שיעור בוקר 23.04.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"במה שהבורא מכה הוא מרפא" - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "במה שהבורא מכה הוא מרפא".

קריין: קטע מספר 1.

""כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" (בשלח).

קושיית חז"ל, אם אני לא אשים המחלה, בשביל מה צריכים לרופא (סנהדרין ק"א ע"א).

ויש לפרש, היות שאני הרופא, ולמה אני אשים עליך מחלה, אם אני מוכרח לרפא את המחלה.

ומה אני מרויח אם אני אשים מחלה, בטח זה מטעם עונש. ואם אני צריך לרפא את המחלה, איזה עונש יהיה זה, רק כאילו שאני עושה עבודה בחינם. לכן אני לא אשים עליך מחלה. ומה שאתה חושב שהיא מחלה, אתה טועה בזה, אלא כל המצבים שאתה מרגיש, אם אתה מייחס אותם אלי, הכל הם תיקונים, שעל ידי זה אתה תתקרב אלי בדביקות." 

(הרב"ש. 133. "הכל תיקונים")

מה הקטעים שאנחנו עכשיו לומדים. הכותרת היא כך "במה שהבורא מכה הוא מרפא", למדנו על כל מיני מכות שאנחנו מקבלים כדי להתעורר, כדי לסדר את עצמנו. עכשיו אנחנו רוצים ללמוד מה התיקונים שיוצאים גם מצד הבורא וגם מצדנו, יש מכות שאנחנו מקבלים ואחר כך על ידי זה שאנחנו נמצאים ברצון לקבל שהוא מרגיש את כל הטוב ואת כל הרע שעובר עליו, אז אם הבורא מעביר לנו איזו מכה, אחר כך אנחנו צריכים לקבל עבור המכה הזאת איזה תשלום.

ולכן כתוב "במה שהבורא מכה הוא מרפא", שכל מכה שאנחנו חושבים שזאת מכה, זה באמת ריפוי, זה גם נכון כלפי האנושות שכך מתפתחת וכלפי כל אחד ואחד, זה לא שאנחנו צריכים לאהוב את המכות, אלא אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו מקבלים אותן בצורה נכונה ולעשות כך שהן יעברו עלינו כחסדים טובים.

זה שהם חסדים זה בטוח, כי אין דבר רע שבא לנו מלמעלה אבל שגם אנחנו נתקן את עצמנו כדי לקבל את מה שבא מלמעלה בצורה נכונה וגם טובה, זה הלימוד והתיקונים שלנו. זאת אומרת, בסופו של דבר כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לתקן את עצמנו כך, שכל מה שבא מהבורא, הכול לטובה. ושאנחנו לא נפריד, שלא נגיד, זה מגיע מטוב וזה מגיע מרע, זה מימין וזה משמאל, אלא הכול חסדים, הכול לטובה, בכל דבר שהבורא עושה.

וכך אנחנו צריכים להגיע לכאלו תיקונים, שאנחנו לא נרגיש באף פעולת הבורא וחוץ ממנו "אין עוד מלבדו", הכול מגיע ממנו. שבכל הפעולות שמגיעות אלינו זה ממנו וכל הפעולות האלו, זה רק חסדים טובים. זאת אומרת, לא רק שהן חסדים שאני יכול להגיד " אני מרגיש רע, אבל זה לטובה", לא, אלא גם אני ארגיש בכולם שהם חסדים טובים.

זאת אומרת, שהכלים שלנו, שלי יהיו כאלו מתוקנים שאני לא ארגיש שום רע בעולם, אף פעם אני לא ארגיש שום היזק, שמהבורא יוצא רק טוב. אז אני במידה הזאת שאני מרגיש רק טוב, אני מגלה אותו יותר ויותר כי הוא לא יכול להתגלות כעושה רע.

שאלה: כשאנחנו מבקשים מהבורא להתחבר כעשירייה כדי לבנות כלי חזק, למה עלי לשים לב כדי שאני אוכל להיות מוכן לזה?

אתה צריך להשתדל להיות יחד עם החברים בפעולת חיבור. כמה שהחיבור שלכם יהיה נכון, אתם תבינו מה הבורא רוצה מכם, מה הוא אומר לכם. אתם תצטרכו לגלות ותוכלו לגלות בתוך החיבור שלכם, ממש את הפנייה שלו, את הקול שלו. הכול מגיע מהחיבור ביניכם, אם יהיה לכם מקום משותף, אתם פתאום תתחילו לגלות בו קול עליון, פנייה לבורא.

אתם תתחילו להבין, להרגיש, מה הוא רוצה, כי כל הפעולות שלו, מילים, אותיות, מה הוא אומר? הוא אומר רק על הפעולות של החיבור ביניכם, יותר, פחות - פחות, יותר, ובכל מיני אופנים. זה כמו האותיות, וכך אתם תתחילו לגלות. זה מה שאתם צריכים.

אז כמה שאנחנו מתחברים, רוצים להתחבר, אנחנו נגלה בזה את כל אותם המצבים שלנו שהבורא מסדר בינינו ואנחנו נקבל אותם כאותיות. וכך נגדל, נתקדם, נבין אותו. ובהתאם לזה נתחיל להגיב על זה, וזה כבר יהיה מצידנו כהעלאת מ"ן, העלאת התפילה, ואז נתחיל להיות בקשר הדדי, "אני לדודי ודודי לי".

שאלה: איך אנחנו יכולים להרגיש באותו הזמן שמחה וגדלות הבורא בקבוצה? איך אנחנו יכולים להרגיש את גדלות הבורא ושמחה ביחד בעשירייה?

זה תלוי במידת החיבור ביניכם. אם אתם הייתם יכולים עכשיו להיות מחוברים נכון, היית מגלה עד כמה הבורא נמצא ביניכם ועד כמה הוא משפיע לכם שמחה, חיבור, חום, ביטחון, הרגשת עתיד טוב. הכול תלוי בכמה שאתם מתחברים, רוצים להתחבר. מלמעלה אין שום הגבלות, הכול תלוי רק בחיבור בינינו.

שאלה: המאמר שעכשיו הסברת גרם לי לחשוב על משפט שאמרת אתמול בתחילת השיעור. אמרת שאנחנו עם התהליך הזה ניכנס למקום שבו הרע לא יוכל להשיג אותנו יותר, מה עוד אנחנו צריכים להשיג כדי להגיע למצב הזה?

אנחנו צריכים להשתדל להתקדם בחיבור בינינו לא כדי לברוח מהרע, אלא כדי לעשות מזה נחת רוח לבורא. זה יותר נכון, זה יותר אמיתי, זה יותר רוחני.

שאלה: הוא כותב, שאותם המצבים שאתה מייחס אלי, הם התיקונים שעל ידם אתה תתקרב אלי. איך עם כל מיני כאלה ייסורים, מחלות, אפשר לייחס אליו?

שהכול מגיע מהבורא. ואת כל זה הבורא שם בנו, את כל המצבים, את היחסים, את כל מה שקורה, הוא בעצם מייצב בינינו כדי שאנחנו נפנה בחזרה אליו, עם הדבר הכי קטן והכי גדול. הכול כך הוא מייצב, אז אנחנו יכולים כבר לפנות אליו בחזרה.

תלמיד: אמרת שזה לא מספיק סתם להגיד את זה לעצמך, אלא צריך להגיע למצב שאתה מצדיק אותו באמת, בצורה רגשית.

לאט לאט, ודאי שבהדרגה גם זה יבוא. אבל אם עדיין זה לא בא, מה לעשות? להמשיך לעבוד ככה. אנחנו מדברים על רגשות, תדבר עם ילד קטן כמה הוא מבין מהרגשות שלך? לא מבין יותר מהכלב, יותר מהסוס, לא יודע ממי.

כך אנחנו, אנחנו עדיין לא נמצאים באותן רגשות רוחניות במיוחד שהן כולן נובעות במידות ההשפעה זה לזה, מידות ההתחברות, נטייה לחיבור, לאהבה, אין עדיין כאלו דברים בינינו, אבל יבואו. לכן עכשיו אנחנו עדיין נמצאים בחוסר הכרה, בחוסר הרגשה, אנחנו נמצאים במצבים רוחניים, אבל אנחנו לא מרגישים אותם, מה תעשה? רק להגדיל את הרגש. ורגש לרוחניות, זה הרגש בינינו, ככל שאני יותר רגיש לחיבור עם החברים. וכאן זה כמו שלמדנו בקטעים הקודמים על עמלק.

תלמיד: יוצא כשאני מרגיש איזה ניסיון, כמו שכתוב פה, אני צריך לצאת מהרגשה הזאת ולהיכנס להרגשה בינינו?

כל מה שאנחנו עוברים, אנחנו עוברים ביחסים בינינו בלבד. אני לא מבין אותך, על מה אתה מדבר? אתה אומר, "אני צריך לצאת משם ולהיכנס למה שבינינו", הכול זה בינינו, העולם הרוחני בינינו, הבורא בינינו, המדרגות בינינו, כל החיים והמוות הכול בינינו, אנחנו עוד לא מודעים לזה.

תלמיד: כתוב פה על מחלות, למה הוא מתכוון?

כן, כל מה שיש גם בצורה פרטית וגם בצורה כללית, הכול תלוי מתוך היחסים בינינו. לכן אני כל הזמן מדבר על חיבור, חיבור, חיבור, כי בזה תלוי כל העתיד הטוב שלנו. תראה מה קורה בעולם.

תלמיד: כשאדם מרגיש את זה הרי הוא לא קושר את זה לחיבור?

בטח, זאת העבודה שלו, זאת העבודה של הקבוצה, שהיא תזכיר לכל אחד ואחד במה תלוי באמת העתיד הטוב שלו, רק בחיבור. והקבוצה יכולה כך לסדר אותנו, שאנחנו לא נעזוב את העיקרון הזה. הכול תלוי בחיבור בין החלקים השבורים מנשמת אדם הראשון, ככל שהם יהיו יותר קרובים יהיה טוב.

תלמיד: אז כתוצאה מעבודה כזאת, אנחנו מגיעים לחיבור בינינו, זה אומר שאנחנו מגיעים להצדקה של מצב כלשהו, כשאנחנו מרגישים נניח לא נוח?

זה לא חשוב. ודאי שאנחנו צריכים להצדיק כל מצב ומצב, מפני שהוא בא מהבורא ומלמד אותנו להתקדם עוד קצת ועוד קצת קדימה.

תלמיד: אבל מה זה אומר שאנחנו מגיעים להצדיק את המצב? לא סתם כדי להגיד את זה ככה בקול רם "כן, הכול מגיע מהבורא", אלא שאני באמת רגשית מצדיק אותו?

אתה מצדיק את הפעולות שעוברות עליך, ודאי שאתה צריך לסדר אותן, ולקשור אותן לבורא שהוא המקור, ושכל הפעולות שעוברות עליך הן כולן כדי לקדם אותך.

תלמיד: אני מגלה את זה בצורה רגשית? אני רואה שבאמת הפעולה הזאת מגיעה מהבורא ומקדמת אותי?

אחר כך תגלה שזה כך, תגלה, ככול שתרצה בעצמך לכוון את עצמך נכון. תתפלל, תבקש ממנו. אני רואה כל הזמן שאתה שואל, למה אתה שואל אותי ולא את הבורא?

תלמיד: מה אני צריך לבקש ממנו?

לא חשוב מה, כל שאלה ושאלה שלך תעלה אליו. למה אתה פונה אלי?

תלמיד: כי אתה עוזר לברר, ואם אני אבקש מהבורא בצורה אגואיסטית משהו, אז אני אבקש שהוא יסלק איזשהו משהו שאני צריך לעבור, או איזו התנסות, ואני רוצה שיעזור לי להצדיק.

בפנייה אלי אתה מקבל עזרה מאוד מאוד קטנה, לעומת זה שאתה פונה לבורא. נכון שאני מכוון, דוחף את האדם למטרה והכול, אבל זה בצורה מאוד מאוד קטנה, וזה לא במקום שתפנה לבורא. כדאי יותר לעבוד בקבוצה ולפנות לבורא.

שאלה:. רציתי לברר את ההבדל בין זה שאני מתעצבן, נגיד על החבר, או סתם בעבודה. מה ההבדל בהרגשה בין יצר רע לסתם עצבים ברחוב?

רצוי לראות בכל מקום גילוי הבורא כלפיך, גם בעבודה, גם ברחוב, גם בקבוצה. בסופו של דבר הכול זה יחס הבורא אלי כדי לקדם אותי למטרה, רק לצורך זה. מה שקורה, מה שאני מרגיש, זה מה שהבורא מייצב בי כדי שמהמצב שהוא מעורר בי, לא חשוב אם זה כלפי עבודה, כלפי החברים, כלפי הקבוצה, כלפי הבורא עצמו, הכול כדי שאני אתקדם למטרה. אם אני מבין את זה שבכל מקום פועל הבורא עלי, אז אני אוכל לנצל כל רגע ורגע בחיי כדי להתקדם.

קריין: שוב קטע 2.

"ענין המכה שאדם מקבל מה', היינו שלוקח ממנו את הטעם בעבודה. ובזה עצמו הוא מרפא אותו, כי אז אין לו שום עצה לעבוד לה', אלא בבחינת אמונה למעלה מהדעת. נמצא שהמכה שקיבל מה', מזה עצמו הוא יכול להתרפאות, כי אחרת הוא ישאר בפרודא. 

ובזה מובן מה שאמרו חז"ל, הקדוש ברוך הוא במה שהוא מכה, הוא מרפא (מכילתא בשלח). היינו שזוהי הרפואה, היינו שנותן לו מקום שיוכל לעבוד בבחינת אמונה בלי שום סמיכה." 

(הרב"ש. 289. "הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים")

אבל אנחנו יכולים בכל מקום ומקום לראות חיסרון, שיש עוד מה להוסיף בחיבור בינינו, בנטייה לבורא. ולכן אפילו אם לא מקבלים מכות, אנחנו מגלים את החיסרון בעצמנו ויכולים להעלות את המ"ן שלנו לבורא שיקדם אותנו. לכן אנחנו לא צריכים לחכות שיבואו מכות, ודאי שהבורא במקום מכה הוא מרפא, אבל רצוי שאנחנו נעשה את זה עוד לפני כן, "להקדים תרופה למכה.".

שאלה: לא ברור, אם הבורא לוקח את הטעם בעבודה איך אפשר לעבוד באמונה? אני מבין שאפשר לעבוד מתוך הרגל, אבל לא שעכשיו דווקא כשאין טעם שיוכל לעבוד באמונה למעלה מהדעת.

אלא איך הוא יעבוד אם אין לו טעם?

תלמיד: אני אומר שיעבוד מתוך הרגל, שרגיל לעשות את עבודת החיבור בתוך העשירייה.

אז כבר יש לו טעם, הוא רוצה לחזור למשהו ששם הוא מקבל את ההרגל, ששם הוא מקבל את הטעם. "הרגל נעשה טבע שני.", זאת אומרת שהוא מרגיש בזה חיסרון. אדם מתרגל לעשות משהו, ואחר כך אפילו שהוא לא עושה את זה הוא מרגיש שחסר לו. יש תכונה כזאת מיוחדת בבריאה.

תלמיד: אם הוא לוקח את הטעם בעבודה, איך אפשר כן לעבוד? מה מניע לעבוד דווקא באמונה למעלה מהדעת?

דווקא כדי שאתה תעלה באמונה למעלה מהדעת בכוח השפעה, ולא בגלל שיש לך טעם.

תלמיד: אבל מאיפה הכוח לזה? מאיפה הכוח לעבוד עכשיו?

מלמעלה. מאיפה כל הכוחות מגיעים?

תלמיד: זה שמבקשים כן כוח לעבוד, זה לא נקרא ש"יש טעם בעבודה"?

לא. אין לך טעם. אתה מבקש. אתה שואל עכשיו מאיפה אני אקח את התחלת הפנייה? מזה שאתה נמצא בחברה.

תלמיד: זה שאני נמצא בחברה ואני מבקש את התחלת הפנייה, זה לא נקרא "הרגל"?

כן, אפילו הרגל, אפילו שאתה שם שעון מעורר שאומר לך שאתה צריך לחשוב על החברים, על החיבור ביניכם, אבל את זה אתה בעצמך עושה.

תלמיד: אז כל התנאים שאנחנו מכירים ומכינים, העיקר לבוא לבקשה הזאת?

כן.

שאלה: הוא אומר ככה, ש"נמצא שהמכה שקיבל מה', מזה עצמו הוא יכול להתרפאות, כי אחרת הוא ישאר בפרודא.". איך צריך להתייחס למה שכתוב פה, ולמכות שאני מקבל כל הזמן?

אתה צריך להתייחס לכל המכות האלה כבאות מהבורא, ואלה לא מכות, אלא הזמנה למשוך אותך להתקדם בדרך לתיקונים.

תלמיד: אז איזה שינוי אני צריך לעשות על מנת שאני לא אקבל כאלה מכות כל הזמן, כל החיים שלי? איך אני גורם לשינוי בכלל?

קודם כל, ביחס שלך, כי הכול תיקונים. יש מאמר קצר כזה, שנקרא הכול תיקונים.

קריין: קטע מספר 1 היה מתוך המאמר הזה.

תלמיד: האם שיעורי הבוקר, שאנחנו צריכים להשתתף בשיעור, אם אני לא מופיע לשיעור, זה מגביר את המכות או כשאני נמצא בשיעור, אני מסיר את המכות? יש איזה קשר?

ודאי שיש קשר. אם אתה לא משתתף בשיעור אז איך יקדמו אותך? אז אתה צריך לקבל אחר כך, זה נקרא "עונש", אבל זה לא עונש, אתה פשוט צריך לקבל דחיפה יותר גדולה קדימה.

שאלה: זאת אומרת, אסור לי לעשות לעצמי הנחות, פעם כן לבוא, פעם לא לבוא?

אל תפריע לנו להתקדם. אלה חשבונות פרטיים שלך. מה אתה חושב, שעל ידי זה שתתווכח עכשיו זה ישנה משהו?

תלמיד: ואיך להתייחס לשיעורי בוקר?

באיזו ברצינות?

תלמיד: כן.

שכל השעות חוץ משיעור הבוקר הן רק כהכנה לשיעור הבוקר.

תלמיד: הבנתי. יפה.

קריין: קטע מספר 3.

"עיקר הוא לדעת מהי המחלה האמיתית. ונמצא, שמה שמשלמים להרופא הגדול סכום יותר גדול מרופא קטן, הוא לקבוע בדיוק מהי מחלתו.

נמצא לפי זה, שקביעות החסרון, שנקרא שלילי, מכל מקום זה נקרא חיובי. היינו, ידיעת המחלה, הידיעה זו היא ממש דבר תיקון, כי עכשיו הוא יודע מה לתקן. נמצא, שידיעת המחלה נכנסת ברפואת המחלה, כי אי אפשר לרפאות את המחלה, אם הוא לא יודע סיבת מחלתו." 

(הרב"ש. מאמר 15 "היתכן שירד משמים דבר שלילי" 1984)

לכן לא מספיק שאנחנו יודעים שהכול מתגלגל מהבורא, והכול מורגש אצלנו בצורה שלילית במידה שאנחנו לא מחוברים נכון זה עם זה. זה לא מספיק. אלא אנחנו צריכים לברר את הדברים האלה בכל מקום, ובכל מקום לבקש על כל התגלות המחלה, התגלות השבירה. כי בעצם זאת המחלה הכללית שלנו, השבירה, הרצון לקבל. לכן כך צריך להיות, שאנחנו כל הזמן מגלים את המחלה שלנו, וכך מתקדמים.

שאלה: אנחנו יודעים שהבורא תמיד נוכח אתנו, שהוא נוכח כל הזמן. איך אנחנו יכולים להרגיש טוב עם הנוכחות הזאת, כי לפעמים היא כל כך עוצמתית שהיא מסוגלת לגרום לנו מכה בלי שנוכל להבין את זה?

אנחנו צריכים רק ללכת קדימה לקראת הבורא, לברוח ממנו לא ניתן. אתה רואה, האנושות משתדלת לעשות זאת, משקיעה בזה את כל הכוחות. ובכל זאת, היא כל הזמן מקבלת עוד ועוד מכות.

כי ההתפתחות הנכונה, הקשר הנכון, היחס הנכון לבורא, היא כשאתה הולך לקראתו, להידמות לו, ואז כל היחס שלו יתגלה כ"טוב ומיטיב". אם אתה הולך במגמה הפוכה, וזה מה שהאנושות משתדלת לעשות וגם אנחנו, בדרך כלל, אנחנו רוצים לקבל מהבורא בעל מנת לקבל, אז אנחנו מקבלים את ההפך.

כי כל מה שהוא מכין, ולפי מנוע התפתחות של כל המציאות אנחנו צריכים לגדול כל יום ויום יותר ויותר, אז יוצא שההתקדמות שלנו יוצאת שלילית ולא חיובית. אנחנו לא מדביקים את אותם כוחות שפועלים עלינו מיום ליום יותר ויותר, אנחנו לא מקבלים אותם בעל מנת להשפיע. עד שמגיעים למצבים שיכולה פרוץ מלחמת עולם.

שאלה: לגבי הקטע הקודם, כדי לראות אם הבנתי נכון. המכות שאנחנו בעצם חושבים שהן מכות, הן בעצם הזמנות, והמכות האמיתיות זה כשהבורא לוקח לי את הטעם לעבודה?

גם זה שהוא לוקח ממך את הטעם בעבודה, גם זה עדיין לא מכות, אלא הזמנות לעבודה, הזמנות לחיבור, להתקרבות.

שאלה: איך להקדים תרופה למכה?

כל הזמן להיות קדימה, להתקדם. כל הזמן לרצות להוביל, ללכת קדימה, ולמשוך אחריך את כולם. זה נקרא להקדים תרופה למכה.

קריין: קטע 4.

"יש תיקון מלמעלה, שאין האדם מסוגל לראות את הרע. כי יש כלל, ש"אין מראים לאדם את הרע יותר מכפי שמסוגל לתקן את עצמו", כמו בגשמיות, שאין אומרים לאדם את מחלתו האמיתית, אם אין האדם מסוגל לרפא את המחלה.

לכן דוקא מי שבא לטמא, היינו שהוא רוצה לראות את האמת, אז פותחין לו. ואם האדם רוצה ללכת קדימה, ומתפלל שיגלו לו את שיעורו האמיתי של הרע שיש בהרצון לקבל לעצמו, אז נותנים לו הסיוע מלמעלה, היינו שמטמאים אותו למעלה, כלומר ששולחים לו מלמעלה לראות, מהו ההיזק של טומאה. אז הוא מתחיל להתפלל מעומק הלב, שה' יתן לו את הרצון להשפיע במקום הרצון לקבל, שיש לו מצד הטבע, ושיתנו לו טבע שני, שהוא מתנה מלמעלה."

(הרב"ש. מאמר 30 "מהו, מי שהיה בדרך רחוקה, הוא נדחה לפסח שני, בעבודה" 1991)

כאילו שזה נעשה בצורה מאוד פשוטה, מובנת. אדם משתדל לעשות מה שהוא רוצה, מה שמסוגל, אבל הבורא מסדר לו את הדברים האלה לאט, לאט והאדם רואה שנמצא במצב הרע עד שמתחיל להיות מוכן לקבל רע בצורה כזאת שמבין שהרע שלו מגיע מתוך הרצון לקבל שלו, ואז הוא מבקש להסיר ממנו את המחלה, והמחלה וכל המקור לכל המחלות היא באמת סך הכול הרצון לקבל שבאדם.

שאלה: האדם נמצא בין מטרתיות לייאוש. מה התפילה הנכונה על מנת שנוכל באמת לזהות את הרצון לקבל שלנו, שנוכל לבקש עליו את התיקון?

ככל שהרצון לקבל בצורה הנוכחית, הוא הפוך מהמטרה. זה מה שאנחנו צריכים לגלות.

שאלה: איך למצוא את החסרונות האלה לפני שהבורא ייתן לי מכה שתגרום לי להגיע לאמונה למעלה מהדעת? איך אני יכול לחפש את החיסרון בלי שהוא כביכול "ירביץ לי".

זה טוב מאוד תנסה חיבור עם בני אדם, עם הקבוצה, כי סך הכול זו המטרה ואנחנו צריכים לחזור למערכת שלמה של האדם הראשון, אז ככל שאתה פועל לתוך החיבור בין החברים, "ואהבת לרעך כמוך", בזה אתה מחפה, מכסה את כל הבעיות, מרפא את כל המחלות, מה שיש לך, מה שיכול להיות. אתה מקדים תרופה למכה. התרופה היא התקרבות בין החברים, היא תרופה לכל דבר, לא יבוא אליך אף פעם דבר רע.

שאלה: האדם רוצה להתקדם ולהתפלל שיגלו לו את מידת הרע האמיתית. על זה אני צריך להתפלל?

כן. אבל יותר טוב אם אנחנו כבר נתפלל על הטוב, אם יש לנו אפשרות להתפלל על הטוב. אני מבקש חיבור, תיקון, כוח אהבה. אם אני יכול להתפלל על זה, זה יותר מועיל.

שאלה: בקטע כתוב "מי שבא לטמא, מטמאים לו למעלה", אני לא מבין איך אני בא לטמא ואז מלמעלה מטמאים לי?

לפעמים אנחנו יכולים להבין שלא מספיק שאדם נמצא ברע, אלא דוחפים אותו עוד יותר לתוך הרע כדי שיכיר אותו יותר, על בטוח, ולא שמוציאים אותו מהרע, אלא כדי שיכיר את הרע ולא ירצה, יותר ולא יכנס יותר, אז דוחפים אותו לרע עוד יותר עמוק.

שאלה: איך אני יכול להבין על מה לבקש בצורה נכונה? איך אני יכול להבין שאני צריך לתקן את הרצון ולמצוא את הכוונה כדי לתקן את הרצון מלקבל להשפיע?

ניסית לשאול על כל הטבע, על כל חכמת הקבלה. מה שאנחנו צריכים לבקש זה רק דבר אחד, שהבורא יעזור לי להיות מחובר עם החברים ויתגלה בינינו. זה הכול. לא חסר לנו כלום חוץ מלהיות מחוברים למערכת אדם הראשון ואם החיבור הזה נכון, אז הבורא יתגלה בינינו, ואז אנחנו נראה את העולם המתוקן, את האור העליון ממלא את כל המציאות, היינו כל החיבור בינינו, עבר, הווה, עתיד במקום אחד. אז הכול יסתדר. הכול תלוי בחיבור הנכון בינינו, היינו בין החלקים השבורים של נשמת אדם הראשון, שאין חוץ ממנה שום דבר, רק את זה הבורא עשה.

תלמיד: השבירה מורכבת מהרבה חלקים, ובגלל שיש הרבה חלקים יש בלבול גדול. איך לראות את זה בצורה הדרגתית?

אתה לא צודק, אני לא נכנס לברר מה שבור. בשביל מה לי להיות בשבירה? אם יש לי כוח התיקון מלמעלה, אז אני לא צריך לברר את השבירות, כמה זה, ובזה ולחטט בכל מיני דברים כאלה.

אני לא נכנס לזה, שום דבר זה לא ייתן לי. אני מבקש רק דבר אחד, שכוח התיקון, שהכוח העליון, האור העליון, הבורא, לא חשוב איך לקרוא לזה, ישפיע מלמעלה ויעזור לי בחיבור.

אני לא צריך לחטט בתוך השבירה, מה שבור שם ובאיזה חלקים ולאיזה דברים. אין לי שום צורך בזה. אני צריך להשתוקק רק לחיבור. הגישה צריכה להיות הפוכה. רק לתוך החיבור. והבורא מגלה את המצבים השבורים לא כדי שאנחנו נלמד בדיוק מה שבור. אנחנו גם לא נלמד מזה מה שבור. כשאנחנו משתוקקים להיות שלמים, אנחנו מתוך השלמות נדע מה היה שבור כי זה נקרא "באורך נראה אור"¹. רק כך. וישנם הרבה אנשים שאוהבים לסבול, שאוהבים לעשות כל מיני כאלו תרגילים, מצבים שהם נהנים כאילו מזה שהם סובלים שאין להם. וזה לא טוב. המזוכיזם הזה לא מוסיף כלום. רק להשתוקק לחיבור ולאהבה, רק לחום בינינו.

שאלה: הרב"ש כותב, מי שבא לטמא, היינו שרוצה לראות את האמת. למה מי שרוצה לראות את האמת נקרא שבא לטמא?

קריין: הוא כותב "לכן דוקא מי שבא לטמא, היינו שהוא רוצה לראות את האמת, אז פותחין לו."

כן.

תלמיד: השאלה למה מי שבא לטמא זה נקרא שרוצה לראות את האמת?

כי הוא רוצה לראות את השבירה כדי לתקן אותה. איך אתה מתקן? רק על ידי זה שאתה מרגיש שאתה שבור.

תלמיד: זה קצת מתקשר למה שדיברנו אתמול בעיקרון שצריך לעורר את הרע?

אבל אתה לא צריך לעורר את הרע יותר ממה שזה מעורר אותך לחיבור. אנחנו עוד נלמד את זה.

קריין: כן. קטע מספר 5.

""אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה". ויש לשאול הלא מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, ואם כן זהו ההיפך מהמטרה. ואפשר לפרש, הלא ידוע שכל ענף רוצה להדמות לשורשו, כמו שכתוב בהקדמה לספר הזהר, כי כל העולם אוהבים את המנוחה. אלא זה דומה לאדם שאוחז מקל ביד ומכה את כולם כדי שיעבדו. לכן מוכרח כל אחד ואחד לוותר על המנוחה שלו, בכדי שינצל מן היסורים שמכים בו במקל.

והמקל זה היסורים, שאדם מרגיש שחסר לו משהו. לכן כשיש לאדם חסרון, שאין לו מה לאכול, הוא מוכרח להתיגע, בכדי להשקיט לו היסורים של רעב וכדומה. וכל מה שהחסרון ביותר, הוא מוכרח לתת יותר יגיעה, עד שמוכרח להשיג את הדבר שאליו הוא משתוקק.

לכן אם הקדוש ברוך הוא נותן לו יסורים בזה שאין לו שום רוחניות, אז היסורים מחייבים את האדם לתת יגיעה רבה, עד שמוכרח להשיג את הרוחניות, שמרגיש שחסרה לו."

(הרב"ש. 337. "אשרי הגבר")

אלה דברים ברורים אני חושב, ואין כאן שום דבר שיזכה לשאלה.

שאלה: האם יש קשר בין המאמצים שאנחנו עושים לחיבור לבין אופי הייסורים?

כן, ודאי. ככה זה לכולם יחד, ככל שהייסורים הם יותר קרובים למטרה אז הם מורגשים בנו כייסורים יותר מועילים. אתה שואל על טיב הייסורים, אז ודאי שיש בהם ההבדל. אתה יכול לשאול על טיב הייסורים וגודל הייסורים, האם הגודל נמדד בטיב הייסורים? יש ויש. בדרך כלל הכול לפי הטיב.

תלמיד: אני זוכר שאמרת לנו ששלוחי מצווה אינם ניזוקים. מה זה אומר בהקשר לזה?

אם האדם עושה פעולות השפעה, אז כל עוד הוא נמצא בפעולות השפעה לא יכול להיגרם לו שום נזק. אני לא יודע בקשר למה אתה רוצה לשייך את זה.

תלמיד: לשייך למה שאמרת, הקשר בין ייסורים לנזקים. אם שלוחי מצווה לא ניזוקים אז בעצם הם לא מרגישים ייסורים?

כי הם נמצאים במצווה. מה השאלה? אם אני נמצא עכשיו במצווה, אם אני נמצא בפעולה על מנת להשפיע, איך יכול להיות שאני אקבל נזק?

שאלה: יש תקופה שאדם נמצא במכות, אחרי זה התקופה הזאת מסתיימת ויש תקופה שקטה. מה זה אומר התקופה השקטה הזאת, שהבורא שכח מהאדם או שזו תקופת בונוס כפרס על העבודה שהוא עשה?

זה שאדם לא מקבל התעוררות מלמעלה זה מפני שמצפים ממנו התעוררות מלמטה. וזה לא בונוס ולא חופש ולא איזה פרס. זה ההפך, אדם צריך עכשיו להתעורר בעצמו, ושיכאב לו הרבה יותר עכשיו ממה שהוא עושה או חייב לעשות ולא עושה ממה שהיה קודם. לכן הוא צריך לגייס את כל הכוחות שלו כדי לא לעזוב את הדברים ולהתעורר כמו שכתוב "לעולם ירגיז אדם יצר הרע על יצר הטוב" וכולי, כמו שלמדנו אתמול.

שאלה: בקשר למכות, המכות אמורות להביא אותי להכרת הרע, שאני מקבל מכות בגלל האגו שלי, בגלל הרצון לקבל שלי. אבל לפעמים יש מכות שמראות לי ההיפך, שבגלל שאני לא מספיק אגואיסט ואני יותר מדי משפיע, אני מקבל מכות. איך להתייחס, זה כאילו נראה לי הפוך?

אתה צדיק כפול, אתה עד כדי כך משפיע שמקבל מכות מזה שאתה משפיע. אבל לך זה מתאים, את הבדרנות שלך אנחנו מכירים.

תלמיד: לא, ברצינות.

אין כאן רצינות, איזו רצינות יש לך כאן. מתי היית משפיע ועל זה קיבלת מכות?

תלמיד: לא בקבוצה. נגיד במשפחה, בעבודה, אני מדבר על העולם הכללי יותר.

בזה אני לא מבין, שם יכולים להיות כל מיני דברים שאתה מפרש אותם איך שבא לך. ככה זה, תתייצב קצת יותר.

שאלה: אנחנו רעים לחלוטין, הבורא מגלה לנו את זה, ואני מבין שאנחנו מזרזים את הזמנים על ידי העבודה הפנימית שלנו. אבל נראה שהרע הוא כל כך גדול ואינסופי, איך נוכל למנוע מלחמה, האם זה באמת אפשרי שנוכל למנוע מהאנושות להידרדר למלחמה?

אם אנחנו היינו מתחברים בעשיריות שלנו נכון, חזק, היינו משפיעים על כל האנושות גם נטייה לחיבור. תאמינו לי שכך זה יכול לעבוד. רק שאנחנו בכל עשירייה ועשירייה נרצה להיות מחוברים, ואנחנו כן נרצה שמהחיבור בינינו תתפשט הנטייה הזאת לכל העולם. כל העולם זה סך הכול ילדים קטנים שמתקוטטים ברחוב, בחצר, הם היו יכולים לשמוע ולהיות נשלטים על ידינו. רק אנחנו לא עושים את הפעולה שלנו, העבודה שלנו.

תלמיד: אני מאוד רגיש, עצבני, בעבודה בעשירייה, כי אני מרגיש שכל פעם שאני פותח את הפה, אני דוקר את החברים ומייצר בעיות, אני לא יודע מה לעשות.

יכול להיות שצריכים ללמוד איך אנחנו מעוררים את החברים בצורה נכונה, שהם יבינו אותנו, שהם כן ירצו להתחבר ולהשפיע על העולם. אנחנו צריכים להיות יותר קשורים לעולם, ויותר להרגיש את עצמנו אחראים על כל העולם. סך הכול אנחנו אותה הקבוצה הגדולה שהבורא בחר בה להיות כמעבר בינו לבין כל האנושות, ואם אנחנו מסדרים את עצמנו נכון, ומחברים את עצמנו נכון, אז דרכנו האנושות תקבל הארה מלמעלה, והיא תתחיל להבין ולהרגיש מה הכיוון הנכון שלה. זאת אומרת, אם קורה בעולם משהו לא בסדר, אז אני צריך לדאוג, כי אני מבצע את זה, אני גורם לרע הזה.

שאלה: שמענו שהבורא עושה חשבון רק עם העשירייה. האם קורה שהוא נותן מכה לעשירייה, נגיד מסלק חלק מהחברים, ואם כן איך נכון להתחזק במצב כזה?

רק לקרב את עצמנו, לדבר על זה יותר. להבין שהגורל שלנו, העתיד שלנו תלוי לא בהצלחה של כל אחד, אלא בחיבור בינינו יחד. פשוט לדעת שזה סימן ההצלחה, אם אנחנו מתקרבים זה לזה.

שאלה: יש לנו חבר שהוא מאוד חזק, ועכשיו הוא מאוד מאוד חולה, הוא עוזר לנו להיות מחוברים. השאלה היא איך לעבוד עם זה, או יותר נכון מה ההבדל בין המכות שהאדם מקבל ובין המכות שהעשירייה מקבלת? אני גם מנצל את ההזדמנות לבקש מהכלי העולמי עבור החבר הזה שהוא חולה, ועבור כל החברים בבני ברוך. שוב, השאלה היא איך להתנהג עם הבעיות האישיות והבעיות של העשירייה?

בעיות אישיות אנחנו יכולים לספר בעשירייה, בצורה קצרה, כדי לא לבלבל את החברים, אלא שיתכללו, אם זה באמת בעיות פרטיות כאלה שכדאי לנו לספר, שזה יחזק את החיבור בינינו. וכך אנחנו צריכים גם בין הקבוצות, לדווח על זה דרך המערכת הכללית שלנו. אני יודע שיש אחראים לזה, אז לכתוב למי שאחראי, וכך אנחנו נדע גם על הבעיות הכלליות של כולם, ונתכלל מהן, וכך נזמין דרכנו עליהם גם את המאור המחזיר למוטב.

שאלה: אמרת קודם שאם אדם נמצא בפעולות של השפעה, הוא לא יכול לקבל שום נזק. כנראה שלא מדובר פה על הגוף הפיזי, הגשמי כי אנחנו רואים בבני ברוך שזה לא בדיוק מתקיים.

אנחנו לא יכולים לראות בבני ברוך בינתיים שום דבר, כי אנחנו לא נמצאים עדיין בצורה ישירה בקשר עם הכוח העליון, ולכן אתה לא יכול להסתכל מסביב ולהגיד משהו. כשאתה מסתכל על כל העולם, מה אתה אומר? הבורא הוא רע, עושה רע, שובר את כולם, אין לו שום רחמנות. אני הייתי עושה את הכול הרבה יותר טוב. ככה אתה מברר את העולם, ואת הבורא, ואת עצמנו, ואותנו. כל עוד אדם לא מתקן את הראיה שלו בצורה נכונה, אין לו מה להגיד על הבורא ועל כולם. ודאי שהוא מבטל את כולם.

שאלה: כשהבורא מכה, מגלה מכה באדם, אז יש לו את העשירייה שלו שתעזור לו ותזכיר לו שבמה שהבורא מכה הוא מרפא. אבל כשהבורא מגלה מכה בעשירייה, אז למי היא יכולה לפנות לעזרה?

למי העשירייה יכולה לפנות?

תלמיד: כן.

יש עוד כוח חוץ מהכוח העליון? האם יש בורא לאדם, יש בורא לעשירייה, יש בורא לעולם, לכל אחד ואחד? תתחיל לפתח כאן כמו הדתות שפיתחו אלף צורות אלוהים לכל דבר ודבר, אלוהים שבאבן, אלוהים שבעץ, אלוהים של הרוח, ושל השמש?

שאלה: לא, ודאי שלא. אבל אם העשירייה עצמה כרגע קיבלה מכה, קשה לה להרגיש שבמה שהבורא מכה הוא מרפא. אז מאיפה היא תקבל את הכוח החיצון הזה?

רק מתוך זה שהיא מתעוררת מעצמה, וגם בזכות העשיריות האחרות.

תלמיד: איך זה קורה, מה זה מעצמה, ומה זה בזכות העשירות האחרות?

מתוך זה שהיא מבקשת לקום מהנפילה. נגיד היא נפלה, אבל יש בתוך הנפילה שלה גם כל מיני יחידים, שנמצאים מעלה, מטה, בכל מיני דברים. וחוץ מזה כלפי עשיריות האחרות. תמיד יש לנו פנימי וחיצון.

תלמיד: אם אפשר טיפה להרחיב, מה זה כלפי העשיריות האחרות. איך קורה שעשירייה מבקשת עזרה מעשיריות אחרות?

את זה עוד לא למדנו. רצינו להגיע לזה, אולי נגיע לזה בכנס הקרוב. אני לא בטוח, אנחנו עוד לא מוכנים לזה. אבל בכל זאת יש עשירייה של כל הכלי העולמי, ואנחנו צריכים להרגיש שדרכה אנחנו מגלים את האור העליון. הוא מגיע דרכם, דרך כולם, וכך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: אז העשירייה צריכה לקחת בחשבון, שהיא מקבלת את האור העליון דרך הכלי הכללי?

ודאי. בפועל אנחנו עדיין לא יכולים לפנות, לקבל ולתת לכל הכלי הכללי. אבל אנחנו בכל זאת נמצאים איתם בקשר יומיומי, אפילו בזמן השיעור, עכשיו, אתה יודע איזה אורות עכשיו משוטטים בינינו, מחברים ומגלים בכל אחד, בכל עשירייה, ובכל העשיריות יחד.

תלמיד: ואיך הכלי העולמי מגיב או עוזר לעשירייה הפרטית?

במידה שהעשירייה הפרטית מורכבת, ומתחברת לכלי הכללי, במידה הזאת היא יכולה להנות מהאור הכללי.

שאלה: והעצה שנתת עכשיו, לכתוב, באיזה מצבים העשירייה כותבת או מבקשת עזרה בפועל?

אמרתי לא פעם שהעשירייה תכתוב, כי בזמן שהם כותבים, הם יודעים קונקרטית על הנייר על מה לדבר. מה להוסיף, מה להוריד, איך לעשות את הבקשות שלהם יותר מדויקות. כדאי לעשות את זה. אני חושב שכל יום אנחנו צריכים לעשות חיבור כזה לבורא. לא הרבה, בכמה משפטים, לא יותר.

תלמיד: זה צריך להיות מכל העשירייה?

מכל העשירייה.

תלמיד: ענית גם לגבי חבר שחולה וצריך עכשיו תמיכה. אז במצב כזה העשירייה כן צריכה לפנות לכלי העולמי ולבקש?

יכול להיות שכן, יכול להיות לא. אבל היא צריכה בכל זאת לדאוג שזה יהיה אצלה בתוך התפילה,

שאלה : לאיזו השפעה עלינו אפשר לקרוא מכה?

זה אישי, זה אינדיבידואלי. אם אתם מרגישים שקיבלתם מכה, זו מכה. אם לא, לא. הכול כלפי האדם המשיג, המרגיש.

שאלה: אתה כל פעם, וכל יום, אומר לנו, אתם לא מחוברים מספיק ובגלל זה יש את כל הצרות בעולם. אז מה עקב אכילס שלנו, מה הבעיה אצלנו, למה אנחנו לא מחוברים? יש לך פתרון לזה? תגיד שנשמע, אתם ככה, אתם ככה. מה הבעיה?

הבעיה שאתם לא רוצים לשמוע.

שאלה: לא רוצים לשמוע?

במשך היום, כל משך היום, מהבוקר עד הערב, כל הזמן לבקש מהבורא חיבור.

תלמיד: נו, ואז מה, נבקש ואז?

אני לא רוצה לשמוע יותר מזה. אם אתה אומר, "נו אז מה", כבר אמרת.

תלמיד: מה אתה מצפה שנעשה בשיעור עצמו?

לבקש חיבור.

תלמיד: רק זה, ואז נהיה מחוברים?

כן.

תלמיד: תאמין שאנחנו מבקשים כל הזמן חיבור.

טוב, אני רואה. אז למה אתה מתלונן?

תלמיד: אנחנו מבקשים אבל אתה אומר כל הזמן "אתם לא מחוברים", "אתם לא מחוברים".

אם מבקשים, ולא מחוברים, סימן שלא מבקשים נכון.

תלמיד: מה זה לבקש נכון? אולי יש לנו פה טעות?

תנסו לשכנע את הבורא שאתם צריכים חיבור וחוץ מחיבור כלום.

תלמיד: ואז זה יקרה?

אז זה יקרה.

תלמיד: לא חסר עוד משהו? אולי אנחנו לא נוגעים בנקודה הקריטית הזאת כדי שסוף כל סוף נצליח להיות מחוברים בינינו?

חסר דבר אחד, שתוכל למחוק את השכל שלך, להכניס אותו לאיזה מקום, ולעבוד רק עם הבקשה לחיבור. "לא החכם לומד". דווקא אלו שמבקשים ומבקשים, "דופקים בתשובה" מה שנקרא, הם אלו שמצליחים.

תלמיד: עכשיו כשאנחנו לומדים, שואלים, אולי אנחנו עושים טעות, אולי צריך למשוך כל הזמן את המאור המחזיר למוטב, כל הזמן לדפוק על זה?

על זה אנחנו צריכים לחשוב בזמן הלימוד. ודאי. אלא בשביל מה לומדים? איך הוא כותב ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", שהם שכחו את העיקרון הזה, העיקר למשוך את המאור המחזיר למוטב שיורד עליהם בעת לימוד התורה.

תלמיד: אתה צודק, אנחנו באמת שוכחים, באמצע השיעור, הראש מתעופף לכל מיני מקומות ושוכחים על המאור המחזיר למוטב.

אז תתפלל שלא תשכח.

תלמיד: צריכים להזכיר את זה כל הזמן.

אז תתפלל שיזכירו לך.

תלמיד: לא, אתה צריך להזכיר לנו. פעם היית עושה את זה.

אז תתפלל שאני אזכיר לך.

שאלה: באיזה צורה אנחנו יכולים לכוון את הסבל שאנחנו מרגישים ברצון לקבל לעבר המטרה? איך אנחנו יכולים לכוון ולהשתמש בצורה נכונה בסבל שאנחנו מרגישים ברצון לקבל לעבר המטרה?

הסבל מיועד לעורר אותנו, ואז כמו שלמדנו שלשום, אנחנו צריכים לסובב את הסבל הזה לקשר עם הבורא. ואם אין לנו סבל, אנחנו צריכים להרגיז את היצר רע על יצר טוב ולפנות לבורא. תמיד שיהיו לנו שני כוחות, ואנחנו רוצים לקשור אותם, וכך להתקדם. הסבל מגיע מתוך זה שאנחנו לא מרגישים את השפעת הבורא הטובה בצורה נכונה.

שאלה: האם לספר בעשירייה את הדברים הטובים שבאים על החברים ועל העשירייה, יותר מהרעים? והאם לעשות תפילה להודיה לבורא על הדברים האלה?

ודאי שזה מאוד חשוב. טוב מאוד מי שעושה כך.

תלמיד: והאם לספר על זה גם לכלי העולמי?

אנחנו עוד לא נמצאים כל כך בקשר בכלי העולמי, אבל כדאי את זה לעשות. רק לא לבלבל אחרים אלא בצורה קצרה, כדוגמה.

קריין: שוב קטע 6.

""אין לך עשב למטה שאין לו מלאך שמכה ואומר לו גדל". וצריך לשאול בשביל מה צריך להכותו, אחרת הוא לא רוצה לגדול, הלא מצד הטבע אנו רואים שכל אחד ואחד רוצה להתגדל ולא להיות קטן קומה.

ולהבין זה יש לפרש על דרך עבודה. היות שהאדם מצד הטבע, כל זמן שהוא מושקע בארץ הוא מוותר על כל מיני גדלות ורוצה להשאר בארציות. אלא שיש כח מלמעלה הנקרא בשם "מלאך", שענין מלאך הוא כח המשפיע, שמכה אותו ואומר לו גדל. היינו שמכה אותו עם כח השפעה שלו, ואומר לו גדל, תצא מהארציות, אף על פי שהאדם נברא עם הרצון לקבל הנקרא ארציות."

(הרב"ש. 307. "אין לך עשב למטה")

יפה הוא מספר לנו. שאנחנו מקבלים מלמעלה הרבה מאוד כאלה צורות התעוררות לחיבור, לדבקות, להתקדמות, דרך שלילה, דרך חיוב, בכל מיני צורות, וצריכים להיות מודעים לזה איך הבורא פועל עלינו וכך נתקדם.

קריין: קטע מספר 7.

"על ידי היסורים מתרקם אצלו הרצון האמיתי לקבל אור פני מלך חיים. וזה נקרא יסורים של אהבה, שאין ביטול תורה. והוא משום שכל כמה שהוא מרבה בתורה, כך הוא מרבה בהיסורים.

נמצא שאין בהם ביטול תורה, משום שהלומד התורה נולדים לו היסורים. נמצא אם אין לו תורה, אין לו יסורים. וזה כאמור נקרא יסורים של אהבה, כי אין בהם ביטול תורה.

וזה נקרא "את אשר יאהב ה' יוכיח". כי בכדי שיהיה להאדם יסורים האלו במה שלא מוצא את ה' בתורה, לא כל אדם זוכה שיהיו לו יסורים מזה. ולכן נאמר, "אשרי הגבר אשר תיסרנו ה'".

ואת היסורים האדם צריך לקנות כדי שיהיה לו רצון וחשק אמיתי, כי דווקא בהרצון האמיתי מתגלה בבחינת יסורים, שאין להאדם כלי אחר להשיג את התענוג, אלא על ידי הרצון הזה."

(הרב"ש. 409. "ענין היסורים - ב'")

כמו באהבה גשמית, שאנחנו לא היינו מוותרים על ההשתוקקות שיש אחד לשני ודווקא מקבלים מזה תענוג. ואף אחד לא אומר "יש לי יותר מדי אהבה", אלא אם זה נותן לנו תענוג, מילוי, כמה שיותר יותר טוב. רוצים לפעמים לקלקל את זה, כאילו לקלקל את זה, כדי להרגיש את ההבדל בין שחור ולבן, כי "על כל פשעים תכסה אהבה", ולהגדיל את האהבה אפשר אם מגלים קצת ליקויים בה. אבל בעצם הכול זה אך ורק כדי להגדיל את האהבה.

לכן אנחנו צריכים להבין את זה גם מצד הבורא, "אשרי הגבר אשר תייסרנו ה'". הבורא מעורר כול מיני רצונות באדם, עוקץ אותו קצת פה ושם, כדי לזרז אותו בהתפתחות האהבה, בהתפתחות החיבור ועל ידי זה הכול יגדל. ושום דבר לא נעשה מלמעלה אלא רק כדי להגדיל את הטוב ולקרב אותנו לטוב. והעבודה שלנו היא בזה שאנחנו נצטרך ונהיה מסוגלים להיות יחד עם הבורא לקראת הטוב הזה. באמת אז אדם נקרא ''עובד ה''', שהוא משתדל גם בכל כוחו להגיע למצב שהוא מגלה את הטוב, את החיבור, את האהבה, נטייה לזה.

שאלה: איך אנחנו יכולים להבדיל בין הייסורים מהתורה והייסורים של האגו?

ייסורים שבתורה, זה כשבדרך כלל אנחנו ממשיכים בעבודה, בתורה, בחיבור, והייסורים האלה הם לא מבטלים אותנו, הם לא מנתקים אותנו מהלימוד, משום דבר. זה נקרא ''ייסורי אהבה'' שאין בהם ביטול תורה. ואם אחרת אז אחרת, אז מתנתקים.

שאלה: איך אנחנו מעוררים את החברים בדרך הנכונה?

קצת מילים והרבה דוגמא אישית.

שאלה: אמרת שהעשירייה צריכה לעבוד ביחס לכלי העולמי. כמה העבודה דרך עשיריות רלוונטית עכשיו ואיך?

אני עדיין לא חושב שאנחנו יכולים. אני מפחד שזה יבלבל אותנו. אנחנו עוד לא מסודרים בתוך עשיריות, כל אחד בתוך העשירייה שלו, שאנחנו יכולים כבר להתחיל להתנהג בין עשיריות כמו בין בני אדם. בשביל זה כל עשירייה ועשירייה צריכה להיות מגובשת בפנים, כמעט כמו "איש אחד בלב אחד", וזה אין. לכן אני מאוד מפחד שאנחנו נתחיל לפרוץ לקשר בין עשיריות ובזה נשבור את העשיריות אפילו בכמה שיש בהן חיבור.

שאלה: בקטע 2 כתוב ''שזוהי הרפואה, היינו שנותן לו מקום שיוכל לעבוד בבחינת אמונה בלי שום סמיכה.", המילה "סמיכה" מבחינת תרגום, האם הכוונה שאין לו תמיכה או שאין לו על מי לסמוך?

"ובזה מובן מה שאמרו חז"ל, הקדוש ברוך הוא במה שהוא מכה, הוא מרפא (מכילתא בשלח). היינו שזוהי הרפואה," שהמכה עצמה היא הרפואה. "היינו שנותן לו מקום שיוכל לו לעבוד בבחינת אמונה בלי שום סמיכה." אם הוא מתעלה לאמונה על פני המכה, הוא כבר מביא את הרפואה, זה כבר הרפואה עצמה.

תלמיד: הביטוי "שיוכל לעבוד בבחינת אמונה בלי שום סמיכה", האם אפשר לתרגם ''סמיכה'', שבלי שום תמיכה או בלי שיהיה לו על מי להסתמך?

גם זה וגם זה, זה אותו הדבר. זאת אומרת הוא רוצה ללכת ללא שום תמיכה. כמו שאחר כך נגיע ל''מגדל הפורח באוויר''.

(סוף השיעור)

---

1. כי-עמך, מקור חיים; באורך, נראה-אור. (תהילים, ל"ו, י').↩