סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined

21 אוגוסט 2021 - 23 פברואר 2022

שיעור 8916 פבר׳ 2022

בעל הסולם. פתיחה לחכמת הקבלה, אות קמ''ד

שיעור 89|16 פבר׳ 2022

שיעור בוקר 16.02.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לחכמת הקבלה, עמ' 194, אותיות קמ"ד – קמ"ז

קריין: "פתיחה לחכמת הקבלה" של בעל הסולם. אות קמ"ד, עמוד 194.

"ביאור ג' העולמות: בריאה יצירה ועשיה".

קודם כל צריכים להבין שלא היה צורך בעולמות האלה אם לא הייתה שבירה. כדי לתקן את השבירה צריך להתחיל את התיקון שלה מהרצון לקבל הנמוך ביותר, כלומר רצון לקבל שאין לו שום קשר עם מידת ההשפעה, עם תכונת הבורא, ולכן הוא נמצא מחוץ לכל העולמות שהם בריאה, יצירה, עשייה, כל שכן עולם האצילות ועולם אדם קדמון שנמצאים למעלה.

לכן כל התיקונים מתחילים מרצון לקבל על מנת לקבל שנמצא בגוף החי כמו אדם בעולם הזה, והוא מתחיל לקבל איזו הארה מלמעלה שמשפיעה עליו. כי בזמן השבירה הרצון לקבל הרוחני נשבר וכל החלקים שלו בשבירה התכללו אלו באלו, ולכן בכל רצון לקבל הכי קטן יש את כל החלקים מכל הרצונות עד הגבוהים ביותר, כי השבירה הייתה מלמעלה למטה בכל הרצונות. לכן יוצא שאת התיקון צריכים כולם והתיקון צריך להתחיל מאפס.

באפס הזה יש כל מיני צורות התכללות מהבחנות יותר גבוהות ממנו, מכל הרצונות. לכן האפס עצמו גם מחולק לדומם, לצומח, לחי ולמדבר שבעולם הזה, וכל חלק מהם גם מחולק לדומם, לצומח, לחי, ולמדבר, וכך עוד ועוד. אנחנו רואים לפי התיקונים שנעשים על ידי האבולוציה שאין שם עדיין שום חלק שיכול לתקן את עצמו בצורה מכוונת לתיקון, לגמר התיקון. עד שאנחנו מתחילים להתעורר כחלק מהעולם הגשמי המנותק מהרוחניות אבל מתחילים להתקשר לרוחניות, להתכלל בה במקצת, לקבל ממנה כל מיני השפעות, וגם אנחנו כנראה בקשר בינינו משפיעים על העולם הרוחני. זו בעצם הדרגה שלנו, אנחנו נמצאים במעבר בין העולם הגשמי לעולם הרוחני, וכל התיקונים שלנו הם כבר בעולמות רוחניים - עשייה, יצירה, אצילות, אדם קדמון, עולם אין סוף. מלמטה למעלה כך אנחנו מתקדמים.

לכן אנחנו צריכים ללמוד קודם את התיקונים, את ההבחנות שיש בעולמות בריאה, יצירה, עשייה, שהם הקרובים אלינו ואליהם אנחנו קשורים. כלומר את הרצון לקבל שלנו שמשתוקק לבורא אנחנו מקבלים מעולם העשייה הרוחני, ודרך עולם העשייה הרוחני משפיעים על כל יתר העולמות היותר גבוהים עד שמגיעים לבורא.

נראה איזה קשר יש בינינו לעולמות בריאה, יצירה, עשייה.

ביאור ג' העולמות: בריאה יצירה ועשיה

אות קמ"ד

"ז' עיקרים כוללים יש להבחין בג' העולמות בי"ע:

הא' הוא, מהיכן נעשה המקום לג' העולמות הללו." עניין המקום, זה חשוב, כן.

"הב' הוא, שיעורי קומת פרצופי בי"ע ועמידת העולמות בראשונה, בעת שנאצלו ויצאו מהנוקבא דאצילות.

הג' הוא, כל אלו שיעורי קומה מהמוחין דתוספת ומצב עמידתם, שהשיגו מטרם חטאו של אדה"ר.

הד' הוא, המוחין שנשתיירו בפרצופי בי"ע ומקום נפילת העולמות לאחר שנפגמו בחטאו של אדה"ר.

הה' הוא, המוחין דאמא שקבלו פרצופי בי"ע אחר נפילתם למטה מפרסא דאצילות.

הו' הוא, בחינת פרצופי האחור דה"פ אצילות שירדו ונתלבשו בפרצופי בי"ע ונעשו להם לבחינת נשמה לנשמה.

הז' הוא, בחי' המלכות דאצילות שירדה ונעשית בחינת עתיק לפרצופי בי"ע."

אנחנו רואים שיש כאן מערכת, וזה לא שאנחנו נמצאים באיזה חלל ואיזה אור משפיע עלינו או איזה קרן אור מגיעה אלינו ועושה משהו. אלא יש מערכת שהיא קושרת אותנו לאין סוף שזה גילוי הבורא בצורה השלמה. ומאותו מצב, מאותו מקום שנקרא אין סוף, יש כלפינו ירידת מדרגות בהן יש עולמות, פרצופים, ספירות, כאשר אנחנו נמצאים בקצה הנמוך בכל המערכת הזאת, ואור אין סוף משפיע עלינו דרך המערכת כדי להעלות אותנו בחזרה לאותו אין סוף.

בדרך יש את עולמות אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, חמישה פרצופים בכל עולם, חמש ספירות בכל פרצוף, ואנחנו בלהתאים את עצמנו, בלהידמות לכל ספירה, לכל פרצוף, לכל עולם, צריכים להעלות את עצמינו למעלה ולמעלה. וככל שאנחנו רוצים להתעלות, עלינו להבין שבשביל זה צריכים להתחבר עד שמגיעים למקום הגבוה ביותר ששם כמו שכתוב, "חד מקבל חד", הבורא אחד ואנחנו נעשים כאחד.

בזה אנחנו מתקנים את הכלי שלנו מהשבירה, מחזירים אותו שוב למקום השלם, המחובר, ובהתאם לזה, לפי מהות הכלי שעשינו, כך אנחנו מגלים את הבורא, "אתם עשיתם אותי" כמו שהבורא אומר. כי אם אנחנו מחברים את הכלים שלנו יחד, כך אנחנו מגלים את הבורא.

שאלה: יש משהו עקרוני שאני לא מבין, אנחנו לומדים שהעליון הסמוך מושך את התחתון לתיקון לפי סדר המדרגות, וגם לומדים שכל התיקונים הם על ידי עולם האצילות, איך זה מסתדר?

עולם האצילות הוא מסדר לנו את כל התיקונים, זה נכון. מעולם האצילות יורדים עלינו כל מיני אורות שמעוררים אותנו, ואם אנחנו עונים נכון בהתאם לאורות האלו, אז אנחנו עולים ומתקנים את עצמנו. הכול נכון.

שאלה: יש פה תהליך מלמטה למעלה, כל המדרגות נעות מלמטה למעלה. מה מניע אותן ואיך אפשר לעבור בין עולם לעולם?

כל המדרגות האלה מלמעלה למטה נקראות מדרגות המעטה, הסתרה, וזה כדי לתת לנו להתקיים בצורה חופשית, שתהיה לנו בחירה חופשית. נשמע שכדאי לנו לנסות להיות בערבות, בחיבור, בהתכללות נכונה, הדרגתית, ובצורה כזאת נבנה מעצמינו נברא אחד, רצון אחד, ונתכלל בבורא עד שהוא אחד ימלא אותנו כאחד.

תלמיד: האם יש מה שנקרא איכות העברת האורות בין מדרגה למדרגה, ובמה זה תלוי?

זה תלוי בכמה נתחבר בינינו.

אות קמ"ה

"הנה הבחן הא' כבר נתבאר (לעיל מאות ס"ו ואילך), שמפאת עלית המלכות המסיימת שמתחת סיום רגלי א"ק, למקום החזה דז"ת דנקודות דס"ג, הנעשה בזמן צמצום ב', יצאו ונפלו ב"ש תתאין דת"ת ונהי"ם למטה מנקודת הסיום החדשה שבחזה דנקודות, ואינם ראויים עוד לקבל אור העליון, ונעשו מהם המקום לג' העולמות בי"ע, שמב"ש תתאין דת"ת נעשה מקום עולם הבריאה, ומג' ספירות נה"י נעשה מקום עולם היצירה, ומהמלכות נעשה מקום עולם העשיה. עש"ה."

שוב.

אות קמ"ה

"הנה הבחן הא' כבר נתבאר" קודם, "שמפאת עלית המלכות המסיימת שמתחת סיום רגלי א"ק", היא נמצאת בסיום, ואז היא עולה "למקום החזה דז"ת דנקודות דס"ג, ונעשה", הפעולה הזאת נעשתה "בזמן צמצום ב'," בפעולת צמצום ב', ו"יצאו ונפלו" ב"ש תתאין דת"ת", שני שלישים תחתונים דתפארת, "ונהי"ם" של נקודות דס"ג "למטה מנקודת הסיום החדשה שבחזה דנקודות" שהיא נקראת נקודת הפרסה, "ואינם ראויים" הכלים האלה שנפלו "עוד לקבל אור העליון" במקום שאליו ירדו, "ונעשו מהם המקום לג' העולמות בי"ע". מקום לג' עולמות בי"ע אלו כלים של נקודות דס"ג שנפלו ונמצאים למטה מפרסה. "שמב"ש" משני שליש "תתאין דת"ת נעשה מקום עולם הבריאה, ומג' ספירות נה"י נעשה מקום עולם היצירה, ומהמלכות נעשה מקום עולם העשיה."

שאלה: כשהוא כותב שנעשה מקום לעולמות בריאה, יצירה ועשיה, האם זה כשנפלו שני שליש תתאין או רק אחר כך כשנוצר עולם האצילות?

הכלים האלה שהיו למעלה מפרסה ירדו למטה מפרסה, ומהכלים האלה נעשו כלים לעולמות בי"ע.

תלמיד: כשהם ירדו מתחת לפרסה האם היה הבחן בין עולמות בריאה, יצירה ועשיה לפני שיצא עולם האצילות?

עולם האצילות הוא כבר מילוי. עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה הם כבר מילוי למקומות האלה, היינו לספירות האלו של נקודות דס"ג שירדו למטה, הצטמצמו והתיישבו במקום החדש.

תלמיד: מה ההבחן המיוחד בין שני שליש תתאין דתפארת, לנה"י ולמלכות? למה דווקא החלוקה הזאת?

יש את כל עשר הספירות, ובכל עשר הספירות פועלת עכשיו המלכות ומחלקת את עשר הספירות האלה מהטבור עד הסיום לפי ההבחנות שלה. יוצא שלכלים של כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה ושליש עליון דתפארת אין קשר לרצון לקבל והם פנויים כביכול מהרצון לקבל, ושם יכול להיות מקום לספירות, לכלים דהשפעה, ושם יכול להיות אחר כך עולם האצילות.

למטה מהמקום הזה שם זה כבר מתחלק לפי היחס למלכות. יש שם שני שליש תתאין דתפארת, ז"ת דתפארת, אחר כך נה"י, ואחר כך מלכות עצמה. לשלושת הספירות האלה או לחלקי הספירות יש שייכות שונה למלכות, לרצון לקבל, ולכן הן לא מתחברות יחד להיות סתם למטה מפרסה, אלא הן מתחלקות כלפי הרצון לקבל לשלוש הבחנות - ז"ת דבינה, זאת אומרת שני שליש תתאין דתפארת שנמצאים למטה מפרסה הם עדיין לא כל כך גרועים, כך גם נה"י, אבל מלכות עצמה היא כבר רצון לקבל שנמצאת למטה מהכול. אנחנו רואים שנקודות דס"ג שירדו למטה הן כבר מחלקות את הרצון הזה לפי היחס בין בינה למלכות.

שאלה: האם אפשר להגיד שעולמות בי"ע הם ו"ק, להשפיע על מנת להשפיע, ועולם האצילות הוא ג"ר, לקבל על מנת להשפיע?

בינתיים שיהיה ככה.

שאלה: אנחנו לומדים שהרצון הוא המקום. במקרה של הפרצופים כשהם עולים או יורדים, מה קורה עם אותו גוף כלפי המקום? האם כשהם עולים האור מאיר יותר וכשהם יורדים האור מאיר פחות?

מקום הוא בדרך כלל ספירות או פרצופים או עולמות שנמצאים בדרגה יותר גבוהה. לדוגמה נקודות דס"ג שירדו למטה מטבור, אז מהן נעשה מקום לעולמות אבי"ע. נקודות דס"ג שייכות לס״ג, כולן כלים דהשפעה, ומה שקיים בהן אלו כבר כלים בדרגה פחותה יותר מהן. אז מקום הוא גם רצון, רק רצון להשפיע יותר. עד כדי כך שגם לבורא אנחנו קוראים מקום אבל הוא כולו להשפיע, כולנו נמצאים בו.

שאלה: איך אפשר להסביר את החלוקה של בי"ע? כי למטה זה מקום שנשבר בסופו של דבר.

זה לא חשוב. אחר כך אנחנו רואים שם איך הכלים השבורים מצטברים, מתקרבים ומתחברים ביניהם או על מנת לקבל או על מנת להשפיע, ולפי זה הם מסתדרים. כמו בעולם הזה, כל הזמן נמצאים בדיפוזיה, בהתכללות, בהתרחקות, בכל מיני התקשרויות, וזה קורה על ידי הבירור שנעשה מהאור העליון שמאיר בכל מיני כלים, בכל מיני מקומות, ועל ידי זה ישנם בירורים בכל רגע ורגע. כל השינויים שיש בכל אחד ובכולנו יחד, בין כולם, אלו בירורים.

תלמיד: האם גם בשבירה יש מקום יותר שבור ויש מקום פחות שבור?

ודאי, זה כל ההבדל בין המקומות.

שאלה: בנוגע למושג "מקום", גם אתה הדגשת וגם בעל הסולם מסביר באות קמ"ה על הופעת המקום, והמושג הזה גם חשוב בעבודה שלנו, כי אם לא ניתן מקום, אז כלום לא יקרה. איך זה בא לידי ביטוי בעבודה שלנו?

אם אתה רוצה שיהיה מקום לבורא, אז אני אגיד לך רק דבר אחד שאתה צריך לעשות, תזוז. אתה עומד במצב מסוים, תזוז קצת, תן לו מקום, זה נקרא לצמצם את עצמו.

שאלה: כשאנחנו מדברים על מקומות, אנחנו מדברים על שני שליש תחתון דתפארת, האם אלו שני שליש תפארת של עולם הניקודים או של נקודות דס"ג?

של נקודות דס"ג. עולם הניקודים נשבר. ובנקודות דס"ג זה יחס אחר לגמרי. כביכול נשמע שגם שם וגם כאן אלו נקודות, אבל נקודות דס"ג רוצות להסתלק, הן לא רוצות לקבל, ובהרגשת נקודת המלכות השחורה הן כולן בורחות מהקבלה. ואילו עולם הניקודים התפשט עם הרצון לקבל שבתוכו, לכן המלכות הזאת גרמה לקבלה שבו ולכן הוא נשבר. אבל גם השבירה שלו היא לטובתנו כי היא גרמה לזה שיש מקום לתיקון, כי בלי זה לא היה לנו בכלל מקום להתקיים. כל הפעולות האלו שמגיעות מלמעלה למטה, ככל שאנחנו רואים אותן לפעמים שהן פעולות ממש הרסניות, הן כדי לתת לנו מקום אחר כך לתקן את הכול ולהגיע לתיקונים.

קריין: אות קמ"ו.

אות קמ"ו

"והבחן הב' שהוא שיעורי קומת פרצופי בי"ע ומקום עמידתם בעת יציאתם ולידתם מבטן הנוקבא דאצילות. דע, שבעת הזאת כבר השיג הז"א בחינת חיה מאבא, והנוקבא כבר השיגה בחינת נשמה מאמא. וכבר ידעת שאין הזו"ן מקבלים המוחין מאו"א אלא בדרך עליה והלבשה, כנ"ל באות קמ"ב ע"ש. וע"כ נמצא הז"א מלביש את אבא דאצילות הנק' או"א עילאין. והנוקבא מלבשת לאמא דאצילות הנק' ישסו"ת. ואז הנוקבא דאצילות ביררה והאצילה את עולם הבריאה בכללות ה"פ שבו."

שוב.

אות קמ"ו

"והבחן הב' שהוא שיעורי קומת פרצופי בי"ע ומקום עמידתם בעת יציאתם ולידתם מבטן הנוקבא דאצילות". יש את עולם האצילות, בעולם האצילות יש את נוקבא, ועוד נלמד איך מתפקדת מלכות דאצילות, וממנה נולדים שלושת עולמות בי"ע. "דע, שבעת הזאת כבר השיג הז"א בחינת חיה מאבא, והנוקבא כבר השיגה בחינת נשמה מאמא". זעיר אנפין ומלכות נמצאים באבא ואימא ויכולים להשיג משם חיה ונשמה. "וכבר ידעת שאין הזו"ן מקבלים המוחין מאו"א", חיה ונשמה, "אלא בדרך עליה והלבשה, כנ"ל באות קמ"ב ע"ש. וע"כ נמצא הז"א מלביש את אבא דאצילות הנק' או"א עילאין". כך הוא נקרא. "והנוקבא מלבשת לאמא דאצילות הנק' ישסו"ת. ואז הנוקבא דאצילות ביררה והאצילה את עולם הבריאה בכללות ה"פ שבו."

מה שהוא אומר כאן זה באמת לא כל כך קשה, אולי רק השמות מבלבלים אותנו.

יוצא עולם האצילות עם כל חמישה הפרצופים שבו, ומלכות דאצילות עולה לבינה דאצילות ומקבלת מאבא ואימא דאצילות אור ומלבישה את אימא דאצילות, עושה שם זיווג, ומולידה את כל הפרצופים התחתונים. "ואז הנוקבא דאצילות ביררה והאצילה את עולם הבריאה בכללות ה"פ שבו". כך נולדים העולמות. עולם האצילות מוליד מאבא ואימא שלו, למה מאבא ואימא שלו? כי אבא הוא אור החכמה, אימא היא אור הבינה, ובהתקשרות ביניהם הם יכולים להוליד את הפרצופים התחתונים, ואין מי שיכול להוליד שם, האור העליון לא יכול להגיע בצורה ישירה כי זה למטה מטבור הכללי, ואז יוצאת לידת הפרצופים והעולמות.

אות קמ"ז

 "וכיון שהנוקבא עומדת במקום אמא, הרי היא נחשבת למדרגת אמא, כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו, ולפיכך עולם הבריאה שנבררה על ידה נבחנת למדרגת ז"א, להיותה מדרגה תחתונה להנוקבא שהיא בחינת אמא והתחתון מאמא הוא ז"א. ונמצא אז עולם הבריאה, שעומדת במקום ז"א דאצילות מתחת להנוקבא דאצילות, שהיתה אז בחינת אמא דאצילות."

שאלה: למה בעל הסולם משתמש במקום הזה במושג חדש, "חטאו של אדה"ר", מושג שלא שמענו עליו קודם?

קודם אנחנו צריכים להסכים עם מה שהוא כותב, והוא נותן לנו הבחנות שהן ברורות בשבילו, שהן כמו חוקים, ואנחנו צריכים לקבל את הדברים שהם נמצאים, קיימים ואמיתיים. אין לנו ברירה. וזה שהוא כותב את זה בצורה כזאת, זה מפני שזו פתיחה לחכמת הקבלה, זה כמו קיצור של קיצור, ולכן הוא לא דואג שאנחנו נבין מתוך זה, הוא רק רוצה להעביר לנו איזשהו סדר שככה זה. ואם תתחילו לשאול למה זה ככה, מאיפה זה נובע? יש דברים שאפשר להבין כי המערכת היא מערכת אחידה, אבל הוא לא עושה מאמץ להסביר לנו כל פרט ופרט.

אני אומר לכם יותר מזה, אם פעם נפתח את תלמוד עשר הספירות, אז תראו כמה גם שם זה לא כל כך מוסבר. יש דברים שהוא חוזר עליהם אלף פעם ויש דברים שהוא לא רוצה להסביר אפילו קצת, ככה זה. אין מה לשאול על זה.

הדברים האלה לא ניתנו לנו כדי שנבין בשכל שלנו מה קורה ועל זה כתוב "לא החכם למד". הדברים האלה ניתנו לנו כדי שעל פניהם נרצה להתחבר ונמשוך את המאור המחזיר למוטב, והוא יבנה בנו את ההבחנות הללו, ומתוך כך שזה מתעורר בנו, אנחנו נרגיש.

ולכן העיקר זה לא להתייאש וכל יום להתחיל מחדש, וכל רגע להתחיל מחדש. כי אין מעבר בין הרגעים והמצבים ללא ייאוש, שבירה, הרגשת חוסר אונים, חוסר כוח. כל זה תוצאה מהשבירה שאותה אנחנו מתקנים, ולכן מי שמרגיש במצבים האלה בין לבין ייאוש, חוסר כוחות, חוסר מצב רוח, חוסר ביטחון, בלבול, זה הכול יפה, זה סימן של התקדמות. זה לא כמו שהאגו שלנו רוצה, אבל ככה זה.

שאלה: מאיפה מגיע מקום הריק שבו נוצרים העולמות?

מהגלגלתא. הגלגלתא מבריחה מקצה לקצה, מהאינסוף ששם אור האינסוף ועד הסיום שלה ששם נגמר כל הרצון. ולכן כול מה שקיים, קיים רק בתוך הגלגלתא.

שאלה: עולם האצילות מבצע את אותם הדברים שהיו צריכים להתממש בעולם הנקודים אך לא התממשו, האם אנחנו כתוצאה מהשבירה, חוזרים ומרכיבים את עולם הנקודים בחזרה?

נכון, בסופו של דבר אנחנו מרכיבים את עולם הנקודים בחזרה, כאילו שלא נשבר. אבל מתוך זה אנחנו מבינים את כל המבנה הפנימי שלו והשבירה שלו וכך אנחנו מתקנים.

שאלה: זו"ן מוליד פרצוף מעל הפרסא, איך הוא יכול לרדת מתחת לפרסא?

זו"ן דאצילות מוליד פרצופים למטה מפרסא, אין לו שום בעיה. אנחנו צריכים להבין, שהפרצוף העליון יכול לרדת במקום התחתון, כי הוא נמצא עם מסכים הרבה יותר גדולים מהתחתון ולכן הוא יכול לרדת לתחתון, הוא מגדיל את המסכים שלו ומתקן את התחתון. כמו שאנחנו לוקחים את הילד קטן על הידיים ומעלים אותו לקומה שלנו, מחזיקים אותו לידינו ואחר כך מחזירים אותו לקומה שלו. ועל ידי העליות והירידות, והטיפולים שלנו בו, אנחנו לאט מפרסה מגדלים אותו.

שאלה: אמרת שצריך לזוז ולפנות מקום לבורא, מה זה אומר ולאן עליי לזוז?

תזוז, תקצר, תצמצם את האגו שלך, תן מקום לשני. עד כדי כך אנחנו צריכים להיות כשכולנו נכללים כמו נקודה אחת מרכזית בכל המציאות ונותנים סביבנו מקום לבורא בכל הכדור הגדול שפינינו מהאגו שלנו. ולכן הבורא נקרא "מקום", כי במידה שאנחנו מזיזים את עצמנו, את האגו שלנו מהנפח שהיה לנו כאילו מקום לזה, עכשיו אנחנו מפנים מקום לבורא, ואז אנחנו קוראים לבורא "מקום".

תלמיד: איך מפינוי מקום הופכים לנקודה אחת?

על ידי זה שאנחנו כולנו מצטמצמים באגו שלנו לנקודה אחת שעליה הבורא אמר, "בראתי יצר הרע", כי הוא לא ברא יותר מהנקודה האחת הזאת, ומהנקודה הזאת אנחנו קיימים. כל היתר חוץ מהנקודה הזאת, אנחנו רוכשים את תכונות הבורא, מתוך זה שאנחנו מפנים את עצמנו, את האגו שלנו, מכל השטח הזה, חוץ מהנקודה המרכזית, שהיא גם לא על החשבון שלנו, זה הבורא ברא את היצר הרע.

ולכן בכל השטח הזה אנחנו דבוקים בבורא. אבל אנחנו הבאנו לשם את הבורא, אנחנו גילינו אותו שם, ובדבקות שלנו בו, אנחנו כביכול מכתירים אותו להיות מלך עלינו, כשמפנים את המקום מהאגו שלנו ובמידה זו נותנים לו מקום לשלוט בו.

שאלה: נראה שככל שאנחנו לומדים חכמתנו מרובה ממעשינו. איך להלביש את ההבחנות שאנחנו לומדים עליהן בעבודה משותפת בעשירייה, להתקרבות פשוטה בינינו?

את זה נצטרך לגלות מתוך הפעולות שלנו.

שאלה: מהו הכוח המניע להתקדמות של אדם, שצמצם את כל האגו שלו?

הכוח המניע שלו, לתת מקום לבורא להתגלות ולשלוט על כולנו בכל המציאות.

שאלה: איך לפתוח את הלב שלי לעשירייה?

על זה אתן יכולות לדבר ביניכן והעיקר להתפלל. אנחנו לא שולטים על הלב שלנו, אבל אנחנו צריכים להגיע למצב, שהלב שלנו יתחיל סוף סוף להשתנות. במידה שאנחנו מבינים שאנחנו לא מסוגלים לשלוט על הלב, אנחנו מוכנים למסור את הלב שלנו לבורא ושהוא יפרמט אותו.

שאלה: האם חבר יכול לפנות בצורה רצינית לעשירייה שלו כמו לרופא ולבקש לפתוח את הלב שלו, להחיות אותו, כדי שיפסיק לפגום בשלימות?

זה אפשרי, זה טוב. כתוב שטוב לשפוך עצמו כלפי החברים.

שאלה: אנחנו מדברים בעשירייה הרבה על צמצום, אך בפועל מתנהגים כבהמות ואין לנו מדד מדויק לצמצום, אפשר בבקשה דוגמה ספציפית?

זה נקרא פיו וליבו אינם שווים. הפה מדבר דברים יפים מאוד, אבל בלב הוא מוכן להרביץ לכולם, להרוג את כולם. זו בעיה גדולה, צריכים עוד ועוד לדבר על זה כדי להבין שעד שלא נגיע למצב, שמה שיש בפנים בתוך הלב ומה שאני יכול להגיד אפילו לעצמי בצורה גלויה בחוץ, צריכים היות שווים, לא יהיה תיקון.

תלמיד: אתה יכול בבקשה לתת דוגמה ספציפית של צמצום עבודה בעשירייה?

צמצום עבודה בעשירייה, זה כשאני מוכן להשתתף בכל מה שהחבר עושה ואני אהיה כנקודה בו, שעוזרת לו בכול, לפי הרצון שלו לפעולות רוחניות.

(סוף השיעור)