שיעור צהריים 22.09.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"השתיקה יפה מאוד" – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - "השתיקה יפה מאוד", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 10.

"בעת ההתאספות, צריכים להיות רציניים, בכדי לא לצאת מהכוונה, שעל הכוונה זו נתאספו. ומטעם הצנע לכת, שזה ענין גדול מאוד, היו רגילים להראות מבחוץ, שהוא לא רציני. אבל באמת בתוך ליבם היה אש בוערת. אבל לאנשים קטנים, על כל פנים בעת האסיפה, צריכים להיזהר, לא להמשיך אחרי דיבורים ומעשים, שלא מביאים את המטרה, שהתאספו, שהוא, שעל ידי זה צריכים להגיע לדביקות ה' [...] רק בזמן שנמצאים לא עם החברים, אז יותר טוב שלא להראות לחוץ את הכוונה שיש בליבם, ולהיות בחיצוניות כמו כולם, שזה סוד "והצנע לכת עם ה' אלקיך". הגם שיש על זה פירושים יותר גבוהים, אבל הפירוש הפשוט הוא גם כן ענין גדול."

(הרב"ש. מאמר 1, חלק ב', "מטרת החברה - ב'", 1984)

שאלה: האם זה אומר שגם כשאנחנו נמצאים בעולם הרגיל עלינו להחזיק את הכוונה לחיבור?

בהכרח. להשתדל כל הזמן להיות בכיוון הנכון של המחשבות שלך, ובשום אופן לא להראות את המחשבות שלך לאחרים.

תלמידה: האם להחזיק כוונה לחיבור עם האנשים או עם הבורא?

עם הבורא דרך האנשים אם אלו אנשים מהקבוצה שלך. ואם הם לא אנשים מהקבוצה שלך, אז להיות רק בכיוון כלפי הבורא.

שאלה: כתוב, "צריכים להיות רציניים". מה זו רצינות רוחנית?

רצינות רוחנית היא שאני כל הזמן מכוון לבורא דרך החברים ודרך הבורא למטרת הבריאה. זאת אומרת, אני מחובר דרך החברים לבורא ודרכו למטרת הבריאה. אם אני נמצא במחשבות שלי לכיוון זה, אז זה נקרא שאני רציני.

שאלה: מחר יש לנו ישיבת חברות ושיעור מיוחד, ולפני זה יש חצי שעה של התכנסות, כיבוד, התכללות. איך אנחנו יכולות לשמור על רצינות במחשבה ושמירה בדיבור בזמן הזה של ההתכנסות כדי לתמוך בעבודה הפנימית של החברות לפני ישיבת החברות?

קודם כל אתן צריכות לדבר ביניכן ולסכם שתהיו רציניות. ככל שתתקבצו במחשבה אחת, בכיוון אחד, למטרה אחת, יחד כולכן, כך תהיו בעוצמה נכונה להגיע למטרה. נקווה שתוכלו לבצע זאת.

אתן מדברות על השיעור שלנו מחר?

תלמידה: נכון.

אני אשתדל גם להיות באותה הכוונה ולאותה המטרה כמוכן, כולנו יחד.

שאלה: כשבא אורח לא קרוא, מישהו זר, האם יש מצב כזה גם בעבודה הפנימית בינינו או שמדובר רק על אנשים חיצוניים?

אם אנחנו מתאספים ופתאום בא מישהו שלא שייך לעשירייה ובכלל לעניין שלנו, לדרך שלנו, אז אסור לנו לדבר על דרכנו ועל כוונתנו. אלא עלינו לדבר על מה שמעניין את כולם, אנשים כמוהו, אם יש כמה אנשים כאלה. לכן צריכים להיזהר.

תלמיד: האם אפשר לתרגם את זה לעבודה פנימית? הרי כל העולם נמצא בתוכי, מה זה בעבודה פנימית החוק הזה?

אני לא יודע מה זה כל העולם נמצא בתוכי ועבודה פנימית. אם אני נמצא יחד עם אנשים שביניהם נמצאים חלק מהקבוצה שלי וחלק שלא שייך, אז אני חייב להיות עם כולם, זאת אומרת לא בתוכי אלא במה שמעניין את כולם. נגיד שהזמינו אותך לאיזו מסיבה ונמצאים שם כל מיני אנשים וגם חלק מהקבוצה שלך, אז אתה צריך להיות עם כולם ולא עם מה שמעניין אותך וחלק מהקבוצה.

שאלה: לגבי המידה של איפה, מתי וכמה אנחנו יכולים לדבר על מה שלום החבר בחיים, מה מצבו, איך העסקים, כי אנחנו בכל זאת מדברים על הדברים האלה במקומות שונים. איפה כן מותר לדבר על זה, איפה אסור לדבר על זה? איך לעשות את זה בצורה נכונה?

על הדרך שלנו, על המטרה שלנו, על הלימוד שלנו, על הקשר בינינו, אנחנו יכולים לדבר רק כשאנחנו נמצאים בינינו.

תלמיד: ועל דברים גשמיים של החבר, בעיות גשמיות למיניהן, עבודה, האם לא מומלץ לדבר על זה?

לא מומלץ לדבר על מה ששייך לקבוצה אם יש אנשים זרים. לדבר באופן כללי על מה שמעניין את כולם.

תלמיד: אני מתכוון כשאנחנו מתאספים עם החברים. לדוגמה אנחנו עושים סעודה ויש לנו חיסרון גדול כי אנחנו נמצאים כבר כמה שנים בצורה וירטואלית, לכן יש הרגשה של חיסרון לדבר על דברים פשוטים שגם מחברים בינינו. כשאנחנו מגלים כל מיני דברים על החבר ובסעודה הזאת אנחנו מדברים גם על אותם דברים גשמיים, ויחד עם זה קוראים קטעים, עושים סדנאות, האם זה בסדר?

כן.

שאלה: האם כדאי לדבר או עדיף לשתוק כאשר אתה מרגיש בקבוצה חוסר בהתקדמות, או להתמקד במה שאתה עושה?

זה תלוי בקבוצה. אם אתם מחוברים ביניכם ומדאיגה אתכם איכות הקשר ביניכם, אז אתם יכולים לדבר על זה, אבל רק במידה שלא נמצאים אנשים זרים יחד איתכם.

שאלה: אם בא פתאום אורח בלתי צפוי ואנחנו ממשיכים לדבר בנושא שלנו, איך אני צריך להתנהג?

את זה אתה צריך להרגיש, שזה יעניין את כולם אבל רק לפי הקבוצה שהתאספה.

תלמיד: החברים לא הרגישו שבא בן אדם זר והמשיכו לדבר בנושא שלנו, איך אני צריך להתנהג במקרה הזה?

אסור לדבר על מה ששייך לקבוצה, למטרת הבריאה, ללימוד שלנו, אם יש אנשים זרים. נקודה.

שאלה: אנחנו בדרך כלל מדברים בין החברים על מעשים שהם על מנת להשפיע, ופה הבנתי שהוא מדבר על להראות בין החברים את כוונת הלב, זה לא כל כך ברור.

זה אותו דבר. אסור לך לדבר עם אנשים זרים אם הם לא שייכים לקבוצה.

תלמיד: הכוונה בין החברים.

בין החברים מותר לדבר על מה שסיכמתם ביניכם שמותר.

תלמיד: אבל בדרך כלל אי אפשר לדעת מה הכוונה בלב של החבר.

לכן על זה אי אפשר לדבר.

שאלה: לפעמים קשה להבין את החברה, את צורת החשיבה שלה. האם צריך לנסות להבין את החברה, או שיש נקודות חיבור אחרות וזה לא משנה איך החברה מבטאת את המחשבות שלה?

במקרה הזה הכי טוב לשתוק.

תלמידה: האם בשתיקה יקרה החיבור עם אותה חברה שאני לא מבינה אותה?

כן, בהדרגה הוא יגיע.

קריין: קטע מספר 11, כותב בעל הסולם.

"מרגלא [רגיל] בפי הגדולים אנשי השם, במקומות שבאים שם לגלות איזה דבר עמוק, שמתחילים המאמר: "הנני מגלה טפח ומכסה טפחיים". והנה הקדמונים שלנו נשמרים מאד ממלה יתרה, כמו שהורונו ז"ל, "מלה בסלע, שתיקא בִּתְרֵין [בשניים]". פירוש, אם יש לך מלה יקרה בפיך, ששויה סלע, תדע, שהשתיקה ממנה שויה שני סלעים. והכונה על אותם, המפליטים מלות יתירות, שאין בהם תוכן ושימוש להענין, רק לשפר את הלשון להנאותה לעיני המעיין. והיה זה בעיני קדמונינו לאיסור חמור."

(בעל הסולם. מאמר "גילוי טפח וכיסוי טפחיים")

שאלה: כשאנחנו מתאספות יחד אנחנו משתדלות להתרכז בעבודה, בכוונה, במטרה, אבל לפעמים אנחנו מדברות קצת על המשפחות, משתפות בינינו על הילדים, על הנכדים, האם זה מותר?

בטח שאפשר ומותר, זה מאפשר לאנשים להיות קרובים יותר זה לזה. כל מה שמקרב אנשים זה לזה אפשר להשתמש בו, אבל העיקר לא לשכוח לשם מה התאספתן, מהי המטרה של הקבוצה שלכן.

שאלה: אפשר להבין מהקטע האחרון שכשאנחנו מבטאים את עצמנו, אין צורך להסביר יותר מדי. איזה הבדל יש בין להגיד לבין ללמד?

אנחנו צריכים בהדרגה להתקרב זה אל זה כך שלא יהיה לנו צורך בהרבה מילים מיותרות, שאנחנו נבין איש את רעהו, אפילו בלי דיבורים. ולכן כתוב שאם "מילה היא בסלע", זאת אומרת במטבע אחד, "השתיקה שווה שניים". כלומר, אם אנשים שותקים, בדרך כלל הם יותר מתחברים, יותר נכנסים זה לזה, וכך מתקשרים יותר זה אל זה.

שאלה: מה המשמעות והערך המיוחד של זה שהחכמים השאירו משהו נסתר?

הם לא השאירו סודות בתוך הדיבור שלהם, הם רק דיברו על מה שהכרחי כדי למסור זה לזה, ושמרו על עצמם, נזהרו ממילים מיותרות.

שאלה: שמעתי שעלי לא להראות את המחשבות העמוקות שלי כלפי חוץ. האם זה מפני שבכך המחשבות מאבדות את המיקוד והמטרה שלהן?

כן, גם כן. כלפי חוץ צריכים לדבר רק לעניין, לפי מה שחייבים. כמו בעבודה, בכל מיני מקומות, תן, קח, זה כך וזה כך. מה שאין כן עם החברים, כשאנחנו נמצאים יחד, אנחנו יכולים לדבר מתוך הלב שלנו.

שאלה: הרושם מהקטע שקראנו הוא שכאילו יש שתי משמעויות. בקטע הראשון, מה שיקר ערך לא לשאת אותו. ובחלק השני נראה שלא צריך להגיד מילים מיותרות, להגיד רק מה שמביא תועלת.

גם זה נכון וגם זה נכון.

תלמיד: למה החכמים התכוונו כשהם כתבו את זה?

גם וגם, כלומר גם לדבר מעט וגם לעניין. זה ההרגל שהיה ביניהם.

תלמיד: מעט ולעניין זה החלק השני של הקטע, ובקטע הראשון נראה שלהיפך, מה שיקר ערך בכלל אל תוציא אותו מהפה, אל תישא אותו. זה כפול בערך שלו אם אתה לא אומר.

אם אתה יכול להתאפק, שתוק. אם אתה מדבר אז תחשוב שתוציא מהפה מילים, או דברים יקרי ערך עבור העולם, ואחרי זה אתה יכול לדבר.

תלמיד: האם אפשר עוד פעם לקרוא את הקטע הזה, דווקא את החלק הראשון שלו? כי שם המשמעות היא שאם יש דבר יקר ערך אל תישא אותו, אל תוציא מהפה.

נקרא שוב קטע 11, "מרגלא [רגיל] בפי הגדולים אנשי השם, במקומות שבאים שם לגלות איזה דבר עמוק, שמתחילים המאמר: "הנני מגלה טפח ומכסה טפחיים"." זאת אומרת אפילו שאני שמגלה טפח, עם זאת אני מכסה טפחיים. למה? אז הוא ממשיך, "והנה הקדמונים שלנו נשמרים מאד ממלה יתרה," לא לדבר אפילו מילה יתרה, "כמו שהורונו ז"ל, "מלה בסלע," זאת אומרת במטבע אחד, "שתיקא בִּתְרֵין [בשניים]"." שווה שני סלעים. "פירוש, אם יש לך מלה יקרה בפיך, ששויה סלע, תדע, שהשתיקה ממנה שויה שני סלעים. והכונה על אותם, המפליטים מלות יתירות, שאין בהם תוכן ושימוש להענין, רק לשפר את הלשון להנאותה לעיני המעיין. והיה זה בעיני קדמונינו לאיסור חמור."

(בעל הסולם. מאמר "גילוי טפח וכיסוי טפחיים")

כלומר, תמיד אם אתה רוצה להגיד משהו, אתה חייב להגיד זאת בפחות מילים ושכל המילים יהיו יותר מכוונות למטרה שלך. שאנשים יבינו מכמה מילים שאתה מוציא מפיך, את העניין הגדול והארוך.

שאלה: למדנו שהשכל הוא הכלי שמשמש את הרצון. ובדרך כלל, כשהרצון רוצה משהו ,הוא משתמש בשכל כדי להשיג מה שהוא רוצה. יש מצבים שלרצון יש כיוון מסוים, ובכל זאת השכל לא משתווה ונוצר ניגוד בין השכל לבין הרצון. מה אנחנו יכולים לעשות במצבים כאלה?

הכי טוב לשתוק. לשתוק עד שזה יתבשל ויהיה לך ברור מה כדאי לך להגיד.

תלמיד: אני מתכוון לדברים שאני לא צריך להוציא החוצה, אלא יש לי מלחמה פנימית בתוך עצמי.

גם במלחמה הפנימית הזאת, תן לדברים האלה להירגע ולהיכנס לאיזה מצב שהם יתחברו וישלימו זה את זה.

שאלה: בקשר למשפט, "מגלה טפח ומכסה טפחיים", האם הגילוי של חלק אחד, ההכרה במשהו, מאלצת אותי לכסות שני חלקים? האם כך אני מכסה את האגו שלי?

הכי טוב זה שתיקה. לתת לדברים האלה בך שיתבשלו ויהיה לך ברור מה כדאי לך להוציא מהפה.

שאלה: אסור לדבר, אבל מותר לכתוב, לכתוב לעצמנו?

גם בזה יש בעיה, כיוון שכל מה שאתם מביאים לידי ביטוי בכתב, זה עוד יותר גרוע מלבטא את זה בעל פה, כי מה שכתוב, כבר שייך אישית אליכם, זה נכתב על ידיכם, וכבר אי אפשר לנתק את זה מכם.

תלמידה: ואם זה יומנים אישיים שלי, שאני לא מגלה לאף אחד, גם לא כדאי לעשות את זה?

אני לא יודע. אני לא מייעץ.

תלמידה: המורים שלנו קבלו אישור מיוחד כדי להפיץ את הכתבים שלהם לכולם? זאת הסיבה שאחרים לא כתבו?

כן. זו הסיבה.

שאלה: אם אנחנו לא משתמשים במילים, איך להשתמש במילים טובות כדי להשפיע על לב אבן, לב קשה?

להשתמש במילים ולדבר יפה זה עם זה, אבל בדרך כלל בדברים נחוצים, מה שצריכים. אני מבין שלנשים זה במיוחד קשה. גברים בדרך כלל אוהבים לשתוק, ונשים, מפני שזה מהטבע שלהן לטפל בילדים, אז יש להן נטייה להיות יותר בדיבור. לא שחס ושלום הן אשמות במשהו, אלא זה מפני שהטבע סידר את זה בצורה כזאת, לכן לא לשים לב לזה. אנחנו עוברים על הדברים האלה כדי שתדעו איך חכמת הקבלה מתייחסת למילים שיוצאות מפה האדם.

שאלה: בעשירייה נשים מאוד חשוב לדבר, עצם ביטוי הרגשות זה מין חלק מהטבע. איך נכון לפתוח את הלב ועם זאת להשתמש בשתיקה בתוך עשיריית נשים, בתוך הטבע הנשי?

תלמדו. תלמדו איך לעשות את זה בעצמכן, ביניכן.

שאלה: אני מבין שיש עלי הגבלות כאגואיסט, אבל למה המקובלים עצמם גם לא דיברו, על אף שהם כבר היו מתוקנים והיו בהשתוות עם הבורא? למה גם עליהם היו כאלה הגבלות בכלל?

פשוט בגלל שטוב יותר לשתוק. כמו שהם כותבים, "אין דבר טוב משתיקה". ואם כבר אומרים משהו, אז רק לעניין.

שאלה: האם גם מילים על גדלות החברה צריכות לקבל צורה חדשה, להגיד דווקא את מה שיוצא מהלב, מה שיוצא בכנות על גדלות החברה?

כן.

שאלה: האם גם אנשי חינוך והסברה שעוסקים אצלנו בהפצה, בכתיבה, ביצירה, בלימוד, צריכים להמעיט בביטוי מילולי, או דווקא הפוך, להרבות במלל.

לא. זה שייך למקצוע שלהם, זה שייך לעבודה שלהם ולכן על זה אין הגבלה.

שאלה: לָמה הבורא שותק? אנחנו רוצים לשמוע אותו, אבל הוא שותק, הוא לא מדבר איתנו, מתי הבורא כבר ישבור את שתיקתו?

מתי שאתה תתחיל לדבר מתוך לב מתוקן ישירות אליו.

שאלה: לשתוק על הרגשות הפנימיים שלי זה אומר שאני לא מסיחה את דעתם של החברים, כי יש להם את הרגשות שלהם?

אולי זה נכון, אבל אם את מאוד רוצה להגיד משהו לחבר, אז את יכולה, רק במידה או במקרה שזה ישרת יתר קשר ביניכם.

שאלה: האם שתיקה עוזרת לנו לאזן בפנים את החלק הגברי והנשי?

על האיזון הפנימי בין האנרגיה הנשית לגברית לא חשבתי, לא שמעתי על זה בשום מקום. אנחנו צריכים בכלל, מלכתחילה, כפי שאנחנו לומדים היום, לדבר רק לעניין ככל האפשר. זה לא שייך למקצוע שלנו, יש כאן מורים, הורים וכן הלאה, איפה שצריך שם אנחנו פותחים את הפה, אבל איפה שלא צריך אנחנו משתדלים לשתוק.

שאלה: לפעמים אנחנו משתפים נקודות משיעור הבוקר או הצהריים, דברים שיש לנו התפעלות מהם. האם אפשר לשתף את זה בכתיבה או בצ'אט של הקבוצה?

כן, ודאי.

שאלה: השתיקה שלי בעשירייה היא פועל יוצא של השתיקה הפנימית שלי עם עצמי, אז איך אתה בונה את השתיקה עם עצמך ואת השתיקה השנייה עם הבורא בפנייה אליו?

העניין הוא שצריך בכל זאת להשתדל לא להיות שתקן מוחלט, אלא לדבר, לתמוך בקשר עם החברים, גם פנימית, גם לב אל לב, וגם דרך התקשרות ורבלית, מילולית. וחוץ מזה, פשוט שזה ידאיג את האדם, עד כמה הוא מחובר עם החברים בקבוצה.

שאלה: כשאנחנו מחוברים בינינו, לפעמים יוצא שאנחנו שותקים וטוב לנו לשתוק כך, ביחד. זה מה שאנחנו צריכים להשיג בחיים היומיומיים?

אם יש לכם תוך כדי זה הרגשה שווה בלב, דומה, אז זה טוב מאוד.

קריין: קטע מספר 12, כותב "זוהר לעם",

"אמר רבי אלעזר, השתיקה שלי בנתה את המקדש של מעלה, בינה, ואת המקדש של מטה, מלכות. ובוודאי, כמו שאומרים, מילה בסלע, והשתיקה בשניים. מילה בסלע, שאמרתי, והערתי עליו. שתיקה בשניים, השתיקה ששתקתי, ששווה פי שניים, כי נבראו ונבנו ב' עולמות ביחד, בינה ומלכות. כי אם לא עמדתי מלדבר, לא השגתי הייחוד של ב' עולמות אלו."

("זוהר לעם". "הקדמת ספר הזוהר". מאמר "אמא השאילה בגדיה לבתה", סעיף 18)

שאלה: בסוף מטרת הבריאה הכול צריך להתגלות, אז השאלה האם זה נכון, כשאני מגלה טפח או מכסה טפחיים שזה משרת בעצם רק את התהליך להגיע לשם?

זה באמת נכון, כי זה בדרך לתיקון, כי בתיקון שלנו אנחנו כל כך מתקשרים עד שלא נצטרך לדבר, אנחנו נרגיש את הקשר שלנו מלב ללב.

שאלה: מה המשמעות בקבלה של המילה "סלע"?

"סלע" משמע מידה, נאמר, עשרה גרם, חמישים גרם, אבל זאת מידת משקל. פעם זה אפילו היה שווה ערך לכסף, מידה של כסף.

קריין: קטע 13, כותב "אורחות צדיקים",

"אם שמע בני אדם שמחרפים אותו – ישתוק. וזאת היא המעלה הגדולה: לשתוק למחרפים."

("אורחות צדיקים". כ"א)

שאלה: כשאנחנו שומרים על שתיקה, יכול להיות שזה יגרום לנו להיות יותר מודעים, שזה יגיע להכרה?

כן.

קריין: קטע מספר 14, "אורחות צדיקים",

"נאמר (משלי יח כא): "מוות וחיים ביד לשון". כי אדם עושה בלשונו יותר ממה שעושה בחרבו: כי אדם עומד כאן ומוסר את חברו הרחוק ממנו למיתה, אבל החרב אינו ממית אלא בסמוך. לכך נבראו באדם שתי עינים, ושתי אוזניים, ושתי נחירים, ופה אחד: לומר שימעט בדיבורו. השתיקה יפה לחכמים, קל וחומר לטיפשים."

("אורחות צדיקים". כ"א)

שאלה: בכל זאת זה לא מובן, האדם המדבר זאת כאילו המדרגה הגבוהה וכאן יוצא שזה משהו שלא צריך אותו בכלל. האם נפסיק לדבר בהמשך?

לא, הפה שלנו הוא בשום אופן לא מיותר, אבל אנחנו צריכים לדעת איך אנחנו צריכים לעבוד איתו. לכן כאן נאמר שאם אתה יכול לפגוע בחרב במי שנמצא סמוך אליך, אז עם הלשון אתה יכול לפגוע באנשים ממרחק, ובזה כמובן מסתכם הכוח המיוחד דווקא של האדם המדבר. אנחנו צריכים להבין שכשאנחנו פותחים את הפה, אנחנו יכולים לפגוע באנשים אחרים.

תלמיד: פעם אנשים גם ידעו לא לדבר. האם זו אבולוציה שהתרחשה ועכשיו אנחנו צריכים ללמוד לעבוד עם הפה אבל בדרגה יותר מתקדמת?

לנו ניתנו כל האפשרויות, ההזדמנויות שאנחנו צריכים, כדי שנעלה מעל כולן את השכל שלנו ונלמד לנהל את כל ההזדמנויות שלנו בצורה נכונה.

שאלה: בקטע מדובר על כך ששתיקה היא משהו טוב. האם צריך לעשות מאמץ ולשתוק, או לשתוק רק כשאתה מבין מה עומד מאחורי השתיקה הזאת?

לא, צריך פשוט לנסות לדבר כאשר זה הכרחי ולא יותר מזה.

תלמידה: ואם קשה להחזיק את עצמי בשתיקה, מה אז לעשות?

דברי אל עצמך.

שאלה: איך לאזן בין השתיקה לבין השמחה לבין ההתלהבות שאנחנו לקראת כנס, כך שלא נשכח את השמחה בזמן השתיקה?

זה לא שייך לכנס. כשאתם באים לכנס, אז אתם צריכים יחד לחייך, לפתוח לכולם את הלב, את כול מה שיש, ולא להתאפק.

תלמידה: לחייך.

לחייך ולדבר.

שאלה: מחר אנחנו באות לישיבת חברות ולשיעור איתך ואנחנו מאוד מתרגשות. אנחנו רוצות להתמקד בשאלות שיהיו מאוד מטרתיות לכל הכלי הנשי. במה להתמקד? על מה להיות בהכנה פנימית עד מחר?

בזה שאנחנו פותחים את הלב שלנו ורוצים להכניס לשם את כל החברים והחברות. תבואו מחר ונלמד איך עושים זאת יחד.

שאלה: איזו שמירה צריכה להיות בשירה?

אותו דבר כמו בדיבור. אם יש בזה טעם, אם יש בזה תועלת, מטרה, חיבור, שייכות לבורא, אז את יכולה לשיר. אם את יודעת לשיר תהילים, אז את יכולה לשיר עם החברות שלך, זה מכובד מאוד.

שאלה: במפגש פיזי של העשירייה יש חברות שלא מדברות בכלל, אם שואלים שאלת סדנה, אז הן משתתפות בסדנה אבל לא מעבר לזה. וההרגשה שלי שאני לא מכירה אותן בכלל, לא יודעת מה החיסרון שלהן, לא מרגישה את החיסרון שלהן, אני מתארת לעצמי שהוא משותף. איך אנחנו אמורות להתייחס לזה בהקשר של שתיקה ודיבור?

זה לא בכוונה, אלא כנראה שזה האופי שלהן. תבדקו ונברר.

שאלה: אתמול בשיעור הבוקר ביררנו שנקודת הצמצום היא מהות המסך. העבודה עם הלשון, האם ממנה אנחנו מתחילים את הצמצום?

כן.

תלמיד: קורה הרבה שמזמינים אוטובוס ובמשך שעות הנהג חשוף לכל התכנים שלנו, שירים, הקלטות. כשאנחנו בגני התערוכה העובדים שם במשך ימים חשופים ושומעים את כל התכנים שלנו מהתחלה עד הסוף.

אז מה? אל תדאג, הוא לא שומע. כדי לשמוע צריכים גם לפתוח את הלב.

שאלה: בעל הסולם במאמר "שופרו של משיח" כותב על הקול ההולך עד למרחוק. האם מהשתיקה אנחנו מגיעים לדיבור הנכון אליו?

נכון מאוד.

שאלה: איך אנחנו יכולים לדבר דרך הכוונה בלי מילים? כי אני מרגישה שהמילים הם שקר והכוונה היא אמת.

כך תלמדי לדבר, לאט לאט.

תלמידה: כבר כמה ימים אנחנו מנסות להגיד תודה על כל החום והאהבה שהבורא שולח לנו דרכך. אנחנו מרגישות שאנחנו לא רוצות שום דבר עבור עצמנו, אנחנו רוצות להחזיר הכול לבורא עם הודיה. תודה רבה לך על כל חיוך שלך.

גם לכן, אני מרגיש את זה, תודה רבה.

שאלה: לגבי החרב והלשון. האם הלשון היא התחלת אהבת הזולת?

כן.

תלמיד: אם השקט הוא תדר אפס, אז האם השתיקה היא האנטנה של הנברא שמכוונת לבורא?

כן. זה יפה.

תלמיד: החלל הזה שנוצר, האם הוא דומה לחלל שהבורא יצר עבור הנבראים?

כן.

תלמיד: האם מה שאנחנו מדברים עם הבורא זה האדם האמיתי, המדבר?

כן.

שאלה: מחר יש לנו שני אירועים, ישיבת חברות ושיעור נשים עם הרב. ושמעתי לאחרונה כמה פעמים שגברים ממש מצפים לדרישה של הנשים, מצפים למשהו מהנשים. לְמה בדיוק הם מצפים מאיתנו?

אני לא יודע, אני לא שייך לא לגברים ולא לנשים, אני המורה, ולכן אני לא יכול לייחס את עצמי לא לגברים ולא לנשים, ממש לא. לכן אתן צריכות לדבר עם הנציגים של הגברים ושל הנשים, ושהם יבררו את הדברים, או שמחר בזמן השיעור תקומו ותסבירו מה הבעיה.

שאלה: לְמה אתה מתכוון לקום ולהסביר מה הבעיה?

מה אתן רוצות לשמוע.

שאלה: בקטע 13 נאמר שצריך לשתוק. אפשר גם לדבר ללא מילים כשאדם אחר מרגיש את מה שאתה מרגיש, האם זה לא נחשב?

זה לא נחשב. זה נמצא מעל ההזדמנויות שלנו, מעבר להן.

שאלה: יש לי רושם שאנחנו ממש נדונו לשתיקה, כי אנחנו לא יכולים לבטא את ההשגות שלנו לא במילים ולא בכתיבה. האם זה נכון?

זה לא נכון. אתן יכולות לשיר בלי מילים, אתן יכולות לכתוב, אתן יכולות אפילו לדבר. לָמה לא? רק לדבר על מה ששייך לדברים החשובים ביותר שמכוונים אותנו למטרת הבריאה, לבורא.

שאלה: בתחילת השיעור אמרת להיות כל הזמן בכוונה, אפילו כשאנחנו לא נמצאים במפגשים בינינו אנחנו צריכים להיות מכוונים לבורא.

כן, האדם כל הזמן צריך לכוון את עצמו בצורה כזאת דרך החברים שלו לבורא, זה הכיוון הקבוע שלנו במהלך כל חיינו. להשתדל לתמוך בזה אחד באחר.

שאלה: כל חילוקי הדעות נהפכים בתוך המרחב השקט לשלום, אבל אני יכולה לעשות את זה רק במהלך השיעור. מה אני יכולה לעשות כדי להשיג את זה גם במהלך היום?

יש לך ספרים, יש לך אינטרנט, את יכולה להוציא את כול הדברים האלה שוב ושוב. את יכולה לראות בארכיון שלנו מה קרה לפני עשרים שנה, עשר שנים, יש הרבה חומר. בהצלחה.

(סוף השיעור)