שיעור בוקר 16.05.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לחכמת הקבלה, אות נ"א

קריין: "פתיחה לחכמת הקבלה", בעל הסולם, אות נ"א.

אות נ"א

"עוד יש לדעת, כי ענין הצמצום לא היה אלא על אור החכמה, שהכלי שלו הוא הרצון לקבל הנגמר בבחי"ד, שבה נעשה הצמצום והמסך, אבל על אור דחסדים לא היה שום צמצום כלל, כי הכלי שלו הוא הרצון להשפיע, שאין בו שום עביות ושינוי הצורה מהמאציל, ואינו צריך לשום תיקונים. ועכ"ז לפי שבע"ס דאור העליון נמצאים אלו ב' האורות, חכמה וחסדים, מקושרים יחדיו בלי שום הפרש ביניהם, להיותם אור אחד המתפשט לפי תכונתו, לפיכך כשבאים בהתלבשות בכלים, אחר הצמצום, הנה גם אור דחסדים נפסק על המלכות, אעפ"י שעליו לא נעשה צמצום. כי אם היה אור דחסדים מתפשט במקום שאין אור החכמה יכול להתפשט שם אף משהו, דהיינו במלכות המסיימת, היתה נעשת שבירה באור העליון, כי האור דחסדים היה מוכרח להפרד לגמרי מאור החכמה, ולפיכך נעשת מלכות המסיימת לבחינת חלל פנוי וריקן לגמרי, ואפי' מאור דחסדים."

שאלה: מה מונע מאור חסדים להיכנס למטה, הכוונה של מלכות המסיימת? כי בשלבים ראשונים אין הגבלה לאור חסדים, הוא נכנס למלכות. אבל כאן הוא עלול לגרום לשבירה, אז מה מונע מאור דחסדים להיכנס למקום הזה?

כי גם אור חסדים אפשר לקבל על מנת לקבל.

תלמיד: זאת אומרת הכוונה היא שמונעת?

כן.

תלמיד: ובמלכות בשלב הראשון שהיא מתפתחת?

בשלב ראשון עדיין אין רצון לקבל מספיק מפותח.

תלמיד: אז זה לגמרי לעצמו.

כן.

שאלה: איפה נקבע החוק הזה שאור דחסדים ואור דחכמה מקושרים זה בזה עד שאין להפריד ביניהם?

קודם כל האור הוא אחד ורק הכלי מחלק אותו לשניים, ולכן אור חכמה מופיע ברצון לקבל שרוצה לגלות וליהנות מאור החכמה, ואור החסדים מתגלה בכלי שרוצה לראות בו רק אור החסדים.

תלמיד: לכן השאלה, כי אם אנחנו מסתכלים עד ד' בחינות דאור ישר, אז אור דחסדים מתגלה בבינה, ואור דחכמה מתגלה במלכות.

כן.

תלמיד: אבל בעל הסולם אומר פה שבעשר ספירות דאור העליון, מקושרים אור חכמה ואור דחסדים ולכן גם אחר כך הם לא יכולים באמת להיפרד. איפה אנחנו רואים שהם מקושרים?

"מקושרים" כלומר הם באים כאור אחד, ואחר כך כל אחד מהם עוד בד' בחינות דאור ישר ואחר כך בכל הספירות עובר דרך כל הספירות האלה, ואז יש מעברים בין חסדים לחכמה, חכמה לחסדים.

תלמיד: בכל זאת בעל הסולם אומר שהצמצום נעשה רק על אור החכמה.

על אור החכמה, על אור שמקובל בכלים דקבלה.

תלמיד: אז למה אי אפשר לקבל אור חסדים?

אתה תצטרך להבדיל בין אור חכמה ואור החסדים, ואז זה יהיה כמו שבירה באור.

תלמיד: מה זה שבירה באור?

שבירה באור זה שהכלי לא יכול לסבול את האור שבו.

תלמיד: גם אם זה אור חסדים?

העניין הוא שהכלי הוא שמבדיל אם זה אור חסדים או אור חכמה. האור שמגיע לכלי הוא אור, לא חכמה ולא חסדים, ורק הכלי מתחיל לחלק ולשקול אותו, למיין אותו.

תלמיד: כשאנחנו אומרים שהאורות מקושרים, זאת אומרת הכלי הוא כבר כזה שהוא לא יכול באמת להפריד ביניהם?

כן.

נקרא שוב מה שכתוב.

קריין: אות נ"א.

אות נ"א

"עוד יש לדעת, כי ענין הצמצום לא היה אלא על אור החכמה, שהכלי שלו הוא הרצון לקבל הנגמר בבחי"ד, שבה נעשה הצמצום והמסך, אבל על אור דחסדים לא היה שום צמצום כלל, כי הכלי שלו הוא הרצון להשפיע, שאין בו שום עביות ושינוי הצורה מהמאציל, ואינו צריך לשום תיקונים. ועכ"ז לפי שבע"ס דאור העליון נמצאים אלו ב' האורות, חכמה וחסדים, מקושרים יחדיו בלי שום הפרש ביניהם, להיותם אור אחד המתפשט לפי תכונתו, לפיכך כשבאים בהתלבשות בכלים, אחר הצמצום, הנה גם אור דחסדים נפסק על המלכות, אעפ"י שעליו לא נעשה צמצום. כי אם היה אור דחסדים מתפשט במקום שאין אור החכמה יכול להתפשט שם אף משהו, דהיינו במלכות המסיימת, היתה נעשת שבירה באור העליון, כי האור דחסדים היה מוכרח להפרד לגמרי מאור החכמה, ולפיכך נעשת מלכות המסיימת לבחינת חלל פנוי וריקן לגמרי, ואפי' מאור דחסדים."

שאלה: בעל הסולם מגדיר שאור חסדים אפשר למשוך רק על ידי רצון להשפיע, זו בעצם ההגדרה. אם כך מה השאלה אם אפשר למשוך אור חסדים למלכות, הרי כביכול אין סיטואציה כזאת?

למה?

תלמיד: הוא מגדיר, למה לא היה צמצום "כי הכלי שלו הוא הרצון להשפיע, ..., ואינו צריך לשום תיקונים."

כן.

תלמיד: זה נקרא למשוך אור דחסדים. אבל מלכות צריכה תיקונים, אז לא שייך למשוך לשם אור דחסדים. אז למה בעל הסולם מתריע על הבעיה הזאת?

אור חסדים יכול להיכנס לתוך המלכות?

תלמיד: לפי ההגדרה הזאת, לא.

אז מה השאלה אם כך?

תלמיד: אין שאלה, אבל הוא כאילו מציב את זה כבעיה והוא אומר שיש חשש לשבירה באור, אבל למעשה אין בעיה.

תסביר לי, במקום שאור החסדים לא יכול להיכנס גם אור החכמה לא יכול להיכנס?

תלמיד: הוא כאילו עושה הפרדה. יש כלי שראוי למשוך אור חסדים שהוא לא זקוק לשום תיקון, זה נקרא רצון להשפיע, והוא יכול למשוך אור דחסדים.

כן.

תלמיד: אז עביות ד', מלכות, היא לא רצון להשפיע לפי ההגדרה, היא לא מושכת אור דחסדים בכלל. אז אין מציאות כזאת שהיא תבקש אור דחסדים ואז יש חשש מאיזושהי שבירה באור או שבירה בכלי.

אז מהי השאלה?

תלמיד: כאילו אין פה בעיה, אבל בעל הסולם כביכול אומר שיכולה להיות פה איזו בעיה של שבירה באור. אז יש פה בעיה או אין פה בעיה?

אם זה היה ממשיך כך, אז היה פעם תיקון? איפה שאור החסדים לא יכול להיכנס גם אור החכמה לא יכול להיכנס, זה ברור. אבל איפה שאור החכמה לא יכול להיכנס, גם אור החסדים לא יכול להיכנס?

תלמיד: אנחנו יודעים שבתיקון עם האור המחזיר למוטב אור חסדים כן נכנס כדי לבצע תיקונים.

אור המחזיר למוטב זה משהו אחר, אנחנו מדברים על האור שהכלי רוצה לקבל בכוונה שלו שהאור יתפשט בו, ימלא אותו.

שאלה: יש הבדל בין מצב שיש אור דחסדים בחלק מהכלי, לדוגמה בסוף הפרצוף אנחנו אומרים שיש שם סוג של אור דחסדים, לבין מה שמתאר כאן בעל הסולם על התפשטות האור. כלומר, אחרי הצמצום, מסך ואור חוזר יש התפשטות אור, והוא מתאר שאור דחסדים מקושר לאור חכמה. אתה יכול לתאר ולהסביר מה זה אומר התפשטות האור בכלי?

שם אור החסדים הוא כלבוש לאור החכמה, זה משהו אחר. וכאן זה כמטרת הכלי לעת עתה להתמלא באור החסדים.

תלמיד: מה זה אומר התפשטות האור? כלומר, האור שנכנס לתוך הכלי אחרי שהוא עשה חשבון, והוא יודע שהוא יכול להשפיע ברמה מסוימת יש שם התפשטות של האור.

הוא מתקשר לכלי, וברצון המשותף בין האור לכלי ממלא את הכלי.

תלמיד: כשהאור מתפשט בכלי יש קישור בין חסדים לחכמה, הם דבוקים ביחד עד שהוא מגיע למלכות ושם אי אפשר להתפשט. התהליך הזה הוא לא מספיק ברור, מה זה אומר שהאורות מקושרים במצב הזה?

כי בסך הכול יש אור אחד.

תלמיד: תמיד אנחנו מדברים מצד הכלי?

כן.

שאלה: אז מה זה אומר שהאורות מקושרים?

הם מקושרים, כלומר שפעם יש בבחינה אחת אור חכמה בתוך הכלי, ופעם אור חסדים בתוך הכלי, וכך הם מקושרים ועוברים דרך כל ארבע הבחינות של הכלי.

תלמיד: המבנה הזה נוצר בד' בחינות דאור ישר כבר, שם השורש של הקישור ביניהם?

ודאי, כן, המבנה משם.

תלמיד: יש ד' בחינות דאור ישר ואז מלכות עושה צמצום, ואז מתחילה העבודה עם מסך ואור חוזר.

כן.

תלמיד: מה זה נקרא שהם מקושרים אחרי הצמצום?

משפיעים זה על זה. כל ארבע הבחינות נשארות מקושרות כך גם אחרי הצמצום וקובעות מה עובר בהן.

תלמיד: באות נ"א בעל הסולם אומר שיש מלכות מסיימת, ובמלכות מסיימת לא יכול להתפשט אור חכמה ולא אור חסדים, כי הם מקושרים.

כן.

תלמיד: אז למה לא יכול להתפשט בה אור חסדים? אולי תוכל לקרוא את אות נ"א ולהסביר אותה.

אות נ"א

"עוד יש לדעת, כי ענין הצמצום לא היה אלא על אור החכמה, שהכלי שלו הוא הרצון לקבל הנגמר בבחי"ד, שבה נעשה הצמצום והמסך, אבל על אור דחסדים לא היה שום צמצום כלל, כי הכלי שלו הוא הרצון להשפיע, שאין בו שום עביות ושינוי הצורה מהמאציל, ואינו צריך לשום תיקונים. ועכ"ז לפי שבע"ס דאור העליון נמצאים אלו ב' האורות, חכמה וחסדים, מקושרים יחדיו בלי שום הפרש ביניהם, להיותם אור אחד המתפשט לפי תכונתו", של הכלי, "לפיכך כשבאים בהתלבשות בכלים, אחר הצמצום, הנה גם אור דחסדים נפסק על המלכות, אעפ"י שעליו לא נעשה צמצום. כי אם היה אור דחסדים מתפשט במקום שאין אור החכמה יכול להתפשט שם אף משהו, דהיינו במלכות המסיימת, היתה נעשת שבירה באור העליון, כי האור דחסדים היה מוכרח להפרד לגמרי מאור החכמה, ולפיכך נעשת מלכות המסיימת לבחינת חלל פנוי וריקן לגמרי, ואפי' מאור דחסדים".

תלמיד: למה אור החסדים לא יכול להתפשט? בתחילת הפסקה הזאת הוא אומר שיש לדעת שיש אור חסדים, אור חכמה, אבל הם מקושרים, למה הקישור הזה מונע מהם להתפשט אחר כך בבחינה ד'? למה אור חסדים לא יכול להתפשט אם אין אור חכמה?

האור זה תענוג, תענוג מחכמה ותענוג מחסדים, איזה הבדל יש ביניהם, מקבלה או מהשפעה? כלומר, אם כלי לא יכול לקבל אור חכמה, יכול להיות שהוא יכול לקבל אור חסדים? למה לא? בוא נשמע אותך.

שאלה: לפי מה שכתוב, יש שבירה באור העליון. אין לי מושג מה זה שבירה באור העליון, תמיד דיברנו על שבירה בכלי, זאת פעם ראשונה שאנחנו שומעים שיש שבירה באור העליון, מה זה אומר?

למה אי אפשר להנות מאור החכמה, אלא רק על ידי מסך והשתוות הצורה בפעולת השפעה עם אור החכמה? כי זה אור שמגיע לכלים דקבלה. ואז כשהוא מגיע לכלים דקבלה חייבת להיות שם כבר השתוות הפוכה, שהכלי שנהנה ממנו צריך להיות גם בעל מנת להשפיע.

למה אי אפשר להנות מאור החסדים?

תלמיד: הוא כותב בהמשך באות נ"ב שבאור חסדים יש גם אור חכמה, כתוב "אין האור דחסדים נפרד לעולם לגמרי מאור החכמה", אולי בגלל זה.

אולי.

תלמיד: כי אור חסדים זה להשפיע לזולת, ואור החכמה זה לקבל לעצמי.

אור החכמה זה לא לקבל לעצמו.

תלמיד: זה כלי קבלה.

זה מתקבל בכלים דקבלה על מנת להשפיע.

תלמיד: התשובה לשאלה שלך היא, כי מלכות המסיימת לא יכולה לקבל גם את החסדים כי היא מצומצמת.

מה זאת אומרת שהיא מצומצמת, שלא יכולה לקבל על מנת להשפיע?

תלמיד: בסיום הפרצוף לא יכול להיכנס אור חסדים שהוא גם לבוש לאור חכמה, כי אז תהיה שבירה. אתה שאלת למה אי אפשר לקבל אור חסדים?

השאלה היא למה מפחדים לקבל אור חסדים שיהיה על מנת לקבל?

תלמיד: כנראה ששם אין כלים שצריכים להיתקן, זה כבר חלל פנוי. עד כאן הכלים שראויים להגיע לתיקון של לקבל על מנת להשפיע.

כן.

תלמיד: יכול להיות שבגלל העביות שיש בכלי אלה לא חסדים נקיים. לדוגמה בנקודות דס"ג ששם העביות היא כבר יותר נמוכה, היא עביות ב', לכן יכולים לרדת חסדים לגמרי נקיים. ואילו כאן זה עדיין מעורב בחכמה, לכן הוא יהיה על מנת לקבל.

שם בנקודות דס"ג כן, יש סיכוי לשבירה פחות מכאן, זה נכון.

תלמיד: אני חושב שבאור זה לא רק התענוג עצמו אלא גם נותן התענוג. זאת אומרת שתי הבחנות, וזה מה שלא ניתן לקבל בתוך הכלי. זאת אומרת הכלי משווה את צורתו לפי זה שהוא מנסה להשוות צורתו לנותן התענוג, אותו אור החסדים ואז יש התלבשות בשני אורות חסדים וחכמה.

כן.

תלמיד: אבל ברגע שמלכות מנסה גם ליהנות מאור חסדים, זאת אומרת ממעמד של הבורא, כמוהו, זו כבר הפרדה בין שני אורות. אתה לא יכול לגלות אור חסדים ואור חכמה בנפרד. יש את האור שבו שתי הבחנות האלה של נותן התענוג והתענוג עצמו.

אתה רוצה משהו להגיד אבל לא יכול לבטא.

שאלה: מה יש במלכות המסיימת? היא כאילו ריקה.

יש לך בחינה ד'. רצון לקבל שונה מבחינת שורש א' ב' ג'.

תלמיד: כאילו בעשר ספירות דסוף יש שתי ספירות ראשונות ויש מלכות מסיימת, זה נכון?

אני לא יודע איך אתה מחלק.

תלמיד: דיברנו על עשר ספירות תוך ועשר ספירות דסוף הפרצוף.

כן.

תלמיד: במלכות המסיימת המקום הזה הריק.

זה עשר ספירות של מלכות המסיימת.

תלמיד: האם זה כל עשר הספירות האלה?

כן. כל חלק מהפרצוף אתה יכול לחלק לעשר ספירות.

שאלה: החלק הזה שריק גם מאור חסדים וגם מאור חכמה, מה זה המציאות הזאת?

עדיין לא התחיל לעבוד. יכול להיות שאין לו מסך והוא לא מקבל, האור לא מגיע אליו. יש מערכת לפניו שלא מעבירה לו אור ואז הוא נשאר פשוט ריק. מה זה נקרא ריק, זאת שאלה. אבל לצורך לימוד ככה זה נקרא, ריק.

תלמיד: כאילו כל מה שאנחנו מכירים זה איזו אינטראקציה בין הכלי והאור, ופתאום יש נקודה כביכול בכלי שאין בה שום אור. זו תוצאה של ההתפתחות שלפניה. אז מה נשאר שם, איזו מציאות שלא באינטראקציה עם האור, היא ריקה?

ריקנית, כן. עביות ללא מילוי כי היא בחוסר תיקון.

תלמיד: כאילו מתוך איזו התרשמות שהיתה מהאור ועכשיו היא הגיעה למצב שהיא ריקה, איך היא יכולה לתפוס את עצמה ריקה, ריקה ממה?

ריקה מהמילוי, הרצון שלה מרגיש שהוא ריק.

תלמיד: האם הוא יכול להיות במצב הזה רק אם הוא היה פעם מלא, זאת אומרת אם היה לפניו משהו?

יש לו רשימות.

תלמיד: רק רשימות יש במלכות המסיימת. זאת אומרת יש שם מקום שאין בו כלום עם איזו התרשמות ממה שהיה לפניו?

כן, זה גם היה קודם. נגיד גלגלתא שהזדככה משאירה כלים עם הרשימות. אפילו למעלה מטבור.

תלמיד: משם מתחילה ההזדככות לעלות חזרה למסך ועושה פרצוף.

אבל ביני לביני נשאר שם רצון לקבל עם הרשימות.

תלמיד: וזה שהוא ריק זה אומר שהוא כאילו לא מוכן לקבל תענוג משום צורה שהיא. עוד נקודה שלא יכולה לקבל שום צורה של קבלה.

כן.

תלמיד: האם זו הריקנות?

זו ריקנות. אחר כך נתווסף גם הצמצום.

שאלה: בראש מחשבים כמה אור מגיע, כמה אור חוזר אני יכול לתת. אחר כך בתוך יש תהליך של קבלת האור הפנימי, שזו כבר התוצאה מהראש עד הטבור, ומתחת לטבור זאת המלכות המסיימת.

כן.

תלמיד: במלכות המסיימת זה האזור שבו אני לא יכול לקבל על מנת להשפיע.

נכון.

תלמיד: אז אני מחליט להמשיך שם את הצמצום כמו שהוא היה מקודם?

נגיד.

תלמיד: אנחנו אומרים שהאזור הזה של הסוף של מלכות המסיימת, מעצם זה שהיא נשארת בצמצום זה כבר סוג של השתוות הצורה באיזו מידה, כי היא מחליטה לא לקבל שם כדי לא לפגוע מחוסר השתוות הצורה.

כן.

תלמיד: קראנו לזה מידה מסוימת של חסדים.

כן.

תלמיד: אבל פה בעל הסולם אומר שאין שם אף אור, מבחינת חלל פנוי וריקן לגמרי, אפילו מאורות דחסדים, הוא מדגיש את זה. אז מה המקום הזה של מלכות המסיימת?

מלכות שמסיימת את כל האורות שקיבלו לפניה, שהיא אותו חלק מכל ספירה וספירה שהייתה בקבלת האורות, ואותו חלק שנשאר בכל ספירה וספירה, עכשיו נשאר בסוף הפרצוף הזה. מכל ספירה וספירה אותו חלק שלא יכול יותר לקבל כלום, נשאר למטה.

תלמיד: ואיזה אור מקיים אותו?

מה שיכול להיכנס.

תלמיד: חסדים.

כן.

תלמיד: אז איך אין שם שבירה של האור, כי הוא אומר שאור חסדים וחכמה תמיד מקושרים, אי אפשר להפריד אותם?

יש הארה קטנה מזה שהוא לא יכול לקבל. הוא אפילו לא עושה על זה זיווג דהכאה. אבל בזה שהוא לא רוצה לקבל כדי לא להיות מקבל ושומר על עצמו, אז הוא מקבל הארה מסוימת מאור החכמה ומאור החסדים.

תלמיד: זה כאילו אור כזה בסטנד ביי, זה לא אור פעיל?

הוא לא יכול להפעיל אותו, אבל זה אור שממלא אותו, מחזיק אותו, מייצב אותו.

שאלה: האם יכול להיות שהמלכות תסתפק באור חסדים. היא מקבלת תענוג מאור חסדים? יכול להיות כזה דבר אם האור הוא רק חסדים ואין בו חכמה? האם בכלל יכול להיות שהיא תקבל כזה דבר והיא תרגיש איזשהו תענוג, איזשהו צורך בזה?

למה לא?

תלמיד: כי היא רוצה תענוג מהאור של הבריאה שזה אור חכמה. כך היא מרגישה אותו, כאור חכמה, זה התענוג שהיא מקבלת, ורק את זה היא צריכה, בשביל זה היא נבראה.

אז אור חסדים בשבילה זה רק בשביל שהיא תוכל לממש את הצורך לקבל אור חכמה. לא יכול להיות שהיא תקבל חסדים כאור שהוא טוב בשבילה בפני עצמו, היא חייבת את אור החכמה אחרת אין לה תענוג.

היא חייבת, אבל זה עוד לא גמר תיקון. היא חייבת, נכון, אבל היא לא יכולה לקבל.

תלמיד: מזה אפשר להבין שלא יכול להיות שהיא מושכת אור חסדים לעצמה בלי אור חכמה בכלל כי אין לה בזה שום צורך?

נכון.

תלמיד: אולי מפני שזה בניגוד למטרת הבריאה זה נקרא שבירה באור? אני מנסה להבין מה שבעל הסולם אומר, שהשבירה באור היא מפני שלא יכול להיות כזה דבר, כי זה לא מה שהכלי דורש.

יפה. גם תירוץ.

שאלה: יש שתי צורות שקוראים להן אור חסדים לכאורה. יש חסדים של דחיה, שאומרים שבצמצום א' הפרצוף התמלא מתחת הצמצום בחסדים, מעצם זה שאני לא מקבל זה כבר נקרא במשהו אור חסדים.

כן.

תלמיד: ויש חסדים כשאני מרגיש מספיק את בעל הבית, וזה אור חסדים ולתוכו יכול להיכנס גם אור חכמה. זה כאילו הבלבול כי לשניהם קוראים חסדים על אף שהם הפוכים במשהו.

לא, יש עשרים סוגי אור חסדים.

תלמיד: אבל זה ההבדל. בסוף הפרצוף יש את החסדים של הדחיה עוד מצמצום א', ובתוך הפרצוף יש חסדים בהארת חכמה שזה נובע עוד מבחינה ג'?

כן.

תלמיד: על זה מדובר. זה כך גם מאמצע הבינה, הבינה מתחלקת לשניים וגם שם היא מלאה בחסדים כאלה ובחסדים כאלה שלכאורה הפוכים.

נראה לי שאתם מבולבלים.

שאלה: בעל הסולם אומר שאם אור חסדים יכנס למקום שאסור, אז כאילו תהיה שבירה בחכמה. נאמר קודם שעד ס"ג היה אסור לרדת מתחת לטבור.

למה?

תלמיד: כי רק רשימות ב'/ב' התפשטו כנקודות דס"ג.

כן.

תלמיד: ולפני זה היה אסור שאור חסדים ירד.

בגלל ג' התלבשות.

תלמיד: פה בעל הסולם אומר שאם אור חסדים ירד, הבעיה היא שהוא כאילו עוזב את החכמה ובגלל זה יש שבירה וזה מה שלא מובן פה. הוא כותב בסוף "כי אם היה אור דחסדים מתפשט במקום שאין אור החכמה יכול להתפשט שם אף משהו, דהיינו במלכות המסיימת, היתה נעשת שבירה באור העליון, כי האור דחסדים היה מוכרח להפרד לגמרי מאור החכמה, ולפיכך נעשת..". כביכול מפני שהוא עזב את החכמה אז נעשית שבירה?

הוא לא יכול לעזוב את החכמה כי חכמה היא המקור שלו. אבל אם היה עוזב אז זה היה נקרא שבירה באור.

שאלה: מה ההבדל בין סיום התוך לסיום הסוף שעליו בעל הסולם אומר שזה חלל ריקני?

סיום התוך זה סיום על כלים ברורים, על הרצון לקבל, על אור החכמה, שהכלי יודע שהוא מקבל עד כה ויותר לא. עד כאן תבוא ולא יותר. וסיום הסוף זה סיום לכול, לכל האורות ולכל הכלים. שם נגמר הכול.

תלמיד: זה לא ברור. סיום התוך ברור, עד כאן אפשר לקבל בעל מנת להשפיע.

"סיום התוך" הוא סיום המסכים, ו"סיום הסוף" הוא סיום הרצונות. אין יותר רצונות שאפשר להשתמש בהם על מנת לקבל, על מנת להשפיע, לא חשוב על מנת מה. אז יש הבדל בין מסכים על הרצונות ובין הרצונות עצמם. תחשבו על זה.

(סוף השיעור)