר את הכלים ולצרף אותם אחד אחד, וכך להתקדם מהתחלה לגמר התיקון. אבל באיזה צורה? אתה יכול לשנות. אמנם האם אתה יודע מראש שאתה יכול לשנות או לא? אבל כביכול כן. בהרבה מקומות אנחנו רואים איך שהם כותבים כך. אם לא היו כך, אז היו זוכים לכך. הם צריכים לחשוב שזה נכון.

קריין: עמ' 303, מאמר "איש וביתו באו".

איש וביתו באו

.36" ואלה שמות בני ישראל הבאים מצריימה את יעקב, איש וביתו באו. ואלה שמות בני ישראל, פירושו, ישראל סָבָא. הבאים מצריימה, פירושו, כל אלו הצבאות ומחנות המלאכים, שהיו יורדים לגלות עם יעקב, שכתוב, את יעקב. ומהו שכתוב, איש וביתו באו? הלוא במלאכים אינו נוהג בית? ודאי שהמלאכים באו איש וביתו, כי כל המקבל מאחר נחשב לבית אל הנותן. ונמצא, איש וביתו, פירושו, נותן ומקבל, הנוהג גם במלאכים.

.37 ויהי ככלות שלמה לבנות את בית ה', ואת בית המלך. כיוון שכתוב את בית ה', מהו בית המלך? בית המלך לא כתוב בגלל שלמה. אלא בית ה', זהו ביהמ"ק. ואת בית המלך, זהו קודש הקודשים.

.38 בית ה', הוא ביהמ"ק. כלומר, עזָרות ולשָׁכות בית האולם והַדביר, זהו ביהמ"ק, המלכות, שנקרא בית ה'. בית המלך, זהו קודש הקודשים, הפנימי מכל, הבינה, שנקראת מלך סתם. מלך זה, אע"פ שהוא מלך עליון, הוא נוקבא כלפי נקודה העליונה הסתומה מכל, החכמה. ואע"פ שהיא נוקבא, מ"מ היא זכר כלפי המלך שלמטה, ז"א.

כלומר, שמדרגה עליונה נחשבת תמיד לזכר אל התחתונה, והתחתונה לנקבה. ועם זה כלפי התחתונה של התחתונה, נחשבת גם התחתונה לזכר. וכן תמיד. וע"כ הכול הוא כעין זה.

וע"כ התחתונים, המלאכים שבאו עם יעקב למצרים, כתוב בהם, איש וביתו באו, אע"פ שאין בית נוהג בהם. כי איש וביתו פירושו, זכר ונקבה, שכל מדרגה עליונה שבהם נחשבת לזכר כלפי התחתונה. וכל מדרגה תחתונה נחשבת לנקבה כלפי עליונה, וזכר כלפי התחתונה שלה.

.39 גן נעול אחותי כלה. גן נעול, כנ"י, הנוקבא. כמו שהגן הזה צריך לשמור, לעדור, להשקות ולִזְמור, כך כנ"י צריכה לעדור, לשמור, להשקות ולזמור. כלומר, עבודת הצדיקים את הנוקבא. וע"כ היא נקראת גן. וכן נקראת כרם, כי כמו שהכרם הזה צריך לעדור, להשקות ולזמור, כך ישראל, כלומר, בית ישראל, הנוקבא. כמ"ש, כי כרם ה' צבאות בית ישראל."

שאלה: מה זה ש"כל המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל את כל העולם"?

"עולם" זה נקרא, כלים שצריכים לתקן. "נפש אחת מישראל" זה אותו הכלי שיכול לתקן את העולם, חלק מהעולם. ולכן, העיקר עלינו לתקן את ישראל. וישראל שמתקנים, כבר הם נכנסים לכלים של אומות העולם ומתקנים אותם. לכן מי שמתקן נפש אחת מישראל, הוא כאילו תיקן את העולם כולו.

כך אומרים. זה לא בצורה מדויקת של נפש אחת. יש בכל זאת הרבה נפשות ישראליות, יורדים ממצרים, עולים ממצרים וכן הלאה. זה לא שזה עבור כל העולם. אבל תיקון של כל נפש ונפש בישראל הוא שווה ערך לתיקון העולם, שבלעדיו העולם לא יהיה מתוקן.

שאלה: ביומיים האחרונים קיבלנו אשתי ואני מתנה את הבן שלה כאורח שבא מסין לישראל לחופשת פסח. אני מרגיש שכאילו הבורא זימן לי אותו, כדי שאני אוכל לעשות משהו. ויש לי גיבוי גדול מאוד מאשתי, ש"כן, אתה יש לך כוח להשפיע עליו". אני נמצא אתו המון שעות ביום, ואני רואה שככל שאני אתו אני לא רוצה גמר תיקון, אני לא צריך בכלל גמר תיקון. עצם זה שמתאפשר לי לצאת ב 100% כל כולי ללא ספק, זה מספיק לי כדי לא לרצות אפילו גמר תיקון. יחד עם זה להמשיך את כל מה שצריך, כמו שיעורים, כמו להתנהג בזום עם העשירייה, הכול. הגיבוי הוא רק סביב זה. איך ממשיכים את זה, את השמחה?

תלך לפי הלב שלך, והכול יסתדר.

קריין: עמ' 304, מאמר, "את יעקב איש וביתו באו".

את יעקב איש וביתו באו

.50" השכינה ירדה למצרים עם יעקב, כמ"ש, אנוכי ארד עימך מצריימה. השכינה ירדה למצרים את יעקב, ו-600,000 מרכבות קדושות עימה. כמ"ש, כשש מאות אלף רַגְלִי הגברים. 600,000 מרכבות קדושות ירדו עם יעקב למצרים, וכולם עלו משם, כשישראל יצאו ממצרים, כמ"ש, וייסעו בני ישראל מרעמסס סוּכּוֹתה, כשש מאות אלף רגלִי הגברים. לא כתוב, שש מאות, אלא, כשש מאות. רומז, כעין שיצאו אלו 600,000 שלמטה, כך יצאו אלו 600,000 מרכבות קדושות שלמעלה, שהיו עימהם.

.51 בעת שיצאו אלו המרכבות הקדושות והמחנות הקדושים, ראו ישראל וידעו, שהם מתעכבים מלצאת בשבילם, מחמת שהם אינם יוצאים. וכל החיפזון שעשו ישראל היה בשבילם, כמ"ש, ולא יכלו להתמהמה. שהיה לו לומר, ולא רצו להתמהמה. אבל כתוב, ולא יכלו, משום מחנות המלאכים, שהיו מתעכבים בשבילם.

ונודע, שכל בני ישראל של הרקיע, מלאכים. וכתוב, בני ישראל הבאים מצריימה את יעקב. ולא כתוב, ואלה שמות בני ישראל הבאים מצריימה איתו. אלא כתוב, ואלה שמות בני ישראל הבאים מצריימה את יעקב, שפירושו, המלאכים הבאים מצריימה מתחילה. ועם מי באו? את יעקב.

.52 בשעה שניצַל יעקב מלבן, כתוב, ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים. וכשירד למצרים, אמר הקב"ה, אנוכי ארד עימך מצריימה. ואם האדון ירד, אינו דין, כלומר, כש"כ שיירדו משמשיו עימו, כמ"ש, הבאים מצריימה את יעקב. ולא כתוב, איתו.

מיהם בני ישראל שכאן? אלו הם השבטים, שנקראים בני ישראל ממש.

.53 לכו חזו מִפְעלות ה' אשר שׂם שַׁמות בארץ. אל תקרא שַׁמות, בש' פתוחה, אלא שֵׁמות בש' צרויה. וזה כעין שעשה הקב"ה ברקיע, כן עשה בארץ, שיש שמות הקדושים ברקיע, ויש שמות הקדושים בארץ, שמות השבטים, שעליהם כתוב, ואלה שמות בני ישראל הבאים מצריימה.

.54 ביום שירד יעקב למצרים, ירדו עימו שישים ריבוא מלאכים עליונים, כמ"ש, הנה מיטתו שְלִשלֹמה, שישים גיבורים סביב לה מגיבורי ישראל. המנעולים חקוקים כנגד המפתח. המפתחות סובבים במקומו של המנעול. המנעולים הם בספירה השביעית, מלכות. והם חקוקים בספירה השישית, יסוד. וכמ"ש, שישים גיבורים סביב לה.

המלכות אין בה אלא חג"ת נה"י, ומסתיימת ביסוד, מפתחא. וחסרה ממלכות דמלכות. המנעולים, המלכות, חקוקים כנגד המפתח, סובבים במקומו של המפתח, היסוד.

אע"פ שעצם המנעול הוא מלכות, הכלולה משבע ספירות חג"ת נהי"מ, שלפי זה היה צריך לומר, שמיטתו שלשלמה, המלכות, שבעים גיבורים סביב לה, שבע ספירות, שכל אחת כלולה מעשר. אמנם שהם מסתיימים ביסוד, מפתחא, ואין בה אלא חג"ת נה"י, שש ספירות, שכל אחת כלולה מעשר, שהם שישים. וכמ"ש, שישים גיבורים סביב לה, ולא שבעים.

.55 הנה מיטתו, זוהי השכינה הנקראת מיטה. שלשלמה, המלך שהשלום שלו, ז"א, הקו האמצעי, העושה שלום בין ימין לשמאל. שישים גיבורים סביב לה, אלו הם שישים ריבוא (600,000) מלאכים עליונים, שהם מצבא השכינה, שירדה עם יעקב למצרים. והטעם שהם במספר שישים, הוא מפני שהשכינה רשומה במפתחא.

מגיבורי ישראל, מישראל של מעלה, ז"א, שהגבורה נמשכת אליהם ממנו. כמ"ש, ואלה שמות בני ישראל הבאים מצריימה את יעקב, איש וביתו באו, הם ודרכיהם. כי ביתו פירושו מנהגיו ודרכיו. כי לכל מלאך יש פעולה מיוחדת, שעל שמה נקרא.

.56 אם בני העולם היו יודעים הכבוד הגדול של יעקב, בשעה שאמר לו הקב"ה, אנוכי ארד עימך מצריימה, היו מלחכים העפר שבשלוש פרסאות קרוב לקברו. כמ"ש, וייצא משה לקראת חותנו. שפירושו, שאהרון ראה שיצא משה, ויצא עימו, ואלעזר והנשיאים והזקנים יצאו עימו, וראשי האבות וקְרוּאֵי העדה וכל ישראל יצאו עימהם. ונמצא, שכל ישראל יצאו לקראת יתרו.

כי מי ראה את משה, שיצא, ולא ייצא עימו? ומי ראה את אהרון והנשיאים, שיצאו, ולא ייצא? נמצא, שבשביל משה יצאו כולם. ואם בשביל משה היה כך, בשביל הקב"ה, כאשר אמר, אנוכי ארד עימך מצריימה, על אחת כמה וכמה, שיירדו עימו כל הפמליה של מעלה.

אמר הקב"ה, אנוכי ארד עימך מצריימה. שמשמע, הוא לבדו. ואח"כ כתוב, ואלה שמות בני ישראל, שפירושו, כל הפמליה של מעלה. שכן במשה כתוב, וייצא משה, וכל ישראל יצאו עימו.

היֹה היה דבר ה'

.57 כתוב, אנוכי ארד עימך מצריימה. כשירד יעקב למצרים, כתוב, ואלה שמות בני ישראל הבאים מצריימה, כולם ירדו עם יעקב למצרים. משמע שכל המרכבות והצבאות ירדו עם יעקב למצרים, ולא הקב"ה לבדו, כמו שמשמע מהכתוב, אנוכי ארד עימך מצריימה.

.58 והאם הוא לבד היה? כתוב, היֹה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכוהן בארץ כַּשְׂדים. ג' שאלות כאן:

א. אין שכינה שורה בחוץ לארץ. ונבואתו של יחזקאל הייתה בארץ כשדים.

ב. שלא היה נאמן כמשה, כמ"ש, בכל ביתי נאמן הוא. ויחזקאל גילה ופרסם כל אוצרות המלך יותר ממשה.

ג. נראה שלא היה שלם בדעתו. שאם היה שלם בדעתו, לא היה מגלה כל כך.

.59 אלא לא גילה יותר משצריך. כי יחזקאל היה נביא שלם בדעתו, וברשות הקב"ה גילה כל מה שגילה, והכול נצרך שיגלה כפליים ממה שגילה.

ומעולם לא עזב הקב"ה את ישראל בגלות, מטרם שבא לשכון שכינתו עימהם. כש"כ ביעקב, שהיה יורד בגלות, שהקב"ה ושכינתו וקדושים עליונים והמרכבות, ירדו כולם עם יעקב, כמ"ש, הבאים מצריימה את יעקב. ובזה מיושבת השאלה, כי אע"פ שאמר, אנוכי ארד עימך מצריימה, אין המשמעות הוא לבדו, אלא עם שכינתו וצבאו והמרכבות שלו, שכן דרך הקב"ה בכל הגלויות, כמו שגילה יחזקאל בגלות בבל.

איתי מלבנון כלה

.60 איתי מלבנון כלה, איתי מלבנון תבואי. אוי להם לבני אדם, שאינם יודעים ואינם נזהרים בעבודת בוראם. כי בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב, ואומרת, אוי להם לבני אדם, שמזלזלים בעבודת בוראם. אוי להם לבני אדם, מחילול כבודה של התורה. כל מי שעוסק בתורה בעוה"ז ורוכש מע"ט, יורש עולם שלם. וכל מי שאינו עוסק בתורה בעוה"ז, ואינו עושה מע"ט, אינו יורש לא את עוה"ז, ולא את עוה"ב.

כלומר, או שיורש עולם שלם או שמפסיד שני העולמות. והרי יש מי שיורש עולמו כפי מקומו, וכפי מה שראוי לו? הרי שיש מידה אמצעית. מי שאין לו מע"ט כלל, אין לו שני העולמות. אבל אם יש לו מע"ט, ואפילו שאינם בשלמותם, יורש עולמו כפי הראוי לו, הן בעוה"ז והן בעוה"ב.

.61 אם בני אדם היו יודעים האהבה שאוהב הקב"ה לישראל, היו שואגים כאריות לרדוף אחריו להתדבק בו. כי למדנו, שבשעה שירד יעקב למצרים, קרא הקב"ה לחבורת המלאכים שלו. אמר להם, כולכם רדו למצרים, ואני ארד עימכם. אמרה השכינה, ריבון העולם, האם יש צבאות בלי המלך? כי השכינה נבחנת למלך כל המלאכים, מפני שכולם נמשכים ממנה. אמר לה, איתי מלבנון כלה, גם את תבואי איתי.

מלבנון, ממקום העדן, חכמה, המלובן בכל פעולותיו. כלה, השכינה, שהיא כלה בחופה, כמ"ש, ויהי ביום כלֹת משה. כלֹת כתוב בלי ו', שפירושו, ביום שנכנסה כלה לחופה. וכלה זוהי השכינה, שהיא בביהמ"ק, כלה בחופה.

.62 איתי מלבנון תבואי. ממקום ביהמ"ק של מעלה. תשורי מראש אמָנה, מראש בעלי האמונה, שהם יעקב ובניו. מראש שׂניר וחרמון, שהם עתידים לקבל התורה שלי, מהר חרמון, שנקרא הר סיני. ולהגן עליהם בגלותם, המכונה חרמון, מלשון חרם. ממעונות אריות, עמים עכו"ם, הדומים לאריות ולנמרים, שמענים את ישראל בכל עבודה קשה.

.63 איתי מלבנון כלה, איתי מלבנון תבואי. והאם מלבנון באה? והלוא ללבנון עולה? כי השכינה היא למטה מחזה דז"א, והיא עולה ללבנון לקבל חכמה. והיה צריך לומר, איתי ללבנון תעלי. אלא, בשעה שירדה השכינה למצרים, ירדו עימה שישים ריבוא של מלאכי השרת, והקב"ה בתחילה. כמ"ש, ויעבור מַלכם לפניהם וה' בראשם.

.64 איתי מלבנון כלה, זוהי השכינה. איתי מלבנון תבואי, ממקום ביהמ"ק של מעלה, מבינה. תשורי מראש אמנה, ממקום ביהמ"ק של מעלה, וממקום ביהמ"ק של מטה. ומעולם לא מָשה השכינה מהכותל המערבי של ביהמ"ק, כמ"ש, הנה זה עומד אחר כותלנו. והוא ראש אמנה לכל העולם.

מראש שניר וחרמון, ממקום שהתורה יצאה לעולם, הר סיני, המכונה חרמון. כדי להגן על ישראל ממעונות אריות, עמים עכו"ם. ממעונות אריות, אלו הם תלמידי חכמים, העוסקים בתורה במעונות המדרשות ובבתי כנסיות, שהם אריות ונמרים בתורה.

שבעים נפש

.65 התורה ספרה בניו של יעקב. בתחילה, שהם י"ב (12). ואח"כ, שהם שבעים, כמ"ש, כל הנפש לבית יעקב הבאה מצריימה, שבעים. ומהו הטעם שהיו שבעים ולא יותר? הוא כנגד שבעים אומות שבעולם, שהם היו אומה אחת כנגד כולם.

.66 המפתחות המאירים, כלומר, מלכות הממותקת המסתיימת ביסוד, הנקראת מפתחא. הענפים שלהם יושבים במסעיהם, בעת שמאירים במסע ג' הקווים. והם ממונים על שבעים אומות, שיוצאים מי"ב חקיקות וקשרים המסובבים במסעיהם בסדר ג' הקווים, במשקל לד' רוחות העולם חו"ג תו"מ.

אע"פ שמסעיהם הם רק על ג' קווים חג"ת, עם זה הם מאירים בד' רוחות, שהם חג"ת ומלכות. ורק ג' בכל אחת, שהם ג' הקווים, וד"פ ג' הם י"ב. ומתוך שמאירים גם במלכות, יכולים לשלוט על שבעים אומות.

כתוב, יצֵב גבולות עמים למספר בני ישראל. מספר י"ב שבבני ישראל מאיר אל שבעים אומות. כמ"ש, כי כארבע רוחות השמיים פֵּרַשׂתי אתכם, שג' הקווים יאירו בכל ד' רוחות חו"ג תו"מ, להורות שהם מתקיימים בשביל ישראל, שהם י"ב השבטים. בארבע לא כתוב, אלא כארבע. כי כמו שאי אפשר לעולם בלי ארבע רוחות, כך אי אפשר לעולם בלי ישראל.

מְשַׁלחי רגל השור והחמור

.67 אשריכם זורעֵי על כל מים מְשַׁלחי רגל השור והחמור. אשריהם ישראל, שהקב"ה רצה בהם יותר מכל העמים וקירב אותם אליו, כמ"ש, ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה. וכתוב, כי חֵלק ה' עַמו יעקב חֶבל נחלתו. וישראל מתדבקים בהקב"ה, כמ"ש, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום.

.68 והם צדיקים לפניו מפני שהם זורעים על כל מים, זורעים לצדקה, שמעלים מ"ן להמשיך מוחין למלכות, שתהיה נקראת צדקה. כי בלי המוחין היא נקראת צדק בלי אות ה'.

ומי שזרע לצדקה, כתוב בו, כי גדול מעל השמיים חסדך. מעל השמיים, מכונה ג"כ, על כל מים. מעל השמיים זה עוה"ב, בינה, שהיא מעל ז"א, הנקרא שמיים. וישראל זורעים זרע, שמעלים מ"ן, על כל מים, בינה, כדי להמשיך מוחין אל המלכות, שתהיה נקראת צדקה.

.69 כל הדינים שבעוה"ז וכל הגזרות וכל השאלות, כולם נמצאים בהיכל אחד, ששם ע"ב (72) סנהדרין מעיינים בדינים של העולם. וההיכל ההוא נקרא היכל הזכות, משום שכאשר דנים דין, מְהַפכים בזכות האדם בתחילה.

.70 משא"כ במדרגה של הס"א, ששם יש מקום שנקרא חובה, משום שכל מעשיו שבאותו המקום, שהוא של הנחש, אשת זנונים, אינם אלא להפּך בחוב האדם, ולהלשין על העבד לפני אדוניו.

.71 אלו שבהיכל הזכות, נקראים מים מתוקים, מים צלולים. אלו שבהיכל החוב, נקראים מים מרים, כמ"ש, מֵי המרים הַמְאָרְרים. בהיכל הזכות ההוא אינם נמצאים שלושה אלו: בנים, חיים ומזונות. ולא באותו מקום החוב. לא במים מתוקים וצלולים, ולא במים המרים, המאררים.

.72 וע"כ ישראל זורעים על כל מים זרע קדוש, שמעלים מ"ן עד בינה העליונה, הנקראת מים, ומולידים על כל מים. ואין הזרע שלהם נכון אלא למעלה, בבינה. ע"כ בנים, חיים ומזון, אינם תלויים בהיכל הזכות, אלא הדבר תלוי במזל הקדוש, דיקנא קדישא דא"א, בחינת בינה שלו, שיצאה לחוץ. ומקום זה הוא, על כל מים.

.73 משלחי רגל השור והחמור. שאין בקליפות שור וחמור כלום, ששלחו מהם כל החלקים הרעים ומתדבקים בצד הטוב ההוא של כל הקדושים העליונים. שור וחמור, כשמתחברים יחד, הם שני פגעים רעים לעולם. שור, הוא צד הדין הקשה מדבקוּת של צד הקדושה. חמור, כשמתחבר עימו, מהצד האחר של הקליפות, הם שני פגעים רעים לעולם.

יש ב' בחינות דינים:

א. דין קדוש, נקודת השורוק, קו שמאל מטרם שהזדווג עם קו ימין, שאז נמשכים ממנו דין קשה, וזה אינו מטעם הפגם שבו, אלא מטעם חיסרון של חסדים להתלבשות החכמה.

ב. דין שאינו קדוש, שנמשך ממסך דחיריק מטרם שהזדווג עימו אור עליון, הוא פגם ממש, הממעט ג"ר דשמאל.

הדין הראשון נקרא שור, של הקדושה. והדין השני נקרא חמור, של הס"א.

.74 וע"כ שמעון, כוח דין הקשה היה בו, שהיה מבחינת שור. וכשמתחברים יחד, לא יכול העולם לסבול. ומשום זה כתוב, לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. וע"כ שלח יעקב לעשיו דבר זה, כמ"ש, ויהי לי שור וחמור, שכבש אותם אל הקדושה. ואם לא היה יעקב משפיל את עצמו, פחד גדול היה נופל על עשיו, מחמת שהיה בכוחו לכבוש ב' דינים הללו.

וַיָקָם מלך חדש

.75 וַיָקָם מלך חדש על מצרים. כל העמים שבעולם וכל המלכים שבעולם, לא התחזקו בממשלתם אלא בשביל ישראל.

מצרים לא היו שולטים על כל העולם, עד שבאו ישראל ונכנסו שם בגלות. אז התגברו על כל העמים שבעולם. בבל לא התחזקה על כל העמים שבעולם, אלא בשביל ישראל, שיהיו בגלות אצלם. אדום לא התחזקו על כל העמים שבעולם, אלא בשביל ישראל, שיהיו בגלות אצלם. כי העמים האלו היו בשפלות בין שאר העמים, והיו ירודים מכולם, ובשביל ישראל התחזקו.

.76 מצרים היו שפלים מכל העמים. עבדים ממש נקראים. בבל היו שפלים, כמ"ש, הן ארץ כשְׂדים זה העם לא היה. אדום היו שפלים, כמ"ש, הנה קטון נתתיך בגויים, בזוי אתה מאוד.

.77 וכולם אינם מקבלים כוח אלא בשביל ישראל. כי כשישראל בגלות אצלם, הם מתחזקים מיד על כל העמים שבעולם. משום שישראל לבדם הם כנגד כל העמים שבעולם.

כשנכנסו ישראל בגלות מצרים, מיד הייתה קימה למצרים, והתחזקה ממשלתם למעלה מכל העמים, כמ"ש, ויקם מלך חדש על מצרים. ויקם, פירושו קימה הייתה להם, שהתחזק וקם אותו המלאך הממונה לממשלת מצרים, וניתן לו כוח וממשלה על כל הממונים של שאר העמים.

כי בתחילה ניתנה ממשלה לאותו הממונה של מעלה, ואח"כ לעם שלו של מטה. ומשום זה כתוב, ויקם מלך חדש על מצרים. זהו הממונה שלהם, חדש היה, כי עד היום הזה לא הייתה לו ממשלה על שאר העמים, ועתה קם למשול על כל העמים שבעולם. ואז התקיים הכתוב, תחת שלוש רגזה ארץ, תחת עֶבד כי ימלוך. כי המצרים היו עבדים.

.78 שלושים יום טרם שבא כוח לעם בארץ, או מטרם שבא משבר לעם בארץ, מכריזים דבר זה בעולם. ולפעמים נמסר הדבר בפי הילד. ולפעמים לאנשים האלו שאין בהם דעת. ולפעמים נמסר הדבר בפי העופות והם מכריזים בעולם, ואין מי שיקשיב אליהם. וכשהעם צדיקים, נמסר הדבר ההוא אל הראשים צדיקי העולם, כדי שיודיעו לעם וישובו לאדונם. ואם העם אינם צדיקים, הוא כמו שנאמר.

.79 רבי אלעזר היה יושב ביום אחד בשער העיר לוד, והיו יושבים עימו רבי אבא ורבי יהודה ורבי יוסי. אמר רבי יוסי בבוקר, לאור היום, ראיתי עוף אחד, מלאך, שהיה מעופף. הרים את עצמו למעלה שלוש פעמים, והשפיל עצמו למטה פעם אחת.

והיה אומר, עליונים עליונים, ביום הזה פורחים רקיעים, שהמדרגות משיגות הג"ר שלהן ע"י פריחת הרקיע, בעניין מגדל הפורח באוויר. שלושה ממונים זקופים מושלים על הארץ. אחד יושב ואינו יושב, שגם הוא רוצה לעמוד ולא לשבת, העבירו אותו באש דולקת, מעבירים את קיומו ומעבירים ממשלתו. ושלושה עמודים מושלים עליונים עומדים על העולם.

עוף, מלאך המשמש לזיווג זו"ן, כמ"ש, עוף השמיים יוליך את הקול. וקומת הזיווג שנמשך מזו"ן בג' קווים, שנקראים חג"ת דז"א, ימין. וגם הנוקבא מקבלת חג"ת הללו מז"א בזיווג. אבל בחינתה עצמה, שמאל, שדרכו להאיר מלמעלה למטה, הוא חושך ואינו מאיר כלום, שזהו, שהנוקבא אין לה מעצמה כלום, אלא רק מה שנותן לה בעלה ז"א.

ונאמר, בבוקר, לאור היום, שקבלת האור מז"א נקראת בוקר ואור היום. ראיתי עוף אחד שהיה מעופף. כלומר, המלאך המשמש לזיווג זו"ן, שהרים את עצמו למעלה שלוש פעמים, והשפיל עצמו למטה פעם אחת. כלומר, שרק ג' קווים דז"א, חג"ת, הם המאירים בהארת חכמה, מפני שז"א הוא ימין. אבל קו שמאל שבנוקבא, שדרכו להאיר מלמעלה למטה, הוא שפל שאינו מאיר.

והיה אומר, עליונים עליונים, ביום הזה, באור ז"א, שנקרא יום, פורחים רקיעים, שהרקיעים מגלים הארת החכמה, בעניין הפריחה באוויר. ולא בנוקבא, שמאל, וע"כ, שלושה ממונים זקופים מושלים על הארץ, רק שלושה ממונים הנמשכים מחג"ת, הם שולטים על הארץ.

וממונה אחד, הנמשך מעצם הנוקבא, השמאל, הוא צריך לשבת, למעֵט קומתו, בדרך משל אל אדם היושב הממעט שליש קומתו, הג"ר, שלא ימשיך אותם מלמעלה למטה. וכיוון שהוא יושב ואינו יושב, שאינו רוצה לשבת, אלא להקים קומת הג"ר שלו, הנמשכת מלמעלה למטה, שגם הוא רוצה לעמוד ולא לשבת, ע"כ נאמר, שהעבירו אותו באש דולקת, וע"י זה עבר קיומו ועברה ממשלתו, ונמצא שרק שלושה עמודים מושלים עליונים עומדים על העולם, אלו הנמשכים מחג"ת בלבד.

.80 השלכתי גוש עפר לאותו העוף, ואמרתי לו, עוף עוף, אמור לי, שלושה הנמצאים ממונים והאחד שהעבירו ממשלתו, מי הם? השליך לי שלושה חיצים אלו מהכנף הימני, מז"א, והאחד הזה משמאל, מנוקבא, ואיני יודע למה הוא רומז. כלומר, איני יודע החידוש שרצה ללמדני.

.81 לקח אותם החיצים רבי אלעזר והוריד אותם אל נחיריו. ויצא דם מנחיריו, הרומז לדינים בגוון אדום. אמר, ודאי שלושה שליטים בעמים, עומדים בעיר רומי בארץ, משום שנמשכים מחג"ת דז"א, ועתידים לגזור גזרות רעות על ישראל מצד הרומיים. כלומר, מצד הפגם שישראל פגמו בחג"ת, ונתנו כוח אל הרומיים, להחריב את ביהמ"ק ולגזור גזרות רעות.

לקח אותו החץ, שהעוף השליך מכנף השמאלי, הריח בו, ויצא אש שחור ממנו, צבע השמאל, המיוחד לנוקבא, שאינו נכלל בג' גווני הקשת, לבן אדום ירוק, הבאים מג' הקווים חג"ת, ואין בהם שחור. אמר, שהסירו את ממשלת המצרים, הממשיכים אור השמאל מלמעלה למטה. ועתיד מלך רומי אחד לעבור בכל ארץ מצרים, ולמנות במצרים שרים ובעלי מלחמה, והורס בניינים, שנבנו ונמשכו מצד השמאל, ובונה הריסות, שנהרסו, מטעם שהם מימין, שאין למצרים חפץ בהם.

זרק אותם החיצים לארץ, כלומר, שהמשיך את הארתם מלמעלה למטה. נפלו ג' החיצים על האחד שמצד השמאל, ואותו שמצד שמאל נשרף. וג' החיצים שמצד ימין התקיימו. כי הארת הימין אפשר להמשיך אותו מלמעלה למטה, ועשה זה, כדי שייבחנו באמיתיות רמזי העוף.

.82 בעוד שהיו יושבים, עבר ילד אחד והיה קורא בפסוק, משא מצרים, הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצרים. עבר חברו השני, ואמר, וארץ מצרים תהיה שממה. עבר חברו השלישי, ואמר, ואבדה חכמת מצרים. ראו את החץ שמהכנף השמאל, כי נשרף, ושלושה חיצים האחרים, שהיו עליו לא נשרפו.

.83 אמר רבי אלעזר, זה של העוף, וזה של הילדים, הכול דבר אחד הם. שגם הילדים בפסוקים שלהם אמרו, שמצרים, קו השמאל, המאיר מלמעלה למטה, עתיד להיות שממה ועתיד להיאבד. והכול נבואה עליונה היא, שניתנה לעופות ולילדים. ורצה הקב"ה להראות לנו סתרים עליונים שהוא עושה, שלח אותם אלינו, כמ"ש, כי לא יעשה ה' אלקים דבר, כי אם גָלה סודו אל עבדיו הנביאים.

.84 חכמים חשובים יותר מנביאים בכל זמן. כי נביאים, לפעמים שורה עליהם רוח הקודש ולפעמים לא. וחכמים, לא הוסר מהם רוח הקודש אף רגע אחד. והם יודעים מה למעלה ולמטה, ואינם צריכים לגלות. הכול הוא חכמה, וחכמת רבי אלעזר עולה על כולם. אם לא חכמים, לא ידעו אנשים מהי תורה, ומהן המצוות של ריבון העולם, ולא היה הפרש מרוחו של האדם אל רוח הבהמה.

.85 כשמביא הקב"ה דין על עם, בתחילה עושה דין בממונה עליהם למעלה. כמ"ש, יפקוד ה' על צבא המרום במרום, ועל מלכי האדמה על האדמה. תחילה בצבא המרום, על המלאך הממונה, ואח"כ על מלכי האדמה.

.86 באיזה דין נידון הממונה שלמעלה? מעבירים אותו בנהר דינור, הנמשך ויוצא מלפני ה', ואז הוסרה ממשלתו. ומיד מכריזים עליו ברקיע, הממשלה של פלוני הממונה הוסרה ממנו, עד שמגיע הקול ההוא בכל הרקיעים, ועד שמגיע לאלו המושלים בעוה"ז, התלויים באותו הממונה. ויוצא הקול ומכריז בכל העולם, עד שמגיע לעופות ולילדים, ולאלו הכסילים שבבני אדם, שאינם יודעים מה שאומרים.

.87 ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף. מלך חדש, חדש ממש, שהיה מחדש גזרות, שלא חידש מלך אחר מקודם לכן. אשר לא ידע את יוסף, שלא ידע כל הטוב ההוא, שעשה יוסף בארץ מצרים, שכתוב, ויָבֵא יוסף את הכסף בֵיתה פרעה, וקיים אותם בשנות הרעב. כל זה לא זכר, ועשה עצמו, כאילו לא ידע את כל זה.

.88 ויקם מלך חדש על מצרים. מי שהיה שפל קם למלוך מעצמו, אע"פ שלא היה ראוי למלוכה, ובכוח העשירות קם. כעין אחשוורוש, שלא היה ראוי למלוכה, וקם למלוך מעצמו, וקם בכוח העשירות, ורצה לאבד את ישראל מן העולם.

אף כאן בפרעה, לא היה ראוי זה למלך, וקם למלוך מעצמו, ורצה לאבד את ישראל מן העולם, כמ"ש, ויאמר אל עמו, הנה עַם בני ישראל רב ועצום ממנוּ, הבה נתחכמה לו פן יִרבה. וכשקם מלך למעלה, המלאך הממונה, קם מלך למטה."

(סוף השיעור)