שיעור בוקר 30.05.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', חלק "אגרות", עמ' 1439,

אגרת י"א

1. קריין: ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמוד 1439, חלק "אגרות", אגרת י'א.

   אגרת י"א

ב"ה יום ה' נצבים תשט"ו

"לכבוד החבריא ה' עליכם

... ואולי זה הפירוש מה שאנו אומרים בתפילת מוסף דראש השנה, "אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך". ויש להבין, אם האדם זוכר תמיד את ה' יתברך, מה יש עוד להתאמץ.

וב"עזרת אבותינו" לפני תפלת שמונה עשרה אנו אומרים נזכה לבחינת זכרון ולא לשכוח את ה' אף לרגע ותורתך ודברך ישים על לבו". ויש להבין:

א. היה לו לומר שישמור מצוותיך,

ב. מהי תורה ומה דבור,

ג. איזה שייך לשים התורה על הלב, על המח היה לו לומר.

על מלכות זכרונות שופרות דרשו חז"ל, "מלכות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שתעלה זכרונותיכם לפני, ובמה בשופר". ויש להבין את ענין זכרונות, הלא "אין שכחה לפני כסא כבודך", אם כן מה שייך לומר שתעלה זכרונותיכם לפני. וכמו כן, אם תוקעין אזי הקדוש ברוך הוא זוכר בנו - איך שייך לומר דבר כזה. בגשמיות, על ידי הקול, כשאדם ישן הוא מתעורר, ומה שייך לומר לגבי הבורא יתברך.

אלא כל אלה הפסוקים והמאמרי חז"ל, מלמדים אותנו עצות איך להדבק בו יתברך. כי כל החסרון שיש בנו, הוא מחמת שאנחנו לא מרגישים את גדלותו יתברך.

כי כשאנו מתחילים לבקר את "מה העבודה", אנחנו רוצים תיכף לקבל את הכל בבחינת אור פנימי. וזה ידוע לכם, שהאור פנימי מאיר דווקא בזמן שיש מסך ואור חוזר, היינו כלים נקיים, אבל הבחינה ד' מקבלת מבחינת אור מקיף, שאור מקיף מאיר מרחוק, כמו שכתוב בעץ-חיים.

ופירושו, היינו אפילו שאדם עדיין מרוחק מהבורא יתברך, זאת אומרת שאין לו השתוות הצורה הוא יכול לקבל מאור מקיף. והאר"י כתב, שהאור מקיף הוא יותר גדול מאור פנימי.

פירוש, מתי האדם יכול לקבל בזמן שהוא עדיין מרוחק - רק אם הוא מגדיל את גודל וחשיבות של האור מקיף, היינו מבחינת רוממות ה' יתברך וחשיבות מאור התורה, אזי הוא יכול לקבל הארה מרחוק.

שאנחנו צריכים להאמין שכל היופי שיש בהבריאה הוא בפנימיות התורה. אבל לבחינת אמונה צריכים התאמצות רבה. וזה פירוש "אשרי איש שלא ישכחך", ואיך זוכים לזה, הוא על ידי ש"בן-אדם יתאמץ בך".

ויש ב"בך" ב' פירושים:

א. בך, היינו בה' יתברך,

ב. בה' יתברך המלובש בכ"ב אותיות התורה.

וכמו כן "אשרי איש שישמע למצותיך", היינו שזוכה לבחינת שמיעה. ומלמדת אותנו עצה איך לזכות, על ידי "תורתך ודברך".

היינו שמאמין שכל התורה הוא דבר ה', היינו כנ"ל ש"בך" מלובש בכ"ב אותיות התורה. וזה צריכים לשים על הלב, כידוע לכם מה שאאמו"ר זצ"ל אמר, שהמוח אינו רק משמש להאדם, ועיקר האדם הוא הלב.

וזה ענין "מלכות, היינו שתמליכוני עליכם", היינו שפעולת שאנחנו נתפעל מזה, זאת אומרת שאנחנו נקבל על עצמנו קבלת עול מלכות שמים. אבל אנחנו רואים, שתיכף אחרי הקבלה אנחנו שוכחין מהקבלה. אזי נותנין לנו עצה, "כדי שתעלה זכרונותיכם לפני", היינו לפני ה'. זאת אומרת, כל הזכרון שיש לנו צריך שיפעול רק לזכור את ה'. זאת אומרת שגם זכרונות הוא כמו מלכויות, היינו שאנחנו צריכים להתפעל.

"ובמה, בהשופר". בטח ידוע לכם שהאר"י מפרש שופר, היינו שופרא דאמא, שופרא דבינה. שופרא פירושו יופי, ויופי מפרש אאמו"ר זצ"ל, שהוא בחינת חכמה הנמשך מבינה השבה להיות חכמה. שעל ידי זה שהאדם מאמין שכל היופי והחשיבות יש בבחינת חכמה, שבה נכללים כל התענוגים, אלא מה שחסר רק תיקונים, אזי בדבר טוב האדם רוצה לזכור.

כי טבע של האדם לשכוח רק דברים רעים. לכן אנחנו צריכים להאמין כל הדברים הוכן בעדנו, אזי נזכה לבחינת זכרון ולא לשכוח את ה' אף לרגע, ונזכה לכתיבה וחתימה טובה.

ממני."

שאלה: כתוב שאדם יכול לקבל מאור מקיף כדי להגיע להשתוות הצורה, מה זה אומר לקבל מאור מקיף?

כמו שאנחנו לומדים, האור משפיע על הכלי ומעורר אותו, מסדר לו את המצב הנכון, האמיתי כרגע, וכל זה בא על ידי התפשטות האור, הפעלת האור בכלי. אנחנו צריכים להבין שהאור המיוחד הזה שבא לנו מהבורא, נותן לאדם את ההרגשה איפה הוא נמצא, במה הוא נמצא, למה וכן הלאה. וזה מה שאסור לנו לשכוח, שכל המצב הפנימי שלנו מגיע אלינו על ידי פעולת הבורא.

שאלה: מה זה אומר לזכות לבחינת זיכרון?

האדם מתחיל את ההתפתחות הרוחנית שלו במצב שהוא לא מבין ולא יודע ואין לו שום התעוררות נכונה, אף על פי שהוא נמצא בהשפעת האור התמידית. וכך זה נמשך עד שהוא מתחיל להרגיש כניסות ויציאות במגע עם האור, עם הבורא, בצורה כזו שזה קובע לו כבר את כל החיים והוא נמצא במצב שכל רגע ורגע בחיים שלו הוא מבין ומרגיש ומקבל את זה כבא לו על ידי השפעת האור המחזיר למוטב, האור שמתקן אותו, מחנך אותו ומביא אותו ממצב למצב, וכך הוא רואה את החיים.

שאלה: כתוב, "כל הזכרון שיש לנו צריך שיפעול רק לזכור את ה'" ובסוף גם כתוב, "נזכה לבחינת זכרון ולא לשכוח את ה' אף לרגע", מה זה אומר "לזכור את ה'"?

לזכור את ה' אומר, שהבורא הוא הסיבה לכל מה שנעשה - אין עוד מלבדו, בזה אנחנו צריכים להיות תמיד, זה העיקר - הבורא הוא בעל הבית, מפעיל וממשיך את כל מה שקורה איתנו.

תלמיד: למה זה חשוב?

כי זה סימן שהאדם כבר נמצא בתפיסת המציאות נכונה.

שאלה: רב"ש נותן הסבר לוגי איך האדם צריך להגיע לדבקות בבורא. הוא אומר שכדי להגיע לדבקות בבורא צריך להגיע לשמיעה, ככתוב, "אשרי איש שישמע למצותיך". כדי שהאדם יגיע לשמיעה הוא צריך להגיע לזכירה. כדי שהוא יגיע לזכירה הוא צריך להגיע למצב שהוא מצייר את הקשר עם הבורא לדבר יפה כל הזמן. מה זה "אשרי איש שישמע למצותיך", אנו גם אומרים, "שמע ישראל", מה זה השמיעה הזאת?

לפעמים האדם מתחיל לשמוע, הוא יכול לשמוע גם באופן קבוע, כי הוא נמצא בקשר עם הבורא, הוא מדבר עימו.

תלמיד: מה זה "שמיעה", זה כמו חוש שאנחנו שומעים בעולם שלנו?

שמיעה זה כוח שהאדם יכול להפעיל כדי להישאר בקשר עם הבורא.

תלמיד: כן, אבל הוא אומר שהוא ממש שומע.

כן, הוא שומע, שמיעה זה סוג של קשר.

תלמיד: אז הוא אומר שני דברים, "אשרי איש שזוכה בשמיעה" ו"אשרי איש שזוכה בזיכרון". יש הבדל ביניהם?

שמיעה כל הזמן מתחדשת וזיכרון זה מה שהאדם יכול גם כל הזמן לחדש מתוך עצמו, אבל ממה שכבר היה. זאת אומרת שמיעה זה דבר אחד וזיכרון זה דבר אחר - זיכרון זה מתי שהאדם מחדש את זה והשמיעה זה מתי שהאדם שומע בחוש השמיעה.

תלמיד: האם צריך כל הזמן לעבוד על זיכרון, ואז יש מה שנקרא "זכייה לשמיעה"?

כן.

שאלה: הוא כותב שכל היופי שיש בבריאה הוא בפנימיות התורה. מה זה נקרא שהיופי של הבריאה היא בפנימיות התורה?

פנימיות התורה זה האור שמתפשט בכלים של האדם, כך האדם מזהה אותו, מרגיש אותו ונמצא במגע, בקשר עם הבורא ושם הוא משיג את כל מה שהבורא רוצה שהוא ישיג.

תלמיד: הוא ממשיך וכותב, "אבל לבחינת אמונה צריכים התאמצות רבה." האמונה היא גם חלק מפנימיות התורה?

כן, ודאי.

תלמיד: אז למה הוא מתייחס לזה, "אבל האמונה צריכים התאמצות רבה"?

אמונה היא קשר עם הבורא בהתאם לכך שהאדם משיג את פנימיות התורה.

תלמיד: לאורך כל האגרת הוא כותב, כל עוד האדם עדיין מרוחק מהבורא, אין לו השתוות הצורה, אבל עדיין הוא יכול לקבל אם יש לו גדלות בורא. איך האדם להחזיק את גדלותו בזמן שהוא מרוחק ממנו?

אבל אז אפשר לדבר על זה שהאדם מתאמץ ומחזיק בגדלות הבורא מתי שהבורא מתרחק.

תלמיד: אבל במה הוא גדול כשהוא רחוק מהאדם?

כמו שאנחנו אומרים, שהוא כולל את כל המציאות ואין עוד מלבדו וכן הלאה. שכל התפעלות האדם מהבורא היא בזה שהוא מנהל אותו ופותח לו את האופקים החדשים.

תלמיד: כשהאדם מגיע להשתוות הצורה, הוא כבר לא צריך את גדלות הבורא?

הוא כל הזמן מחזיק בזה. זה לא שעכשיו הוא לא צריך, אלא עכשיו יש לו עבודה אחרת. אם אתה אומר שהוא מגיע לכזו השגה שכבר אין לו יותר מה להשיג, אז הוא משיג את מה שהיה לו קודם. אבל זה גם לא טוב, כי הבורא הוא אין סוף ולכן תמיד לאדם יש עוד ועוד לאן להתקדם.

תלמיד: הוא כותב כך, כל עוד האדם עדיין מרוחק, אז רק אם יש לו גדלות בורא הוא מקבל דרך האור המקיף.

כן, זה כבר כלפי אדם בתפיסה הפרטית, יש לו הרגשה בזה שהוא משיג את הבורא כל הזמן ההשגה הזאת מיתָקנת אותו יותר ויותר, ואז יש לו הבדל בין אתמול לבין היום.

תלמיד: אבל זה עדיין לא נקרא השגה בכלים, זה עדיין לא קשר ישיר עם הבורא.

קשר ישיר עם הבורא נמדד לפי איכות הכלים. האדם לא מקבל את הבורא מן הסתם כמו שהוא, זה ממש בלתי אפשרי.

תלמיד: היחסים בין האדם לבין הבורא הם תמיד דרך אור מקיף ואור פנימי?

אור מקיף ואור פנימי, בשני האורות האלה.

שאלה: איך כשאדם זוכר את הבורא במצבים הפוכים מהבורא, זה מקדם אותו?

כתוב "מתאמץ בך". כשאדם מתאמץ כל פעם יותר ויותר להזמין בתוך עצמו התפעלות, התרגשות מהבורא, זה מקדם אותו ואז הוא מתעורר, מברר, מקרב את הנגיעה שלו בבורא.

תלמיד: במצב של "מתאמץ בך", כשהאדם כל הזמן מחפש את ההתפעלות וההתרגשות מהבורא, האם הוא מצפה לקבל אותה, או שעצם ה"מתאמץ בך" כבר מספיק לו?

לא, הוא מצפה כל הזמן להרגיש את הבורא כל פעם יותר ויותר.

תלמיד: ואם הוא לא מרגיש את הבורא יותר ויותר ורק "מתאמץ בך"?

הוא צריך לתקן את הכלים שלו.

תלמיד: מה עוזר לו בזמן שהוא כל הזמן מתאמץ ועדיין לא מרגיש?

הוא בכל זאת מחפש באיזו צורה, באילו דרכים, על ידי מה הוא יכול להגיע ליותר קרבת הבורא מרגע לרגע.

תלמיד: איך מחדשים את הזיכרון בבורא, בגדלות הבורא?

רק על ידי תפילה.

תלמיד: איך אדם יכול לקבל, בזמן שהוא מרוחק מהבורא? מה הוא מקבל כשהוא מרוחק ממנו?

כלפי האדם נראה שהוא מרוחק או מקורב. מקורב זה כבר משהו אחר, כבר יש שינוי. אבל כשמשתוקק לקרבת הבורא, הוא רוצה שהבורא יתגלה בכלים היותר פנימיים שלו.

תלמיד: מהי "הארה מרחוק"?

הארה מרחוק היא כמו שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו, מדובר בלשון בני אדם. הארה מרחוק, זה אומר שאין בה תפיסה שלמה, אבל בכל זאת ישנה הארה שמכוונת אותך יותר להבחנות פנימיות יותר.

תלמיד: איך הוא מעורר את ההארה מרחוק שמכוונת אותו?

על ידי ההארה מרחוק, הוא מגיע להארה הפנימית יותר ויותר.

תלמיד: אבל איך הוא מעורר את ההארה מרחוק, שתהיה לו נגיעה בבורא, שתהיה לו את ההכוונה ממנו?

זה הטבע של ההארה מרחוק, שהיא כך מעוררת את האדם.

תלמיד: אבל איך הוא מעורר אותה שתעורר אותו?

על ידי זה שלומד, שרוצה להתקשר, שרוצה לברר את הדברים. על ידי זה הוא מתחיל להשיג את התפיסה שלו בבורא, בפעולות שלו יותר ויותר. ודאי שזה קשור לעשירייה.

תלמיד: בדיוק כאן העשירייה הייתה חסרה לי, כי כל הזמן נשמע שהאדם הוא מול הבורא, "מתאמץ בך". איפה ה"מתאמצים בך"?

לא תמיד מדברים על החברה, אלא מדברים מצד האדם הפרטי, אבל מתכוונים שהוא נמצא בתוך עשירייה.

תלמיד: אבל האם עשירייה יכולה להרגיש יחד שהיא נמצאת כמו באיזה דיאלוג עם הבורא?

זה אפשרי, אבל זו פעולה לא פשוטה.

שאלה: כתוב, "היינו מבחינת רוממות ה' יתברך" זה האור המקיף שנמצא מחוץ לכלי והכלי יכול לעבוד רק עם מה שיש לו בפנים. המכניקה של האור הפנימי ברורה, הוא נכנס דרך הראש, מתפשט בגוף. איך נכנס האור המקיף לתוך הכלי, מה הקשר ביניהם?

האור המקיף הוא מקיף, כשמו כן הוא, ולכן יש לו גישה תמידית הקשורה לכלי.

תלמיד: אבל איך הכלי יכול להרגיש את זה, אם זה מחוץ לו? מחוץ לכלי אין לנו השגה.

מחוץ לכלי, זאת אומרת אין לנו כלים.

תלמיד: כן. אז איך הוא פועל?

הוא פועל מפני שהוא מגיע מלמעלה ויש לו אפשרות לפעול איך שהוא רוצה, כי הוא מגיע מהבורא ומנוהל על ידו. אבל האדם יכול בכל זאת להתקרב אליו ולבקש, להתקשר, להתפלל וכך לקרב אליו את האורות המקיפים, עד שהם יכינו את הכלים הפנימיים, כך שהאדם יוכל לקבל את אותו אור כבר בכלים הפנימיים שלו.

תלמיד: כתוב שחשוב מאוד לזכור את הבורא. אדם שיש לו זיכרון לא טוב, דמנציה ברמה כזאת או אחרת, אין לו סיכוי כביכול?

אין דבר כזה, זה משהו אחר לגמרי.

תלמיד: מה זה לזכור בצורה רוחנית את הבורא?

לזכור בצורה רוחנית נקרא שהאדם לא נותן להתרשמות מהבורא לעזוב אותו, להתרחק ממנו.

תלמיד: אבל אם אתה שוכח כל הזמן, לא רק את הבורא, שוכח כל דבר.

סימן שאתה לא מספיק עובד על זה, אין סיבה אחרת.

שאלה: אנחנו מדברים על עצות, איך להידבק בבורא ורב"ש כותב שאפשר לממש את זה במלכות, זיכרונות ושופרות. על המלכות והזיכרונות, להמליך את ה' ולזכור את ה', הוא אומר שזה צריך לקרות מתוך ההתפעלות שלנו וכל זה בשופר. מה זאת אומרת?

"שופר" זה בשופרא, בזה שאנחנו מעלים, מעריכים את הבורא, מתפעלים ממנו יותר.

תלמיד: בזה אנחנו יכולים להוסיף במלכויות ובזיכרונות?

כן. זה העניין של להעלות את הבורא עוד ועוד בעינינו, מפני שאז הכלים שלנו נעשים יותר גדולים, מתקדשים ואנחנו יכולים לתפוס את הבורא בצורה יותר אמתית.

שאלה: לא ברור אם כך למה לצאת מהמאמץ, למה לצאת מהעבודה של למשוך אור פנימי? יש שם חשיבות הבורא, יש מאמץ של האדם.

יש הבדל בין אור פנימי ואור מקיף. באור מקיף אין לנו גבול, זה אור אין סוף שאנחנו באיזושהי מידה וצורה מקבלים כהארת הבורא מרחוק וכהארה כללית על כולנו. מה שאין כן, האור הפנימי יותר מסביר לנו איפה אנחנו נמצאים, איזו תכונה קונקרטית אנחנו עכשיו מבררים ועם מה אנחנו משתווים, כי העניין הולך אך ורק לפי השתוות הצורה בין הנברא לבורא, והוא מברר לנו מההארה החיצונית, המקיפה, להארה היותר פנימית וכך אנחנו יכולים להתקדם.

תלמיד: רוב העבודה שלנו היא עבודה עם האור המקיף?

תלוי באיזה מצב אתה נמצא, באיזו דרגה אתה נמצא.

תלמיד: מתי ממשיכים הלאה מהעבודה על האור המקיף, שזו עבודה של הגדלת החשיבות ומאמץ לזכור?

כשאדם חושב שזה מה שהוא צריך עכשיו. מה השאלה?

תלמיד: מה יותר חשוב בעבודה שלנו, האם להגיע בסופו של דבר לעבוד עם האור הפנימי?

להגיע לעבוד לגמרי עם האור הפנימי, אני לא חושב שאנחנו יכולים לראות את זה כמטרה בינתיים, אבל ודאי שזה רצוי.

תלמיד: יוצא שיש לנו יכולת רק לעבוד עם האור המקיף מצדנו, אנחנו בכלל לא שולטים בעבודה עם האור הפנימי.

לא נכון. למה זה "יתאמץ בך" וכן הלאה? אנחנו צריכים להשתדל להרגיש את הבורא שממלא את כל המציאות וגם ממלא אותנו, ואנחנו בעצמנו מתקרבים לתפיסת כל המציאות.

תלמיד: מתי אנחנו עושים את המעבר מעבודה עם האור המקיף לעבודה עם האור הפנימי? או שזה לא תלוי בנו, זה מגיע מלמעלה ואנחנו עובדים עם מה שמגיע אלינו.

לא, אנחנו מזמינים את האורות האלה. כאן כבר מדובר על כך שאדם משתתף בהמשכת האורות.

תלמיד: בהמשכת האור הפנימי?

האור הפנימי, האור מקיף, לא חשוב.

תלמיד: אם אני נמצא במצב מסוים, איך אני יודע אם אני צריך לעבוד כלפי האור המקיף או כלפי האור פנימי?

אתה לא מרגיש אותם, לכן אתה כך אומר. אבל אנחנו צריכים קודם כל להגיע למצב שנבדיל בין שני האורות הללו, ואז נתקשר אליהם ונעבוד עם שניהם יחד.

תלמיד: האם העבודה עם האור המקיף היא תנאי קודם כדי לעבוד אחר כך עם האור הפנימי?

כן.

שאלה: כתוב שאור פנימי אפשר לקבל בכלים נקיים כשכבר יש מסך ואור חוזר. האור הפנימי זה כבר תענוג, זה כבר לעבוד עם התענוג ממש. האם יש תענוג בעבודה עם האור המקיף?

ודאי שכן. אור זה תמיד תענוג, והוא נותן לאדם המשיג בכל זאת השגה, "זה מה שאני משיג, וזה מה שעוד עומד לפניי".

תלמיד: מוסבר שהאור המקיף הוא כל האור שהבורא רוצה לתת לנברא, אבל הוא עוד לא יכול לקבל בכלים שלו עדיין.

כן.

תלמיד: הגדלות והחשיבות שאנחנו מקבלים בעבודה מגיעות מהאור המקיף. וכשמתלבש האור הפנימי והאדם מקבל תענוג, אמרת שזו כבר עבודה אחרת, עבודה מול התענוג עצמו. אבל שם, באור הפנימי, האם זה המצב שבו התכוונו שהאדם מחזיק ומרגיש את הגדלות של הבורא בצורה תמידית?

יש לנו כאן בעיה, הבורא מופיע בכל האפשרויות האלו, בכל המקרים, ואנחנו צריכים להבדיל על ידי מה אנחנו מתקדמים, על ידי מה אנחנו מבררים את מצבנו לעומתו, ועל ידי מה אנחנו יכולים להגדיל, להבהיר יותר את מצבנו כלפיו.

תלמיד: במצב כשלאדם כבר יש אור פנימי לעומת אור מקיף, יש לו את שני הדברים האלה, מה מבחינתו חשוב יותר, האור הפנימי או האור המקיף?

שניהם חשובים. ודאי שיש לך דברים באור פנימי שאם אתה לא משיג, אז אתה כמעט ולא נמצא. האור הפנימי חשוב, כי אם אני לא מגיע לאור הפנימי במדרגה מסוימת, אז אני לא נמצא בה, פשוט לא נמצא, ויש לי רק תקווה שאולי בעתיד, אבל אני כלפיה חייב לגלות את זה. חוץ מזה, הכול מסודר בצורה כזאת שבכל מדרגה שלמה, שלמה יחסית, איפה שהיא נמצאת, אנחנו צריכים להבין מה ההבדלים בין אור פנימי ואור מקיף, ומהי האפשרות שעל ידה אנחנו יכולים להתקדם, על ידי מה יותר, האם על ידי אור פנימי או אור מקיף.

תלמיד: אם אדם עוד לא משיג אור פנימי, אז הוא גם מבין שהוא עוד לא יכול לעשות נחת רוח לבורא, כי הבורא רוצה לתת לו את התענוג והוא עוד לא יכול לקבל אותו. זו המטרה הכי גבוהה בשבילו אם הוא רוצה לעשות נחת רוח לבורא, להגיע שיהיה לו אור פנימי. אבל אנחנו גם אומרים שהאדם צריך לעבוד באמונה, ובשביל אמונה הוא לא צריך אור פנימי. אז מה יותר חשוב לאדם, האם לעשות נחת רוח לבורא ולקבל וזה כאילו העיקר בשבילו, או המציאות שבה הוא נמצא באמונה?

כל מדרגה שלמה כוללת בתוכה גם אור פנימי וגם אור מקיף, והאדם משיג ביחס מסוים את שני אלה.

שאלה: כתוב "כי טבע של האדם לשכוח רק דברים רעים, אזי נזכה לבחינת זיכרון ולא לשכוח את ה' אף לרגע". איך אנחנו מגיעים למצב כזה?

על ידי זה שאנחנו משתוקקים ומבררים רק את השפעת האורות עלינו. יותר ויותר אוספים אותם ומגדילים את הכלים שלנו כדי להחזיק בהם את האורות שנמצאים בהם. כך אנחנו יכולים ללא הפסקות, כל הזמן, להתקדם לקראת האורות.

שאלה: למה הוא כותב שהאור המקיף גדול מאוד אם האדם בקושי מבחין בו?

אור מקיף הוא אור אינסוף, ובכל מדרגה ומדרגה יש לנו בחינת אינסוף מסוימת שמתגלה דרך המדרגה הזאת לאדם המשיג. ולכן כך אנחנו מתייחסים לאורות. אור מקיף ודאי שהוא אור אינסוף ואור שאנחנו לא מסוגלים להרגיש אותו בכלי שלנו, אבל הוא מתגלה דרך הארה מיוחדת, ממדרגה יותר עליונה, ולכן הוא נקרא מקיף, כי אנחנו תופסים אותו כאור שסובב אותנו ממדרגה יותר עליונה, וכך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: מה נותן לבורא נחת רוח בעבודה עם אור מקיף?

אור מקיף אומר על התשוקה שלנו, על הכיוון שלנו, על הרצון להתפתח, להדבק למדרגה יותר עליונה, לכן הוא חשוב. באור הפנימי אין חשיבות כזאת, שם זו השגה כרגע, אומנם היא השגה כבר בתוך הכלים, אבל בכל זאת, האור המקיף יותר מכובד.

שאלה: הוא כותב שהעבודה שבלב היא "לקבל עול מלכות שמים". והשלב הבא הוא לזכור את זה כל הזמן, לא לשכוח.

כן.

תלמיד: מה זה "לקבל עול מלכות שמים"?

"לקבל עול מלכות שמים" זה לקבל אותו האור שמגיע אלינו מדרגת מלכות שמים. מלכות שמים זו עוד מדרגה.

תלמיד: לקבל משהו על הלב, זאת אומרת, לרצות אותו. קוראים לזה "עול".

כן.

תלמיד: מה זאת אומרת לרצות לקבל עול?

כל מדרגה שאנחנו רוצים לקבל אותה, להרגיש אותה, אנחנו צריכים לקבל ממנה כלים שעל ידם אנחנו משיגים את המדרגה. אחרת זה לא יתגלה בנו. אז "עול מלכות שמים", זה נקרא שאנחנו מוכנים לקבל על עצמנו מלכות שמים בכל ההגבלות שלה וכך להתקדם.

תלמיד: למה האדם רוצה לקבל עול מלכות שמים?

הוא רואה שזה שייך למדרגה, לדרגה יותר עליונה.

תלמיד: שהיא יותר טובה, יותר יפה, יותר חשובה.

אני חושב שזה לא נמדד בצביון אגואיסטי כזה. אבל היא יותר חשובה, כן. יותר יפה, יפה בזה שהבורא מעורר, מאיר דרכה יותר. זאת אומרת, בעל מנת להשפיע היא יותר חשובה.

תלמיד: למה הלב מסכים לקבל אותה, אפילו רוצה אותה?

הלב מתחיל כבר, לקראת הדרגות האלו, להיות כלול מהדרגות האלו ולקבל אותם במצב הרצוי.

תלמיד: יש לב אגואיסטי שרוצה רק את טובתו.

כן.

תלמיד: ואז הוא מדבר פה על תהליך, ללמוד, לראות את התורה, להגדיל, להתאמץ, כמובן חברים, שהוא לא מזכיר ישירות. ואז יש מצב שהוא רוצה עול מלכות שמים, ממש רוצה את זה.

כן. הוא רוצה שמלכות עליונה, שנקראת "מלכות שמים", שהיא תנהל אותו, תשלוט עליו.

תלמיד: למה?

כי הוא רואה, יודע, מבין, מרגיש, לומד שכול ההתפתחות שלו זה בדרגות של המלכות, כי הוא מלכות. האדם הוא מלכות ואז הוא רוצה לפתח את עצמו עד שהוא מגיע למצב שהמלכות הזאת תהיה בשמים, זאת אומרת, בדרגה העליונה הגבוהה ביותר.

תלמיד: אם זה בלי שהוא מרגיש שהאגו מרוויח מזה משהו?

לא. בדרך ודאי שהוא מרגיש את זה, אבל הוא מרגיש את זה כהפרעה.

שאלה: האם יש דרך למשוך אור מקיף שלא דרך המקורות?

אור מקיף זה אור שמגיע ממדרגה יותר עליונה עד מדרגת אין סוף. ולכן אנחנו צריכים בהתאם לזה לקבל את האור הזה כשאנחנו מתקשרים למדרגות יותר עליונות.

תלמיד: בדרך כלל אנחנו אומרים - למשוך אור מקיף דרך קריאה במקורות שאנחנו לומדים. האם יש עוד דרכים להתקשר למדרגה העליונה שלא דרך אמצעי של מקורות כתובים?

אם אין לנו קשר למדרגה יותר עליונה, שאנחנו יכולים להתקשר אליה ולקבל ממנה ממש בכל ההבחנות שלנו ושל המדרגה הזאת, שאנחנו נמשיך את האורות האלה ממש מלפחות מקיפים, עד שיהיה משם איזה אור פנימי שלנו גם כן - זה לא יקרה.

תלמיד: איך אני מתקשר למדרגה העליונה?

דרך הסביבה. אין לנו שום אפשרות אחרת. רק דרך הסביבה, דרך הקבוצה, העשירייה, אני יכול להתקשר למדרגה עליונה.

תלמיד: מה הסביבה נותנת בהתקשרות הזאת?

כלים.

תלמיד: כלים למה, למדרגה העליונה?

כן.

תלמיד: ואיך אני מקבל מהם את הכלים האלה?

ככל שאני מתקשר לעשירייה, אז יש לי אפשרות להתקשר לחיצוניות העשירייה ואחר כך לפנימיות עשירייה. ואז אני יכול להיות בתוכם בביטול עצמי, ובקבלת המהות שלהם, והמרות שלהם וככה להתקדם.

שאלה: האם אני מקבל דרכם את האור המקיף?

כן.

שאלה: כשהוא כותב, "כל הזכרון שיש לנו צריך שיפעול רק לזכור את ה'." אנחנו לומדים שאנחנו צריכים כל הזמן לזכור שמאחורי החבר עומד הבורא. כשבכל סיטואציה שאדם מצליח במשהו לזכור שמאחורי החבר עומד הבורא. עכשיו מתגלה לי סיטואציה, או יחס שיש לי כלפי החבר, ואני כבר מצליח לזכור שזה בעצם לא החבר, זה הבורא.

כן.

תלמיד: מה הבורא רוצה להגיד לי דרך כל סיטואציה שהוא מסדר לי דרך החבר?

להזכיר לך שהחבר הוא באמת מעבר בין בן האדם לבורא.

תלמיד: שהחבר הוא אמצעי לקשר עם הבורא.

כן.

תלמיד: אם אני כבר מצליח לראות את זה, מה זה עושה כלפי היחס שהיה לי לפני שנייה כלפי החבר, אם זה יחס לא טוב?

ודאי שאתה עכשיו משנה את היחס שלך לחבר. אתה מתחיל להתייחס אליו כמו לבורא. אתה מקבל אותו שהוא נמצא בדרגה יותר עליונה, שזה כבר דרגת הבורא כלפי הנברא שאדם נמצא בה, וכך אתה מטפס.

תלמיד: ולא יכול להיות מצב שאני רואה שהיחס שלי כלפי הבורא הוא יחס לא טוב דרך החבר.

יכול להיות.

תלמיד: ואז מה אני עושה?

ואז אתה מתקן את היחס שלך.

תלמיד: איך אני מתקן את היחס כלפי הבורא שהתגלה לי עכשיו דרך החבר?

אז יש לך הזדמנות לתקן.

תלמיד: מה זה נקרא שאני עכשיו מתקן את היחס כלפי הבורא?

מכבד אותו יותר ממה שהיה קודם.

תלמיד: את החבר?

את הבורא.

תלמיד: וכלפי החבר זה תוצאה?

כן.

שאלה: אתה אמרת שצריכים להתאמץ להזמין בתוכנו התפעלות והתרגשות מהבורא וגם לצפות לזה שכל הזמן נרגיש יותר ויותר את הבורא. ולפעמים אנחנו כביכול אומרים שלא חשוב מה אני מרגיש העיקר שאני ארצה שהחברים ירגישו את הבורא, חברים ירגישו התפעלות, אז מה יותר נכון או שזה גם זה גם זה?

גם זה וגם זה.

תלמיד: זאת אומרת זו מטרה לא אגואיסטית שאני מצפה להרגיש.

כן.

תלמיד: הוא כותב "אבל לבחינת אמונה צריכים התאמצות רבה." ולאחרונה רב הזכיר את המושג "לזכות באמונה שלמה", אור האמונה זה דבר מאוד גדול שלא מגביל את האדם. מה יש באמונה שבאמת מוציא את האדם מההגבלה שלו?

אמונה זה אור ממדרגה יותר עליונה, זה אור שיכול לתקן את כל הכלי מקטן ועד גדול בלי שום הגבלה, ולכן להתקשר מכל מצב שלנו לאור האמונה זה נקרא להזמין על עצמו את תיקון הכלי.

תלמיד: לצאת מהכלי זה עד כמה אני מתכלל עם הסביבה, אני קושר את עצמי?

שם יש הרבה אמצעים.

שאלה: שמעתי שאדם צריך לקבל על עצמו את מרות העשירייה. מה זה אומר?

שליטה. שמה שמקובל על העשירייה, אם זה בָרור שזה לא כולל אותו, הוא מקבל את זה כדבר ההכרחי.

תלמיד: מה זאת אומרת אם זה ברור אם זה לא כולל אותו?

כעשירייה זה כולל אותו, וכאן הוא מנקה את עצמו מהעשירייה. אפשר להגיד שהוא רוצה לראות את עצמו כחלק מהעשירייה שמשלים אותה עשירייה לדרגה עליונה.

תלמיד: איך אדם מנקה את עצמו מהחשבון הפרטי ומשלים את העשירייה?

דברנו על זה שהוא מקבל התפעלות מהאור המקיף ורוצה לסדר את עצמו נכון כלפי האור המקיף, ככה זה יותר פשוט.

שאלה: אני חייב לשתף, יש המון דאגה מכל החברים בכלי לשלומך, לבריאותך, אתמול קיבלנו המון פניות. בנוסף, כשקראנו בערב את האיגרות בעשירייה בהכנה להיום הייתה המון התרגשות באוויר, המון חשיבות, זה הרגיש כמו שאנחנו קוראים עכשיו, כמו איזה אור מקיף שלא משיגים אותו, שהוא מיוחד, ודווקא השיעור אפשר לזה להיכנס פנימה ברמה שאתמול לא יכול היה להיכנס, נשאר מיוחד ונשגב, ובשיעור דווקא מהשאלות של החברים זה יכול היה להתחיל להתלבש יותר בפנים. מה קורה בשיעור שמאפשר לחומר להיכנס ככה?

כי אנחנו מתקשרים. ללא שיעור אנחנו לא מתקשרים ולכן אין לנו כלי לקלוט את האור שאנחנו מעוררים, ובשיעור אנחנו איכשהו נכללים בפועל, וחוץ מזה החומר עצמו שאנחנו לומדים מגיע לנו מהתכללות המקובלים עם הנושא, אז זה כבר פועל בעצמו.

לכן העיקר זה בכל זאת לא להתרחק מהמקורות.

תלמיד: יש פה איזה שילוב של המקור, אבל גם ההכנה והתכוונות של החברים כעשירייה, ובנוסף השיעור עצמו.

אנחנו מחפשים בשיעור עצמו כוחות שיקדמו אותנו לפי אותו הנושא או אותה הדרך שהחומר צריך לעורר בנו.

תלמיד: מה האלמנט הכי חשוב בשיעור, ברצון הזה של החברים באמת להיאחז ברב"ש דרכך?

אנחנו לומדים גם מאמרים וגם כתבי מאמרים שהרב"ש כתב, ובזה יש לנו הרבה הבחנות שאנחנו עוד לא מגלים אותן בנו אבל כבר ישנן. ולכן זה דבר מאוד חשוב.

שאלה: בסוף המאמר כתוב "לכן אנחנו צריכים להאמין כל הדברים הוכן בעדנו, אזי נזכה לבחינת זכרון ולא לשכוח את ה' אף לרגע," וכתוב בסוף "ונזכה לכתיבה וחתימה טובה." מה זה לזכות לכתיבה וחתימה טובה?

שבסופו של דבר אנחנו מאוד מצפים לכך שתהיה לנו נגיעה בסוף הדרך, ושאת כל הרצונות, הכוונות, המחשבות כולם, אנחנו נרגיש כמתחברים לסוף הדרך, ומשם נקבל הארה כאור מקיף, כאור פנימי וזה ייתן לנו השגת המדרגה הזאת.

שאלה: לכוח האמונה למעלה מהדעת אפשר לקרוא "אור מקיף"?

במקרים מסוימים כן, לפעמים, כן.

שאלה: לפני כמה ימים הצעת לחבר לעזוב את המוזיקה אם היא לא תעזור לו להגיע למטרה, הוא עזב את המוזיקה, והעצה הזאת נכנסה בי חזק מאוד. האם העצות של הרב הן אור מקיף?

אני לא יכול לענות על השאלה הזאת בצורה מדויקת, צריך לדעת כל מה ששייך לאותו חבר ולאותו מקרה.

שאלה: אם למעשה העצות של רב הן כאור מקיף ובכך שאנחנו רוצים ליישם אותן מתוך אותו רצון, האם זה הופך אצלנו לאור פנימי?

כן, זה נכון.

שאלה: איך אני יכול להרכיב את החבר כך שהוא ירגיש בטחון והארה מרחוק, כך לפחות?

בשביל זה אתה צריך קודם כל להתקרב אליו, להתאחד עימו עד כמה שאפשר בדרגה הנוכחית שבה אתם יכולים להתחבר, ומכך אחר כך אפשר להתחיל לעשות כל מיני מצבים של עליות, ירידות, ומשהו ביניכם בכל מצב ומצב.

שאלה: במה זה תלוי עד כמה אני יכול להתקרב?

בדרגה שלך, בכוחות שלך.

שאלה: לאיזה סוג של אור אנחנו מתייחסים כשאנחנו מדברים על "לשים את אור התורה על ליבנו"?

אור החכמה בדרך כלל.

שאלה: האם יש דרגות שונות באור הזה?

ודאי שבאור החכמה יש את כל הדרגות, ולידו יש את אור דחסדים שהוא כבר אור תיקון הבריאה.

שאלה: אז איך אנחנו יכולים ליצור את השמחה בינינו כדי לגלות את האור הזה עכשיו?

לרצות אותו ולתאר לעצמנו כאילו שאנחנו עומדים לקבל אותו.

שאלה: מה אנחנו צריכים לעשות כדי לרצות לקבל אותו?

העיקר הוא להשתדל לממש אותו בחיבור בינינו.

שאלה: איך העשירייה יכולה לשרת ולקבל את עול מלכות שמים?

העשירייה צריכה להשתדל להרגיש את הדרגה הבאה של מלכות דאינסוף, המלכות הכללית. רצון הבורא הכללי שם לפניהם כמטרה, וצריך להשתדל להיות יחד בהשגת אותה המטרה.

שאלה: בדרך כלל אנחנו לא מרגישים שאין עוד מלבדו והוא טוב ומיטיב, האם הדרגות העליונות הם מצבים שאנחנו נרגיש את זה, והאם זה מה שאנחנו צריכים לבקש מהבורא?

כן.

שאלה: אם כן, איך אנחנו צריכים לשים את האור במצב הזה, איך לדרוש את האור?

אנחנו צריכים לדרוש את האור שמגלה לנו איפה אנחנו עדיין נמצאים בשינוי צורה מהבורא, ולפי זה אנחנו נבין מה כדאי לנו לתקן, מה אפשר לתקן, ונבקש את התיקון מהאור המקיף.

74:08

קריין: בשיעור "תלמוד עשר הספירות" אמרת שאין דבר כזה אור מקיף אלא כל האור נמצא בתוך הכלי רק שהוא מעורפל ולכך אנחנו קוראים "אור מקיף".

זה באמת נכון, אפשר כך להגיד, אור האין סוף מתחלק לאור פנימי ולאור מקיף. האור המקיף הוא שהכלי עדיין צריך לגלות, והאור הפנימי הוא שהכלי כבר גילה.

שאלה: התכונה הזאת, לזכור תמיד את הבורא, היום דיברנו גם על כך שהאדם יקבל על עצמו עול מלכות שמים. כדי שהמצב הזה יהיה תמיד לפנינו, איזה אור אנחנו צריכים בשביל זה, פנימי, מקיף?

אנחנו צריכים אור, באיזו צורה הוא יגיע אלינו, זה כבר לא חשוב. זה חשוב במצבנו, במדרגה וכן הלאה, אבל אנחנו צריכים את האור העליון, האור העליון הוא הבורא והוא צריך להופיע עלינו ולהסביר לנו את כל הפרטים של המצבים שלנו. אנחנו תלויים בו.

שאלה: איך נעשה כך שהאור הזה יהיה בינינו?

ככל שאנחנו משתדלים להזכיר האחד לאחר בין כל החברים, כך זה מביא לנו את המאור.

שאלה: האווירה הזאת של התזכורות שאנחנו מזכירים האחד לאחר בין החברים, זה הוא האור, או זה מה שאנחנו מרגישים בעשירייה?

כן. האור הוא שמתגלה בינינו אחר כך מתוך העבודה שלנו. ככל שהכלים שלנו יהיו מתאימים יותר לאור כך האור יתגלה בפנימיות הכלי.

שאלה: אני מנסה להבין איפה האור המקיף ואיפה האור הפנימי, כי האור הפנימי נכנס לכלים. האם הוא גם נכנס קצת למלכות או לא?

אני לא יכול להגיד לך, וגם מה שאני אגיד יהיה גם נכון וגם לא נכון. אנחנו צריכים ללמוד בצורה רגשית מה הוא האור העליון ואיך הוא מסדר את הכלים. עד אז אני לא יכול לעשות איתך שום דבר.

שאלה: הזכור הוא דווקא כשאנחנו מגיעים למצב של הזדככות המסך, שאז כאילו באור הפנימי ישנה השתוות הצורה, והזכור הוא על האור המקיף שהוא השתנות הצורה, בגלל זה הוא נקרא רחוק, לא בגלל איזה מרחק פיזי אלא בגלל שאנחנו בהשתנות הצורה, בשינוי צורה, ולכן הוא מורגש עלינו כבטוש, כלחץ. האם זה נכון שברגע שאנחנו מסיימים עבודה במדרגה, אז העבודה מתחילה בזכור ולזכור, ואז מתחילים עוד פעם לרכוש את אור האמונה, ושוב להתחיל לעבוד דרך האור המקיף שמעורר אותנו לעלות למדרגה חדשה. האם זה נכון?

יכול להיות שכן, צריך לשמוע כל מה שיש בכך.

(סוף השיעור)