שיעור ערב 11.05.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ל"ג בעומר - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: אנחנו בשיעור מיוחד לל"ג בעומר, נקרא קטעים נבחרים בנושא.

אנחנו מבינים שכל החגים הם סימנים בדרך, מאדם שמתחיל להתקרב לגילוי הבורא, ועד שהוא מגיע למטרת הבריאה, דבקות בבורא בצורה השלמה. ולכן אותו דבר אנחנו צריכים לראות גם בחג שהיום עובר עלינו שנקרא "ל"ג בעומר", זאת אומרת, שלושים ושלושה ימים לעומר, לספירה כזאת מיוחדת. במה הספירה הזאת היא מיוחדת במיוחד? אנחנו לומדים שאנחנו נמצאים ברצון לקבל האגואיסטי, מלכתחילה כך אנחנו נמצאים לפי תכנית הבריאה, וצריכים להתחיל להרגיש שאנחנו נמצאים בו בעל כורחנו, כמו בבית סוהר.

וכשאנחנו מגלים את זה, אנחנו קוראים לזה שזה "גלות". גלות מהשפעה, גלות מכוחות העליונים, מהבורא, שבכוונה הוא הכניס אותנו לגלות, כדי שאנחנו נרגיש עד כמה שאנחנו נמצאים תחת שליטת האגו. וכשאנחנו מתחילים ללמוד חכמת הקבלה, אנחנו לאט לאט אנחנו צריכים לגלות, בהדרגה, עד כמה שאנחנו נמצאים בתוך הרצון לקבל שלנו שהוא שולט בנו, ולא נותן לנו לצאת ממנו. הוא עד כדי כך מבלבל אותנו, שאנחנו אפילו לא מזהים עד כמה שאנחנו נמצאים תחת שליטתו, ואנחנו סובלים מאוד, אבל בכל זאת לא יכולים לעשות שום דבר.

וכך אנחנו נמצאים הרבה שנים עד שמתחילים לראות שכבר אין מה לעשות, אנחנו חייבים לעשות משהו כדי לצאת משליטת האגו שלנו, משליטת הרצון לקבל, אחרת אנחנו נגמור את החיים כמו שהתחלנו. אנחנו התחלנו את החיים שהיינו כולנו כלולים בתוך האגו שלנו, בתוך רצון לקבל, והיינו מקיימים את כל הפקודות שלו, כך שלא היינו מזהים שאנחנו נמצאים תחת השליטה שלו. חשבנו שזה הרצון שלנו, שזה מחשבות שלנו, רצונות שלנו, והכול זה אני, עד שלאט לאט שאני נכנס לחוכמת הקבלה, ומתחיל כאן לקרוא שצריכים להיות בעל מנת להשפיע, שצריכים להיות בחיבור שהם תכונות הבורא, שזה מה שאני צריך לרכוש.

וכאן אני מתחיל לראות עד כמה הטבע שלי הפוך מהטבע של הבורא, מאהבה. עד כמה הטבע שלי, הרצון לקבל הפוך מהרצון להשפיע של הבורא. ואז מתחיל להיות בי שינויי מצבים, לטוב, לרע, ללקבל, ללהשפיע, לחיבור, לניתוק, ובהתאם לזה אני נמצא במצב רוח יותר או פחות. וכך אני כל הזמן מרגיש את עצמי שאני מבולבל, שאני מתנתק ונזרק ממקום למקום, ממצב למצב, מטוב לרע, ומרע לטוב, מרצון לקבל, לרצון להשפיע. אני שומע שצריכים להיות בהשפעה, ואני לא מסוגל להיות בהשפעה. אני רוצה איכשהו לצאת מקבלה, מהרצון לקבל שלי, אבל אני לא מסוגל, אני לא יודע מה לעשות.

וכאן אני ממש נמצא במצב ש"טוב לי מותי מחיי". אני לא יודע מה לעשות איתי. אני חושב שהמצבים האלה הם מובנים לכולם, כל אחד יכול לספר על זה ולכתוב על זה ממש ספרים שלמים. אבל איך אנחנו יוצאים מזה? יציאה מהרצון לקבל לקראת הרצון להשפיע, זה נקרא "יציאת מצרים". וזה קורה אך ורק כשהאדם מגלה שהוא ממש נמצא בשליטת האגו שלו, שזה הפּרעה, שהוא מתחיל לשנוא את השליטה הזאת, ומוכן לעשות הכול כדי לברוח ולצאת ממצרים.

ואז הוא מבין שאפשר לעשות את זה, רק אם מתחברים לאחרים. ואז הוא מוכן להתחבר עם אחרים, ואז הוא הולך לקראת החיבור עם החברים, וכך מוצא כוחות משותפים בין כולם לברוח ממצרים. הוא מבין שאי אפשר להישאר ברצון לקבל ולשלוט עליו, אלא צריכים לצאת, לברוח מתחת שליטת הרצון לקבל, ואז זה נקרא "יציאת מצרים". זאת אומרת, מתנתקים, ממש קורעים קשר עם הרצון לקבל של עצמו. וודאי שזה לא פשוט, וודאי שרק רצון יש לזה, אבל לא כוח לממש את זה, לכן הוא צועק האדם, והבורא עוזר לו ומוציא אותו משליטת הרצון לקבל. זה נקרא ש"יצא ממצרים".

אבל אחרי שהוא יוצא ממצרים, שזה נקרא "פסח", הוא מגיע לשלבים שרוכש, רוכש, רוכש כבר כוחות ההשפעה, וכך הוא מגיע למצב שנקרא שלושים ושלושה ימים של הספירה שלו, שהוא סופר שלושים ושלושה ימים מהיציאה ממצרים. מה המיוחד בשלושים ושלושה הימים האלו? אנחנו לומדים שיש לנו ספירות שאנחנו צריכים להתקדם בהן, זה לא ראש כתר, חכמה, בינה, כי זה לא שייך לנו, אלא מה ששייך לנו זה חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. אז אנחנו סופרים את היציאה מחסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות (ראו שרטוט מס'1).

איפה נגמר בעצם עיקר התיקון? התיקון הוא חסד, גבורה, תפארת, שזה כמו כתר, חכמה, בינה. חסד זה כמו כתר, גבורה כמו חכמה, תפארת כמו בינה, אז נצח הוא כמו זעיר אנפין, והוד זה כמו מלכות. מה זאת אומרת, שאם אנחנו מתקנים את הספירות האלו, נגיד יסוד ומלכות, אז בטוח שאנחנו כבר עוברים אותן בתיקון. אבל איפה בעיקר אנחנו צריכים לעבור את התיקונים? יש לנו חסד, גבורה, תפארת, נצח והוד. איפה בהוד נגמר הכול? בתוך ההוד יש לנו חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. אז איפה נגמר במיוחד התיקון? זה בהוד שבהוד. ויוצא לנו שכמו שאנחנו קוראים בל"ג בעומר בסידור, של"ג זה י"ח באייר בשלושים ושלושה ימים, שהם נצח שבהוד. זאת אומרת בנצח שבהוד, שם אנחנו גומרים את התיקונים.

כל התיקונים שאנחנו גומרים בספירות האלו (ראו שרטוט מס' 1, מוקף בשחור), הם התיקונים שצריכים לעשות, ואז זה יוצא סך הכול ל"ג, שלושים ושלושה ימים. ומה עם כל היתר? לכל היתר אנחנו לא צריכים כל כך לדאוג, כי כל היתר זה הכול כבר יתוקן מעצמו. כי העיקר זה ל"ג. ולכן את כניסת האורות לתוך הכלים האלו אנחנו חוגגים, וזה נקרא "יום של אור", "חג של אור", שמדליקים מדורות, פנסים, מפני שאנחנו בזה תיקנו את הכלים שלנו, ואנחנו אומרים "היום שלושים ושלושה יום, שהם ארבעה שבועות וחמישה ימים לעומר". שבזה אנחנו כבר בטוח שמתקנים את הכול.

שרטוט מס' 1

בואו נראה מה שכותב על זה רב"ש.

קריין: הקטע הראשון מתוך קטעים נבחרים מהמקורות בנושא ל"ג בעומר, רב"ש ב' אגרת נ"ב.

"הנה חג השבועות ממשמש ובא, שהוא זמן מתן תורתינו. ידוע ששבועות הוא בחינת מלכות בעולמות והלב בהאדם. כמו שפירש אאמו"ר זצ"ל על "מקדש שביעי", ששביעי הוא מלשון שֶׁבִּי-הוא. דכוונתו, שה' יתברך מלביש בלב האדם, וזמן מתי יכולים לפרש שהתורה מתלבש בנפש האדם לכן נקרא שבועות - ונקרא מתן תורה, דהיינו שהתורה מתלבש אז בלבות כל אחד ואחד מהכלל ישראל." לכן נקרא "שבי-הוא", שמתלבשת התורה בלב, ברצון של האדם. "שבזמן הספירה מפסח עד שבועות הוא בחינת טהרת הכלים, שהוא בחינת טהרה בליבא ומוחא." האור שנכנס דרך כתר, חכמה, בינה, הוא נכנס דרך כל הכלים האלו (ראו שרטוט מס' 1) עד ספירה 33, ואם הוא נכנס אז הוא מטהר את כל הכלים האלו וכבר רובו העבודה נעשתה מלמעלה.

"וכשהכלים נגמרים זוכים אז לבחינת תורה. ולכן, לפני פסח היה הכנה בטהרת הכלים על בחינת אמונה, הנקרא בחינת מצוה, ועל ידי יציאת מצרים זכו לבחינת אמונה בסוד "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". ואחר פסח, מתחיל העבודה לטהרה לבחינת הכנה לקבלת התורה. ובזמן כשהתורה מתלבשת בנפש האדם, אז נקרא שבועות זמן מתן תורתינו."

(הרב"ש, אגרת נ"ב)

בסוף יהיה לנו חג ביום ה-50 שזה "זמן מתן תורה". בינתיים אנחנו חוגגים שהאור העליון נכנס לתוך הכלים שלנו שאיתם יצאנו ממצרים, ותיקן בעיקר את הכלים האלו, ובטוח שעכשיו אנחנו כבר יכולים להגיע לתיקון הכלי השלם (ראו שרטוט מס' 1).

שאלה: אנחנו עושים את התיקון בל"ג הספירות העליונות האלה. מה זה אומר שאנחנו עושים את זה, מה זה התיקון בעשירייה?

אנחנו משתדלים להתחבר בינינו, אנחנו משתדלים לקשור קשר בינינו, שהקשר בינינו יהיה כמה שיותר דומה לאור. האור הוא כולו משפיע, כולו נותן, אנחנו רוצים גם להיות ביחסים כאלו בינינו, להשפיע ולתת בינינו ומאיתנו לבורא. כמה שמסוגלים באיזה אחוז קטן ביותר, גם אם אנחנו לא מגיעים לזה, אבל רוצים להגיע, גם זה כבר נקרא שאנחנו נמצאים בתיקון.

תלמיד: מה זה אומר שהחלק התחתון מלכות ויסוד מתקן מעצמו?

הכול מתוקן על ידי האור העליון, לא אנחנו מתקנים. אלא אם האור נכנס לתוך הכלים האלו מלמעלה, מכתר, חכמה, בינה נכנס דרך כל הספירות האלו העליונות, אז כבר בטוח שהוא יבוא ויתלבש הלאה (ראו שרטוט מס' 2). כי אלה ספירות שהן נקראות "הראש של הפרצוף", לא כתר, חכמה, בינה, אלא ראש של זעיר אנפין. בוא נגיד שזה הראש של הגוף. והגוף של הגוף, יש לנו יסוד מלכות פרטי שבספירת הוד, ויסוד מלכות כללי. והיסוד מלכות שבהוד ויסוד מלכות הכללי הם כבר יתוקנו, זוהי כבר יציאה לפועל, אין בהם שום חידוש. זה שהם נכללים בכל הספירות העליונות כבר בטוח שהם יתוקנו גם.

שרטוט מס' 2

תלמיד: אמרנו שהמלכות זו ההרגשה שלי, עד כתר זה החיבור שלי לעשירייה, והיסוד הוא כחלק נפרד. מה זה היסוד כאן בסכמה הזאת?

נלמד כל דבר לחוד. קודם נלמד כך שזה לחוד וזה לחוד ואחר כך תראו איך מתלבשים הדברים. יסוד זה סך הכול של כל הספירות שנמצאות מחסד. חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, כל חמשת הספירות הן כולן מתחברות ביסוד. ומה שהיסוד אוסף מהן מוסר למלכות (ראו שרטוט מס' 3).

שרטוט מס' 3

שאלה: על מה מדברים כאן?

מדובר על זעיר אנפין בעולם האצילות.

קריין: קטע מספר 2 הוא מתוך רב"ש ב', אגרת נ"ט.

"בענין ספירת העומר, זה ידוע דעיקר עבודת האדם הוא להתקשר את עצמו לה'. "עומר" מלשון מאלמים אלומים. ופירש רש"י, "כתרגומו מאסרין אסרין, עמרין". שהכוונה שעל ידי זה שהאדם נעשה אלם, ואינו פותח את פיו עם טענות נגד הקדוש ברוך הוא, אלא אצלו "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" (ברכות ט') ואומר את עצמו, דהיינו מחשבתו ורצונו, שיהיה רק לשם שמים - אז הוא עומר. דהיינו, על ידי זה שמקשר בקשר אמיץ את כל מחשבותיו ורצונותיו, שיהיה להם רק מטרה אחת, היינו לעשות נחת רוח ליוצרו, אז האדם נקרא בשם עומר."

(הרב"ש, אגרת נ"ט)

ספירת העומר אלה 50 יום שאנחנו סופרים מתחילת יציאת מצרים עד חג השבועות. עוד מעט יהיה לנו חג כזה שנקרא "שבועות". הימים האלו מיוחדים בזה שאנחנו צריכים לשתוק. זאת אומרת, ללמוד איך אנחנו שותקים על כל דבר שאנחנו מקבלים מהבורא.

ודאי שכל מה שעובר עלינו זה בא מהבורא, "אין עוד מלבדו", ואז אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו מקבלים את כל הדברים האלה בהסכמה. אני בזה הולך באמונה למעלה מהדעת, ולא רוצה שום דבר לשנות, רק דבר אחד, שעם מה שאני לא מסכים, שאני אהיה מסכים. ואם אני לא מסכים, אז אני אהיה למעלה מההסכמה שלי. חלק ממה שאני מקבל מהבורא אני יכול להצדיק, וחלק ממה שאני מקבל מהבורא אני לא יכול להצדיק, אבל אני שותק. אני מקבל את זה אפילו ללא הסכמה בלמעלה מדעתי.

ואז בצורה כזאת אני מתקדם לתיקון שנקרא ''שבועות'', היינו יום שאני מסוגל לקבל כבר את האור העליון שנקרא תורה. וזה שאני כך עושה את עצמי למעלה מהרצון לקבל שלי, לא חשוב לי מה אני מקבל ברצון שלי, העיקר שאני יכול על ידי שאני דווקא מתעלה מעליו להיות קשור לבורא, זה בשבילי החשוב. על ידי זה אני מגיע לאור העליון שמתגלה אלי שנקרא ''תורה", תורה מהמילה "אור".

שאלה: איך להפוך את עצמך לישר?

לא לשכוח שזה הוא בכוונה עושה לך, מפני שאתה חייב להתרגל ש"אין עוד מלבדו", והכול בא ממנו. לא לשכוח את זה. ולכן הוא נותן לך כל מיני הפרעות, סטיות, כדי שאתה תהיה מבולבל וכל הזמן תתנתק מייחודו, מזה שזה הבורא עושה לך. ותבקש ממנו כל פעם להיות בקשר עימו, ולהצדיק אותו שהוא עושה לך את כול התרגילים האלה, כדי שאתה תתעלה מעל האגו שלך, מעל הרצון לקבל שלך, שתראה באגו שלך שמנתק אותך מהבורא את האויב שלך, השונא שלך. וכך אנחנו מתקדמים למצב שמתעלים מעל האגו שלנו, והעיקר בשבילנו לאחוז בבורא.

אני מחזיק בו כמו תינוק שמחזיק באמא. אתה לא יכול לנתק אותו מאמא, הוא תופס אותה וזהו, אתה לא יכול, ובכל הכוחות. כך אנחנו צריכים להיות מאוחדים בינינו ויחד כולנו לאחוז בבורא. ברגע שאנחנו מתנתקים זה מזה, אנחנו גם לא יכולים לאחוז בבורא. לכן כל יציאת מצרים היא מתבטאת בקשר בינינו, שאנחנו כולנו תופסים זה את זה ומחזיקים חזק מאוד יחד, וזה נקרא שאנחנו ''אוחזים בבורא''. בצורה כזאת נחלצים מהאגו, מפּרעה ויוצאים ממצרים.

שאלה: קבלת התורה היא בחג השבועות, אז יוצא שמפסח ועד שבועות אין תיקונים? אני מנסה להבין איך מגיע אור התורה אם אנחנו קיבלנו אותה רק בשבועות?

בשבועות אור נכנס לתוך הכלי המתוקן, ולפני שבועות האור מתקן את הכלי יום יום, יום יום, כלומר ספירה ספירה, מתקן את הכלי.

שאלה: מה שאני לא יכול להצדיק, זאת פעולה אחת, אני מסרב וזה נשאר מאחורי?

אנחנו לא צריכים לחכות עד שאנחנו נסכים עם הבורא. זאת טעות גדולה שאנחנו נגיע למצב שאנחנו מסכימים עם הבורא. אנחנו אף פעם לא נסכים עימו בצורה כזאת שתהיה לי אותה הדעה כמו שלו. אלא אנחנו צריכים להתעלות למעלה מהדעה שלנו, ואז אנחנו מסכימים עם הבורא בלמעלה מהדעת. שאני דורך על כל המחשבות והרצונות והכוונות וכל מה שיש לי, ואני עולה למעלה מהם ורוצה להיות כמו בורא, רוצה להסכים עימו, רוצה להיות כמוהו, רוצה לחשוב כמוהו, וזהו.

רק בצורה כזאת, לעלות למעלה מהאגו שלי, מהרצונות שלי, מהמחשבות שלי. ולא שאני מחכה עד שהרצונות והמחשבות שלי יהיו כמו של הבורא, אלא שאני אתעלה מעליהם לדרגת ההסכמה עם הבורא למרות שבשכל וברגש שלי המקוריים אני לא מסכים איתם.

לכן זה נקרא שאני מעלה את עצמי למעלה מדעתי. אני מתלבש כאילו בבורא, אני רוצה לחשוב ולהרגיש כמוהו, ולא כמו שאני עכשיו חושב ומרגיש. זה נקרא שאני עולה למעלה מדעתי.

שאלה: מה האדם צריך לעשות חוץ מלעבוד עם עשירייה ועם רב? מה זאת אומרת לא ליפול, מה עוד עיקר העבודה פה?

עיקר העבודה, דרך עשירייה להתקשר לבורא. זה עיקר העבודה, אין יותר מזה.

שאלה: אתה אומר ש33 ימים יש לנו עניין של תיקון יום יום, ובשבועות זה 50 יום. יש הסבר לימים שבין ה- 33, ל-50?

כן, זה כבר כשאנחנו גם מתקנים, אבל התיקון כבר הולך לפי ההחלטה ולפי מה שקורה ב-33 ימים הראשונים. יש כלים שהם נמצאים בקשר עם העליון ויש כלים שהם כבר בעצמם מקבלים בתוך עצמם. אז כלים שנמצאים בקשר לעליון זה 33 ספירות שהם נמצאים בקשר עם ראש המדרגה, וכלים שנמצאים בהוד וביסוד ובמלכות עצמם, הם כלים שכבר מקבלים ללא החלטות לקבל או ללא השתוות הצורה מעצמם, הם כלים שיוצאים לפועל מה שנקרא.

תלמיד: זה מה שאמרת על התקופה ששותקים ומקבלים את זה מעל הדעת?

לא, זה ההיפך.

עוד נדבר על זה. העיקר לא לשכוח מה זה נקרא "עומר", עומר זה שהוא שותק, שמקבל הכול בתוך שתיקה מתחילת פסח, ועד שבועות. אם מסכים ללכת בלמעלה מהדעת על כל הספירות האלו, על כל התכונות האלו שלו ולהיות יחד עם הבורא, לעלות את עצמו לבורא, להידבק לבורא, אז כבר מקבל קשר, ובשבועות בא האור העליון ומקשר אותו עם הבורא, ומשבועות והלאה הוא כבר נמצא בקשר עם האור העליון, עם התורה, עם הבורא.

שאלה: בעשירייה העבודה צריכה להיות תמיד שאנחנו מזכירים אחד לשני שאין עוד מלבדו?

ודאי. וחוץ מזה גם העבודה עצמה, שאין עוד מלבדו ושהוא דורש שהקשר בינינו יהיה גם דומה לאין עוד מלבדו שלו.

שאלה: לפי הסכימה, יוצא שאחרי כל התהליך הזה, ספירת הוד מקבלת בעל מנת להשפיע. זה נכון?

אנחנו עכשיו עדיין לא מדברים על זה, למרות שבמשהו אתה צודק.

שאלה: אם אני לא טועה זעיר אנפין בעולם האצילות זה אותו מקום שבו נמצאות האותיות העיקריות. האם אנחנו נלמד את האותיות, האם נעמיק בזה, או נצטרך לחזור לשיעורים מ-2010?

יש לנו הרבה שיעורים על האותיות, ואם אתם רוצים חוץ מהלימוד שלנו גם ללמוד את עניין האותיות אז תכנסו לארכיון שלנו ושם תמצאו הרבה מאוד שיעורים על האותיות. אבל אני לא יכול ללכת עכשיו לפי הרצון של מישהו שהוא רוצה דווקא לדעת אותיות.

שאלה: אנחנו לומדים שהתיקון הוא מלמטה למעלה, ואתה מראה לנו מלמעלה למטה זה חסד, גבורה, תפארת, נצח, ואז יסוד מלכות. האם חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, זה למעלה מהדעת זאת העבודה?

יש לך בלבול גדול. מה זה תיקון מלמטה למעלה, מלמעלה למטה? פשוט כאן מגיע אור ונכנס תוך הכלים, כשהכלים מוכנים להתבטל כלפיו, ואז האור הזה מתקן אותם והוא נכנס כך בביטול.

כל ספירה וספירה שהיא כוללת בעצמה שבע ספירות חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, שבע ספירות, כל ספירה וספירה זה נקרא ביטול שאדם מבטל את עצמו כלפי החברה וכלפי הבורא, ואז האור ממלא אותו ונכנס הלאה לתוך תכונות יותר תחתונות מלמעלה למטה. התיקון הוא לא ממטה למעלה. ממטה למעלה יש רק העלאת מ"ן וזה לא לעכשיו, את זה עוד אנחנו נלמד. כך עובר התיקון.

תלמיד: מה גורם לאור הזה לעשות את התיקון הזה?

אם הספירות מוכנות להתבטל כלפי האור, האור בא ומתקן אותן ועושה מהן רצונות על מנת להשפיע. מפני שהן מוכנות להתבטל כלפי האור, זה נקרא שהרצונות יוצאים מתחת שליטת פרעה, מתחת לאגו שלהם מעל מנת לקבל ומוכנים להיות קשורים לבורא פשוט לאבד את כל האני שלהם, את כל העצמאות האגואיסטית, ורוצים להיות פשוט מבוטלים כלפי הכוח העליון.

שאלה: בתהליך הזה של הכנעה האם ישנם רגעים שבהם אני מחובר עם החברים במחשבה וקורה שהאגו מנצח אותי, זה משהו דינמי, מה זה ההכנעה הזאת?

עומר זה נקרא שאני שותק, סותם את הפה. לא מדבר. מבפנים אצלי הכל בוער, אני לא מסכים עם הבורא, אני לא יכול להסכים עימו, אני עדיין לא נמצא מתוקן, אבל אני סוגר את עצמי. זהו. "הסותם את פיו בזמן המריבה", ואז אני נותן לבורא, לאור העליון להשפיע עלי ולתקן אותי.

שאלה: רציתי לשאול על ל"ג בעומר. אתה תמיד היית אומר לנו שזה מסמל דברים קשים מאוד שבכל הזמנים היו עוברים יהודים, הישראל.

זה אחר כך לפי ההיסטוריה, עם תלמידי רבי עקיבא.

תלמיד: שזה הספיקות, הרבה התנגדויות והתגברויות, כל מה שאנחנו עוברים בעצם עכשיו. אני עובר את זה עכשיו וממש מרגיש את זה על עצמי.

אני לא רוצה להגיד שאנחנו צריכים לקשור את עצמנו לתאריכים האלה, כי זה לדרגות מיוחדות גבוהות, אבל בכל זאת הימים הם דווקא ימים טובים, זה ימי תיקון. זה לא ימים קשים. לפעמים תיקון יכול להיות קשה, ולפעמים לא. אבל אני מתייחס לכל הדברים האלה כמו לימי חסד עליון, יחס של אהבה מהבורא לנבראים.

שאלה: איך אפשר להבין שבספירות בל"ג בעומר כבר יש הכרעה, ובעצם לקראת שער החמישים דווקא הולך וגובר עומק התיקונים?

זה נכון, אפשר להגיד ככה.

תלמיד: אז מאיפה נוצרה ההכרעה, איך יש הכרעה לפני שיש עוד ספירות יותר קשות?

הכול מלמעלה.

תלמיד: איך זה מתפשט?

מלמעלה. עדיין אנחנו הולכים רק בהסכמה. לכן זה נקרא "ימי קטנות", לא מתחתנים, לא מסתפרים. זה ימי הקטנות.

שאלה: אני מרגיש שבאתי לקבוצה כי קיבלתי איזו מין קריאה, הזמנה, איך אפשר להזמין את העולם למצב כזה עכשיו?

לאיזה מצב, למצב של מתן תורה?

תלמיד: כן. כשהגעתי לדרך אני הרגשתי שמשהו מחכה לי. אני זוכר בשעה 3 בלילה לא הייתי יכול לישון בלי שהייתי בקבוצה. כקבוצה איך אנחנו יכולים להוציא קריאה שיש קבוצה שמזמינה אנשים לחיבור שירגישו את זה מבפנים?

בבקשה, אתה יכול לכתוב על זה, תפרסם את זה, אנחנו כל הזמן עושים את זה. אתה יכול להצטרף גם לישיבת הכתבים שיש לנו פעמיים בשבוע ולשמוע מה שאנחנו מדברים. יש שם גם תרגום, זה פתוח להרבה אנשים, מי שרוצה יכול להצטרף ולשמוע.

שאלה: ללמוד לשתוק, כדי ללמוד לשמוע את העשירייה, את החברים, למה לשתוק?

אנחנו צריכים לשתוק כדי שהשתיקה שלנו תהיה כאילו תחילת ההסכמה שלנו עם הבורא. אמנם שאני עוד לא מסכים, אבל אני סותם את פי, ואז אני יכול להמשיך לקבל מהבורא תיקונים הלאה. כמו כשאנחנו מדברים ומתווכחים, ופתאום אני שותק, ואתה ממשיך לדבר, ואז אני יכול לאט לאט לקבל ולשמוע מה שאתה אומר.

שאלה: לשתוק בפני החברים ולשתוק בפני הבורא זה דברים שונים, אם אני שותק אני צריך להיות באיזו תפילה?

אין שום הבדל להיות שותק כלפי החברים או להיות שותק כלפי הבורא. אפילו כלפי החברים להתבטל זה הרבה יותר נדרש, הרבה יותר חשוב מאשר כלפי הבורא. הבורא לא יסלח לך אם אתה מתייחס לחברים בזלזול, ברע, וכלפיו אתה יכול לעשות את זה, כמו תינוק כלפי אמא. אבל כלפי חברים, לא. אז תיזהר ביחסים שלך לחברים, ועם הבורא תסתדר, הבורא שלך.

שאלה: יש חלק באגו שמרגיש את כל התהליך הזה בצורה מאוד כואבת, כאילו זה היה איזה אב סדיסטי שמכאיב לילדיו. איך אפשר לעשות שהתיקונים האלה יורגשו כאהבה ושהתהליך יהיה קל וחלק?

על ידי המאור המחזיר למוטב אתה תראה עד כמה הכול יתהפך בך, ומה שהיה רע יהיה טוב, ומה שהיה טוב יהיה רע. תראה, תן לאור לעשות את הדברים.

שאלה: איך מזהים כל ספירה וספירה ומה מיוחד בה, ומה הקשר של הספירות לתיקונים?

ספירות הן תכונות שבנו ואנחנו מזהים אותן במידה שהן מתגלות. חכה, את זה עוד אין, אנחנו רק מדברים על מה שיתגלה. בינתיים לא מגלים ולא מזהים אותן, אבל זה יבוא אל תדאגו.

שאלה: האם יש היום אור מיוחד שמשפיע עלינו כמו שאתה אומר שיש בחנוכה ובפסח?

ודאי שיש עלינו אור מיוחד, יום יום. תלוי איך אנחנו רוצים לזהות אותו, להרגיש אותו, שיפעל עלינו, שאנחנו רוצים להתקרב אליו, לאור העליון. כמה אני מתבטל כלפי החברה, כמה אני רוצה להרגיש שאני נמצא באור העליון, בתכונת הטוב של הבורא, שאני רוצה להצדיק את הכול כי אני נמצא רק בהשפעה של הבורא, רק בהשגחה של הבורא והוא טוב ומיטיב. אז אני צריך לתאר לעצמי למעלה ממה שאני מרגיש שאני נמצא בעולם שכולו טוב ואין בו שום דבר רע. ועד כמה שיתגלה לי העולם יותר ויותר רע, אני בהתגברות מעליו צריך לתאר לעצמי שאני נמצא בעולם הטוב. וזה לא איזה שקר אלא זה משחק מיוחד, בניית כלים מיוחדים שעל ידם אנחנו אחר כך מגלים שאנחנו נמצאים בעולם העליון. זה מאוד לא מובן בהתחלה אבל צריכים לעשות תרגילים, ואתם תתרגלו לזה ותראו שזה באמת כך קורה.

שאלה: האם אפשר להגיד שעד ל"ג בעומר זה עיבור, ומל"ג בעומר זו מין לידה?

אני לא רוצה להיכנס לכל החוכמות שלכם. אל תחשבו ככה. אם לא למדנו, למה אתם הולכים על זה? בואו נתפוס את מה שאנחנו מדברים. כמה שיותר תתעמק במה שאנחנו מדברים, זה טוב. היתר יכול להביא לבלבול.

קריין: הקטע השלישי מתוך רב"ש ב', אגרת נ"ט.

"ספירת העומר, המפורשים אמרו שהוא מלשון "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר". שפירושו הוא, שעל ידי זה שהאדם מקשר את עצמו להקדוש ברוך הוא, אז האדם זוכה שיתגלה עליו אור ה'. נמצא שהאדם, שעל ידי זה שהאדם שנעשה עומר, שקושר את כל הרצונות בקשר אחד, היינו למטרה אחת שהוא לשם שמים, אז מאיר העומר הזה. וזה סוד ספירת העומר, שהאדם מאיר באור ה'.

(הרב"ש, אגרת נ"ט)

כאן הוא אומר בצורה אחרת. שעד כמה שאנחנו מקשרים את כל הרצונות, את כל הכוונות, את כל הדברים שלנו שיש לנו למטרה אחת, לנקודה אחת, שזה נקרא "עומר", כמו שתופסים עומר בשדה כשאוספים את התבואה, בזה אנחנו מגיעים למטרה.

קריין: קטע מספר 4 מתוך רב"ש ג' "ענין עומר".

"עומר מלשון "מאלמים אלומים", שהוא בחינת קשר. שהאדם צריך להשתדל, שהקשר בינו לה' יאיר, מלשון ספיר ויהלום. היות שהעולם נקרא בחינת ששת ימי המעשה ושבת, שהם ז' ספירות, ויש התכללות הספירות, לכן אנחנו צריכים לקשר עצמנו לה' בכל ימי שנות חיינו, שהם ע' שנים, המכוון לזה סוד שכל אחת כלולה מעשר הספירות. ועל ידי זה שמתקנים את הקשר, הנקרא בחינת עומר, אז יכולים לזכות לבחינת תורה, שהוא בחינת חרות ממלאך המוות, כמו שאמרו חז"ל "אל תקרי חרות אלא חירות", שיוצאים משיעבוד היצר על ידי התורה."

(הרב"ש, מאמר 938 "ענין עומר")

העיקר בספירת העומר זה שאנחנו אוספים את כל הרצונות, את כל הכוונות, את כל הנטיות שלנו ורוצים עם כולם להגיע לקשר עם הבורא. אנחנו אוספים אותם יחד, זה כאילו שאנחנו יחד אוספים את עצמנו כקבוצה כמו העומר עצמו בשדה, אנחנו חותכים את עצמנו מהאדמה, אנחנו רוצים להיות באוויר, אנחנו רוצים להיות כלפי הבורא, וכשאנחנו קושרים את עצמנו כך, בזה אנחנו הופכים להיות לעומר וראויים לקבלת אור התיקון ולמטרה. זה בעצם מה שיש לנו.

יש כאן עוד, אתם יכולים לקרוא אחר כך את הפסוקים האלו. הם נמצאים לפני כולם?

קריין: כן, כולם קיבלו את זה ב"חומר לימוד".

יופי, תקראו את זה. אנחנו נאלצים לסיים את השיעור, מה שלא דיברנו עכשיו נדבר בעוד שנה. אבל עד אז כבר נשיג ונרגיש. כל מה שדיברנו עכשיו יהיה כבר יותר מוכר, אנחנו כבר נהיה מלאים בכל האור הזה שמגיע גם בימים האלו וגם בעזרת ה' עוד יותר מזה.

(סוף השיעור)